פסקי דין על בן יוסף גו'לי | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל

1812/02 בשא     12/01/2003




בשא 1812/02 בן יוסף גו'לי נ' בנק דיסקונט לישראל





בן יוסף גו'לי

בעניין:
המבקשת
נ ג ד
בנק דיסקונט לישראל
המשיב
יורם וסרצוג

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

בפני
מונחת בקשה למחיקת כותרת התביעה בסדר דין מקוצר ולחילופין בקשה למתן רשות להגן.
היות וב"כ המשיב הודיע כי אינו מתכוון לחקור את המבקשת הוריתי על מתן סיכומים בכתב לבקשה זו, אשר הוגשו על פי החלטתי.

רקע עובדתי:
ביום 6.11.93 פתחה המבקשת חשבון 210501 אצל המשיב.
חשבונה זה היה לדביטורי היות ובוצעו בו משיכות יתר.
על יתרת החובה בחשבון חויבה המבקשת בריבית מרבית בשיעור של 19.9% לשנה כאשר ריבית זו מתווספת לקרן בכל רבעון.

על יסוד האמור לעיל, ולאור העובדה כי למבקשת יתרת חוב בחשבון, הגיש המשיב את תביעתו בסדר דין מקוצר.

למען הסדר הטוב, ראשית אדון בבקשה למחיקת כותרת ולאחריה בבקשת הרשות להגן.

עיקרי טענות המבקשת לעניין מחיקת כותרת:
1. חישוב החוב ע"י המשיב מקורו בטעות ולפיכך, חסך שנוצר איננו תואם את חובה של הנתבעת, זאת ועוד, הוסיפה המבקשת חישוב חלופי בו לטענתה חובה של הריבית המצטברת עולה כדי הסך של 3,066.41 ₪, להבדיל מחישוב המשיב שהגיע עד לסך 7,251.50 ₪. לפיכך התביעה איננה לסכום קצוב ולכן יש למחוק את הכותרת.

2. נספחיו של המשיב אינם מעידים ולו במעט על שיעור החוב הנטען, ועל כן אינם מהווים ראשית ראיה. שיעורי הריבית שהוספו בתצהיר ובנספח מתייחסים לחמישה חודשים אחרונים בלבד לפני הגשת התביעה כאשר בפועל יתרת החובה נובעת מריביות עוד משנת 1996.
לטענת המבקשת הנספחים אינם מעידים ולו במעט על שיעורו של החוב הנטען.
עיקר טענות המשיב:

"כתב התביעה מתבסס על ראיות בכתב ועל סכום קצוב כולל הריבית הניתנת לחישוב פשוט".

הדיון:
1. תקנות 202 ו - 203 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א") קובעות כי תביעה בסדר דין מקוצר תהיה נסמכת על ראיות בכתב, ויש לצרף לה את העתקי המסמכים המובאים כראיה.
הלכה פסוקה היא, כי אישורי יתרה סופיים של בנק יכולים לשמש ראשית ראיה בכתב.

2. הלכה פסוקה היא כי סכום כסף הניתן לקביעה ע"י חישוב חשבוני הוא סכום קצוב להבדילו מסכום הנקבע על פי שיקול דעת משפטי.

3. סכום התביעה חייב להיות אומנם קצוב אך איננו חייב להיות מוסכם. חוסר הסכמה ע"י הצדדים על סכום התביעה, איננו מוציא את התביעה מגדר ההגדרה בסדר דין מקוצר ולא מהווה קריטריון לקביעה כי התביעה אינה לסכום קצוב.

4. כאשר תביעה בסדר דין מקוצר מבוססת על הודעות המכילות יתרת חוב בלבד, לא ייתכן לייחס ללקוחות של הבנק כוונה כי הודעות אלה תשמשנה תחליף לסדרות עצמם, לגבי ההודעות הנ"ל ניתן יהיה להעלות כל טענת הגנה אפשרית, אולם הרישום בהודעות הללו יכול לשמש כראשית ראיה בכתב לצורך הגשת תובענה בסדר דין מקוצר בהתאם לתקנה 202 לתקסד"א.
ע"פ ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק בע"מ) נ' בנק המזרחי המאוחד, נקבע:

"לצורך התקנות 202(1)(א) ו- 203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותו הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע".

5. במקרה דנן אכן הוגשו המסמכים הסופיים לגבי התביעה: העתק דף החשבון אשר הוגש כנספח א' וכן דפי פתיחת החשבון שהוגשו כנספח א' 1 וכן אישור של עובד הבנק החתום בתצהיר לגבי שיעורי הריבית האחרונים הנהוגים בבנק. די במסמכים אלה על מנת למלא את דרישות תקנה 202 לתקסד"א. אין בעובדה כי המבקשת חולקת על סכום הריביות שבו חוייב חשבונה כדי לעלות או להוריד לעניין מחיקת הכותרת.
על יסוד האמור לעיל, אין בידי אלא לדחות הבקשה בדבר מחיקת הכותרת.

הרשות להתגונן:
עיקר טענות המבקשת:
1. חישובו של הסכום הנתבע על ידי המשיב איננו מדוייק, מדובר בטעויות בחישוב הריביות כפי שפורט לעיל בטענה מס' 1 לבקשה למחיקת כותרת.
לפיכך יש ליתן למבקשת רשות להתגונן.

2. הפעילות בחשבון פסקה בשנת 1996 ולפיכך הבנק השתהה במשך 5 שנים ולא הגיש את התביעה, הגשתה כיום מהווה חוסר תום לב.

3. אין ביכולתה של המבקשת להעריך סכום חובה מפאת היעדר כל דפי חשבונה, ועל כן מבקשת מביהמ"ש שיורה על המצאת כל דפי תנועות החשבון מיום פתיחתו ועד למועד הגשת התביעה, כל מסגרות האשראי, סווגי החשבון, שיעורי הריבית בהם חוייב החשבון, דוחות קנייה ומכירה של כל תוכניות החסכון שנרכשו ו/או נמכרו בחשבון ו/או כל בטוחות אחרות שנרכשו ו/או נמכרו בחשבון הנתבע.
המסמכים דרושים גם להוכחת שיעורי הריבית השגויים וגם להוכחת התניית שירות בשירות שכן ביום 31.3.96 העמיד הבנק לפרעון את יתרת תוכניות החסכון בסך של 25,118.67 ₪.
עיקר טענות המשיב:
1. חישוב הסכום הנתבע נעשה בכפוף להסכם שבין הצדדים. הריבית המחושבת הינה על בסיב רבעוני הנובע מאותה הסכמה שבין הצדדים. חישובה של המבקשת הינו חישוב מוטעה כיוון שהוא ערוך לפי חישוב יומי לשנה ולא חישוב רבעוני וכן חישובי הריבית של המבקשת הם עד ליום 20.11.01 בעוד שכפי שעולה מכתב התביעה, חישובי הריבית לפיו חושבו אך ורק נכון ליום 30.9.01 כפי שרשום בסעיף 4 לכתב התביעה.

2. אין בידי המבקשת הגנה כלשהי העומדת אל מול התובענה. המבקשת לא צירפה ולו פנייה אחת למשיב לפיה דרשה בשלב כלשהו מסמכים כלשהם והם לא סופקו לה. מכאן משתמע כי הטענה לגילוי מסמכים נטענת לראשונה בבקשת הרשות להגן.

3. אין על המשיב להציג מסמכים הנדרשים בידי המבקשת, שכן אלו נדרשו בצורה גורפת ואשר איננה ממוקדת לפרטים רלוונטיים בלבד. בעניין זה הפנה המשיב לת.א. (ת"א) 1260/97 ד.ב.ב. סחר בנלאומי בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל
בע"מ, ת.א. (ת"א) 1924/94 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מנופי השפלה - הסעות והובלות (1990) בע"מ.

4. המבקשת טענה טענות כלליות וסתמיות וללא פירוט עובדתי ומבקשת את כל המסמכים שעברו בחשבון מתחילתו. טענת התניית שירות בשירות יש לפרט במה מדובר בחוסר הפירוט של המבקשת אין מספיק כדי לתת רשות להגן.
כמו כן מפנה את בית המשפט לת.א. (ת"א) 91445/99 בנק דיסקונט לישראל
בע"מ נ. בירנבוים.

הדיון בבקשת הרשות להגן:
מקובלת עלי טענת המשיב כי חישובה של המבקשת בעניין הריביות מוטעה וזאת מן הטעמים
שפורטו לעיל.

כמו כן היות וחישוב הריבית משתנה מידי רבעון ואילו המבקשת חישבה את הריבית כקבועה לאורך כל השנה הרי ברור הוא שחשבונה מוטעה. בעניין זה אין למבקשת כל הגנה ואף לא הגנה דחוקה או הגנה אפשרית, וגרסתה הינה מופרכת עקב חשבון מוטעה שהגישה לבית המשפט.
גרסתה הופרכה כפי שעולה מסיכומי המשיב, מהשוואה בלבד לכתבי הטענות אף ללא קיום חקירה על תצהירה.
ראו דברי כבוד השופט דוד בר אופיר בספרו סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית
(2000) עמ' 92.
לגבי טענת התניית שירות בשירות הרי שכבר נפסק כי כמוה כטענת תרמית ויש לפרט אותה כדרך שמפרטים טענות תרמית בכתב תביעה. המבקשת לא ציינה מי מפקידי הבנק הכריח אותה אם בכלל לפתוח תוכנית חסכון כהתניית שירות ומה קיבלה בתמורה לכך.
המבקשת לא פירטה תאריכים שבהם הדבר נעשה ולא פירטה עם מי מפקידי הבנק נערכו שיחות שכאלו ובוודאי שלא פורט תוכן השיחות הללו. בעניין זה אין למבקשת צורך במסמכים כיוון שהייתה זוכרת אירוע שכזה לו התקיים והיה עליה לפרטו את הפירוט המינימלי הנדרש גם ללא המסמכים. המבקשת לא עמדה בנטל הנדרש בפירוט על פי הפסיקה ולפיכך נדחית בקשתה להגן בגין טענה זו.

באשר לטענות חוסר תום הלב כיוון שהתביעה הוגשה כחמש שנים לאחר שנולדה עילת התביעה, וזהו שיהוי רב. כידוע תקופת ההתיישנות במדינתנו הינה עומדת על 7 שנים. המשיב לא חיכה עד הדקה התשעים ותשע והגיש את תביעתו זמן רב לפני תום מועד ההתיישנות. לפיכך אני דוחה טענה זו ואינני מוצאת כל מקום לקבלה.

לגבי שאלת גילוי המסמכים אכן מקובלת עלי טענת המשיב כי המבקשת פשוט ביקשה את כל
המסמכים הקיימים מיום פתיחת החשבון ועד ליום הגשת התביעה. דרישה זו הינה דרישה גורפת.
המבקשת טוענת כי בדעתה להראות כי חישובי הריבית הינם מוטעים. היא טוענת כי משנת 1996
חוייב חשבונה בריביות חריגות ולפיכך המסמכים דרושים לה להוכחת העובדה כי שיעורי הריבית
שגויים.
אך למרות זאת אין מבקשת המבקשת דפי חשבון משנת 1996 עד היום אלא מבקשת דפי חשבון
משנת 1993 שהינם שנת פתיחת החשבון בצורה גורפת.
נכונים הדברים גם לגבי יתר דרישותיה, שכן היא מבקשת את כל מסגרות האשראי, ומסמכים בדבר כל תוכניות החסכון והבטוחות האחרות שנרכשו ונמכרו מחשבונותיה, בעוד שהמבקשת טוענת להתניית שירות בשירות לגבי תוכניות חיסכון שנפרעו ביום 31.3.96 בלבד. לכל הפחות היה על המבקשת לצמצם דרישותיה לתאריכים הקרובים לתאריך זה. אך המבקשת מבקשת את כל המסמכים הקיימים בקשר לחשבונה, בבחינת ניסיון "לדוג" ראיות להגנתה, ולכך לא נועד ההליך.

כמו כן מקובלת עלי טענת הבנק כי המבקשת לא דרשה שום מסמך לפני כן ולא הוכיחה גם כי שלחה מכתב כלשהו מלבד הדרישה דנן. לפיכך הבנק לא סירב להגיש לה מסמכים כיוון שמסמכים אלה לא נדרשו כלל. בהעדר פירוט מדויק אלו מסמכים מדויקים דרושים להגנתה וכיצד הם מתקשרים להגנה זו לא ייעתר בית המשפט לבקשה לגילוי מסמכים או לבקשת רשות להגן מטעמים אלו, זאת משום שכאמור לעיל הבקשה הינה גורפת ומהווה בבחינת "דיג-ראיות" וזאת למרות שההלכה קובעת כי משנתבקשו מסמכים ולא נמסרו תינתן הרשות להגן.
לעניין זה סומכת אני על כל פסקי הדין אשר אליהם הפנה ב"כ המשיב כאמור לעיל, וכן מפנה אני לספרו של כבוד השופט דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית (2000) בעמ' 46 למטה:
"אין לאפשר לנתבע "לדוג" חומר לשם הכנת הגנתו ולהעלות בהקשר זה טענות סתמיות, כלליות ומעורפלות..."
וכן ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, מה(1) 71.

לפיכך אני דוחה את בקשת המבקשת ואינני נותנת לה רשות להגן.
הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין מוטלות בזה על המבקשת לטובת המשיב וישאו ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד לתשלומם בפועל.
ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ג (12 בינואר 2003) בהעדר הצדדים
כ"ץ קרן
, רשמת
1
בתי המשפט
בשא001812/02
בית משפט השלום ראשון לציון
תיק עיקרי א 1915/02

12/01/2003
תאריך:
כב' הרשמת כ"ץ קרן

בפני
:









בשא בית משפט שלום 1812/02 בן יוסף גו'לי נ' בנק דיסקונט לישראל (פורסם ב-ֽ 12/01/2003)