פסקי דין על עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ | פסקי דין על שרונה בן דוד | פסקי דין על משה בן דוד |

13923/02 א     26/02/2006




א 13923/02 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' שרונה בן דוד, משה בן דוד




בעניין:

1



בתי המשפט




בית משפט השלום חיפה
א
013923/02


בפני
:
כב' השופטת ת.שרון-נתנאל
תאריך:
26/02/2006




בעניין
:
עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

התובעת


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד קלנטריה איגור



נ
ג
ד


1. שרונה בן דוד

2. משה בן דוד


הנתבעים


ע"י ב"כ עו"ד
1 . עו"ד וייס זאב

2 . עו"ד ימין מוטי


פסק דין

1.
בפני
תביעה לסילוק ידם של הנתבעים (אח ואחות) מדירה המצויה ברח' הגאון 19/2 בפרדס חנה
(להלן: "הדירה"), ולחיובם בתשלום דמי שכירות ראויים, מיום פטירת אביהם של הנתבעים ועד ליום 9.7.02 (סמוך לפני הגשת תביעה זו), בסך של 24,475.27 ₪.

במהלך הדיונים בתיק זה עזבה הנתבעת את הדירה, ולפיכך ניתן נגדה פסק פינוי עוד ביום 30.3.04. הנתבעת לא הגישה תצהיר, ולא התייצבה לישיבת ההוכחות, אשר היתה קבועה ליום 18.9.05. בסיכומיה מבקשת התובעת לחייב גם את הנתבעת בתשלום דמי השכירות הראויים, כפי שנתבעו בתביעה.

אין חולק שאביו של התובע התגורר בדירה בזכות, על פי הסכמי שכירות בלתי מוגנת, אשר נחתמו בינו לבין התובעת. הנתבע טוען
שהוא התגורר בדירה ביחד עם אביו המנוח, במשך 3 שנים ברציפות, לפני מות האב, ולפיכך הוא רכש זכויות בדירה מכח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק הדיור").

2.
לאור כך שהנתבע לא שילם דבר עבור מגוריו בדירה, הוריתי בהחלטתי מיום 30.11.03, בהסכמת הנתבע, כי הנתבע יפקיד בקופת ביהמ"ש סך של 400 ₪ מדי חודש, החל מיום 10.12.03.
אין חולק שאמו של הנתבע נפטרה לפני אביו של הנתבע (להלן: "האב"), וכי האב התגורר בדירה עד שהלך לעולמו, ביום 26.9.00.

3.
המחלוקת בענייננו הינה עובדתית: האם הנתבע ממלא אחר הגדרת "דייר ממשיך" אשר בחוק הדיור, דהיינו - האם התגורר הנתבע בדירה, ביחד עם האב, ברציפות, במשך שלוש
השנים האחרונות, עובר לפטירת האב.

שלוש השנים, לגביהן יש לבחון האם התגורר הנתבע בדירה מתחילות ביום 26.9.97 ומסתיימות ביום 26.9.00 (להלן: "התקופה הרלבנטית").

אין חולק שעד להחלטתי
הנ"ל, מיום 30.11.03, לא שילם הנתבע כל דמי שכירות לתובעת בגין מגוריו הנטענים בדירה, בטרם נפטר האב, ואף לא שילם דבר לאחר פטירתו.

יצויין כי ועדה מרחבית של התובעת דנה ביום 4.6.02, בעניינו של הנתבע, וקבעה כי אין הוא זכאי לזכויות בדירה.
עוד יצויין, כי תחילה הגישה הנתבעת בקשה להכיר בה כזכאית למגורים בדירה. בקשתה נדחתה ע"י הועדה המרחבית, לאור העדר מגורים בדירה בתקופה הרלבנטית, תוך שהתאפשר לנתבעת לפנות בערר לועדה העליונה במשרד הבינוי והשיכון. כן צויין כי היא חייבת בדמי שימוש ראויים, אולם נראה כי לא הוגש ערר ודמי שימוש לא שולמו.

4.
אין חולק שהנטל להוכיח מגורים בדירה ברציפות, בכל התקופה הרלבנטית, מוטל על הטוען זאת, דהיינו – על הנתבע.

התובעת העידה חוקר הפרטי, מר לצרס דוד (להלן: "לצרס"), אשר ביקר בדירה ביום 28.2.02
וערך על כך דוח (ת/3). לצרס העיד, כי בעת ביקורו בדירה מצא שם את הנתבע, וכי הנתבע הוא אשר מסר לו את הדברים הרשומים בדוח שערך, לפיהם, עד לגירושיו, בשנת 1984, הוא גר בדירה אחרת, השייכת לעמידר, הנמצאת במרכז קליטה 217 בפרדס חנה, עם גרושיו, שאירעו בתאריך 19.7.94, חזר להתגורר בדירה [דבר העולה בקנה אחד עם דוח המעגל משנת 1995 (נ/1) אליו אתייחס להלן]. לאחר מכן, בשנת 1988 רכש דירה, אותה מכר בשנת 1992.
אומר מיד, כי אינני מיחסת משקל של ממש לעדותו ולדוח אשר נערך על ידו, למעט הדברים אשר נאמרו לו ע"י הנתבע עצמו, שכן מדובר בעדויות שמיעה.

5.
עוד העידה התובעת את מר אסף זכריה (להלן: "זכריה"), המשמש כרכז בכיר אצלה, לגבי "ביקורי מעגל" שערך בדירה. לדבריו, לאחר פטירת האב גרה הנתבעת בדירה, ולכן הוציא העד לנתבעת, ביום 2.10.00, מכתב סילוק יד.
לתצהירו צורפו דוחות מתאריכים 9.6.97, 14.9.98,
ובכולם רשום שהאב (החתום על הדוחות) מתגורר בדירה בגפו. ביום 15.12.99, 26.1.00, נערכו ביקורים נוספים בדירה ובביקורים אלה נמצאה הנתבעת בדירה. בדוחות, עליהם חתומה הנתבעת, נרשם שבדירה מתגורר האב בלבד.

ב"כ הנתבעים טוען שתצהירו של זכריה הוא תצהיר שקרי, שכן נאמר בו שבביקוריו בדירה, לפני פטירת האב, מצא שהמנוח התגורר בגפו בדירה, בעוד שהנתבעת היתה בדירה ואף חתמה על הדוחות.
עיון בדוחות מצביע כי טעות בידי ב"כ הנתבעים. אמנם, הנתבעת חתומה על הדוחות, אולם בגוף הדוחות היא איננה רשומה כמי שמתגוררת בדירה, ולכן לא ניתן על סמך כך לאמר שעדותו של זכריה הינה שקרית. יכול אדם לשהות בדירה לביקור, מבלי שיתגורר בה, וביקור בת את אביה החולה הינו דבר טבעי ורגיל.
אילו היתה הנתבעת גרה בדירה, מן הסתם היא
היתה נרשמת בדוחות כמי שגרה בדירה (במקום המיועד לכך), ממש כפי שהנתבע נרשם כמי שמתגורר בדירה ביחד עם האב, בדוח נ/1 (אליו אתייחס להלן), וכפי שגם נרשם, בדוח מאוחר יותר, מיום 10.1.01, שאף הוא נערך ע"י זכריה, שהנתבעת גרה בדירה ביחד עם בנה. לא הונחה כל תשתית לקביעה כי הרישום בדוחות, אשר נערך ע"י זכריה, בהם נרשם רק האב כמי שמתגורר בדירה, הינו רישום כוזב.

הנתבעת בחרה שלא להגיש תצהיר ולא להעיד, ואף הנתבע לא טרח להביאה למתן עדות מטעמו. אי מתן הסבר מפי הנתבעת, מדוע חתמה על הדוחות ללא שצויין בהם כי גם היא גרה בדירה, פועל לרעת הנתבעים.

זאת ועוד - בדוח שנערך ביום 10.1.01 (מספר חודשים לאחר פטירת האב), אשר גם עליו חתומה הנתבעת, נרשם שהנתבעת מתגוררת בדירה ביחד עם בנה, והנתבע לא נזכר כלל כמי שמתגורר בדירה.
דוח זה סותר גם את האמור בסעיף 19 לתצהירו של התובע, לפיו, לאחר פטירת האב עזבה הנתבעת את הדירה וליאנה עברה לגור עמו בדירה.

6.
בחקירתו הנגדית של זכריה התברר, כי קיים דוח מעגל מיום 8.3.95 (נ/1), לפיו הנתבע (שהינו גרוש), גר בדירה, ביחד עם בנו. זכריה העיד שהאב אמר לו שבנו בא לסעוד אותו, אולם אין בכך כדי להסביר מדוע, אם כך, רשם זכריה את הנתבע ובנו במקום המיועד לרישום מי שמתגוררים עם בעל הזכות. לא אוכל, איפוא, לקבל את הסברו של זכריה לרישום זה, ויש לקבוע, על פי הרישום, כי באותו זמן אכן גר הנתבע בדירה ביחד עם בנו.

יחד עם זאת, אין הדוח מתייחס לתקופה הרלבנטית (אלא למועד החל שנתיים וחצי לפני תחילת התקופה הרלבנטית), ולכן אין בו כדי לעזור לנתבע. יצויין כי מדובר בתקופה קצרה
לאחר שהנתבע הכיר את ליאנה ועוד טרם נולד בנם המשותף, כך שסביר שבזמן זה התגורר הנתבע עם אביו. עם זאת, אין במגורים בתקופה זו כדי להוכיח שהוא המשיך להתגורר בדירה גם לאחר מכן, בכל התקופה הרלבנטית.

7.
העד היחיד אשר הביא הנתבע מטעמו, הוא מר אפרים מעודה (להלן: "מעודה"), אשר טען כי בביקוריו בדירה בין השנים 1997 ו- 2000, הוא ראה שהנתבע מתגורר
בה.
לא אוכל לסמוך על עדותו של מעודה. ראשית יצויין, כי הוא הצהיר בתצהירו שהוא היה "מנהל
עמידר" משנת 1975 ועד שנת 1994, אולם בעדותו (ואף בעדותו של זכריה) הוברר כי הוא היה "מנהלן", תפקיד שהיום נקרא "רכז". מעודה "הסביר" שהיו לו הרבה סמכויות, "כמו שיש היום למנהל סניף".
אומר כי אמינותו של העד מוטלת בספק הן בשל האופן בו הציג את תפקידו, הן בשל כך שהוברר שהוא פוטר מעבודתו אצל התובעת על רקע חשדות למעילה והן בשל כך שהוברר שהוא היה חבר טוב של האב, אשר עזר לו בבעיות שונות. אולם, הסיבה העיקרית לכך שלא ניתן לקבל את עדותו ושאין בה כדי לעזור לנתבע היא, קיומן של סתירות מהותיות לגבי התקופות הנזכרות בתצהירו של מעודה לבין עדותו, והעובדה שהוא "לא דייק" בהתייחסותו באשר לתקופות בהן מדובר.

בתצהירו טען מעודה שהוא ביקר בדירה במסגרת עבודתו, בשנים 1997 – 2000, וראה את הנתבע מתגורר בה, דבר הסותר את העובדה (שאין עליה מחלוקת), לפיה הוא עזב את העבודה אצל התובעת עוד בשנת 1994 (כשלוש שנים לפני התקופה הרלבנטית). בעדותו אמר מעודה תחילה (סוף עמ' 17 לפרוטוקול), שכאשר האב היה חולה הוא היה מבקר אותו פעם בשבוע, במסגרת תפקידו. כאשר עומת
מעודה עם עדותו של נציג עמידר לגבי שנים 1997 – 2000, בהן לא עבד מעודה אצל התובעת, אמר מעודה שהוא ביקר אצל האב, בתקופה זו, כחבר.
זאת ועוד – בעדותו לא אמר מעודה, במפורש, שהוא ראה שהנתבע מתגורר בדירה, אלא אמר שכאשר הוא היה בא לבקר בדירה הוא היה "רואה שם" את הנתבע. אין בכך כדי להעיד דווקא על מגורים בדירה ויכול שהנתבע בא לבקר את אביו.

לפיכך, לא רק שלא אוכל לסמוך על דבריו של מעודה, אשר ניכר היה כי כל מעייניו הינם לעזור לנתבע, אלא שאין בעדותו כדי לבסס מגורים של התובע בדירה, בתקופה הרלבנטית.

8.
הנתבע לא הביא עדים אשר יסתרו את עדויות התביעה. הנתבע אמנם הגיש תצהירים הנחזים להיות תצהירי אשתו ושכנים, אולם איש מהם לא התייצב לישיבת ההוכחות, ולא הוכח, כלל, שהם זומנו להעיד.

הנתבע צירף מסמכים המעידים על קשר שלו לדירה בשנת 1989 (רכישת מכשיר וידיאו והתקנת קו טלפון על שמו), ובשנת
1993 (דוח תשלום קנס ומסמכים נלווים), אולם אין מדובר בתקופה הרלבנטית, ולמעשה – אין חולק שהנתבע אמנם התגורר בדירה בשנים אלו, כפי שעולה גם מהדוח של לצרס.

9.
המסמכים היחידים המתייחסים לתקופה הרלבנטית, הם מסמכים רפואיים הנוגעים לבדיקת הנתבע בחדר מיון ביום 27.4.98. בתעודת חדר המיון, ובמסמכים רפואיים נוספים של בדיקות הנתבע נרשמה כתובת הדירה.
אין די בכך על מנת לסתור את דוחות המעגל, ולהוכיח מגוריו של הנתבע בדירה בכל התקופה הרלבנטית.
הנתבע נשוי, כיום לליאנה, אותה הכיר בשנת 1994 (שלוש שנים לפני פטירת האב). ליאנה גרה בתקופה הרלבנטית בדירה שכורה בנתניה, וביום 28.5.99 (כשנה לאחר הביקור הנ"ל בחדר המיון), נולד לנתבע ולליאנה בן.
למרות זאת, ולמרות מגורי ליאנה ובנו של הנתבע בדירה שכורה בנתניה, טוען הנתבע כי כל אותה תקופה הוא גר בדירה בפרדס חנה, ביחד עם אביו.
מעבר לדבריו (אשר אינם סבירים בעיני, ואשר סותרים את דוחות המעגל, כמפורט לעיל), לא הובאה על ידו כל ראיה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכח שהנתבעים, או
מי מהם, התגורר בדירה במשך שלוש שנים ברציפות לפני פטירת האב, ולפיכך אין למי מהנתבעים זכויות בדירה על פי חוק הדיור.

9.
אכן, על פי הדוח הסוציאלי (נ/3) נראה כי מצבו של הנתבע קשה, אולם אין במצבו זה, כשלעצמו, כדי להקנות לו זכויות בדירה דנן.
בידי ביהמ"ש לא מצויים הנתונים והאמצעים לקבוע האם זכאי הנתבע לדיור ציבורי, יותר מאשר אחרים הממתינים להסדרת דיור כזה. תפקיד זה מסור בידי הרשויות, אליהם רשאים הנתבע ו/או אשתו לפנות, כפי שרשאי כל אזרח אשר מצבו מצדיק עזרה, ואם יושבו פניהם ריקם, שלא כדין, יוכלו לפנות לערכאות המתאימות.

10.
התובעת הגישה דוח שמאי וכן תצהיר מטעם הגב' יפה אוחנה, באשר לדמי השימוש הראויים. העדה נחקרה על תצהירה, אשר לא נסתר ולא הוגשה חוו"ד שמאית מטעם הנתבעים.


לפיכך, יש לחייב את הנתבעים בתשלום דמי השימוש הראויים, כנדרש בתביעה.

11.
לאור כל האמור לעיל, ניתן בזה צו פינוי, המחייב את הנתבע לפנות את הדירה.

עם זאת, לאור האמור בדוח הסוציאלי, אדחה את ביצוע הצו למשך 6 חודשים מהיום, על מנת לאפשר לנתבע ואשתו ליאנה למצות את זכויותיהם לקבלת סיוע בדיור, על פי כל דין.


אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת את דמי השימוש הראויים, הנתבעים בתביעה, דהיינו -
סך של 24,475 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 9.7.02 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף לכך ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך
2,500 ₪, נכון להיום.

הסכום המצטבר, אשר הופקד ע"י הנתבע בקופת ביהמ"ש, על פי החלטתי מיום 30.11.03, יועבר לתובעת על חשבון דמי השימוש, שנפסקו לעיל.


מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לצדדים

.

ניתן היום כ"ח בשבט, תשס"ו (26 בפברואר 2006), בלשכתי, בהעדר הצדדים.



ת. שרון-נתנאל, שופטת










א בית משפט שלום 13923/02 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' שרונה בן דוד, משה בן דוד (פורסם ב-ֽ 26/02/2006)