פסקי דין על גורן אסתר

3139/06 פ     30/03/2008




פ 3139/06 מדינת ישראל - מחוז תביעות ש"י נ' גורן אסתר




בעניין:

בתי המשפט


1


בית משפט השלום ירושלים
פ
003139/06


לפני
כב' השופטת אילתה זיסקינד


06/06/2008



בעניין
:
מדינת ישראל - מחוז תביעות ש"י



ע"י ב"כ עו"ד
ערן זלר

המאשימה



נ
ג
ד



גורן אסתר



ע"י ב"כ עו"ד
דליה עטור
הנאשמת


גזר דין


הרקע
1.
הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של ניסיון להסגת גבול ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, בכך שביום 10/11/05 בבוקר היא הגיעה לדירת המתלוננת, אותה השכירה למתלוננת ומשפחתה, נופפה מול המתלוננת במסמכים ודרשה ממנה לשלם מיד את הארנונה, תוך שגידפה אותה ואיימה שאם לא תצא עכשיו, היא תגמור אותה. המתלוננת שנבהלה, נמלטה בפחד לתוך הדירה וירדה ממנה במדרגות המובילות החוצה לעבר השכנים כדי לבקש עזרה, תוך שהיא צועקת "הצילו היא תוקפת אותי". באחת דירות פתחו לה את הדלת והיא הזעיקה את המשטרה.
כשהמתלוננת שבה לדירתה, הנאשמת הבחינה בה ורדפה אחריה ובשביל ובמדרגות המובילות לדירה.
בהגיעה חזרה לדירה, פתחה המתלוננת את דירתה, נכנסה וסגרה את דלת הדירה תוך שהיא נשענת עליה עם גופה בכח, לבל תיפתח אותה הנאשמת, אולם הנאשמת דחפה את הדלת בכח תוך שהיא פוגעת עם הדלת במתלוננת ומנסה לפתחה בכח, ובכך תקפה אותה וגרמה לה לחבלות של ממש, שריטות ונפיחות באמה ושריטה ורגישות בצלעות.

טענות המאשימה
2.
המאשימה מעל גיל 60 ואין לה עבר פלילי, אך המלצות התסקיר להימנע מהרשעתה משום שהרשעתה תפגע בדימויה העצמי וההמלצה להטיל עונש של"צ, אינן עונש ההולם ארת המקרה שלפנינו. אמנם, לנאשמת אין עבר פלילי ואין חולק כי היא ניהלה ומנהלת אורח חיים נורמטיבי. אולם כפירתה במיוחס לה והתייחסותה לאירוע ולעבירה, לאורך חודשים רבים לפני המשפט, כשהיא חוזרת וכופרת במיוחס לה, לרבות הצורך בניהול ישיבת ההוכחות ובכתיבת הכרעת הדין, מלמדים כי היא לא הפנימה את חומרת המעשה. לשם כך נדרשה שמיעת כל עדי התביעה, וגרימת סבל רב למתלוננת שעלתה על דוכן העדים ועברה בעדותה, חוויה לא קלה, כשהיא בוכה על דוכן העדים, ונאלצת לחוות את האירוע פעם נוספת ונדרשה לעמוד בחקירה נגדית, נגדית תוך ניסיון להעמידה כמי שאינה דוברת אמת.

3.
עתה, לאחר שהנאשמת לא נטלה על עצמה אחריות חודשים רבים לפני ניהול ההוכחות וגם בעצם ניהול ההוכחות, לא טרחה לחסוך מזמנו היקר של בית המשפט, כאשר רק בשלב הגעתה לשירות המבחן היא עשתה היפוך חזית ולפתע נטלה אחריות כטקטיקה להשגת עונש מקל, עמדתה מלמדת על מניפולטיביות, ואין הצדקה ציבורית ועניינית להקל בעונשה רק בשל היפוך העמדה שנקטה לפתע בשלב האחרון.

4.
לפיכך, טוענת המאשימה, כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשמת, שכן לאחר ניהול הוכחות, היא הורשעה בשתי העבירות המיוחסות לה, של התנהגות אלימה, בתקיפת אישה אחרת, תוך ניסיון להסיג גבול לשטח דירתה של אותה אישה. התנהגות זו מדברת בעד עצמה ומחייבת הרשעה, תוך ענישה, ההולמת את המעשים בהתחשב
בהעדר הרשעות קודמות.

5.
בנוסף, אין מקום לבטל את הרשעתו מטעמי חשש לפגיעה בעיסוקה, שכן על הנאשמת להוכיח כי אם תורשע אכן תפוטר וכל עוד לא עשתה כן, אין מקום לצאת מהנחה כי תפוטר. בנוסף, אין לפנינו מקרה חריג המצדיק סטיה מהכלל של הרשעה, ובנסיבות המקרה, עותרת המאשימה כי בית המשפט יותיר את ההרשעה בעינה ויגזור על הנאשמת קנס ומאסר תמורתו ופיצוי למתלוננת.


טענות הנאשמת
6.
הנאשמת עותרת כי בית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן, יבטל את הרשעתה ויגזור עליה עונש של"צ. לנאשמת אין עבר פלילי, היא אזרחית נורמטיבית, כל חייה עסקה בחינוך, בהתנדבות, הן כיו"ר האגודה למלחמה בסרטן, הן בשי"ל ובמקומות נוספים, והיא עובדת עדיין במשרד החינוך כגננת ממלאת מקום. משכך, הרשעתה תפגע בעיסוקה, שכן היא תפוטר על ידי משרד החינוך, והיא היום העובדת היחידה המפרנסת בבית, מאחר ובעלה מובטל.

7.
בנוסף, ההרשעה תפגע בדימויה העצמי של הנאשמת שלאורך שנים היא שומרת חוק וזוהי מעידתה הראשונה. זכותה הייתה לנהל משפט הוכחות ולהציג את עמדתה ולשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיה כי לא ביצעה את העבירה. מזה שנים היא משכירה את הדירה ומעולם לא רבה עם אף דייר ומכל מקום, לא הייתה לה כוונה רעה במעשיה.

בנסיבות אלו, עותרת הנאשמת כי בית המשפט יבטל את הרשעתה ויגזור עליה עונש של"צ.



דיון
הרשעה או אי הרשעה
8.
הכלל הוא, כי מי שמבצע עבירה פלילית מורשע בדין וסטייה מן הכלל תהא רק במקרים קיצוניים, בהן הנזק שעלול להגרם לנאשם המסוים כתוצאה מההרשעה, אינו שקול כנגד העיקרון האמור לעיל. במכלול השיקולים יש להתחשב לא רק בנסיבותיו של הנאשם, אלא גם בטיב העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה. לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש, ובכל מקרה רשאי בית המשפט להביא בחשבון נסיבות העין העומד בפני
ו, לרבות אופיו של הנאשם, עברו, ונסיבות ביצוע העבירה.

9.
הלכה פסוקה היא, כי משהגיע בית המשפט למסקנה כי בוצעה עבירה, ירשיע את הנאשם. עם זאת, נמצאנו למדים כי יכול ויהיו מקרים בהם יימנע בית המשפט מלהרשיע נאשם.
כב' השופט י. קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים" , מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ח – 1998, חלק שני, עמ' 940) סבור כי:

"בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכות מיוחדת ויוצאת דופן של 'המנעות מההרשעה' אלא, במקרים נדירים כאשר אופי המעשה נושא ההרשעה, ונסיבות אישיות נדירות של הנאשם מצדיקות זאת".

ובבר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל (תקדין-עליון 85(3), עמ' 737) אמר כב' הנשיא שמגר (כתארו אז) כי:

"לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש אימתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל שהמחוקק יכול היה לקבוע לענין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון והם נסיבות הענין, ובכללם אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה אחרת.
תנאי נוסף הוא עונשי-טכני והוא, כי אין על הנאשם אותה שעה עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על הפעלתו".

ובהמשך:

"...רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההמנעות מן ההרשעה הופכת כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר, ככל
שהעבירה
חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות...".

בע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל נ' שמש ואח' , פ"ד נ (3) 682, קיבל בית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את המערער, הסתפק במבחן בלבד וקבע כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו, זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת הנאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן".


וכן ראה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3) 214), שם מנה בית המשפט שיקולים של אינטרס אישי של הנאשם, ושיקולים שבאינטרס הציבור השמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה, ועל האפקט הציבורי של ההרשעה.

10.
השורה התחתונה הינה, כי הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט בבחנו את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהובאו לפניו, הגורמים שנזכרו על ידי כב' המשנה לנשיא בע"פ 2083/96 הנ"ל, האינטרס הציבורי והיחס בין חומרת העבירה לנזק הצפוי לנאשם מהרשעה.

11.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה כי במקרה שלפניי, אין הצדקה לבטל את הרשעת הנאשמת. התרשמותי במהלך השנים בהם התנהל ההליך היא כי אכן הנאשמת אינה מכירה בחומרת מעשיה כי ביצעה עבירה ולא הפנימה אותם. לאורך כל הדרך היא עמדה בתוקף על כך שלא דחפה או תקפה את הנאשמת, גימדה את מעשיה, טענה כי המתלוננת מנפחת את האירוע, וכפרה בכל דרך במיוחס לה כלהלן:

בתשובתה לכתבה אישום בישיבה מיום 23.11.06, ובישיבת ההוכחות מיום 3.5.07, לאורך כל חקירתה הנגדית (בעמ' 18-16 בפרו'), הכחישה הנאשמת את המיוחס לה, תוך ניסיון לגמד את המעשה, כאילו רק ניסתה לפתות את הדלת ולא הצליחה ותו לא, ותוך שהיא מתחמקת מתשובה לנסיונותיה לפתוח את הדלת, למרות שנתקלה בהתנגדות מצד המתלוננת, והכחישה את כל האירוע האלים, תוך הכפשת המתלוננת כבחורה היסטרית, ולא נתנה תשובה והסבר לשאלה מדוע נאלצה המתלוננת לעזוב את דירתה, אם אכן הנאשמת הבהילה והפחידה אותה (ראה עמ' 18 ש' 23-20 לפרו').

12.
מנגד, המתלוננת תיארה באופן חי ואותנטי את הפחד ואת המצוקה הקשה אליה נקלעה עם תינוקה בדירה כלהלן:

למחרת, בשעה 09:30 היתה דפיקה בדלת, פתחתי וראיתי את אתי מולי, היו לה מסמכים ביד, היא נופפה אותם מולי (מדגימה) שאלה אותי "את רואה את זה, את רואה, עברית את יודעת לקרוא?" שאלתי אותה "מה זה?" היא אמרה לי "זה הסכום של הארנונה, כולם רוצים לאכול אותי כולם רוצים להרוג אותי" אמרתי לה "תירגעי מה יש? בסדר, את רוצה את הסכום, בסדר, בעלי יבוא היום בשעה 18:00 בערב ודבר ראשון הוא ייכנס אלייך", היא אמרה לי "זה לא מעניין אותי, את תשלמי לי עכשיו את הכסף ותצאי מכאן עכשיו", אמרתי לה "רגע, רגע" והיא אמרה לי "אם את לא תצאי עכשיו והרימה את ידה בתנופה למעלה (מדגימה הנפת יד כלפי מעלה) אני אגמור אותך והרימה את היד" בתוך הבית יש גרם מדרגות, רצתי לתוך הבית בגרם המדרגות שנמצא בתוך הבית, לקחתי את הפלאפון, ירדתי באותו גרם מדרגות חזרה, ויצאתי החוצה מהבית, כי אותו גרם פנימי גם מוביל החוצה, בנוסף לגרם החיצוני שממנו הגיעה אליי אתי. יצאתי מפתח הבית, באותו גרם שיוצא החוצה, יצאתי בכלל מכל החצר של הבית שלה, הלכתי לכוון השכנים, דפקתי בביתם, לא ענו לי, דפקתי ממול, פתחו לי את הבית ואמרתי לה "הצילו הצילו, היא תוקפת אותי" היא אמרה לי "מיד תתקשרי למשטרה". נכנסתי חזרה לאותו שביל, אתי יצאה מתוך פתח הבית שלה ורדפה אחריי. אני הייתי צריכה לרוץ בשביל מסביב, כי הבית מסביב, לעלות את כל גרם המדרגות, הצלחתי לפתוח את הדלת ולטרוק אותה, והיא, אתי, עם כל הגובה והמשקל שלה דחפה את הדלת פנימה, לא הצלחתי לנעול, ביד אחת היה לי מכשיר הפלאפון, ביד אחת היו לי המפתחות, אני מנסה לנעול את הדלת, לסגור אותה והיא דוחפת לי אותה פנימה. כדי לסגור את הדלת ולתת קונטרה עם הגוף שלי לאתי שדחפה את הדלת מבחוץ, נשענתי עם מותן צד ימין שלי על הידית של הדלת, את הפלאפון אני חושבת שהחזקתי ביד שמאל ועם יד ימין ניסיתי ניסיתי לנעול את הדלת ועם רגל שמאל דחפתי בקונטרה את גרם המדרגות הפנימיות. (מדגימה). היא היתה מעבר לדלת צועקת "אני אחסל אותך" ואני בתוך הבית צועקת "אתי מספיק, אתי מספיק" בטעות כשחייגתי בטל', עשיתי טעויות מרוב הלחץ, שיחה ראשונה חייגתי 02100 אח"כ עשיתי 101 אני חושבת, אח"כ רק הגעתי ל 100 וצעקתי "הצילו הצילו היא תוקפת אותי" אמרו לי מהמשטרה "איפה איפה גברת" אמרתי להם "תגיעו להרודיון 14, תגיעו להורודיון 14".


ראה: מעמ' 6 ש' 16 עד עמ' 7 ש' 13 לפרו'.

13.
לכל אורך עדותה, היתה המתלוננת נסערת ביותר, בכתה מפעם לפעם כשהיא נחנקת בגרונה ורועדת בכל גופה (כפי שציינתי בהערת בית המשפט בעמ' 8 ש' 7 לפרו' מיום 3.5.07), וניכר עד כמה היה האירוע טראומתי עבורה.

14.
המפנה הפתאומי שחל בעמדת הנאשמת אצל שירות המבחן, שם הציגה הנאשמת עמדה שונה לחלוטין, בכך שהודתה והביעה חרטה, לעומת כפירתה, עליה עמדה בתוקף בבית המשפט, נראית לי מעשה מעושה ומלכותי. איני סבורה כי מדובר בהכרה בעבירה ובחרטה כנים ואמיתיים. ואוסיף כי אפילו בעת הטיעונים לעונש, הנאשמת לא הביעה כל חרטה על המעשה בפני
בית המשפט, אלא רק עתרה לביטול הרשעתה ולעונש מקל באמצעות שירות המבחן, כשעמדתה בכל שלבי המשפט היתה נוקשה ביותר, ובעדותה היא סרבה להכיר במעשה העבירה בכל תוקף, תוך נסיון להציג חפות מלאה ולהתחמק מתשובות לשאלות. עדותה המתלוננת היתה כה כנה, שניתן היה להבחין היטב בטראומה הקשה של המתלוננת, שהיא בחורה צעירה, שהיתה אז אם לתינוקת רכה, בעת שהנאשמת חדרה בפראות לדירתה ותקפה אותה, והתרשמתי מהסבל הרב שנגרם למתלוננת ולכל בני משפחתה שנאלצו לעזוב את הדירה כתוצאה מאירוע זה, כשהמתלוננת עצמה עזבה מיד ביום האירוע לבית אמה ולא שבה עוד לדירה עקב הטראומה שחוותה.

15.
מאחר ואיני מתרשמת מחרטה כנה של הנאשמת - איני סבורה כי ראוי לבטל את הרשעתה, שמהווה נדבך ערכי מוסרי כדרך חינוך והפנת ערכים, וסבורני כי לאור עמדת הנאשמת ולאור נסיבות המקרה בכללותו, מתחייבת הותרת ההרשעה על כנה.

16.
אמנם לא מדובר ברף הגבוהה של מידרג עבירות האלימות, אולם האופן הכוחני, הגס והבוטה בו הרשתה לעצמה הנאשמת לחדור לדירה של המתלוננת, כדי לדרוש כספים, כדי להשיג את מבוקשה (הכספי), ההכחשה הגורפת, העיקשת והחד משמעית הממושכת של הנאשמת, לאורך כל ההליך, באלימות שנקטה, והאירוע הטראומתטי שחוותה המתלוננת (שהיתה אם צעירה שהיתה עם תינוק בבית), אינם מתיישבים עם הימנעות מהרשעה או ביטולה, לאור התרשמותי מעמדתה הנחרצת של הנאשמת.

17.
לא התרשמתי כי מדובר בהפנמה אמיתית וכנה המצדיקה את ביטול ההרשעה, רק לאור זאת שהנאשמת בחרה להודות לפתע בפני
שירות המבחן, תוך מתן דגש על תרומתה הברוכה וההתנדבותית, והגם שהיא ראוייה להתחשבות, אין בה די כדי להפחית מחומרת המעשה והדרך בה נקטה הנאשמת במקרה שלפניי. אף אני מתרשמת מדרך מניפולטיבית של הנאשמת.

התרשמותי היא כי אין בעמדתה בפני
שירות המבחן כדי להצדיק את ביטול הרשעתה.

18.
בנוסף, הנאשמת לא הוכיחה כי הרשעתה תיפגע בעיסוקה, אך גם אם זו תהיה התוצאה, אינני סבורה כי בשל כך ראוי יהיה להימנע מהרשעה, כמסר ערכי חשוב בעיני כלפי הנאשמת, לאור עיקשותה להכיר במעשה לאורך כל המשפט, ובמיוחד לאור התרשמותי כי שינוי העמדה רק בשלב זה, אינו כנה ואמיתי.

19.
לפיכך אני דוחה את בקשת הנאשמת לבטל את ההרשעה.

20.
לאור האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים לעניין העונש, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
א.
קנס בסך של 750 ש"ח או מאסר של 3 ימים תחתיו.
הקנס ישולם החל מיום 1.5.08 ובכל 1 לחודש שאחריו, ב-3 תשלומים שווים ורצופים.
אם לא ישולם אחד השיעורים במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
ב.
פיצוי למתלוננת בסך 3,500 ₪, אותו תפקיד הנאשמת בקופת בית המשפט ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.5.08 ובכל 1 לחודש שלאחריו, והמזכירות תעבירם למתלוננת (הגב' מירב כהן, ת.ז. 024097602, שכתובתה - רח' מצפה נבו 25/5 מעלה אדומים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום
.

ניתן היום 30 במרץ, 2008 (כ"ג באדר ב תשס"ח) במעמד ב"כ המאשימה עו"ד נהלה גני, הנאשמת וב"כ עו"ד דליה עטור
.
אילתה זיסקינד
, שופטת


קלדנית: אפרת טוביה






פ בית משפט שלום 3139/06 מדינת ישראל - מחוז תביעות ש"י נ' גורן אסתר (פורסם ב-ֽ 30/03/2008)