פסקי דין על קולמן משה | פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ

175722/02 הפ     23/01/2003




הפ 175722/02 קולמן משה נ' בנק הפועלים בע"מ




בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
הפ 175722/02


בפני
:
כב' השופט ד"ר ורדי קובי

תאריך:
23/01/2003

בעניין:
קולמן משה





המבקש

נ ג ד


1. בנק הפועלים בע"מ

2. אמנון פרנק
3. ש.ר.י.ד.א בע"מ
4. דוד ראש
5. שמעון לביא




המשיבים

פסק דין
1. בפני
י תובענה כדלקמן:

א. לקבוע כי המשיב מס' 1-בנק הפועלים בע"מ
(להלן:"הבנק") אינו רשאי למכור ו/או להעביר ו/או להסב ו/או לנקוט כל פעולה אחרת המוציאה מידיו ומעבירה לידי צד שלישי כלשהו (למעט בנק אחר הפועל על פי רשיון כדין) את זכויותיו של הבנק על פי כתב ערבות שחתם המבקש בגין אשראי בסך של 913,200 ₪ שניתן לחברת ש.ר.י.ד.א נכסים בע"מ (להלן:"כתב הערבות" ו-"החייב העיקרי", בהתאמה) וליתן צו האוסר על הבנק לעשות כן.

ב. להורות לבנק:

(1) להתחיל לפעול לאלתר לגביית החוב מן החייב העיקרי, ולמצער–להתחיל לפעול לאלתר לגביית החוב מן החייב העיקרי ומכל הערבים לחוב במקביל (לרבות המבקש עצמו).

(2) לחילופין, להורות לבנק כי כאשר ירצה לנקוט פעולות לגביית החוב, יהא עליו לפעול קודם לכל כנגד החייב העיקרי, ולמצער– לפעול לגביית החוב מן החייב העיקרי ומכל הערבים לחוב במקביל.

לטענת המבקש, בתאריך 15/6/94 חתם על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום בגין אשראי בסכום (קרן) של 913,200 ₪ שניתן לחייב העיקרי על ידי הבנק (סך ערבותו של המבקש – 913,200 ₪).
כל זאת לצורך רכישת מניות של חברת "נבתים חברה לבניין בע"מ".
בנוסף לערבותו של המבקש ניתנו לבנק ערבויות נוספות ע"ס 50,000 דולר כ"א של כל אחד מחמשת בעלי העניין בחייב העיקרי: ה"ה דוד ראש, שמעון לביא, דוד ידידיה, אמנון פרנק ורו"ח רולי הוגן (להלן:"בעלי העניין").
המבקש, כחלק מעסקה שנחתמה בין חברת "ברוש השקעות ובניין בשרון בע"מ", שבשליטתו (להלן:"ברוש") לבין החייב העיקרי, נתן הסכמתו לערוב לחייב העיקרי כלפי הבנק כערבות נוספת לזו של בעלי העניין.

בהמשך נתגלעו סכסוכים בין "ברוש" לבין החייב העיקרי ובעלי העניין, אשר התפתחו לכדי תובענה בבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א 2603/00).
בקליפת אגוז, תביעה אזרחית זו עניינה תביעת חברת ברוש כנגד החייב העיקרי ובעלי העניין להשבת הכספים ששולמו ולתביעה כספית בגין נזקים שנגרמו למבקש.

לטענת המבקש, לאחר פניית הבנק לחייב העיקרי לפרוע את האשראי שנצבר בחשבון החייב העיקרי, האחרון לא עשה כן ואף דרש מהבנק לפעול לגבייתו מן המבקש בלבד.
המבקש טוען כי הבנק סירב לכך וכי החייב העיקרי הגיע להסכמה עקרונית עם הבנק אודות הפחתת סכום של למעלה מ-130,000 דולר מסך החוב בחשבון החייב העיקרי.

לטענת המבקש, החייב העיקרי ובעלי העניין הודיעו לבנק כי אין בכוונתם לפרוע את החוב בעצמם וסיכמו עם הבנק כי במקום פירעונו תינתן לצד ג' (שבדיעבד נודע כי מדובר בחברה בשליטתו של המשיב מס' 2) במחיר מופחת מגובה החוב, הזכות לרכוש את החוב ביחד עם הביטחונות על מנת שאותו צד ג' ייכנס בנעלי הבנק ויוכל לפעול לגביית החוב כולו, ללא כל מגבלה.

המבקש, כאמור, מתנגד לכך שהבנק ימכור את החוב לצד ג', שפרטיו לא נמסרו למבקש למרות בקשותיו מהבנק.
המבקש חשד כי אותו צד ג' הנו שלוחו של החייב העיקרי ובעלי העניין או גורם מ"השוק האפור" וכי הפעולות שנעשו מטרתן לפגוע בזכויותיו כערב.
הבנק קצב למבקש כשבוע לרכוש ו/או לפרוע בכוחותיו הוא את סכום ההלוואה בטרם יפנה בשנית לצד ג', המעונין לרכוש את החוב.

המבקש אינו מתכחש לזכותו של הבנק, כאמור בכתב הערבות, לפעול לגביית החוב מן החייב העיקרי ומן הערבים, אך טוען כי הבנק מתמקד בניסיונו לגביית החוב בעיקר (או רק) בו.
כן, חושש המבקש כי העברת הזכויות על פי כתב הערבות לצד ג', שאינו תאגיד בנקאי, כמשיב מס' 1 תביא להתערטלות אותו צד ג' ממגבלות החלות על תאגיד בנקאי, בבואו לגבות חוב/לממש ערבות.

במישור המשפטי, המבקש טוען, בעיקר, כי הבנק הפר את חובותיו כלפיו (כחובת הנאמנות, חובת הזהירות המוגברת, חובת תום הלב וניקיון כפיים), חורג מרוחו של חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, ומחוק הערבות, התשכ"ז-1967, כלל תניות מקפחות בחוזה אחיד (הסכם הערבות) ואף פוגע בתקנת הציבור.

הבנק טוען כי לאחר שהחייב העיקרי לא עמד בהתחייבויותיו ולא פרע את חובו, פנה הבנק לערבים בדרישה לתשלום סכום הערבות.
המשיב מס' 2 (מר פרנק) פנה לבנק במטרה להגיע להסדר לתשלום החוב והציע כי ירכוש את החוב מהבנק בדרך של המחאה לצד ג' וכך יקבל את זכויות הבנק כנושה כלפי החייב העיקרי וערביו.
לטענת הבנק אין כל מניעה חוקית ו/או חוזית להמחאת זכותו באשר לחוב ואין בהמחאה כדי למנוע מהמבקש להעלות טענותיו גם כנגד הנמחה, כשהבנק פעל בתום לב וכדין.

לטענת המשיב מס' 2, אשר כאמור חברה בשליטתו היא העומדת מאחורי רכישת החוב, רצונו לרכוש את החוב (ולא להסתפק רק בתשלום ערבותו בסך 50,000 דולר) נובע מאינטרס שלו כי נגד החייב העיקרי לא תוגש תביעה בגין אי פירעון החוב, שכן לטענתו תביעה כזו תיפגע בו, כאיש עסקים וכאחד מבעלי החייב העיקרי.

ייאמר כבר עתה שלמרות שצירפתי לתובענה זו, עפ"י בקשתכם, את המשיבים מס' 2-5 כבעלי דין שיש להם עניין ישיר בתובענה לגבי ההמחאה של החוב ע"י הבנק (כשדבר התובענה הודעה גם למר הוגן ולמר דוד שלא ביקשו להצטרף אליה), אין בכוונתי ואין צורך להכריע במסגרת תובענה זו ביחסים שבין המבקש מס' 1 למשיבים מס' 2-5, יחסים שיתבררו במסגרת התביעה האזרחית.

2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התובענה וזאת מן הנימוקים הבאים:

א. השאלה העיקרית העומדת לדיון הינה זכות הבנק להעברת זכויותיו כולל הביטחונות - הערבויות לצד ג' או שמא קיימת לכך מניעות/איסור בדין/אחר.

מההיבט החוזי רשאי הבנק להמחות את זכויותיו על פי כתב הערבות. זאת עולה מפורשות מכתב הערבות עליו חתום גם המבקש וכך קובע ס' 21 לכתב הערבות המוכתר בכותרת "העברת זכויות": "הבנק רשאי בכל עת, לפי שיקול דעתו הבלעדי ומבלי להזדקק להסכמתנו, להעביר לאחר את זכויותיו על פי כתב ערבות זה, לרבות הבטוחות, בשלמות או בחלקים, וכל מקבל ההעברה יהיה רשאי גם הוא להעביר את הזכויות הנ"ל לאחר מבלי להיזקק להסכמה נוספת מאיתנו. ההעברה תוכל להעשות ע"י הסבה בשולי או על גבי כתב ערבות זה או בכל דרך אחרת שהבנק ימצא לנכון" (הדגשה אינה במקור – ק.ו.).

המחוקק איפשר לנושה להמחות את זכויותיו ללא הסכמת החייב, כעולה
מס' 1 (א) לחוק המחאת חיובים:
"זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה." [כאשר ס' 5 לחוק כולל במסגרת המחאת זכות גם ערבות ושעבוד שניתנו להבטחת הזכות שנמחתה].
בד בבד, בס' 2 (א) לחוק המחאת חיובים, טרח המחוקק להגן על זכויותיו של
החייב:
"המחאת זכות אין בה כדי לשנות את הזכות או תנאיה, ולחייב יעמדו כלפי
הנמחה כל הטענות שעמדו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה".



עולה כי המבקש יהיה רשאי להעלות כל טענה ולהסתמך על כל זכות שעמדו
לו כנגד הנושה המקורי (הבנק), ראה לעניין הפרשנות המרחיבה של "כל
הטענות" שניתן לעורר, ע"א 522/72 מדינת ישראל נ' כונסי הנכסים של
וולטקס צמרון בע"מ, פ"ד כז (2) 393, 402).
פרופ. שלום לרנר בספרו "המחאת חיובים" (הוצאה לאור של
לשכת עורכי הדין, תשס"ב - 2002, ע"מ 332) מביא את ההלכה בעניין:
"סעיף 2 (א) לחוק שואף גם למנוע פגיעה בחייב כתוצאה מההמחאה, ולכן הוא מאפשר לחייב להעלות נגד הנמחה טענות שיש לו נגד הממחה, אפילו מקורן בעסקאות אחרות שאין להן קשר עם הזכות שהומחתה". (ההדגשה אינה במקור – ק.ו.).

סיכום ההלכה הוא כי החייב המקורי לא מתייתר מזכויותיו וטענותיו
בעקבות המחאת זכויות הנושה, כפי שעמדו לו במועד בו נועד לו על
ההמחאה.
לכן, המבקש יוכל להעלות טענות נגד הנמחה (צד ג'), כאילו היה האחרון
תאגיד בנקאי.

הלכה זו עוברת כחוט השני בפסיקות בית המשפט העליון [ראו, לדוגמא:
ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע
בע"מ ואח', פ"ד מ"ג (1) 252; ע,א 4752/92 מקט בע"מ ע"י כונס הנכסים נ'
החברה לבטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד נא (2) 214 וכן ראה לגבי עבירות
ההמחאה, ע"א 6529/90 – טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך ואח' פד"י נג (2)
218 וע"א 1662/99 חיים נ' חיים ואח', פד"י נ"ו (6) 295).

ב. המקרה שלפניי אינו אחד מהחריגים שבית המשפט יתערב בתוכנו של החוזה, שכן חזקה ששני הצדדים החתומים על החוזה (כתב ערבות) היו מודעים והסכימו למשמעויותיו. הדברים נכונים הן לגבי הבנק (שניסח את החוזה והן לגבי המבקש (איש עסקים ועורך דין). לא הונחה בפני
י תשתית עובדתית כדי לבסס טענות של תרמית (קנוניה של הבנק, יחדיו עם החייב העיקרי ובעלי העניין). לא זו אף זו, הבנק יידע את המבקש אודות כוונתו להמחות את החוב, ואף הציע לו "לפרוע את החוב או לרכוש את זכויותיו כנושה, כלפי החברה וערביה, כנגד תשלום סך של 1,500,000 ₪, במזומן" (מכתבו של ב"כ הבנק אל המבקש מתאריך 26/6/02 – נספח ה' לתשובת הבנק לתובענה).

באשר לטענותיו ולחששותיו של המבקש כי אותו צד ג', אליו הומחה החוב, ינהג בדרכים פסולות (ובמשתמע, כוחניות), הרי שלא מצאתי יסודות לחששות תיאורטים אלו. ברי, כי אותו צד ג' מחויב לנהוג על פי הוראות החוק ושלא לפגוע בזכויותיו של המבקש, אם לא יעמוד בכך צד ג', הרי שפתוחה דרכו של המבקש לפנות בהליכים משפטיים.
באשר לטענותיו של המבקש בדבר תניה מקפחת בחוזה האחיד (כתב הערבות), טענה זו לא הוכחה כלל ועיקר. בנוסף, חוק המחאת חיובים עצמו מתיר לנושה להמחות את זכותו ואין פסול בכך שבחוזה שנחתם מרצונם החופשי של הצדדים מופיעה תניה ברוח זו. אף אלמלא הימצאה של תניה זו בכתב הערבות, יכול היה הבנק (הנושה) להמחות את זכותו לאחר. [ראה לגבי מבחני תנאי מקפח בחוזה אחיד ע"א 1795/93 קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב ואח' פ"ד נא (5) 433].
המבקש מעלה טיעונים רבים בדבר חובותיו המיוחדים של הבנק, שנקבעו בחקיקה ובפסיקה.
ואכן, תאגיד בנקאי חב בחובות אמון, זהירות ותם לב מוגברות, ומחויב לנורמות של הגינות, סבירות וכיוצא בזה. ברם, אין בכך כדי לחסום את הבנק מלהבטיח כי יוחזרו אליו כספים שהלווה.
לא מצאתי כי הבנק פעל שלא בתום לב ו/או בזדון. הבנק פעל למען מימוש זכויותיו קרי: החזרת החוב. האסטרטגיה של הבנק הייתה להימנע מתביעה לשם החזרת החוב, ועל כן בחר בדרכים חלופיות, כהמחאתו לצד ג' [ראה עדותו של מר וידר, נציג בנק הפועלים בע"מ
, בדיון מתאריך 10/11/02]. אין בכך כדי להפר את חובות הנאמנות של בנק ללקוחותיו. לא הונחה בפני
י תשתית ראייתית מבוססת, לפיה הבנק הפלה לרעה את המבקש ו/או חרג מתום הלב וניקיון הכפיים הנדרש ממנו בצורה המצדיקה התערבות בית המשפט.

יתרה מזאת, בס' 4 לכתב הערבות נקבע ביחס לערבים כדלקמן:
"הננו מוותרים בזה לבנק על הצורך לנקוט תחילה נגד הלווה בהליכים כלשהם לגביית הסכומים הנ"ל. הבנק רשאי לדרוש מאתנו סילוק הסכום הנ"ל, כולם או מקצתם, מבלי לנקוט בצעדים כלשהם לגביית אותם סכומים מאת הלווה... ערביו או אחרים".

מכאן, אין הבנק חייב לנקוט אותם צעדים נגד כלל החייבים והערבים, וזכותו
לבחור את צעדיו וכלפי מי לנקוט בהם. זו גם רוח ס' 55 לחוק החוזים (חלק כללי),
וגם של ס' 7 לכתב הערבות. למרות זאת, הבנק ניסה גם לגבות את החוב משאר
הערבים (בעלי עניין) (ראו מכתבי ב"כ הבנק אל בעלי העניין – נספח ב' לתשובת
הבנק לתובענה), ידע את המבקש אודות כוונתו להמחות את זכויותיו ופתח בפני
ו
פתח לנקוט בצעדים חלופיים (ראו מכתב ב"כ הבנק אל המבקש – נספח ב'
להמרצת הפתיחה).
בנוסף, זכויותיו של המבקש, כערב עומדות לו גם לאחר שהומחה חובו לצד ג', כפי
שיפורט מייד.

ג. חשוב להדגיש שכל שמוכרע בתובענה זו הינו שהבנק רשאי למכור ו/או להעביר ו/או להסב לצד ג' את זכויותיו עפ"י כתב הערבות ואין הגבלה ו/או מניעות לכך.
יחד עם זאת, אין בכך כדי לגרוע מטענות אפשריות של המבקש כולל לגבי ערבותו, גובה החוב, ההשלכות להקטנת החוב, טענות כלפי הנמחה (צד ג') והערבים האחרים (שלכאורה נשארים ערבים גם אם קנו את החוב), טענות היכולות להתבסס, בין היתר, על דיני עשיית עושר ולא במשפט, ו/או על חוק הערבות (ראה בין היתר סעיפים 5 (א) ו- 32 לחוק הערבות), ו/או דיני החוזים (ראה בין היתר סעיף 56 לחוק החוזים (חלק כללי) וע"א 1406/01 פרנקו נ' מלניק פד"י נ"ג (3) 660) ו/או חוק המחאת חיובים (ראה בין היתר סעיף 8 לחוק המחאת חיובים).
יש להדגיש שעצם פעולתו החד צדדית של הבנק לא יוצרת כשלעצמה זכויות לצד השלישי – המשיבים 2-5 וזכויותיהם וטענותיהם נגזרים מהיחסים הפנימיים בינם לבין המבקש וההליכים המתנהלים ביניהם כערבים משותפים לחוב.
לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בסיטואציה מיוחדת ומוזרה במקצת שבה הערבים האחרים שלכאורה חייבים רק 50,000 דולר כ"א, קונים את החוב כולו במחיר מופחת ומתכוונים לחזור ולתבוע מהערב הנוסף – המבקש, שערב על כל החוב, את הסכום המלא העולה על הסכום המופחת ששילמו ובכך ליצור לעצמם רווח.
הבעייתיות נובעת גם מהזהות בין הערבים הנוספים לבין החייבים ולבין הצד השלישי כשלמעשה הצד השלישי הוא גם ערב וגם בעל נגיעה לחוב עצמו. כנגד הנ"ל יוכל המבקש להתמודד משפטית במישור בינו לבין המשיבים 2-5 ולא במישור כלפי המשיב 1 – הבנק שלגביו אין מניעות לביצוע העברת הזכויות, כולל הערבויות.
טענות המבקש יישמרו כלפי אותו צד ג' שאליו יעוברו (אם יועברו) הזכויות עפ"י כתבי הערבות אך אין מקום להקדים וליצור בשלב זה מניעות ואין מקום להתערבות של בית המשפט ביחסים שבין המבקש לבנק.
במסגרת התובענה שבפני
י, ההכרעה הינה כאמור רק בשאלה ובסעד המבוקש לגבי קיומה של מניעות/איסור של הבנק לגבי העברת זכויות עפ"י כתבי הערבות לצד שלישי, טענות שנדחות על ידי בלא לפגוע בטענות הצדדים ובזכויותיהן להעלאת טענות כאלו או אחרות במקרה שאכן יעביר הבנק את זכויות הערב – המבקש לצד ג' שיקנה את החוב במחיר מופחת ואותו צד ג' יבקש לגבות מהמבקש את מלוא החוב ו/או יפגע בזכויותיו של המבקש.

ד. התוצאה הינה שאני דוחה את התובענה ומבטל את צו המניעה הזמני בבש"א 123686/02.
אני מחייב את המבקש לשלם למשיב 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ שישולמו למשיב 1 מהסכום שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט במסגרת הבקשה לצו הזמני בבש"א 123686/02.

ניתן היום כ' בשבט, תשס"ג (23 בינואר 2003) במעמד ב"כ המבקש-עו"ד גב' פסח, נציג המשיב 1-מר נמרוד דרזנר (מתמחה) וב"כ המשיבים 2-5-עו"ד בוכניק.

ד"ר ורדי קובי
, שופט
עו"ד פסח: אנו מבקשים עיכוב ביצוע של פסה"ד. לא מדובר פה בחיוב כספי, כי אם בהמחאת זכות. היה ויינתן פס"ד לטובת המבקש בערעור, יהיה זה פס"ד אקדמי ולא יהיה למשיב דרך להשיב את המצב לקדמותו. לעניין סיכויי הערעור, במצב כזה שבו אנו עומדים בפני
ביהמ"ש שנתן את ההחלטה, די לנו להראות כי למבקש טענות שראוי כי יישמעו בפני
ערכאת הערעור ויש סיכוי שיתקבלו. אני מפנה לבש"א 6378/96.

עו"ד בוכניק: אני מתנגד לבקשה. המחאת הזכות היא המחאת זכות כספית וכמו כל פס"ד כספי ההלכה היא שאין לעכבו. לעניין השבת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור ניתן יהיה לבטל את המחאת הזכות ולהחזיר את המצב לקדמותו. עיכוב הביצוע יגרום לנזק למימוש העסקה.

מר דרזנר: אנו מתנגדים לבקשה. עיכוב ביצוע צריך להינתן במקרים שבהם מדובר בנזק שאינו בר תיקון. במקרה שלנו אפשר לתקן את הנזק ע"י תשלום כספי. כיוון שמדובר בבנק אין סכנה שלא יוכלו לעמוד בתשלום. עד עכשיו נגרם לנו נזק כתוצאה מאי היכולת להשלים את המכירה.
לחילופין אני מבקש להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערובה בסכום הולם.

עו"ד פסח: מדובר פה בנזק שאינו בר תיקון ואין ענייננו בחיוב כספי. היה ויינתן פסה"ד, המשיבים או רוכשת הזכות תפעל מיידית לגביית החוב, לטענתה כולו.
פסה"ד בערעור יהיה פס"ד אקדמי ובמצב זה המבקש לא יוכל להשיב את המצב לקדמותו.



החלטה

אני דוחה את הבקשה. לא מצאתי מקום להתקיימותן של נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מההלכה שאין לעכב ביצועם של פסקי דין. מה גם שהמשמעות של פסה"ד הינה כספית.

ניתנה היום כ' בשבט, תשס"ג (23 בינואר 2003) במעמד ב"כ המבקש-עו"ד גב' פסח, נציג המשיב 1-מר נמרוד דרזנר (מתמחה) וב"כ המשיבים 2-5-עו"ד בוכניק.

ד"ר ורדי קובי
, שופט









הפ בית משפט שלום 175722/02 קולמן משה נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/01/2003)