פסקי דין על מירי אופק | פסקי דין על מירי אופק | פסקי דין על אסנת רונן | פסקי דין על אר.או. רונן |

64401/07 א     22/05/2008




א 64401/07 מירי אופק, מירי אופק בע"מ נ' אסנת רונן, אר.או. רונן בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
064401/07


בפני
:
כבוד השופט מנחם (מריו) קליין
תאריך:
22/05/2008





בעניין:
1 . מירי אופק

2 . מירי אופק בע"מ
התובעות


נ
ג
ד


1 . אסנת רונן

2 . אר.או. רונן בע"מ
הנתבעות


פסק – דין


בפני
תביעה כספית לתשלום סך של 75,000
₪.

מירי אופק
(להלן: "התובעת") הינה בעלת משרד תיווך מירי אופק בע"מ

(להלן: "המשרד") אשר פועל כמשרד לתיווך להשכרה או
מכירה של נכסי נדל"ן.

רונן אוסנת (להלן:"הנתבעת 1") הינה הבעלים של חברת אר.או.רונן בע"מ (להלן: "נתבעת 2") ביחד עם בעלה רונן רם בחלקים שווים. ביום 12/10/06
פנתה הנתבעת 1 אל המשרד לקבלת שרותי תיווך לצורך רכישת דירה ובידה תקציב של 1,000,000 $ (מליון דולר ארה"ב). בין הצדדים נחתם הסכם תיווך (צורף כנספח ב' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם"). על פי תנאי ההסכם התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת דמי תיווך בשיעור של 2% בצירוף מע"מ מסכום העסקה במקרה של קניית אחד הנכסים אשר פורטו ברשימת נכסים שבהסכם. עוד נקבע כי עמלת התיווך תשולם מייד לאחר שיושג הסכם מחייב בין הנתבעת לבין אחד מבעלי הנכסים המופיעים ברשימה.
התובעת הראתה לתובעת מספר רב של נכסים ובהם נכס נדל"ן ברחוב ז' חשוון מספר 13 ברמת השרון (להלן: "הנכס"). ביום 20/10/06 הוצג הנכס בשנית לנתבעת אולם הפעם הייתה הנתבעת מלווה באביה ובבעלה. לאחר הביקור נאמר כי התובעת תיצור עמה קשר. לאחר זמן מה נודע לתובעת כי הנתבעת יצרה קשר ישיר עם בעל הנכס והתקשרה עימם בחוזה ואף נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת 2.

על אף הסכם התיווך אשר נחתם בין הצדדים, וכן שירותי התיווך שניתנו על ידי המשרד או מי מטעמו סירבה הנתבעת לשלם את דמי התיווך.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבעות הכחישו טענות התובעות מכל וכל. לשיטתן בעת הפגישה בין הנתבעת 1 לתובעת סוכם כי לאור העובדה כי באשר לחלק מן הכתובות יש לנתבעת הכרות מוקדמת ימחקו הכתובות מן הרשימה. כתנאי לעריכת הסיור בנכסים חתמה הנתבעת 1
ההסכם (נספח ב' לכתב התביעה).

לגישת הנתבעת, בהתקיים הסיור השני בו נכחו אביה ובעלה הראתה התובעת שני נכסים ברחוב ז' חשוון מספר 13 ברמת השרון. לגישתה, בחזית הנכס היה תלוי שלט למכירה אולם התובעת ביקשה להניע אותם מנכס זה בטיעונים שונים בהם: מתקיים משא ומתן מתקדם באשר
לנכס ועל אף מחירו הגבוהה (700,000$) בעליו עומד בפני
סגירת העסקה.

הנתבעת טוענת כי לאחר הסיור ביקשה ליצור קשר עם משרדה של התובעת על מנת לראות נכסים נוספים אך ללא הואיל. לאחר זמן נפתה הנתבעת אל בעל הנכס אשר ציין כי המחיר המבוקש הינו 670,000 $, בהגינותה ציינה בפני
בעל הנכס כי גם התובעת 1 הראתה לה את הנכס.
בעל הנכס טען באוזניה כי התובעת אינו פועלת מטעמו ואינה מייצגת אותו ואין הוא מעוניין לעבוד עימה.

לגישת הנתבעת התובעת לא שימשה כגורם היעיל בהתקשרות לאור העובדה כי המשא ומתן בין הצדדים הבשיל ללא עזרתה או סיועה.

בתאריך ה – 12/03/08 התקיים בפני
דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים
כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה.

דיון

ראשית יש לציין כי במקרים בהם נערכת עסקת תיווך קיימת חובה על הגורם המתווך בעסקת מקרקעין לעמוד בכמה תנאים וזאת בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו, 1996, (להלן: "החוק").

14
.
(א)
מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:
(1)
הוא היה בעל רשיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20;
(2)
הוא מילא אחר הוראות סעיף 9;
(3)
הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה שהתובעת מחזיקה ברשיון לעיסוק בתיווך מקרקעין. כמו-כן בין הצדדים קיים מסמך מחייב בכתב אשר כנגדו מבקשות הנתבעות להעלות טענות בעל פה.

עיקר טענותיה של הנתבעת הינה באשר למבנה ההסכם והפרטים אשר אמורים להופיע בו. לאור העובדה כי המסמך בעל פגמים מהותיים נשללת הזכאות לדמי התיווך. לגישת הנתבעת 1 פגמים אילו נובעים באי בקיעותה של התובעת בפרטי הנכס ובנסיונה לייחס את שירותיה לכלל הנכסים אשר הופיע בטופס (נספח ב' לכתב התביעה).

בת.א. (שלום י-ם) 6577/98 טרנס גלובל סוכנות לנכסים בע"מ נגד נתנאל אל.אל.סי. שניתן ביום 24.7.01 (להלן – פס"ד טרנסגלובל) קבעה כב' השופטת מיכל אגמון-גונן כי מטרת החוק היא להצביע על גמירות דעת ולהבהיר ללקוח באיזו עסקה מדובר, אלו נכסים הוא עומד לראות, ובכך שעליו לשלם דמי תיווך.


העלאת טענותיה של הנתבעת באשר למסמך מועלות רק לאחר חתימתה על הטופס וללא כל הסתיגות ממנו בתחילה. חזקה על אדם אשר חותם על מסמך כי הוא מודע לתוכנו ובפרט כי הנכס הספציפי אשר נרכש בסופו של יום צויין בו.

הנתבעת הייתה מעוניינת בנכס שכאמור לבסוף רכשה אותה, וספק האם הייתה מתבצעת הרכישה ללא התערבותה של התובעת.


הצדדים בחרו, בנסיבות
העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, אשר יכריע בסכסוך


על דרך הפשרה, על פי הקבוע בסעיף 79 א'.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן

פסק דין
בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה – המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי – בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים – ובהם החיפוש אחר האמת – מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק – על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).


כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים.
יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).
וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה (מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'):
"ר' יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום –אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)."

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעות, לשלם לתובעות לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 27,000 ₪ (בתוספת מע"מ). בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת מחצית מהוצאות המשפט וכן סך של 1,800 ₪ + מע"מ
בעבור שכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה לצדדים בדואר רשום


ניתן היום, י"ז באייר, תשס"ח (22 במאי 2008), בהעדר הצדדים.


מנחם קליין, שופט

קלדנית:
שלומית נחום-שלום







א בית משפט שלום 64401/07 מירי אופק, מירי אופק בע"מ נ' אסנת רונן, אר.או. רונן בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/05/2008)