Google

אלון גבאי, אלי ממן - מדינת ישראל

פסקי דין על אלון גבאי | פסקי דין על אלי ממן |

3204/05 בש     30/11/2005




בש 3204/05 אלון גבאי, אלי ממן נ' מדינת ישראל




בעניין:

1



בתי המשפט




בית משפט מחוזי נצרת
בש 003204/05


בפני
:
כב' השופטת
מוניץ
נחמה
תאריך:
30/11/2005




בעניין
:
אלון גבאי
אלי ממן




העוררים


נ
ג
ד


מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד


ה מ ש י ב ה

החלטה

לא ביקשתי תגובת המשיבה על אף שנאותה להופיע כאן בשעה 17.00 אחר הצהריים למרות התראה כה קצרה והזמנה טלפונית.
הערר שבפני
י מתרכז אך ורק בשאלת חוקיות המעצר של העוררים. הטענה היא כי מעצר העוררים הוארך ביום 27.11.05 פעם שלישית, עד ליום 30.11.05 בשעה 12.00 אולם הדיון במעצרם התקיים רק בשעה 14.20 לערך. העוררים טוענים כי היה על בית המשפט לקבוע כי מאז השעה 12.00 הם הוחזקו במעצר בלתי חוקי.
לא ביקשתי תגובת המשיבים לטענה זו שהיתה הטענה היחידה שהופיעה בכתב הערר וזאת משום שאין לי אלא להצטרף באופן מלא להחלטתה של כב' השופטת שיטרית.
בהחלטה מפורטת קבעה כב' השופטת שיטרית כי ב"כ המבקשת הצהיר בפני
ה כי הגיש את הבקשות להארכת המעצר בשעה 10.30 או בסמוך לכך וכי העוררים הובאו לבית המשפט קודם לשעה 12.00 מועד פקיעת מעצרם.

כב' השופטת שיטרית בהחלטתה מהיום אף ציינה כי עצם העובדה שהעוררים היו מצויים בקומפלקס בית המשפט טרם חלפה שעת תום מעצרם והבקשה להארכת מעצרם הוגשה טרם חלוף שעת המעצר היא הנותנת כי לא שהו במעצר בלתי חוקי.

בדעתי להוסיף כי, על אף שחוק המעצרים קבע מועדים ברורים לוחות זמנים קפדניים ומועדים שבמסגרתם מותר לרשות לשלול מאדם את חירותו. מועדים אלה נמדדים בימים , שעות וחודשים בהתאם להקשר הדברים.
כך לדוגמא עיכוב של אדם על ידי שוטר לא יארך יותר מ-3 שעות ובמקרים מיוחדים מותר להאריכו בעוד 3 שעות נוספות.
מעצר של חשוד בלא צו של שופט מוגבל ל-24 שעות עד לדיון הראשון בבית המשפט, חריג לכך הוא מעצר של 48 שעות (ראה סעיף 30 לחוק המעצרים) . גם סמכותו של בית המשפט הוגבלה להארכת מעצר של חשוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום ל-30 יום. מכאן אנו למדים כי חוק המעצרים קבע תשתית ומסגרת קשוחה למועדים שבמסגרתם
ואך ורק במסגרתם ניתן לשלול את חירותו של האדם, חוק המעצרים אף קבע הקפדה על המועדים הללו (ראה החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה
בש"פ 3604/00 פלוני נ' מ"י פד"י מד (2) עמ' 486, בעמ' 490).

עוד למדנו מחוק המעצרים, סעיף 29 לו , כי מי שנעצר בידי קצין משטרה יובא בפני
שופט לא יאוחר מ-24 שעות. סעיף זה בא ללמדנו כי המועד האחרון להבאת עצור בפני
שופט הינו תום 24 השעות, היינו אף לא זמן קצר לאחר מכן.
לעניין זה אציין כי כבר נפסק על ידי ערכאות השונות כי עצם הבאתו של החשוד לבניין בית המשפט בתוך 24 השעות די בו כדי למלא תנאי זה הבא להקפיד הפקדה יתרה על זכותו של החשוד לחירות. המשטרה איננה אחראית על סדר העבודה של בית המשפט ומכאן שאם לא ניתן היה להביא את העצור בפני
שופט מיד כשזה הובא לבית המשפט, הרי די בכך שהעצור הובא במועד והמתין לשמיעת עניינו בתחום בית המשפט.

פגיעה בחירות
ממעצר המוגנת בחוק היסוד מותרת רק בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל
ושנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק מכוח סמכות מפורשת בו
(סעיף 8 לחוק היסוד).



פירוש החקיקה הקיימת לאור חוק היסוד מחייבת את שינוי נקודת האיזון שבין שמירה על זכויות היסוד של אדם לבין האינטרס הציבורי ושמירה על בטחונו של הציבור לטובת אותו ציבור (ראה מאמרה של כב' השופטת דורנר: "ההשפעה על חוקי היסוד כבוד האדם וחירותו על דיני המעצרים", משפט וממשל ד תשנ"ז בעמ' 21).

אין ספק כי חוק המעצרים מושתת על האימרה כי מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מירבית על כבוד האדם וזכויותיו (סעיף 1 ב) .
הכלל הוא החירות והמעצר הוא החריג. רעיון יסודי זה מהווה בסיס לאבן בינה להליך המעצר כאשר לכל אורכו נערך איזון מתמיד בין ערך ההגנה על חירותו האישית של הנאשם לבין שמירה על שלום הציבור.

האיזון הראוי שיש לערוך במקרה בפני
נו מחייב כי העובדה שבית המשפט לא יכול היה לעמוד דום בשעה 12.00 לרשות המשטרה כדי לשמוע את בקשתה להארכת מעצר והעוררים המתינו בקומפלקס בית המשפט כשעתיים למחצה עד שניתן היה לשמוע את עניינם, בשל העומס העצום שמוטל על בית משפט קמא אשר שומע עשרות רבות של עצורים ביום אחד.
במידה ואכן הינו קובעים כי האיזון הראוי מחייב שחרור כל עצור שעניינו לא נשמע בדיוק במועד שתמה תקופת מעצרו והוא מצוי באולם בית המשפט היינו מכניסים את השופטים ואת מערכת המשפט כולה לסד בלתי אפשרי. איזון ראוי פירושו התחשבות בכל הגורמים האנושיים הצריכים לשם איזון שכזה.

אני סבורה כי האיזון הראוי מחייב הקפדה יתרה עם המשטרה ובחינת פעולתה בהתאם לחוק המעצרים והמועדים הקבועים בו, כך שלא תהיה חופשית להפר את המועדים הקבועים בחוק אולם משהובא עצור לבית המשפט במועד והבקשה להארכת מעצר הוגשה במועד מאותו שלב פגה סמכותה של המשטרה וזו עברה לידיו של בית המשפט אשר תפקידו בין היתר גם לבדוק את פעולות המשטרה.

העובדה שבית המשפט לא היה פנוי מיד באותו רגע לדון בעניינו של העורר אין בה כדי להביא לשחרורו המידי ובכך עשוי האינטרס הציבורי להפגע שהרי בית המשפט מצא שיש להורות על הארכת מעצר פעם נוספת של העורר העומד בפני
י.

אין לי אלה להצטרף לדבריו של כב' השופט ג'רג'ורה כפי שניתנו בב"ש (חיפה) 4975/04 חסון נ' מ"י תקדין מחוזי 2004 (3) 6530 בעמ' 6531 סעיף 5 לפסק הדין שם דחה כב' השופט ג'רג'ורה טענה כי הדיון בעניינו של העותר התקיים בשעה
9.30 בעוד שהארכת המעצר היתה עד השעה 9.00.

למרות זאת הורה בית המשפט על הארכת המעצר וכך אמר כב' השופט ג'רג'ורה:

"אני דוחה טענה זו להעיר כי מן הראוי היה לא להעלותה. לא פעם נקבע מועד הדיון במעצר או בערר לשעה מסויימת אך בגלל עומס העבודה של בית המשפט לא תמיד יתאפשר שמיעת הבקשה בזמן שנקבע. דווקא ב"כ העורר העלה בעבר טענה כזו ונדחתה. אכן רצוי הוא שבית המשפט, הקובע מועד לדיון להורות על מעצר עד למתן החלטה אחרת, אך "שגיאה" כזו אינה מביאה לשחרורו של העורר. משהובא עצור לבית המשפט ההמתנה לדיון בעניינו אינה הופכת את מעצרו, מעבר לשעת הדיון שנקבע, למעצר בלתי חוקי המחייב שחרור
מיידי".

דברים אלה נסיתי לומר לב"כ העוררים בטרם השמיעו טענותיהם אולם ב"כ העוררים לא שעו להמלצתי ולא חזרו בהם מהערר כפי שראוי היה לעשות.

ב"כ העורר 1 עו"ד פאהום טען לפניי גם לגופו של מעצרו של מרשו, לטענתו החקירה בעניין מרשו נסתיימה ובאין הצהרת תובע לפי סעיף 17 ד לחוק המעצרים, הרי שראוי לשחררו ומעצרו הופך בלתי חוקי.
לעניין זה אומר כי טענה זו לא באה זכרה בערר ומטעם זה בלבד דינה להדחות גם בשל כך שהמשיבים לא יכלו להכין עצמם לאותה טענה. (יודגש כי ערר זה הוגש אחרי השעה 15.30 ובשל אילוצים שונים נשמע רק בשעה 17.00 כך שהמשיבה לא יכלה להכין עצמה לטענות אלו).

עיון בהחלטת כב' השופטת שיטרית לעניין המעצר לגופו מלמד כי הוצגה בפני
ה הצהרת תובע בהתאם לסעיף 17 ד' לחוק המעצרים.
כב' השופטת התייחסה בסעיף 6 להחלטתה לטענה כי העורר מס' 1 לא נחקר מזה 3 ימים אולם קבעה כי נתקיימו פעולות חקירה נוספות אשר קשורות לכל המעורבים ואין בעובדה כי החשוד עצמו לא נחקר כדי לקבוע כי החקירה נסתיימה. זאת היא למדה מהתיק עב הכרס שהוגש לעיונה וסברה כי יש מקום להאריך את מעצרם לאחר שעיינה היטב בחומר שהוצג לה.
אין לי אלא להצטרף לדעתה.

דין הערר להדחות.

ניתנה היום כ"ח בחשון, תשס"ו (30 בנובמבר 2005) במעמד הצדדים.



מוניץ נחמה
, שופטת

003204/05בש 054 שרה ווקנין







בש בית משפט מחוזי 3204/05 אלון גבאי, אלי ממן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/11/2005)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים