פסקי דין על וסטי 1992 | פסקי דין על ינון אנגל | פסקי דין על מוזס ארנון ואח' | פסקי דין על zao kommersant publishing house ltd

3226/07 א     10/06/2008




א 3226/07 וסטי 1992 בע"מ , ינון אנגל , מוזס ארנון ואח' נ' zao kommersant publishing house ltd




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
א
003226/07
בשא 1031/08

בפני
:
השופט יחזקאל קינר
- סגן נשיא
תאריך:
10/06/2008




בעניין:
1 . וסטי 1992 בע"מ

2 . ינון אנגל
3 . מוזס ארנון
4 . ניימרק איליה
5 . ורה ידידיה
6 . ולדימיר ביידר
7 . ברונשטיין שלמה


ע"י ב"כ עו"ד
ליבליך טל

המבקשים/הנתבעים

נ
ג
ד


zao kommersant publishing house ltd



ע"י ב"כ עו"ד
שפרנט טל
המשיבה/התובעת


החלטה

1.
זוהי בקשה למתן צווים בעניין גילוי ועיון ספציפי, מענה על שאלון ומתן פרטים נוספים.

הצדדים והתביעה

2.
המשיבה הינה תאגיד הרשום כדין ברוסיה העוסקת בהוצאה לאור של העיתון "קומרסנט" והמגזינים "קומרסנט-שלטון" ו-"קומרסנט-כסף".

3.
המבקש 1 הינו המוציא לאור בישראל של עיתון יומי בשם "וסטי" המתפרסם בשפה הרוסית (להלן: "העיתון"). המבקשים הנוספים הם בחלקם מנהלים ובחלקם משמשים בתפקידי עריכה בעיתון.

4.
המשיבה הגישה תביעה בסך 1,020,000 ₪ נגד המבקשים ובה טענה כי בשנים 2000 – 2002
פורסמו בעיתון ללא הסכמתה 51 מאמרים וכתבות שהינם יצירות מקוריות בבעלותה. סכום התביעה הורכב מהפיצוי הסטטוטורי המקסימלי ללא הוכחת נזק, בסך 20,000 ₪, הקבוע בסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים (להלן: "הפקודה"), כשהוא מוכפל במספר המאמרים הנ"ל.
הבקשה

5.
נתבקש על ידי המבקשים גילוי מסמכים ספציפיים כדלקמן:

א.
גילויים של מסמכים המעידים על תשלומים שבוצעו ע"י המשיבה, תמורת מאמרים (אשר חוברו על בסיס "פרי-לנס") אותם פרסמה בעיתוניה בין השנים 2000-2003. לטענת המבקשים יש במסמכים אלו כדי להצביע על שוויים של המאמרים אותם היא מפרסמת בעיתוניה.

ב.
גילוי מסמכים הקשורים להפצה ברוסיה של עיתוני המשיבה בין השנים 2000-2003, כאשר נדרש כי הגילוי
יכלול נתונים בנוגע לדו"חות כספיים, נתוני מכירות ותפוצה ומחירונים. לטענת המבקשים מדובר בנתונים רלבנטיים לשאלת מידת הנזק ולשאלת הקשר הסיבתי בינו לבין ההפרות הנטענות

6.
במסגרת הבקשה למתן פרטים נוספים התבקשה המשיבה לפרט האם מסרה בעבר לצדדים שלישיים רישיונות לפרסום מאמרים שפורסמו בעיתוניה ואם עשתה כן נדרשה
היא לפרט כמה רישיונות כאמור נתנה ב-5 השנים האחרונות ומה היה מחירו של כל רישיון, לרבות צירוף מסמכים רלבנטיים. לטענת המבקשים נתונים אלו רלבנטיים הן להוכחת שוויים האמיתי של המאמרים בעיני המשיבה והן להוכחת הנזק שכביכול נגרם לה.

7.
באשר למתן תשובות לשאלון התבקשו תשובות לשאלות הבאות:


שאלה 8.4 בשאלון - המשיבה התבקשה לפרט מהם הסכומים אותם שילמה ב-5 השנים האחרונות עבור רישיונות שקיבלה לפרסם כתבות מעיתונות זרה ולמי הם שולמו.

שאלה 11 לשאלון

- המשיבה התבקשה להשיב על מספר נתונים הקשורים לעיתוניה:
א. תפוצת עיתוניה.
ב. מחזור המכירות השנתי לרבות ציון המחיר בו נמכרים העיתונים.
ג. האם חלה ירידה במכירות בתקופה שבין 07/2000 - 12/2002 בהשוואה לתקופות לפני ואחרי תקופה זו לרבות פירוט מקום שהדבר רלבנטי.

דיון

8.
כפי שעולה מן האמור לעיל, בקשותיהם של המבקשים מכוונות לעניין הנזק שנגרם למשיבה עקב ההפרה הלכאורית של זכויות היוצרים כאמור.

9.
טענתה העיקרית של המשיבה היא לחוסר רלבנטיות של המבוקש, שכן תביעתה היא לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק. המבקשים טוענים מנגד כי גם על מנת לקבוע את גובה הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק בגבולות הקבועים בפקודה (בין 10,000 ל-20,000 ₪), יש חשיבות להבאת מינימום ראייתי מסויים.

10.
אשר על כן, השאלה המרכזית אותה יש לבדוק היא האם יש מקום לחייב תובע המבקש פיצוי סטטוטורי בלבד ללא הוכחת נזק להשיב על שאלות, לגלות מסמכים וליתן פרטים נוספים, באשר לנזק שהוא אינו חפץ ואינו מתכוון להוכיחו.

יצווין כי בסעיף 16 לכתב התביעה נכתב בעניין זה כך: "מעשי הנתבעים הסבו לתובעת נזקים רבים, הן ממוניים והן נזקי מוניטין לטווח ארוך שאין בידי התובעת לאמוד ולהוכיח. לאור זאת יתבקש בית המשפט .... לחייב את הנתבעים...בפיצוי סטטוטורי כקבוע בסעיף 3א' לפקודת זכויות יוצרים" (ההדגשה שלי – י.ק.).

11.
פסק הדין המנחה בעניין פיצוי סטטוטורי עפ"י ס' 3א לפקודת זכות יוצרים, הוא ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל פ"ד מו(2) 254 (1992) (להלן: "עניין ניניו")
שם קבע בית המשפט כי תובע יכול לתבוע פיצוי סטטוטורי כאמור, בין אם יש באפשרותו ובין אם אין באפשרותו להוכיח את נזקו הממשי. בהקשר להיבט ההרתעתי של הפיצוי ללא הוכחת נזק הוסיף בית המשפט וקבע:

"לענייננו די לומר, כי היבט זה מצדיק פרשנותו של ההסדר בדבר פיצוי-ללא-הוכחת-נזק, באופן מרחיב, לפיו יכול התובע, אשר הוכיח הפרת זכותו, לבחור תמיד, במקום פיצוי על סמך הראיות שבפני
בית המשפט, בפיצוי הסטטוטורי, וזאת ללא קשר לאפשרויות, האובייקטיביות או הסובייקטיביות, להוכיח את הנזק הממשי. עם זאת, לשם קביעת אותו פיצוי יש לדרוש מן התובע מינימום ראייתי, ולו מיזערי, על פיו יהיה בידי בית המשפט להפעיל שיקול-דעתו ולבחור בפיצוי המתאים מבין קשת האפשרויות הפתוחות בפני
ו בתחומי הסכומים שבסעיף. אין צורך לקבוע עתה מהו מינימום זה, כיוון שהדרישה עשויה להשתנות ממקרה למקרה, ודי לומר, כי יש לפרוס לפני בית המשפט, בדיון או בחומר המובא לפניו, נקודות ייחוס כלשהן, אשר יהא בהן כדי להדריך את בית המשפט בבחירת סכום הפיצוי הסטטוטורי...

(שם, עמ' 265).

12.
האם אותו מינימום ראייתי מזערי יכול להביא לכך שזירת הנזק ושיעורו תיפתח לרווחה, גם מקום בו התובע מודיע כי איננו מתכוון כלל להוכיח את נזקו? האם ניתן אז לתהות על גובה הנזק בהליכים המקדמיים, לאסוף את הראיות הנוגעות לכך ואז לנסות ולהוכיח כי גובה הנזק נמוך מן הפיצוי הסטטוטורי המינימלי?

13.
אינני סבור כי יש לחסום את דרכו של הנתבע להוכיח כי הנזק הינו נמוך או אפסי. אם בית המשפט מבקש מהתובע מינימום ראייתי שיאפשר לבית המשפט לקבוע את גובה הפיצוי בגבולות הקבועים בפקודה, אין סיבה ואין טעם לשלול מהנתבע את הזכות להביא ראיות נגדיות שמטרתן להוכיח כי הנזק הינו נמוך, אם לא אפסי.

אמנם, בעניין ניניו קבע בית המשפט העליון כי במקרים של הפרות קלות של זכויות יוצרים יוכל בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהימנע ממתן פיצוי (שם, עמ' 271), אולם הפרה נטענת שעניינה העתקת 51 מאמרים בשלמותם איננה יכולה לבוא בגדרן של הפרות "קלות", ולכן האפשרות של הימנעות ממתן פיצוי איננה עומדת על הפרק במקרה זה.

עדיין, יש כאמור אפשרות לנתבעים להביא ראיות בפני
בית המשפט באשר לגובה הנזק, ולנסות לשכנע אותו באמצעות ראיות אלה כי הפיצוי אמור להיות במתחם הנמוך של הגבולות הקבועים בסעיף 3א לפקודה.

14.
עם זאת, וככל שעסקינן בהליכים המקדמיים של גילוי מסמכים ושאלונים בנושא דנא, סבורני כי נדרשת הקפדה חמורה מהרגיל עם הנתבע על הכללים המתייחסים להליכים מקדמיים אלה, וזאת נוכח אופי ומהות הטענה.
15.
חובת הגילוי שבהליכים המקדמיים היא חובה רחבה ביותר המשתרעת על "כל המסמכים הנוגעים לעניין הנדון" [רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4),54 (1995)].

עם זאת, הליכי הגילוי אינם יכולים להפוך ל"מסע דיג" [ע"א 41/49
ויקטור ע. כיאט נ' לוסי כיאט, פ"ד ג 113 (1950)].

16.
לבית המשפט שיקול דעת בכל הנוגע להליכים המקדמיים ולהליכי הגילוי בכלל זה.
כאשר הסוגיה העומדת בפני
בית המשפט היא רצון הנתבע בתובענה לפי פקודת זכות יוצרים לקבל מהתובע גילוי של מסמכים או מתן תשובות לשאלון בנושא הנזק שנגרם לנתבע ואשר אין הוא חפץ כלל להוכיחו, באשר תובע הוא את הפיצוי הסטטוטורי ותו לא, ודאי שאין לאפשר דיג של מסמכים ונתונים שלא יהא בו כדי לסייע לנתבע ואף מקום שבו קיימת התנגשות בין הערך של גילוי האמת לבין הערך של שמירת סודותיו המסחריים של הנתבע ואי גילויים, הנטיה תהא במקרה זה שלא לאפשר חשיפת הסודות המסחריים, וזאת בכפוף כמובן למידת חיוניותם וחשיבותם להליך של הסודות שמתבקש גילויים.

הטעם לכך נעוץ, ראשית, בכך שהפיצוי במסגרת דיני זכויות היוצרים משלב לא רק עקרונות נזיקיים אלא גם היבט הרתעתי (עניין ניניו, עמ' 265) ולהיבט זה אין דבר וחצי דבר עם הגילוי המתבקש במקרה זה.

שנית, משהתובע אינו חפץ או אינו יכול להוכיח את נזקו עקב הפרת זכויות היוצרים שלו, ואף אינו חפץ לגלות מסמכים ונתונים הנוגעים לנזק זה, נקודת המוצא של בית המשפט תהא, בדרך כלל, כי נזק שכזה נמוך מהפיצוי הסטטוטורי המגיע לפי סעיף 3א לפקודה, או שאיננו קיים, וככל שהדבר נוגע להיבט הנזיקי של גובה הנזק, מוביל הדבר את בית המשפט לכיוון הרף התחתון של הפיצוי. אמנם, ההיבטים האחרים הקיימים, בין אם היבטים של הרתעה שנזכרו לעיל או עשיית עושר, יכולים לשוב ולהעלות את גובה הפיצוי, אך מבחינת גובה הנזק, אי רצון או אי יכולת התובע להוכיחו ואי הרצון לספק לנתבע מסמכים ונתונים הנוגעים לנזק זה, מלמדים על נזק נמוך, אם בכלל, והמסמכים לכשעצמם לא יסייעו כבר בידי הנתבע מעבר לכך.

יישום

17.
את הבקשה ואת פרטיה יש לבחון באספקלריה דלעיל ולהלן תוצאותיה של בחינה זו.

18.
באשר לגילויים של מסמכים המעידים על תשלומים שבוצעו ע"י המשיבה, תמורת מאמרים (אשר חוברו על בסיס "פרי-לנס") אותם פרסמה בעיתוניה בין השנים 2000-2003, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי אין לכך רלבנטיות.

למדנו מהמשיבה כי המאמרים נשוא התביעה נכתבו על ידי עובדיה, ואין כל רלבנטיות לתשלומים ששילמה, אם שילמה, המשיבה לפרילנסרים עבור מאמרים אחרים מאלה נשוא התביעה. אינני סבור גם כי היה בנתון זה כדי ללמד על "השווי הכספי האמיתי של מאמרים המתפרסמים בעיתוני המשיבה" כטענת המבקשים, שכן שווי זה איננו מורכב רק מהתשלום המשולם עבורו, אלא גם מנתונים רבים נוספים ובהם, למשל, איכותו של המאמר, העניין שהוא מעורר, מספר קוראי המאמר וכד'.

19.
באשר לגילוי מסמכים הקשורים להפצה ברוסיה של עיתוני המשיבה בין השנים 2000-2003, ובכלל זה גילוי נתונים בנוגע לדו"חות כספיים, נתוני מכירות ותפוצה ומחירונים (סעיף 2י' לדרישת הגילוי הספציפי ושאלה 11 לשאלון), הרי המבקשים חפצים ללמוד מנתונים אלה כי לא נגרם למשיבה כל נזק עקב ההפרה הנטענת.

אינני סבור כי יש בנתונים אלה כדי לסייע למבקשים להוכחת טענתם זו.

נתונים בדבר תפוצה, מחירים, מחזורי מכירות ועליה או ירידה בהם מושפעים מגורמים רבים עד מאד וייחוס נתון זה או אחר להפרת זכויות יוצרים בדמות פרסום 51 מאמרים בעיתון בארץ אחרת אין די בו לכשעצמו, אלא אם מתלווים אליו נתונים נוספים המצביעים על קשר סיבתי ברור ביניהם.

אילו היתה המשיבה טוענת כי נתוני התפוצה של העיתון ירדו וכך גם מחזורי מכירותיו, והכל עקב הפרת זכויות היוצרים הנ"ל, ברור כי היה עליה לנטרל גורמים אפשריים נוספים לירידה זו, ולא ניתן היה ללמוד מנתונים אלה לכשעצמם על קשר סיבתי כאמור.

לבד מכך, וכפי שצויין לעיל, אי גילוי הנתונים הנ"ל על ידי המשיבה יש בו כדי ללמד על כך שנתונים אלה לא היו מסייעים בידה בהוכחת נזקה הממשי עקב ההפרה.

לכך מתווספת העובדה כי יש בגילוי המסמכים והנתונים הנ"ל משום גילוי סודות מסחריים של המשיבה ובנסיבות כפי שפורטו לעיל, העניין שבאי גילוי הראיות הנ"ל עדיף באופן ברור על הצורך בגילויין לשם עשיית צדק (סעיף 23(ג) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999).

20.
בבקשה לפרטים נוספים ביקשו המבקשים פרטים נוספים לגבי סעיף 12 לכתב התביעה (שעניינו עילת עשיית עושר ולא במשפט), וזאת לעניין רישיונות שנתנה המשיבה לצדדים שלישיים לפרסום מאמרים שהתפרסמו בעיתוניה.


מתן פרטים נוספים (תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) נועד לשרת שתי מטרות עיקריות. האחת הינה צמצום השאלות השנויות במחלוקת והשנייה היא הבהרת הטענות הנטענות כלפי בעל הדין (י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 370).


בעניינו לא מצאתי כי הפרטים הנוספים שנתבקשו נועדו לצורך אחת המטרות הנזכרות לעיל, אלא לעניין הנזק שנגרם לתובעת, כפי שנטען בבקשה, וכבר מטעם זה אין לקבל את הבקשה.


גם לגוף העניין, אינני סבור כי יש צורך בפרטים נוספים אלה לעניין הנזק, שכן ככל שניתן רשיון בתשלום על ידי המשיבה עבור פרסום מאמרים מעיתונה, הרי המבקשים לא ביקשו רשות לפרסום המאמרים, והגם שחלק מנזקה של המשיבה הינו אי קבלת תשלום עבור הפרסום (אילו היה הסכם מוקדם בין הצדדים לגבי הפרסום), אין זה נזקה האפשרי היחיד, ומה תועיל למבקשים הצגת נזק חלקי בלבד.
לעניין זה ר' גם ע"א 4500/90 מאיר הרשקו נ' חיים אורבוך, פ"ד מט(1) 419, 430 (1995) בו קבע בית המשפט כי טענה לפיה הפיצוי היחיד המגיע הוא הסכום ההסכמי שהיה מוסכם בין הצדדים, אילו ניתנה רשות לפרסום, איננה מתקבלת על הדעת ויהא בכך "משום מתן פרס למערערים שאין הם ראויים לו, ומשום מתן עידוד למפרים פוטנציאליים של זכויות יוצרים, שאם המחבר יסרב ליתן להם רישיון לניצול זכויותיו יוכלו להפר אותן ללא כל סנקציה מעבר לסכום שממילא היו מוכנים לשלם תמורת הרישיון".

21.
באשר לשאלה 8.4 בשאלון בה התבקשה המשיבה לפרט מהם הסכומים אותם שילמה ב-5 השנים האחרונות עבור רישיונות שקיבלה לפרסם כתבות מעיתונות זרה ולמי הם שולמו, הרי אין היא רלבנטית לתביעה זו. ככל ששילמה המשיבה לאחרים עבור פרסום כתבות מעיתונות זרה, אין בכך כדי ללמד על הסכום שהיו נדרשים המבקשים לשלם עבור פרסום מאמרים בעיתונם (ואף אין לכך משמעות כפי שצויין לעיל), ואף אין בכך כדי ללמד על "שווי" המאמרים ועל הנזק שנגרם למשיבה עקב ההפרה.

סיכום

22.
נוכח האמור לעיל נדחית הבקשה על כל מרכיביה.


המבקשים ביחד ולחוד ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ ובתוספת מע"מ.

23.
המזכירות תשלח החלטה זו גם בפקסימיליה לב"כ הצדדים נוכח מועד הדיון הקרוב.


ניתנה היום ז' בסיון, תשס"ח (10 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.





יחזקאל קינר
, שופט

סגן נשיא








א בית משפט שלום 3226/07 וסטי 1992 בע"מ , ינון אנגל , מוזס ארנון ואח' נ' zao kommersant publishing house ltd (פורסם ב-ֽ 10/06/2008)