פסקי דין על אדוארד זינגר | פסקי דין על ועדת ערר מחוזית - מחוז חיפה | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה - קריות |

000464/02 עתמ     14/08/2002




עתמ 000464/02 אדוארד זינגר נ' ועדת ערר מחוזית - מחוז חיפה, הועדה המקומית לתכנון ובניה - קריות





אדוארד זינגר

העותר

- נ ג ד -
1. ועדת ערר מחוזית - מחוז חיפה

2. הועדה המקומית לתכנון ובניה - קריות

המשיבות

בשם העותר, משרד עו"ד י' סגל

בשם המשיבים, עוה"ד בוקוביצקי
, פרקליטות מחוז חיפה
פסק דין
1. העתירה היא להורות על ביטול החלטת ועדת הערר המחוזית (להלן: ועדת הערר) אשר דחתה את הערר שהוגש על-ידי העותר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבנייה – קריות (להלן: הועדה המקומית) שניתנה ביום 11/9/01. הועדה המקומית דחתה את בקשת העותר ליתן לו היתר למתקן שהוקם על-ידו, המצוי על מחסן שבנייתו אושרה, והנפתח לקירוי בריכה פרטית שאושרה אף היא לבנייה. כמו כן, נדחתה בקשת העותר, למתן היתר בנייה לקולטי שמש המצויים אף הם על גג אותו מחסן.

הרקע:
2. העותר הוא הבעלים של חלקה 73 בגוש 11538 ברחוב דגניה 9, בקריית ביאליק (להלן: המגרש). על המגרש נבנה ביתו של העותר. ב- 6/9/99 ניתן לעותר היתר בנייה שמספרו 318/271/78 לבניית מחסן בשטח של כ- 7.50 מ"ר ובריכת שחייה בגודל של כ- 35 מ"ר, וזאת בצמוד לחלקו האחורי של ביתו. המחסן האמור, משמש גם כחדר מכונות לשירות הבריכה.

מבלי שהוגשה בקשה לבנייה נוספת, בנה העותר על המחסן מתקן, שהוא קירוי נייד, מבחינה זו שהוא נפתח ומתכנס חזרה. בחלקו עשוי המתקן מזכוכית ובחלקו מתכת, במידות של 5.2x12.9 מ', סה"כ בעת פתיחתו בגודל של כ- 67 מ"ר, ובגובה ממוצע של כ- 3.0 מ' (להלן: מתקן קירוי הבריכה).
כמו כן בנה העותר, ללא היתר בנייה מערכת של דודי שמש לרבות קולטי שמש על גג המחסן, בגובה של כ- 5.0 מ' (להלן: קולטי השמש).

3. בגין הבנייה ללא היתר הוגש כתב אישום נגד העותר (ת"פ 606/01) בבית משפט לעניינים מקומיים.
ביום 13/9/01, בהסתמך על הודאת העותר, הורשע בדין, בבנייה ללא היתר, והוטל על העותר קנס בסך של 2,000 ₪, תשלום אגרה וכן צו הריסה לביצוע תוך 9 חודשים, לרבות רישום הערת אזהרה בלשכת רישום מקרקעין, בקשר לצו ההריסה.
לאחר הגשת כתב האישום הגיש העותר בקשה להיתר.

בפני
הועדה הוגשה התנגדות של שכן מבית סמוך (ד"ר מרוז), להקמת מתקן קירוי הבריכה בשל הגובה הרב (הועלתה טענה שמדובר בגובה של 9-8 מ', וכן טענה, כי הרעש שיוצר מנוע המתקן מפריע). ההתנגדות הוגשה לאחר החלטת הועדה לדחות את הבקשה. באותה התנגדות כונה אותו מתקן "מגדל תעשייתי". עוד נאמר שם, כי המבנה מוריד את ערך הנכס השכן.
על החלטת הועדה המקומית הוגש הערר. ועדת הערר גם ערכה ביקור במקום.

החלטת ועדת הערר:
4. ועדת ערר, לאחר ביקור במקום, החליטה לדחות את הבקשה, וזאת בהסתמך על הנימוקים הבאים:
מתקן קירוי הבריכה, שנבנה על כל גג המחסן, והמגיע לגובה של כ- 4 מ', אינו בגדר "מתקן", במיוחד לאור העובדה, שכאשר המתקן פתוח במלואו, נוצרת תוספת בנייה משמעותית החורגת מקו הבניין ומן השטח המותר לצורך זה;
המשמעות שיש לתת למונח "מתקן", מתייחסת לבנייה על גג מבנה עיקרי ולא על שטח של מבנה עזר;
המתקנים אמורים לשרת את המבנה העיקרי.
גם הקמת הקולטים שם, חורגת באופן בלתי סביר מהגובה המותר, והחריגה היא בלתי סבירה.
מן הטעמים האמורים דחתה ועדת הערר, פה אחד, את הערר.

טענות בעלי הדין:
5. טענת העותר היא, כי החלטת ועדת הערר בלתי סבירה, עד כדי חריגה מסמכות, וכי נימוקיה חורגים מטענות הצדדים, ואף לא הועלו על-ידי הועדה המקומית. בהתייחס למתקן קירוי הבריכה, טוען העותר, כי מדובר במתקן נייד, מיוחד במינו, שהושקע בו סכום של כ- 100,000 דולר. הקירוי מתכנס חזרה לתוך המתקן בעת שהבריכה אינה בשימוש, והוא עשה כן מתוך מחשבה כי סוג כזה של מתקן, לא תהיה מניעה חוקית להקמתו.
לגבי קולטי השמש הודיע העותר, עוד בעת הדיונים בפני
הועדות השונות, כי הוא נכון להורידם או להזיזם, ובלבד שלא יידרש להרוס את מתקן קירוי הבריכה, כך שהעתירה בעיקרה התמקדה במתקן הראשון.

לעמדת העותר, אין להתייחס אל מתקן קירוי הבריכה, כמבנה פוטנציאלי, אלא לכל היותר למבנה עזר, וכן אין להגביל מידותיו של המתקן, בהתייחס לשאלות של קו הבניין, במיוחד מאחר שהמתקן נבנה על המחסן, שלגביו אין כל הגבלת מידות ואין מגבלה של קו הבניין.
לכל היותר, יש לעמדתו לראות במתקן, כנכלל בהגדרה של "מתקנים על גגות בניינים", בהיות המתקן על גג המחסן.
המשיבות עומדת על אישור ההחלטות שניתנו על-ידן, על הנימוקים המפורטים שם.

דיון ומסקנות:
6. לעניין קולטי השמש, ולמרות שהסכמת העותר להסירם ולהעבירם למקום אחר, מותנית בקבלת היתר למתקן קירוי הבריכה, יש לראות את ההסכמה, כבלתי מסויגת, ובכל מקרה יש לאשר בנושא זה את החלטת הועדה המקומית לפיה על העותר להסיר את קולטי השמש מעל למחסן. קולטי השמש מגיעים לגובה של 4 מ', ואלה אינם יכולים להישאר על גבי המחסן, שהוא עצמו מבנה עזר.

בהתייחס למתקן קירוי הבריכה, השאלה הראשונה היא, מהי ההגדרה החלה על המבנה האמור, מבנה רגיל, מבנה עזר או מתקן, הכל בהנחה שמדובר במבנה קבע.

המתקן אינו מבנה נייד:
7. יש לקבל את קביעת ועדת הערר, כי המתקן נשוא העתירה, אינו נייד. כמתואר שם, מדובר במתקן הממוקם מעל לגג המחסן. כאשר המתקן מופעל, הוא נשלף באופן מדורג, כך שבסוף ההליך, הבריכה כולה מקורה. המתקן הוא למעשה מבנה קשיח מדורג ובעל דפנות. כתוצאה מדרוג המבנה, גובה הקטע הקרוב למחסן הוא 3.87 מ', ואילו הקטע הרחוק מהמחסן, נמוך יותר, ומגיע לגובה של 3 מ'. בנוסף, קיומן של דפנות קשיחות יוצרות מבנה עם נפח משמעותי.

לכן, האמור בע"פ 697/85 (גולדשטיין נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה לוד, פ"ד מ(4) 57, להלן: פס"ד גולדשטיין), אליו הפנה העותר, אינו תומך בעמדתו, אלא מבסס את עמדת המשיבות.
8. על-פי המבחנים שנזכרו בפס"ד גולדשטיין, די בקיומה של קביעות מסוימת, כדי שניתן יהיה לדבר על "הקמה". הכוונה המלווה את הצבת המבנה, אף היא יכולה לשמש מבחן לעניין ההקמה, ובכל מקרה, אינה האינדיקציה היחידה. גם מבחן משך הזמן בו עומד בפועל המבנה, היכול ללמד על הקביעות, אינו מבחן יחיד. המבחן הפונקציונלי, של מידת השימוש במבנה, אף הוא אינו יכול לשמש כמבחן יחיד.
בסופו של דבר, הסבירות של כלל מאפייני המבנה והקמתו, הם שייקבעו לעניין הקביעות. יישום מבחנים אלה בענייננו, מלמדים כי יש לאשר החלטת המשיבות.

בענייננו, מדובר בהקמה של מבנה שהוא מבנה קבוע. עובדת אפשרות פתיחתו לקירוי הבריכה וכינוסו חזרה, אינם משנים מאופיו, למעט אולי ההשלכה לסיווגו.
אשר על כן מדובר במתקן קבוע המחויב בהיתר, והשאלה הנוספת שיש לדון בה היא, סיווגו.

סיווג המתקן:
9. הבעייתיות לגבי המתקן חלה לגבי מספר מרכיבים:
גובה המתקן, חורג מן הגובה המותר לגבי "בניין עזר", גם אם תתקבל טענת העותר כי יש צורך במדידה פנימית. נפח המתקן בהיותו כולל גם את דפנות המשטח מחומר קשיח, החורג אף מגבולות הבריכה, וככזה בנוסף לגובהו, מצביעים על היותו מבנה עיקרי, שלגביו יש בעייתיות לגבי חריגה מקו הבניין והשטח המותר. ועוד, גם אם ניתן היה לאשר את המבנה כ"בניין עזר", הרי שלא ניתן היה לראותו כמתקן עצמאי, מאחר שהעותר כבר מיצה את כלל מתקני העזר שרשאי היה להקים.
העותר שהוא ער לקשיים אלה, מבקש לראות במבנה, "מתקן עזר" ואולם אפיוניו אינם תואמים להגדרה בתכנית.

המסקנה העולה, כפי שיפורט להלן, שלמרות יופיו של המבנה, ולמרות ההנחה הלכאורית, כי מבנה כגון זה, אין בו לגרום להפחתת ערך הנכס, ואולי אף לא לצפיפות המגורים שם, במיוחד לאור קיומה של גדר גבוהה מפרידה (ראה לעניין זה, התמונות והתרשים שהוצג על-ידי העותר על גבי קרטון), אין הוא יכול להיות מאושר במתכונתו הקיימת.
יחד עם זאת, לא הייתי שוללת אפשרות, בהנחה שתוגש בקשה מתוקנת, לאשר את המתקן, אם הגובה יופחת, באופן שלא יעבור את גובה הגדר הקיימת - כאשר ההנחה היא, שהגדר אושרה כדין - הנפח שיווצר לא יחרוג מגבולות הבריכה, או כי חלק מן הדפנות יוסר, באופן שלא יווצר חלל כלל. בהתייחס לבעיית החריגה מקו הבניין, יכול שתיפתר אם יוסרו הדפנות מצד זה של הבריכה. או יתכן גם, שניתן יהיה לראות בדפנות הפונות לשכנים "אטימה כלפי מבני הבנייה הגובלים", כנדרש על-פי התכנית, ביחס ל"בניין עזר".
תוגש בקשה מתוקנת, אזי ראוי הוא, כי הועדה תחזור ותשקול את הבקשה, כאשר היא תבדוק אם ניתן לראות במתקן כזה, כחלק מן הבריכה, שאושרה.

יש להזכיר בעניין זה, לפחות שני נושאים: המדובר הוא בניצול מרבי אפשרי של זכות הקניין על-ידי הפרט, מבחינת הוראות הדין של התכנון והבנייה, ותוך משקל יתר לזכות הפרט.
שאלות אחרות מתחום עילות הנזיקין, ראוי כי יתבררו במישור המשפט האזרחי, בין הנוגעים בדבר, ולא באמצעות רשויות התכנון והבנייה.
נושא נוסף, קירוי בריכה במקום בו אושרה בנייתה, ככלל, לאור תנאי הארץ מחייב ראיית המתקן כחלק מהקמת הבריכה ואפשרות השימוש בה בכל ימות השנה, אך במיוחד, בימי הקיץ החמים, לאור הסיכונים שיש בחשיפה לשמש.

למרות האמור, המתקן הנוכחי, לא ניתן לאשרו. להלן, אתייחס לאפשרויות השונות.

10. על המגרש הנדון חלה תוכנית ק130/. לטענת העותר מתקן קירוי הבריכה הוא בגדר של מתקן עזר, המוצב על גג מבנה העזר, ולכן אין תחולה למגבלות של פרק ט' סעיף 5 של התכנית, אלא לפרק ח' בסעיף 4 שבו.

ועדת הערר מדגישה כי על פי פרק ח' לתוכנית, "מתקן עזר" מוגדר:
"... הקמת מתקנים על הגגות, כמו דוד שמש וכד', אך בתנאי שיוסתרו על ידי סככות
מבטון טרומי או חומר דומה או על ידי מעקה גבוה על הגג".

עיון בתוכנית מורה, כי פרק ח' שכותרתו: "הבניינים וצורתם החיצונית", דן בבניין העיקרי ובמתקנים עליו, ולכן צודקות המשיבות בעמדתן. לעומת זאת פרק ט', שכותרתו "בנייני עזר", הכולל את ההגבלות שפורטו לעיל, יכול שיהיה ישים בענייננו, לאחר שינויים מסוימים במתקן.

מקובלת עלי טענת המשיבה, לפיה ההגדרה של "מתקן עזר", עליה מבקש העותר להסתמך, אינה ישימה על המתקן האמור. ניתן ללמוד זאת, בין היתר, מהדוגמאות המובאות בסעיף עצמו. יש לקבל עמדתה, כי הכוונה למתקני עזר המותקנים על גג בניין המגורים המיועד לשרת את המבנה העיקרי, מתקנים אשר מטבעם מוגבלים בצורתם ובאפיונם. מתקן קירוי הבריכה אינו נכלל ביניהם. על מתקן כזה חל פרק ט', ולגביו חלות המגבלות המפורטות בסעיף 5, ולדעתי, בשינויים מתחייבים, יתכן שניתן יהיה לאשר קירוי לבריכה, כחלק מ"בניין עזר".
לפיכך, מסקנתי היא, כי מתקן קירוי הבריכה, אינו בגדר "מתקן עזר".

11. על-פי פרק ט' לתקנון אותה תכנית, "בניין עזר" מוגדר כ"מבנה משנה הבא לשמש את המבנה העיקרי, על אותו מגרש בנייה". מבנים עזר מותרים להקמה, על-פי שיקול דעתה של הועדה המקומית, ובכפוף לתנאים המפורטים להלן:
מספרם הכולל של מבני העזר לא יעלה על שניים; הם ישמשו, כאמור, רק את הבניין העיקרי; בניין העזר יוקם במרווח הצדדי אחורי בגבולות המגרש או בצמוד לבניין העיקרי, הכל לפי גודל המגרש ושיקול דעת הועדה המקומית; גובה המבנה לא יעלה על 2.20 מ' ומבנה העזר המוקם על גבול המגרש יהיה אטום כלפי מבני הבנייה הגובלים.

לטענת ועדת הערר, המתקן איננו ממוקם על גג המחסן אלא למעשה מכסה ומקיף אותו כליל, ובנוסף, אינו משרת את מתקן הקבע כמו למשל דוד שמש, לכן טוענת ועדת הערר כי יש לדחות את ניסיונו של העותר להגדירו ככזה. מדובר במבנה, ולא במתקן עזר. בהיותו מבנה ככל מבנה עיקרי אחר, אין להקימו בסטייה מקווי הבנייה וזאת בדומה לבניית יציע.
המבנה הנדון אינו דומה גם לכיסוי בריכה ארעי אחר מסוג יתדות עם יריעות בד וכאמור גם גובהו מעיד עליו כשטח עיקרי לפי סימן ב' של התוספת השניה לתקנות ההיתר ומחייבות כאמור מגבלות של בניין לשטח העיקרי. בנוסף המבנה עצמו עשוי מחומר קשיח ואטום - זכוכית.

כשטח עזר אין להתיר הקמתו, מפני שמבנה עזר מוגדר על פי התוכנית כ- 2.5% משטח המגרש, ולכל היותר מדובר ב- 15 מ"ר, כאשר גודל הבריכה כבר חורג בהרבה מהגודל הנ"ל, ועוד במרווחים הצידיים המותרים שני מבנה עזר, חניה ומחסן, ואלה כבר הוקמו.

מגבלות גובה ושטח החלים על מבנה עזר כמו גם קווי בניין שנקבעו, נועדו להבטיח אור ואויר למגרשים שכנים, ולמנוע צפיפות ואי נוחות.

לעניין שטח הבריכה החורג מן המותר, הבהירה ועדת הערר, כי הדבר הותר מאחר שמדובר במבנה תת קרקעי שאינו יוצר כל נפח בנייה מעל מפלס הקרקע.
ועדת הערר טוענת עוד, שעצם העובדה שהמתקן נפתח במלואו, יוצר תוספת בנייה משמעותית וחריגה מקו הבניין והשטח המותר.
ועדת הערר טוענת עוד, כי משהפעילה את שיקול דעתה הסביר, תוך שלקחה בחשבון את כלל השיקולים, ללא שיקולים זרים, ומשניתנה החלטתה במתחם הסבירות, לא יתערב ביהמ"ש.

12. העותר לעומת זאת, הפנה לסעיף 2.01 לתוספת השניה, חלק ב' של תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל1970- (להלן: תקנות ההיתר), שם הוגדר "גובה" כ"המרחק האנכי בין המפלס העליון של רצפה לבין המפלס התחתון של תקרה או תקרת משנה באותו חלל;".
מדידה כזו של המתקן, הייתה מביאה לתוצאה לפיה, הגובה הוא 2.4 מ'. ואולם, גם מדידה כזו - ואין בדעתי להתייחס לטענה זו, שלא הושמעה במהלך הדיון ולא נבחנה על-ידי הצדדים - חורגת מגובה המותר.

13. בהתייחס למתקן הקיים ותוך השוואה לפסק-הדין בעניין זקן (ראה בג"צ 3301/90 זקן נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, ירושלים ואח', פ"ד מו(4) 675, להלן: פס"ד זקן), יש לומר, כי המתקן הוא בגדר של "בנייה החורגת מן התוכנית", וככזה לא ניתן להוציא בגינו היתר. על פי התוכנית על קו הבניין להיות במרוחק 3 מ' לפחות מקו גבול המגרש. עוד נקבע שם באותה תוכנית ש"קווי בניין לבנייה תת קרקעית יותרו בקו אפס בגבולות המגרשים בתנאי ששום חלק לא יבלוט מעל מפלס פני הקרקע הטבעית או הסופית". לפיכך נקבע שם שכל בנייה עילית, חייבת להיות בקו בניין המרוחק 3 מ' לפחות מגבול המגרש. עד לקצה גבול המגרש נותרת בנייה תת קרקעית בלבד. בנייה אשר שום חלק שלה לא יבלוט מעל מפלס פני הקרקע הטבעית או הסופית.
עוד נקבע שם שתוספת בנייה המגיעה עד קצה גבול המגרש, ולגובה של מספר מ' מעל פני הקרקע, סותרת על פניה את התוכנית, במקרה כזה מדובר גם בסטייה ניכרת מהתוכנית, שבאותה עת הועדה המקומית גם לא הייתה מוסמכת לדון בה (ראה פס"ד זקן, שם, עמ' 680).
לפיכך, ברגע שהמבנה המדובר הוא בניין, הרי שחלה לגביו ההגבלה של גבול קו הבניין.
בהשוואה בענייננו, יש לומר, כי במתכונת הקיימת לא ניתן לאשר את המבנה. ואולם, כפי שהערתי, אם תוגש בקשה מתוקנת, ראוי הוא, כי הועדה תחזור ותבדוק, אם ניתן לראות במתקן על-פי בקשה מתוקנת, חלק מהבריכה כ"בניין עזר".

14. משאושרה הבריכה, ולמעט נושא הגובה שאותו יש להסדיר, ומאחר שעל פי התמונות מצויה גם גדר מפרידה אטומה בין המקום בו נמצאים מבני העזר הקיימים (הבריכה והמחסן) נראה לכאורה שהתנאים הנוספים והנימוקים שהם הבסיס להקניית התנאים, אינם מתחייבים.
מבחינת הצפיפות, הצפיפות בין המגרשים השונים אם קיימת צפיפות, אינה באה לידי ביטוי דווקא על ידי המתקן הנוסף, ואם יורד גובהו לגובה המקסימלי של הגדר, ואם תוסר דפנה או דפנות של הבריכה, הרי שיהיה גם נטרול תפיסת נפח השטח. קיומו של המתקן מאחורי הגדר הקיימת, אינו מהווה גם גורם ליצירת מחסום אויר.

בהנחה שמתקן קירוי הבריכה אינו יוצר שטח על פני הבריכה, שהוא מעבר לשטח הנדרש לצורך יציאה מן הבריכה וכניסה אליה, הרי שלמרות שמדובר בתפיסת נפח, כל זמן שהשימוש הוא לצורך בריכה, יש מקום לשקול אם ניתן לראות בהקמתו, כחלק ממבנה העזר של הבריכה, ולא מבנה עצמאי נוסף.

הבריכה היא מבנה עזר למבנה העיקרי, עובדה זו למעשה נקבעה על ידי הועדה משהחליטה על מתן ההיתר. קיומו של מתקן קירוי בריכה, אפילו הוא איננו סטנדרטי, ואם יוסרו חלק מן הדפנות גם לא יהיה בבחינת מתקן התופס נפח, אין לראות בו מבנה עצמאי.

למרות ההערות שפורטו לעיל, כפי שהובהר, במתכונת הקיימת, לא ניתן לאשר המתקן, גם אם יסווג כ"בניין עזר".

הוצאות:
15. לאור התוצאה אליה הגעתי, ולמרות האפשרות לדיון נוסף בבקשה מתוקנת, אם תוגש, יש לחייב את העותר בהוצאות משפט.
לעניין גובה ההוצאות, יש לקחת בחשבון, כפי שהעירה ב"כ הועדה המקומית, כי לא פורטו כל הנסיבות שראוי היה כי יובאו לידיעת ביהמ"ש. עובדת הרשעת העותר בפלילים וההליכים שהיו נגד העותר בגין בנייה זו, לא הובאה לידיעת ביהמ"ש באמצעות העותר. על דרך הזהירות יש להזכיר, שאמנם עובדת הרשעתו בבנייה ללא היתר, נזכרת בהחלטת ועדת ערר, שצורפה כנספח לעתירה (נספח ב'), אולם אין די בכך, כדי למלא אחר עקרון ההגינות בהליך בכלל, ובהליך מינהלי, בפרט.
חזרתי והדגשתי, שנושא הגילוי המלא, מחייב דווקא לאור העובדה שנושאים כגון אלה הועברו לדיון בפני
בימ"ש זה.
התוצאה:
16. אשר על כן, העתירה נדחית. העותר ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ש"ח לכל אחת מן המשיבות, בצירוף מע"מ כחוק.
יוחלט על מתן היתר, בבקשה המתוקנת לכשתוגש, אם תוגש, יעוכב מתן ההיתר, כדי לאפשר פניה לערכאות של ד"ר מרוז מגיש ההתנגדות, וכן יומצא עותק מההחלטה לשכנים האחרים, במידת הצורך.

המזכירות תודיע לב"כ העותר על קיומו של מוצג הקרטון, כדי שיבוא לקבלו לחזקתו, תוך 14 ימים ממועד המצאת ההודעה. לא יתייצב העותר או מי מטעמו לקבלת המוצג לחזקתו, תוך המועד הנקוב לעיל, תהא רשאית המזכירות להשמיד מוצג זה. בגין גודלו, לא ניתן לשמרו, מעבר למועד הנ"ל.
ניתן היום ו' באלול תשס"ב, 14 באוגוסט 2002 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
ש' וסרקרוג
, שופטת

/ d00046402w.1
9
9
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בחיפה
בשבתו כבימ"ש לעניינים מינהלים
עתמ 000464/02

בפני

כב' השופטת ש' וסרקרוג








עתמ בית משפט מחוזי 000464/02 אדוארד זינגר נ' ועדת ערר מחוזית - מחוז חיפה, הועדה המקומית לתכנון ובניה - קריות (פורסם ב-ֽ 14/08/2002)