פסקי דין על שריסט אדריאן | פסקי דין על שריסט מיכל | פסקי דין על ניר שלום ואח' | פסקי דין על רוני קול עו"ד

5287/08 בשא     19/05/2008




בשא 5287/08 שריסט אדריאן , שריסט מיכל , ניר שלום ואח' נ' רוני קול עו"ד




בעניין:

1



בתי
-
המשפט


בית משפט השלום ירושלים
תיקים מאוחדים:
בשא005287/08, בשא005117/08
בשא005129/08

בתיק עיקרי: א
012198/07

בפני
:
כבוד השופט מֹשה ברֿֿעם


תאריך:
19/05/2008



בעניין:
1 . שריסט אדריאן

2 . שריסט מיכל


ע"י ב"כ
לנגה יעקב

המבקשים בבשא 5287/08

בעניין:
1. ניר שלום

2. רחל שלום
3. חמאווי חביב
4. חמאווי מזל



ע"י ב"כ
אדם פרומקין
המבקשים בבשא 5117/08

בעניין:
1. אלי אליצור

2. רחל אליצור
3. סיטון אהרון
4. סיטון שמחה
5. סיטון שרון
6. גוב ארי יניב
7. גוב ארי לאה
8. גוב ארי יוחנן



ע"י ב"כ
רבינוביץ
(להלן: המבקשים")
המבקשים בבשא 5129/08



נ
ג
ד


רוני קול עו"ד



ע"י ב"כ
עו"ד רון סמוראי
המשיב


החלטה
א.
כללי:

עניינה של ההחלטה דנא, בבקשות המבקשים, לעיכוב הליכים בתובענה, מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק") ועל יסוד הסכם בוררות.

ב.
על העובדות הטענות וההליכים:

המבקשים הינם קבוצת רוכשים, אשר התקשרו בינם לבין עצמם, בהסכם בכתב, מיום 17/10/96 (להלן: "ההסכם") (נספח א' לכתב התביעה), לרכישת מקרקעין ולביצוע מיזם משותף להקמת בניין מגורים, ברחוב ים המלח 2, ירושלים (להלן: "הפרוייקט").

המשיב הינו עורך דין במקצועו, אשר שימש כנאמן הפרוייקט ואשר לטענתו, זכויותיו וחובותיו הוסדרו ונקבעו בהסכם, הגם ששמו איננו מופיע בתחילתו וחתימתו לא מתנוססת בסופו.

על פי הנטען בכתב התביעה, מתוקף היותו נאמן המבקשים ועל פי הקבוע בהסכם, פתח המשיב חשבון נאמנות, ביחד עם רו"ח מנחם ויזל ומקצת מהמבקשים, לצורך ניהול הפעילות הפיננסית של הפרוייקט (להלן: "החשבון") וזה שימש לתשלום לספקים וקבלנים, כאשר כל אחד מהמבקשים הפקיד את חלקו היחסי לחשבון.

במהלך ביצוע הפרוייקט, התקשרו המבקשים עם ספק מוצרי אינסטלציה, שיש אלוני בע"מ (להלן: "הספק") וקיבלו ערבות בנקאית אוטונומית, על סך 200,000 ₪ (נספח ג'), להבטחת התחייבויותיו כלפיהם (להלן: "הערבות"). לטענת המשיב, הספק הפר את התחייבויותיו ולפיכך, פעל למימוש הערבות ולאחר שזו חולטה, התנהלו הליכים משפטיים בין הצדדים, שבסיומם, חוייב המשיב – כנציג המבקשים – יחד עם מקצת מהמבקשים, להשיב לספק את סכום הערבות (בניכוי סכום של 61,275 ₪) ובצירוף הוצאות ושכ"ט והכל, כפי שנקבע בפסק הדין, שם (נספח ה') (להלן: "פסק הדין"). לטענת המשיב, אף כי פסק הדין ניתן כנגדו, זה ניתן "בכובעו", כנציג המבקשים וכנאמן הפרוייקט. משלא שולם פסק הדין, ננקטו כנגד המשיב הליכים לביצועו ולתשלום החוב הפסוק, העומד על סך של 262,586 ₪.

בנסיבות אלה, טען התובע, כי הוא זכאי לשיפוי מלא מהמבקשים, על פי חלקם בפרוייקט ומשאלה סירבו לשפותו (נספח ו'), הוגשה כנגדם, תובענה בסדר דין מקוצר ולהשבת סכום פסק הדין. המבקשים הגישו בקשות שונות, למחיקת כותרת התביעה, מתן רשות להתגונן, מחיקה על הסף ולענייננו, לעיכוב ההליכים בתובענה, מכוח תניית בוררות, בהסכם ואולם, לנוכח החלטתי, להלן, לפיה, יש מקום לעכב את ההליכים, אינני נזקק לבקשות האחרות, מחמת העדר רלוונטיות.

בתמצית, טענת המבקשים, כי בס' 24 להסכם, נקבעה תניית בוררות, לפיה "...כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים ו/או מי מהם בכל דבר הנובע ו/או הנוגע ו/או הקשור להסכם זה ימסר להכרעה בבוררות" (להלן: "תניית הבוררות"). לטענתם, המשיב איננו חולק על היותו "צד" להסכם (כעולה מכתב התביעה - ס' 3) ולפיכך, טענו כי יש להחיל את ההסכם ותניית הבוררות שבגדרו, גם בעניינו ולעכב ההליכים. בתשובתו, טען המשיב, כי הוא אינו צד להסכם, איננו חתום עליו וממילא איננו כפוף לתניית הבוררות. המשיב הודה כי זכויותיו אכן הוסדרו ונקבעו בסעיף 32 להסכם, שעניינו, תשלום שכרו ומתן סמכויות לביצוע הפרוייקט ואולם, לטענתו, אין בכך, כדי לעשותו "צד" להסכם, כדרוש וכקבוע בס' 5 לחוק. המשיב הדגיש, כי המבקשים רשאים היו לשנות את ס' 32 להסכם, ללא הסכמתו, סיכם, כי תניית הבוררות, איננה חלה ביחסים שבינו למבקשים, אלא רק בינם לבין עצמם וביקש לדחות את הבקשות.

במהלך הדיון, הגיעו הצדדים, להסכמה דיונית, לפיה, תינתן ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים, על יסוד הנטען בבקשות ותשובת המשיב ומבלי שיהיה צורך בחקירת המצהירים. יוער, כי מקצת מהמבקשים לא התייצבו לדיון ובתחילתו, הוגשה בעניינם, "הודעה ובקשה", לפיה, ההודעה על הדיון נמסרה לב"כ יום קודם ואין באפשרותו להתייצב במועד שנקבע ולפיכך, התבקשה דחיית מועד הדיון למועד נדחה אחר. אולם, לנוכח ההחלטה, להלן, לפיה יש לעכב את ההליכים בתובענה ולא מצאתי מקום לקבוע דיון נוסף, בבקשתם.


ג.
דיון והכרעה:

גדר המחלוקת בין הצדדים מצומצם ביותר ונוגע לתחולת ההסכם, לרבות תניית הבוררות, כאשר אין חולק כי המשיב איננו חתום עליו ושמו איננו נזכר כאחד הצדדים, בתחילתו. בנסיבות אלה, טענת המשיב ברורה ולפיה, המבקשים התקשרו ביניהם בהסכם, לביצוע הפרוייקט, כאשר המשיב איננו צד לו ואיננו כפוף לתנאים על פיו ומכאן, פשיטא שאין להחיל בעניינו את תניית הבוררות. אכן נכון, נקודת המוצא לדיון, היא כי לא ניתן לחייב מי שאיננו צד להסכם בוררות, ליטול בה חלק (ע"א 4716/04

hotels.com


נ' זוז תיירות בע"מ
– פורסם בנבו – 7/9/05). סעיף 5 לחוק קובע, כי ניתן לעכב הליכים "...בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות" (ומציב תנאים לעיכוב, שאינם דרושים לענייננו). בסעיף 1 לחוק, בסעיף ההגדרות, נקבע, כי "הסכם בוררות" – הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שהתגלע בין צדדים להסכם. מכאן, ניתן לקבל סעד של עיכוב הליכים רק אם נערך הסכם בוררות בין הנתבע לבין התובע (ס' אוטולנגי – בוררות דין ונוהל, כרך א', מהדורה רביעית, עמ' 256 (להלן: "אוטולנגי")).

יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא, כי לעיתים ניתן לראות גם במי שלא חתום על הסכם ושמו לא הופיע בתחילתו, "כצד" להסכם (רע"א 4913/92 אלדא – סוכנות נסיעות בע"מ נ' בוא ניסע בע"מ – פורסם בנבו – 31/1/92) והכל תלוי בנסיבות העניין. כך למשל, מוטב בחוזה בין אחרים, יכול להחשב "כצד" להסכם בוררות (אוטולנגי, עמ' 95). ס' 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע, בעניינו של חוזה לטובת צד שלישי, כי "...חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן: "המוטב"), מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו" ובעניין היריבות, קובע ס' 37 לחוק החוזים, כי "...כל טענה שיש לחייב כלפי הנושא בקשר לחיוב תעמוד לו גם כלפי המוטב". בפסיקה, נדונה השאלה, האם יכול החייב, בחוזה לטובת צד שלישי, לבקש עיכוב הליכים בתובענה שהגיש נגדו המוטב. בית המשפט העליון, השיב בחיוב וקבע, כי ניתן לקבל כנגד מוטב בחוזה, שסעיף בוררות נכלל בו, עיכוב הליכים בתובענה שהגיש (ע"א 601/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ'
c.i.s

פ"ד מ(2), 673, 681, אוטולנגי, עמ' 96).

בענייננו, קבעו המבקשים בהסכם (ס' 32), את זכותו של המשיב, לקבל שכר טירחה בשיעור של 1.5% מעלות הפרוייקט. בחינת הסכם ותכליתו, מלמדת בעליל, כי המשיב הינו בבחינת מוטב, כקבוע בס' 34 לחוק החוזים ושלא כפי שנטען, זה רשאי היה לדרוש את קיום החיוב שנטלו על עצמם המבקשים. אמת, המבחן להיותו של חוזה לטובת צד שלישי, הוא כי הצדדים התכוונו להקנות לו זכות תביעה לצמיתות, כנגד החייב (ע"א 11512/04 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' גב ים חברה לקרקעות בע"מ – פורסם בנבו – 16/1/06, פסקה 13).לשון אחר, יש להוכיח כוונה פוזיטיבית להקנות למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב (ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, 430). אם כן, ס' 34 לחוק החוזים, פורש בפסיקה כי תנאי להענקת הזכות הוא כי הצדדים להסכם נטלו על עצמם חיוב כלפי הצד השלישי ובכך, העניקו לו את הזכות לדרוש את קיומו, כלפיהם (ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נוגה שיווק 1981 בע"מ – פורסם בנבו – 12/9/04).

בענייננו, סבר המשיב, כי זכויותיו הוגדרו ונקבעו בהסכם ולא טען כי התקשר בהסכם שכר טירחה, אחר, עם המבקשים, בקשר לביצוע ההסכם והקמת הפרוייקט או כי שכר הטרחה שונה או לא שולם. בטענתו הסתמית, כי למבקשים היתה אפשרות לשנות משכר טרחתו, בהסכם, אין ממש וזו נטענה בעלמא וללא בסיס עובדתי. בחינת ההסכם מלמדת בעליל, כי המבקשים התכוונו להקנות למשיב, בס' 32, את הזכות לקיום החיוב שנטלו על עצמם, כפי שכנראה עשו בסופו של יום, משלא נטען אחרת. כוונה זו נלמדת מלשון ההסכם ומן הנסיבות שאירעו לאחריו וכעולה מכתבי הטענות. לפיכך, יש לראות במשיב כמוטב. בנסיבות אלה ומשקבעתי כי המשיב הינו בבחינת מוטב, כקבוע בס' 34 לחוק החוזים, רשאים היו המבקשים לטעון כנגדו כל טענה שהיתה עומדת להם ביחסים המשפטיים בינם לבין עצמם ובכלל זה, לעניין קיומו של סעיף בוררות (ע"א 363/76 אלכסנדר בלמן נ' עידן "חברה לייזום ולביצוע של שירותים" פ"ד לא(2), 214) ומטעם זה, בלבד, יש לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב ההליכים. יחד עם זאת, הנני סבור, כי יש וצריך לקבל את הבקשה, מטעם נוסף וחשוב אחר, שלפיו, מנוע המשיב, בנסיבות העניין, מלהישמע בטענה כי איננו "צד" להסכם ובהיות הטענה שלא בתום לב, אבהיר.

לטענת המשיב, זכויותיו וחובותיו, הוגדרו ונקבעו בהסכם, לרבות לעניין
מעמדו כנאמן הפרוייקט (ס' 3 לכתב התביעה). עיון בהסכם, מלמד, כי
המשיב קשור בכל שלבי ביצוע הפרוייקט ותפקידו, איננו מתמצא בפעולות מסויימות, שבגינם זכאי לשכ"ט כיועץ משפטי, גרידא. כך למשל נקבע, כי המבקשים יחתמו על ייפוי כוח לטובת המשיב, אשר מסמיך אותו לבצע כל פעולה וכל מעשה "...הנחוצים לשם קידום הפרוייקט" (ס' 9 ח'). זאת ועוד, המבקשים הסמיכו את המשיב לפעול כנאמן בחשבון בנק משותף, אשר לו זכות החתימה, ביחד עם אחרים לפעולות בחשבון (ס' 10). בהמשך, נקבע, כי במקרה של הפרה, ניתן יהיה לפנות לבורר (הנזכר בס' 24) ולבקש את החלטתו לרבות "...החלטה המורה ו/או מאפשרת לעו"ד רוני קול למלא ולרשום בייפוי הכוח את שמו של השותף החדש" (ס' 19 א') ועל פיו, יהיה רשאי המשיב למכור את זכויותיו של הצד המפר (ס' 19 ב', ג'). עוד נקבע, כי הקצאת הדירות למבקשים, תעשה בדרך הגרלה ועל ידי המשיב ורואה החשבון (ס' 22 ה'). הנה כי כן,
מעיון בהסכם, עולה, כי למשיב היה תפקיד משמעותי ומכריע בביצוע הפרוייקט וזה נטל חלק מהותי בהקמתו ובתנאים שנקבעו והוסדרו, בגדרו, לביצועו.

בחינת ההסכם מלמדת בעליל, כי עניינו של המשיב, שזור וכרוך בזכויות ובחובות המבקשים, לאורכו ולרוחבו של ההסכם והסמכויות שניתנו לו בגדרו, יש בהם, כדי להכריע את גורלם המשפטי, לשבט או לחסד. בנסיבות אלה, היה זה אך ברור ומובן, מדוע סבר המשיב כי זכויותיו וחובותיו נובעות מההסכם ולאחר שראה עצמו, באופן מעשי, כחלק בלתי נפרד ממנו, הגם שזה איננו נושא את חתימתו. מכאן, ברי כי המשיב איננו יכול, כיום, לטעון כנגד תחולתו ובכלל זה, לעניין תניית הבוררות, שכן טענתו עומדת בניגוד לכוונת הצדדים בהסכם ולהתנהגותם, במהלך ביצוע הפרוייקט, אשר המשיב היה שותף להקמתו.

הלכה פסוקה, היא כי עקרון תום הלב, מהווה עקרון על, אשר מצודתו, פרושה על כלל המערכת המשפטית (ע"א 700/81 מיכל פז נ' אליהו פז פ"ד לח(2), 736, 742). מעקרון זה, נגזר כי על בעלי הדין להפעיל את זכויותיהם המהותיות והדיוניות בדרך מקובלת ובתום לב (בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ – פורסם בנבו – 15/1/07). עיון בכתבי הטענות, מעלה כי עילת התביעה, נגזרת מהיחסים המשפטיים, שבין המשיב למבקשים, שתוכנם והיקפם נקבע בהסכם, לרבות בעניין מעמדו כנאמן הפרוייקט. למבקשים טענות רבות כנגד התנהלותו ואחריותו בביצוע ההסכם, בכלל ובקשר לפסק הדין שניתן, בפרט, שלפיו, טוען, כיום, לשיפוי ונדמה, כי ראוי הדבר כי טענות הצדדים כולם, יתבררו, כמכלול ובמתכונת עליה הוסכם. בנסיבות אלה, המשיב איננו יכול היה לסמוך על זכותו לקבלת שכר טרחה, ששיעורו והתנאים לקבלתו, נקבעו בהסכם ומאידך, להתנער מדרכי הדיון עליהם הוסכם שם, לבירור טענות הצדדים, על פיו ובכלל זה, לעניין ביצוע חובותיו. מכאן, כי המשיב מושתק ומנוע מלטעון אחרת, בעניין תניית הבוררות, טענתו הינה טענה שלא בתום לב ויש לדחותה.


ד.
סוף דבר,

הנני נעתר לבקשות העיכוב ומורה על עיכוב הליכים בתובענה, כמבוקש. המשיב יישא בהוצאות המבקשים, בסך של 2,500 ₪, לכל אחת מקבוצות המבקשים ובסך הכולל של 7,500 ₪ ובתוספת מע"מ, כחוק.


ניתנה היום, י"ד באייר, תשס"ח (19 במאי 2008), בהעדר הצדדים.



מ. ברֿ-עם, שופט







בשא בית משפט שלום 5287/08 שריסט אדריאן , שריסט מיכל , ניר שלום ואח' נ' רוני קול עו"ד (פורסם ב-ֽ 19/05/2008)