פסקי דין על ח"כ איוב קרא | פסקי דין על הליכוד תנועה לאומית ליברלית

1353/02 הפ     26/12/2002




הפ 1353/02 ח"כ איוב קרא נ' הליכוד תנועה לאומית ליברלית




1
בתי המשפט
בשא003948/02
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בתיק עיקרי: ה פ 001353/02

26/12/2002
תאריך:
כב' השופט משה רביד

בפני
:
ח"כ איוב קרא

בעניין:
המבקש
עו"ד מרדכי (יהונתן) עופרי

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. הליכוד תנועה לאומית ליברלית

2. נשיאות ועידת הליכוד השלישית
3. ועדת הבחירות של תנועת הליכוד
4. מגלי והבה
5. ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16 (משיבה פורמלית)

המשיבים
עו"ד יעקב קסלר
ואח'
ע"י ב"כ
החלטה

סדר השתלשלות העניינים

1. לפני בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבות 1, 2 ו- 3, לפתוח או לשנות את ריכוז מעטפות הבוחרים, הנמצאות בקלפיות המתייחסות להצבעת חברי מרכז הליכוד ביום 8.12.02, באשר להצעה לשינוי תקנון הליכוד. כמו כן התבקש בית המשפט להורות למשיבות 1 ו-3 להודיע למשיבה 5 על הקפאת מועמדותו המשוריינת של המשיב 4 ברשימת הליכוד שהוגשה למשיבה 5, וזאת עד להחלטה אחרת. מעתירה אחרונה זו חזר בו ב"כ המבקש במהלך טיעוניו לפני.

2. בהמרצת הפתיחה ביקש המבקש להצהיר כי על פי התקנון של המשיבה 1, ח"כ מכהן רשאי להתמודד על משבצת של המגזר הלא יהודי, כי ההצבעה שנערכה ביום 8.12.02 אינה תקינה וכי יש לקיים תחתיה הצבעה חדשה; לחילופין, למנות את המעטפות הנמצאות בתיבת הקלפי והמתייחסות להצבעה שהתקיימה ביום 8.12.02 בענין שינוי התקנון; ולחילופי חילופין, לקבוע כי המקום המשוריין לייצוג המגזר הלא יהודי, מגיע למתמודד שזכה במספר הגבוה ביותר של הקולות, דהיינו המבקש ולא המשיב 4.

3. המבקש הוא חבר בכנסת ה-15 וסגן יו"ר הכנסת מטעם המשיבה 1. המבקש התמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת ה-16, ועל-פי תוצאות הבחירות הפנימיות בליכוד שהתקיימו אף הן ביום 8.12.02, הוצב במקום ה-39 של רשימת הליכוד לכנסת ה- 16.

4. המשיבה 1 היא מפלגה הרשומה כדין על פי חוק המפלגות, התשנ"ב-1992. המשיבה 2 היא אורגן פנימי של הליכוד ובראשו עומדים ח"כ ישראל כץ ואורי שני. המשיבה 3 אף היא אורגן פנימי של הליכוד, המפקח על עריכת הבחירות של הליכוד לרשימת המועמדים לכנסת. המשיב 4 נבחר בבחירות הפנימיות להיות מוצב במקום ה-22, מקום המשוריין למגזר הלא יהודי. מועמד זה צבר 261 קולות, ואילו המבקש קבל 563 קולות. המשיבה 5 הוקמה מכוח חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט - 1969 ומטרתה לפקח על ניהול תקין של הבחירות לכנסת ה- 16.

5. תקנון לבחירת רשימת הליכוד לכנסת ה-15 (שאיננו חוקת הליכוד) משריין מקומות לרשימה לכנסת על פי אזורים ועל פי מגזרים. בסעיף ה.2. לתקנון מובטח ייצוג למגזר הלא יהודי ונאמר בו כדלקמן:

"א. 'לא יהודי' - 'אזרח ישראלי, שביום הקובע לעניין הזכות לבחור ולהיבחר לא היה רשום כיהודי במרשם האוכלוסין ולא היה עולה חדש'.
ב. לא נבחר מועמד לא-יהודי לאחד מ-22 המקומות הראשונים ברשימה - ישובץ במקום ה-23 ברשימה לכנסת המועמד שעונה להגדרה המפורטת לעיל בס"ק (א), ושנבחר במקום הגבוה ביותר בין המועמדים הלא יהודים שהציגו את מועמדתם".

בהחלטת ועידת הליכוד ביום 12.11.02 נקבע שהתקנון האמור יחול גם על בחירת רשימת הליכוד לכנסת ה-16, בכפוף לתיקונים שהוכנסו בו כהוראת שעה. בתיקון המתייחס להבטחת בחירתם של אזורים או מגזרים נאמר כדלקמן:

"מי שנבחר בין המקומות 3 עד 18 (16-2 בסעיף ד(2) המקורי) והוא כיהן כשר, כסגן שר או כחבר כנסת, לפני פיזור הכנסת ה-15 או באחת הכנסות או הממשלות הקודמות, בחירתו לא תחשב כמבטיחה את ייצוג אזור מגוריו או את המגזר אליו הוא משתייך, כמצוין בטופס מועמדותו, ולאזור זה יינתן ייצוג נוסף במגזרת 'הבטחת ייצוג' על אף בחירתו. בה במידה מי שכיהן כשר, כסגן שר או כחבר כנסת כאמור בסעיף זה לעיל לא ייבחר באזור מגוריו או במגזר אליו הוא משתייך.
באשר לאמור לגבי שרים לשעבר סגני שרים לשעבר וח"כים לשעבר, יחול האמור למי שכיהנו שלוש שנים לפחות".

6. המבקש אשר חשש כי הוראת שעה זו עלולה לפגוע בסיכוייו להיבחר במגזר הלא יהודי, הגיש הצעה לתיקון התקנון, כך שיתאפשר לו להתמודד במקום משוריין למגזר הלא יהודי, למרות שהוא כיהן בכנסת ה- 15.

7. ביום 29.11.02 פרסמה המשיבה 2 הודעה בעיתון מעריב בה זומנו צירי ועידת הליכוד השלישית למושב שהתקיים ביום 1.12.02, כאשר על סדר היום "דיון והצבעה חשאית באשר להצעות לתיקונים בתקנון לבחירת רשימת הליכוד לכנסת ה- 16".

8. ביום 1.12.02 התכנסו צירי הועידה בגני התערוכה בת"א, על מנת לדון ולהצביע בהצעות לתיקון התקנון. כל ציר קיבל "טופס הצבעה" שהיה אמור לשמש אותו בהצבעה חשאית.

9. לקראת תום הדיונים בהצעות, נתן אורי שני לציר הועידה, יחיאל חזן, להעלות הצעה כי הועידה תחליט שלא יעשו שינויים בתקנון הבחירות. לאחר שמר יחיאל חזן סיים את דבריו, קרא מר אורי שני, לכל צירי הועידה, ללכת ולהצביע בקלפי.
בשלב זה עזבו רבים את אולם הדיונים של הועידה ועברו לביתן סמוך שבו הועמד הקלפי להצבעה חשאית.
בשלב זה חזר מר יחיאל חזן לאולם הועידה, נטל את המיקרופון וערך הצבעה גלויה באמצעות הרמת ידיים ואשר בסיומה, הוא קבע כי רוב צירי הועידה תומך בהצעה שלא לשנות את התקנון. קביעה זו נעשתה מבלי שנימנו הידיים שהורמו. ההצבעה נערכה, כאשר חלק ניכר מצירי הועידה עברו לביתן הסמוך כדי להצביע ולא ידעו על ההצבעה הגלויה המתקיימת באולם הדיונים.
ההצבעה הגלויה עוררה אנדרלמוסיה באולם הועידה. כדי לסיים את המהומה, הכריז מר אורי שני על שירת ההמנון הלאומי "התקווה". במהלך המהומה, נותקו המיקרופונים והמושב של הועידה ננעל מבלי שהתקיימה הצבעה חשאית בהצעות לתיקון התקנון.

10. ביום 2.11.02, הגיש חבר מרכז הליכוד, עתירה דחופה לבית הדין העליון של הליכוד, שבה ביקש לבטל את ההצבעה הגלויה שנערכה יום קודם לכן וכן להורות על קיום הצבעה חשאית, כפי שהוחלט במושב הועידה ביום 12.11.02.
ביום 4.12.02, התקיים דיון בעתירה בבית הדין העליון של הליכוד, שהחליט לדחות את העתירה.

11. ביום 5.12.02, הוגשה המרצת פתיחה ובקשה לסעד זמני לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה ביקשו המבקשים בבקשה מבית המשפט להורות למשיבה 1, לקיים הצבעה חשאית בהצעות לתיקון התקנון. בית המשפט (השופטת דר' דרורה פלפל) החליט כדלקמן:

"או לקיים ביום א' 8.12.02, עובר לבחירות בדבר רשימת מועמדי הליכוד לכנסת הצבעה בנושא של שינוי התקנון; ובעקבותיה, במידת הצורך, את ההצבעה החשאית.
או לדחות את ביצוע הבחירות בדבר רשימת מועמדי הליכוד ביום ב', 9.12.02...".

12. המשיבה 2 החליטה לבחור בחלופה הראשונה ולקיים את ההצבעה בדבר שינוי התקנון ביום 8.12.02, לפני שצירי הועידה יבחרו ברשימת המועמדים לכנסת ה-16.
בהחלטה נאמר:

"ההצבעה תתחלק לשני חלקים, הצבעה ראשונה תהיה ממוחשבת, זו תהיה הצבעה ראשונה והיא תהיה הצבעה לסדר בשאלה האם להשאיר את התקנון הקיים כפי שהוא עכשיו, או להצביע על התיקונים המוצעים, ההסתייגויות שבתקנון. הצבעה שנייה הצבעה ידנית, היא תתקיים רק לגבי מי שמצביע בעד השינויים בתקנון והוא התבקש להצביע ידני בטופס מיוחד על כל שינוי שהוצע, בעד ונגד כל אחד מן השינויים האלה. ההצבעה הזאת לא תיספר. ההצבעה הידנית לא תיספר, אלא רק אם יהיה רוב להצעה המאפשרת שינויים בתקנון...".

13. ההצבעה נערכה באותו יום בין השעות 12:00 - 15:00. בתום ההצבעה, שנמשכה שלוש שעות, החליט יו"ר המשיבה 3 כי בשל דוחק הזמן, להפסיק את ההצבעה. בבדיקת ההצבעה הממוחשבת נתברר כי היה רוב של 718 קולות בעד שינוי התקנון מול 715 קולות נגד שינוי התקנון.
המשיבה 2 החלה לספור את ההצבעה במעטפות, אך לאחר שמצאה כי ב-10 טפסים סומנה התנגדות לכל ההצעות לשינוי התקנון, קבע יו"ר המשיבה 3 כי טפסים אלה בצירוף 715 קולות מההצבעה הממוחשבת שהיו נגד השינוי בתקנון, מהווים רוב נגד שינוי תקנון הבחירות, ולפיכך הורה להפסיק את ספירת המעטפות שבהן הצביעו בהצבעה ידנית בקלפי הבודדת שנפתחה ושלא לפתוח כלל את יתר 9 הקלפיות.

14. מיד לאחר מכן, החלו צירי הועידה להצביע עבור רשימת מועמדי הליכוד לכנסת ה-16. יומיים לאחר תום ההצבעה, ביום 10.12.02, הגיש המבקש עתירה לבית הדין העליון של הליכוד, בה התבקש בית הדין, להורות על ספירת כל המעטפות הנמצאות בקלפיות הדיון.
הדיון בעתירה התקיים בו ביום בשעה 19:00 ולמחרת בבוקר הומצאה למבקש החלטת בית הדין העליון, הדוחה את העתירה.

15. בית הדין החליט לדחות את העתירה מטעמים ענייניים ומטעמים פורמליים. בהחלטה נאמר כי בית הדין העליון של הליכוד, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ועדת הבחירות. סעיף 77 לחוקת המשיבה 1, מתיר התערבות בשיקולי ועדת הבחירות, רק במתכונת דומה לפיקוח על המנהל הציבורי של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
בית הדין העליון קבע כי המבקש לא הביא טיעונים של ממש, מדוע צריך בית הדין העליון, להתערב בהחלטת ועדת הבחירות להפסיק את הספירה הידנית ולהחליט כי ההצעה שלא לשנות את תקנון הבחירות, חרגה מגדר הסבירות. מטעם זה נדחתה העתירה לגופה.
גם הטענה כי החלטת המשיבה 2 נוגדת את החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה. בית המשפט המחוזי בתל אביב לא קבע את אופן עריכת ההצבעה לבחירת מועמדי הליכוד לכנסת ה-16, אלא רק פסק שהמשיבות 1 ו-2 יכולות לבחור באחת משתי החלופות: לקיים הצבעה על שינוי התקנון עובר לבחירת רשימת מועמדי הליכוד ביום 8.12.02, או לקיים את ההצבעה חשאית בנושא שינוי התקנון ביום 8.12.02 ואת הבחירות לרשימת צירי הליכוד ביום 9.12.02. המשיבה 2 קיימה את הוראות בית המשפט וערכה את הבחירות על פי החלופה הראשונה, דהיינו ביום 8.12.02.
בית הדין העליון הוסיף, באמירה למעלה מהצורך, כי המבקש לא טען לפני הבחירות עצמן כי הוא עומד על הצעתו ואינו משתתף בהצבעה. המבקש לא הגיש ערעור ולא טען נגד הדרך שבה בוצעה ההצבעה. המבקש הגיש את עתירתו לבית הדין העליון, רק לאחר שנודעו תוצאות ההצבעה ורק לאחר שחלף המועד שנקבע על ידי ועדת הבחירות, כמועד אחרון להגשת הערעורים, שהוא 9.12.02, בשעה 22:00. כזכור, הגיש המבקש את עתירתו רק למחרת פרסום תוצאות ההצבעה, ביום 10.12.02.
עוד הוסיף בית הדין העליון, שאילו נתקבלה העתירה וטענותיו של המבקש היו נענות, היה צורך לבדוק את כל המעטפות המתייחסות להצבעה בשאלת תיקון התקנון ולקיים בחירות חדשות, כל זאת לו היה ממש בטענות המבקש לגבי הבחירות במגזר הלא יהודי. בית הדין העליון סיים את החלטתו באומרו כי ייתכן שתוצאות הבדיקה היו משליכות גם לגבי מגזרים אחרים, דבר שהיה יוצר תוצאה בלתי אפשרית.
מאחר והמבקש לא התנגד לבחירות ולא העלה את דרישותיו בטרם שנערכו הבחירות, הרי הוא מנוע מלהעלות את טענתו שלא זכה במקום שרצה בו בבחירות בהן השתתף.

16. לאחר שנדחה על ידי בית הדין העליון של הליכוד, הגיש המבקש תביעה בדרך של המרצת פתיחה וכן בקשה לצו מניעה זמני לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבהן ביקש צו מניעה האוסר על המשיבות 1-3, להגיש לועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16, את רשימת מועמדי הליכוד, כל עוד לא נספרו ונבדקו הצבעות חברי מרכז הליכוד ביום 8.12.02, ביחס להצעת המבקש לשינוי תקנון הליכוד.
הבקשה נדחתה בהחלטה שנתן הנשיא אורי גורן. בהחלטה נאמר, כי החלטת יו"ר המשיבה 3 להמשיך בהליך הבחירות גם ללא צורך בהמשך פתיחת המעטפות, איננה בלתי מתקבלת על הדעת אלא היתה סבירה מכוח נסיבות המקרה המלחיצות והמדחיקות.
עוד נאמר בהחלטה, שאין מקום לפתוח את הנושא מחדש, דבר שיצריך פעילות מעשית רבה בשעות הספורות שנותרו עד הגשת הרשימה, מה עוד שתוצאות הבירור עלולות להשפיע על מיקום של חברים נוספים ברשימה לכנסת.

17. המבקש הגיש בקשה לסעד זמני בערעור לבית המשפט העליון והשופט יצחק אנגלרד דחה את הבקשה משום שלא השתכנע שיש מקום לתת סעד זמני המורה למשיבים לספור את המעטפות שבקלפי מס' 1 ובנסיבות מסוימות לשנות את סדר המועמדים שהוגשו לועדת הבחירות המרכזית של הכנסת.

הטענות המשפטיות של המבקש

18. המבקש לא יכל להגיש עתירה לבית הדין העליון בנושא ההצבעה על התקנון לפני שהתקיימו הבחירות לרשימת המועמדים של הליכוד לכנסת ה-16, מפני שהמשיבה 2 לא טרחה למסור לחברי המרכז מידע בדבר אופן בדיקה של תוצאות ההצבעה בענין שינוי התקנון ולא פרסמה פרוטוקול על כך. יתרה מזאת, מייד לאחר פרסום ההודעה בענין תוצאות ההצבעה, החלו הבחירות לרשימת המועמדים לבחירות לכנסת והמבקש היה עסוק בעידוד אחרים להצביע עבורו ולא התפנה להגיש את העתירה.

19. בית המשפט מוסמך להתערב בהחלטות המשיבות. אמנם ההלכה היא שרק במקרים יוצאי דופן יתערב בית המשפט בהחלטות של טריבונלים פנימיים בגופים וולונטריים, אך קיימים מקרים יוצאי דופן, שבהם יתערב בית המשפט בהחלטות פנימיות, בעיקר כאשר מדובר בחריגה מסמכות או בפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי או בזכות קונסטיטוציונית. רשימה זו אינה סגורה ויתכנו מקרים נוספים שבהם יתערב בית המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים, בהתחשב בנסיבות המקרה הקונקרטי.
כאשר מדובר במפלגה, יש להביא מחד את השיקול שהמפלגות הפוליטיות הן מכשיר חוקתי שבאמצעותו מתגבש הרצון הפוליטי של אזרחי המדינה ומאידך, מאחר ומדובר בגוף פוליטי המשקף זרם אחד בחברה, שמתחרה עם זרמים אחרים, מוטב שבית המשפט יגביל את שיקול דעתו ויתערב רק במקרים קיצוניים עת נפגעת זכות קונסטיטוציונית ביסודה (ראו החלטת השופט משה גל בה"פ (י-ם) 444/98 הנגבי נ' תנועת הליכוד, תק-מח 98(3) 896).
לטענת המבקש נפגעה זכותם הקונסטיטוציונית של חברי המשיבה 1 לפיה על המפלגה לממש את הצבעת הבוחר ולא לטייח אותה באמצעות טכניקות שנויות במחלוקת.
טענות המשיבים 1-3

20. יש לדחות את הבקשה ואת התובענה על הסף, משום שבית המשפט המחוזי בתל-אביב (הנשיא אורי גורן) כבר דן בבקשה דומה שהגיש המבקש. יתרה מזו, יש לדחות את הבקשה על הסף משום שהמבקש מחפש לו בית משפט חדש, לאחר שבקשתו לסעד זמני נדחתה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. עיון בשתי הבקשות מעלה שהבקשה שהוגשה לבית משפט זה היא חזרה כמעט מילולית, על הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
לא זו אף זו, המבקש לא סגר את תיק המרצת הפתיחה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ורק לאחר שהמשיבים הפנו את תשומת ליבו, בתגובתם לבקשה, נסגר התיק העיקרי רק ביום 25.12.02.

21. יש לדחות את הבקשה על הסף או להעבירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב מפאת העדר סמכות מקומית: המבקש הגיש את בקשתו הראשונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ועתה הגיש בקשה זו לבית משפט זה. המבקש לא פירט מדוע נשתנתה הסמכות המקומית. צירופה של המשיבה 5 כמשיבה פורמלית אינו מהווה נימוק לשינוי הסמכות.

22. באותו הליך, שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביקש המבקש להורות למשיבה 2 לפתוח את המעטפות שטרם נפתחו ולבדוק תוצאות ההצבעה המתייחסות להצעת המבקש לשינוי התקנון. עד לסיום הספירה של מעטפות אלה תיאסר הגשת רשימת מועמדי הליכוד לכנסת ה-16 .
הנשיא אורי גורן הכריע בבקשתו של המבקש לגופה, בקובעו כי החלטת יו"ר ועדת הבחירות להמשיך בהליך הבחירות אינה בלתי מתקבלת על הדעת, אלא היתה סבירה מכוח נסיבות המקרה המלחיצות והדוחקות. החלטה זו אושרה על-ידי השופט אנגלרד, בבקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. גם בית המשפט העליון דחה את בקשתו של המבקש לרשות ערעור ולסעד זמני בערעור, וקבע כי הסעד הזמני המבוקש זהה לסעד סופי וכי נימוקיו של בית המשפט המחוזי לדחיית הבקשה הינם מבוססים.
לפיכך, התיק שנפתח בבית משפט זה מטרתו לעקוף בדלת האחורית את פסק דינו של הנשיא גורן ואת החלטת בית המשפט העליון.

23. ההלכות המצמצמות את היקף התערבותו של בית המשפט בהחלטת טריבונאלים פנימיים, במיוחד של גופים פוליטיים, אינן מאפשרות להתערב בהחלטות סבירות של טריבונאלים פנימיים.

24. המבקש החמיץ את המועד להכניס לשינויים ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת. לאחר שהוגשה הרשימה למשיבה 5, אין שום אפשרות לבצע בה שינויים, למעט תיקון ליקויים.
חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969, אינו מאפשר למפלגה להכניס שינויים ברשימה שהגישה, למעט שינויים הנובעים מהוראות חוק זה. הסמכות לערוך שינויים ברשימה מסורה רק למשיבה 6. כך גם עולה מהוראת תקנה 16(ג) לתקנות הבחירות לכנסת, תשל"ג-1973:

"אין לשנות בטופס את המספרים הסידוריים שליד שמות המועמדים; עדיפות למועמד להיבחר תהיה לפי סדר הופעת שמו ברשימה".

25. למסקנה זו ניתן להגיע מכוח הכלל של הרמוניה חקיקתית. ניתן ללמוד זאת מקיום הוראות מפורשות, בסעיפים 7, 39א, 39ב 40 ו-41א(ב) בחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (ראו בג"ץ 686/78 אבן נ' פקיד הבחירות לפתח-תקוה, פ"ד לב(3) 584, 587-588).
מסקנות

26. מי שמגיש בקשה לסעד זמני חייב בגילוי מלא לבית המשפט. עמד על כך השופט שלמה לוין ברע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168:

"... מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט. השאלה אם הייתה העלמת עובדות אם לאו צריכה להישקל מנקודת המוצא של יום הגשת הבקשה, ואין לפסוק בה בדיעבד על יסוד ניתוח מדוקדק של העובדות וההלכות המשפטיות".

במקרה זה העלים המבקש את העובדה שביום הגשת בקשתו, היה תלוי ועומד הליך כמעט זהה להליך שבפני
. רק לאחר שהמשיבים הפנו את תשומת לב ב"כ המבקש שמטרת הגשת הבקשה בירושלים היא לחפש שופט אחר, ביקש ב"כ המבקש, ביום שמיעת הבקשה, את מחיקת ההליך העיקרי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. יתרה מזו, עיון בשתי הבקשות מראה שהבקשה שלפני היא כמעט העתק מילולי של הבקשה שנידונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. אף בקשה זו לא צורפה לבקשה שלפני. די בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה.
שיהוי

27. אין להיעתר לבקשתו של המבקש גם מן הטעם כי הבקשה שלפני וכל דרך התנהלותו עד להגשת ההליך, לוקות בשיהוי בלתי מוסבר. ההצבעה על שינוי התקנון התקיימה ב-8.12.02 ואילו המבקש עתר לבית הדין העליון של הליכוד רק ביום 10.12.02. ב"כ המבקש טען כי הסיבה לכך היא כי מיד לאחר היוודע תוצאות ההצבעה בנוגע לשינוי התקנון החלו הבחירות לרשימת המועמדים לכנסת ועל כן נזעק מרשו להצביע בעצמו ולעודד אחרים להצביע, הצבעה אשר נמשכה עד אחת אחר חצות. אין זו סיבה מספקת להשתהותו. לא ייתכן שהמבקש ימתין לתוצאות ההצבעה לבחירת מועמדי הרשימה לכנסת ורק לאחר שנכזבה תוחלתו להגיע למקום גבוה ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת יפנה לבית הדין העליון של הליכוד ואף זאת באיחור, לאחר המועד שהיה עליו לפנות. טענותיו של המבקש נגד חוקיות ההצבעה נדונו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובבית המשפט העליון בתאריך ה-12.12.02. המבקש, שסבר שנגרם לו עוול הזועק לשמים, ישב בשקט עד ליום ה-23.12.02, אז עתר לבית משפט זה. שיהוי זה הינו בעוכריו. בבג"ץ 6790/98 אברץ ואח' נ' פקיד הבחירות לעיריית ירושלים ואח', פ"ד נב(5) 323, 330 דן השופט חשין בסוגיית השיהוי כאשר הדברים מתייחסים לבחירות:

"'השיהוי הוא 'פונקציה' של דחיפות, ובבקשה כה דחופה כמו הבקשה שלפנינו... חייב היה המבקש שלא להיכשל בשיהוי כל שהוא, ואפילו הקטן ביותר'. בהעלות טענת שיהוי, ישאל עצמו בית-המשפט אם ההשתהות מלמדת על ויתור (מכללא) על זכות, ובעיקר - אם נשתנה מצבו של הנתבע לרעה עקב אותה השתהות בהגשת העתירה לבית-המשפט. בייחוד יקפיד בית-המשפט עם תובע המשהה עתירתו לבית-משפט בהליכי בחירות. כן, למשל, אמר בית-המשפט בבג"ץ 258/69 פונדמינסקי נ' פקיד הבחירות ליד עירית ירושלים (פ"ד כג(2) 169 - מ' ר'), בעמ' 170:
'כבר פסקנו כמה פעמים כי מידת השיהוי הפוסלת זכותו של עותר לקבל סעד מבית-משפט זה תלויה בנסיבות הענין, ובענין של בחירות בו נקבעו בחיקוק מועדים קצרים לכל אחד ואחד משלבי התהליך, יש ואפילו שיהוי קצר דיו כדי להשיב פני עותר ריקם. שאם לא תאמר כן, עלול הדבר להכשיל את ציבור הבוחרים, ואולי אפילו לגרום דחיית הבחירות, וכדבר הזה לא ייתכן".
וכך גם בבג"ץ 264/69 מצא נ' פקיד הבחירות לעירית ירושלים ואח', (פ"ד כג(2) 798 - מ' ר'), בעמ' 800, אמר השופט ברנזון:
'בענייני בחירות עלול כל יום להיות קובע וכל הרוצה להוציאם ממסלולם הרגיל חייב להראות זריזות מירבית על-מנת למנוע או להפיג כל שיבוש אפשרי במהלך התיקין של הבחירות'.
והדברים יילמדו מאליהם. מערכת בחירות בנויה על לוח זמנים צפוף, על אירועים הרודפים זה-את-זה והבנויים זה-על-גבי-זה, ועל-פי טבע הדברים אנו מחויבים אנו לשמור על לוח זמנים בדקדקנות ובקפדנות יתרה. איחור במועד אחד, למותר לומר, עלול לשבש את כל לוח העבודה כולו עד לסופו. המערכת נדמית לאותן קוביות דומינו העומדות בשורה, ואפקט הדומינו ידענו מהו".

העובדה שהמבקש החשה וישב באפס מעשה לאחר שנידחה על ידי שתי ערכאות, נטעה בלב המשיבים אמונה שהוא השלים עם הפסיקה נגדו. קבלת בקשתו של המשיב בשלב זה ודיון בעתירתו לגופה, עלולים להביא לבוקה ומבולקה באשר לסדר המועמדים ברשימה לכנסת. הענות לבקשתו משמעה, שאם המבקש יזכה ויחול שינוי בסדר מועמדי הרשימה לכנסת עלול הדבר להביא לדחיית הבחירות לכנסת, שהרי יש להניח שבעקבות שינוי זה יצוצו אחרים שלא ישבעו נחת מהשינוי וינסו להשיג ולערער על כך.
התערבות בית המשפט בהליכים פנים מפלגתיים

28. לא ירדתי לסוף דעתו של המבקש. כנגד מי הוא מלין? האם נגד המשיבה 2, או נגד המשיבה 3 או דילמא נגד בית הדין העליון. מכל מקום, כפי שנאמר בה"פ (ירושלים) 444/98 הנגבי ואח' נ' תנועת הליכוד, תק-מח 98(3) 893, בתי המשפט אינם ששים להתערב בניהול הפנימי של המפלגות. התערבותו של בית המשפט תהא רק במקרים יוצאי דופן, כאשר מדובר בחריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי או עניינים בעלי אופי קונסטיטוציוני.
ד' לוין בספרו טריבונלים שיפוטיים במדינת ישראל (תשכ"ט) 58, אומר:

"כללית ייאמר, שאין זה מדרכה של מדינה דמוקרטית, תקינה ומסודרת, להתערב בניהול הפנימי של איגודים כנ"ל, ולאיגודים כאלה ניתנת יד חופשית לנהל ענייניהם כרצונם וכדרכם. מאז ומתמיד הופקדה בידי איגודים מקצועיים הסמכות לקבוע ולפקח על כללי ההתנהגות של חבריהם, שכן ההגיון הפשוט אומר, שאין כמותם להבין את הבעיות ולקבוע מי וכיצד יכריע בהן".

בע"א 2211/96 כהן כהן ואח', פ"ד נ(1) 629 ,עמ' 634, נאמר באותו ענין:

"הלכה מכבר היא, כי בית-המשפט אינו נחפז להתערב בהחלטות טריבונאלים פנימיים של אגודות וולנטאריות. חזקה על חברי אותן אגודות, כי סברו וקיבלו עליהם מראש הכרעות של אותם טריבונלים, ובהכריע טריבונאל שלא לרצונם אל להם לבוא לבית-המשפט ולבקש כי יתערב בהחלטות שנעשו. לפיכך, הלכה מכבר היא כי בית-משפט לא יתערב בהחלטות טריבונאלים פנימיים של אגודות וולנטאריות, אלא במקרים מוגדרים ומצומצמים הנופלים במסגרת קטיגוריות אלו: אחת, במקום בו חרג טריבונאל פנימי מסמכותו, ושתיים, במקום בו פגע טריבונל בעיקרי הצדק הטבעי. ואולם בתי-המשפט סירבו להכניס עצמם בסד שתי עילות מוגבלות אלו, בהדגישם כי ייתכנו מקרים נוספים בהם יראה בית-המשפט להתערב בהחלטתו של טריבונל פנימי. מקרים נוספים אלה הינם בני-בלי-שם - מקרה אחד לא ידמה לרעהו - אך הכל מסכימים כי המדובר הוא בחריגים לכלל אי ההתערבות... לא הזכרנו שלוש קטיגוריות אלה של התערבות בהחלטותיהם של טריבונאלים פנימיים, אלא כדי להוסיף ולהזכיר את ה'אידך גיסא', לאמור, כי בית משפט לא יתערב בהחלטתו של טריבונאל פנימי מקום בו טעה אותו טריבונל בפירוש העובדות או בפירוש הדין, ובלבד שאותה טעות אינה חמורה וכבדה במיוחד כדי היותה שקולה לחריגה מסמכות או בנופלה אל הקטיגוריה השלישית האמורה לעיל".

אין המקרה שלפני נופל באחד מהחריגים הנזכרים. הפרשנות שניתנה לתיקון התקנון השוללת את בחירתו של המבקש במסגרת המגזר הלא יהודי היא סבירה ולעניות דעתי, היא נכונה. ההחלטה של יו"ר ועדת הבחירות להפסיק את ההצבעה לשינוי התקנון ושלא להמשיך לספור את המעטפות שהיו בעשר הקלפיות היתה החלטה נכונה וסבירה "מכוח נסיבות המקרה המלחיצות ודוחקות", כאמור בהחלטתו של הנשיא אורי גורן בעניינו של המבקש. נימוקו זה התקבל גם על דעתו של השופט יצחק אנגלרד בבית המשפט העליון.
המבקש החמיץ את השעה

29. נראה שגם בעניין זה צודקים ב"כ המשיבים. מרגע שהרשימה הוגשה למשיבה 5, אין באפשרותה של מפלגה להכניס בה שינויים. מרגע זה השליטה עברה לידי המשיבה 5, שבסמכותה לדרוש תיקון ליקויים או לפסול מועמדים. הסמכות לתקן ליקויים או לפסול מועמדים מסורה למשיבה 5 (סעיפים 62(ב), 63, ו-63א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969). בסמכותה למחוק מהרשימה מועמדים שעל-פי חוק זה ניתן לפסול אותם כמו בעלי עבר פלילי - סעיף 6 לחוק יסוד: הכנסת; נושאי משרה מסוימים - סעיף 7 לחוק יסוד: הכנסת; מועמדים השוללים קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, או שוללים את האופי הדמוקרטי של המדינה, או מסיתים לגזענות - סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת.
השיקולים למתן סעד זמני

30. לפי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נדרש שבית המשפט ישתכנע בקיומם של מספר תנאים כתנאי למתן סעד זמני.
ברע"א 6653/00 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ ואח', תק-על 2001(2), 1605 , נאמר:

"ככלל, על המבקש סעד של צו-מניעה זמני רובץ הנטל להראות כי מתקיימים במצטבר שני תנאים מרכזיים: ראשית, כי בבחינת "מאזן הנוחות", הנזק שעלול להיגרם למבקש אם תתבצע דיספוזיציה בנכס ותביעתו תתקבל, רב וגדול מן הנזק שעשוי להיגרם לנתבעים אם יוקפא הנכס, אך יתברר כי דינה של התביעה להידחות; ושנית, כי עומדות לזכותו של המבקש ראיות לכאורה לגופו של עניין, המעידות על סיכוי ממשי לכך שתביעתו תתקבל".

ראינו שהמבקש לא הצליח להצביע על קיומה של עילת תביעה וקל וחומר שאין לו ראיות לתמוך בעילה כזו. הנזק שיגרם למשיבים ולציבור כולו עולה לאין שיעור על הנזק שיגרם למבקש, אם יינתן הסעד הזמני המבוקש, בהנחה שהמבקש היה עובר את המכשול הראשון של קיום עילת תביעה וראיות מהימנות. השיהוי כרוך ומשולב בשיקולי מאזן הנוחיות, שכן שיהוי אובייקטיבי גורם לשינוי מצב ולנזק לצד השני, המסתמך על התנהגותו של המבקש. התנהלותו של המבקש שהשתהה בפני
יתו לבית הדין העליון ולבית משפט זה מצדיקים את דחיית בקשתו, כאמור.
ולבסוף, כפי שראינו הבקשה לא הוגשה בתום לב ומתן הסעד המבוקש חורג מהמידה הדרושה.
סיכום

31. הבקשה למתן צו מניעה, האוסר על המשיבות 1-3 לשנות את ריכוז המעטפות, שטרם נפתחו והמתייחסות להצבעה שנערכה ביום 8.12.02, אינה עומדת בבדידותה. אם מטרתה להבטיח שעל-פי התקנון המבקש זכאי למקום ה-22 ברשימת הליכוד לכנסת, אין צורך שמירה על המעטפות, מה גם שכאמור המבקש אינו זכאי להצהרה זו ולו לכאורה. אם מטרת הבקשה להבטיח הצבעה חוזרת במרכז או אם המטרה מצומצמת יותר, לספור את המעטפות הסגורות, גם לכך אין מקום, לאור האמור. בהעדר עילה אין מקום לסעדים זמניים.

32. הבקשה נדחית. המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאותיהם כדלקמן: למשיבים 1-3 7,500 ₪ ולמשיב 4 2,500 ₪.

ניתנה היום כ"א בטבת, תשס"ג (26 בדצמבר 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
משה רביד
, שופט








הפ בית משפט מחוזי 1353/02 ח"כ איוב קרא נ' הליכוד תנועה לאומית ליברלית (פורסם ב-ֽ 26/12/2002)