פסקי דין על דוד בן שושן תשובה

2092/06 בש     11/06/2006




בש 2092/06 מדינת ישראל נ' דוד בן שושן תשובה




בעניין:
8



בתי המשפט



בית משפט מחוזי נצרת
בש 002092/06

בתיק עיקרי: פ
001070/06

בפני
:
כב' השופט האשם ח'טיב
תאריך:
11/06/2006





בעניין
:
מדינת ישראל









המבקשת

נ
ג
ד


דוד בן שושן תשובה







המשיב


החלטה


1.
על המשיב הוגש לבימ"ש זה כתב אישום (תיק פ. 1070/05) המייחס לו ביצוע עבירת הצתה בניגוד לסעיף 448 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
על פי כתב האישום, בתאריך 30/05/06, בסמוך לשעה 01:40, שהה המשיב ביחד עם שני אנשים נוספים בעפולה בסמוך ל-"קיוסק יונה", בכיכר העצמאות.
באותה עת, הצית המשיב עץ דקל הנמצא בכיכר העצמאות במרחק שניים, שלושה מטרים מקיוסק יונה האמור.
האש אחזה בעץ והתחילה להתפשט, ואז נמלטו המשיב יחד עם שני האחרים שהיו עימו, מהמקום.

2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המאשימה את הבקשה דנן למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו כאמור.
על פי הנטען בבקשה, בידי המבקשת ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב, לעניין זה ציינה ב"כ המבקשת בטיעוניה בפני
י, כי המשיב נראה בשעת מעשה על ידי השוטר המתנדב מתחנת עפולה, שריף זועבי, אשר דיווח על כך ליומנאית התחנה וביקש שתזעיק ניידת, ולאחר מכן ביצע מרדף אחרי המשיב ושני האחרים, (בעזרת ניידת שעמדה ליד התחנה ובה ישב שוטר הסיור ראיד ג'דיר), לאחר מרדף קצר, נתפס המשיב יחד עם אחד משני האחרים שהיו עימו (סבג אשר), והובאו לתחנת המשטרה בעפולה. .
ב"כ המבקשת הדגישה בטיעוניה, כי השוטר המתנדב אשרף זועבי היה, ע"פ גירסתו, כל הזמן בקשר עין רציף עם המשיב ושני חבריו, מאז ראה את המשיב ליד עץ הדקל, והאש אוחזת בעץ, ועד לתפיסתו יחד עם אשר סבג.
חיזוק לזיהוי הוודאי של המשיב על ידי השוטר המתנדב שריף זועבי, מוצאת ב"כ המבקשת בעובדה שהשוטר מסר בדו"ח הזכ"ד שערך בעניין, כי בעת שראה את המשיב ליד עץ הדקל, המשיב היה ללא חולצה, ועל ידו הימנית תחבושת. דבר היות המשיב ללא חולצה אומת בעדות הקטין סבג אשר אישר בהודעתו במשטרה כי אכן המשיב היה ללא חולצה, ואת עובדת היות ידו הימנית חבושה, אומתה בבית משפט השלום בעת הדיון במעצרו של המשיב, באשר הבחין בית המשפט כי בידו הימנית של המשיב ישנם סימני חבלה שאינם טריים, וציין זאת בפרוטוקול הדיון.

ב"כ המבקשת הפנתה למזכר של קצין תורן, תחנת עפולה, רפ"ק סאמי סיאגה, לפיו הגיע לתחנה סמוך לאחר הבאת המשיב ואשר סבג לתחנה, והריח ריח של עשן מידי המשיב, דבר המחזק את הראיות כנגד המשיב.

לעניין עילת המעצר, טענה ב"כ המבקשת, כי המעשה החמור של הצתת עץ דקל הנמצא סמוך לקיוסק ומבנה מגורים, ומתחת לקו חשמל, מצביע על מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור, לאור הסכנה שהאש שאחזה בעץ הדקל יכלה להתפשט ולגרום נזקים לרכוש ואף לסכן חיים.
בנוסף טענה ב"כ המבקשת, כי עברו של המשיב והרישומים הפליליים הקיימים נגדו, לרבות כתבי אישום תלויים ועומדים,גם הם מצביעים על מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור, על כן טוענת ב"כ המבקשת כי מתקיימת לגבי המשיב עילת מעצר עד תום ההליכים.
באשר לחלופת מעצר, טענה ב"כ המבקשת, כי אין מקום לכך משום שהמשיב הינו אדם שאין עליו מורא דין ודיין.

ב"כ המבקשת הפנתה למספר החלטות של בית משפט עליון שדנו במעצרם של נאשמים שהועמדו לדין באשמת הצתה ונעצרו עד תום ההליכים עקב המסוכנות העולה ממעשה ההצתה.

3.
מנגד, טען הסניגור כי השוטר שריף זועבי לא ציין בדו"ח זכ"ד שלו כי ראה את המשיב מצית את עץ הדקל, או שראה בידו חומר דליק. כל אשר ציין היה כי המשיב ניגש לעץ הדקל, נצמד אליו ואז הבחין באש ועשן שאחזו בעץ.

גם כאשר הובא המשיב לתחנת המשטרה לא נמצא על גופו אמצעי הבערה כל שהוא.
עוד טען הסניגור כי טענת השוטר זועבי כי הוא היה כל הזמן בקשר עין רציף עם המשיב מעת שראה את האש אוחזת בעץ הדקל ועד שתפס אותו הינה בלתי סבירה משום שהדבר בלתי אפשרי.
באשר לעדותו של הקטין, אשר סבג, טען הסניגור כי המבקשת אינה יכולה להסתמך על עדותו של זה במשטרה מאחר והוא אינו נמנה על עדי התביעה.
הסניגור טען כי ע"פ כתב האישום ההצתה בוצעה בשעה 01:40, עת לא היו אנשים בסביבה, על כן, טענות המבקשת לפיהן האש שאחזה בעץ סיכנה חיי אדם אינה נכונה.
ב"כ המשיב טען עוד כי גם ע"פ גירסת התביעה, אין מדובר במעשה הצתה מתוכנן, ולכל היותר מדובר במעשה קונדס.
לטענת הסניגור, עבירת ההצתה אינה מקימה עילת מעצר סטטוטורית.
עוד טען הסניגור כי נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של המשיב, אינם מצביעים על מסוכנות של המשיב לבטחון הציבור. מה עוד והמשיב הינו צעיר אשר רק זה עתה הגיע לגיל הבגרות. לכן סבור ב"כ המשיב כי לא מתקיימת בעניינו של המשיב עילה למעצר עד תום ההליכים.
ב"כ המשיב טען כי בכל מקרה ניתן להתגבר על מסוכנות המשיב, גם אם זו קיימת, ע"י חלופת מעצר. כחלופה הציע הסניגור את אחותו של המשיב המתגוררת ביוקנעם, אינה עובדת ומוכנה לקבל על עצמה את עול הפיקוח על המשיב.
ב"כ המשיב טען כי המשיב הופלה לרעה לעומת אשר סבג אשר שוחרר ללא כל תנאים, בעוד שאותו מבקשת המבקשת לעצור עד תום ההליכים, יאמר כבר עתה כי אין כל ממש בטענה זו. הפליה מתקיימת כאשר מדובר בשווים הן במעשים והן בנסיבות האישיות, שווין זה אינו קיים בין המשיב לאשר סבג, ראשית, מעשה ההצתה מיוחס למשיב. מחומר הראיות לא ברור באם נוכחותו של אשר סבג במקום היתה פסיבית או שהיא עלתה לכדי שותפות במעשה. בנוסף, המדובר בקטין שטרם מלאו לו 18 שנים, ויש להניח שעברו נקי.
ב"כ המשיב הפנה למספר החלטות של בית המשפט העליון שדנו בעניין מעצרם של נאשמים בעבירות הצתה שנסיבותיהן, לטענת הסניגור, חמורות יותר, והנאשמים שוחררו לחלופת מעצר.

4.
בחנתי את חומר הראיות שבידי התביעה ומצאתי כי ראיות אלה יש בהם כדי למלא אחרי הדרישה של ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, למצער, במובן הטכני של המונח "ראיות לכאורה".
עד התביעה השוטר המתנדב שריף זועבי ציין בדו"ח פעולה שלו, כי ביום 30/5/06 שעה 01:40 בהיותו זקיף בתחנת המשטרה בעפולה, הבחין בשלושה צעירים, וביניהם צעיר שלבש מכנסי ג'ינס והיה ללא חולצה, וידו הימנית חבושה, עומדים ליד קיוסק יונה בככר העצמאות.
עוד מציין השוטר זועבי כי תוך שאותם שלושה דיברו ביניהם, הבחור ללא חולצה (שזוהה מאוחר יותר כמשיב) ניגש לעץ הדקל, וכאשר היה צמוד לעץ, הוא (השוטר) ראה להבה של אש על עץ הדקל וכאשר הלהבה התפשטה כולם ברחו לכיוון מערב ברח' הנשיא, השוטר זועבי שמר על קשר עין רציף עמם, וצעק ליומנאית שתקרא לאלכס, ראש המשמרת, או לניידת הקרובה לתחנה, ולאחר מכן עלה לניידת של תחנת עירון שעמדה סמוך לתחנה ובה ישב השוטר ראיד גדיר, ונסעו אחרי אותם בחורים, תוך שהוא ממשיך לשמור על קשר עין רציף עמם, והבחין בבחור שהיה ללא חולצה מתלבש תוך כדי ריצה, וכאשר הגיעה הניידת צמוד אליו,צעק לו השוטר זועבי שיעצור, ומשעצר ירד השוטר זועבי והודיע לו שהוא מעוכב, והעלה אותו יחד עם נער שהיה עמו ליד עץ הדקל (אשר סבג), והביאם לתחנת המשטרה.

השוטר גדיר מאשר כי השוטר זועבי קרא וביקש שיסע איתו, עוד אישר השוטר גדיר כי השוטר זועבי אמר לו כי הבחין בנערים אשר שרפו עצים. כן מאשר השוטר גדיר כי הוא נסע עם השוטר זועבי ובמרחק של 150 מטר מתחנת המשטרה ביקש השוטר זועבי ממנו לעצור תוך שהוא צועק שאלה החשודים, ירד וניגש לבחור עם חולצה לבנה ותחבושת על ידו ועיכב אותו והכניסו לתוך הניידת וניגש לעוד בחור נוסף שהיה במרחק קצר, וגם אותו עיכב והעלה לניידת.

דברי השוטר שריף בעניין התחבושת שהיתה על יד ימין של המשיב, אומתה ע"י השוטר גדיר, ומאוחר יותר אף צויין בפרוטוקול הדיון במעצרו של המשיב בפני
בית משפט השלום כי נמצאים בידו הימנית של המשיב סימני חבלה שאינם טריים.

עד התביעה רפ"ק סאמי סיאגה שהיה באותו יום קצין תורן והוזעק לתחנה ומשפגש במשיב ובחברו אשר סבג, מסר כי הריח ריח עשן נודף מידיהם.

יש בראיות שפורטו לעיל משום ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל ראייתי להביא להרשעת המשיב, אם בית המשפט אשר ישמע את משפטו של המשיב, יקבלם כראיות מהימנות ויתן להם את המשקל המלא.
יחד עם זאת, קיימות מספר חולשות בראיות התביעה, ראשית, השוטר שריף זועבי לא ראה את המשיב, או מי משני האחרים שהיו עמו משלח אש בעץ הנ"ל. כל אשר ראה הוא שהמשיב נצמד לעץ הדקל ומיד לאחר מכן פרצה להבת אש.
כחולשה נוספת ניתן לציין את העובדה כי לא נתפס על גופו של המשיב, כאשר עוכב ע"י השוטר זועבי, חומר דליק, וגם לא אמצעי להבערת אש.
עניין קשר העין הרציף של השוטר זועבי, אינו נקי מספקות בשים לב לפעולות שהשוטר זועבי ביצע ובין אלה פניה ליומנאית, שיחה עם השוטר גדיר וכניסה לניידת.
לסיכום שאלת הראיות לכאורה, יש לקבוע כי אכן בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, אם כי עוצמתן של הראיות אינה בדרגה גבוהה.

באשר לעילת המעצר, צודק הסניגור כי עבירת ההצתה, אינה מקימה עילת מעצר סטטוטורית, וגם המבקשת לא טענה כך. יחד עם זאת, עבירת ההצתה בה מואשם המשיב הינה מהעבירות החמורות שבחוק העונשין, ולא בכדי קבע המחוקק עונש מירבי של 20 שנות מאסר בצידה של עבירה זו. חומרתה של עבירת ההצתה, טמון בסכנה של התפשטות האש למקומות סמוכים, דבר היוצר סכנה מוחשית לגרימת נזק הן לרכוש והן לחיי אדם. ככלל, כל מי שמבצע מעשה הצתה, במיוחד במקום מאוכלס מעיד על עצמו כמסוכן לשלום הציבור. ראה בעניין זה בש"פ 6764/99 תייסיר מחאמיד נגד מדינת ישראל
(תק' על' 99 (3) 1175) שם קבע השופט חשין:
"עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה. אדם המתיר לעצמו לסכן על דרך של הצתה רכושם וחייהם של אחרים, ראוי שיורחק מחברת בני תרבות ולו מן הטעם שעלול הוא להוסיף ולסכן את זולתו. כך לאחר הרשעה בדין וכך עם הליכים אשר בהם הוכח לכאורה כי הנאשם עשה מעשה הצתה".

יחד עם זאת, על מידת המסוכנות וחומרתה יש ללמוד מנסיבות ביצוע העבירה ומנסיבותיו האישיות של המבצע.

בענייננו, המדובר בשילוח אש בעץ שהמחוקק מצא לנכון לקבוע בגינה עונש מירבי של 20 שנות מאסר לעומת עונש של 15 שנות מאסר הקבוע ברישא של סעיף 448 לחוק העונשין. יחד עם זאת, העץ נמצא בככר במרחק של כ- 10 מ' (ראה עדות עובד העירייה, דוד חייט, הנוגדת בעניין זה את עדותו של השוטר זועבי), כך שפוטנציאל הסכנה לרכוש ולאדם לא היו גבוהים במיוחד, זאת ועוד, ההצתה בוצעה שלא בעזרת חומר דליק, דבר שאיפשר כיבוי האש בקלות יחסית וע"י שימוש במטפה שהיה בניידת משטרה (ראה זכ"ד השוטר קובי אסידו).

באשר לנסיבות האישיות של המשיב, המדובר בצעיר שזה עתה מלאו לו 18 שנים, אמנם הספיק המשיב להסתבך עם החוק ובעברו רישומים פליליים, בעיקר בגין עבירות אלימות, לגביהם בתי המשפט החליטו לנהוג עמו בדרך שיקומית ולא להרשיעו בדין, בנוסף תלויים ועומדים נגדו בפני
בית משפט השלום לנוער בנצרת 3 תיקים שגם עניינם עבירות של אלימות ואיומים.

בשקלול של חומרת העבירה, נסיבות ביצועה, יחד עם נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שצויינו לעיל, יש מקום למסקנה כי המשיב אכן מסוכן לשלום הציבור, דבר המקים נגדו עילת מעצר עד תום ההליכים.

יחד עם זאת, אין מדובר במסוכנות בדרגה כזו שתמנע שימוש בחלופת מעצר.
נראה לי כי בחלופת מעצר מתאימה ניתן לנטרל ולאיין את מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור.

ב"כ המשיב הציע את אחותו של המשיב, המתגוררת בישוב אחר מזה בו מתגורר המשיב כחלופת מעצר.

האחות לא נחקרה ע"י התביעה, ולא נבדקה נכונותה ויכולתה לפקח על המשיב ולהציב לו גבולות.

נראה לי
כי בטרם יוחלט באם לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ראוי כי שאלה זו תיבחן ע"י שירות המבחן, לרבות בדיקת מידת מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור, האפשרות להתגבר על מסוכנות זו באמצעות חלופה, ומידת התאמתה של החלופה המוצעת.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני מורה על קבלת תסקיר מעצר שיתייחס, בין היתר, לעניינים שצויינו לעיל.

נדחה להמשך דיון ליום 22/6/06 שעה 8:30.

שירות המבחן מתבקש לעשות כל מאמץ על מנת שתסקיר המעצר בעניינו של המשיב יונח בפני
עד לתאריך הנ"ל.

ניתנה היום, ט"ו בסיון, תשס"ו (11 ביוני 2006) במעמד ב"כ המבקשת, עו"ד יעל כץ וב"כ המשיב, עו"ד שפרלינג והמשיב בעצמו.



האשם ח'טיב
, שופט


002092/06בש 054 סנא חאמד






בש בית משפט מחוזי 2092/06 מדינת ישראל נ' דוד בן שושן תשובה (פורסם ב-ֽ 11/06/2006)