פסקי דין על קורנהיל חברה לבטוח בע"מ | פסקי דין על שמעון מזרחי

5608/90 רעא     17/03/1992




רעא 5608/90 קורנהיל חברה לבטוח בע"מ נ' שמעון מזרחי




(פ"ד מו (2) 107)

בבית המשפט העליון

רשות ערעור אזרחי מס' 5608/90
השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר
,
כבוד השופט ת' אור
,
כבוד השופט מ' חשין
המבקשת: קורנהיל חברה לבטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ר' פינגרר
נגד

המשיב: שמעון מזרחי

ע"י ב"כ עו"ד ש' לוי





בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' ארד) מיום 15.11.90 בת"א 137/89. הבקשה נדונה כערעור.
פסק-דין

השופט ת' אור
: 1. בקשת רשות ערעור זו תידון, כמוסכם על הצדדים, כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור כדין.

2. המשיב תבע את המערערת בגין תאונת דרכים, אשר נגרמה לו, לטענתו, ביום 20.4.82. התאונה אליה מתייחס המשיב והנזק שבעקבותיה תוארו על-ידי הערכאה הראשונה כך:

"התובע לקה באוטם שריר הלב לאחר שני אירועים קרובים בזמן שקרו באותו יום. הוא היה מעורב בויכוח סוער והוא נאלץ להחליף גלגל של מחפרון במשקל 280 ק"ג בשל תקר שאירע בו".

שני אירועים אלה אירעו למשיב בעת עבודתו, ועל-כן הוכר אוטם שריר הלב בו לקה (להלן - האוטם) כתאונת עבודה במובן חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968. בפסק-דין שניתן על-ידי בית הדין לעבודה נקבע, שהן הוויכוח החריף והקולני בין המשיב לאחר במהלך עבודתו והן פירוק גלגל במחפרון, שאירע בו תקר, פירוקו, העמסתו ולקיחתו לתיקון דחוף - היו אירועים יוצאי דופן לגבי המשיב, ושני אירועים אלה הם שגרמו להופעת האוטם. לאור קביעה זו נבדק המשיב על-ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן - הוועדה הרפואית), וזו קבעה, שבעקבות האוטם נותרה למשיב נכות צמיתית בשיעור 25%.

בערכאה הראשונה עתר המשיב לכך שייקבע, כי החלפת הגלגל כאמור הייתה תאונת דרכים במובן חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים), וכן שייקבע, כי תאונה זו היא אשר גרמה לאוטם. כן ביקש, בהסתמכו על סעיף 6ב לחוק הפיצויים, שקביעת דרגת הנכות כאמור תחייב גם לעניין תביעתו את המערערת בגין תאונת הדרכים. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב וקבע, שהאוטם כתוצאה מפירוק הגלגל עקב תקר שאירע בו הינו תאונת דרכים במובן חוק הפיצויים (להלן - התאונה). הוא גם קבע, שקביעת הוועדה הרפואית מחייבת מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים, גם לעניין אחוזי הנכות לצמיתות שנותרו למשיב וגם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין האוטם.

בית המשפט גם התייחס לטענת המערערת, שאין להיזקק לקביעת הוועדה הרפואית בשל כך שזו נקבעה גם כתוצאה מהוויכוח בו היה מעורב המשיב, ולא רק עקב פירוק הגלגל, וקביעתו בעניין זה הייתה:

"אין חולק על כך, והנתבעת אף לא טענה זאת, כי לאור רצף האירועים לא ניתן להפריד עתה מבחינה רפואית בין מידת הנכות שנגרמה בשל השימוש ברכב, לבין מידת הנכות שנגרמה כתוצאה מהויכוח. התוצאה הרפואית היא משולבת וממוזגת ובנסבות אלה די בכך שהנכות נגרמה גם בשל השימוש ברכב כדי שקביעת דרגת הנכות תהא מחייבת לענין סעיף 6ב' לחוק".

גם את בקשתה החלופית של המערערת להתיר לה להביא ראיות לסתור, בהסתמך על הסיפא של סעיף 6ב הנ"ל, דחה בית המשפט, בקובעו, שלא הוכח טעם מיוחד שיצדיק זאת.

3. לטענת המערערת לפנינו טעה בית המשפט בשלושה אלה:

א. כשקיבל את קביעת הוועדה הרפואית כראיה לנכותו של המשיב עקב התאונה;

ב. כשהסתמך על קביעות הוועדה הרפואית כראיה גם לעניין הקשר הסיבתי המשפטי בין התאונה לבין הנכות;

ג. כשלא התיר למערערת להביא ראיות לסתור.

נראית לי טענת המערערת, על פיה לא היה מקום לקבוע את נכותו של המשיב כתוצאה מתאונת הדרכים לה הוא טוען על-פי הנכות שקבעה הוועדה הרפואית. גם אם היה מקום להסתמך על קביעת הוועדה הרפואית, מן הראוי היה, בהתחשב בנסיבות המקרה המיוחדות, להתיר למערערת להביא ראיות לסתור. להלן אפרט את נימוקיי למסקנות אלה.

4. סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

וכבר נקבע, שעל-פי פירושו הנכון של סעיף זה קביעת דרגת נכות לפי כל דין יש בה לחייב לא רק לעניין שיעור הנכות, אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות (ר"ע 94/86 עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 754; רע"א 293/88 - לא פורסם. וראה גם בספרו של י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, מהדורה 2, תש"ן) 291).

לפיכך, לו קביעת הוועדה הרפואית בדבר הנכות שנותרה למשיב הייתה מתייחסת לנכות שנותרה לו עקב התאונה בלבד, היה בה לחייב גם לעניין הקשר הסיבתי בין השניים.

אלא שבענייננו הנסיבות מיוחדות הן. על-פי פסק הדין של בית הדין לעבודה ועל-פי קביעתה של הערכאה הראשונה, מצב האירועים היה כזה, שהאוטם ממנו סבל המשיב, ושהוא אשר גרם לנכות אשר נותרה לו, לא נגרם בשל התאונה בלבד. הוא נגרם גם בשל ויכוח שהמשיב היה מעורב בו עוד קודם לפירוק גלגל המחפרון, ויכוח אשר כבר בעקבותיו סבל המשיב מכאב חזק בבית החזה. לצורך קביעת זכאותו של המשיב לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] כנפגע בתאונת עבודה אין חשיבות, אם האוטם נגרם בשל הוויכוח כאמור או בשל פירוק הגלגל או כתוצאה מתרומת כל אחד מגורמים אלה, יהיה חלקו בגרימת האוטם אשר יהיה. בכל אחד ממקרים אלה נגרם האוטם כתוצאה מתאונת עבודה, ואין חשיבות, לעניין הגימלה המגיעה לו כנפגע בתאונת עבודה, לחלוקה על תרומת כל אחד מגורמים אלה לאוטם. מטעם זה גם אין כל קביעה או התייחסות לחלוקה כזו בהחלטת הוועדה הרפואית. אך לענייננו חשובה השאלה, מה גרמה או תרמה תאונת הדרכים, להבדיל מתאונת העבודה, לאוטם, ולסעיף 6ב יש תחולה, על-פי האמור בו, רק במקרה שנקבעה דרגת נכות לנפגע על-פי כל דין "בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים". רק אם קביעת דרגת הנכות מתייחסת לפגיעה שנגרמה לנפגע באותה תאונת דרכים, לה בלבד, תחייב הקביעה גם לצורך התביעה לפי חוק הפיצויים. כשנקבעת דרגת נכות הן כתוצאה מתאונת הדרכים והן כתוצאה מגורמים אחרים, אשר אין להם ולא כלום עם תאונת הדרכים, אין לומר, שמדובר בקביעה "בשל הפגיעה שנגרמה באותה תאונת דרכים". הנכות של 25%, שנקבעה בענייננו על-ידי הוועדה הרפואית, אינה מתיימרת כלל להיות קביעה בגין הפגיעה עקב פירוק הגלגל בלבד, אלא בגינה ובגין גורמים נוספים.

5. לא רק לשון סעיף 6ב אינה מצדיקה את הפירוש לו טוען המשיב. פירושו גם אינו תואם את אחת המטרות החקיקתיות שביסוד סעיף זה. הכוונה הייתה בעליל לחסוך את הצורך במינוי מומחים רפואיים על-ידי בית המשפט לשם קביעת דרגת נכותו הרפואית של הנפגע. מטרה זו אינה מושגת, כשמוגשת כראיה לבית המשפט קביעת נכות רפואית על-פי כל דין, שהיא עקב תאונת דרכים ועקב גורם נוסף, והתרומה של כל אחד מגורמים אלה לנכות הרפואית אינה ברורה. במקרה כזה, לו הייתה מותרת הגשת הקביעה כראיה לנכות הרפואית, בלאו הכי מן הראוי היה להתיר להביא ראיות לסתור, וזאת לשם בירור מידת תרומת תאונת הדרכים, להבדיל מהגורם האחר, לנכותו של הנפגע. בירור כזה היה מביא בלאו הכי למינוי מומחה רפואי על-ידי בית המשפט (ראה תקנה 19 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן - התקנות), וכן בספרו הנ"ל של אנגלרד, בעמ' 301-302). מה, אם כן, הטעם במקרה כזה לקבל את הקביעה כראיה, כשבלאו הכי אין בה למנוע את ההליכים של מינוי מומחה רפואי?

6. לטענת בא-כוח המשיב לפנינו, יש לראות את הוויכוח בין המשיב לאחר, אשר תרם גם הוא לאוטם, כחלק מתאונת הדרכים. לטענה זו אין יסוד. האסמכתאות שהביא בא-כוח המשיב לעניין זה עוסקות כולן במקרים שבהם תרמו גורמים שונים לתאונה בה בשעה, ונקבע בהן, שבשל כך שנתקיימו גם דרישות חוק הפיצויים לקיומה של תאונת דרכים, לא היה בגורמים הנוספים שתרמו לתאונה כדי לשלול מהתאונה את אופייה כתאונת דרכים. שונים פני הדברים בענייננו. הוויכוח הנזכר וההתרגזות במהלכו קדמו במספר שעות לאירועים, אשר על-פי הדין יכולים להיחשב כתאונת דרכים, ולא היה כל קשר ענייני בין אירוע הוויכוח לאירועים הקשורים בפירוק הגלגל. המדובר בשני גורמים שונים, שתרמו לקרות האוטם, כשכל אחד מהם פועל בנפרד ובפרק זמן שונה. אם הוויכוח שגרם למשיב להתרגשות היה קורה יום - ולא מספר שעות - קודם פירוק הגלגל, האם גם אז ניתן היה לראותו כחלק מתאונת הדרכים? התשובה המתבקשת היא שלילית, ומבחינת העיקרון אין זה משנה, אם היה זה יום או מספר שעות קודם. נראה לי, על-כן, שאין לראות באותו ויכוח מרגיז חלק של "תאונת הדרכים", שהמשיב היה מעורב בה.

7. כאן המקום להזכיר, שהאירועים הנוגעים לפירוק הגלגל לא התלבנו עד תומם. על-פי פסק הדין של בית הדין לעבודה, המדובר לא בהחלפת גלגל על אתר, אלא בפירוקו, העמסתו ולקיחתו לתיקון דחוף במקום אחר. דהיינו, המאמץ שהמשיב היה נתון בו קשור גם בהובלה של הגלגל לצורך תיקונו ופירוקו, בנסיבות שאין זה כלל ברור שהן מהוות "תאונת דרכים" אם המחפרון.

מסתבר גם שפירוק הגלגל, העמסתו ולקיחתו לתיקון דחוף במקום אחר נעשו על-ידי המשיב בעזרת שני עוזרים (ראה בחוות-דעתו של ד"ר להמן מפיו של המשיב), ולא ברור, מה היה חלקו של המשיב בפעולות אלה מבחינת המאמץ הפיסי שהיה מוטל עליו. כל אלה דורשים ליבון והבהרה, ורק על-פי עובדות המקרה, כפי שתיקבענה, ועל-פי חוות-דעת רפואיות, שיבואו לפניו יוכל בית המשפט להכריע בדבר הגורמים - וחלקו של כל אחד מהם - לאוטם.

8. עוד טוען בא-כוח המשיב, שבענייננו מדובר בנזק, שנגרם על-ידי גורמים שונים, כשאין אפשרות לקבוע את חלקו של כל גורם לקרות נזק (האוטם). ההלכה במקרה כזה היא, כך הטענה, שכל אחד מהאחראים לגרימת הנזק אחראי לפיצוי הנפגע על נזקו המלא. בעניין זה מסתמך הוא על שנאמר בד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר ואח', פ"ד מד (2) 89; ע"א 617/80 גבאי נ' תע"ל, תעשית עץ לבוד קבוצת משמרות בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לו (3) 337 וכן ע"א 248/88 עזבון לילי חננשוילי ע"י יורשיה גבי ואילנה חננשוילי - קטינים ואח' נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מה (2) 529.

אין לקבל טענה זו. ראשית, השאלה, בה היה על בית המשפט להכריע, אינה, מה הדין, במקרה שבסופו של הדיון ייקבע שאין לדעת את חלקו של כל אחד מהגורמים הנ"ל לקרות האוטם. השאלה היא, אם יש תחולה לסעיף 6ב לחוק הפיצויים, כשדרגת נכות נקבעה לפי דין כתוצאה ממספר גורמים, שחלקם אינם תאונת דרכים. את עמדתי בעניין זה חיוויתי לעיל. שנית, בענייננו לא הוכח, שאין אפשרות להעריך את חלקו של כל אחד מהגורמים בגרימת האוטם. הוועדה הרפואית לא נזקקה להכריע בכך ועל-כן לא חיוותה דעה בנושא, וכל חוות-דעת רפואית אחרת לא הובאה בעניין זה לפני בית המשפט. לא נראה לי, שקיימת ידיעה שיפוטית, עליה יכול היה בית המשפט להשתית את מסקנתו, שאין אפשרות לקבוע את חלקו של כל אחד מגורמי האוטם לאירועו.

9. כבר על סמך האמור לעיל דין הערעור להתקבל, במובן זה שהסתמכות בית המשפט על קביעת הוועדה הרפואית מכוח הוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים אינה יכולה לעמוד. למעלה מהצורך אוסיף גם זאת, שאף לו הייתי מגיע למסקנה שונה, היה מקום, בנסיבות המקרה, כפי שכבר נזכר לעיל, להתיר להביא ראיות לסתור במובן הסיפא של סעיף 6ב. הוועדה הרפואית לא התייחסה למידת התרומה של תאונת הדרכים לאוטם לעומת גורמים אחרים שתרמו לכך, ועניין זה בוודאי הצדיק שמיעת ראיות רפואיות על-מנת לברר, אם ניתן הדבר לקביעה, ואם כן - מה חלקו של כל אחד מהגורמים בגרימת האוטם.

כפי שמציינת השופטת המלומדת בצדק, הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים חריגים, כשמתקיימים לכך טעמים מיוחדים, יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור (ר"א 634/85 עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לט (4) 505, שבעקבותיו הלכו פסקי-דין רבים, וראה לאחרונה: ע"א 5779/90 (רע"א 4377/90) הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77; ע"א 563/88 אשל נ' "צור" חברה לביטוח בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מה (5) 520 והאסמכתאות שם). אלא שבענייננו מתקיימים נימוקים מיוחדים כאלה: רק חלק מהנכות הרפואית הינו כתוצאה מתאונת הדרכים, ושיעורו של חלק זה לא נקבע על-ידי הוועדה הרפואית ועל-כן אינו ידוע. ברי, שהטלת האחריות לנכות הרפואית כולה על המערערת, כשייתכן כי לא כן הוא, אינה מוצדקת, ולו היה מקום לקבל את קביעת הוועדה הרפואית כראיה, מן הראוי היה להתיר הבאת ראיות לסתור.

10. על סמך כל האמור יש, לדעתי, לקבל את הערעור ולבטל את החלטת הערכאה הראשונה מיום 15.11.90. על בית המשפט לנהוג על-פי האמור בתקנות ולמנות מומחה רפואי, על-מנת שיחווה דעתו לגבי מצבו הרפואי של המשיב כתוצאה מתאונת הדרכים הנטענת על-ידיו. על בית המשפט יהיה לקבוע, מה נכלל במסגרת "תאונת דרכים" בה נפגע המשיב, ולאחר קבלת חוות-דעת רפואית כאמור יקבע, מה הנכות שנגרמה למשיב כתוצאה מתאונת דרכים זו. כן הייתי מחייב את המשיב לשאת בהוצאות המערערת בסך 4,000 ₪ להיום.

הנשיא מ' שמגר
: אני מסכים.

השופט מ' חשין
: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אור.

ניתן היום, י"ב באדר ב' תשנ"ב (17.3.92).









רעא בית המשפט העליון 5608/90 קורנהיל חברה לבטוח בע"מ נ' שמעון מזרחי, [ פ"ד: מו 2 107 ] (פורסם ב-ֽ 17/03/1992)