פסקי דין על עמותת "מבוי סתום" | פסקי דין על הרב דוד ביגמן | פסקי דין על ראש ישיבת הקיבוץ הדתי | פסקי דין על מעלה גלבוע | פסקי דין על הרב שמואל ריינר | פסקי דין על ראש ישיבת הקיבוץ הדתי | פסקי דין על מעלה גלבוע ואח' | פסקי דין על הוועדה למינוי דיינים | פסקי דין על שר המשפטים | פסקי דין על פרופ' דניאל פרידמן | פסקי דין על יו"ר הוועדה | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה ואח' |

8756/07 בג"צ     03/06/2008




בג"צ 8756/07 עמותת "מבוי סתום", הרב דוד ביגמן, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי, מעלה גלבוע, הרב שמואל ריינר, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי, מעלה גלבוע ואח' נ' הוועדה למינוי דיינים, שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, יו"ר הוועדה, היועץ המשפטי לממשלה ואח'






בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 8756/07

בפני
:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרים:
1. עמותת "מבוי סתום"
2. הרב דוד ביגמן
, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי

, מעלה גלבוע
3. הרב שמואל ריינר
, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי

, מעלה גלבוע
4. הרב יהודה גלעד, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי

, מעלה גלבוע
5. נעמ"ת, תנועת נשים עובדות ומתנדבות

6. שדולת הנשים בישראל

7. עמותת "מרכז צדק לנשים"

8. נאמני תורה ועבודה

9. י"ב בחשון, ע.ר. 580463933

10. קולך-פורום נשים דתיות


נ ג ד

המשיבים:
1. הוועדה למינוי דיינים
2. שר המשפטים
, פרופ' דניאל פרידמן
, יו"ר הוועדה
3. היועץ המשפטי לממשלה

4. הרב דניאל אדרי

5. הרב בנימין אטיאס

6. הרב ישי בוכריס

7. הרב צבי בירנבאום

8. הרב משה בצרי

9. הרב יצחק הדאיה

10. הרב אריאל ינאי

11. הרב זבדיה כהן

12. הרב לוז ציון

13. הרב פרדס שניאור

14. הרב קאהן מאיר

15. הרב יוסף רבינוביץ

16. הרב מרדכי רלב"ג

17. הרב שלמה שטסמן

18. הרב דוד שני

19. הרב אושינסקי יצחק

20. הרב אמסלם משה

21. הרב יוסף יגודה

22. הרב אברהם מייזליש

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד אביעד הכהן; עו"ד ישעיהו אברהם

עו"ד בתיה כהנא דרור
; עו"ד גלי עציון


בשם המשיבים 3-1:
עו"ד שרון רוטשנקר

בשם המשיבים 22-4:
עו"ד אלי זהר
; עו"ד אלעד ברדוגו
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה
:

1. זוהי עתירה כנגד החלטת הוועדה למינוי דיינים
מיום 24.9.07 (להלן - ועדת המינויים), בה המליצה הוועדה לנשיא המדינה על מינויים של 19 דיינים לבתי הדין הרבניים. ביום 18.10.07 הוגשה העתירה לביטול מינויים של דיינים אלה לבית משפט זה בטענה כי נפל פסול בהחלטת ועדת המינויים על מינויים. ביום 29.10.07 נועד טקס ההשבעה של דיינים אלה במשכן נשיא המדינה. ביום 25.10.07, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את העתירה, וקבענו כי בשל דחיפות הענין, ונוכח המועד שנקבע להשבעה, יינתנו נימוקינו במועד מאוחר יותר.

להלן נביא את נימוקינו לדחיית העתירה.

העובדות וההליכים

2. מזה מספר שנים קיים מחסור הולך וגובר במספר הדיינים המכהנים בבתי הדין הרבניים האזוריים בישראל. מועד ההשבעה האחרון של דיינים לכהונה התקיים בשנת 2002. ערב החלטת ועדת המינויים, נשוא הליך זה, עמד החסר באיוש משרות הדיינים על 20% ממספר התקנים שהוקצו למשרות אלה. עובדה זו פגעה פגיעה קשה בתיפקוד בתי הדין הרבניים, ובשירות השיפוטי הניתן לציבור המתדיינים. במרוצת השנים שחלפו מאז, ובפרט מאז שנת 2004, שב והתעורר צורך מיוחד באיוש התקנים החסרים לכהונת דיינים. ועדת המינויים התכנסה מספר פעמים, בראשותם של שרים שונים, אולם לא עלה בידה להשלים את מלאכת המינויים. זאת, בין היתר, בשל שקילות בין עמדותיהם השונות של חברי הוועדה.

3. ביום 18.3.2007 התכנסה ועדת המינויים, והחליטה להמליץ על מינויים של 15 דיינים לכהונה בבתי הדין הרבניים האזוריים. כנגד החלטה זו הוגשו מספר עתירות לבית משפט זה (בג"ץ 2860/07, בג"ץ 2861/07, בג"ץ 2979/07 ובג"ץ 3059/07).

4. בתגובה לעתירות אלה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט ביום 8.5.07, כי "בשל תקלה, כתב ההסמכה לדיינות של 14 מתוך 15 הדיינים שנבחרו על ידי הוועדה למינוי דיינים
לא היה בתוקף". היועץ הוסיף, כי בשל כך, "ובשל פגמים שנפלו גם בהליכי ועדות המשנה והצגת תוצריהן בוועדה, וממילא גם בהחלטת הוועדה, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא, כי יש לשוב ולקיים מחדש את ההליכים בוועדה המשנה ובמליאת הוועדה, ביחס לכלל המועמדים, בהתאם להליכים הקבועים בכללי הוועדה". היועץ המשפטי ביקש להבהיר, כי לאור המחסור החריף בדיינים מכהנים במערכת בתי הדין הרבניים, יפעל שר המשפטים
, על דעת נשיא בית הדין הרבני הגדול, לקיום הליכים חוזרים לבחירת דיינים, וזאת במהירות האפשרית. כן הבהיר, כי אין לראות בעמדה זו משום הסכמה ליתר הטענות שהועלו בעתירות. על יסוד הודעה זו, הורה בית משפט זה ביום 8.6.2007 על מחיקת העתירות לבג"צ, תוך שמירת זכות העותרות לשוב ולפנות לבית המשפט בתום ההליך החדש, באם יעלה צורך בכך.

5. בהמשך לכך, ביום 15.5.2007, חידשה ועדת המינויים את פעולתה, והחליטה על מינוי ועדת משנה על-פי סעיף 3 לכללי מינוי דיינים (סדרי העבודה של הוועדה למינוי דיינים
), התשנ"ח-1997 (להלן - הכללים). במשך כשלושה חודשים, נתכנסה הוועדה מספר פעמים בכל שבוע, לצורך ראיון של כ-200 מועמדים לדיינות. במסגרת פעולתה זו, רשמה ועדת המשנה מסמכי פרוטוקול, וערכה חוות דעת מסכמות לגבי כל אחד מהמועמדים. בשיקוליה לגבי המועמדים, היא נדרשה, בין היתר, לקריטריונים הקבועים בסעיף 16 לכללי הוועדה, העוסקים בתיאור תכונות ומאפיינים עיקריים, הנדרשים ממועמד לכהונת דיין. בחודש אוגוסט 2007 העבירה ועדת המשנה למזכיר מליאת הוועדה את המלצותיה לגבי 43 מועמדים מכלל 200 המועמדים שרואיינו לכהונה (להלן - המועמדים המומלצים). ביום 5.8.2007 פורסמו שמות המועמדים המומלצים ברשומות, כנדרש על-פי סעיף 10א(א) לכללים, על מנת לאפשר לכל המעוניין בפרק זמן של 21 יום, להגיש את השגתו על מינוי המועמד (סעיף 10א(ב) לכללים).

6. בחלוף התקופה להגשת ההתנגדויות, התכנסה מליאת ועדת המינויים בשני מושבים, ביום 29.8.07 וביום 24.9.07, לדון ולהכריע על איוש כהונות הדיינים מתוך רשימת המועמדים המומלצים, בהתאם לסעיף 5 לחוק הדיינים, תשט"ו-1955 (להלן - חוק הדיינים). בפני
חברי הוועדה הונחה מלוא התשתית העובדתית, לרבות שאלונים שמולאו על-ידי המועמדים המומלצים על נספחיהם, פרוטוקולים מלאים של ועדת המשנה, התנגדויות שהגיעו מהציבור למועמדות מועמד זה או אחר, ותשובות המועמדים שניתנו להן. פרוטוקול דיוני ועדת המינויים מצביע על דיון ממצה ומפורט שערכה הוועדה בשאלת התאמתם של המועמדים המומלצים למינוי. כמו כן, נדונה בוועדה שאלת הצורך בהצגת ציוני בחינות ההסמכה שעברו המועמדים, וכן נתבקשה התייחסות לשאלות של קרבה משפחתית של מועמד מומלץ זה או אחר לדיין מכהן, או לאישיות פוליטית, והיחס בין נתון זה לבין נתוני התאמתו הכלליים של המועמד למשרה. כעולה מעמדת המדינה, הדיון בוועדת המינויים התנהל בהתאם לסעיף 7 לכללים. המועמד המומלץ הוצג תחילה על-ידי שר המשפטים
, ונציג ועדת המשנה הציג בפני
חברי הוועדה את חוות דעתה של ועדת המשנה, והסביר את תוכנה, תוך התייחסות, במקרים מסוימים, לציון הסופי שניתן על-ידה למועמד. בהמשך, ניתנה הזדמנות ליתר חברי ועדת המינויים להשמיע את עמדתם ביחס למועמד, תוך התייחסות, בין היתר, לשיקולים הרלבנטיים למינוי על-פי סעיף 16 לכללים. מזכיר הוועדה התבקש להתייחס לשאלה אם הוגשו התנגדויות כלשהן למינוי המועמד, ומה תשובת המועמד שניתנה לכך. בתום דיוני הוועדה, פירט הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב שלמה עמאר, את רשימת המומלצים על-ידו, והטעמים להמלצותיו. בתום הדיונים, התקיימה הצבעה חשאית, ונבחרו 19 מומלצים לכהונת דיינים בבתי הדין הרבניים האזוריים. אף כי בדרך כלל היתה הסכמה רחבה לגבי המועמדים המומלצים, לא בכל המקרים נתקבל המינוי פה אחד.

7. במהלך חידוש עבודתה של ועדת המינויים, פנו העותרים ליועץ המשפטי לממשלה, וביקשוהו להבטיח כי תהיה הקפדה מיוחדת על קיום הכללים בהליכי מינוי הדיינים, לנוכח חששם כי גם ההליך החדש עלול להתנהל באורח פגום. לאחר שוועדת המינויים החליטה על מינוי ועדת משנה אחת, פנו העותרים בשנית ליועץ המשפטי לממשלה, וביקשו כי יורה לוועדת המינויים לחזור בה מהחלטה זו, שהיתה לדעתם פסולה. במסגרת פנייה זו, ביקשו העותרים מהיועץ המשפטי לממשלה כי יפעל להבטיח כי המלצות ועדת המשנה תתקבלנה על-פי כל הקריטריונים הקבועים בדין בעניין בחירת הדיינים, ותוך מתן המשקלות הראויים לכל אחד מהם. כך למשל, ביקשו כי יינתן משקל יתר לקריטריונים אובייקטיביים (כגון השכלה קודמת, ותק וניסיון) בהשוואה לקריטריונים סובייקטיביים עמומים, לטענתם (כגון מזג שיפוטי).

8. עוד עולה מן העתירה, כי נעשתה פנייה נוספת לוועדת המינויים על-ידי נציגת לשכת עורכי הדין בוועדה, עו"ד שרון שנהב, אשר ביקשה כי, כחלק מהמידע הכלול בתיקו של כל אחד מהמועמדים המומלצים, יימסרו לחברי ועדת המשנה ציוני בחינות הגמר לדיינות של כל אחד מהם. בישיבת ועדת המינויים ביום 19.8.07, חזרה עו"ד שנהב על דרישה זו בפני
הרבנים הראשיים. בתגובה לבקשה זו היא נענתה, כי לא ידוע היכן הציונים, וכי במסגרת הראיונות למועמדים שערכה ועדת המשנה, הצהיר כל מועמד, על-פי מיטב זכרונו, על ציון הגמר שניתן לו, ונתון זה שוקלל בין יתר הנתונים הרלבנטיים למועמד.

9. ביום 25.10.07 קיימנו, כאמור, דיון בעתירה. במהלך הדיון, הביעו הצדדים את הסכמתם להעברת הפרוטוקולים של דיוני ועדת המינויים לעיוננו במעמד צד אחד, וכך נעשה. לאחר שעיינו בתוכן העתירה, ובתגובות המשיבים, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל-פה, ועיינו במעמד צד אחד בפרוטוקולים של ישיבות הוועדה למינוי דיינים
, החלטנו על דחיית העתירה.

טענות העותרים

10. העותרים הם עותרים ציבוריים. העותרת 1 היא עמותה הפועלת בעניינן של מסורבות גט ועגונות בישראל. העותרים 2-4 הם ראשי ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע
. העותרות 5-7 ו-10 הן עמותות הפועלות, בעיקרן, למען זכויות נשים ולקידום מעמד האישה בישראל. העותרת 8 היא תנועה ציונית דתית הפועלת, כהגדרתה, לקידום ערכי יהדות ליברלית, ציונית ומוסרית. העותרת 9 הינה עמותה המבקשת לקדם מוסדות וארגונים ציוניים-דתיים הדוגלים בחינוך לפתיחות ולסובלנות, בשמירה על החוק, ובכיבוד מוסדות המדינה וסמליה.

11. בעתירתם, משיגים העותרים על חוקיות הליך בחירת המועמדים בכללותו, ואינם טוענים כנגד בחירתו של דיין זה או אחר. טענתם המרכזית היא, בתמצית, כי הדיינים נבחרו לא על-פי כישוריהם, כי אם על-פי קשריהם עם מפלגות פוליטיות שנציגיהן משמשים כחברים בוועדה, ועל-פי קרבתם לרבנים מסוימים, ובפרט למנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס, הרב עובדיה יוסף, ולמנהיגה הרוחני של יהדות התורה, הרב יוסף שלום אלישיב. העותרים טוענים כי הליך הבחירה המחודש שהתנהל בוועדת המינויים ובוועדת המשנה, היה הליך למראית עין, כאשר בפועל, בין הגופים המיוצגים בוועדה, נערכו הסכמים אשר הבטיחו מראש את בחירתם מחדש של 15 המועמדים שנבחרו בהליך הבחירה הראשון, ואשר בחירתם נפסלה בעקבות העתירות הקודמות לבית משפט זה, בצירוף 4 מועמדים נוספים. העותרים מציינים, כי ככל הידוע להם, המועמדים שנבחרו מקובלים על נציגי לשכת עורכי הדין ונציגי המפד"ל בוועדה, אשר התנגדו למינוי חמישה-עשר המועמדים שהומלצו בהליך הבחירה הראשון, בטענה שההמלצה לגביהם הונחתה משיקולים פוליטיים זרים. כמו כן, רומזים העותרים לקיומם של הסכמים קואליציוניים, שבעטיים הופעלו לחצים מלשכת ראש הממשלה על שר המשפטים
, ואשר נועדו לתמוך במועמדים המועדפים על המנהיגות הרבנית.

12. בהמשך לכל אלה, טוענים העותרים כי נפלו בעבודת ועדת המינויים פגמים מהותיים, ובהם: ניגוד עניינים, משוא פנים ושיקולים זרים; אי-התחשבות במאפיינים הנדרשים לכהונת דיין המעוגנים בסעיף 16 לכללי הוועדה, או, בגדרם של שיקולים אלה, מתן משקל-יתר למאפיינים "סובייקטיביים" של המועמד כגון חכמה, כושר ביצוע, ומזג שיפוטי, על חשבון שיקולים "אובייקטיביים" כגון השכלה, היקף פרסומים, ושירות בצה"ל; עוד נטען, כי הליך המינויים היה כרוך בפגיעה בשוויון ההזדמנויות של המועמדים שלא נבחרו, והתרחשה תופעה של כבילת שיקול הדעת של חברי ועדת המינויים.

העותרים מצביעים על הראיות הבאות, המבססות, לגישתם, את טענותיהם: עצם בחירתם מחדש של כל חמישה-עשר המועמדים לכהונה, על אף שבחירתם הקודמת נפסלה, מצביעה על פסול בהליך המינוי, על אף שרואיינו לכהונה מועמדים נוספים רבים. חיזוק לכך יש למצוא בעובדה כי מועמדים אלה אושרו פה אחד, וקיבלו בהליך המינוי המחודש גם את תמיכתם של אלה שהתנגדו להם בתוקף בהליך הבחירה הראשון. העותרים טוענים כי שינוי זה בעמדת המתנגדים, שבא בצמידות לבחירת ארבעה מועמדים נוספים, מעלה חשש כבד לקיום הסכמי בחירה מונחים על-ידי שיקולים פוליטיים זרים; כן הם מצביעים על העובדה כי רשימת המומלצים של ועדת המשנה לא כללה את המועמדים הטובים ביותר שרואיינו על-ידה, וזאת על-פי ציונים שהיא עצמה חילקה למועמדים: רק 24 מועמדים מתוך 43 המועמדים המומלצים קיבלו את הציון המירבי - 5, ואילו היתר קיבלו ציונים נמוכים יותר. זאת, על אף שבקרב מי שלא נכללו ברשימת המומלצים, נמצאו מועמדים נוספים שזכו בציון מירבי של ועדת המשנה; מהירותו של הליך המינוי המחודש, הזמן הקצר שהוקדש לראיון של כל מועמד, ולדיון לגביו, והפרסום המזורז של שמות המומלצים ב"רשומות", גם אלה תורמים לחשש האמור. עוד היפנו העותרים לידיעה בביטאון ש"ס "יום יום" באינטרנט, לפיה שר המשפטים
, עם כניסתו לתפקיד, "התחייב בפני
ראש הממשלה לכבד את כל ההסכמים הקואליציוניים עם ש"ס, והסיכומים שהושגו עם חיים רמון על מינוי דיינים"; כן הצביעו על ידיעות נוספות באתרי האינטרנט באותה רוח; עוד הסתמכו על הצהרותיהם הפומביות של הרבנים הראשיים לישראל, ועל הצהרות נציגי ש"ס ונציגי הדיינים, כי הם סרים למרותם של רבניהם. העותרים קבלו גם על מינוייה של ועדת משנה אחת בלבד לוועדת המינויים, שהיתה בניגוד לעמדת שר המשפטים
, שביקש למנות ועדות משנה נוספות; הם טענו לקיום קשרים אישיים או פוליטיים, ישירים ועקיפים, של שבעה מהמועמדים שנבחרו למנהיגה הרוחני של ש"ס, או לדיינים בכירים, והיותם של שלושה מועמדים נוספים בוגרי בית המדרש היוקרתי "יחווה דעת" שבראשו עומד בנו של הרב עובדיה יוסף; לבסוף, מנתחים העותרים את נתוניהם האישיים של מספר מועמדים מתוך רשימת מומלציה של ועדת המשנה, תוך שהם מצביעים על כך שנתונים של מועמדים מבין אלה שלא נבחרו בסופו של יום טובים מאלה של המועמדים שנבחרו.

13. טענה אחרת שהעלו העותרים בדבר פסלות הליך בחירת המועמדים, היא כי נדרש חידוש כתב ההסמכה שלהם לכהן כמועמדים לדיינות, וחידוש כזה נעשה שלא על בסיס בקשה תקינה, העומדת בתנאי תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו-1955 (להלן - תקנות הדיינים).

14. במישור הדיוני, טענו העותרים כי יש לחשוף בפני
הם, גם אם במגבלות ובסייגים מסויימים, את הפרוטוקולים של ועדת המינויים, כדי שיתרשמו במישרין ממהלך הדיונים שהתנהלו בפני
ה. בלא קבלת סעד זה, טוענים העותרים, ידיהם כבולות, וקיים קושי ברור לבסס את החששות שהעלו באשר לאי תקינות הליכי המינוי. למצער, הסכימו העותרים כי הפרוטוקולים יועברו לעיונו של בית המשפט, כדי שיעיין בהם במעמד צד אחד, כפי שנעשה בפועל.

תשובת המדינה

15. טענתה העיקרית של המדינה היא, כי רוב טענות העתירה הן כלליות וכוללניות, ואינן מגובות בראייה ממשית כלשהי, המבססת, ולו ביסוס ראשוני, את טענות הפסול הכבדות שהעותרים מעלים כלפי ועדת המינויים. טעם זה מצדיק, כשהוא לעצמו, את דחיית העתירה. לגוף הדברים, טוענת המדינה כי עבודת הוועדה היתה תקינה לחלוטין, ונעשתה תוך הקפדה מיוחדת על הכללים, ולוותה על-ידי נציג היועץ המשפטי לממשלה.
16. לגישת המדינה, אין כל פסול בכך שחמישה-עשר הדיינים שבחירתם הראשונה נפסלה בשל כתבי הסמכה פגומים, נבחרו מחדש. המועמדים בהם מדובר וכישוריהם היו מוכרים לוועדת המינויים ולוועדת המשנה מגלגולו הקודם של ההליך, אשר ביטולו ארע בשל פגם בעל אופי טכני, ולא עקב פסול שדבק במי מהמועמדים. בחירת מועמדים אלה, הגם שנעשתה בהסכמה רחבה, לא היתה פה אחד. ההחלטה על המינויים נתקבלה לאחר שעות רבות של דיונים לגבי כישוריו של כל אחד מהמועמדים. רמיזת העותרים, בהסתמך על קטעי עיתונות, על קיומו, כביכול, של הסכם קואליציוני שעמד ברקע המינויים, וששר המשפטים
ביקש לקדמו, הוכחשה בתוקף מלשכת השר, באמצעות יועצו הבכיר, שהודיע במכתב מיום 24.10.07 לבא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, כי "אין כל שחר לטענות שהועלו בעתירה כנגד מינוי הדיינים, לפיהן פעל שר המשפטים
על פי הסכמים קואליציוניים כלשהם ביחס למינוי דיינים לבתי הדין הרבניים".

17. לענין טענת כבילת שיקול דעת חברי הוועדה, נטען על-ידי המדינה כי אין לראות פגם בהתייעצות עם גדולי דת בדבר התאמת מועמד לכהונת דיינות. הדבר אף מתיישב עם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.551 בדבר ועדת המינויים לפי חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג-1962 (להלן - חוק בתי הדין הדרוזיים). העותרים לא עמדו בנטל להצביע על כך כי מי מחברי הוועדה פעל במסגרת דיוני הוועדה בניגוד לדעתו ולמצפונו, ואין לטענה זו כל ביטוי גם בפרוטוקולים שנערכו.

18. לעמדת המדינה, הטענה בדבר זיקות פוליטיות פסולות של המועמדים הינה כללית ובלתי מבוססת. היותו של אדם בעל זיקה לאנשים בעלי מאפיינים פוליטיים, או לדיינים מכהנים במערכת אינו הופך אותו לבלתי ראוי לשמש כדיין. הכללים קבעו מהי זיקת הקרבה שבגינה נדרשת התייחסות מיוחדת והנמקה מיוחדת להמלצת הוועדה. זיקה זו נוגעת לקרבה מדרגה ראשונה לדיין מכהן באותו בית דין או בבית דין בדרגה אחרת, כאשר מוקד החשש הוא השפעה פסולה בעת הכהונה, להבדיל מהשפעה לצורך הליך המינוי. במסגרת הליך המינויים, הונחתה ועדת המינויים על-ידי נציג היועץ המשפטי בוועדה, להציג קיומם של קשרים מעין אלו של מועמדים, על-מנת להבטיח כי המועמד ייבחר אך ורק מטעמי התאמתו העניינית לתפקיד. מפרוטוקול הדיון עולה, כי אכן, ככלל, הדבר נעשה כך. התקיים דיון לגוף הענין ביחס לכל מועמד, ונדונו התנגדויות למועמדים שונים, שהוגשו על-ידי הציבור.

19. המדינה התייחסה גם לטענת העותרים לפיה נפל פסול בהחלטת הוועדה מאחר שלא כל המועמדים שהומלצו על-ידה שרתו בצבא. על-פי הטענה, בעשותה כן, התעלמה הוועדה מכלל 16(ב) לכללים, דבר המצביע על פגם בעבודתה. כלל 16(ב) לכללים קובע כי:

"תינתן עדיפות למועמד היושב בתוך עמו, המעורה בחיי החברה בישראל, כגון מי ששירת בצבא ההגנה לישראל, או עסק בפעילות ציבורית".

לטענת המדינה, כלל זה מבהיר כי השירות הצבאי אינו תנאי מחייב בכל מקרה, אלא בצידו קיימות חלופות אחרות שיש לבחון, כגון שאלת מעורבותו של המועמד בחיי החברה בישראל, עיסוקו בפעילות ציבורית, וכיוצא באלה. עיון בפרוטוקולים של ועדת המשנה וועדת המינויים מצביע על כך שהוועדות התייחסו לנתוני המועמדים בדבר שירות צבאי, פעילות ציבורית, שירות בקהילה וכיוצא באלה. יתר על כן, טוענת המדינה כי המאפיינים למועמד לדיינות על-פי סעיף 16 לכללים אינם מחייבים ואינם קונקלוסיביים, אלא משמשים אמת-מידה מדריכה בלבד, ועל הוועדה לשקלל את מכלול נתוניו של המועמד בבדיקת התאמתו לתפקיד, בהתאם לסמכותה על-פי החוק.

המדינה שוללת בטענותיה את האבחנה הנטענת על-ידי העותרים בין הכישורים בעלי האופי האובייקטיבי לכישורים בעלי האופי הסובייקטיבי בסעיף 16 לכללים. לדבריה, אין מקום לאבחנה במשקל שיש לתת לסוג אחד על פני הסוג האחר - בין מבחינת ניסוח הכללים, ובין מטעמים ענייניים.

20. כן שוללת המדינה את הטענה כי נפל פגם במינוי ועדת משנה אחת לוועדת המינויים. לטענתה, האפשרות למנות ועדת משנה אחת בלבד, ולאו דווקא מספר ועדות משנה, מעוגנת בסעיף 3 לכללים. הרכב הוועדה נעשה אף הוא על-פי סעיף 3 האמור, ועל-מנת שהוועדה תסיים את דיוניה בהקדם האפשרי, מונו לה ממלאי מקום, ונקבעו לה דיונים תכופים. ועדת המשנה פעלה כדין, לא נפל פגם במינוייה או בהרכבה. היא קיימה את דיוניה כנדרש על-פי הדין.

21. עוד התייחסה המדינה לטענת העותרים לפיה, העובדה כי לא כל המועמדים שהומלצו לכהונה זכו בציון המירבי על-ידי ועדת המשנה, מצביע על כך שהיו פגמים בעבודת הוועדה. לענין זה טוענת המדינה כי 14 מתוך 19 המועמדים קיבלו ציון מירבי של 5 נקודות, וחמישה מהם קיבלו ציון 4.5 נקודות בוועדת המשנה. המדינה הבהירה כי הציון שניתן על-ידי ועדת המשנה הוא כלי עזר המשמש את ועדת המינויים, אולם הוא רק אחד ממכלול הנתונים הרלוונטיים המוצגים בפני
הוועדה במליאתה, לצורך המינוי. עמדת ועדת המשנה לגבי כל מועמד הוצגה בפני
ועדת המינויים, ובמקרים רבים ניתן הסבר על-ידי נציג ועדת המשנה להערכה שנעשתה על-ידי חבריה, ולגורמים שעל יסודם ניתן הציון הסופי, כאמור.

22. המדינה השיבה גם לטענה לפיה כתבי ההסמכה של המועמדים הוגשו לוועדה בלא בקשה מסודרת מהמועמדים כפי שנדרש על-פי הדין. לדבריה, הטענה בענין זה צריכה להיות מופנית, אם בכלל, כנגד מועצת הרבנות הראשית לישראל, שאליה צריכה הבקשה להיות מופנית. חרף זאת, היא כלל לא צורפה כבעלת דין לעתירה. ועדת המינויים דנה בעניינם של המועמדים על בסיס כתבי הסמכה לדיינות שהוצאו מטעם מועצת הרבנות הראשית, תוך שהיא מניחה את דבר תקינותם, ואינה בוחנת את טיב ההליכים שהתקיימו במועצה לצורך הוצאת התעודות. כמו כן, נטען כי חל שיהוי רב בהעלאת טענה זו, שכן שמות המועמדים המומלצים פורסמו ברשומות כבר ביום 5.8.07 לצורך התנגדויות, ואילו הטענה האמורה בדבר כשרות תעודות ההסמכה נשמעה לראשונה בעתירה שהוגשה ביום 18.10.07.

לגוף הענין נטען על-ידי המדינה בענין זה: תנאי הסמכת הדיינים קבועים בסעיף 1 לתקנות הדיינים. על-פי הוראה זו, ישנם מספר תנאים להסמכה לדיינות, וביניהם עמידה בבחינות הסמכה לדיינות. המבקש לקבל הסמכה לדיינות צריך להגיש בקשה על-פי תקנה 3 להרשות לו לגשת לבחינות, או לקבל פטור. הבקשה צריכה לכלול את הנתונים הנדרשים לצורך הסמכה, אשר תוקפה הוא לשנתיים. במקרה זה, כל המועמדים שנבחרו על-ידי ועדת המינויים, למעט אחד, הוסמכו בעבר לדיינות. מאחר שחלפו שנתיים ממועד ההסמכה האחרון, נדרשה הארכה של תוקף ההסמכה. בכל התנאים הנדרשים לצורך כך, למעט תנאי אחד, לא חל כל שינוי, קרי - קיום הסמכה לרבנות על-ידי רב מומחה או מוסד תורני מוכר; גיל (שלושים שנה ומעלה); נשוי או נשוי בעבר, ועמידה בבחינות הסמכה לרבנות. התנאי היחידי של הלימת המועמד לכהונת דיין מבחינת אורח החיים ואופי מחייבת בחינה מחודשת עקב מעבר הזמן.

מבירור שנעשה עם מועצת הרבנות התברר, כי לא הוגשו בקשות חדשות בכתב של המועמדים למינוי על-פי תקנה 3 לתקנות הדיינים. החלטת מועצת הרבנות לתת תעודות הסמכה חדשות למועמדים ניתנה לאור בקשת הרב הראשי לישראל, ועל יסוד ראיונות שוועדות משנה קודמות ערכו למועמדים. מכל מקום, העותרים לא הצביעו על פגם מהותי במועמדים מבחינת עמידתם בתנאים של תקנה 1 לתקנות הדיינים. לאור זאת, ונוכח השיהוי בהעלאת הטענה ואי-צירוף מועצת הרבנות כצד בעתירה, יש לדחות את הטענה.
23. המדינה משיבה לטענת העותרים לפיה אי-מסירת ציוני המועמדים בבחינות ההסמכה לדיינים מהווה פגם בדיוני הוועדה, כדלקמן: על-פי סעיף 16 לכללים, ציוני בחינות ההסמכה של המועמדים אינם מהווים נתון נדרש לצורך שיקולי הבחירה. יתר על כן, נטען כי קיים ספק לגבי משקלו של נתון זה, וזאת לאור העובדה כי שיטת הדירוג בבחינות ההסמכה לא היתה אחידה לאורך השנים, וחלק מהמועמדים נבחנו בבחינות ההסמכה לפני שנים רבות. כן נטען, כי בחלוף הזמן פוחת משקל הציונים בהשוואה לניסיון המקצועי שנצבר על-ידי המועמד. מעבר לכך, חלק גדול מהמועמדים פרטו את ציון הבחינה במסגרת שאלון שמילאו לקראת הדיון במועמדותם.

המדינה שוללת גם את טענת העותרים לפיה פרסום ברשומות של שמות המועמדים נעשה במחטף, המצביע גם הוא, לטענתם, על אי-תקינות פעולת הוועדה. על-פי סעיף 13 לכללים, יש לפרסם ברשומות את שמות המועמדים מיד לאחר קבלת החלטת הוועדה, וכך נעשה.

24. ואחרון, העותרים בקשו את חשיפת הפרוטוקולים שעמדו בבסיס עבודת הוועדה, כדי שיוכלו להעמיד במבחן הביקורת את פעולתה. בענין זה, הפנתה המדינה לסעיף 15 לכללים, המטיל חובת סודיות על דיוני הוועדה וועדות המשנה. חובת הסודיות מתיישבת גם עם סעיף 9(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. הוראת חיסיון מקבילה קיימת בכללים הנוגעים לוועדה לבחירת שופטים, אשר חוקיותה אושרה על-ידי בית משפט זה בבג"צ 5771/93 ציטרין נ' שר המשפטים
, פד"י מח(1) 661, 673-4 (1993) (להלן - פרשת ציטרין). בנסיבות אלה, טוענת המדינה, אין להיענות לבקשת העותרים לחשוף את הפרוטוקולים החסויים.

תשובת המשיבים 4-22

25. המשיבים 4-22, הם המועמדים שנבחרו על-ידי הוועדה, טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענתם, העתירה, שהוגשה כחודש לאחר מועד בחירתם, וכשבוע קודם לטקס הצהרת האמונים שנקבע בבית הנשיא, לוקה בשיהוי כבד, שיש בו אף להעיד על חוסר ניקיון כפיים. הם מציינים, כי רובם כבר שינו את מצבם לרעה בכך שהתפטרו מעבודתם הקודמת בהסתמך על בחירתם לכהונה. כמו כן נטען, כי העתירה לוקה בהעדר תשתית עובדתית ראויה, ובניסיון לעשות שימוש לא ראוי במידע חסוי מתוך הפרוטוקולים של דיוני הוועדות. טענת סף נוספת שהועלתה נוגעת להיעדר זכות עמידה, ועניינה בכך שאין מקום לעתירה ציבורית משמועמדים שלא נבחרו, שהם בעלי אינטרס ישיר בעניין, לא עתרו.
26. לגוף הענין, נטען, כי המועמדים שנבחרו הם מועמדים ראויים, העומדים בכל התנאים הנדרשים על-פי הכללים והתקנות, ולא דבק בהם רבב. הנבחרים הם כולם בעלי תכונות הולמות לדיינות, והם מהווים הרכב איכותי ומגוון, המשקף כראוי את מגוון פניה של החברה הישראלית. כל המועמדים שנבחרו למדו שנים רבות במוסדות תורניים ובמכונים להכשרת דיינים ורבנים, מכל גווני המסורת היהודית, ועברו מסלול לימודים ארוך ומפרך, ובמהלכו עברו בהצלחה בחינות מקיפות בנושאים הרלבנטיים לכהונתם כדיינים. חלק גדול מהמשיבים שרת ביחידות קרביות בצה"ל, לרבות שירות רב שנים במילואים. המשיבים מעורים ופעילים בחיי החברה בישראל ועוסקים זה שנים רבות בפעילות ציבורית רבה ומגוונת, כגון בתפקידים בהתנדבות כרבני קהילות, כדיינים בבתי דין קהילתיים לממונות, המספקים שירות לציבור הרחב, ועסקו ביישוב סכסוכים במסגרת הקהילה בפורומים שונים, בפעילות לקידום נוער במצוקה, למען קשישים, וכן חינוך והוראה לציבור מגוון. כל המשיבים פרסמו מאמרים תורניים, וחלקם אף פרסמו ספרים בנושאים משפטיים והלכתיים, מעבר ללימודיהם ופעילותם הציבורית.

27. המשיבים טוענים כי הליך בחירתם היה תקין לחלוטין, והתנהל בהתאם לכל כללי הדין, ועל-פי הנחיות שניתנו לוועדה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה. אין פסול בבחירתם של 15 המשיבים הראשונים מחדש, לאחר שהליך הבחירה הראשון נפסל בשל ליקויים טכניים, ומכל מקום, הבחירה לגופה סבירה על פניה, ואין מקום להתערבות בשיקול דעתה הרחב של הוועדה לבחירת דיינים בענין זה.

הכרעה

28. התשתית החקיקתית למינוי דיינים לבתי הדין הרבניים היא, כלשון בית משפט זה (השופט גרוניס), תלת-מיפלסית (בג"צ 10398/06 הר-אבן נ' שר המשפטים
(לא פורסם, 14.8.07)). במפלס העליון מצוי חוק הדיינים. חוק זה מורה כי "הדיינים יתמנו על ידי נשיא המדינה לפי הצעת ועדת מינויים שתובא לפני הנשיא על ידי השר" (סעיף 5). "שר" לענין חוק זה הוא שר המשפטים
. הרכב ועדת המינויים קבוע אף הוא בחוק:

"שני הרבנים הראשיים לישראל;
שני דיינים של בית הדין הרבני הגדול שייבחר חבר דייניו לשלוש שנים;
השר וחבר אחר של הממשלה שייבחר על ידיה;
שני חברי כנסת שייבחרו על ידיה בבחירה חשאית ויכהנו כל עוד הם חברי הכנסת...;
שני עורכי דין העובדים במקצועם, שייבחרו על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לשלוש שנים".

הוראת חוק נוספת החשובה לענייננו, היא זו המצויה בסעיף 6ב לחוק הדיינים, ולפיה:

"חבר הוועדה יצביע על פי שיקול דעתו, ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר בוועדה".

29. סעיף 7 לחוק הדיינים, העוסק בסדרי עבודת הוועדה קובע, כי הרשאים להציע מועמדים הם שר המשפטים
; כל אחד משני הרבנים הראשיים לישראל; וכן שלושה חברי הוועדה כאחד. כן קובעת הוראה זו כי המלצת הוועדה תתקבל לפי הכרעת רוב חבריה שהשתתפו בהצבעה. לעניין כשירותם של דיינים, קובע החוק בסעיף 3, כי: "מי שהוסמך לכך על ידי מועצת הרבנות הראשית תוך שנתיים לפני המינוי, כשיר להתמנות לדיין. תנאי ההסמכה וסדריה ייקבעו בתקנות שיתקין השר, בהסכמת מועצת הרבנות הראשית".

30. מכוח סעיף זה הותקנו תקנות הדיינים, המהוות מפלס שני בהסדר החקיקתי בדבר מינוי הדיינים. בין היתר, קובע סעיף 1 לתקנות הדיינים את תנאי ההסמכה לדיינות בבית דין רבני אזורי:

"לא יוסמך אדם להיות כשיר להתמנות כדיין בבית-דין רבני אזורי אלא אם נתמלאו בו תנאים אלה:
(1) הוא הוסמך לרבנות (יורה יורה ידין ידין) על ידי רב מומחה או מוסד תורני שמועצת הרבנות הראשית (להלן - המועצה) מכירה בהסמכתם כמספיקה;
(2) מלאו לו שלושים שנה;
(3) הוא נשוי או היה נשוי;
(4) אורח חייו ואופיו הולמים את מעמדו של דיין בישראל;
(5) עמד בבחינות הנערכות מטעם המועצה, או באותן הבחינות שלא נפטר מהן - אם המועצה פטרתו ממקצתן".

תקנה 3 לתקנות הדיינים מורה כי על המעוניין בהסמכה כאמור, להגיש למזכירות המועצה "בקשה בכתב, בה יבקש להרשות לו לגשת לבחינות או לפטרו מהן". לפי תקנה 12, המועצה רשאית לפטור מבחינות, בין היתר, "מבקש שהוסמך לפי תקנות אלה שנתיים או יותר לפני כן". תוקף ההסמכה מוגבל בתקנה 14 (בהתאמה לסעיף 3 לחוק הדיינים), "לתקופה של שנתיים מיום חתימתה".

31. המפלס השלישי והאחרון של ההסדר בדבר מינוי הדיינים, קבוע בכללים. כללים אלה הותקנו על-ידי הוועדה למינוי דיינים
. סעיף 3 לכללים מאפשר לוועדת המינויים למנות מבין חבריה ועדת משנה בתנאים הבאים:

"ועדת המינויים תבחר מבין חבריה ועדת משנה אחת או יותר, שחבריה שלושה, והם: דיין בית הדין הגדול שישמש יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת ונציג לשכת עורכי הדין".

32. סעיף 5 לכללים מחייב את יושב-ראש ועדת המשנה, או מי שיתבקש על-ידו, לרשום פרוטוקול שישקף את דיוני הוועדה, ויערוך בכתב את חוות דעתה של ועדת המשנה "באופן ששיקוליה של הוועדה יפורטו באותה חוות דעת". סעיף 10א(א) לכללים קובע חובת פרסום ברשומות של שמות המועמדים שיוצגו לדיון בפני
ועדת המינויים לפחות 21 ימים לפני המועד הקבוע לדיון בעניינם.

33. סעיף 16 לכללים קובע את אמות המידה לבחירת דיין, כדלקמן:

"בי"ד של שלושה... צריך שיהא בכל אחד מהם שבעה דברים ואלו הן: חכמה וענוה ויראה ושנאת ממון ואהבת האמת ואהבת הבריות להן ובעלי שם טוב". (רמב"ם הל' סנהדרין, פ"ב, ה"ז).

(א) להלן התכונות העיקריות הנבדקות והנשקלות לגבי מועמד ואשר לגביהן מתבקשת גם תגובת מחווי הדעת לפי סעיף 7(5) ו-(6):
(1) ידע, מיומנות ובקיאות בהלכות חושן משפט, אבן העזר והלכות גרות, יסודיות בהכנת החומר הנדרש;
(2) כושר הבעה וניסוח בכתב ובעל פה;
(3) יעילות וכושר ביצוע, לרבות כושר ארגון וניהול, סדר בעבודה, דייקנות, כולל עמידה בלוח זמנים, חריצות, גישה עניינית ותכליתית לעבודה, יעילות והספק בעבודה;
(4) סמכותיות וכושר לנהל דיון, כושר החלטה והכרעה, ישוב הדעת, הבחנה בין עיקר לבין טפל, התחשבות בכל הנתונים והיכולת להגיע להחלטות נכונות;
(5) מזג שיפוטי המתבטא, בין היתר, בסבלנות, בסובלנות, בפתיחות ואופי יציב, שקט נפשי, יכולת עמידה בלחצים, יכולת ליצירת קשר עם אנשים, גינוני משפט;
(6) הוגנות, יושר אינטלקטואלי, הגינות כלפי הזולת, אמות מידה מוסריות, עצמאות בחשיבה ואי תלות;
(7) חוכמה ותבונה;
(8) תדמית המועמד בעיני הזולת בתחום המקצועי ובחיי היום יום;
(9) מוטיבציה;
(10) השכלה כללית או משפטית, ידע בשפות, הכרת נושא הסמכויות בין ערכאות השיפוט השונות בישראל".

הוראה זו קובעת עוד כי יש לתת עדיפות למועמדים שמתקיימות בהם התכונות הבאות:
"(ב) תינתן עדיפות למועמד היושב בתוך עמו, המעורה בחיי החברה בישראל, כגון מי ששירת בצבא הגנה לישראל, או עסק בפעילות ציבורית.
(ג) תינתן עדיפות למועמד שפרסם מאמרים הלכתיים או פסקי דין".

ולבסוף, סעיף 16(ד) לכללים קובע כי ועדת המינויים לא תמליץ על מועמד שבן משפחה מדרגה ראשונה שלו מכהן כדיין בבית דין שבו הוא מועמד לכהן, או בבית דין בדרגה אחרת מזו של בית הדין שבו הוא מועמד לכהן, אלא אם החליטה ועדת המינויים אחרת מטעמים מיוחדים. הכלל מגדיר בפירוט מיהו "בן משפחה מדרגה ראשונה" לצורך ענין זה.

34. להשלמת התמונה, ייאמר, כי דיוניהן של ועדת המינויים, ושל ועדת המשנה, הם סודיים מכוח סעיף 15 לכללים, וחל איסור על משתתף בוועדות לגלות לאיש פרטים על תוכן הדיונים, זולת על דבר המלצת הוועדה על מינויו של פלוני. הסודיות חלה גם על תוכן השאלונים המובאים בפני
חברי הוועדה לצורך הדיונים.

35. הליך מינויו של דיין, דומה במובנים רבים, להליך מינויו של שופט. כך הדבר לעניין קיומה של ועדת מינויים, שהצעתה למינוי מועמדים מוגשת לנשיא המדינה. כך לגבי הרכב הוועדה, המשלב נציגים משלוש הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת, וכן נציגי לשכת עורכי-הדין. לצד הדמיון, ישנם מאפיינים מיוחדים לוועדת המינויים לדיינים, הנובעים ממהותה של מערכת בתי הדין הרבניים, הפועלת כמערכת שיפוט ייחודית המתמקדת בשפיטה בדיני המעמד האישי לפי הדין הדתי. לאור אופי מיוחד זה, חברים בוועדת המינויים שני הרבנים הראשיים לישראל - שכל אחד מהם בתורו מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול (סעיף 17 לחוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980) - ושני דיינים מבית הדין הרבני הגדול. זאת, לעומת נשיא בית המשפט העליון ושניים משופטיו המכהנים בוועדה לבחירת שופטים. בשני המצבים, מדובר בנציגי ערכאת השיפוט העליונה הנוגעת בדבר (השוו: סעיף 4 לחוק הקאדים, התשכ"א-1961 (להלן - חוק הקאדים), וסעיף 11 לחוק בתי הדין הדרוזיים).

36. הדמיון הרב בין ועדות המינויים לשופטים ולדיינים אינו מתמצה בהיבט המיבני בלבד. במישור המהותי, רב המשותף מהמבדיל באופי ובהתנהלות של הליך בחירת המועמדים לשתי מערכות השיפוט - האזרחית והדתית. אכן, מערכת השיפוט הדתית היא חלק ממערכת השיפוט הממלכתית, וככזו חלות על שתי המערכות נורמות ועקרונות יסוד משותפים:

"מערכת השיפוט הממלכתית, על ערכאותיה השונות, האזרחיות והדתיות, בנויה על נורמות משותפות החלות על כל שלוחותיה. כך, למשל, נפסק בעבר כי עקרונות היסוד החלים על שופטים חלים גם על דיינים. הדיין, כמו השופט, הוא חלק מהרשות השיפוטית, וכפוף בתפקידו לאותם כללי יסוד המחייבים נושא משרה שיפוטית: 'הוא אינו בורר בין צדדים הפונים אליו מרצונם הם. הוא פועל מכוח חוק המדינה, וסמכותו משתרעת על כל הציבור, על גווניו, דעותיו והשקפותיו. כמו שופט, גם דיין נהנה מאי תלות ועצמאות בענייני שפיטה. הדינים בדבר תנאי השירות, החסינות, מינוי, משמעת וכיוצא בהם, החלים על דיין, דומים ביותר לאלה החלים על שופט. כמו השופט, גם הדיין צריך להבטיח בפעולתו את אמון הציבור בשיפוטו. ציבור זה אינו רק הציבור הדתי. הדיין דן את העם כולו, ועליו להבטיח בהתנהגותו את אמון העם כולו, חילונים ודתיים כאחד' (דברי השופט ברק בבג"צ 732/84 חה"כ צבן נ' השר לענייני דתות, פ"ד מ(4) 141, פסקה 16)" (בג"צ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 6.4.2006)).

37. ועדת המינויים ממלאת תפקיד מרכזי בהליך מינוי דיינים, והיא מבצעת תפקיד ציבורי על-פי דין. היא מוקמת מכוח החוק, וממלאת פונקציה שלטונית חשובה; בידיה הסמכות להציע בפני
נשיא המדינה את המועמדים לכהונת דיינים; הצעתה היא כבדת משקל (בג"צ 7193/97 עבד נ' השר לענייני דתות ויושב-ראש ועדת מינויי קאדים, פד"י נב(5) 365, 371 (1998) (להלן: ענין עבד)); בג"צ 8946/01 עו"ד שקיב נ' שר המשפטים
והשר לענייני דתות, פד"י נו(2) 415, 424-425 (2001) (להלן - ענין שקיב)). הוועדה נושאת בתפקיד ציבורי רב-חשיבות, שיש לו השפעה מכרעת על רמתם המקצועית ואיכות תיפקודם של בתי הדין הרבניים, גורם שיש לו השפעה מהותית על רמתה של הרשות השופטת בכללותה.

38. במילוי תפקידה בהצעת מועמדים לכהונה כדיינים, פועלת הוועדה כנאמן הציבור, וכפופה לכללי שיקול הדעת המינהלי במלוא היקפם. על חברי הוועדה בפעולתם חלים חובות תום הלב, כללי הצדק הטבעי, האיסור על הפלייה, ואיסור על קיום משוא פנים או ניגוד עניינים (בג"צ 11269/03 עו"ד כמאל נ' שר המשפטים
, פד"י נט(3) 205, פסקה 8 (2004) (להלן - ענין עו"ד כמאל)). הכלל האוסר על ניגוד עניינים הוא בעל תחולה רחבה. הוא חל בכל תחומי המשפט, פרטי וציבורי; הוא חל על בעלי תפקידים פוליטיים ומינהליים כאחד. מעורבותם של גורמים פוליטיים בוועדת המינויים אינו פוטר את הוועדה מתחולת הכלל בדבר איסור על ניגוד עניינים (בג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" בעירית פתח-תקווה נ' מועצת עיריית פתח-תקווה, פד"י לד(2) 566, 579 (1980); עע"מ 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נ' רשות הנמלים (חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ) (לא פורסם, 11.2.08)). על הוועדה לקבל את החלטותיה בסבירות, תוך שקילת מכלול השיקולים הענייניים הרלבנטיים ושיקולים אלה בלבד, תוך איזון ראוי ביניהם (ענין שקיב; ענין עו"ד כמאל; פרשת ציטרין). פעולות ועדת המינויים והחלטותיה כפופות לביקורת שיפוטית של בית משפט זה על-פי אמות המידה הנקוטות במשפט הציבורי.

39. במסגרת תפקידה, על ועדת המינויים וחבריה לשקול שיקולים הנוגעים בשאלת התאמתו האישית והמקצועית של המועמד לכהונת דיינות, במכלול ההיבטים הרלוונטיים לתפקיד זה. בין מכלול השיקולים, שחלקם מפורטים בסעיף 16 לכללים, על הוועדה לבחון את רמתו המקצועית של המועמד, את בקיאותו בדינים הרלבנטיים ואת ניסיונו המקצועי. על הוועדה לעמוד על מאפייני אישיותו של המועמד, ובכלל זה, על מידות חריצותו, יעילותו, מחוייבותו למתן שירות לציבור, ומזגו השיפוטי. על הוועדה לתת משקל למידת יושרו האישי של המועמד, הגינותו המקצועית, ויכולתו לקבל החלטות מתוך עצמאות מחשבתית ואי-תלות. על הוועדה ליתן משקל מוגבר לשאלת מעורבותו של המועמד בחיי החברה בישראל, ובכלל זה לשאלה אם שירת בצבא, או האם עסק בפעילות ציבורית אחרת, וכן לפרסומיו המקצועיים. התכונות העיקריות החשובות לדיינות, המצויינות בסעיף 16 לכללים אינן בבחינת דרישות סף, או תכונות קונקלוסיביות שאין בלתן. הן משקפות היבטים אישיותיים שונים, בבחינת הכוונה ומורה דרך לגורם הממנה באשר לתכונות הראויות לדיין. ועדת המינויים מודרכת על-ידי מאפיינים אלה, אך אינה מחוייבת להם, ובסופו של יום, תפקידה הוא לבחון בדרך עצמאית את המועמד, על-פי מכלול תכונותיו והתאמתו הכללית לכהונה.

שיקולים כגון קרבה אישית של המועמד לאדם בכיר כלשהו במערכת הרבנית או הפוליטית, או קרבה רעיונית של המועמד לתפיסת העולם של מפלגה פוליטית כלשהי, הם שיקולים זרים ופסולים שוועדת המינויים מנועה מלשוקלם לצורך המינוי. אלה שיקולים בלתי רלבנטיים לשאלת התאמתו של המועמד לכהונת דיין, ואין להם מקום במסגרת הפעלת שיקול הדעת הענייני של הוועדה בבחירת מועמדים לכהונה זו.

40. על חברי ועדת המינויים מוטלת חובה משפטית להפעיל את שיקול דעתם באופן עצמאי וללא תלות בגורם כלשהו - מקצועי, פוליטי, קהילתי, או אחר. חובה זו נגזרת מחובת הנאמנות הבסיסית החלה על בעל תפקיד הפועל בתפקידו למען הציבור. הסמכות לפעול למען הציבור מטילה על בעל התפקיד חובה להפעיל את סמכותו באופן עצמאי, וללא תלות בכל גורם שהוא. על חברי ועדת המינויים לקבוע את עמדתם בבחירת המועמדים על-פי מיטב מצפונם, ולהתנתק בקביעת עמדתם מעמדת הגוף שמטעמו נבחרו כחברים בוועדה, או מעמדת גורם אחר כלשהו. על רקע זה, נקבע בבג"צ 9/82 וירשובסקי נ' שר המשפטים
- יו"ר הוועדה
למינוי שופטים, פד"י לו(1) 645, 650 (1982), כי:

"השרים, שהם חברי הוועדה, אינם מפעילים את שיקול דעתם בה על-פי הוראות הממשלה או על-פי החלטותיה, אלא, משנתמנו לחברי הוועדה, חייב כל אחד מהם בפעולותיו כחבר בוועדה לפעול על-פי שיקול הדעת שלו, ועל-כן פעולת השר בוועדה היא פעולה שלו, ואין זו פעולת הממשלה" (דברי מ"מ הנשיא י' כהן, בעמ' 650).
וכן:
"...ועדת המינויים כגוף סטטוטורי היא עצמאית, ובמסגרת פעולותיהם, אין החברים צריכים להיות מודרכים על ידי הגוף שבחר אותם" (דברי השופט בייסקי, שם, בעמ' 653).

41. חבר בוועדת מינויים, המתמנה מטעם גוף ציבורי לכהן כחבר בוועדה, אינו חדל לחוב חובת אמון כלפי אותו גוף ציבורי. עם זאת, כהונתו כחבר בוועדת המינויים מטילה עליו חובת אמון מיוחדת ועצמאית כחבר ועדה. משמעות חובה זו היא, כי עליו לבצע את תפקידו כחבר ועדה במנותק מחובת האמון החלה עליו כלפי הגוף הציבורי עליו הוא נמנה, ואשר מטעמו נבחר לחבר בוועדה. בתפקידו בוועדה, עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה עצמאית ובלתי תלויה, ולקדם את מועמדותם של אלה שלדעתו ניחנו בתכונות ההולמות ביותר כהונת דיין. מילוי התפקיד הסטטוטורי של חבר בוועדת המינויים, מטיל על כל חבר ועדה חובת אמון בלעדית כלפי הציבור להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי בדרך שתקדם באופן הראוי ביותר את תכלית תפקידה של ועדת המינויים (בג"צ 669/86 רובין נ' ברגר, פד"י מא(1) 73, 80-82 (1987) (להלן - ענין רובין)). בהתנגשות אפשרית בין חובות האמון של חבר ועדה לגוף הציבורי עליו הוא נמנה לבין חובת האמון לתפקידו הסטטוטורי כחבר בוועדת המינויים, תגבר בבירור ידה של האחרונה (בג"צ 5/86 סיעת ש"ס, התאחדות הספרדים שומרי תורה בכנסת נ' שר הדתות, יו"ר הוועדה
למינוי דיינים, פד"י מ(2) 742, 748-749 (1986) (להלן - ענין סיעת ש"ס); ענין עו"ד כמאל, שם; בג"צ 4566/90 דקל נ' שר האוצר, פד"י מה(1) 28, 35-36 (1990) (להלן - פרשת דקל); ענין רובין, שם, דברי השופט גולדברג בעמ' 82). עקרון יסוד זה עוגן בסעיף 6ב לחוק הדיינים הקובע כי "חבר הוועדה יצביע על פי שיקול דעתו, ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר בוועדה". עקרון דומה הוסדר בחוקים האחרים העוסקים במינויים למשרות שיפוטיות (סעיף 6א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; סעיף 4ב לחוק הקאדים; סעיף 11ב לחוק בתי הדין הדרוזיים; וסעיף 187ב לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955). תיקונים אלה נעשו במסגרת חוק נושאי משרה שיפוטית (שיקול דעת של חברי ועדה לבחירת נושאי משרה שיפוטית) (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004.

42. שיקול דעתן של ועדות מינויים בבחירת מועמדים לכהונות שיפוט הוא רחב ביותר. הוא נובע, בראש ובראשונה, מהאופי המקצועי של פעולתן, וממרחב הסמכות שניתנה להן לשקול את טיבם של המועמדים לאור פרישה רחבה של נתונים שהועמדו לרשותן, הכוללים ראיונות עם המועמדים, נתונים, וחומר רב המוצג לעיונן. שנית, ועדת המינויים מייצגת את שלוש רשויות השלטון, והרכבה משקף אלמנטים שונים מהציבוריות הישראלית. הוא מבטא "שיקוף של ציבורים שונים ואיזון ביניהם" (ענין שקיב, עמ' 424; פרשת ציטרין, עמ' 675; ענין סיעת ש"ס, עמ' 748-749). החלטות ועדת המינויים נגזרות מהרכבה המיוחד ומהאיזון בין הכוחות השונים הפועלים במסגרתה. אופייה המיוחד של ועדת המינויים לאור הרכבה, ורוחב הסמכות ושיקול הדעת שניתנו לה, מביאים לכך שמיתחם הביקורת השיפוטית על דרך פעולתה והחלטותיה הוא צר עד מאוד. בית המשפט לא יטה להתערב בהחלטות ועדת מינויים, אלא בנסיבות יוצאות דופן, אם נתגלה פגם משפטי חמור במעשיה כגון חריגה מסמכות, שיקולים זרים, ניגוד עניינים וכיוצא באלה עניינים (ענין שקיב, עמ' 424-425; ענין עבד, עמ' 379-380; בג"צ 4717/04 יצחק נ' הוועדה לבחירת שופטים (לא פורסם, 20.5.04); בג"צ 891/01 עובייד נ' השר לענייני דתות, פד"י נה(3) 857, 862 (2001); בג"צ 284/63 שייך חלבי נ' ועדת המינויים לפי חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, תשכ"ג-1962, פד"י יז(4) 2434, 2436 (להלן - ענין חלבי)). ככלל, בית משפט זה לא יחליף את שיקול דעתו הוא בשיקול דעתה של ועדת המינויים (ענין שקיב, שם; ענין חלבי, שם, בעמ' 2436). כדי להצדיק התערבות כאמור, נדרש עותר לבסס עילת התערבות מוצקה, שיש בה כדי להצביע על חשש מהותי לדופי ממשי בעבודת ועדת המינויים ובהחלטותיה. העלאת אמירות כלליות ומרומזות, או הצבעה על חשדות וחששות שלא ניתן להם ביסוס רציני בעובדות, לא יעמידו עילת התערבות שיפוטית.

43. על ועדת המינויים, ככל רשות מינהלית, חלה חזקת התקינות המינהלית, והיא מוחזקת כמי שפעלה כדין, כל עוד לא הוכח אחרת. ועדת המינויים מפעילה שיקול דעת בבחירת מועמדים לכהונה שיפוטית. היא מוחזקת כמי שמפעילה את שיקול דעתה בצורה תקינה ונותנת משקל ראוי לשיקולים השונים הצריכים לענין (בג"צ 4299/04 יצחק נ' הוועדה לבחירת שופטים (לא פורסם, 6.5.04); בג"צ 4319/04 בן חיים נ' הוועדה לבחירת שופטים (לא פורסם, 9.5.04) (להלן - ענין בן חיים); בג"צ 4717/04 יצחק, שם). המבקש לטעון אחרת, עליו הראייה. לשם הרמת הנטל, אין די בביסוס טענות על הנחות והשערות, על תחושות או "אווירה ציבורית" הנוצרת כתוצאה מחרושת שמועות וידיעות עלומות אודות ההליך המינהלי שהתנהל. מנגד, מאחר שאין אנו בוחני כליות ולב, ומאחר שהשפעות פסולות בתהליכי קבלת החלטות מתרחשות, ככלל, הרחק מעין הציבור, וניתן להסוותן בנקל באמצעות הסברים תמימים למראה ולמישמע, אין לחייב את העותר בהמצאת ראייה לפסלות שהיא מוכחת וחד-משמעית. האיזון שנמצא לצורך כך מסתפק "ביצירת ספק מהותי, שיסודו בחשד סביר וממשי בדבר קיומו של מניע פוליטי-מפלגתי פסול במינוי. משהוכח ספק מהותי כזה, עובר נטל הראיה אל בעל המינוי, ועליו להוכיח שאין במינויו משום מינוי פוליטי פסול" (פרשת דקל, שם, בעמ' 35-36). ספק מהותי כגון זה, ניתן להוכחה גם בנתונים אובייקטיביים, אולם על אלו להיות בעלי משקל ממשי, המקיים את נטל ההוכחה האמור. כאמור בבג"צ 1745/91 אי.סי.אס. מערכות כבלים ישראל בע"מ נ' המועצה לשידורי כבלים (לא פורסם, 14.5.1991):

"אכן, מודעים אנו לכך כי השפעות פוליטיות פסולות קשות להוכחה. הן נעשות במסתרים, ולרוב לא נערכות תרשומות שיש בהן כדי להוות ראייה להוכחת ההשפעה הפסולה. שיקול סובייקטיבי קשה הוא להוכחה. על כן מקובל עלינו, כי לעתים ניתן להתגבר על חזקת החוקיות - ממנה נהנית פעולת הרשות ושמכוחה מוטל הנטל על העותר להוכיח טענתו בדבר שיקולים פוליטיים פסולים - על ידי נתונים אובייקטיביים שיש בהם להצביע לכאורה על שיקול פוליטי פסול (ראה בג"צ 571/89 צבי מוסקוביץ נ. מועצת השמאים, פ"ד מד(2) 236). כך למשל, החלטה חפוזה ללא התייעצות מוקדמת, ללא בחינת החלופות, ללא בדיקה ומחקר, ללא נתונים אובייקטיביים המעידים על כשרות, עשויה לאשש הקשר נסיבתי שיש בו, במקרים מתאימים, כדי להצביע על שיקול פסול, ויש בה, על כן, כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכם הרשות השלטונית".

לאור עקרונות אלה, נפנה לבחון את המקרה שלפנינו.

מהכלל אל הפרט

44. בחנו את טיעוניהם של העותרים לפרטיהם; הערכנו טיעונים אלה הן במישור הפרטני והן במישור הכולל. מצאנו, בסופו של יום, כי טענות העותרים לא העמידו עילה להתערבותנו. הן לא הצביעו על חשש ממשי לקיום פגם מהותי בהתנהלותן של ועדת המינויים וועדת המשנה, ואף לא בהחלטות שהן קיבלו, המבוססות, בעיקרן על שיקולים ענייניים, ועל הערכה סבירה של כישוריהם של המועמדים לכהונת דיינים.

45. העותרים העלו טענות חמורות כנגד חוקיות הליך הבחירה של ועדת המינויים. טענתם המרכזית הינה, כי הליך המינוי כולו פסול מן היסוד, מחמת שיקולים זרים. לא הכישורים האישיים של המועמדים הכריעו את הכף בבחירה, כי אם זיקתם הפוליטית או המשפחתית, או קרבתם לאישיות בכירה בתחום הרבנות או הדיינות היא שהשפיעה על חברי הוועדה. על אף ההאשמות החמורות שהטיחו העותרים בוועדה ובחבריה, הם לא עמדו בנטל הכבד הרובץ לפתחם להראות, על יסוד ראיות ממשיות, קיומו של חשש מהותי לכך שהחלטת הוועדה הושפעה משיקולים זרים.

46. טענות העותרים הן כלליות באופיין. הן אינן תוקפות את חוקיות בחירתו של מועמד ספציפי זה או אחר, ואינן מופנות כנגד דרך פעולתו של חבר או חברים מסוימים בוועדה (על אף שנזכרו בעתירה גם שמותיהם של מועמדים וחברי ועדה ספציפיים). טענתם היא כי ההליך כולו היה נגוע בשיקולים פסולים, וכי הפסול דבק, למעשה, בכל חברי הוועדה, וביחס לכל המועמדים שנבחרו. טענה זו גורפת וקשה היא, וחומר הראיות שהונח לפנינו, ובכלל זה הפרוטוקולים של הדיונים החסויים של הוועדה שהועברו לעיוננו, בהסכמת העותרים, אינו מבסס טענה זו, ולו כדי העלאת חשש מהותי לאי-תקינות בהליך המינוי.

47. הליך הבחירה נעשה על רקע כורח ואילוץ ברור להגשים את תהליך איוש משרות הדיינים מהר ככל האפשר, בשל המצוקה במערכת בתי הדין הרבניים אותה עת. ועדת המינויים וועדת המשנה פעלו במהירות מירבית כדי להשלים את הליך המינוי תחת לחץ זמן כבד בכורח הנסיבות, שהתאפיינו בקשיי תיפקוד במערכת הדיינות עקב חסר במינוי דיינים. בפעילות נמרצת זו של הוועדה וועדת המשנה, אין לראות פגם; יש לראות בכך הכרה של ועדת המינויים במחוייבותה לפעול בנמרצות כדי לענות על אינטרס ציבורי חשוב ודוחק.

48. מהירות פעולתן של הוועדות לא פגמה במקרה זה בתוכנו של הליך המינויים, אשר במסגרתו הובאו מלוא החומר ומלוא הנתונים הנדרשים בפני
ועדת המשנה וועדת המינויים. עניינו של כל מועמד נדון ונשקל לפרטי פרטיו, ובכובד ראש, ונדונו לגופם היבטים הקשורים בכשירויות של המועמדים.

רוב המועמדים המומלצים על-ידי ועדת המשנה קבלו את הציון הגבוה ביותר האפשרי - 5 נקודות - או אחד נמוך ממנו - 4.5 נקודות. הציון הסופי שניתן על-ידי ועדת המשנה אינו בהכרח הגורם הקונקלוסיבי, הקובע את סיכויי המועמד, אלא נדרש שיקלול של מכלול הנתונים והכשירויות. לוועדה ניתנת גמישות בשיקלול הנתונים הרלבנטיים השונים - אובייקטיביים וסובייקטיביים כאחד, ואין יסוד לטענה כי חובה על הוועדה לתת משקל רב יותר, מלכתחילה, לנתונים האובייקטיביים דווקא.

49. טענות העותרים בדבר העדפת מועמדים על-ידי הוועדה עקב קשריהם לגורמים בעלי השפעה פוליטית או קהילתית, לא נתבססו בראיות של ממש. העותרים נמנעו מפנייה ישירה לוועדת המינויים במסגרת התנגדויות קונקרטיות למועמד זה או אחר, לאחר פרסום ברשומות של שמות המועמדים שהומלצו על-ידי ועדת המשנה. עיון בפרוטוקולים החסויים מלמד עוד כי קיומם של קשרים קונקרטיים של מועמדים לאישים בעלי השפעה בעולם הרבני ובקהילה הועלה במפורש בעת דיוני הוועדה, אולם בצידם, התבררו ונדונו הנתונים האישיים שלהם, המצביעים על כישוריהם של המועמדים שנבחרו. לא מצאנו אינדיקציה לקיום חשש כי בחירה של מועמד זה או אחר נעשתה בשל קשר שלו לאישיות בכירה כלשהי, או בשל הזדהותו עם זרם פוליטי או קהילתי מסוים. מעיון בפרוטוקולים התרשמנו כי ניתן משקל של ממש לכישורים ולאיכויות המועמד, ולא נמצא ביסוס לטענה כי נשקלו בענין זה שיקולים שאינם ממין הענין.

נתון אובייקטיבי של קרבה לאישיות בכירה במערכת השיפוטית או בהנהגה הרוחנית או הפוליטית אינו, כשלעצמו, אינדיקציה לפסול במינוי. אם מוכח כי אדם ניחן בכישורים אישיים ומקצועיים ראויים, וכי על יסודם נבחר, קרבתו לאישיות בכירה אינה מהווה שיקול לפוסלו, אלא אם כן הוכח חשש ממשי כי הקשר והקירבה הם שהביאו למינוי. העובדה כי, לדעת העותרים, קיימים שני מועמדים שהינם ראויים יותר משניים אחרים שנבחרו על-ידי הוועדה בסופו של יום, אף היא אינה מלמדת על פגם בעבודתה (בג"צ 4299/04 יצחק; ענין בן חיים, שם).

50. הטענה, כי חלק מחברי ועדת המינויים "סרים למרותם של רבניהם", אף היא אינה מצביעה, כשלעצמה, על פגם של שיקול זר או פסול במובן של כבילת שיקול דעת חבר ועדה, כל עוד לא הוכח כי הצבעתו היתה מנוגדת לדעתו ולמצפונו בכל הנוגע להערכתו את כישורי המועמד. התייעצות חבר ועדה עם מנהיגים רוחניים, כמו גם עם כל גורם אחר, בר-סמכא בתחום הרלוונטי, אינה פסולה. על אחת כמה וכמה, כשהיא נעשית בגלוי ולאור היום כפי שנעשה כאן (השוו: בג"צ 514/84 אסעד נ' השר לענייני דתות, פד"י לח(3) 750, 755-756 (1984) (להלן - פרשת אסעד)). כל זאת, בנתון לכך ששיקול הדעת הסופי הופעל על-ידי חבר הוועדה באופן עצמאי. לא הוכח במקרה זה אחרת. כבר הובהר בהלכה הפסוקה, כי יש משקל רב לראש העדה הדתית הנוגעת בדבר בתורת בר-סמכא, בין היתר, בשאלת התאמת המועמד לדיינות מבחינת התאמתו האישית והמקצועית. המשקל המיוחד הניתן לדעתו של ראש העדה, והעובדה כי שומעים לו בקשב מיוחד, אינם גורעים מהדרישה כי ההכרעה הסופית, והדעות המובעות על-ידי חברי הוועדה, יתאפיינו בעצמאות ובחוסר תלות בגורם כלשהו (פרשת אסעד, שם). בענייננו לא נתבססה תשתית ראייתית בדבר קיום חשש לסטייה מכללים אלה.

51. אשר לבחירתם מחדש של 15 המועמדים שנבחרו בהליך הבחירה הראשון, בתוספת ארבעה מועמדים נוספים, גם בכך אין כדי לבסס עילת התערבות בפעולת הוועדה. הבחירה הקודמת של 15 המועמדים נפסלה בשל טעמים בעלי אופי טכני, ולא מן הטעם שהיו שיקולים פסולים בבחירת המועמדים. מכאן, בחירתם מחדש של אותם מועמדים בהליך הנוכחי אינה מצביעה, כשלעצמה, על קיום פסול בהליך. מעיון בפרוטוקולים עולה, כי התקיים דיון לגופו של כל מועמד, ולא הוכח כי ההצבעה שנתקיימה הונחתה מהסכמים קודמים שכבלו את שיקול דעתם העצמאי של חברי הוועדה. לפיכך גם דינה של טענה זו להידחות.

52. מינוי ועדת משנה יחידה אינו בגדר פגם, שכן סעיף 3 לכללים מסמיך את מליאת הוועדה לעשות כן. העובדה שבפועל הרכב הוועדה לא היה קבוע, אלא חלק מחבריה הוחלפו מפעם לפעם על-ידי ממלאי מקום, תורמת להפגת החשש מפני תיאום עמדות פסול, עליו רמזו העותרים.

53. אשר לטענת הפגם, הקשור בחידוש כתבי ההסמכה לדיינות בלא הגשת בקשות תקינות מטעם המועמדים, יש לומר: ראשית, טענה זו לוקה בשיהוי כבד ודי בכך כדי לדחותה. מעבר לכך, בעל הדברים לענין טענה זו היא מועצת הרבנות הראשית, שחידשה את כתבי ההסמכה, שלא צורפה כבעל דין לעתירה, ולכן הגורם שאמור היה להשיב לטענה זו אינו בפני
נו. מעבר לכך, ולגופו של ענין, יש להצטער על כך שהכללים בענין זה לא נשמרו, וטוב היה אילו הוגשו בקשות המועמדים לחידוש ההסמכה, כנדרש על-פי הדין. אולם בנסיבות הענין, נראה כי אי-קיום דרישה זו אינו מהווה פגם מהותי היורד לשורש שאלת כשירותם של המועמדים, אשר רובם המכריע היו בעלי הסמכה בעבר, ונתוניהם המהותיים ממשיכים להתקיים בהם גם כיום. דין טענה זו להידחות.

54. אין לקבל את טענת העותרים כי היה מקום לחשוף בפני
הם את הפרוטוקולים החסויים של דיוני הוועדה. לא מצאתי כי יש עילה לחרוג מחובת הסודיות החלה על דיוני ועדת המינויים הקבועה בסעיף 15 לכללים, או לסטות מההלכה שנקבעה בענין זה בפרשת ציטרין, אשר אישרה את כלל הסודיות המקביל לגבי הוועדה לבחירת שופטים, הקבוע בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984.

הכלל בדבר חובת סודיות החלה על דיוני הוועדה, המחייב רק תוך גילוי המלצת הוועדה בדבר מינויו של פלוני, מאזן כראוי בין הצורך להגן על צנעת הפרט לבין אינטרס הציבור בקבלת מידע על המועמדים המומלצים לכהונת שפיטה. על הוועדה מוטלת אחריות לבחור לכהונת שופטים או דיינים את המועמדים הטובים ביותר; זכותו של הציבור לדעת מי המועמדים לכהן כשופטים ולהעלות טענות והסתייגויות כנגד מועמד זה או אחר; בצד אלה, נדרשת שמירה על צנעת הפרט, שהיתה מופרת בגילוי פרטים על דיוני הוועדה, וכמו כן הגנה על יכולתה של הוועדה לדון בחופשיות ובצורה משוחררת בכשירותם האישית והמקצועית של המועמדים השונים. האיזון בין השיקולים השונים הוליד את כלל הסודיות שבסעיף 15 לכללים, העומד במבחן הסבירות (ענין עבד, שם, בפסקה 15). וכדברי בית המשפט בפרשת ציטרין, שם:
"ענייננו בהליך המתנהל בפני
ועדת הבחירה. הוועדה הינה גוף סטטוטורי יחיד במינו. היא אינה חלק מאיזו מרשויות השלטון, שכן בהרכבה מיוצגות כל שלוש הרשויות. כן ניתן בה ייצוג ללשכת עורכי הדין. תפקידה של הוועדה הוא לבחור שופטים. במלאה תפקיד זה, פועלת הוועדה כנאמנו של הציבור. במילוי תפקידה כהלכה, תלויה, במידה רבה, איכות פעולתה של הרשות השופטת. תפקידה של הוועדה קשה ומורכב. בהתחשב במהות תפקידה, אין להטיל על הוועדה לקיים את דיוניה בפומבי, או למסור לציבור מידע מלא אודות תוכנם. משמע, שלעקרון הפומביות אין תחולה רחבה על פעולתה של ועדת הבחירה. מאידך, ברור שלציבור יש ענין אמיתי ולגיטימי בפעולת הוועדה. כן, ובייחוד יש לו זכות לדעת מי יהיו שופטיו. בסיוג תחולתו של עקרון הפומביות צריך להיות מובא בחשבון גם ענין זה" (פסקה 13 לפסק דינו של השופט מצא).

אין, איפוא, להתערב בכלל הסודיות החל על דיוניה של ועדת המינויים.

מעבר לכך, בהסכמת הצדדים, קיבלנו לידינו את הפרוטוקולים החסויים של ועדת המינויים לצורך עיון במעמד צד אחד. בכך נתאפשר לנו לעיין בפרטי הליכי הדיונים שהתקיימו בפני
הוועדה, ובשיקולים שהינחו אותה בדיוניה ובהחלטותיה. על יסוד עיון זה, לא מצאנו פסול בעבודת הוועדה, המצדיק את התערבותנו.

55. לאור הדברים האמורים לעיל, החלטנו לדחות את העתירה, ומתייתר הצורך לדון בטענות המשיבים 4-22.

סיכומו של דבר: טענותיהם של העותרים ביחס לדיוני הוועדות והחלטותיהן בענין מינוי הדיינים אינן מבססות עילה להתערבות שיפוטית. ביסודם של דברים, ההתרשמות העולה מעבודת הוועדות ומהחלטותיהן היא, כי שקילת המועמדויות נעשתה תוך התייחסות לכישורי המועמדים, תוך שיקלול נתוניהם השונים, ולא הוכח חשש ממשי לקיום הטייה בדרך הפעלת שיקול הדעת של חברי הוועדות, או להכוונה של שיקולים זרים כאלה ואחרים, אשר השפיעו על החלטותיהם.

מטעמים אלה, ראינו לדחות את העתירה.

בנסיבות הענין, לא ייעשה צו להוצאות.

ש ו פ ט ת
השופט ע' פוגלמן
:

הציר המרכזי לטענות המועלות בעתירה הינו השקפת העותרים כי הליך הבחירה שקיימה הועדה למינוי דיינים נגוע באי חוקיות, בשל שיקולים זרים העומדים בבסיסו. הנטל להוכחת טענה זו הינו על העותרים, ועל כובד המשימה בהקשר האמור עמד לאחרונה בית משפט זה בזו הלשון: "כידוע, הלכה היא כי על מנת לטעון לקיומם של שיקולים זרים, יש להניח בפני
בית משפט זה תשתית עובדתית... הוכחת שיקולים זרים היא בדרך כלל משימה קשה המחייבת פענוח "כליות ולב" של רשות מינהלית. לשם כך, נדרשת לא פעם הסתמכות על פגמים חיצוניים נוספים שיש בהם כדי להצביע על השיקול המסתתר מאחורי פעולת הרשות המינהלית. כך למשל, ניטה להצביע על קיומו של שיקול זר כאשר יש מצב של ניגוד עניינים, או אי הבאתו בחשבון של שיקול רלוונטי להכרעה המתקבלת, וכיוצא באלה אינדיקציות לקיומו של שיקול זר" (בג"צ 4500/07 ח"כ שלי יחימוביץ' נ' מועצת הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה (לא פורסם, 21.11.2007) פסקה 12 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש. להלן: עניין יחימוביץ'. והשוו: בג"צ 571/89 מוסקוביץ' נ' מועצת השמאים, פ"ד מד(2) 236, 246 (1990), פסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' ברק; בג"צ 6840/01 פלצמן נ' הרמטכ"ל (לא פורסם, 10.10.2005) פסקה 17 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה
). המשימה קשה אף יותר כאשר מדובר בגוף קולקטיבי, ובענייננו, בגוף סטטוטורי המורכב מחברים בעלי מגוון דעות (השוו: עניין יחימוביץ', בפסקה 12). בנסיבות המקרה שלפנינו, מקובלת עלי מסקנת חברתי השופטת א' פרוקצ'יה
כי העותרים לא עמדו בנטל כבד זה. בשל כך, ונוכח הטעמים הנוספים שבחוות דעתה של חברתי, סבור אף אני כי דין העתירה להדחות.

ש ו פ ט
השופטת ע' ארבל
:

אני מסכימה לפסק דינה של חברתי, השופטת פרוקצ'יה, וכן להערותיו של חברי, השופט פוגלמן, ומבקשת להוסיף הערה מטעמי.

בתי הדין הרבניים הם גופים הלכתיים גרידא, ומשזוהי דרישה הלכתית, לא יכולה להישמע כל טענה נגד מינוי דיינים גברים בלבד. יחד עם זאת, כידוע, בתי הדין הרבניים עוסקים בסוגיות רגישות של היחסים בין המינים ולהחלטותיו השפעה מכרעת על חיי המתדיינים. על רקע זה נשמעו לא אחת דברי ביקורת בהתייחס למצבים, לעיתים קשים ביותר, עימם מתמודדות נשים בעת התדיינות בפני
בית הדין הרבני בענייני אישות ומשפחה. במצב זה דומה כי יש מקום "לאזן ולפשר בין שני הקטבים" במסגרת הוועדה למינוי דיינים
, וזאת ראוי שיעשה על דרך של הסתייעות והתחשבות מיוחדת בהמלצתם של ארגוני נשים ביחס למינוי דיינים. המלצות אלה ראוי להן שתובאנה בחשבון יחד עם יתר השיקולים הצריכים לעניין ותקבלנה את המשקל המתאים להן, לצד יתר שיקולי הוועדה למינוי דיינים
.

ויפים לעניין זה דבריו של המשנה לנשיא מ' אלון, הגם שבהקשר מעט שונה:

"אי הפלית אשה באשר היא אשה עקרון יסוד הוא במערכת המשפט הישראלית. כדי להעלות שאלה של איזון ושיקול נגד עקרון יסוד צריך היה לטעון לפחות כי מבחינה הלכתית חברותה של אשה במועצה דתית אסורה היא, ומתוך כך עלול הדבר להביא לשיתוק עבודתה של המועצה הדתית. אילו נטענה טענה כזו מקום היה לחשוב ולנסות לאזן ולפשר בין שני הקטבים, מאחר ומדובר במועצה דתית, שהיא אמנם גוף מינהלי המוקם על פי החוק ולכן יש לדון בענינו על פי עקרוני החוק, אך עיסוקו של גוף זה והעוסקים בו קרובים וחיים בעולמה של הלכה, ומן הראוי לחפש דרך ולגשר בין שני הניגודים" (בג"צ 153/87 שקדיאל נ' השר לעניני דתות, פ"ד מב(2), 221 (1988)).
ואכן, כעולה מפרוטוקול הדיונים בפני
הוועדה, העובדה שחמישה מבין המועמדים זכו להמלצת ארגוני הנשים הוזכרה בדיון. ברם, על אף שמועמדים אלו כולם זכו לשבחים בדיוני הוועדה ולציונים גבוהים מידי וועדת המשנה, איש מהם לא מונה לדיינות. מובן כי ככלל ייטה בית משפט זה לכבד את שיקול דעתה של הוועדה למינוי דיינים
ויימנע ככל הניתן מהתערב בו. עם זאת, יש מקום, לטעמי, לבחון לא רק האם המלצת הארגונים נדונה, אלא גם האם ממכלול הנתונים עולה כי בפועל זכה שיקול זה למשקל ראוי ביחס לנתוני כלל המועמדים. אני מכוונת את דברי בעיקר במבט צופה פני עתיד כלפי הוועדות העתידות לבוא, ולא מצאתי, כדעת חברי, כי ראוי להתערב במינויים הנוכחיים. לכן, אף אני סבורה כי דין העתירה להידחות.

ש ו פ ט ת
לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.

ניתן היום, כ"ט באייר תשס"ח (3.6.08).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07087560_r04.doc יט
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בג"צ בית המשפט העליון 8756/07 עמותת "מבוי סתום", הרב דוד ביגמן, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי, מעלה גלבוע, הרב שמואל ריינר, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי, מעלה גלבוע ואח' נ' הוועדה למינוי דיינים, שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, יו"ר הוועדה, היועץ המשפטי לממשלה ואח' (פורסם ב-ֽ 03/06/2008)