פסקי דין על אליעזר כהן | פסקי דין על סלקום ישראל בע"מ

7560/03 עב     07/05/2006




עב 7560/03 אליעזר כהן נ' סלקום ישראל בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו
עב 007560/03


בפני
:
כב' הרשמת דגית ויסמן


07/05/2006





בעניין
:
אליעזר כהן



ע"י ב"כ עו"ד הניג
התובע (הנתבע שכנגד)


נ
ג
ד




סלקום ישראל בע"מ




ע"י ב"כ עו"ד קפלן
הנתבעת (התובעת שכנגד)




פסק דין

1.
עניינו של הסכסוך מחלוקת בשאלה על מי מוטל נטל תשלום מס בגין מענק שימור בסך 57,700 ₪. הנתבעת ניכתה את המס ממשכורתו האחרונה של התובע, ששולמה עובר לפיטוריו מהנתבעת. בעקבות קיזוז זה, כפי שעולה מתלוש חודש ינואר 2003 (נספח ה לכתב תביעה), לא שולמה לתובע משכורתו האחרונה בסך 25,000 ₪, הכוללת תשלום משכורת אחרונה, מענק ובונוס, פדיון הבראה וחופשה. זהו הסכום הנתבע על ידי התובע.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך 20,362 ש"ח שזהו הסכום הנוסף ששילמה בגין מיסוי אותו מענק, כפי שעולה מאותו תלוש שכר (להלן מטעמי נוחות יכונה התובע והנתבע שכנגד – התובע, ואילו הנתבעת והתובעת שכנגד תכונה - הנתבעת).

למעשה, המחלוקת בין הצדדים, שהיא מחלוקת עובדתית גרידא, הינה בשאלה אחת ומשאלה זו נגזרות זכויות הצדדים. השאלה היא – האם עם סיום עבודתו של התובע, היתה זכאית הנתבעת לקזז ממשכורתו האחרונה את שיעור המס בגין מענק שימור ששילמה לתובע.

לטענת התובע – עם סיום עבודתו נאמר לו כי תשלום המס יבוצע על ידי הנתבעת ועל כן לא היה מקום לקזז כנגד משכורתו האחרונה סכום זה.

לעומת זאת הנתבעת טוענת כי על התובע לשאת בתשלום המס וכי גם אם נרשם אחרת באחד המסמכים שהוצגו לתובע, מדובר בטעות עליה הודע לתובע מיידית ולפיכך התובע עדיין חייב לה את הסכום הנתבע בתביעה שכנגד, שהוא הפרשי המס שהנתבעת שילמה ואשר לא קוזזו שכן הסכום עלה על שיעור גמר החשבון לו היה זכאי התובע עם סיום עבודתו.

2.
להלן העובדות כפי שעולות מחומר הראיות–

א.
הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי טלפוניה.

ב.
התובע עבד אצל הנתבעת כמהנדס החל מ - 8.2.1998 ועד פיטוריו בסוף שנת 2002, אשר נכנסו לתוקפם ביום 19.1.03.

ג.
בשנת 2000 חתם התובע על תכנית שימור, במסגרתה ישולם לו מענק (בונוס) שימור. תנאי המענק כפי שעולים מהמסמך שנשלח לתובע (נ/1) היו כי הבונוס ניתן כהלוואה ההופכת בהדרגה למענק. תנאי המענק פורטו במסמך נ/1 והתובע אף חתם בתחתית העמוד האחרון של מסמך זה, ביום 5.10.2000.


לגבי סיטואציה עתידית בה התובע יפוטר, נקבע במסמך זה –


"במידה ותפוטר/י ע"י סלקום בתקופה שראשיתה החל ממועד הפקדת הסכום לחשבונך ועד ליום 1.1.04, שלא מחמת סיבה שיש עימה קלון או מחמת ירידה מכוונת ברמת הביצועים לדעתה של סלקום או מחמת אי שמירת סודיות תוכנית זו, יהיה מלוא סכום המענק לעיל שלך ותחוייב/י בתשלום מס בגינו בעת הפרישה (מס הכנסה וביטוח לאומי ו/או כל מס שיהי עפ"י חוק בעת החזרת הסכום בפועל)."

עוד יש לציין כי נושא המס מוזכר באופן מפורש, בשל המבנה המיוחד של מתן המענק (כהלוואה ההופכת למענק), גם בסעיף 3 לתנאי התוכנית וגם בסעיף 4 המפרט את תשלום המיסים וההחזר לנתבעת, על פי סיבת העזיבה את החברה ומועד העזיבה.

ד.
ביום 3.12.02 ניתנה לתובע הודעת הפיטורים וזאת בשיחה שהתקיימה באותו יום ואשר בה נכחו התובע, מר איל קדם, ראש תחום תכנון מערכות בקרה, ומר אדי צלניק, הממונה הישיר על התובע.

ה.
באותה שיחה הודיע מר קדם לתובע על פיטוריו וכן הציג בפני
ו מסמכי עזיבת עבודה שכללו בין היתר מכתב הפסקת עבודה ומסמך המתאר את הסכומים שישולמו לתובע עם סיום עבודתו (ת/1).


מר קדם הקריא לתובע מתוך המסמכים שהיו בפני
ו, את התנאים שישולמו לתובע עם סיום עבודתו, לרבות תשלום המס בגין מענק השימור.

ו.
יומיים לאחר שהתובע עשה "טופס טיולים" בנתבעת, התקשרה אליו חשבת השכר והודיעה לו שהוא חייב בתשלום המס בגין מענק השימור. לאחר מספר ימים התקשרה אל התובע גב' קרול טשה, החתומה על מכתב סיום העסקתו של התובע וחזרה על כך שעל התובע לשלם את המס בגין המענק. לאחר מכן גם מר קדם שוחח טלפונית עם התובע וחזר על אותם דברים.

ז.
להשלמת התמונה יש להוסיף כי פיטורי התובע היו חלק מפיטורי קבוצת עובדים בנתבעת, כאשר תהליך הפיטורים נמשך מספר ימים.

3.
לטענת התובע, בנספח המכונה "תנאי סיום העסקה" – ת/1, בסעיף 3 הנפתח במילים – "בתאריך 1.2.2003 יעמדו לזכותך", נקבע כחלק מהתנאים גם כי יהיה זכאי ל"תשלום המיסים בגין מענק השימור בסך 57,700 ₪ ברוטו שקיבלת." (ס"ק ח' לסעיף 3). לא מדובר בטעות סופר שנפלה במסמך אלא היתה כוונה כי הנתבעת תישא בתשלום המיסים. בעניין זה טוען התובע כי נטל הראיה הינו על הנתבעת וכי יש לזקוף לחובתה של הנתבעת כי לא הביאה לעדות את מי שערך את המסמך, היינו גב' קרול טשה, החתומה על מכתב סיום ההעסקה.

4.
הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה שכן במסמך עליו מסתמך התובע נפלה טעות סופר, והמילים "תחוייב בגין" נשמטו מהמשפט "תשלום המיסים בגין מענק השימור בסך 57,700 ₪ ברוטו שקיבלת." הנתבעת הפנתה למכלול תנאי מתן המענק, לרבות ההוראות הקובעות מפורשות כי על התובע לשאת במס בגינו. לעניין טעות הסופר, טענה הנתבעת כי תנאי מענק השימור נחתמו עם עוד שני עובדים והם זהים לכולם ולא התקבלה כל החלטה בנתבעת לגלם את המס בגין מענק השימור, עבור מי מהעובדים.

5.
לאחר שקילת הראיות והעדויות שהובאו בפני
, אני סבורה כי יש לדחות את תביעת התובע וכי יש לקבל את גרסת הנתבעת, לפיה במסמך ת/1 נפלה טעות סופר וכי התובע חייב במס בגין המענק.

להלן נימוקי –

א.
נקודת המוצא הינה תנאי מענק השימור, כפי שפורטו במסמך נ/1. ממסמך זה עולה במפורש כי נטל המס הוא על התובע ועוד נקבע הסדר מפורט לגבי מועדי הפיכת ההלוואה למענק לרבות שאלת המיסוי. התובע חתום על מסמך זה ועל כן, אם היתה כוונה לשנות מתנאי ההסדר, הרי שהדבר היה צריך להכתב באופן מפורש.

ב.
מר דוד סיטון, מנהל שכר והטבות באגף משאבי אנוש בנתבעת העיד כי הנתבעת אינה נוהגת לגלם מס עבור עובדיה, כענין שבמדיניות, למעט שי לחג. מכאן, שתנאי המענק מתיישבים עם מדיניות הנתבעת וגם טענתה של הנתבעת בדבר טעות בניסוח המסמך, מתיישבת עם אותה מדיניות.

ג.
אין למעשה מחלוקת כי זמן קצר לאחר שיחת הפיטורים וסמוך לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, הנתבעת יצרה קשר עם התובע והעמידה אותו על טעותה. סמיכות הזמנים גם היא תנא מסייע לכך כי אכן מדובר בטעות.

ד.
אכן כטענת התובע, כאשר צד להסכם טוען לטעות, עליו הנטל להוכיח את טעותו. לעניין זה אני מקבלת את האמור בעדותו של מר סיטון, אשר העיד כי התובע פוטר במסגרת הליך פיטורי של כשבעים עובדים, כאשר התהליך נשמר בסודיות ובזמן קצר היה על הנתבעת להכין את מכתבי הפיטורים ואת כל המסמכים שימסרו למפוטרים. מר סיטון הסביר כי הוא הנחה מקצועית את מתאמות משאבי האנוש והן שהכינו את המכתבים לצורך העברתם למנהלים הישירים אשר מסרו המכתבים לעובדים. עוד העיד, ועדותו מקובלת עלי, כי המסמכים ערוכים על גבי תבנית סטנדרטית כאשר לגבי שלושה עובדים, בכללם התובע, היה צורך להוסיף סעיף לגבי מענק השימור. בגלל הכמות הרבה של המכתבים והעובדה כי הדברים נעשו בשעות הלילה, לא נעשתה ביקורת על כל המכתבים שהופקו לעובדים וזו הסיבה שנפלו טעויות במסמכים שהוכנו לעובדים שקיבלו את מענק השימור, בכללם התובע. מר סיטון אף הפנה למסמכי העזיבה של שני העובדים הנוספים, כאשר באחד נרשם הניסוח הנכון ואילו בשני נפלה טעות, כמו אצל התובע (נ/2, נ/3).

ה.
הטעות שנפלה במסמך מפורטת בעדותו של מר סיטון, ולכך ניתן רק להוסיף את שאמר בחקירתו הנגדית, דברים המדברים בעד עצמם – " אני לא בדקתי את המסמכים, שהתייחסו למענק השימור. בדיעבד אני חושב שהייתי צריך לבדוק." (עמוד 10 ,שורה 15).

ו.
איני מקבלת את עדות התובע, לפיה בשיחה שהתקיימה ביום 3.12.02
נאמר לו שגילום המענק הוא הטבה עם פיטוריו. ראשית, כנגד עדות זו העידו מר קדם ומר צלניק כי דברים אלה לא נאמרו. שנית, בתחילת עדותו התובע העיד כי מר קדם הקריא מתוך הדף את התנאים כפי שהיו רשומים, והדברים מתיישבים עם תיאור השיחה על ידי מר צלניק ומר קדם. הדברים אף מתיישבים עם העובדה כי מר קדם ומר צלניק היו הממונים מקצועית על התובע ולא באו מתחום משאבי אנוש או שכר ולכן התנאים הוקראו מתוך הדף, אותו דף שנפלה בו טעות בניסוח.

ז.
אשר לטענה כי יש לדחות את עדות העדים מטעם הנתבעת מאחר שהם נציגיה, הרי שאותה טענה ניתן להפנות גם לתובע, שהוא צד מעוניין. מכאן שהעובדה כי מטעם שני הצדדים העידו הנוגעים בדבר, במקרה זה, אינה מעלה ואינה מורידה.

ח.
לענין זה יש לציין עוד כי על פי תנאי המענק (סעיף 2 לנ/1), בתאריך 1.1.2003 50% מההלוואה הופכת למענק, בעוד שעל פי תנאי הפסקת עבודתו של התובע, כל ההלוואה הפכה למענק, למרות שסיום יחסי העבודה היה בתחילת שנת 2003.
גם התובע אישר בעדותו כי ההטבה בפרישה היתה הקדמת המענק.

ט.
איני סבורה כי אי התייצבותה של הגב' קרול טשה שוקלת לחובתה של הנתבעת. גם אם הגב' טשה חתומה על מכתב הפסקת העבודה, אין היא חתומה על המסמך של סיכום תנאי העזיבה. בנוסף, אני סבורה כי ניתן בהחלט להסתפק בעדותו של מר סיטון, שהיה ממונה על כל תהליך הפיטורים, במישור של משאבי האנוש. מר סיטון העיד כי הוא נתן את ההוראות, על פי שרשרת הסמכויות בנתבעת, בנוגע להכנת מסמכי העזיבה ומסירתם לממונים הישירים של העובדים. הוא אף העיד כי הוא היה זה שהיה אמור לעבור על המסמכים והסביר כי בשל לחץ הזמנים לא עשה כן.

6.
לסיכום האמור עד כה – אני קובעת כי אכן נפלה טעות במסמך המסומן ת/1 וכי על התובע לשאת במס בין מענק השימור שניתן לו. המסקנה המתבקשת מקביעה זו הינה כי בדין ניכתה הנתבעת את המס מהתשלום האחרון לתובע ואין היא חייבת לתובע סכום נוסף. על התובע להשיב לנתבעת את הסכום הנתבע על ידה בתביעה שכנגד.

7.
סוף דבר – תביעת התובע נדחית ואילו התביעה שכנגד
מתקבלת ועל התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לתובעת סך של 20,362 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (8.3.04) ועד התשלום בפועל.

כמו כן התובע ישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.
ניתן היום ט' באייר, תשס"ו (7 במאי 2006) בהעדר הצדדים.



דגית ויסמן
, רשמת








עב בית דין אזורי לעבודה 7560/03 אליעזר כהן נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/05/2006)