פסקי דין על חב' יובל ירדן בניה ופיתוח בע"מ | פסקי דין על אילן ביטון

2409/02 עב     26/01/2003




עב 2409/02 חב' יובל ירדן בניה ופיתוח בע"מ נ' אילן ביטון




1
בתי המשפט
עב 002409/02
בשא 003006/02
בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע
26/01/03
תאריך:
כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן

בפני
:

חב' יובל ירדן בניה ופיתוח בע"מ

בעניין:
המערערת
עזרא שרייבר

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
אילן ביטון
המשיב
פסק דין
1. מדובר בערעור על החלטת ועדת תעסוקה מיום 10/9/02 אשר חייבה המערערת לשלם למשיב פיצוי בסך 10,400 ש"ח בגין פיטוריו בהיותו בשירות מילואים, בניגוד לסעיף 41א(ב) לחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט - 1949 (להלן "החוק"), (להלן "החלטת הועדה").

2. העובדות כפי שעולות מהחלטת הועדה: המשיב החל בעבודתו אצל המערערת ביום 1/4/02 ופוטר ביום 16/6/02 על ידי אחד ממנהלי המערערת בשם משה דדוש. במועד פיטוריו נקרא המשיב לשירות מילואים חד יומי להתייצב בפני
ועדה רפואית. המשיב איחר לעבודה ביום 16/6/02 ובעקבותיו פוטר. המערערת ידעה על שירות המילואים החד יומי של המשיב עוד ביום 16/6/02.

3. העובדות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים עובר למתן ההחלטה, פורטו בהחלטה. לטענת המשיב הודיע למנהלו משה דעדוש שפיטר אותו ביום 16/6/02 בהודעה מילולית, כי נקרא לשירות מילואים חד יומי. המערערת טוענת כי המשיב לא הודיע לה שבוע קודם לכן, כפי שעליו היה לעשות כן, אלא בהודעת פקסימיליה ששלח לנתבעת לאחר פיטוריו ביום 16/6/02. המערערת טוענת כי פיטורי המשיב אינם בגין שירות המילואים החד יומי, אלא בשל איחוריו לעבודה. כן טענה כי לא ידעה במועד פיטורי התובע כי נמצא בשירות מילואים חד יומי.

4. במסקנות הועדה נקבע אמנם כי יש להאמין למערערת כי לא ידעה מראש על צו הקריאה היומי ועל כן אין לומר כי פיטרה את המשיב בשל שירות מילואים, יחד עם זאת נקבע כי אין כל ספק כי המערערת עברה על סעיף 41 א (ב) ול"חוק" שהינו חד משמעי ואינו מותנה בסיבה כלשהי ולפיו "לא יפטר בעל מפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים" שירות חד יומי גם הוא שירות מילואים והמערערת ידעה על כך או לפני 16/6/02 או במועד הנ"ל ולו בשעת הצהריים, על פי הודעתה עצמה ועל פי עדותו של נציגה בפני
הועדה ולא חזרה בה מהפיטורים. לפיכך, נקבע כי בהעדר היתר מן הועדה הרי המערערת לא היתה רשאית לפטר את המשיב, במיוחד לאחר שידעה באותו יום על שירות המילואים, לא ערכה התייעצות נוספת ולא חזרה בה מן הפיטורים.

הועדה פרטה טעמים מיוחדים להפחית משיעור הפיצויים הקבוע בחוק וחייבה המערערת לשלם למשיב פיצויים מופחתים בסכוםשל שתי משכורות נטו ובסך 10,400 ש"ח תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

5. המערערת הגישה כתב ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים שהועבר לדיון בבית דין אזורי זה, מחמת סמכותו המקומית. כמו כן הוגשה מטעמה בקשה לעיכוב ביצוע.



פסק דין
זה כולל בחובו גם החלטה בבקשה לעיכוב הביצוע.

6. בנימוקי הערעור נטען כדלקמן:
א. המשיב לא המציא צו מילואים בבוקר היום בו פוטר אלא לאחר מכן בשעות הצהריים.

ב. האישור על שירות מילואים נחזה להיות כזה.

ג. מי שחתום על אישור זה הוא סגן דנה ביטון ועושה רושם כי מדובר בקרובת משפחה ששיתפה פעולה עם המשיב.

ד. המשיב התייצב לעבודה באותו יום, אם כי באיחור, ומכאן שלא היה בשירות מילואים חד יומי.

ה. אם אכן מדובר בשירות חד יומי, מדובר בשירות מילואים למשך מספר שעות ובמהלך שעות אלה לא פוטר המשיב אלא בטרם החל שירות המילואים ובשעות הבוקר.

ו. הועדה בהחלטתה ציינה כי המערערת לא ידעה על שירות המילואים טרם פיטורי המשיב ומאידך חייבה המערערת בפיצוי בגין הפרת ה"חוק" ולפיכך פעלה שלא כדין . לטענת המערערת הפרשנות הנכונה והסבירה של סעיף 41 א (ב) מטילה על המעביד איסור לפטר עובד הנמצא בשירות מילואים ובתנאי שהמעביד יודע על שירות המילואים. אין זה המקרה שלפנינו, טוענת המערערת.

ז. גם החזרתו של המשיב לעבודה לאחר שנודעה למערערת עובדת שירות המילואים כבר לא היתה אקטואלית, שכן מדובר בשירות מילואים למספר שעות.

ח. לחילופין מדובר בפיטורים שנעשו בתום לב ומסיבות מקצועיות. מדובר במשיב שהחל לעבוד אצל המערערת כחודשיים וחצי קודם לכן ולא נגרם לו נזק ממשי. אין מדובר בעובד קבוע ולפיכך אין כל הצדקה או היגיון כלכלי המחייב לשלם למשיב סך פיצויים כה גבוה כאשר הוראות חוק פיצויי פיטורים מזכות העובד במשכורת אחת לכל שנת עבודה. מנסיבות אלה ולו לחילופין, מבקשת המערערת לבטל או לצמצם את שיעור הפיצויים שהוטל עליה.

7. המשיב בתגובתו חולק על טענות המערערת וטוען כי ביום 16/6/02 איחר רבע שעה לעבודה, ופוטר בהודעה מילולית על ידי מנהלו. במועד זה הודיע למנהלו כי נמצא בשירות מילואים חד יומי ואמנם המציא באמצעות הפקסימילה את האישור על שירות המילואים ביום בו פוטר. עד למועד פיטוריו לא קיבל כל מכתב פיטורין, ולגירסתו מכתב הפיטורים נשלח אליו בדואר ומביע ספקות באשר למועד הנפקתו של המכתב. המשיב טוען כי אין כל קירבה משפחתית בינו לבין סגן דנה ביטון וצירף מכתב מטעמה להוכחת גרסתו. למחרת ה-17/6/02 שוחח המשיב עם השותף של מר משה דעדוש שפיטרו יום קודם לכן, והבהיר לו כי אינו יכול לפטר אותו בזמן מילואים, אך זה היפנה אותו לשותף. המשיב מדגיש כי לאחר פיטוריו לא שב לעבודה ופנה לקבלת דמי אבטלה וכי כיום הינו מחוסר עבודה.
8. ההכרעה
בסעיף 41א(ב) ל"חוק" נאמר:
"41א. זכויות עובד המשרת במילואים
(א) ...
(ב) לא יפטר בעל מפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה; ולענין שירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא יפטרו בלא היתר כאמור גם בתקופה של עשרים ואחד ימים לאחר תום שירות המילואים; לא תיתן הועדה היתר לפי סעיף קטן זה אלא אם כן יוכיח בעל המפעל כי הפיטורים המבוקשים אינם בשל שירות המילואים; הועדה תיתן את החלטתה, ככל הניתן, לאחר שתובא לפניה תגובת העובד".

בסעיף 21(ג)-(ה) ל"חוק", נאמר, כי:
"21 סמכויות ועדת התעסוקה
(ג) מצאה ועדת תעסוקה שבעל מפעל לא קיים חובה המוטלת עליו כלפי התובע לפי חוק זה (בחוק זה - הנתבע), תיתן אחד מאלה:
(1) בהסכמת התובע - צו המורה לנתבע לקבל או להחזיר, לפי הענין, את התובע לעבודה, בתנאים, בזמן ובמקום שתקבע (בחוק זה - צו להעסקה);
(2) צו המורה לנתבע לשלם לתובע, במועד שתקבע, פיצויים בסכום השווה לחמש פעמים השכר שהתובע קיבל או שהיה זכאי לקבל בעבור חודש העבודה שבסמוך לפני הפרת זכותו; ואולם רשאית הועדה להחליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שתקבע; לעניין חישוב השכר לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיף 13ב והתקנות שלפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (בחוק זה - צו לפיצויים);
(3) צו להעסקה וצו לפיצויים, כאחד (בחוק זה - צו משולב), ואולם סכום הפיצויים בצו משולב ייקבע, על אף הוראות פסקה (2), רק בהתאם לנזק שנגרם לתובע בפועל עקב הפיטורים שלא כדין; בהערכת הנזק שנגרם לתובע לענין צו משולב תשקול הועדה, בין השאר, הפסד שכר עבודה, נזקים כספיים אחרים עקב הפסד השכר בזמן שחלף ממועד הפרת הזכות וכן פגיעה בשמו הטוב או במוניטין של התובע ועגמת הנפש שנגרמה לו.
(ד) נתנה ועדת תעוסקה צו מהצווים שלפי סעיף קטן (ג) תורה בו כי הנתבע יישא בהוצאות התובע בשל ההליך בסכום שקבעה; דין הוצאות שקבעה הועדה לפי סעיף קטן זה כדין פיצויים שנקבעו לפי חוק זה.
(ה) לסכום הפיצויים וההוצאות שציוותה ועדת תעסוקה ושלא שולמו במועד, ייווספו ויהיו לחלק מהצו, הפרשיהצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961, וכן ריבית צמודה, כמשמעותה בחוק האמור, בכפל השיעור הקבוע בסעיף 10א(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, מהמועד שנקבע בצו לתשלום ועד למועד הפירעון בפועל".

בסעיף 23 ל"חוק", נאמר, כי:
"23. זכות ערעור
"(א) על כל החלטה ועל כל צו של ועדת תעסוקה אפשר לערער לפני בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן בית דין אזורי), תוך עשרים ימים מיום מסירת ההודעה על ההחלטה או הצו לתובע ולנתבע.
(ב) זכות הערעור ניתנת:
(1) לתובע;
(2) לנתבע;
(3) לארגון העובדים שהתובע נמנה עימו;
(4) לארגון העובדים שעימו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים במפעלו של הנתבע;
(5) לארגון נותני העבודה שהנתבע נמנע עימו.
(ב1) כל מי שהיה צד להליך לפי סעיף 21 ואינו המערער יהיה משיב בערעור, ובערעור על החלטת ועדת תעסוקה לפי סעיף 41א(ב) - גם ועדת התעסוקה; כן רשאים להצטרף כמשיבים הארגונים המפורטים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5).
(ג) אין להתחיל בדיון בפני
בית דין אזורי לפני תום תקופת הערעור, ואם הוגשו בעניין אחד יותר מערעור אחד, יאוחדו כל הערעורים הנוגעים לאותו ענין ויישמעו כאחד.
(ד) בית דין אזורי צריך, ככל האפשר, לדון ולפסוק בכל ערעור תוך חמישה עשר יום מתום תקופת הערעור".

בסעיף 24 ל"חוק", נאמר, כי:
"24. סמכויות בית דין אזורי
בית דין אזורי רשאי לדחות את הערעור, או לבטל את ההחלטה או את הצו שעליו מערערים ולהחליט כל החלטה ולתת כל צו שועדת תעסוקה מוסמכת להם".
"הלכה פסוקה היא, זה מכבר, כי בהעבירו תחת שבט ביקורתו השיפוטית את החלטת הרשות המוסמכת, אין בית הדין משמש ערכאת ערעור ולא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ולא יתערב בה לשנותה, כל עוד נמצא, על פי חומר הראיות, כי פעולת הרשות, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנה בגדר סמכותה על פי דין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב (ראו: ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ - זהבה גולדנברג - חייט ואח' (טרם פורסם), ניתן ביום 15.10.02 ופסקי הדין שם; וכן ראו: דב"ע לח/63-3 ש.א.ש. בטחון ימי קרל זינגר בע"מ - עמליה הראל, פד"ע י' 21, 25; דב"ע מט/133-3; מט/131-3 רחל שלום - ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262, 268; ע"ע 1123/00 בית הספר התיכון העירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו - יצחק צויזנר, פד"ע לו 438, 475-476, פיסקה 56; אושר בבג"צ 5618/01 יצחק צויזנר נ' בית הספר התיכון העירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו (טרם פורסם), ניתן ביום 21.8.01).

צוטט בע"ע 121/99 יצחק כהן - מדינת ישראל משטרת ישראל, פס"ד מיום 10.12.02 (לא פורסם).

9. טרם מתן ההחלטה, התבקשה המערערת להמציא לבית הדין את פרוטוקול הדיון בפני
ועדת התעסוקה, אולם זה לא הומצא עד כה, ולא מצאנו מקום לעכב ההחלטה. די בעיון בהחלטת הועדה, בנימוקיה ובטענות הצדדים, כדי להסיק כי אין מקום להתערב בהחלטת הועדה. השיקולים ששקלה הועדה הינם שיקולים התואמים את הוראות החוק, לפיו אין לפטר עובד בהיותו בשירות מילואים, לרבות שירות מילואים חד יומי. אמנם ההודעה על שירות המילואים החד יומי הובאה לידיעת המערערת מיד לאחר פיטורי המשיב ויכולה היתה המערערת לחזור בה מפיטורי המשיב, אך לא עשתה כן. לא הוכח כי עשתה מאמץ כלשהו. בנסיבות אלה לא מצאנו כל מקום להתערב בהחלטת הועדה, לרבות בשיעור הפיצויים שנפסק לחובתה.

10. לפיכך דין הערעור להידחות.
הבקשה לעיכוב ביצוע - נדחית.

11. המערערת תשלם למשיב הוצאות בשיעור 750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית עד לפירעון בפועל.

12. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום כ"ג בשבט, תשס"ג (26 בינואר 2003) בהעדר הצדדים
___________________ ______________ ______________
י. גלטנר-הופמן - שופטת נציג ציבור נציג ציבור
קלדנית: רות רחמים.









עב בית דין אזורי לעבודה 2409/02 חב' יובל ירדן בניה ופיתוח בע"מ נ' אילן ביטון (פורסם ב-ֽ 26/01/2003)