פסקי דין על עמותת במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה | פסקי דין על אברהם פריד (פריצי) | פסקי דין על מרדכי גילת | פסקי דין על מיכל גרייבסקי | פסקי דין על דורון גלעזר ואח' |

4320/05 בשא     22/01/2006




בשא 4320/05 עמותת במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה, אברהם פריד (פריצי) נ' מרדכי גילת, מיכל גרייבסקי, דורון גלעזר ואח'




בעניין:

1
בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים
בש"א 4320/05

בתיק עיקרי: ת"א
2412/00
בפני

כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי


22/01/2006




בעניין:

1. עמותת במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה
ע"י ב"כ עו"ד יעקב רובין ואח'

2. אברהם פריד (פריצי)
ע"י ב"כ עו"ד גדעון קורן ואח'




המבקשים
(התובעים)



- נגד -



1. מרדכי גילת

2. מיכל גרייבסקי
3. דורון גלעזר
4. משה ורדי - עורך ראשי של ידיעות אחרונות
5. ארנון מוזס – עורך אחראי של ידיעות אחרונות
6. הוצאה לאור ידיעות אחרונות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיבי מוזר ואח'






המשיבים
(הנתבעים)


החלטה

בפני
בקשה שכותרתה "בקשה בכתב לצו לגילוי מסמכים" שהגישו התובעים ביום 29.12.05. בבקשה עותרים התובעים כי בית המשפט יחזור ויעיין בהחלטה שניתנה ביום 14.12.05 ויורה לנתבעים לחשוף תמלילי שיחות שנערכו בין הנתבעת 2 לבין ד"ר שמשון שושני ורו"ח אלי לחמני, במהלך ראיונות שערכה נתבעת זו לצורך הכנת הכתבה מושא התביעה.

לטענת התובעים, תמלילי השיחות דרושים להם לצורך ניהול תביעתם והם אינם חוסים תחת מעטה החסיון המוענק למקורות עיתונאיים, בשל כך שזהותם של ד"ר שושני ורו"ח לחמני כמקורות לכתבה ידועה, ותוכן הדברים שמסרו לנתבעת 2 נחשף בכתבה שפורסמה. עוד נטען, כי הנתבעת 2 הודתה בעדותה בבית המשפט, כי ד"ר שושני אינו מהווה מקור עיתונאי לכתבה. לפיכך, טוענים התובעים, הנתבעים עושים שימוש חסר תום לב בחסיון העיתונאי לתועלתם, ויש לדחות את הטענה לפיה הדברים שנמסרו לנתבעת 2 על-ידי ד"ר שושני ורו"ח לחמני, אשר לא פורסמו בכתבה, חוסים תחת החסיון בשל כך שנמסרו לה "שלא לציטוט".

התובעים ערים לכך שסוגיית החסיון העיתונאי של המקורות ששימשו להכנת הכתבה כבר נדונה והוכרעה בהחלטות בית המשפט (החלטת כב' סגן הנשיא, השופטת מ' ארד, כתוארה אז, מיום 1.5.02 ב-בש"א 8936/01, והחלטתי מיום 14.12.05 ב-בש"א 4045/05), ואולם, לטענתם, השתנו הנסיבות באופן המצדיק עיון מחדש בהחלטות אלה. זאת, בשל כך שרק לאחרונה התברר, כי הנתבעים לא גילו בתצהיר גילוי המסמכים שערכו את דבר קיומם של קלטות ותמלילים של שיחות שערכה הנתבעת 2 עם התובע 2. לטענת התובעים, הימנעות הנתבעים מלחשוף מסמכים אלה "מערערים את אמינות המשיבים בעיני המבקשים, מטילים ספק באשר לתום לבם ומעוררים ספק בלתי נמנע באשר להצדקת החסיון הנטען על ידם בלאקוניות, ביחס לתמלילים נוספים".

על יסוד כל האמור, עותרים התובעים כי התמלילים ייחשפו בפני
הם, ולחלופין, יובאו בפני
בית המשפט על-מנת שיעיין בהם ויכריע האם טענת החסיון נטענה כדין.

הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מדובר בסוגיה שהוכרעה באופן סופי בשתי ההחלטות השיפוטיות שהוזכרו לעיל. הנתבעים מציינים, כי על ההחלטות הנ"ל לא הגישו התובעים בקשות לרשות ערעור. כמו כן, לא עלה בידי התובעים להוכיח קיומו של בסיס עובדתי לטענת שינוי הנסיבות שבפיהם, באופן המצדיק עיון מחדש בהחלטות הנ"ל. אשר לכך נטען, כי אין כל קשר בין התקלה שאירעה באי גילוי תמלילי השיחות בין התובע 2 לנתבעת 2 לבין הבקשה הנוכחית, וממילא טענה זו נדונה והוכרעה בהחלטה האחרונה מיום 14.12.05.

לגופו של עניין מדגישים הנתבעים, כי ד"ר שושני ורו"ח לחמני הם מקורות עיתונאיים, אשר במהלך ראיונותיהם עם הנתבעת 2, לצורך הכנת הכתבה, ביקשו למסור חלק מהדברים "שלא לציטוט". לכן, דברים אלה, שלא פורסמו, חוסים תחת מעטה החסיון הניתן למקור עיתונאי. הנתבעים מבהירים, כי דבריה של הנתבעת 2 בעדותה, מהם למדו התובעים כי ד"ר שושני אינו מהווה מקור, כביכול, הוצאו מהקשרם, שכן התייחסו לשאלה קודמת הנוגעת לתובענה אחרת שמנהל התובע 2 נגד ד"ר שושני, שם משמשת הנתבעת 2 כעדה. לפיכך, לא ניתן ללמוד מהם את שהתובעים לומדים. עוד נטען בהקשר זה, כי לא נטען וממילא לא הוכח על-ידי התובעים, כי ד"ר שושני או רו"ח לחמני ויתרו על החסיון המוקנה להם בכל הנוגע למידע שנמסר שלא לציטוט. הנתבעים מזכירים, כי ההלכה היא שהנטל להראות שהמקור העיתונאי מוותר על החסיון המוענק לו מוטל על כתפי הטוען. נטל זה התובעים לא הרימו.

לאחר שחזרתי ובחנתי את טענות הצדדים ואף שבתי ועיינתי בהחלטות הקודמות שניתנו בעניין זה, אני סבורה כי לא הונחה כל תשתית, עובדתית או משפטית, לחזור ולעיין בהחלטה שניתנה ביום 14.12.05 ב-בש"א 4045/05. טעמי הבקשה לעיון חוזר היו מונחים גם ביסוד הבקשה שב-בש"א 4045/05, אשר היוותה, הלכה למעשה, בקשה לחזור ולעיין בהחלטת כב' השופטת ארד מיום 1.5.02, ואין בהם כל חידוש. כפי שציינתי בהחלטה מיום 14.12.05, לא הונח כל בסיס לטענה בדבר שינוי נסיבות. אכן, כפי שנאמר שם, בעת הדיון מיום 10.11.05 התברר, כי הנתבעים לא גילו קלטות ותמלילים של שיחות בין התובע 2 לנתבעת 2, "ואולם אין בנתון זה כדי להוות נסיבה חדשה אשר תצדיק לחזור ולעיין בהחלטה שניתנה בדבר המסמכים החוסים תחת החסיון העיתונאי והחסיון של חומר שהוכן לקראת משפט. המדובר בשני עניינים שונים, שאין באחד כדי לאצול על משנהו". דברים אלה יפים גם עתה. אזכיר, כי המדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2000. הליכי הגילוי והעיון וגיבוש חומר הראיות הסתיימו זה מכבר. במסגרת אותם הליכים נבחנה שאלת החסיון העיתונאי והוכרעה. התובעים סברו וקיבלו, ולא ראו מקום להעמיד שאלה זו לבחינה נוספת. כיום אנו מצויים בתום שמיעת הראיות, לאחר ישיבות רבות שהוקדשו לשמיעת העדים. אכן, כפי שצויין, נוצר צורך במהלך שמיעת הראיות להשלים ליקוי בהליכים המקדמיים באשר לגילוי הקלטות ותמלילי השיחות שנעשו עם התובע 2 לפני הכנת הכתבה מושא התביעה, ואולם לא ניתן בהזדמנות זו לחזור ולפתוח, ללא עילה מבוררת, עניינים מקדמיים נוספים.

על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

התובעים ישאו בשכר טרחת הנתבעים בגין בקשה זו בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתנה היום כ"ב בטבת, תשס"ו (22 בינואר 2006) בהיעדר.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.

אורית אפעל-גבאי
, שופטת








בשא בית משפט מחוזי 4320/05 עמותת במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה, אברהם פריד (פריצי) נ' מרדכי גילת, מיכל גרייבסקי, דורון גלעזר ואח' (פורסם ב-ֽ 22/01/2006)