פסקי דין על אורית זיו שיינפלד | פסקי דין על בנק המזרחי המאוחד | פסקי דין על עו"ד גולדנברג עידן | פסקי דין על שיינפלד ישראל ואח' |

4455/03 בשא     01/01/2004




בשא 4455/03 אורית זיו שיינפלד נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, עו"ד גולדנברג עידן, שיינפלד ישראל ואח'




בעניין:

6



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
בשא 004455/03

בתיק עיקרי: א 000363/03

בפני
:
כב' הרשם רון סוקול
תאריך:
08/01/2004



בעניין
:
אורית זיו שיינפלד
ע"י ב"כ עוה"ד דן שפריר

המבקשת



נ
ג
ד



1 . בנק המזרחי המאוחד בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד וקסלר
, ברגמן ושות'

2 . עו"ד גולדנברג עידן
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק שפרבר

3 . שיינפלד ישראל

4. מדינת ישראל (הנהלת בתי-המשפט-המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות)
ע"י ב"כ עוה"ד איתן לדרר









המשיבים


החלטה

1.
המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבים לתשלום סך של 5,000,000 ₪. עם הגשת התביעה הגישה גם את הבקשה הנוכחית לקבלת פטור מתשלום אגרה בשל העדר יכולת כלכלית לתשלומה.

2.
בטרם אתייחס לטענות אפרט בקצרה את העילות נשוא כתב התביעה.

3.
על פי כתב התביעה, אשר צוטט גם בבקשה שבפני
, מתברר כי המבקשת נישאה למשיב מס' 3 (להלן: "שיינפלד) ביום 8.12.98. המבקשת היתה באותה עת גרושה ואם לשלושה ילדים. על שם המבקשת היתה רשומה נחלה במושב אביחיל אותה קיבלה במסגרת נישואיה הראשונים.
3.
המבקשת טוענת כי עם נישואיה למר שיינפלד התברר לה כי חברת מ.ק.שי. בע"מ( להלן: "החברה") אשר היתה חברה בשליטתו ובניהולו, נקלעה לקשיים כספיים ומונה לה מפרק זמני הוא המשיב מס' 2 (להלן גם: "המפרק"). המבקשת טוענת כי לא ידעה ולא הבינה את משמעות מינוי המפרק הזמני וסברה לתומה כי החברה מנוהלת על ידי עורך דין שמונה לשם כך.

4.
בכתב התביעה מגוללת המבקשת טענות רבות כנגד שיינפלד, המפרק והבנק (המשיב מס' 1) שעיקרן הטעייתה של המבקשת ואי גילוי עובדות מהותיות. כתוצאה מהטעיה זו הסכימה המבקשת להעמיד לטובת החברה שבפירוק בטחונות שונים. בטחונות אלו כללו שיעבוד זכויות בדירה שבחיפה, שיעבוד פקדון כספי על סך השווה ל-100,000 דולר וכן העמדת ערבות
אישית על סך של 800,000 ₪ להבטחת חובות החברה לבנק.


לצורך מימון הפקדון נטלה המבקשת הלוואה מבנק לאומי בע"מ ולהבטחתה שיעבדה את זכויותיה בנחלה שבאביחיל (משק 47), לטענתה, הסכימה ליתן את הבטוחות על סמך מצג כי בטוחות אלו הינן לתקופה מוגבלת של מספר חודשים בלבד.

5.
המבקשת טוענת כי משלא עמדה בתשלומי החזר ההלוואה לבנק לאומי בע"מ נאלצה למכור את הנחלה באביחיל. מכירה זו גרמה לה להפסד רב שכן בעת המכירה היה שוק הנדל"ן בשפל. עוד טענה כי נאלצה להחזיר את חובותיו של שיינפלד לשוק האפור בסך של 150,000 ₪ ובתמורה קיבלה שיקים של החברה. גם את פיצוי הפרישה שקיבלה העמידה לטובת כיסוי חובות החברה. במסגרת עזרתה לחברה פתחה חשבון בנק ששימש את החברה. משהגיע חשבון זה ליתרת חובה נטל הבנק את כספי קופת הגמל של המבקשת בסך של 18,000 ₪.

6.
בסעיף 79 לכתב התביעה מפרטת החייבת את נזקיה:

"מעשי הנתבעים ומחדליהם גרמו לתובעת נזק בסך קרו של 4,789,000 ₪, אשר שווים להיום, לרבות הפרשי ההצמדה והריבית בגין סכומי הקרן, עולים כדי הסך של 4,955,083 ₪, כמפורט להלן:"

סכום

א.
סך של 365,000 ₪
כספי הפקדון קרן לחודש 4/1999.
ב.
סך של 180,000 ₪
כספי פיצויי הפרישה מצה"ל, קרן לחודש 1/2000.
ג.
סך של 150,000 ₪
כספי היוון הפנסיה, קרן לחודש 10/2000.
ד.
סך של 18,000 ₪
כספי קופות הגמל בבל"ל.
ה.
סך של 3,000,000 ₪
הפסד בגין הנחלה באביחיל, קרן לחודש 12/2002
ו.
סך לש 166,000 ₪
חוב לבנקים בגין מקשי, קרן ליום 3/2003
ז.
סך של 710,000 ₪
חוב לבנק טפחות בגין הדירה בחיפה, 3/2003
ח.
סך של 200,000 ₪


עגמת נפש והפסד ימי עבודה
ט.
סך של 166,083 ₪
הפרדי הצמדה והפסד ימי עבודה

סה"כ – 4,955,083 ₪.


7.
עוד טוענת התובעת כי בינה לבין הבנק התנהל הליך נוסף בבית משפט השלום בת.א 3138/00 בו ביקשה שבית המשפט יצהיר כי הבטוחות שניתנו על ידה הוגבלו לתקופה שעד יום 30.1.00, כי יש לבטל את השיעבודים על דירתה בחיפה ועל חשבון הפק"מ וכי כתבי ערבויותיה בטלים.


ביום 10.12.02 נתן בית המשפט, כב' השופט קיטאי,

פסק דין
בו קבע כי הבנק לא מילא את חובות הגילוי כלפי התובעת ולא הסביר לה כראוי את משמעות התחייבויותיה לבנק. כתוצאה מכך קבע בית המשפט כי כתב הערבות שחתמה החייבת על סך של 800,000 ₪, שיעבוד הדירה בחיפה, ושיעבוד הפקדון – בטלים. בית המשפט קבע עוד שהבנק רשאי לנקוט כנגד החייבת בהליכים רק בשל ערבות על סך של 65,000 ₪ מיום 8.4.99. על

פסק דין
זה הגיש הבנק ערעור שטרם נדון.

8.
בבקשתה לפטור מאגרה טוענת המבקשת כי ידה אינה משגת לתשלום האגרה. בתצהיר המשלים שהגישה טענה כי ניסתה לגייס את סכום האגרה מבני משפחתה אך ללא הצלחה. גם בקשתה לקבלת הלוואה ממשרד הבטחון על חשבון פיצויי הפיטורין נדחתה. המבקשת מבהירה הינה משתכרת מעמלות סך של כ-5,500 ₪ בחברת דואט העוסקת בהשמת עובדים, כן הינה מקבלת פנסיה ממשרד הבטחון בסך של 2,300 ₪ לחודש. למבקשת אין רכב ולטענתה היא עושה שימוש מעת לעת במכונית של אמה. לחייבת 3 ילדים מנישואים קודמים אך לטענתה אביהם אינו משלם כלל מזונות. קצבת הילדים הינה כ-430 ₪ לחודש.

9.
בדיון בפני
התברר כי על הנחלה באביחיל נרשמה הערת אזהרה לטובת מר וולטר בגין חוב בסך של 1,000,000 ₪. בעדותה סיפרה המבקשת כי מר וולטר לא הלווה לה סכום כלשהו אלא רישום ההערה נועד כדי לסייע לה להחלץ מכונס הנכסים שמונה לנחלה (עמ' 3), הנחלה לא נמכרה על ידי הכונס אלא על פי יוזמתו של מר וולטר.

10.
לאחר הדיון אפשרתי למבקשת להמציא חוות דעת לגבי שווי הנחלה שנמכרה, לטענתה, בהפסד של 3,000,000 ₪. על פי חוות דעתו של השמאי מר טיגרמן היה שווי הנחלה ליום 3.8.97 היה בסך השווה ל-1,200,000 דולר. על פי חוות דעתו של השמאי, רן ורניק, שווי הדירה בשנת 2001 (התאריך אינו ברור בעותק שהוצג לעיוני) היה 850,000 דולר.

הנחלה עצמה נמכרה ביום 13.12.02 תמורת הסך של 869,000 דולר. אין בפני
כל ראיה מה נעשה על כספי התמורה, פרט לסילוק החוב לבנק לאומי לישראל בע"מ, שאין כל חולק כי נפל משווי המכירה כולה.

11.
תכלית הדרישה לתשלום אגרה לבית המשפט הינה לממן את השירות המשפטי שמעניקה המדינה לאזרח הבא לבקש סעד משפטי בריבו עם חברו מחד, ולמנוע ניצול לרעה של ההליך השיפוטי בדרך של הגשת תביעות סרק מאידך (ראה המ' 502/59 בנין וביצוע, ואח'
נ' דוד קסתיאל, ואח'
פ"ד יד 675).


ככלל, נקודת המוצא לבקשה למתן פטור מתשלום אגרת משפט הינה כי הטלת אגרה בסכומים
גבוהים עלולה לפגוע בזכות הגישה לערכאות של האזרח, זכות שהוכרה לעיתים כזכות חוקתית (ראה ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא לעקרונות יסוד, עמ' 35-34).

12.
כדי לאזן בין הזכויות המנוגדות נקבע כי פטור מתשלום אגרה ינתן לבעל דין אשר ידו אינה משגת לתשלום האגרה, רק אם עומדת לו גם עילת תביעה. אין די בכך שהמבקש יוכיח העדר יכולת כלכלית אלא עליו לשכנע גם כי בשים לב לעובדות המפורטות בכתב התביעה
יש לו
עילה לכאורה קבלת הסעד המבוקש.

13.
קיומה עילת התביעה של התובע מחייבת גם בדיקה האם לתובע המבקש פטור מתשלום אגרה עומדת עילה גם לסכום הנתבע (ראה בש"א 13593/01 (חיפה) ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ (לא פורסם)).

14.
מעיון בכתב התביעה וטענות הצדדים יש בלבי רושם כי אלמלא צירפה המבקשת בקשה לפטור מאגרה, סכום התביעה היה שונה. כפי שניתן לראות הפיצוי העיקרי נדרש בשל ההפסד שנגרם במכירת הנחלה. על פי חוות הדעת שהוגשו לעיוני לא ניתן ללמד כלל על קיומו של הפסד שהרי חוות הדעת של השמאי, טיגרמן, נערכה בשנת 1997 בעוד שהמכירה של הנחלה בוצעה בשנת 2002. ההלוואה מבנק לאומי למשכנתאות שנטען כי נלקחה לצורך מימון הפקדון נלקחה בשנת 1999. כיצד ניתן ללמוד מההשוואה לשווי בשנת 1997 על הפסד כלשהו במכירה? זאת ועוד אפילו נקבל את הטענה הרי שההפסד הינו כ-330,000 דולר, כלומר סכום הנופל משמעותית (כמחצית) מהסכום הנתבע בכתב התביעה (3,000,000 ₪).

15.
זאת ועוד; אין בפני
שמץ ראיה הקושרת בין נטילת ההלוואה מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, ושלהבטחת החזרתה נרשם השיעבוד על הנחלה, לבין הפקדת הפקדון הכספי על סך של 100,000 דולר כנטען בסעיף 15 לכתב התביעה. יש עוד לזכור כי על פי פסק דינו של בית משפט השלום בת"א 3138/00, לא רשאי הבנק לממש את הפקדון (אלא עד לסך של 65,000 ₪). מפתיע שהנחלה נמכרה 3 ימים לאחר אותו

פסק דין
.

16.
הטענה כי התובעת נאלצה למכור את הנחלה בשל מחדלי הנתבעת אינה מבוססת על מסמכים או ראיות שבפני
, ולמרות שמצויים אנו בשלב מקמדי ברור שלטענה כזו המבקשת לבסס תביעה בסך של 3,000,000 ₪ היה צריך להמציא ולו גם ראיה לכאורה. לא צורפו מסמכים המעידים כי בנק לאומי למשכנתאות בע"מ דרש תשלום חודשי של 17,000 ₪ כנטען. על פי נסחי הרישום שהוצגו לעיוני הנחלה שועבדה לבנק במספר משכנתאות ,על סך 1,065,000 ₪ מיום 10.6.97; על סך 917,000 ₪ מיום 27.5.99 ועל סך 300,000 ₪ מיום 5.7.99. יש להניח כי ההחזר שנדרש היה עבור כל ההלוואות ולא רק ההלוואה שנילקחה לצורך הפקדת הפקדון, אם בכלל.


מכל אלו מתחייבת המסקנה כי אין למבקשת ראיות מספיקות להציג עילת תביעה ראויה ביחס להפסד הכספי שנגרם לה, לטענתה, במכירת הנחלה. אציין כי המבקשת אישרה שמי שיזם את המכירה היה בכלל מר וולטר שלטובתו נרשמה הערת אזהרה בגין הלוואה על סך של 10,000,000 ₪, הלוואה שכלל לא ניתנה ולמעשה הרישום נועד להטעות את הנושים השונים.

17.
בסעיף 79(א) לכתב התביעה נטען כי המבקשת הפסידה סך של 365,000 ₪ בשל העברת כספי הפקדון שהפקידה להבטחת חובות החברה. לא צורף כל מסמך על פרעון הפקדון. זאת ועוד; בתביעת החוב שהגישה החייבת כנגד החברה (סומנה מש/1) ציינה המבקשת שהסכום שהועבר לחשבון החברה היה רק 286,907 ₪. אין הסבר לפער זה בסכומים.

בכלל יש לציין כי בתביעת החוב הנ"ל פירטה המבקשת את כל תביעותיה כנגד החברה בגין הבטחונות שנתנה לחברה והכספים המגיעים לה ממנה והסתפקה בסכום של 862,723 ₪.

18.
המבקשת טוענת כי שילמה סך של 150,000 ₪ לסילוק חובות החברה למלווים בשוק האפור. אין כל אסמכתא לכך. כל שצירפה המבקשת הינם שיקים שקיבלה, לטענתה, בחזרה מאותם מלווים ואשר נמסרו למלווים על ידי עו"ד גולדברג ומר שיינפלד. המבקשת הציגה שיקים על סך 95,000 ₪ בלבד ולא 150,000 ₪ כפי שטענה.

19.
ניתן כך לבדוק פריט אחר פריט ולהגיע למסקנה כי כתב התביעה נוסח בהפרזה רבה. אף אם יש למבקשת עילת תביעת ראויה כנגד הבנק והנתבעים האחרים, ולכאורה לאור פסק דינו של בית משפט השלום קיימת עילה שכזו, הרי אין בידי המבקשת להצביע על בסיס כלשהו לסכומים שנתבעו.

אין כל ספק שאם נגרמו הפסדים הרי אלו קטנים מהנטען וככל הנראה כלל לא בסמכות בית המשפט המחוזי.
20.
מתצהירה של המבקשת וחקירתה לא ניתן כל הסבר להיכן נעלמו כספי התמורה ממכירת הנחלה ומדוע שיתרה זו לא תשמש לתשלום האגרה הנדרשת. הטענה שהועלתה כאילו מר וולטר קיבל החזר הלוואה אינה מתיישבת עם הטענה כי כלל לא הלווה למבקשת כספים וכי הרישום נועד רק להגן על הנכס.


זאת ועוד; קשה לקבל את הטענה שהמבקשת אינה יכולה להסתייע בקרוביה למימון התשלום. החייבת העידה כי יחסיה עם הוריה תקינים ואין חולק כי להוריה נכסים רבים. המבקשת עושה שימוש קבוע במכוניות של ההורים. זו אינה מכוניתם היחידה של ההורים (עמ' 3).


עוד יש לזכור כי למבקשת דירה בחיפה ברח' חניתה. דירה זו אינה מושכרת ולטענת המבקשת החל בנק טפחות לפעול למימוש השיעבוד. אין כל ראיה מהו שווי הדירה והאם צפויה להיוותר יתרה ממכירת הדירה.

21.
בשים לב לכל האמור דומה כי ראוי שהמבקשת תעמיד את תביעתה על סכום סביר יותר התואם את ראיותיה בדבר נזקים והפסדים שנגרמו לה וכפי שגם ציינה בתהיעת החוב שהגישה כנגד החברה. לגבי תביעה שבסכום שכזה דומה שהמבקשת תוכל לעמוד בתשלום האגרה שתדרש.


אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה.
בשים לב לנסיבות המקרה אין צו להוצאות
אם התביעה לא תתוקן תוך 21 יום תשולם האגרה תוך 30 יום מקבלת החלטתי זו שאחרת תימחק התביעה.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתנה היום ז' בטבת, תשס"ד (1 בינואר 2004) בהעדר הצדדים.
רון סוקול
, שופט
רשם בית משפט מחוזי חיפה
שם הקלדנית: סיגל







בשא בית משפט מחוזי 4455/03 אורית זיו שיינפלד נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, עו"ד גולדנברג עידן, שיינפלד ישראל ואח' (פורסם ב-ֽ 01/01/2004)