פסקי דין על שור שאול | פסקי דין על איזוטופ בע"מ

2630/04 בשא     15/01/2006




בשא 2630/04 שור שאול נ' איזוטופ בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
בשא002630/04

בתיק עיקרי: א 700112/03
בפני
:
כב' הרשמת ענת אלפסי
תאריך:
15/01/2006




בעניין:
שור שאול

המבקש



- נ
ג
ד -


איזוטופ בע"מ




ע"י ב"כ עו"ד
ארז גלעד ואח'


המשיבה


החלטה

בפני
בקשה למחיקת הכותרת
"סדר דין מקוצר" ולמתן רשות להתגונן כנגד תביעה על סך 364 ₪ (!) בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות שהגישה חברת איזוטופ בע"מ
(התובעת, להלן: "המשיבה"), כנגד עו"ד שאול שור (הנתבע, להלן: "המבקש").

חרף הסכום הנמוך של התביעה, מצאו לנכון הצדדים להתיש זה את כוחו של זה בטענות פרוצדורליות שונות, ועל כך יש להצר.

עם זאת, אין בסכום התביעה כדי להפחית מחובתו של בית המשפט לדון בטענות הצדדים, ועל כן יתבררו הן כסדרן.

1.
האם ראויה התביעה להתברר בסדר דין מקוצר?


תקנה 202 (1) (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984
קובעת:

"ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:
(1)
תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות –
(א)
מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב".


(ההדגשות הן שלי – ע.א.).


לאור לשון התקנה וההלכה הפסוקה על פיה, בחנתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנות הבאות:

א.
העובדה שהתביעה כוללת דרישת תשלום עבור ריבית (בגובה 32 ₪), אינה שוללת ממנה להתברר בסדר דין מקוצר, וזאת כבר מתוך ההגדרה הקבועה בתקנות עצמן.


טענתו של המבקש כי מדובר בריבית נשך ובהפרשי הצמדה שגויים, מבלי להתייחס לנכונותה, יכולה אולי לשמש טענת הגנה במסגרת בקשת רשות להתגונן (וגם אז יש להצביע מפורשות על הטעויות בחישוב, מה שלא נעשה כאן), אך אין בה כדי לשלול את כשירותה של התביעה מלהתברר בסדר דין מקוצר.


ראה בעניין זה את ההלכה הפסוקה בע"א 38/77 צימרינג ואח' נ' גורדין (פ"ד לא (3) 401, בעמ' 404).


ב.
טענת המבקש לפיה בהסכם נשוא כתב התביעה לא נמצא בסיס להוספת הריבית והפרשי ההצמדה – אף היא אינה מן העניין.


עיון בכתב התביעה מעלה כי הדרישה בעניין זה מבוססת על הוראות החוק (חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א – 1961) ועל כן לא נדרשת כל התייחסות לכך בהסכם.


ג.
טענת המבקש לפיה ההסכם שצורף לכתב התביעה אינו משמש "התחייבות מפורשת בכתב" לשם הגשת תביעה בסדר דין מקוצר, אף היא אינה מבוססת.


כאמור, הדרישה הקבועה בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984
היא כי מדובר יהיה בתביעה "מכח חוזה או התחייבות מפורשת או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב".


ההלכה הפסוקה, כפי שהובאה, למשל, על-ידי כב' השופטת ש' ברוש בת"א 2917/98 אומניטק איכות בע"מ נ'
ast europe ltd
תק-מח 99(4) 713, קובעת כדלקמן:


"הראיה שבכתב אינה טעונה דווקא חתימה של הנתבע. כך למשל די לענין זה במסמך שצורף לכתב התביעה ושאין חולק על כך שהוכן על ידי הנתבעת, והוא הדין בחשבון שהתובע שלח לפלוני ואשר הנתבעת הודתה, במסמכים שונים בחבותה לשלמו ועל ידי כך אימצה את החוב".

בענייננו
, צירפה התובעת את ההסכם עליו חתום הנתבע, ואין ספק כי בכך מולאה הן דרישת קיומו של הסכם והן דרישת קיומה של ראיה בכתב לעצם קיומו של ההסכם.


ד.
טענת המבקש לפיה לא ניתן להסתפק בהסכם שצורף בהיותו הסכם מסגרת בלבד, הטעון הוספת מסמכים נוספים, בהם יוכח מהם הסעיפים שבוצעו כנגד אותה מסגרת, אף היא שגויה משפטית.


ההלכה הפסוקה כדברי כב' הנשיא (כתוארו דאז) מ' שמגר בע"א 16/89 ורדים חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר בע"מ
, פ"ד מה (5)
729 היא זו
:


"כשקיים חוזה מסגרת, המפורט דיו, בין ספק לבין לקוח ובגידרו סופקה לזה האחרון סחורה, אין צורך בראיה קונקרטית בכתב לגבי העסקה המיוחדת המשמשת יסוד התביעה".


אמנם, רשאי נתבע לבקש פרטים נוספים אודות הרכיבים הכספיים אשר נתבעים בגדר אותה מסגרת, והעדר התייחסות לדרישה זו יכולה להקנות לו רשות להתגונן, אך אין בטענה זו כדי לשלול את התביעה מלהתברר בסדר דין מקוצר.


בענייננו, צורף הסכם מפורט, אשר קשה לכנותו "הסכם מסגרת", אך גם אם ניתן היה להגדירו כך, עדיין אין בהגדרה זו כדי לשלול את התביעה מלהתברר בסדר דין מקוצר.


ה.
טענה נוספת העלה המבקש בשלב מאוחר יותר. לאחר הסיכומים בעל-פה, הגיש המבקש בקשה לתיקון הפרוטוקול בטענה, כי במהלך הדיון הפנה הוא את תשומת לב בית המשפט לכך, שהוצגו רק שלושה עמודים מן ההסכם, כאשר על העמוד הרביעי צויין מפורשות "אין לצלם! רק טופס מקורי ישמש ראיה להסכם ההתקשרות". כיוון שכך, טוען המבקש, לא ניתן להשתמש בהסכם זה כראיה בכתב וגם מטעם זה אין התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.


המשיבה התנגדה לבקשת התיקון וטענה כי הפרוטוקול משקף במדוייק את הנאמר בדיון.


נראה כי הויכוח סביב עניין זה הינו חסר משמעות, וזאת לאור העובדה כי גם לו נאמרו הדברים הנטעים על-ידי עו"ד שור, לא היה בכך כדי להצדיק מחיקת הכותרת.


זאת, מן הטעם הפשוט שבמסגרת כתב תביעה בסדר דין מקוצר, התובע אינו נדרש לצרף ראיות של ממש, אלא רק מסמך בכתב המלמד על קיומה של התקשרות בין הצדדים, היינו – גם אם אין בידי התובע המסמך המקורי, יוכל להסתפק בצירוף הסכם צילומי (עליו חתום הנתבע) ובכך להכשיר את בירור התביעה בסדר דין מקוצר.


מיותר לציין, כי טענה זו הופכת חסרת משמעות לאחר שהנתבע (המבקש) הודה בעצם קיומו של ההסכם.


הקביעה (שאמנם מתנוססת על ההסכם) יכולה אולי לשמש בסיס לטענה כלשהיא מדיני הראיות, אם וכאשר מגיעה תביעה מסוג זה לשלב ההוכחות.


הנה כי כן, לאור האמור לעיל, נמצאנו למדים כי דין הבקשה למחיקת כותרת – להידחות.

בגין בקשה זו ישלם המבקש למשיבה הוצאות בגובה 500 ₪ בצירוף מע"מ, באופן המפורט בחלקה האחרון של החלטה זו.

מכאן, לחלקה השני של הבקשה:

2.
האם יש מקום ליתן למבקש רשות להתגונן?

א.
עיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה ושהוגשו בעת הדיון, מעלה את הנתונים הבאים:



בהסכם מיום 14/1/01 שצורף לכתב התביעה, צויין במקום המיועד לפירוט הבדיקות "בדיקת אינסטלציה וביוב (דלוחין) בדירה + בדיקה חוזרת (נוספת)", כאשר בסכום לתשלום צויין 600 ₪.


בחלק המיועד ללוח התשלומים צויין:
"300 ₪, 15/3/01 קבלה 61803 (שולם חלקית)".

באותו חלק ישנו מקום פנוי נוסף אשר מיועד, ככל הנראה, לפירוט תשלומים נוספים.


במסמכים שהוצגו במהלך הדיון נמצא טופס בדיקה אחד ביחס לבדיקה מיום 15/3/01 (נספח ה' לתגובת המשיבה) וטופס בדיקה שני ביחס לבדיקה מיום 29/3/01 (נספח ו' לתגובת המשיבה).


שני הטפסים הם בחתימת ידו של המבקש, אף כי לטענתו לא ניתן לדעת אם מדובר במסמך שלם עד אשר יוצג בפני
ו המסמך המקורי.

ב.
אף על פי כן, טוען המבקש כי בפועל בוצעה בדיקה אחת בלבד, ביום 29/3/01, אשר התשלום לגביה נעשה כבר ביום 15/3/01, עוד בטרם בוצעה אותה בדיקה. זאת לדבריו, בהתאם לנוהל הקיים אצל המבקשת, לפיו תחילה מבוצע התשלום כנגד הקבלה, ורק לאחר ביצוע הבדיקה בפועל מופקת חשבונית.


מוסיף המבקש וטוען, כי גם על פי ההסכם עצמו מדובר בהסכם מסגרת ועל כן יש לשלם עבור כל בדיקה בנפרד. כיוון שבפועל בוצעה רק בדיקה אחת, יש לשלם רק עבור בדיקה אחת. התשלום בוצע ולכן אינו חייב דבר.


כאמור, טוען המבקש, כי החתימה המתנוססת על טופס הבדיקה מיום 15/3/01 נראית לו בלתי הגיונית, משום שבפועל עדיין לא הזמין את הבדיקה במועד זה. לטענתו, התייחסות עניינית לכך ניתן יהיה לבסס רק כאשר יוצגו בפני
ו המסמכים המקוריים.

ג.
טוענת המשיבה כי ההסכם שצורף לכתב התביעה חתום על-ידי המבקש, ומצויין בו מפורשות כי התשלום בגובה 600 ₪ הינו עבור בדיקה ובדיקה חוזרת, ובפועל, אמנם בוצעו שתי בדיקות.


התשלום הראשון שבוצע (ולגביו מצויין מפורשות כי מדובר בתשלום חלקי) הינו על סך 300 ₪
והתשלום השני שיש לבצע עומד על 300 ₪ נוספים.


בנוסף, על גבי טופס הבדיקה השניה מצויין מפורשות "בדיקה חוזרת" ובכך יש כדי להפריך את טענת המבקש לפיה זוהי הבדיקה היחידה שהתבצעה, ולהפריך את גרסתו כאילו הבדיקה הראשונה כלל לא התבצעה.

המשיבה סבורה כי בנסיבות אלה, ברור כי מדובר בהגנת בדים.


ד.
ההלכה הפסוקה בעניין בקשת רשות להתגונן נוקטת אמנם גישה מרחיבה, אך מצמצמת עצמה למקרים בהם מדובר בהגנת בדים.


במקרה שבפני
נו, נראות טענותיו של המבקש כטענות מאולצות על רקע מסמכים מפורשים שהוצגו לו.


הטענה כי המשיבה תרכיב מסמך על מסמך כדי להרוויח עוד 300 ₪ גובלת באבסורד.


נראה כי אלה הם המקרים בהם יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכום התביעה בקופת בית המשפט, עד אשר יתבררו העובדות לאשורן.


זאת, בהתאם להוראת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, אשר קובעת:

"רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל שייראה לבית המשפט או לרשם".


ההלכה הפסוקה
בעניין זה, כפי שהובאה בספרו של כב' השופט א. גורן (שם בעמ' 324) קובעת כדלקמן:

"בשנים האחרונות מסתמנת נטיה, לפיה מקום שהגנת הנתבע לוקה בחסר בהירות או נראית על פניה
קלושה ביותר נוהגים בתי המשפט, במקרים לא מעטים, להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות.

במקרה גבולי כאשר אין לנתבעים סיכויים רבים להוכיח את הגנתם, הותנתה הרשות להתגונן בהפקדת סכומי הקרן וסכומי הריבית וההוצאות.

הוראה בדבר התניות הרשות להתגונן בתנאים ניתנה בדבר שבשגרה".


בעניין הנדון בפני
נו, מצאתי לנכון להתנות את מתן הרשות בהפקדת מלוא קרן החוב בגובה 364 ₪ בקופת בית המשפט.


3.
סוף דבר, התוצאה היא כדלקמן:

א.
בגין הבקשה
למחיקת כותרת – ישלם המבקש למשיב סכום של 500 ₪ בצירוף מע"מ, עם תום ההליך בתיק העיקרי.

ב.
כתנאי למתן הרשות להתגונן – יפקיד הנתבע בקופת בית המשפט סכום של 364 ₪, בתוך 30 יום.


עם הפקדת הסכום האמור – יהפוך התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן לכתב הגנה והמזכירות האזרחית תפתח תיק של תביעה בסדר דין מהיר.

ג.
לאחר מכן ישלימו הצדדים את הנדרש בהתאם לתקנה 214 ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

ד.
ההוצאות בבקשת הרשות להתגונן בגובה 1,000 ₪ בצירוף מע"מ ישלמו באופן יחסי לתוצאות בתיק העיקרי.


אחרית דבר
, צר לי על העיכוב במתן ההחלטה, דבר הנובע מעומס העבודה הכבד.


ניתנה היום ט"ו בטבת, תשס"ו (15 בינואר 2006) בהעדר הצדדים


ענת אלפסי
- רשמת












בשא בית משפט שלום 2630/04 שור שאול נ' איזוטופ בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/01/2006)