פסקי דין על סרור יעיש | פסקי דין על עמידר החב' הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ

176049/02 הפ     26/12/2002




הפ 176049/02 סרור יעיש נ' עמידר החב' הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ




8
בתי המשפט
הפ 176049/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
26/12/2002
תאריך:
כב' השופט ד"ר ורדי קובי

בפני
:

סרור יעיש

בעניין:
המבקש
נ ג ד
עמידר החב' הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ
המשיבה
פסק דין
1. בפני
י תובענה להצהיר כי המשיבה אינה רשאית לפנות את המבקש מהדירה ברחוב סומך 9 בני-ברק (להלן:"הדירה") ולהורות למשיבה להגיש תביעת פינוי נגד המבקש.

למעשה מבוקש בתובענה להצהיר שהמשיבה לא רשאית לפנות את המבקש מהדירה על סמך פס"ד פינוי שניתן נגד אחיו של המבקש-מר שמעון סרור ביום 10/11/98 בבימ"ש השלום בפ"ת בת.א 4091/98 (להלן:"פסק הפינוי").

פסק הפינוי ניתן בהעדר הגנה של האח שמעון סרור ובו נאמר שמר שמעון סרור, הנתבע בפסק הפינוי, יפנה ויסלק ידו מן הדירה וימסור את החזקה בה לידי המשיבה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ.

מדובר בדירה שהתגוררו בה בעבר הורי המבקש, שגרו בדירה משנת 1965, כשאביו של המבקש נפטר בחודש 3/97.

לטענת המבקש הוא גר בדירה עם הוריו עד שנת 1991 ואח"כ התגורר עם אשתו (לה נישא בשנת 1989) בדירה אחרת ולאחר שנפרד מאשתו בשנת 1999 הוא חזר להתגורר בדירה ומתגורר בה עד היום.

מהמסמכים שהוצגו עולה גם שהמשיבה ביצעה הליך של פינוי עפ"י פסה"ד כנגד האח שמעון ביום 4/12/01, כשהמבקש כבר היה בדירה וטען שגר שם שנתיים ושאחיו מגיע לדירה, כשהאח שמעון הגיע לדירה בזמן ביצוע הפינוי. כן פעלה המשיבה על פי צווי פינוי כנגד האח שמעון מיום 6/6/02, כשהפינוי נקבע ליום 15/10/02 ולאחר ביצוע פינויים אלו חזר המבקש לדירה, תוך התנגדות ושימוש בכוח כנגד הפינוי שניסתה לעשות המשיבה.

למעשה טענת המבקש הינה שלמרות שהוא לא טוען לכל זכות עצמאית להחזקה בנכס לא ניתן לפנותו ללא פסק פינוי כנגדו, כשלא ניתן להסתפק בפסק הפינוי שניתן נגד אחיו ולא ניתן לפנותו בכוח עקב העובדה שלא מדובר בפלישה טרייה וחלפו מעבר ל-30 יום מהפלישה.

לטענת המשיבה היא רשאית לפעול על סמך פסק הפינוי שניתן כנגד האח שמעון סרור, כשעפ"י חוק ההוצל"פ והפסיקה - בהליך של פינוי עפ"י פס"ד של פינוי ניתן לפנות מהדירה נשוא צו הפינוי כל אדם וחפץ המצויים בו.

2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובמסמכים החלטתי לדחות את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן:
א. עפ"י סעיפים 64,65 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ותקנה 97 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, עולה שכאשר ניתן פסק פינוי מומצא צו זה לחייב ולצד השלישי המחזיק באותם מקרקעין, כשאותו צד שלישי רשאי לפנות להוצל"פ להשהיית הפינוי כדי לאפשר לו לפנות לביהמ"ש ולקבל צו עיכוב.

יש לציין שלמעשה על המבקש היה לפעול בדרך זו ומשלא פעל כך ולא פנה להוצל"פ ניתן היה לדחות את בקשתו רק מטעם זה.

גם לגופו של עניין יש לדחות את התובענה.

עפ"י כב' השופט בר-אופיר, בספרו "הוצל"פ הליכים והלכות" מהדורה חמישית 2001 בעמ' 535-530, צו הפינוי נמסר גם לצד השלישי שנמצא בנכס וההלכה הינה שניתן לפעול בהליכי פינוי או סילוק יד גם נגד מי שלא ניתן נגדו פסק פינוי אך נמצא שהוא מחזיק בנכס בעת שנמסרת הודעת הפינוי, וצד זה צריך לפנות ולהצביע על זכותו העצמאית בנכס העומד לפינוי.

דהיינו, על צד שלישי המחזיק בנכס להצביע על זכות שאיננה תלויה בזכויותיו של החייב ואיננה נובעת מהן ולקבל עיכוב מראש ההוצל"פ כדי לפנות לביהמ"ש להוכחת זכותו ואם לא הוכיח זכות כזו אין לצד השלישי הגנה כלפי הפינוי.
במקרה שזכותו של המחזיק-הצד השלישי נובעת מזכותו של החייב, ברור שגורלם תלוי בגורלו ואין זכותם עדיפה מזכותו, אולם אם זכותם אינה תלויה בחייב אי אפשר לפנותם מכיוון שהם מצויים בנכס מכוח זכות שאין בינה לבין פסה"ד המתבצע ולא כלום.

דהיינו, השאלה הינה האם לאחר מתן צו הפינוי נמצא במקום המבקש כצד שלישי שקיבל את החזקה אחר פסה"ד מהנתבע (שכנגדו ניתן פסק הפינוי), ובמקרה כזה "התחלפות המחזיקים ברכוש" אינה משפיעה כלל ועיקר על ביצוע צו הפינוי או שמא המבקש כצד שלישי מוכיח בהוכחות בכתב, לפחות לכאורה, שהוא מחזיק ברכוש שלא מכוח הנתבע שכנגדו ניתן צו הפינוי אלא מכוח אחר אשר בינו ובין פסה"ד אשר על יסודו ניתן צו הפינוי אין ולא כלום [בג"צ 79/59 בואנוס ואח' נ' יו"ר ההוצל"פ ת"א ואח', פד"י יג 1377].

באין פניה כזו להוכחת זכות עצמאית של מחזיק הטוען לזכות עצמאית ובלא הוכחה כזו של זכות עצמאית יפונה הנכס מכל המחזיקים בו בעת ביצוע הפינוי [ע"א 14/76 זלוטוגרה נ' רוטנברג, פד"י ל(3)722 ובר-אופיר בספרו בעמ' 531].
הוראות סעיפים 65,64 לחוק ההוצל"פ באות למנוע מצב שיופיע צד שלישי שאינו מוכר ולא ניתן כנגדו פסק פינוי וינסה למנוע את מימוש פסק הדין כנגד החייב, כשהעובדה שהצד השלישי מחזיק בנכס בלא שניתן נגדו פס"ד אינה מונעת כשלעצמה את פינויו בלא שהוכיח זכות עצמאית בנכס [ראה בר"ע (ת"א) 8427/95 המ' 8428/95 נאות תל-אביב "דלת" בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם) ובר אופיר בספרו בעמ' 534-535].

ב. במקרה דנן, המבקש לא הראה כל זכות עצמאית בנכס מלבד החזקה בנכס כפולש, החזקה שהתאפשרה לו ממחזיק אחר שכנגדו ניתן פס"ד פינוי (האח שמעון, שיש לציין שלא הובא גם לעדות מטעם המבקש).

אין מחלוקת שמי שהתגורר בדירה לפחות עד פסק הפינוי היה מר שמעון סרור האח שכנגדו ניתן פסק הפינוי.

זאת ועוד, מר סרור שמעון פנה במכתב מחודש 2/00 (נספח ב' לנ/2) לנציגי המשיבה שהוא מחזיק בדירה בתקופה הנ"ל של המכתב והוא מבקש שלא לזרוק אותו מהדירה שמהווה עבורו קורת גג ומבקש לאשר לו בשכירות מינימלית את דירת הוריו (הדירה נשוא התובענה) כפינת מחיה קבועה ומקום מגורים קבוע.
המבקש עצמו מאשר שהוא לא החזיק בדירה ולא גר בה מאז שנת 1991 ועד שנת 1999 לטענתו. דהיינו, מי שהחזיק בדירה במועד פסק הפינוי ואף אחריו ואף בחודש 2/00, כעולה מהמכתב נספח ב' לנ/2, היה האח שמעון, שהוא זה שהיה המחזיק בדירה והוא זה שאפשר למבקש להחזיק בדירה, שכן המבקש טוען שנכנס לדירה בשנת 1999 בעוד האח שמעון טען עוד בחודש 2/00 שהוא מחזיק בדירה.

המבקש בעצמו טוען שלא גר בנכס משנת 1991 ולא גר עם אביו המנוח שנפטר בשנת 1997, כך שהמבקש לא יכול להיות לכאורה "דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998. המבקש גם לא טען לכל זכות עצמאית אחרת מלבד החזקה שלא כדין, החזקה שקיבל מכוחו של מחזיק אחר שכנגדו ניתן פס"ד פינוי (האח) והחזקה זו לא תופסת כנגד פסק הפינוי הקיים כנגד האח.

יש להוסיף גם שגם בהליך הפינוי שבוצע ביום 4/12/01, בזמן שהמבקש היה בדירה, היה בדירה גם האח שמעון, שאף המבקש טען שהוא מגיע מידי פעם לדירה והאח שמעון היה גם מעורב בפינויים בכוח ובחזרה מהפינויים בשנת 2002, כשגם לפי גרסת המבקש שצירף בעצמו את מכתבו של האח שמעון עולה שהוא נכנס לדירה בזמן שהוחזקה ע"י אחיו, לאחר שניתן פס"ד פינוי כנגד האח מכל אדם וחפץ בדירה, פס"ד שאת ביצועו מנסה המבקש למנוע.

זאת ועוד, לפי עדות מר וקנין ויקטור עולה שמר שמעון סרור אמר לו שהמבקש יתגרש מאשתו ויבוא לגור אתו פה בעתיד, כפי שאכן קרה בפועל.
דהיינו, מי שהכניס את המבקש לדירה כמחזיק זה המחזיק-האח, מר שמעון סרור, שכנגדו ניתן פסק הפינוי.

על האח שמעון לדאוג לפינוי הדירה מכל אדם וחפץ ולמסור את החזקה בו למשיבה במצב כזה ועצם הכנסת מחזיק נוסף, אחיו-המבקש, תוך שיתוף פעולה ביניהם בהתנגדות משותפת לפינויים בניסיון לסכל את הפינוי, מפריעים ומכבידים על ביצוע פסה"ד.

המשיבה מנסה וממשיכה לנסות לבצע את פסק הפינוי ולא מצליחה בכך כבר שנים עקב התנגדות מר שמעון סרור והמבקש, כשהמבקש לא הוכיח כל זכות ו/או עילה למנוע מהמשיבה להמשיך ולפעול למימוש פסק הפינוי שהיא אוחזת בו ולכן דין התובענה להידחות.

ג. בנוסף, מדובר בתובענה לסעד הצהרתי שמקורו בדיני היושר, סעד הנתון לשקו"ד ביהמ"ש.

המבקש, כפולש לדירה שלא הוכיח כל זכות עצמאית להחזיק בדירה מלבד "הזכות" שקיבל מפולש אחר-אחיו, בזמן שקיים כנגד האח פס"ד פינוי מכל אדם וחפץ, המנסה תוך שימוש בכוחו ואף בלא פניה לראש ההוצל"פ, למנוע את הפינוי, לא זכאי לסעד המבוקש, כשלמעשה ניתן רק מטעם זה לדחות את התובענה.
3. מכל הטעמים הנ"ל אני דוחה את התובענה.

בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה ונסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, אינני מחייב אותו בתשלום הוצאות משפט.

ניתן היום כ"א בטבת, תשס"ג (26 בדצמבר 2002) במעמד ב"כ המבקש-עו"ד שטרית וב"כ המשיבה-עו"ד לבנה.

ד"ר ורדי קובי
, שופט
עו"ד שטרית: אני מבקש עיכוב ביצוע כדי לפנות לביהמ"ש המחוזי.
עו"ד לבנה: אני מתנגד.

החלטה
אני דוחה את הבקשה.
למעשה מדובר בבקשה למנוע מהמשיבה לפעול לפינוי על פי פס"ד ומשנדחתה בקשה זו חוזרים למצב הקודם ומשלא היה גם סעד זמני אין למעשה מה לעכב וזאת מעבר לכך שלא מצאתי כל נימוק לסטות מההלכה שאין לעכב ביצועם של פסקי דין.
ניתנה היום כ"א בטבת, תשס"ג (26 בדצמבר 2002) במעמד ב"כ המבקש-עו"ד שטרית וב"כ המשיבה-עו"ד לבנה.

ד"ר ורדי קובי
, שופט








הפ בית משפט שלום 176049/02 סרור יעיש נ' עמידר החב' הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/12/2002)