פסקי דין על גבריאל כהן | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי

4697/03 בל     17/03/2005




בל 4697/03 גבריאל כהן נ' המוסד לבטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו
בל 004697/03
בל 01699/98


בפני

כבוד השופטת שרה מאירי


22/11/2005




בעניין
:
גבריאל כהן



ע"י ב"כ עו"ד
א. ליברמן
התובע

נ
ג
ד


המוסד לבטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד
גב' א. רייכנברג
הנתבע


פסק דין

1.
בתיק זה הוחזר ההליך לבית דין זה, משהובהר כי היועץ שמונה שימש גם כיועץ רפואי לפ"ת הנתבע (פס"ד שניתן על-ידי כבוד הרשמת ר. איש שלום ביום 23.11.03).

2.
בהתאם, משהועבר ההליך אלי, ניתנה ביום 11.12.03 החלטה ובה נתמנה פרופ' קרמר מרדכי, מנהל מכון ריאות, בי"ח בלינסון פ"ת כמומחה יועץ רפואי והועברו לו העובדות הבאות:

א.
התובע יליד 1966, עבד כמכונאי רכב משנת 1990 ועד 1997.

ב.
במסגרת עבודתו שוטף התובע חלקי מנוע בנפט על-ידי שטיפתם בנפט
או ריסוסם באקדח נפט (נוזל, אדים, בהתאמה).
ג.
משנת 1990 החל התובע לסבול מסינוסיטיס, קוצר נשימה, אסטמה, סחרחורת ומאידך טען כי רק ב- 1994 החל לסבול מכך.
ד.
בטרם שירותו הצבאי עסק בכך כחצי שעה פעם בשבוע.
ה.
התובע עבד בנפט אצל מעסיקו כשעה או יותר ביום, כשהשתמש בנפט כנוזל או בריסוסו באקדח.
ו.
התובע סובל מסינוסיטיס, אסטמה, קוצר נשימה וסחרחורות משנת 1990 או משנת 1994.


יצויין כי על פי אישורי צה"ל סובל התובע מאסטמה מ- 1984.

כבוד המומחה התבקש להשיב לשאלות הבאות:
א.
מהו לקויו של התובע?
ב.
האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע כמתואר בעובדות לעיל לבין המחלה ממנה הוא סובל?
ג.
האם כל חשיפה של התובע לאדי החומרים שבסעיף 2 ד', לעיל (צ"ל 3 ב'), במסגרת עבודתו גרמה לפגיעה זעירה, בריאותיו, שאפשר ליחסה לזמן מסוים ולמקום מסוים?
ד.
ההיתה אותה פגיעה זעירה, בלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות וחוזרות נוצר הליקוי, או שמא הליקוי הינו תוצאה של תהליך תחלואתי ממושך?

3.
בחוות דעתו מ- 8.4.04 השיב המומחה כדלקמן:
א.
התובע סובל מאסטמה קרוב לוודאי עוד מלפני תחילת עבודתו.
ב-ד.
מחלתו נובעת מנטייה אלרגית קונסטיטוציונלית ואינה נובעת כתוצאה מחשיפה לחומרים בעבודתו, מאידך חשיפה לחומרים המגרים עלולה להחמיר את נטייתו הטבעית.
ג.
אין זו מחלה מקצועית.

ו.
השפעת עבודתו על הליקוי פחותה מנטייתו הטבעית למחלה.


4.
ביום 14.7.04 נתבקש כבוד המומחה להשיב על שאלת ההבהרה הבאה:

האם חשיפתו של התובע לחומרים הנזכרים, ובאופן הנזכר בהחלטה המקורית, גרמה להחמרה של מחלתו הטבעית, והאם עסקינן בהחמרה קבועה או שמא עסקינן בהחמרה זמנית וחולפת.


בתשובתו מ- 5.9.04 השיב המומחה כדלקמן:

העבודה עם חומרים יכולה להחמיר באופן זמני את האסטמה, מאידך כאשר החולה מתרחק מן החשיפה הוא חוזר למצבו הבסיסי.

5.
בסיכומיו מ- 4.1.05 טוען התובע כי הלכה היא כי אין להבחין בין החמרה לגרימה לענין עצם ההכרה בתאונת עבודה (דב"ע נד/16-0) וכי במספר מקרים הכיר בית הדין הארצי באסטמה שנגרמה כמיקרוטראומה, כתאונת עבודה או כהחמרה (דב"ע מח/11-0 המל"ל נ' חליוא; נב/209-0 המל"ל נ' שאכר; דב"ע מא/0/174 גורדון נ. המל"ל; פס"ד חלקי תב"ל (ת"א) 1122/97 שכטר נ. המל"ל).

לאור אלה עתר התובע לקבוע כי בעבודתו חלה החמרה זמנית במחלת האסטמה ממנה סבל, כי החמרה זו היא תוך ועקב עבודתו, ומשכך, לקבוע "תאונת עבודה".

6.
הנתבע בסיכומיו טוען כי המומחה קבע כי מחלת התובע נובעת מנטיה אלרגית קונסטיטוציונלית ולא מחשיפה לחומרים בעבודתו. השפעת העבודה פחותה בהרבה מנטייתו הטבעית.

עוד טען כי משמדובר בקביעה כי אף אם היתה החמרה זמנית כלשהי לא ניתן לתחום אותה ליום/ארוע מסויים ומכל מקום השפעתה פגה ולאחר תום עבודתו חזר התובע למצבו הבסיסי.

7.
ולהכרעתי

–

א.
המומחה שלל קשר סיבתי בין העבודה ותנאיה כפי שתוארו בהחלטת העובדות וקבע כי אין מדובר במחלת מקצוע. עוד קבע כי מחלת התובע היא אסטמה הנובעת מנטייתו האלרגית קונסטיטוציונלית ולא מהחשיפה לחומרים בעבודתו.


עוד קבע כי חשיפה לחומרים מגרים עלולה להחמיר נטייתו הטבעית.


בתשובתו לשאלת הבהרה הבהיר כי העבודה "יכולה להחמיר באופן זמני את האסטמה, אך כשמתרחק הוא מהחשיפה, חוזר הוא למצבו הבסיסי".

ב.
ראוי להזכיר כי
מדובר בחשיפה בת כשעה או יותר ביום עבודה, כי על פי אישור צה"ל סובל התובע מאסטמה מ- 1984 וכי החל בעבודה הנדונה מ- 1990 ומ- 1990 (או 1994) החל לסבול מתופעות הקשורות במחלתו.

ג.
לענייננו, משקבע המומחה כי מחלת התובע לא נבעה מעבודתו


– ראוי היה לדחות התביעה.

אזכיר, עוד כי במענה המומחה לשאלת ההבהרה אין כדי קשר
סיבתי רפואי ואף לא משפטי.

המומחה לא קבע כי לתובע נגרמה החמרה זמנית, או זמנית וחולפת המתוחמת בזמן.

כל שקבע הוא כי "יכול" שתגרם החמרה ובכך אין את מידת הוודאות הנדרשת.

משכך, אין לראות, על פי תאור העובדות, חוות הדעת והתשובה לשאלת ההבהרה כדי קשר סיבתי שיאפשר הכרה בתובע כמי שנפגע ב"תאונת עבודה".

ד.
לאור כל האמור – אין לי אלא לדחות התביעה, בהעדר קשר סיבתי בין העבודה למחלת התובע.

אין צו להוצאות.

ניתן היום ו' באדר ב, תשס"ה (17 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.


שרה מאירי
, שופטת


קלדנית: סיגלית א.






בל בית דין אזורי לעבודה 4697/03 גבריאל כהן נ' המוסד לבטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 17/03/2005)