פסקי דין על גבאי אברהם | פסקי דין על גבאי יוסף | פסקי דין על גולד חומרי ניקוי ומדללים | פסקי דין על שיא אנרגיה |

40210/06 פ     29/05/2008




פ 40210/06 מדינת ישראל נ' גבאי אברהם , גבאי יוסף , גולד חומרי ניקוי ומדללים בע"מ , שיא אנרגיה בע"מ




בעניין:

331



בתי
-
המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פ
040210/06


לפני:
כבוד השופט צבי גורפינקל

תאריך:
29/05/2008




בעניין:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ
עו"ד אמיר

המאשימה


נ
ג
ד


1 . גבאי אברהם

2 . גבאי יוסף
3 . גולד חומרי ניקוי ומדללים בע"מ
4 . שיא אנרגיה בע"מ


ע"י ב"כ
עוה"ד ברון
, בראון
וגולדמן

הנאשמים


הכרעת דין


ביום
20.7.06 הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם את ביצוע העבירות הבאות:
עבירות קבלת דבר במרמה עפ"י סעיף 415 א סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירת עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו , את תנועותיואו עשיית פעולה בו- עבירות לפי סע' 3(א) לחוק איסור הלבנת הון התש"ס- 2000 (להלן: " חוק לאיסור הלבנת הון")
, עבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור עפ"י סע' 4 לחוק לאיסור הלבנת הון ועבירות עפ"י סעיף 26(א) לחוק הבלו על דלק , תשי"ח – 1958, עבירות עפ"י סעיף 117(ב)(5) ו- עפ"י סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "חוק מע"מ")

להלן העובדות המיוחסות לנאשמים, כפי העולה מכתב האישום:

על פי האישום הראשון המיוחס לנאשמים 3-1,
בחודש ינואר 2001
הקימו הנאשמים 1 ו 2 את נאשמת 3 שהינה חברה פרטית מוגבלת במניות שנתאגדה בישראל על פי חוק החברות, התשנ"ט – 1999 ואשר נרשמה על ידם כעוסק מורשה לעניין חוק מס ערך מוסף התשל"ו –1975, כעוסקת בייצור ושיווק חומרי ניקוי ומדללים. במהלך השנים 2005-2004 (להלן: "התקופה הרלבנטית" באישום הראשון) היה נאשם מס' 1 בעל המניות העיקרי ומנהלה בפועל של נאשמת 3. נאשם 2 היה בעל מניות ויד ימינו של נאשם 1 בניהול נאשמת 3. בתקופה הרלבנטית לאישום זה , פנו הנאשמים למנהל המכס והבלו בבקשות לאישור לרכישת דלק מסוג נפטא בפטור מתשלום בלו עפ"י צו הבלו על דלק (פטור) התשל"א –1971 וצו הבלו על דלק (פטור) התשס"ה-2005. בבקשותיהם הצהירו הנאשמים כי נאשמת 3 עוסקת בייצור מדללים וממיסים לתעשייה ועושה שימוש בנפטא לצורך מטרה זו.
לאור הצהרת הנאשמים , קיבלה נאשמת 3 מהמנהל אישור לצורך רכישת נפטא בפטור מתשלום בלו עפ"י צו הבלו על דלק (פטור) התשל"א-1971 וצו הבלו על דלק (פטור) התשס"ה-2005 .

תוך שימוש בפטור שהושג במירמה, רכשו הנאשמים 13,084,979 ליטר נפטא בתקופה שבין פברואר 2004 ועד יוני 2005 .

הנפטא שרכשו הנאשמים
לא שימשה למטרות הפטור והנאשמים עשו בה שימוש אחר, כאשר בין היתר, מכרו ממנה לארגון הפשיעה גבאי מתירוש.
הנאשמים לא הודיעו למנהל על השימוש שעשו בנפטא שרכשו בפטור שלא למטרות הפטור או על העברת הנפטא למי שאינו זכאי לפטור ולא שילמו את הבלו המלא טרם העברת הנפטא או השימוש בו כאמור, כנדרש על פי חוק הבלו על הדלק, תשי"ח 1958 וכפי שהתחייבו לעשות בעת החתימה על הבקשות לאישור לרכישת נפטא בפטור מתשלום בלו.
בנסיבות אלו הציגו הנאשמים מצג שווא בפני
המנהל וקבלו בכך את הנחת דעתו, כי הם פועלים בהתאם לאישורים שקבלו. כן הניעו הנאשמים את המנהל מלדרוש את סכום הבלו על הנפטא אותה רכשו שהינו בסך 28,645,110 ₪ ומלנקוט בעקבות זאת בסנקציות המתאימות עפ"י חוק הבלו על הדלק התשי"ח-1958.

עפ"י התוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, מהווה עבירת קבלת דבר במרמה עבירת מקור. עפ"י הגדרת רכוש אסור בחוק איסור הלבנת הון, הנפטא שרכשו הנאשמים בפטור מתשלום בלו וכספי הבלו שנשארו במרמה בידיהם מהווים רכוש אסור.

במטרה להסוות את הרכוש האסור ואת הפעולה שעשו בו הוציאו הנאשמים חשבוניות מס כוזבות בסך של 22,852,854 ₪ לפקודת לקוחות וירטואליים, לפיהם הם מוכרים חומרים, אותם ייצרו באמצעות הנפטא שרכשו, לערבים תושבי השטחים.

במציאות ובפועל, חשבוניות אלה כאמור שימשו אך ורק להלבנת הרכוש האסור ולא שיקפו מכירה אמיתית.
עפ"י האישום השני המיוחס לנאשמים 1,2,4 , בחודש דצמבר 2003 הקימו נאשמים 1 ו 2 את נאשמת 4 שהינה חברה פרטית מוגבלת במניות, שנתאגדה בישראל על-פי חוק החברות, התשנ"ט- 1999 ואשר נרשמה על ידם כעוסק מורשה לעניין חוק מס ערך מוסף, התשל"ו –1975, כעוסקת במכירה קמעונאית של דלק.
בתקופה הרלבנטית היו הנאשמים 1 ו 2 בעלי המניות העיקריים ומנהליה בפועל של נאשמת 4.
בתקופה שבין אוגוסט 2004 לחודש דצמבר 2004 (להלן: " התקופה הרלבנטית" באישום זה) או בסמוך לכך, קיבלו הנאשמים מסמכים הנחזים כחשבוניות מס ע"ש עוסקים שונים מבלי שהנאשמים עשו או התחייבו לעשות את העסקאות המפורטות בהם ( להלן: " החשבוניות הפיקטיביות") .
בתקופה הרלבנטית , או בסמוך לכך , קיבלו הנאשמים 1 ו 2 7 חשבוניות פיקטיביות על שם אנרגיית השלום
מ.ע. 25309824 (להלן :"אנרגיית השלום" ) .
סך החשבוניות הפיקטיביות
שקיבלו נאשמים ע"ש אנרגיית השלום הינו 906,505 ₪ וסכום המס הנובע מהן הינו 131,714 ₪.
בתקופה הרלבנטית, או בסמוך לכך, קיבלו הנאשמים 5 חשבוניות פיקטיביות ע"ש ע. נים אנרגיית הדרום מ.ע. 513545517 (להלן: "ע.נים" ) .
סך החשבוניות הפיקטיביות שקיבלו נאשמים ע"ש ע.נים הינו 972,640 ₪ וסכום המס הנובע מהן הינו 141,324 ₪.
הנאשמים רשמו את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנח"ש של נאשמת מס' 4 וניכו את מס התשומות הנובע מהן בדיווחיה התקופתיים למנהל רשות המסים וכל זאת מתוך כוונה להקטין את תשלום המס שנאשמת 4 חבה בו ובכך להתחמק מתשלום מס.

אישום 1 – פרשת התביעה


לפי המאשימה, במהלך פרשת התביעה הוכח מעל כל ספק סביר כי נאשמים 1 ו-2
ביצעו את העבירות המיוחסות להם בפרט האישום הראשון, במסגרת נאשמת 3.
טענת התביעה הינה כי הנאשמים הציגו מצג שווא בפני
מנהל המכס והבלו (להלן: "המנהל") וקיבלו את הנחת דעתו כי הם פועלים בהתאם לאישורים אותם קיבלו. ובכך קיבלו הנאשמים במרמה את סכומי הבלו שלא שילמו בגין הנפטא שנמשכה על ידם בפטור, בסך של 28,645,110 (עפ"י נספח א' המתוקן לכתב האישום המתוקן), ואת הימנעותו מלגבות את הסכום הנ"ל ולמלא חובתו ולנקוט בסנקציות הקבועות בחוק הבלו על הדלק, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הבלו").
להלן תתבצע סקירת ראיות וטענות המאשימה לביסוס עמדתה ביחס לאשמת הנאשמים בהתייחס לעבירת
קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות

לפי סע' 415א סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.


התביעה מפנה להודיית הנאשם 1 במסגרת המענה לכתב האישום כי היה בעל המניות העיקרי ומנהלה בפועל של נאשמת 3. באשר לנאשם 2, טענת המאשימה היא , כי היה יד ימינו של נאשם 1 בניהול נאשמת 3 וכי ביצע עימו את העבירות נשוא האישום הראשון.

ראיות וטענות המאשימה בנושא קבלת הפטור מתשלום בלו על נפטא ורכישות נפטא


הטלת הבלו על הנפטא

התביעה מפנה לעדותו של עד התביעה
צביקה שמש, (להלן:"שמש") אשר ניהל בתקופה הרלבנטית לאישומים את מחלקת הבלו הארצית, באגף המכס ומע"מ והיה אחראי למתן אישורים לפטור מתשלום בלו (עמ' 94 ש' 22-23 לפרוטוקול).

במסגרת עדותו הסביר שמש מיהו יצרן דלק. לדבריו על עוסק הרוצה למשוך דלק ישירות מבתי הזיקוק להיות "יצרן דלק" ולצורך כך עליו לקבל אישור מהמדינה ,בהמשך פירט שמש מה הם הקריטריונים הנדרשים (עמ' 95 ש' 1-2 לפרוטוקול).

בהקשר זה הפנה שמש בעדותו לחוק הבלו - ראה סעיף 15.

עוד הפנתה המאשימה ל: ת/53, תצהירו של שמש ולנספח 4, כמו גם לעדותו של
שמש בבית המשפט (עמ' 97 ש' 21-23 לפרוטוקול) לפיהם הנפטא הוגדרה כבנזין בצו הבלו על דלק (הטלת בלו), התשס"ד-2004 (להלן: "צו הבלו (הטלת בלו) 2004") החל מיום ה-5.2.04 ומיום זה מוסתה .

כמו כן , בתוספת לצו הבלו (הטלת בלו) 2004, בסעיף 1 מפורט שיעור הבלו החל על הנפטא

שהוגדרה כבנזין מאותו המועד.


בעמ' 98 ש' 2 לפרוטוקול הסביר שמש כי הנפטא הוגדרה כבנזין על פי ההגדרה הכוללנית שבסעיף 1 לצו הבלו (הטלת בלו) 2004 לפיו הגדרת בנזין הינה:

"תזקיק פחמני נוזל שהותר לשימוש ברכב מנועי לפי דין או שבבדיקת זיקוק בשיטת 86
astm
75% לפחות מנפחו מתאייד בתחום שבין 30 ל- 200 מעלות צלזיוס".

·
נספח 5 לת/53
המדובר בהודעה על שינוי הגדרות דלקים שיצאה מהנהלת המכס ומע"מ לחברות האוחזות ברישיון יצרן דלק , מוסבר בסעיף 1, כי לאור צו הבלו (הטלת בלו) 2004, החל מיום ה- 5.2.04 יחול על דלק מסוג נפטא שיעור בלו זהה לבנזין.

בסעיף 2 לאותו נספח
מצוין כי גופים שיש בידם אישור שנתי לרכישת דלק מסוג נפטא בפטור (להלן: "אישור") זכאים לרכוש את הנפטא מחברות הדלק
ללא תשלום הבלו.

בסעיף 3 לנספח אף מודגש האיסור החל על חברות הדלק לספק בפטור לגופים שאין בידם אישור.

סעיף 4-5 אף נקבע כי במידה ותסופק נפטא ע"י חברת דלק למי שאין בידיו אישור תחויב חברת הדלק עצמה בתשלום הבלו.

כמו כן נדרשות חברות הדלק להודיע לגופים להם הן נוהגת לספק נפטא על החבות החדשה בבלו ולהודיע כי על מנת לקבל פטור עליהם לגשת למר צביקה שמש ולהגיש בקשה מסודרת.

עפ"י סעיף 6 נדרשות חברות הדלק להקפיד ולרשום את משיכות הנפטא ולדווח לאיזה גוף סופקה הנפטא.


בקשות הנאשמים לפטור מתשלום בלו על הנפטא
סקירת הבקשות
לפטור מתשלום בלו על נפטא והצהרות אותן הגישו הנאשמים בתקופה הרלבנטית:

ת/77
- בקשה לחידוש אישור לפטור מתשלום בלו מיום 8.2.04 והצהרה על כך שידועים למצהיר פרטי הפטור וכי אין לו או לחברה שבבעלותו היתר לסחור בנפטא לכל צורך אחר מזה המפורט באישור, וכי כל חריגה מהווה עבירה על חוק הבלו


הבקשה וההצהרה נחתמו ע"י נאשם 1 והוגשו על ידו לאגף המכס ומע"מ (עמ' 191 ש' 24-26 לפרוטוקול) (ראה גם ת/53 סעיף 1 - בסוף)


ת/19
- בקשות לפטור מתשלום בלו מיום 10.1.05 ו- 11.1.05 עליהן חתם ואותן הגיש נאשם 1 לאגף המכס ומע"מ (עמ' 191 ש' 20-21 לפרוטוקול).


ת/54 - בקשת הפטור מיוני
2005, עליה חתום נאשם 1 (עמ' 192 ש' 1-2 לפרוטוקול).


עפ"י בקשות הפטור שהגישו הצהירו הנאשמים כי הנפטא אותה הם רוכשים משמשת לייצור מדללים וממסים לתעשייה (ראה לדוגמא סעיף 2 לת/19 ות/77).

בעדותו בע"מ 101 ש' 23 מבהיר שמש כי בעת מתן הפטור פעל תחת ההנחה כי הנאשמים עוסקים בייצור מדללים כפי שהציגו בפני
ו.


בסעיף 6 לת/53 מסביר כי הוא זה שקיבל את ההחלטה לתת את הפטור לנאשמים , ביידוע הגורמים המוסמכים בהנהלה וממונה אזורי מע"מ נתניה.

כן מבהיר שמש בסעיף 6 כי גם גופים יצרניים אחרים קיבלו אישורי פטור שכאלה.



עפ"י הבקשות לפטור ביקשו הנאשמים את הפטור מתשלום הבלו על בסיס סעיף 3(7) לצו הבלו על דלק (פטור) התשל"א - 1971 (להלן: "צו הבלו (פטור) 1971").

כאשר לגבי הבקשה לשנת 2004, ת/77, הסביר שמש בתצהירו כי הסעיף נרשם בכתב ידו תוך רצון לסייע לנאשם 1 למלא את הטופס (ראה סעיף 14 לת/53).

נאשם 1 אף אישר בעת חקירתו הראשית כי הוא זה שמילא את כל הפרטים בבקשה ת/77 למעט מספר הסעיף בחוק (עמ' 171 ש'
5 לפרוטוקול).


(בהקשר זה יצוין כי בשל טעות סופר בת/53 נרשם בשגגה סעיף 3(א)(7) כאשר הן בגוף הבקשות לפטור עצמן והן מעדותו של שמש בעמ' 99 ש' 9-10 לפרוטוקול עולה כי הפטור ניתן עפ"י סעיף 3(7) לצו הבלו (פטור) 1971).


סעיף 3(7) לצו הבלו (פטור) 1971 קובע כי דלק יהא פטור מבלו אם הוא "בנזין בעל נקודת רתיחה מיוחדת (
s.b.p
) המשמש לייצור דבקים או לדילול חומרים סיליקוניים, המהווה חלק בלתי נפרד מהם".

ב"כ המאשימה מבקשת להפנות לכך
כי בעת חקירתו הנגדית של שמש הוצג לו ע"י ב"כ הנאשמים צו הבלו (פטור) 1971 שלא בנוסחו הסופי וללא תיקון הצו שבוצע בק"ת - מק"ח, התשנ"ו , מיום 8.12.95, אשר הוסיף לסעיף 3(7)
דילול החומרים הסיליקונים כבסיס לפטור (ראה עמ' 99 ש' 11 לפרוטוקול).


המאשימה טוענת כי לאור הצגת הצו הישן ולא הצו העדכני שהיה בתוקף בשנת 2004 משיב שמש "... גם דובר על דילול חומרים סיליקונים, איני יכול להצביע על כך עכשיו.... יתכן שהייתה טעות בבחירת הסעיף, אך דובר על דילול חומרים סיליקונים שנבע מהצו משנת 71, יכול להיות שיש ביטול או שינוי של הצו" (עמ' 99 ש' 13-18 לפרוטוקול).


לאור הבלבול בהצגת הצו שאינו רלבנטי לעד ע"י ב"כ הנאשמים במהלך החקירה הנגדית
מבקשת התובעת מביהמ"ש לקבל את גרסת שמש בסעיף 10 לת/53 כהסבר לבחירת סעיף 3(7) כסעיף הרלבנטי לפטור שניתן לנאשמים.


בסעיף 10 ו- 15 לתצהירו ת/53 מסביר צביקה שמש את הסיבה בשלה בחר בסעיף 3(7) לצו הבלו (פטור) 1971 כסעיף המתאים לבקשת הפטור של הנאשמים.


לדבריו, מאז שנת 2003 התנהלו דיונים בהנהלת המכס בדבר הכללת נושא דילול הצבעים בצו הבלו פטור ואף הוכנה טיוטא לשינוי הצו שכללה פטור לגביי דילול צבעים בנפטא.

לכן , על אף שטרם הוחל צו חדש, ניתן לנאשמים פטור על סמך סעיף 3(7) הפוטר מבלו בנזין לייצור דבקים ומדללים לחומרים סיליקונים בהיותו המתאים ביותר והקרוב ביותר לייצור מדללים מבין כל הסעיפים.


שמש אף הוסיף והבהיר בעמ' 101 ש' 25-26 לפרוטוקול כי ההחלטה ליתן את הפטור לגביי דילול צבעים טרם החלת הצו החדש הייתה החלטה שלו תחת החלטת מטה.

לביסוס ההחלטה ליתן את הפטור בגין דילול צבעים בשנת 2004 הפנה שמש בעדותו ובת/53 לצו הבלו על דלק (פטור) 2005 (להלן: "צו הבלו (פטור) 2005") סעיף 3(א)(8) אשר עפ"י סעיף 5 הוחל רטרואקטיבית מיום 5.2.2004 , קרי , מהיום בו מוסתה הנפטא לפי צו הבלו (הטלת בלו ) 2004, שהוא גם המועד בו ביקשו הנאשמים פטור, כפי שעולה מת/77.


קבלת הפטור

בסעיף 1 לת/53 הסביר שמש כי על מנת לקבל פטור על המבקש לחתום על הצהרה עליה חתם נאשם 1 (חלק מת/77), וכי הגופים המקבלים פטור נדרשים לעמוד בתנאי הפטור ולחדשו במועד בסוף כל שנה קלנדארית.

גם
החוקר אביב בעדותו בעמ' 26 ש' 10 לפרוטוקול מבהיר כי הבקשה לפטור מתשלום בלו היא בקשה שנתית.

בסעיף 5 ו- 6 לת/53 הסביר שמש כי בקשת הנאשמים
לפטור מתשלום בלו עבור נאשמת 3 לשנת 2004 טופלה על ידו וההחלטה ליתן את הפטור התקבלה על ידו ביידוע הגורמים המוסמכים.


בסעיף 10 לת/53 מתייחס שמש לבקשת הנאשמים לקבלת פטור מתשלום בלו שהוגשה בשנת 2005, שמש מציין כי האישור לפטור ב2005 יצא מהנהלת המכס כאשר האישור בפועל יצא מתחנת מע"מ נתניה לאחר הוראת הנהלה.


מן האמור לעיל עולה כי על סמך הבקשות לפטור וההצהרות שהוגשו קיבלה נאשמת 3 פטור מתשלום בלו על נפטא , בתקופה הרלבנטית כאשר הפטור הינו פטור שנתי , כאשר ביוני
2005 ביקשו הנאשמים לחדש את הפטור שקיבלו לשנת 2005 (ת/54)



המאשימה מבקשת לקבוע כי כל הנפטא שנרכשה
מאז קבלת הפטור בפברואר 2004 (ת/77) אשר חודש בינואר 2005 (ת/19) ושוב חודש ביוני 2005 (ת/54) , ועד סוף התקופה הרלבנטית לכתב האישום, נרכשה בפטור על סמך המצג אותו הציגו הנאשמים בגוף הבקשות לפטור לפיו הם מייצרים מדללים וממיסים לתעשייה.


משיכות הנפטא

עד התביעה מס' 1 אביב כהן , חוקר במחלקת החקירות של מע"מ בת"א, אשר ריכז את הממצאים בחקירה ובין היתר חקר וגבה עדויות, הסביר בעדותו את תהליך משיכת הנפטא מבתי הזיקוק לנפט (להלן:
"בז"ן"). בחקירתו הראשית (עמ' 15 ש' 22-16)
העיד כי
נפטא, כמו כל דלק, ניתן לרכוש רק ממי שמוגדר כיצרן דלק ע"י מדינת ישראל
. כשיש הזמנה של נפטא, מושכת יצרנית הדלק את הנפטא מבז"ן ותעודת המשלוח של בז"ן יוצאת ע"ש יצרנית הדלק כאשר היעד המצוין ע"ג תעודת המשלוח של בז"ן הוא החברה בעלת הפטור.

חברה כדוגמאת נאשמת 3 המחזיקה בפטור מתשלום בלו על הנפטא צריכה להתקשר לחברה המוגדרת כיצרן דלק ולהזמין את הנפטא ממנה .


לדבריו, "בתעודות המשלוח שיוצאות מבז"ן חייב להיות מצוין היעד כי דלק שנקנה בפטור חייב לעבור לבעל הזכות בלבד" (עמ' 15 ש' 22-24 לפרוטוקול)


לטענת המאשימה, עפ"י נספח א' המתוקן לכתב האישום המתוקן נרכשו ע"י הנאשמים לכל הפחות 13,084,979 ליטר נפטא בפטור מבלו בתקופה הרלבנטית.

ב"כ המאשימה טוענת בסיכומיה כי הבדיקה באשר לכמות הנפטא שנמשכה ע"ש נאשמת 3,
נעשתה לפי


ספרי הנהלת החשבונות של הנאשמים ולא לפי רישומי בז"ן בדבר משיכות נפטא כשהיעד הוא נאשמת 3, וזאת על מנת לשלול טענה לפיה מישהו אחר עשה שימוש בפטור שניתן לנאשמת 3 ללא ידיעת הנאשמים.


עפ"י עדותו של עד התביעה החוקר אביב כמות הנפטא שנרכשה חושבה עפ"י חשבוניות הקניה של נאשמת 3 מכל ספקה.

בת/19 חוצץ 6- מרוכזות כל החשבוניות שקיבלו הנאשמים מיצרניות דלק שונות בגין רכישת הנפטא בתקופה הרלבנטית .


לגביי הפרשים בין הסכום 13,084,979 ליטר כפי העולה מנספח א' המתוקן
בכתב האישום לבין ניירות עבודה אותם ערך העד, העיד אביב כי אין לו הסבר להפרשים, אך מאחר והמדובר במאות סכומים יתכן ונפלה טעות בחישוב ניירות העבודה (עמ' 24 ש'
21-26 לפרוטוקול).

בכל מקרה, מדגיש אביב, כי כמות הליטרים המיוחסת לנאשמים לפי נספח א' המתוקן היא הנמוכה ביותר מבין כל התחשיבים שבוצעו (עמ' 25 ש' 1 לפרוטוקול).


סכום הבלו החל על הנפטא שנרכשה ע"י הנאשמים נגזר מהודעות הבלו על דלק (הטלת בלו) (תיאום סכומי בלו) לשנים 2004-2005
שהתפרסמו והתעדכנו מעת לעת מכוח סעיף 2(ג) לחוק הבלו הטלת בלו 2004.







ייצור מדללים – ראיות וטענות
המאשימה
לאי ייצורם

טענת המאשימה הינה
כי הנאשמים לא עסקו כלל ביצור ממיסים ומדללים, בניגוד למצג אותו הציגו כלפי הרשויות .


התביעה מפנה לטבלת פורמולות המופיעה
כנספח 1 בת/19
(טבלה אשר הוגשה אף כחלק מת/17), אשר עפ"י
הצהרת נאשם 1 בסעיף 3(ב) לת/19 הינה "טבלת פורמולות של כל המוצרים עם אחוזים" (להלן : "דף הנוסחאות") .

בסעיף 4(ב) לת/19 שב ומצהיר נאשם 1 כי "ה-
nafta
+ (חומרים נוספים) משמשת כ-70-90% מהייצור (כפי שצרפנו בנסח (צ.ל. נספח- ד.א.) 1".

בעדותו הראשית מאשר נאשם 1 כי העביר לשמש לדבריו "נוסחאות כיצד מייצרים את החומר" (עמ' 168 ש' 4-5 לפרוטוקול).


לפי התביעה,
במהלך שנת 2004, לבקשת שמש, לצורך אימות הפטור אותו קיבלה נאשמת 3, התבקשו הנאשמים להעביר דוחות רבעונים הכוללים פרטים בדבר השימוש שעשו בנפטא שרכשו בפטור.

בעקבות בקשתו של צביקה שמש, הנאשמים העבירו לו דוחות רבעוניים המסומנים ת/55-58 לפיהם עסקו במהלך שנת 2004 בפעילות יצרנית ובמכירת מדללים. בדוחות אלה פרטו הנאשמים, לפי מס' קטלוגי, את כמויות המוצרים השונים אותם לטענתם ייצרו ומכרו.

בעדותו הראשית מתייחס נאשם 1 לת/55-57 ושב ומאשר כי לטענתו הכמויות המפורטות שם הן אלה הכמויות והחומרים שייצרו (עמ' 167 ש' 23-24 לפרוטוקול).


טענתה המרכזית של המאשימה הינה כי לא היו בידי הנאשמים מספיק חומרי גלם על מנת לייצר את המדללים והממיסים שטענו ואף הצהירו
שייצרו.

להלן הראיות אליהן מפנה התביעה לצורך ביסוס טענתה:
·
ת/19

א' נספח 1 - דף הנוסחאות
ת/19
הינו דף הנוסחאות אשר הוגש ע"י נאשם 1 כחלק מבקשת הפטור. התביעה טוענת כי המדובר בפירוט הנוסחאות וסוגי המוצרים אותם מייצרת כביכול נאשמת 3.
ע.ת. אביב הסביר בעדותו, כי בדק בספרי נאשמת 3 האם נרכשו חומרי הגלם הדרושים, על מנת לייצר את המוצרים והכמויות אותם טענו הנאשמים שייצרו, עפ"י ת/55-ת/58 (הדוחות הרבעוניים לשנת 2004), אותם הגישו לשמש לשם אימות הפטור) ועפ"י ספרי הנהלת החשבונות שלהם בשנת 2005 - לפי דף הנוסחאות.
בעדותו בפני
ביהמ"ש הפנה העד לת/19 חוצץ 2, למסמכים המצויים בו ולניירות העבודה אותם ערך, (ראה עמ' 19 ש' 22-25 ועמ' 20 ש' 1 עד עמ' 21 ש' 2 ), כמפורט להלן:
בטבלה שנערכה על ידו וסומנה ת/19 חוצץ 2 מסמך ב' מפורטים
ייצור המדללים לו טענו הנאשמים בדוחות הרבעוניים שהגישו לשנת 2004 (ת/55-ת/58) כמו גם מסמך ג' לחוצץ זה.
בנוסף, במסמך ה' לת/19 חוצץ 2 מפורטות רכישות השמן שהתבצעו ע"י הנאשמים מחברת שבח שמנים.

מתוך מסמך ה' התביעה מסיקה כי רכישות שמנים התבצעו אך ורק במהלך שנת 2005. כמו כן, מפנה המאשימה לספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3 ומצביעה על כך כי אין בהם כל אינדיקציה לרכישת שמן או חומרי גלם אחרים במהלך שנת 2004
(למעט טולול/טולאן ונפטא ולמעט 10,000 ליטר נפט בחודש דצמבר 2004).
מכל האמור לעיל, מבקשת התביעה מביהמ"ש לקבוע כי
במהלך שנת 2004 לא ניתן היה לייצר עפ"י הנוסחאות שבדף הנוסחאות את המוצרים אותם טענו הנאשמים שייצרו בשנת 2004.

בהתייחס לשנת 2005 , התביעה שוב מפנה לעדותו של החוקר אביב אשר ערך
בדיקה דומה לזו שנערכה לשנת 2004 , המבוססת על מכירות מדללים המפורטות בכרטסת הנהלת החשבונות של נאשמת 3 ובה מפורטים כמויות וסוגים (ראה ת/19 חוצץ 5).
בעדותו בפני
ביהמ"ש (עמ' 20 לפרוטוקול)
העד תאר את הבדיקה שערך , הוא
בדק את כמויות השמן שנרכשו במהלך שנת
2005 ואף הסביר את יחס ההמרה בין ליטר לטון, אשר שימש אותו לעריכת חישוביו לגביי רכישת השמן משבח שמנים אשר מוכרים את השמן בטון ולא בליטרים. (ראה מסמך ה' ועדות עת/1 - אביב בעמ' 20 ש' 12 לפרוטוקול)
מסקנתו של העד, לאחר ההשוואות שערך בין כמויות השמן שנרכשו
ובחינת כמויות הנפט והקרוסין שנרכשו
במהלך שנת 2005 ( מתוך ת/19 חוצץ 3 מסמך א' וחוצץ 4 א') הנה כי לא ניתן היה לייצר את אשר נטען שיוצר לפי הנוסחאות המופיעות ב ת/19
.
(עמ' 20 ש' 21, עמ' 21 ש' 1 לפרוטוקול)
התביעה מפנה גם לקביעה בעמ' 3 לחוות דעתו של
עד ההגנה , אריה לייבה (להלן: "העד המומחה"),

שהוגשה וסומנה
כ-נ/39 :

"בהשוואה בין כמות חומרי הגלם שנרכשו על ידי גולד בשנים 2004-2005 לבין הפורמולציות השונות (דף הנוסחאות שצורף כנספח א' לחוות הדעת- ד.א.), מראה שככל הנראה לא ניתן היה ליצר את המוצרים בדיוק לפי הפורמולציות בשל חוסר בחומרי גלם כגון טולאן שמנים וכו'".



גם בחקירתו הנגדית, שב העד המומחה
על מסקנתו כי
מניתוח
רכישת חומרי הגלם מול דף הנוסחאות


לא ניתן לייצר לפי הנוסחאות בשנים 2004-2005 את אשר אמרו הנאשמים שייצרו (עמ' 310 ש' 11-12 לפרוטוקול).
·
התביעה סקרה בסיכומיה את גרסאותיו השונות של נאשם 1 באשר לאופן ייצור המדללים



בעת עדותו הראשית, טען נאשם 1 כי את הנוסחאות לייצור מדללים לקח ממפעל שמני גיא ופטרוכים. בחקירתו הנגדית בעמ' 211 ש' 8 : :"כל חומרי הדילול שייצרנו מורכבים מנפטא , שמן, טולול, אטילציטאט. יש חומרים שהשתמשנו יותר במרכיב מסויים ויש בפחות. אני לא זוכר את הנוסחאות במדוייק בראש, עבדתי לפי טבלה שלי של נוסחאות של גולד. את הנוסחאות לקחנו
משמני גיא שהוא לקח אותם מראובן. סוניה לא היתה מתעסקת עם המחלקה של המדללים, רק במחלקת חומרי הניקוי. "

כאמור לעיל, אף ציין נאשם 1 בעדותו הראשית כי העביר לשמש "נוסחאות כיצד מייצרים את החומר" (עמ' 168 ש' 4-5 לפרוטוקול).


בתחילת חקירתו הנגדית התייחס נאשם 1 שוב לאותן הנוסחאות כשנשאל על החומרים ששימשו לייצור המדללים:

"אני לא זוכר את הנוסחאות במדויק בראש , עבדתי לפי טבלה שלי של נוסחאות של גולד" (עמ' 211 ש' 9-10 לפרוטוקול).

וכן : "גולד טרפנטין מס' 75/300 - אני לא יכול לפרט את הנוסחאות, הן נמצאות בתיק, אני כל הזמן מסתכל בנוסחאות... " (עמ'
211 ש' 117-18לפרוטוקול)

ושוב, כשנשאל לגבי 75/500 ענה "... יש את הנוסחאות..." (עמ' 212 ש' 20 לפרוטוקול).
בהמשך חקירתו הנגדית השיב הנאשם: " הצהרתי שאני מייצר מדללים ואת
כל סוגי החומרים שכתבתי בבקשה והצהרתי שאלה הנוסחאות והמינונים ואלה הנוסחאות לפיהן גולד מייצרת את החומרים . צירפתי לאישור ולדיווח הרבעוני שנתבקשתי
להגיש בדיוק את החומרים שרכשתי, את הכמויות , החברות , אינדקס לקוחות. כך שלא ניסיתי להעלים מעיניו של צביקה שמש חומרים שכן קניתי או לא קניתי." (עמ' 213 ש' 7-3 לפרוטוקול)

בשלב כל שהוא בחקירתו החליט נאשם 1 להתנתק מדף הנוסחאות אליו הפנה כאמור לעיל וטען:

"אני אומר שלא יצרתי לפי נוסחאות אלה במדויק" (עמ' 213 ש' 13 לפרוטוקול).


התביעה מפנה לעמ' 213 ש' 22-23 לפרוטוקול, שם
מסביר הנאשם כי עיקר הייצור היה שלא לפי הצהרתו למכס
כמפורט בדף הנוסחאות
בכתב ידו, אלא בפועל המוצרים הורכבו מ- 90-95 אחוז נפטא ובין 5-10 אחוז חומרים משלימים בעיקר טולול ושמן.


לדבריו, איכות החומר שיצר היה באיכות פחותה, ולכן יכול היה למוכרו רק לערבים מהשטחים.

לאחר מכן טוען נאשם 1 כי קנה גם את החומרים הרשומים בדף הנוסחאות לדבריו לצורך ייצור לא גדול למגזר היהודי (עמ' 214 ש' 1-2 לפרוטוקול).


נאשם 1 התקשה להסביר את ההיגיון הכלכלי ביצור טרפנטין "סוג ב'" תוך הקטנת כמות השמן והגדלת כמות הנפטא כאשר גם למיטב זכרונו נפטא יקרה יותר משמן והמוצר שמיוצר נחשב באיכות פחותה (עמ' 216 ש' 22 לפרוטוקול).


ב"כ המאשימה מבקשת להפנות לחוות דעת המומחה מטעם ההגנה ומסקנתו .


התביעה מדגישה כי הנאשמים לא ציינו בפני
אותו מומחה באיזה אופן נהגו לייצר
בפועל את המדללים אותם טענו שיצרו מה שהופך את חוות הדעת, לפי התביעה, לתיאורטית והיפותטית בכללותה.

להלן הפניות מתוך עדותו של העד:

"...לא קיבלתי מהם פירוט לגבי נוסחה אחרת לפיה טענו שיצרו מדללים, אלא את נספח א'

(לנ/39 - דף הנוסחאות - הערה שלי ד.א.). אם כך חוו"ד אינה מלמדת כי, נספח ג' לא מלמד שזה היה אופן יצור המדללים, אלא מלמדת שתיאורטית ניתן לייצר מדללים כפי שעולה מנספח ג'"

(עמ' 310 ש' 13-16 לפרוטוקול).



טענת התביעה הינה כי מעצם ההימנעות מהצגת אופן ייצור המדללים בפועל הן בפני
ביהמ"ש כחלק מפרשת ההגנה והן בפני
עד מומחה מטעם מעלה תהיות באשר לאמיתות טענתם שכן, אם הנאשמים אכן יצרו מדללים, ההתנהלות הטבעית המתבקשת היא להציג בפני
המומחה את אופן היצור ולבקש חוות דעתו לכך שניתן באופן זה לייצר.


עדותו של העד המומחה בבית המשפט

התביעה
מבהירה כי על אף שבחוות דעתו נ/39 ניתן ליצר את כמות המדללים לה טוענים הנאשמים באופן אחר מזה המפורט בדף הנוסחאות, הרי שבעת חקירתו הנגדית של העד המומחה ולאחר שאומת עם פרטים ואמרות מפי הנאשם 1 , שלא הובאו לידיעתו עת ערך את חוות דעת, חזר בו העד המומחה ממסקנתו וקבע כי:

לא ניתן היה לייצר את המדללים אותם טענו הנאשמים שייצרו בכל אופן שהוא!

לטענת המאשימה, לא רק שחוו"ד איננה מלמדת על כך שהנאשמים עסקו בייצור מדללים ואיננה מעלה ספק סביר בטענת המאשימה אלא , עדותו של המומחה מטעם ההגנה אפילו מחזקת את ראיות המאשימה לכך שהנאשמים לא עסקו ביצור מדללים.
לדברי העד המומחה:
·
חוו"ד ובכללה נספח ג' אותו הכין הינה תיאורטית ואינה מלמדת כי זה האופן בו ייצרו הנאשמים מדללים (עמ' 310 ש' 15 לפרוטוקול)

·
טולול וטולאן הינו אותו החומר (עמ' 312 ש' 5)

·
הנאשמים לא העבירו כל פירוט לגבי נוסחא לפיה לטענתם ייצרו , למעט דף הנוסחאות נספח א' (עמ' 310 ש' 13-14 לפרוטוקול)

·
נספח ג' מתייחס רק לרכיב אחד והוא הטולול ולא חומרים נוספים (עמ' 311 ש' 1 לפרוטוקול)

·
חוו"ד (נספח ג') היא חלקית ואיננה מתייחסת למוצרים שעפ"י הנוסחאות (נספח א') אינם כוללים טולול, קרי, 75300, 75500, 75920
(עמ' 312 ש' 7-8 לפרוטוקול) (ראה גם עמ' 315 ש' 18)

·
עפ"י נספח ג' לנ/39 קיים חוסר בכמות הטולול שבידי הנאשמים אך לטענת העד המומחה המסה קריטית של החומרים הינה:
לגבי טינר - על הטולול להיות לפחות 20%-25% (עמ' 311 ש' 20-21 לפרוטוקול) (ראה גם עמ' 319 ש' 7 לפרוטוקול),
לגבי יתר החומרים אפשר להוריד אחוז בודד כמות הטולול כדי להגיע למסה הקריטית (עמ' 311 ש' 23 לפרוטוקול)

·
לא ניתנו לעד המומחה נתונים לגביי רכישות שמן בשנת 2004 או לגבי מלאי שמן קיים (עמ' 312 ש' 18)

·
לא הציגו למומחה כל ראיה לכך שנרכשו תזקיקים או ממיסים לשימוש במקום השמן - כך שלמיטב ידיעתו לא נרכש שמן ואף לא התזקיקים ו/או הממיסים המהווים תחליף (עמ' 312 ש' 20-21) לדברי העד המומחה : " נכון שב-2004 נרכשו רק נפטא וטולול" (עמ' 315 ש' 24 לפרוטוקול).

יצוין
כי גם עפ"י ספרי נאשמת 3 ת/6 לא נרכשו כל חומרים למעט טולול ונפטא ומעט כמות של10,000 ליטר נפט בחודש דצמבר 2004.

בעת חקירתו של העד המומחה הוצגו בפני
ו אמרותיו של נאשם 1 , כמפורט להלן
:
·
"כל חומרי הדילול שיצרנו מורכבים מנפטא, שמן, טולול, אטילאציטאט... "

(עמ' 211 ש' 8 לפרוטוקול).

·
לגביי טינר 21 מק"ט 75/400

- "זה טינר ברמה גבוהה יותר מטינר 18... אטינאציטאט (צ.ל. אטילאציטט-ד.א.) וטולול גורמים לפירוק ברמה יותר גבוהה. אם זה כך, הנפטא צריכה להיות במינון נמוך יותר. האטילאציטט וטולול גורמים לפירוק ברמה יותר גבוהה" (עמ' 212 ש' 3-7 לפרוטוקול).

·
כשנשאל האם בכל החומרים שייצרו היו אותם הרכיבים רק בכמויות שונות ענה : "...לא היה בכל חומר את כל החומרים..." (עמ' 211 ש' 14-15 לפרוטוקול).
·
לגבי טרפנטין מינראלי מק"ט 75/800 - "חומר שנקרא גולד טרמפרטין (צ.ל. טרפנטין - ד.א.) מינראלי מיוצר ברובו מנפטה מעל 90%, השאר טולול, שמן. רוצים ליצר באיכות יותר טובה אפשר להוסיף עוד חומרים. החומרים שלי יוצרו לרוב על פי חומרים אלה"
(עמ' 211 ש' 4-6 לפרוטוקול).
בהקשר זה יצוין כי אופן יצור זה אינו תואם את דף הנוסחאות כך שהמדובר ביצור שאינו
לפי דף הנוסחאות.

·
בעמ' 217 -218 ש' 22-2 לפרוטוקול נשאל נאשם 1 שוב לגבי טרפנטין מינראלי:
ש:
"גולד טרפנטין מינראלי 75/800 - איך היית מיצר בפעמים שלא רצית ליצר לפי דף הנוסחאות?"
ת: " הייתי מגדיל את הנפטא בין 90-95 אחוז ומשתמש בחומרים משלימים באחוזים פחותים -לדוגמה בחומר ספציפי זה הייתי מגדיל את הנפטא לבין 90-95 אחוז מוסיף 2% או קצת יותר או קצת פחות שמן והייתי מוסיף אטילאציטאט".

·
בעמ' 217 ש' 10-16 לפרוטוקול נשאל נאשם 1 לגבי מדללים הצורכים שמן- כמה מתוכם ייצר לפי הנוסחא וכמה לפי נוסחה אחרת ומהי הנוסחה האחרת.
ת
: "רוב יצור החומרים שדורשים שמן יוצרו בכמויות יחסית קטנות והשתמשנו בנוסחה
העיקרית שרובה מעל 90% היה על הבסיס של המדללים. לא יכול להיות 100 אחוז תמיד ערבבתי חומר נוסף, נפט או אטילאציטט זה כדי להרגיע את הנדיפות של הטולול או של הנפטא".

בהקשר מבקשת המאשימה להפנות , כי בניגוד מוחלט לתשובת נאשם 1 שלעיל, בדיקת ת/55-ת/58 שהגיש הנאשם 1 לשמש ב- 2004 ובדיקת ספרי נאשמת 3 לשנת 2005 מעלה כי מרבית המוצרים שיוצרו הם אלה הצורכים שמן! כמו כן, מפנה גם לעדותו של העד המומחה עמ' 312 ש' 10-12.

מכאן מסיקה התביעה שבשנת 2004 מתוך 8,190,990 ליטר אותם טוענים הנאשמים שיצרו, 5,798,084 ליטר הינו מסוג המוצרים הצורכים שמן, ובשנת 2005 מתוך 4,272,614 ליטר אותם טוענים הנאשמים שיצרו, 3,056082 ליטר הינו מסוג המוצרים הצורכים שמן.
התובעת תמהה
כיצד יתכן שאדם הטוען כי ייצר ושיווק
כ-13 מליון ליטר מוצרים אינו יודע מה ייצר וחושב שייצר מעט מהמוצרים שבעצם מהווים את מרבית היצור!

לאחר שאומת בעת חקירתו עם אמרותיו של נאשם 1 ועם העובדה שכאמור בשנת 2004 כל שרכשו הנאשמים הוא טולול נפטא ומעט נפט בדצמבר 2004 ואין כל זכר לרכישת אטילאציטט שמן או חומרים אחרים קבע העד המומחה כי לא היה בידי הנאשמים ליצר את שטענו שייצרו בשנת 2004.

לגביי מוצרים הדורשים שמן, קרי,
75300, 75800, 75600, 75500 ו- 75920, לאחר שאומת עם דברי נאשם 1 בעמ' 217 ש' 14 לפרוטוקול ענה:
"...מסקנתי שהוא לא יכל לייצר את החומרים לפי הנוסחה שלו ולפי דבריו. כשהוא ביקש ממני את חווה"ד הוא לא ידע אותי על כך"

(עמ' 317 ש' 7-15 לפרוטוקול).

וכן: "אם נאשם
2
(צ.ל. נאשם 1- לפי התובעת
)
טען כפי שטען לגבי המוצרים של טינר 21 שאחוז הטולול גבוה מאחוז הנפטא לא יכל לייצר את המוצר כפי שטען"
(עמ' 317 ש' 5-6 לפרוטוקול).

"אם הוא אמר לגבי טינר 18 שהוא השתמש באטיל אציטט - החומר לא נרכש בשנת 2004
" (עמ' 314 ש' 3-4 לפרוטוקול).

באשר לייצור בשנת 2005: משיב העד המומחה כי נמסרו לו נתונים לגבי חומרי הגלם שנרכשו מידי חודש אך לא כמה מדללים יוצרו לטענת הנאשמים מידי חודש, והוא לקח את הנתונים וחילק אותם בצורה ממוצעת על פני כל השנה (עמ' 317 ש' 24 לפרוטוקול).
העד מסכים כי "ישנה חשיבות רבה לשאלה מה יוצר ומתי ובאיזה תקופה נרכש הטולול, לעומת התקופה שנעשה בו שימוש"
העד אף מסכים כי "מסקנתי איננה מבוססת דיה כי אינני יודע מתי לטענתם הם ייצרו ומתי קנו , מבוססת על נתון כללי" (עמ' 317 ש' 17-21 לפרוטוקול).

לעד הוצג דוח יתרות של נאשמת 3 (ת/19 חוצץ 5) (להלן: "דוח היתרות") לפיו נרכש בתקופה שבין ינואר 2005 ועד מרץ 2005 פחות טולול מהנדרש,
עפ"י דוח היתרות נרכשו ע"י הנאשמים 172,206 ליטר טולול בין ינואר למרץ 2005.
בדיקת כמות זו אל מול אחוזי הטולול הנדרשים לטינרים בלבד - 30% לפי נספח ג' לנ/39 (קרי מוצרים מק"ט 75400 75900 ו-75910) מעלה כי אין בידי הנאשמים די טולול כדי ליצר בתקופה שבין ינואר למרץ 2005 את המוצרים שטענו שייצרו.
כמו כן, עפ"י נתון זה גם לא היו בידי הנאשמים הטולול הדרוש לייצור המוצרים האחרים שעפ"י נספח ג' צורכים 5% טולול (קרי מוצר מק"ט 75600, , 75700, 75800).

בעת הצגת נתונים אלה לעד המומחה השיב תחילה העד המומחה כי במקרה כזה היה מפחית את כמות הטולול הדרושה ליצור הטינרים למינימום הנדרש, קרי, 20%.
לאחר שאומת עם דברי נאשם 1 בעדותו כפי שפורטו לעיל לפיהם בטינר 21 מק"ט 75/400 הנפטא צריכה להיות במינון נמוך יותר (עמ' 212 ש' 3-7 לפרוטוקול), הסכים העד המומחה עם המסקנה כי גם אם יקטין את אחוזי הטולול בטינרים מק"ט 75900 ו-75910 עליו להשתמש באחוזים הנותרים על מנת להגדיל את כמות הטולול שבמוצר מק"ט 75400 - על כן גם הקטנת האחוזים ל-20% איננה יכולה להוביל למסקנה שהיו בידי הנאשמים די טולול ליצור המוצרים שטענו שיצרו .
לדבריו:
"אם לא אתייחס לנוסחאות , אלא לנספח ג', לטענה שאם הנתונים כפי שנמסרו והנאשם אמר שבטינר 75400 השתמש במינון נמוך של נפטא וגבוה של טולול, לשאלה אם הייתי מוריד את אחוזי הטולול הנדרשים למינימום שהיא 20%, עדיין לא היה לי מספיק טולול כדי ליצר מה שטענו הנאשמים שיצרו מינואר עד מרץ (2005- הערה שלי ד.א.) וליתר המוצרים משיב שאם ההנחות נכונות מסכים שהתשובה נכונה"
(עמ' 319 ש' 5-9 לפרוטוקול)

טענות
המאשימה
בנושא מכירת הנפטא שנרכשה בפטור והשימוש בה שלא לצרכי הפטור

בראשית פרק זה המאשימה פתחה ואישרה
כי אין בידיה
ראיות פוזיטיביות למכירת כל ליטר וליטר מתוך 13,084,979 ליטר הנפטא אותם רכשו הנאשמים בפטור ממס הבלו, כפי שנטען בכתב האישום המתוקן.

לטענת המאשימה אין בכך כדי להביא לזיכוי הנאשמים מביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה, שכן הוכח, כך התביעה, שהנאשמים קיבלו את הפטור מתשלום בלו על הנפטא אותה רכשו לצורך שימוש מסוים בנפטא, כאשר בפועל לא השתמשו בה לצרכי הפטור.

טענת המאשימה הינה כי מאחר ואין כל תיעוד חשבונאי, מצד הנאשמים, שכן הוצגו ראיות כי כל ההתחשבנויות בוצעו על בסיס מזומן ולא בוצע כל תיעוד למכירות לארגון הפשיעה בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3, אין ביכולתה של המאשימה להוכיח מכירת כל ליטר וליטר מהנפטא או את כל השימוש שנעשה שלא לצרכי הפטור.

מכירת נפטא נקייה ובנזין מהול לארגון הפשיעה
טענת המאשימה הינה
כי הנאשמים עשו שימוש בנפטא שרכשו בפטור מתשלום בלו שלא לצרכי הפטור, ובין היתר, מכרו חלק ממנה לארגון הפשיעה גבאי מתירוש (להלן: "ארגון הפשיעה") .

בהקשר זה יצוין, כי במהלך הדיונים העלו הנאשמים שתי טענות מרכזיות בנוגע לעניין זה:

1.
ראשית טוענים הנאשמים כי בעוד שבת/32, כתב האישום שהוגש כנגד ארגון הפשיעה , הואשמו ראשי ופעילי ארגון הפשיעה בקשירת קשר לביצוע פשע בנוגע לכמות של 1,871,659.00 ליטר נפטא לכל פחות בקשר לנאשמים, הנאשמים הואשמו בכתב האישום הנדון בנוגע לכמות גדולה בהרבה (13,084,979 ליטר נפטא) ועל כך קובלים הנאשמים.

תגובת המאשימה לטענה היא שכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים איננו מתייחס אך ורק לעבירות שבצעו הקשורות לארגון הפשיעה, ומעולם לא נטען כך ע"י המאשימה (ראה סעיף 7 לאישום ראשון).

בנוסף, גם מראיות המאשימה עולה כי, ככל שהדבר נוגע למכירת נפטא לארגון הפשיעה יש בידי
המאשימה ראיות פוזיטיביות חלקיות בלבד בדבר כמויות - והן אותן הכמויות המפורטות בכתב
האישום כנגד ארגון הפשיעה.

2.
כשהביאה המאשימה ראיות לכך שהנאשמים עשו שימוש שלא כדין בנפטא שנרכשה בפטור על ידם, ובנוסף לראיות בדבר מכירת נפטא נקייה לארגון הפשיעה, הביאה ראיות על מכירת בנזין מהול לארגון הפשיעה ולקבוצת קובי נוח או על מכירת בבנזין מהול בכלל, התנגדו הנאשמים וטענו שעובדות אלה אינן מצוינות
בכתב האישום.
התביעה מפנה לסעיף 7 לכתב האישום, עפ"י סעיף זה טוענת המאשימה כי הנאשמים השתמשו בכל
הנפטא שרכשו שלא לצרכי הפטור ובין היתר, מכרו ממנה לארגון הפשיעה. כמו כן, מוסיפה , כי בחומר החקירה שהועמד לעיון הנאשמים נמצאו ראיות למכירת דלק מהול בשחור
ע"י הנאשמים.

כך לדוגמא בעת חקירתו של נאשם 1 הוטחה בפני
ו העובדה שלטענת המאשימה נהגו הוא נאשם 2
ואחיהם שרון למהול דלקים ולמכרם (ראה ת/11 עמ' 8 ש' 221-225)

כמו כן בחומר החקירה קיימות ראיות בדבר פעילות הנאשמים במכירת הבנזין המהול מול
ארגון
הפשיעה ומול אבי לזרוביץ בקבוצת קובי נוח, שתפורט להלן .


טענת התביעה היא כי העובדה שהנאשמים לא הואשמו בעבירה מסוימת - אין בה כדי למנוע מהמאשימה להציג ראיה
המלמדת על אשמתם באותה העבירה, כאשר אותה הראיה מסייעת להוכחת העבירה בה הואשמו הנאשמים ובלבד
שהראיה הנדונה מצויה בחומר הראיות שהועמד לעיון הנאשמים. עוד מוסיפה, כי
אין חובה על המאשימה להאשים במכירת דלק מהול- על מנת שיותר לה להתייחס לראיות בדבר מכירתו או הכנתו כחלק מראיותיה - ובלבד שראיות אלה היו חלק מחומר החקירה ולפי המאשימה , הראיות בדבר מכירת ו/או הכנת דלק מהול מלמדות גם הן כי הנאשמים השתמשו בנפטא שלא לצרכי הפטור. קרי, ראיות אלה מסייעות להוכחת האישומים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום.


באותו אופן, על אף שהנאשמים לא הואשמו בהגשת דוחות כוזבים למע"מ, יכולה המאשימה
להציג ראיות בדבר כך שמרבית הדוחות התקופתיים שהגישה נאשמת 3 הינם 0 לתשלום (ראה
ת/2) , על אף טענת נאשם 1 בדבר "רווחיות" העיסוק במדללים (ע"מ 189 ש' 16 לפרוטוקול).

לפי התביעה, ראיה זו
מסייעת להוכחת הפיקציה שבהוצאת החשבוניות ע"ש נאשמת 3 ובכך להוכחת האישום בהלבנת הון לפיו החשבוניות מהוות פעולת הסתרה ותו לא.

עדויות עדי המדינה
עד המדינה אבי לזרוביץ
(להלן:"לזרוביץ") (הסכם עד המדינה סומן ת/47) (כתב האישום כנגדו ת/
48
)
עד המדינה לזרוביץ היה
פעיל בארגון הפשיעה.
בעדותו סיפר לזרוביץ כי עיקר עיסוקו של ארגון הפשיעה היה העיסוק בדלק מהול, סולר ובנזין והפצתו (עמ' 76 ש' 11-14 לפרוטוקול).

עפ"י עדותו היה פעיל בארגון הפשיעה מאז תחילת פעילותו ועד סוף יוני 2004 ולאחר מכן פעל במסגרת דומה, חברת קובי נוח (להלן: "קבוצת קובי נוח"), שעסקה אף היא בדלקים מהולים, עד למעצרו (עמ' 76 ש' 8 לפרוטוקול).

לדברי
לזרוביץ, ראשי ארגון הפשיעה היו אבי ומשה גבאי מתירוש, שי קסוטו ועוד שני שותפים (עמ' 78 ש' 1 לפרוטוקול),.

כמו כן מציין לזרוביץ את מוריס סויסה כמי שעבד על נושא הבנזין המהול של ארגון הפשיעה, כשמשה גבאי מפקח על המחלקה ונותן הוראות (עמ' 77 ש' 10-11 לפרוטוקול) .

לדברי לזרוביץ פעל ארגון הפשיעה ב- 3 מתחמים:
בתחילה במושב תירוש, מתחם בקרבת מגוריהם של ראשי הארגון
(להלן: "מתחם תירוש") (עמ' 76 ש' 22-24 לפרוטוקול)

לאחר מכן עבר מחסן הסולר למתחם קריית מלאכי (להלן: "מתחם קריית מלאכי") כאשר מחסן הבנזין נשאר במתחם תירוש (עמ' 77 ש' 1-3 לפרוטוקול).

וכן מתחם פרדס המצוי מול המושב גאליה, בסמוך לעיר יבנה (להלן: "מתחם פרדס"), אשר היה בו מחסן סולר ואוחסן שם בנזין, בעיקר מהול (עמ' 77 ש' 23-24 לפרוטוקול).


במסגרת תפקידו התעסק לזרוביץ עם התאמות מלאי מול סידור עבודה, עבודה מול הסדרן,
עבודה מול הספקים, התחשבנויות עם הספקים, מעקב משיכות ממסופי הדלק והפקדות.
(עמ' 76 ש' 15-17 לפרוטוקול).

לזרוביץ מציין בעדותו כי במסגרת הפעילות הרגילה של ארגון הפשיעה:

"למחסן הגיעו החומרים הבאים: נפטא, בנזין מהול מוכן אם קנו אותו בנפרד, היה
חומרים נוספים כמו טולול, אלו החומרים בעיקר" (עמ' 77 ש' 13-14 לפרוטוקול).

לזרוביץ אף מציין את אופן הכנת הבנזין המהול:

"אפשר למהול בנזין עם נפטא ועם ממיס שיוצר ע"י פז שמנים כימיקלים ממס 40/110 שהיה מקביל לנפטא, אך היה בכמות מוגבלת מבחינת יצור, פז הגביל"
(עמ' 78 ש' 15-16 לפרוטוקול).

לדבריו, כמות הבנזין המהול שנמכרה ע"י הארגון הייתה בתחילה כ- 10,000-15,000 ליטר ביום ולאחר מכן גדלה ל- 40,000-60,000 ליטר ביום (עמ' 78 ש' 7-8 לפרוטוקול).

לזרוביץ מציין בעדותו מי היו ספקי ארגון הפשיעה, לדבריו:
"הספקים - חברות הדלק - זאפ, דלק, ספקים של שמן וממסים כמו אבי מזור... היה את גולד (מצביע על הנאשמים) שסיפקו נפטא ובנזין מהול"
(עמ' 76 ש' 18-19 לפרוטוקול).

לדברי לזרוביץ העבודה בארגון הפשיעה עם בנזין מהול החלה לפי רצונם של משה גבאי ושי קסוטו "תחילה קנו בנזין מהול מוכן מגולד, ואח"כ משה רצה להכין לבד, הוא קנה את חומרי המהילה בנפרד והכינם" (עמ' 78 ש' 11-12 לפרוטוקול) .
בתקופה בה קנו חומרי מהילה המשיכו לקנות בנזין מהול מידי פעם אך לא בצורה סדירה (עמ' 78 ש' 13-14 לפרוטוקול).
"הספק המרכזי של הארגון לעניין הנפטא בשנים שעבדתי שם היה גולד"
(עמ' 83 ש' 15 לפרוטוקול)

לזרוביץ איננו יודע כיצד החל הקשר של הנאשמים עם הארגון, אך יודע בוודאות כי הארגון רכש מהנאשמים בנזין מהול ולאחר מכן נפטא וטולול, בהיותו זה שמקבל את הנתונים בדבר רכישות מספקים ואחראי על העבודה מולם (עמ' 80 ש' 14-15 ו- 18-19 לפרוטוקול).
לדבריו, הנאשמים היו בקשר עם שי קסוטו אבי ומשה גבאי וכן ליאור עזרן (עמ' 82 ש' 12 לפרוטוקול).
את הנאשמים הכיר דרך שי קסוטו ומשה גבאי "שלחו אותי לקחת מהם חשבון ספק, זה נמשך תקופה די ארוכה מ-2003 עד 2004" (עמ' 78 ש' 20 לפרוטוקול).

בנוסף העיד לזרוביץ כי בתקופה בה פעל במסגרת קובי נוח, עשה בעצמו הזמנות בנזין מהול מהנאשמים, כאשר ההזמנות נעשו מול יוסי גבאי, ואף התווכח עימם על כמות הנפטא המהולה בבנזין (עמ' 80 ש' 17-18 לפרוטוקול וכן עמ' 85 ש' 7-12 לפרוטוקול).

וכן "רכשנו בנזין מהול בנפטא מהנאשמים ב- 2003, 2004 כשהייתי בארגון, וכשהייתי בקובי נוח ב 2005" (עמ' 83 שורה 5 לפרוטוקול).

לדברי לזרוביץ, הארגון נזקק לנאשמת 3, היות ונאשמת 3 מורשה לייצור מדללים, דבר המאפשר לה רכישת נפטא בפטור ממס הבלו, ויש בו בכדי להוזיל את עלות החומר למחצית (עמ' 82 שורה 1 לפרוטוקול).
לזרוביץ אף הוסיף והבהיר כי גם לפני 2004, קרי, לפני שמוסתה הנפטא, נזקק ארגון הפשיעה לנאשמת 3 כספק, כיוון שלדבריו "...לא היינו מפעל מאושר, הנפטא מיועדת לייצור חומרים מסוימים" (עמ' 82 ש' 7-8 לפרוטוקול).
קרי, מאחר והנפטא נרכשת באופן רגיל לייצור חומרים מסוימים ומאחר והארגון לא היה מפעל לייצור חומרים שכאלה - לא הייתה לו הצדקה למשיכת נפטא גם טרם מיסוי הנפטא, ועל כן היה בטוח יותר ונוח יותר לרכוש אותה מנאשמת 3, שרוכשת נפטא כביכול למטרה לגיטימית.

מעדותו של לזרוביץ עולה כי
מערכת היחסים בין הנאשמים וארגון הפשיעה הייתה דו צדדית.
הנאשמים גם רכשו נפטא מחברת זאפ, המוגדרת כחברת דלק או יצרן דלק, הרשאי למשוך דלק ישירות מבז"ן והשייכת לארגון הפשיעה, וגם מכרו חלק מהנפטא בחזרה לארגון הפשיעה. (עמ' 80 ש' 6 -9 לפרוטוקול).

לזרוביץ הסביר כי משיכות הנפטא שנמכרה ע"י הנאשמים לארגון הפשיעה התבצעה באופנים הבאים:
·
המשיכות התבצעו מבז"ן, באמצעות מיכלית השייכת לנאשמים, שהגיעה ישירות למתחם תירוש
·
באמצעות משאיות ארגון הפשיעה , שהעמיסו עם תעודות כשיעד הנפטא הוא נאשמת 3.
·
באמצעות משיכות של ארגון הפשיעה ממפעל נאשמת 3, אשר בבעלות הנאשמים (עמ' 81 שורה 7-9
לפרוטוקול).

לדבריו "גולד אחסנה את הנפטא שלה במחסן באזור התעשייה הצפוני באשדוד כמה
רחובות מהמפעל שלהם" (עמ' 83 ש' 11-12 לפרוטוקול)

לדברי לזרוביץ "בסוף כל שבוע שלחו אותי או אחרים לקחת את החשבון מהנאשמים" (עמ' 80 ש' 19 לפרוטוקול)
כן העיד לזרוביץ כי הנאשמים "היו מקבלים על ליטר נפטא בין 20 -40 אג'" (עמ' 82 ש' 4 לפרוטוקול).
לזרוביץ אף העיד כי נהג לפעמים להביא צ'קים או מזומן ויתכן שהיה מפקיד גם כסף בבנק (עמ' 90 ש' 22-24 לפרוטוקול).
לזרוביץ אף הסביר על התיעוד החשבונאי לגביי הכמויות שקנו ומכרו בארגון הפשיעה. לדבריו היה לארגון הפשיעה סידור עבודה ובו נרשם מה נכנס ויצא מהארגון. לגביי מחסן הסולר והבנזין, היה דוח מחסן, והיו תעודות העמסה ומשלוח
(עמ' 78 ש' 22-23 לפרוטוקול).

המאשימה מבקשת למצוא סיוע לעדותו של לזרוביץ לפיה נהג ארגון הפשיעה לרכוש מהנאשמים נפטא נקייה, בנזין מהול וטולול, בת/45-ת/47.

ת/45 - ת/47

ת/45-47
הינם שלושה קלסרים בהם חומר המתעד כניסה ויציאה של חומרים ומסמכי התחשבנות שונים אותם שמר לזרוביץ "חלק מהחומר שמרתי בצד, בדיוק לסיטואציה שבגללה התפוצצה הפרשה" (עמ' 79 ש' 4 לפרוטוקול).

המדובר במסמכי התחשבנות ומעקב חלקיים, אשר נכתבו בכתב ידו של לזרוביץ', וכן במסמכי התחשבנות בכתב ידו של נאשם 1.
מסמכים אשר היו במשמורת אצל חברו של לזרוביץ, אריק לזר.
כאשר הופנה לזרוביץ, בעת עדותו, והשיב כי, המדובר רק בחלק מהחומר שמר בצד.

לדבריו שמר את החומר אצל חבר בשם אריק לזר וזה החליט לזרוק את החומר "כשהתפוצצה הפרשה" (עמ' 79 שורה 3-6לפרוטוקול).
כתמיכה לטענת העד מפנה המאשימה להודעותיו של אריק לזר שסומנו ת/68 - ת/69, אשר הוגשו בהסכמה, כראיה למקור המסמכים ועובדה שהמדובר בחומר חלקי בלבד.
מר לזר, מסר בהודעתו שסומנה ת/68:
"הוא ביקש שאשמור לו על הארגזים, כי אין לו מקום והוא אמר שיש בארגזים דברים, שהוא לא רוצה שיהיו אצלו...לקחתי את הארגזים ושמתי אותם אצלי בבית...ידעתי שאבי מתעסק בתחום הדלק, וראיתי את סוג שסובבים אותו, שהם נראים כמי שמתעסקים בדברים לא חוקיים...כעבור כמה שבועות, שמעתי בתקשורת שהמשטרה עצרה הרבה אנשים מתחום הדלק, וכששמעתי בטלוויזיה שמדובר במשפת גבאי, הבנתי שגם לזרוביץ עצור, העמסתי את הארגזים לאוטו וחיפשתי מקום לזרוק אותם...מצאתי פחים ירוקים בהם זרקתי ארגז אחד ובהמשך מצאתי צפרדע שבתוכו זרקתי עוד כמה ארגזים, ובהמשך הרחוב היה עוד צפרדע שבתוכו השלכתי את השאר
"(עמ' 2 לת/68)

באשר למסירת המסמכים לחוקרים, מסר מר לזר:
"מסרתי לכם את הארגז שהיה אצלי במשרד, כי אותו לא זרקתי וגם לא חשדתי לזרוק, כי זה לא בבית שלי, ואין לי קשר לתוכן הארגז, הודיתי מיד שאת שאר הארגזים שקיבלתי מאבי, זרקתי ואף הובלתי אתכם למקומות ששם זרקתי את הארגזים.
בצפרדע אחד מצאתי מספר שקיות אשפה שזרקתי שם עם הארגז ותפשתם אותם" (עמ' 3 לת/68).

לפי המאשימה , גם מעיון בחומר המצוי בת/ 45 - ת/47 מלמד כי המדובר בחומר חלקי בלבד כמו גם
עדותו של אביב בעמ' 22 ש' 9-18 לפרוטוקול.

בחקירתו הראשית הסביר לזרוביץ את המסמכים המצויים בת/45 - ת/47, שנערכו על ידו והקשורים למלאי ארגון הפשיעה, קניות ומכירות, ולעסקאות שביצע ארגון הפשיעה בכלל וכן מול הנאשמים.


א.
בהתייחסו כדוגמא למסמך 777 הסביר כי המדובר בדוח קניות ומכירות של מחסן הבנזין, לדבריו, את הרישומים ערך באופן שוטף מידי יום לבקשתו של משה גבאי שרצה מצב מלאי יום יומי (עמ' 79 ש'
24 - 25).


ב.
כאשר מופיע במסמכים הסימון 40/110 הכוונה לנפטא וכאשר מופיעה האות

t

הכוונה לטולול/טלולאן (עמ' 79 ש' 17-18)


כמו כן, משמעות האות
n
הינה נפטא (עמ' 80 שורה 22 לפרוטוקול)
b


ג.
במסמכים שערך, סימן את הנאשמים בשם משפחתם, "גבאי" או באות "ג" (עמ' 80 שורה 1 לפרוטוקול).

בנוסף העיד כי כאשר רשום ג' אשדוד הכוונה שזה נמשך מהנאשמים (עמ' 82 ש' 22
לפרוטוקול).
לזרוביץ הפנה למסמכים 775-823 שהינם דוחות קניה ומכירה של ארגון הפשיעה לחודש יוני 2004, והצביע על
מסמך 811 כדוגמא לדוחות הקניה ומכירה של מחסן הבנזין אשר נערכו מידי יום בכתב ידו (עמ' 79 ש' 10-11 לפרוטוקול).

לזרוביץ אף הצביע הרישום "גבאי" בעמודת הקניות כשממול בשורה אחת

המספר 40/110- כרכישת נפטא מהנאשמים, ובשורה השנייה מול השם גבאי האות
t

באנגלית המהווה רכישת טולול מהנאשמים (עמ' 79 ש' 8-19 לפרוטוקול)


ד.
לפי המאשימה, ראיה חד משמעית וחותכת לאמיתות עדותו של לזרוביץ בדבר רכישות הנפטא, הטולול והבנזין המהול מהנאשמים ניתן למצוא במסמכים שסומנו 480-484
בת/45
עפ"י עדותו של לזרוביץ המדובר במסמכי התחשבנות שבועיים, שנערכו ע"י נאשם 1, בכתב ידו.

במסמכים מפורטת ההתחשבנות בגין רכישות ארגון הפשיעה מהנאשמים, ובגין רכישת נפטא של הנאשמים מחברת זאפ, "שהייתה חברה של הארגון" שהינה יצרנית דלק ואחת החברות מהן קנו הנאשמים את הנפטא בפטור מתשלום בלו (עמ' 80 שורה 3 לפרוטוקול).

"על גבי המסמך כתוב משכו למעלה, ישנו חשבון, מתחת יש קו וכתוב "קיבלנו". משכו
הכוונה שאנו (ארגון הפשיעה- ד.א.) משכנו, קיבלו - מה שהנאשמים משכו...".

(עמ' 80 ש' 6 -9 לפרוטוקול).
מעיון במסמכים עולה כי תחת המילים משכו נרשמו האותיות
n
ו-
t

שמשמעותן נפטא וטולול (לעניין זה ראה אישורו של נאשם 1 בעמ' 192 ש' 11-12 לפרוטוקול).


לזרוביץ ערך השוואה ומצא התאמה בין מסמכים אלה, הרשומים בכתב ידו של נאשם 1, לבין מסמכים 775-823, שהם כאמור דוחות הקניה והמכירה של ארגון הפשיעה, אשר נערכו ע"י לזרוביץ, המתייחסים לחודש יוני 2004 (עמ' 79 ש' 10-11 לפרוטוקול)

"השוויתי את מסמכים 480-484 מול מסמכים 775-823, ככל שהדבר נוגע למחסן בנזין (נפטא בנזין מהול וטולול- הערה שלי ד.א) ויצא שזה תואם, הכוונה לחודש יוני 2004, לא היו לי מסמכים לגבי החודשים האחרים כי חברי זרק אותם"
(עמ' 81 ש' 1-3 לפרוטוקול).


התביעה טוענת כי השוואה זו מלמדת שגרסתו של לזרוביץ אמיתית ופוסלת מכל וכל את גרסתו השיקרית והמיתממת של נאשם 1 בעת חקירתו הנגדית והראשית לפיה הכוונה ב"משכו" היא ללקוחות הערבים של נאשמת 3 שרכשו מדללים!!!
"... ת/45, זה ניירת שלי... עשיתי לעצמי זאת כדי לבדוק רמת מלאים, מה קניתי
ובכמה מכרתי"
(עמ' 174, ש' 17-21 לפרוטוקול).


ה.
לזרוביץ אף מפנה למסמכים שסומנו 685-704 כמסמכים המתייחסים לחודש פברואר 2004 ולמסמך שסומן 687.

בראש מסמך 687 מצוין בכתב ידו של לזרוביץ "ג-אשדוד", המדובר בטבלה המחולקת
לשלוש עמודות עיקריות : הפרש, 40/110 ומוכן
- לדבריו הכוונה לבנזין מהול שרכש
הארגון מהנאשמים (עמ' 82 ש' 13-21 לפרוטוקול).

בטבלה תאריכים המתייחסים כולם לחודש פברואר 2004.


לדברי לזרוביץ ערך השוואה בין מסמך 687 שהוא המסמך החודשי המרכז לבין
המסמכים היומיים 685-704 הקשורים למחסן הבנזין (הכולל נפטא, טולול ובנזין מהול)
ומצא התאמה מלאה בין המסמכים (עמ' 82 ש' 25-26 לפרוטוקול).


ו.
בעמ' 81 ש' 10 הפנה לזרוביץ למסמכים 448-449 - כראיה לכך שנפטא שנרכשה ע"י נאשמת 3 הגיעה ישירות למתחם ארגון הפשיעה.
"זוהי הובלה שהגיעה אלינו ישירות למושב. המדובר בנפטא שנרכשה ע"י גולד כי רואים בתעודת העמסה את השם גולד, וזה מסמך שקיבלתי מסויסה...מעבר לעובדה שהמסמכים היו מהודקים, כשמעיינים בתעודת העמסה מבחינת שקלים, היא מותאמת לתעודת המשלוח...במסמך 448 רשום "לכבוד מוריס מושב" הכוונה מוריס ממושב תירוש"
(עמ' 81 ש' 10-22 לפרוטוקול)

התביעה מדגישה
כי המדובר ברכישה שבוצעה ב- 28.1.04, קרי, טרם מיסוי הנפטא, אך משמשת לטענתה
,
כראיה המבססת את עדותו של לזרוביץ ואת הקשר העסקי בין הנאשמים לארגון הפשיעה.


ז.
יצוין גם כי במהלך חקירתו הנגדית, הופנה לזרוביץ לת/46, וציין כי מסמכים 837-876, 877-918, 920-1000, אכן מתייחסים לנאשמים.


ח.
כמו כן, הפנה לזרוביץ למסמכים 1-17 מתוך ת/44 המלמדים כי הנאשמים, באמצעות המיכלית שבבעלותם, משכו בנזין מארגון הפשיעה בשנת 2003 (עמ' 83 ש' 16-18 לפרוטוקול).

עפ"י המסמכים ועפ"י עדותו של לזרוביץ מי שמשך את הדלק הוא נאשם 2 (עמ' 87 ש' 8
לפרוטוקול).
תמיהה אותה מעלה המאשימה הינה העובדה כי
באותה שנה טרם רכשו את תחנת הדלק שבבעלות שיא אנרגיה ונשאלת השאלה
מה עשו עם אותן כמויות הדלק שמשכו?

ראיה זו, כך התביעה,
מחזקת את ראיותיה כי הנאשמים עסקו במהילת דלקים.


ט.
בחקירתו הנגדית מסר כי למיטב ידיעתו, לא היו מקרים בהם נמשכה סחורה ע"ש גולד ללא ידיעתה (עמ' 88 ש' 8-9 לפרוטוקול).

בהקשר זה יוזכר שוב כי לזרוביץ היה מי שאמון על ההתחשבנות מול הנאשמים מטעם
ארגון הפשיעה.

המאשימה מבקשת מבית המשפט לקבוע כי עדותו של לזרוביץ, הנתמכת במסמכים ת/45 - ת/47 , בעדותו של ליאור עזרן ובראיות נוספות, הינה עדות אמינה ומהימנה וליתן לה את מלוא המשקל.

ת/20 חוצץ 2
הינו ריכוז שביצע החוקר אביב את המסמכים החלקיים מתוך ת/45 -ת/47 הנוגעים לרכישות ארגון הפשיעה מהנאשמים.
בטבלה המצורפת למסמכים, מפורטות רכישות הנפטא הטולול והבנזין המהול של ארגון הפשיעה מהנאשמים, במשך תקופה בת 4 חודשים,פברואר עד אפריל 2004 וכן יוני 2004,
לגביה נמצא תיעוד שבחלקו אף הוא איננו מלא (לדוגמא - חודש מרץ 2004).
המאשימה מדגישה כי המדובר ברשימות חלקיות, שכן, עפ"י עדות לזרוביץ הפעילות מול הנאשמים החלה מיד עם תחילת פעילות ארגון הפשיעה ונמשכה עד שעזב את הארגון בסוף יוני 2004, לגביי המשך המכירות לארגון גם לאחר תקופת לזרוביץ מפנה לצורך ביסוס טענתה לעדותו
של ליאור עזרן.


לדברי עד התביעה החוקר אביב "חלק מהרשימות אינן ברצף...מתוך המסמכים לקחתי את המסמכים שלזרוביץ העיד לגביהם שהם רכישות נפטא וקניות בנזין מהול של הארגון מהנאשמים , ערכתי את מסמכי א' רכישות נפטא ובנזין וטולול, לפי תאריך וכו'" (עמ' 22 ש' 16-19 לפרוטוקול)
עפ"י הטבלה רכש הארגון מהנאשמים 1,473,600.00 ליטר מהמוצרים בתקופה המפורטת לעיל.

מת/20 חוצץ 2 מסמך ג' ניתן ללמוד כי סכום הבלו שנגרע מקופת המדינה רק בנוגע לנפטא שנמכרה לארגון הפשיעה לגביה נמצא התיעוד הינו בסך : 2,538,471.99 ₪.

בת/20 חוצץ 2 מסמך ד' ביקש אביב לבדוק את אמיתות גרסתו של לזרוביץ, ועל כן השווה בין רשימות לזרוביץ הנוגעות לנאשמים לבין הנתונים שהתקבלו מבז"ן, מההשוואה ניתן ללמוד, כך המאשימה,
האם נמשכה נפטא כשהיעד הוא נאשמת 3 ועפ"י רשימות
לזרוביץ הגיעה למתחמי ארגון הפשיעה (עמ' 22 ש' 25-26 לפרוטוקול).

לפי הבדיקה שערך אביב ועפ"י מסמך ד' מסיקה המאשימה כי גרסתו של לזרוביץ אמיתית ואכן כמויות הרשומות ברשימותיו לפי תאריכים ספציפיים הופיעו כמשיכות נפטא מבז"ן כאשר היעד הרשום הוא גולד אך בפועל הנפטא הגיעה ישירות למתחמי ארגון הפשיעה.
בכך, טוענת התביעה,
מהווה טבלה ד' חיזוק ומאמתת את העובדה שמסמכי לזרוביץ מבוססים על עסקאות אמת עם הנאשמים.

המאשימה מבהירה
שאין ולא הייתה התאמה מלאה בין רשימות לזרוביץ למשיכות בז"ן .
עוד מוסיפה כי מעולם לא נטען על ידה
כי כל ליטר נפטא שנרכש ע"י הנאשמים נמכר לארגון ועל כן בוודאי שלא יכולה להיות התאמה מלאה בין הכמות אותה רכשו הנאשמים מבז"ן לבין רשימות לזרוביץ.
המאשימה טוענת כי עפ"י הראיות, ארגון הפשיעה לא היה "הלקוח היחיד" של הנאשמים והנאשמים עסקו במכירת נפטא ו/או בנזין מהול גם לאחרים.
בנוסף, טוענת כי עפ"י הראיות הנאשמים עסקו גם במכירת בנזין מהול ועל כן הדעת נותנת שצרכו חלק מהנפטא לצורך ייצורו.

כמו כן ,
לזרוביץ עצמו העיד שהיו מספר אופנים בהם הגיעה נפטא למתחמי הארגון, כאשר בחלק מהמקרים הנפטא הגיעה ישירות מבז"ן ובחלקם ממתחם נאשמת 3 (עמ' 81 ש' 7-9 לפרוטוקול).

גם אביב, בעת חקירתו הנגדית הסביר את
הסיבות לאי ההתאמה שעולה ממסמך ד'. (עמ' 35 ש' 14-16 לפרוטוקול).
כמו כן, לא כל הנפטא שנמכרה לארגון הפשיעה ע"י הנאשמים
הגיעה ישירות מבז"ן (עמ' 35 ש' 11-12 לפרוטוקול).

עד המדינה ליאור עזרן
(להלן:"עזרן") (הסכם המדינה סומן ת/70) (כתב האישום כנגדו ת/71).
התביעה מפנה לעדותו של עד זה כסיוע לעדותו של לזרוביץ וראיה עצמאית לפעילות הנאשמים שכללה מכירת בנזין מהול ונפטא לארגון הפשיעה.

עפ"י עדותו של עזרן, במסגרת תפקידו בארגון הפשיעה, היה אחראי על סוכנים, גביה, הפקדות והעברת כספים (עמ' 145 שורה 26, עמ' 148 שורה 5 לפרוטוקול).

לזרוביץ , בעת עדותו העיד גם הוא, כי תפקידיו של עזרן, בתקופה בה עבד במקביל אליו היו בעיקר שיווק דלקים, גביה ומכירת חשבוניות (עמ' 85 ש' 23-24 לפרוטוקול).
לדבריו של לזרוביץ, כשעזב את הארגון בסוף יוני 2004 עזרן החליף אותו בתפקידו (עמ' 85 ש' 23 לפרוטוקול).

גם עזרן ציין, כי לזרוביץ עסק בין היתר בספקים בזמן שפעל בארגון הפשיעה וכי לזרוביץ העביר אליו חלק מתפקידיו, כשהפסיק את פעילותו בארגון (עמ' 142 שורה 19 לפרוטוקול).

גם לדברי עזרן, ארגון הפשיעה עסק במכירת דלקים מהולים, כאשר חומרי המהילה לבנזין היו נפטא וכן חומרי דילול נוספים (עמ' 141 ש' 8-9 לפרוטוקול).
לדבריו: "בדרך כלל המהילות היו במתחמים של הארגון והיה דלק מוכן שהיה מגיע מאבי גבאי מאשדוד" (עמ' 141 ש' 6-7 לפרוטוקול).

עזרן, כמו לזרוביץ, ציין היכן מוקמו מתחמי ארגון הפשיעה.
לדבריו, מתחמי הארגון פעלו כדלקמן: בתחילה פעל מתחם תירוש, לאחר מכן עברה פעילות הסולר לקריית מלאכי ומהילת הבנזין נשארה בתירוש ולאחר מכן התחילה פעילות בפרדס, מול מושב גליה , שם התבצעו מהילות סולר ובנזין (עמ' 141 ש' 11-13 לפרוטוקול).
בהקשר זה מפנה המאשימה לכך כי לזרוביץ לא דיבר על מהילת בנזין שהתבצעה בפרדס אך יחד עם זאת לזרוביץ
עזב את הארגון בסוף יוני 2004.

כמו לזרוביץ, העיד עזרן כי: "...היה בנזין מוכן שהיה מגיע מאבי מאשדוד" (עמ' 141 ש' 9 לפרוטוקול) לדבריו "הבנזין של הנאשם היה יותר זול" (עמ' 141 ש' 20 לפרוטוקול).
וכן, כי
הארגון מקבל נפטא מהנאשמים : "את הנפטא היינו מקבלים בעיקר מנאשם 1 " (עמ' 141 ש' 16 לפרוטוקול).
לדבריו מאז שהחל לעבוד בארגון ועד שעזב נהג הארגון לרכוש נפטא ובנזין מהול מהנאשמים
(עמ' 142 ש' 8 לפרוטוקול).
עזרן אף העיד כי לעיתים נכח בחדר בעת ביצוע ההזמנה מהנאשמים (עמ' 147 ש' 29 לפרוטוקול).

לדבריו: "לא קנינו נפטא מבז"ן כי אי אפשר, אבי גבאי יש לו מפעל לחומרי ניקוי ויש לו אישור על קניית נפטא" (עמ' 141 ש' 21 לפרוטוקול).

את הנאשמים 1 ו- 2 מכיר עזרן הכרות אישית "את יוסי גבאי אני מכיר מהעבודה והוא אח של אבי, אני הייתי נפגש איתו לפעמים, את אבי גבאי אני גם מכיר מהעבודה, הייתי נפגש איתו להעברת כספים" (עמ' 141 ש' 17-19 לפרוטוקול)

עזרן לא התעסק בהזמנות סחורה אלא רק בהעברות כספים, לדבריו "כל הזמנה שהייתה מגיעה , יום למחרת הייתי פוגש אותו או מי שהנאשם שלח ומעביר לו את הכסף. הייתי מתקשר אליו ומתאם איתו. כל אספקה הייתי מעביר לו לנאשם כסף. כמעט כל יום" (עמ' 141 ש' 25-27 לפרוטוקול, כמו כן ראה : עמ' 142 ש' 5-7 לפרוטוקול)

לדבריו נהג להעביר כתשלום לנאשמים בעיקר כסף מזומן ופעמים בודדות העביר צ'קים של לקוחות (עמ' 141 ש' 28 לפרוטוקול).
כאשר " לפעמים יוסי היה בא לקחת את הכסף " (עמ' 147 ש' 12 לפרוטוקול).

בנוסף העיד עזרן כי נהג לבצע הפקדות לחשבון הבנק של אבי גבאי - "אני זוכר שהייתי מפקיד בבנק דיסקונט בקרית מלאכי וגם ברח' המסגר" (עמ' 141 ש' 29-30 לפרוטוקול)

בהקשר זה מופנה בית המשפט לת/72 - טופס הפקדה בחשבון הבנק של נאשמת 1 בבנק דיסקונט, עליו חתום עזרן, המאמת את דברי עזרן ואת תוכן עדותו, כך התביעה.

בחקירתו הראשית נתבקש להתייחס לת/72 : "...אני חתום על הטופס. מדובר בהפקדה שהפקדתי לאבי גבאי, עבור גולד חומרי ניקוי . סכום ההפקדה 199,700 ₪ , צריך להיות 200,000 ₪ פחות עמלה, המדובר בהפקדה במזומן" (עמ' 142 ש' 1-3 לפרוטוקול).

המאשימה מפנה לכך כי
במסגרת חקירתו הנגדית לא נחקר עזרן לגביי אותה הפקדה נשוא ת/72 וטענת נאשם 1 לפיה המדובר בכספי גביה עלתה לראשונה במסגרת ראיות ההגנה בעדותו.

עד המדינה קובי עובדיה
(הסכם עד המדינה סומן ת/64)
העד העיד בדבר מהות הקשר שלו עם ארגון הפשיעה בכך שהציע לארגון חברות קש לצורך הנפקת חשבוניות פיקטיביות כל זאת למען הסוואת הדלקים (עמ' 122 ש' 26-18 לפרוטוקול) . העד שימש כשותף לדבר עבירה של הארגון, ובעדותו בפני
ביהמ"ש מסר כי הארגון עסק במהילת ומכירת דלק מהול, סולר מהול בשמן ובנזין מהול בנפטא (עמ' 123 שורה 2 לפרוטוקול).
עוד העיד העד כי ארגון הפשיעה רכש מהנאשמים בנזין מהול, לדבריו הבנזין המהול שמכרו הנאשמים היה ברמה גבוהה והוא יודע זאת כי היה חלק מארגון הפשיעה (עמ' 124 שורה 1 לפרוטוקול).

לגרסת המאשימה, הוכח במהלך פרשת התביעה כי הנפטא המיועדת לנאשמת 3, אשר נרכשה על ידי הנאשמים,
מצאה דרכה לידי אחרים, ביניהם ארגון הפשיעה, וזאת בניגוד גמור לפטור אותו קיבלה נאשמת 3 ובכך צלחה בהוכחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשמים ביצעו את עבירת קבלת דבר במרמה.

התביעה מפנה לראיות הבאות
כמסייעות לעדויות עדי המדינה לזרוביץ ועזרן
בדבר רכישת הנפטא והבנזין המהול מהנאשמים וקבלתה במתחמי הארגון וקבוצת קובי נוח:

דוחות המעקב ועדויות הנהגים:
במסגרת החקירה שנוהלה בנוגע לתיק הפלילי הנדון נערכו מעקבים ותצפיות על הנאשמים ועל ארגון הפשיעה.

התצפיות והמעקבים שבוצעו רוכזו ע"י המאשימה בת/1, ת/50, ת/51 (להלן: "התצפיות והמעקבים").
ת/1
הינם מעקבים ותצפיות שנערכו ע"י מחלקת החקירות של אגף המכס ומע"מ - כאשר לכל מעקב מצורף אישור משיכה של אותה הנפטא מבז"ן וע"ג אישור המשיכה מופיעה נאשמת 3 כיעד הנפטא (כלומר הנפטא נמשכה עבורה).

בדומה, ת/50
ו- ת/51 הינם קלסרי מעקבים ובהם, בין היתר, מעקבים שבוצעו ע"י משטרת ישראל וגם אליהם מצורף אישור משיכת הנפטא הרלבנטית מבז"ן כאשר נאשמת 3 מופיעה כיעד הנפטא (כלומר הנפטא נמשכה עבורה), עפ"י המעקבים הרלבנטיים על אף שהנפטא הייתה מיועדת לנאשמת 3, בפועל הגיעה למתחמי ארגון הפשיעה.

ב"כ המאשימה מפנה לטבלה המצורפת להודעתו של נאשם 2, ת/36, שנערכה על סמך ת/50 ת/51 ובה דוגמאות למעקבים, מהם עולה בבירור, כי נפטא שנמשכה עבור גולד, הגיעה למתחמי הארגון.

לפי התביעה, דוחות מעקב אלה, מצטרפים ליתר ראיות המאשימה ומוכיחים את הקשר העסקי בין הנאשמים לארגון.
דוחות המעקב הרלבנטיים לנאשמת 3, אודות המשיכה (הרכש) מבז"ן, וחשבוניות חברת זאפ המפורטות בת/19 חוצץ 6 מסמך ב' מוכיחים כי הנפטא, אשר יועדה לנאשמת 3 הגיעה למתחמי הארגון.

עת/ רפ"ק ערן מלכה
(להלן: "רפ"ק מלכה")
העד פיקד על הצוות המשטרתי שחקר את הנאשמים, העיד כי במסגרת החקירה הסמויה, בוצעו מעקבים, לסירוגין, במשך מספר חודשים, אחר מיכליות המובילות נפטא (עמ' 70 שורה 1 לפרוטוקול) .

יצוין כי העד התייחס למעקבים שבוצעו ע"י משטרת ישראל בין פברואר 2005 למאי 2005 (עמ' 65 ש' 15 לפרוטוקול) המופעים בת/50 ת/51 ולא למעקבי מחלקת החקירות של מע"מ, המופיעים בת/1 ומתייחסים לשנת 2004.
רפ"ק מלכה אף הגיש את ת/41 ו-ת/42 טבלאות המסכמות את משיכות הנפטא ע"י חברות הדלק השונות מבז"ן,
כשהיעד הוא נאשמת 3 לשנים 2004, 2005.

רפ"ק מלכה העיד כי, בין היתר:
"רצינו לבדוק טענה אפשרית שיטענו שגולד או שיא משמשים רק כמחסן, לכן עשינו את הבדיקות , אם זה מחסן זה צריך לצאת רק לגולד לייצור, אך ראינו שזה יוצא החוצה, פעם אחת שזה עבר לרמאללה. היו עוד שתי בדיקות במחסום בירושלים או פסגת זאב, והתכולה של כל המיכלית או חלקה היה נפטא"
(עמ' 67-68 ש' 21-3 לפרוטוקול) .

התביעה מפנה
לת/50 ת/51, מעקב מיום 26.6.05, ולנ/13 ולת/75 לצורך ביסוס עדותו
של רפ"ק מלכה.
מן המוצגים הנ"ל עולה כי בוצעו מעקב אחרי מתחם שיא אנרגיה ומיכלית מס' 7448900 (להלן : "המיכלית") ביום ה-26.6.05.
עפ"י דוח המעקב נכנסה המיכלית לשיא אנרגיה וחנתה, נהג המשאית עלה על גביה ופתח את הפתחים, יגאל נגאוקר, העובד אצל הנאשמים, נצפה זורק דלי לנהג, הנהג נצפה שופך חומר כתום זוהר מהדלי לארבעה פתחים.
לאחר מכן בוצע מעקב אחרי המיכלית עד לפסגת זאב שם נערכה ביקורת מנהל הדלק.
במסגרת הביקורת נלקחו דגימות מהדלק שבמיכלית ונגבתה הודעה מהנהג יצחק אלחדד (להלן: "אלחדד") (שסומנה נ/13).

עפ"י עדותו של אלחדד משך דלק מבז"ן אשדוד ולאחר מכן עצר עם המיכלית אצל נאשמת 4 והוסיף את ההפרש למיכלים (עמ' 1 ש' 8 לנ/13).
לדבריו, הדלק שלקח מנאשמת 4 ממוען לעבד מאזור רימונים להעברה למיכלית אחרת (עמ' 2 ש' 1 לנ/13)
עפ"י הודעתו משך בבז"ן 13,100 ליטר ואת היתרה בערך 6,900 ליטר בנזין 95 משך מנאשמת 4 מבחור בשם אבי גבאי (עמ' 2 ש' 11-12 לנ/13).
הנהג אלחדד אף מודה כי לא סגר את הברזים עם פלומבות של בז"ן (עמ' 2 ש' 14 לנ/13).

ב"כ המאשימה מבקשת מביהמ"ש שלא לקבל את עדותו של אלחדד כראיה לאמיתות תוכנה, אלא רק לעצם העובדה שהדברים נאמרו על ידו וזאת מאחר והודעתו הוגשה כמוצג הגנה והמאשימה הסכימה להגשתה ובתנאי שלא תשמש כראיה לאמיתות תוכנה ללא עדותו של אלחדד (ראה דברי ב"כ המאשימה בעמ' 156 ש' 22 לפרוטוקול), ואילו ההגנה בחרה שלא לזמנו כעד הגנה. בפרט, מבקשת ב"כ המאשימה שלא לקבל את אמרת אלחדד כראיה לאמיתות תוכנה לגביי המיקום אליו שפך את החומר שמשך מנאשמת 4, וכן לא לקבל את אמרתו בדבר כך שבמדובר בבנזין 95.

התביעה שבה ומפנה לכך כי עפ"י דוח המעקב, אלחדד שפך את החומר שקיבל אצל נאשמת 4 ל4
פתחי המיכלית ואין המדובר בבנזין 95 לפי דוח המעבדה שסומן ת/75.
גם נאשם 1, בקשר לנאשמת 3, מסר בהודעתו ת/7 כי "היה לי גם את איציק אלחדד שהוביל עבורי" (עמ' 3 ש' 77 לת/7)

כפי שעולה מעדותו של דב שריר ממשרד התשתיות אשר עצר את המיכלית לביקורת, מן המיכלית נלקחו דגימות לבדיקה (עדותו של דב שריר בעמ' 154-157 לפרוטוקול).

עפ"י הבדיקה שנערכה וממצאיה הוגשו ת/75 עולה כי בכל מיכליה היה בנזין מהול (אוקטן 80 בערך), יצוין כי ההגנה ויתרה על חקירתה של דר' עדינה לביא (עמ' 161 ש' 5 לפרוטוקול), ראש המעבדה, ועל כן מהווה ת/75 ראיה לאמיתות תוכנה.

עת/ משה פוזין

נהג מיכלית דלק בארגון, העיד כי ידע וראה שמוהלים דלקים במתחמי הארגון בתירוש ובפרדס באמצעות נפטא (עמ' 51 שורה 19 לפרוטוקול).
לדבריו
משך ממפעל גולד כמה פעמים נפטא וידע שמדובר בנפטא (עמ' 51 שורה 23 לפרוטוקול).
עוד הוסיף כי משך פעמיים שלוש נפטא מבז"ן והעבירהּ ישירות לתירוש או לפרדס (עמ' 53 ש' 4-5 וגם עמ' 52 ש' 6-5 לפרוטוקול)
העד העיד כי ראה את נגאוקר, נהג המיכלית של הנאשמים, מגיע למתחם פרדס עם משאית ופורק נפטא (עמ' 52 שורה 1 לפרוטוקול).
לשאלת ב"כ הנאשמים, השיב כי ראה את נגאוקר, מביא למתחם מיכלית ובה נפטא.
העד העיד כי אינו יודע על אחסנת נפטא מצד הנאשמים במתחם הארגון בתירוש (עמ' 53 שורה 8 לפרוטוקול)

עת/ אילן אפללו

העד העיד כי שימש כנהג מיכלית דלק בארגון, וכי "לגולד הובלתי נפטא... משכתי נפטא מבז"ן לגולד, כ- 30% מהנסיעות השאר לפרדס" (עמ' 60 ש' 16-17 לפרוטוקול וכן עמ' 62 ש' 9-10 לפרוטוקול) .
לדבריו
ראה את נגאוקר, נהג המיכלית של גולד, מגיע למתחם פרדס בכדי לפרוק נפטא (עמ' 60 שורה 22 לפרוטוקול).
בחקירתו החוזרת העיד כי "מבחינת אספקת נפטא למתחמים ידעתי שגולד הוא המספק" (עמ' 63 שורה 4 לפרוטוקול).

עת/ משה פימה
העד העיד כי שימש כנהג מיכלית דלק בארגון
וכי הוביל מספר פעמים נפטא למתחם הארגון בתירוש (עמ' 73 שורה 17 לפרוטוקול).
העד העיד שהעביר את הנפטא למיכל אחסנה של גולד .
התביעה מפנה לעובדה שהנאשמים ולא אחר אמרו לו שהמדובר במיכל אחסנה שלהם (עמ' 73 ש' 11-12 לפרוטוקול)
התביעה גורסת כי
אין כל נפקות להתייחסותו למיכל האחסנה בעדותו וכי אין לתת לה משקל ראיתי.

עת/ אבראהים אלקרישאת
(להלן: "אלקרישאת")
העד העיד כי היה נהג מיכלית דלק שעבד בחברות דיאלוג וקורמה השייכות לארגון הפשיעה (עמ' 70 ש' 12-13 לפרוטוקול)
אלקרישאת הוכרז כעד עוין ע"י בית המשפט, הודעתו בחקירה סומנה ת/43 (עמ' 71 ש' 10-16 לפרוטוקול).

בעדותו בבית המשפט העיד כי משך נפטא מבז"ן ע"ש נאשמת 3 ופרק אותה במתחם תירוש (עמ' 71 שורה 21 לפרוטוקול).
כמו כן העיד כי משך פעם אחת נפטא מנאשמת 3 (עמ' 72 שורה 20 לפרוטוקול).
התביעה מבקשת מבית המשפט לקבוע כי גרסתו שניתנה בחקירתו במשטרה, לפיה מסר כי משך נפטא מבז"ן אשדוד ע"ש נאשמת 3 למתחם ארגון הפשיעה בתירוש, היא הגרסה הנכונה. לפי המאשימה, חלקים מעדותו בבית המשפט תומכים בכך.

התביעה מפנה להודעתו בחקירה ת/43 מסר אלקרישאת:
"בנוסף ברצוני לציין כי גם משכתי נפטא מבז"ן אשדוד על שם גולד חומרי ניקוי הנפטא מיועדת למהילת בנזין, את הנפטא העברתי למיכלים של תירוש בלבד, נתתי אותו למוריס סויסה שהוא היה אחראי על הבנזין, מוריס סויסה הוא זה שעשה את הערבוב בין הבנזין לנפטא ומוהל אותו
(עמ' 2 ש' 8-13 לת/43)

עת/ יגאל נגאוקר

העד העיד כי שימש כנהג מיכלית בחברת שיא אנרגיה וכי עבד עבור הנאשמים, העיד כי בשנים 2004 2005 עבד כנהג מיכלית דלק אצל נאשמת 4.
לפי עדותו, את הוראות העבודה קיבל תמיד מנאשם 2
(עמ' 102 ש' 11-12 לפרוטוקול).
העד מסר כי כחלק מעבודתו התבקש גם להוביל נפטא מבז"ן עבור נאשמת 3, וביצע הובלות אלה כשנתיים בהוראת נאשם 2, שהוא גם "בעל הבית של גולד" (עמ' 102 ש' 14 -17 לפרוטוקול).
עפ"י עדותו הוביל את הנפטא במיכליות מס' 3631815
נגרר 3542915 וכן מיכלית 3372800 (עמ' 102 ש' 22-23 לפרוטוקול) המאשימה מפנה לעניין ההשוואה עם ת/1 ות/50-ת/51 - המעקבים והתצפיות.

בעת עדותו העלה נגאוקר גרסה כבושה לפיה כאשר לא היה מקום אצל נאשמת 3 הוביל את הנפטא למתחם פרדס לצורך אחסנה (עמ' 103 שורה 2 לפרוטוקול).

העד הוכרז ע"י בית המשפט כעד עוין, הודעותיו בחקירה סומנו ת/59-64.

לטענת המאשימה, גרסת נגאוקר בבית המשפט, על פניה הינה מבולבלת ואיננה אמינה.
בנוסף נטען כי המדובר בגרסה כבושה שמשקלה ממילא נמוך, ובנוסף נסתרת ע"י הראיות אותן הביאה המאשימה.

התביעה מפנה לכלל לפיו עדיפים לרוב, דבריו הראשונים, הספונטאניים, של אדם, על דבריו המאוחרים שבאו לאחר הערכות ובניית אסטרטגיה של התגוננות וגם בשל רצונו המופגן של העד, בעמדו על דוכן העדים, לשבש את האמת ולבטל את שאמר בפני
החוקרים.

המאשימה מצביעה על חשיבותו של העד לצורך בניית תמונה אותנטית של ההתרחשות בשטח, כפי שנצטיירה בעיניו וכמי שחי את הדברים מקרוב.

לאור האמור לעיל טוענת המאשימה כי אין לקבל גרסתו בבית המשפט ויש להעדיף עליה את גרסתו של נגאוקר בהודעותיו ת/60-ת/61.

המאשימה מבקשת להדגיש כי בהודעותיו ת/60-ת/61
נגאוקר כלל אינו מדבר על אחסנה וגם בגרסאות אותן מסר כשבחר להכיש את ביצוע העבירות.
במהלך עדותו עומת עם העובדה שאפילו לגרסתו של נאשם 2, בעת חקירתו ת/12, לא בוצעה אחסנה במתחם פרדס (ראה גרסת הנאשם 2 בעמ' 4 ש' 12 לת/12) ולנגאוקר לא היה כל הסבר לעובדה זו (עמ' 104 ש' 21-22 לפרוטוקול).

המאשימה מפנה
לעדותם של לזרוביץ ועזרן, לפיה לא בוצעה כל אחסנה במתחמי הארגון, לצורך חיזוק הקביעה כי המדובר בגרסה כבושה ושקרית.

עוד סתירה שמצאה התביעה בין גרסת נגאוקר בביהמ"ש לעדותו של עזרן היא העובדה שליאור עזרן בניגוד לדבריו של נגאוקר העיד : "לא היה לנו שום מיכל שרשום עליו גולד" (עמ' 148 שורה 10 לפרוטוקול).

בהודעותיו ת/60-ת/61 מפורטת גרסתו של נגאוקר בחקירה:
בת/60
טען נגאוקר בתחילה כי נהג להוביל את הנפטא שמשך מבז"ן לנאשמת 3 בלבד (עמ' 2 ש' 60 ת/60).

כשנשאל לגבי נאשמת 4 "נזכר" כי נהג לאחסן שם כשלא היה אף אחד אצל נאשמת 3 (עמ' 3 ש' 42 לת/60)
כשנשאל על מתחם פרדס ענה כי היה שם פעם אחת אולי כדי להעמיס שמן (עמ' 7 ש' 161 לת/60)
בעמ' 11 ש' 310 לת/60 מבקש נגאוקר לומר את האמת-
לדבריו נסע למתחם פרדס של ארגון הפשיעה בערך פעם בשבוע בהוראת נאשם 2 על מנת למסור נפטא (עמ' 11 ש' 310 לת/60)
נגאוקר הודה כי מסר כל פעם כ-20,000-30,000 ליטר, וכי מסר נפטא גם במתחם הכפר הירוק כפעם בשבוע, כשפעם אחרונה הייתה כשבועיים בערך לפני גביית ההודעה, באותן כמויות כמו במתחם פרדס (עמ' 12 ש' 327 לת/60)

לצורך חיזוק טענתה, כי יש לאמץ את גרסתו של נגאוקר במשטרה על פני עדותו בביהמ"ש, מצביעה המאשימה על תמיכה לגרסה המקורית של נגאוקר בדמות הודעתו של הנאשם 2 - ת/52, בה הוא מודה כי שלח למתחם הכפר הירוק נפטא נקייה בערך פעם בחודש בכמות של 20,000 ליטר בערך (עמ' 3 ש' 112-113 לפרוטוקול) על מנת שעזרא באלס יעשה לו הובלה לשטחים (עמ' 3 ש' 112-115 לת/52).
כמו כן, נאשם 2 אף מאשר בת/52 שאכן ביקש מנגאוקר להוביל לכפר הירוק "לכפר הירוק אכן אמרתי לו להוביל" (עמ' 5 ש' 184 לת/52)

בת/60
נגאוקר מפרט
כי בערך מעל לשנה מעביר נפטא למתחמים השונים. בתחילה העביר רק למפעל של נאשמת 3, ואח"כ קיבל הנחיות להעביר למתחמים, עד לפני חצי שנה העביר למתחמים כפעמיים בשבוע (עמ' 13 ש' 346 לת/60)

מי שקיבל אותו במתחם פרדס הוא מוריס או אילן וגם שלומי הסדרן (עמ' 12 ש' 316 לת/60)
לדבריו, נהג למשוך את הנפטא מבז"ן בהוראת נאשם 2 שאמר לו לאן לנסוע- פרדס או הכפר הירוק (עמ' 12 ש' 339 לת/60)
"הייתה תקופה שהייתי מוביל נפטא רק לגולד, ולאחר מכן, קיבלתי הוראות מיוסי, להוביל למתחמים אחרים...הייתי עושה את זה לפחות פעמיים בשבוע...מוסר בלבד ולא מושך"
(עמ' 13 ש' 343-344 לת/60)
וכן: "הוא (נאשם 2 - ד.א.) אמר לי כי משם מעבירים את זה ללקוחות בשטחים, שהם עושים את ההובלה" (עמ' 2 ש' 7-8 לת/61)

בהודעתו ת/61, מסר נגאוקר שוב את עיקרי הדברים שמסר בת/60.
לקראת סוף הודעתו מסר נגאוקר כי נזכר שלמתחם הכפר הירוק נהג למסור גם חומרי דילול, לדבריו לאיציק או למשה (עמ' 10 ש' 274-275 לת/61).
נגאוקר אישר שבעת הארכת המעצר ישב ליד הנאשמים ושוחח עימם אך הכחיש כי שוחחו על גרסה זו (עמ' 10 ש' 277-278 לת/61)
לאחר שהוצגו לו תמונות שלו שצולמו במסגרת החקירה הסמויה חזר בו מגרסתו זו ומסר כי לא העביר חומרי דילול לכפר הירוק (עמ' 11 ש' 290 לת/61)

העד העיד בביהמ"ש כי, לעיתים נהג להשאיר את המשאית כשהיא עמוסה בנפטא, ולמחרת בבוקר המשאית הייתה ריקה (עמ' 107 שורה 19 לפרוטוקול).
"לא יודע היכן יוסי פרק אותה"
בחקירתו החוזרת אישר כי, לא ראה ייצור מדללים, וכי העביר חומר שאינו יודע מהו לשיא, לגולד, מתחם פרדס ומתחם הכפר הירוק (עמ' 108 שורה 5 לפרוטוקול).

ת/24
- אמרות הנאשם 1 מתוך תמלול הקלטת


התביעה מוצאת בת/24 ראשית הודייה מצד הנאשם 1 .

הרקע לביצוע ההקלטה , כפי שעולה מהראיות, הינו בחקירתו, בעת המעצר, פנה הנאשם 1 לעת/ סמדר בין, חוקרת מס הכנסה, וביקש "לספר הכול ולעשות עסקת טיעון" (עמ' 30, ש' 12-13 לפרוטוקול).

סמדר בין קראה לממונה עליה, עת/ חיים שעיה (להלן:"שעיה") לחדרה, וחזרה על בקשת נאשם 1 בפני
ו (עמ' 32 ש' 6 לפרוטוקול). עת/ חיים שעיה חוזר על הדברים שמסרה עת/ סמדר בין.

בעקבות בקשתו זו של נאשם 1, נערכה שיחה אשר בה נכחו עת/ אפרים ברכה (להלן:
"אפרים"), עת/ יאיר נחמני (להלן:
"נחמני"), שעיה וסמדר בין.
(עמ' 31, ש' 6 לפרוטוקול, עמ' 132, ש' 1 לפרוטוקול, עמ' 34, ש' 3 לפרוטוקול).
שיחה זו הוקלטה ומהווה את המקור ל
ת/24
.
לפי המאשימה, הנאשם 1 היה באותו המועד תחת אזהרה וכי אף במעמד השיחה נשוא ת/24 הוזהר, כי המעשים שביצע הם בגדר עבירות פליליות, ועל כן עומדת לו זכות השתיקה, וכל שיאמר עלול לשמש כנגדו. לשם ביסוס טענתה מפנה התובעת לעדותם של עת/ נחמני, ועת/ אפרים, (עמ' 112, ש' 15-17 לפרוטוקול) וכן לקלטת.

להלן רשימת ציטוטים מתוך ת/24 אשר התביעה מוצאת בהן לכל הפחות
"ראשית הודיה":
1.
"מכרתי לכל האנשים שפה בחקירה, אסור היה לי למכור להם נפטא, עברתי על חוק הבלו, עשיתי עבירות מס"
(עמ' 2
לת/24,
עמ' 194, ש' 12-13 לפרוטוקול).
2.
"אני מכרתי נפטא לארגון הזה"
(עמ' 2
לת/24)
3.
"קניתי נפטא ביודעין, מכרתי אותה לאנשים... לכל האנשים שרצו ממני מכרתי. לכל מי שרצה. על בסיס תן מזומן, קח... לי יש את הרווח שלי... 20 אג'. אני לא קשור לארגון פשע... אני עשיתי עבירות מס. למה?
כי הפיתוי של הכסף היה חזק ממני"

(עמ' 3
לת/24
, עמ' 194, ש' 22-24 לפרוטוקול).
4.
"אני מעניין אותי עכשיו כרגע לגמור את התיק הזה, את השמח הזה שעשיתי. את הסמטוחה הזו בגלל שרציתי כסף"
(עמ' 3
לת/24
, עמ' 195, ש' 11-13 לפרוטוקול).
5.
"אין אפוטרופוס לא לעריות ולא לדמים... היה פיתוי חזק. יותר חזק ממני. מה אתה רוצה לעשות עם זה? להרוג אותי בגלל זה"
(עמ' 5
לת/24
, עמ' 196, ש' 7-8 לפרוטוקול).

6.
"... אני אספר לך את כל האמת, אני לקוח את הדברים שדיברתי בהתחלה. משנה את הגישה. מספר את כל האמת, כמה זמן מכרתי, כמה זה עשיתי, עם מי מכרתי, מה מכרתי, הכול אני אספר לך"
(עמ' 7
לת/24
).

הנאשם אף הצהיר כי יהיה מוכן לשלם כל סכום כסף לשלטונות המס רק כדי לא לשבת בכלא! (עמ' 8 לת/24, 30:52-31:23)

התביעה מפנה לעדותו של עת/ שעיה, אשר העיד כי הנאשם התעניין בנוגע להסדר טיעון (עמ' 32, ש' 5-6 לפרוטוקול), ובאמירותיו המפלילות הודה במשתמע כי מכר נפטא:
"אבי ניסה לראות כיצד יכול להוציא את עצמו תמורת סיפור האמת. בתחילה ניסה להוציא עצמו שאינו מכיר אנשים וחלק כן מכיר, נתן שמות כדי לראות אם אפשר לדבר על עסקה, במהלך השיחה אפשר היה לראות הודיה מצידו, שהוא מכר נפטא"

(עמ' 32, ש' 18-20 לפרוטוקול)

המאשימה מציגה ציטוטים מתוך חקירתו הנגדית של
הנאשם 1 בפני
ביהמ"ש מהם עולה, לדידה , כי אישר כי אוזהר בדבר זכות השתיקה והזכות שלא לומר דבר העלול להפלילו. עוד אוזהר הנאשם כי שיחתו זו מוקלטת, וכול מה שיגיד יכול לשמש כראיה נגדו:
"בעמ' 3 החוקר אמר לי שיש זכות לשתוק כי זו עבירה פלילית..."

(עמ' 194, ש' 24-25 לפרוטוקול).
"יתכן שהחוקר אמר פעם או פעמיים שזו חקירה שיכולה לחייב אותי... "

(עמ' 195, ש' 3-4 לפרוטוקול).
"החוקר אמר לי שזו עבירה פלילית. איני זוכר שהוא אמר לי שיש לי זכות לשתוק, למרות שזה נשמע בהקלטה..."

(עמ' 195, ש' 8-9 לפרוטוקול).

"במהלך השיחה הוזהרתי שוב, ואף אמרתי שאני חושש שהשיחה הזו מוקלטת ואמרו לי שאקח בחשבון שזה מוקלט"

(עמ' 196, ש' 1-2 לפרוטוקול).

לצורך חיזוק דברים אלו, מפנה התובעת לעדותו
של עת/ נחמני, לפיה:
"אבי פחד שמקליטים אותו ושאל אם השיחה מוקלטת. אמרנו לו שזה יתכן, הוא קצת נרתע אך המשיך לשתף פעולה..."
(עמ' 112, ש' 15-17 לפרוטוקול)
(ראה גם עמ' 32, ש' 15-16 לפרוטוקול, עמ' 119, ש' 2 לפרוטוקול).

בחקירה הראשית, הסביר הנאשם 1 את אמרותיו בכך שמקורן היה במשחק כוחות מול החוקרים:
"אמרתי לעצמי שאראה מה אני יכול לעשות כדי להשתחרר ולשחרר את אחי. אמרתי שמאחר וזה לא פורמאלי, אפשר לשמוע הצעות, כל אדם נורמטיבי מחפש גלגל הצלה, לבדוק את אפשרויותיו, על רקע זה ישבתי, ובשיחה בדקתי כיוונים ואפשרויות, זה היה מעין משחק כוחות שלי מול החוקרים, זה רחוק מהודאה"

(עמ' 172, ש' 12-15 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית, נימק את אמרותיו בפחד ותמימות:
"בחקירה, אמרתי לאורכה, שנניח וזו האמת, ונגיד, ניסיתי לבדוק אם יש לי רצפה מתחת לרגליים..."
(עמ' 194, ש' 18-19 לפרוטוקול)
העולם נחרב לי, לא הייתי נינוח, חיפשתי כל קיר להיאחז..."

(עמ' 195, ש' 1-2 לפרוטוקול) (ר' גם עמ' 196, ש' 20-21 לפרוטוקול).

בעדותו בביהמ"ש , הנאשם מאשר כי אמר את הדברים שהוקלטו מפיו , יחד עם זאת מבקש ליתן להם
משמעות שונה ובלתי מפלילה:
(ראה לדוגמא: עמ' 195, ש' 23-25 לפרוטוקול) (ר' גם עמ' 196, ש' 13 לפרוטוקול, וגם עמ' 196, ש' 20-22 לפרוטוקול).

לטענת המאשימה לא ניתן לקבל הסברים אלו שכן לפחות בשתי הזדמנויות אומר הנאשם במפורש כי מכר נפטא ועבר עבירות מס (עמ' 2 ועמ' 3 לת/24)
ומשכך מבקשת מביהמ"ש לשלולם
ולקבוע כי הנאשם דיבר אמת באותה שיחה, וכי התמונה העולה מן השיחה סותרת לחלוטין את מה שטען הנאשם בביהמ"ש.

לשם סתירת טענת הנאשם
כי : "... כל החקירה הזו עם החוקרים, באה בעקבות החוקרת סמדר, שישבה איתי במשרד ושכנעה אותי רק לשמוע מה הם רוצים..." (עמ' 194, ש' 14-15 לפרוטוקול), מפנה המאשימה לראיות הבאות:
·
עדותה של עת / סמדר בין

:
"באחד הימים אבי גבאי לפני ת/21 רצה לדבר איתי, אמר שהוא לא מוכן לשבת בכלא, ומוכן לספר הכול ולעשות עסקת טיעון..."

(עמ' 30, ש' 12-15 לפרוטוקול).

·
ת/22

- מזכר שערכה העדה ביום 7.7.05 לפיו נאשם 1 היה היוזם השיחה ת/24.

·
עדותו של עת/ נחמני, שהעיד אף הוא כי יוזם השיחה היה הנאשם, והוא זה אשר פנה וביקש להגיע עימם להסדר:

"חיים שעיה... פנה אלי ואמר שאבי מבקש לדבר עם האחראים על החקירה"

(עמ' 112, ש' 5-7 לפרוטוקול).
"הגענו אליו אני ואפרים ברכה מהמשטרה, והבנתי מחיים שאבי רוצה לעשות עסקה"

(עמ' 112, ש' 7-8 לפרוטוקול).




ביחס לטענות הנאשם שהושמעו במהלך עדותו בביהמ"ש:
"אני מאמין שחוקר רוצה לשמוע מה שהוא רוצה לשמוע, האמת לא מעניינת אותו, למרות מה שכתוב בת/22"

(עמ' 195, ש' 19-21 לפרוטוקול).
"הטעו אותי לחשוב שהשיחה לא פורמאלית"

(עמ' 194, ש' 21-22 לפרוטוקול).
(ר' גם עמ' 195, ש' 5-7 לפרוטוקול).

מפנה המאשימה לעדויות הבאות:
·
עת/ נחמני, "שידבר אם הוא רוצה ויספר מה היה ושישתף פעולה, ונבדוק מה אפשר לעשות כדי להגיע להסכם" (עמ' 112, ש' 9-10 לפרוטוקול).
עוד העיד עת/ נחמני, כי הנאשם 1 אוזהר "... שהוא מבקש יותר מידי... אך אם ימסור אותו זה יעזור ויקל עליו" (עמ' 112, ש' 11-13 לפרוטוקול, ר' גם עמ' 120, ש' 1-2 לפרוטוקול).

·
עת/ אפרים לפיו: "לא הולכתי אותו שולל כששמעתי את בקשתו, מה שהוא נתן לי לא היה שווה להגיע להסדר. עם לזרוביץ חתמנו למחרת על ההסכם" (עמ' 133, ש' 18-20 לפרוטוקול).

המאשימה שבה וטוענת כי מת/24 ניתן ללמוד
על תחושת אשם ועל נכונותו להודות, ובלבד שלא ייגזר עליו ועל אחיו, הנאשם 2, עונש מאסר לריצוי בפועל, משכך מהוות ראשית הודיה אשר יכולה להוות סיוע לראיות בסיסיות אחרות.
"... עכשיו אתה רוצה את כל האמת לאמיתה. כל מי שמכרנו לו במתחמים. מי האנשים, למי מכרנו, כמה זמן, איך העברנו, מה עשינו, הכול. אני אספר לך את כל האמת. אתה צריך להגיד לי 'תשמע אבי, אם תגיד את האמת, נעשה לך קנס כל חודש. איך זה נקרא? תשלומים. נסדר לך, נעשה לך. תעשה עבודות שירות... לא תשב בבית הסוהר

(עמ' 8
לת/24
)

(ר' גם עמ' 13 לת/24).

שיקרי הנאשמים וגרסאותיהם הסותרות


לפי המאשימה, מסרו הנאשמים 1, ו-2 גרסאות שונות סותרות ושקריות, בהן הכחישו מכירת נפטא ובנזין מהול לארגון הפשיעה בפרט , וקשרים עסקיים עם ארגון הפשיעה בכלל.
לדידה, שקרים אלו משמשים סיוע לראיותיה .
בנוסף טוענת כי , שקריהם של הנאשמים מלמדים כי היה לנאשמים את היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירות בעת ביצוען ועל המרמה והתחכום בהם נקטו.

להלן סקירת גרסאות הנאשמים
עליהן הצביעה המאשימה כשקריות לגבי היכרות עם ארגון הפשיעה וראשיו:

הנאשם 1
בהודעתו מיום 03.07.05 (ת/33) טען הנאשם 1 כי קשריו העסקיים עם מש' גבאי מתירוש, התמצו בעסקה אחת של רכישת תחנת דלק: "הייתה עסקה אחת של רכישת תחנת דלק שפרעם מחברת "שמר מרעום" ו"דיאלוג 2000", אשר אחד מבעליה של שמר מרום היינו משה גבאי, אשר הינו ממשפחת גבאי מתירוש. מעבר לכך אין לי שום עסקים איתם" (עמ' 6, ש' 152-155 לפרוטוקול).

בהודעתו זו הכחיש הנאשם נמרצות כי סיפק נפטא לארגון (ת/33 עמ' 6, ש' 156-157).
ויודגש: גם בעת חקירתו הראשית, ניסה הנאשם להרחיק כל קשר עסקי בינו לבין הארגון וראשיו (עמ' 173, ש' 15 לפרוטוקול).

עדותו בחקירה הראשית מלמדת לכאורה, על ידיעה ערטילאית בדבר עצם קיומם בלבד:
"נודע לי שהם מעורבים בפעילות של מהילת דלקים כשנעצרתי. אמרו לנו שיש להם ארגון פשע וחיילים שמאיימים ומוהלים"

(עמ' 173, ש' 19-20 לפרוטוקול)
על-פי עדותו טוען הנאשם 1 כי היחידים שהכיר מהארגון בשנים 2004-2005, ושהיה בקשר איתם, הם שי קסוטו מולו עבד, אבי לזרוביץ, הפקיד שלו, וליאור עזרן (עמ' 173, ש' 21-23 לפרוטוקול).

אלא שמת/24 (הקלטת והתמליל) מגיע הבקע הראשון בגרסתו, כשהנאשם 1 מודה בצורה ברורה, מפורשת וחד משמעית, כי הכיר היטב את ראשי הארגון ומכר להם נפטא ביודעין:
"מכרתי לאבי גבאי נפטא שהוא יו"ר הארגון"

(עמ' 2
לת/24
).

"... אני מכרתי לארגון, לאנשים עם משאיות שלי... מכרתי את זה ביודעין... שנה וחצי
(עמ' 3
לת/24
, וגם עמ' 2
לת/24
).

"מכרתי לדוגמא לארגון הזה ולעוד כל מיני אנשים..."

(עמ' 4
לת/24
).
"... אני לא ראש הארגון. אני ספק, סייע, מסייע..."

(עמ' 15
לת/24)

משעומת בחקירתו הנגדית, עם הדברים שאמר בתמליל, מהם עולה כי הכיר את ארגון הפשיעה ואת ראשיו, טען הנאשם 1: "
... רציתי לדעת מה ההצעה שלהם"

(עמ' 197, ש' 1-4 לפרוטוקול).

הנאשם 2
בהודעתו מיום 03.07.05 (ת/35) מכחיש הנאשם 2 כל קשר עם משפחת גבאי מתירוש: "אין לי שום קשר אליהם..." ( ת/35 עמ' 5, ש' 162-163).

ואולם, גרסה זו של הנאשם 2 תמוהה היא ואינה מתיישבת עם העובדה, שמשאיות שמשכו נפטא מבז"ן עבור הנאשמת 3, לא הגיעו כלל לנאשמת 3, אלא למתחמי המהילה של הארגון.

משעומת הנאשם 2 עם סתירה זו – סתם ולא פירש:
"ש. מחומר החקירה עולה כי משאיות שהוציאו נפטא מבז"ן עבור גולד, לא הגיעו לגולד, אלא למתחמי מהילה של הארגון, של אבי גבאי מתירוש. מה תגובתך? ת. אין דבר כזה, לא שאני מודה לזה. אל תקשר בין אבי גבאי מתירוש אלינו"
(
ת/35
, עמ' 5, ש' 179-181).

המאשימה מבקשת מביהמ"ש
לקבוע כי מן הראיות, עולה תמונה ברורה של הערכות משותפת, רבת זרועות, בין הנאשמים לבין הארגון, אשר מפריכה את האפשרות כי הקשר היחיד אשר התקיים בין הנאשמים לבין הארגון וראשיו, התמצה בעסקה אחת בודדת של רכישת תחנת דלק, כפי שטען נאשם 1 בהודעתו, או עם גרסתו של נאשם 2 .

סקירת גרסאותיהם של הנאשמים עליהן הצביעה התביעה כשקריות לגבי ההיכרות עם ראש ארגון הפשיעה, אבי גבאי ממושב תירוש :

הנאשם 1
על הקשר הראשוני בינו לבין אבי גבאי, סיפר הנאשם 1 בהודעתו מיום 03.07.05 (ת/33):
"ש. האם אתה מכיר את אבי גבאי... ממושב תירוש? ת. כן, אני מכיר אותם, הם כמוני, חסידים של הרב פינטו מאשדוד. ההיכרות בנינו היא חברית"

(עמ' 6, ש' 150-151).

בהודעתו
ת/7,
מיום ה- 6.7.05 מבקש הנאשם 1 לציין כי "
... עסקים לא היו לי עם אבי גבאי. אני מכיר אותו רק מהרב פינטו"
(עמ' 6, ש' 201-202).

בבית המשפט, "נזכר" נאשם 1 בפרטים נוספים:

בחקירתו הראשית מסר גרסה שונה לחלוטין מזו שהעלה בהודעותיו, לפיה הכיר את אבי גבאי: "מכך שמכר לאחיו משאית ומיכל..." (עמ' 173, ש' 16-17 לפרוטוקול)

בחקירתו הנגדית, טען שוב נאשם 1 כי "את אבי גבאי... הכרתי מהרב פינטו, הייתי בברית בנו והייתי בהכנסת ספר תורה מטעמו" לדבריו סמך על אבי גבאי אך לא עבד איתו (עמ' 181, ש' 16-17 לפרוטוקול).

הנאשם 1 שב והדגיש כי לא קיים קשרי מסחר עם אבי גבאי מתירוש (עמ' 193, ש' 8 לפרוטוקול, עמ' 197 ש' 14 לפרוטוקול), ולטענה שלזרוביץ בעדותו סיפר שהגיע מהנאשמים למחסן בארגון הפשיעה נפטא, בנזין מהול וטולול, השיב: "שזה שקר גס" (עמ' 193, ש' 14-15 לפרוטוקול).

גם לאחר שהנאשם 1 הופנה לת/79, בו מצוין בכתב ידו "געש אנרגיה, שער אנרגיה", 50% רונית גבאי, רעייתו של אבי גבאי, זה לא הפריע לו לומר בהמשך: "... משה גבאי הוא אחיו שמכרתי לו משאית, אך לא עבדתי איתו, לרצות להקים איתו חברה זה לא נקרא התארגנות עסקית" (עמ' 197, ש' 17-19 לפרוטוקול).

התביעה מפנה לכך כי
בניגוד לדברים אשר מסר בהודעותיו ובניגוד לעדותו בבית המשפט, מתמליל החקירה (ת/24) עולה כי הנאשם 1 הכיר היטב את אבי גבאי ואף קיים עימו קשרים עסקיים: "אני מכרתי נפטא לארגון הזה... טעות. רגע. מכרתי לאבי גבאי נפטא שהוא יושב ראש הארגון" (עמ' 2, 6:29-6:33) והתמליל באופן כללי.

המאשימה מבקשת מבית המשפט לקבוע כי גרסאותיו של נאשם 1 בדבר היכרותו וקשריו עם אבי גבאי מארגון הפשיעה הינן שיקרות
בעליל וזאת בהסתמך על ת/24 ועל הראיות שפורטו בהתייחס לארגון הפשיעה .

הנאשם 2


בהודעתו מיום 03.07.05 (ת/35) נשאל הנאשם 2 לגבי היכרותו עם אבי גבאי, והשיב: "הכול עורבא פרח. אני לא מכיר את אבי גבאי מתירוש..." (ת/35 עמ' 1, ש' 2).
"... אני ראיתי את אבי גבאי מתירוש בפני
ם. לא דיברתי איתו, אבל אני ראיתי אותו אצל הרב פינטו מאשדוד, הלכתי עם אחי לדרשה שלו וגם אבי גבאי מתירוש היה שם"
(ת/35 עמ' 5, ש' 164-165).

במהלך עדותו המשיך הנאשם 2 להתכחש להיכרותו עם אבי גבאי וטען: "עם אבי גבאי לא דיברתי ואין לי קשרי מסחר איתו" (עמ' 268, ש' 20-21 לפרוטוקול).
עוד טוען הנאשם 2 כי אינו יודע מהי הפעילות שלו (עמ' 269, ש' 5 לפרוטוקול).
וכן: "אין לי עניין עם האיש הזה. לא ידעתי שהוא מחפש לקנות נפטא נקייה" (עמ' 269, ש' 6 לפרוטוקול).

ואולם, מהודעתו הראשונה של נאשם 2 בחקירה, מיום ה-3.7.05 עולה כי נאשם 2 ידע בבירור כי אבי גבאי מארגון הפשיעה מחפש לקנות נפטא - וזה לכל הפחות.
בת/35, שם מציין הנאשם 2 במפורש כי אבי גבאי מתירוש פנה לאחיו, הנאשם 1, וביקש לקנות נפטא, אולם נדחה על הסף
(עמ' 5, ש' 179-181).

את ההסבר לסתירה זו סתם הנאשם בתירוץ לפיו: "... לא אמרתי שאחי לא מכיר אותו, אני יודע שהוא פנה לאחי וביקש לקנות, והוא נדחה על הסף" (עמ' 269, ש' 10-12 לפרוטוקול).

יצוין כי הנאשם 2 אינו מזכיר דבר בקשר לגרסת המשאית, בעוד שנאשם 1 טוען, כאמור לעיל, שהכיר
את אבי גבאי מארגון הפשיעה כאשר מכר משאית לאחיו .

סקירת גרסאות הנאשמים אליהן הפנתה המאשימה כגרסאות שקריות לגבי ההיכרות עם משה גבאי

הנאשם 1

בהודעתו מיום 03.07.05 (ת/33) נשאל הנאשם 1 לגבי היכרותו עם משה גבאי, והשיב:
"ש. האם אתה מכיר את... משה גבאי... ממושב תירוש?
ת. כן, אני מכיר אותם, הם כמוני, חסידים של הרב פינטו מאשדוד,
ההיכרות בנינו היא חברית"
(עמ' 6, ש' 149-151).

בהודעתו מיום 06.07.05 (ת/7) נשאל הנאשם 1 בשנית גבי היכרותו עם משה גבאי, והשיב:
"ת. הקשר הוא היכרות מהרב פינטו באשדוד ובנוסף קניתי חוזה שכירות להפעלת תחנת דלק משפרם מחברת שמר מרום, וחברת דיאלוג 2000, כאשר חברת דיאלוג מנוהלת ע"י שי... ושמר מרום נוהלה ע"י משה גבאי, ומו"מ היה איתו... זו ההיכרות שלי איתם. מעבר לזה אין לי התקשרות עסקית איתם".


(
ת/7,
עמ' 6, ש' 196-204).

בעדותו בבית המשפט ממשיך הנאשם 1 להכחיש את קשריו העסקיים עם משה גבאי, וטוען כי היחידים שהכיר מהארגון הם: "... שי קסוטו, לזרוביץ ועזרן, לא אמרתי משה גבאי, הסיבה היא שלגבי עזרן, קסוטו ולזרוביץ הם היחידים שעבדתי מולם בעבודתי בגולד, אך בדיעבד אני יודע שהם בארגון" (עמ' 197, ש' 8-11 לפרוטוקול).


בחקירתו הראשית עולה לראשונה גרסה חדשה, לפיה הקשר בין הנאשם 1 לבין משה גבאי נוצר בשל מכירת המשאית:

"למשה גבאי מכרתי משאית בלי שידעתי שהוא קשור לארגון. היום אני יודע שמשה הוא אח של אבי, שמואשם בארגון פשע"

(עמ' 197, ש' 11-13 לפרוטוקול).
(ר' גם עמ' 173, ש' 16-17 לפרוטוקול).


באותה נשימה התגונן וטען:
"... מותר לי למכור משאית למי שאני רוצה"
(עמ' 197, ש' 13 לפרוטוקול).
וכן: "העסקאות היחידות שהיו לי עם משה גבאי זה מכירת המשאית וציוד - מיכלים" (עמ' 198, ש' 26 לפרוטוקול).

ואולם, הנאשם 1 שכח לציין את שאמר בהודעתו ת/7, כי משה גבאי גם: "... העביר לי כסף מזומן מלקוחות שלי מגביה של ליאור עזרן" (עמ' 6, ש' 217-218, עמ' 7, ש' 240).

בחקירתו הנגדית, משנה הנאשם 1 את תשובתו וטוען:
"אם בהודעתי אמרתי שמשה גבאי שלח את עזרן להעביר לי כסף שגבה, זה לא נכון, אלא שהוא שלח לי כסף בקשר למשאית"

(עמ' 198, ש' 24-25 לפרוטוקול).


את הסתירה שבגרסאותיו הסביר
ואמר:
"... אני מבין מהמשפט שמשה גבאי שלח לי כסף עם ליאור עזרן וזה משפט נכון, זה עבור המשאית שעלתה 211,000 ₪
"
(עמ' 199, ש' 5-7 לפרוטוקול).


וכן:
"... ליאור עזרן גבה לי כסף מלקוחות... ומשה גבאי שילם לי למשאית. אמרתי שמשה לא בא להתחשבן איתי על כספי לקוחות
. יתכן שהמשפטים לא מובנים. התמלול אומלל..."

(עמ' 199, ש' 8-12 לפרוטוקול).


הנאשם 2
גרסת נאשם 2
בנוגע למשה גבאי שונה לחלוטין מגרסת נאשם 1.

בהודעתו מיום 03.07.05 (ת/35) נשאל הנאשם 2 לגבי היכרותו וקשריו עם משה גבאי, והשיב:
"... אני מכיר את משה גבאי..., הוא היה מוביל לי שמן מ"שבח" בחיפה... למחסן אצלו ב"פרדס"..."
(ת/35 עמ' 1, ש' 2-3). (ר' גם ת/35, עמ' 5, ש' 163-164).

וכמו כן בת/52:
"ש. מי זה משה גבאי בשבילך?
ת. אדם שיש לו חברה של הובלות, אח של אבי גבאי"
(עמ' 4, ש' 134-135).

המאשימה מצביעה על אי ההתאמה הבאה המעלה תמיהה- בהודעותיו, מספר הנאשם 2 כי היכרותו עם משה גבאי, היא דרך הנאשם 1 (ת/52, עמ' 4, ש' 136-137), וההיכרות בין הנאשם 1 לבין משה גבאי, טוען, הינה דרך חברת זאפ (ת/35, עמ' 4, ש' 138-139).
ואולם, הנאשם 1 בעדותו, עמד על כך כי חברת זאפ שייכת אך ורק לקסוטו
(עמ' 173 ש' 21-23 לפרוטוקול), אם כך, כיצד ידע הנאשם 2 לקשר את משה גבאי לחברת זאפ?

הנאשם 2 מצידו, כאשר עומת עם דברים אלה, טען: "אבי אחי הכיר לי אותו. אני לא זוכר איך אחי הכיר אותו" (עמ' 274, ש' 21 לפרוטוקול).

בהודעתו מיום 06.07.05 (ת/7) נשאל הנאשם 1 לגבי היכרותו עם משה גבאי, והשיב:
"ש... האם רכשת ממנו דלק או שמן, והאם ביצע עבורך הובלות של דלקים או
שמנים"
ת. לא שידוע לי"

(עמ' 6, ש' 221-222, עמ' 7, ש' 223).

לפי המאשימה הנאשם 1 אינו מצליח ליתן הסבר ראוי והגיוני לכך שהנאשם 2 בהודעתו הודה כי משה גבאי אכן ביצע הובלות של שמן:
"ש. אנו מודיעים לך כי יוסי, אח שלך, מסר בעדותו כי אכן משה גבאי ביצע הובלות של שמן
ת. יכול להיות שאח שלי יוסי קושר את עזרן למשה
ש. יוסי טוען כי משה גבאי ביצע את ההובלות ולא עזרן. תגובתך?
ת. יכול להיות שיוסי יודע שמשה גבאי בעל חברת הובלות"

(
ת/7
, עמ' 7, ש' 224-227).

הסברו
של הנאשם 1 לעניין זה היה כי:
"ת. יכול להיות שיוסי יודע או מזמין את ההובלה ממשה, ומשה העביר את זה לעזרן כקבלן משנה, או שותף, או בוס, מה שראיתי זה חשבונית של ליאור עזרן, ובנוסף צ'ק לפקודת ליאור עזרן..."

(
ת/7
, עמ' 7, ש' 229-232).

התביעה תמהה הכיצד ייתכן
שנאשם 2, המשמש כיד ימינו של נאשם 1 ומקבל הוראות ממנו - ידע על קשרים לגביהם נאשם 1 אינו יודע בין עזרן למשה ? או שמע הנאשם 1 מודע לקשרים שבין עזרן למשה גבאי, ואף מודע היטב לטבעם ועל כן ניסה להסתירם בעת חקירותיו?

סקירת גרסאות הנאשמים אליהן הפנתה התביעה וטענה כי הן שקריות לגבי ההיכרות עם אבי לזרוביץ:

הנאשם 1
בהודעתו מיום 24.07.05 (ת/10), נשאל הנאשם 1 האם מכיר את לזרוביץ, והשיב כי:
"ת. כן אני מכיר אותו, הוא עבד פעם אצל שי מחברת זאפ, וגם קניתי מהחברה שלו, שאיני זוכר את שמה, פעם או פעמים שמן לחברת גולד"

(עמ' 4, ש' 161-163). (ר' גם
ת/7
, עמ' 7, ש' 243-245).

לעובדה כי לזרוביץ העיד בהודעותיו, כי הנאשמת 3 סיפקה נפטא למתחם בתירוש, השיב:
"ש. אבי לזרוביץ טען בחקירותיו כי חברת גולד מדללים מספקת למתחם בתירוש, נפטא למהילת דלקים. מה תגובתך לכך? ת. לא היה ולא נברא"

(
ת/10
, עמ' 5, ש' 168-170).

הנאשם 1 טוען כי לזרוביץ משקר ואולם, גרסתו זו של לזרוביץ מתיישבת היטב עם עדותו של הנאשם 1 בתמליל
(ת/24),
לפיה הודה הנאשם כי מכר נפטא לכל דורש!
"קניתי נפטא ביודעין, מכרתי אותה לאנשים. אתה יודע מה, שיעשו עם זה מה שיעשו עם זה. לכל האנשים שרצו ממני מכרתי. לכל מי שרצה..."

(עמ' 3, 9:32-10:43).

כמו כן, טוענת התביעה , כי עדותו של לזרוביץ מגובה במסמכים ובראיות חיצוניות שונות המשמשות כסיוע.

בחקירתו הראשית העיד הנאשם 1 לגבי קשריו עם לזרוביץ ולגבי הרשימות שנתפסו (480-484 מתוך ת/45) ולדבריו:
"... ת/45, זה ניירת שלי... עשיתי לעצמי זאת כדי לבדוק רמת מלאים, מה קניתי ובכמה מכרתי. אבי לזרוביץ ישב איתי כל שבוע במשך 2002 עד 2004, עשינו סיכום מה קניתי מזאפ בשיא אנרגיה, ולחב' גולד, וע"ס זה קיבלתי חשבוניות... מסמך שמראה מה סיפקתי ומה קניתי"

(עמ' 174, ש' 17-21 לפרוטוקול).

בעדותו בבית המשפט טען כי המילה משכו במסמכים 480-484
" הכוונה משכו הכוונה כל כמה שהערבים קנו"
(עמ' 192 לפרוטוקול).

התביעה טוענת כי
בברור מדובר בגרסה שקרית ,וכי עפ"י מסמכי לזרוביץ המפורטים בפרק הדן בעדותו, הכמויות המופיעות תחת הקטגוריה "משכו" תואמות לחלוטין את רישומיו של לזרוביץ בדבר קניות ארגון הפשיעה מהנאשמים .

הנאשם 2
בהודעתו מיום 11.07.05 (ת/36), נשאל הנאשם 2 על קשרו עם לזרוביץ והשיב כי:
"ש. האם אתה מכיר בחור בשם אבי לזרוביץ?
ת. כן מכיר.
ש. מה הקשר שלך איתו?
ת. היה לו קשר עם אבי גבאי, אחי, והוא היה מספק לנו שמן מהמתחם ברעננה לגולד"

(עמ' 2, ש' 56-59)

בהודעתו זו, מאשר הנאשם 2 כי הכיר את לזרוביץ עוד לפני המתחם ברעננה:
"ראיתי אותו אצל אחי, אבי גבאי, כמה פעמים, אבי אחי היה בקשר איתו, אני הייתי
איתו בקשר רק לאחרונה, כאשר הוא היה במתחם ברעננה. לגבי המפגשים עם אחי, זה היה לפני חצי שנה עד שנה"

(
ת/36,
עמ' 3, ש' 62-64).

בעוד שעפ"י הראיות לזרוביץ היה בקשר עם הנאשמים מטעם ארגון הפשיעה עד יוני 2004 ונהג להתחשבן עמם בנוגע לנפטא הבנזין המהול והטולול שרכש הארגון מהם.
העדיף נאשם 2 להצניע את הקשר כאמור לעיל.

הנאשם 2 אף מכחיש את העובדה שלדברי לזרוביץ רכש ממנו באופן ישיר בנזין מהול בתקופת עבודתו בקובי נוח (עמ' 85 ש' 7-12 לפרוטוקול).

סקירת גרסאות הנאשמים עליהן הצביעה התביעה כשקריות לגבי קשריהם עם עת/ עזרן
הנאשם 1
בהודעתו מיום 06.07.05 (ת/7), טוען הנאשם 1 כי עזרן היה מוביל משנה שלו, אשר ביצע הובלות נפטא ושמן. כמו כן טוען, כי נעזר בו לעיתים לצורך אחסנה והובלה:
"... בנוסף יש מובילי משנה שאני לוקח מידי פעם לפי הצורך, ושמם הוא ליאור עזרן, שביצע עבורי הובלות של נפטא ושל שמן. היו לו משאיות משלו ונעזרתי בו גם לצורך אחסנה של נפטא ושמן, במקום שנקרא פרדס, ליד יבנה..."

(עמ' 3, ש' 72-74 לפרוטוקול).
(ר' גם ת/7, עמ' 7, ש' 234, וגם עמ' 205, ש' 7 לפרוטוקול).

בשלב מאוחר יותר, נזכר הנאשם 1 כי עזרן היה גם ספק, אשר מכר סולר ובנזין לנאשמת 4, ולא רק הוביל או אחסן עבורם:
"ת. ליאור עזרן מכר לי סולר ובנזין לחברת שיא אנרגיה, ובנוסף עשה לי הובלות מספר פעמים בחברת גולד, ובנוסף, עשה לי אחסנה במתחם פרדס"

(עמ' 6, ש' 209-211).
(ר' גם
ת/7,
עמ' 7, ש' 241-242
, ת/9,
עמ' 3, ש' 98-100
, ת/10
, עמ' 3, ש' 108-110).

ההובלות טוען, בוצעו בין השנים 2004-2005 (
ת/10,
עמ' 3, ש' 114-115)

ושוב שינויי גרסה: קודם טען שעזרן היה מוביל משנה שנתן לו גם שירותי אחסנה. אח"כ טען כי עזרן גם מכר לו דלק. לאחר מכן נזכר, כי בנוסף לכול האמור, עזרן ביצע עבורו גם גביה של כסף מלקוחות:
"ש. האם משה גבאי שילם לך כסף מזומן פעם?
ת. לא שילם, אלא העביר לי כסף מזומן מלקוחות שלי מגביה של ליאור עזרן
ש. למה לא ציינת שליאור עזרן מבצע עבורך גביה של כסף מלקוחות?
ת. הוא ביצע עבורי פעמים או שלוש גביה של לקוחות"

(
ת/7
עמ' 6, ש' 217-220).
(ר' גם עמ' 198, ש' 19 לפרוטוקול, וכן ש' 22-23 לפרוטוקול, וגם עמ' 199, ש' 1-2 לפרוטוקול).

הנאשם 1 אף טוען בלא ליאות, כי יש בידו חשבוניות בעבור האחסנה:
"ש. האם יש לך חשבוניות עבור אחסנה של נפטא במתחם הפרדס ובמתחם הכפר הירוק? וממי קיבלת אותם?
ת. יש לי חשבוניות עבור אחסנה, אני ראיתי בעיניים שלי שכתוב אחסנה, לפחות על החשבוניות של עזרן... אני בטוח שכתוב הובלות, אני לא בטוח שכתוב אחסנה"

(
ת/7
, עמ' 3 ש' 92-95).

התביעה מפנה לכך כי
מעולם לא נמצאה ולו חשבונית אחת בעבור האחסנה ו/או ההובלה, בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 3, לא לגביי אחסנה בפרדס ולא בכפר הירוק.
כמו כן, מעולם לא הוצגו חשבוניות אלה, ההוכחה האולטימטיבית, על-ידי הנאשם או בא כוחו בפני
בית המשפט.
שוב חוזרת המאשימה ומזכירה כי עפ"י גרסתו של עזרן, וגרסתו של לזרוביץ, לא התבצעו כל שרותי אחסנה או הובלה במתחמי הארגון עבור הנאשמים (ראה עמ' 83, ש' 13 לפרוטוקול, ועמ' 143, ש' 2-3 לפרוטוקול).

בחקירתו הראשית בבית המשפט טען הנאשם כי הכיר את עזרן כבעלים של חברת אנרגיית השלום, כאשר אליו למשרד בשנת 2004 והציע לו לקנות ממנו דלק, סולר ובנזין:
"ליאור עזרן היה הבעלים של אנרגית השלום,שקניתי ממנה דלק, סולר ובנזין. באותה תקופה לא היה את החוק שצריך לקנות רק מחב' דלק. כשפגשתי את ליאור הוא אמר לי שיש לו דלק ב- 10 אג' פחות..."

(עמ' 174, ש' 7-9 לפרוטוקול). (ר' גם עמ' 177, ש' 11-12 לפרוטוקול).

לעניין המפגשים בניהם, טען הנאשם כי: "אם אני יכול לספור את מס' הפעמים שנפגשתי עם ליאור, לא עולה על 10 פעמים. היה בגולד פעם, פעמיים" (עמ' 174, ש' 15-16 לפרוטוקול).

וגם בעת חקירתו הנגדית בבית המשפט, טוען הנאשם 1 כי הקשר היחיד עם עזרן הוא בגין קניות הדלק:
"בניגוד לדברי עזרן...הקשר היחיד שהיה לי הם קניות הדלק שתיארתי..."
(עמ' 180, ש' 14-16 לפרוטוקול).

נשאלת השאלה, אם עזרן אכן ביצע בעבור הנאשמים שירותי אחסון והובלה, כפי שטען הנאשם 1 בהודעותיו כמפורט לעיל, מדוע בחר הנאשם 1 שלא לציין זאת .
"ש. דיברנו באריכות עליו בישיבה הקודמת ושאלנו על הקשר העסקי שלך איתו, ולא הזכרת זאת?
ת. אני אמרתי שליאור עשה עבורי גם הובלה ואחסנה של שמן"

(עמ' 205, ש' 8-10 לפרוטוקול).

המאשימה מציגה את הנימוקים הבאים לאימוץ הקביעה כי גרסתו של הנאשם בבית המשפט בקשר לקשריו העסקיים עם עזרן, אינה עקבית וסותרת את עצמה:
בגרסתו הראשונה טען כי עזרן היה ספק הדלק שלו (עמ' 174, ש' 7-9 לפרוטוקול).
בגרסתו השנייה סיפר שעזרן היה גם מפקיד כסף וגם גובה כסף בעבורו (עמ' 199, ש' 1-2 לפרוטוקול) והוסיף וטען כי עזרן גם העביר כספים ממשה גבאי מתירוש אליו על חשבון המשאית (עמ' 199, ש' 3 לפרוטוקול).
בגרסתו השלישית טען הנאשם, כי עזרן ביצע עבורו גם שירותי הובלה ואחסנה (עמ' 205, ש' 7 לפרוטוקול).
טענת התביעה הינה כי במידה ואכן , כטענת הנאשם , מדובר בקשר תמים ועסקי גרידא מדוע זה קיימות כל כך הרבה גרסאות שונות , מדוע הנאשם מתחמק ומספק חלקי אינפורמציה בכל פעם.

מכל האמור לעיל , מסיקה התביעה כי כיוון שנאשם 1 היה מעורב בפעילות עבריינית מול ארגון הפשיעה ובכללו מול עזרן, הוא ניסה למסור גרסה שטחית ומעורפלת ככל שיוכל לגביי קשריו עימו.

כשעומת עם שאלות וראיות שונות, שינה והרחיב את גרסתו .

כאשר הוצגו לנאשם שלל גרסאותיו, התחמק הנאשם מתשובה עניינית וטען, שהסיבה לכך היא: "... עבדתי מול מספר רב של חברות... אני לא יכול לענות בשאלה כללית על מערכת יחסים שלי עם ספק..." (עמ' 205, ש' 16-18 לפרוטוקול).

התביעה מפנה לפרוטוקול וגורסת כי הנאשם 1 לא נשאל באופן כללי, אלא התבקש לענות ולפרט על קשריו עם עזרן, עליהם התעכב בעת עדותו שעה ארוכה.

המאשימה מבקשת להצביע על אי התאמה בין גרסת הנאשם לבין הראיות. היא טוענת שעל-פי גרסת הנאשם 1 בהודעותיו ובעדותו, כפי שפורט, הנאשם הכיר את עזרן רק כשהתחיל לקנות ממנו דלק קרי, בחודש אוגוסט 2004.
דא עקא, מעיון בת/72 טופס ההפקדה, קיימת הפקדת צ'ק שבוצעה ע"י עזרן, לבקשתו של הנאשם 1 בחודש מאי.

המאשימה מבקשת לראות בהפקדה זו סיוע לעדותו של עזרן לפיה נהג להפקיד בחשבון הבנק של נאשמת 3 סכומי כסף במזומן עבור הנפטא והבנזין המהול שרכש הארגון מהנאשמים.

לטענה שאותן קניות בוצעו באוגוסט 2004, ולטענה שעזרן ביצע עבור הנאשם 1 הפקדה בחודש מאי, משיב הנאשם:
"... ליאור פנה אלי במשך כשנה שאקנה ממנו דלקים, היכרותי הראשונה הייתה אצל הרב פינטו, במשך שנה הוא שוחח עימי, נוצרו בנינו קשרי חברות והחלטתי לעבוד איתו
"
(עמ' 181, ש' 6-9 לפרוטוקול).

"אם אמרתי שהיכרותי איתו נבעה רק מהחשבוניות של אנרגית השלום, משיב שהיכרותי הייתה לפני כשנה מתחילת המכירות, הוא ניסה לשכנע אותי, למכור לי, אך מחירו לא היה טוב"

(עמ' 181, ש' 10-12 לפרוטוקול).


בהודעותיו ובחקירתו הראשית, מאשר הנאשם 1 כי היכרותו עם עזרן הייתה רק בקשר לקניית דלקים.
אולם עת מוצגת לנאשם 1 ה"הפתעה", "שחור על גבי לבן", בחקירתו הנגדית, נאלץ להודות כי הכיר את עזרן כשנה קודם (עמ' 181, ש' 13-15), והרבה לפני שקיבל ממנו את החשבוניות. המאשימה מפנה להתאמה עם עדותו של עזרן
בה העיד שהוא נהג להעביר לנאשמים תשלום בגין הנפטא והבנזין המהול אותם מכרו לארגון הפשיעה (בעמ' 146, ש' 13-14 לפרוטוקול).

הנאשם 1 מצידו, כאשר מעומת עם טענות אלה ועם עדותו של עזרן בדבר העברת כספים לנאשם בעבור הנפטא והדלק המהול שמכר לארגון (עמ' 146, ש' 13-14 לפרוטוקול), משיב בחקירתו הנגדית כי:
"לדברי עזרן, שהוא העביר לי כספים עבור הנפטא והדלק המהול שמכרתי לארגון הפשיעה, משיב שהכרתיו שנה לפני שהתחלתי לעבוד איתו, הוא מכר לי דלק ולא חש' פיקטיביות"

(עמ' 181, ש' 19-21 לפרוטוקול).

הנאשם 2
בהודעתו מיום 19.07.05 (ת/12) נשאל הנאשם 2 לגבי היכרותו עם עזרן ותשובתו: " כן, אני מכיר אותו, אני ראיתי אותו אצל אחי במשרד בראשל"צ בתחנת דלק. אני יודע שהוא עובד בדלק ומספק דלק, אבל לא היו לי עסקים איתו" (ת/12 עמ' 3, ש' 102-104).

לגרסת הנאשם 2 בהודעתו (ת/52), הוא אינו יודע למי ליאור עזרן שייך, או איפה הוא עובד, אבל אני יודע שהוא מתעסק בדלקים" (עמ' 4, ש' 173-174).

הנאשם 2 מכחיש בהודעתו זו כי אי פעם קיבל מעזרן כסף מזומן, ולדבריו: "לא הייתה לי איתו כל פעילות בכלל" (ת/13, עמ' 2, ש' 42-45).
כמו כן מכחיש את שעזרן טען, כי את הכסף המזומן העביר לנאשמים, עבור נפטא שמכרו לארגון הפשיעה מתירוש (ת/13, עמ' 2, ש' 46-48).

המאשימה מפנה לכך כי גרסה זו איננה מתיישבת עם גרסתו של עזרן שפורטה זה מכבר.

לטענת המאשימה לאור מכלול הראיות שנאספו והסתירות שבגרסת נאשם 2 בסוגיות שונות כפי שהובאו ויובאו להן, יש להעדיף את גרסתו של עזרן.

אחסנה והובלה ע"י עזרן/ ארגון הפשיעה


כטענת הגנה, ועל מנת להתמודד עם העובדה שנפטא שנרכשה ע"י הנאשמים הגיעה למתחמי ארגון הפשיעה טענו הנאשמים כי נהגו לאחסן נפטא במתחמי הארגון .

המאשימה טוענת כי גרסת הנאשמים נגועה בסתירות ואיננה מגובה כלל במסמכים (כגון
תשלומים בגין האחסנה וחשבוניות שיצאו בשל כך ו/או תעודות משלוח על הובלה בחזרה למפעל
נאשמת 3).

בנוסף, גם עדי התביעה, שהיו פעילים בארגון הפשיעה שוללים טענה זו מכל וכל.

התביעה מפנה לעדויות הבאות:
לדברי לזרוביץ:
"אצלנו במתחמים לא אחסנו נפטא עבור הנאשמים. יודע זאת בוודאות כי עקבתי אחרי המלאים, גם של הסולר והבנזין"
(עמ' 83 ש' 13-14 לפרוטוקול).
לדבריו :"גולד אחסנה את הנפטא במחסן באזור התעשייה באשדוד" (עמ' 83 ש' 13 לפרוטוקול).

בנוסף העיד לזרוביץ כי הארגון לא נתן שירותי הובלה בלבד, לאף אחד מהלקוחות. (עמ' 143 שורה 1 לפרוטוקול).

גם עזרן בעדותו, התייחס לשאלת האחסנה והעיד :
"שרותי אחסנה - אנרגיית השלום או הארגון לא נתנו שירותי אחסנה לאף אחד רק לדלקים של הארגון"
(עמ' 143 ש' 2-3 לפרוטוקול)

המאשימה טוענת כי עדויותיהם של עזרן ולזרוביץ מסייעות זו לזו ונתמכות אף ע"י ראיות נוספות, כפי שפורט זה מכבר.

התביעה מבקשת מביהמ"ש לקבוע כי גרסאות הנאשמים שיפורטו בהמשך הן שקריות וכי יש בכך כדי לחזק את ראיות המאשימה וכן
כדי להוכיח כי הנאשמים לא אחסנו דבר אצל ארגון הפשיעה, וכי המדובר בנפטא ובנזין מהול אשר נמכרו ע"י הנאשמים לארגון.

להלן פירוט גרסאות הנאשמים :
גרסאות נאשם 1 בנוגע להובלה ואחסנה ע"י עזרן במתחמי ארגון הפשיעה

בת/10
, כאמור לעיל, טען נאשם 1 כי שילם עבור אחסנה אצל הארגון וקיבל בגין כך חשבוניות והן אף מצויות בחומר:
ש. ... מדוע לא נמצאו חשבוניות על-שם ליאור עזרן בספרי הנהלת החשבונות של גולד מדללים?
ת. יש חשבוניות הובלה ואחסנה. הוא קיבל גם תשלום"

(
ת/10
, עמ' 3, ש' 110-113).



ועוד בת/7 :
"ש. אם כך מדוע אין בספרי גולד עדות לכך? ת. לא יודע, אני קיבלתי ממנו חשבוניות עבור הובלה ואחסנה"
(
ת/7
, עמ' 3, ש' 116-117).

המאשימה טוענת כי התשובה אותה סיפק הנאשם הנה לקונית וסתומה, כי קיימות חשבוניות והוא גם קיבל תשלום, אין ביכולתו של הנאשם 1 ליתן הסבר מניח את הדעת הכיצד, אם אכן ניתנו שירותי אחסנה והובלה ע"י הארגון, לא נמצאה כל חשבונית בשל כך.

בת/11

"ש. איך אתה מסביר שאין חשבוניות של אחסנה והובלות של ליאור עזרן בספרים של גולד?
ת. לא יכול להיות, יש חשבוניות הובלה ואחסנה ותשלום צ'קים שיצאו מגולד אליו"

(
ת/11,
עמ' 4, ש' 92-95).


"ש. איך אתה מסביר שיש לך הוצאות על הובלות ולא ניתן למצוא אותן בספרי הנהלת החשבונות של חברת גולד? ת. לא יודע"
(
ת/9
, עמ' 3, ש' 72-74).

בדיקת ספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3, ת/6 מעלה כי אין ולו חשבונית אחת בגין הובלה ואחסנה ע"י עזרן.

ב"כ התביעה מבקשת להדגיש כי ספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3 (ת/6) עמדו לעיון ההגנה במסגרת חומר החקירה ולמרות זאת לא הוצגה כל חשבונית ע"י ההגנה כראיה לאמיתות גרסתו של נאשם 1.

למרות גרסתו החד משמעית בהודעותיו, לפיה כאמור שילם בגין ההובלה והאחסנה לעזרן ואף קיבל חשבוניות בשל כך, מסר נאשם 1 גרסה שונה לחלוטין בעת עדותו בבית המשפט:
"... לא חויבתי על אחסנה והובלה 1000-2000 ₪, כי אני קונה אצלו במאות אלפי ₪ לחודש"

(עמ' 175, ש' 4-5 לפרוטוקול)
"כל ספק שלי, לא הסכמתי לשלם לו עבור אחסנה, בד"כ

(עמ' 207, ש' 13 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית, כאשר עומת הנאשם 1 עם גרסאותיו, טען כי:
"... אמרתי בחקירה ראשית שלא שילמתי בגין אחסנה בפרדס כי קניתי אצלו הרבה. אם זה בניגוד להודעותיי, משיב שאם שילמתי לפרדס, אז שילמתי אולי תשלום אחד או שניים בהתחלה..."

(עמ' 200, ש' 10-13 לפרוטוקול).


בסופו של דבר, , טען הנאשם 1:
"איני מוסר גרסאות סותרות. נוהל העבודה שאיני משלם על אחסנה והובלה, אם כן שילמתי פעם או פעמיים, זה ייתכן..."

(עמ' 200, ש' 14-15 לפרוטוקול).

לאחר מכן נסוג וטען:
"יכול להיות ששילמתי לליאור עזרן כמו שיכול להיות ששילמתי לשי קסוטו. אני אומר שאני לא חושב שצריך לשלם לספק..."

(עמ' 207, ש' 16-17 לפרוטוקול).


לגבי החשבוניות על הובלה או אחסנה שנעשתה ע"י עזרן, השיב הנאשם:
"אם יש חשבוניות, היא בספרים של גולד, אם אין חשבוניות, היא לא נמצאת בספרים של גולד"

(עמ' 208, ש' 12-13 לפרוטוקול). וכול זאת, כך המאשימה, למרות שהנאשם 1 התפאר בהנהלת חשבונות מסודרת לאורך כל עדותו!

כפי שצוין לעיל, גם עזרן וגם לזרוביץ העידו ואמרו כי לא רק שלא הייתה אחסנה עבור הנאשמים במתחמי הארגון (עמ' 83, ש' 13 לפרוטוקול), אלא שהארגון לא אחסן עבור אף גוף אחר (עמ' 143, ש' 2-3 לפרוטוקול).

הנאשם 1 מופנה לעדויות אלה בעת חקירתו הנגדית ומשיב כי: "... אם אמרו שלא הייתה אחסנה עבור אף אחד במתחמי הארגון... משיב שהם לא הבעלים של המגרש של קסוטו בפרדס, היחיד שיכול לאשר אחסון הוא שי ומשה..." (עמ' 200, ש' 17-20 לפרוטוקול).

התובעת מצביעה על כך שלא שי קסוטו ולא
משה גבאי זומנו כעדי הגנה על מנת לאמת את גרסתו.

בהמשך חקירתו הנגדית, שוב נשאל על התשלום בגין ההובלות והאחסנה בפרדס.
הפעם, לא הצליח הנאשם 1 להיזכר מתי, ואם בכלל, שילם:
"... אם בהתחלה שילמתי, או באמצע שילמתי, או אם שילמתי בכלל"

(עמ' 204, ש' 3-4 לפרוטוקול)
"אני לא זוכר אם שילמתי או לא, כי זה היה פרט שולי"

(עמ' 204, ש' 9 לפרוטוקול).

"אני לא בטוח ששילמתי לשי קסוטו. אם שילמתי, אני מעריך שזה היה בתחילת העבודה שלנו"

(עמ' 204, ש' 14-15 לפרוטוקול).

תעודות משלוח בגין ההובלות ע"י עזרן
הנאשם 1 טוען בהודעתו (ת/7) כי קיימות תעודת משלוח עבור הובלות אותן ביצע עזרן:
"ש. כאשר הועברה נפטא ע"י אחד הנהגים לאחד המתחמים, האם היו תעודות משלוח עבור ההובלות האלה?
ת. חייב לחזור אלי תעודות משלוח, והן אצלי בספרי הנהלת החשבונות"

(עמ' 3, ש' 85-87)

המאשימה מצהירה כי מבדיקה שנערכה בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 3, לא נמצאה כל תעודת משלוח ואין בחומר כל אסמכתאות לאחסנה אצל הארגון.

טענה נוספת של התביעה הנה שלנאשם 1 אין כל אסמכתא, או תיעוד אחר, לכך שהסחורה אכן חזרה אליו, מהמתחם אל הנאשמת 3 ולטענתו אף אינו צריך אסמכתא שכזו.
(ת/7,
עמ' 3, ש' 88-89)
(ת/10,
עמ' 4, ש' 159-160)

(עמ' 175, ש' 7-9 לפרוטוקול).

ולעומת זאת מאשר הנאשם 1, כי לא ניהל יומן הובלות עבור המשאיות של הנאשמת 3, מאחר והיו תעודות משלוח!
"ש. האם ניהלת יומן הובלות עבור המשאיות של חברת גולד? ת. אין יומן הובלות. היו תעודות משלוח"

(
ת/7
, עמ' 3, ש' 96-97).

הצורך לאחסן נפטא אצל אחרים, כמו בפרדס ובכפר הירוק, כך טוען הנאשם 1 היה בעת עליית מחירים: "מתי שהיה עלית מחירים אז אני יודע על כך מראש... ולכן אני קונה את הנפטא מראש... היו מקרים שהגיע חומר מגדות ולא היה מקום פנוי, אז פיניתי מיכל בגולד שהיה בו נפטא, והעברתי אותה למקום אחסון אחר" (ת/7, עמ' 3, ש' 79-82).

לפי המאשימה, טענה זו איננה מתיישבת עם העובדה שע"ג תעודות הרכש של הנפטא נהג לרשום הוראה להוציא מיד חשבוניות על מלוא הכמות (ת/14 ו- ת/16 וגרסת העת/ סמדר מסלם וניבה זמר טוב) .

סתירה נוספת בדבריו של נאשם 1 עולה, כך התביעה,
כשנשאל הנאשם בעת חקירתו הנגדית מה אחסן עבורו עזרן.
תחילה השיב הנאשם: "פעם אחסנתי אצלו שמן במיכלים שלו, גם סולר ובנזין..." (עמ' 206, ש' 12-13 לפרוטוקול).
רק לאחר שמעומת הנאשם 1 עם דבריו בת/10, כי עזרן ביצע עבורו הובלות ואחסנה של שמן ונפטא (ת/10, עמ' 3, ש' 110), נאלץ הנאשם להודות כי עזרן אחסן עבורו גם נפטא (עמ' 206, ש' 22 לפרוטוקול).

את השכחה שנפלה עליו תרץ הנאשם: "לא שכחתי לומר כלום, יכול להיות שאחסן עבורי גם דלק ונפטא וגם מוצרים אחרים" (עמ' 206, ש' 18-20 לפרוטוקול).
ועוד הוסיף בהיסוס:
"ברוב הפעמים הוא אחסן לי שמן, סולר ובנזין, אולי פעם או פעמים אחסן לי נפטא"

(עמ' 206, ש' 25 לפרוטוקול).
ומייד אחר כך:
"אם עשה לי אחסנה של פעם או פעמיים של נפטא, אז הוא עשה לי, אין בזה שום פסול"

(עמ' 207, ש' 1-2 לפרוטוקול).

התביעה מבקשת מביהמ"ש לקבוע כי תשובותיו המתחמקות הסותרות והשקריות של הנאשם 1 והחוסר באסמכתאות, מצטרפות לעדויות עזרן ולזרוביץ ומוכיחות באופן חד משמעי, כי בניגוד לגרסת נאשם 1, לא בוצעה כל אחסנת נפטא במתחמי ארגון הפשיעה, וכי הנפטא שהגיעה לשם נמכרה, כטענת המאשימה לארגון לצורך מהילת דלקים.


גרסאות נאשם 2 בנוגע להובלה ואחסנה ע"י עזרן במתחמי ארגון הפשיעה
בניגוד מוחלט לגרסת הנאשם 1, טען הנאשם 2 בהודעתו מיום 11.07.05 (ת/36), כי מעולם לא אחסנו נפטא במתחם פרדס:
"ש. כמה פעמים העברתם נפטא נקייה למתחמים פרדס והכפר הירוק?
ת. בפרדס לא אחסנו נפטא, אלא המיכלית הייתה מגיעה עם נפטא, לוקחת שמן ונוסעת משם"
(עמ' 4, ש' 31-32).

וכאשר מעומת הנאשם 2 עם העובדה שהנאשם 1 העיד כי הייתה אחסנה של נפטא במתחם של פרדס, השיב כי:
"אם הוא שלח, אז זה לא בידיעתי ואני לא ידעתי מזה בכלל. אני לא נתתי הוראות לאחסן שם נפטא"

(
ת/12
, עמ' 4, ש' 114-116).

כאשר מעומת הנאשם 2 בחקירתו הנגדית עם דבריו של נגאוקר לפיו, משנת 2004 הביא למתחם פרדס נפטא כפעמים בשבוע, בסדר גולד של 20,000-30,000 ליטר, בהוראתו של הנאשם 2 (ת/60 עמ' 11 ש' 310) טען:
"זה לא נכון, כי אני בחקירה אמרתי שאם היו פעמים שהגיע נפטא לפרדס, זה לא אני אמרתי לו לנסוע וזה לא בידיעתי... אם הוא זוכר פעמיים בחודש או פעמיים בשבוע, זה לא נכון"

(עמ' 274, ש' 14-18 לפרוטוקול).


כשהדברים טופחים על פניו, וכשמוצגות לו עדויות הסותרות דבריו, טוען הוא - הכול משקרים:
"זה לא נכון. מה כל כך אמין בלזרוביץ? פקיד קטן שמפחד מאבי גבאי ויגיד לך מה שאת רוצה לשמוע"
(עמ' 276, ש' 5-6 לפרוטוקול).

עוד טוען הנאשם 2, בניגוד מוחלט לגרסתו של הנאשם 1, כי ליאור עזרן לא ביצע עבורם הובלות של נפטא ולא היה לו קשר לנאשמת 3:
"ש. האם ליאור עזרן ביצע עבורכם הובלות של נפטא? ת. לא ביצע הובלות של נפטא, בחברת גולד מדללים לא היה לו קשר
(ת/12, עמ' 3, ש' 107-108).

בחקירתו הנגדית, ניסה הנאשם 2 למזער נזקים והשיב תשובה מיתממת כי:
"ת. אני זוכר שהחוקר שאל אותי על זה ואמרתי שאם היו להם הובלות מעבר למה שאני הובלתי, יכול להיות שאבי עשה אותן. אם לשייך את זה לליאור עזרן או למישהו אחר, אני לא ידעתי"

(עמ' 269, ש' 21-24 לפרוטוקול).

הנאשם 2, בדומה לנאשם 1, אינו יכול לאשר כי ישנן תעודות משלוח לשינועים ממתחם פרדס בחזרה לגולד, וכול שבפיו הוא: "... אני לא זוכר" (ת/52, עמ' 4, ש' 132-133).

סקירת גרסאות הנאשמים אליהן מפנה המאשימה כשקריות לגבי מכירת הנפטא לארגון הפשיעה בניגוד לתנאי הפטור

הנאשם 1
בת/24
סיפר נאשם 1 כי
מכר את הנפטא שמשך בפטור, שלא לצרכי הפטור, לא רק
לארגון הפשיעה אלא לכל מי שרצה בכסף מזומן, לדבריו, בין היתר,
"אני מכרתי נפטא לארגון הזה"
(עמ' 2, 6:16-6:22)
"מכרתי לאבי גבאי נפטא שהוא יו"ר הארגון"

(עמ' 2, 6:29-6:33).
"... אני מכרתי לארגון, לאנשים עם משאיות שלי..."

(עמ' 3, 8:49-9:02).

בבית המשפט שינה הנאשם 1 את גרסתו וטען כי לא מכר נפטא נקייה לכל מי שרצה, אלא
"...רק לערבים מהשטחים, להם מכרתי כמדללים מגולד"

(עמ' 194, ש' 4-5 לפרוטוקול).
עוד טוען בעדותו, שלא מכר נפטא כי התפתה לכסף, כפי שאומר בתמליל (
ת/24
, עמ' 3, ש' 9:13-9:22, 09:32-10:43), אלא,
"היו קטעי תמליל משיחתי עם החוקרים, אמרתי להם שיאשימו אותי במה שהם רוצים"

(עמ' 194, ש' 6-7 לפרוטוקול).

כמובן, ובהמשך חקירתו הנגדית, ממשיך ומכחיש כל פעילות אחרת מול הארגון
"מלבד עסקים שוטפים עם לזרוביץ, עזרן, לגבי שי קסוטו, שהיה לדידי איש עסקים רגיל, איתו רציתי לפתוח את החברה"
(עמ' 198, ש' 1-2 לפרוטוקול).

אפילו במענה לשאלת בית המשפט הכחיש נאשם 1 בכל תוקף מכירת נפטא לארגון
(עמ' 169, ש' 18-19

לפרוטוקול).


המאשימה מפנה לראיות שפורטו בפרקים הקודמים הנוגעים לארגון הפשיעה ומהם מסיקה כי גרסת הנאשם הן שקריות.

הנאשם 2
בהודעתו מיום 03.07.05 (ת/35) נשאל הנאשם 2 לגבי מכירת הנפטא לארגון והשיב נמרצות
" אין דבר כזה, לא שאני מודע לזה. אל תקשר בין אבי גבאי מתירוש אלינו. הוא פנה לאחי אבי... רצה לקנות מאתנו נפטא... והוא נדחה על הסף"

(
ת/35
, עמ' 5, ש' 179-182).

בהודעתו מיום 08.09.05 (ת/13) הכחיש הנאשם 2 בשנית את מכירת הנפטא לארגון:
"ש. ליאור עזרן טען בחקירתו כי את הכסף המזומן העביר לך ולאחים שלך, עבור נפטא שמכרתם לאבי גבאי ומשה גבאי מתירוש. מה תגובתך?
ת. אז הוא אומר, שיגיד מה שהוא רוצה, זה שטויות"

(עמ' 2, ש' 46-48).

בהקשר לגרסת נאשם 2, מפנה המאשימה
לת/39
– הודעת הנאשם בחקירה שנערכה בחודש מרץ 2005
ובמהלך חקירה זו נשאל נאשם 2 שאלות ספציפיות לגבי נפטא והנ"ל השיב:
" שאלה: אתה בחברת זיא אנרגיה מחזיק נפטא? תשובה: לא כי אני לא יכול לקנות את זה. זה רק עם היתרים של המדינה..."

"שאלה: מי קונה נפטא?
תשובה: "
חברות גדולות כמו טמבור"

בהמשך נשאל :
" האם יש מצב שמישהו מחברה אחרת יאחסן אצלך חומר דלק מסוג כל שהוא"
השיב:
" לא ודאי שלא"
(עמ' 3 ש' 92-81
ת/39
) .
המאשימה טוענת כי בהודעה שנגבתה ממנו לפני החקירה נשוא התיק הנדון הסתיר נאשם 2 את מעורבותו בנאשמת 3, את העובדה שנאשמת 3 רוכשת נפטא ואת העובדה שנפטא מאוחסנת אצל נאשמת 4.

גם גרסה זו, כך התביעה,
מחזקת את
הראיות לכך שהנאשמים מכרו נפטא, בין היתר, לארגון הפשיעה, ומאחר וידע נאשם 2 כי הוא מבצע עבירות, הסתיר את פעילותו העבריינית המתבצעת במסגרת נאשמת 3.

כמו כן, נטען כי
הגרסה הנ"ל אף סותרת את טענתו, בעמ' 264 ש' 13-19 לפרוטוקול, לפיה חשב שהפעילות המתבצעת במסגרת נאשמת 3 הינה חוקית וכי מותר לו להעביר נפטא נקייה.

לסיכום, טוענת המאשימה כי הכחשותיהם הגורפות של הנאשמים לכל קשר עם ארגון הפשיעה, עם ראשיו, ולמכירת הנפטא, הטולול, המשמש כחומר מהילה, ובנזין מהול לארגון, אינן עומדות בקנה אחד עם הראיות החד משמעיות והמוצקות אותן הציגה המאשימה לבית המשפט, לפיהן הכירו הנאשמים את הארגון, ומכרו גם מכרו לו נפטא, טולול ובנזין מהול.

לפי התביעה, מאחר והמדובר בשקרים מהותיים היורדים לשורש העניין, יש לקבוע כי שקרים אלה מסייעים לראיות המאשימה, וכי כפי ששיקרו בעניין זה כך שיקרו הנאשמים בגרסאותיהם השונות והמשתנות בנוגע לסוגיות הנוספות.

לאור כל אלו, מבקשת התביעה מביהמ"ש לקבוע
כי הנאשמים מכרו נפטא ובנזין מהול לארגון הפשיעה.


טענות

התביעה
בעבירת הלבנת הון
לטענת המאשימה, הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמים בצעו עבירות של קבלת דבר במרמה בכך שהצהירו הצהרה שקרית למנהל המכס והבלו (להלן: "המנהל") לפיה הם עוסקים בייצור מדללים וממיסים לתעשייה במסגרת עבודתם בנאשמת 3, ועל כן זכאים לפטור מתשלום בלו על נפטא אותה הם רוכשים לצורך הייצור, וכי העבירות בוצעו ע"י הנאשמים בנסיבות מחמירות.


עבירה של קבלת דבר במרמה עפ"י סעיף 415, מנויה במסגרת סעיף 11 בתוספת הראשונה לחוק ועל כן הינה בגדר עבירת מקור לפיו.
רכוש אסור הינו רכוש שמקורו בעבירה או רכוש ששימש או אפשר את ביצועה.
בכתב האישום הנדון, הרכוש האסור הינו הנפטא שנרכשה בפטור מתשלום הבלו וסכומי הבלו שנגזלו מאוצר המדינה.

לטענת המאשימה , הוכח על ידה
כי הנאשמים הוציאו חשבוניות מס כוזבות לפקודת אנשים שונים ווירטואליים בהם נרשם בכזב כי נאשמת 3 מכרה את המדללים והממיסים אותם כביכול יצרה באמצעות הנפטא שרכשה.
בכתב האישום הנדון נכללו חשבוניות כוזבות שהוצאו ע"י הנאשמים בתקופה שבין פברואר 2004 ועד סוף חודש אפריל 2005 כאשר סכומן עומד על סך
22,852,854₪.

לפי המאשימה הוכח כי
החשבוניות הכוזבות הוצאו ע"י הנאשמים, ע"ש נאשמת 3 , במטרה להסוות ולהסתיר את השימוש האמיתי שעשו בנפטא שרכשו בפטור מבלו, קרי, שימוש שלא לצרכי הפטור.
כמו כן,לטענתה הוכח כי החשבוניות שימשו להסוואת והסתרת סכומי הבלו שנשארו בכיס הנאשמים, שהינם רכוש אסור שמקורו בעבירה.

בנוסף, גורסת המאשימה כי כפועל יוצא מהוכחת סע' 3 הוכיחה
אף את ביצוען של עבירות עפ"י סעיף 4 לחוק.
כשהוכיחה, לדידה, כי המדובר ברכוש הנכלל בתוספת השניה, קרי כספים בסכום של מעל 400,000 ₪ וכי הנאשמים עשו את הפעולה ברכוש תוך ידיעה שהמדובר ברכוש אסור (קרי, רכוש ששימש אפשר ו/או שמקורו) בעבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שבוצעה על ידם, המהווה עבירת מקור עפ"י התוספת הראשונה לחוק.
אי תשלום סכומי הבלו שמתשלומם התחמקו ואותם לא שילמו הנאשמים והחזקתם, מהווה אף היא פעולה ברכוש אסור שמקורו בעבירה לצורך סעיף 4.

לאור האמור לעיל מבקשת המאשימה מבית המשפט להרשיע את הנאשמים בעבירות הלבנת ההון בסך של
22,852,85 ₪ המיוחסות להם בכתב האישום עפ"י סעיף 3(א) ו-4 לחוק.
סקירת ראיות התביעה לביסוס עבירת הלבנת ההון


החשבוניות הכוזבות

לטענת המאשימה הוכח כי
לא היה בידי הנאשמים ליצר את החומרים אותם טענו שיצרו, בשל העובדה שלא היו בידיהם את חומרי הגלם הדרושים לייצור, כפי שפורט בפרקים הקודמים.
בהמשך, טוענת המאשימה , מאחר ולא ניתן היה ליצר את החומרים אותם טוענים הנאשמים שייצרו בוודאי שלא ניתן היה למכרם. פועל יוצא הוא כי אותם מוצרים ,
אותם לא ניתן היה לייצר, מופיעים בחשבוניות שהוצאו ע"ש נאשמת 3- בבירור המדובר בחשבוניות כוזבות.

החשבוניות הכוזבות שהוצאו ע"י הנאשמים הוגשו כראיה לבית המשפט במסגרת ת/6 ספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3 אשר נשארו במשמורת המאשימה (עמ' 12 ש' 14-16 לפרוטוקול).

אין מחלוקת לגביי כך שהנאשמים כללו חשבוניות כוזבות אלה בספרי הנה"ח של נאשמת מס' 3 ודיווחו עליהן בדיווחיה התקופתיים של נאשמת מס' 3 למנהל מס ערך מוסף , עובדה זו אף עולה מספרי הנה"ח של נאשמת 3 שסומנו ת/6.

להלן יפורטו הראיות להוכחה כי המדובר בחשבוניות כוזבות
:

1.
ת/ 24 א' -ג

'
כפי שפורט זה מכבר, ת/24 הינה הקלטה ותמלול של שיחה שניהל נאשם 1 עם חוקריו כאשר ביקש לבדוק אפשרות להפוך לעד מדינה ו/או לערוך הסדר טיעון .

המאשימה טוענת כי עצם ניסיונו של הנאשם להגיע להסדר טיעון עם חוקריו מלמד על אשמתו, בנוסף , מפנה לאמרותיו של הנאשם במהלך השיחה המפלילות ממש, כך התביעה,
ומשמשות כחיזוק וסיוע לראיותיה.
התביעה טוענת כי בעת ניהול השיחה הוזהר הנאשם 1 כי כל אמרה שיאמר אפשר ותשמש נגדו וכי זכותו לשמור על זכות השתיקה .
במהלך השיחה הסביר נאשם 1 את הוצאת החשבוניות הכוזבות, כדלקמן:
"חוקר: מישהו הדריך אותך איך לעשות את זה, הרי מה לך ולכל הפעולות החשבוניות האלה?
נחקר : אף אחד לא הדריך אותי
חוקר: אז איך אתה יודע דבר כזה?
נחקר: אני יודע מהראש שלי. אני אתן לך דוגמא. עכשיו ישבתי עם סמדר אמרה לי אבי, כל החשבוניות שלך פה- איך זו המילה- וירטואלי. אין חשבוניות כאלו, אין לקוחות כאלו...
....
נחקר: אז אני עונה לך, אני לבד. ואני גם אגיד לך משהו אחר- מה סמדר שאלה. אם הלקוחות האלה הינם חשבונות וירטואליות.
הלקוחות וויראטואלים. אז אם אני מוציא נפטא ומוכר לו. אז אני צריך להוציא... קניתי, אני צריך להוציא את זה, אז אני מוציא חשבוניות על כל מיני עבדלות.
...
נחקר:
מי יגיד לי לעשות? זה התרגיל הכי פשוט בעולם . לקנות, להוציא חשבונית, למכור..."
(עמ' 11 לתמליל ת/24 ג')
לדבריו, סמדר אחותו היתה כותבת את החשבוניות הכוזבות לפי מה שאמר לה.
כשנשאל למה חשב דווקא על ערבים ענה:
"סתם. יש הבדל אם אני יש לי פטור מבלור ומתשלום מס על הנפטא. יש הבדל אם אני אמכור את זה לך או לו? על עבירה - עברתי".
(עמ' 11 לתמליל ת/24 ג').

כפי שכבר פורט בהרחבה, המאשימה טוענת כי אמרות הנאשם 1 הינם לפחות בגדר ראשית הודיה היכולה לשמש חיזוק ואף סיוע לראיות המאשימה.

לטענת המאשימה אין ליחס כל משקל לניסיונותיו של
נאשם 1 להתייחס לשיחה בביטול ולטענותיו כאילו המדובר באמרות היפותטיות אותן אמר על מנת לרצות את חוקריו במסגרת משא ומתן להסדר טיעון.
המאשימה שבה וטוענת כי מקריאת התמליל (ת/24ג') ובפרט מהאזנה לקלטת (ת/24א'-ב') עולה בבירור אמיתות גרסת נאשם 1 בדבר ביצוע העבירות ועל כן יש ליתן לת/24 את המשקל הגבוה ביותר.

יתרה מכך, מדבריו של נאשם 1 עולה בבירור כי הוצאת החשבוניות ע"ש נאשמת 3 היתה תרגיל, וכי נדרש לעשות כך שכן קנה נפטא ולכן היה עליו ליצר מכירה.
הנאשם בעצם מודה בפה מלא כי הוציא את החשבוניות על מנת להסוות ולהסתיר את השימוש האמיתי שעשה בנפטא, כדבריו הוא "
... קניתי, אני צריך להוציא את זה, אז אני מוציא חשבוניות על כל מיני עבדלות"
(עמ' 11 לתמליל ת/24 ג').

2.
גרסאות הנאשמים לגבי הלקוחות
לטענת המאשימה, די במפורט בסעיפים 1 ו-2 בכדי להביא להרשעת הנאשמים.
יחד עם זאת, מפנה
המאשימה לראיות נוספות, ביניהן גרסאותיהם השונות, המשתנות ולטענתה הכבושות של הנאשמים לגבי החשבוניות הכוזבות שהוציאו ולגביי הלקוחות וגרסאות הלקוחות לחיזוק הראיות.

נאשם 1
בחקירתו הראשונה ת/33 מיום ה- 3.7.05
סיפר נאשם 1 כי הוא מוכר מדללים לתושבי הרשות הפלסטינאית לדבריו : טינר, טרפנטין, שטיפת מנועים, שטיפת רצפות, מכונות, מסירי צבע, מסירי שומנים ומדליק פחמים. (עמ' 4 ש' 87-88 ת/33).

גרסתו הראשונה של נאשם 1 לגביי לקוחותיו היתה :
"נוצר איתם קשר מאז הקמת המפעל הם קנו חומרי ניקוי ומדללים הם הגיעו בעבר פיזית למפעל יש לי רשימה של אותם לקוחות שמזמינים סחורות דרך הזמנת המדללים בפלאפון שלי 0506451424 הם רק בקשר איתי
, יש לי טלפונים שלהם של חלקם
רובם יוצרים עימי קשר"
(עמ' 4-5 ש' 110-113 לת/33)

אולם, כשהתבקש לתת שם של לקוח אחד איתו הוא בקשר הרוכש ממנו מדללים ענה :

"אני לא זוכר שם של לקוח איתו אני עובד" (עמ' 5 ש' 116 ת/33)
וכן : "אני לא זוכר שמות, הפקידה תשלח לך רשימה של הלקוחות " (עמ' 5 ש' 121 לת/33).

לדבריו, בשלב זה, אין לו כל פרט מזהה לגביי הלקוחות חוץ משמו של הלקוח, על אף שאמר קודם לכן שיש לו את מספרי הטלפון של חלקם (עמ' 5 ש' 124 לת/33)

בהודעתו ת/7 שנגבתה לאחר 3 ימים, ביום ה- 6.7.05
, נשאל נאשם 1 שוב על לקוחותיו.

לאחר שבעת גביית הודעתו ת/33 אמר כי קיימת רשימת לקוחות במשרד, בשמותיהם, אותה תשלח הפקידה וכי יש לו את מספרי הטלפון של חלק מהלקוחות, עתה גרסתו הינה :
"רוב הלקוחות שלי היו ערבים מהשטחים
ורובם זה לא השם שלהם
, אני לא יודע להגיד לך מי הם, אין לי שום פרט מזהה לגביי לקוחות אלה למעט זה שהם מהשטחים, היו גם לקוחות מזדמנים"
.
(עמ' 3 ש' 100-101 לת/7)

בת/7
מוצג לנאשם 1 אינדקס הלקוחות של נאשמת 3, על אף שבעמ' 3 לת/7 טען ששמות הלקוחות שיש לו - ברובם אינם אמיתיים , עונה כעת "אלו הלקוחות של חברת גולד , כל הלקוחות האלה הם לקוחות קבועים שלי וכולם מהשטחים" (עמ' 5 ש' 176-177 לת/7)

בעמ' 5 ש' 180-181 לת/7 נשאל נאשם 1 ספציפית :
"יש לך פרטים מזהים לגבי לקוחות אלה?
ת: "לא"
ש: אם אתה צריך ליצור קשר עם אחד מהם כיצד אתה עושה זאת?
ת: לא יוצר קשר איתם"
טענת המאשימה היא כי מניתוח ת/33 ו-ת/7 בלבד עולה שמתוך 2 הודעות אשר נגבו מנאשם 1 בהפרש של 3 ימים עולות 3 גרסאות שונות!

בת/11
, הודעת נאשם 1 שנגבתה ביום 8.9.05, נשאל הנאשם שוב לגביי לקוחותיו:
ש: "האם מתחילת החקירה ועד היום הצלחת לשחזר פרטים לגביי לקוחותיך הערבים מהשטחים?
ת
: לא ניסיתי בכלל..."
(עמ' 2 ש' 19-21 לת/11)
זאת, מפנה התביעה, לאחר שבהודעתו ת/33 טען כאמור שיש לו את מספרי הטלפון של חלקם!

יתרה מכך, מאמתת התובעת את גרסת הנאשם עם גרסת עדי ההגנה שטענו כי הם לקוחותיו ומצביעה על כך כי גרסתו איננה עומדת בקנה אחד עם גרסתם שהעידו כי הנאשם
נהג להתקשר אליהם.
(ראה לדוגמא עה/ עאטף מוחמד, עמ' 309 ש' 8-9 לפרוטוקול ועה/ איאד סמיר עמ' 307 ש' 18 לפרוטוקול) .

טוענת התביעה כי נאשם 1 העדיף שלא למסור כל פרט מזהה של אלה לגביהם הוא טוען שהיו לקוחותיו אותם איתר באופן מפתיע רק במשפט.

גרסת התביעה הינה כי שקריו המרובים של הנאשם והתחמקויות מהצגת לקוחותיו הינם אינדיקציה ברורה להיות לקוחותיו וירטואלים , שהרי, אם אלה אכן לקוחותיו, האינטרס הברור והמיידי שלו הוא למסור את מירב הפרטים לגביהם על מנת שהחוקרים יוכלו לחקור ולהגיע למסקנה שאין ממש בחשדות החמורים שעלו לגביו.

כאשר בעת חקירתו הוטחה בפני
נאשם 1 הטענה שמכירת המדללים על ידו הינה פיקציה ענה: "לא נכון הלקוחות קיימים ולא וירטואלים אבל אין לי שום דרך להביא אותם" (עמ' 6 ש' 1193 לת/7).

מעדותו הראשית בבית המשפט מסתבר כי גם בעניין זה קיימת לו גרסה נוספת , וכי לטענתו יכול היה להביא את אותם לקוחות כביכול אך בחר שלא לעשות כן:
"מספר לקוחות ערבים יעידו, לא הבאתי את החוקרים אליהם כי ביום הראשון שנעצרנו זה היה על חברות בארגון פשע, עברו לי בראש דברים שכיצד אני יכול להינצל ומה האשמות, כשהשתחררתי פניתי לעוה"ד שאמר לי שאביא את כל הקליינטים, ונביא את רובם, אחרי שעות וימים של שכנועים"
(עמ' 173 ש' 11-14 לפרוטוקול).

וכן: "לקוחות שאני מכיר נגשתי אליהם עכשיו, נגשתי למחסומים וביקשתי להיפגש איתם. איתרתי אנשים המכירים אותם" (עמ' 229 ש' 4-6 לפרוטוקול)

התובעת מבקשת לדחות את ההסבר הנ"ל בנימוק שאינו מתיישב עם ההיגיון , אם יש ביכולתם של הלקוחות להסיר את החשדות שעלו כנגדו מדוע שלא לפחות ימסור פרטים לגביהם, והדבר מקבל משנה תוקף ככל שהחשדות כנגדו חמורים יותר .

המסקנה אותה מסיקה התביעה, ואותה מבקשת מביהמ"ש לאמץ היא שנאשם 1 לא רצה שהחוקרים יגיעו אל אותם אנשים שהגיעו כעדי הגנה ללא שתהה לו הזדמנות לשוחח איתם ולהכינם מראש, מאחר שאין המדובר בלקוחות שרכשו מדללים.

בעת חקירתו הנגדית בבית המשפט, העיד נאשם 1 כי השמות הרשומים על גבי החשבוניות שהוציא אינם השמות האמיתיים של לקוחותיו, כך שגם השמות שמופיעים באינדקס הלקוחות שנשלח לצביקה שמש כחלק מהבקשה לפטור מתשלום בלו ת/19 אינם אמיתיים.
כן העיד כי היו מקרים בהם מכר נפטא נקייה ללקוחותיו בשטחים, לטענתו, מאחר ולא היה לו טולול כדי ליצור מדלל, אך רשם בחשבוניות כי המדובר במדלל (עמ' 226 ש' 23 לפרוטוקול)
גם בעת חקירתו הנגדית בבית המשפט לא הצליח לתת נאשם 1 כל פרט אמיתי כל שהוא לגביי "לקוחותיו", על אף שהצהיר בחקירתו הראשית, כמפורט לעיל, כי איתר לקוחות וכי מספר לקוחות ערבים יבואו להעיד.
"שמות האנשים שרכשו ממני גם יגיעו לפה לחקירה, אני לא מסוגל לזכור מי היה הלקוח שנתן לי רשימה של 4-5 שמות..."
(עמ' 226 ש' 10-13 לפרוטוקול)

גם כשהואיל למסור פרטים על ההתקשרות עם מי מ"לקוחותיו", עולה כי גרסתו שונה לחלוטין מגרסתם!

הלקוח עלי
הנאשם 1 מספר בעדותו על לקוח בשם
על
י
, לדבריו : "אפשר לקבל את הטלפון שלו והוא גם יגיע להעיד" (עמ' 226 ש' 12-13 לפרוטוקול)
לדבריו "את עלי הכרתי באחת המסגרות, או שהגיע אלי למפעל... אני לא זוכר את כל השמות של הלקוחות שלי או איך הכרתי אותם"...עלי קנה טרפנטין וחומרים אם אני לא טועה 20,000 ליטר בשבוע במחסום תרקומיה. עלי גם לקח במחסום עטרות" (עמ' 226 ש' 16-20 לפרוטוקול)
יצוין כי הנאשם סרב לומר מי וכיצד איתר את אותו עלי (עמ' 229 ש' 11-15 לפרוטוקול)

מבדיקת שמות עדי ההגנה שהעידו עולה כי "עלי" היחיד שהעיד הינו עה/ מס' 15 מר האוני עלי חסאן דוחק .

עדותו של עלי שונה כאמור לחלוטין מעדותו של נאשם 1 בדבר ההתקשרות העסקית ביניהם ואופן אספקת המוצרים:
בעוד שנאשם 1 טוען שעלי נהג לאסוף את המדללים במחסום תרקומיה ומחסום עטרות, כמפורט לעיל, לדברי עלי, נאשם 1 והוא סיכמו כי המוצרים יסופקו לו בביתו
וכך היה לאורך תקופת ההתקשרות ביניהם משנת 2002 (עמ' 322 ש' 9 לפרוטוקול)
לצורך כך, לדבריו, הביא לו נאשם 2 מיכלים ריקים לביתו, ושם היה פורק את הסחורה!!!
"הנאשם הביא לי את שני המיכלים בעזרת משאית ומנוף הוריד למטה...כשהמיכלים התרוקנו, הם נשארו אצלי והנאשם מילא אותם בחומר נוסף"
(עמ' 322 ש' 14-16 לפרוטוקול)

על אף אופן אספקת הסחורה השונה והמיוחד לפי עדותו של עלי לא זכר זאת נאשם 1 אלא זכר כי עלי קיבל את הסחורה במחסומים!!!

גם ללא סתירה זו, עדותו של עלי מעלה תמיהות בלשון המעטה, כמו יתר עדויות אותם "הלקוחות כביכול" תושבי הרשות הפלסטינאית, כפי שיפורטו בהמשך.

ראשית, עפ"י עדותו עלי הינו איכר, שהחליט להתעסק במכירת מדללים והנאשמים הינם היחידים שלטענתו קנה מהם. כשנותק הקשר עם הנאשמים לא המשיך במכירת מדללים על אף שכדבריו "העבודה זרמה" (עמ' 322 ש' 19 לפרוטוקול)
לדבריו : " נכון שאיני מבין בשוק המדללים, איני יודע את מחירם, איני מכיר את הנאשמים" (עמ' 322 ש' 11 לפרוטוקול) אך למרות זאת הזמין מהם לטענתו מוצרים במחיר שנאשם 1 קבע .
כמובן שאין בידי עלי כל ראיה לכך שרכש מדללים מהנאשמים, ששילם תמורתם, ואף אין בידיו כל ראיה לכך שמכר, למעט גרסתו המוזרה.

מעיון בחשבוניות שהוגשו במסגרת ת/6, עולה כי מידי תקופה היה משתנה מחיר המוצרים (כולם ביחד) לעיתים עולה ולעיתים יורד.

לדוגמא: בשנת 2005 בחודש ינואר המחיר הינו 1.47 ₪ לליטר , בתחילת פברואר 2.44 ₪ לליטר ובסוף פברואר 1.45 ₪ לליטר, אך עלי איננו מודע לכך!
לדבריו : "...העלה לקראת סוף התקופה לשני ₪ במקום שקל וחצי" (עמ' 322 ש' 26 לפרוטוקול).
יצוין כי נאשם 1 מאשר את המחיר שבחשבוניות כמחיר המכירה שלטענתו ביצע, לדוגמא מסביר כי פיצל לספר חשבוניות מכירות לאותו האדם כיוון שלטענתו רו"ח אמר לו לא לעבור מחיר של 10,000 ₪ בחשבוניות (עמ' 235 ש' 15-17 לפרוטוקול).

בית המשפט התבקש ע"י התביעה לקבוע כי משקלה
של גרסתו של עלי כמו גם גרסותיהם של עדי ההגנה הנוספים, הטוענים להיות לקוחותיהם מהשטחים של הנאשמים הינו אפסי.
המדובר, כך התביעה,
בגרסאות שאינן מגובות בכל ראיה נוספת, סותרות את דברי הנאשמים עצמם וחשוב מכך, עומדות בסתירה מוחלטת לראיות החד משמעיות של המאשימה לפיה לא ניתן היה ליצר את המדללים אותם טוענים הנאשמים שייצרו בתקופה הרלבנטית לכתב האישום.

הלקוח אבו שאלבק
בעמ' 226 ש' 6-7 העיד נאשם 1 בעת חקירתו הנגדית:
"אבו שאלבק או אבו אחמד או כל שם אחר מהאינדקס שלי אלה לא שמות הערבים שרכשו את המדללים. הצהרתי על זה גם בחקירות וגם בחקירתי הראשית. אלו שמות שנמסרו לי על ידי הערבים והתבקשתי להוציא על שמם את החשבוניות"
(עמ' 226 ש' 6-9 לפרוטוקול וכן עמ' 226 ש' 14-15 לפרוטוקול).

בעמ' 230 -231 לעדותו טוען לפתע הנאשם כי קיים לקוח בשם אבו שאלבק!
"ש: יש אדם בשם אבו שאלבק או שאין?
ת:יש שם של הבן אדם וחלק משמו רשום באינדקס. זה שם אמיתי עם ידיים ורגליים"
(עמ' 230 ש' 25 עמ' 231 ש' 1-2 לפרוטוקול)
כשנשאל היכן הכיר את אבו שאלבק- חזר הנאשם 1 לתשובותיו הסתומות:
"...אני לא יודע להצביע אחד אחד איפה הכרתי אותו
בדיוק . אני מעריך שאותו בן אדם שיבוא להעיד יוכל יותר להיות מדוייק ממני בדיוק איך הכיר אותי"
(עמ' 231 ש' 5-7 לפרוטוקול)
ושוב: "אבו שאלבק הוא אדם אמיתי"( עמ' 232 ש' 11 לפרוטוקול
)
וכן:" אבו שאלבק הוא איש אמיתי, הוא גם יגיע להגיע במסגרת פרשת ההגנה
" (עמ' 232 ש' 15-16 לפרוטוקול)

כשעומת עם העובדה שעפ"י קלסרי החשבוניות המחולקים למחסומים שבהנהלת החשבונות של נאשמת 3 (חלק מת/6), מופיע השם אבו שאלבק במספר מחסומים בצפון ובדרום משיב נאשם 1 תחילה:
"...אני לא מתייק את הניירת... אנו לא מתייקים אקראית אלא במחסום בו שווקה הסחורה. אם סמדי תייקה במחסום אחר בטעות...אז טעות "
(עמ' 232 ש' 4-5 לפרוטוקול)
לאחר מס' רגעים, כשמוצגת לו חשבונית נוספת ע"ש אבו שאלבק משנה נאשם 1 את תשובתו:
"... החשבוניות לא יצאו לשמות הערבים שקנו בפועל. במקרה של אבו שאלבק שהוא אמיתי ויבוא להעיד שקיבל חשבוניות אחרות. זה לא טעות בתיוק
" (עמ' 232 ש' 23-24 לפרוטוקול)

ראוי לציין כי אבו שאלבק לא הגיע להעיד כעד הגנה על אף הצהרותיו של נאשם 1.

נאשם 2
בחקירתו הראשונה ת/35 התבקש נאשם 2 למסור מס' שמות של לקוחות לדבריו : "יש כל מיני מוחמדים אני לא יודע אם זה השם האמיתי שלהם" (עמ' 2 ש' 54 לת/35)
כשנשאל אם יש לו פרטים לגבי הלקוחות ענה : " אני לא יודע איך אבי עובד איתם" (עמ' 2 ש' 56 לת/35.
הנאשם 2 מסר כי הוא מעביר את המדללים לאזור רמאללה, קלנדיה חברון
ובית לחם אך אינו יודע מאיזה כפרים מגיעים הלקוחות ואינו יודע אם השמות שהם נותנים אמיתיים (עמ' 6 ש' 228-229.
לדברי נאשם 2 נאשם 1 השיג את הלקוחות הערבים (עמ' 3 ש' 63 לת/35)

בעת חקירתו השנייה ת/52 התבקש שוב נאשם 2 למסור את שמות הלקוחות המרכזיים שרכשו לטענתו מדללים.

נאשם 2 הצליח לזכור שם אחד, מוחמד נימר והפנה , כמו נאשם 1 לרשימת הלקוחות:
"תביא את הרשימה ואני יכול להגיד לך מי" (עמ' 2 ש' 41 -42 לת/52)
כעת לדבריו, על אף גרסתו בת/35: "יש השמות שלהם" (עמ' 2 ש' 44 לת/52)
אין לו את מספרי הטלפון שלהם ולדבריו "...והם גם לא יבואו לדבר איתך" (עמ' 2 ש' 46 לת/52)
ושוב בת/36 נשאל למי מכר מדללים מנאשמת 3 ותשובתו "עניתי כבר , לכל הלקוחות המופיעים בחשבוניות" (עמ' 3 ש' 94-95 לת/36)
כשנשאל אם יש דרך בה ניתן לאמת את דבריו לפיהם מכר מדללים לערבים מהשטחים ענה:
"כן, תשחרר אותי 10 יום ואני אביא לך לקוחות" וכן :" אפשר לאמת. תשחרר אותי ותן לי זמן"
(עמ' 2 ש' 66 לת/52)

על אף הבטחותיו להביא לקוחות, לא הביא נאשם 2 לחוקרים
כל פרט לגביי הלקוחות מאז תחילית החקירה בחודש יולי 2005 (ראה עדותו של עת/ יוסי אשכנזי עמ' 93 ש' 12-14 לפרוטוקול)

בעת חקירתו בבית המשפט התקשה נאשם 2 לענות על השאלה, כיצד היה מחלק את המוצרים במחסומים, אם אינו יודע מה המוצרים אותם הוא מוביל ואינו יודע את שמות הלקוחות ואת שמות המוצרים (עמ' 256-257 לפרוטוקול).

כשנשאל כיצד יודע למי לספק את החומר ומה לספק למי מהלקוחות, עונה כי רשום לו על גבי המעטפה שם המחסום וכמות הליטרים.
הסבריו של נאשם 2, טוענת התביעה,
אינם מבהירים כיצד ידע לספק מס' חומרים שונים בכמות מסוימת ללקוח מסוים, וכיצד הוא יודע שהאדם העומד מולו הוא הלקוח לו עליו לספק , אם לא מופיע שם החומר שעליו לספק ע"ג המעטפה ואם אינו יודע מה שמו של האדם שאמור לקבל את החומר (ראה 255-257 לפרוטוקול) (וכן עמ' 259-260 לפרוטוקול).

התביעה מפנה לכך כי רק בעת פרשת ההגנה הביאו הנאשמים את עה/ אשר לטענתם הינם אותם לקוחות מהשטחים.
גם בהקשר זה נשאלת השאלה, אם היו אצל נאשם 2 פרטים או אנשי קשר דרכם ניתן להגיע לאותם לקוחות מדוע לא מסרו הפרטים לחוקרים.
אם לא היו להם כל פרטים לגביי הלקוחות, נשאלת השאלה, כיצד יתכן שאין בידיהם ולו פרט בסיסי כמו שמו של אדם ומספר טלפון שלו, כאשר מדובר בלקוחות שלטענתם היו לקוחות קבועים במשך שנים (חלקם מאז 2002) ורכשו סחורה בסכומי עתק (22,852,854₪ לפחות) במשך תקופה בת שנה וחצי בלבד!

הלקוח עלי

נאשם 2, כמו נאשם 1, מוסר את השם עלי חסן כלקוח שיבוא להעיד וגם לדבריו היה נפגש עימו במחסום תרקומיה (עמ' 258 ש' 16 לפרוטוקול).
כמוסבר,
גרסה זו עומדת בניגוד גמור לגרסתו של עלי כמפורט קודם, לפיה הנאשם 2 נהג להוביל אליו הביתה את החומרים אותם רכש ואף העמיד עבורו שני מיכלי ענק (10,000 ליטר כל אחד) ליד ביתו באמצעות מנוף!

הלקוח עאטף מוחמד
בעת חקירתו הנגדית מסר נאשם 2 את שמו של עאטף מוחמד כלקוח שיבוא להעיד מטעם ההגנה. לדבריו המדובר באדם מאזור רמאללה (עמ' 258 ש' 10-11 לפרוטוקול)
לדבריו : נפגש עם עאטף מוחמד באזור רמאללה (עמ' 258 ש' 16-17 לפרוטוקול) והוא היה לקוח למעלה מ- 3 שנים (עמ' 259 ש' 9 לפרוטוקול).

עדותו של עאטף מוחמד בבית המשפט שונה לחלוטין מעדותו של נאשם 2 :
לדברי עאטף מוחמד , מכיר את הנאשמים משנת 2004 והיה לקוח שלהם עד אמצע שנת 2005 - כלומר כשנה וחצי ולא למעלה משלוש שנים, כדברי נאשם 2 (עמ' 308 ש' 13 לפרוטוקול)
כמו כן, לטענתו נהג לפגוש את נאשם 2 במחסום עטרות בלבד! וזאת בניגוד לעדותו של נאשם 2 (עמ' 308 ש' 13-14 לפרוטוקול)
וכן: "...רק משם קיבלתי" (עמ' 309 ש' 8-9 לפרוטוקול)
בנוסף יצוין כי עפ"י עדותו של עאטף מוחמד, בתקופה בה רכש מדללים מהנאשמים היו רק עליות מחירים וזאת בניגוד מוחלט למופיע בחשבוניות (חלק מת/6) בהן המחירים עולים ויורדים לאורך התקופה .
לגרסת נאשם 1 כאמור לעיל, הוא לא היה יוצר קשר עם הלקוחות, אך לדברי עאטף מוחמד "אבי היה מתקשר אלי ומודיע לי שיוסי מגיע למחסום עטרות" (עמ' 309 ש' 8-9 לפרוטוקול).

לאור כל אלו, טוענת התביעה,
כי גרסת שני הלקוחות היחידים אליהם התייחסו הנאשמים באופן ספציפי בעדויותיהם, אשר העידו כעדי הגנה, עלי חסן ועאטף מוחמד, עומדת בניגוד גמור לגרסאותיהם שלהם .

לפי המאשימה, עובדה זו מהווה ראיה חד משמעית ומחזקת את ראיותיה, לפיהן אין המדובר בלקוחות אמיתיים של הנאשמים ובל מקרה לא בלקוחות שרכשו מדללים.
עוד נטען, כי ראיות אלה מחזקות
את ראיות המאשימה לפיהן לא מכרו הנאשמים מדללים וכל מטרת הוצאת החשבוניות בגין המכירה כביכול היתה להסוות ולהסתיר את השימוש האמיתי שעשו בנפטא שנרכשה בפטור, שהינו שימוש אחר מזה שהותר עפ"י תנאי הפטור שקיבלה נאשמת 3.

בנוסף, מפנה המאשימה לת/12, הודעתו השלישית של הנאשם 2, שם הודה לגביי הלקוחות הערבים מהשטחים כי "אם היתה נסיעה מהמפעל לירושלים אז בדרך כלל שהיתה נפטא נקייה" (עמ' 2 ש' 46 לת/12).
בנוסף הודה כי ב15.6.05
הוביל הנהג מרדכי יהלום עבור הנאשמים נפטא נקייה לשטחים
(4-5 ש' 52-58 לת/12)

4.



הודיית נאשמים 1 ו-2 במכירות נפטא נקייה ולא מדללים ללקוחות

גם עפ"י גרסת הנאשמים עצמם, נמכרה נפטא שלא עברה כל תהליך יצור ללקוחות ערבים בשטחים.
ראשית, כפי שפורט זה מכבר, הנאשם 1 מסר בת/24, כי מכר נפטא לכל דורש - על בסיס מזומן.
בנוסף גם בהודעותיו ובעדותו הודה נאשם 1 במכירת נפטא נקייה אך לטענתו המדובר בפעמים בודדות.
נאשם 1 ניסה ליתן למכירת נפטא בה הודה בהודעותיו ובעדותו הגדרה של שקר לבן.

לטענתו, המדובר במכירות בודדות כאשר לא היו לו חומרי גלם, כאשר הלקוחות בשטחים האמינו שהם רוכשים מדללים. (עמ' 172 ש' 21-25 לפרוטוקול).

לעומתו, מדבר נאשם 2 בהודעותיו על מספר רב יותר של מכירות בת/12 מודה נאשם 2: "אם היתה נסיעה מהמפעל לירושלים אז בדרך כלל שהיתה נפטא נקייה" (עמ' 2 ש' 46 לת/12).

עולה, כי בניגוד גמור לגרסת נאשם 1 הנאשם 2 אינו מדבר על פעמים בודדות בהן אפילו הלקוח אינו יודע שהמדובר בנפטא נקייה, אלה במכירה שיטתית ומסודרת - לדבריו לאזור ירושלים.

בעת חקירתו הנגדית בבית המשפט ניסה נאשם 2 להתכחש לאמור לעיל וטען שהחוקר שגבה את ת/12 כתב 10 עמודים ואמר לו לקרוא במהירות לפני שהוא חותם.(עמ' 262 ש' 9-16 לפרוטוקול).
עיון בת/12 מעלה כי המדובר בהודעה בת 3 וחצי עמודים בלבד.

בהקשר זה יצוין כי גובה ההודעה, אביב, אשר העיד כעד תביעה, לא נשאל בחקירתו הנגדית ולו שאלה בנוגע לת/12.
התביעה מפנה לכך שלא הועלתה ע"י ההגנה כל טענה בדבר קבילות או משקל וההודעה הוגשה לבית המשפט ללא כל הסתייגות- ועל כן המדובר, לדידה, בטענה בעלמא הנטענת בצר לנאשם, תוך ניסיון להיחלץ מהאמרות המפלילות שמסר בעת חקירתו ואין ליחס לה כל משקל שהוא.

לא זו אף זו, בהודעתו ת/52 הודה נאשם 2 כי מכר כ - 10,000 ליטר נפטא בשבוע - ישירות מבז"ן ללקוחות (עמ' 3 ש' 80 לת/52) .
התביעה טוענת כי חישוב פשוט מלמד שגם לגרסתו של נאשם 2 נמכרה כמות של כ- 480,000 ליטר בשנה ישירות מבז"ן ללקוחות בנוסף ולהבדיל ממכירות הנפטא מהמפעל ללקוחות ערבים בירושלים כמפורט לעיל.
גם לגביי אמרה זו היו לנאשם 2 השגות , בעת חקירתו הנגדית בבית המשפט טען "...רק מלחץ של חקירה או שהוא כתב, אני לא יודע איך זה השתרבב לשם..." (עמ' 264 ש' 5-8 לפרוטוקול).

גם כאן, שבה המאשימה על הטענה , כמו לגבי יתר ההודעות שנגבו מהנאשמים, כי לא נטענה כל טענה לגביי משקל או קבילות והחוקר אשר גבה את ההודעה לא נחקר לגביה בעת חקירתו הנגדית בבית המשפט - על כן, לטענתה,
אין ליחס כל משקל להתכחשות הנאשם 2 להודייתו בחקירה ולטענותיו השונות העולות לראשונה בעת חקירתו הנגדית.

בהודעתו ת/36
עומת נאשם 2 עם בדיקת מיכלית שיצאה מחצריה של נאשמת 3 לשטחים.
הבדיקה
נערכה ב-15.6.05 (ראה דוחות מעקב ת/50-ת/51).
נאשם 2
הודה כי הנהג מרדכי יהלום מבצע עבורם הובלות לשטחים וכי במקרה זה הוביל נפטא נקייה (עמ' 4-5, ש' 52-58 לת/36)
כשנשאל מי היו הלקוחות של הנפטא הנקייה ענה כי איננו זוכר את שמותיהם.

לגרסתו של נאשם 2 באותו היום, איציק אלחדד לא משך דבר ממנו (גרסה המנוגדת לחלוטין לדוח המעקב לפיו נצפה איציק אלחדד אצל נאשמת 4, ממלא את המיכלית).
בכל מקרה, מסביר נאשם 2 כי איציק אלחדד מעביר רק נפטא ולא בנזין וזאת בניגוד לגרסת אלחדד בנ/13. (ראה ת/50 ת/51 מעקב מיום 26.6.05 נ/13 ות/75).

בנוסף, הודה נאשם 2 בחקירתו כי שלח למתחם הכפר הירוק נפטא נקייה בערך פעם בחודש בכמות של 20,000 ליטר בערך וזאת על מנת שעזרא באלס יעשה לו הובלה לשטחים
(עמ' 3 ש' 112-115 לת/52).

בהקשר דברים אלה תבחן עדותו של עה/ עזרא באלס וגרסאות הנאשמים
לאחר שהעיד בעת החקירה הראשית בביטחון כי הנאשמים נהגו לאחסן אצלו מדללים, בעת החקירה הנגדית, שינה עזרא באלס את גרסתו, ואמר כי הנאשמים אחסנו אצלו "חומר".
לדבריו : "לא בדקתי מה החומר" (עמ' 287 ש' 18 לפרוטוקול)
לדבריו : "הם אחסנו במיכלים, עשו כבשלהם" (עמ' 287 ש' 20-21 לפרוטוקול)

עזרא באלס טען כי לא גבה מהנאשמים כסף עבור האחסנה וזאת בניגוד לגרסת נאשם 1 לפיה
שילמו על אחסנה ואף קיבלו חשבוניות (ראה עדותו הראשית של נאשם 1 עמ' 171 ש' 13 לפרוטוקול)
"לא גביתי מהם כסף עבור אחסנה, אם הנאשמים אמרו שכן, משיב שהם יכולים לומר מה שהם רוצים..."

(עמ' 287, ש' 22-23 לפרוטוקול).

בלס ממהר לתקן את גרסתו לאחר שמעומת דברי הנאשמים, ולפתע "נזכר" כי:
"... אולי הכנסתי אחסנה בסך 100 ₪, אך לא ציינת זאת. גביתי מהם אחסנה כשהובלתי עבורם"
(עמ' 287, ש' 24-25 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית אולם, חוזר באלס לגרסתו הראשונה, כי לא גבה מן הנאשמים כסף בעבור האחסנה:
"אם אבי גבאי העיד בחקירה ראשית שהם שילמו לי על האחסנה, משיב שהוא יכול לומר כבשלו, רשום בחשבוניות מספר השיק שהם נתנו עבור הובלות, האחסנה הייתה על מנת שאוכל להוביל להם בעתיד, לא גביתי כסף באותו זמן של האחסנה..."
(עמ' 288, ש' 15-17 לפרוטוקול).

על סמך שינויי גרסה אלו מבקשת התביעה מביהמ"ש לקבוע כי העד אינו אמין.

בנוסף, לדברי באלס, ביצע עבור הנאשמים הובלה לאדם בשם עלי במחסום קלקליה, לטענתו הוביל עבור הנאשמים מדללים ולטענתו היה רשום על המעטפה שנתן לעלי שם של מדלל (עמ' 288 ש' 9-12 לפרוטוקול)

גרסה זו עומדת בסתירה לגרסת הנאשמים לפיה לא נהגו לרשום על המעטפה שם של מדלל כי אם כמות ושם המחסום .
בעמ' 259 ש' 30 לפרוטוקול , בעת חקירתו הנגדית, נשאל נאשם 2 אם רשום שם על גבי המעטפות אותן הוא מוסר עם הסחורה, לדבריו, כדוגמה : "לא. רשום מחסום תרקומיה , 5000 ליטר...הייתי מגיע למחסום ...הייתי שואל מי צריך את ה- 5000 ליטר"
(עמ' 260 ש' 1-3 לפרוטוקול)

גרסתו של עזרא באלס לפיה הוביל עבור הנאשמים מדללים אף נסתרת ע"י הודייתו של נאשם 2 בת/52, כמפורט לעיל, לפיה שלח למתחם הכפר הירוק
נפטא נקייה

, ולא מדללים, בערך פעם בחודש, וזאת על מנת שבאלס יוביל עבורו לשטחים.
יצוין כי גם לגרסת נאשם 1 בהודעתו ת/7 העומדת בסתירה לעדות נאשם 2, החומר שהגיע לבאלס הינו נפטא ולא מדללים, אך לטענתו לצורך אחסנה (ת/7 עמ' 3 ש' 75-76 לפרוטוקול).


בהקשר זה מציינת התביעה, כי גם נגאוקר בהודעתו, שסומנה ת/60, הודה כי מסר נפטא במתחם הכפר הירוק כפעם בשבוע באותן כמויות
שמסר בפרדס, שהן כ- 20,000 - 30,000 ליטר בשבוע (עמ' 12 ש' 327 לת/60)
.
גם הנאשם 2 מאשר, כשמעומת עם הודעתו של נגאוקר לפיה התבקש להוביל נפטא לכפר הירוק : "לכפר הירוק אכן אמרתי לו להוביל" (עמ' 5 ש' 184 לפרוטוקול)
על אף שלדבריו של נגאוקר המדובר בכמות גדולה יותר של נפטא שנמסרה בכפר הירוק, מהכמות בה מודה הנאשם הרי שהודעת נגאוקר משמשת חיזוק ובוודאי שדבר מה להודייתו זו של נאשם 2 ולהוכחת אשמתם של הנאשמים.

כאמור, הנאשם 1 טען בעת עדותו בבית המשפט
כי היה מאחסן אצל באלס בכפר הירוק, ואף שילם לו על האחסנה וההובלה (עמ' 171, ש' 9-13 לפרוטוקול) (ראה גם עמ' 208, ש' 18 לפרוטוקול).

כפי שכבר צויין, המאשימה מצהירה כי בבדיקה בספרי הנאשמת 3 לא נמצאה, ולו חשבוניות אחת, אשר הוצאה בגין כספים ששילמו הנאשמים בעבור אחסנה והובלה, אצל או על-ידי, באלס.
שוב מזכירה התובעת כי הנאשם 1 לא טרח להציג, את אותן חשבוניות בהן התפאר, חרף העובדה שת/6, ספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3 , הועמדו לעיון הנאשמים.
וכאשר עומת הנאשם עם עובדה זו, ענה:
"החשבונית לא הייתה ברשותי, אבל אני יודע שעזרא באלס קיבל צ'ק..."
(עמ' 208, ש' 20 לפרוטוקול).

על פי גרסתו, היה הנאשם 1 מאחסן נפטא בכמות גדולה כי ידע שתהיה עליה במחירים (עמ' 171, ש' 10-11 לפרוטוקול).

דא עקא, עדות זו אינה מתיישבת עם גרסתו
של הנאשם 2, לפיו האחסנה הייתה לצורך הובלה בשטחים ולא מפאת עליית מחירים:
"ש. האם זה נכון כי העברת נפטא שקבלת בפטור, למתחם הכפר הירוק לצורך ערבוב ומהילתה ושיווקה כדלק לכל דבר?
ת. בלס שינע אותה בשבילי לקליינטים בשטחים"

(
ת/52
, עמ' 4, ש' 149-151).

על אף שהעיד בת/36 עמ' 4 ש' 31-33, ובת/52 עמ' 3 ש' 112-115 כי נהג לשלוח נפטא נקייה לבאלס למתחם הכפר הירוק לצורך הובלה לשטחים, בעת עדותו בבית המשפט מתחיל לחזור נאשם 2 מגרסתו:
"עזרא באלס גם הוביל נפטא לשטחים, מדללים, וגם אחסן שם. הוא אחסן שם מדללים"

(עמ' 270, ש' 22-23 לפרוטוקול).
ולאחר מכן:
"נפטא נקייה עזרא באלס לא הוביל לשטחים. הוא הוביל מדללים"
(עמ' 271, ש' 25 לפרוטוקול).

וגם לאחר שמקריאים לו את שאמר בהודעתו, משיב הנאשם:
"אם זה כך כתוב, אני מכחיש את זה"

(עמ' 272, ש' 4 לפרוטוקול).
"להגיד לך שעזרא באלס נסע עם זה לשטחים? זה לא נכון. הוא ביצע הובלות של מדללים לשטחים. לא של נפטא"

(עמ' 273, ש' 28-29 לפרוטוקול).


ושוב מסבך עצמו הנאשם 2 עם תשובותיו השקריות.
הנאשם 2 טוען, כפי שמצוין לעיל, כי היה מאחסן גם מדללים.
המאשימה טוענת כי גרסה זו מופרכת
ואינה הגיונית משום שאין כל היגיון לאחסן מדלל, אשר מתאדה!

הנאשם 2 גם אינו מצליח ליתן הסבר הגיוני לאחסון חומר אשר מתאדה וטוען כי המדובר בחשבון כלכלי!
"ש. אתה רוצה לומר לי ששלחתם לעזרא בלס לאחסון מדללים, למרות שהם מתאדים?
ת. אין ברירה. זה מתאדה. הוא היה עושה את החשבון שזה כלכלי"

(עמ' 270, ש' 26-28 לפרוטוקול).


לא נמצא
בת/6
כל תיעוד ו/או תעודות משלוח לשינוע שטוען הנאשם, שבלס ביצע עבורו, ואף הנאשם בעצמו אינו יכול להגיד אם בכלל קיימות תעודות אלה:
"ש. האם יש לך תיעוד לשינוע שאתה טוען שבלס ביצע עבורך, תעודות משלוח לשטחים?
ת. לא יודע, תשאל את אבי, הוא יודע בדיוק"

(
ת/52
, עמ' 3, ש' 116-117):

עמוד לאחר מכן משפץ הנאשם את גרסתו ומשיב:
"ש. האם לבאלס יש תיעוד לאן שינע את הנפטא הנקייה שהעברת אליו?
ת. לא הוא לא צריך תיעוד. לי יש תיעוד"

(
ת/52
, עמ' 4, ש' 152-153).


כמו כן, מאשר הנאשם 2 כי אין גם תעודות משלוח לגבי החומר שלטענתו היה מחזיר מן האחסון אל הנאשמת 3:
"ש. אתה טוען שהיית לעיתים מחזיר את החומרים שהיית מאחסן שם, אליך לגולד
ת. נכון...
ש. עם איזה תעודות משלוח?
ת. בשביל מה אני צריך תעודת משלוח? זה חומר שלי. אני לא באתי לעזרא באלס עם תעודת משלוח"

(עמ' 272, ש' 8-12 לפרוטוקול).

(ר' גם עמ' 273, ש' 29-30 לפרוטוקול).

אסמכתא לאחסנה הוא אינו צריך, כך טוען ומנמק כי: "זה לא שאני אביא לשם מדלל או נפטא וזה יעלם. אני מכיר את עזרא 22 שנה" (עמ' 272, ש' 19-20 לפרוטוקול).
ועוד שקר צף ומתגלה, זאת לאחר שעזרא העיד כי: "את יוסי מכיר... כ-15 שנה" (עמ' 286, ש' 5 לפרוטוקול).
גם כאן, טוענת התביעה כי הסבר זה של הנאשם אינו עומד במבחן ההיגיון משום שמעבר להיכרותם, לנאשם אין שום אסמכתא לכך שאחסן חומרים השייכים לנאשמת 3, אם משהו יאונה לבאלס, אף אחד לא יוכל לדעת שהחומר שייך לנאשם וגם הנאשם לא יוכל להוכיח זאת. בשל כך, ולאור אי הימצאותן של כל אסמכתאות לאחסון ,
מבקשת התביעה לדחות גרסה זו.
על כך משיב הנאשם בביטול: "זה תסריט היפותטי. נכון שהוא יכול למות ואז הלך הכסף" (עמ' 273, ש' 1-4 לפרוטוקול).

הנאשם אף אינו יכול להגיד מה היה אופן התשלום או האם קיבל חשבוניות בגין השינוע (ת/52, עמ' 4, ש' 154-157).

הנאשם טוען בעדותו, כי באלס לא נתן שירותי אחסנה בעבור חומרים המגיעים לנאשמת 4 (עמ' 273, ש' 10-11 לפרוטוקול).
ואולם, ביום 14.09.04 נערך מעקב אחרי המשאית של הנאשמים, כאשר משאית שהגיעה מבז"ן, נצפית כשהיא מעבירה חלק מתחולתה במיכלית בגולד, נסעה לנאשמת 4, משם נסעה לכפר הירוק לבאלס, ומשם לנאשמת 4 !

הסברו של הנאשם 2 היה כי:
"היו פעמים שהמשאית הגיעה לגולד, הורידה חלק מהכמות מגולד, הנהג הגיע חזרה למגרש של שיא אנרגיה, נכנס, תדלק את המשאית... לפעמים מנקה קצת את המשאית, אולי עזרא אמר לו לא לבוא עכשיו אז חיכה שם, הלך ישב בשיא אנרגיה"

(עמ' 273, ש' 16-20 לפרוטוקול).

המאשימה מבקשת
מביהמ"ש לקבוע כי עדויותיהם השונות והסותרות של הנאשמים בנוגע לבאלס והקשרים עימו, בהעדר כל אסמכתא, אינן אמינות ומשמשות לחיזוק ראיות המאשימה.
כמו כן מתבקש בית המשפט לקבוע כי עדותו של באלס מוטה וכי, כחברם של הנאשמים, בקש לסייע להם ולהתאים גרסתו לגרסתם אך הדבר לא הסתייע, ועל כן אין ליתן לה כל משקל לטובת הנאשמים.

5.


אופן עריכת החשבוניות והרשום בהם
להלן סקירת מאפייני החשבוניות אליהן הפנתה המאשימה, מהן מבקשת מביהמ"ש להסיק כי המדובר בחשבוניות כוזבות לצורך הסוואת השימוש האמיתי שעשו הנאשמים בנפטא שמשכו בפטור מבלו:


(1)

אין כל הסבר הגיוני לכך שכל המוצרים המופיעים בחשבוניות הכוזבות מתומחרים
באותו המחיר כאשר לטענת נאשם 1 מיוצרים באופן שונה (ראה ת/6 החשבוניות).

בעמ' 234 ש' 11 לפרוטוקול נשאל נאשם 1, בעת חקירתו הנגדית:
"ש: כל המוצרים שהצהרת
(צ.ל. ייצרת - ד.א.)
למעשה עלו אותו דבר?
ת: כמעט, עם שינויים של אגורות . את האינדקס שלי בניתי על סמך מה שמכרתי הכי יקר".

לאחר שעומת עם העובדה שבכל החשבוניות המתייחסות לאותו היום המחירים של המוצרים הם אותו מחיר הנאשם 1 שינה גרסתו והסכים עם המאשימה כי כל המוצרים תומחרו באותו המחיר.
לטענתו, על אף שיצור חלק מהמוצרים יקר יותר מיצור אחרים מכר את כולם במחיר היקר, לטענתו המדובר במחיר השוק (עמ' 234-235 לפרוטוקול).
לפי התביעה, אין הגיון בטענה זו שכן מדוע שלקוח יסכים לשלם יותר על מוצר פשוט שמחירו אמור להיות זול יותר.

(2)
עפ"י עדותן של עת/ ניבה זמרטוב וסמדר מסלם (להלן: "סמדר"), אחות הנאשמים אשר שימשה כפקידה אצל נאשמת 3, התבקשו הנ"ל להוציא חשבוניות לפי כמות הליטרים המופעים בתעודות הרכש שקיבלו, בין היתר של הנפטא מבז"ן,
כך שעל גבי תעודת הרכש נרשם מיד להוציא חשבונית על אותה כמות ליטרים שנרכשה!!! (ראה נספחים לת/66 והסברה של סמדר בעמ' 3 ש' 78-81
ו- עמ' 4 ש' 83-86) (ראה ת/14 ות/16)
בת/11
אף מאשר נאשם 1 כי הורה למנהלת החשבונות ניבה זמרטוב להוציא חשבוניות ללקוחות לפי כמות הנפטא המופיעה בתעודות הרכש שקיבל כשרכש את הנפטא כדי ליצור מצב שייסגר המלאי (עמ' 9 ש' 229-230 לת/11)


עת/ סמדר סיפרה בעדותה כי את ההוראות להוציא חשבוניות ואיך להוציאן
קיבלה מנאשם 1, כאשר באותו יום נתון היה מחיר אחיד לכל המוצרים (עמ' 128 ש' 21-25 לפרוטוקול)

לדבריה:
"לא היו לי פרטים מזהים של הלקוחות כמו מס' טל' כתובת . רק שם, אבי היה יודע את הפרטים" (עמ' 128 ש' 25-26 לפרוטוקול).

גרסתה זו של סמדר נוגדת את גרסת הנאשם בהודעתו ת/7:
לדבריו החשבוניות יצאו בהוראה שלו, ולסמדר יש שמות של לקוחות המחולקים לאזורים. (עמ' 4 ש' 123-127 לת/7)
כמו כן לטענתו הוא מנחה אותה
לפי רשימת הלקוחות הקבועים שמקבלים כל שבוע "ואותם היא מכירה" , סמדר מסתכלת ברשימה ויודעת למי להוציא חשבוניות, היא שמה את החשבוניות למטה, נאשם 2 לוקח את המעטפה ומכין את משלוחים (עמ' 4 ש' 131-135 לת/7).


עת/ ניבה זמר טוב
אשר שימשה כמנהלת חשבונות בנאשמות 3 ו-4 מעידה אף היא כי
ע"ג תעודות הרכש, תעודות המשלוח של הנפטא מבז"ן כתב נאשם 1, או הנחה אותה לרשום הוראה לסמדר להוציא חשבוניות, כאשר ההנחיה היא להוציא חשבונית על הכמות המופיעה בתעודת המשלוח של הנפטא של בז"ן (עמ' 56 ש' 15-19 לפרוטוקול).
ניבה אף מציינת כי לא ניתנו לה כל פרטים לגבי לקוחות וכי איננה יודעת דבר על דוחות ייצור של נאשמת 3 "לא ידעתי שהם מייצרים" (עמ' 56 ש' 20 לפרוטוקול) (עמ' 57 ש' 14-15 לפרוטוקול).

התובעת מפנה לתמליל ת/24 ומבקשת להסיק כי נאשם 1 פעל כפי שהודה שפעל בת/24 ג' עמ' 11: " אז אם אני מוציא נפטא ומוכר לו. אז אני צריך להוציא... קניתי, אני צריך להוציא את זה, אז אני מוציא חשבוניות על כל מיני עבדלות".

לפי המאשימה, נאשם 1 אפילו לא התאמץ יתר על המידה,
ופשוט דאג שכל כניסה של נפטא לנאשמת 3 תגובה בחשבונית מכירה של מדללים שונים לערבים, שהינה חשבונית כוזבת, ובאופן זה להסתיר את השימוש האמיתי הנעשה בנפטא.

עוד מציינת, כי הוצאת החשבוניות המכירה מיד עם קבלת תעודות הרכש מבז"ן איננה מתיישבת עם טענת הנאשמים לפיה אחסנו נפטא אצל נאשמת 4
במתחם פרדס או בכל מקום אחר.
שהרי, אם רוכשים הנאשמים נפטא רק לשם ייצור לצורך הזמנה ספציפית הרי שאין היגיון באחסונה, ואם לטענתם הם נוהגים לרכוש נפטא להחזיק מלאי וליצר כשיבוצעו הזמנות אזי איך יתכן שכבר על תעודת הרכש רושם נאשם 1 להוציא חשבונית על כל הכמות.

(3)
עפ"י הרשום בחשבוניות שהוגשו כחלק מת/6 התשלום בגין הסחורה כבר בוצע בעת רישום החשבונית בעוד שלגרסת הנאשמים התשלום בוצע בד"כ עם מסירת הסחורה במזומן.

(4)
לאורך הדיונים טענו הנאשמים כי החשבוניות הוצאו כדין, ולחיזוק טענתם
זו אף חזרו והדגישו
כי אף דיווחו ושילמו את מלוא המע"מ
הנובע
מהחשבוניות.
בנוסף העידו הנאשמים כי הרוויחו אחרי מס סך של כ- 30,000 -40,000 ש"ח בחודש.(עמ' 189 ש' 16 לפרוטוקול).
על אף הצהרותיהם בדבר רווחים גדולים מידי חודש, מעיון בדיווחיה התקופתיים למע"מ של נאשמת 3 (ת/2) עולה, כי במרבית החודשי הדיווח דיווחו הנאשמים בשם נאשמת 3 אפס לתשלום.
נאשם 1 לא יודע להסביר עובדה זו עת עומת עימה בחקירתו הנגדית (עמ' 189-190 לפרוטוקול) וטען כי יתכן ורכשו משאיות!

לטענת המאשימה הסתירה בין גרסת הנאשמים לבין העולה מהדיווחים שהגישו למע"מ מלמדת אף היא על הפיקציה שבחשבוניות הכוזבות.
כך, הנאשמים הוציאו את החשבוניות הכוזבות ודיווחו עליהן למע"מ, אך העדיפו להתאים את סכום העסקאות לתשומות במרבית הדיווחים, על מנת שלא לשלם מס או לשלם סכומים זניחים בכדי לשמור על מראית עין של פעילות עסקית, כחלק מהמרמה וההסתרה אותה ביצעו.

6.
התכחשות נאשם 2 ואחותו סמדר לרכישת נפטא כראיה לביצוע העבירה
עת/ סמדר הוכרזה כעדה עוינת והודעותיה בחקירה הוגשו כת/65 -ת/66 (עמ' 126 ש' 23 לפרוטוקול)
כאמור לעיל, סמדר הינה אחותם של הנאשמים אשר עבדה כפקידה אצל נאשמת 3 (עמ' 125 ש' 6 לפרוטוקול)
כשנשאלה לגביי רכישות הנפטא של נאשמת 3 ענתה כי איננה יודעת אם נכנסת נפטא לנאשמת 3.
"שאלה : האם נכנסת נפטא למפעל גולד?
תשובה : לא יודעת.
שאלה : האם יש בגולד מכלים המיועדים לנפטא?
תשובה : לא יודעת"
(ת/65 עמ' 65-68)
סמדר אף מספרת כי נהגה לקבל מנגאוקר תעודות משלוח מבז"ן בהן רשומה כמות החומר שהוא העמיס, אך לדבריה איננה יודעת באיזה חומר מדובר "חבל שאני לא באמת הסתכלתי בתעודות משלוח אלו" (ת/65 ש' 23-24)

לטענת המאשימה, הסיבה בשלה מסרה תשובה זו, כאשר בבירור ידעה שנאשמת 3 רוכשת נפטא בהיותה זו שמטפלת בתעודות הרכש, היא מאחר וידעה שהנפטא משמשת את הנאשמים שלא לצרכי הפטור וכי הנאשמים מבצעים עבירות.

בעמ' 127 ש' 20 לפרוטוקול, בעת עדותה בבית המשפט סיפרה סמדר כי נאשמת 3 רוכשת נפטא.
את תשובותיה בת/65 ניסתה לתרץ בבלבול בו לקתה בעת נגבו הודעותיה.
לטענת המאשימה הסבר זה אינו הגיוני בעליל וברור שאין המדובר בבלבול כי אם בשקר ותו לא, תוך היתממות לפיה לא הסתכלה בתעודות הרכש מה הוא החומר הנרכש מבז"ן.

בהקשר זה, באופן דומה, גם נאשם 2 בחר להסתיר את רכישת הנפטא והשימוש בה, בעת חקירה בה נחקר שנערכה בחודש מרץ 2005, לפני חקירת התיק הנדון, הודעתו שנגבתה באותה החקירה סומנה ת/39.

במהלך חקירה זו נשאל נאשם 2 שאלות ספציפיות ופרטניות לגבי נפטא ואלה תשובותיו:
"שאלה: אתה בחברת שיא אנרגיה מחזיק נפטא? תשובה : לא כי אני לא יכול לקנות את זה . זה רק עם היתרים של המדינה ..."
"שאלה: מי כן קונה נפטא?"
ותשובתו : "חברות גדולות כמו טמבור".
אפילו כשנשאל "האם יש מצב שמישהו מחברה אחרת יאחסן אצלך חומר דלק מסוג כל שהוא, עונה נאשם 2 :" לא ודאי שלא". (עמ' 3 ש' 81 - 92 לת/39).
בניגוד גמור לגרסתו כיום לפיה נהג לאחסן נפטא השייכת לנאשמת 3 אצל נאשמת 4, שיא אנרגיה (עמ' 267 ש' 9 לפרוטוקול)

טענת התביעה הינה כי הסתרה זו מדברת בעד עצמה, ומוכיחה כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם.
והרי, אם הנפטא שנרכשה ע"י הנאשמים שימשה לייצור חוקי ולגיטימי לא הייתה כל סיבה שנאשם 2 או סמדר אחותו יסתירו את רכישתה והשימוש בה.

בנוסף, בהודעותיה, הודתה סמדר כי לא ראתה כל ייצור אצל נאשמת 3 בתקופה הרלבנטית לכתב האישום (ת/65 עמ' 5 ש' 128 וש' 60).
רק בגרסתה הכבושה והחדשה, במהלך עדותה בבית המשפט, אמרה כי ראתה ייצור מדללים במפעל.

הסברה לכתוב בהודעתה ת/65 הוא: "הם בלבלו בין התקופות" (עמ' 125 ש' 23-24 לפרוטוקול).

לגרסתה, ובניגוד גמור גם לגרסת הנאשמים עצמם, בתקופה הראשונה עסקו הנאשמים בייצור חומרי ניקוי ובשנייה מדללים (עמ' 125 ש' 22-23 לפרוטוקול).

כפי שעולה מעדותם של הנאשמים בבית המשפט גרסת הנאשמים הינה שייצור המדללים החל עם תחילת פעילות המפעל במקביל לייצור חומרי הניקוי והסתיים עם פרוץ החקירה!!

לאור האמור לעיל מתבקש בית המשפט ליתן את מלוא המשקל לגרסתה של סמדר בהודעתה ת/65 לפיה לא ראתה כל ייצור בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, ולהתעלם מן הגרסה החדשה שהעלתה בעדותה.

טענת התביעה היא כי גרסת סמדר בהודעותיה וגרסת נאשם 2 בת/39 מחזקות את ראיות המאשימה לפיהן לא ייוצרו ונמכרו מדללים ע"י הנאשמים והחשבוניות שהוצאו ע"ש נאשמת 3 הינן חשבוניות כוזבות.

7.
עדי ההגנה
לפי התביעה, מעבר לסתירות שבין גרסת הנאשמים לגרסת עדי ההגנה עאטף מוחמד, עזרא באלס ועלי חסן שעדותם נותחה לעיל, גם גרסתם של יתר עדי ההגנה איננה מתיישבת עם גרסת הנאשמים, ואינה תורמת ולו להקמת הספק הסביר בראיות המאשימה.
להלן פירוט הגרסאות והסתירות :
בטרם תנותח עדותו של כל עד מהעדים הטוענים להיות לקוחות הנאשמים מהשטחים יצוינו הסתירות הכלליות הבאות בין גרסת נאשם 1 לגרסאות העדים מהשטחים:
(1)
גרסאות עדי ההגנה הערבים דומות בצורה מחשידה, לכולם אותו הסיפור, כולם
החלו לעסוק במדללים כשהכירו את הנאשמים ופסקו עם הפסקת הקשר, לאף אחד מהם אין ראיה וחצי ראיה המוכיחה כי רכשו מדללים מהנאשמים לבד ממילתם הנגועה בסתירות שונות אל מול גרסת הנאשמים, הכול כפי שיפורט להלן.

(2)
ראה לעיל הסתירה בין גרסתו של נאשם 1 לגרסתו של עלי.

(3)
לדברי נאשם 1 בהודעתו ת/7 לקוחותיו הגיעו תחילה למפעל "בתחילה הגיעו למפעל
ביקשו לקנות מדללים ואמרו לי אנחנו רוצים דוגמא 2500 ליטר בשבוע מחכים לדוגמא
בעטרות. כל שבוע אני שולח לעטרות את אות הכמות אלא אם כן קיבלתי שינוי כמות
...בטלפון שלי... בדרך כלל נמסר לנהג על שינוי
לשבוע הבא" (עמ' 4 ש' 107-110 לת/7).

יצוין כי אף לא אחד מאותם הטוענים להיות לקוחות, אשר העידו כעדי הגנה, ועדותם
תיסקר בהמשך, לא העיד כי הגיע למפעל גולד בתחילת הקשר עם הנאשמים.

(4)
כאמור לעיל, בעמ' 226 ש' 6-7 לפרוטוקול, העיד נאשם 1 כי לקוחותיו הערבים נהגו למסור לו שמות ועל שמות אלה התבקש על ידם להוציא את החשבוניות.

מבדיקת עדות עדי ההגנה הערבים כפי שיפורט להלן עולה
כי אף אחד מהם
לא העיד כי
ביקש להוציא חש' על שמות מסוימים, נהפוך הוא- עפ"י עדותם זרקו או שרפו! את
החשבוניות וכלל לא התעניינו בהן .

עדותם של "הלקוחות מהשטחים"
עה/ פדאללה דוחא
בעת עדותו הראשית סיפר : "קניתי כמויות של 20,000 ליטר לשבוע... החומרים היו טרפנטין, טינר, חומר ניקיון למוסכים. לניקיון המנועים" (עמ' 279 ש' 7-8 לפרוטוקול).
לעומת זאת בחקירתו הנגדית, באותו העמוד, דקות ספורות לאחר מכן העיד: "כשעבדתי עם אבי סחרתי בטינר בלבד ורק איתו" (עמ' 279 ש' 24 לפרוטוקול).
בעמ' 298 חוזר העד לגרסתו הראשונה "החומרים שקניתי מהם היו טרפנטין, טינר, חומר לניקיון מוסכים, לניקיון מנועים" (עמ' 298 ש' 20 לפרוטוקול).
סתירה זו בתוך עדותו של העד בפני
עצמה, כך התביעה,
מעידה בעד עצמה ומלמדת כי המדובר בעדות שקרית שאין ליחס לה כל משקל!

לדבריו, בין החומרים שנמכרו לו היה הבדל כ- 10 אג', כשעומת עם העובדה שנאשם 1 העיד כי כל המוצרים נמכרו באותו מחיר ביום נתון ענה : "אבי יכול להגיד מה שהוא רוצה" (עמ' 299 ש' 22 לפרוטוקול).

כמו כן העיד העד כי ביקש שהחשבוניות לא יהיו על שמו אך לא שביקש שיהיו על שמות ספציפיים אחרים, וזאת
בניגוד לגרסת נאשם 1 :

אלו שמות שנמסרו לי על ידי הערבים והתבקשתי להוציא על שמם את החשבוניות"
(עמ' 226 ש' 6-9 לפרוטוקול וכן עמ' 226 ש' 14-15 לפרוטוקול).

לדברי פדאללה דוחא "איני יודע מה רשם לא הסתכלתי בחשבוניות" (עמ' 299 ש' 17-18 לפרוטוקול).

עפ"י עדותו של העד, לפני שהכיר את נאשם 1 לא עבד כסוחר טינר (עמ' 298 ש' 3 לפרוטוקול), וכשנאשם 1 הפסיק לענות לו בטלפון לא המשיך לרכוש טינר מאחרים (עמ' 297 ש' 25 לפרוטוקול).
עובדה זו לבדה מעלה תמיהות.

לעד, כמו ליתר העדים מהשטחים, אין כמובן כל ראיה לכך שביצע את העסקאות עם הנאשמים, וכן אין בידיו כל ראיה לכך שמכר את שרכש לאחרים (עמ' 299 ש' 3-5 וש' 18-19 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל, מבקשת המאשימה מבית המשפט שלא ליתן משקל כל שהוא לעדות זו הנסתרת בדברי העד עצמו ומול גרסת הנאשמים.

עה/ מוחמד צ'וחה
טוען לרכישת מדללים מהנאשמים.
גם לעד זה אין כל ראיה לכך שרכש מוצרים מהנאשמים או לכך שמכר אותם, לדבריו "שרפתי את החשבוניות שהנאשמים הביאו לי"!!! (עמ' 304 ש' 7-9
לפרוטוקול ).
לדבריו: "קיבלתי חשבוניות על סחורה בתוך מעטפה...לא היה אכפת לי מה כתוב בהן" (עמ' 302 ש' 18-19 לפרוטוקול).
גרסה זו סותרת את גרסת נאשם 1 לפיה, כאמור לעיל, השמות המופיעים בחשבוניות הם שמות שניתנו לו ע"י הלקוחות הערבים, והוא התבקש להוציא על שמם את החשבוניות. ((עמ' 226 ש' 6-9 לפרוטוקול וכן עמ' 226 ש' 14-15 לפרוטוקול).

כמו כן, גם לגרסתו של מוחמד צ'וחה, לפני הכרתו עם הנאשמים, לא עסק בסחר במדללים ומאז שהסתיים הקשר ביניהם פסק וכיום יש לו משרד ו-4 מוניות!
העד לא הצליח להסביר מדוע לא ניסה להמשיך לסחור במדללים אם מדובר בעסק רווחי כפי שהעיד
(עמ' 303 ש' 4-5 לפרוטוקול).

לאור הסתירה עם גרסת הנאשם, חוסר הסבירות העולה מהגרסה והחוסר בראיה מאמתת לעסקאות להן טוען העד, לטענת המאשימה, אין ליחס כל משקל לעדות.

גם עה/
איאז סמיר עסק לטענתו רק מול הנאשמים בסחר במדללים, לפני שהכיר את הנאשמים עבד עם אביו כסוחר בגדים ונעלים ולאחר שהסתיים הקשר עימם פתח מסעדה! (עמ' 307 -308 לפרוטוקול).

גם לעד זה כמו לאחרים אין כל אסמכתא לרכישות שביצע מהנאשמים או למכירות שביצע לטענתו לאחרים (עמ' 307 ש' 24-26 ועמ' 308 ש' 1-2 לפרוטוקול).

על אף שלטענתו נהג לאסוף את המדללים שרכש במשאית השייכת לו, לא היתה בידיו כל אסמכתא לקיומה של המשאית או רישיון נהיגה על משאית (עמ' 307 ש' 21-22 לפרוטוקול).

גם עד זה סותר את טענת נאשם 1 לפיה ביקש שהחשבוניות יוצאו על שמות מסוימים, לדבריו הסתכל רק על הכמויות שבחשבוניות ואז זרק אותן (עמ' 308 ש' 1לפרוטוקול).

כן סותר העד את גרסת נאשם 1 לפיה הלקוחות באו למשרדו עם תחילת העבודה וכן את טענתו של נאשם 1 בחקירתו, לפיה אין לו כל דרך ליצור קשר עם לקוחותיו שכן לדברי איאז סמיר,
נאשם 1 נהג להתקשר אליו ולומר לו שנאשם 2 יגיע למחסום בשעה מסוימת (עמ' 307 ש' 18 לפרוטוקול).
לאור האמור לעיל, טוענת התביעה, שאין לייחס משקל לעדותו של עד זה.

עה/
עבדאללה מוחמד אלחייט טען אף הוא להיותו לקוח של הנאשמים, גם הוא לא עסק במדללים בטרם הכיר את הנאשמים, אלא עסק בהובלות .
לדבריו: "אדם אחד הציע לי שאעבוד כך וכך וקיבלתי את ההצעה שלו" (עמ' 326 ש' 21 לפרוטוקול).
גם עבדאללה לא התעניין בחשבוניות (עמ' 323 ש' 12-13 ועמ' 325 ש' 3 לפרוטוקול) - שוב בניגוד לגרסת הנאשם לפיה התבקש ע"י לקוחותיו להוציא חשבוניות לשמות אחרים ספציפיים.
לדבריי העד רכש מדללים מאז שנת 2002 ומאז מחיר המדללים הלך ועלה בלבד
"התחלנו את המחיר בשקל וחצי ולאחר מכן התחיל המחיר לעלות, עד שהגיע לשני שקלים, כלומר זה הלך וגדל" (עמ' 325 ש' 8 לפרוטוקול).

מעיון בחשבוניות (חלק מת/6 ) ניתן לראות כי תשובה זו איננה נכונה בעליל.
לשם הדוגמא מפנה התובעת : בשנת 2005 היה מחיר המדללים בינואר 1.47 ₪ לליטר, בתחילת פברואר 2.44 ₪ לליטר ובסוף פברואר ירד המחיר ל-1.45 ₪ לליטר , במרץ עלה המחיר ל- 1.88 ₪ לליטר ואילו באפריל ירד שוב ל-1.51 ₪ לליטר.
יצוין כי נאשם 1 מאשר את המחיר הרשום בחשבוניות כמחיר המכירה שלטענתו ביצע, לדוגמא מסביר כי פיצל לספר חשבוניות, מכירות לאותו האדם, כיוון שלטענתו רו"ח אמר לו לא לעבור מחיר של 10,000 ₪ בחשבוניות (עמ' 235 ש' 15-17 לפרוטוקול).

לטענת עבדאללה מוחמד אלחייט, עד היום תחום עיסוקו הינו ברכישת ומכירת מדללים, וכראיה הציג את נ/ 42, חשבונית ע"ש חברת דן בר דלקים (עמ' 323 ש' 18-19 לפרוטוקול).
ואולם העד מסביר כי אינו עובד עם דן בר דלקים ולא ביצע מולה כל עסקה, על אף שהחשבונית רשומה על שמו, אלא לטענתו ביצע עסקה עם אדם ערבי שעובד מול דן בר (עמ' 324 ש' 3-4 לפרוטוקול).
כמובן שכשמתבקש העד למסור פרטים על אותו אדם בשם אחמד ממנו קיבל את החשבונית, מסרב העד (עמ' 326 ש' 14-15 לפרוטוקול), עובדה המעלה סימן שאלה בדבר אמיתות טענתו לפיה הוא רוכש מדללים מאותו אדם.

לטענת המאשימה אין ליחס כל משקל לנ/42 שהינה חשבונית פיקטיבית בזכות עצמה ובאותה מידה אין ליחס כל משקל לעדותו של העד שהינה עדות שטחית, העומדת כמפורט לעיל בסתירה לעדות נאשם 1 .
עדויות עדי ההגנה האחרים
עה/ אלחאטר עדנאן
סיפר כי הוא מכיר את הנאשמים 7-8 שנים, וכי עשה עבורם עבודות וקיבל בגינן טינר לדבריו "זה היה לפני 7 שנים" כלומר סוף 2001, בתקופה שאיננה רלבנטית לכתב האישום (עמ' 295 ש' 24 לפרוטוקול).
לאחר מכן טען עדנאן כי בערך באמצע 2005 לקח מהנאשמים טינר.
העד מצביע על נ/15 כמיכל שקיבל מהם.
ראשית, מציינת המאשימה כי
לדברי העד עצמו נ/ 15 הינו מיכל שקיבל לפני כ-7 שנים - קרי- בתקופה שאיננה רלבנטית לכתב האישום.

שנית, גם לפי תיאור המפעל של נאשמת 3, עולה כי עדותו מתייחסת לתקופה שאיננה רלבנטית לכתב האישום, שכן לטענתו "כשבצעתי במפעל את העבודות, ראיתי פועלים, איני מכירם, גם פועלות היו. הרבה פועלים" (עמ' 296 ש' 14-15 לפרוטוקול).

כאמור, גם לגרסת הנאשמים עצמם, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, לא היו לנאשמת 3 עובדים או פועלים.

עדותו
לגבי כך שקיבל מהנאשמים טינר בשנת 2005 איננה מגובה בכל ראיה, כאשר כאמור אפילו את העבודות שביצע עבור הנאשמים שתמורתם לטענתו קיבל טינר ביצע כאשר היו פועלים אצל נאשמת 3.
לאור האמור לעיל מבקשת התביעה מבית המשפט שלא לייחס כל משקל לעדותו.

התביעה טוענת כי עדותו של עה/ יוחנן מסילתי מתייחסת אך ורק לתקופה שאיננה רלבנטית לכתב האישום ועל כן אין לה כל משקל ביחס לאישום הנדון.

עה/ עדי שייקס
העיד כי מכר טולול לנאשמים, כי לא ראה לקוחות, או דיבר איתם ולא ראה יצור במפעל "הנחתי שכך עושים כפי שאבי אמר לי" (עמ' 292 ש' 5 לפרוטוקול)
אין מחלוקת בין המאשימה לנאשמים בדבר רכישת טולול על ידם, מאחר וזו הנקודה היחידה לגביה העיד העד, טוענת התביעה, אין לעדותו כל משמעות.

עה/ יוסי לוי
מספר על ביקורים שביצע אצל נאשמת 3 לטענתו מאמצע 2003 לדבריו : "הסתובבתי במפעל וראיתי חומרי ניקוי, מתקן מישהי ישבה ועסקה בחומרי ניקוי" (עמ' 294 ש' 7-8 לפרוטוקול).

וכן בחקירה הנגדית : "הייתי במפעל כל 3 חודשים כדי לקחת שכירות... וראיתיו עובד ואת העובדים שלא הכרתי אותם. כ- 5 אנשים, מלגזנים ועוד עובדים, לפעמים 6-7 עובדים, היה שם טינר" (עמ' 295 ש' 7-9 לפרוטוקול).

זאת כאשר לגרסת הנאשמים עצמם בשנים 2004-2005 לא היו עובדים אצל נאשמת 3!
רק כשעומת עם עובדה זו ע"י ב"כ המאשימה "נזכר" כי בתחילה היו עובדים ובסוף היה שקט ורק עבדו במשרד, "המיכלים הגדולים היו. לא בדקתי מה יש במיכלים..." (עמ' 295 ש' 12-13 לפרוטוקול)
לטענתו מאחד המיכלים הוציאו עבורו טינר אך כמובן שאין בידיו כל ראיה לכך לבד ממילתו שלו.
לאור גרסתו המשתנה לגבי הפעילות אצל נאשמת 3 ולאור העובדה שאין בידיו כל ראיה להוכיח שאכן קיבל טינר מהנאשמים מבקשת התביעה מבית המשפט שלא לייחס משקל לעדותו.

עה/ מנחם שביט
מאשר בעדותו כי רכש מדללים מהנאשמים רק בשנת 2002 ועל כן לפי התביעה, עדותו איננה רלבנטית לאישומים נשוא כתב האישום (עמ' 321 ש' 2 לפרוטוקול).
לדבריו, התבקש ליתן הצעת מחיר על ייעול העברת נוזלים במפעל אך זה לא יצא אל הפועל (עמ' 320 ש' 23-24 לפרוטוקול)
לטענת המאשימה בוודאי שאין בכך להוכיח ייצור או מכירת מדללים בתקופה הרלבנטית ועל אין לייחס להודעתו כל משקל או חשיבות.

עה/ שמעון שריקי
העיד כי רכש מהנאשמים מזגן וציוד משרדי ואף הציג כרטסת נ/38 של חברת בלו סקאי בה רשומות קניות מהנאשמים בסכום של כ- 6,000 ₪ .

כשנשאל אם יש בידיו חשבוניות המעידות מה קנה מהנאשמים ענה כי אין לו אותן, אך ינסה למצוא. לדבריו מדובר בקניית חומרי ניקוי (עמ' 306 ש' 2 לפרוטוקול).

מציינת התובעת כי מאחר והעד לא הציג את החשבוניות שקיבל מהנאשמים
עד לסיום פרשת ההגנה חיפשה ב"כ המאשימה את העתק החשבוניות המופיעות בנ/38 בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3 שסומנו ת/6 , למרבה הפתעתה לא נמצאו החשבוניות שם!!

לטענת המאשימה, הכרטסת נ/38 איננה מלמדת מה רכש מהנאשמים וללא החשבוניות איננה מלמדת דבר וחצי דבר.
כמו כן העיד שמעון שריקי שבשנת 2004 רכש מוצרים מהנאשמים ב- 15,000-20,000 ₪ אך לא הציג כל אסמכתא לכך (עמ' 306
ש' 3-4 לפרוטוקול).

במיוחד תצוין העובדה כי עפ"י עדותו של שריקי שילם כ- 3.5-4. ₪ לליטר, כאשר לטענתו זהו מחיר סביר בשוק.
עפ"י נ/38 החשבונית בגין "הקניות" ניתנה בחודש מרץ 2005.

בדיקת ת/6 (קלסרי החשבוניות בהנהלת החשבונות של נאשמת 3) מחודש מרץ 2005
מעלה כי עפ"י החשבוניות מחיר המדללים אותו גבו הנאשמים באותה עת היה 1.47 ₪ לליטר, כלומר כמחצית מהסכום אותו ציין העד בעדותו.
יתרה מכך, בדיקת כל החשבוניות שיצאו בתקופה הרלבנטית לכתב האישום (קרי מתחילת 2004 ועד אמצע 2005) מעלה, כי עפ"י הרשום בהן, מעולם לא נמכרו מוצרים בסכומים הדומים לסכום זה.

בנוסף יצוין כי בניגוד לעדות הנאשמים לפיה החומר שייצרו היה מאיכות נמוכה הרי שלגרסת העד החומר היה מאיכות גבוהה מאוד!!!

לאור האמור לעיל ומאחר ובכל מקרה לא הוצגה כל ראיה המאמתת או מאשרת את דברי העד בדבר כך שהקניות אותן קנה הן קניות מדללים, מבקשת המאשימה מבית המשפט שלא ליתן לעדותו של העד כל משקל.

עה/ אורי נחמיה
העיד בדבר נתינת שירות לציוד כיבוי אש, אין לעדותו כל נפקות להוכחת ייצור מדללים על ידי הנאשמים ועל כן, לפי התביעה, יש להתעלם ממנה כבלתי רלבנטית.

עדותו של עה/ מגלהשווילי יצחק
מתייחסת לתקופה לשנים 2001-2002 ועל כן איננה רלבנטית לאישומים נשוא כתב האישום.

לאור כל האמור לעיל מבקשת התביעה מביהמ"ש לקבוע , כי אין ממש בטענת הנאשמים לפיה ייצרו מדללים ומכרו אותם ללקוחות אמיתיים וכי המאשימה הוכיחה, כי החשבוניות אותן הוציאו הנאשמים, הינן חשבוניות כוזבות ומטרתן להסתיר ולהסוות רכוש אסור עפ"י חוק איסור הלבנת הון.
משכך, מבקשת התובעת כי בית המשפט ירשיע את הנאשמים בעבירות הלבנת ההון המיוחסות להם בכתב האישום.

מעמדו וחלקו
של הנאשם 2 בנאשמת 3:

כמפורט בכתב האישום המתוקן,התביעה טוענת כי
הנאשם 2 היה עוזרו ויד ימינו של הנאשם, וביצע עימו בצוותא את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

מעבר למעורבותו הישירה של נאשם 2, כפי שפורט בפרקים הקודמים, מפנה התביעה לראיות הבאות:

1.
בקיאות הנאשם 2 בעסקי הנאשמת 3:
הנאשם גילה בהודעותיו בקיאות רבה בעסקי הנאשמת 3 וסיפר בהרחבה על פעילותה מאז שהוקמה (ת/35, עמ' 2, ש' 39-45, ת/52, עמ' 1, ש' 3-12):
הנאשם 2 ידע לפרט את הרווח החודשי של הנאשמת 3 (ת/35, עמ' 2, ש' 46-47), את הרווח השנתי (ת/36, עמ' 3, ש' 93), את מחזור המכירות (ת/35, עמ' 4, ש' 129-123), את מספר חשבון הבנק (ת/35, עמ' 5, ש' 197) ואף את הנכסים שבבעלותה (ת/35, עמ' 3, ש' 88-91).

עוד ידע לפרט את שמות המובילים של הנאשמת 3 (ת/12, עמ' 2, ש' 36-39), את הנהגים שהעמיסו נפטא עבור הנאשמת 3 (ת/12, עמ' 4, ש' 128-129), את השמות ומקומות הישוב של הלקוחות ואת מספרם (ת/35, עמ' 6, ש' 228-236).

מבקיאותו הרבה בעסקי הנאשמת 3, כמו גם מאופן התנסחותו בהודעותיו, לומדת התביעה, ומבקשת מביהמ"ש לאמץ טענתה, כי הנאשם זיהה את עצמו, יחד עם הנאשם 1, עם פעילות החברה, ונהג בה ולגביה מנהג בעלים ומנהל.

2.
גרסת הנאשם 2 בהודעותיו:
הנאשם עצמו בהודעתו מיום ה- 03.07.05 (ת/52), הגדיר את פעילותו בהגדרה המלמדת על מעמדו הניהולי, ואישר כי הוא זה שימש כ"מנהל תפעול" אצל הנאשמת 3:
"ש. מה תפקידך בחברת גולד מדללים?
ת. מנהל תפעול
ש. מה עושה מנהל תפעול
ת. אני בודק עם אחי, אבי, מה ההזמנות, שולח את הנהג יגאל להביא לי נפטא למפעל או למחסן, ומשם, בהוראה של אבי, אני מייצר את מה שהוא מבקש ונוסע לאן שצריך לפרוק את הסחורה"

(ת/52, עמ' 2, ש' 27-31).

בהודעתו מיום 03.07.05 (ת/35), נשאל הנאשם 2 מה תפקידו בנאשמת 3. בדבריו, טוען הנאשם 2 כי היה מכין ומייצר "את הסחורה" בנאשמת 3, וכן מוביל אותה ליעודה, ללקוחות מהשטחים:

"... אני מכין את הסחורה, כלומר מערבב את השמן עם חומרי דילול שיש לנו במפעל גולד... ואז לוקח, מעמיס את החומר ונוסע לאן שהוא אומר לי, ללקוחות ערבים בשטחים"
(
ת/35
, עמ' 1, ש' 9-11)
(ר' גם ת/52, ש' 73-74, ת/12, עמ' 3, ש' 74-78).

"אני עושה לאבי אחי הובלות של נפטא מבתי זיקוק למפעל גולד, הובלות של מדללים מוכנים שאני מכין אותם במפעל..."
(ת/35, עמ' 2, ש' 32-34).
(ר' גם ת/35, עמ' 2, ש' 48-50, עמ' 3, ש' 96-98)

ראיה נוספת עליה מצביעה המאשימה לפעילותו של הנאשם 2 בנאשמת 3, היא העובדה כי הנאשם 2 היה נותן הוראות לעת/ נגאוקר בעניין משיכת הנפטא, הובלתה ושינועה:
"... אני מאחסן את זה 'שיא (אנרגיה) עד למחרת, ואז אני אומר ליגאל להחזיר את הנפטא למפעל גולד..."
(ת/35, עמ' 4, ש' 47-50)
"אצלנו אני הנחתי את יגאל..."
(ת/35, עמ' 6, ש' 210)
"יגאל מעמיס ממסוף בז"ן לפי הוראות שלי..."
(ת/52, עמ' 3, ש' 72).
"יגאל נגאוקר הנהג שלי"
(ת/36, עמ' 4, ש' 135).

בעדותו של עת/נגאוקר נוקב הוא בשמו של הנאשם 2 כמי שנתן לו הוראות, כפי שצויין זה מכבר.

נאשם 2 אף
נתן הוראות לנהגים נוספים:
"ש. בעדות שנלקחה מהנהג מרדכי יהלום ע"י מנהל הדלק, הוא אמר שהוא צריך לקבלת כתובת מיוסי גבאי, כדי שיגיד לו את הכתובת, איפה לפרוק את המיכלית?
ת. האמת היא שאיתי הוא לא היה מדבר...
ש. אז למה הוא ציין את השם שלך?
ת. הוא מכיר אותי, אבל מי שנותן את הכתובות זה אחי, אבי. מה זה משנה, אבי, יוסי"
(ת/36, עמ' 5, ש' 159-164).

ועוד, הנאשם 2 ארגן וטיפל בהובלות נפטא, כשחלקן, גם לגרסתו הוא כפי שיפורט להלן, נמכרו ללקוחות ללא כל תהליך ייצור:

בהודעתו מיום 03.07.05 (ת/52), ומיום 19.07.05 (ת/12), מודה הנאשם 2 כי היו מקרים בהם מכר נפטא נקייה ישירות מבז"ן ללקוחות:
"ת. בגולד מדללים היה רק הובלות של נפטא שהובילו בד"כ למפעל שלנו באשדוד, היו מקרים בודדים שהלכו ישר ללקוח.
ש. זאת אומרת שביצעתם מכירות של נפטא נקייה ישירות מבז"ן ללקוחות?
ת. היו מקרים כאלה..."
(ת/12, עמ' 2, ש' 41-44).

התביעה מוצאת חשיבות למטבע הלשון בו השתמש הנאשם כשתיאר את המפעל כ"מפעל שלנו".

וכן:
"כן מכרתי נפטא נקייה שלא עברה שום תהליך, ישר מבז"ן ללקוחות"
(ת/52, עמ' 3, ש' 78).

נאשם 2 בת/12 אף מודה במכירת נפטא נקייה ללקוחות השטחים באזור ירושלים: "אם היתה נסיעה מהמפעל לירושלים אז בדרך כלל שהיתה נפטא נקייה" (עמ' 2 ש' 46 לת/12).

עוד מעיד הנאשם 2, כי היה שולח אחת לחודש כ- 20,000 ליטר נפטא נקייה, למתחם הכפר הירוק, זאת לצורך הובלה לשטחים:
"ש. איזה כמות של נפטא נקייה שלחת למתחם כפר ירוק?
ת. פעם בחודש אולי 20,000 ליטר בערך.
ש. למה מכרת לו נפטא נקייה, לשם מה?
ת. שיעשה לי הובלה לשטחים..."
(ת/52, עמ' 3, ש' 112-115).

שוב, מפנה התביעה לשפתו של נאשם 2 בהודעתו "שיעשה
לי
הובלה לשטחים".

3.
גרסת הנאשם 2 בעת עדותו בבית המשפט
בעדותו בחקירה ראשית מציין הנאשם 2:

"אני לא יודע אם אני רשום כבעלים בגולד, אני חושב שכן..." (עמ' 237, ש' 17 לפרוטוקול).
אמירה זו כשלעצמה, כך התביעה,
מלמדת על כך שהנאשם 2 זיהה את עצמו, יחד עם הנאשם 1, עם פעילות החברה ונהג בה ולגביה מנהג בעלים ומנהל.

בהמשך מציין הנאשם 2:

"בגולד הייתי אחראי על כל עניין ההובלות" (עמ' 238, ש' 3 לפרוטוקול, עמ' 254, ש' 8 לפרוטוקול).

וכפי שסיפר בהודעותיו, מאשר הנאשם בעת עדותו בחקירה הראשית כי:
היה נותן הוראות לעת/ יגאל נגאוקר
:

"יגאל נגאוקר הוא היה עובד אצלנו נהג. הוא היה מקבל הוראות ממני" (עמ' 247, ש' 1-2 לפרוטוקול)
(ר' גם עמ' 242, ש' 3-4 לפרוטוקול, עמ' 247, ש' 10, 13 לפרוטוקול).


לטענתו אף היה מכין ומייצר "את החומרים
":

"... בפועל אחי היה מכין לי ולפעמים אני הייתי מכין, תלוי בעבודה" (עמ' 244, ש' 11-12 לפרוטוקול) (ר' גם עמ' 246, ש' 8 לפרוטוקול),

והיה מוביל ומספק אותם אל יעדם

(עמ' 246, ש' 16 לפרוטוקול).

בעדותו בחקירה הנגדית, מאשר הנאשם 2 כי היו מקרים בהם מכר נפטא נקייה:
"היו כמה פעמים שאבי אחי אמר לי לקחת את התעודות ושאסע עם הנפטא..."
(עמ' 247, ש' 21-22 לפרוטוקול).
"... נסעתי עם נפטא נקייה כמה פעמים"
(עמ' 263, ש' 29 לפרוטוקול)
(ר' גם עמ' 263, ש' 11-12 לפרוטוקול).

ללקוחות בשטחים:
"ש. תאשר שגם לגרסתך מכרתם נפטא נקייה ללקוחות בשטחים?
ת. אמרתי כבר שהיו מקרים שהגעתי למפעל והאוטו עמוס... אז נסעתי ונתתי לו את החומר ככה... היו מספר פעמים..."
(עמ' 262, ש' 1-4 לפרוטוקול).

עוד מוסיפה התביעה כי
בהודעותיו ובעדותו בבית המשפט, מנסה הנאשם 2 להיתמך בטענה כי לא ידע שמכירת נפטא נקייה בניגוד לתנאי הפטור מהווה עבירה:
"כשאני העברתי נפטא נקייה במספר מקרים בודדים לא ידעתי את החוק. יכול להיות שאם הייתי יודע, הייתי אומר לאבי שלא ייתן לי"
(עמ' 264, ש' 18-19 לפרוטוקול).

כמו כן, טוען הנאשם 2, כי פעל בתום לב ובהנחה שהנאשמת 3 היא חברה לגיטימית וחוקית:
"לפי מה שראיתי והיה לו את כל האישורים... אני יצאתי מנקודת הנחה שהוא עושה את הפעילות של גולד באופן תקין..."
(עמ' 264, ש' 22-23 לפרוטוקול).

המאשימה טוענת , מעבר לטענה כי אי ידיעת החוק אינה פוטרת מאחריות , כי מבחינה עובדתית , בפועל הנאשם היה מודע לחוק הבלו. ולהלן הראיות אליהן הפנתה:
הודעותיו של הנאשם 2 בהן מסביר מהי נפטא (ת/35 עמ' 4, ש' 115-116), ומגלה בקיאות והבנה בחוק הבלו:
ש. האם כל אחד יכול לקנות נפטא?
ת. אם יש לו רישיון מהמכס אז כן.
ש. מה זה אומר רישיון מהמכס?
ת. כיון שצריך לשלם בלו על הנפטא וצריך להוציא פטור מהמכס בשביל לא לשלם את הבלו, כיון שרק מפעל שיש לו מה לעשות עם החומר הזה... יכול להשתמש בבסיס הזה, ומי שאין לו מה לעשות עם החומר הזה, אין לו אישור לקנות נפטא"

(ת/35, עמ' 4, ש' 115-122).

וכן:
"ש. מדוע אתה מקבל פטור מתשלום בלו על נפטא?
ת.
כי אני מפעל יצרני
ויש לי רישיון היתר רעלים"
(ת/52, עמ' 3, ש' 83-84).

לפי התביעה, בעת החקירה הנגדית, לא סיפק הנאשם 2 תשובה הגיונית מדוע הסתיר בת/39 (מיום 30.03.05), את קשריו עם הנאשמת 3 ו/או את הפעולות שביצע בה ואת עיסוקה של הנאשמת 3 בכלל, אם אכן חשב שמדובר בפעילות לגיטימית וחוקית:

בהודעתו זו ניסה הנאשם 2 להסתיר את קשריו עם הנאשמת 3, ונמנע מלהעלותה על בדל שפתיו כשפרט במה הוא עוסק: "חוץ מחברת שיא אנרגיה וחימום גבאי, אני לא שייך לאף חברה אחרת" (ת/39, עמ' 1, ש'
28-29).

ותשובתו המתחמקת (לפי התביעה)
לכך הייתה:
"... מה שהוא שאל אותי עניתי. אני לא חושב שאני צריך להגיד לו דברים לא רלוונטיים, מה שהוא שאל אותי עניתי. מה הסתרתי"
(עמ' 264, ש' 29-30 לפרוטוקול).

וכן:
"אני בכלל לא יודע בכמה מניות אני שותף בגולד. אם החוקר היה שואל אם יש לי עוד מפעל בשם גולד, הייתי אומר שיש מפעל כזה... לא שאלו אותי על גולד ולכן לא התייחסתי"
(עמ' 265, ש' 5-6 לפרוטוקול).


ועוד היתמם ואמר:
"למה אני צריך לספר לו גם על גולד... כשהוא שאל אותי, עניתי לו על כל השאלות"
(עמ' 265, ש' 8-9 לפרוטוקול).
"לא חשבתי שאני חייב לציין לו את כל מה שאני עושה בחיים"
(עמ' 265, ש' 17 לפרוטוקול).
"מה זה היה נותן לי אם הייתי אומר לו שאני עובד בגולד?"
(עמ' 265, ש' 19 לפרוטוקול).
"אני חשבתי שכדאי לי לא לפתח איתו את הנושא הזה..."
(עמ' 265, עמ' 22 לפרוטוקול).

באותה ההודעה, אף לא ציין כי נאשמת 3 מאחסנת אצל נאשמת 4 נפטא, על אף שטען כך בעת חקירתו בפרשה .
לאור התנהלותו של הנאשם 2 בחקירתו (ת/39), לאור ידיעתו הקודמת כי נפטא משמשת בין היתר, למהילת דלקים ולאור העובדה שציין את שיחותיו של הנאשם 1 עם עת/ צביקה שמש לעניין הפטור מתשלום בלו, מבקשת התביעה מביהמ"ש לקבוע כי הנאשם 2 ידע גם ידע כי מכירתה של נפטא נקייה מהווה עבירה פלילית, ומסיבה זו, ומסיבה זו בלבד, הרחיק עצמו ככל הניתן מן הנאשמת 3.

4.
עדויות עדי התביעה בבית המשפט:
טענת התביעה היא כי בעת עדותו כפי שפורטה להלן, מנסה הנאשם 2 לצייר תמונה לפיה היה רק נהג בנאשמת 3, ועשה את אשר עשה מבלי כל ידיעה מה באמת מתנהל בה, ואולם, העובדות והראיות מדברות אחרת.
כך לדוגמא, על-פי עדותו של עת/ ליאור עזרן, אשר נהג להיפגש עם הנאשם 2 על מנת לקבל כספים במזומן מארגון הפשיעה:
"את הנאשמים אני מכיר באופן אישי. את יוסי גבאי אני מכיר מהעבודה והוא אח של אבי, אני הייתי נפגש איתו לפעמים..."
(עמ' 141, ש' 17-18 לפרוטוקול).
"אני פגשתי את הנאשמים כמעט כל יום, לפעמים במשרד, לפעמים באיזה צומת... בשאר הפעמים פגשתי אותו בכל מיני צמתים, לפעמים יוסי היה בא לקחת את הכסף"
(עמ' 147, ש' 8-11 לפרוטוקול).
וכן על-פי עדותו של עת/ אבי לזרוביץ, אשר העיד כי בתקופה בה פעל במסגרת קובי נוח, עשה בעצמו הזמנות של בנזין מהול מהנאשמים 1, ו-2, ואף התווכח עימם על כמות הנפטא המהולה בבנזין:
"... בתקופה של קובי נוח, עשיתי הזמנות מול יוסי ואבי גבאי לגבי בנזין מהול, התווכחתי איתו על כמה נפטא יש בפני
ם... בסוף כל שבוע שלחו אותי לקחת את החשבון מהנאשמים
" (עמ' 80, ש' 16-19 לפרוטוקול) (ר' גם עמ' 83, ש' 5 לפרוטוקול).
וכן:
"ההזמנות נעשו מול יוסי גבאי, הרכישה התבצעה כך שהייתי מדבר עם יוסי, מתאם מועד, שולח משאית לאשדוד, להעמיס מהמפעל שלהם, את הכסף אני העברתי או שיוסי בא לקחת, את המחירים לרוב סיכמתי אני מול יוסי." (עמ' 85 ש' 9-11 לפרוטוקול).

וכן: "... היו לי ויכוחים עם יוסי לגביי כמויות נפטא שהוא היה שם" (עמ' 85 ש' 12-13 לפרוטוקול)
כפי שיפורט בפרק הדן בעדותו של לזרוביץ (עמ' ___ לסיכומים), עדותו הינה אמינה ומאומתת ע"י ראיות נוספות ויש לתת לה את מלוא המשקל.

עוד מציין עת/ יגאל נגאוקר בעדותו, כי הנחיות והוראות עבודה בנאשמת 3, היה מקבל מהנאשם 2 ורק ממנו:
"יוסי התקשר אלי ואמר לי לגשת לבית זיקוק להעמיס נפטא..."
(עמ' 102, ש' 15 לפרוטוקול).
"האחראי עלי בעבודה היה יוסי..."
(עמ' 102, ש' 23-24 לפרוטוקול).
"יוסי גבאי אמר לי לנסוע לפרדס כדי למסור נפטא..."
(עמ' 103, ש' 9-10 לפרוטוקול).
"יוסי גבאי הוא הבוס שלי..."
(עמ' 105, ש' 23-24 לפרוטוקול).
(ר' גם עמ' 104, ש' 22-23 לפרוטוקול)

מהראיות לעיל מבקשת התביעה לקבוע
כי הנאשם 2 פעל יחד עם הנאשם 1 בביצוע העבירות נשוא כתב האישום.
המאשימה טוענת כי אין ליתן כל משקל לגרסתו של הנאשם 2, לפיה היה רק נהג בנאשמת 3, כאשר כל העובדות והראיות, כפי שפורטו לעיל, מדברות אחרת.

עד כאן פריסת ראיות וטענות התביעה ביחס להוכחת הנטען באישום הראשון לכתב האישום.
כעת אסקור את ראיות וטענות ההגנה כתגובה לטענות המאשימה.



אישום ראשון – ראיות וטענות ההגנה

טענות וראיות
ההגנה
לעניין כמות
הנפטא הנטענת
טענתם המרכזית של הנאשמים נוגעת לאי הוכחת הכמויות הנטענות בכתב האישום, ע"י התביעה.
לפי ההגנה, לב ליבו של כתב האישום, הינו כמות הנפטא בגינה, לטענת המאשימה, מואשמים הנאשמים בביצוע העבירות נשוא כתב האישום.
משכך, טוענים כי הוכחת הכמות הנטענת הינה המרכיב העובדתי, הבסיסי והראשוני, אותו על המאשימה להוכיח לעניין מרכיבי העבירה הנטענת.

לטענת הנאשמים, אין ולא היו ראיות אשר יש בהן בכדי לתמוך בטענה הגורפת של רשות התביעה, המייחסת את כל כמות הנפטא שנרכשה על ידי הנאשמת 3, כנפטא שנמכרה בניגוד לתנאי הפטור, ובמסגרת זו, ל"ארגון" כנטען על ידי המאשימה, או לטענתה, לכל גורם אחר.

לפי ב"כ הנאשמים, הראיה המרכזית, אם לא היחידה לענין כמות הנפטא הנטענת, הינה במסגרת עדותו של עד המדינה, מר לזרוביץ , אשר אף היא, דנה בכמות נטענת של כ- 1,169,000 ליטר, בגין תקופה של כשליש מהתקופה נשוא כתב האישום, כאשר
כל הראיות הנוספות אשר הובאו,
במסגרת פרשת התביעה, אין בהן בכדי להרחיב יריעה זו, לענין הכמות האמורה, משמע – כ- % 9 מהכמות נשוא כתב האישום.

הסנגורים מפנים ל
עד התביעה מס' 1, מר אביב כהן-הנ"ל, חוקר במחלקת חקירות במע"מ ת"א, אשר אישר בעדותו כי אין בידי המאשימה ראיות נוספות מעבר לפעילות אל מול ה"ארגון":
"
רוב הראיות שיש לנו מראות על מכירות נפתא לארגון וגם בנזין... עיקר הפעילות מול הארגון
" (ראה: עמ' 35 שורות 6-9לפרוטוקול).
כמו כן, מצטטים ב"כ הנאשמים את דברי התובעת בסיכומיה:
" אין בידי המאשימה ראיות פוזיטיביות למכירת כל ליטר וליטר מתוך 13,084,979 ליטר הנפטא אותם רכשו הנאשמים בפטור ממס הבלו"
(עמ' 46 סיכומי המאשימה).

ב"כ הנאשמים טוענים כי מתוך ראיות התביעה
הכמות אשר בגינה קיימות ראיות לכאורה, אינה מעבר לכמות של כ- 1,169,000 ליטר נפטא, אשר בגינה ניתן לטעון, אם בכלל, שלא שימשה לייצור מדללים וזאת בניגוד להצהרה שמסר נאשם 1 ובניגוד לאמור בחוק הבלו, התשי"ח-1958.

להלן הצגת התייחסות ההגנה לראיות התביעה בנושא כמות הנפטא:
·
ראיות החוקרים לעניין כמות הנפטא הנטענת.
עד תביעה מס' 1, מר אביב כהן
:
הנ"ל חוקר במחלקת חקירות במע"מ ת"א, שהכין מטעם המאשימה את נ/19 ואת נ/20 אשר מכילים את הנתונים כפי שהם מופיעים בכתב האישום ובנספחים לו.
לשאלת הסנגור, מדוע בחר ליחס לנאשמים את מלוא כמות הנפטא שנמשכה מבז"ן בתקופה הרלבנטית לכתב האישום השיב
:
"אני מבסס את האישום על 11 מליון ליטר לפי טענתי של קניית חומרי הגלם הנוספים שאמורים לשמש כמדללים, כמו שמן וכו' ויש עדויות של נהגים שנחקרו, וגם הנאשמים הודו, הנאשם 2 הודה שמכר כל שבוע 10,000 ליטר, נאשם 1 אומר שהוציאו חשבונית לעבדלות. מנהלת החשבונות של הנאשמים טענה שלא ידעה שמייצרים מדללים, כי ההוראות שניתנו לה נכנסים ליטרים ויוצאים אותם ליטרים" (ראה: עמ' 35-36 שורות 4-25 לפרוטוקול).
לפי הנאשמים, אין בראיות שפורטו ע"י העד כדי לבסס את כמות הנפטא הנטענת ע"י המאשימה שכן כמות הנפטא שנרכשה אינה במחלוקת ומשכך עדויות הנהגים אינן מאשרות את מסקנתו. בנוסף טוענים, כי אין ב"הודעת" הנאשמים כטענתו בכדי לאפשר את טענת המאשימה, גם לא לפי 10,000 ליטר לשבוע (בכדי לסבר את האוזן ומבלי שיש באמור בכדי להוות ראיה בהליך פלילי – עסקינן בכ- 680,000 ליטר במהלך התקופה נשוא כתב האישום, קרי 17 חודשים, ו-68 שבועות).


תשובת
החוקרת
סמדר בין במהלך חקירתה הנגדית בפני
ביהמ"ש:

"אם אני מתבקשת להפנות לראיות עליהן התבססתי שהוא מכר נפתא נקיה, משיבה איני זוכרת כרגע, אך זה עולה לאורך כל תיק החקירה.
איני זוכרת גם איזה כמות של נפתא נקייה נמכרה" ( ראה: עמ' 31 שורות 17-19 לפרוטוקול).
תשובת ראש הצח"מ
מטעם אגף המכס והמע"מ מר
יאיר נחמני לשאלה שנשאל בחקירתו הנגדית:
"
איני יודע איזה כמות של נפטא נפרקה במתחם של הארגון, ראינו גם את הנאשמים ואנשי הקש כארגון. איני יכול לענות כמה נפטא נמשכה מבז"ן ע"י גולד מדללים, כמה נפרקה בתירוש או במתחם אחר של ארגון גבאי הגדול, כמו הפרס איני יכול לפרט" (ראה: עמ' 114 שורות 20- 21 לפרוטוקול).
וכן מפנים לתשובתו בעמ' 114 שורות 24-26:
"
מתוך ה-12 מליון ליטר, איני יכול להראות ראיה שמראה כמה ליטר נפרק במתחמי הארגון, אם הסיכומים מגיעים למליון על פי דוחות התצפית והמעקבים אני יכול להתחייב על מליון ואם לא איני יכול להתחייב על מה שאין בדו"ח".
עדותו של
סנ"צ אפרים ברכה (עד תביעה מס' 19) ראש הצח"מ בתיק מטעמה של משטרת ישראל, הנ"ל העיד בעניין זה:
"
איני יכול להתייחס לכמויות הנפטא שנפרקו או שמשו את גולד שלא לצרכי הפטור, לא בדקתי" (ראה: עמ' 133 שורות 14- 15 לפרוטוקול ).
ובעמ' 134 שורה 19 : "
איני יודע אם הנאשם מכר בעיקר לארגון או לאחרים".
מכל אלו, מבקשת ההגנה להראות כי אותם חוקרים שריכזו את הראיות בתיק אינם יכולים להצביע על כל ראיה לכמויות הנטענות.

·

עדויות הנהגים-עדי התביעה לעניין כמות הנפטא הנטענת.
לפי ההגנה, עדויות הנהגים אשר "שירתו" את "הארגון אינן תומכות
בטענות המאשימה לעניין הכמות הנטענת, באשר גם אלו, לכל היותר, דנים במספר פעמים בודדות שמשכו נפטא מגולד, או שמשכו מבז"ן נפטא על שם נאשמת 3, כמויות אשר בגינן לא הובאו ראיות לענין מועד המשיכות הנטענות ואשר בכל מקרה לא רק שהינן חוסות בתוך הכמות המקסימאלית הנטענת לעניין ראיות לכאורה, קרי כ- 1,169,000 ליטר, מסתכמות גם כן בשיעור זניח, יחסית לכמות הנטענת במסגרת כתב האישום.
עד תביעה מס' 5

מר משה פוזין
, מעיד כי מנאשמת 3 משך כמה פעמים נפטא אך יחד עם זאת
לא מציין היכן פרק את הנפטא ( ראה: עמ' 51 שורות 22-23 לפרוטוקול).
בחקירה הנגדית משיב שהיה בגולד 10-12 פעמים ( ראה: עמ' 52 שורה 18 לפרוטוקול).
עד תביעה מס' 8

מר
אילן אפללו,
מעיד על העובדה שמשך מבז"ן 20 משיכות של נפטא, אך אינו יודע לומר על שם מי המשיכות היו, על שם גולד או שמני גיא ( ראה: עמ' 61 שורות 22-23 לפרוטוקול).
בעמ' 62 שורות 1-3 מעיד:
"תמיד פרקתי את הסחורה שרשומה על שם שמני גיא בפרדס, ואת הסחורה שרשומה ע"ש גולד פרקתי או בגולד או בפרדס".
כמו כן מעיד שחלק מהמשיכות שלו פרק בגולד:
"כשמשכתי נפתא מבז"ן הובלתי זאת או לגולד או לפרדס, משיכות שמשכתי מבז"ן על שם שמני גיא לא זוכר אם פרקתי בגולד, 30% מהמשיכות ע"ש גולד היה לגולד והשאר למתחם" ( ראה: עמ' 62 שורות 8-10 לפרוטוקול).
ההגנה מפנה לכך כי מעדותו עולה
כי חלק מההובלות בוצעו למתחם של גולד – בגינן אין כל פסול, ובגין היתרה, המדובר לכל היותר במספר הובלות בודדות מבז"ן ישירות ל"מתחמים", מה עוד שלא ציין תקופה מדויקת ויתכן שההובלות למתחם היו עוד לפני התקופה נשוא כתב האישום.
עד תביעה מס' 10

מר אלקרישאט איברהים
, אשר הוכרז עד עוין, מעיד על פעם אחת בלבד שמשך נפטא מבז"ן ופרק אותה במתחם תירוש (ראה: עמ' 71 שורות 18-23 לפרוטוקול).
בחקירתו הנגדית מעיד כי גם בפעם הבודדת הזאת, אינו זוכר על שם מי משך מבז"ן את
הנפטא. (ראה:
עמ' 72 שורות 19-21 לפרוטוקול).
עד תביעה מס' 11 מר משה פימה
, מעיד על
פעמיים
בלבד, כשבין אותן פעמיים ייתכן , כעולה מדבריו שהעביר סולר. (ראה: עמ' 73 שורות 17-19 לפרוטוקול). בנוסף, העד לא מציין מועדים ויתכן שאלו נעשו עוד לפני התקופה נשוא כתב האישום וזאת בהתחשב בעובדה שעבד בחב' אמן בין השנים 2003-2005 (עמ' 72 שורה 7).
עד תביעה מס' 15

מר יגאל נגאוקר,
למעשה שימש כ"נהג הבית" של נאשמות מס' 3-4 ונהג במשאית אשר שימשה, בין היתר, את נאשם מס' 2 שמספרה 363815 ואשר הייתה אחת המשאיות שבוצע עליה מעקב. העד הוכרז כעד עוין ולאחר ההכרזה , לטענתו במשך חצי שנה היה בפרדס, פעם פעמיים בשבוע. ההגנה טוענת כי
גם אם תאומץ
גרסתו המבולבלת של מר נגאוקר, אזי לכל היותר מדובר בכמות שלא עולה על כמיליון ליטר (וזאת לאור העובדה שהכמות שניתן להעמיס על המשאית הינה 25,000 ליטר).
·
עדויות עדי המדינה ביחס לכמות הנפטא הנטענת.
ב"כ הנאשמים שבים ומזכירים כי עדויות עדי מדינה טעונות סיוע. כמו כן, חוזרים על הכלל
לפיו
אין להסתפק בקיומו של "סיוע" פורמאלי לצידה של

עדות עד מדינה , אלא מן הראוי הוא שיהא זה סיוע ענייני ממשי, שיש בו בכדי להפיג ולסלק את החששות המלווים עדות של עד כזה [ראה, גם ספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק ראשון עמ' 372, מהדורת 1999],

עד המדינה מר אבי לזרוביץ.
טענת ההגנה היא כי
אין בעדותו
בכדי לתמוך בטענות המאשימה לענין הכמות הנטענת. כמו כן, מזכירים כי עדותו טעונה סיוע, ושיש
לזכור שמדובר בעד אשר היה מעורב בארגון הפשע ושנהפך להיות עד מדינה על מנת להפליל את חברי הארגון וללא קשר לנאשמים.
ת/48
- הינו כתב האישום אשר הוגש כנגד העד. בכתב אישום זה ייחסו לעד עבירות של פעילות בארגון פשיעה, עבירות על חוק איסור הלבנת הון, שיבוש מהלכי חקירה, עבירות מסוג פשע על חוק מע"מ ופקודת מס הכנסה.
לפי ההגנה, לעד חובה לרצות את התביעה שכן
בהעדר עסקת עד המדינה, היה הנ"ל צפוי לרצות עונש מאסר ממושך, בעוד בפועל, יצא
בלא כלום, ואם לא די בכך, קיבל מרשויות התביעה, תגמול / מענק כספי כולל כרטיס טיסה לחו"ל כעולה מ ת/47.

ההגנה מבקשת ללמוד על מידת הסיוע הנדרש לעדותו לצורך הוכחת טענת המאשימה בהקשר זה , של מחויבותו העמוקה לריצוי התביעה.
בנוסף, טוענת ההגנה, כי עדותו מהווה חיזוק לטענת הנאשמים, שהכמויות הנטענות בכתב האישום נטענות בהעדר ראיות, באשר גם לטענתו של הנ"ל, אשר סיפק את הראייה המוחשית ביותר לעניין כמויות הנפטא הנטענות, עסקינן בכמות של 1,169,000 ליטר המהווה כ-9% מכמות הנפטא הנטענת בכתב האישום.
עוד טוענים, כי מעדותו וממוצגים שהוגשו באמצעותו – ת/46-ת/44 , לא ניתן לייחס להם משקל רב שכן מדובר
בעד שלא רק שהינו שותף לדבר עבירה

ושעדותו טעונה סיוע
, אלא שהנ"ל מעיד על
תקופה קצרה בלבד
, קרי, עד לחודש יוני 2004 בלבד המהווה כשליש מתקופת כתב האישום בלבד
.
הסנגורים מוצאים בהשוואה בין "רשימות אבי לזרוביץ לגבי כניסות נפטא במתחם תירוש"
(מתוך ת/20 – חוצץ לבן) לפיהן סופק לכאורה לארגון נפטא בכמות של 1,169,000 ליטר
לבין , הטבלה המקבילה (באותה עמודה) המתעדת את ה "נתונים שהתקבלו מבז"ן לגבי משיכות נפטא כאשר היעד הוא גולד", ממנה עולה
שבתקופה האמורה משכה נאשמת 3 מבז"ן נפטא בכמות של 2,330,161 ליטר, ראיה מכרעת לחיזוק טענת הנאשמים והפרכת טענת המאשימה , שכן קיימת כמות עודפת של 1,161,161 ליטר, והמאשימה לא הוכיחה מה עלה בגורלם
.
עוד טוענת ההגנה, כי
מעיון ביומני לזרוביץ המתעד כביכול את הכניסות והיציאות למתחמים ככל הקשור לנאשמים, ניתן לראות
כי מדובר בתיעוד יום יומי עוד משנת 2003 ועוד טרם החלת הצו החדש ועד ליום שבו לזרוביץ סיים את עבודתו ב"ארגון" – משמע, גם באמור יש בכדי לחזור ולאשש את טענתם / כפירתם של הנאשמים ולסתור כל טענה לעניין הכוונה הפלילית הנדרשת בנסיבות.
עד המדינה מר ליאור עזרן.
גם כאן , מצביעה ההגנה על כתב האישום שהוגש כנגד העד- ת/71
ועל הסכם עד המדינה שנחתם עימו- נ/2.
שוב מזכירה ההגנה, כי לעד זה אינטרס אינהרנטי לרצות את התביעה , במיוחד לאור העובדה שטרם נגזר דינו.
לפי ההגנה,
מדובר בעד אשר ניכר רצונו להציל את עורו ואשר אינו מדייק, בלשון המעטה. כך למשל מפנים לכשנשאל בחקירה הראשית כמה פעמים היה בגולד השיב :
" במפעל של גולד מדללים באשדוד ביקרתי, הייתי שם פעם אחת " (עמ' 142 שורה 14) לעומת בחקירה נגדית השיב: "לא יכול להגיד כמה פעמים הייתי באשדוד. בגולד עצמו הייתי אולי 3-4 פעמים" (עמ' 147 שורות 8-9 לפרוטוקול).
העד לא ממקד את דבריו ולא מציין באילו תקופות היה בגולד ובאילו תקופות נפגש עם הנאשמים.
יתרה מזו, טוענים כי העד מציין פעמים בודדות, וזאת אל מול מאות משיכות מבז"ן כאמור, כאשר גם כאן, ללא תיעוד ו/או מועדים כלשהן לצידם, ואשר בכל מקרה חופפות, את הכמויות הנטענות על ידי לזרוביץ ולא הובאה כל ראיה המעידה אחרת.
כפי שהעד בעצמו מאשר בחקירתו הנגדית:
"
לגבי כמות הנפטא שסופקה על ידי גולד לארגון אין לי אסמכתא. לא ניהלתי מסמכים וזה לא היה בתחום אחריותי" (עמ' 146 שורות 4- 5
לפרוטוקול).
·
הזכדי"ם (דוחות העיקוב) ביחס לכמות הנפטא הנטענת
ההגנה טוענת כי ת/51-ת/50- 170 דוחות העיקוב שהוגשו המתארים עיקובים שבוצעו על פני 10 חודשים , מחודש אוגוסט 2004 ועד חודש מאי 2005, כמו גם הטבלה שצורפה לחקירת נאשם 2 מיום 11.7.05 מתוך ת/36, אותה ערך החוקר ערן מלכה,
לא רק שאין בהם בכדי לתמוך בגרסת המאשימה אלא הם חוזרים ותומכים בטענות הנאשמים, כפירתם באישומים נשוא כתב האישום.

כדי להצביע על החוסרים והפערים הראייתים להם טוענת ההגנה מפנים הסנגורים כי מעיון בדוחות אלו, ניתן לראות שרק 14 דוחות מצביעים לכאורה על העברת נפטא שנמשכה על שמה של הנאשמת 3 למתחמי ה"ארגון", זאת כאמור במהלך 10 חודשים ומתוך 170 דוחות.

יתרה מזו טוענים ב"כ הנאשמים,
המשאית של הנאשמת 3 (מ.ר. 363815) נצפתה במתחמי ה"ארגון", במתחם גאליה,
5
פעמים בלבד
.
מתוך הטבלה שצורפה לחקירת נאשם 2 מיום 11.7.05 (ת/36) אותה ערך החוקר ערן מלכה, עד תביעה מס' 9 .

בהתחשב בכך שהמיכלית מכילה כ- 25,000 ליטר, עסקינן בכמות של בין 350,000 - 125,000 ליטר בלבד (14 – 5 משיכות), אל מול אישום העוסק כאמור בכמות של מעל 13,000,000 ליטר, לפי ההגנה.

טענה נוספת של ההגנה היא כי יש לבצע הבחנה בין משאית מטעם הנאשמת לבין משאיות אחרות שגם אם המשיכה הייתה על שמה של נאשמת 3, לא בהכרח נעשו בידיעתה, כפי שהעיד נאשם 1.

מעבר לאמור, טוענת ההגנה כי בהתייחס למשאית הנאשמת 3,
מעבר לעובדה שהמשאית נצפתה במתחם כאמור, לא הובאה כל ראיה במסגרת הזכ"דים האמורים, מה נעשה בתוך המתחם – האם המשאית פרקה, העמיסה, מה החומר שהכילה, כמויות שנפרקו, אם נפרקו וכו'.

·
ת/24 – התמלול
לעניין כמות הנפטא הנטענת
טענת ההגנה היא כי
אין בחקירה זו
בכדי לתמוך בטענות המאשימה לענין כמויות הנפטא הנטענות, בין היתר, לאור העובדה, שבמסגרת חקירתו זו
אין כל התייחסות לכמות הנפטא שנמכרה ל"ארגון" ו/או לא שימשה ליצור מדללים.
·
הכמויות נשוא כתב האישום אשר הוגש כנגד "הארגון" – "גבאי הגדול", אל מול הכמויות הנטענות בכתב האישום נשוא תיק זה
לפי ההגנה ניתן ללמוד על הפערים הראייתים בפרשת התביעה מתוך הכמויות המופיעות בפרק השני לכתב האישום אשר הגישה המאשימה בענינו של ה"ארגון" וחבריו, לבית משפט המחוזי בירושלים (ת.פ.ח 856/05) ת/32 – פרק העוסק
בקבלת דבר במרמה (נפטא) – קרי מקביל לאישומים הנטענים כנגד הנאשמים בתיק זה, נטען על ידי המאשימה כדלהלן:
"1. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, החל מחודש פברואר 2004 החזיקה חברת 'גולד-חומרי ניקוי ומדללים בע"מ" ח.פ. 513067504 (להלן: "גולד") וחברת שמני גיא 2002 ח.פ. 512926536 (להלן: "שמני גיא") שהינן חברות לייצור חומרי ניקוי ו/או מדללים, פטור מתשלום בלו על נפטא, על פי צו הבלו על הדלק (פטור), התשל"א-1971".
2. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, במועד שאינו ידוע למאשימה, קשרו ראשי הארגון עבור הארגון קשר עם חברת גולד ושמני גיא, לרכישת נפטא בפטור לשימושם של הנאשמים והארגון.
3.
חברת גולד ושמני גיא, באמצעות חברת זאפ ו/או יצרניות דלק אחרות, משכו מבזן את הנפטא.
4. חברת גולד וחברת שמני גיא רשמו בספרי הנה"ח ובדיווחיהן למנהל הבלו, המכס והמע"מ כי הנפטא שימשה לצרכי תעשייה, כאשר בפועל נמכרה הנפטא בכמות של לכל הפחות 2,150,909
ליטרים לנאשמים.
...
7.
סכום הבלו שנתקבל על ידי הנאשמים במרמה הינו לכל הפחות 4,690,809 ₪, כמפורט
בנספחים "א1-א2" לכתב האישום
המהווה חלק בלתי נפרד ממנו".
משמע, טוענים ב"כ הנאשמים,
בשני כתבי אישום, העוסקים באותה מסכת עובדתית, האחד מייחס לנאשמים כמות של מעל 13,000,000 ליטר והשני מייחס להם (ועוד ביחד עם אחר), כמות של כ- 2,150,000 ליטר, כאשר לפיהם, במרכזה של החקירה ופרשה זו עמד כתב האישום כנגד הארגון וחבריו ומשכך, חזקה שכל ראיות התביעה / האישומים, רוכזו בכתב האישום העיקרי, בו גם הורשעו חברי הארגון.
בנסיבות אלו, לטענת הנאשמים, המאשימה מנועה מלייחס כמות אחרת לנאשמים בתיק זה, לבטח בפערים עצומים כאמור, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, ציבורית, מניעות ומראית פני הצדק.
·
טענות המאשימה לענין מכירת נפטא ל"אחרים"
לפי ההגנה, טענת המאשימה, לפיה
נפטא / בנזין מהול נמכרו בניגוד להוראות הפטור, גם לאחרים" למעט "הארגון" לא זו בלבד שאינה נתמכת בראיות אלא גם במסגרת
ראיות התביעה, התמקדה התביעה אך ורק בארגון, חבריו ומכירות שלטענתה נעשו על ידי הנאשמת 3 לארגון כאמור.
בנסיבות אלו, טוענים ב"כ הנאשמים , אין לייחס לטענות אלו של המאשימה משקל כלשהו, בהעדר ראיות ועל אחת כמה וכמה, כאשר החוסרים הראיתיים בעניין זה נוגעים לחלקה הארי של הכמות הנטענת. יתרה מכך מפנים לכך שהתביעה לא הציגה מי הם אותם גורמים "האחרים", לטענתה,
מתי לטענתה מכרו להם הנאשמים , מה מכרו להם הנאשמים לטענתה וכמה לטענתה נמכר להם. לפי ההגנה המדובר במסקנות והנחות על בסיסן מבקשים להרשיע את הנאשמים.
טענת ההגנה -הקשר של הנאשמים ל"ארגון" הינו לגיטימי

טענת ההגנה היא כי אין בראיות המעידות על הכרות בין הנאשמים ו/או מי מהם "לחברי הארגון" ו/או בראיות המעידות על פעילות עסקית משותפת, כולל הובלות של נפטא, בכדי להוות כשלעצמן, ראיות מפלילות, בהתחשב בעובדה שהנפטא אשר נרכשה על ידי הנאשמים נרכשה באמצעות / דרך חברת זאפ אנרגיה בע"מ, אשר הינה חלק מהחברות שפעלו במסגרת הארגון כאמור.

הנאשמים מזכירים כי חברת זאפ פעלה כמוביל משנה לנאשמת 3, וכמו כן בעת הצורך כאשר נזקקה הנאשמת לשרותי אחסנה, המתחמים ששימשו את חברת זאפ אנרגיה, ושמאוחר יותר הסתבר שמדובר היה במתחמי "האירגון", שימשו את הנאשמת לאחסנה גם כן.

ב"כ הנאשמים מפנים לעדותו הראשית של נאשם 1 בפני
ביהמ"ש, בה חזר, לטענתם, על הדברים שמסר בחקירתו במשטרה ת/13 – ת/7:
"..... יודע מי זה שי קסוטו בעלי חב' זפ, אותו אני מכיר, מולו אני עובד. שאלו אותי אם אני מכיר את אבי גבאי, מכירו מכך שמכרתי לאחיו משאית ומיכל, אך הפעילות העיקרית היתה מול שי קסוטו.
... הם סיפקו לי נפתא, חב' זאפ נתנו לי מחיר טוב יותר, לכן עבדתי איתם, עבדתי גם עם טן. איני יכול למשוך ישירות דרך בית זיקוק רק חברת דלק, שיש לה מספר רשיון והיתר יכולה למשוך, לגולד אין רשיון לכך. (עמ' 173
שורות 15-25 לפרוטוקול).

"לגבי גולד משכנו עם משאיות שלנו מבית הזיקוק ואחסנו במחסנים שלנו, פעמים שלא יכולנו להעמיס מסיבות שהמחסן היה מלא, או שהאוטו היה תפוס או שהיינו צריכים להעמיס סחורה כדי לתפוס מחיר, ביקשנו מהספק, קסוטו או להוביל את הסחורה באמצעות מוביל שלו או לאחסן את הסחורה אצלו. מתחם הפרדס צמוד לבית של שי קסוטו. פעמים שהוביל עבורי זה היה ע"י נהג שלו, לא חוייבתי על אחסנה והובלה 1,000-2,000 ש"ח כי אני קונה אצלו במאות אלפי ₪ לחודש.
איני מכיר את רוב הנהגים שלו אישית.
בענין ההובלות מהמחסן,לא מצאתי לנכון שאני מוביל את הסחורה להוציא על כך תעודת משלוח או מסמך אחר אם אני לוקח ומחזיר למחסן זה כמו שאני לוקח למחסן של שיא אנרגיה". (עמ' 174 שורה 25 עד עמ' 175 שורה 9 לפרוטוקול)
כמו כן, מפנים הסנגורים לחקירתו הראשית של נאשם 2 בפני
ביהמ"ש:
"ש.במשפט כאן שמעת את הכינוי של הארגון. ספר לנו מה אתה יודע על האנשים ששמעת?
ת.התשריט עם הבחור ליאור עזרן, אפשר לחבר אותי לפוליגרף ולבדוק אם נפגשתי איתו יותר מפעמיים שלוש.
אני לא ראיתי אותו יותר מפעמיים שלוש. פעם אחת שראיתי אותו במשרד אצל אבי בסי אנרגיה, פעם במפעל למעלה ופעם ראיתי אותו אצל הרב פינטו כשאחי אמר לי לבוא ואולי הייתי איתו בבנק פעם אחת – אני לא בטוח. קראתי בעדויות משהו כזה. אני לא זוכר. הוא אומר שנפגש איתי כל יום. ישבתי עם אבי מהארגון 7 ימים במעצר בנתניה ואת משה אחיו אני מכיר דרך הטלפון ואולי ראיתי אתו פעם פעמיים – אני לא בטוח". (עמ' 247 ש' 24 עד 248 ש' 7) .

התייחסות
ההגנה
להודייה במכירת נפטא נקייה

לפי ההגנה, הגם והנאשמים הודו במכירות נפטא נקייה , הודייתם מתייחסת לנסיבות שונות לחלוטין מהנסיבות העובדתיות הנטענות במסגרת כתב האישום.

הנאשמים, ציינו שהיו מקרים בודדים, בהם מצאו עצמם מוכרים ללקוחותיהם הערבים, נפטא נקייה כמדלל לכל דבר ועניין, לכל הפחות, מנקודת מבתם של הלקוחות עצמם.

לטענתם,
אם וככל שבמקרים בודדים "מעדו" הנאשמים" – אין בכך בכדי לקיים את מרכיבי העבירה הנדרשים לעניין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות כטענת המאשימה ו/או לקיים את אלמנט ההסתרה הנטען על ידי המאשימה לענין טענתה שלא בוצעו מכירות כלל ללקוחות הערבים ועל אחת כמה וכמה לבסס את מרכיב הכוונה הספציפית הנדרשת לענין הרשעה בעבירת הלבנת ההון.

ביחס למכירת נפתא נקייה העיד נאשם 1 בחקירתו הראשית:

"העד מופנה לחקירה מ- 7.7.05 – ת/21
עמ' 1 ש' 20 שאלו אם מכרתי נפתא נקיה ללקוחות, עניתי שיתכן שמכרתי מספר פעמים לערבים בשטחים, והם ידעו שהם קונים מדללים, משיב שכך היה פעמים בודדות, הצגתי להם שזה מדלל, זה שקר לבן כי הנפתא היא חומר מדלל, כי לא היה לי טולול והייתי צריך לספק להם סחורה, נזק לא נגרם להם.

בחקירתו של יוסי ת/35 עמ' 3 ש' 77, הוא השיב שהוא מכר נפתא נקיה כ- 10,000 ל' בשבוע, ואילו בש' 112 הוא אמר 20,000 ל' בחודש, אני אומר על כך שכמו שאמרתי מכרנו מספר פעמים את הנפתא הזו.
יוסי ידע מכך כי היה מיכל שם היה רק נפתא, כשאמרתי לו להוציא מהמיכל הספציפי הוא התפלא ואמרתי לו שאין ברירה ושימכור להם, זה נמכר תחת חשבונית של טרפנטין. זה היה 10 פעמים – 100,000 ל'. זה לא היה נוהל עבודה, רק כשלא היו לי חומרים" ( עמ' 172 שורה 21 עד עמ' 173 שורה
6 לפרוטוקול)
בנוסף, מפנה ההגנה לחוות דעתו של המומחה מטעמה, לצורך אישוש טענתם כי נפטא מהווה חומר מדלל.

טענות
ההגנה
בעניין חקירת הנאשם 1 - מיום 3.7.05 (ת/24 א-ג)


טענת ההגנה היא כי לא ניתן להבנות מת/24 לצורך הוכחת עמדת התביעה.
להלן פירוט הטעמים אותם מנתה הסנגוריה לביסוס טענתה:
1.
מדובר בשיחת
"גישוש" מבחינתו,של הנאשם 1,
שמקורה גם במצב אליו נקלע, חקירה במסגרתה הוא ואחיו, כולל אחיו הצעיר, אשר לגורלו חשש בתנאי המעצר הקשים, המואשמים כביכול בחברות ב"ארגון פשיעה" ומוטחות בו האשמות שכביכול עשו שימוש שלא כדין בכל כמות הנפטא שנרכשה על ידו.

2. גם אם יינתן להודעה משקל
כפי שהיא, אין ולא ניתן לראות בה הודאה מטעמו של הנאשם באישומים נשוא כתב האישום ולבטח שלא בכמויות הנטענות . גם המאשימה מייחסת לדברי הנאשם 1 "ראשית הודייה"
אשר אף היא אינה נוגעת לכמויות הנטענות במסגרת כתב האישום.

3. אי קיומה של אזהרה – מעיון בתמליל עולה כי
חוקריו לא מצאו להזהירו כנדרש וכמתחייב על פי דין ולהעמידו על זכויותיו טרם החקירה האמורה, דבר, שלפי ההגנה,
מחזק את טענתו של הנאשם שעסקינן בשיחה לא פורמאלית שחוקריו ביקשו לנהל איתו, כחלק מ"גישוש" שנעשה בין הצדדים שמטרתו, ככל שהדבר נוגע לנאשם הינו להיטיב את מצבו שלו ושל אחיו, הן לענין הליך החקירה המתנהל ויתכן שגם לעניין הליקויים האמורים, אך לבטח לא לעניין האישומים המוטחים בו במסגרת כתב האישום, להם אין זכר בחקירה האמורה.

4. הלחץ הנפשי בו היה שרוי הנאשם- , ההלם הטוטאלי, המעצר שמתבצע בביתו בשעות הבקר המוקדמות (5:00), הסיוט העומד לנגד עיניו, וכאשר המוטח בפני
ו והתגובה המתבקשת ממנו, אינם לגבי אירוע ספציפי, או מעשה מוגדר אשר ניתן לומר לגביו כי התקיים או לא, אלא מבקשים ממנו התייחסות כוללת ביחס לכמות הנפטא שנרכשה על ידו בתקופה הרלבנטית בפטור מלא מבלו. יתרה מזו החוקרים מייחסים לו חשד של "ניהול וארגון בפעילות פשיעה" (הודעה מיום 3.7.05).




תשובות הנאשם ניתנות, כאשר ברקע, מבחינתו, מהדהדת העובדה כי שני אחיו עצורים. כל אחד במקום אחר ושהפרשה כולה בכל הקשור לנאשמים יצאה מכל פרופורציה במיוחד החשדות המיוחסים להם.

ההגנה מפנה לציטוט מתוך התמליל (עמ' 21 ל ת/24)
המעיד, לדידה, כי החוקרים ערים לכך כי הנאשם היה טרוד ביותר ביחס לאחיו – שרון:
" חוקר: תן לי משהו
נחקר: תחזיר לי פידבק.
חוקר: הבעיה שלך זה שרון?"

הסנגורים מפנים להסבריו של הנאשם בפני
ביהמ"ש על נסיבות השיחה ועד כמה הפריעה לו העובדה כי אחיו שרון עצור:
"השיחה ת/24 שניהלתי עם החוקרים, באה אחרי עשרות שעות של חקירה, ומספר ימים שאני עצור, החוקרת סמדר אמרה לי שהיא לא חוקרת משטרה, אלא תפקידה לראות כמה כסף נשאר לי שאפשר לקחת, אמרתי לה שאני אחרי מאות שעות חקירה ולא אספר לה משהו אחר, שמכרנו לערבים, שאלתיה מי מוסמך לשבת איתי ולומר לי מה האפשרויות, והיא אמרה שתקרא למפקדים, אמרתי לה שאחרי כל שיחה חתמתי, ואיני מוכן לשבת עם אף אחד, אלא אם כן זו תהיה חקירה פורמאלית. בזמן המעצר הייתי בן 36, סרן בחיל האוויר, תואר ראשון במזרחנות, איש עסקים, בקושי הייתה לי עבירת תנועה, לא הבנתי מה אני עושה במעצר, אמרו לי שאני מואשם בארגון פשע, חשבתי לעצמי מה לי מה ולאנשים, התחלתי לחשוב לעצמי, יוסי ושרון היו עצורים- שרון יצא מהצבא על סעיף פסיכאטר, חשבתי על אחי והחוקרים התבדחו שהוא יושב עם כמה ערבים, ועברו לי מחשבות בראש, אמרתי לעצמי שאראה מה אני יכול לעשות כדי להשתחרר ולשחרר את אחי.
אמרתי שמאחר וזה לא פורמלי אפשר לשמוע הצעות, כל אדם נורמטיבי מחפש גלגל הצלה, לבדוק את אפשרויותיו, על רקע זה ישבתי ובשיחה בדקתי כיוונים ואפשרויות, זה היה מעין משחק כוחות שלי מול החוקרים, זה רחוק מהודאה ". (עמ' 172 לפרוטוקול)

בנוסף, מפנים הסנגורים לחלקים הבאים מתוך התמליל (ההדגשות אינן במקור, כי אם של הסנגורים בסיכומיהם):

כך בעמ' 4 בת/24 :

" נחקר: תשמע. אני כרגע לא
מוסר עדות.

חוקר: לא עדות. אנחנו מדברים איתך בעל פה"

נחקר: בעל פה וזה לא על הקטע שאם אני יכול להגיע איתכם להסכם שאומר-מע"מ, גנבתי לכם כסף? מס הכנסה, גנבתי לך כסף."

הסנגורים מדגישים: קרי, לכאורה עוסק במע"מ ומס הכנסה – אין כל זכר לעבירות של מכירת נפטא לארגון ו/או לאחרים ו/או קבלת דבר במרמה ו/או איסור הלבנת הון.

ובסוף עמ' 6 בת/24:
"נחקר:
זה לא עדות היום נכון?

חוקר: עדות.
נחקר: עכשיו אנו עושים עדות?
חוקר: לא זה לא עדות."

הסנגורים שבים וטוענים כי הנאשם לא אוזהר , להיפך ניטע בו הרושם כי המדובר בשיחה לא פורמאלית וכי רק לקראת סוף השיחה (לאחר 18 עמודי חקירה) טורחים החוקרים ליידע את הנאשם כי השיחה ביניהם מוקלטת ולהזהירו שהאמור יכול לשמש כנגדו וגם זה לאור ולאחר שאלתו של הנאשם 1.

עמ' 18 בת/24
:

"נחקר: פה לא מוקלט כלומר...
חוקר: קח בחשבון שמוקלט.

נחקר: אתה מוקלט? זה יכול למש נגדי?
חוקר: יכול לשמש הכל.
נחקר: אז אני לא יכול לדבר, נו מה אתה רוצה?
...
ובעמ' 19 בת/24:

" נחקר: לא התעסקתי אף פעם. אני כל מה... בגלל שאני מוקלט עכשיו והחומר הזה יכול לשמש נגדי אמרת.

חוקר: כן
נחקר: כל מה שאני אומר לך זה תיאוריה. קונספירציה. תן לי עסקה בלי מעצר, אני אשב איתך. לא תהיה מבסוט תיקח אותה, מה שעשית עם פירמידה- מעל הראש שלו..."

ההגנה מפנה לחלקים הבאים מתוך התמליל לצורך הוכחה כי
בין האמור בת/24 ובין המציאות אין ולו כלום:

·
"לא מעניין אותי היום לא להגיד את האמת ולא שום דבר מעניין אותי להיות חכם בתיק הזה זה אומר מבחינתי, זה לא משנה עכשיו אם האמת שלי נכונה או לא, לא נכונה אמיתית, לא אמיתית". (עמ' 1 בת/24).

·
"...עכשיו אני אומר אם אני במעצר ואני הולך לשלם אז מה זה משנה עכשיו מה האמת."

(עמ' 1 בת/24).

·
"נחקר: אני עכשיו לא נכנס לאמת"

(עמ' 1 בת/24).

·
" חוקר מה הביא אותך לעשות דבר כזה.
נחקר: אז אני אומר מה שאני חשבתי עכשיו, אם זה הסטואציה שאני נמצא בה, אז עדיף להיות חכם, לא צודק. ועכשיו לא משנה מה האמת "
(עמ' 2 בת/24).
·
"חוקר שאתה מכרת. ידעת...
נחקר: ידעתי שזה הולך למהילת דלקים.
חוקר: או קיי
נחקר: אוקיי. אני זורם אתכם, ידעתי שזה למהילת דלקים ומכרתי להם בכל זאת."
(עמ' 2 בת/24).

·
חוקר: זו עבירה פלילית.
נחקר: אני אומר כזה דבר. לא מעניין אותי היום להיות חכם, לא להיות צודק לא מעניין אותי האמת. אני מעניין אותי עכשיו לגמור את התיק הזה, את השמח הזה שעשיתי."
(עמ' 3 בת/24).

·
חוקר: אתה רוצה הסכם. איזה הסכם אתה רוצה.
נחקר: אני רוצה הסכם שאני לא יושב בבית סוהר ונגמור את הכל בכסף.
חוקר: מה איזה קנס.
נחקר: עזוב קח כל מה שיש לי-לא רוצה כלום! וגם אם אני יעבוד עד גיל 70. אז מה שאני רוצה להגיך לך. מה זה משנה האמת?"


ובסוף ת/24 (עמ' 23) חוזר ואומר נאשם 1:

"זה פיקציה הכל. אני מכחיש ת'כל. אני כרגע דיברתי. תיאוריות שנועדו להוציא אותי מהמצוקה שאני נמצא בה. פיניטו אתה רוצה לתת לי עסקה? טוב. לא? נשב עוד הפעם על עסקה כזאת".

טענה נוספת אותה מעלים הסנגורים היא כי לגרסתו של נאשם 1, היוזמה לשיחה זו הייתה של החוקרים ובמקרה שכזה תוכנה פסול. להלן ציטוט מתוך חקירתו הראשית של הנאשם:

" השיחה ת/24 שניהלתי עם החוקרים, השיחה ת/24 שניהלתי עם החוקרים, באה אחרי עשרות שעות של חקירה, ומספר ימים שאני עצור, החוקרת סמדר אמרה לי שהיא לא חוקרת משטרה, אלא תפקידה לראות כמה כסף נשאר לי שאפשר לקחת, אמרתי לה שאני אחרי מאות שעות חקירה ולא אספר לה משהו אחר, שמכרנו לערבים, שאלתיה מי מוסמך לשבת איתי ולומר לי מה האפשרויות, והיא אמרה שתקרא למפקדים, אמרתי לה שאחרי כל שיחה חתמתי, ואיני מוכן לשבת עם אף אחד, אלא אם כן זו תהיה חקירה פורמאלית"

בהקשר זה
מפנים הסנגורים לספרו של כב' השופט בדימוס קדמי בספרו " על הראיות" (מהדורה מעודכנת, חלק ראשון עמ' 96):
"
... ניצבת גישה אחרת הבוחנת את קבילותה של ההודיה בנסיבות האמורות, על רקע היוזמה לעשיית ההסכם: היתה היוזמה לעשיית ההסכם יוזמת השלטונות-לא תתקבל ההודיה כראיה, ואין נפקא מינה מיהו הגורם לאי מימוש ההסכם, הייתה היוזמה לעשיית ההסכם יוזמתו של החשוד-אין מקום לפסילתה של ההודיה".

וכן:
"
ראויות לציון בהקשר זה ההערות בת.פ. (ת"א) 277/87 בדבר החוק הרצוי '... יש צורך להבטיח
את נכונותם של עבריינים לשמש כעדי מדינה ללא חשש שדבריהם בשעת המו"מ עמם ישמשו

ראיה לחובתם. מן הראוי שיהיה חסיון על כל המשא ומתן בנושא זה: תוכנו של המשא ומתן

יהנה מחסיון מוחלט ולא יובא לידיעת בית המשפט אלא אם הנאשם ביקש זאת, ועובדת קיומו

של המשא ומתן תיהנה מחסיון יחסי ולא תובא לידיעת בית המשפט אלא בית המשפט מצא

לנכון לדעת עליה...' וראה הדיון בסוגיה בע"פ 5825/97 עובדיה שלום נ/ מד"י, פד"י נה (2)

עמ' 933 ".

ראיות וטענות ההגנה בנושא קבלת הפטור מתשלום בלו על נפטא ורכישות נפטא

טענת הנאשמים היא
שבהתחשב בהוראות חוק הבלו והצווים מתוקפו, בתקופות נשוא כתב האישום, כלל וכלל לא עברו על הוראות הצווים ומשכך לבטח לא ניתן לייחס להם עבירת קבלת דבר במרמה ועל אחת כמה וכמה עבירה על חוק הבלו, באשר בחלק ניכר מהתקופה נשוא כתב האישום – לא הפרו בכל דרך שהיא את הוראות החוק ו/או הצווים מתוקפו.

ההגנה מפנה להשתלשלות החוקית בנושא צו הבלו על הדלק ופטור מבלו וטוענת את הדברים הבאים:

צווי הבלו על הדלק הן לעניין הטלת בלו והן לעניין פטור מבלו שואבים את כוחם מחוק הבלו על הדלק, תשי"ח -1958 (להלן: "חוק הבלו").

סעיף 2 לחוק הבלו, שעניינו "הטלת בלו על דלק" קובע כי
:
"(א) שר האוצר, רשאי, בצו להטיל בלו על דלק המיוצר בישראל, בשעורים שייקבעו בצו, אם בדרך כלל או לסוגים של דלק."

סעיף 9 לחוק הבלו, שעניינו "פטור מיוחד והישבון" קובע כי:

" (א) שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע בצו –
(1) פטור, מלא או חלקי, מהבלו המוטל על דלק שנמכר למפרטים בתוספת לחוק המכס,... או על דלק המיועד או המשמש למטרה מסוימת שקבע."

לעניינו, רכישת נפטא, הייתה פטורה מבלו, עד לחודש פברואר 2004 (5.2.2004), מועד בו הוטל החיוב בבלו על רכישת נפטא, במסגרת צו הבלו על הדלק (הטלת בלו), התשס"ד-2004 אשר בא במקומו של צו הבלו על הדלק (הטלת בלו), התש"ם-1980.


בסמוך מאוד לכניסתו לתוקף של צו זה, שלחה רשות המסים הודעה לעיתונות, אשר פורסמה ביום 9.2.04 .
וזאת לשון ההודעה
:
"מנהל המכס ומע"מ איתן רוב, הודיע היום כי במסגרת המאבק בתופעת מהילות הדלקים

נכנס בסוף השבוע לתוקף צו המטיל על הנפטא בלו בגובה
2.2

ש"ח לליטר, שיעור זהה

למס המוטל על בנזין לרכב
.
עד כה היה הנפטא המשמש, בעיקרון כחומר גלם לתעשיה ובפרט

לתעשיית הפטרוכימים, פטור ממס. ...יחד עם זאת, בכדי לא לייקר את התשומות לתעשייה, נקבע כי גורמים העושים שימוש

בנפטא למטרות חוקיות לא יפגעו באופן עקרוני ויעשה שימוש במנגנון שיפטור אותם

ממס
.
אין צפי לגידול בהכנסות המדינה ישירות מהטלת המס וזאת מאחר שכאמור שימוש

למטרות חוקיות בנפטא לא יתייקר. עם זאת הטלת המס תסייע לעמוד ביעד ההכנסות ממס

על דלקים שכן לא יהיה תמריץ לביצוע מהילה
."

משמע, עד להטלת צו הבלו על דלק (הטלת בלו), התשס"ד-2004, הנפטא לא מוסתה בבלו.

המחוקק שדאג לחוקק צו, שעל פניו מטיל מס גם על נפטא, במקביל לא דאג לעדכן את הצו הבלו על דלק (פטור), התשל"א, 1971, על מנת שיאפשר למפעלים יצרנים כדמותה של נאשמת 3, לקבל פטור מבלו, כפי שציין מנהל רשות המיסים בהודעה שמסר.
באותה עת על מנת להיות זכאי לפטור מבלו, היה צורך למלא את הדרישות שהיו מצויות בצו הבלו על דלק (פטור), התשל"א-1971.

סעיף 3 לצו הבלו על דלק (פטור), התשל"א-1971, קבע:

"3. דלק כלהלן המיוצר בישראל יהא פטור מבלו אם הוא מיועד לאחת מן המטרות האלה:
...
(5)
נפט או נפטא המשמשים לייצור טרפנטין שייוצא;

(6)
...
(7)
בנזין בעל נקודת רתיחה מיוחדת (

s.b.p
) המשמש לייצור דבקים לייצוא ומהווה חלק בלתי נרד מהם, ובלבד שהוצאת

כל כמות בנזין לפי פיסקה זו אושרה מראש מאת המנהל; ..."

רק בשלב מאוחר יותר נולד הצו החדש צו הבלו על דלק (פטור), התשס"ה-2004 אשר ניתן בתאריך 23.12.2004, במסגרתו נקבע:
"3. פטור מבלו על דלק המיועד למטרה מסוימת.

(א)
דלק יהיה פטור מבלו אם הוא מהסוג המפורט להלן ומשמש לאחת המטרות האלה, ובהתקיים התנאים המפורטים בסעיף קטן (ב):
...
(8) בנזין המשמש כחומר זינה לדילול צבעים;
(9) בנזין המשמש כחומר זינה לדילול חומרים סיליקוניין;
(10) ...

(ב)
פטור לפי סעיפים קטנים (א) ו- (א1) יינתן בכפוף לקיום התנאים האלה:
(1) הדלק הוצא ממקומות הייצור שאישר המנהל ובתנאים שהורה.
(2) התקיימו התנאים בדבר רישום, ניהול ספרים, דיווח ואישורים בהתאם לכל דין וכפי שהורה המנהל לרבות לענין רכישת הדלק, האסמכתאות לרכישתו וצורת הדיווח."

במסגרת צו זה (סע' 5 לצו) נקבע כי תחולתו של סע' 3 (א) (8) הינה מיום 5.2.2004 – קרי, נקבעה תחולה רטרואקטיבית לפטור.

טענת ההגנה הינה כי,
בתקופה נשוא כתב האישום, אשר הינה מיום 5.2.2004 ועד יוני 2005, המצב החוקי על פי דין היה שעד ליום חקיקתו של הצו משנת 2004, שנכנס לתוקפו ביום 23.12.2004, לא נכלל בדין , קרי בצווים האמורים, פטור שעסק בתחום עיסוקה של הנאשמת 3, קרי "ייצור מדללים", פטור אשר נכלל רק במסגרת הצו המאוחר כאמור (גם אם וככל שבמסגרתו ניתנה תחולה רטרואקטיבית מיום 5.2.2004).

משכך, לטענת הנאשמים בנסיבות, גם עם וככל שרשויות המכס, החליטו ליתן פטור מבלו לנאשמים, מתוך שיקולים שלהן ו/או החלטות ו/או מדיניות פנימית – אזי אין ולא יכולה להיות מחלוקת שבמועדים בו הוגשו הבקשות מתוקפן נרכשה הנפטא בפטור – עד ליום 23.12.2004 – לא הייתה כל הוראה חוקית / צו שקבע את הפטור האמור ו/או הזכאות וכפועל יוצא הנאשמים לא עברו ו/או הפרו הוראות צו שכזה ומשכך, אין ולא ניתן לייחס לנאשמים קבלת דבר במרמה על אחת כמה וכמה לייחס לנאשמים עבירה על חוק הבלו, באשר עד למועד האמור לבטח לא עברו על הוראות החוק.

אשר על כן אין ולא היה מקום לטענת המאשימה במסגרת כתב האישום (ראה סע' 4 לכתב האישום):

"4. לאור הצהרת הנאשמים כמפורט בסעיף 3 לעיל, קיבלה נאשמת 3 מהמנהל אישור לצורך רכישת נפטא בפטור מתשלום בלו עפ"י צו הבלו על דלק (פטור) התשל"א – 1971 וצר הבלו על דלק (פטור) התשס"ה – 2005".

כמפורט לעיל, ה"פטור" אם וככל שניתן לנאשמת על ידי המכס, לא ניתן ולא יכולה היו להינתן מתוקף הצווים האמורים, אשר כאמור, כלל לא הקנו פטור למטרת יצור מדללים בתקופות האמורות.

בהמשך עוד נטען ע"י הסנגוריה כי
בקשת הפטור הראשונה אשר הוגשה בעניינה של הנאשמת, בקשה מיום 8.2.2004 (נספח 2 בת/53, ת/ 77) (קרי לאחר ה- 5.2.2004 – המועד ממנו הוחלה תחולה רטרואקטיבית בגין פטור ליצור מדללים, שהוסדר בצו מיום 23.12.2004), כלל לא מולתה על ידי הנאשם 1, אלא על ידי מר צביקה שמש, הממונה על התחום ברשויות המכס ובכתב ידו של מר שמש, אשר ציין בה שהפטור ניתן במסגרת סעיף 3 (7) בצו הבלו על דלק (פטור) התשל"א-1971, שעוסק בפטור לבנזין "המשמש לייצור דבקים".

משמע, מר צביקה שמש, הממונה על התחום ברשויות המכס, מודע שהבקשה מוגשת לצורך ייצור מדללים, ייצור אשר נכון לאותו מועד כלל אינו נמנה עם ההמטרות המנויות בצו, בנוסחו נכון לאותו מועד, מתיר לנאשמת את הפטור ולצורך כך, בעצמו מפנה לסעיף לא מדויק בצו – קרי ייצור דבקים – אשר ברור לו שלא בכך עוסקת הנאשמת ומעולם לא נטען שהינה עוסקת בכך.

מר שמש מאשר את האמור בסעיף 10 לתצהירו שסומן ת/53 :

"לכן גם ניתן האישור לחברת גולד עפ"י סעיף 3 (א) (7), שהיה קרוב במהותו לנושא הדילול, הן בנושא סוג הדלק –בנזין נר"מ(יש לזכור כי הנפטא עדין לא היתה מוגדרת בצו, ולכן סוג זה של דלק היה הקרוב באופן השימוש) והן מהחלק השני של הסעיף בדבר דילול חומרים סילקוניים".

גם בבית המשפט
אישר מר שמש בעדותו כי הפטור שניתן תחילה בענינה של הנאשמת, לא היה הפטור הנכון וניתן על בסיס ייצור לדבקים – תחום שנאשמת 3 לא עסקה
בו.

"הפטור שנתתי לחב' גולד היה על פי סעיף 3.7 לצו הבלו שדן בבנזין המשמש ליצור דבקים, אך לא כסעיף יחידי.
העד מופנה לבקשה לפטור שמפנה לסעיף 3.7, וכן לצו הבלו סעיף 3.7, ומשיב: נכון שמדובר ביצור דבקים, נתתי את הפטור ע"ס סעיף זה.
מאשר שידעתי מהבקשה שכתוב יצור מדללים ולא דבקים.
העד מעיין בנספח לתצהירו – נספח 6, שמפנה לצו ולסעיף 3.7 ומשיב: יתכן שעשיתי טעות, כי גם דובר על דילול חומרים סיליקונים, איני יכול כרגע להצביע על כך. הצו הקודם הוא שיצא לפני סוף 2005. נכון שהסעיף 3.7 לא מתאים לפעילות המפעל, יתכן שהיתה טעות בבחירת הסעיף, אך דובר על דילול חומרים סיליקונים, שנבע מהצו משנת 71, יכול להיות שיש ביטול או שינוי של הצו.
העד מופנה לצו הבלו פטור 2004, לסעיף 3(א) ומשיב: מתכוון לשינוי הזה, בין השאר. בבסיס בקשת הפטור הוא ניתן לפי הצו מ- 71 סעיף 3.7, מסכים שאינו עוסק בפעילות גולד.
בצו מ- 2004 תוקן סע' 3.7. חיפשתי את סעיף 3(א) החדש כשדיברתי על דילול חומרים סיליקונים, זה היה גם בטיוטה שלא ברשותי. " (עמ' 99 ש' 22-9 לפרוטוקול)

משמע, טוענת ההגנה,
מר שמש מאשר בצורה חד משמעית במועד בו נתן את הפטור, לא נכלל בצווים פטור למטרה האמורה.

בנוסף טוענים הנאשמים, שאין ולא ניתן להעמיד אדם לדין בגין עבירה שנוצרה כתוצאה מחקיקה רטרואקטיבית.

טענתם היא, כפי שהובהר לעיל, הפטור על פי דין, חוקק בצו מיום 23.12.2004, תוך החלתו בתחולה רטרואקטיבית מיום 5.2.2004, ומשכך, בקשת המאשימה להריע את הנאשמים בעבירה שבבסיסה, הפרת תנאי הפטור כטענתה, משמע, בקשה להרשיע אדם בגין עבירה שמקורה בחקיקה רטרואקטיבית.

לטענת הנאשמים, למותר להרחיב, שאין ולא ניתן להעמיד לדין בנסיבות כאמור.

לענין זה, יפנו גם לסע' 3 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977:

"3. אין עונשין למפרע.
(א)
חיקוק היוצר עבירה לא יחול על מעשה שנעשה לפני יום פרסומו כדין או יום תחילתו, לפי המאוחר."

משמע, טוענת ההגנה, מהפטור לצורך יצור מדללים שנחקק במסגרת הצו מיום 23.12.2004, אין ולא ניתן לטעון לעבירה שבבסיסה טענה בדבר הפרת תנאי הפטור האמור, המתייחסת לתקופות קודמות מהמועד האמור, קרי משכך, כל טענות המאשימה במסגרת כתב האישום הנוגעות לתקופה שלפני יום 23.12.2004, דינן להידחות, קרי, דין הנאשמים להיות מזוכים מהן.


טענה נוספת של ההגנה היא כי "נפטא" הינה מוגדרת בחוק ומשכך לא ניתן להרשיע בגינה

המאשימה מייחסת לנאשמים בכתב האישום רכישת "דלק מסוג נפטא" (ראה בין היתר, סע' 3 לכתב האישום), אשר לטענתה נעשה בו שימוש שלא לצרכי הפטור, כטענתה (ראה גם סע' 7 לכתב האישום).

מאידך, לטענת הנאשמים, "נפטא" אינה מוגדרת במסגרת הצווים – החקיקה
מתוקפה טוענת המאשימה ובמסגרתה מבקשת להרשיע בהתבסס על שימוש
כביכול לטענתה בניגוד לאמור בצווים האמורים ומכך לבטח אין ולא ניתן להרשיע את הנאשמים בעבירות הנטענות.

v
חוק הבלו על הדלק, תשי"ח – 1958, סע' 1, לחוק – סעיף ה"הגדרות"
אינו כולל הגדרת "נפטא".
סע' 1, כולל לכל היותר הגדרת "דלק" – "נפט ודלק אחר בצורת גז, נוזל מוצק, טבעי, סינטטי, גלמי או מעובד, שמנים מינרליים לרבות שמנים משומשים, וכל המוצרים המופקדים מהחמרים האמורים על ידי הפרדה,, זיקוק, חידוש, פיצוח או עיבוד בכל דרך אחרת; אך למעט נפט גלמי

שלא נמסר לעיבוד ולא השתמשו בו לצורך שאיננו הפעלת שדה נפט ולא מסרוה
לשימוש כאמור;
"דלק חב בלו" – דלק המיוצר בישראל שהוטל עליו בלו על פי סעיף 2.

v
בצו הבלו על דלק (פטור), התשל"א – 1971, לא נכללו הגדרות כלשהן.

v
בצו הבלו על דלק (הטלת בלו), התשס"ד – 2004, סע' 1 לצו – סעיף ההגדרות, אינו כולל הגדרת "נפטא".

צו זה, כולל הגדרת "בנזין"
- "תזקיק פחמימני נוזל שהותר לשימוש ברכב מנועי לפי דין או שבבדיקת זיקוק בשיטת 86



astm d
75% לפחות מנפחו מתאייד בתחום שבין 30 ל-200 מעלות צלזיוס"

"דלק אחר" – דלק שאינו בנזין, גז טבעי, גז פחממני מעובה, מזוט, סולר, קרוסין, ושמן ממוחזר, המשמש או עשוי לשמש להנעת רכב מנועי, לרבות כתערובת עם סוג דלק המוגדר בסעיף זה."

v
צו הבלו על דלק (פטור), התשס"ה - 2004, אינו כולל סעיף הגדרות.
v
רק במסגרת צו הבלו על דלק (פטור) (תיקון), התשס"ו - 2005 (אשר פורסם ביום 26.12.2005), נכללה לראשונה הגדרת "נפטא".

"נפטא" – "בנזין שאנו נר"מ ושמתקיימים בו כל אלה:
(1)
נקודת רתיחתו ההתחלתית אינה נמוכה מ- 25 מעלות צלזיוס;
(2)
נקודת רתיחתו הסופית אינה עולה על 190 מעלות צלזיוס;
(3)
צפיפותו אינה עולה על 0.749."

משמע, "נפטא" אשר הינה החומר הנטען העומד בלב ליבו של כתב האישום דנן, כלל וכלל לא נכללה במסגרת הוראות החוק ו/או הצווים, עד ליום 26.12.2005, קרי רק כחצי שנה לאחר חלוף תקופת כתב האישום ומשכך, גם אין ולא ניתן להרשיע את הנאשמים באישומים הנטענים.

יתרה מזו, טוענת הסנגוריה,
המאשימה במסגרת ראיות התביעה, לא הוכיחה את המרכיב הבסיסי ביותר, שהחומר הנטען ואשר כונה על ידה "נפטא" – אשר כאמור לא היה כלל וכלל מוגדר בדין בתקופות הרלבנטיות לכתב האישום, עונה מבחינת ההרכב הכימי שלו להגדרות שחלו על פי דין נכון לאותו מועד, כמפורט לעיל, כדוגמת "דלק", "בנזין", "דלק אחר" וכו'.

בנסיבות כאמור, בהעדר כל ראיה מטעם המאשימה לענין זה, אין ולא ניתן לראות בחומר האמור, קרי ב"נפטא" נשוא כתב האישום, כעונה להגדרות המפורטות לעיל, אשר נכון למועדים הרלבנטיים לא כללו הגדרת "נפטא" כאמור.

חיזוק לענין זה, מעבר לצורך, הינו עצם העובדה שאם וככל שהגדרות אלו עונות להרכב הכימי של "נפטא", משמע, כוללות את החומר המכונה "נפטא" במסגרתן – מדוע מצא לנכון המחוקק, במסגרת תיקון הצו בשנת 2005 כאמור, לכלול במפורש את הגדרת "נפטא" (צו מיום 26.12.2005 כאמור לעיל).


היה על המאשימה, כך ההגנה,
במסגרת פרשת התביעה, להראות כי החומר שנרכש בתקופה הרלבנטית ע"י נאשמת 3 בפטור מבלו מתאים בהרכבו הכימי להגדרה של בנזין כפי שהורחבה בצו הבלו על דלק (הטלת בלו), התשס"ד-2004 ובכלל מה ההבדל בין ההגדרה שם לבין הגדרת "נפטא" כפי שהוגדרה לראשונה בצו הבלו על הדלק (פטור) (תיקון), התשס"ו-2005 אשר יצא רק ביום 26.12.05, כאמור לעיל.




ייצור מדללים- ראיות וטענות
ההגנה

טענת ההגנה
המרכזית , אשר תידון בהמשך , היא כי התביעה לא צלחה בהוכחת הכמויות הנטענות במסגרת כתב האישום.

יתרה מזו, טוענת ההגנה כי התביעה לא הציגה כל ראיה פוזיטיבית במסגרת פרשת התביעה לנטען על ידה בעניין העדר ייצור מדללים בתקופה הרלבנטית לכתב האישום ע"י הנאשמים. משכך, טוענת הסנגוריה כי התביעה לא הוכיחה , כנדרש בפלילים, מעל לכל ספק סביר את שביקשה להוכיח.

לפי הנאשמים , נאשמת 3, עסקה ביצור מדללים, הן בתקופה שקדמה לתקופת כתב האישום והן בתקופה נשוא כתב האישום.

להלן הצגת טענות ההגנה וראיותיה:
א. עדויותיהם של הנאשמים לעניין ייצור המדללים.
ההגנה מפנה לעדותו של הנאשם 1 במסגרת חקירתו הראשית (עמ' 161 שורה 77 עד עמ' 162 שורה 2 לפרוטוקול) שם מתאר את השתלשלות הארועים ואופיו של העסק עם פתיחתו עוד בשנת 2001 . בין השאר ציין כי מכרו בעיקר למגזר הערבי מדללים שכן איכות החומר לא היתה גבוהה לאור עלויות חומרי הגלם הגבוהות .
לפי הסנגורים, יש בכך כדי ללמוד שגם בתקופות שקדמו לתקופה נשוא כתב האישום, מכרה הנאשמת 3 את המדללים בעיקר למגזר הערבי, עובדה שלא נסתרה והינה בעלת משקל מהותי לענין הכוונה הפלילית המיוחסת לנאשמים.

בהמשך, במסגרת עדותו הראשית, (עמ' 162 שורות 16-3 לפרוטוקול) סיפר הנאשם על הנסיבות שהביאו לסגירת מחלקת חומרי הניקוי ולמעבר לייצור מדללים בלבד. בין שאר הסיבות תאר כי היו לחברה הפסדים בשיעורים של כמה מיליוני ₪ , בתחילה סגרו את מח' נייר טואלט שכן נאלצו להתמודד עם גניבות, עקיצות, שיקים חוזרים, ולבסוף סגרו גם את מח' חומרי הניקוי. לפי הנאשם את הרעיון לייצר מדללים שעלה בשנת 2001 , קיבל ממפעל שמני גיא ופטרוכים , משם לקחו גם את הנוסחאות.
במסגרת עדותו , הפנה לנ/14
שלושה קלסרים מתוך הנח"ש של החברה ובהם מופיעים צ'קים שחזרו.

לפי ההגנה, את האמור לעיל אישרו בעדותם גם נאשם 2, סוניה פייגר (הכימאית), מנהל החשבונות פרטוק מצליח ועד ההגנה עדי שייקס.

נאשם 1 במסגרת עדותו (עמ' 164 שורה 21 עד עמ' 166 שורה
21
לפרוטוקול) הסביר את תהליך ייצור המדללים, בין היתר, באמצעות חוברת הסבר שהכין לעניין זה, אשר כללה, לטענתו,
תמונות גם מחצרי המפעל נ/17.
במהלך התיאור הסביר כי העבודה לא צרכה כוח אדם רב וכי לא דרשה מיומנות גבוהה. כל שנדרש הוא משאית עם קיבולת גבוהה המחולקת למס' תאים ועם משאבה אשר מערבבת בין החומרים . עוד ציין כי החומר המופק תלוי מהיחסים של חומרי הגלם שמחדירים ובסופו של דבר מערבבים באמצעות הקומפרסור. בנוסף פרט כי בתהליך ההפצה והדילול נדרש לכלים הבאים: קוביות, צינורות, מדחסים
ומונים . תוך כדי עדותו הפנה לתמונות מתוך נ/17
והסביר איזה חלק נצפה וכיצד הוא משתלב בתהליך הייצור. כמו כן, כפי שצויין הנאשם טען כי התצלומים הם מתוך המפעל.
ההגנה מפנה ל
נ/18
– דו"ח פעולה אליו מלווים צילומים של מיכלים ול
נ/19
– אישור מטעם חברת גדות בדבר רכישת חומר מסוג
tol
בין השנים 2005-2003, לצורך הוכחה כי בתקופה הרלבנטית שימשו המיכלים את הנאשמים לצורך ייצור מדללים.
כמו כן, מפנים להסברו של הנאשם לעניין קלות אופן ייצור המדללים , העובדה שכל שנדרש הוא מיכל ואדם ונהג אשר יוביל את הסחורה. הנאשם העיד כי הייצור הינו בעצם פעולת ערבוב של מספר חומרים וכי משך הייצור הוא כ חצי שעה. לטענתו
ביום יוצרו כ 30,000 ליטר . הנאשם הסביר כי זו הסיבה שלא נצפו עובדים בשטח המפעל שכן הוא עשה את רוב העבודה בעזרת הנהגים לפעמים. (עמ' 167 בפרוט' 12-22).

ההגנה מפנה גם לעדותו של הנאשם 2 , אשר תאר את אותו תהליך ייצור מדללים כפי שתאר נאשם 1(ראה: עמ' 244 ש' 13 -3) ובפרט חוסר צורך בפועלים ומשך זמן ייצור קצר של כ 40 דק' .

הסנגוריה מפנה לעדותו של רוה"ח מר פרטוק מצליח אשר תאר כי הנאשם 1 מסר לו כי החל לעבוד רק ביצור ושיווק מדללים כנגד תשלום במזומן
:

בחקירתו הראשית העיד:
"בעקבות הוראת נציבות מס הכנסה שאסור לעשות עסקאות במזומן יותר מסך של 25,000 ₪ כתבתי מכתב ללקוחות שנוהגים כך וישנו את הנוהל.
הגבתי לת/29 הוא אומר שאינו סומך על לקוחותיו הערבים כי השיקים שלהם חוזרים ואמרתי לו שזה לא נימוק ועליו לקבל הקלה ממס הכנסה ולאחר מכן אפשר יהיה לנהל זאת במזומן. פניתי אליו מספר פעמים שישלח בקשה להקלה, אך לא היתה תגובה חיובית ממנו כלפיי לעשות זאת, לכן הדבר לא השתנה.
הוא אמר שהוא מוכר את סחורתו לאנשי השטחים, לגבי חשבונות אוטנמיה אמרתי לו שיש חובה בחוק שכל חשבונית שהוא מוציא ילוו בחשבונית אוטנמיה שהיא בצבע ירוק שמקבלים ממע"מ אשדוד, לרוב הוא לא הוציא חשבונית, למיטב זכרוני הוא הוציא 2-3 חשבוניות. אך אינו יודע זאת בוודאות".
(עמ' 47 בפרוט' שורות 1-11)

ובחקירתו הנגדית אישר:
"אישרתי בחקירתי שסגירת המפעל הייתה ב-2003, ובאפריל
אבי אמר לי שהוא סוגר את המפעל ועובר לייצור מדללים
" (עמ' 50 שורות 13-14).

·
הסניגוריה מפנה לעדותו של מר צביקה שמש – האחראי לתחום הבלו במכס, לצורך תמיכה בטענה שאין ראיות לכך שהנפטא שנמשכה ע"י נאשמת 3 לא שימשה לייצור מדללים.

"אני יודע במה מואשמים הנאשמים בתיק. אין לי ראיות או אסמכתא לטענה שהנפתא שנמשכה ע"י גולד לא שימשה אותם. איני החוקר בתיק, לא בצעתי את הבדיקה או חקירה".
(עמ' 101 בפרוט' שורות 19-21).

עוד מפנה ההגנה לדברים שמסר העד צביקה שמש במהלך עדותו לעניין הדוחות הרבעוניים שנמסרו לו ע"י החברה.
בהתייחס לת/55-ת/57 העיד כי בהתאם לעסק של גולד הדו"חות סבירים. הד"חות מפרטים את המוצרים המיוצרים, מכירות וכמויות יצור כמו גם הרכב
חומרי הגלם. העד העיד כי הנאשם צירף רשימת לקוחות וכרטסת הכנסות ,
על אף שאינו זוכר כי ביקש זאת ממנו וכן אישר כי הנאשם 1 הזמינו למפעל , אולם לא הגיע מפאת מחסור בכוח אדם. העד העיד כי הדוחות פרטי הדוחות לא נבדקו מפאת מחסור בכח אדם. כמו כן, העיד כי מתוך ההצהרות שעמדו לנגד עיניו ידע כי רוב לקוחות החברה הם ערבים מהשטחים.

(ראה: עמ' 100 שורה 10 עד עמ' 101 שורה
17 לפרוטוקול).

·
ההגנה מוצאת תמיכה
לטענתם בדבר התקיימות
פעילות יצרנית במפעל של מדללים
ב דוח ביקורת מטעם רשויות המס

– נ/3
.
ההגנה מפנה בפרט לסעיף שכותרתו "הערות כלליות והתרשמות" שם נירשם על ידי המבקרים :
" ייצור ושיווק מדללים השיווק למפיצים פלשתינאים"
טענת ההגנה היא כי במהלך ביקורת הספרים שנערכה במתחם המפעל על ידי רשויות המס, ביום 10.5.2004, הסביר וציין הנאשם 1 למבקרים שהחברה עוסקת בייצור מדללים. לפי ההגנה אותם מבקרים ראו את ייצור המדללים
או לכל הפחות חזקה עליהם שראו זאת בהיותם בשטח המפעל בביקורת כאמור.

·
ראיה נוספת עליה מצביעים הנאשמים כתומכת בגרסתם בדבר ייצור המדללים היא

נ/4
- קטלוג מוצרים של נאשמת 3 המפרט את המוצרים שיוצרו ושווקו.

סוגי המדללים המפורטים הינם טרפנטין מינרלי וטינר 21 כאשר מצוין בתחתית העמ' :

"ניתן להזמין מוצרים מדללים בצובר/תפזורת לשטח המפעל באמצעות קוביות או משאית. ניתן להשיג סוגים שונים של מדללים פרטים במפעל".

ההגנה טוענת כי מעדויות עדי ההגנה ועדויות הנאשמים למדים שאכן תחילה סופקו המדללים בצוברים ובקוביות ומאוחר יותר באמצעות המשאית עצמה.


נאשם 1 העיד כי הקטלוג הוא מתקופת פתיחת המפעל וכי שימש את הסוכנים לצורך הצעת הסחורה שלהם. בהמשך הסביר הנאשם את השימושים שניתן לעשות בחומרים וכי קיימות 2 קבוצות שימוש למדללים ניקוי ודילול . כמו כן, הסביר כי ניתן לייצר עשרות מוצרים שונים , הכל בהתאם ליחסים שונים של חומרי גלם. ( ראה: עמ' 162 שורות 18 עד עמ' 163 שורה 9 לפרוטוקל).

·
עוד תמיכה לטענת ההגנה, כי התקיים ייצור מדללים מוצאים הסנגורים בחומרי הגלם שנרכשו לצורך ייצור מדללים וכן הספקים עמם עבדו.

הנאשמים מפנים לעדותו של מר אביב כהן (עמ' 38 בפרוטוקול) ,בת/19 שערך, נ/35 ומנספח ב' מתוך נ/39 (חוות דעת מומחה), המאשרים, לפי ההגנה,
כי כמות התוסף של טולול/תולאן שרכשה נאשמת 3 מחברת גדות כימקלים בע"מ, הייתה

בכמות של 882,160 ליטר
, אשר עלותה הייתה בסך של 3.2 מליון ₪.

בעניין זה נציין גם את נ/22-ריכוז קניות מחברת לוכסמבורג תעשיות בע"מ (ראה גם נספח ב' בנ/19 (טולול ממוחזר בכמות של 75,000 ליטר).

רכישת שמן בכמות של
228,447 ליטר
(הן משבח שמנים והן מקובי נח) כפי שבאה לידי ביטוי במסמך בת/19 חוצץ 2.

על פי האמור במסמך ה' בת/19 חוצץ 2 נאשמת 3 אף רכשה בחודש דצמבר 2004, 10,000 ליטר נפט/קרוסין, אשר מהווה תוסף לייצור המדללים.

·
כמו כן, מפנים לעדותו של נאשם 1 בנושא רכישה מספקים:
"הספקים לצורך ייצור המדללים היו לגבי הנפתא שהגיעה מבית הזיקוק שם מייצרים את הנפתא, אחד התזקיקים מהנפט הגולמי, יכולנו לרוכשו רק מחב' דלק, הספקים היו חב' דגש, טן, נורדא, זפ, מי שנתן את המחיר הכי טוב. הנפתא היא מדלל – טרפנטין. רוצים להפיק מהחומר הזה מספר חומרים שמיוצרים ע"י מפעלים שעושים זיקוק משני לסולבנטים, אחד מהם הוא גדות, פז כימיקלים, למעשה לכל חברות הדלק יש בתי זיקוק, החומרים נמכרים לעשרות מפעלים שמייצרים חומרים כימיקלים כמו טבע.
במפעלים רכשנו טולורן, טולול, אטיל אציטט,
mp
10, שמן מבית הזיקוק שיש אגף בשם שבח, שמייצר שמנים, רכשנו את שמן 10 פעולתו לרכך את אידוי החומר, עשינו זאת לחומרי שטיפת מנועים. רכשנו גם מחב' פז כימיקלים שייצרה חומר שאינו במאה אחוז מתאים למפעל מדללים, עבדנו איתו תקופת נסיון בלבד.
עלות החומרים הנלווים מול רכישת הנפתא, שהחומרים הנלווים הם סדר גודל של 30% מכסף, לדוגמא אם רכשנו נפתא ב- 7 מליון ₪, החומרים המשלימים הם עוד 3 מליון ₪. הטולול הוא מרכיב מאוד חזק ומשמעותי במדללים, אפשר לומר שהוא הבסיס השני, עלותו 5 ₪ ל' רכשנו אותו במיליונים"
(ראה: עמ' 166 ש' 26 עד עמ' 167 ש' 11 לפרוטוקול).

·
תמיכה נוספת מוצאים הנאשמים בעובדה כי ברשותה של הנאשמת 3
כל ההיתרים הנדרשים על פי דין, לרבות אשיור בדבר היתר רעלים – נ/36, על מנת שיכירו בה כמפעל יצרני הרשאי לייצר מדללים על פי דין.

·
עוד מפנה ההגנה גם ל-נ/24-נ/27,המאששים את טענת הנאשמים ביחס לייצור מדללים לשנים 2001-2002, מהם ניתן ללמוד, כך ההגנה,
על פועלם של הנאשמים לכל השנים, קרי עד לחודש יולי 2005.
·
כמו כן, מפנה ההגנה לעדותו של העד מטעמה מר
עדי שייקס – סוכן מכירות של חברת גדות כימיקלים.

עדי שייקס עבד בתקופה הרלבנטית ולפניה, כסוכן מכירות של חברת גדות מסופים לכימיקלים בע"מ, אשר עיקר עיסוקה ביבוא, שיווק ומכירת כימיקלים לתעשייה, בין היתר, למפעלים העוסקים בייצור מדללים.
מר שייקס מעיד: " מכיר את הנאשמים, הכרות עיסקית, מתחילת שנות ה-2000, בהתחלה עבדנו לגבי חומרי ניקוי , מדללים לצבעים, יודע שחברתם עסקה בייצור נייר , היו להם שינויים, והמשכנו לספק להם חומרים לייצור. ב-2000 התחלנו לעבוד עד 2004 – 2005 זה היה. עבדתי איתם כ 5-4 שנים.
( עמ' 289 שורות 22-23, עמ' ).

בהתייחס לתקופה נשוא כתב האישום, אישר מר שייקס שבמהלך התקופה האמורה רכשה הנאשמת 3 מגדות חומרי גלם בכמות של מאות אלפי ליטרים וציין כי הכמויות הרשומות סבירות לעסק שמתעסק בטינרים, בסך כולל של
3.2 מליון ₪
(ראה נ/19 ו-נ/
34 ו-נ/35 המלמדים על ריכוז רכישת המוצרים מחברת גדות מסופים וכימקלים על ידי נאשמת 3).

גם המאשימה מציינת בסיכומיה (בעמ' 117) כי " אין מחלוקת בין המאשימה לנאשמים בדבר רכישת טולול על ידם".

ההגנה מלינה על כך כי התביעה לא הביאה כל ראיה של ממש, מה נעשה, כביכול לטענתה, בראיה, בכמויות גבוהות אלו של חומרי גלם, כולל חומרי גלם נוספים, כדוגמת שמנים וכו', אשר כאמור
נרכשו על ידי הנאשמת 3, לטענתם
לצורך ייצור מדללים.

מר שייקס, בעדותו מבהיר ומסביר גם את הליך ייצור המדללים:

מר שייקס מעיד כי אין הבדל בין מפעל גולד מדללים למפעלים דומים עימם הוא עובד ומתאר, מניסיונו, את תהליך ייצור המדללים הלכה למעשה.

" מכיר מפעלים דומים לגולד, הם נראים אותו דבר גם לגבי כ"א, מדובר בכימיה לידור, פולידיל, לשם. מדובר בחצר, מיכלים, לייצר טינר זה לא כרוך בהרבה, צריך מיכל רצוי משאבה ואדם מדובר בערבוב של שניים שלושה חומרים, או חומר אחד, כי הטולאן הוא חומר גלם-טינר 100% או 80 בתחום הצבעים.

מערכת היחסים הייתה כמה שנים, כולל 2004-2005, לא התעורר בי ספק שהמפעל שקונה ממני חומרים בהיקף של מאות ליטרים בשנה, מייצר מדללים
(צ.ל "לא מייצר מדללים" הערת הסנגורים)
ידעתי שהם קונים טולון כדי לייצר מדללים"
(ראה: עמ' 291 שורות 14- 20 לפרוטוקול).

ובחקירה חוזרת משיב " אמרתי שאני מניח שגולד עוסק במדללים, זו הנחה הגיונית"
(ראה:עמ' 292 שורה 15 לפרוטוקול).

כמו כן מאשר כי לצורך רכישת כמויות אדירות של טולאון/טולול צריך לקבל אישור היתר רעלים מהמשרד לאיכות הסביבה, כפי שהיה ברשות נאשמת 3 (נ/36).

ב"כ הנאשמים טוענים כי המדובר בעד אשר מכיר את נאשמת 3 זה מקרוב, מגיע אליה פעם בשבועיים, מבלה בשטח ולא מעלה ולו בדל של ספק כי איננה מייצרת מדללים. ברור לו שהיא עושה כן גם כאשר משווה את הנאשמת למפעלים דומים, אשר מייצר מדללים עמם הוא עובד.

חיזוק לאמירותיו של מר שייקס, לעובדה כי כל שצריך לצורך הכנת מדללים זה חצר, מיכלים, משאבה וערבוב של שניים שלושה חומרים יחדיו, מוצאת ההגנה הן בעדויות
הנאשמים והן בחוות דעת של המומחה מר אריה לייבה.

·
עדויות עובדים ולקוחות

– כתמיכה לטענת ההגנה
לטענת ההגנה, המאשימה לא הצליחה לסתור ו/או להפריך
את העדויות שמפורטות להלן:

מר יוחנן מסילתי
ב"כ הנאשמים ערים לעובדה כי העד העיד על תקופה שקדמה לתקופה הרלבנטית לכתב האישום, יחדד עם זאת, לטענתם יש בעדותו כדי להשליך אור על העובדה כי מיום הקמת מפעל גולד מדללים (שלהי 2000) ייצרו שם מדללים.
"הייתי ממלא מיכלי טינר וטרפנטין
וכשהגיעו מיכליות, הבאתי צינוריות כדי למלא את המיכלית. היה של 1,000 ליטר, חצי ליטר ו-20 ליטר פח" (ראה: עמ' 301 שורות 7- 8 לפרוטוקול).
מר יוסי לוי
להלן הציטוטים מתוך חקירתו הראשית אליהם מפנים ב"כ הנאשמים:
"אמרו לי שאקח מהם טינר וכך עשיתי. ביקשו שאעשה להם תיקוני מסגרות בגולד, הייתה להם מלגזה קטנה שדפקה את דלת השער ותיקנתי, גם עשתה חור במיכל טינר גדול-מיכל מיגון שהדלת נפלה מהמסילה תיקנתי".
(עמ' 294 שורות 13-14).

ובעמ' 294 שורות 11-14:

" קיבלתי מהם תמורה, טינר, בערך 6 חביות קיבלתי במשך שנתיים. הטינר משמש אותי לדילול צבע, מנקה את הברזל שמגיע עם שמן מהמפעל, לפני צביעה אני מנקה.
פעם אחרונה שלקחתי מהם טינר היה כשפירקתי את הגגון כשמסר את המגרש, כשהמפעל נסגר. אכן הייתה חבית טינר וג'ריקן של 18 ליטר קיבלתי".

בעמ' 295 שורות 13-14 מעיד הנ"ל:

" לא בדקתי מה יש בתוך המיכלים, משער שיש בהם טינר, מאחד מהם הוציאו עבורי טינר, זה היה שכלא היו הפועלים. האבא הוציא לי טינר מהמיכל".

לפי ההגנה, המדובר בעדות אותנטית המלמדת כי סמוך מאוד לסגירת המפעל, עת היו ככל הנראה הנאשמים שרויים במעצר, הגיע מר לוי לבצע עבודה ובתמורה לכך כפי שנעשה בעבר, מקבל טינר, מאביהם של הנאשמים מתוך מיכל שהיה במפעל.

מר שמעון שריקי.
מר שריקי העיד כי היו לו קשרי מסחר עם הנאשמים, רכש מהם בתקופה הרלבנטית, בכמות קטנה מדללים:
"אני מכיר את הנאשמים, היו בינינו קשרי מסחר. אני עומד בראש חברה שנותנת שירותים לתעשיית רכב, הם מכרו מדללים, חומרי שטיפה למנועים, לרצפות, למכונות וזה מה שקניתי מהם ב- 2004-2005
" (ראה: עמ' 305 שורות 14-16 לפרוטוקול).
כמו כן, מפנים לכרטסת הלקוחות של חברת "בלו סקיי" חברתו של שמעון, אשר שסומנה נ/38.

מר אלחאטר עדנן
הנ"ל, מסגר שנתן שירותים לנאשמת 3 וקיבל בתמורה טינר, העד
אישר כי המיכל
המכיל טינר, אשר גם הוגש לבית המשפט הנכבד וסומן נ/15 נמצא אצלו בעסק והוא קיבל אותו מהנאשמים ביחד עם מיכלים נוספים.
נאשם 1 במהלך עדותו אף הפנה למיכל (נ/15 ) אשר הינו דוגמא של מדלל שיוצר אצל הנאשמת 3 וכך הסביר:
"במסגרת שיחזור חיי והמפעל, אנו ניגשים ללקוחות שמכרנו מהם, ניגשתי עם עוה"ד למסגרייה מאשדוד שרכשה ממני את המדללים, ומצאנו שם כמה קרטונים של טרפנטין מינרלי, שעליו מופיע הפירמה – גולד. מיועד לדילול צבע אצל המסגר".

מר מנחם שביט
הבעלים של המפעל "תעשיות שביט בע"מ" אשר רכש מהנאשמים מדללים לפני התקופה הרלבנטית, נתבקש ע"י הנאשמים לבנות עבורם משאבה שתסייע להם בעבודתם.
לפי ההגנה , הגם שעדותו מתייחסת לרכישות שקדמו לתק' כתב האישום, לדידם ישבכך כדי ללמד על העובדה כי נושא ייצור המדללים אצל נאשמת 3היה מהקמת המפעל.
כמו כן, עד זה גם מאשר כי הנאשמים היו עימו במגעים בשנים 2004-2005 על מנת שיבנה עבורם משאבה שתייעל את עבודתם בגולד מדללים:
" היו מגעים לגבי ייצור הציוד, זה היה במהלך 2004, תחילת 2005, ביקשו ממני לייעל מעבר נוזלים במפעל, לקצר זמנים של העברות ממיכלים, רצו הצעת מחיר לקיצור זמנים, תכננתי למרות שזה לא יצא לפועל".
(ראה: עמ' 320 שורות 23-25
לפרוטוקול).

מר אורי נחמיה.
הנ"ל עובד בחברת זיק אש, אשר בדקה הן לפני התקופה הרלבנטית והן בתקופה הרלבנטית את אמצעי הבטיחות של נאשמת 3.

"אני עובד בחברה לציוד כיבוי אש, נותן שירות. זיק אש. סיפקתי לנאשמים ציוד כיבוי ושירות, וכל מה שנדרש על ידי שירות כיבוי אש.
אני מזהה את נ/29. מסמך שאתה מציג לי הוא אישור להתקנת מערכות כיבוי אש אוטומאטיות בקצף במיכלים שיש בהם חומרים מסוכנים. רשות הכיבוי דורשות להתקין מערכות כיבוי אוטומטיות....חשבונית מוגשת ומסומנת נ/43. אישור על תקינות סידורי כבאות מוגש מסומן נ/44. ... לאחרונה ביקרתי במקום היה בסוף 2005 כמדומני. היו כמה ביקורים, ובכל פעם שהייתה להם בעיה או באתי ופתרתי אותה. החברה עסקה בסבונים נייר טואלט והמשיכה בחומרים מסוכנים". (ראה: עמ' 326 ש' 24 עד 324 ש' 17 לפרוטוקול).

בחקירה נגדית
: אישר הנ"ל כי "חוץ מחשבונית ואישור מאז 2004, אני לא רואה בדיקות אחרות".
אך יחד עם זאת ציין:
" אני כן עשיתי בדיקה. ישנם מקרים שהיו קלים ולא חייבתי.
נתתי להם אישור לשנת 2005. אני נמצא במאה מקומות בכל חודש.
ש. אתה ביצעת בדיקה כפי שביצעת בשנת 2004, גם בשנת 2005.
ת. היו תיקונים שביצעתי מבלי לחייב, כי היה אלה היו תיקונים של שירות".

(ראה: עמ' 327 ש'23-21 לפרוטוקול).

גב' סמדר מסלם
ב"כ הנאשמים טוענים בתגובה לטענת המאשימה המבקשת להסתמך על התכחשות סמדר מסלם (אחותם של הנאשמים), בחקירתה במשטרה בדבר רכישת נפטא (ת/65-ת/66)

, כראיה לביצוע עבירה, כי אין מדובר בסתירה מהותית.
כך למשל בדבר העובדה כי בעדותה טענה שלא ראתה ייצור מדללים העידה סמדר :
"עניתי שלא ראיתי שמפעל גולד מייצר משהו, תשובתי לגבי מי מייצר בגולד את חומרי הניקוי או הדילול ועניתי שמאמצע 2003 לא ראיתי פיזית מישהו שמייצר חומרי דילול אבל לפני כן היו עובדים במפעל" (עמ' 125
שורות 18- 20 לפרוטוקול).

בהודעה שמסרה ביום 5.7.05 (ת/65) העידה סמדר
:
" שאלה מה נמצא במתחם של גולד.
תשובה: יש קוביות שזה כמו מיכל עם סורגים אני יודעת שיש בתוך הקוביות לפעמים חומר נוזלי ולפעמים הן ריקות" (עמ' 3 שורות 59-60).

בעוד המאשימה מוצאת בתשובת העדה "לא
יודעת" ראיה לביצוע עבירה, ההגנה סבורה כי לא ניתן להסתמך על תשובה זו , שכן לדידם, במדובר בתשובה כנה ואמיתית , שהרי העדה שימשה כפקידה ואשר מקום עבודתה היה בקומה השנייה של המפעל, במרחק רב מן המיכלים. כמו כן שעות עבודתה הן
בין 8:30-12:30 בלבד, 3-4 פעמים בשבוע (ראה: עמ' 130
שורות 5-6 לפרוטוקול). לטענתם, לא ידוע לה מה מתרחש למטה, מה מספקים הנהגים, מה מושכים מהמיכלים, מה עוד וכפי שהעיד נאשם 2, רוב עבודתו הייתה אחה"צ, בשעות שסמדר לא נמצאת כלל.
ההגנה מפנה גם לעדותו של נאשם 2
(ראה: עמ'
251
שורות 5- 16 לפרוטוקול) שם מציין כי העדה נהגה להגיע בבקרים ויוצאת את המשרד בשעות הצהריים בין 13:00-14:00, ואילו תהליך הייצור היה מתבצע אחרי השעה 16:00 ובשעות הערב .

כמו כן, טוענים הסנגורים כי העדה לא היתה ערה להתרחשויות למטה מאחר
והמיכלים היו ממוקמים במרחק מן המשרד בו היא ישבה.

נ/39 - חוות דעת המומחה - מר אריה לייבה

ב"כ הנאשמים דוחים טענת המאשימה לפיה חוות הדעת של מר אריה לייבה הינה חוות דעת תיאורטית. לדידם, חוות הדעת נועדה ואכן מציגה כי באמצעות חומרי הגלם/ התוספים שעמדו לרשות הנאשמת, ניתן היה לייצר את כמות המדללים לה טענו הנאשמים.
לפי ההגנה , אין בייצור מדללים בסטייה זו או אחרת מהפורמולציות הנקובות בהצהרות המצורפות לבקשות הפטור כדי להוות את הראיה הנדרשת לצורך הרשעה באישום זה.
הנאשמים מוסיפים וטוענים שהמאשימה מנועה מלטעון כנגד ממצאי חוות הדעת, בין היתר, בהתחשב בכך שנטל ההוכחה בתיק זה חל על המאשימה ומשכך, אם וככל שמבקשת המאשימה לסתור טענות עובדתיות / מקצועיות של המומחה, פתוחה הייתה הדרך בפני
האשימה להביא חוות דעת מומחה מטעמה – דבר שלא נעשה.
ב"כ הנאשמים מפנים לממצאים הבאים מתוך חוות הדעת:



לעניין תהליך הייצור
:
"ייצור מדללים אינו מצריך אמצעים מיוחדים מעבר לחומרי הגלם, מיכלים וההיתרים מהרשויות השונות כגון היתר רעלים. מדובר בפעולת ייצור פשוטה, שבעיקרון מתמצה בשפיכת החומרים למיכל אחד וערבובו ע"י הזרמת אוויר.
ישנם יצרנים אשר נוהגים פשוט להזרים את החומרים למיכל, תוך כדי שינוע, ובכך למעשה מסתיים הליך הייצור.
כיוון שכך הם פני הדברים, צצו להם מספר מפעלים כדמות חב' גולד מדללים בע"מ, אשר מייצרים מדללים כמעט ללא כח אדם.
בהערת אגב אציין שככל שהדבר נוגע לאפשרות השימוש גם
"נפטא" כשלעצמה יכולה לשמש (ומשמשת בפועל) כמדלל, "טרפנטין", לכל דבר ועניין, לעיתים ללא כל תוסף".
(עמ' 2 לחוות הדעת)

בהמשך חוות הדעת , בעמ' 3 נרשם:
"ייצור מדללים אינו נעשה על בסיס פורמולציות קבועות או נתונות. כל יצרן עושה שימוש בתרכובות שונות זו מזו, בין היתר, ככל שהדבר נוגע למרכיבים ו/או לאחוז שלהם בתרכובת הכוללת...

במקרים רבים בתחום זה אנו נתקלים במספר מוצרים כדוגמת המוצרים שיוצרו ע"י חברת גולד מדללים, אשר למרות שהינם נושאים שמות שונים, בפועל החומר, ככל שהדבר נוגע להרכבו הכימי זהה או כמעט זהה ובסופו של יום הפעולה הנדרשת מהם דומה מאוד, קרי דילול והמסת שומנים.
השוואה בין כמות חומרי הגלם שנרכשו על ידי חברת גולד בשנים 2004 – 2005 לבין הפורמולציות השונות, מראה שככל הנראה לא ניתן היה ליצר את המוצרים בדיוק לפי הפורמולציות, בשל חוסר בחומרי הגלם כגון, טולואן, שמנים וכו' המופיעים בפורמולציות....
אבקש להבהיר כי "מסה קריטית" – הינה כמות החומר המינימאלית הנדרשת בחומר המוגמר על מנת שתהיה לו השפעה על תכונות המוצר הסופי.
הנני סבור כי למרות שהשימוש בטולאן שונה מהכמות הנקובה בפורמולציות, די בכמות שעמדה לרשות החברה בכדי להביא לתוצאה הרצויה לעניין המסה הקריטית.
יתרה מזו, רמת המוצר הסופי לא תהיה שונה בהרבה מרמת המוצרים בפורמולציות המוצהרת ובכל מקרה מדובר בייצור מדללים הלכה למעשה". (עמ' 3 ל נ/39)

ב"כ הנאשמים טוענים כי השאלה המרכזית העומדת לדיון הינה האם באמצעות חומרי הגלם/התוספים שעמדו לרשות הנאשמת 3, ניתן היה לייצר את המדללים בכמות הנפטא הנטענת.

ובהמשך מפנים לממצאי חוות דעתו של מר לייבה:
"בהחלט ניתן לייצר את כמות המדללים המפורטת בנספח ב', הן בשנת 2004 והן בשנת 2005, באמצעות חומרי הגלם שעמדו לרשות החברה, משמע ערבוב הנפטא עם הטולול/שמן/קרוסין, תוצאתו מדלל לכל דבר ועניין, גם אם וככל שהרכבו שונה מההרכב המפורט בפורמולציות.
כך, במידה ונפחית את כמות הטולאן כמפורט בנספח ג', אז אנו מגיעים לכמויות שתואמות את כמות הרכישה והייצור". (עמ' 3 לחוות הדעת- נ/39)

בהתייחס למחסור בכמות השמן לו טוענת המאשימה
רשם העד בחוות דעתו :

"בהתייחס לתפקידו של השמן בתהליך ייצור המדללים, תפקידו הכימי של השמן הינו להשפיע על התנדפות החומר בתעשיית המדללים. ...
יחד עם זאת שימוש בשמן למטרה זו עלול גם לגרום לפגיעה בצבע, על כן השימוש בשמן כמווסת ייבוש, לטעמי אינו רצוי ויתרה מזו, אי השימוש בו עדיף. מכל מקום, העדר שימוש בשמן אינו מעלה או מוריד, מאיכות המדלל ולבטח אינו שולל את זהות החומר כמדלל מבחינה כימית, כל שכן כאשר מוסיפים טולול/ טולאן".

ב"כ הנאשמים מתנגדים לטענת המאשימה לפיה חזר בו המומחה ממסקנותיו בחוות דעתו במהלך עדותו בפני
ביהמ"ש. לפי הסניגוריה המומחה חזר על ממצאיו ועל מסקנותיו כפי שהופיעו בחוות הדעת.

בין יתר ההפניות הפנו הסנגורים
לתשובות הבאות שמסר העד לשאלות התובעת:

לנושא המחסור בשמן השיב המומחה:
"לשאלה אם הייתי בודק אם נרכש מספיק שמן ב- 2004, הייתי מגיע למסקנה שלא ניתן לייצר את המוצרים, אפילו אם יש את כמות הטולול הנדרשת, משיב שבנושא השמן אני סקפטי, כי השימוש בשמן והמוצרים היא אלטרנטיבה לא מוצלחת ליצרנים לא מקצועיים שהשתמשו בשמן ע"מ לווסט את רמת הנדיפות של המוצר, לדעתי זה מזיק יותר, לכן לא התייחסתי לנושא" (עמ' 312 בפרוט' שורות 13-17).

ובעמ' 314 שורות 6-14 מציין המומחה:
"משיב שהם לא השתמשו בשמן לפי הנתונים שנתנו, ניתן היה לייצר את המוצרים ללא שמן, לא נרכשו התחליפים לשמן, לא ניתן לייצר זאת לפי הנוסחאות של הנאשמים, אלא אפשר ללא שמן, ועדיין זה היה טרפנטין".
"לגבי הצהרת הנאשמים, לא ניתן לייצר טרפנטין מינראלי לפי הנוסחה שבנספח א', אם נאמר שהשתמשו בשמן אך לא קנו, משיב שזו שאלה מקצועית, התוספת של שמן וטרפנטין המינראלי יכולה לגרוע מאיכות הטרפנטין אך יתכן כפי שנהוג אצל יצרנים ע"מ לתת לנוסחאות שלהם סוג של נפח והרגשה שהם עושים משהו שיותר מסתם לערבב חומר או שניים, יש להם תחושה שאם יוסיפו חומר לנוסחה זה יראה יותר טוב, רוב האנשים לא מוסיפים שמן.

אם מוצגים בפני
נתונים שהנאשם אמר שהשתמש בשמן כדי לייצר טרפנטין מינראלי, למרות שרואים שלא היה לו שמן, משיב שיש לשאול שאלה זו את הנאשם.
לטענה שיוצא מכך שמאחר ולא השתמש בשמן, הוא לא ייצר טרפנטין משיב שמסקנתי שונה שיכול היה לייצר טרפנטין אך ברמה נמוכה ללא שמן".

ביחס לשאלה שהפנתה אליו ב"כ המאשימה ולפיה גרסת הנאשם בבימ"ש הייתה שלא בכל חומר שייצר השתמש בכל החומרים שרכש, העיד המומחה:

"אם הנאשם אמר בביהמ"ש שלא היה בכל חומר שייצר את כל החומרים שרכש, עמ' 211 ש' 14 לפר', כלומר שהחומרים לא היו מורכבים מאותם חומרי גלם, זה לא משנה ממסקנתי שהם יכלו לייצר.
הם יכלו לייצר את המוצרים וישמשו למטרתם"

ובהמשך ( בעמ' 316 שורות 12-21) העיד
:
"הנאשמים להערכתי ייצרו מדללים, יתכן שלא הביאו בפני
את כל הנתונים, אם הנאשם אומר שלא השתמש בכל החומרים משיב שאיני יודע כיצד להתייחס לשאלה, זה לא משנה מסקנתי, הם כן יכלו לייצר מדללים, הם ייצרו את המוצרים ללא בקרת איכות, יש פערים בכמויות ובנוסחאות, המפעל עבד בצורה פרטיזנית, ללא קבלת החלטות ובקרת איכות, אלא מה שהיה במפעל.
לא יתכן שהם לא ייצרו, יש הרבה מפעלים שקונים טרפנטין ישירות מאחד הספקים הגדולים, והם מעבירים מאריזה גדולה לקטנה ומוכרים זאת לחנויות, כמו אציטון, לא עושים שום פעולת ייצור, אלא חלוקה לאריזות קטנות. אם הנאשמים טוענים שהיו גוף יצרני וכן השתמשו בחומרי גלם שונים, למרות שלא נראה שקנה, למרות זאת מסקנתי לא משתנה משום שכל הייצור היה מאוד פרטיזני איני יודע לגבי אמירותיו אם הן אמת או לא. גם לפי נספח א' וגם לפי הצהרתו לא יוכל לייצא את המוצרים לפי הנוסחאות שלו".

טענה נוספת של ההגנה הינה כי המשקל הראייתי המיוחס ע"י התביעה לדף הנוסחאות הינו רב מידי וכי אינו עומד בקנה אחד עם נטל ההוכחה הרובץ על שכמי המאשימה במשפט פלילי.
בסיכומיהם, טוענים הסנגורים כי
המאשימה מבקשת לקבוע כעובדה שהוכחה מעבר לכל ספק סביר שלא בוצע ייצור של מדללים כלל, כל זאת בהתבסס על כך שיתכן ולא עמדו לרשות הנאשמים חומרי הגלם / התוספים במלוא הכמות הנדרשת לצורך ייצור המדללים, בהרכב הקבוע בדף הנוסחאות שנמצא ברשותם, כל זאת כאשר לטענת ההגנה, אין ברשות התביעה ראיות המצביעות על אספקת הנפטא לארגון ו/או לכל גורם אחר, אלא לכל היותר בשיעור קטן מהכמות הנטענת (כ-9%) . כמו כן, טוענים כי
הובאו עדויות לעניין חומרי הגלם / התוספים, העידו לקוחות שרכשו מדללים בתקופה האמורה ואם לא די בכך, הובאה עדות עד מומחה אשר הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שבאמצעות חומרי הגלם / התוספים שעמדו לרשות הנאשמים, ניתן היה לייצר מדללים לכל דבר ועניין.
לטענת הנאשמים, המאשימה מבקשת לייחס לרשימת הנוסחאות משקל רב, אשר אין ולא ניתן לייחס לה, לבטח שלא במסגרת הליך פלילי, בהתחשב בנטל בו על המאשימה לעמוד ומכלול הראיות בתיק.

בהמשך, טוענים
כי תמוהה
כיצד המאשימה מעלה טענה בהתייחס להרכב כימי בעוד שהיא עצמה לא עמדה בנטל המוטל עליה, שכן לא רק שה"נפטא" אינה מוגדרת בהרכבה הכימי בגין אותה תקופה, המאשימה עצמה לא הציגה ראיות שיאשרו שה"נפטא" העומדת במרכז ההליך דנן, נכללת בהגדרות שנכללו בצווים נכון למועדים האמורים, כגון "דלק", "בנזין" וכו' – הגדרות בדין, שחובה וחזקה לעמוד בהן לצורך החלתו, בניגוד לנוסחאות המשמשות ליצור מדללים, אשר כעולה מחומר הראיות, אין כל חקיקה ו/או נוסחות ו/או תקינה המחייבת לדבוק בהן.

יתרה מזו, טוענים, כי המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשמים בעבירה של קבלת דבר במרמה,
שמקורה בהצהרה שהוגשה למר צביקה שמש ושאיננו עוסקים במשפט שבמרכזו עבירות כלשהן לענין הגנת הצרכן ו/או איכות המדלל / המוצר הנמכר.משמע, עסקינן בקבלת דבר במרמה אך ורק אם וככל
שקיימת סטיה מהצהרתם לשימוש בפועל.

בהקשר זה, מדגישים
שגם בהצהרות אשר הוגשו למר צביקה שמש, צוין במפורש שמרכיב הנפטא במדללים נע בין 60% עד 90% נפטא.

לפי ההגנה, גם במסגרת ההצהרות / בקשות – הבהיר הנאשם 1 שאינו כבול לנוסחא מוגדרת וסגורה.
משכך, אין המדובר "בהצהרה שיקרית" כפי שמבקשת המאשימה לייחס לנאשם 1, מאחר שכפי שהצהיר שהוא משתמש בין שישים אחוז לתשעים אחוז נפטא, כך עבד הלכה למעשה.

למרות
שברשות הנאשמים נמצא דף הנוסחאות, ייצור המדללים לא נעשה
על פיו ועל פיו בלבד.
כפי שחזר וטען גם נאשם 1, בהתייחס לאותו דף נוסחות (צורף לנ/ 39):
"אני אומר שלא ייצרתי לפי נוסחאות אלה במדויק"
(עמ' 213 ש' 13 לפרוטוקול).

מכל מקום, לפי ההגנה, אין נפקה מינה, אם ייצרו הנאשמים מדללים על פי הנוסחאות או לאו. שכן לדידם, לא ניתן לבסס את טענת המאשימה לענין העדר ייצור על סטיה מדף הנוסחאות.
טענות ההגנה לנושא החשבוניות


לפי ההגנה, היה על המאשימה להוכיח בראיות, שאכן החשבוניות שהוצאו ללקוחות , הינן חשבוניות כוזבות כטענתה, ושבפועל לא נמכרה הסחורה, להבדיל
מליקויים בלבד בצורת החשבונית, או הפרוט הנכלל בה.

הנאשמים אינם חולקים על כך שיתכן וקיים ליקוי כלשהו באופן הוצאת החשבוניות, קרי בפרוט שמו של הלקוח, הרשום על גבי החשבונית, וכן טוענים שלא היה בליקוי האמור בכדי לגרום לנזק כלשהו לאוצר המדינה, שכן לדידם , הנאשמים שילמו את כל מס העסקאות בו היו חייבים, כאשר מאידך, הלקוחות, לא קיזזו את התשומות, כפי שהיו רשאים לעשות, אם וככל שחפצו בכך.

לאישוש דברים אלו מפנים ב"כ הנאשמים לדברי החוקר מר אביב כהן,
ממחלקת חקירות במע"מ ת"א
:
"מע"מ העסקאות שגולד הוציאה דווח במלואו, רוב העסקאות שולמו, מדובר בעסקאות ותשומות-תשלום אפס" (עמ' 28 שורות17-18 לפרוטוקול).
וכן:
"אין לנו טענה לקיזוז תשומות פיקטיביות בגולד". (עמ' 29 ש' 6 לפרוטוקול) .

לטענת הנאשמים, לא הובאו על ידי המאשימה ראיות אשר יש בהן בכדי לתמוך במסקנתה הגורפת, שכל החשבוניות, ללא יוצא מהכלל, הינן חשבוניות כוזבות שלא משקפות עסקה כלשהי, מעבר לטענה שהחשבוניות הוצאו באופן שאינן כוללות את פרטיו הנכונים של הלקוח.
בהמשך טוענים , כי הליקויים הנ"ל אין בהם כדי להוות בסיס ראייתי לטענה שהחשבוניות האמורות אינן משקופות עסקה של מכירת מדללים ללקוחות האמורים, בהתחשב במכלול הראיות הנוספות, מחד, עדויות של הלקוחות עצמם ומאידך, העדר ראיות נוספות מטעם המאשימה אשר יכולות לאשר שהסחורה האמורה, קרי הנפטא, נמכרה לגורמים אחרים – בכמויות הנטענות.

יתרה מזו, טוענים הסנגורים כי
כל משיכה של נפטא מבז"ן מהווה עבירה עצמאית, בגינה על המאשימה להוכיח את מרכיבה, העובדתיים והמשפטיים, דבר שלא נעשה, כך גם לענין החשבוניות האמורות, היה על המאשימה להביא ראיות לענין טענתה בגין כל חשבונית וחשבונית, או לכל הפחות בגין חלקן הארי – בעוד בפועל, לא הובאו, כך ההגנה,
על ידי המאשימה ראיות קונקרטיות לחשבוניות עצמן, המאשרות שלא עמדה מאחוריהן עסקה.

כמו כן, הנאשמים מוסיפים כי כעולה מחומר הראיות, הנאשמים פעלו באותה דרך גם בתקופה שקדמה לתקופה נשוא כתב האישום – קרי, מכירת המדללים ללקוחות ערבים כנגד חשבוניות שהוצאו בדיוק באותה מתכונת, משמע, תקופה בגינה אין למאשימה טרוניה ו/או טענה כלשהי ומשכך, יש באמור, לפי ההגנה,
בכדי לחזק את טענת הנאשמים שאין באמור בכדי להוות ראיה התומכת בגרסת המאשימה, כל זאת בנוסף למשמעות שיש לעובדה זו לענין המרכיב הנפשי – הכוונה הפלילית הנדרשת.

לגרסת הנאשמים אין המדובר בחשבוניות כוזבות שכן מ נ/3 עולה כי עוד ב 10.5.04 אישר נאשם 1 כי השיווק למפיצים פלשתינאים.
בעניין זה הנאשמים גם מפנים ל נ/21 המלמד לטענתם , כי רשימת הלקוחות משנת 2003 זהה לרשימת לקוחות משנת 2004 ו-2005.

עוד מפנים הסנגורים למוצג נ/5-
לדיווח הרבעוני אשר הוגש למכס, למר צביקה שמש, שם מציין נאשם 1 :
"שינוע והפצה למגזר הערבי מתבצע:
א.
חלוקה בצוברים (קוביות 100 ליטר לשימוש חוזר)
ב.
על ידי מיכליות 20 אלף מסוג קנוורט"

בעניין זה העיד מר צביקה שמש
:
"במסגרת הבקשה לפטור שצורפה לתצהירי, נספח 2, צורפה גם רשימת לקוחות של גולד שמופנית אלי, היא של לקוחות מדללים, לא הייתה לי שאלה בעניין זה. הייתי מודע שלקוחות גולד הם גם ערבים מהשטחים, זאת על פי הצהרתם". (עמ' 101
שורות 10-14 לפרוטוקול, ההדגשה של הסנגורים).

בעניין זה גם מפנה ההגנה גם לחשבוניות
שצורפו לחקירת נאשם 1 מיום 8.9.05 - ת/13 המלמדות לשיטתה
כי הוצאת החשבוניות באותה מתכונת התבצעה עוד לפני חקיקת צו המטיל בלו על נפטא.

ליבה של טענת ההגנה בנושא זה הינה כי גרסת המאשימה בדבר הוצאת חשבוניות כוזבות לא גובתה על ידה בשום ראיה
פוזיטיבית לעניין זה, אלא מבקשת להתבסס על
טענתה להעדר יצור מדללים (אשר גם בגינה ,לפי ההגנה,
לא
הובאו ראיות פוזיטיביות כלשהן).

החשבונות הינן חשבוניות כדין וחזקה שכך

לפי הסנגורים, מתוך הפסיקה העוסקת בחשבוניות כוזבות, קיימים
שלושה מקרים הדנים בסוגיה זו:
האחד
- חשבונית שהוצאה, כאשר אין עסקת אמת מאחוריה.
השני
- החשבונית שהוצאה לא כללה את הפרטים הדרושים על פי הוראות הדין.
השלישי - כאשר החשבונית הוצאה על ידי גורם שלא היה צד לעסקה.

לפי הסנגוריה, בענייננו, מבקשת המאשימה לקבוע שעסקינן בחלופה הראשונה, קרי שהחשבונית שהוצאה, אינה משקפת עסקת אמת מאחוריה, מאחר והסחורה לא נמכרה ללקוחות הערבים. לעניין זה, נטען
שלא הובאו על ידי המאשימה ראיות כנדרש, מאחר ולא הובאו על ידה ראיות המורות למי כן, כטענתה, נמכרה הסחורה האמורה, בכמויות הנטענות ומאידך, לא הובאו על ידה ראיות כלשהן המורות שהסחורה לא נמכרה ללקוחות הערבים.

בהמשך טוענת ההגנה, לכל היותר עסקינן בליקוי נשוא המקרה השני, שהחשבונית אשר הוצאה לא כללה את הפרטים הדרושים על פי הוראות הדין, בענייננו את שמו המלא ופרטיו של הלקוח.
במקרה שכזה, אין ולא ניתן לקבוע, לפי ההגנה, קביעה עובדתית, שחשבונית שאינה כוללת את הפרטים הנדרשים, אינה משקפת עסקה מאחוריה, וגם הוראות חוק מס ערך מוסף, אינן קובעות קביעה שכזו.

הסנקציה שקובע סע' 38 לחוק מס ערך מוסף במקרה שכזה, הינה לכל היותר, שלילת זכותו של העוסק לקזז את התשומות.
בהמשך מפנים ב"כ הנאשמים להוראות מס הכנסה
(ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973 ולתקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ו-1976 וטוענים כי ככל


שהדבר נוגע להוראות ניהול ספרים, חשבוניות המס, אשר הוצאו על ידי הנאשמת ללקוחות, עונות על הוראות ניהול ספרים לענין מה על חשבונית מס לכלול במסגרת הפרטים האמורים וכי
אין בהן ליקוי כלשהו. כן נטען כי פרט ל"שם הלקוח ומענו" – דרישה צורנית, לדידם כל התנאים ממולאים ומשכך אין המדובר בליקויים מהותיים.
יתרה מזו, הסנגורים מפנים ל הוראות חוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה,
לפיהן מוקנות לפקיד השומה ולמנהל מס ערך מוסף סמכויות לנקיטת הליכים במקרים בהם פנקסי חשבונות מנוהלים שלא בהתאם להוראות ו/או שמוצאות חשבוניות שלא כדין. מהעובדה שלא הועלתה כנגד הנאשמת טענה לענין זה על ידי מנהל מס ערך מוסף ו/או פקיד השומה, שכן
לא ננקטו כל הליכים בגין טענה לליקויי כלשהו בניהול פנקסי הנהלת החשבונות, והחשבוניות כחלק בלתי נפרד מהם, למדה ההגנה כי גם אליבא דרשויות מס ערך מוסף ומס הכנסה
אין כל פגם / ליקוי מהותי בחשבוניות בנסיבות האמורות, ומשכך לא ניתן לטעון שיש בפגם ליקוי כאמור בכדי להצביע על כך שחשבוניות אלו לא משקפות עסקה כלשהי, כטענת המאשימה.

לפי ההגנה, במקרה בו הרשות, האמונה על ניהול הספרים, לא מצאה לנכון לפעול במסגרת סמכויותיה האמורות ולהורות על פסילת הספרים והטלת הסנקציות האמורות, לבטח כאשר עסקינן בתיק בגינו התנהלה חקירה, משמע, תיק בו עסקה הרשות, חזקה שלא ראו באמור ליקוי מהותי ומשכך, גם מנועה המאשימה מלטעון טענות סותרות למצב האמור.

לחיזוק טענתם כי רשויות המס לא מצאו כל ליקויים בחשבוניות מפנה הסנגוריה לדוח ביקורת חוץ- ניהול ספרים- נ/3,שם

הובהר ונירשם במפורש על ידי המבקרים שהשיווק הינו ל"מפיצים פלשתינאים", ובמסגרת בדיקת ספרי הנח"ש נבדקו גם
כולל חשבוניות מס / קבלה – בגינן נירשם על ידי המבקשים, קוד "1" – משמע, שלא נמצא ליקוי כלשהו.

הסנגורים הפנו לדברי הנאשם בביהמ"ש שם הסביר כי הסיבה לאי רישום כנה של שמות הלקוחות נבעה מחוסר רצונם של לקוחותיו מאחר ופחדו להחשף בפני
הרשות, יחד עם זאת, סכום העסקה הוא הסכום האמיתי של העסקה שהתבצעה בפועל. (ראה עמ' 227
שורות 14-16וכן עמ' 237 שורות 6-9 לפרוטוקול).

הלקוחות הערבים

לפי ההגנה המאשימה אינה יכולה , ללא הצגת ראיות /טענות עובדתיות לפגום בעדויות עדי ההגנה .

לדידה של ההגנה, עדויות עדי ההגנה לא נסתרו ו/או הופרכו, בכל דרך שהיא ויש בהן בכדי לחזק ולתמוך בטענתם של הנאשמים לעניין צורת הפעילות, מכירת המדללים ללקוחות הערבים, צורת התשלום במזומן ובקשתם של הנ"ל שלא להופיע על גבי החשבוניות המוצאות בגין מכירות אלו.
בנוסף מפרטים כי גם אם וככל שעלה בידי הנאשמים לאתר לקוחות אלו בשלב מאוחר, דבר אשר יתכן ויש בו בכדי לפגוע במידת מה ממשקלן של עדויות אלו, אין ולא ניתן להתעלם מהן, על אחת כמה וכמה, גם כאן, בהתחשב במשקל המצטבר של הפערים הראייתיים.

בהמשך מסבירים כי אומנם לא פעם נשמעה עדותם דומה, אך האמור נובע ממנטאליות, דרך חיים ובסופו של יום, עבודה במתכונת דומה מאד – הזמנת מדללים, קבלתם במחסומים, תשלום במזומן וחלוקתם באזורים שונים.

בסיכומיה הציגה הסנגוריה ציטוטים מתוך עדויות עדי
ההגנה - הלקוחות הערבים , במהלך עדותם בפני
בהימ"ש. להלן מראי המקום:

מר פדאללה דוחא - עמ' 206 שורה 19- עמ' 297 שורה
20 לפרוטוקול.
מר האוני
עלי חסאן
- עמ' 321 שורות
10-26 וכן עמ' 322
שורות 17-24 לפרוטוקול.
מר עבדאללה מוחמד אל חייט – עמ' 323 לפרוטוקול.
מר איאז סמיר ביראווי - עמ' 307 שורות 1-7 לפרוטוקול.
מר עטף מחמוד עבד אל אדין -עמ' 308 שורות 13-18 לפרוטוקול.
מר מוחמד צ'וחה מדיר אל סודא -


עמ' 303 שורות 10-18וכן עמ' 304 שורות 7-12 לפרוטוקול.

תמיכה נוספת לטענת הנאשמים מוצאת הסנגוריה בעובדה כי הנאשמים הצהירו בדיווחים למר שמש ממחלקת הבלו שלקוחותיהם הינם ערבים וכי התקבולים הם במזומן. ושבים ומפנים הם לראיות שפורטו זה מכבר, נ/3 , נ/5 ולחשבוניות שצורפו ל ת/13.

ראיות נוספות אליהן מצביעה הסנגוריה כתמיכה לגרסתה הן הראיות שהובאו מצדה לעניין הובלת המדללים למחסומים לשם העברתם ללקוחות שהעידו מטעמה.

לפי ההגנה, המאשימה לא הציגה ראיות סותרות בנקודה זו.

אותן ראיות הן :
1.
עדות הנאשם 2
בפני
ביהמ"ש בעמ'
238 שורה 11 עד עמ' 239 שורה 13 לפרוטוקול. שם העיד כי היה נוהג לפגוש לקוחות קבועים במחסומים קבועים אולם, לעיתים, כשהלקוח היה מתקשר ומודיע שיש עוצר היה משנה את מקום המסירה. בהמשך תיאר כי אחיו, הנאשם 1 הוא זה שקיבל את ההזמנות. וכי היו לו ימים קבועים לדוגמא ימים א' ו ג' תרקומיה, חברון
ואזור בית לחם. מבחינה מעשית ציין כי לא היתה שום מניעה או בעיה להעביר את הסחורה שכן החומר מוזרם ע"י צינורות בנוכחות חיילים.עוד תאר כי ממוצע של הזמנה היה בין 10-20 אלף ליטר, מאחר והמשאיות של הלקוחות היו קטנות מזו שלהם לעיתים היו הלקוחות מעמיסים סחורה, נוסעים פורקים ושבים להעמיס עוד סחורה כאשר בינתיים הנאשם המתין להם. כמו כן תאר כי משך זמן הפריקה הוא כ רבע שעה עד 20 דקות.

2.
עדותו של העד עזרא בלס:
"יוסי היה מתקשר ואמר לי שיש מעטפה בתא הכפפות, בה היה רשום המדלל שאני צריך להעמיס, הכמות והסכום שאני צריך לקבל, בדר"כ זה היה אותו מדלל שהיה לו ריח חריף של דבק מגע, הייתי נוסע ליעד, בדר"כ למחסום קלקיליה, שם אדם קבוע, הוא רזה, כ- 1.80 עם שפם, בשם עלי, חיכה לי עם משאית עם כ- 12 קוביות של 1,000 לי', הייתי סופר את הכסף שקיבלתי כפי שהיה רשום במעטפה, ואז מפרק את הסחורה, העברתי בצורת משאבה או בגיטציה". (עמ' 287
שורות 7-13 לפרוטוקול)

3.
עדותו של העד יצחק מגלשוילי, הגם שהעיד על תקופה הקודמת לכתב האישום:
"הקשר שלי לאחים גבאי, הוא שהייתי עובד אצלם בחברה בתור נהג מחלק. מאוגוסט 2001 עד סוף 2002. תפקידי בחברה היה להעמיס ויוצא עם הסחורה לחלוקה. נושא יצור מדללים, לאחר שהייתי מסיים את החלוקה שלי, הייתי עוזר במפעל למלא את הסחורה, ועוד כל מיני דברים. במסגרת היותי נהג, העבודה כללה, עבודה במחסומים, אחת לשבוע הייתי נוסע לעטרות לחלק מדללים לטינר"
(עמ' 329 שורות 6-10 לפרוטוקול).

וכן:
"בעטרות למעשה לא הכרתי את אף אחד, כשהייתי מגיע לעטרות למחסום, אז המשאית כולה הייתה שלטים של "גולד", משאית שנהגתי בה. היה ניגש אלי אדם כדי לקבל את הסחורה, וכדי לאמת את זה הייתי מתקשר למפעל לפקידה שרה, האדם אומר שהוא בא למטרה מסויימת, אומר את שמו, פעם מוחמד ופעם אחמד, הייתי מתקשר לאבי או שרה והייתי אומר שהם נמצאים פה ורוצים את הסחורה, כל פעם הגיע לקוח שונה.
לפעמים האדם היה מגיע כמה פעמים. הלקוח היה לוקח את הסחורה, במעטפה היה רשום סכום הכסף, הייתי מוסר לו את המעטפה ומעביר לו את הסחורה עם המשאית, לאחר שקיבלתי את הכסף. העברתי מהקוביות שהן בנות 1,000 ליטר. יש ג'ק של 2.5 טון, מכניסים את הג'ק מרימים ומעבירים את הסחורה, בסביבות 8 קוביות כל פעם, לשאלה מדוע לא להעמיס במיכל, משיב שזה היה הנוהל וזו היתה המשאית שלי. לפעמים גם הייתי עוזר במילוי המיכל. פעם טרפנטין ופעם טינר, לפי הריח ידעתי, וגם יש מדבקה על הקוביה.אני מעביר קוביות שלמות לרכב השני."
(עמ' 329 שורה 19 עד עמ' 330 שורה 4 לפרוטוקול).



התייחסות הנאשמים לאופן בו החל הקשר העסקי בינם לבין הלקוחות:
נאשם 1 העיד בפני
ביהמ"ש :


" לגבי כל הלקוחות הערבים, הכרתי אותם והסברתי איך הכרתי אותם, במספר מפעלים, או דרך סוכנים, או שהגיעו אלי ישירות למפעל, או דרך שיווק שלי. באחת מהפגישות האלה הכרתי את אותו לקוח שרכש ממני את המדללים, כל אחד לפי השנה שהוא נכנס לעבוד איתי משנת 2001 עד 2005.
ש.לבוא ולומר שהכרת לקוחות או ייצרת מוצרים שונים מחומרים שונים זה ערטילאי.
ת.הלקוחות שקנו מהשטחים יגיעו להעיד.
ש.בתור בעל העסק ובתור מי שטוען שמכר שנים ארוכות לאותם לקוחות, תן פרטים של הלקוחות האלה. איך היית מתקשר איתו, ההתנהלות מולו, איפה הכרת אותו ואיפה נהג לקבל את שרכש ממך.
ת.הלקוחות שיגיעו לפה ולקוחות אחרים, אני לא יכול לענות לגבי עלי ספציפית, הוא לקוח שלי מזה שנתיים או שלוש שנים משנת 2002, רכש ממני מדללים...."
(עמ' 228 שורות 13- 25 לפרוטוקול).

הנאשם 1
מסר את הדברים הבאים כשנשאל מדוע זה
רק בשלב
המשפט הגיעו הלקוחות להעיד ולא חשף את זהותם קודם
לכן:
" ת. לא נכון. מתוך מאות לקוחות, אולי אלפי לקוחות ואם אבודד מס' עשרות ערבים מהשטחים, אני לא מסוגל לזכור איפה הכרתי איש זה, שמו המדוייק ואיזה שמות ביקש שאוציא לו. לקוחות שאני מכיר אותם ניגשתי אליהם עכשיו, ניגשתי למחסומים וביקשתי להפגש איתם. איתרתי אנשים המכירים אותם. במקרה של עלי יוסי אחי נכנס למזרח ירושלים לתוך השטחים וניסה לאתר את הלקוחות איפה שהוא חילק פחות או יותר, הוא נכנס לשטחים וביקש להתעניין. נעזרנו בחברים ערבים תושבי השטחים, אנשים שאני לא חושב שאני צריך לפרט את שמם.
העדים יגיעו לפה ואם ירצו לחשוף את מי שהצליח להביאם אלינו – הם יחשפו. העדים במצב רגיש ועדין....." (עמ' 229 שורות 10-2 לפרוטוקול).

בהמשך, תאר הנאשם כי במשך שנה וחצי הוא ואחיו עמלו למען איתור הלקוחות ושכנועם לבוא ולהעיד. כמו כן, הסביר כי בתקופה שהיה במעצר לא יכל להביא את שמות הלקוחות.

באותו הקשר העיד נאשם 2 כי תחילת הכרותו עם לקוחות ערביים מהשטחים החלה דרך מכר ממערך הדלק ברשות אשר הכיר לפני 15 שנים כשעבד בדור אנרגיה. בהמשך תאר שביקש מהשוטר שחקר אותו שיתלווה אליו ושיסע עמו לשטחים ושם יאתר את לקוחותיו.
הנאשם הסביר את הקושי באיתור בכך שבאותה העת היה הד תקשורתי שהבהיל את הלקוחות. בהמשך מסר את הדברים הבאים:

"ת.... לא נכון שביום השחרור לא ניסינו לאתר את הלקוחות. מיום שהשתחררתי, למחרת כבר נסעתי לאיזור רמאללה וניסיתי לאתר לקוחות. הבעיה היתה שאנשים דרך אותו בחור כלל לא רצו לדבר איתנו. זה שעשו מנפטה איזושהי פצצת מימן או משהו, בסדר, עד שנת 2000 לא היה את החוק אבל מאז שיצא החוק ...
אצל הערבים לא עובדת השיטה שאגיע לבקש שיבוא והוא בא. עובדת השיטה שהוא צריך לשאול את המשפחה, את הדוד את האבא, את השיח ורק אז אפשר להגיע אליו. ניצלתי את הקשרים שיש לי וביקשתי מאותו בחור שיגש ובשבילו הם יבואו. בהתחלה לא הסכימו לשמוע אותי. הם עשו כזה רעש בתקשורת שהוא בטח חושב שהוא יכול למכור חומר לעיראק לפצצת אטום. אנשים נבהלו
. הרבה אנשים נעצרו באותה תקופה. הלקוח הקטן נבהל ולהחזיר אותו לשפיות לקח זמן והמון שיחות. אט לאט הבין שלא סוף העולם. נסעתי לשטחים ואני יכול לנסוע גם היום. אמנם היום יותר מסוכן אבל אם אין ברירה אני
נוסע" (עמ' 245 שורה 9-21 לפרוטוקול).

אחסנת נפטא / מדללים

הנאשמים מוצאים חיזוק לטענתם בדבר ייצור מדללים בראיות הדנות באחסנת נפטא ומדללים.
להלן סקירת הראיות בנושא זה אליהן הפנתה ההגנה:

עדות הנאשם בביהמ"ש:
" הייתה אחסנה במיכל של עזרא בלס בכפר הירוק, לא הייתה לי קיבולת של מאות אלפי ל' אם רציתי לאחסן יותר סחורה כי ידעתי שתהיה עליה במחירים, לכן אחסנתי בכמות גדולה של נפט, היו מקרים שהספקים שמרו לי מחיר, לא הייתי צריך לאחסן. טולול קשה לאחסן כי הוא נדיף. לכן אחסנתי אצל עזרא בלס והוא עשה לי גם הובלה, שילמתי לו". (עמ' 171 בפרוט' שורות 9-13).

לפי ההגנה, אין ממש בטענת המאשימה לפיה הנאשם העיד כי שילם למר באלס עבור האחסנה , אלא מהעדות עולה כי שילם לבאלס עבור ההובלה.
יתרה מזו , טוענת ההגנה כי בקשת המאשימה מביהמ"ש לקבוע כי העד באלס אינו מהימן לאור הסתירות בין גרסתו לגרסת הנאשמים שפרטה (כגון: נאשם 2 העיד כי הם מכירים 22 שנים ואילו העד העיד 15 שנה, וכי העד באלס העיד שעל גבי המעטפה שנמסרה לו נרשם שם המדלל ואילו לגרסת הנאשמים לא נרשם השם אלא רק כמות ושם מחסום) לא יכול שתתקבל מאחר ואין כל סתירה בין עדויות הנאשמים לעדותו של העד באלאס.

ההגנה מפנה לעדותו של באלאס בפני
ביהמ"ש בעמ' 289-286
לפרוטוקול ובן השאר מאשר שם העד כי הנאשמים אחסנו אצלו מדללים על בסיס חברי וכי לא שילמו לו בעבור האחסנה מאחר והיתה לו מטרה כי יתנו לו לבצע הובלות ואכן, מידי פעם הם נתנו לו לבצע הובלות בעבורם. העד העיד כי לא תיעד את מהות החומר, כמותו והזמנים מתי אחסנו אצלו הנאשמים את החומרים. בחקירה נגדית השיב כי לא בדק מהו החומר אותו הם מאחסנים אצלו.

כשנשאל העד באלאס לגבי החשבוניות ומהות ההובלות שביצע השיב
"ההובלות של חודש מאי נתבצעו בתוך אשדוד, והחשבונית של יוני מתייחסות להובלות מחוץ לאשדוד, כך שהתאריך לא אומר שזה בוצע רק ביוני. ההובלה בוצעה במאה אחוז, מתי נעשו במדוייק ההובלות לא זכור לי, אני יכול לבדוק ברישומי בקלסר של המשאית, יכול להיות גם בחודש אחר.
אין לי תעודות משלוח, הסחורה לא שלי, אלא ההובלות נעשו עבור גולד, בדרך שהסברתי ובהנחיות שקיבלתי שהיו רשומות על המעטפה. שהייתי צריך להיפגש במחסום קלקיליה עם עלי, בפעם הראשונה שנפגשתי איתו, הוא שוחח בטלפון לידי עם יוסי כדי לוודא שזה הוא. על המעטפה היה רשום שם המדלל וכמות הליטרים שצריך להעביר, העברתי חומר מסוג אחד, עם ריח חריף של דבק מגע, לא מדובר בסולר, אני יודע מה זה נפתא, עבדתי בכמה חברות שהובלתי, וזה לא נפתא, שהיא שקופה, והחומר לא היה שקוף, לא היה כתום, אלא חום בהיר"
( עמ' 288
שורות 4-14 לפרוטוקול).

ההגנה מפנה לחקירתו הנגדית של נאשם 2 על מנת ללמד על ההתאמה בין גרסתו לגרסת נאשם 1 והעד באלאס:
" ש. בת/52 אתה אומר ששלחתם לו שיעשה לך הובלה לשטחים, זה נכון?
ת. כן, עזרא בלאס הוביל מדללים לשטחים.
ש. אז למה אמרת קודם ששלחת לשם נפטא שיאחסנו לך שם כי יש עליות וירידות מחירים.
ת. עזרא
בלאס גם הוביל נפטא לשטחים, מדללים וגם איחסן שם. הוא איחסן שם מדללים. יש כמה מקומות שהוא היה נוסע אליהם. הוא עובד בשטחים עוד לפני.
ש. שמענו מאבי אחיך שלא כדאי להכין מדללים אם לא מוכרים אותם כי הם מתאדים
ת. נכון. אז הוא היה מסתדר איתו.
ש. אתה רוצה לומר ששלחתם לעזרא בלאס לאחסון מדללים למרות שהם מתאדים?
ת. אין ברירה. זה מתאדה. הוא היה עושה את החשבון שזה כלכלי. גם אם היה מתאדה 500 ליטר מתוך 40,000 זה כלכלי.
...
ת. לעזרא בלאס הובלתי נפטא נקייה לאחסנה, אני לא זוכר אם זה היה להובלה. אני לא יכול לדייק בכמויות. היה לו גם וגם.
...
ש. עבור אותה אחסנה והובלה שילמתם לבלאס או שהוא עשה לכם טובה?
ת. אני יודע שהוא בא לקחת כסף אחרי שהשתחררנו מהמעצר, הוא בא לקחת כסף. אם הוא קיבל אז אבי יודע מזה. אין לי מושג איך שילמנו לו.

לאור ההתאמות שהוצגו בין הגרסאות מבקשת ההגנה שלא לקבל טענת המאשימה ולקבוע כי עדותו של העד באלאס היא מהימנה ומשכך לתת לה את המשקל המלא .

תגובת ההגנה לטענת המאשימה לעניין מהילת דלקים


ב"כ הנאשמים מפנים לכתב האישום וטוענים כי
הגם שלא מיוחסת לנאשמים כל עבירה בנושא מהילת דלקים , המאשימה בכל זאת העלתה סוגייה זו במהלך ניהול המשפט.

הנאשמים כופרים ודוחים מכל וכל טענה לעניין זה, בין היתר, באשר טענות אלו אינן חלק מכתב האישום, וכי לטענתם לא הובאו ראיות בגינן, לא לעניין כמויות ומועדים, כמתבקש באישום מסוג זה ומשכך, גם לא היה על ולא יכלו הנאשמים להתגונן בגינן, בהתאם לזכותם על פי דין.

משכך, הנאשמים מבקשים לדחות מכל וכל את טענות המאשימה לעניין זה, כאשר לטענתם כל מטרתן היתה להשחיר את פני הנאשמים.

יתרה מזו מבקשת ההגנה להבהיר
כי לפי רשימות לזרוביץ עולה שנאשם 1 מכר לכאורה
לארגון בין החודשים 2-6/04
216,700 ליטר דלק בלבד, ולדידה לא הוצגו כל ראיות נוספות .
יחד עם זאת, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, מבקשים הסנגורים להציג כי מבדיקות איכות הדלק שבוצעו אצל נאשמת 4 עולה כי לא נמצאו ממצאים המעידים על מהילות.
בעניין זה העיד החוקר ערן מלכה:
" בדקתי אם שיא בתחנת הדלק מוכרת דלקים מהולים, המסקנה הייתה שלילית. כשהופעתי במעצר טענתי שלא מדובר במכירת דלקים מהולים"
( עמ' 68 שורות 4-
6 לפרוטוקול).

לפי הסנגוריה, הראיה היחידה עליה מבקשת להיבנות המאשימה הינה ביקורת שבוצעה על ידי מר דב שריר ממנהל הדלק (עד תביעה מספר 22), אשר עצר את המיכלית של הנהג אלחדד לצורך בדיקת הדלק שהובילה (נ/ 13).

בנסיבות אלו, טוענים הסנגורים,
אין ולא ניתן להיבנות מביקורת זו, למרות שלכאורה, ממצאיה הראו שהדלק במיכלית אינו תקין, זאת לאור העובדה שהמיכלית הנ"ל, כעולה מעדותו של הנהג מר איציק אלחדד, תחילה העמיס חומר בבז"ן (סע' 12 ו- 13 להודעתו נ/ 13) במיכלים 1, 3 ו- 4 – אשר כדבריו היו מלאים בבז"ן ורק לאחר מכן, עבר גם במתחם של שיא אנרגיה והעמיס למיכלים 2 ו-5. "רק מיכלים 1,3,4 היו מלאים בבז"ן והמיכלים 2 ו-5 לקחתי בשיא אנרגיה".
משכך, טוענים ב"כ הנאשמים, גם אם ממצאיו של מר שרייר הינם שכביכול כל המיכלים הכילו דלק שאינו תקין, אזי ממצאים תמוהים הם, בהתחשב בכך שרוב המיכלים ושמקורם בבז"ן, אשר כלל אינם נוגעים לנאשמים ואף אינם בבעלותם, לכאורה אף הם אינם תקינים.

יתרה מזו, נטען כי גם אם הממצא יתקבל עדיין
אין בכך בכדי להוות ראיה לעיסוק של הנאשמים בדלק מהול, על אחת כמה וכמה, כנטען על ידי המאשימה.
נאשם 2 הכחיש במהלך עדותו בפני
ביהמ"ש כי עסקו במהילת דלקים ובהתייחס לממצאיו של דב שריר העיד כי המשאית שנבדקה לא היתה בבעלותו אלא של הנהג אלחדד וכי לפי הממצאים כל החומר נמצא פגום בעוד שלא כל תכולת המשאית היתה של הנאשם 2.
( עמ' 251 שורה 22 עד עמ' 252 שורה 9 לפרוטוקול).

טענות ההגנה - הפן המשפטי

להלן פרישת טיעוניהם המשפטיים של ב"כ הנאשמים , לפיהם לא ניתן להרשיע
את הנאשמים בעובדות המיוחסות להם באישום הראשון בכתב האישום:
1.

נטל ההוכחה הרובץ על כתפי המאשימה הינו – הוכחה מעל לכל ספק סביר ואילו המאשימה לא עמדה בנטל זה.
2.

אכיפה בררנית- הגנה מן הצדק.
3.

אי הוכחת רכיבי עבירת "קבלת דבר במרמה" .
4.

"אין עונשין אלא אם כן מזהירין" .
5.

מעמדו וחלקו של נאשם 2 בנאשמת 3.
6.

הסיוע הנדרש לא מולא.

פירוט הטענות

1.
חובת ההוכחה למעל לכל ספק סביר
לטענת הנאשמים המאשימה לא עמדה
בנטל השכנוע ובנטל ההוכחה המוטל על כתפיה, הוכחת כל מרכיבי העבירה למעלה מכל ספק סביר וזאת מהטעמים הבאים:

v
אין בראיות התביעה בכדי לאפשר הכרעה ברמת וודאות של מעל לכל ספק סביר, שכל כמות הנפטא אשר נמשכה על ידי הנאשמים נמכרה ל"ארגון" ו/או לאחרים שלא, ו/או בניגוד להוראות הפטור;
ומפנים לדברי המאשימה בסיכומיה:
"
אין בידי המאשימה ראיות פוזטביות למכירת כל ליטר וליטר מתוך 13,084,979 ליטר הנפטא אותם רכשו הנאשמים בפטור ממס הבלו".
(עמ' 46 לסיכומיה)

v
אין בראיות התביעה בכדי לאפשר הכרעה ברמת הוודאות של מעל לכל ספק סביר, שלא בוצע ייצור מדללים כלל, כטענת המאשימה;

v
אין בראיות התביעה בכדי לאפשר הכרעה ברמת הוודאות של מעל לכל ספק סביר, שלא נמכרו מדללים בכלל ללקוחות הערבים;

v
אין בראיות התביעה בכדי לאפשר הכרעה ברמת הוודאות של מעל לכל ספק סביר, שכל החשבוניות שהוצאו ללקוחות הערבים אינן משקפות עסקה של מכירת סחורה ללקוחות הערבים;

v
אין בראיות התביעה בכדי לאפשר הכרעה ברמת הוודאות של מעל לכל ספק סביר, של כל יסודות העבירות השונות, כולל המרכיבים העובדתיים כאמור לעיל ועל אחת כמה וכמה המרכיבים הנפשיים הדרושים – כולל הכוונה הספציפית הנדרשת לענין הרשעה בעבירה על חוק איסור הלבנת הון.

לפי ההגנה,
מבקשת המאשימה להפוך את היוצרות ובמקום לדבוק בדין הקובע שנטל השכנוע וההוכחה מוטל על כתפיה של המאשימה, מנסה להעביר נטל זה לכתפיהם של הנאשמים, אשר לטענתם בנסיבות, עמדו בנטל החל עליהם לצורך זיכויים – מאזן ההסתברויות, על אחת כמה וכמה, לאור החוסרים הראייתיים המהותיים בראיות התביעה.

לטענת הנאשמים, ממכלול הראיות והטענות כפי פורטו המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ומנגד קיים "ספק סביר" שלבטח יש לו אחיזה סבירה בחומר הראיות התומך בגרסתם של הנאשמים וכפועל יוצא מכך, יש לזכותם.

2
. אכיפה בררנית – הגנה מן הצדק

ב"כ הנאשמים טוענים כי במקרים דומים לעניינם של הנאשמים במקרה דנן, כגון: חברת שמני גיא וחברת פטרוכים, ששמם עלה במהלך ניהול המשפט,
טרם הוגש כתב אישום. עובדה זו יש בה כדי לחזק את תחושתם הקשה של הנאשמים שעניינם מסיבה כלשהי, יצא מכלל שליטה, באשר התביעה מצאה לנכון, על בסיס מסקנות והנחות שונות ובלתי מבוססות להגיש כנגדם כתב אישום בגין כמויות נטענות אדירות, שבינם לבין המציאות וכפועל יוצא מכך, חומר הראיות, אין ולא כלום.
ההגנה מפנה לפסיקה
:
בג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עירית באר שבע, פ"ד נג(3), 289], וכן
בבג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ ו-4 אח'. תק-על 2000


(1), 419
בהן טענת האכיפה הבררנית הוכרה כטענה לגיטימית המקימה את דוקטרינת ההגנה מן הצדק.
ההכרעה בשאלה אם מדובר, במקרה נתון, באכיפה מותרת או פסולה, נגזרת, בדרך כלל, מבחינת מניעיה של התביעה וסבירות החלטתה. בהיעדר צידוק גלוי לעין להבחין בין שניים שביצעו אותה עבירה, בחרה המאשימה להעמיד לדין את פלוני וחדלה מלהעמיד לדין את אלמוני - ייחשבו מעשיה כהפעלה בלתי שוויונית, בלתי עניינית ובלתי סבירה של אכיפת החוק, באורח הפוגע בערכים בסיסיים של צדק והגינות.
אכיפה כזאת, אמר בית-המשפט העליון, נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני
החוק במובן הבסיסי של עיקרון זה, ומקוממת מבחינת הצדק. ואולם, אם יתברר כי המאשימה הבחינה בין המעורבים על יסוד שיקולים ענייניים, ולא נהגה באורח זדוני ומרושע; וכן, כי החלטתה לא חרגה ממתחם הסבירות, וגם לא הונעה מתוך מטרה פסולה או שרירות לב גרידא – לא יטה בית המשפט לבטל כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק.

ב"כ הנאשמים סבורים כי בכל הנוגע להחלת תורת האורגנים הופר כלל השוויון באכיפה וכי לא התקיים צידוק ענייני לאכיפה הבררנית שבוצעה ומשכך גולד מדללים הופלתה לרעה דבר הפוגע בערכים של צדק והגינות, ועל כן, ההפליה פסולה.

3.
קבלת דבר במרמה
ב"כ הנאשמים מפנים לסעיפי החוק ומפרטים כי עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בה מואשמים הנאשמים בענייננו, קבועה בסיפא סעיף 415 לע"פ 817/76
דנינו נ' מדינת ישראל
, פ"ד לא
(3) 645, 648 (1977)
.

"

מרמה"
"ולרמות"
מוגדרים בסעיף 414 לע"פ 223/88

לארי נ' מדינת ישראל
, פ"ד מג

(3) 11, 19 (1989)). הוא הדין אם הנאשם שותק ומעלים עובדות, כאשר מהנסיבות מתחייב גילוין או מהנסיבות משתמע שהמצג אינו אמת (

ע"פ 593/81 מנדלבאום נ' מדינת ישראל
, פ"ד לו

(2) 505, 509 (1982);

ע"פ 752/90,

שם,

עמוד 601).

לפי הנאשמים,
לטענת המאשימה, עצם החתימה על ההצהרות הכוזבות ובהמשך קבלת הנפטא בפטור מבלו מהוות את יסוד המרמה.

קשר סיבתי
- בין ה

טענה הכוזבת לבין קבלת דבר מכוח אותה טענה.
(

ע"פ 593/81,

שם,
עמוד 513). לפי המאשימה ,
ללא ההצהרות הכוזבות כביכול, לא היה מתקבל הפטור.
בהקשר זה, מפנים הסנגורים לטענות שהועלו כי
בחלקה הארי של התקופה נשוא כתב האישום, קרי עד ליום 23.12.2004 (מועד פרסום צו הפטור שכלל
שימוש לצורך יצור מדללים), הדין, קרי הצווים,
לא הקנו כלל פטור מבלו לצורך יצור מדללים, בעוד בפועל רשויות המכס, מר צביקה שמש, אשר היה מודע לכך שהפטור המבוקש על ידי הנאשמת הינו לצורך מדללים ומשכך, משנתן פטור כאמור, אזי נתן אותו שלא
מתוקף הצווים האמורים, ומשכך, אין ולא ניתן לטעון לקשר הסיבתי הנדרש בין הפטור המוקנה מתוקף הצווים האמורים לבין הפטור שניתן לנאשמת בענייננו.

נסיבות מחמירות

– לפי המאשימה
הפעילות השיטתית ורבת ההיקף של הנאשמים, היא שמקימה את היסוד הנ"ל.
גם בהקשר זה, טוענים הנאשמים, שבנסיבות העובדתיות, כולל המצב החוקי כמפורט מתוקף צווי הפטור על הבלו כאמור, אין מקום להעמידם לדין, בנסיבות מחמירות כאמור.

יסוד נפשי
-

היסוד הנפשי בעבירה מורכב ממודעותו של המבצע להיות המעשה מעשה מרמה, ולקיומן של נסיבות מחמירות, אם ישנן כאלה, וכן כוונה להגשים את התוצאה של קבלת הדבר, לפחות ברמת הכוונה הפלילית של פזיזות (ע"פ 5102/03,
שם).

טענת ההגנה היא כי במקרה דנן חתם נאשם 1 על הצהרות לפיהן הנפטא שרכש מתוקף האישור בפטור תשמש לייצור מדללים ואילו המאשימה לא הראתה כי בעת שנחתמו ההצהרות הנ"ל ידע הנאשם כי הנפטא לא תשתמש לייצור מדללים וכי הוכח היסוד הנפשי הנדרש לענין זה.
יתרה מזו, טוענת הסנגוריה כי התעלמה המאשימה מדרישת הסימולטאניות בין הרכיב העובדתי ליסוד הנפשי.

הטענה היא כי בעת שחתם נאשם 1 על 3 ההצהרות (ת/ 56 ות/57) בחודשים
פברואר 2004 ובחודש יוני 2005 ראה מול עיניו כי הם הולכים לייצור מדללים ותו לא ולפחות החלק הארי של כמות הנפטא.

וכן מפנים לעדותו של הנאשם בחקירתו הראשית:

"שחתמתי על הבקשה חשבתי לייצר מדללים בעזרת הנפתא"


(עמ' 171 שורה 7 לפרוטוקול).

הסנגורים מפנים לפסיקה הקובעת כי נדרשת סימולטאניות (הקבלה) בין היסוד הנפשי, קרי המודעות הפלילית של הנאשם למרמה, לבין "קבלת הדבר":


ע"פ 7155/93, 152/94 מדינת ישראל
נ' בילו, תקדין-עליון 94 (4) 557.

נפסק כי אם בעת שהוגשה בקשה או נפתח מו"מ ל"קבלת דבר" (כגון בקשה לרישיון או לפטור) ובעת הגשת הבקשה לא היתה מודעות למרמה כלשהי, אך לאחר מכן ולפני קבלת "הדבר" נודע למבקש כי בקשתו הפכה כוזבת והוא שתק, ולאחר מכן קיבל את "הדבר" על יסוד הבקשה המקורית, נעברה העבירה.

ע"פ 505/80 דניאל נ' מדינת ישראל
, פד"י לד(4) 505.

יישום ההלכה, טוענים הסנגורים פרושו כי במידה והנאשם לא היה מודע לכך כי לא ייצר מדללים בשעה שחתם על ההצהרה אזי באותו מעמד לא התקיימה מרמה כלשהי ולא הייתה מודעות למצג כוזב כלשהו ומשכך
לא נעברו עבירות של קבלת דבר במרמה.

טענה נוספת היא כי בעוד המאשימה מייחסת את ביצוע העבירות הן לנאשם 1 והן לנאשם 2 , אולם המאשימה לא הוכיחה את כל מרכיבי העבירה ביחס לנאשם 2 כפי שהיה עליה לעשות.

מכל מקום, טוענת ההגנה כי
לא עסקינן בעבירות נמשכות, ומפנה לת.פ. (ת"א) 290/95 מדינת ישראל
נ' צברי (טרם פורסם), שניתן ביום 21.2.03, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ד"ר ע. מודריק) זה מקרוב, כי העבירה של קבלת דבר במרמה אינה עבירה נמשכת.

וכך נאמר בעניין זה, בעמוד 496 להכרעת הדין בת.פ. 290/95:

"אני מתקשה לראות את הזכות שצברי קיבל לפעול בכספי גמולות, כדבר שהושג במרמה. הזכות לפעול בכספים הללו ניתנה בידי צברי קודם לתקופה הרלבנטית. העובדה שלאחר מכן פשע ומעל באמון אינה מצעידה את הדברים לאחור. לשון אחר אין הקבלה (
concurrence
) בזמן בין קבלת הזכות לבין ביצוע מעשי העבירה השונים, לרבות פגיעה חמורה באמון התאגיד ולקוחותיו.

העבירה של קבלת דבר במרמה אינה עבירה נמשכת. קבלת זכות השימוש בכספי גמולות היתה אקט חד פעמי. אינני סבור כי בכל פעם שצברי חתם על פקודת מסחר, כאילו נתנה לו מחדש - ולו וירטואלית - זכות השימוש בכספים
". (הקטע כולו מודגש בפסק הדין המקורי - הח"מ).

כמו כן מפנה ההגנה ל ת.פ. 185/83 מד"י נ' אלמקייס (פ"מ תשמ"ד (3) עמ' 501) שניתן על ידי כב' השופט י. בנאי בבית משפט המחוזי ב"ש ,וכן בע"פ 742/78
איעזר טל נ' מדינת ישראל

, פ"ד לג (3) עמ' 449.
מקרים בהם לא יחול כלל זה הינם, למשל בעבירה של גניבה על ידי

נפקד, כפי שנקבע הדבר ב-ע"פ 582/79
באומינגר נ' מדינת ישראל

, בעיקר בעמ'
564
, סעיף
4
[2]
.

ההגנה חוזרת ומדגישה כי לדידה המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה , במיוחד לאור העובדה כי
ההצהרה הראשונה אשר הוגשה למר צביקה שמש, עוד בנובמבר שנת 2002
(ראה נספח 6 לת/53), מועד אשר כלל אינו במסגרת התקופה נשוא כתב האישום.

ההצהרות הנוספות (ת/ 56 ות/57) הוגשו בחודש פברואר 2004 ובחודש מאי 2005 – מועדים בהם הנאשמת 3, ראתה לנגד עיניה את מטרת ייצור המדללים ותו לא, לבטח בגין חלקה הארי של כמות הנפטא ובהעדר ראיות אחרות מטעמה של המאשימה – חזקה שכך וכל ספק לענין זה, דינו כאמור להוות ספק שייזקף לזכותם של הנאשמים.

אין בראיות התביעה בכדי להראות לא את כוונתם הפלילית של הנאשמים במועד האמור, ולא את דרישת הסימולטאניות אל מול משיכות הנפטא ומכירתה בניגוד להוראות הפטור, על אחת כמה וכמה, כאשר לנגד עיננו העובדה שבגין חלקה הארי של כמות הנפטא שנרכשה, לא הובאו על ידי המאשימה ראיות כלשהן לענין מכירתה לארגון כטענתה.
לאור המסכת העובדתית והמשפטית, טוענים הסנגורים כי לא מה למאשימה התשתית העובדתית/משפטית שתאפשר לה לדרוש להרשיע את הנאשמים בעבירה של קבלת דבר במרמה.
עוד בעניין זה יאמר, כי לטעמנו, היה על המאשימה להראות ראיות ספציפיות בגין כל עבירה ועבירה שייחסה לנאשמים בכתב האישום. שהרי, כל פעולה, שביצעו הנאשמים, קרי רכישת הנפטא בפטור הינה עבירה עצמאית, על הנובע ומשתמע מכך, לפיכך היה עליה להצביע על ראיות בגין כל עבירה בנפרד.

4.
"אין עונשין אלא אם כן
מזהירין"

טענה זו מהותה בנוסח הקבוע על גבי הבקשות לפטור מבלו אשר הוגשו לרשויות מע"מ (ת/53-ת/56) –שם
נכתב במפורש כי במידה ולא יעמוד בהצהרתו ייענש על פי חוק הבלו:
" ידועים לי תנאי האישור לרכישת דלק בפטור מבלו ואין לי ו/או
שבנהולי ו/או לכל מיופה כח אחר בחברה היתר לסחור בדלק בפטור
מבלו לצורך כלשהו למעט כפי שהוגדר באישור שניתן לי, חריגה מן
האישור מהווה עבירה עפ"י חוק הבלו התשי"ח -1958
"

טענת ההגנה היא כי לא מוזכר ולא מצוין באותן הצהרות כי במקרה של אי עמידה בהצהרה, יהווה האמור עבירה
על חוק העונשין ו/או חוק איסור על הלבנת הון.

כן מפנים הסנגורים לכך
כי גם בעת שנחקר נאשם 1 במשטרה, בשתי הודעות (מיום 6.7.05 ומיום 7.7.05) לא הוזהר כי הינו חשוד בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.

כמו כן, מפנה ההגנה לכלל:" אין עונשין אלא אם כן מזהירין"

לאור הדברים הנ"ל, טוענים הסנגורים
היה ראוי ונכון להעמיד את הנאשמים לדין, בכל הקשור לאישום הראשון לכל היותר בגין עבירה על חוק הבלו, התשי"ח-1958, אשר לא רק נותן מענה למיוחס לנאשמים (ראה סעיף 26 לחוק הבלו) אלא שרק על פיו הוזהרו שיענשו אם לא ימלאו אחר האמור בהצהרה.
ביהמ"ש מופנה לע"פ 832/66 שמעון פרג' נ' מדינת ישראל
, פ"ד כ' (4) עמ' 477.

טענת ההגנה היא כי במסגרת סעיף 4 לכתב האישום, בפרק הוראות החיקוק הנוגעות לאישום הראשון, ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשמים בעבירה על סעיף 26 לחוק הבלו.
סעיף 26 לחוק הבלו, אשר הינו סעיף העונשין בחוק זה קובע:

" 26

(א)
מי שעבר על הוראה מהוראות חוק זה, או שמסר למנהל או למי שהוסמך על ידיו או לפקיד בלו ידיעה או הצהרה בלתי נכונה, או הטעה אותם בפרט מסויים העלול לפגוע במילוי תפקידם, דינו – מאסר שנתיים, או קנס 5000 לירות, או פי שלושה מן הבלו החל על הדלק שבו נעברה העבירה, הכל לפי הסכום הגדול יותר.


(א1)
מכר אדם דלק חב סימון שלא למטרות שנקבעו בצו לפי סעיף 2ב, דינו – מאסר 5 שנים או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין...."
מכאן למדה ההנגה כי מעשיהם של הנאשמים, על פי המיוחס להם בכתב האישום לכל היותר, באים בגדר סעיף העונשין הספציפי בחוק הבלו.
בהקשר זה, חוזרים הסנגורים על טענתם
לפיה עד למועד פרסום הצו שעסק בפטור לשימוש לצורך יצור מדללים, קרי 23.12.2004, חוק הבלו ו/או הצווים מתוקפו לא פטרו מבלו נפטא שנרכשה לצורך ייצור מדללים ומשכך, הפטור שניתן על ידי אגף המכס, מר צביקה שמש, אשר היו מודעים לשימוש המיועד, היה שלא מתוקף החוק ו/או הצווים, יתכן ובמסגרת מדיניות כזו או אחרת – אך בכל מקרה, לבטח בנסיבות כאמור, אין ולא ניתן להרשיע בעבירה על חוק הבלו, בגין חריגה מהאישור, באשר האישור כאמור לא ניתן ולא יכול ה היה להינתן מתוקף הוראות החוק.

כפועל יוצא מכך, טוענים הסנגורים כי
דין הנאשמים להיות מזוכים מהעבירה האמורה, לבטח בגין התקופה שעד ליום 23.12.2004 ובנסיבות גם בגין כל יתרת תקופת כתב האישום, באשר גם בגינה, אין ולא הובאו על ידי המאשימה ראיות לענין שימוש בבלו שלא לצורך מטרת הפטור לדידם.
לדעת ההגנה
יש לאמץ במקרה דנן גם את הכלל הפרשני לפיו
"חוק ספציפי גובר על חוק כללי"
כל שכן כאשר החוק הספציפי נותן מענה מושלם למיוחס לנאשמים בכתב האישום.
כך עולה גם מסעיף 2 לחוק הפרשנות, המשקף עקרון פרשני כללי נוהג. הוראות חוק ספציפי, על הגדרותיו, תגברנה, דרך כלל, על הוראות חוק כללי, אלא אם יש בהגדרה המיוחדת על פי הקשרה ותכליתה דבר שאינו מתיישב עמה (בג"צ9909/01 שגיא נ' מנהל אגף המכס, פסקה 14; בג"צ 4445/02 מור נ' ראש עירית הרצליה, פד"י נו(6) 900, 908; בג"צ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור, פד"י נ(2) 793, 816; ברק, פרשנות במשפט כרך ראשון, עמ' 545-5).
5.
מעמדו וחלקו של נאשם 2 בנאשמת 3
טענת ההגנה היא כי התביעה לא הוכיחה
את אשר נטען בכתב האישום בדבר היותו של נאשם 2 עוזרו ויד ימינו של הנאשם 1 ומשכך לא ניתן להרשיעו בכל העבירות המיוחסות לו במסגרת כתב האישום.
לפי ההגנה , מחומר הראיות עולה שעיקר מעורבותו של נאשם 2, הסתכמה בכך ששימש כנהג ומי שבעת הצורך, טרם נסיעתו לשטחים, הכין את המדללים.
ההגנה טוענת כי המאשימה כשלה בהוכחת יסודות האקטוס -ראוס והמנס- ראה בעניינו של הנאשם 2ביחס לכל העבירות המיוחסות לו.
לפי ההגנה מאחר והבקשות לפטור והחשבוניות מולאו ע"י נאשם 1 בלבד , לכל היותר ניתן לייחס את האישומים הנ"ל לנאשם זה ולא לנאשם 2.
הסנגוריה ממשיכה וטוענת כי הנאשם 2
טען בצורה חד משמעית שהוא לא ניהל את נאשמת ושהקשר עם
נאשמת 3 הסתכם בכך שהיה עובד שלה.

יתרה מזו טוענת ההגנה,
מדובר בעבירות עצמאיות, במובן זה שהגדרתן ויסודותיהם שונים מהעבירה של המבצע הישיר.
לצורך המחשת מהות מעורבותו
של הנאשם 2
בנאשמת 3 מפנה הסנגוריה לקטעים הבאים מתוך עדותו של הנאשם בפני
ביהמ"ש:
בחקירה רא
שית העיד
:
"אני לא יודע אם אני
רשום כבעלים בגולד, אני חושב שכן. אבי אחי הקים את החברה.
אבי הקים את החברה פתח אותה ואני ביצעתי את ההובלות בגולד. הייתי מטפל בהובלות גם של סי אנרגיה.
ככל שהדבר נוגע לחלק שלי – ... ביצעתי את העבודה עם הסמיטריילר שלי. ...
בגולד הייתי אחראי על כל ענין ההובלות. אם היו מזמינים מאחי 10 אלף ליטר באותו יום ידעתי שיש להוביל כמות זו. אם היה מכין לי את החומר היה מבקש ממני לשאב אותו ואם לא הייתי מבין הוא היה אומר לי איך, היה שם לי פתק. ...
ש.אני אומר לך שאתה רשום כאחד מבעלי המניות בגולד, התחלת את התפקיד כנהג?
ת.אני איש שטח. שום דבר לא השתנה נשארתי אותו נהג, אני נוסע לשטחים לפחות פעמיים בשבוע. אין שום הבדל, גם היום אני נוסע לכל המוצבים בצבא, גם היום. "
( עמ' 237 שורה 16
עד עמ' 238 שורה 12 לפרוטוקול)

בחקריה הנגדית השיב:
"ש. בישיבה האחרונה סיפרת על הפעילות שלך בחברת גולד מדללים. תאשר לי שתפקידך בגולד מדללים היה מנהל תפעול.
ת. לא יודע בהגדרות של מנהל תפעול, מנכ"ל. הייתי אחראי על כל ההובלות בגולד מדללים.
ש. מציגה לך הודעה שנגבתה ממך ב-3.7.05, (ת/52) אתה חתום עליה?
ת. כן.
ש. מפנה לעמ' 2 שורה 27 בת/52, אתה אומר שתפקידך מנהל תפעול, שואלים אותך מה עושה מנהל תפעול ואתה אומר שאתה
בודק עם אחיך מה ההזמנות ושולח למחסן, ומשם בהוראת אבי אתה מייצר את מה שהוא מבקש ונוסע לאן שצריך לפרוק סחורה. את המונח מנהל תפעול אתה טבעת.
ת. אני לא אומר שאני לא יודע מה זה מנהל תפעול, בשיא אנרגיה אני מנהל תפעול אבל לא בגולד. נכון שבהודעה אמרתי שאני מנהל תפעול בגולד".
(עמ' 254 שורות 6- 16 לפרוטוקול).

כן מפנה ההגנה ל עמ' 245 ש' 22 עד עמ' 246 ש' 26 לפרוטוקול , שם מתאר הנאשם 2 את סדר יומו בנאשמת 3.

בנוסף, מציגה הסנגוריה את התייחסותו של הנאשם 1 לתפקידו של הנאשם 2 בנאשמת 3:
"תפקידו של יוסי היה נהג. עזר לי לייצר, להחליף מיכלים ולקחת את הסחורה ולמכור המחסומים" (עמ' 172
שורות 19- 20 לפרוטוקול).

6.

הסיוע הנדרש
לפי ההגנה מאחר ובתיק זה נשמעו מספר עדי מדינה אשר ניתנו להם הטבות מרחיקות לכת על התביעה להציג ראיו ת מסייעות במשקל הראייתי המתבקש.

כמו כן, נטען כי גם אם וככל שימצאו ראיות מסייעות, אזי אלו לכל היותר מסיעות לעדותם של עדי המדינה, קרי עדותו של מר לזרוביץ ועדותו של מר ליאור עזרן, דהיינו אין בהן כדי לתמוך בטענת המאשימה להעדר יצור מדללים כלל ומכירת כל כמות הנפטא בניגוד להוראות הפטור.

בהתייחס לעדותו של העד קובי עובדיה, קובעת ההגנה כי המדובר בעדות שמועה ואין בה כדי לתמוך בטענות המאשימה.
ואילו בנוגע ליומנו של העד לזרוביץ' טענו כי מדובר
בכמות של כ- 1,169,000 ליטר במהלך תקופה ממושכת, במהלכה נמשכה ע"י נאשמת 3 נפטא בכמות גדולה יותר של 2,330,161 ליטר, ובהתייחס לפער זה של כמויות הנפטא המאשימה לא הציגה ראיות.
בהמשך הוסיפו כי אין בעדותו של מר לזרוביץ בכדי להוות ראיה כלשהי להוכחת טענות המאשימה נשוא כתב האישום, לבטח שלא בגין תקופות שמעבר למועד אליו הינו מתייחס בעדותו, פברואר 2004 עד חודש יוני 2004 ו/או לטענת המאשימה להעדר יצור מדללים כלל ו/או מכירות ללקוחות הערבים.

כך גם ככל שהדבר נוגע לעדותו של מר עזרן, אשר אינו עוסק כלל בייצור המדללים ו/או הכמויות הנטענות ובמרכזה האישום השני הנוגע לנאשמת 4.

v
המאשימה מבקשת לראות בעדויותיהם של עדי המדינה לזרוביץ ועזרן, כמסייעות האחת לשניה.

לפי ההגנה , ראיה שכזו, אינה עונה על דרישת הסיוע מאחר וכדי שראיה תוכל לשמש סיוע, היא חייבת לענות על שלוש דרישות:
1.
היא חייבת לבוא ממקור נפרד ועצמאי מן העד הטעון סיוע.
2.
היא חייבת לסבך, או לפחות להיות נוטה לסבך, כל אחד מהנאשמים באחריות לביצוע העבירה.
3.
היא חייבת להתייחס לנקודה ממשית, השנויה במחלוקת בין גרסת המאשימה לגרסת הנאשם.

לפי ההגנה, לא קיימת השקה / הקבלה בין עדויותיהם לא לעניין תקופות ולא לעניין כמויות ועוד.

v
בהתייחס ל ת/45 , הרשימות של העד לזרוביץ' טוענת ההגנה כי לא ניתן לראות בהן כראיה מסייעת לעדותו של לזרוביץ' כפי שמבקשת התביעה מאחר ואין המדובר בראיה צמחה ממקור נפרד ועצמאי מן העד הטעון סיוע ולבפיכך לא ניתן לעשות ה שימוש כלפי נאשם1. יתרה מזו, ראיה זו אינה
יכולה

לתמוך בטענת המאשימה לעניין העדר היצור ו/או הכמויות הנטענות.




התייחסותו של
הנאשם 1 בעדותו לראיה זו הינה :

"זה ניירת שלי שמחולקת לשבועות לגבי חודש 06/04. עשיתי לעצמי זאת כדי לבדוק רמת מלאים, מה קניתי, ובכמה מכרתי. אבי לזרוביץ ישב איתי כל שבוע במשך 2002 עד 2004, עשינו סיכום מה קניתי מזפ בשיא אנרגיה ולחב' גולד, וע"ס זה קיבלתי חשבוניות, כדי לראות את מספר הליטרים – מסמך שמראה מה סיפקתי ומה קניתי". (עמ' 174 שורות 16-21
לפרוטוקול).

v
לפי ההגנה, המאשימה לא הציגה שקרי נאשמים או סתירות כאלו שיענו על דרישת הסיוע כנדרש במקרה זה.
לטענת הנאשמים, אין מדובר בשקרים ו/או בגרסות סותרות, לבטח שלא במהות כאשר בכל מקרה, גם אם וככל שימצאו אי דיוקים ו/או סתירות בעדות כזו או אחרת, אזי אין ולא יכול להיות בכך בכדי ל"גשר" על הפערים הראייתים / חוסרים – בראיות התביעה לצורך הוכחת טענותיה הגורפות להרשעה בכמות של כ- 13,000,000 ליטר, כאשר ראיות לכאורה מצביעות
על כ- 9% לכל היותר.

הלכה היא, כי גם כשלון ההגנה להוכיח את גרסתה, אינו יכול לבוא במקום הוכחת האשמה ע"י המאשימה. (ראה ע"פ 870/80 לדאני נ. מדינת ישראל
פ"ד ל"ו (1) 29).

v
הנאשמים חולקים על טענות המאשימה לענין עדות כבושה, באשר לטענתם עדויותיהם בבית המשפט מהווה המשך ישיר לגרסתם בחקירותיהם, לרבות ת/72 אשר הוצג לראשונה לנאשם 1 בעדותו הראשית, כאשר גם לענין זה, אין ולא יכול להיות באמור בכדי ל"גשר" על הפערים הראיתים בבקשת המאשימה להרשעה כה גורפת.

התמודדות ההגנה עם עבירת הלבנת ההון

לטענת הנאשמים, בתיק זה, לא מתקיימים היסודות הנדרשים לצורך הרשעה בעבירה על חוק איסור הלבנת הון, הן ככל שהדבר נוגע למרכיבים העובדתיים והן ככל שהדבר נוגע לכוונה הספציפית הנדרשת להרשעה מסוג זה.

בהמשך סבורים ב"כ הנאשמים כי לא ניתן לראות בסכום הבלו כ"רכוש אסור" לצורך הרשעה בעבירה על חוק איסור הלבנת הון, באשר הבלו אינו נכלל ואינו עונה להגדרת "רכוש אסור" בחוק.

לאחר הפנייה אל סעיפי החוק הרלבנטים ממקדים הסנגורים את יסודות העבירה הנטענים שעל המאשימה להוכיח:
-
עשיית פעולה ברכוש.
-

שעסקינן ברכוש אסור – קרי כאמור בפסקאות (3) – (1) לסעיף דלעיל.
-
שהמטרה הינה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכיות בו, את מיקומו את תנועותיו, או עשיית פעולה בו.
לפי ההגנה, המאימה כשלה בכל אחד מרכיבים אלו, להלן הטענות:

א. "רכוש אסור" – רכוש שמקורו בעבירה
טענת ההגנה הינה הגם שעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות חמורות מנויה על התוספת הראשונה לחוק, העבירה על חוק הבלו אינה נכללת.
רשימת העבירות המנויות בתוספת הינה רשימה סגורה,
ובמידה והמחוקק היה חפץ לציין כי עבירה על פי חוק הבלו, תשי"ח-1958, הינה עבירת מקור הוא היה מציין זאת בתוספת הראשונה ומשלא ציין, לא ניתן לעשות כן, גם לא בדמות של עבירה שהינה פועל יוצא, שהרי ניתן להתייחס ולייחס למרבית עבירות העלמת מס, גם עבירה של קבלת דבר במרמה.

המאשימה במסגרת כתב האישום הנדון, ד' פקטו מבקשת לנסות ל"עקוף" את החקיקה בנדון, באופן בו הינה מאשימה את הנאשמים בעבירה אשר ברירת המחדל בגינה הינה במסגרת סעיפי העונשין בחוק הבלו, בעבירה אחרת - עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אשר הינה עבירת מקור כאמור.

לטענת הנאשמים, נסיון זה, הינו פסול ואין ליתן לו יד, באשר משכך, הרי אין גבול ל"גמישות" שניתן לייצר במסגרת העבירות בהן יואשמו נאשמים בכתבי אישום, שבמקור מקורם והתשתית העובדתית שלהם, אינה נוגעת לעבירות הנמנות על עבירות המקור, באמצעות הכללתן של עבירות אחרות, כלליות יותר בהיקפן, כגון עבירות קבלת דבר במרמה, עבירות הונאה, זיוף, הנמנות כעבירות מקור – כאשר המטרה היחידה הינה לאפשר הרשעה גם בעבירת על סע' 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, אשר הענישה לצידה היא 10 שנות מאסר אל מול ענישה של שלוש שנות מאסר בעבירה של קבלת דבר במרמה, או חמש שנות מאסר במקרה של עבירה בנסיבות מחמירות.

אשר על כן, לטענת הנאשמים, בנסיבות, אין ולא היה מקום להעמידם לדין בעבירה על חוק איסור הלבנת הון ומשכך אין מקום להרשעתם בעבירה כאמור, כל זאת בנוסף לעובדה שלטענתם, המאשימה גם לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש בגין כל יתר מרכיבי העבירה.

ב. עבירת המקור

לטענת הנאשמים, המאשימה לא עמדה בנטל הנדרש להרשעתם בעבירת המקור – קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בו היה עליה לעמוד בגין כל אחד מהנאשמים בנפרד באופן עצמאי וכפועל יוצא מזה, לא ניתן להרשיעם בעבירה על חוק איסור הלבנת הון גם כן.
הסנגורים מפנים לפסיקה ממנה עולה כי

תכלית החוק היא להתמודד עם ניסיונות העבריינים להסתיר, לכסות ולחפות על עבירות שביצעו, וזאת באמצעות טשטוש מקורם של פירות עבירות אלו. לפיכך, טוענים כי
המטרה להסתיר או להסוות המצויה בעבירת הלבנת ההון היא בעלת חשיבות ומשמעות רבה, שכן היא מנקזת לתוכה את תכליתו של החוק כולו. על-כן, קביעות בעניין מהותה, טיבה ודרכי הוכחתה הן בבחינת הלכה אשר לא ניתן להפחית מחשיבותה ומערכה, במיוחד כאשר נאמרים הדברים לראשונה. לפי הנאשמים המאשימה לא עמדה בדרישות אלו.

ג. עשיית פעולה ברכוש

לפי ההגנה, המאשימה לא טרחה להבהיר מהו לטענתה הרכוש האסור אותו ביקשו הנאשמים להסוות.לשם ביסוס טענתם מפנים ב"כ הנאשמים לכתב האישום .
בסעיף 10 לפרק העובדות בכתב האישום נטען
על ידי המאשימה שלטענתה כספי הבלו שלא שולמו הינו בסך כולל של 29,281,224 ₪ ובסע' 9 טוענת לסכום אחר 27,715,380 ₪ וממשיכה וטוענת בסע' 12 לכתב האישום ש"...סכום הבלו שמתשלומו התחמקו הנאשמים במרמה (הערת הח"מ – כביכול הסכום הנקוב לעיל) הינו רכוש שמקורו בעבירה כמפורט בסעיף 10 לעיל. לפיכך, מהווה הנפטא וסכום הבלו שנחסך "רכוש אסור" על פי חוק איסור הלבנת הון התש"ס, - 2000",


אך בהמשך כתב האישום, בסע' 18 לפרק העובדות, טוענת המאשימה ש"בעשותם כאמור עשו הנאשמים פעולה ברכוש אסור בסך של 22,852,854 ₪ לכל הפחות,
במטרה להסתיר או להסוות את מקורו...".

משכך טוענת ההגנה כי לא ברור
מהו ה"רכוש האסור" אליבא ד' מאשימה – סכום הבלו הנטען בסך של 27,715,380 ₪ או
29,281,224 ₪,
או סכום החשבוניות הנטען בסך של 22,852,854 ₪.

לטענת הנאשמים, המאשימה לא עמדה בנטל הנדרש לצורך הוכחת טענתה לענין "הרכוש" כאמור.

v
אם וככל שהמדובר
בסכום החשבוניות אזי לטענת המאשימה, סכום זה מהווה את סכום מלוא החשבוניות שהוצאו על ידי הנאשמת 3 במהלך התקופה נשוא כתב האישום, כפי שגם מציינת המאשימה עצמה במסגרת כתב האישום ללא יוצא מהכלל.

v
ואם וככל שהמדובר בנפטא ובסכום הבלו ,לטענת המאשימה, מדובר בכל כמות הנפטא שנמשכה על ידי הנאשמת במהלך התקופה הרלבנטית וכל היטל הבלו בגינה, ללא יוצא מהכלל.

אולם כפי שנטען זה מכבר, טוענת ההגנה כי המאשימה לא צלחה בהוכחה כי כל החשבוניות ו/או כל הנפטא שנמשכה היוו את עבירת קבלת דבר במרמה.
בהמשך נטען ע"י ההגנה כי ככל שמבקשת המאשימה לראות בסכום הבלו את הרכוש האסור אזי, סכום הבלו אינו יכול להיות בגדר "רכוש אסור" באשר הבלו אינו עונה להגדרת "רכוש" בסע' 3א. לחוק. לפי ההגנה, סכום הבלו, מעולם לא היה ברשותם של הנאשמים ולא נטען שכך ומשכך, לא עשו בו כל "פעולה", לבטח שלא במטרה להסתיר או להסוות את מקורו – קרי, מקור הבלו ו/או את זהות בעלי הזכויות בו, כלשון הסעיף. וכן טוענים כי לא ניתן לטעון שמקורו בעבירה ו/או ששימש לביצוע עבירה ו/או אפשר את ביצוע העבירה.



ד. מטרת הפעולה ברכוש האסור

לפי ההגנה היה על המאשימה להוכיח
שמטרת הנאשמים בהוצאת החשבוניות ללקוחות הערבים הייתה אך ורק, ללא יוצא מהכלל, להסתיר או להסוות את מקור הרכוש האסור. דהיינו, היה על המאשימה להראות, בראיות, "
כוונה ספציפית
" של הנאשמים אשר כל תכליתה הסתרת והסוואת מקור הרכוש וניתוק הקשר בין ההכנסות האמורות לנפטא.

לטענת הנאשמים, לא ניתן לקבוע שהמאשימה עמדה בנטל זה, מאחר והמאשימה לא הוכיחה כוונה ספציפית שכזו, המאשימה לא יכלה להגיע לשלב האמור ולהוכיחו, בעדר ראיות מקדמיות מתבקשות לצורך הרשעה שכזו, אשר יוכיחו שאכן כל החשבוניות האמורות, ללא יוצא מהכלל – לא שיקפו עסקה של מכרית סחורה ללקוחות הערבים ומאידך שזו נמכרה לארגון ו/או לאחרים.

הנאשמים שבים על טענתם כי לא הוכח כי החשבוניות הן כוזבות אלא לכל היותר דובר על ליקוי צורני.

יתרה מזו, לפי הסנגוריה,
גם אליבא ד' מאשימה – אשר גם בסיכומיה קבלה את עדותם של הנאשמים שבמקרים מסוימים מצאו עצמם מוכרים נפטא נקיה ללקוחות הערבים – מכירות אשר לבטח אינם מקיימים את יסודות העבירה הנדרשת, באשר אין ולא ניתן לטעון שכאשר נמכרה סחורה ללקוח הערבי והוצאה בגינה חשבונית כאמור, אזי, מטרת החשבונית הייתה להסוות את מקור הרכוש ומשכך, די באמור בכדי לעיין את גרסת המאשימה ולהביא לזיכויים של הנאשמים, באשר האמור רק מהווה דוגמא לספק הרב הקיים בתיק זה וליקויים המהותיים בפרשת התביעה, אשר הולדתם בהגשת כתב אישום גורף , ללא בסיס ראייתי מלכתחילה.

עוד נטען כי
כוונה זו, אינה מתקיימת לענין ה"בלו", אשר אינו בגדר רכוש אסור ולא נעשתה בו– כל פעולה שעונה לכוונה הספציפית האמורה, להסתיר או להסוות אות מקורו את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו את תנועותיו או עשיית פעולה בו. אין ולא ניתן להסתיר את מקור הבלו, את זהות בעלי הזכויות בו – המדינה, את מיקומו – באשר הבלו אינו מועבר ממקום למקום ו/או את תנועותיו כאמור.

ב"כ הנאשמים מפנים לציטוט מתוך
ספרן של עו"ד יעל גרוסמן ועו"ד רונית בלקין "איסור הלבנת
הון הלכה ולמעשה" (הוצאת בורסי):

"...סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון מהווה נורמה ייחודית האוסרת פעולה שמטרתה הספציפית להסתיר את ביצוע העבירה שממנה צמח אותו רכוש. הדגש הוא על היסוד הנפשי המיוחד של המטרה, הכוונה, להסוות את מקור הכסף, מיקומו ו/או את זהות בעליו. לצורך הרשעה יש להוכיח כוונה בנפרד מהכוונה הפלילית הנדרשת להוכחת עבירת המקור".

הנאשמים טוענים כי המאשימה לא
הציגה ראיות לעניין כוונתם הספציפית של הנאשמים להסוות את מקור הרכוש, בנפרד מהכוונה הפלילית הנוגעת לעבירת קבלת דבר במרמה , אשר
גם בעניינה לטענת הנאשמים לא עמדה המאשימה בנטל הדרוש.

כן מפנים הסנגורים ל דברי עו"ד יהודה שפר, יו"ר הרשות לאיסור הלבנת הון, במאמרו "העבירות שבחוק איסור הלבנת הון – המאבק הבינלאומי בהלבנת הון במציאות הישראלית" (פורסם ב-"המשפט", מרץ 2005).
"גם ביסוד הנפשי נבדלת עבירת הלבנת ההון מעבירת המקור. בעבירת הלבנת ההון הדגש הוא על היסוד הנפשי המיוחד של
מטרה להסתיר את מקורו של הכסף, לטשטש את זהות בעליו, להסוות את דרכי השגתו, או פעולה אחרת במטרה שלא יהיה דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון. מטרה זו הינה נפרדת ושונה מן הכוונה הפלילית הדרושה לביצוע עבירת המקור
".


הנאשמים מוסיפים וטוענים שבעניינם לא מתקיימת הכוונה האמורה וזאת בין היתר, בהתחשב בכך שמחומר הראיות, עולה שהנאשמת הוציאה את החשבוניות האמורות, באותה דרך ובאותה צורה בתקופות שקדמו לתקופה נשוא כתב האישום,
לפני שהוטל בלו על הנפטא כעולה מ נ/21 – כרטסת הלקוחות בשנת 2003 אשר הינה זהה, בצורתה, לרשימת הלקוחות בתקופה הרלבנטית, כמו גם ל נ/30 וכן לחשבוניות שצורפו להודעת נאשם 1 מיום 8.9.05 (ת/13) דוגמאות לחשבוניות מתקופה שקדמה לתקופת כתב האישום ועוד בטרם חוקק צו המטיל בלו על נפטא,
כל זאת בנוסף לעדויות, בין השאר של הנאשמים עצמם, שהעבודה מול הלקוחות הערבים החלה עוד בשלהי שנת 2001, זאת בנוסף לעדותו של הנאשם בעניין זה אשר העיד כי הקשר שלו עם הלקוחות הערבים החל מיום הקמת נאשמת 3, קרי שלהי 2000 תחילת 2001.

יתרה מזו טוענים הנאשמים שגם במקרה של ערבוב רכוש אסור ברכוש חוקי, עדין אין להקל מהרף הגבוה של הוכחת המטרה להסוות ואין
בעצם קיומה של עבירת המקור כדי לקבוע את היסוד הנפשי של המטרה להסתיר, זאת לאור העובדה שלטענת הנאשמים, מחומר הראיות עולה, שאין ולא היה מקום להעמיד את הנאשמים לדין בגין כל כמות הנפטא הנטענת, בין היתר בהתחשב בכך שמחומר הראיות, עולה שלכל היותר, עסקינן בכמויות קטנות באופן יחסי להיקף הפעילות הכולל של הנאשמים.
ב"כ הנאשמים טוענים כי הגם שלפי הלכת הצפיות, די בכך שהנאשמים היו מודעים לטשטוש עקבותיו של הכסף כתוצאה מפעילותם, ומודעות זו יכולה לשמש תחליף למטרה, בהעדרה של אותה מטרה,
לאור ייחודה של המטרה הנדרשת בעבירת הלבנת הון, לאור חומרתה של העבירה והענישה הכבדה שבצידה, החלת הלכת הצפיות בעבירה זו צריכה להיעשות ע"י המחוקק, האמון על "עיצוב" מבנה העבירה לאור התכלית שהוא רואה לנגד עיניו.

בעניין זה מפנים
הסנגורים ל "תזכיר חוק":

חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 6), התשס"ז – 2007. בתיקון זה יש משום הגמשה של דרישת המטרה המיוחדת המצויה כיום בחוק והקלה בדרכי הוכחתה. הסנגורים מדגישים כי
תיקון זה לחוק נמצא בשלביו הראשוניים ביותר ועוד לא הגיע אל שולחן המחוקק. על-כן, בשלב זה אין לדעת האם יקבל תוקף בחוק. המחוקק מציין כי אין זה מובן מאליו להחיל את הלכת הצפיות בכגון דא, ומבקש להסיר את הספק ולהבהיר מחדש את כוונותיו.
לפי ההגנה, עד אשר לא יוסדרו הדברים דרך החקיקה, ויוסר הספק, הרחבת פרשנות המונח "במטרה" באמצעות הפסיקה, בפעם הראשונה שהנושא עולה לדיון, אינה הולמת את עקרונות המשפט הפלילי.

בנוסף, ולגופו של עניין, הלכת הצפיות יכולה לחול רק מקום בו המודעות קיימת ברמה של "אפשרות קרובה לוודאי". כאמור, במקרה דנן לא ניתן לומר כי הוצאת החשבונית תגרום לטשטוש מקור הכסף בכלל, וכ"אפשרות קרובה לוודאי" בפרט.


ה. סע' 4 לחוק - עשיית פעולה ברכוש אסור

למרות שלכאורה מידת ההוכחה הנדרשת לצורך הרשעה בעבירה על סע' 4 לחוק הינה קלה יותר מהוכחת הכוונה המיוחדת הספציפית הנדרשת לצורך הרשעה בעבירה על פי סע' 3(א) לחוק, ואין צורך להוכיח את הכוונה להסוות את הרכוש,
עדיין לטענת הנאשמים, אין ולא היה מקום להעמדתם לדין בעבירה זו וכפועל יוצא מכך, אין מקום להרשעתם בה.

לפי הנאשמים, ככל שהדבר נוגע למרכיבי העבירה הנדונה, לא עמדה המאשימה בנטל הנדרש לעניין הוכחת מרכיבי / יסודות העבירה, קרי:
-
עשיית פעולה ברכוש אסור, שהוא מסוג הרכוש
המפורט בתוספת השניה;
-
ידיעה כי הרכוש אסור;

הסנגורים מפנים לתוספת השניה לחוק המפרטת את סוגי הרכוש, אשר עשיית פעולה בהם, מהווה עבירה לצורך הסעיף ומבקשים להראות כי המחוקק ע"י פירוט הרכוש לא כיוון לעסוק ברכוש האסור הנטען בענייננו, אלא בנכסים "ניידים" וזאת לאור מטרת החוק, אשר בליבה הצורך להתמודד עם ניוד של כספים, לרבות במתווה של נכסים
אשר בנקל להמירם לכסף, בין יבשות.

לפי ההגנה המדובר בנסיון של המאשימה לכפות נסיבות עובדתיות זרות לסעיף האמור.

למרות האמור, לטענת הנאשמים מרכיבי העבירה אינם מתקיימים בענייננו, באשר "הרכוש האסור" אליבא ד' מאשימה הינו כספי הבלו או סכום החשבוניות .

v
אם וככל שהרכוש האסור הנטען הינו כספי הבלו, אזי, אין ולא ניתן לטעון לעשיית פעולה ברכוש זה, כספי הבלו, באשר כספי הבלו מעולם לא היו בחזקתם ו/או ברשותם של הנאשמים. כספי הבלו הינם הבלו ממנו היו פטורים בנסיבות ומשכך, לא חויבו בהם, לא הועברו להם, ולא היו ברשותם לצורך עשיית פעולה כשהיא.
v
אם וככל שעסקינן בנפטא, אזי כפי שהרחיבו הנאשמים, אין בראיות התביעה בכדי לתמוך בטענתה של המאשימה לענין הכמויות הנטענות והרי לצורך הוכחת "רכוש" ולבטח "רכוש אסור" על המאשימה לתמוך בראיות את טענותיה הכמותיות.
v
אם וככל שעסקינן בסכום החשבוניות כאמור, אזי גם כאן, יחזרו ויפנו הנאשמים לטענותיהם לענין סע' 3(א) דלעיל, במסגרתו הרחיבו את טענתם שהמאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ולא הביאה ראיות לענין הרכוש האסור כאמור, ראיות אשר יש בהן בכדי לתמוך בטענתה שכל סכום החשבוניות כטענתה, אינו משקף מכירות ללקוחות הערבים והנפטא, בכמות הנטענת, כולה, ללא יוצא מהכלל, נמכרה לארגון ו/או לאחרים.

יתרה מזו, טוענת ההגנה, היה על המאשימה להראות בראיות, רצף של פעולות כאמור בסכום הנקוב בתוספת השניה, קרי 400,000 ₪ לפחות במהלך תקופה של 3 חודשים – דבר שלא נעשה על ידי המאשימה במסגרת ראיותיה ו/או סיכומיה, באשר זו בחרה לטעון טענה גורפת - כמסקנה בגין הכמות כולה כמכלול ומשכך, לאור הספק והפערים הראייתיים, אין ולא ניתן לקבוע שגם אם וככל שבוצעו מכירות, בכמות כלשהי בניגוד לתנאי הפטור, אלו בוצעו בסכום האמור בתקופה של 3 חדשים ולא בפריסה אחרת על פני תקופת כתב האישום, הנמשכת על פני 17 חודשים.
כל קביעה אחרת, אשר הינה במהותה עובדתית – תהווה מסקנה / הנחה אשר אינה יכולה להוות בסיס להרשעה בעבירה פלילית.

בזאת תמה סקירת ראיות וטענות הצדדים.


דיון והכרעה אישום ראשון – עבירת קבלת דבר במרמה

כפי שכבר פורט, העבירה המיוחסת לנאשמים הינה עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בהתאם לסע' 415 א' לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
על מנת שניתן יהיה לקבוע כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה וכי הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשמים ביצעו את העבירה המיוחסת להם עליה להוכיח מעל לכל ספק כי כל רכיבי העבירה התקיימו.
בחינת התקיימותן והוכחתן של רכיבי העבירה:

רכיב "קבלת דבר"
הצדדים אינם חלוקים בעובדה כי הנאשמים קיבלו פטור מתשלום מס הבלו, ומשכך מסכימים הצדדים כי על כל כמות הנפטא שנמשכה ע"י הנאשמת 3 לא שולם בלו.
יחד עם זאת, טוענת ההגנה כי המאשימה לא הוכיחה מהי אותה כמות נפטא שנטען על ידי המאשימה שנמכרה בצורה שאינה עונה לתנאי הפטור .
טענת ההגנה כפי שפורטה בהרחבה היא, כי בעוד כתב האישום מייחס לנאשמים כמות נפטא נקייה של 13,084,979 ליטר, המאשימה לא הציגה ראיות לתמוך בטענה זו. לפי ההגנה הראיה המרכזית לעניין כמות הנפטא הינה במסגרת עדותו של עד המדינה לזרוביץ' אשר דנה בכמות של כ 1,169,000 ליטר, בגין תקופה של כשליש מתקופת כתב האישום, עד יוני 2004, ולגבי שאר הכמות לא הוצגה כל ראיה התומכת בטענת המאשימה.
למול טענה זו של ההגנה טוענת המאשימה :
1.
אין בטענה זו כדי להביא לזיכוי הנאשמים מביצוע של עבירת קבלת דבר במרמה בכך שקיבלו את הפטור מתשלום בלו על הנפטא אותה רכשו לצורך שימוש מסוים בנפטא , כאשר בפועל לא השתמשו בה לצרכי הפטור.
2.
כן מוסיפה המאשימה כי מהראיות שמופיעות בתיק עולה כי כל פעלות הנאשמים אל מול ארגון הפשיעה התבצעה במזומן
ומשכך לא התקיים כל תיעוד חשבונאי דבר ההופך את הוכחת כל הכמות לבלתי אפשרי.
3.
בנוסף טוענת המאשימה כי ממכלול הראיות שהציגה התביעה הן בנושא אי יכולת לייצר את אשר נטען וכן השימושים שהתבצעו בפעול , קרי מכירת נפטא נקייה בין אם לארגון ובין אם לגופים אחרים כגון לקוחות מהשטחים או כלשונו של הנאשם בת/24: "

קניתי נפטא ביודעין, מכרתי אותה לאנשים... לכל האנשים שרצו ממני מכרתי. לכל מי שרצה. על בסיס תן מזומן, קח..
.." מלמד כי הנאשמים עשו שימוש בנפטא שרכשו בפטור באופן שונה מהשימוש המותר על פי תנאי הפטור שניתנו לנאשמת 3.
דיון
אין בידי לקבל את טענת ההגנה כי משעה שלא הוכיחה המאשימה בראיות פוזיטיביות ישירות ביחס לכל כמות הנפטא הנטענת בכתב האישום יש כדי להביא לזיכויים של הנאשמים מביצוע עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

הטענה כי היה על המאשימה להציג ראיה ישירה בהתייחס לכל מיליגרם המופיע בכתב האישום אינה יכולה להתקבל שכן עסקינן בטענה גורפת של המאשימה בדבר שיטת פעולה של הנאשמים אודות רכישת נפטא תוך שימוש בפטור מתשלום בלו ואי עמידה בתנאים הנקובים בפטור. רק לאחר הכרעה בסוגייה האם המאשימה אכן הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי לא התקיים ייצור מדללים במפעלה של הנאשמת 3
ניתן יהיה להתייחס לטענת ההגנה
כרלבנטית. במידה והמאשימה תצלח בהוכחת טענתה אזי
, טענת ההגנה נדחית על הסף כלא רלבנטית. במידה , והמאשימה לא צלחה בהוכחת טענתה, והסנגוריה תצליח לעורר את אותו ספק סביר כנדרש על פי דין, ויקבע כי קיימות ראיות לייצור מדללים בחצרי הנאשמת 3 בפועל , או אז ידרש ביהמ"ש לשאלה האם המאשימה הצליחה להוכיח טענתה ביחס לחלק מכמות הנפטא הנטענת בכתב האישום .
כן אוסיף, כי לצורך עמידה בדרישת הוכחת עבירת קבלת דבר במרמה אין נפקא מינה אם המאשימה מוכיחה התקיימות היסודות בהתייחס לליטר נפטא או ל 13 מיליון ליטר נפטא. עבירת קבלת דבר במרמה אינה מוגבלת בכמות כלשהי שעל המאשימה להוכיח. יחד עם זאת, לצורך הוכחת רכיב "הנסיבות המחמירות " לו טוענת המאשימה בכתב האישום, אכן נדרשת הוכחה של ביצוע העבירה בהתייחס לכמות גבוהה ולא די יהיה בהוכחת ביצוע העבירה בהתייחס ל כמות מזערית .
לסיכום , על מנת שניתן יהיה לקבוע האם טענת ההגנה רלבנטית בענייננו , על ביהמ"ש לקבוע תחילה האם צלחה המאשימה בהוכחת טענתה בדבר העדר ייצור מדללים. במידה והתשובה לכך תהיה חיובית אזי טענת ההגנה נדחית , שכן פועל יוצא של הוכחת אי ייצור מדללים היא שימוש שלא על פי תנאי הפטור שניתן. במידה ויוכח כי קיים ספק סביר והתבצעה פעילות ייצור מדללים במפעל , ישוב ביהמ"ש וידון בסוגייה האם הוכיחה המאשימה את טענתה ביחס לחלק מכמות הנפטא הנטענת בכתב האישום.

הרכיב השנוי במחלוקת בין הצדדים הינו -
"במרמה" .

בעוד המאשימה טוענת כי ממכלול הראיות בתיק עולה כי הנאשמים הצהירו לרשויות המכס הצהרות כוזבות בכך שטענו שנאשמת 3 עוסקת בייצור חומרים מדללים , טוענת ההגנה כי לא מדובר בהצהרות כוזבות וכי בתק' הרלבנטית לכתב האישום נאשמת 3 אכן עסקה בפועל בייצור מדללים ומשכך הנשאמים לא רימו או הציגו מצג כוזב ביודעין בזמן אמת
לרשויות המכס.

השאלה המרכזית העומדת לבחינה היא האם צלחה המאשימה בהוכחת טענתה כי הנאשמים

לא עסקו כלל בייצור מדללים.




האופן בו ביקשה המאשימה להוכיח טענתה כי הנאשמים לא עסקו כלל בייצור מדללים עומד על 2 נדבכים.
ראשית, מבקשת התביעה להוכיח כי בפועל לא ניתן היה לייצר את אשר טענו הנאשמים שהם מייצרים בהתאם לת/19 א'- דף הנוסחאות שצורף לבקשת הפטור.
שנית, מבקשת התביעה להציג ראיות הדנות במה התבצע בפועל בחצרי נאשמת 3 ע"י הנאשמים 1 ו 2 ולהוכיח כי בפועל הנאשמים עסקו במכירת נפטא שלא בהתאם לתנאי הפטור שניתן להם בכך שמכרו נפטא נקייה לארגון הפשיעה ו ללקוחות נוספים כמו גם מכירת בנזין מהול.

כפי שצויין ההגנה מסתייגת מקביעות המאשימה וטענת כי המאשימה לא זו בלבד שלא הציגה ראיות דיות להוכחת טענותיה
אלא לא עמדה בנטל הנדרש של הוכחה מעל לכל ספק סביר ומשכך טוענים הסנגורים יש לזכות את הנאשמים מביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

לצורך הכרעה בשאלה האם אכן עמדה המאשימה בנטל ההוכחה המוטל עליה ,
אשוב
ואבחן את הראיות אליהן הפנו הצדדים.

מאחר ופריסת טענות והראיות אליהן הפנו הצדדים נעשתה בצורה מרחיבה ביותר , אזכירם בראשי פרקים בלבד.

הראיות/ טענות
אותן הציגה המאשימה הם:
ראיות לאי יכולת לייצר את אשר ניטען שיוצר
בת/19
ות/17:
אי יכולת לייצר בהתאם לדף הנוסחאות שצורף לבקשה לקבלת פטור מבלו
, שכן לא היו לנאשמים מספיק חומרי גלם לפי ת/55-ת/58 .
2.
גרסאותיו השונות של נאשם 1 באשר לאופן ייצור המדללים. המאשימה הציגה ציטוטים מתוך עדויות הנאשם ומצביעה כי הנאשם משנה גרסתו באשר לנוסחאות על פיהן גולד עבדה וכי תשובותיו אמורפיות ומתחמקות.
חוות דעת של מומחה ההגנה
נ/ 39 -הגם שקובעת כי עם חומר הגלם שהיה נתון בידי הנאשמים ניתן היה לייצר מדללים, טוענת התביעה כי המדובר בחוות דעת תאורטית, שאינה מתבססת על האופן בו ייצרו הנאשמים בפועל.


פרט לראיות אלה , המתייחסים לאי יכולת פיזית ממשית לייצר את אשר נטען
בת/19 א', הציגה המאשימה את הראיות הבאות לצורך הוכחה כי בנפטא שנרכשה בפטור מבלו נעשה שימוש שונה מזה שהוצהר עליו לרשויות :
·
ראיות אליהן הפנתה המאשימה להוכחת מכירת נפטא נקייה ובנזין מהול:
עדותו של עד המדינה – אבי לזרוביץ'
. העד אשר תפקידו כלל התאמות מלאי מול סידורי עבודה, עבודה מול ספקים מעקב משיכות ממסופי הדלק והפקדות
במסגרת
ארגון הפשיעה מתחילת פעילותו ועד לסוף יוני 2004. העד העיד במפורש כי הכיר את הנאשמים וכי הם היו חלק מספקי הנפטא ובנזין מהול לארגון. (עמ' 76 ש' 19-18 וכן עמ' 80 ש' 15-14 ו 19-18 לפרוטוקול) . עפ"י עדותו,
לאחר יוני 2004 ועד למעצרו פעל העד במסגרת דומה לזו של הארגון – חברת קובי נוח , שעסקה אף היא בדלקים מהולים (עמ' 76 ש' 86 לפרוטוקול) .
העד העיד: " רכשנו בנזין מהול בנפטא מהנאשמים ב-2003, 2004 כשהייתי בארגון וכשהייתי בקובי נוח ב- 2005." (עמ' 83 ש'5 לפרוטוקול). בעדותו פרט העד את הטכניקה בה נהגו הנאשמים להעביר נפטא לארגון . (עמ' 81 ש' 9-7 וכן עמ' 83 ש' 12-11 לפרוטוקול). כן, העיד העד כי הנאשמים קיבלו בין 20-40 אג' על כל ליטר נפטא (עמ' 82 ש' 4 לפרוטוקול) וכן כי הוא או אחר נשלחו מדי שבוע ע"י ראשי הארגון על מנת לבצע התחשבוניות אל מול הנאשמים (עמ' 80 ש' 19 לפרוטוקול).

מסמכים אותם הציג העד לזרובץ' – ת/45-ת/47
. כפי שפורט בהרחבה, המדובר בשלושה קלסרים אשר העד לזרוביץ' טוען כי מהווים חלק מהתחשבוניות ומעקבים אותם ערך בזמן אמת. בין המסמכים מצויים מסמכים בכתב ידו של העד לזרוביץ' וכן מסמכים בכתב ידו של הנאשם 1. מסמכים אלו היו שמורים אצל – ארקי לזר אשר הודעותיו הוגשו בהסכמה- ת/68-ת/69, בהן מאשר לזר כי לזרוביץ' שמר אצלו ארגזים של מסמכים מסוג ת/45-ת/47 אולם מסר כי עם פרוץ הפרשה השליך את מרבית הארגזים וכל שנותר הן ת/47-ת45.
המאשימה מפנה לעמ' 81 ש' 3-1 לפרוטוקל שם מעיד העד לזרוביץ' כי השווה בין מסמכים 484-480 (שנערכו בכתב ידו של הנאשם1) לבין מסמכים 775-823 –דוחות המכירה והקניה של הארגון ומהם עולה התאמה מוחלטת לעניין חודש יוני 2004. כן העיד העד אודות מסמכים נוספים מתוך המקבץ
כפי שפורט בסקירת ראיות התביעה.

עדותו של עד המדינה ליאור עזרן.
עד זה החליף את לזרוביץ' במסגרת ארגון הפשיעה עד ליולי 2005. העד העיד כי במסגרת תפקידו היה אחראי על סוכנים, גביה, הפקדות והעברות כספים. (עמ' 145 ש' 26, עמ' 148 ש' 5 לפרוטוקול)
גם עד זה העיד כי ארגון הפשיעה עסק במכירת דלקים מהולים כאשר חומרי המהילה היו נפטא וחומרי דילול נוספים כש "בדרך כלל המהילות היו במתחמים של הארגון והיה דלק מוכן שהיה מגיע מאבי גבאי מאשדוד " (עמ' 141 ש' 9-6 לפרוטוקול).כן העיד כי "את הנפטא היינו מקבלים בעיקר מנאשם 1" (עמ' 141 ש' 16 לפרוטוקול). העד מסר כי הוא מכיר את הנאשמים במסגרת עבודתו בנושא העברות כספים. (עמ' 141, 142 לפרוטוקול) . כן, העיד כי היו מקרים בהם הפקיד כספים לחשבון הנאשמת 3 בבנק דיסקונט
בקרית מלאכי וברח' המסגר (עמ' 141 ש' 29-30 לפקרוטוקול) והמאשימה מפנה לת/72 טופס הפקדה לחשבון הנאשמת על סך 199,700 ₪
עליו חתום העד ואשר הסביר כי המדובר בהפקדת מזומן כחלק מהפעילות השוטפת. המאשימה מפנה כי הסנגורים לא חקרו את העד בהתיחס לת/72.

עדותו של עד המדינה קובי עובדיה
. העד גם כן היה חלק מארגון הפשיעה, מסר כי הארגון עסק במכירת דלקים מהולים וכו' , כן העיד כי מעבודתו בארגון הפשיעה יכול להעיד כי הארגון רכש מהנאשמים בנזין מהול אשר היה ברמה גבוהה.
(עמ' 124 ש' 1 וכן עמ' 123 ש' 2 לפרוטוקול).

דוחות מעקב ועדויות נהגי ה"ארגון".
דוחות המעקב שבוצעו ע"י הרשויות- ת/1, ת50-ת/ 51. ת/36 – טבלה שנערכה על בסיס ת/50 ות/51 ובה אינדיקציה אודות נפטא שנמשכה עבור גולד והגיעה ישירות למתחמי הארגון.

עת/ משה פוזין
– נהג מיכלית דלק בארגון , העיד כי משך ממפעל גולד כמה פעמים נפטא וידע שמדובר בנפטא (עמ' 51 ש' 23 לפרוטוקול) , כן העיד כי משך פעמיים שלוש נפטא מבז"ן והעבירה ישירות למתחם תירוש או פרדס (עמ' 52 , 53 לפרוטוקול) . העיד כי ראה את הנהג של הנאשמים - נגאוקר פורקנפטא במתחם פרדס (עמ' 52 ש' 1 לפרוטוקל) העד העיד כי אינו יודע אודות אחסנת נפטא מצד הנאשמים במתחם הארגון בתירוש. (עמ' 53 ש' 8 לפרוטוקול) .
עת/ אילן אפללו-
נהג מיכלית דלק בארגון
אשר העיד כי :" משכתי נפטא מבזן לגולד, כ-30% מהנסיעות, השאר לפרדס." (עמ' 62 ש' 10-9 לפרוטוקל) . גם עד זה ראה את נגאוקר פורק נפטא במתחם פרדס (עמ' 60 ש' 22 לפרוקוטול) .
עת/משה פימה –
נהג בארגון אשר העיד כי העביר נפטא למיכל אחסנה של גולד- המאשימה מבקשת להפנות כי מעמ' 73 ש' 11-12 לפרוטוקול עולה כי הנאשמים הם אלו שמסרו לו כי המדובר במיכל אחסנה וכי המידע לא הגיע ממקור אחר.
עת/ אברהים אלקרישאת –
נהג מיכלית דלק בחברות השייכות לארגון. העד הוכרז כעד עוין והודעתו הוגשה ת/43. בחקירתו במשטרה
העיד כי משך נפטא מבז"ן אשדוד ע"ש נאשמת 3 למתחם ארגון הפשיעה בתירוש וכי הנפטא יועדה למהילת בנזין (עמ' 2 ש' 13-8 לת/43).
המאשימה מבקשת לאמץ גרסתו בחקירה. בעדותו בביהמ"ש העיד כי משך נפטא מבז"ן על שם נאשמת 3 ופרק אותה במתחם תירוש(עמ' 71 ש' 21 לפרוטוקול) . כן העיד כי משך פעם אחת נפטא מנאשמת 3 (עמ' 72 ש' 20 לפרוטוקול).
אני מקבל טענת המאשימה וקובע כי הדברים שמסר העד בחקירתו במשטרה הם הגרסה האמינה.
עת/ יגאל נגאוקר –
העד הוכרז כעד עוין והודעותיו הוגשו ת/59-ת/64. העד שימש כנהגם של הנאשמים במסגרת נאשמת 4 בין השנים 2005-2004. העד העיד כי קיבל הוראותיו מנאשם 2 וכי כחלק מעבודתו התבקש להוביל נפטא מבז"ן עבור נאשמת 3 בהוראת נאשם 2 שהוא בעל הבית. (עמ' 102 לפרוטוקול) . בעדותו טען לראשונה, כי במקרים בהם לא היה מקום אצל נאשמת 3 הביל נפטא לאחסון למתחם פרדס. (עמ' 103 ש' 2 לפרוטוקול) .
המאשימה מבקשת להעדיף גרסתו בחקירות ת/60-ת/61 לאור העובדה שהעד אינו מציין באף אחת מגרסאותיו הראשונות והמוקדמות אחסנה ואף נאשם 2 בחקירתו – ת/12 אינו מתאר אחסנה במתחם פרדס (עמ' 4 ש' 12 לת/12 ) המאשימה מפנה לעדויות עזרן ולזרוביץ לפיהן לא בוצעה כל אחסנה במתחמים. בת/60 מעיד העד כי נסע למתחם בפרדס בערך פעם בשבוע בהוראת הנאשם 2 על מנת למסור נפטא (עמ' 11 ש' 310 לת/60 )
כן הודה שם כי מסר כל פעם כ- 20,000-30,000 ליטר
וכי מסר נפטא גם במתחם הכפר הירוק כפעם בשבוע, כשהפעם האחרונה היתה כשבועיים לפני גביית ההודעה באותן כמויות כבמתחם פרדס (עמ'12 ש' 327 לת/60) . המאשימה מפנה לת/52- הודעת נאשם 2, בה מודה הנאשם כי שלח למתחם הכפר הירוק נפטא נקייה בערך פעם בחודש בכמות של 20,000 ליטר על מנת שבאלאס יבצע עבורו הובלה לשטחים. עמ' 3 ש' 112-115 לת/52)
העד העיד כי למעלה משנה העביר נפטא למתחמים השונים כפעמיים בשבוע – (עמ' 13 ש' 346 לת/60) וכי נאשם 2 הוא זה שהורה לו לאן לנסוע עם הנפטא לאחר שמשכה מבז"ן (עמ' 12 ש' 339)
בת/61 מוסר נגאוקר דברים דומים, יחד עם זאת ציין כי מסר במתחם הכפר הירוק גם חומרי דילול , אולם המאשימה מציינת כי בעת הארכת המעצר שוחח העד עם הנאשמים שכן ישבו יחדיו , אולם הכחיש כי תיאמו גרסאות.
לאחר שהוצגו לו תמונות מתוך החקירה הסמויה חזר בו ומסר כי לא העביר חומרי דילול לכפר הירוק. (ת/61 עמ' 11 ש' 290) .

אני מקבל טענת המאשימה ומעדיף את גרסתו הראשונית של העד בחקירותיו על פני עדותו בביהמ"ש. העובדה כי על פני מס' חקירות לא מסר העד כל אינדיקציה אודות אחסון ולראשונה משמיע הוא גרסה זו במהלך עדותו ללא כל הסבר מניח את הדעת יש בה כדי להעדיף גרסאותיו בחקירותיו.
ת/24 – תמליל חקירתו של הנאשם 1 בה מוצאת המאשימה ראשית הודייה.

התובעת מפנה לציטוטים הבאים מתוך השיחה מהם למדה על ראשית הודייתו של הנאשם:
א
. "מכרתי לכל האנשים שפה בחקירה, אסור היה לי למכור להם נפטא, עברתי על חוק הבלו, עשיתי עבירות מס"

(עמ' 2
לת/24,
עמ' 194, ש' 12-13 לפרוטוקול).
ב
."אני מכרתי נפטא לארגון הזה"

(עמ' 2
לת/24)
ג.
"קניתי נפטא ביודעין, מכרתי אותה לאנשים... לכל האנשים שרצו ממני מכרתי. לכל מי שרצה. על בסיס תן מזומן, קח... לי יש את הרווח שלי... 20 אג'. אני לא קשור לארגון פשע... אני עשיתי עבירות מס. למה?
כי הפיתוי של הכסף היה חזק ממני"
(עמ' 3
לת/24
, עמ' 194, ש' 22-24 לפרוטוקול).
ד
. "אני מעניין אותי עכשיו כרגע לגמור את התיק הזה, את השמח הזה שעשיתי. את הסמטוחה הזו בגלל שרציתי כסף"

(עמ' 3
לת/24
, עמ' 195, ש' 11-13 לפרוטוקול).

ה
. "אין אפוטרופוס לא לעריות ולא לדמים... היה פיתוי חזק. יותר חזק ממני. מה אתה רוצה לעשות עם זה? להרוג אותי בגלל זה"

(עמ' 5
לת/24
, עמ' 196, ש' 7-8 לפרוטוקול).
ו.
"... אני אספר לך את כל האמת, אני לקוח את הדברים שדיברתי בהתחלה. משנה את הגישה. מספר את כל האמת, כמה זמן מכרתי, כמה זה עשיתי, עם מי מכרתי, מה מכרתי, הכול אני אספר לך"

(עמ' 7
לת/24
).
כן מופיע מוטיב חוזר לכל אורך השיחה כי הנאשם מוכן לשלם כל סכום כסף לשלטונות המס רק למנוע ממנו ומאחיו לשבת בכלא. (לדוגמא עמ' 8 לת/24)
המאשימה מפנה לעדויות : החוקרת סמדר, עדותו של החוקר שעיה
והחוקר נחמני לפיהן הנאשם הוא שפנה אל החוקרת סמדר וביקש להגיע לעסקת טיעון. המאשימה מפנה לתמליל ממנו עולה כי גם לאחר שנאמר לו במפורש כי זכותו לשתוק וכי השיחה עלולה להיות מוקלטת הנאשם המשיך ודיבר על העבירות שביצע (עמ' 112
ש' 17-15 לפרוטוקול). לפי המאשמיה, במעמד שיחת ת/24 היה הנאשם תחת אזהרה כי המעשים שביצע הם בגדר עבירות פליליות ועל כן עומדת לו זכות השתיקה- לפי עדותם של עת/נחמני ועת/ אפרים (עמ' 112 ש' 17-15 לפרוטוקול) .
המאשימה דוחה את הסבריו של הנאשם בביהמ"ש לפיהן החוקרים הם אלו שיזמו את השיחה, וזאת בהתבסס על עדויות החוקירם כפי שפורט. כן דוחה המאשימה את טענת הנאשם פיה כל הדברים שמסר בשיחה נבעו ממצוקה ואינם אמת.
שקרי נאשמים וגרסאות סותרות
. המאשימה פירטה בצורה יסודית רשימה של נושאים בהם מצאה אי התאמות בין גרסאות הנאשמים בינם לבין עצמם ובין גרסאותיהם לבין עדים נוספים או ראיות חיצוניות. פירוט הסתירות כפי שהוצגו ע"י המאשימה מופיע בצורה מורחבת בפרק ראיות התביעה.
בין השאר הצביעה המאשימה על סתירות בנושאים הבאים: הכרות עם ארגון הפשיעה וראשיו, הכרות עם אבי גבאי מתירוש, היכרות עם משה גבאי, הכרות עם אבי לזרוביץ', קשריהם עם ליאור עזרן, אחסנה והובלה ע"י עזרן/ ארגון הפשיעה, מכירת נפטא לארגון הפשיעה בניגוד לתנאי הפטור.

מעמדו וחלקו של הנאשם 2 בנאשמת 3
. המאשימה הצביעה על שורה של ראיות לצורך ההוכחה כי הנאשם 2 היה עוזרו ויד ימינו של הנאשם 1 וכי ביצעעימו בצוותא את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
בקיאות בעסקי הנאשמת , הנאשם 2 ידע לפרט את הרווח החודשי של הנאשמת 3 (ת/53) את הרווח השנתי(ת/36) את מחזור המכירות(ת/35) את מספר חשבון הבנק(ת/35) ונכסים שבבעלותה(ת/35) . כן ידע לפרט שמות המובילים (ת/12),
את הנהגים שהעמיסו נפטא בעבור הנאשמת (ת/12) את השמות ומקומות הישוב של הלקוחות ומספרם(ת/35) .הנאשם 2 הגדיר עצמו כמנהל תפעול(ת/52) דויותיו עולה כי נתן הנחיות לעובדים.

ת/12
מעיד הנאשם בגוף ראשון ומודה כי מכר נפטא נקייה ישירות מבז"ן ללקוחות: " בגולד מדללים היו רק הובלות של נפטא שהובילו בדר"כ למפעל שלנו, באשדוד, היו מקרים בודדים שהלכו ישר ללקוח." (עמ' 2 ש' 44-41).
בת/52
שוב מדבר הנאשם בגוף ראשון: " כן. מכרתי נפטא נקייה שלא עברה שום תהליך, ישר מבז"ן ללקוחות." (עמ' 3 ש' 78).



ראיות/ טענות ההגנה לעניין ייצור המדללים

באשר לטענת המאשימה כי הנאשמים לא ייצרו כלל מדללים, הנאשמים הכחישו זאת מכל תוקף.
להלן התיחסות לטענות ההגנה:
1.
עדויות הנאשמים

– עדויותיהם נסקרו בצורה מרחיבה בפרק ראיות ההגנה יחד עם זאת אציין את עיקר עדותם בנושא זה : לפיהם התקיים ייצור מדללים במפעל עוד משנת 2001. לאור קשיים כלכליים נאלצו לסגור את ייצור חומרי הניקוי והתמקדו בייצור מדללים לאור קשיים כלכליים אליהם נקלעו ומאחר וייצור מדללים כן לא דרש כח אדם החליטו להתמקד בו. עיקר הלקוחות היו מהמגזר הערבי לאור העובדה שאיכות החומר היתה נמוכה ומשכך הפעילות התבצעה במזומן כשהלקוחות מבקשים שלא ירשמו את שמם האמיתי על גבי החשבוניות לאור חששם מהרשיות. הנאשמים העידו כי מלאכת ייצור המדללים אינה מצריכה כח אדם , וכי כל שנדרש הואחומרי גלם, משאית עם משאבה
ונוסחאות לצורך
מה היחס שצריך לערבב ואדם אשר מזרים את הכמויות הדרושות. במסגרת עדותו הציג נאשם 1 את נ/17 – חוברת תצלומים שלטענתו הינה ממפעלו. הנאשמים העידו כי נאשם 2 היה איש השטח וכי הוא נהג ליסוע לשטחים ולפרוק שם סחורה. הנאשמים העידו כי משך זמן הייצור הוא כ 40 דק'.
2.
עדות רוה"ח פרטוק מצליח -


הנאשמים הפנו ל עדותו של רוהח"ש של הנאשמת 3 :
"אבי אמר לי שהוא סוגר את המפעל ועובר לייצור מדללים". (עמ' 50 ש' 14 לפרוטוקול).
כן מפנים לעמ' 47 ש' 11-1 לפרוטוקול שם מסר העד כי הנאשם 1 מסר לו שאינו סומך על לקוחותיו הערבים עם שיקים ולכן עובד עמם במזומן .
לא מצאתי כי יש בדברי העד כדי לתמוך בגרסת הנאשמים שכן העד העיד כי כל האינפורמציה שמסר נמסרה לו מפי הנאשמים . אין המדובר בידיעה
ממשית ועצמאית שנבעה מהעד.

3.
עדותו של צביקה שמש –

העד הוא האחראי על תחום הבלו, העיד בביהמ"ש כי אין בידיו ראיות שהנפטא שנמשכה ע"י גולד לא שימשה
אותם לייצור מדללים. (עמ' 101 ש' 21-19 לפרוטוקול) . כן העיד כי לאור הצהרת הנאשמים ידע כי הנאשמים עובדים עם לקוחות מהשטחים, וכי בהתאם לעסק של חב' גולד הדו"חות הם סבירים. (עמ' 100-101 לפרוטוקול) . כן , אישר העד כי נאשם 1 הזמנו לבקר במפעל אולם מפעת מצוקת כ"א לא ביקר שם.
(עמ' 100 לפרוטוקול) .
אין זהו מתפקידו של העד לרכז את הראיות האם התקיים ייצור או לא- שאלה זו עומדת בבחינה עתה, בפני
ביהמ"ש. לעניין אימרותיו של העד בדבר סבירות הדו"חות
אין בהן כדי להצביע על ייצור בפועל שהתקיים במפעל.

4.
נ/3 - דו"ח ביקורת מטעם רשויות המס

– בסעיף שכותרתו "הערות כלליות והתרשמות" נירשם ע"י המבקרים: "ייצור ושיווק מדללים השיווק למפיצים פלשתינאים" .
לפי ההגנה המדובר באינדיקציה לכך שאותם מבקרים היו עדים לייצור.
באם חפצה ההגנה להציג ראיות שיש בהן כדי לכרסם בראיות התביעה אזי יש צורך להציג ראיות שיוכלו לתת לביהמ"ש את הכלים לקבוע כי ההגנה הציגה ספק סביר. נ/3 אומנם חתום בידי מבקרים מטעם רשויות המס אולם מכאן ועד הקביעה כי אותם מבקרים היו עדים לפעילות הייצור הדרך ארוכה. לו חפצה ההגנה להוכיח טענה זו, שאילו היתה מוכחת אזי היה בכך משקל ראייתי נכבד, אזי היה על ההגנה לזמן את אותם מבקרים על מנת שיעידו בפני
בהימ"ש מה ראו וחוו בשעת ביקורם. לא ניתן לבסס ספק סביר על סמך ההנחה שאותם מבקרים היו עדים לייצור ושיווק מדללים מהעובדה שבאחד מסעיפי הדו"ח רשמו כך. באותה מידה, ייתכן וזו האינפורמציה שנתקבלה לידם מידי הנאשם. אומנם ספק פועל הוא לטובת הנאשמים , יחד עם זאת, משקל
הראייה הנ"ל מתגמד לאור אי אימותה עם כותבי הדו"ח וחשיפתם לעדות ולחקירה נגדית מטעם המאשימה.
5.
נ/4 – קטלוג מוצרים

– ההגנה הגישה את קטלוג המוצרים של החברה . שם מפורטים שני סוגי מדללים, וכן כתוב כי "ניתן להזמין את המוצרים בצובר /בתפזורת לשטח המפעל באמצעות קוביות או משאית. ניתן להשיג סוגים שונים של מדללים, פרטים במפעל."
מתוך נ/4 לא ניתן ללמוד באיזו תקופה שימש את הנאשמים במיוחד לאור העובדה שעיקר הקטלוג עוסק בחומרי ניקוי , כשבתקופה הרלבנטית לכתב האישום הנאשמים טוענים כי פסקו בייצור חומרי ניקוי וכי עברו לייצור מדללים בלבד.
כמו כן, אין בקיומו של קטלוג מוצרים כדי להצביע על ייצור מוצרים , יש בכך ראיה להדפסת קטלוג.
יחד עם זאת, לאור הכלל כי ספק פועל הוא לטובת הנאשמים יש בראיה זו כדי לתמוך אומנם במשקל מועט ביותר, בגרסת הנאשמים.
6.
חומרי הגלם והספקים
לייצור המדללים –

הנאשמים מפנים לעדותו של אביב כהן

ולת/19 שערך ממנה עולה כי כמות התוסף של טולול /תולאן שרכשה נאשמת 3 מחברת גדות כימיקלים בע"מ היתה
882,160 ליטר. כן, מפנה ההגנה לנ/22- ריכוז קניות מחברת לוכסנבורג תעשיות בע"מ – רכישת טולול ממוחזר בכמות של 75,000 ליטר.
ת/19 חוצץ 2 – רכישת שמן בכמות של 228,447 ליטר הן משבח שמנים והן מקבוצת קובי נח. וכן 10,000 ליטר נפט/קרוסין בדצמבר 2004.
כמו כן, מפנים הסנגורים לעדותו של הנאשם 1 בביהמ"ש לפיה הספקים היו חב' דגש, טן, נורדא, זפ וגדות וכן פירוט העלויות של חומרי הגלם הנוספים העוולה כדי מילויני שקלים. (עמ' 166 ועמ' 167 לפרוטוקול).
לפי ההגנה, בכך שהנאשמים רכשו חומרי גלם נוספים יש ראיה לייצור מדללים.
אכן, יש בקיומם של חומרי גלם נוספים אשר נרכשו בסכומי כסף לא מבוטלים כדי לחזק את טענת הנאשמים.
7.
ברשותה של הנאשמת כל ההיתרים על פי דין

– ההגנה מפנה לנ/36 – אישור בדבר היתר עלים וכן נ/24-נ/27 המתייחסים לתק' שבין 2001-2002, אולם לטענתם יש בכך כדי ללמד על פועלם של הנשאמים.
קיומם של אותם היתרים אינו מלמד על פעילות יצרנית,
במיוחד אין נפקות ראייתית לאישורים בתק' הקודמת את כתב האישום.
8.
עה/ עדי שייקס –

העד שימש כסוכן מכירות של חברת גדות כימיקלים. העד העיד כי הכיר את הנאשמים עוד משנת 2000 מהתקופה של ייצור חומרי ניקוי וכן בתק' של ייצור מדללים.
(עמ' 289 ש' 23-22) . העד ציין כי לא התעורר בו ספק שהמפעל של הנאשמים לא מייצר מדללים ( עמ' 291 ש' 20-19), כן הוסיף כי " הנחתי שכך עושים כפי שאבי אמר לי ...אני מניח שגולד עוסק במדללים, זו הנחה הגיונית." (עמ' 292 ש'5 ו 15 לפרוטוקול) . ההגנה טוענת כי עד זה
במסגרת עבודתו היומיומית נהג לבקר בעשרות מפעלים העוסקים בתחום ומשכך מכיר את התחום ואם חשדנותו לא התעוררה כשביקר במפעל הנאשמים תכופות אזי אין בטענות המאשימה ממש. כן , מפנה ההגנה לעובדה כי הנאשמים רכשו ממנו חומרי גלם בשווי של כ 3 מיליון ₪.
אין מחלוקת בין הנאשמים למאשימה כי הנאשמים רכשו חומרי גלם נוספים ומשכך עדותו ככל שמתייחסת לכך אינה מעלה או מורידה. בהתייחס לשאר ההפניות – עדותו אינה מוסיפה או מורידה שכן העד העיד כי כל הדברים שמסר נמסרו לו ע"י הנאשם 1 וכי מדובר בהנחות שלו ולא בידיעתו הממשית.

9.
עה/- יוחנן מסילתי

- העד אינו מעיד על התק' הרלבנטית לכתב האישום .
10.
עה/ יוסי לוי

– העד
העיד כי מכיר את הנאשמים מתחילת פעילות נאשמת 3. העד העיד כי ביצע עבודות מסגרות בגולד מדללים ובתמורה קיבל מהם טינר/ מדללים. כן העיד כי הפעם האחרונה שלקח מהם טינר היתה כשפירק את הגגון כשנהמפעל נסגר. בחקירתו הנגדית השיב לשאלת המשאימה כי "הייתי במפעל כל 3 חודשים כדי לקחת שכירות...וראיתיו עובד ואת העובדים שלא הכרתי אותם. כ-5 אנשים, מלגזנים ועוד עובדים, לפעמים 7-6 עובדים, היה שם טינר " (עמ' 295 ש' 9-7 לפרוטוקול) .

עדותו אינה יכולה לשמש ראייה לחיזוק טענת הנאשמים לאור טענת הנאשמים
כי משנת 2004-2005 אין עובדים אצל נאשמת 3! אומנם העד שינה גרסתו כשעומת עם עובדה זו וטען כי בהתחלה ראה פועלים אך לקראת הסוף לא, יחד עם זאת העיד העד כי לא בדק מה יש במיכלים.

11.
עה/ שמעון שריקי

- העד העיד כי הכיר את הנאשמים וכי רכש מהם בתק' הרלבנטית חומרי מדללים, חומרי שטיפה למנועים, לרצפות, למכונות וכו'. (עמ' 305 ש' 16-14 לפרוטוקול) . כדי לחזק את עדותו הציג את כרטסת הלקוחות של חברתו " בלו סקאי" – נ/38 ממנה עולה כי רכש מהנאשמים בסך 6,000 ₪ אולם לא מצויין מה נרכש.

עדותו של העד לא יכולה לחזק טענת הנאשמים לאור פגמים באמינותו שכן

העיד העד כי רכש מהנאשמים בסכומים של 15,000-20,000 ₪ אך לא הציג כל אסמכתא לכך (עמ' 306 ש' 4-3 לפרוטוקול). העד העיד כי : " היתה למוצרים שלהם איכות יותר טובה . שילמתי לאלפי ליטר בין
3.5 ל 4 ₪ לליטר לפני מע"מ." (עמ' 306 ש' 13-12 לפרוטוקול). לפי ת/6 – קלסר החשבוניות של נאשמת 3 מחודש מרץ 2005 המחיר אותו גבו בעבור מדללים היה 1.47 ₪, בניגוד לעדות העד. כן, בדיקת כל החשבוניות בתק' הרלבנטית לכתב האישום מעלה כי על פי הרשום בהן מעולם לא נמכרו מוצרים בסכומים הדומים לסכום זה . כן מעיד העד בניגוד לעמדת הנאשמים כי איכות מוצריהם היתה טובה.
12.
עה/ אלחאטר עדנן

-
מסגר אשר בתמורה לשירותיו קיבל טינר מהנאשמים. העד אישר כי את נ/15 המיכל המכיל טינר קיבל מהנאשמים.
גם עדותו של עד זה אינה רלבנטית שכן מעיד הוא על תקופה שקדמה לכתב האישום שכן העד העיד "כשבצעתי במפעל את העבודות, ראיתי פועלים, איני מכירם, גם פועלות היו. הרבה פועלים" (עמ' 296 ש' 15-14 לפרוטוקול)
לגרסת הנאשמים בתק' הרלבנטית לכתב האישום לא היו פועלים במפעל.
13.

עה/ מנחם שביט
-
העד העיד כי רכש מהנאשמים מדללים בתק' שקדמה לכתב האישום, אך העיד כי התבקש ע"י הנאשמים לבנות עבורם משאבה ליעול הייצור, אך זה לא יצא לפועל. (עמ' 320 לפרוטוקול).
אין כל נפקות ראייתית לעדותו של העד לענייננו.
14.

עה/ אורי נחמיה-
העד עובד בחברת זיק אש אשר בדקה לפני ובמהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישם את אמצעי הבטיחות של נאשמת 3. העד אישר כי נ/29 הוא אישור להתקנת מערכות לכיבוי אש במיכלים בהם יש חומרים מסוכנים .
לאור העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשמים עסקו בחומרים דליקים, אין נפקות לעדותו של העד לענייננו.
15.
עדות סמדר אמסלם

– העדה היא אחות הנאשמים ושימשה כפקידה במסגרת נאשמת 3. הנאשמים טוענים כי לא ניתן לראות בחקירותיה במשטרה ת/65-ת/66 שם מתכחשת בדבר רכישת נפטא משום ראיות
התומכות בגרסת המאשימה וזאת מאחר שהעדה היתה פקידה אשר פעלה בשעות הבוקר במשרדים(עמ' 130 ש' 6-5 לפרוטוקול)


ואילו ו הנאשם 2 העיד כי עיקר פעולת הייצור בוצעה בשעות אחה"צ (עמ' 251 ש' 16-15)
. יתרה מזו העדה היתה ממוקמת בקומה 2 במרחק רב מהמיכלים ומשכך ניתן לראות בתשובותיה כי "אינה יודעת" בחקירותיה במשטרה תשובות כנות.
לאור קיומו של הספק אקבל טענת הנאשמים בנקודה זו.

16.
נ/39- חוות דעת המומחה מר אריה לייבא –

טענת ההגנה היא כי המאשימה לא הציגה כל חוות דעת מומחה נגדית ומשכך אינה יכולה להתנגד לממצאיו של המומחה. כמו כן, טוענת ההגנה כי השאלה הנדרשת הינה האם באמצעות חומרי הגלם/התוספים שעמדו לרשות הנאשמת, ניתן היה לייצר את המדללים בכמות הנפטא הנטענת וכי חוות דעת המומחה קובעת באופן חד משמעי שכן. ההגנה טוענת כי הגם שהמאשימה חזרה והציגה לעד את העובדה שהנאשמים לא רכשו כלל שמנים בשנת 2004 ומשכך לא יכלו לייצר את מה שטענו- השיב העד כי שמן אינו הכרחי וייתכן שלעיתים אף פוגע ומשכך אינו משנה את עמדתו כי ניתן היה לייצר. יחד עם זאת , ציין העד כי הנאשמים לא הציגו לו נוסחאות על פיהן ייצרו בפועל . כמו כן, העד אישר לשאלת המאשימה והעיד כי הנאשמים לא הציגו בפני
ו את גרסאותיהם לעניין אופן ייצור המדללים. העד העיד כי חוות דעתו הסתמכה על כמויו הנפטא שנמשכו מבז"ן וכמות התוספים שעמדו לידי הנאשמים. משכך, טוענים הנאשמים כי חוות דעתו מבוססת על ראיות קונקרטיות ולכן מבקשת לפסול טענת המאשימה כי המדובר בחוות דעת תיאורטית.

אין בידי לקבל טענת ההגנה. השאלה הניצבת להכרעה אינה האם ניתן היה ליייצר אלא האם התקיים ייצור בפועל. אומנם הנאשמים נדרשים לעורר ספק סביר ונטל ההוכחה רובץ על כתפי המאשימה, יחד עם זאת, על מנת שניתן יהיה לקבוע כי רף ההוכחה של התביעה לא מולא לאור קיומו של ספק, על הספק לעמוד בתנאי היותו סביר. אל מול עדויות עדי מדינה המגובות במסמכים כמו גם, עדויות נהגים מהארגון
אשר משלימות ותומכות זו בזו , מציגה ההגנה חוות דעת הקובעת מבלי להתבסס על נוסחאות שהשתמשו בהם הנאשמים בפועל כי מכמות חומרי הגלם הנתונה ניתן היה לייצר מדללים. באם טענת ההגנה היא נכונה, דהיינו , קיומו של מפעל ייצור מדללים באיכות נמוכה ומשכך השיווק הוא לתושבי השטחים בלבד אזי
לא היה זה נטל להציג לרשויות החוקרות את דפי הנוסחאות על פיהן ייצרו בפועל, בין אם על גבי מעטפות או בעל פה. הנאשמים טוענים כי בכל הנפטא שנמשכה מבז"ן יוצרו מדללים למעט מעטי מקרים בהם מכרו נפטא לאנשי השטחים כמדלל. אנשים העוסקים בפעילות מאין זו צריכים להמציא בקלות יתרה נוסחאות על פיהן עבדו. כטענתם, הייצור אינו מורכב, כל שהוא כולל זה עירבוב
חומרי גלם בהתאם ליחסים שונים בהתאם לטיב החומר ולתפקוד שרוצים למלא. חוות דעת המתמקדת כולה באפשרות ייצור ואינה דנה בגרסת הנאשמים לעניין מה שהתקיים בפועל אין בה כדי לפגוע בראיות התביעה.
17.
אין מקום לטענת המאשימה לייצור על פי פורמולאציות

– הנאשמים טוענים כי המאשימה עצמה לא הוכיחה את הרכבה הכימי של הנפטא נשוא כתב האישום, ולכן לא הובאו ראיות כי הנפטא העומדת במרכז ההליך דנן, נכללת בהגדרות שנכללו בצווים נכון למועדים האמורים . יתרה מזו, טוענת ההגנה כי מאחר והמדובר בעבירת קבלת דבר במרמה שמקורה בהצהרה שהוגשה לצביקה שמש אזי על המאשימה להוכיח כי הנאשמים סטו מהצהרתם בפועל . כאן מפנים ומדגישים כי בהצהרות שהוגשו לצביקה שמש צוין במפורש שמרכיב הנפטא במדללים נע בין 60% עד 90%- דהיינו גם במסגרת ההצהרות הובהר כי אינם כבולים לנוסחא מוגדרת וסגורה. לאור טענת המאשימה כי לא התקיים ייצור כלל, טוענת ההגנה כי אין משמעות לשאלה אם ייצרו על פי הנוסחאות או לא, שכן אין
עסקינן באישומים
הנוגעים לטיב ואיכות החומר המיוצר.

בהחלט יש מקום לטענת המאשימה שהנאשמים לא ייצרו בהתאם לפורמולאציות אותן הציגו עם הגשת בקשות הפטור וזאת
לאור העובדה שהנאשמים מואשמים בעבירת "קבלת דבר במרמה". רכיב בלעדיו אין בהוכחת יסודות העבירה הוא הקביעה כי הנאשמים הצהירו הצהרת כזב. באם מצליחה המאשימה להוכיח כי הנאשמים לא ייצרו בהתאם להצהרותיהם אזי צלחה המאשימה בהוכחת יסוד מיסודות העבירה. יחד עם זאת, מאחר וטוענת המאשימה לאי ייצור מדללים כלל אזי משקל הסוגייה האם יצרו בהתאם לנוסחאות עליהם הצהירו או לאוו פוחתת. לגופו של עניין , טוענים הנאשמים כי לא הגבילו עצמם לנוסחאות סגורות בכך שצוין במפורש שמרכיב הנפטא במדללים נע בין 60% ל 90%. איני מקבל את הטענה, שכן אילו אכן לא היו מגבילים עצמם בנוסחאות סגורות לא היה עליהם להציג דף נוסחאות אלא היה עליהם להסתפק במשפט כי רכיב הנפטא משתנה. מעיון בבקשות הפטור יותר סביר הוא כי הנאשמים הוסיפו את דף הנוסחאות וכתימצותו רשמו בבקשה כי רכיב הנפטא בסך כל הנוסחאות שבנספח נע בין 60% ל90% .


באשר לטענת המאשימה כי השימוש שנעשה בנפטא שנרכשה בפטור נעשה שלא בהתאם לפטור הציגה ההגנה את הראית /טענות הבאות:

1.
הקשר של הנאשמים לארגון

– לפי ההגנה אין בראיות המעידות על הכרות בין הנאשמים ו/או מי מהם ל"חברי הארגון"
ו/או ראיות המעידות על פעילות עסקית משותפת, כולל הובלות של נפטא , בכדי להוות כשלעצמן , ראיות מפלילות בהתחשב בעובדה שהנפטא שנרכשה ע"י הנאשמים נרכשה באמצעות המובילה חברת זאפ אנרגיה בע"מ , אשר הינה חלק מהחברות שפעלו במסגרת הארגון. כמו כן, טוענים הנאשמים כי בעת הצורך כאשר נזקקה הנאשמת 3 לשרותי אחסנה , המתחמים ששימשו את חברת זאפ אנרגיה
ושמאוחר יותר הסתבר שמדובר במתחמי הארגון שימשו את הנאשמת לאחסנה גם כן.
ההגנה מפנה לעדויות הנאשמים בפני
ביהמ"ש , נאשם 1 העיד כי חב' זאפ
ושי קסוטו שהיה מבעליה היו המובילים שלהם מבתי הזיקוק, וכי ביקשו או להוביל או לאחסן את הסחורה באמצעותם (עמ' 173 ש' 25-15 וכן עמ' 174 ש' 25 עד עמ' 175 ש ' 9 לפרוטוקול).
נאשם 2 העיד כי את ליאור עזרן ראה לכל היותר 3 פעמים ולגבי אבי מהארגון העיד כי הכירו לראשונה במעצר ואילו את אחיו משה ייתכן וראה אותו פעם-פעמיים. (עמ' 247 ש' 24 עד עמ' 248 ש' 7).
תחת פרק גרסאות סותרות של הנאשמים הציגה המאשימה גרסאותיו השונות של נאשם 1 בהתייחס לתשלום בעבור הובלה ואחסנה במתחמי הארגון .כמו גם גרסאות סותרות של הנאשמים לעניין הכרות עם ראשי הארגון. סקירה זו בוצעה בצורה יסודית וממצה וממנה עולה כי גרסאות הנאשמים אינן קוהרנטיות ומתחמקות . בהתייחס לטענה כי אין בהכרות עם מי מהארגון כדי להוכיח את ביצוע העבירות -
לא מיוחס לנאשמים מעשה פלילי בכך שהכירו את אנשי הארגון.
לאור עדויות עדי המדינה
, הנהגים מהארגון ותמליל החקירה ת/24 שם מודה הנאשם כי מכר נפטא נקייה לארגון – כל אלו הן העומדות כנגד הנאשמים ולא הכרות גרידא או פעילות עסקית כשרה.

2.
הודיית הנאשמים במכירת נפטא נקייה-
לפי ההגנה הנאשמים הודו במכירות של נפט נקייה במקרים בודדים, בהם מצאו עצמם מוכרים ללקוחותיהם הערבים, נפטא נקייה כמדלל לכל דבר ועניין, לכל הפחות, מנקודת מבתם של הלקוחות עצמם. בהמשך טוענים כי גם אם וככל שבמקרים בודדים "מעדו הנאשמים" – אין בכך בכדי לקיים את מרכיבי העבירה הנדרשים לעניין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות כטענת המאשימה.
ההגנה הפנתה לת/21 עדותו של הנאשם 1 ש' 21: " יכול להיות שמכרתי לערבים בשטחים מס' בודד של פעמים בגלל שלא היו לי חומרי גלם אחרים ליצור מדללים, אבל הלקוחות הערבים ידעו שהם קונים מדללים כל אחד לפי סוג המדלל שהזמין."
באותה חקירה ש' 32 מסר הנאשם: " לא מכרתי לעזרא בלס נפטא ולא לערבים אלא למעט מס' פעמים בודד" .

במסגרת פרשת התביעה הציגה המאשימה הודיות נאשמים נוספות ביניהן ת/24 – נאשם 1 ,וכן ת/52 חקירתו של הנאשם 2 עמ' 3 ש' 107: " למתחם בכפר הירוק שלחתי טינר מוכן או נפטא נקיה..." הנאשם הודה כי המתחם בכפר הירוק שייך לעזרא בלס וכי כמות הנפטא הנקייה ששלח למתחם הנ"ל היתה כ 20,000 ליטר פעם בחודש. הנאשם העיד כי העביר לו נפטא נקיה כדי שיעשה עבורו הובלה לשטחים כי יש מקומות אליהם מפחד להיכנס.
יתרה מזו , הודיות הנאשמים, מהוות אחד מיני ראיות רבות אותן הציגה המאשימה כדוגמת עדי המדינה, נהגי הארגון וכו'. העובדה שהנאשמים אישרו כי מכרו מידי פעם נפטא נקייה ללקוחות ערבים מהווה אך חיזוק ונדבך מבין ראיות התביעה.
ת/24 -חקירתו של הנאשם 1-
בהתייחס לראיה זו, טוענת ההגנה כי לא ניתן לבסס הרשעה על בסיסה מהטעמים הבאים: ראשית נטען, כי הדברים נמסרו בהיות הנאשם תחת לחץ נפשי רב, עובדה שהיתה ידועה לחוקרים במיוחד לאור מעצר שני אחיו. כן, נטען כי הנאשם היה בלחץ שכן הוטחו בו האשמות לעניין חברות בארגון פשיעה (ראה הודעה שנגבתה ביום 3.7.05, טרם קיומה של שיחה זו)
. יתרה מזו נטען
כי החוקרים לא קיימו את חובת אזהרת החשוד כמתחייב על פי דין ונטעו בליבו של הנאשם את התחושה שמדובר בשיחה לא פורמאלית. מעבר לאמור, טענו כי אין לראות בדברים שמסר הנאשם הודאה מטעמו באישומים וכמובן שלא בהתייחס לכמויות המופיעות בכתב האישום. לסיום מציינת ההגנה כי לטעמה לא היה זה ראוי מלכתחילה להציג את ת/24 שכן מדובר במשא ומתן לאור דברי הנאשם כי היוזמה שליחה נבעה מצדם של החוקרים. הנאשם מצידו טען בביהמ"ש כי הדברים שמסר
נבעו מלחץ ומרצונו לחלץ את עצמו ואת אחיו במיוחד ממעצר.

לאחר שעיינתי רבות וארוכות בת/24 מצאתי כי יש בראיה זו כדי להוות סיוע, כדרישת התביעה. מעדויות החוקרים סמדר, שעיה ונחמני עולה כי היוזמה לשיחה היתה של הנאשם. יתרה מזו, הנאשם היה במהלך גביית הודעה בה אין חולק כי אוזהר, ולא זו בלבד, אלא אוזהר בביצוע עבירה חמורה לכל הדעות
של השתייכות לארגון פשיעה. כפי שטוענים גם הסנגורים
אזהרה זו חיחלה לנפשו של הנאשם שכן היא זו שהכניסהו לטענתם ללחץ רב והאיצה בו לנהל את השיחה נשוא ת/24. מהשיחה
ניתן להבחין כי גם לאחר שמאשרים החוקרים לנאשם כי ייתכן והשיחה מוקלטת ממשיך הנאשם ומוסר פרטים מפלילים.
השיחה מעלה
בצורה חד משמעית כי הנאשם ביקש להגיע להסדר עם הרשות התובעת/ החוקרת מתוך הבנה והכרה כי הוא ואחיו נמצאים בסכנת מעצר שכן מעלליהם נחשפו. אמירות חד משמעיות כגון :" קניתי נפטא ביודעין, מכרתי אותה לאנשים...לכל האנשים שרצו ממני מכרתי. לכל מי שרצה. על בסיס תן מזומן , קח...לי יש את הרווח שלי...20 אג'. אני לא קשור לארגון פשע... אני עשיתי עבירות מס. למה? כי הפיתוי של הכסף היה חזק ממני."(עמ' 3 לת/24)
לא ניתן לפרשן בצורה שונה מעבר לווידוי כנה של הנאשם מתוך ניסיון להיחלץ מאימת הדין לאור הבנתו כי עבירותיהם נחשפו וכי עשויים הם לרצות מאסר. בת/24 מספק הנאשם גם את המניע לפעולותיהם – חמדנות לכסף, גם את שיטת הפעולה: " אני קניתי נפטא, מכרתי אותה והוצאתי חשבויות לאנשים וירטואלים."
(עמ' 11 לת/24)
וכן בהמשך , בעמ' 13 מציין הנאשם: " אני אומר לך דבר אחד, יש לי שני צדדים. צד אחד- שאני לא רוצה להיות בבית הסוהר, תן לי המשפחה...צד אחד שלי- התאבדות! אני קיצוני לפה ולפה. לא התאבדות של להרוג ת'צמי. התאבדות במשפט- הולך עם עורכי דין, ויאללה מה שיהיה יהיה" (עמ' 13 לת/24) . ניתן לראות כי את השיחה ניהל הנאשם תוך שמירה על האינטרסים שלו, לא רצה לחשוף פרטים מעבר לשחשף עד אשר תוצג לו עסקה. מכאן ניתן ללמוד כי הנאשם נטל על עצמו סיכון במודע כי הדברים שימסור יכולים לשמש כנגדו במהלך המשפט.
לסיכום, אני דוחה טענות ההגנה באשר לקבילות הראיה וקובע כי בדין השתמשה התובעת בראיה זו. לגופו של עניין מבחינת משקלה הראייתי של ראיה זו – אני קובע כי אכן יש לראות בדברים שנמסרו ע"י הנאשם כראשית הודייה ובהחלט מהווים הם סיוע איתן ביותר לעדויות והריאות הנוספות אותן הציגה המאשימה.
3.
אחסנת נפטא/ מדללים –


לפי ההגנה לא נסתרה טענתם של הנאשמים כי ביצעו אחסנה המתחמי הארגון. ב"כ הנאשמים מבקשים מביהמ"ש לאמץ את עדותו של עד ההגנה
עזרא בלס , בניגוד לטענת המאשימה כי המדובר בעדות מוטה ומגמתית מתוך ניסיון לסייע לנאשמים שכן העד הוא חברם. לפי הסנגוריה התביעה לא צלחה בטענתה כי קיימות סתירות מהותיות העולות כדי שקרים של העד, ומשכך יש לקבוע כי עדותו אמינה ותומכת בגרסאותיהם של הנאשמים. לאחר בחינת הסקירה שביצעה המאשימה אודות אי ההתאמות שקיימות בעדותו של עד זה , כגון שינוי העמדה אודות גביית כסף בעבור האחסנה, כמו גם טענתו כי ביצע עבור הנאשמים הובלה לאדם בשם עלי במחסום קלקיליה כש על גבי המעטפה שנמסרה לו נרשם גם שמו של עליושמו של המדלל (עמ' 288 ש' 12-9) וזאת בניגוד לדברים שמסר נאשם 2 בעמ' 259 ש' 30 לפרוטוקול כשנשאל האם על גבי המעטפות אותן מוסר עם הסחורה נהוג לרשום את שם הלקוח השיב: " לא. רשום מחסום רקומיה, 5000 ליטר...הייתי מגיע למחסום...הייתי שואל מי צריך 5,000 ליטר."

אני דוחה טענת הנאשמים כי מדבריו אלו של הנאשם 2 לא ניתן ללמוד כי מעולם לא היה מצויין על גבי המעטפה שם. לפי ההגנה , נאשם 2 נקב בדוגמא אך אין המדובר בכלל. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם רוח התשובה. הנאשם נשאל ע"י התובעת ארוכות לעניין גרסתו כי נאשם 1 הוא זה שעסק בתיאום הקשרים עם הלקוחות כיצד זה ידע למי להפנות את הסחורה. הנאשם 2 ציין כי נאשם 1 רשם על גבי המעטפה את המחסום אליו עליו להגיע ואת כמות החומר וכשהיה מגיע למחסום הנאשם 2 הה שואל- "מי צריך 5,000 ליטר" מאחר והתנהלות מאין זו תמוהה חקרה התובעת אודותיה והנאשם התייחס בצורה חד משמעית לכלל ולא למקרה בודד. לאור זאת, דבריו של בלס אינם תואמים את גרסתו של הנאשם 2. כן , מפרטת המאשימה כי טענתו של בלס בביהמ"ש לפיה הוביל מדללים לשטחים בעבור הנאשמים אינה מתיישבת עם גרסתו של הנאשם 2 בת/52 עמ' 3ש ' 108-115 לפיה שלח למתחם בכפר הירוק נפטא נקייה
ולא מדללים בערך פעם בחודש על מנת שבלאס יעבירם לשטחים. זאת בנוסף לסתירות נוספות עליהן הצביעה המאשימה מובילות לדחיית טענת ההגנה וקבלת טענת המאשימה כי עדותו של העד היא מגמתית מתוך מטרה לסייע לנאשמים ובלתי מהימנה. אין בידי לקבל כי הסתירות עליהן הצביעה המאשימה הן זוטות כפי שנטען ע"י ההגנה ומשכך אני קובע כי העד אינו מהימן ואין בעדותו כדי לסייע לנאשמים לבסס טענתם כי התבצעה אחסנה במתחמיו.

4.
מהילת דלקים –

טוענת ההגנה כי כתב האישום אינו מייחס לנאשמים ביצוע עבירות של מהילת דלקים ומשכך טענותיה של המאשימה בסוגייה זו נועדו אך ורק להשחיר את פני הנאשמים. יתרה מזו נטען, כי לפי רשימותיו ש ל עד המדינה לזרוביץ' עולה שנאשם 1 מכר לכאורה לארגון בין החודשים פברואר ליוני בשנת
2004 - 216,700 ליטר דלק בלבד. בלא שהובאו כל ראיות לעניין זה. למול זאת, טוענת ההגנה כי בדיקות איכות הדלק של הנאשמת 4 נמצאו תקינות.
בדיקתו של דב שריר – נ/13 אינה יכולה לעמוד לחובת הנאשמים, מאחר ולפי עדותו של עד ההגנה איציק אחדד מקור הדלים במיכליות 1,3,4 היה מבז"ן ואילו מיכליות 2,5 מולאו בשיא אנרגיה ולפי ממצאי בדיקתו
של שריר גם מיכלים שמקורם מבז"ן נמצאו נגועים- דבר שאינו מתיישב עם הדעת.
גם אם יש בידי לקבל את טענת ההגנה לפיה נ/13 אינה מהימנה דיו שכן אינה מתיישבת עם העובדה שדלקים שמקורם בבז"ן נמצאו נגועים, עדיין
הראיות אותן הציגה המאשימה למהילת דלקים אינה נסמכת רק על עדותו של דב שריר אלא נסמכת בעיקר על עדויות עדי המדינה. איני מקבל טענת ההגנה לפיה העדות היחידה הקיימת היא הרישומים על תקופה שבין פברואר ליוני משנת 2004 מתוך ת/45-ת47 המצביעים על 216,700 ליטר דלק מהול. ראיה זו מתווספת לעדותיות עדי המדינה ובעיקר לזו
של לזרוביץ'. לכל אורך עדותו בביהמ"ש העיד העד לזרוביץ' כי הנאשמים סיפקו לארגון הפשיעה דלק מהול (עמ' 77 ש' 13-14 וכן עמ' 76 ש' 19-18 לפרוטוקול ) כמו כן העיד העד כי גם כשעבד בקבוצת קובי נוח נחשף לכך כי הנאשמים סיפקו לקובי נוח בנזין מהול בשנת 2005. (עמ' 83 ש' 5 לפרוטוקול) גם העד ליאור עזרן העיד כי דלק מהול מוכן הגיע מהנאשמים (עמ' 141 ש' 7-6, ש' 9 וש' 20 לפרוטוקול)
. גם עד המדינה קובי עובדיה העיד כי הנאשמים סיפקו לארגון דלק מהול( עמ' 124 ש' 1 לפרוטוקול) . אומנם המדובר בעדויות עדי מדינה וככאלה טעונות הן סיוע.
יחד עם זאת, במקרה דנן עסקינן ב 3 עדויות עדי מדינה עצמאיות הנוגעות לתק' שונות , כשאליהן מתווספים הרישומים של העד לזרוביץ'.
הועלתה טענה של הסנגורים לפיה ת/45-ת/47 לא יכולות לשמש סיוע לעדותו של לזרבויץ' מאחר והמדובר בראיה שאינה ממקור נפרד ועצמאי שכן נרשמה בבכתב ידו של העד. איני מקבל את הטענה.
קלסרים אלו כוללים בין השאר תכתובות בזמן אמת של העד לזרוביץ' וכן רישומיו של הנאשם 1. המאשימה הציגה כי העד לזרוביץ' ביצע השוואה בין רישומים בכתב ידו לבין רישומים בכתב ידו של הנאשם1 והצביע על התאמה. (ראה השוואה בין מסמכים 480-484 לבין 775-823) הנוגעת לנפטא בנזין מהול וטולול. לא מיותר הוא לציין כי ראיית הסיוע אינה נדרשת לתמוך בכל פרט מפרטי העדות או הראיה הדורשת סיוע . ראיית הסיוע צריכה להוות מקור נפרד ועצמאי לראיות אך הראיות המרכזיות הן אלו הדורשות את הסיוע. הראייה המסייעת תפקידה כשמה כן הוא- לסייע. עליה לסבך את הנאשמים אולם אין כל הכרח כי הראיה תסבכם ביחס לכל הנטען . במקרה זה ת/45-ת/47 בהחלט עונים על הדרישה .
מכל האמור לעיל עולה כי עדויות עדי המדינה התומכות אחת בשנייה בכך שהגם שאינן נוגעות לאותה תק' זמן הן דנות על פעילות במסגרת אותו ארגון, וכולן מסבכות את הנאשמים בכך שסיפקו נפטא נקייה ובנזין מהול לארגון. לכך מתווספות גם ת/45-ת/47 אשר מהוות סיוע נפרד ועצמאי.

5.
לקוחות ערבים

– במסגרת פרשת ההגנה הובאו לקוחות מהשטחים אשר טענו כי הנאשמים מכרו להם מדללים. לפי ההגנה יד בעדויות אלו כדי להציג ראיה חותכת בדבר אמיתות טענת הנאשמים כי הנאשמת 3 יצרה מדללים ולאור איכות החומר הירודה נהגו לשווק ללקוחות מהשטחים. כן טוענת ההגנה כי עדויות אותם לקוחות מאשרים טענת הנאשמים כי ביקשו מהם שלא ירשמו את פרטיהם האמיתיים על גבי החשבוניות אולם החשבוניות מייצגות עסקת אמת.
פירוט עדויותיהם נסקר בהרחבה בפרק הדן בראיות וטענות ההגנה. התייחסות המאשימה לאותן עדויות גם היא נסקרה בהרחבה.

לאחר עיון מחודש באותן עדויות יש בידי לקבוע באופן חד משמעי כי עדויות אלו אינן אמינות ומהימנות. ראשית, בצדק מפנה המאשימה לכך כי לכל אורך החקירה ומתחילת ניהול המשפט לא הציגו הנאשמים רשימת לקוחות מסודרת ואמיתית ששמות הלקוחות המופיעים בה הם אמיתיים. המאשימה הציגה בצורה יסודית את התפתחויות גרסתו של הנאשם 1 בעניין רשימת הלקוחות. בחקירתו ת/33- ציין כי הלקוחות הגיעו אליו פיזית למפעל וכי יש בידיו רשימת טלפונים של חלקם. כן, מסר כי אינו זוכר שף שם של לקוח עימו הוא עובד והנאשם הוסיף כי הפקידה תשלח לחוקר רשימת לקוחות. בהמשך מסר כי אין לו אף פרט מזהה פרט לשמו של הלקוח. בחקירה ת/7- מסר הנאשם כי רוב השמות המופיעים ברשימת לקוחותיו אינם השמות האמיתיים וכי אין בידיו אף פרט מזהה פרט לעובדה שהם מהשטחים ולקוחות מזדמנים. באותו ת/7 מוצג לנאשם אינדקס הלקוחות של הנאשמת 3 והנאשם עונה: " אלו הלקוחות של חב' גולד, כל הלקוחות האלה הם לקוחות קבועיםשלי וכולם מהשטחים." (עמ' 5 ש' 177-176 ת/7

(
.
הנאשם נשאל בחקירה כיצד הוא יוצר קשר עם לקוחותיו לאור טענתו כי אין לו את מספרי הטלפון שלהם השיב כי אינו יוצר עימם קשר.
ב ת/11 הנאשם נשאל האם הצליח לשחזר פרטים אודות לקוחותיו והנאשם טען כי לא ניסה כלל.
גם במהלך עודותו בביהמ"ש לא סיפק הנאשם כל פרט מזהה באשר למי מלקוחותיו, הגם שנתבקש כך ע"י המאשימה. הנאשם אף סרב למסור פרטים אודות האנשים אשר סייעו לו באיתור לקוחותיו. קביעתי כי עדותם של הלקוחות אינה מהימנה נובעת מהסיבות הבאות: ראשית, מהעובדה שהנאשמים השתהו במסירת פרטיהם וכי עד ליום הגעתם לדוכן העדים לא חשפו הנאשמים את זהות לקוחותיהם. לצורך חידוד אפנה להתיחסות המאשימה לסוגיית הלקוח אבו-שאלבק.
הנאשם 1 העיד בחקירתו הנגדית בביהמ"ש בהתייחס לאינדקס הלקוחות: " אבו שאלבק או אבו אחמד או כל שם אחר מהאינדקס שלי אלה לא שמות הערבים שרכשו את המדללים...אלו שמות שנמסרו לי ע"י הערבים והתבקשתי להוציא על שמם את החשבוניות." עמ' 226 ש' 9-6 וכן 15-14 לפרוטוקול). כשנשאל
ישירות האם קיים אדם בשם אבו שאלבק השיב: " זה שם אמיתי עם ידיים ורגליים" הנאשם העיד שהעד יגיע במסגרת פרשת ההגנה. כמוכ ן, נשאל הנאשם 1 כיצד הכיר את העד- הנאשם 1 העיד כי אינו זוכר ווודאי העד שיגיע להעיד יזכור כיצד הכירו (עמ' 231 ש' 7-5 לפרוטוקול).
כשנשאל הנאשם הכיצד שמו של אבו שאלבק מופיע במספר קלסרים שונים, כשכל קלסר נושא שם מחסום שונה השיב כי התיוק מתבצע לפי המחסום בו נמסרה הסחורה, וייתכן שזו טעות. (עמ' 232 ש' 5-4 לפרוטוקול). כשהציגה לו התובעת חשבונית נוספת על שם אבו שאלבק השיב: " החשבוניות לא יצאו לשמות הערבים שקנו בפועל. במקרה של אבו שאלבק הוא אמיתי ויבוא להעיד שקיבל חשבוניות אחרות. זה לא טעות בתיוק." (עמ' 232 ש' 24-23
לפרוטוקול).
מפעל יצרני הטוען לאספקת מדללים בשווי של עשרות מיליוני שקלים קשה לקבל את גרסת הנאשמים לפיה אין בידי החברה רשימת טלפונים ורשימת לקוחות אוטנטית.
הגם שמדובר בלקוחות מהשטחים התאור אותו הציגו הנאשמים בגרסתם כי הנאשם 1 היה נוהג להשאיר לנאשם 2 מעטפה כש על גביה מצויין כמות ושם המחסום – ללא ציון שם הלקוח אינה מתקבלת על הדעת. כן, טענתם בדבר אופן הזמנת הסחורה ע"י הלקוחות בוצעה טלפונית ללא כל רישומים וללא שיש לנאשמים טלפון לחזור לאותו מזמין במידה ולא הגיע למחסום עימו נקבע.

שנית, לגופן של
העדויות שנשמעו -
גם העדויות אינן
מתיישבות
עם ההיגיון הבריא והעסקי. ראשית, לאיש מהעדים לא היו ראיות חפציות התומכות בגרסתם פרט לעד האוני עלי חסאן שהציג את נ/ 41 חפיסת מדבקות בכיתוב בשפה הערבית עליהן רשום טרפנטין וסוגי חומרים נוספים. מוצג זה אין בינו לבין הנאשמים דבר.

העד עלי- העיד כי הינו איכר שהחליט לעסוק במכירת מדללים והנאשמים הם היחידים שלטענתו קנה מהם.
כשנותק הקשר עם הנאשמים לא המשיך במכירת מדללים על אף שהעבודה זרמה. העד אישר כי אינו מבין בשוק המדללים, אינו מכיר מחירים ואינו מכיר את הנאשמים אך למרות זאת הזמין מהם המחיר שקבע הנאשם 1 (עמ' 322 ש' 11 לפרוטוקול) .
העד איאז סמיר- העיד כי טרם קבלת מס' הטלפון של הנאשמים עסק במסחר בגדים ונעליים עם אביו.
העד העיד בחקירה נגדית כי הנאשמים סיפקו לו חומרים באיכות טובה( עמ' 307
ש' 16 לפרוטוקול) זאת הניגוד לעמדת הנאשמים כי איכות החומרים שייצרו היתה ירודה. העד ציין כי אבי נהג ליצור עימו קשר דרך הפלאפון והודיע לו מתי ואיפה יפגש את יוסי. (עמ' 307 ש' 19-18 לפרוטוקול) . זאת בניגוד לעובדה שהנאשם 1 טען כי אין לו את הטלפונים של הלקוחות.

העד עטף מחמוד
– העיד כי רכש מהנאשמים חומרי דילול משנת 2004, פעם בשבוע כ 20,000 ליטר. בחקירתו הנגדית השיב : " קניתי רק מהנאשמים טינר טרפנטין, לפני כן לא קניתי.

“ (עמ' 308 ש' 24 לפרוטוקול) . בהמשך עדותו סיפר כי עם הפסקת הקשר עם הנאשמים חדל בעיסוקו בתחום. (עמ' 309 ש' 13-12 לפרוטוקול) . גם עדות זו אינה יכולה להיתקבל וכאמינה בדרגה כזו שתפגע בראיות התביעה ותעורר ספק סביר.

העד מוחמד צ'וחה –
גם עד זה החל עיסוקו בחומרי דילול רק לאחר שנימסר לו הטלפון של הנאשם 1, בתק' קודמת עסק בנגרות. כן, מוסיף העד כי רכש חומרי דילול מהנאשמים בלבד ולא רכש מאף ספק אחר. ומאז חדל הקשר עם הנאשמים אינו עוסק עוד בתחום ויש לו משרד ו-4 מוניות. גם עדות מעין זו
לא יכול שיהיה בה כדי לקעקע מראיות התביעה .
העובדה שכל העדים לא הגיעו מרקע בתחום מוצרי הדילול
והחלו לעבוד בתחום הדילול עם קבלת מס' הטלפון
של הנאשם 1 ממכר
תמוהה לכשעצמה אולם לכך מתווספת העובדה כי כל העדים העידו כי הנאשמים הם הספקים היחידים שלהם וכי מאז חדלו לעסוק עימם, חדלו גם מעיסוק בתחום בכלל. צירוף מקרים שכזה תמוהה והעדויות אינן סיברות ובוודאי שאין בהן כדי להציג לביהמ"ש כי התבצעה עסקת מכר אוטנטית בין הנאשמים לבין אותם עדים.

הפן המשפטי –
טענות משפטיות אשר יש בהן כדי להוביל לזיכויים של הנאשמים לפי ההגנה:
1.
חובת ההוכחה מעל לכל

ספק סביר – לפי ההגנה אין בראיות התביעה בכדי לאפשר הכרעה ברמת הוודאות של מעל כל ספק סביר , שלא התקיים ייצור מדללים כלל
וכי לא נמכרו מדללים ללקוחות ערבים. לפי ההגנה , המאשימה מבקשת להפוך את היוצרות ולהטיל את נטל ההוכחה על כתפי הנאשמים בדבר העובדה שהתבצע ייצור התואם את תנאי הפטור בנאשמת 3.
2.
אכיפה בררנית

- טוענת ההגנה כי במקרים דומים לאלו של הנאשמים
כדוגמת חב' שמני גיא וחברת פטרוכים התביעה לא הגישה כתבי אישום. לפי ההגנה במקרה שלפנינו המאשימה לא הציגה כל צידוק להבחנה בין המקרים. במקרה זה, לפי ההגנה, לא מתקיימת סבירות בהבחנה בין הנאשמים לגופים המוזכרים ומשכך יש כדי להקים את טענת ההגנה מן הצדק ולהוביל לזיכוי הנאשמים.
3.
יסודה הנפשי של עבירת קבלת דבר במרמה

– לפי ההגנה המאשימה לא צלחה בהוכחת סימולטאניות בין הגשת ההצהרות לבין הקביעה כי במועד הגשתם היו מודעים לכך שההצהרות הן שקריות. לפי ההגנה, המאשימה לא הוכיחה כי במועד הגשת ההצהרות ת/56 ות/57 בפברואר 2004 ויוני 2005 האמינו אמונה מלאה כי מרבית כמות הנפטא תשמש לייצור מדללים.
לפי ההגנה, משעה שלא הוכיחה המאשימה כי בין מועד מתן ההצהרות לבין מועד קבלת הפטור ידעו הנאשמים כי הצהרתם שיקרת אזי לא הוכח היסוד הנפשי ולא הוכח ביצוע העבירה על פי דין. יתרה מזו,היה על המאשימה להוכיח כל מרכיבי העבירה בהתייחס לנאשם 2 בצורה נפרדת ועצמאית מנאשם1.
4.
אין עונשין אלא אם כן מזהירין

- לפי הטענה , כאשר נאשם 1 חתם על ההצרות הוזהר מפורשות כי: " חריגה מן האישור מהווה עבירה עפ"י חוק הבלו התשי"ח-1958." טוענים הסנגורים כי הנאשם לא אוזהר כי חריגה
מהאמור מהווה עבירה גם על חוקים אחרים כמו חוק העונשין ו/או חוק איסור הלבנת הון. לאור זאת טוענים כי יהיה זה ראוי ונכון להעמיד את הנאשמים לדין בכל הקשור לאישום הראשון לכל היותר בגין עבירה על חוק הבלו, התשי"ח-1958 שרק עלפיו הוזהרו שיענשו אם לא ימלאו אחר האמור בהצהרה. לפי ההגנה יש לאמץ את הכלל הפרשני לפיו "חוק ספציפי גובר על חוק כללי" כל שכן כאשר החוק הספציפי נותן מענה מושלם למיוחס לנאשמים בכתב האישום. ההגנה מפנה לסע' 2 לחוק הפרשנות .

הכרעה
– האם הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמים השתמשו בנפטא שלא בהתאם לתנאי הפטור שניתן מתשלום בלו?
המאשימה הציגה בפני
ביהמ"ש שורה של ראיות המשלימות זו את זו ותומכות זו בזו בצורה קוהרנטית ומגבשות תמונה ברורה . עדויות עדי המדינה הן עדויות אשר לא נמצאו להן סתירות , עדויות רציפות ומלאות פרטים. בצדק טוענים ב"כ הנאשמים כי יש להתייחס בחשדנות ובספקנות כלפי עדויות מסוג זה שכן לעדים אינטרס פנימי מובהק לרצות את רצונה של התביעה ומשכך דרישת הסיוע הינה מוגברת בענייננו.
לטעמי דרישת הסיוע המוגברת מולאה .
כפי שכבר קבעתי, ת/24- ראשית הודייתו של הנאשם , מהווה תמיכה איתנה ביותר לעדויות שלושת עדי המדינה.
הדברים שמסר הנאשם 1 אינם יכולים להשתמע לשני פנים ויש בהם כדי לסבך את הנאשמים.
יתרה מזו, ת/45-ת/47- המהווים ראיות עצמאיות ונפרדות לעדותו של לזרוביץ' תומכות בעדותו המשתרעת על פני תקופה ארוכה מזו שיש עליה תיעוד במסמכים.
כמו כן, עדויות נהגי הארגון אשר העידו כי משכו נפטא מנאשמת 3 למתחמי הארגון וכי הובילו נפטא ישירות מבז"ן לארגון תומכות ומסייעות לעדויות עדי המדינה.
בצדק טוענת המאשימה כי בשקרי הנאשמים יש כדי לתמוך בראיות המאשימה, ובמקרה זה ביצעה התובעת עבודה יסודית והוכיחה את הסתירות המהותיות בגרסאות הנאשמים בנק' שוניות במחלוקת ומשכך גם באלו יש כדי לסייע למאשימה.

טענת ההגנה לפיה המאשימה הוכיחה בראיות רק את אותן כמויות עליהן קיים תיעוד רשום אינה יכולה להתקבל לאור מכלול הראיות שהוצג ופורט.

למול כל ראיות אלו ניצבות גרסאות הנאשמים והראיות שהציגו .
גרסאות הנאשמים כפי שנשמעו בביהמ"ש לא יכולות להתקבל. ראשית, הנאשמים סותרים את דבריהם עצמם , כפי שהציגה המאשימה בפרק סתירות ושקרי נאשמים. יתרה מזו, שיטת העבודה שתוארה על ידם בדבר אי קיומו של כל קשר עם הלקוחות פרט לשיחת טלפון אינה סבירה. הטענה כי ע"י שיחת טלפון מאלמוני פלוני מהשטחים מתבצעת הזמנה של עשרות אלפי ליטרים מבלי שידע הנאשם 2 את מי הוא אמור לפגוש , עולה כדי סיפור מעשיה.

כן לעניין
טענתם כי במסגרת מערכת היחסים העסקית שהיתה בינם לבין המובילים אחסנו במתחמי הארגון את הנפטא ללא כל תיעוד
אודות המלאי שנכנס , ללא כל תשלום בעבור האחסנה, ללא כל ביטוח בעבור המוצרים המאוחסנים במקרה נזק. לא כך מתנהל עסק יצרני הפועל בספרה העסקית.
גם אם אקבל את טענת הנאשמים כי אין הם מועמדים לדין בגין ניהול עסקי כושל, אזי על מנת שביהמ"ש יוכל לאמץ גרסה בלתי סבירה זו ונדירה זו של התנהלות החברה , תוך כדי כרסום בשלל הראיות אותן הציגה המאשימה, על ההגנה להציג ראיות איתנות כבדות משקל ומהימנות
לשם העלאת אותו ספק סביר.
אין הכוונה בהיפוך היוצרות והעברת נטל ההוכחה על כתפי הנאשמים , אלא משעה שניצבת מול הנאשמים גרסת תביעה הנתמכת בראיות מוצקות על ההגנה להציג ראיות איתנות ומהימנות עד כדי העלאת ספק סביר .

מניתוח ראיות ההגנה, עולה כי הראיות היחידות העומדות לטובת הנאשמים הן קיומו של הקטלוג
נ/4
, רכישת חומרי גלם נוספים ואותו מיכל טרפנטין שנמצא אצל הנגר.
כן עומדות להגנה הטענות המשפטיות שפורטו.
טענת ההגנה כי במקרה זה בוצעה אכיפה בררנית המובילה לזיכוים של הנאשמים - נדחית
. לצורך ביסוס קיומה של אכיפה בררנית, כזו שתוביל לכדי זיכוי הנאשמים לאור דוקטרינת ההנגה מן הצדק יש להציג ראיות המוכיחות את הטענה ולבססה בצורה מעמיקה יותר מאיזכור שמות חברות . ההגנה לא הציגה כל ביסוס לטענתה כי החברות הנ"ל דומות, כי המאשימה שקלה שיקולים בלתי סבירים, כי המאשימה החליטה שלא להגיש כתב אישום (ייתכן שהגשת כתב האישום מתעכבת בלבד ) . לסיום, אין כל ביסוס ראייתי עובדתי לטענות ההגנה .
טענת ההגנה כי המאשימה לא צלחה בהוכחת סימולטניות ביסוד הנפשי של הנאשמים- נדחית
מעדותו של עד התביעה לזרוביץ' עמ' 78 ש' 20-19 לפרוטוקול עולה כי הנאשמים נהגו למכור נפטא נקייה ובנזין מהול לארגון הפשיעה עוד בשנת 2003. הגם שמדובר בתק' שקדמה לתק' הרלבנטית לכתב האישום , עדות זו רלבנטית לטענת ההגנה כי בשעה שהגישו הנאשמים את
ת/77,
האמינו בלב מלא כי ייצרו מדללים. עדותו של לזרוביץ' מלמדת כי לנאשמים היה את היסוד הנפשי הדרוש בעת הגשת הבקשה לפטור – ת/77 וכי ידעו היטב בשעת הגשת הבקשה כי בכוונתם להשתמש בנפטא שימשכו שלא לצרכי הפטור ולמכור ממנה לארגון הפשיעה .
כמו כן, במהלך שנת 2004 הגישו הנאשמים מסמכי אימות פטור המופיעים ב
ת/55-ת/58 שם מצהירים בדבר ייצור מדללים , הגם שהוצגו ראיות למכביר ע"י המאשימה כי בתקופה זו סיפקו נפטא נקייה ובנזין מהול לארגון. ת/55-ת/58 מוכיחים כי לאורך כל שנת 2004, ועל אף שהשתמשו בנפטא שלא לצרכי
הפטור, הצהירו הנאשמים הצהרות שקריות .
כמו כן, וכפועל יוצא אין לקבל טענת הנאשמים כי בעת הגשת הבקשות לפטור ת/19 ות/54 משנת 2005 לא התקיים בהם היסוד הנפשי הדרוש לביצוע המרמה לאור הראיות האיתנות לביצוע מעשה המרמה והיסוד הנפשי עוד בשנת 2004.

טענת ההגנה- אין עונשין אלא אם כן מזהירין – העדפת חקיקה ספציפית על פני חקיקה כללית- נדחית
. שכיחים הם המקרים בהם
אותו מעשה עונה על רכיבי מספר עבירות במקביל, חלק מהעבירות הן ספציפיות וחלקן כלליות. אין כל מניעה להעמיד לדין בגין כל העבירות ובתנאי שלא יוטל על הנאשמים עונש יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה . טענת ההגנה לפיה בשעת מתן הצהרותיו אוזהר כי במידה ויחרוג מתנאי הפטור יועמד לדין מכח חוק הבלו אין בה כדי למנוע החלתם של חוקים נוספים התקפים ופועלים בשיטתנו.

טענת ההגנה כי המאשימה לא הוכיחה את אשר טענה ביחס לנאשם 2

איני מקבל טענה זו. המאשימה הציגה ראיות ביחס למעורבותו ולפעילותו של הנאשם. הנאשם היה אחד מבעלי החברה. בתק' הרלבנטית לכתב האישום, אף לא היו פועלים נוספים בחברה פרט למזכירה , אחותם סמדר כך שדובר על עס משפחתי מצומצם בו כל הפעילות נוהלה על ידי שני האחים. כן, הציגה התביעה עדויות של נגאוקר כי נאשם 2 הוא שנתן לו הוראות .
יתרה מזו , המאשימה הוכיחה כי נאשם 2 גילה בקיאות בעסק וכי ידע לפרט את רווחיה החודשיים (ת/35 עמ' 2 , ש' 46-47) , את הרווח השנתי, (ת/36, עמ' 3 ש' 93) את מחזור המכירות (ת/35, עמ' 4 ש' 123-129) את מספר חשבון הבנק (ת/35, עמ' 5 ש' 197) ואת הנכסים שבבעלותה (ת/35, עמ' 3 , ש' 88-91) לאור כל אלו, כמו גם , עדויות נוספות הנוגעות לפעילות הנאשם 2-
לא יכולה להתקבל טענת ההגנה לפיה הנאשם 2 היה איש שטח , אשר לא היה בגדר מנהל ולא ידע כלל במה וכיצד עוסקת החברה.

לסיכום,
נטל ההוכחה בהחלט רובץ על כתפי המאשמיה והנטל הוא כבד- הוכחבת כל יסודות העבירה מעל לכל ספק סביר. מסקירת
הראיות שבוצעה ומניתוח הראיות שפורט עולה כי המאשימה עמדה בנטל זה . ראוי להעיר כי הגם שנטל ההוכחה רובץ על כתפי המאשימה, עדיין נדרשת הסנגוריה, באם חפצה, להציג ספק סביר. טענת ההגנה היא כי התקיים ייצור של מדללים בהתאם לתנאי הפטור. לאור איתנותן של הראיות שהוצגו מטעם התביעה תוך השוואה רוחבית ואורכית של גרסאות העדים והראיות עולה תמונה לפיה עיקר עיסוקם של הנאשמים היה במכירת נפטא נקייה וכן בנזין מהול לארגון וללקוחות נוספים . לצורך העלאת אותו ספק סביר אשר היה בו כדי לזכות את הנאשמים ולקבל את גרסתם כי המדובר במפעל יצרני היה על הנאשמים להציג ראיות התומכות בגרסתם. אין די בהעלאת ספק בדבר יכולת ייצור לאור כמויות חומרי גלם נתונות כפי שטענה ההגנה, עסקינן בהכרעה בשאלה מה התרחש בפועל, ועל מנת שביהמ"ש יכול לקבוע כי התעורר ספק שהוא סביר, מה פשוט מהצגת ממצאים אובייקטיביים שאינם מעוררים כל קושי באם קיימת חברה מתפקדת ויצרנית- כהצגת הנוסחאות על פיהם יצרו, מספרי טלפונים של לקוחות. גרסאותיהם של הנאשמים על פניהן אינן מהימנות.

אני מקבל טענת המאשימה כי מתוך מכלול הראיות שהוצגו בפני
ניתן ללמוד כי רובה של הפעילות בתק' הרלבנטית לכתב האישום היתה בניגוד לתנאי הפטור. למול ראיות קוהרנטיות אותן הציגה המאשימה המשתלבות אחת בשניה ותומכות זו בזו, לא העלתה ההגנה את אותו ספק סביר.
יחד עם זאת, ולמען קיומו של בדל ספק סביר, אני קובע כי עיקר הפעילות של הנאשמים היתה שבניגוד לפטור, אך לשם הסוואת פעילותם ייצרה גם כמות מזערית של חומרים מדללים.


למען הזהירות ובאופן המקל עם הנאשמים בצורה מרחיקת לכת, אקבע כי
30% מכמות הנפטא שנרכשה בפטור אכן שימשה לצורך ייצור מדללים ומשכך לא התקיימו לגביה רכיבי עבירת קבלת דבר במרמה, אולם 70% מהנפטא
שנרכשה ע"י הנאשמים בוצע בה שימוש שלא לצורך ייצור מדללים ומשכך ניעשה בה שימוש בניגוד לפטור .

לאור הקביעה כי הוכח כי עיקר הפעילות של הנאשמת 3 בתק' הרלבנטית לכתב האישום היה בניגוד לתנאי הפטור, אני דוחה טענת הנאשמים כי היה על המאשימה להציג ראיה בהתייחס לכל כמות הנפטא הנטענת בכתב האישום.

האם צלחה המאשימה בהוכחת הקשר הסיבתי בין הצגת המצג הכוזב לבין מתן הפטור
המאשימה מפנה לעדותו של עד התביעה צביקה שמש אשר ניהל בתק' הרלבנטית את מחלקת הבלו הארצית באגף המכס והמע"מ והיה אחראי על מתן האישורים לפטור מתשלום בלו.
בעמ' 101 ש' 23 לפרוטוקול העיד העד כי בעת מתן הפטור פעל תחת ההנחה כי הנאשמים עוסקים בייצור מדללים כפי שהציגו בפני
ו.
בתצהירו – ת/53 הסביר כי הגם שטרם ניתן פטור חוקי בגין מניע זה של ייצור מדללים, משנת 2003 היו דיונים רבים על שינוי צו באופן שיכלול חברות ייצור מדללים ומשכך החליט העד על סמך סעיף 7
(3) לפטור את הנאשמים מתשלום בלו.
בעדותו בביהמ"ש בעמ' 101 ש' 25-26 העיד כי ההחלטה ליתן את הפטור לגבי דילול צבעים טרם החלת הצו היתה החלטתו תחת החלטת מטה.

לעומת זאת, טוענת ההגנה כי המאשימה לא צלחה בהוכחת הקשר הסיבתי וזאת לאור העובדה ש בתק' הרלבנטית לכתב האישום הפטור הנ"ל לא היה כלל בתוקף, שכן צו הבלו על דלק (פטור), התשס"ה – 2004 נחקק ב23.12.04 במסגרתו נכלל לראשונה הפטור מבלו לצורך ייצור מדללים.
ומשכך לא יכולה
להיות מחלוקת שבמועדים בהם הוגשו הבקשות מתוקפן נרכשה
הנפטא בפטור- עד ליום 23.12.04- לא היתה כל הוראה חוקית/ צו שקבע
את הפטור האמור ו/או הזכאות וכפועל יוצא הנאשמים לא עברו
ו/או הפרו הוראות צו שכזה ומשכך, אין ולא ניתן לייחס לנאשמים את ביצוע עבירת קבלת דבר במרמה.
לפי הנאשמים, גם אם וככל שרשויות המכס, החליטו לתת פטור מבלו לנאשמים, מתוך שיקולים שלהם ו/או החלטות ו/או מדיניות פנימית עדיין אין בכך כדי להוכיח כי ביצעו הנאשמים את עבירת קבלת דבר במרמה, שכן התוקף החוקי למתן הפטור נחקק בשלב מאוחר יותר.
כן טוענת ההגנה כי לא ניתן להעמיד לדין אדם בגין עבירה שמקורה בחקיקה רטרואקטיבית. מהות הטענה היא כי הפטור על פי דין בשל ייצור מדללים חוקק ביום 23.12.04 תוך החלתו בתחולה רטרואקטיבית מיום 5.2.04 ומשכך, בקשת המאשימה להרשיע את הנאשמים בעבירה שבבסיסה הפרת תנאי הפטור, משמעה בקשה להרשיע אדם בגין עבירה שמקורה בחקיקה רטרואקטיבית, בניגוד להוראות סע' 3(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
טענה נוספת שהעלו ב"כ הנאשמים נוגעת לאי הוכחת הרכבה הכימי של הנפטא נשוא כתב האישום . הנאשמים טוענים כי "נפטא" כלל לא נכללה במסגרת הוראות החוק ו/או הצווים , עד ליום 26.12.05ומשכך לא ניתן להרשיע את הנאשמים באישומים הנטענים. הנאשמים ממשיכים וטוענים כי המאשימה לא הוכיחה כי ה"נפטא" עונה מבחינת הרכבה הכימי להגדרות שחלו על פי דין נכון לאותו מועד, כדוגמת "דלק ", "בנזין", וכו' בצו הבלו על דלק (הטלת בלו), התשס"ד- 2004.

דיון והכרעה


לאחר בחינת הראיות עולה כי המאשימה הוכיחה מעל כל ספק סביר, כי הנאשמת 3 קיבלה פטור מרשויות המכס מתשלום בלו לאור המצג שהציגו הנאשמים 1 ו 2 בדבר היות נאשמת 3 חברת ייצור חומרים מדללים. לצורך הוכחת עבירת "קבלת דבר במרמה" אין כל נפקות לשאלה האם בתקופה הרלבנטית לכתב האישום הצו מכוחו ניתן היה לתת את הפטור היה בתוקף או לא.
לשם הוכחת התקיימות עבירת "קבלת דבר במרמה" , כל שנדרשת המאשימה להוכיח הוא כי הנאשמים קיבלו דבר אשר אלמלא מצג השווא אותו הציגו , תוך מודעות לכך כי המצג הוא כוזב, לא היו מקבלים את טובת ההנאה שניתנה להם.
בין אם מקור הפטור שניתן לנאשמים נבע ממדיניות פנימית של רשויות המכס ובין אם מקור הפטור שניתן מקורו בצו עדיין אלמלא הציגו הנאשמים בפני
רשויות המכס את המצג לפיו נאשמת 3 עוסקת בייצור מדללים ,אזי הפטור לא היה ניתן!
העד צביקה שמש העיד על כל כי כבר משנת 2003 היו דיונים אודות הכללת חברות יצרניות חומרי דילול צבע כזכאיות לפטור . כן העיד, כי הפטור שניתן לנאשמים ניתן על בסיס סע' 3(7) לצו הבלו על דלק (פטור) , התשל"א-1971 הקובע כי דלק יהיה פטור מבלו אם "הוא בנזין בעל נקודת רתיחה מיוחדת (
s.b.p
) המשמש לייצור דבקים או לדילול חומרים סיליקונים, המהווה חלק בלתי נפרד מהם. מיום 8.12.95 כלל הסע' את רכיב – דילול חומרים סיליקונים כבסיס לפטור. העד הסביר כי הפטור ניתן
מתוך מדיניות שהונהגה במכס באותה תקופה - להקל על חב' יצרניות חומרי דילול , מתוך ידיעה כי בעתיד הקרוב החוק ישתנה, כך שאותן חברות תקבלנה את הפטור. שוב, לולא טענו הנאשמים , ע"י הגשת תצהירים כוזבים בדבר היות נאשמת 3 חב' ייצור חומרי דילול, לא היו מקבלים את ההטבה שניתנה בצורת פטור מתשלום בלו על נפטא. די בכך כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש ביסודות עבירת "קבלת דבר במרמה".
לעניין טענת ההגנה כי לא ניתן להעמיד לדין אדם בגין עבירה שמקורה בחקיקה רטרואקטיבית- עבירת קבלת דבר במרמה הינה עבירה בחוק העונשין ואין כל נפקות לטענה כי הפטור מבלו בעבור חברות יצרניות של חומרים מדללים ניתן רק בשלהי שנת 2004 תוך תחולה רטרואקטיבית.
אין חולק כי צו הבלו על דלק (הטלת בלו), התשס"ד-2004 נחקק ביום 5.2.04
מיום הכנסו לתוקף של צו זה הוטל החיוב בבלו על רכישת נפטא , אלמלא פנו הנאשמים בבקשה לפטור מבלו תוך הצגת מצג כי החברה היא חברת ייצור חומרים מדללים אזי לא היו מקבלים פטור ומשכך היתה חלה עליהם חובה בתשלום בלו.
בהתייחס לטענת ההגנה לפיה המאשימה לא הוכיחה את הרכבה הכימי של "הנפטא" נשוא כתב האישום ומשכך כשלה בהוכחה כי חלה על הנאשמים חובת תשלום בלו – איני מקבלה. אילו חשבו הנאשמים כי אין הם נדרשים לשלם בלו , מדוע זה פנו לרשויות בבקשה לפטור מבלו? מכך שהנאשמים פנו לרשויות המכס עוד טרם הכנסו לתוקף של הצו משנת 2004 המחייב תשלום בלו על נפטא, (עוד בנשת 2002)
ניתן לראות כי הנאשמים מודעים לכך שהם עוסקים בנפטא.
יתרה מזו עד התביעה מר צביקה שמש העיד בעמ' 98 ש'2 לפרוטוקול כי הנפטא הוגדרה כבנזין על פי ההגדרה הכוללנית שבסעיף 1 לצו הבלו (הטלת בלו), התשס"ד-2004 לפיו הגדרת הבנזין הינה: "תזקיק פחמני נוזל שהותר לשימוש ברכב מנועי לפי דין או שבבדיקת זיקוק בשיטת 86
atsm
75% לפחות מנפחו מתאייד בתחום
שבין 30 ל –200 מעלות צלזיוס."
כמו כן, אין חולק כי הנאשמים משכו את הנפטא נשוא כתב האישום בין אם בעצמם ובין אם ספקי
משנה מבתי זיקוק, בז"ן שזהו מקור רכישת הנפטא בארץ. אילו הציגו הנאשמים כי רכישותיהם לא כללו נפטא אלא חומר אחר אזי היה בטענתם ממש, אולם משקיימים מוצגים כי הנאשמים משכו 13,084979 ליטר נפטא מבית הזיקוק לא יכולה להישמע טענה כי אין המדובר בחומר המחויב במס על פי חוק וכי המאשימה היתה צריכה להוכיח כי המדובר באותו הרכב כימי.

לאור כל אלו, אני מרשיע את הנאשמים 1,2,3 בביצוע עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירות לפי סע' 415א' סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977, כמיוחס להם בפרט האישום הראשון בכתב האישום.

ביצוע עבירות עפ"י סע' 26(א) לחוק הבלו על הדלק, תשי"ח-1958
המאשימה טוענת כי הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשמים הצהירו הצהרה בלתי נכונה- ת/77,

ת/19 ו ת/54
בכך שהצהירו כי הנאשמת 3 עוסקת בייצור מדללים, כשבפועל לא עשתה כן.
לעומת זאת, טוענת ההגנה , כי בתקופה נשוא כתב האישום מיום 5.2.04 ועד 06.04 , המצב החוקי על פי דין היה שעד ליום חקיקתו של הצו מיום 23.12.04 (אשר קבע תחולה רטרואקטיבית של סע' 3(א)(8) מיום 5.2.04) לא נכללה הוראת הפטור הרלבנטית הדנה בעניינם של הנאשמים.
משכך טוענת ההגנה כי הפטור אם וככל שניתן לנאשמת 3 ע"י המכס , לא ניתן לא יכל היה להינתן מתוקף הצו האמור אשר כלל לא הקנה פטור למטרת יצור מדללים בתקופה האמורה.

איני מקבל את טענת ההגנה.האיסור החוקי המיוחס לנאשמים כי הוא עבירה על חוק משנת 1958.

יסודות העבירה דנים במתן הצהרה בלתי נכונה או הטעיית פקיד בלו . אין כל משמעות לעובדה שהפטור על פי דין ניתן בשלב מאוחר יותר. רכיבי העבירה דנים בהצגת מצג כוזב לאיש מטעם רשויות המכס.
רכיבי העבירה יכולים להתמלא ללא הזדקקות לשאלה כלל האם בק' נשוא כתב האישום הפטור היה בתוקף או לאוו.
במקרה שלפנינו הוכיחה המאשימה כי הנאשמים הצהירו הצהרות כוזבות
אשר היה בהם כדי להטעות את מר צביקה שמש.
טענה נוספת היא כי אין ולא ניתן להעמיד לדין אדם בגין עבירה שמקורה בחקיקה רטרואקטיבית. לפי ההגנה מאחר והפטור על פי דין חוקק בצו מיום 23.12.04 תוך החלתו בתחולה רטרואקטיבית מיום 5.2.04, בקשת המאשימה להרשיע את הנאשמים בעבירה שבבסיסה הפרת תנאי הפטור משמעה בקשה להרשיע אדם בגין עבירה שמקורה בחקיקה רטרואקטיבית.
אין כל ממש בטענה שכן הנאשמים אינם מואשמים במסגרת חקיקה רטרואקטיבית אלא בחוק משנת 1958. העובדה כי המקור לפטור במקרה של הנאשמים נבע ממדיניות של המכס ולא מפטור שהיה תקף לא יכולה להוות לנאשמים הגנה מפני העמדה לדין בגין הצהרות כוזבות שהטעו את רשויות המכס וגרמו להם למתן טובת הנאה.
לאור כל האמור לעיל אני מרשיע את הנאשמים 3-1 בביצוע עבירות עפ"י סע' 26(א) לחוק הבלו על דלק, תשי"ח-1958.

עבירות הלבנת הון


המאשימה מבקשת מביהמ"ש לקבוע כי הנאשמים 3-1 ביצעו פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר
או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו , את מיקומו , את תנועותיו
או עשיית פעולה בו- עבירות על פי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2,000.

מאחר והרשעתי את הנאשמים בביצוע עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירה זו מנויה בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2,000, נותרת הבחינה האם הוכיחה המאשימה כי החשבוניות נשוא האישום שהוצאו ע"י הנאשמים בתקופה הרלבנטית לכתב האישום הוצאו במטרה להסוות ולהסתיר את השימוש האמיתי שעשו בנפטא שרכשו בפטור מבלו.

קביעותי במסגרת עבירת קבלת דבר במרמה כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי 70% מהנפטא שנרכשה ע"י הנאשמים שימשה אותם שלא לייצור מדללים בעינה עומדת ותקפה גם לצורך בחינת התגבשותה של עבירה זו.

האם החשבוניות כוזבות?

התביעה
1.טענת המאשימה היא מאחר והוכח כי לא התבצע ייצור מדללים ולאור העבודה שהחשבוניות נשוא כתב האישום מתיחסות למדללים שלא יוצרו אזי בביררור הוכח כי המדובר בחשבוניות כוזבות.
2. ת/24
שם הנאשם 1 נשאל לעניין החשבוניות ומשיב:
" חוקר : מישהו הדריך אותך איך לעשות את זה, הרי מה לך ולכל הפעולות החשבוניות האלה?
נחקר: אף אחד לא הדריך אותי.
חוקר: איך אתה יודע דבר כזה?
נחקר: אני יודע מהראש שלי. ... אז אני עונה לך, אני לבד. ואני גם אגיד לך משהו אחר- מה סמדר שאלה. אם הלקוחות האלה הינם חשבונות וירטואליות. הלקוחות וירטואלים. אז אם אני מוציא נפט ומוכר לו. אז אני צריך להוציא...קניתי, אני צריך להוציא אתזה, אז אני מוציא חשבוניות על כל מיני עבדלות....מייגיד לי לעשות? זה התרגיל הכי פשוט בעולם. לקנות, להוציא חשבוניות , למכור ....אני קניתי נפטא, מכרתי אותה והוצאתי חשבוניות לאנשים וירטואלים." (עמ' 11 לתמליל ת/24 ג')

3. ראיה נוספת לחיזוק טענתה מוצאת המאשימה בכך שעדויות הלקוחות שהובאו כעדי הגנה מטעם הנאשמים אינן אמינות ומהימנות.

4. עוד מפנה התביעה לכך כי הנאשמים הודו במכירת נפטא נקייה ולא מדללים ללקוחות: לדוגמא נאשם 2 בת/12 – "אם היתה נסיעה מהמפעל לירושלים אז בדרך כלל שהייתה נפטא נקייה." (עמ' 2 ש' 46 לת/12) כמו גם ת/52
שם הודה הנאשם 2 כי מכר כ 10,000 ליטר נפטא בשבוע ישירות מבז"ן ללקוחות. (עמ' 3 ש' 80 לת/52) . המאשימה מבקשת להעדיף גרסאות אלו על פני ההסברי הנאשמים בביהמ"ש כי התכוונו לפעמים מעטות בלבד וכי הלקוחות התייחסו לנפטא כמדלל.

5.
אופן עריכת החשבוניות והרשום בהן מצביע על כך כי נועדו לצורך הסוואת השימוש האמיתי
שעשו הנאשמים בנפטא.
האינדיקציות עליהן הצביעה המאשימה:
1.
אין כל הסבר הגיוני לכך שכל המוצרים המופיעים בחשבוניות הכוזבות מתומחרים באותו המחיר כאשר לטענת הנאשם 1 מיוצרים באופן שונה. והנאשם 1 העיד כי קיימים שינוים של אגורות בין מוצר למוצר. (עמ' 234 ש' 11 לפרוטוקול). בהמשך העדי הנאשם כי כל המוצרים תומחרו אותו דבר למרות שיצור חלק מהמוצרים יקר יותר מיצור אחרים (עמ' 234-235 לפרוטוקול) . טוענת המאשימה כי אין כל היגיון עסקי בטענה זו.
2.
לפי עדותן של עת/ ניבה זמרטוב וסמדר מסלם, אחות הנאשמים ששימשה כפקידה אצל נאשמת 3 , התבקשו הנ"ל להוציא חשבוניות לפי כמות הליטרים המופיעים בתעודות הרכש שקיבלו, בין היתר של הנפטא מבז"ן, כך שעל גבי תעודת הרכש נרשם מיד להוציא חשבונית על אותה כמות ליטרים שנרכשה (נספחים לת/66 והסברה של סמדר בעמ' 3 ש' 81-78 ו- עמ' 4 ש' 86-83 וכן ת/16 ות/14) . בת/11 מאשר הנאשם 1 כי הורה למנהלת החשבונות ניבה להוציא חשבוניות ללקוחות לפי כמות הנפטא
המופיעה בתעודות הרכש שקיבל כשרכש את הנפטא כדי ליצור מצב שייסגר המלאי. (עמ' 9 ש' 230-229 לת/11) .
3.
על פי הרשום בחשבוניות במסגרת ת/6 התשלום בגין הסחורה כבר בוצע בעת רישום החשבוניות בעוד
שלגרסת הנאשמים
התשלום בוצע בדר"כ עם מסירת הסחורה במזומן.
6.
מעמדו וחלקו של נאשם 2 בנאשמת 3- התביעה מפנה לכל אותן ראיות במסגרת הוכחת קבלת דבר במרמה , מהן ניתן ללמוד כיהנאשם 2 היה יד ימינו של הנאשם 1וכי ביצע עימו בצוותא את העבירות המיוחסות להם.

כפי שכבר צוין, לאור קביעתי כי לא בוצע ייצור מדללים ב 70% מהנפטא שנרכשה , פועל יוצא הוא
כי לא ייתכן שהנאמשים מכרו מה שלא ייצרו . יתרה מזו, קביעותי ביחס לעדויות לקוחות הנאשמים שהובאו לביהמ"ש בעינן עומדות .
יחד עם זאת, יש לבחון האם יסודות העבירה העומדת לבחינה הוכחו. שכן אין די בהוכחה כי החשבוניות היו כוזבות.
טענות ההגנה

1.
היה על המאשימה להוכיח טענותיה בהתייחס לכל חשבונית וחשבונית

.
לפי ההגנה , הפגמים הקיימים בחשבוניות הם פגמים צורניים בלבד שכן
חסרים פרטים של הלקוחות אבל העסקאות הן עסקאות אמת. כן נטען , כי טענת המאשימה מתבססת על ההנחה שהנפטא לא נמכרה ללקוחות ערבים ואילו ההגנה הציגה ראיות שעסקאות מסוג זה התבצעו בפועל.

איני מקבל את הטענה. לאור העובדה כי טענת הנאשמים היתה כי התקיים ייצור מדללים וכי החשבוניות מייצגות עסקאות אמת , משעה שהוכיחה המאשימה כי לא בוצע ייצור מדללים ב70% מכמות הנפטא שנרכשה די בכך כדי לבסס טענותיה.
יתרה מזו, אין עסקינן ב פגמים צורניים גרידא, אלא הוכח כי בתקופה הרלבנטית לא התבצע ייצור מדללים ומשכך לא ניתן היה למכור את המדללים ולכן החשבוניות אינן משקפות עסקת אמת. הפגם הוא אינו צורני אלא מהותי היורד לעומקו של עניין.

רכוש אסור רכוש שמקורו בעבירה
- טענת ההגנה היא כי עבירות על חוק הבלו לא נכללו ברשימת העבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק לאיסור הלבנת הון . לפי ההגנה, במקרה שלפנינו מקור התשתית העבודתית תואמת לעבירות מכח חוק הבלו ואינו נוגע לעבירת המקור הנימנת בתוספת הראשונה – קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
ב"כ הנאשמים טוענים כי הסיבה היחידה בגינה ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשמים בעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות היא על מנת לעקוף את דרישת חוק איסור הלבנת הון המונה רשימה סגורה של עבירות מקור אשר ניתן להעמיד בגינן לדין מכח החוק הנ"ל. כן, טוענת ההגנה כי לאור חומרת הענישה הנובעת מחוק איסור הלבנת הון המחוקק ביקש לצמצם את רשימת העבירות ומעשיה של הנאשמת מהווים ניסיון פסול לבטל קיומה של רשימה זו. כתימוכין לטענתם מפנים לכך כי רוב עבירות המס מונות בהן רכיב מרמה וקבלת דבר במרמה וכולן אינן נימנות בתוספת הראשונה.


אכן, רשימת עבירות המקור המופיעות בתוספת הראשונה הינה רשימה סגורה. יחד עם זאת , עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות מצויה
באותה תוספת.
בשעה שהתביעה מוכיחה כי נסיבות המקרה הספציפי עונות על רכיבי עבירה המנויה בתוספת,
לא יכולה להישמע טענה כי המאשימה מנסה לעקוף את אותה רשימה סגורה.
כמו כן, אוסיף כי המקרה שבפני
נו יש בו נגיעה ישירה ועמוקה לרכיבי עבירת קבלת דבר במרמה ואין המדובר באיצטלה פוראמלית גרידא, כפי שקבעתי במסגרת הכרעתי בעבירת קבלת דבר במרמה.
עבירת מקור
- לפי ההגנה המאשימה לא צלחה בהוכחה מעל לכל ספק סביר כי כל אחד מהנאשמים באופן נפרד ועצמאי ביצע את עבירת המקור של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
הנאשמים מפנים ל שם טוב נ' מד"י, דינים עליון כרך ע"א, עמ' 401: " ...עניינו של החוק אין הוא בעבירות המקור עצמן; ...עניינו של החוק הוא אך בפירות אותן עבירות מקור ובכספים וברכוש ששימשו את ביצוען או שאפשרו אותו."
לאור קביעותי במסגרת עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה והוכיחה מעל לכל ספק סביר כי כל אחד מהנאשמים ביצע את העבירה, וכי מדובר בעסק משפחתי המונה 2 מנהלים השווים במעמדם הגם שכל אחד מהם אמון על תחום ניהול אחר, אני דוחה את הטענה.

עשיית פעולה ברכוש
– לפי ההגנה אין בהירות מתוך כתב האישום מהו אותו "רכוש אסור" המיוחס לנאשמים האם המדובר בסכום החשבוניות או שמא מדובר בסכום הנפטא והבלו.

בהתייחס לסכום החשובניות – נטען שהמדובר בכל החשבוניות הכוללות גם עסקאות לגיטימיות .ובאשר לבלו נטען כי סכום הבלו אינו יכול להיות בגדר "רכוש אסור" באשר הבלו אינו עונה להגדרת "רכוש" בסע' 3א שכן סכום הבלו מעולם לא היה ברשותם של הנאשמים ולכן לא ביצעו בו הנאשמים כל "פעולה" .

אין כל אי בהירות בכתב האישום. מתוך כתב האישום עולה כי המאשמיה טוענת כי הרכוש האסור הוא סך הבלו , יחד עם זאת מאחר ופעולת ההסוואה בוצעה ע"י החשבוניות הכוזבות אשר סכום זה נמוך מסכום הבלו , המאשימה טוענת כי הוכח
כי הנאשמים הסוו את הרכוש האסור עד לכמות סך החשבוניות שהוצאו.
באשר לטענת ההגנה כי הבלו אינו עונה על הגדרת "רכוש אסור"
דינה להידחות על הסף. הכיצד זה יכולה לטעון ההגנה כי סכום הבלו מעולם לא היה ברשותם של הנאשמים? בביצוע מעשה המרמה אותו ביצעו הנאשמים נחסך מהם תשלום של בלו , כסף זה לא יצא מכיסם ובכך נשאר הוא ברשותם והיה זמין לנאשמים על מנת שיעשו בו כרצונם.
מאחר וקבעתי במסגרת הכרעתי כי הוכח כי 70% מהנפטא בלבד לא שימש לייצור מדללים אזי הרכוש האסור לענייננו הוא 70% מסך החשבוניות דהיינו 15,996,998 ₪ .

מטרת הפעולה ברכוש אסור –
לפי ההגנה המאשימה לא הוכיחה , כנדרש על פי דין, כי מטרת הנאשמים
ברכוש האסור היתה להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, וכו'. ב"כ הנאשמים טוענים כי המאשימה לא הוכיחה כוונה ספציפית של הנאשמים אשר כל תכליתה הסתרת והסוואת מקור הרכוש וניתוק הקשר הסיבתי בין ההכנסות האמורות והנפטא.
טענת ההגנה היא כי התקיימו מכירות ללקוחות ערבים מהשטחים מכירות אשר לבטח אינם מקיימים את יסודות העבירה הנדרשת שכן במקרים אלו אין ספק כי מטרת הוצאת החשבונית היתה להסוות את מקור הרכוש ומשכך , די באמור, כך ההגנה, כדי לעיין את גרסת המאשימה ולהביא זיכויים של הנאשמים באשר האמור מהווה דוגמא לספק הרב המתעורר בתיק. לפי ההגנה לא מתקיימת הכוונה להסוות את הכסף בין היתר בהתחשב בכך שמחומר הראיות
עולה שהנאשמת
3 הוציאה את החשבוניות האמורות באוה דרך ובאותוה צורה בתקופות שקדמו לתקופה נשוא כתב האישום, לפני שהוטל בלו על הנפטא, ולעניין זה מפנים את בית המשפט לנ/12- כרטסת הלקוחות בשנת 2003 אשר הינה זהה, בצורתה, לרשימת הלקוחות בתקופה הרלבנטית וכן לנ/30.
כן נטען כי גם במקרה של ערבוב רכוש אסור ברכוש חוקי , אין להקל מהרף הגבוה של הוכחת המטרה האמורה. הנאשמים מבקשים שלא להכיל את הלכת הצפיות לפיה די בכך שהנאשמים
היו מודעים לטשטוש עקבותיו של הכסף כתוצאה מפעילותם ומודעות זו יכולה לשמש תחליף למטרה , בהעדרה של אותה מטרה. לאור קיומה של כוונה ומטרה מיוחדת בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון טוענת ההגנה כי כי אין להכיל הלכה זו
. יתרה מכך, טענת ההגנה היא כי הלכת הצפיות יכולה לחול רק מקום בו המודעות קיימת ברמה של "אפשרות קרובה לוודאי" , שאינה מתקיימת במקרה שלפננינו.

מתוך הראיות אותן הציגה המאשימה עולה בצורה חד משמעית כי כל מטרתם של הנאשמים בהוצאת החשבוניות היתה הסוואת המרמה.
מתוך ת/24 שם הנאשם מודה בפה מלא כי כל מטרת הוצאת החשבוניות היתה יצירת מצג של פעילות עסקית תקנית ורגילה:
..." הלקוחות וירטואלים. אז אם אני מוציא נפט ומוכר לו. אז אני צריך להוציא...קניתי, אני צריך להוציא אתזה, אז אני מוציא חשבוניות על כל מיני עבדלות....מייגיד לי לעשות? זה התרגיל הכי פשוט בעולם. לקנות, להוציא חשבוניות , למכור ....אני קניתי נפטא, מכרתי אותה והוצאתי חשבוניות לאנשים וירטואלים." (עמ' 11 לתמליל ת/24 ג')
כמו כן, שאר האינדיקציות עליהן הצביעה המאשימה אינן יכולות להשתמע לשתי פנים- הנאשמים ביצעו יחדיו בצוותא חדא את פעוותיהם מתוך מטרה להסוות ולכסות את פעולת המרמה שביצעו כלפי הרשויות ולהציג מצג של פעילות תקינה. במקרה זה אין צורך להכיל את הלכת הצפיות הגם שניתן היה שכן הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמים פעלו במודע ומתוך כוונה ורצון ספציפיים להונות ולהסוות.
כפי שכבר קבעתי, נאשם 2 היה בעל תפקיד דומיננטי ובעל שותפות מלאה לנאשם 1. השניים פעלו יחדיו לכל אורך הדרך הגם שהיו אמונים על תחומים שונים.


מכל האמור לעיל עולה כי המאשימה הוכיחה מעל לסל ספק סביר
כי הנאשמים פעלו ברכוש אסור- הבלו שנחסך מקופת המדינה בעקבות מעשי המרמה, מתוך מטרה להסוותו בסך של 15,996,998 ₪ .

לאור זאת, אני מרשיע את הנאשמים 3-1 בביצוע עבירת פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר
או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו , את מיקומו , את תנועותיו
או עשיית פעולה בו- עבירות על פי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2,000.


סע' 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2,000

המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשמים גם בביצוע עבירת עשיית פעולה ברכוש אסור.
ב"כ הנאשמים טוענים כי התוספת השנייה לחוק המפרטת את סוגי הרכוש האסור , כוללת נכסים ניידים בלבד ואינה כוללת ברכוש האסור הנטען במקרה שלפנינו, וזאת לאור מטרת החוק , הצורך להתמודד עם ניוד כספים , לרבות במתווה של נכסים אשר בנקל להמירם לכסף, בין יבשות.
טוענים הנאשמים כי מאחר והרכוש האסור הוא כספי הבלו אזי לא ניתן לטעון לעשיית פעולה ברכוש זה באשר כספי הבלו מעולם לא היו בחזקתם ו/או ברשותם של הנאשמים
.
כפי שכבר קבעתי, דינה של הטענה להידחות .
משעה שהחליטו הנאשמים לבצע את מעשה המרמה ידעו כי עליהם לשלם בלו בעבור נפטא אולם ביקשו להתחמק מתשלום זה.
העובדה שהכספים הנ"ל לא היו פיזית בחזקת הנאשמים , אינה יכולה לעמוד להם להגנה.
תשלום הבלו בשיעורים גבוהים , כיחס ישיר לכמות הנפטא שנרכשה ולחמדנות הנאשמים זהו
סיכון שהנאשמים נטלו על עצמם בשעה שביצעו את פעולת המרמה.
טענה נוספת של ההגנה היא כי המאשימה לא הציגה רצף של ראיות של 400,000 ₪ לפחות מהלך תקופה של 3 חודשים.
גם טענה זו אינה מתקבלת. המאשימה הוכיחה כי לכל אורך התק' הרלבנטית לכתב האישום ביצעו הנאשמים את המעשים המיוחסים להם וכן הוכיחה המאשימה כי הסכום עונה על דרישת החוק.
לאור כל האמור לעיל אני מרשיע את הנאשמים 3-1 בביצוע עבירת עשיית פעולה ברכוש אסור- עבירות עפ"י סע' 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס- 2,000.

אישום שני – טענות התביעה


לטענת המאשימה, התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את הנטען באישום השני בכתב האישום, תוך הפנייה והדגשה כי היסוד הנפשי של
כוונה להתחמק מתשלום מס
ניתן להוכיח ע"י שימוש במבחן ההיגיון, וכן ראיות נסיבתיות, על-פי התנהגות אדם ומעשיו החיצונים.

להלן יפורטו ראיות המאשימה, המוכיחות לטענתה את הרכיב העובדתי והנפשי של העבירות:

1.
חברת אנרגיית השלום הוציאה חשבוניות מס כוזבות לנאשמים

לפי המאשימה,
לא בוצעו עסקאות אמת בין העסק אנרגיית השלום (להלן:"אנרגיית השלום") לבין הנאשמים, וכי החשבוניות שהתקבלו אצל הנאשמים, על-שם אנרגיית השלום, הינן חשבוניות כוזבות
אשר נרשמו בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 4, ומס התשומות בגינן נוכה על ידה בדיווחיה התקופתיים למנהל מס ערך מוסף, במטרה להתחמק מתשלום מס.

החשבוניות שנתקבלו אצל נאשמת 4 על-שם אנרגיית השלום הוגשו וסומנו ת/20, חוצץ 6.
אין מחלוקת לגבי העובדה כי חשבוניות אלה נרשמו בספרי נאשמת 4
ומס התשומות הנובע מהם נוכה בדיווחיה התקופתיים של נאשמת 4 (ר' ת/3 דוחות תקופתיים, ו- ת/20, חוצץ 4, כרטיס ספק על-שם אנרגיית השלום בספרי נאשמת 4)

א.

עת/ רו"ח אביב דואק (להלן: "דואק")
בעדותו מאשר העד, בהסתמכו על ת/20, כי החשבוניות הכוזבות, אותן קיבלה הנאשמת 4 במהלך התקופה האמורה, נרשמו בספריה ונועו בדיווחיהם התקופתיים למנהל מס ערך מוסף.
גם הנאשם 1 בעת חקירתו הנגדית, מופנה לכרטיס ספק על-שם אנרגיית השלום בספרי הנאשמת 4 ולחשבוניות על-שם אנרגית השלום (ת/20, חוצץ 6), ומאשר כי ניכו בדיווחיהם התקופתיים למנהל מס-ערך-מוסף את מס התשומות הגלום בחשבוניות אלה (עמ' 179, ש' 1-2 לפרוטוקול).

ב.

עת/ ליאור עזרן – עד מדינה
ת/70
- הסכם עד המדינה שנחתם ביום ה- 28.08.05 עם העד.
בעדותו, סיפר ליאור עזרן כי אנרגיית השלום הייתה רשומה על שמו ואף הודה בהוצאת חשבוניות מס כוזבות לנאשמים (עמ' 142, ש' 27-29 עמ' 143, ש' 6-7).

עזרן העיד כי בין השנים 2005-2002, בהיותו פעיל בארגון נרשם כעוסק מורשה ופעל תחת השם "אנרגיית השלום".
בנוגע לחשבוניות נשוא כתב האישום, על-שם אנרגית השלום, אומר:
"כאשר הייתי בא לתת את החשבוניות לא הבאתי שום אספקה, אלה חשבוניות פיקטיביות"

(עמוד 143, ש' 15 לפרוטוקול).

בעדותו מספר העד כי בהוראתו של משה גבאי, אחד מראשי הארגון, הנפיק חשבוניות כוזבות על-שם אנרגיית השלום לנאשמים, מבלי שנעשתה עסקה או הייתה התחייבות לעשות עסקה על-ידי עוסק זה (עמ' 143, ש' 6-15, עמ' 151, ש' 8-
10 לפרוטוקול).

כמו כן מסביר העד, בהתייחסו לדרך בה מילא את החשבוניות הכוזבות שהוציא, כי את התאריכים, הכמויות והסכומים על גבי החשבוניות, היה רושם לפי בקשת הנאשם 1 ובהוראותיו (עמ' 143, ש' 8-9, 23-24)
"החשבוניות האלה (ת/20) הן פיקטיביות, שהוצאתי לנאשם בהוראה של משה גבאי. משה גבאי היה שולח אותי ואומר לי 'לך תראה מה אבי מאשדוד צריך מבחינת ניירת'. אבי גבאי מאשדוד היה מכתיב לי תאריכים, כמויות וסכומים לפי מה שהוא צריך
"
(עמ' 143, ש' 6-9 לפרוטוקול).


לדברי עזרן, הנאשם 1, ו-2 לא הזמינו ממנו סחורה והחשבוניות הן פיקטיביות, הא ותו לא:
"לא עשיתי שום עסקאות, היה רק את העניין שהייתי מוציא לו חשבוניות פיקטיביות והכוונה לכך שלא הוצאה סחורה"
(עמ' 142, ש' 27-29 לפרוטוקול).

כמו כן העיד כי מעולם לא קיבל לידיו את הסכום הרשום על גבי החשבוניות.
ב"כ המאשימה הציגה לעד שיקים על-שם הנאשמת 4 מתוך ת/20, חוצץ 4, שנרשמו לפקודת אנרגיית השלום.
לגרסתו של העד, חלקם נחתמו מאחור על-ידו וחלקם לא, אולם אף לא אחד מהם הגיע לכיסו או הופקד בחשבון הבנק של אנרגיית השלום. מי שקיבל את הכספים היה הנאשם 1:
"אבי גבאי היה רושם שיקים במקום, הייתי ממלא את הקבלה והשיקים היו נשארים אצלו. חלקם הייתי מסב והוא היה פורט וחלקם אני פרטתי. הוא היה בא איתי לבנק, פורט את השיק ונותן לו את הכסף במקום. לבנק הלכנו בזמן פירעון השיק"
(עמ' 143, ש' 9-12 לפרוטוקול).

המאשימה טוענת כי מן האמור עולה תמונה ברורה של סחר וירטואלי בדלקים, של סחורות וכספים שלא הועברו מיד ליד, אלא נותרו כרישומים על הנייר.

סיוע לעדות זו מוצאת התביעה במסמכי הבנק והצ'קים אשר סומנו ת/20 חוצץ 4, המפורטים בהמשך, לפיהם הצ'קים שנתנו בגין החשבוניות נפרעו למזומן, חלקם ע"י עזרן, כפי שהעיד וחלקם ע"י נאשמים 1 ו-2 או ע"י אביהם, רפאל גבאי (ר' גם דבריו של עזרן בעמ' 144, ש' 5-24 לפרוטוקול).

רוצה לומר, שיקים אלה שאמורים היו להימסר לידי אנרגיית השלום כנגד דלקים שמכרה כביכול לנאשמת, הוסבו לכיסם של הנאשמים וכלל לא הגיעו אל אנרגיית השלום.

התביעה רואה בראיות אלו תמיכה חד משמעית לגרסתו של העד.

המאשימה מפנה לראיות שהוצגו על ידה
במסגרת האישום הראשון בהקשר של העד ליאור עזרן ומבקשת מביהמ"ש ללקובע כי ראיות אלו מסייעות אף במסגרת אישום זה, שכן מוכיחות הן את אמינותו של העד.
בהתייחס לסיוע הנדרש המאשימה מפנה ל ע"פ 765/84 יוסף נ. מ"י , פ"ד לט(2) 673, 675 כמו גם ל ע"פ 396/78 זכאי נ. מ"י, פ"ד לג(3) 581, 587 לצורך הקביעה כי ראיית
הסיוע אינה חייבת להתייחס לכל פרט מפרטי האירוע נושא האישום, ודי שתתייחס לפרט מהותי אחד של העבירה או של ביצועה. בנוסף טוענת כי ישנן נסיבות בהן די בסיוע בעניין אחד או מספר עניינים על מנת שיוסק מכך סיוע כולל לדברי העד, גם לגבי אישומים שאין לגביהם ראיה מסייעת ספציפית. לא תמיד יידרש סיוע נפרד לכל אישום ואישום.

לפי התביעה הראיות שהוצגו בפני
ביהמ"ש הן מגוונות ויש בכוחן לעמוד על רגליהן כראיות עצמאיות, ועם זאת, מתייחסות הן גם אל עדותו של עד המדינה ותורמות לה את הסיוע הנדרש לה.
אשר על כן, לאור אימות גרסתו של עזרן בנוגע לכל העבירות נשוא כתב האישום מבקשת לקבוע כי דבריו של העד אמינים ואמיתיים.

בעת חקירתו הנגדית עומת עזרן עם דבריו אשר בהודעתו מיום 30.08.05, ומיום 28.08.05, לפיו חלק מן החשבוניות של אנרגיית השלום מייצגות עסקת אמת, וכי "היו גם חשבוניות אמיתיות על סחורה" (עמ' 149, ש' 13-14 לפרוטוקול).

ואולם, התביעה מבקשת להפנות כי העד לא אמר דברים אלה בהקשר לחשבוניות שהונפקו לנאשמת 4, אלא לגביי חשבוניות אחרות על-שם העסק אנרגיית השלום שיצאו לעוסקים אחרים.

לגביי החשבוניות שיצאו לנאשמת 4 היה עזרן כאמור חד משמעי, כאמור לעיל והעיד כי המדובר בחשבוניות כוזבות.
לדבריו:
"בחשבוניות האמיתיות היה מצוין תאריך וכמות, והייתי משדך את תעודות המשלוח. בחשבונית הפיקטיבית הייתי רושם כמות, כמה שהוא רוצה, בלי תאריכים"
(עמ' 152, ש' 6-8 לפרוטוקול).

וכן, בחשבוניות המכסות סחורה "יש רשימת גבייה שמעדכנים אותה כל בוקר, הולך ללקוח ואומר לו את האספקות שלו, מוציא לו חשבונית ולוקח שיק, כל לקוח לפי מחיר אחר" (עמ' 142, ש' 25-26 לפרוטוקול).

"אבי גבאי מאשדוד היה מכתיב לי תאריכים, כמויות, סכומים, לפי מה שהוא צריך"
(עמ' 143, ש' 8-9 לפרוטוקול).

ג.
התשלומים מהנאשמים לאנרגיית השלום - הצ'קים
ב- ת/20, חוצץ 4, מרוכזים הצ'קים אשר נרשמו על-ידי הנאשמים כביכול בגין החשבוניות שקיבלו על-שם אנרגיית השלום, צ'קים אלה אף נרשמו בכרטיס הספק של אנרגיית השלום (ת/20, חוצץ 4) ובספרי הנאשמת 4, כתשלום בגין החשבוניות.
הצ'קים הנ"ל אף נרשמו בקבלות (ת/20, חוצץ 6) שיצאו על-שם אנרגיית השלום, לגביהן העיד עזרן כאמור.
דא עקא, טוענת התביעה,
הצ'קים מעולם לא גולגלו הלאה, אלא נפרעו ע"י הנאשמים ו/או מי מטעמם.
ריכוז פעולות משיכת הצ'קים במזומן מרוכזים בטבלה שלהלן:
על-ידי
משיכה בסך
מס' צ'ק
תאריך

רפאל גבאי

(אביהם של הנאשמים)

46,095

10260

-
רפאל גבאי
98,550

10278

27.02.05
הנאשם 1
130,800

10265

01.11.04
הנאשם 1
68,105

10259

21.10.04
הנאשם 1
87,800

10261

21.10.04
עזרן ליאור

85,250

10276

02.02.05
עזרן ליאור

85,250

10277

02.02.05
עזרן ליאור

67,500

10309

-
עזרן ליאור

138,608

10308

-


807,958 ₪

סה"כ
על מנת להשלים את המצג הכוזב של עסקאות עם ספקי הדלקים, כביכול, הוציאו הנאשמים צ'קים על-שם הנאשמת 4 כתשלום עבור אותן חשבוניות כוזבות.
הנאשמים עשו שימוש בצ'קים שהוציאו כתמורה לחשבוניות, באופן שבו פרעו אותם למזומנים והשיבו את הסכום לכיסם.

גרסת הנאשמים בנוגע לצ'קים:

הנאשם 1
ב"כ המאשימה הציגה לנאשם את הכרטסת של שיא אנרגיה לשנת 2005, ואת הצ'קים על-שם הנאשמת 4, מתוך ת/20, חוצץ 4, שנרשמו לפקודת אנרגית השלום.

בעדותו אישר הנאשם 1 כי חלק מן הצ'קים אשר ניתנו לעזרן על-שם הנאשמת 4, אכן הוסבו לטובת הנאשמים ונפרעו על-ידם או על-ידי מי מטעמם:
"השיק (10278) רשום כתשלום לעזרן. גבי רפאל, אבי, פרע את הצ'ק לבקשתי"

(עמ' 182, ש' 9-10 לפרוטוקול).

"... אלו תשלומים שבוצעו לליאור עזרן, שיק מס' 12065 בכרטסת הנהלת חשבונות בשיא אנרגיה, השיק מופיע כתשלום לעזרן, אם כך רשום אני מאשר. את השיק הנ"ל פרע אבי גבאי, אני"

(עמ' 181, ש' 23-25 לפרוטוקול, עמ' 182, ש' 1 לפרוטוקול).

ואולם, הנאשם מצידו הכחיש בכל תוקף כי קיבל אי פעם כסף חזרה מעזרן:

לגרסתו של הנאשם, אף לא אחד מן הצ'קים הגיע לכיסו. מי שקיבל את הכספים היה ליאור עזרן, הוא ולא אחר:
"לטענת ליאור, שהוא החזיר לי כספים, משיב שזה שקר גס, מעולם לא החזיר לי כסף, הוא סיפק דלק וקיבל כסף, הכול ממוחשב בתחנות. קניות של ליאור עזרן רשומות בספרים"

(עמ' 178, ש' 7-9 לפרוטוקול).

"לטענה שמעבר לצ'קים שב- ת/20, יש גם צ'קים שעזרן פרע בבנק, ולטענה שגם את הכסף הזה הוא החזיר לי, משיב שהיא לא נכונה, עזרן סיפק לי דלק שנכנסו לתחנות, המלאי ממוחשב, שילמנו, יצא צ'ק, קיבלנו קבלה, הוא לא החזיר לי מעולם את הכסף"

(עמ' 182, ש' 14-17 לפרוטוקול)

בכל מקרה, עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו של עת/ עזרן, בנוגע לפריטת הצ'קים:

לגבי הצ'קים אשר נפרטו על ידו, מעיד עזרן, כי לעיתים נהג ללכת בלווית הנאשם 1 לבנק ולפרוע למזומנים את הצ'קים שהנאשמים רשמו לפקודתו.
עזרן העיד כי את הכסף, נתן תמיד לנאשם
(עמ' 144, ש' 8-24 לפרוטוקול).

כשהוצגו ממצאים אלה לנאשם בבית המשפט, הוא נתן את הסברו:
"חלק מהצ'קים נפרעו בבנק שלנו ע"י ליאור עזרן משום שלדבריו, יש בעיות בבנקים, (והוא) ביקש שאבוא למשוך איתו את הכסף בבנק. אמרתי לו שהוא חותם מאחור ומקבל את הכסף. למרות זאת ניגשתי איתו והוא משך את הכסף "

(עמ' 178, ש' 1-3 לפרוטוקול).
וכן:
"הלכתי עם עזרן לבנק. לא מקובל ללכת עם ספק הדלק לפרוט במזומן בד"כ, כי ספקי הדלק הם חזקים פיננסים בבנק. עזרן ביקש שאגיע איתו לבנק ולפרוט אותו, כי אם יפקיד את הכסף בבנק הוא 'לא ייפגש עם הכסף', אני נתתי לו את הצ'ק... לפקודת אנרגיית השלום. הוא ביקש שאפרוט לו את השיק ואתן לו במזומן..."

(עמ' 182, ש' 1-5 לפרוטוקול).

בית המשפט התבקש לקבוע, כי התמונה העולה מעדותו של עזרן וכן מכרטיס אנרגית השלום אצל הנאשמת 4, סותרת לחלוטין את מה שטען הנאשם 1 בבית המשפט.

עוד מוסיפה התביעה כי
אין חולק, ואף הנאשם עצמו הסכים ואישר בדבריו את העובדה, שעזרן יכל היה לפרוע את הצ'ק בעצמו, ובלא כל צורך בליווי, גם אם היו מוטלים על חשבונו עיקולים:
"נכון שהוא יכל למשוך לבדו את הכסף מהחשבון שלי, אך הוא הסביר שיכולים לקחת לו את הציק כי יש לו עיקולים"

(עמ' 182, ש' 5-7 לפרוטוקול).

"הוא אמר לי שאפילו אם ימשוך במזומן ייקחו לו את הכסף. נכון שזה לא הגיוני, כי לא ייקחו לו את הכסף, אבל הוא ביקש למרות זאת שאלך איתו, לא ראיתי בכך משהו חריג"

(עמ' 182, ש' 10-13 לפרוטוקול).

מאי קיומו של הסבר המניח את הדעת לשם מה נדרש ליווי למר עזרן בשעת פריטת השיקים וממכלול הראיות שהובאו לעיל, טוענת התביעה כי
אין ספק כי את הכסף, רובו ככולו, לקחו הנאשמים לעצמם.
ד.
חוסרים/עודפים במלאי הדלק של הנאשמת 4
לטענת התביעה כמות הגרסאות השונות של הנאשמים בנושא חוסרים ו/או עודפים במלאי הדלק של נאשמת 4 מובילים למסקנה כי דבריהם שקריים.
להלן פריסת הגרסאות:

הנאשם 1:
גרסה ראשונה:
בראשית דבריו מסביר כי קיימת התאמה מוחלטת בין החשבוניות לבין המלאי בתחנת הדלק, ולכאורה, הוא אינו מודע להפרשים:
"כל הדלק בחשבוניות סופק, יש לנו ניהול מלאי בתחנת הדלק והתאמה מוחלטת. זה רישום ניהול ספרים, רואה החשבון בדק"

(עמ' 178, ש' 18-19 לפרוטוקול).

הנאשם מופנה לדו"ח ריכוז קניות ומכירות דלקים של הנאשמת 4 לשנים 2004-2006, (נ/9) אשר נערך על-ידי משרדו של דואק, ומנסה להסביר על ההפרשים העולים ממנו, בין הקניות למכירות:
"... בדיקות מלאי, כמה נמכר, נקנה, אפשר להסיק על גניבות, כמויות במחסן, ביקשנו מרואה החשבון לעשות. יש פה הפרש של 126,000 ליטר בן קניות למכירות. מתוך עשרות מיליוני ליטר, זה פער סביר מאוד, מצבי מדויק. החוק מכיר ב- 3% אידוי"

(עמ' 178, ש' 20-22 לפרוטוקול).

גם בחקירתו הנגדית, שולל הנאשם אפשרות של חוסר ו/או עודף, וטוען להתאמה מלאה:
"הנהלת חשבונות בחברת שיא אנרגיה כפולה, מבוקרת על-ידי רו"ח, לא נראה לי סביר שתהיה אי התאמה בין הכניסות לדלקים, לבין חשבוניות ספקים, לבין המלאים. ישנה התאמה מלאה בתחנות..."

(עמ' 183, ש' 18-20 לפרוטוקול).
דא עקא, עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו של עת/ רו"ח דואק, אשר בעדותו מספר כי לפי הממצאים לשנת 2004, התגלו אי התאמות בנושא המלאי של הנאשמת 4:
"הממצאים לשנת 2004 שהיו פה ושם אי התאמות בנושא המלאי שאנו בדקנו, לשני הכיוונים, היה עודף וחוסר, ביררנו זאת..."
(עמ' 135, ש' 21-22 לפרוטוקול).

גרסה שנייה:
גרסתו של הנאשם משתנה בעקבות כך שהוא
מעומת עם עדותו של דואק, לעיל. כעת הוא טוען לחוסרים במלאי אשר נובעים מגניבות בתחנות:
"הייתה לנו תחנה במזרח ירושלים וברהט, שהופעלו על-ידי ערבים, היו לנו חוסרים שם, הגשנו תלונה במשטרת רהט לגבי גניבות מתחנות, אך עדין אנו עומדים בטווח שמותר על-פי חוק של עד 3% אידוי"

(עמ' 183, ש' 24-26 לפרוטוקול).

ושוב, גם גרסתו זו עדין אינה מתיישבת עם עדותו של עת/ דואק, אשר העיד כי אי ההתאמה והחריגות, הן מעבר לחוסרים הנובעים מאידוי או בוצה:
"מינואר 2004 עד סוף 2005, רואים מכירות לפי ליטרים, קניות ויתרות פתיחה וסגירה. הנתונים ששימשו בסיס לנ/9 הן חשבוניות ותעודות משלוח ספקים, כולל הכרטסות של ע.
נים ואנרגית השלום... לא נלקח נושא הפחת, אידוי בוצה, גניבות וכו'"
(עמ' 137, ש' 20-22 לפרוטוקול, עמ' 138, ש' 1-2 לפרוטוקול).

ובחקירתו החוזרת הוסיף דואק כי:
"בדו"ח השנתי של שיא היו חריגות, לאחר נטרול אידוי ובוצה"

(עמ' 138, ש'
12-13 לפרוטוקול).

יצוין כי רו"ח דואק הינו רואה חשבון של הנאשמת 4 מאז הקמתה, בשנת 2004 (עמ' 135, ש' 5-6 לפרוטוקול).

כשהוצגו ממצאים אלה לנאשם בבית המשפט, השיב הנאשם:
"אם רואה החשבון אמר שהיו פערים במלאים מעבר לאידוי ובוצה, הוא הסביר על גניבות מתחנות, משיב שפערים במלאים הם תמיד חוסרים בתחנות מול מלאים שהיו אמורים להיות בתחנה"
(עמ' 183, ש' 22-24 לפרוטוקול).

גרסה שלישית:
לאחר שהופנה לדברי דואק , לפיו, היו אי התאמות בנושא המלאי - עודף וחוסר (עמ' 135, ש' 21 לפרוטוקול), שוב הציג הנאשם גרסה שלישית.

קודם טען שישנה התאמה מוחלטת בין החשבוניות לבין המלאי בתחנת הדלק. אח"כ טען, החוסרים במלאי הם בשל גניבות שהיו בתחנה.
וגרסתו כעת: "היה עודף, איני משקר
"
(עמ' 184, ש' 4 לפרוטוקול).

לפי גרסתו החדשה היו גם עודפים. עודפים אלה, נבעו ממילוי הבורות בדלק ע"י מפעיל התחנה בירושלים, וכל זאת מאחורי גבו וללא ידיעתו!

"תחנת דלק ירושלים היא של אדם בשם צדוק... כשהגענו לקחת מלאים, לדוג' היה צריך להיות 10,000 ליטר סולר בבור, כשבאנו לאחר יום עבודה גילינו 11,000 ליטר בבור. מחקירה קצרה עם הפועלים התברר שצדוק קונה דלק, ממלא בבורות, מוכר את הדלק שלו, ואחר כך את שלנו"

(עמ' 184, ש' 2-8 לפרוטוקול).


כשהדברים טופחים על פניו, וכשמוצגת לו הסתירה בדבריו שלו, כי כעת מספר על עודף במלאי, ומספר שורות לפני מספר על חוסר במלאי, משיב: "שעל כל שאלה אני עונה כמיטב זכרוני, לא נשאלתי בשאלה הראשונה על העודף ולכן לא העלתי" (עמ' 184, ש' 9-12 לפרוטוקול).

המאשימה מבקשת מביהמ"ש לקבוע כי השינויים וההתפתחויות בהסבריו של הנאשם בעניין החסרים ו/או העודפים במלאי, מצביעים על הפיקטיביות של החשבוניות על-שם אנרגית השלום שהוצאו על רכישת דלקים ללקוח זה.

גרסאות ושיקרי הנאשמים לעניין חוסר ההתאמה בין החשבוניות לבין תעודות המשלוח
חיזוק נוסף לראיות המאשימה מוצאת התביעה בתעודות המשלוח על-שם אנרגיית השלום, ומחוסר התאמה וחוסר הקורלציה בין כמויות הסולר והבנזין הרשומות בתעודות המשלוח לבין אלה הרשומות בחשבוניות.

כפי שעולה מחישוב הסכום בחשבוניות הכוזבות על-שם אנרגית השלום ת/20, חוצץ 6, הנאשמים רכשו לכאורה בנזין בכמות של 130,500 ליטר, וסולר בכמות של 114,000 ליטר.
ואולם, מבדיקת תעודות המשלוח, המצויות אף הן בת/20, חוצץ 6, עליהן הסתמכו הנאשמים עולה כי הבנזין הרשום בתעודת המשלוח הינו בכמות של 5,500, ואילו הסולר הוא בכמות של 150,150 ליטר.

דהיינו, תעודות המשלוח על-שם אנרגיית השלום שונות מהותית מהחשבוניות על-שם אנרגיית השלום.

הנאשם 1
לאחר שעומת בחקירתו הנגדית, עם חוסר ההתאמה בין תעודות המשלוח לבין החשבוניות, טען נאשם 1 כי בתעודות המשלוח לא מופיע כל הדלק והסולר שרכש מאנרגיית השלום, שכן נהג לקבל גם תעודות העמסה של בז"ן, עליהן הסתמך בעת קבלת הסחורה:
"... אם משווים בניהם מוצאים שעל-פי החשבוניות רכשתי 114,000 ליטר סולר, ו- 130,500 ליטר בנזין, ואם לפי תעודות המשלוח, רכשתי 150,150 ליטר סולר, ו- 5,500 ליטר בנזין. תגובתי לכך שאנו לוקחים תעודת העמסה מבית זיקוק, התעודה משמשת כתעודת משלוח, לא צריך להוציא תעודת משלוח בגינה, מכך נובע ההפרש"

(עמ' 182, ש' 26 לפרוטוקול, עמ' 183, ש' 1-4 לפרוטוקול).

המאשימה מבקשת לפסול טענה זו שכן אינה מתיישבת עם ההיגיון ולהלן נימוקיה:
ראשית, היות ואין מחלוקת לגבי כך שאנרגיית השלום איננה יצרנית דלק לא יכולה הייתה להנפיק תעודות העמסה לחברת שיא אנרגיה, הנאשמת 4.
יתר על כן, בדיקה בספרי נאשמת 4 (שהוגשו במסגרת ת/6), מעלה כי אין כל תעודת העמסה בגין דלק שהתקבל מאנרגיית השלום.

שנית, השוואת תעודות המשלוח לחשבוניות מעלה כי לגביי הפערים, אין המדובר בחוסר כי אם
בעודף
- לעובדה זו אין כל הסבר בדבריו של נאשם 1 לגבי תעודות המשלוח.

הנאשם ממשיך וטוען, כי יש באמתחתו אסמכתאות ויכול הוא להציג בפני
בית המשפט את התעודות ולערוך השוואה בניהן:
"... לטענה כיצד קיבלתי כמפורט ולפי החשבוניות קיבלתי פחות סחורה מסביר, שחשבונות שהוצאה ע"י אנרגיית השלום הייתה מגובה בתעודת משלוח או העמסה, אפשר שאעשה השוואה בין התעודות ואציג לבית המשפט"

(עמ' 183, ש' 15-18 לפרוטוקול).


המאשימה מדגישה כי איש מן הנאשמים ו/או בא כוחם, לא ערכו כל השוואה ולא הציגו, ולו אסמכתא אחת לאותן תעודות העמסה לכאוריות - ההוכחה האולטימטיבית, שיהיה בהן כדי להסיר את העננה הרובצת מעל ראשם.

התביעה ביקשה מביהמ"ד לקבוע כי עדותו של הנאשם אינה אמינה וכי הוכנה ושוננה על ידו ומכאן תשובותיו הסותרות לשאלות שהופנו אליו.
עוד התבקש בית המשפט לקבוע, שהנאשם שיקר בעדותו באשר למסמכים אלה, וכי שקר זה, בנוסף לשקריו האחרים שפורטו, מהווים ראיה מסייעת לראיות התביעה, לפיה החשבוניות לא מספרות סיפור של עסקה אמיתית.

ה.
עת/ אברהם לזרוביץ-
עד מדינה
ת/47-
הסכם עד המדינה שנחתם ביום ה 8.7.05 עם העד .
לזרוביץ, אשר היה פעיל בארגון בין השנים 2005-2004, מפרט בעדותו את עיקר פעילותה של אנרגיית השלום באופן כללי, וכלשונו:
"הפעילות שעסקנו באנרגית השלום הייתה מסחר בדלק, חלק נקי וחלק מהול, מכירת חשבוניות, חשבוניות פיקטיביות, כדי לגבות חלק מהאחוז של המע"מ, זה היה כסף קל ונוח, בהוראת משה גבאי בעיקר"

(עמ' 86, ש' 1-3 לפרוטוקול).

בהקשר זה מציינת התביעה כי עפ"י עדותו, עזב לזרוביץ את הארגון בחודש יולי 2004 (עמ' 76 ש' 8-9 לפרוטוקול).
מכאן שבתקופה נשוא החשבוניות הכוזבות שיצאו לנאשמים, קרי 31.8.04 - 30.11.04 לא היה לזרוביץ חלק מהארגון ועל כן אינו יכול להעיד מידיעה אישית לגביי חשבוניות אלה.
על כן, מבקשת התביעה, לתת לדבריו שבעמ' 92 ש' 6-8, לפיהם אינו יודע אם היו דלקים מאחורי החשבוניות הכוזבות נשוא כתב האישום, את המשקל המלא.

2.
החשבוניות הכוזבות על-שם חברת ע. נים אנרגית הדרום

לטענת המאשימה הוכח מעל לכל ספק סביר כי
לא בוצעו עסקאות אמת בין חברת ע. נים אנרגית הדרום (להלן:
"ע. נים") לנאשמים, וכי החשבוניות שניתנו על-ידי ע. נים הינן חשבוניות כוזבות, אשר נרשמו בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 4, ומס התשומות בגינן נוכה על-ידה בדיווחיה התקופתיים למנהל מס ערך מוסף, במטרה להתחמק מתשלום מס.
להלן פריסת ראיות המאשימה תחת פרק זה:

החשבוניות הכוזבות על-שם ע. נים, שנתקבלו אצל נאשמת 4 הוגשו וסומנו ת/20, חוצץ 6 .
אין מחלוקת לגבי העובדה כי חשבוניות אלה נרשמו בספרי נאשמת 4, ומס התשומות הנובע מהם נוכה בדיווחיה התקופתיים של נאשמת 4, ר' דוחות תקופתיים (ת/3), וכרטיס ספק ע"ש ע. נים בספרי נאשמת 4 (ת/20, חוצץ 6)

המאשימה מבקשת להבהיר כי היה בכוונתה להעיד את העד אבו שולדן , אולם מאחר ולא אותר נאלצה לוותר על עדותו.

א.

עת/ דואק
בעדותו מאשר העד, בהסתמכו על ת/20, כי החשבוניות הכוזבות, אותן קיבלה הנאשמת 4 במהלך התקופה האמורה, נרשמו בספריה ונוכו בדיווחיה התקופתיים למנהל מס ערך מוסף.

בעת חקירתו הנגדית, מופנה הנאשם 1 לחשבוניות על-שם ע. נים (ת/20, חוצץ 6), ומאשר כי ניכו בדיווחיהם התקופתיים למנהל מס-ערך-מוסף את מס התשומות הגלום בחשבוניות אלה (עמ' 179 ש' 4-5 לפרוטוקול).

ב.
גרסאותיהם הסותרות של הנאשמים :

1. ממי קיבלו הנאשמים את החשבוניות על-שם ע. נים?

גרסת הנאשם 1 בעת חקירתו
:
בהודעתו מיום 24.07.05 (ת/10), נשאל הנאשם 1 לגבי החשבוניות על-שם ע. נים:
"ש. אני מציג בפני
ך חשבוניות על-שם ע. נים אנרגית הדרום, אשר הוצאו מספרי הנהלת החשבונות של חברת שיא אנרגיה..., האם אתה מזהה חשבוניות אלה?
ת. לאחר שחתמתי על חשבוניות אלה כראיה שהוצגו בפני
, אני אומר כי אני מזהה חשבוניות אלה, הן ניתנו לי ע"י בדואי, שאני לא זוכר את השם שלו, אני עבדתי איתו מזמן"

(ת/10 , עמ' 3, ש' 118- 122 ).

בהודעתו מיום 08.09.05 (ת/11), נשאל הנאשם 1 בשנית לגבי חשבוניות אלה:

"ש. מי זה הספק ע. נים אנרגיית הדרום?
ת. זה ספק של דלק, אני לא זוכר מי זה האיש, עבדתי איתו פעם או פעמיים, הוא בדואי, אני לא זוכר מאיפה"
(ת/11, עמ' 8, ש' 208-212)
(הדגשות לא במקור אלא בסיכומי המאשימה).

בהודעתו מיום 30.11.05 (ת/34), נשאל הנאשם 1 בשלישית לגבי חשבוניות אלה:
"ש. ממי רכשת את הדלקים?

ת. מחברת ע. נים, אני לא זוכר את שמו המדויק, לא היה לי קשר איתו. הכול היה באמצעות הטלפון, שולח סחורה למחסן והוציא חשבונית ושלחתי לו את הצ'קים. עבדתי בשיטה כזו שהייתי משאיר צ'ק במעטפה לספק, כאשר היה מגיע נהג עם סחורה, אז מי שהיה במחסן, היה מעביר לו את הצ'ק"

(ת/34, עמ' 2, ש' 7-10)
(הדגשות לא במקור אלא בסיכומי המאשימה)
.

גרסת נאשם 1 בעת עדותו בבית המשפט:
בעת חקירתו הראשית של נאשם 1 משתנה גרסתו באשר לחשבוניות ע"ש ע.נים :
על-פי גרסתו החדשה, את החשבוניות על-שם ע. נים קיבל מפלוני אלמוני, בדואי בשם בגדדי, אשר לדבריו, אותו בגדדי היה אחד מספקי הדלק שעבדו ומשכו תעודות מחב' ע. נים באזור המרכז והדרום:
"את החשבוניות של ע. נים קיבלתי מבגדדי, אותו אבי מכיר מזה 30 שנה, אני פחות. בעל החב' הוא אבו שולדן, אותו פגשתיו פעם אחת בב"ש. לא ביקשתי מבגדדי מסמך או ייפוי כוח בעניין ע. נים, זה לא מקובל לבקש מספק דלקים ייפוי כוח שהוא מוכר דרך חברה שהיא"

(עמ' 185, ש' 18-21 לפרוטוקול).

בראשית הדברים נטען כי
גרסתו זו של הנאשם 1 נמסרה על-ידו רק בעת עדותו בבית המשפט ועל כן, הינה בגדר גרסה כבושה.

בעת עדותו, מאשר הנאשם 1 בדבריו כי לא הזכיר את בגדדי, אף לא פעם אחת, במהלך כול חקירותיו, וזאת, למרות שנשאל על כך, ולמרות, שלדבריו, בגדדי היה הסוכן של ע. נים, וממנו רכש לכאורה את הדלקים:
בתחילה טען נאשם 1 : "הסיפור על בגדדי אינו חדש מצידי, זאת האמת..." (עמ' 185, ש' 24 לפרוטוקול).

לאחר מכן אישר כי "בכל הודעותיי לא הזכרתי את שמו של בגדדי, או של מי שעשה איתי את העסקה בשם ע. נים, למרות שנשאלתי" (עמ' 188, ש' 18-19 לפרוטוקול).
"אם לא הזכרתי את בגדדי, לא ציינתי אותו. שאלו אותי ממי רכשתי דלקים ואמרתי ע. נים"

(עמ' 187, ש' 23-24 לפרוטוקול).
(הדגשה לא במקור , מתוך סיכומי המאשימה) .

ועוד:
"לא זכרתי את השם אבו שולדן. לא אמרתי את השם 'בגדדי' בהודעותיי, למרות שרכשתי ממנו דלקים ושהיה סוכן של ע. נים, משיב שנחקרתי על ע. נים פעמיים, שלוש, לא נשאלתי מי הוביל. אין לי מה להסתיר, שבגדדי הוביל או שלמה"

(עמ' 188, ש' 3-5 לפרוטוקול).

(הדגשה לא במקור , מתוך סיכומי המאשימה) .

בעת חקירתו הנגדית לא הצליח נאשם 1 להסביר את השכחה שנפלה עליו בעניין אותו ספק\י בשם בגדדי:

כאשר מופנה הנאשם 1 להודעתו מיום 24.07.05 (ת/10), מסביר כי לא היה במיטבו בעת שהיה עצור ונחקר שעות על שעות, ימים על גבי ימים, ועל כן לא יכל היה לזכור את בגדדי:

"לא זכרתי את בגדדי בחקירה"

(עמ' 186, ש' 6 לפרוטוקול).
".... לא ציינתי את בגדדי כי בזמן שהייתי עצור ונחקרתי ימים ושעות, לא הייתי במיטבי ולא זכרתי את הפרטים על 2 החברות שגלגלו הרבה כסף במהלך הרבה שנים"

(עמ' 186, ש' 1-3 לפרוטוקול).
(הדגשה לא במקור , מתוך סיכומי המאשימה) .

דא עקא, מפנה המאשימה
לעובדה כי הודעתו זו (ת/10), נגבתה ביום 24.07.05, שבועיים לאחר שחרורו!
"אם ת/10 נגבתה ב- 24.07.05, שבועיים לאחר שחרורי, הייתי במעצר בית עוד מס' ימים, כשיכולתי להגיע לעסק, ראיתי חורבן גדול, היו כתבות בכלי התקשורת והייתי עסוק כיצד אארגן את העסק שוב. היו מלאים וציוד בגולד שמנעו ממני להגיע למפעל, והייתי עסוק בכך, לכן לא אמרתי את השם בגדדי..."

(ת/10, עמ' 186, ש' 10-14 לפרוטוקול).
(הדגשה לא במקור, מתוך סיכומי המאשימה) .

כאשר מופנה הנאשם 1 להודעתו מיום 30.11.05 (ת/34), הוא לא ידע לתת הסבר כלשהו לכך ששכח את שמו של הספק, אשר איתו התקשר במאות אלפי שקלים:
"...אמרתי שאיני זוכר את שמו של הספק, שלחתי לו צ'קים במעטפה דרך הנהג, וזה נכון. שלחתי לו את הצ'קים. בגדדי היה מוביל את הדלק מחב' ע. נים למחסן שלנו באשדוד, היה מקבל את התשלום עבור ע. נים..."

( ת/34 , עמ' 187, ש' 15-18).

לפי התביעה, לנאשם 1 ניתנו הזדמנויות אין ספור בעת חקירותיו, כאשר הוצגו בפני
ו החשבוניות על-שם ע. נים, למסור פרטים על ע. נים, ועל אותו ספק אלמוני, ומשלא עשה כן אין לו על מי להלין, אלא על עצמו.
בתירוציו והסבריו השונים לא הצליח נאשם 1 להסביר כיצד נשכח מזיכרונו בגדדי, אותו הכיר דרך אביו ועימו התקשר במאות אלפי שקלים, כשנה לפי חקירתו.
כמו כן, לא סיפק נאשם 1 כל הסבר הגיוני לכך שבעת עדותו, כ- 4 שנים לאחר התקשרותו הלכאורית עם בגדדי, "נזכר בו" נאשם 1 לפתע.



בגדדי לא העיד מטעם ההגנה שכן הוא נפטר:

"בגדדי נפטר, הוא היה מוביל, היה ספק של דלק, קונה ומוכר. אני מכיר טוב את בגדדי"

(עמ' 187, ש' 3-4 לפרוטוקול).
בהמשך טוענת התביעה כי
'בגדדי', הוא שם בלבד, שנזרק לחלל בית המשפט ע"י הנאשם 1, כאשר אין הוא מסוגל לציין אפילו את שם משפחתו.
לו באמת הנאשם 1, כפי שטען בעדותו, היה מבצע עסקאות אמת עם ע.נים, ולו באמת אותו בגדדי היה אחד מספקי הדלק שעבדו ומשכו תעודות מחב' ע. נים באזור המרכז והדרום, לא הייתה לו כל סיבה להסתיר את זהותו של עד זה, שעשוי לשפוך אור על גרסתו ולחלצו מן הסבך אליו נקלע, נהפוך הוא, אינטרס מובהק שלו, היה לומר את שמו לחוקרים על מנת שיאמתו את גרסתו לפיה אכן רכש ממנו דלקים.

לפי המאשימה, יש לקבוע כי
הנאשם 1 מסר גרסה שקרית שהינה בגדר גרסה כבושה בנוגע למעורבותו של בגדדי בפרשה.

עוד טוענת התביעה כי שקריו של הנאשם 1 מלמדים אף הם כי היה לנאשם את היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירות בעת ביצוען, שאם לא כן, מדוע מסר גרסאות שונות וסותרות לגבי אירועים פשוטים שאירעו בסמוך למועד גביית הודעותיו. בהקשר זה מפנה המאשימה לדיני הראיות על פיהן שיקרי נאשם בעניינים מהותיים ישמשו חיזוק ואף סיוע לראיות התביעה.


הנאשם 2
גרסת הנאשם 2 בעת חקירתו
:
כשנשאל הנאשם 2 בהודעתו מיום 08.09.05 (ת/13), אם הוא מכיר את הספק של ע. נים, ענה הנאשם "לא מכיר", שלל כל קשר, וכהרגלו, דואג, בצורה שיטתית להרחיק כל קשר בינו לבין מעשי העבירה המיוחסים לו, כדי למנוע נגיעה ישירה שלו למעשים אלה:
"ש. האם אתה מכיר את הספק ע. נים אנרגית הדרום?
ת. אני לא מכיר אותו, אח שלי, אבי גבאי, מכיר אותו.
ש. האם לך היה קשר כלשהו עם הספק הזה?
ת. לי אישית לא היה קשר, אני שמעתי עליו, אבל לא מכיר אותו
ש.
מה שמעת על הספק ע. נים?
ת. רק שהוא מספק לנו דלק, וכנראה שסיפק לנו דלק"
(
ת/13,
עמ' 2, ש' 26-31).
(הדגשה לא במקור אלא בסיכומי המאשימה) .

מחד, מכחיש הנאשם 2 הכרות כלשהי עם הספק של ע. נים. מאידך, היה מסב ופורט בעבורו צ'קים אשר הוצאו, כביכול, מחשבון הבנק של הנאשמת 4, לפקודת ע. נים:
"ש. אני מציג בפני
ך צ'ק אשר הוצא מחשבון הבנק של חברת שיא אנרגיה לפקודת
ע. נים אנרגית הדרום... צ'ק זה נמשך במזומן על-ידך, כפי שרשום בדף מספר 3, בו
מצוינים שמך ותעודת הזהות שלך כמושך הצ'ק במזומן...האם את מזהה צ'ק זה?
ת. ... שאני אומר שאני לא זוכר את הצ'ק הזה"

(עמ' 2, ש' 19-25).

(הדגשה לא במקור אלא בסיכומי המאשימה) .

גרסת הנאשם 2 בעת עדותו בבית המשפט
:
גם בחקירתו הראשית טען הנאשם כי לא הכיר את הספק של ע. נים, למרות שחתום על צ'ק לפקודת ע. נים:
"... הצ'ק הוא לפקודת ע. נים אנרגיית הדרום, 87,000 ₪, ואני חתום על הצ'ק. רשום שאני חתום על הצ'ק כנותן הצ'ק. אני לא מכיר את הספק ע.נים אישית

(עמ' 250, ש' 23-25 לפרוטוקול).

בית המשפט התבקש
לקבוע כי מהעובדה שהנאשם 2,
שהינו בעל מניות ומנהל פעיל בנאשמת 4
(ראיות לנושא זה הוצגו במסגרת האישום הראשון) וכי לא הכיר את הספק וניחש ש"כנראה סיפק דלק" לנאשמת 4 (ת/13, עמ' 2, ש' 26) מוכיחה אף היא, כי מלבד שמו
ששימש ככיסוי לחשבוניות הכוזבות, לא תרם בגדדי דבר וחצי דבר לעסקי הנאשמים.

ג.
התשלומים מהנאשמים לע. נים - הצ'קים
ב- ת/20, חוצץ 5, מרוכזים הצ'קים אשר נרשמו על-ידי הנאשמים כביכול בגין החשבוניות שקיבלו על-שם ע. נים. צ'קים אלה אף נרשמו בכרטיס הספק של ע. נים ובספרי הנאשמת 4, כתשלום בגין החשבוניות (הכרטסת מצויה ב- ת/20, חוצץ 6).
הצ'קים הנ"ל אף נרשמו בקבלות (אף הן חלק מ- ת/20, חוצץ 6), שיצאו על-שם ע. נים.

המאשימה מבקשת להצביע על שיטתיות שכן
לפחות חלק
מהצ'קים, העומדים ע"ס 219,200 ₪ , אותם הוציאו הנאשמים לפקודת ע. נים, כתשלום, כביכול, עבור החשבוניות הכוזבות, משכו הנאשמים, בעצמם, או ע"י מי מטעמם, ופרעו אותם למזומן.


ריכוז פעולות משיכת הצ'קים במזומן מרוכזים בטבלה שלהלן:

על-ידי
משיכה בסך
מס' צ'ק
תאריך

הנאשם 2
87,800

10253

03.10.04
רפאל גבאי
(אביהם של הנאשמים)

131,400

10254

10.10.04


219,200 ₪

סה"כ

כן מדגישה התביעה
כי מבדיקת ת/6, ספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 4, ות/27, קלסר מסמכי הבנק של נאשמת 4, עולה כי על-פי דו"ח אי ההתאמות לשנת 2004 המצוי בספרים, צ'קים מספר 102063, 102064, 10275, 10304, 10305, אשר יצאו לפקודת ע. נים ואף נרשמו בכרטיס הספק על שמו כתשלום (ר' ת/20, חוצץ 5) לא נפרעו !

גרסת הנאשמים בנוגע לצ'קים:

הנאשם 1
אין חולק כי צ'קים אלה לפקודת ע. נים הוסבו ונפרעו ע"י הנאשם 1 ו/או ע"י מי מטעמו.
גם הנאשם בהודעתו מיום 08.09.05 (ת/11), מאשר כי הצ'קים אשר ניתנו לאותו ספק מסתורי בשם בגדדי, אכן הוסבו ונפרעו על-ידי הנאשם 2:
"ש. אח שלך יוסי, טען כי צ'ק אשר נמשך על-ידו, ושהוצא לפקודת ע. נים,
המזומנים שקיבל בבנק הועברו אליך. מה תגובתך?
ת. כן, זה נכון. הוא הביא לי את הכסף ואני העברתי לספק"

(ת/11 עמ' 8, ש' 217-218
).(הדגשה לא במקור אלא בסיכומי המאשימה) .

הסברו של הנאשם 1, כי אותו בגדדי אלמוני הוא זה שביקש את הכסף במזומן והוא זה אשר ביקש מהנאשם 1 שימשוך בעבורו את הצ'ק:
"ש. מדוע הפרטים של בעל החברה או נציגיה לא רשום כמושך הצ'ק, אלא אתה?
ת. הוא ביקש את הכסף במזומן.
ש. אם כן, מדוע הוא לא משך את הצ'ק, אלא אתה?
ת. הוא ביקש ממני למשוך עבורו ולבוא אליו ולתת לו"

(עמ' 8, ש' 213-216 לפרוטוקול).

גרסת הנאשם 1 בעת עדותו בבית המשפט
בחקירתו הנגדית, ב"כ המאשימה הציגה לנאשם את הצ'קים על-שם הנאשמת 4, לפקודת ע. נים, מס' צ'קים 253, 254, ואת טופס המשיכה מהבנק (מתוך ת/20, חוצץ 5).

הנאשם מאשר כי הצ'קים אכן הוסבו ונפרעו, על-ידי בני משפחתו, אביו והנאשם 2:

"... אחי יוסי פרע אותו, החתימה בגב השיק היא של בגדדי, ולמטה של יוסי אחי, בגלל נושא הצ'קים והפירעון שלהם, בענף הדלק יש חוקים חדשים"

(עמ' 186, ש' 22-23 לפרוטוקול).
(הדגשה לא במקור אלא בסיכומי המאשימה).


"הצ'ק 254, לפקודת ע. נים, אבא שלי, רפאל, פרע אותו. ישנה חתימה של בגדדי מתחת לחתימתו. אני משער שזו החתימה של בגדדי, במידה והוא הלך איתו. אבא שלי הלך איתו לפרוע את השיק"

(עמוד 186, ש' 23-26 לפרוטוקול).

ולהלן דוגמאות להסברי הנאשם 1 על משיכת מזומן בצ'קים שנמשכו לפקודת ע. נים:
א. כאשר הנאשם 1 נשאל בעת חקירתו הנגדית מדוע התלווה אל בגדדי בעת פריטת הצ'ק, ומדוע הוא מופיע כמושך הצ'ק, משיב הנאשם 1 כי עשה את אשר עשה, לבקשתו של בגדדי, שרצה את הכסף במזומן, וביקש כי יתלווה אליו אל הבנק. החתימה מאחורי הצ'ק טען, היא לפי בקשת הפקידה בבנק:
"פרעתי את הצ'קים לבקשת בגדדי בתקופה האחרונה"

(עמ' 188, ש' 10 לפרוטוקול).
"השיק היה לפקודת ע. נים ובגדדי הגיע עם ייפוי כוח ופרע את הצ'ק, ראיתי זאת. הוא ביקש שאם לא יתנו לו לפרוט את הצ'ק, שנהיה לידו. נכון שאין לנו השפעה, אך חתמנו מאחור לבקשת הפקידה בבנק"

(עמ' 187, ש' 5-7 לפרוטוקול).

המאשימה מצביעה על כך כי הנאשם לא ציין בחקירתו הראשית, בשעה שהעיד על בגדדי על בקשותיו הלא שגרתיות ותמוהות אלו , להתלוות אליו לבנק ולפרוט עבורו את הצ'קים.

כשהדברים הוטחו בפני
ו בחקירתו הנגדית, השיב הנאשם 1, כי לא הזכיר דבר בנושא פריטת הצ'קים על-ידי בני משפחתו , או על בעיותיו של בגדדי, בעת חקירתו הראשית, משום שלא נשאל על כך!
" לא הסברתי בחקירה ראשית את פריטת הצ'קים ע"י בני משפחתי כי לא נשאלתי"
(עמ' 187, ש' 14 לפרוטוקול).
לפי המאשימה, יש לדחות הסבר זה של הנאשם.
ב. הסבר נוסף שהציג הנאשם היה כי ע. נים ביצעה הונאה, ובתקופה האחרונה של פעילותה גבתה את כל הצ'קים שלה במזומן:
"אבא שלי הלך איתו לפרוע את הצ'ק. בדיעבד אנו יודעים למה. יודעים שחב' ע. נים הונתה, עשתה" (185/21-26). עקיצה לחב' דלק במעל 15,000,000 ₪. בתקופה האחרונה של פעילותה גבתה את כל הצ'קים שלה והסחורות במזומן"

(עמ' 186, ש' 25-26 לפרוטוקול, עמ' 187, ש' 1-2 לפרוטוקול).

המאשימה מפנה לראיות שפורטו זה מכבר מהן ניתן ללמוד כי צ'קים רבים שנרשמו לפקודת ע. נים לא נפרעו למזומן ולא בכלל ומשכך טוענת יש לדחות את הסברו זה של הנאשם.

התביעה טוענת כי הראיות מצביעות על כך שמי שפרע את הצ'קים ונהנה מתמורתם היו הנאשמים עצמם.


הנאשם 2
גרסת הנאשם 2 בעת חקירתו:
בהודעתו מיום 19.07.05 (ת/12) מוצגות בפני
הנאשם 2 חמש חשבוניות על-שם ע. נים, אשר הוצאו לנאשמת 4 (ת/20 חוצץ 6). והנאשם מנסה להרחיק עצמו מביצוע העבירות וממעורבות בנושא בכל עניין הקשור לחשבוניות הפיקטיביות. ובלשונו:

"ש. אני מציג בפני
ך חמש חשבוניות על-שם ע. נים אנרגית הדרום,
אשר הוצאו לחברת שיא אנרגיה... האם אתה מזהה חשבוניות אלה?
ת. אני לא מכיר את הספק, צריך לשאול את אבי, אח שלי. הוא יודע.
אני לא התעסקתי עם חשבוניות וגם לא בכסף של העסק. כל זה היה
השטח של אבי, אח שלי"

( ת/12, עמ' 4, ש' 109-113).

כאשר נשאל הנאשם 2 מדוע הוא היה צריך לקחת צ'ק אשר הוצא לספק של הנאשמת 4 ולמשוך אותו במזומן, משיב הנאשם 2: "אני לא יודע, אני לא מנהל את הכספים, צריך לשאול את אבי" (ת/20, עמ' 2, ש' 34-26).

הנאשם 2 גם לא יכל להיזכר מה עשה עם הכסף שמשך מהבנק על-ידי צ'ק זה: "לא זוכר מה קרה עם הכסף, זה היה לפני שנה בערך, יש לנו אלפי צ'קים" (ת/13, עמ' 2, ש' 37-38).

גרסת הנאשם 2 בעת עדותו בבית המשפט:
בראשית יצוין כי אין חולק, וגם הנאשם 2 בעדותו, מאשר כי הצ'קים אשר היו לפקודת ע. נים, אכן הוסבו ונפרעו על-ידו:

"... אני רואה בדף ביצוע פעולה בבנק ששם אני חתום כמקבל הכסף. אם אני חתום כנראה משכתי..."

(עמ' 251, ש' 1-2 לפרוטוקול).

עוד מאשר הנאשם 2, כי את הכסף שנתקבל מפריטת הצ'קים, העביר לנאשם 1 (עמ' 283, ש' 7-9 לפרוטוקול).

הגנתו של הנאשם 2 מתמצית בטענה אחת:
"ש. נכון שגם פרעת צ'קים של שיא אנרגיה שנרשמו לפקודת אחרים, והחזרת את הכסף אליכם?
ת. מה שהוא ביקש ממני בענייני כספים ביצעתי. זה אח שלי, הוא ביקש ועשיתי"

(עמ' 283, ש' 1-2 לפרוטוקול).


מכל האמור מבקשת התביעה לקבוע כי לא נעשתה כל עסקה בין הנאשמים לבין ע. נים, וכי כל החשבוניות על-שם ע. נים, אשר נמצאו בספרי הנאשמים הינן כוזבות ואסורות בניכוי וכל המשיכות החתומות, כביכול, על-ידי בגדדי, הגיעו לידי הנאשמים.

ד.
עת/ לזרוביץ אברהם:
מעיד כי כאשר עבד אצל קובי נח, קיבל גם הוא חשבוניות כוזבות על-שם ע.נים מאותו פורמט:
"העד מופנה למסמך מהודעתו שסומן אכ1 חשבונית על-שם ע. נים אנרגיית הדרום, כשעבדתי בקובי נח רכשנו חשבוניות מהבחור שהיה הבעלים, חשבונית ללא אספקת סחורה. היינו צריכים לכסות על חשבוניות שהוצאו תשומות"

(עמ' 85, ש' 14-16 לפרוטוקול).

ה.
שיטת ביצוע
הכלל העובר כחוט השני לאורכה של הפסיקה הינו כי "מעשים דומים" ו"שיטה" עשויים לשמש ראיית סיוע לעדות הטעונה סיוע, ר' ד"נ 24/72, מ"י נ. בן חסן עליאן, כז(1) 459.
בע"פ 679/78, כהן נגד מ"י, אף הובעה דעה, שכאשר שיטת הביצוע משמשת ראיית סיוע בלבד, די ב"דמיון מוחשי" בצורת הביצוע, להבדיל מ"זהות מוחלטת".

לפי המאשימה, שיטת ביצוע העבירות בעניין ע.נים זהה לשיטת ביצוע העבירות בנוגע לחשבוניות הכוזבות על-שם אנרגיית השלום, בעיקר בכל הקשור למתן התשלום בגין החשבוניות כביכול בצ'ק לפקודת הספק הלכאורי, כאשר בדיקת מסמכי הבנק מגלה כי פורטי הצ'ק הם הנאשמים או מי מבני משפחתם, כך שסכום הצ'ק חוזר לכיסם.

לפי התביעה, באם יקבע כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בנוגע לחשבוניות הכוזבות, על-שם אנרגית השלום, קביעה זו תקים תשתית ראייתית העשויה להצביע על קיומה של "שיטת ביצוע" ייחודית לנאשמים, ועל-כן תשמש סיוע לראיות המאשימה בכלל ולחשבוניות הכוזבות על-שם ע. נים בפרט.

ו.
עת/ ניוה זמרטוב
יצוין כי גם לגרסתה של ניוה בעדותה, לא נפרע צ'ק אחד אשר ניתן כביכול לע. נים (עמ' 58 לפרוטוקול).

3. מעמדו של הנאשם 2 בנאשמת 4:
הנאשם 2 כפר בעובדה שהיה מנהלה הפעיל של הנאשמת 4, או שהיה לו קשר כלשהו לניהולה של הנאשמת 4.
על-אף הכפירה האמורה לעיל, המאשימה טוענת כי גם הנאשם 2 היה מנהלה הפעיל של הנאשמת 4, כמשמעות המונח בחוק ובפסיקה, ואף ביצע את העבירות כמפורט באישום השני.

א. הרישום במסמכי החברה:

הנאשם רשום פורמאלית כמנהל

הנאשם 2 נרשם ברשם החברות כבעל מניות (50%), כדירקטור, כיושב ראש וכמנהל הנאשמת 4 (ת/5) (עמ' 281, ש' 21-22 לפרוטוקול, וכן עמ' 282, ש' 3-4 לפרוטוקול) .

בת.פ. 2956/86 מדינת ישראל
נגד חברת ברק ואח', מיסים ב(4), ה-26, אמר בית המשפט המחוזי כי קיימת חזקה כי המנהלים הרשומים ברשם החברות הם המנהלים הפעילים של החברה.

הנאשם עצמו אישר כי הוא זה שהיה האחראי על ניהולה השוטף של הנאשמת 4.

בקשתו של הנאשם מבית המשפט הנכבד, להפסיק ולנהל את הנאשמת 4 (עמ' 282, ש' 16-19) מהווה אינדיקציה חשובה, לפי התביעה, שכן הנאשם 2 ראה את עצמו, יחד עם הנאשם 1, אחראי מבחינת החוק.

הנאשם מורשה חתימה מטעם הנאשמת
הנאשם 2, יחד עם הנאשם 1, הינו מורשה חתימה של הנאשמת. דוגמאות לכך ניתן לראות בת/5 מסמכים ההתאגדות ע"ש נאשמת 4, בחתימתו על המשכנתא של הנאשמת 4 (עמ' 281, ש' 23-24 לפרוטוקול),
וכן בחתימתו בשם הנאשמת 4, על הסכם לגבי אחת מתחנות הדלק של הנאשמת 4, ועל כתב הערבות, יחד עם הנאשם 1 (ת/80) (עמ' 282, ש' 20-26 לפרוטוקול).

העובדה שהנאשם 2 היה בעל מניות, דירקטוריון ומורשה חתימה, מהווה חזקה כי אכן היווה חוליה פנימית שאין לנתקה מן המעגל הניהולי.

ב. אופייה של הנאשמת 4 והיקף הנהלתה:

התביעה טוענת
כי לא דומה ארגון גדול רב עובדים ומנהלים, אשר בו פעולות מוגדרות רבות, לבין ארגון קטן, כדוגמת הנאשמת, בו החלוקה הארגונית אינה מוגדרת ולא קיים מידור בין המנהלים השונים. בארגון קטן קיימת בדרך זיקה של ממש לכל אחד מהמנהלים ולכל אחד מהם יכולת השפעה על פעילות החברה. העובדה כי הנאשם 2 פעל יותר בעבודות השטח, אינה משנה את היותו מנהל פעיל בחברה והראיה, כי גם הנאשם 2 ראה עצמו כאחראי והשתמש במונח "מנהל תפעול" בהודעתו (ת/52).

המדובר בחברה קטנה ומשפחתית בעלת שני בעלי מניות שהינם אחים, ואשר השליטה המלאה על פעילות החברה הייתה בידיהם.

חלוקת התפקידים בין שני בעלי המניות והמנהלים הייתה בהתאם לכישורי שני המנהלים והעדפתם האישית, האחד כאיש שטח והשני כאיש משרד, האמון על הפעילות החשבונאית והדיווח לרשויות (ר' עמ' 249, ש' 23-25).


הנאשם 2, בהיותו שולט בעיקר בתחומים הטכניים, הלוגיסטיים בחברה הנאשמת 4 (ר' עמ' 245, ש' 22-23 לפרוטוקול), ועל אף שתיפקד בצילו של אחיו, היווה חוליה בלתי ניתנת לביטול גם בתחומי העשייה האחרים של האורגן (ראה מסמכי הבנקים, שעליהם חתום הנאשם 2 ).

עת/ ניבה
מנהלת החשבונות של הנאשמת 4, העידה כי המנהלים הפעילים של הנאשמת היו הנאשם 1, ו- 2.

נגאוקר,
אשר כאמור הודעותיו הוגשו וסומנו ת/59-ת/63 במסגרת הכרזתו כעד עוין , מתאר את חוויותיו בשטח עם הנאשם 2, ומעיד כי במהלך שנות עבודתו עם הנאשמים, ובתקופה נשוא כתב האישום, היה מקבל את כל ההנחיות וההוראות מן הנאשם 2 וממנו בלבד:

"הוראות בשיא אנרגיה קיבלתי מיוסי גבאי, הנאשם. המנהלים של שיא היו יוסי. יוסי התקשר אלי ב- 08:00 שאבוא למחסן, והיה אומר לי מה לעשות כשהייתי מגיע"

(ר' עמ' 102, ש' 10-12 לפרוטוקול, וגם עמ' 102, ש' 13-15 לפרוטוקול).

"את ההזמנות של הדלקים והנפטא עשה יוסי"

(עמ' 102, ש' 21 לפרוטוקול).

"האחראי עלי בעבודה היה יוסי"

(עמ' 102, ש' 23-24).

"יוסי גבאי הוא הבוס שלי,
אמר לי לאן לנסוע, הייתי נהג. את אבי אני מכיר, היה מנהל של גולד, יוסי היה יותר חשוב עבורי, הוא העל בית של עצמו"

(עמ' 105, ש' 23-25 לפרוטוקול).

"בשיא יוסי התעסק מול הבנקים להבנתי "
(עמ' 105, ש' 26 לפרוטוקול).

חיזוק לדברים אלה של נגאוקר ניתן למצוא גם בדברי הנאשם עצמו, לפיו:
יגאל נגאוקר קיבל הוראות ממני... אני שלחתי את יגאל פיזית לכפר הירוק ושלחתי אותו לפרדס
"
(עמ' 247, ש' 10, 13 לפרוטוקול).

"אני הייתי מזמין משני ספקים גדולים. את הדלקים של התחנות אני מזמין מלימור מזאפ ומחברת יעד"

(עמ' 250, ש' 3-4 לפרוטוקול).

"הדלק אף פעם לא הגיע לתחנות, אלא דרכי. אם קיבלו דלק, אני מחכה במגרש אצל הספקים הקטנים שאני סוגר אצלם עסקאות וזהו"

(עמ' 250, ש' 5-7 לפרוטוקול).

"ש. ישנת מספר שיקים של שיא אנרגיה שאתה חתום עליהם בשם שיא. נהגת לחתום על שיקים בשם שיא?
ת. כן... "
(עמ' 252, ש' 10-12 לפרוטוקול).

הנאשם 2 טען אומנם כי לא היה מנהלה של הנאשמת 4, אך בהלכה הפסוקה נקבעו אמות המידה לקביעת היות אדם מנהל פעיל, ובין השאר, כאשר אדם מנהל בפועל את העבודה השוטפת בחברה, נותן הוראות לעובדים, ובענייננו, לנהגים בשטח, מקבל החלטות, והיותו בעל זכות חתימה בבנק, כל אלה יוצרים את אחריותו המשפטית, ומצביעים על סמכויותיו כמנהל ( ראה
פרשת מודיעים, בע"מ 364).

ג. הודעותיו של הנאשם 2 בחקירה:

הנאשם מילא בפועל תפקיד ניהולי
הנאשם עצמו אישר בהודעתו מיום ה- 03.07.05 (ת/52) כי הוא זה שימש כ"מנהל תפעול" אצל הנאשמת 3:
"ש. מה תפקידך בחברת גולד מדללים?
ת. מנהל תפעול
ש. מה עושה מנהל תפעול
ת. אני בודק עם אחי, אבי, מה ההזמנות, שולח את הנהג יגאל להביא לי נפטא למפעל או למחסן, ומשם, בהוראה של אבי, אני מייצר את מה שהוא מבקש ונוסע לאן שצריך לפרוק את הסחורה"

(ת/52, עמ' 2, ש' 27-31).

ד. גרסת הנאשם 2 בעדותו:
המאשימה מבקשת להפנות לסתירות בהודעתו של הנאשם.
בעדותו בפני
ביהמ"ש , שינה הנאשם 2 טעמו, וטען כי לא היה מנהל פעיל בנאשמת 4, אלא רק הנאשם 1 היה מנהל פעיל, ואילו הוא עצמו היה "איש שטח":
"אני לא יודע מה זה דירקטור. תגדיר אותי כמו שאתה רוצה, אני אחראי על השטח של התחנות, להכניס דלק וכל הקשור מסביב.
ההבדל בין התפקיד שלי לתפקיד של אחי אבי בשיא אנרגיה - יש אדם היכול להתעסק בשטח ואדם אחר בניהול. לא כולם יכולים להיות מנהלים. אחי יודע יותר להתעסק בניירת, חשבונות. הוא בתחום הכספים והניהול.
אני לא מתעסק בכספים חוץ מהמשכורת בבנק, אני עובד בשטח, איך מגיע דלק, מביא נהג ומפטר נהג. עד היום זה היה כך, וכך היה גם בגולד וגם בשיא אנרגיה"

(עמ' 249, ש' 21-25, עמ' 250, ש' 1-2 לפרוטוקול).

יחד עם זאת, הנאשם 2 מודה בעדותו, כי ידע, מתוקף היותו אחראי על קבלת הדלקים ועל הובלות הדלקים לתחנות, על הסחורה שנכנסה לנאשמת 4 ועל הסחורה שיצאה ממנה:
ש. "נכון שידעת, כמי שאחראי על המחסנים בשיא וכמי שאחראי על קבלת הדלקים ועל הובלות הדלקים לתחנות, מה נכנס ומה יוצא משיא?
ת. נכון. מה שהייתי אחראי, הייתי אחראי"

(ר' עמ' 282, ש' 28-30 לפרוטוקול):
וכן:
"בשיא אנרגיה תפקידי היה להיות אחראי על תחנות הדלק ועל כל העניין שיגיע דלק בזמן לתחנות, שלא יתקעו בלי דלק, על השמנים, על מנהלי התחנות, תקלות בתחנה, זה בעיקר"

(עמ' 249, ש' 17-19 לפרוטוקול).


הנאשם 2 מספר בעדותו כי הוא זה אשר נתן הוראות לנגאוקר יגאל. (עמ' 247, ש' 10, 13 לפרוטוקול).

עוד מודה הנאשם 2 בעדותו, כי היה פורע שיקים של הנאשמת 4 (ר' עמ' 283, ש' 1-2 לפרוטוקול).
כל אלה כשלעצמם, יש בהם כדי להצביע על מעורבות שאינה אופיינית לעובד הפשוט בשטח, אלא למי שמצוי בדרגת ניהול המאפשרת לו קביעת המדיניות שלך העסק.

משמעותיים בקביעה זו הם המסמכים לפיהם, נרשם הנאשם 2 ברשם החברות כבעל מניות (50%), כדירקטור, כיושב ראש וכמנהל הנאשמת 4 (ת/5) (ר' עמ' 281, ש' 21-22 לפרוטוקול, וכן עמ' 282, ש' 3-4 לפרוטוקול).

תגובת הנאשם 2
לראיות אלו היא כי "אבי מנהל, אני לא מנהל כלום" (עמ' 281, ש' 20).
"אם אבי אחי אומר לי 'בוא תחתום על משכנתא', זה אח שלי. בעקבות זה שאני עובד עם אחי אני סומך עליו 2000% בכל ענייני הכספים ובכל מיני דברים שצריך לחתום. הוא לקח אותי לבנק והחתימו אותי על טפסים, הוא לקח אותי לרואה החשבון ולאן שצריך. הוא גם חותם. אני לא יודע מה השיקול שלו לעשות אותי מנהל. תשאלי אותו"
(עמ' 281, ש' 26-29 לפרוטוקול).

בניסיונותיו להתמודד אל מול עובדת פירעון השיקים של הנאשמת 4 על-ידו, כמו גם בעניין החתימות על המסמכים הנ"ל, ניסה הנאשם 2 להתנער מכל אחריות, תוך הטלת כל כולה על אחיו, הנאשם 1:
"ת. אם אחי אמר לי ללכת אז הלכתי"

( ראה עמ' 283, ש' 1-6 לפרוטוקול).

לפי המאשימה, גם אם לא נטל נאשם זה, חלק בניהול הפיננסי של הנאשמת 4, אלא "בתחום הניהולי תפעולי" בלבד, נימנה עם זאת על המעגל הפנימי של ההנהלה.

מעורבותו הרבה ובקיאותו המרשימה של הנאשם 2 בעסקי הנאשמת 4, כמו גם אופן התנסחותו בהודעותיו ובעדותו, מלמדים על כך שהנאשם 2 זיהה את עצמו, יחד עם הנאשם 1, עם פעילות החברה ונהג בה ולגביה מנהג בעלים ומנהל.
אשר על כן,
מבקשת המאשימה לדחות את גרסתו של הנאשם 2, המכחיש את פעילותו האינטנסיבית ואת מעורבותו בנאשמת 4 ומיצוי תפקידו כאיש שטח בלבד.

אישום שני – פרשת ההגנה

האישום והוראות והחיקוק נשוא האישומים

ב"כ הנאשמים מפנים לכך כי במסגרת האישום השני לכתב האישום
המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשמת 4 ואת הנאשמים 1 ו- 2 אך ורק בביצוע עבירות בניגוד לסעיפים 117 (ב) (5) ו- 117 (ב) (6) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו – 1975 (להלן – "חוק מע"מ"). כלומר, המאשימה, בחרה להאשים את הנאשמים 1 ו-2, כמבצעים ולא מתוקף תפקידם כ"מנהלים פעילים", במסגרת סע' 119 לחוק מס ערך מוסף.

לפי ההגנה, הואיל ולשיטת המאשימה יש להרשיע את נאשמים 1 ו-2 באופן ישיר בגין העבירות המיוחסות לנאשמת 4, בהתייחס לכל חשבונית וחשבונית, היה על המאשימה להוכיח את כל יסודות העבירה הן מבחינת ה-
actus reus
והן מבחינת ה-
mens rea
, הן בהתייחס לנאשמת 4 והן בהתייחס לנאשמים 1 ו-2.

לטענת הנאשמים, המאשימה כשלה בעניין זה שכן
לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי את העבירות אשר יוחסו על ידה לנאשמת 4 ניתן לשייך גם לנאשמים 1 ו-2, אלא כדרך אגב וכדבר שמובן מאילו מבחינתה, משייכת את עבירות הנאשמת 4 כביכול גם למנהליהן (לטענתה- נאשמים 1 ו-2) ויודגש, ללא שהיא מייחסת לנאשמים 1 ו-2 אשמה כלשהי כמפורט בסעיף 119 לחוק מע"מ, אשר כידוע דן בעבירה עצמאית של אחריות קפידה, במובן זה שהגדרתן ויסודותיהן שונים מהעבירה של המבצע הישיר, ר' לעניין זה רע"פ 26/97 608/97 חיים לקס, יורם קליין נ' מדינת ישראל
, פד"י נב (2) 673.

הואיל ובמסגרת כתב האישום לא ביקשה המאשימה להאשים את הנאשמים, באחריות כ"מנהל פעיל", לא ברור מדוע מצאה לנכון המאשימה להרחיב בענין זה במסגרת סיכומיה. זאת, משאישום עפ"י סעיף 119 לחוק מע"מ לא נכלל בהוראות החיקוק נשוא כתב האישום ומשיסודות העבירה העובדתיים והמשפטיים, שונים מיסודות העבירה המיוחסת לנאשמים כמבצעים ולא מתוקף היותם מנהלים פעילים.
לפיכך, לפי ההגנה, מנועה הנאשמת מלהתייחס לטענה זו.

ניתוח הוראות הדין הרלבנטיות

לטענת הנאשמים, מהראיות עולה
כי הנאשמים 1,2,4 פעלו על פי דין ויש לזכותם מהעבירות המע"מ המיוחסות להם באישום השני.

בניתוח הפסיקה בעניין חשבוניות "פיקטיביות", או חשבוניות "שהוצאו שלא כדין", נתקלים אנו בשלושה מקרים הדנים בסוגיה זו:
האחד
- חשבונית שהוצאה, כאשר אין עסקת אמת מאחוריה.
השני
- החשבונית שהוצאה לא כללה את הפרטים הדרושים על פי הוראות הדין.
השלישי
- כאשר החשבונית הוצאה על ידי גורם שלא היה צד לעסקה.

התנאים המופיעים בחוק מע"מ על מנת שניתן יהי להכיר במסמך כחשבונית מס:
1.1.
חשבונית המס הוצאה על ידי עוסק מורשה.
1.2.
חשבונית המס הוצאה בשל עסקה חייבת במס.
1.3.
על חשבונית המס לכלול פרטים שקבע שר האוצר בתקנות.

במשמע, חשבונית אשר הוצאה על ידי עוסק מורשה, בקשר עם עסקה אמיתית שעמדה מאחוריה, וכאשר פרטי החשבונית מולאו בהתאם להוראות הדין – מדובר בחשבונית מס שהוצאה כדין.

טענת הנאשמים הנה שככל שהדבר מתייחס לנאשמים, עסקינן בחשבוניות אשר הוצאו כדין, על ידי הגורם אשר הוסמך להוציאן, ובקשר לעסקה תקיפה בין הצדדים.

הספקים: אנרגיית השלום וע.נים היו רשומים כדין במע"מ כ"עוסק מורשה".

התנאי הראשון- "עוסק מורשה"
שני העוסקים: הן אנרגיית השלום והן ע. נים היו רשומים כ"עוסק מורשה" במע"מ. טענה זו גם לא נסתרה ע"י המאשימה ולכן זהו המצב העובדתי העומד בפני
כבוד בית המשפט לגבי העוסקים הנ"ל.

יצויין, כי העוסקים נבדקו על ידי רוה"ח של הנאשמת 4-
רו"ח דואק אביב (עת/ 20), כפי שמציין נאשם 1 בעדותו בביהמ"ש בעמ' 178 (מסמכים מסומנים נ/7):

"חב' אנרגית השלום היא של ליאור עזרן, הוא הגיע אלי למשרד ב- 2004 והציע לי לקנות ממנו דלק, סולר ובנזין. אמרתי לו שאני קונה דלק מחב' מסודרת, ביקשתי את הניירת שלו, שלחתי לרו"ח שבדק ואמר שהחברה רשומה ואפשר לעבוד איתה...
העד מופנה לנ/7 – אלו האישורים שקיבלתי מליאור עזרן. רו"ח בדק את כל החברות."

וכך גם לגבי ע. נים, כפי שמציין נאשם 1 בעדותו בעמ' 179 (מסמכים- נ/8):

"ספק נוסף בשם ע.נים אנר' הדרום, זו חב' דלק ששייכת לאבו שולדם... ביקשתי ממנו את הניירת של החברה, בדקתי ע"י רוה"ח, וראיתי שהרבה חברות קונות ממנו... זה רישום ניהול ספרים, רוה"ח בדק."
התנאי השני- בחינה טכנית
הפרטים אשר אמורים להיות כלולים בחשבונית מס, הרי שאלה מפורטים בהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג – 1973, ואין ולא נטען ע"י המאשימה שהיו פגמים טכניים בחשבוניות עצמן .

התנאי השלישי- האם החשבוניות משקפות עסקאות אמיתיות של אספקת דלק וסולר.

לפי ההגנה, לא הוכח ע"י המאשימה כי מאחורי החשבוניות נשוא כתב האישום לא עמדו עסקאות אמת, ולא הוכח, כי לא סופקה סחורה מהגורם מוציא החשבוניות לגורם שקיבל את החשבוניות, כך גם לא הוכח שהספקים הנ"ל לא קיבלו תמורה עבור האספקה, טענה אותה מעלה המאשימה.

נטל ההוכחה
טענת ההגנה היא כי היה על
המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר, לגבי כל חשבונית וחשבונית וכל עסקה ועסקה, שהוכחו כל יסודות העבירה (הפיזיים והנפשיים), שכן נטל השכנוע, רובץ תדיר ולכל אורך הדרך על שכמה של המאשימה.
לטענת הנאשמים, המאשימה לא עמדה בנטל, לא מבחינת ה –
actus reus
ולא מבחינת ה-
mens rea
להוכיח כי המדובר בחשבוניות פיקטיביות ובעסקאות בדויות אשר לא התקיימו.

גרסת הנאשמים היא שכל אחת מן העסקאות הרלוונטיות, הינן עסקאות אמיתיות, אשר התקיימו בפועל, ודווחו על ידי הנאשמת 4 כדין לרשויות המס.
בהקשר זה מציינת ההגנה כי
על התביעה להרים את נטל השכנוע בראיות, ואף כשלון ההגנה להוכיח את גרסתה, כשלעצמו, אינו יכול לבוא במקום הוכחת האשמה (ר' י. קדמי, על הראיות, תשס"ד- 2003, חלק שלישי, עמ' 1446)

כן מוסיפים
, כי את היסוד הנפשי של העבירות יש לבחון על פי יסודותיה של העסקה או הפעולה כפי שהוצגו בפני
רשויות המס ולא במבחן המאוחר, לאחר, כפי שטוענת המאשימה, שהעסקה לכאורה נמצאה כבדויה / "פיקטיבית". המחשבה הפלילית נבחנת במועד ביצוע העסקה, בדרך בה נרשמה והוצגה בספרי הנישום ובדוחותיו (ראה ע"פ 1182/99 אלי הורוביץ ואח' נ' מדינת ישראל
פ"ד נ"ד(4), מעמ' 80).

חשבוניות אנרגיית השלום

טענת הנאשמים היא כי אין למאשימה כל ראיה פוזיטיבית לענין היותן של החשבוניות מאנרגיית השלום "חשבוניות פיקטיביות".
הראיות שיש למאשימה בענין החשבוניות הנ"ל הינן עדותו המוטלת בספק, של ליאור עזרן- עד מדינה, אשר, לטענת ההגנה,
היה מוכן להעיד ולהשמיע כל מה שהמדינה היתה צריכה ממנו, ובלבד שיעמוד בהסכם עד המדינה ויעיד כנגד הנאשמים.
כל זאת בזמן שההליך הפלילי של עזרן עצמו (כתב האישום שהוגש כנגדו בפ' 865/05 מדינת ישראל
נ' ליאור עזרן- ת/71), "ממתין" עד לאחר שיעיד בתיק דנן.
בנסיבות אלו, טוענת הסנגוריה, כי עזרן "בחר" להתאים את עדותו לדרישותיה של המאשימה.
כן טוענת ההגנה כי
המאשימה לא הציגה "סיוע" מתאים לעדותו של עזרן .

כאמור, אנרגיית השלום היתה עוסק מורשה רשום ותקין לכל דבר וענין.
כך גם לדברי עזרן- ניהלה אנרגיית השלום ספרים כדין, דבר אותו ניתן ללמוד מאישור על ניהול ספרים המסומן נ/10.

לענין זה, בעדותו בבית המשפט, מעיד עזרן את הדברים הבאים, המדברים בעד עצמם:

"ברישומי מע"מ, אנרגית השלום היתה עוסק רשום לכל דבר ועניין.
מי שהיה בודק את אנרגית השלום במע"מ היה רואה עוסק תקין שמדווח על עסקאות ותשומות
. כאשר אתה מציג לי אישור על ניכוי מס מקור – אני מאשר זאת ואומר שהיו ספרים."(עמ' 149 לפרוטוקול)

מכל האמור לעיל עולה, שאנרגיית השלום כ"עוסק מורשה", מוסמכת היתה להוציא חשבוניות עפ"י חוק מע"מ, דבר אשר לפי ההגנה, מצביע על העדר המחשבה הפלילית של הנאשמים.



א.
עדותו של עד המדינה - ליאור עזרן

הסנגורים מדגישים את העובדה כי
המדובר בעדותו של עד מדינה וחוזרים וטוענים את אותן טענות לעניין משקל העדות והסיוע הנדרש לה כפי שפורטו במסגרת נושא זה באישום הראשון.

בנוסף, טוענים הסנגורים כי לעד המדינה שלפנינו יש אינטרס מובהק וברור להעיד לטובתה וכרצונה של התביעה שכן, כפי שגם מציין עזרן בעדותו, המדינה "ממתינה" לסיום עדותו בתיק זה על מנת להחליט מה יהיה עונשו בהתאם להסדר הטיעון. כך אומר עזרן בעמ' 145 לעדותו:

"... הדיון נדחה עד לאחר שאסיים עדותי
".

וגם בעמ' 147 לעדותו, מעיד עזרן:

"נכון שממתינים שאסיים כל עדויותי"

הלחצים העצומים המופעלים על עזרן מצד המדינה (גם אם לא באופן ישיר), בעמידתו על דוכן העדים, כאשר "איכות" עדותו בתיק זה למעשה תהא מכרעת לגבי העונש שבו ישא בסופו של דבר.

בנסיבות המפורטות, כך הסנגוריה, משתמע, כי עד המדינה "מוחזק כבן ערובה" ע"י המאשימה והוא יגיד את שמצפים ממנו, אחרת הוא עלול למצוא עצמו עם עונש חמור מאחורי סורג ובריח, שלא נדבר על החבות הכספית –
מליוני ₪ שהמדינה לא דרשה ממנו חזרה.

עדותו של עזרן רצופה סתירות משמעותיות
אשר פוגעות במהימנותה ולכל הפחות מעוררת ספקות העומדים לזכותם של הנאשמים 1,2,4, כחלק מההליך הפלילי ומהנטל החל על המאשימה.

כך, בין היתר, כאשר נשאל עזרן בחקירתו הראשית לגבי החשבוניות של אנרגיית השלום שהוצאו לנאשמת 4, הוא עונה לב"כ המאשימה את מה "שציפתה" לשמוע (ככל הנראה כפי שהוכן לעדותו):

"(אני מעיין בחשבוניות מתוך מעטפה לבנה) – משיב – החשבוניות האלה הם פקטיביות שהוצאתי לנאשם בהוראה של משה גבאי, משה גבאי היה שולח אותי ואומר לי "לך תראה מה אבי מאשדוד צריך מבחינת ניירת", אבי גבאי מאשדוד היה מכתיב לי תאריכים, כמויות, סכומים, לפי מה שהוא צריך..."

ובעמ' 142 "מסביר" עזרן:

"אנרגיית השלום לא ביצעה הובלות לנאשמים, זו היתה חברת קש, היא רק הוציאה חשבוניות".

כאשר את המונח "חשבוניות פיקטיביות" מסביר עזרן כחשבוניות ללא סחורה, בעמ' 142 לעדותו:

"חשבוניות פיקטיביות והכוונה לכך שלא הוצאה סחורה"

אולם, מפנה ההגנה לעדותו של העד בחקירתו הראשית, ממנה, לדידם, מצטיירת תמונה שונה :

"אנרגית השלום הוא עסק הרשום בעצם על תיק העוסק שלי... מאנרגית השלום היו חשבוניות ללקוחות עבור דלקים שהם קיבלו והיו חשבוניות פקטיביות שלא היה אחריהם סכום." (עמ' 142 לפרוטוקול)
(הדגשה בסיכומי הסנגוריה

(


בעמוד 148 לעדותו, מעיד עזרן בצורה אשר אינה משתמעת לשתי פנים:

"לא כל העסקאות של אנרגית השלום היו פיקטיביות, היו גם לקוחות שקיבלו סחורה."
וכן:
"אנרגיית השלום הוציאו חשבוניות גם עבור מכירת דלק על ידי הארגון וגם חשבוניות פקטיביות."
(הדגשה בסיכומי הסנגוריה

(

וגם:
"אנרגית השלום עסקה גם בלהוציא חשבוניות ללקוחות שסופק להם סולר ודלק מהארגון. "
(הדגשה בסיכומי הסנגוריה

(


משמע, לאור עדותו מתברר שהיו מקרים שחשבוניות כן הוצאו עבור דלקים שסופקו והתקבלו בפועל ומשכך אין עסקינן ב"סחר וירטואלי".

כן מפנים
לדברי העד במשך:

"אני לא יכול לדעת איפה היתה העסקה האמיתית ואיפה לא. אי אפשר לדעת." (עמ' 151 ש' 27 לפרוטוקול).

ציטוטים נוספים מתוך עדותו אליהם מפנים הסנגורים:
בעמ' 150 לעדותו:
"מי שהיה מזמין סולר דרכי ... למחרת היתה מגיעה משאית כל פעם עם נהג אחר .
– אני משיב – כל מי שהיה מזמין סולר היתה מגיעה אליו סחורה."

בחקירה החוזרת
בעמ' 152, שורה 4:

"לגבי חשבוניות שכתבתי בכתב ידי – כתבתי גם אמיתיות וגם לא. אני צריך לראות ספציפית את החשבוניות ואז אוכל להגיד".

לפי ההגנה ,
עולה תמונה לפיה אנרגיית השלום היתה מוציאה "חשבוניות אמיתיות" וחשבוניות "לא אמיתיות"-, במקרה כזה, הנטל שעל המאשימה להוכיח כל חשבונית וחשבונית מתגבר ונעשה כבד יותר- נטל אשר המאשימה לא עמדה בו.

לדידה של הסנגוריה, סתירות אלו מהוות טעמים כבדי משקל לפגום במהימנותו כעד ולכל הפחות מעוררים את הספק הסביר הדרוש לנאשמים בכל הנוגע לאישום השני.
ב. ליאור עזרן - סוכן דלקים

בפועל, בדיעבד התברר, כי עזרן השתייך לארגון הפשיעה של גבאי "הגדול" (מתירוש), שעסק הן בפעילות לגיטימית והן בפעילות שאינה לגיטימית.

כך למשל גם בכתב האישום שהוגש נגד עזרן בבית המשפט המחוזי בירושלים - ת.פ.ח 865/05 (ת/71),
כתב אישום בו הודה עזרן, נכתב, בין היתר, בעמוד 3, בסעיף 8.ד. :

"הנאשם שימש, בין היתר, כסוכן דלקים של הארגון, ובמסגרת תפקידו מכר עבור הארגון דלקים מהולים ליחידים ולתחנות דלק, ועסק בגביית כספים עבור הארגון הדלקים המהולים נמכרו לציבור הרחב תוך הצגת מצג כוזב לפיו המדובר בדלקים תקניים".

טענת ההגנה היא כי פעילותו של עזרן, במסגרת הארגון, כללה גם מכירת דלקים "אמיתית", וגם אם מדובר בדלקים מהולים, הרי שלבטח אין מדובר ב"פעילות וירטואלית".

כשנשאל עזרן בחקירתו לגבי כתב האישום שהוגש כנגדו, העיד בעמ' 148:

"אם אתה אומר שבכתב האישום שהוגש נגדי נטען ששימשתי כסוחר דלקים של הארגון ומכרתי עבור הארגון דלקים מהולים לתחנות דלק ועסקתי בגביית כספים – אם אתה אומר שזה בכתב האישום , אני מאשר זאת.
במסגרת הפעילות של הארגון היו מספר חברות ו/או עוסקים שתפקידם היה כדוגמת התפקיד של אנרגית השלום, קרי סוכנים שבאמצעותם בוצעו המכירות ללקוחות – אנרגית השלום היה רק כיסוי חשבונאי. לא כל העסקאות של אנרגית השלום היו פקטיביות, היו גם לקוחות שקיבלו סחורה. לקוח שמקבל דלק מהארגון מקבל חשבונית. "

לטענת הנאשמים, לא די בקשר שבין עזרן לארגון, אשר התגלה בדיעבד, בכדי לגזור את דינן של החשבוניות ככוזבות, באשר אין מחלוקת שהארגון פעל בסחר בדלקים, הן במתווה של פעילות לגיטימית והן במתווה של פעילות שאינה לגיטימית- וחזקה שזהו המצב העובדתי.

המאשימה לא הציגה ראיות נוספות פרט לעדותו של עזרן ומשכך לא ניתן לקבוע חד משמעית ומעל לכל ספק שהנאשמים 1,2,4 לא קיבלו דלקים בפועל.

התמונה שעולה בענייננו, התבררה בדיעבד, לאחר שדרך הפעולה של הארגון נחשפה
:
v
סוכנים של הארגון, הרשומים כ"עוסק מורשה" במע"מ, כגון אנרגיית השלום, א. ליאור, א.נ. גבאי ועוד, היו מסתובבים בין בעלי תחנות דלק ומציעים להם דלק / סולר.
v
בעלי התחנות הזמינו באמצעות הסוכן את הסחורה.
v
לארגון היו מחסנים מרכזיים מהם היה יוצאת הסחורה ללקוחות עם נהגים של הארגון ועם תעודות משלוח על שם הסוכנים השונים.
v
כאשר הסחורה היתה מגיעה ללקוחות, היה מגיע הסוכן הרלבנטי, מנפיק חשבונית על הסחורה שסופקה.
v
בעבור החשבונית היה הסוכן מקבל תמורה- שיק / מזומן.
v
בעבור התמורה היה הסוכן מוציא ללקוח קבלה.

לפי ההגנה, הלקוחות, כגון הנאשמת 4 לא יכלו בשום דרך לדעת שהסחורה מגיעה אליהם כביכול מהארגון ולא מהסוכן שעומד מולם, אך לכאורה אין לכך השפעה על הלקוחות, לבטח כשמדובר בהליך פלילי, שכן מבחינת הלקוחות, הם הזמינו סחורה מהסוכן שעבד מולם, קיבלו ממנו סחורה, שילמו לו וקיבלו קבלה בעבור התשלום.

יצויין, כי החברות והעוסקים המשתייכות לארגון, היו משלימים ומתאמים בניהם, בצורה חשבונאית את הכמויות ואת המלאים, דבר שאין בו כל פסול ובכל מקרה הלקוח הסופי, כגון נאשמת 4, לא יכולה הייתה לדעת על כך ואין זה מעניינה.

כפי שגם עולה מעדותו של עזרן, בדיקה בספרים של אנרגיית השלום, דהיינו גם מבחינה חשבונאית / רישומית המלאי שעזרן- אנרגיית השלום קיבלה וסיפקה מתועדים, כך עבדה השיטה:

"אנרגיית השלום גם קיבלה תשומות מהארגון, זו היתה השיטה.
בשיטה היא קבלה חשבוניות מחברת אחרת המכסה את כל המכירות .
היו מצד אחד מכירות ומצד שני חשבוניות על תשומות."

וכמו כן:

"אנרגית השלום עסקה גם בלהוציא חשבוניות ללקוחות שסופק להם סולר ודלק מהארגון. מנגד הארגון או חברות שונות של הארגון מחייבות ומוציאות חשבוניות לאנרגית השלום, זו השיטה.


מן האמור לעיל עולה, כי הן מבחינה חשבונאית והן מבחינת רשויות המס, על פניו אנרגיית השלום הינה עוסק מורשה לכל דבר וענין. מסיבה זו אף קיבלה אנרגיית השלום אישור ניהול ספרים מרשות המסים (מסומן נ/10 וכן ר' נ/7).

אל מול אמירותיו של עזרן, אשר כפי שהובהר, סיבותיו ברורות, מחומר הראיות "האמיתי" עולה, כי מסמכים הקשורים לאנרגיית השלום מראים על פעילות מסחרית "רגילה" עם הנאשמת 4:
עזרן מקבל הזמנה של סחורה, מוציא חשבונית, קיימות תעודות משלוח (על אף שעזרן טוען שאינו מכיר אותן), עזרן מקבל תשלום, עזרן מוציא קבלה עבור התשלום... מהלך עסקי רגיל לחלוטין.

ולעניין זה מפנים לעדותו של מר אביב כהן עת/1- שריכז את החקירה נגד הנאשמים, שם בעמ' 25:

"בחוצץ 6 יש את החשבוניות שקוזזו. נמצאו תעודות משלוח באנרגיית השלום, עזרן אמר שמעולם לא כתב את תעודות המשלוח הללו אך את הקבלות והחשבוניות כן כתב."

דהיינו מעבר לאמירותיו של עזרן, אשר כאמור לעיל לא הוכחו, מי שמסתכל על מערכת היחסים בין עזרן- אנרגיית השלום לנאשמת- רואה מסחר רגיל בדלקים, אותם כאמור מכרה הנאשמת 4 בתחנות הדלק. כך מבקשים הנאשמים מביהמ"ש לראות את המצב העובדתי.

הקבלות של אנרגית השלום הוצאו לנאשמים כדין, כך גם עולה מדברי החוקר אביב כהן בעמ' 44 לעדותו:
"אנרגיית השלום הוציאה קבלות כדין בגין התקבולים."


ג.
מן הראיות עולה שלאנרגיית השלום הייתה גם
משאית

ההגנה מפנה לכך שלטענת עזרן לאנרגיית השלום לא היתה אפשרות להוביל/לשנע את הסחורה שסופקה, בעוד שמהראיות עולה לדידה של ההגנה תמונה שונה, שכן בחומר הראיות קיים הסכם לפיו אנרגיית השלום רכשה משאית (נ/11), אלא ששוב, כשנשאל עזרן על המשאית הנ"ל, הרי שעזרן "לא מכיר ולא זוכר" את ההסכם, על אף שהוא חתום עליו !

"כשאתה מציג בפני
הסכם שבו אנרגית השלום רוכשת משאית – אני משיב – לא מכיר ולא זוכר את ההסכם. יתכן שחתמתי עליו באחת הקומבינות אך זו חתימתי והוא הוצג לי בחקירה. ההסכם מוגש נ/11."

ההגנה טוענת כי הדבר מצביע על פגיעה במהימנות עדותו של עזרן, על כל העולה ומשתמע מכך, וכי
יש ללמוד מכך גם על העדר ה"יסוד הנפשי" של הנאשמים, שכן אם עזרן עצמו "לא זוכר" אם יש לו באנרגיית השלום משאית, על אף שמהראיות עולה בברור שיש לו, הרי איך מצפה המאשימה, כי הנאשמים ידעו (בתקופת הרלבנטית לאספקת הדלקים), שהמשאית שהיתה מובילה לנאשמת 4 את הדלקים מהספק אנרגיית השלום, אינה של אנרגיית השלום- כפי שטוען עזרן היום, בדיעבד.

לענין זה יצוין, כי בהליך הפלילי נבחנת הכוונה הפלילית של נאשמים בזמן אמת ולא היום, בדיעבד, ועל כך ראה בהרחבה בפרק היסוד הנפשי.

ד.
גם עדותו של עד המדינה לזרוביץ'
מאשרת את פעילותה של אנרגיית השלום בענף הדלק
ההגנה טוענת כי ככל שהדבר נוגע לעדותו של עד המדינה אברהם לזרוביץ', הרי שמחד עדותו אינה רלבנטית לענייננו, שכן עזב את הארגון ב- 7/04, דהיינו לפני התקופה נשוא החשבוניות הרלבנטיות לכתב האישום. מאידך, יצויין, כי בעמ' 86 לפרוטוקול, אומר לזרוביץ' אמירה דומה לזו שאומר עזרן:

"הפעילות שעסקנו באנרגית השלום, היתה מסחר בדלק, חלק נקי וחלק מהול"

דהיינו, גם מעדותו של לזרוביץ' עולה, כי אנרגיית השלום עסקה במסחר של דלק הן נקי והן מהול ועל כן משכך מבקשת ההגנה לפסול את גרסת המאשימה לפיה אנרגיית השלום עסקה אך ורק בסחר וירטואלי ולא סיפקה דלק בפועל. שוב
מדובר בספק שלא ניסתר – ויש בו בכדי לחזור ולהוות עילה לזיכויים של הנאשמים, כך הסנגוריה.


ה. ראיות ה"סיוע" לעדותו של עזרן עד המדינה

לטענת הנאשמים 1,2,4 לא הובאו ע"י המאשימה ראיות לסיוע התומכות בגרסה של עזרן, שהוא כאמור עד מדינה ועדותו דורשת סיוע לפי סעיף 54א. לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971.

ב"כ הנאשמים שבים על טיעוניהם בדבר הדרישה כי דרישת הסיוע ממולאת רק בתנאי שמדובר
בראיה עצמאית ונפרדת מהראיה הטעונה סיוע (כפי שפורט בצורה מעמיקה בניתוח האישום הראשון).
בהמשך טוענים הסנגורים כי המאשימה לא הציגה כל ראיה , פרט לעדותו של ליאור עזרן, אשר יש בה קושי הינהרנטי,
לכך שעזרן החזיר לנאשם 1 את הכסף לאחר שהצ'קים נפרעו בבנק למזומן. והרי, כפי שפורט לעיל, עדותו של עזרן מגלה סתירות ופגמים רבים ומן הדין שהמאשימה וכב' בית המשפט יתייחסו אליה "בזהירות יתרה".

לבטח לא ניתן לבנות על עדותו של עזרן שתהווה סיוע של עצמה. ובנסיבות אלו לא ניתן לראות באמור סיוע.

לחילופין
, טוענים הנאשמים, במידה ויקבע כי יש לראות ב"שקים" ראיה מסייעת לעדותו של עזרן, הרי שבנסיבות, ובין השאר עדותו מלאת הסתירות והפגמים של עזרן, ראיה זו אינה מהווה "ראיה מסייעת מספקת" ובנסיבות, מן הראוי היה כי המאשימה תביא "סיוע נרחב ומבוסס מהרגיל" (ר' ע"פ 635/88 אדרי ואח' נ' מ"י )לצורך מילוי דרישת הסיוע, שכן, במקרה דנן, הנסיבות דורשות ראיה שכזו. ור' לענין זה בע"פ 635/88 אדרי ואח' נ' מ"י, פ"ד מד (4) 227, שם נקבע :
"משקל הסיוע והיקפו צריך להקבע בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו."


ו. אספקת הסחורה והתשלום בגינה

ב"כ הנאשמים מבקשים להצביע על העובדה כי הגם שמחומר הראיות עולה כי קיימות תעודות משלוח בגין הסחורה שסופקה לנאשמת 4, הכחיש העד עזרן כל קשר לתעודות המשלוח הנ"ל, עמ' 143
לעדותו:

" מתוך ת/20 – מעטפה יח' – תעודות משלוח של אנרגית השלום בגין סחורה – אני משיב – זה לא כתב יד שלי, הראו לי את זה פעם ראשונה בחקירה, לא יודע מה זה ואיך זה הגיע אליהם."

לטענת הנאשמים, תעודות המשלוח של אנרגיית השלום אינן חייבות להיות דווקא בכתב ידו של עזרן, שכן הנהגים והמובילים שסיפקו את הסחורה שהוזמנה דרך אנרגיית השלום, הגיעו, בין היתר, עם המשאית של אנרגיית השלום – אשר גם את קנייתה מכחיש עזרן, והם שהביאו לנאשמים את תעודות המשלוח ועל כן אין לייחס לדברי עזרן בענין זה כל חשיבות.
לבטח אין לייחס לנאשמים ידיעה כי המשאית שהגיעה עם הסחורה – אותה כאמור הזמינו דרך עזרן- אינה שייכת לאנרגיית השלום, כפי שכביכול טוען עזרן כיום.

בנוסף, טוענת ההגנה כי היה על המאשימה
לבדוק ולחקור
את טענתו של עזרן ולא רק להסתפק באמירותיו של העד בדבר אי כתיבת התעודות ומשכך הסיקה כי הן מזוייפות .

ההגנה מפנה לעדותו של החוקר הראשי בתיק, מר אביב כהן בעמ' 40-45 לעדותו:

"בגין אספקת דלקים ישנן תעודות משלוח מאנרגית השלום לסי. אנרגיה. אך ליאור עזרן התכחש אליהן. לא בדקנו מי כתבן. ת/20 חוצץ 6 תעודות המשלוח לא היו חלק מחשבונית. לא עשינו השוואת כתב יד."


גם עזרן עצמו מודה, כי לא הוא עשה אישית את ההובלות, אלא נהגים ומובילים מטעמו. כך
בעמ' 150 לעדותו של עזרן:

"מי שהיה מזמין סולר דרכי או חברות אחרות שעבדו במקביל אלי למחרת היתה מגיעה משאית כל פעם עם נהג אחר – אני משיב – כל מי שהיה מזמין סולר היתה מגיעה אליו סחורה."

ועל כן, תעודות המשלוח לא הוצאו לנאשמים מעזרן עצמו, אלא מנהגים/מובילים אשר בפועל הובילו את הסחורה, דבר שמקובל בענפים כגון ענף הדלק.
בנוסף- שוב עולה מעדותו, כי סחורה סופקה בפועל.


התשלום עבור הסחורה

הנאשמים כפרו בקבלת כספים כלשהם בחזרה מעזרן– ולטענתם המאשימה לא הציגה כל ראיה ומשכך לא הוכיחה נושא זה, למעט אמירותיו של עזרן- כפי שמצופה מעד מדינה להגיד.

מנגד טוענת ההגנה כי מהראיות עולה, שבעבור הסחורה נשוא החשבוניות של עזרן- אנרגיית השלום שולמו בשיקים מהנאשמת 4. כך, בין היתר, עולה מעדותו של עזרן בעמוד 142:

"מוציאים חשבונית ולוקחים שיק מהלקוח."

כך גם אין מחלוקת כי עבור כל שיק שנמסר לעזרן- אנרגיית השלום, הוציאה קבלה
, בין היתר כפי שעזרן אומר בעמ' 143 לעדותו:

"גם יצאו קבלות על החשבוניות האלה, אבי גבאי היה רושם שיקים במקום, הייתי ממלא את הקבלה"

וגם בעמ' 143, שם מעיד עזרן :

"כאשר את מציגה לי קבלות מתוך ת/20 מעטפה יח – (העד מעיין) – אלה קבלות עבור החשבוניות האלה".

בעמ' 144 לעדותו עובר עזרן על כל שיק שניתן לו ובהתאם- על כל קבלה שהוא הוציא בגין אותו שיק:

"(העד מעיין בצילומים) – לשיקים 308 – 309 שניתנו על ידי שיא אנרגיה לפקודת עזרן ליאור – משיב – אלה שיקים שהוצאו על הקבלות כמו שהסברתי קודם.
309 זה קבלה 2070, ...
לדף מבנק הפועלים על משיכת שיקים – שיק מספר 10278 – זה שיק לפי קבלה 1878...
לדף נוסף מבנק הפועלים לגבי משיכת מזומן – שיק 10277 – זה שיק ששיך לקבלה 1877, אותו סיפור...
לשיק 10276 – זה שיק של אותה קבלה 1877...
מסמך של משיכת מזומן 10265 – זה שיק של קבלה 2588...
עותק של שיק 10261 –
על גב השיק זה חותמת של אנרגית השלום עם חתימה שלי עליה... הקבלה היא 2495 ...
שיק 10259 – אותו דבר כמו קודם, חותמת של אנרגית השלום, עם חתימה שלי, קבלה 2495..."

מכל האמור לעיל מבקשת ההגנה מביהמ"ש לקבוע כי
עזרן- אנרגיית השלום: מספק סחורה, מוציא חשבונית, מקבל שיק בגין החשבונית ומוציא קבלה בין השיק.

מאידך, גורסת ההגנה שלא הובאו ע"י המאשימה ראיות אשר תומכות בטענתה להעדר התמורה ו/או החזרת הכסף ע"י עזרן, הואיל וגם מעדותו היחידה של עזרן לא ניתן להיבנות לטענה זו.

עמ' 143 לעדותו של עזרן:

"גם יצאו קבלות על החשבוניות האלה, אבי גבאי היה רושם שיקים במקום, הייתי ממלא את הקבלה והשיקים היו נשארים אצלו, חלקם הייתי מסב והוא היה פורט וחלקם אני פרטתי, הוא היה בא איתי לבנק, פורט את השיק ונותן לו את הכסף במקום.
לבנק הלכנו בזמן פרעון השיק."

וזאת למרות שמעדותו של עזרן, עמ' 144 עולה, כי אין לו אסמכתאות להוכיח את אמירותיו:

"לא קבלתי מהנאשם אסמכתא על קבלת הכסף, הכל היה בשחור.
לא קיבלתי ממנו שום פתק ושום אישור על מסירת כסף."
וגם, בעמ' 150 לעדותו, שם מעיד עזרן :

"כשאתה מציג לי שני שיקים מסדרת השיקים שהציגו לי שנמשכו על ידי שיא לפקודת עזרן ומבקש שאציג אסמכתא לזה שהשיקים האלה נפרעו

במזומן – אני משיב – אין לי אסמכתאות. אני חתום על גב השיק, אני לא יכול לדעת אם השיקים נפרעו במזומן, אי אפשר לדעת לפי השיק. "

בנוסף מפנים הסנגורים לכך כי אין כל היגיון בטענתו שהרי לדבריו - הוא לא היה מקבל כל תמורה שהיא עבור החשבונית שהוציא, שכן כל הכסף הוחזר לו, אלא שטענה זו נטענת בסתירה לטענה אחרת שהעלה עזרן בעדותו, לפיה עזרן היה מתעסק, בין היתר, בגביית כספים של הארגון.

הרי שלא יתכן כי עזרן והארגון לא היו מקבלים תמורה בכלל!

הרי גם עבור חשבוניות פיקטיביות יש תמורה כלשהי. ולכן תמוהה טענתו של עזרן כביכול שהוציא את החשבוניות מבלי לקבל מהנאשמים כל תמורה שהיא.

לא זו אף זו, המאשימה אינה מתמודדת עם העובדה שמהראיות,
עולה, כי מבין 9 צ'קים שיצאו מהנאשמת 4 לאנרגיית השלום – עזרן, אשר הערך הכולל שלהם הוא 807,958 ₪, 4 שיקים בסך כולל של 376,608 נפרעו ע"י עזרן, דהיינו כמעט חצי מכלל השיקים שניתנו לעזרן- אנרגיית השלום, נפרעו ישירות ע"י עזרן עצמו, מבלי שיש כל הוכחה שמי מהנאשמים נוכח עמו בבנק.
לגבי השיקים שאותם פרעו הנאשמים ו/או מי מטעמם מעלה המאשימה טענות, המוכחשות גם הן, אלא שעל פניו לגבי השיקים שפרט עזרן בעצמו, אין כל טענה ו/או ראיה שהיא, למעט טענתו של עזרן שהוא החזיר לנאשם 1 את הכספים מחוץ לבנק.

לפי ההגנה, ההסתמכות על עדותו של עזרן בלבד בהתייחס לאותם 4 שיקים אינה עולה בקנה אחד עם היותו של עזרן עד מדינה וכן עם הדין הפלילי בכלל.

לענין זה מפנים הנאשמים את ביהמ"ש
לדבריו של החוקר הראשי בתיק, עת/1 – מר אביב כהן כשנשאל האם בוצעה בדיקה
כלשהי ע"י המאשימה לגבי החזרת הכסף מעזרן לנאשמים השיב :
"איני יכול להראות בדיקה שעשיתי לגבי טענתי שהתשלומים נשוא החשבוניות של אנרגית השלום נפרעו במזומן והוחזרו לסי אנרגיה, אלא הוחזרו לגבאי..."

וזאת, מציינים הסנגורים,
על אף שהחוקר העיד בהמשך:
"אנרגיית השלום הוציאה קבלות כדין בגין התקבולים."
לאורך כל עדותו מסביר הנאשם 1 כי לעולם הוא לא קיבל את הכספים בחזרה מעזרן. בנוסף נותן נאשם 1 הסברים לגבי אופן משיכת הכספים בבנק והעבודה עם עזרן, כך בעמ' 178 לעדותו מסביר הנאשם:
"כשנפגשתי עם עזרן אצלי במשרד, והוא נתן לי את תעודת העמסה או תעודת משלוח הוצאתי לו שיק והוא היה מוציא חשבונית קבלה, בדקתי בספרי שקיבלתי את הדלק, הדלק היה מתקבל ע"י מנהל תחנה או מנהל מחסן באשדוד, הכמות נבדקת, חותמים אם זה הנהג הוא חותם.
חלק מהשיקים נפרעו בבנק שלנו ע"י ליאור עזרן, משום שלדבריו יש בעיות בבנקים וביקש שאבוא למשוך איתו את הכסף בבנק, אמרתי לו שהוא חותם מאחור ומקבל את הכסף, למרות זאת ניגשתי איתו והוא משך את הכסף, והשאיר צילום ת.ז. שאלתי את רוה"ח אם זה חוקי והוא אמר לי שכן. פעם פעמיים ליאור ביקש שנרשום על השיק רק את שמו, שאלתי את רוה"ח אם אפשר לעשות כך, והוא אמר לי אם רשום עוסק מורשה של ליאור עזרן והוא של אנרג' השלום, אין בעיה.
לטענת ליאור שהוא החזיר לי כספים משיב שזה שקר גס, מעולם לא החזיר לי כסף, הוא סיפק
דלק וקיבל כסף, הכל ממוחשב בתחנות. קניות של ליאור עזרן רשומות בספרים. "

וכמו כן בעמ' 180, שם מעיד הנאשם:

"את השיק הנ"ל פרע אבי גבאי – אני. הלכתי עם עזרן לבנק... עזרן ביקש שאגיע איתו לבנק ולפרוט אותו כי אם יפקיד את הכסף בבנק הוא "לא יפגש עם הכסף", אני נתתי לו את השיק, לא היה למוטב בלבד או קרוס, רק לפקודת אנרגיית השלום. הוא ביקש שאפרוט לו את השיק ואתן לו במזומן".

ההגנה טוענת כי על פניו אין כל פסול במעשיו של הנאשם 1, שכן
כך ביקש ממנו עזרן לעשות- לפרוט את הכסף במזומן ולתת לו אותו. בנוסף, לא ברור הכיצד מהתנהגותו של נאשם 1, על אף שיתכן ואינה מתאימה למציאות העסקית שמכירה המאשימה, מסיקה המאשימה כי עזרן החזיר לנאשם
את הכסף מחוץ לבנק.
ושוב יצויין, כי גם אם התנהגות הנאשם מעורר ספק כלשהו, הרי שספק זה אינו יכול לבוא במקום הוכחת האשמה ע"י המאשימה, שכן נטל ההוכחה רובץ על כתפיה ולא על כתפי הנאשמים.

לטענת הנאשמים, הראיות המפורטות לעיל – מעלות תמיהות ושאלות רבות – תמיהות ושאלות אשר המאשימה לא מצאה לנכון לבדוק בצורה עניינית – עובדה שחוזרת ומאשרת את טענות הנאשמים לעניין זה – אותו ספק – שלא ניסתר – ויש בו בכדי לחזור ולהוות עילה לזיכויים.

ז. התאמת מלאי הדלקים

הנאשמים מוסיפים וטוענים
שמבלי לגרוע מהעובדה שהמאשימה לא עמדה בנטלים החלים עליה עפ"י דין, הביאו הנאשמים ראיות לחזק את גרסתם ובין היתר הביאו ראיות לענין בדיקה מלאי.

הנאשמים מוצאים לציין, כי יש לזכור שמי שערך את הבדיקות לענין המלאי בנאשמת 4 (מסומן נ/9) אינו הנאשם 1 אלא רואה החשבון של הנאשמת 4 – רו"ח אביב דואק,
שותף במשרד דואק ושות'
(עת/20) וזאת לבקשת הנאשם 1, וכל השאלות בענין זה היו צריכות להיות מופנות אליו.

אין ולא ניתן לצפות שכיום, יותר מ- 3 שנים אחרי שנעשו הבדיקות ואחרי שנבחנו הנתונים, יזכור הנאשם 1 את כל הפערים, מהם ההסבר לפערים אלה, ממה נובעים, האם דובר בחוסר ו/או עודף וכיוב'. לבטח לא יכולה המאשימה להיבנות מחלקי תשובותיו ואמירותיו של נאשם 1 לענין זה.

טענת ההגנה היא כי
ספריה של הנאשמת 4 הינם "ספרים קבילים"
. פועל יוצא מגרסת המאשימה
היא כי הנאשמת 4 ניהלה פנקסי חשבונות כוזבים, זאת ללא שספריה נפסלו, טענה זו כלל איננה הגיונית, שכן אף לשיטת רשויות המס הספרים קבילים ונוהלו כהלכה. לעניין זה מפנים הסנגורים אל פסק דינו של כבוד השופט אבן ארי חפ"ת 318/86 מדינת ישראל
נ' צינומטל ואח', פד"י כא (2) 974 :

"31. היה פקיד השומה פוסל את ספרי הח' – הרי אז היה הדבר משמש כאות ומופת כי לכאורה עשו הנאשמים דבר האסור על פי החוק, והיה מקום אולי לחייבם להשיב על האשמה. לא כן כאשר אפילו ע.ת. 5 הכיר בנכונות הספרים ולא פסלם . . ., מניין ילמד ביהמ"ש על זדונם של הנאשמים.
32. לאור כל האמור לעיל, הוחלט כי אין על הנאשמים להשיב על האשמה".

כפי שרו"ח דואק מעיד בעמ' 139:

"הנאשם 1 ביקש להיות מאוד מסודר עם נושא הנהלת החשבונות בדייקנות.
הוא ביקש לעשות ביקורות רבעוניות".


וגם:
"נ/9 נערך על ידי משרדי, שותפי, יוסי קימחי, בדקנו תנועה ברצף של הקניות ומכירות הדלקים וסוגיהם, רצינו לראות לאן זה מוביל מבחינת כמויות. מינואר 2004 עד סוף 2005, רואים מכירות לפי ליטרים, קניות ויתרות פתיחה וסגירה. הנתונים ששימשו בסיס לנ/9 הן חשבוניות ותעודות משלוח ספקים. כולל הכרטסות של ע. נים ואנ' השלום.

.... הפער הוא זניח מול היקף הפעילות, זו מסקנתנו. לא נלקח נושא הפחת, אידוי, בוצה, גניבות וכו'. נשאלתי על הפרשים ופערים, זה סדר הגודל של הפערים. "

בעדותו, מסביר רו"ח דואק בעמ' 135 את ההפרשים ואי ההתאמות שהיו בבדיקותיו ואף מסביר כי קיבלו את ההסברים שניתנו להם בזמנו כיוון שהרווחיות היתה קרובה לנתונים של רואי החשבון:

"הממצאים לשנת 2004 שהיו פה ושם אי התאמות בנושא המלאי שאנו בדקנו, לשני הכיוונים, היה עודף וחוסר, ביררנו זאת , יש אפשרות שההסבר הוא אידוי או בוצה , אז אפשר להגיע לכמויות מדוייקות.
כשבודקים את הרווחיות הגולמית של הדלקים, יותר קל לנו להגיע למסקנה אם זה סביר או לא, זה בודק את סה"כ הבדיקה השנתית, אם זה ברמה סבירה יתכן מצב שאי התאמות בכמויות דלקים, אך ברגע שהרווחיות שהיא מוכרת, די קרובה לנתונים שלנו, אנו מקבלים את ההסברים.
היו אי התאמות שקיבלנו הסברים נוספים, אחד מהם על ארוע שהיה בתחנה בי-ם שהיתה קיימת מספר חודשים, ולפי המסמכים, היו שם גניבות והיא נסגרה מהר. היו אי סדרים בנושא כספים, גניבות, קיבלתי את ההסברים על הגניבות, לדוגמא בתחנת דלק ברהט, היו אי סדרים בענין תקבולים והפקדות, עשינו תחשיבים, נציג בעל התחנה בדק אותנו, הוא רו"ח, וראה שאנו צודקים, והיתה מערכת פיצוי.
אנו שואלים את הבעלים של שיא אנרגיה או מראים להם את אי הסדרים."

לבסוף, בעמ' 137 לעדותו מסכם רו"ח דואק את הבדיקות שביצע וקובע מה היתה מסקנתו מהבדיקות שהתבצעו על ידי משרדו:

"נ/9 נערך על ידי משרדי, שותפי, יוסי קימחי, בדקנו תנועה ברצף של הקניות ומכירות הדלקים וסוגיהם, רצינו לראות לאן זה מוביל מבחינת כמויות. מינואר 2004 עד סוף 2005, רואים מכירות לפי ליטרים, קניות ויתרות

פתיחה וסגירה. הנתונים ששימשו בסיס לנ/9 הן חשבוניות ותעודות משלוח ספקים. כולל הכרטסות של ע. נים ואנ' השלום.


ב"כ הנאשמים טוענים כי אין זה סביר לדרוש מאדם לזכור נתונים מבדיקות שנערכו מלפני 3 שנים
משכך, אין זאת אלא מן ההיגיון שהנאשם 1 ענה כפי שענה בעדותו. בנסיבות אלו
אין לכך השלכה על אמינותו של הנאשם 1. קל וחומר כאשר הנאשם 1 משיב בפירוש, בעמ' 184 שורה 10:

"על כל שאלה אני עונה כמיטב זכרוני..."

בנוסף יצויין, כי העובדה שהנאשם 1 ביקש לערוך בדיקות מסודרות של המלאים של נאשמת 4, לא יכולה ללמדנו, טוענת ההגנה, אלא על חוסר המחשבה הפלילית שהיתה לנאשם בזמן אמת.

ח. היסוד הנפשי – חשבוניות אנרגיית השלום
טענת ההגנה היא כי הואיל ולשיטת המאשימה יש להרשיע את נאשמים 1 ו-2 כמבצעים, באופן ישיר בגין העבירות המיוחסות לנאשמת 4, בהתייחס לכל חשבונית וחשבונית, ולא מתוקף הוראות סע' 119 לחוק מס ערך מוסף, הדן באחריות "מנהל פעיל", אזי על המאשימה להוכיח את כל יסודות העבירה הן מבחינת ה-
actus reus
והן מבחינת ה-
mens rea
, הן בהתייחס לנאשמת 4 והן בהתייחס לנאשמים 1 ו-2.

לטענת הנאשמים, המאשימה כשלה בעניין זה , לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי את העבירות אשר יוחסו על ידה לנאשמת 4 ניתן לשייך גם לנאשמים 1 ו-2.

ב"כ הנאשמים מוסיפים כי העבירות נשוא סעיפים 117 (ב) (5) ו- 117 (ב) (6) לחוק מע"מ, הינן עבירות של "מטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס", עבירות תוצאתיות, אשר רכיב מרכיבי היסוד הנפשי של העבירה הינו הכוונה להתחמק מתשלום מס.
מפרט כבוד השופט י. קדמי בספרו על סדר הדין בפלילים – חלק ראשון, עמ' 44 כי, אין להרשיע בעבירה מסוג זה (תוצאתית), אלא אם הוכחו שניים אלה:
1.
עצם התרחשות התוצאה – התחמקות ממס.
2.
קיומו של קשר סיבתי בין "ההתנהגות" לבין "התוצאה".
2.1
הפן העובדתי – קובע את הקשר הפיזי שבין המעשה לתוצאה.
2.2
הפן המשפטי – מייחס לעושה את האחריות להתרחשות התוצאה.


הכוונה מבטאת עמדה נפשית של "מודעות בפועל" – הלכה למעשה כלפי כל אחד מרכיבי היסוד הפיזי ולעניין רכיב התוצאה – גם "חפץ" בה, לאמור מודעות בפועל בדבר טיב ההתנהגות; ידיעה בפועל של הנסיבות; חזות מראש בפועל של התרחשות התוצאה ולצידה – או מכוחה – החפץ בפועל להשיגה.

לדברי ההגנה, המאשימה לא הוכיחה כל אלה, לגבי כל אחת ואחת מהחשבוניות, אשר היא טוענת כי המדובר בחשבונית "פיקטיבית". אשר על כן הואיל והעסקאות היו אמיתיות, נכונות ונתקבלה סחורה, לכן בהכרח נרשמו נכון בספרי הנאשמת 4 ואין כל מקום להרשיע הנאשמים באישומים אשר יוחסו להם, שכן מעבר לכך שקופת האוצר לא נפגעה, הרי ממילא לא יכולה הייתה להיות כוונה וזדון להתחמק ו/או להשתמט ממס כלשהו.

על מנת לבחון את היסוד הנפשי המיוחס לנאשמים, יש לבחון אותו בזמן אמת ולא בדיעבד, הינו מה ידעו הנאשמים בזמן הרלוונטי בו בוצעו כל העסקאות עימם ולא מה שהסתבר או מה שסבורה המאשימה כי הסתבר לאחר מעשה.

לפי ההגנה, מחומר הראיות עולה, כי בטרם החלה הנאשמת 4 לעבוד עם ספק כלשהו, נתבקש רוה"ח של נאשמת 4 לבדוק את אותו ספק מבחינת היותו עוסק מורשה במע"מ.

בעמ' 174 מעיד הנאשם 1, כי בטרם התחיל לעשות עסקים עם עזרן, הרי שאנרגיית השלום נבדקה ע"י רוה"ח-

"ליאור עזרן היה הבעלים של אנ' השלום שקניתי ממנה דלק, סולר ובנזין..., כשפגשתי את ליאור ... אמרתי לו שיתן לי את מספר החברה שלו כדי שאתן לרוה"ח שלי שיבדוק, הוא הביא לי את הניירת שלו בהסתייגות, רוה"ח בדק אותה."

ורו"ח דואק (עת/20), מאשר בעדותו בעמ' 138:

"הנאשם 1 ביקש להיות מאוד מסודר עם נושא הנהלת החשבונות בדייקנות.
הוא ביקש לעשות ביקורות רבעוניות".

כך ממשיך רו"ח דואק ומעיד בעמ' 138:

"ליאור עזרן רשום במערכת כעוסק מורשה, על שם אנר' השלום"

העוסק אנרגיית השלום נבדק על ידי רוה"ח של הנאשמת 4-
רו"ח דואק אביב (עת/ 20), כפי שמציין נאשם 1 בעדותו בעמ' 178 (מסמכים מסומנים נ/7):

"חב' אנרגית השלום היא של ליאור עזרן, הוא הגיע אלי למשרד ב- 2004 והציע לי לקנות ממנו דלק, סולר ובנזין. אמרתי לו שאני קונה דלק מחב' מסודרת, ביקשתי את הניירת שלו, שלחתי לרו"ח שבדק ואמר שהחברה רשומה ואפשר לעבוד איתה...
העד מופנה לנ/7 – אלו האישורים שקיבלתי מליאור עזרן. רו"ח בדק את כל החברות."

וכפי שרו"ח דואק (עת/20), מאשר בעדותו בעמ' 138, כי בדק את העוסקים:

"לשאלה אם לדעת ניווה שלפני שאבי התחיל לעבוד עם ע. נים ואנ' השלום, הוא ביקש שנבדוק אם יש להם תיק ברשם החברות כמקובל,
משיב שבמשרד רצינו לדעת אם יש נושא שהם מחוייבים בניכוי מס במקור מהספק, לכן הוצאנו אישורים דרך האנטרנט וראינו שיש להם פטור והספק קיים. מזהה את האישורים המוצגים לי.
האישור של אנ' השלום מסומן נ/7
האישור של ע. נים מסומן נ/9"

יצויין, כי לכאורה די בבדיקת העוסקים הנ"ל כפי שנעשתה ע"י רוה"ח, כדי לקבוע כי לא התקיים היסוד הנפשי המיוחס לנאשמים לענין עבירות המע"מ המיוחסות להם ודורשות יסוד נפשי של כוונה.

לא זו אף זו, לצורך חיזוק טענה זו, טוען עזרן בעצמו בעמ' 149 לעדותו,
את הדברים הבאים המדברים בעד עצמם:

"ברישומי מע"מ, אנרגית השלום היתה עוסק רשום לכל דבר ועניין.
מי שהיה בודק את אנרגית השלום במע"מ היה רואה עוסק תקין שמדווח על עסקאות ותשומות
. כאשר אתה מציג לי אישור על ניכוי מס מקור – אני מאשר זאת ואומר שהיו ספרים."

טענת הסנגוריה היא כי הנאשמים לא ידעו ולא יכלו לדעת על הפעילות החשבונאיות של אנרגיית השלום- אשר המאשימה יודעת עליה בדיעבד.


הנאשמים, לא ידעו על הפעילות החשבונאית של עזרן- אנרגיית השלום, אשר עליה יודעת המאשימה בדיעבד – משמע – בהעדר ידיעה כאמור, לא יכול להתקיים מרכיב הכוונה הדרוש לצורך הרשעתם בעבירות המיוחסות להם. ההיפך, כפי שגם מציין עזרן בעמ' 149 לעדותו:


"מי שהיה בודק את אנרגית השלום במע"מ היה רואה עוסק תקין שמדווח על עסקאות ותשומות."


חשבוניות ע. נים

א.
לא הובאו הראיות
הנדרשות לצורך הרשעה

בענייננו, מבקשת המאשימה לקבוע שעסקינן בחשבוניות שאינן משקפות עסקת אמת מאחוריהן, קרי, שהסחורה לא נמכרה לנאשמת 4. לעניין זה, טוענת ההגנה
שלא הובאו על ידי המאשימה ראיות כנדרש, באשר מחד לא הובאו על ידה ראיות המורות שלא נמכרה סחורה, כטענתה, ומאידך, לא הובאו על ידה ראיות כלשהן המורות על כך שלא שולם לע.נים עבור הסחורה שסופקה כאמור.

בנוסף, טוענת המאשימה כי מתקיים סיוע במקרה דנן שכן
לדידה
מדובר ב"שיטת ביצוע", זאת לומדת המאשימה מהראיות בעניין החשבוניות של אנרגיית השלום.
לפי ההגנה, טענה זו, מוטב היה לו לא היתה נטענת כלל, בין היתר, כיוון שבנסיבות אינה מתאימה למצב העובדתי ולהבדלים המהותיים בין הספקים.

הנאשמים טוענים כי
מאחורי החשבוניות של ע. נים היו עסקאות של אספקת דלק וסולר, הכוונה הינה שהחשבוניות, הינן חשבונית שהוצאו כדין בקשר עם "עסקה אמיתית", החייבת במס.

לגבי חברת ע. נים - לא הביאה המאשימה ולו ראיה אחת לצורך הוכחת טענותיה, חובה החלה עליה שכן עסקינן בהליך פלילי: לא עדים, לא חקירות, ולא כל ראיה ממשית שהיא. יצויין, כי בעל החברה ע.נים, עד התביעה אבו שולדן, אשר היה אמור להעיד בקשר לחשבוניות ע.נים, לא העיד מאחר ולטענת המאשימה לא אותר וכך לטענת המאשימה: "לבסוף, נאלצה המאשימה לוותר על עדותו" ולטענת הנאשמים – לא בכדי !

לטענת הנאשמים, אם אבו שולדן היה מעיד, הרי שבית המשפט היה נוכח לדעת כי מדובר בחברה הרשומה במע"מ כ"עוסק מורשה" לכל דבר וענין, שסיפק לנאשמת 4 דלקים וסולר ובינו ובין הנאשמת התנהלו הליכי מסחר תקין של דלקים- ובכל מקרה– בהעדר עדותו – חזקה שכך.


ב. הנאשמים בדקו את הספק ע. נים לפני שהתחילו לעבוד עמו

כפי שציינו הנאשמים, לפני שהם מתחילים לעבוד עם ספק כלשהו, הם בודקים את תקינותו. כך, בין היתר, מעיד הנאשם 1 בעמ' 185 לעדותו:

"מענין אותי שלחברה יש ניהול ספרים תקין, זאת בדקתי ע"י רוה"ח שלי כמו שאני בודק כל ספק, מקבל את הסחורה פיזית והיא תקינה ואני משלם עליה מיסים."

וכך גם כפי שמעיד נאשם 1 בעדותו בעמ' 179 (מסמכים מסומנים נ/8):

"ספק נוסף בשם ע.נים אנר' הדרום, זו חב' דלק ששייכת לאבו שולדם... ביקשתי ממנו את הניירת של החברה, בדקתי ע"י רוה"ח, וראיתי שהרבה חברות קונות ממנו... זה רישום ניהול ספרים, רוה"ח בדק."

בין יתר הדברים שנבדקים ע"י הנאשמים הם בדיקות ע"י רוה"ח של הנאשמת 4 , וכך מאשר רוה"ח דואק בעמ' 136 לעדותו:

"לפני שאבי התחיל לעבוד עם ע. נים ואנ' השלום, הוא ביקש שנבדוק אם יש להם תיק ברשם החברות כמקובל, משיב שבמשרד רצינו לדעת אם יש נושא שהם מחוייבים בניכוי מס במקור מהספק, לכן הוצאנו אישורים דרך האנטרנט וראינו שיש להם פטור והספק קיים. מזהה את האישורים המוצגים לי... האישור של ע. נים מסומן נ/9"

וכך גם מאשרת עדת תביעה מס' 7 - גב' ניוה זמרטוב, אשר עבדה אצל רו"ח אביב דואק כמנהלת חשבונות וניהלה לנאשמת 4 את הנהלת החשבונות:

"לטענת אבי שהוא היה נוהג לבדוק את העוסקים איתם הוא מתכוון לעבוד דרך משרדו של דואק אם הם רשומים זה נכון, היה בודק אם קיימים כאלה עסקים אם יש להם תיק ברשם החברות. גם עשה לגבי כל הספקים. כנ"ל לגבי אנרגית השלום ע. נים"


ג. חברת ע.נים – היתה רשומה כעוסק מורשה במע"מ

ראשית, מחדדת ההגנה כי

חברת ע. נים היתה רשומה כ"עוסק מורשה" במע"מ – ומאחר והדבר לא נסתר ע"י המאשימה מדובר בחזקה שבעובדה.

כן טוענים, כי
לא נטען ע"י המאשימה שהיו פגמים טכניים בחשבוניות של ע.נים ומשכך אין הם נאלצים להתמודד
טענה זו.

ד. לא קיימת התייחסות לקבלות מחברת ע.נים בטיעוני המאשימה

ב"כ הנאשמים מפנים ל ראיות הבאות:
ב ת/20 חוצץ 5- מרוכזים השיקים אשר נרשמו ע"י הנאשמים בגין החשבוניות של ע.נים.
ב ת/20 חוצץ 6- קיימות קבלות שיצאו ע"ש ע.נים.
הטענה היא שהמאשימה לא התייחסה כלל להמצאותן של אותן קבלות. משכך קובעים הסנגורים
לא הועלתה כל
טרוניה מצד התביעה לעניין אותן קבלות ולאור זאת ,קיימת חזקה שבעובדה, שהקבלות הנ"ל הוצאו כדין ע"י ע.נים.

כמו כן, מוסיפים
כי לאור הכלל הפסיקתי לפיו הימנעות מהבאת ראיה מתבקשת , ללא הסבר סביר, פועלת לחובת הצד הנמנע ולטובת היריב. הנאשמים מבקשים להחיל כלל זה לחובתה של המאשימה אשר נמנעה מלחקור ומלהציג ראיות בעניין אותן קבלות.
בהמשך, מצביעים כי המאשימה הינה רשות מנהלית וככזו מוטלות עליה חובות של רשות מנהלית. בענין זה מבקשים הנאשמים להפנות לע"פ 277/81 שלום הלוי נ' מדינת ישראל
(פ"ד לח (2) 369), שם קובע בית המשפט העליון מפיו של כב' הש' ד. לוין:
"מותר לנו להניח כי רשות מוסמכת הפועלת על פי סמכותה לפי שיקול דעתה, במיוחד כאשר מדובר בחוקים פיסקאליים שהם נוקשים ומקשים על האזרח, תפעיל זו את סמכותה בהגיון, על פי רוחו של החוק, מתוך ישוב הדעת ומתוך גישה של יושר והבנה לתוצאות שעלולות לנבוע ממעשיה. כאשר החוק מוסר בידיה את היכולת לנהוג גם האזרח בדרך זו או בדרך אחרת ראוי לה שלא תיבחר דווקא בדרך הפוגעת ומחמירה עם האזרח ומעמידה אותו במצב בלתי אפשרי, שאז הרי ייאמר עליה שהיא נוהגת בשרירות לב, בעיקשות ומתוך רגש של נצחנות (ראה לענין זה את שנאמר בע.א. 566/77, פד"י ל"ב(2) 92, 93, וכן בג"צ 43/49, פד"י ב' 926)."
...
התוצאה היא, שלא נוכל לאשר הרשעתם של המערער (הלוי והחברה), בעבירות בנושאי המס כפי שאלה יוחסו להם באישומים השני, השלישי והרביעי.
הערעור מבחינה זו ראוי שיתקבל ומערערים אלה יזוכו מהאשמות..."

בהתאם לאמור לעיל טוענים הנאשמים כי בנסיבות המקרה שלנו, המאשימה פעלה בשרירות לב, בעיקשות ומתוך רגש של נצחנות, ולוא רק מסיבות אלה ראוי כי הנאשמים יזוכו.


ה. המאשימה מסיקה מסקנות לענין השיקים להבדיל מראיות

לגופו של ענין לא הביאה המאשימה כל ראיה שהיא לענין השקים ו/או טענתה לענין החזרת כספים, ככל הנוגע לספק ע.נים.

לפי ההגנה, טענת המאשימה כי הכסף שיועד לע.נים הוחזר לנאשמים או לחילופין לא בוצע כלל תשלום לע.נים אינה מגובה בראיות פוזיטיביות ולא יכולה לעלות כדי הרשעה בתיק.

ההגנה מציגה
את עדותו של נאשם 1 בפני
ביהמ"ש:
"(
ע.נים
) הביא את הסחורה למחסן, הכמות נבדקה. שילמתי לו בשיקים. אבו שולדן היה בעל הבית של ע. נים. כל הדלק שבחשבוניות סופק" (עמ' 179 לפרוטוקול).

מחומר הראיות עולה שנאשמת 4 שילמה לע. נים בשקים. בעבור השיקים הנ"ל קיבלה נאשמת 4 קבלות. כל עוד לא נסתרה טענה זו ע"י המאשימה, טוענים הנאשמים- הרי שיש לקבל זאת בחזקה שבעובדה, לרבות המשמעות של אי קיום היסוד העובדתי של העבירות.

במסגרת הראיות הובאו ע"י המאשימה ראיות לגבי שניים מתוך מכלול השקים שהועברו לע.נים ונפרעו ע"י הנאשם 2 וע"י אביהם של הנאשמים (מר רפאל גבאי) למזומן. לטענת הנאשמים, לא רק שאין בראיות אלה בכדי לבסס טענת המאשימה לחשבוניות כוזבות, לבטח בהעדר ראיות אחרות, אלא שאין ולא ניתן להיבנות לענין 2 השקים הנ"ל, בסך – 219,200 ₪, לענין כלל הפעילות מול ע. נים, כאשר כלל הסכום בחשבוניות ע.נים נשוא כתב האישום הינו 972,640 ₪. בכל מקרה עולה טענת העיקר מול הטפל.
כפי שמעיד נאשם 1 בעמ' 186 לעדותו:
"העד מופנה לשני שיקים ע"ש שיא אנרגיה לפקודת ע. נים, 254 ו- 253 לגביו יש טופס משיכה מהבנק, אחי יוסי פרע אותו, החתימה בגב השיק היא של בגדדי ולמטה של יוסי אחי, בגלל נושא השיקים והפרעון שלהם, בענף הדלק יש חוקים חדשים.
השיק 254 לפקודת ע. נים, אבא שלי, רפאל פרע אותו, ישנה חתימה של בגדדי מתחת לחתימתו.
אני משער שזו החתימה של בגדדי במידה והוא הלך איתו. אבא שלי הלך איתו לפרוע את השיק...
השיק היה לפקודת ע. נים ובגדדי הגיע לבנק עם יפו"כ ופרע את השיק, ראיתי זאת.
הוא ביקש שאם לא יתנו לו לפרוע את השיק, שנהיה לידו, נכון שאין לנו השפעה, אך חתמנו מאחור לבקשת הפקידה בבנק."

הנאשם 1 הסביר בעדותו את הסיבה לפריטת שני השקים הנ"ל במזומן, בעמ'
186-187 לעדותו:

"בדיעבד אנו יודעים למה. יודעים שחב' ע. נים הונתה, עשתה עקיצה לחב' דלק במעל 15,000,000 ש"ח, בתקופה האחרונה של פעילותה גבתה את כל השיקים שלה והסחורות במזומן, אחרי חודש הרבה לפני שנעצרנו החב' נעלמה. "

לפי ההגנה,
גרסתו לא נסתרה ע"י המאשימה.

לגבי פריטת השיק ע"י נאשם 2, מסביר יוסי בעמ' 283 לעדותו :

"ש. מציגה לך שיק 10253 לפקודת ע. נים, השיק הזה הוא של חברת שיא אנרגיה ומי חתום עליו?
ת. כן. אני חתום עליו כמושך השיק. אני לא מכיר את ע. נים. שמעתי את השם אבל אני לא מכיר.
ש. אתה גם הולך לבנק ומושך את הכסף הזה.
ת. אם אחי אמר לי ללכת אז הלכתי.
ש. על פניו זה לא תקין. אם יש לקוח שלפקודתו נרשם שיק מי שאמור לקבל את השיק זה הלקוח, אתה לא אמור לחתום על שיק ואח"כ לפרוע אותו במזומן ולקחת לעצמך את הכסף.
ת. לא לקחתי לעצמי..."

בנוסף טוענים הנאשמים כי, ככל הנוגע לנאשמים, השקים ניתנו לע.נים והמאשימה אינה יכולה ללמוד מה נעשה בחברת ע. נים לגבי השקים, כל ראיה לענין הנאשמים ו/או דיווחיהם למע"מ.
ו. טענת "שיטת ביצוע" אין בה בכדי להוות ראיה מכרעת לענין זה
בהתייחס לטענת המאשימה כי ניתן ללמוד מהתנהגות הנאשמים על שיטת ביצוע טוענת ההגנה כי אין בה ממש.
ראשית טוענים- מדובר בטענה לצורך ביסוס
סיוע – ואילו במקרה שלפנינו אין בסיס ראייתי , קל וחומר ראיה הדורשת סיוע.
בנוסף, בנסיבות המקרה לא ניתן להסיק על "שיטת ביצוע" לאור ההבדלים המהותיים בין הספקים. הספק אנרגיית השלום הינו חלק מארגון ומפעילותו של אותו ארגון, מצב עובדתי ומשפטי השונה בתכלית מהספק ע.נים, אשר, כפי שעולה מהראיות, הינו עוסק מורשה לכל דבר וענין.

ז. גרסאות הנאשמים- אינן עדות כבושה
הנאשמים מכחישים טענת המאשימה כי בכך שנאשם 1 נקב בשמו של בגדדי כנציגה של ע.נים לראשונה בביהמ"ש מדובר ב"עדות כבושה". לפי ההגנה ניתנו ע"י הנאשמים הסברים לאמירת הדברים כפי שנאמרו, ויתרה מזו אין בעדות כבושה זו בכדי להוות ראיה לכך שהחשבוניות של ע. נים הינן חשבוניות פיקטיביות.

מציינים הסנגורים , כי לאורך כל הדרך, החל מחקירותיו של הנאשם 1, ציין הנאשם 1 כי עבד עם נציג של ע. נים. לפיכך לא
מדובר בעדות כבושה. כך גם כשנשאל הנאשם 1 בעדותו מדוע לא מסר את שמו של אותו נציג, מסביר הנאשם שהיה נתון בלחץ עצום בחקירותיו, והוא נחקר ימים ושעות ולא זכר את השם. כך עולה גם מעמ'
186 לעדותו של נאשם 1:

"הסיפור על בגדדי אינו חדש מצידי, זו האמת. הוא היה אחד מספקי הדלק שעבדו ומשכו תעודות מחב' ע. נים באיזור המרכז והדרום.
העד מופנה לת/10 עמ' 3 ש' 121 ומשיב: ניתנו לי ע"י בדואי שעבדתי איתו מזמן.
לא ציינתי את בגדדי כי בזמן שהייתי עצור ונחקרתי ימים ושעות, לא הייתי במיטבי ולא זכרתי את הפרטים על 2 החברות שגלגלו הרבה כסף במהלך הרבה שנים. התשובה שנתתי היא נכונה, היה בדואי הוא הספק. לא זכרתי את השם של המוביל, של אבו שולדן, ... הסכמתי לעבוד איתו זאת לאחר שהביא לי את אישור הספרים.
לא זכרתי את בגדדי בחקירה".

כך גם מסביר הנאשם בהמשך עדותו בעמ' 186 מה עבר עליו במשך אותן ימים בחקירה וכשהפרשה התפוצצה בכלי התקשורת –

"בשעת חקירות ולחץ קשה לזכור את כל הפרטים."
וגם:

"שבועיים לאחר שחרורי, הייתי במעצר בית עוד מספר ימים, כשיכלתי להגיע לעסק, ראיתי חורבן גדול, היו כתבות בכלי התקשורת, והייתי עסוק כיצד אארגן את העסק שוב, היו מלאים וציוד בגולד שמנעו ממני להגיע למפעל, הייתי עסוק בכך, לכן לא אמרתי את השם בגדדי, זה לא אומר שלא קניתי ממנו דלק, יש לי חשבוניות, כניסת דלקים, והאיש קיים."

היום טוענת המאשימה, כי העובדה שהנאשם "נזכר" בשם הנציג רק בעדותו בבית המשפט, עומדת לרעתו, אלא שגם טענה זו מסביר הנאשם 1 :

"כשעומדים לפני עדות ראשית בתיק שבו אתה נשאל על חב' שיא אנרגיה וגולד, עברתי על הניירות שלי, שחזרתי את העבודה שלי בשנים האלו, בשעת חקירות ולחץ קשה לזכור את כל הפרטים."

טענה חלופית של ההגנה היא כי
גם אם היה מדובר בעדות כבושה, טענה שכאמור מוכחשת ע"י הנאשם, הרי שהמאשימה לא יכולה להתבסס עליה, כפי שהתבססה לצורך הרשעה מעל לכל ספק סביר !

ח. גרסת הנאשמים לא נסתרה
ב"כ הנאשמים טוענים כי המאשימה לא עמדה בנטל המונח על כתפיה מאחר ולא צלחה בסתירת גרסת הנאשמים.
אין בחומר הראיות כל ראיה לכך שהכספים נפרטו והוחזרו לנאשמים, למעט מסקנות והנחות של המאשימה.
ר' לענין זה גם בעודותו של נאשם 1 עמ' 189:

"הטענה שגם החשבוניות של אנרגיית השלום ושאת הכסף בגינן משכתי וגם החשבוניות ע"ש ע. נים גם בגינן אני ובני משפחתי משכנו כסף, הינן חשבוניות פיקטיביות שהכנסתי לספרי חב' שיא אנרגיה ע"מ להקטין את תשלומי המע"מ משיב שהיא לא נכונה.
הדלק שקנינו מחב' אנרגיית השלום וע. נים התקבל בשיא אנרגיה, נתקבלו חשבוניות יש התאמה בין קניות ומכירות, לא הייתי קונה חשבוניות פיקטיביות, מהיכן הגיע הדלק לתחנות? "

הנאשמת 4 קונה דלקים ומוכרת אותם באמצעות תחנות דלק ואכן, אם היתה רוכשת רק דלק "וירטואלי" , הרי שלא היה לה דלקים למכור בתחנות.

בנוסף, כידוע, הלכה היא, כי גם כשלון ההגנה להוכיח את גרסתה, אינו יכול לבוא במקום הוכחת האשמה ע"י המאשימה. (ראה ע"פ 870/80 לדאני נ. מדינת ישראל
פ"ד ל"ו (1) 29).

ט. מעמדו וחלקו של נאשם 2 בנאשמת 4
ב"כ הנאשמים דוחים מכל וכל טענת המאשימה כי נאשם 2 היה עוזרו ויד ימינו של נאשם 1 וביצע עימו בצוותא את העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
לפי ההגנה, אין לטענה זו של המאשימה כל אחיזה עובדתית ו/או משפטית, במיוחד לאור העובדה
שהמאשימה לא העלתה טענה לפיה לנאשם 2 היה קשר כלשהו לחשבוניות של הנאשמת 4 ו/או להנהלת החשבונות של הנאשמת 4.

הואיל וכפי שפורט במסגרת כתב האישום לא ביקשה המאשימה להאשים את הנאשמים, ובכללם את הנאשם 2, באחריות כ"מנהל פעיל", אזי יסודות העבירה העובדתיים והמשפטיים, שונים מיסודות העבירה המיוחסת לנאשמים כמבצעים. קל וחומר כאשר לא הוכחה היותו של נאשם 2 מנהל פעיל בנאשמת 4.
לפיכך, מנועה הנאשמת מלהתייחס לטענה זו בסיכומיה, כך ההגנה
.

בנוסף מדגישים כי מחומר הראיות עולה, שעיקר מעורבותו של נאשם 2, הסתכמה בכך ששימש כאיש שטח/ איש תפעול בנאשמת 4.

הואיל ולשיטת המאשימה יש להרשיע את הנאשם 2 באופן ישיר בגין העבירות המיוחסות לנאשם מאחר והיה " יד ימינו", היה על המאשימה להוכיח את כל יסודות העבירה הן מבחינת ה-
actus reus
והן מבחינת ה-
mens rea
, הן בהתייחס לנאשם 1
והן בהתייחס לנאשם 2.

כן מפרטים הסנגורים
כי יסודות העבירות בהתייחס לנאשם 1 ולנאשם 2- הינם שונים, כאשר מדובר בעבירות עצמאיות. המאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העבירות אשר יוחסו על ידה לנאשם 1 וכל שכן לנאשם 2 כך לענין המרכיבים העובדתיים והנפשיים בהתייחס לעבירות המיוחסות – קבלת חשבוניות פיקטיביות וקיזוזן.

כך עונה הנאשם 2 למאשימה בעמ' 283 לעדותו:
"אני אומרת לך שאתה נתת יד ועזרת ופעלת יחד עם אחיך בכל העבירות שבוצעו גם בחברת גולד מדללים וגם בחברת שיא אנרגיה. אני אומרת לך שגם נהנית מהפירות של אותן עבירות והרווחת סכומי כסף יפים.
ת. אני עובד כבר 17 שנה בשביל להרוויח כסף. אני לא יודע מה את מגדירה עבירות. אם לנסוע עם נפטא נקייה זה היה עבירה, אז עברתי עבירה. אם חתמתי על משכנתא בשיא אנרגיה אז עשיתי עבירה. אני נהג ואני מבצע את העבודה של שיא אנרגיה. "

וגם בעמ' 281 לעדותו מעיד נאשם 2:
"אני בחשבוניות לא מבין כלום.
ש. נכון היית המנהל היחיד בשיא אנרגיה מאז הקמתה?
ת. אבי מנהל, אני לא מנהל כלום."

י. היסוד הנפשי- חשבוניות ע.נים

בענין חשבוניות ע.נים המאשימה כלל לא הוכיחה את היסוד העובדתי אותו היא מייחסת לנאשמים, לפיכך כביכול מתייתר היסוד הנפשי.

הנאשמים מוסיפים וטוענים, כי גם לענין היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירות המיוחסות לנאשמים באישום השני, לא הובאו ע"י המאשימה הראיות הדרושות, שכן היה
עליה להוכיחן לגבי כל אחד מהנאשמים בנפרד, מאחר ומיוחסת להם אחריות כמבצעים ולא כ"מנהלים פעילים"

האמור הינו קל וחומר כאשר לא הוכחה היותו של נאשם 2 מנהל פעיל בנאשמת 4.

עם זאת, ולמען הזהירות, מפנים הנאשמים לטענותיהם בדבר היסוד הנפשי כפי שנשמעו בפרק הדן בחשבוניות אנרגיית השלום , כאשר גם בענין ע.נים קיימת חזקה שבעובדה שע.נים היתה רשום כדין עוסק מורשה במע"מ.















דיון והכרעה –אישום שני (נאשמים 1,2,4)

עבירות על פי סע' 117 (ב) (5)
וסעיף 117 (ב) (6) לחוק מס ערך מוסף


חברת אנרגיית השלום
בחינת הראיות שהוצגו ע"י המאשימה:
עדותו של עד המדינה ליאור עזרן
עדותו של העד היתה חד משמעית אודות אספקת חשבוניות פיקטיביות לטובת הנאשמים. איני מקבל טענת ההגנה לפיה העד סתר עצמו בעדותו . מתוך הדברים שמסר הסביר כי חברת אנרגיית השלום עסקה הן באספקת דלקים והן אספקת חשבוניות פיקטיביות . העד העיד כי אנרגיית השלום הגם שביצעה הובלות דלקים , לנאשמים מעולם לא בוצעו הובלות ומשכך מדובר בחשבוניות פיקטיביות. אין כל נפקות לעובדה שהעד לא יכול לדעת על סמך התבוננות בחשבונית היכן התקיימה עיסקה אמיתית והיכן לא, שכן העד העיד כי החברה מעולם לא ביצעה הובלות לנאשמים.

ת/20
- התשלומים מהנאשמים לאנרגיית השלום הצ'קים
ראיה זו הינה ראיה התומכת ומסייעת לעדותו של העד עזרן. כפי שהציגה המאשימה ב – 4 מקרים המשיכות התבצעו לא ע"י עזרן אלא ע"י הנאשם 1 או אביו.
הנאשם 1 לא הציג כל הסבר מניח את הדעת מדוע זה ביצע את משיכת השיקים. על מנת שביהמ"ש יוכל לאמץ את טענת הנאשם כי המדובר בפעילות שגרתית לא חריגה
וכשרה היה על הנאשמים להציג ראיות שיהיה בהן כדי לתמוך בקבלת גרסה בלתי סבירה זו. אין המדובר בהעברת נטל ההוכחה מכתפי המאשימה שכן על המאשימה יהיה להציג מעל לכל ספק סביר כי הנאשמים ביצעו את המיוחס להם, יחד עם זאת במידה והנאשמים מבקשים לכרסם בראיותיה אזי עליהם להציג ראיות שיהיה בהם משקל שאכן יפגע בתיזה של המאשימה.
טענת ההגנה כי המאשימה היתה צריכה להציג ראיות ביחס לכל אחת מהחשבוניות
הנטענות
ואילו
מת/20 ניתן ללמוד על 4 מקרים בלבד בהם מי מטעם הנאשמים ביצע את משיכת הצ'קים ובכך אין די ראיות מסייעות לעדותו של עזרן אינה מתקבלת.
כפי שכבר קבעתי, ראייה מסייעת צריכה לסייע לעדותו של העד. בכך שגרסתו אומתה ב 4 מקרים יש כדי להציג כי דברי העד מהימנים. גרסתו לא נולדה בהתאם לראיות אלא גרסתו היא עצמאית.
חוסר התאמה בין החשבוניות לבין תעודות המשלוח
כפי שהציגה המאשימה, תעודות המשלוח על שם אנרגיית השלום שונות מהותית מהחשבוניות על שם אנרגיית השלום, ואילו הסבריו של הנאשם 1 לפערים אינם יכולים להתקבל . המאשימה הוכיחה שינוי גרסאות מצד הנאשם לכל אורך הדרך וגם בנקודה זו. הנאשם לא הצליח להסביר את הפערים והסבריו לכשהגיעו לא היו מספקים.

עדותו של עד המדינה לזרוביץ'
בעדותו תיאר העד כי אנרגיית השלום עסקה בין היתר באספקת חשובניות פיקטיביות. (עמ' 86 ש' 3-1) .

העדות המרכזית הינה עדותו של העד ליאור עזרן, עדות זו הינה עדות עד מדינה וככזה דורשת סיוע איתן על מנת שתוכל להוות בסיס להרשעה בפלילים. מהראיות שנסקרו עולה כי דרישה זו מולאה וקוימה על ידי המאשימה.
הגם שאין בידי המאשימה ראיות ממשיות
לקבלת הכספים כדוגמת תצלומים, יש בת/20 עוצמה ראייתית מספיקה כדי לתמוך בגרסתו של העד. זאת במיוחד לאור העובדה שגרסת הנאשמים לא יכולה לתרום להעלאת ספק
סביר בסוגייה זו.

טענת ההגנה לפיה הארגון פעל במתווה לגיטימי ובמתווה שאינו לגיטימי ומשכך הנאשמים לא יכלו לדעת בזמן אמת
כי החשבוניות המועברות אליהם ע"י עזרן אינן אמיתיות לא יכולה להתקבל.
ליאור עזרן העיד בצורה מפורשת כי מעולם חברת אנרגיית השלום לא ביצעה הובלות בעבור הנאשמים. ראיה
זו בצרוף
הראיות התומכות , בדבר אי התאמה במלאי כמו גם העובדה שמי מטעם הנאשמים משך את הצ'קים יש בהן כדי לקבוע כי לא בוצעו הובלות ע"י
החברה ביחס לנאשמת 4.
מאחר ולא בוצעו הובלות מטעם החברה אזי בוודאי ידעו הנאשמים כי קיבלו חשבוניות פיקטיביות.

טענת ההגנה היא כי המאשימה האשימה את הנאשמים 1, ו 2 בתור מבצעים בפועל ולא מתוקף תפקידם כמנהלים ומשכך היה עליה להוכיח בצורה חד משמעית בהתייחס לכל אחד מהנאשמים את יסודות העבירה הן הפיזי והן הנפשי.
לפי ההגנה אנרגיית השלום הינה עוסק מורשה ונאשם 1 פנה לרוהח"ש על מנת שיוודא נתון זה. לפי ההגנה יש בכך כדי להצביע על חוסר כוונה פלילית.
כמו כן, טוענת ההגנה כי המאשימה לא הוכיחה בראיות איתנות ועצמאיות כי נאשם 2 היה קשור בכל צורה שהיא לחשבוניות
ולניהול ספרי החברה.

ממכלול הראיות בתיק עולה כי שני הנאשמים היו מעורבים בניהול החברה ובתפקודה השותף תוך שותפות מלאה. לצורך הוכחת יסודות העבירה כלפי מי מהנאשמים אין הכרח כי המאשימה תציג ראיות לכך ששני הנאשמים היו מודעים לקבלת כל חשבונית וחשבונית . די בראיות המאשימה לפיהן הנאשם 2 היה מודע לפעילות העבריינית המתבצעת תוך כוונה להתחמק ממס כדי לבסס את ביצוע העבירה. הגם שנאשם 1 היה אמון על הפן הפיזי של הסדרת ניהול החשבונות , נאשם 2 היה מודע לכך כי החברה מגישה חשבוניות כזובות מתוך מטרה לנכות
מס תשומות. מאחר ואין חולק כי הנאשם 1 היה אמון על הפן החשבונאי אזי בהכרח המאשימה הוכיחה את האקטוס ראוס לגביו .
משעה שקיבלתי את גרסתו של העד עזרן לפיה לא התקיימו הובלות בעבור נאשמת 4 ע"י חברת אנרגיית השלום אין כל נפקות לשאלה האם החברה הינה עוסק מורשה
או לא.

חברת ע.נים

הראיות אותן הציגה המאשימה בהתייחס לחשבוניות שהתקבלו מחברה זו הם:
1.
עדותו של רוהח"ש דואק לפיה הנאשמים ניכו תשומות באמצעות חשבוניות ע.נים.
2.
ת/20 חוצץ 5 - הצ'קים לטובת ע.נים
והראיה כי 2 צ'קים ( 10253 ו 10254)
נמשכו ע"י הנאשם 2 ואבי הנאשמים.

3.
עדותה של ניוה זמרטוב מהנהלת החשבונות לפיה צ'קים שנרשמו לפקודת ע.נים מעולם לא נפרעו.
4.
השוואה בין ת/6 לת/27 מהם עולה כי צ'קים לטובת ע.נים
( 102063, 102064, 10275, 10304, 10305) מעולם לא נפרעו.
5.
עדות עד המדינה לזרוביץ'- אשר העיד כי במסגרת עבודתו בקבוצת קובי נוח קיבל גם הוא חשבוניות פיקטיביות על שם ע.נים.
6.
גרסאות סותרות של הנאשמים ממי קיבלו את החשובניות והעובדה כי בביהמ"ש לראשונה הוזכר שמו של בגדדי שנפטר ולכן לא העיד.
7.
שיטת ביצוע.
טענת המאשימה היא כי שיטת ביצוע העבירות בעניין ע.נים זהה לשיטת ביצוע העבירות בנוגע לחשבוניות הכוזבות על שם אנרגיית השלום, בעיקר בכל הקשור למתן
התשלום בגין החשבוניות כביכול בצ'ק לפקודת
הספק הלכאורי, כאשר
בדיקת מסמכי הבנק מגלה כי פורטי הצ'קים הם הנאשמים או מי מבני משפחתם, כך שסכום הצ'ק חוזר לכיסם.

לפי המאשימה קביעה כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בנוגע לחשבוניות הכוזבות , על שם אנרגיית השלום מקימה תשתית ראייתית העשויה להצביע על קיומה של שיטת ביצוע ייחודית לנאשמים, ועל כן תשמש סיוע לראיות.

לעומת זאת טוענת ההגנה:
1.
שיטת ביצוע יכולה להוות סיוע מקום בו קיימת תשתית ראייתית ראשונית , ואילו במקרה זה אין ראיות ראשוניות
שיש לתמוך בהן.
כמו כן, טוענת ההגנה כי לגופו של עניין לא ניתן לראות במקרה שלפנינו שיטת ביצוע שכן
קיימים הבדלים מהותיים בין הספקים אנרגיית השלום וחברת ע.נים. בעוד שאנרגיית השלום היא חלק מארגון ע.נים הינו עוסק מורשה לכל דבר ועניין.
2.
המאשימה אינה מבססת טענותיה בעובדות שכן לא הובאו על ידי המאשימה ראיות כי לא סופקה סחורה לנאמשת 4 ע"י ע.נים וכן
לא הובאו ראיות המורות על כך שלא שולם לע.נים עבור הסחורה שסופקה.
3.
העובדה שלא הגיע אבו שולדאן להעיד יש בה כדי לסייע להגנה.
4.
העלאת שמו של בגדדי לראשונה ע"י נאשם 1 במהלך עדותו בביהמ"ש אין בה משום עדות כבושה שכן הנאשם הסביר לכל אורך הדרך כי היה נתון תחת לחץ ולא הצליח להיזכר בשמו.
5.
הנאשמים בדקו את הספק ע.נים בטרם החלו לעבוד עימו וחברת ע.נים היתה רשומה כעוסק מורשה במע"מ.
6.
התעלמות המאשימה מקבלות שיצאו על שם ע. נים.
7.
הסתמכות המאשימה על הצ'קים יש בה משום הסקת מסקנות ולא הבאת ראיות שכן מחומר הראיות עולה כי נאשמת 4 קיבלה בעבור השיקים קבלות .
8.
אין בעובדה שנאשם 2 ואבי הנאשמים משכו את שני השיקים משום לבסס טענת המאשימה .
9.

נאשם 2 היה איש שטח ולא היתה לו כל נגיעה להנהלת החשבונות של הנאשמת 4 ומשכך לא ניתן לייחס לו כל כוונה ו/או פעולה.

הכרעה
שלא כמו באנרגיית השלום במקרה זה , קיימות ראיות לפיהן שיקים שנרשמו לטובת ע.נים מעולם לא שולמו-
עדותה של ניוה וכן השוואה בין ת/6 לת/27 . משכך טענת ההגנה לפיה יש בקבלות שקיבלה נאשמת 4 מחב' ע.נים כדי להקים חזקה שלא נסתרה לפיה הנאשמת 4 שילמה בפועל עבור סחורה שסופקה אינה
נתמכת בראיות.
אומנם קבלות מקימות חזקת תשלום , אולם עסקינן בחזקה שבמקרה זה נסתרה ע"י ראיות התביעה.
גם טענת ההגנה כי המאשימה לא הציגה כל ראיה אודות
אי תשלום בעבור העסקאות הלכאוריות אינה נכונה.
גם כאן לא הציגו הנאשמים כל הסבר מניח את הדעת לעובדה מדוע ביצעו את משיכת הצ'קים לחברה ספקית. וגם כאן היה זה מתבקש. ללא הסבר ראוי המעורר ספק, מתקבלת טענת המאשימה לפיה הכספים הנ"ל שבו לנאשמים ולא שולמו לחברה הספקית הלכאורית.
כפי שנקבע ביחס לאנרגיית השלום , אין בפני
ית הנאשם 1 לרוהח"ש לצורך
בדיקת החברה כדי לשנות , לאור העובדה שהטענה מולה נדרשת ההגנה להתמודד היא שלא בוצעה כל עיסקה בפועל בין אותה חברה לנאשמים.
באשר לשיטת ביצוע – לא מצאתי כל הבדל מהותי רלבנטי בין חברת אנרגיית השלום לחברת ע.נים. העובדה שהאחת היא חלק מארגון והאחרת עוסק מורשה אין בכך כדי להעלות או להוריד.
הראיות אותן הציגה המאשימה לאי קיומה של עסקה בפועל הינן ראיות איתנות שכן מהותן של עסקאות הוא סחר חליפין, הצד האחד מקבל סחורה והצד שכנגד מקבל תקבול בגין אספקת הסחורה. במקרה זה המאשימה הוכיחה כי צ'קים שנרשמו לפקודת ע.נים לא נפרעו, או לחילופין כי צ'קים נפרעו ע"י הנאשמים או בא כוחם. משכך הוכיחה המאשימה כי
חלק מהותי לא בוצע ויש לכך השלכה ראייתית כבדה לאימוץ טענת המאשימה.
מתוך הראיות שהוצגו בעניינה של אנרגיית השלום ובעניין ע.נים עולה דמיון שעולה כדי קיומה של שיטה כטענת המאשימה.
בשני המקרים מתקבלות חשבוניות אשר לא מייצגות עסקאות מאחוריהן , הנאשמים מוציאים צ'ק כאשר בפועל הצ'ק או שלא נפרע או שלחילופין נפרע ע"י מי מהנאשמים או בא כוחם .
קיומה של שיטה זו מחזקת את ראיות התביעה.

העובדה שע.נים סיפקה שירותי מתן קבלות לקב' קובי נוח לפי עדותו של לזרוביץ' מהווה תמיכה , בעלת משקל נמוך אומנם , אך תמיכה לטענות המאשימה .
חלקו
של נאשם 2 הוכח ונדון זה מכבר.
למול כל אלו, נטען ע"י ההגנה כי יש באי העדתו של העד אבו שולדאן משום פגיעה בזכות הנאשמים להעמידו במבחן החקירה הנגדית.
אי העדתו של העד אכן פוגעת בזכויות הנאשמים להעמידו בפני
חקירה נגדית. יחד עם זאת, אי העדתו גם העלתה את רף ההוכחה בו נדרשה המאשימה לעמוד . נטל ההוכחה הרובץ על כתפי המאשימה בעינו עומד ונדרשת היא להוכיח מעל לכל ספק סביר, בהתבסס הראיות שעמדו לרשותה והוצגו בפני
ביהמ"ש כי הנאשמים ביצעו את המיוחס להם.
הבחינה הינה האם מתוך הראיות שהובאו בפני
ביהמ"ש המאשימה חצתה את רף ההוכחה הנ"ל, והתשובה לכך היא חיובית.
מכלול הראיות , והצגתן כמקשה אחת מעלות כי הנאשמים ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום במסגרת האישום השני וספק סביר לא הורם.

לאור כל אלו, אני מרשיע את הנאשמים 1,2,4 בביצוע עבירות לפי סע ' 117 (ב)(5) ו 117(ב) (6)
לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975.

ניתנה היום, כ"ד באייר, תשס"ח (29 במאי 2008), במעמד הצדדים.




צבי גורפינקל
, שופט








פ בית משפט מחוזי 40210/06 מדינת ישראל נ' גבאי אברהם , גבאי יוסף , גולד חומרי ניקוי ומדללים בע"מ , שיא אנרגיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/05/2008)