פסקי דין על אסתר גולן | פסקי דין על יצחק גולן | פסקי דין על גן יאשיה מושב עובדים של חיילים משוחררים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

99/04 הפ     12/09/2006




הפ 99/04 אסתר גולן, יצחק גולן נ' גן יאשיה מושב עובדים של חיילים משוחררים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ




בעניין:

3



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
הפ 000099/04


בפני
:
כב' השופטת ר. חפרי - וינוגרדוב
תאריך:
12/09/2006




בעניין
:
1. אסתר גולן

2. יצחק גולן


ע"י ב"כ עו"ד
הרכבי יעקב

המבקשים

נ
ג
ד


גן יאשיה מושב עובדים של חיילים משוחררים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
קליר אבי

המשיב


פסק דין



1.
הצדדים להמרצת פתיחה זו – אסתר ויצחק גולן
ומושב גן יאשיה מנהלים ביניהם הליכים משפטיים לפחות מאז 1988, קרי, קרוב ל-20 שנה.

המבקשים ה"ה גולן הנם חברי המשיבה – אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה", או "המושב").

בהמרצת הפתיחה שבפני
מבקשים ה"ה גולן, כי בית המשפט יורה כבקשתם בשלושה עניינים:
א.
על ביטול פסק המשקם החלקי שניתן ב-22.1.04.
ב.
על החזרת הדיון למשקם בנוגע לטענותיהם בדבר טעויות שנפלו בחשבונם אצל המשיבה בהן סרב המשקם לדון.
ג.
על עריכת התחשבנות מתוקנת בינם לבין המשיבה.

בתגובתו להמרצת הפתיחה מבקש המושב לדחותה.

2.
בישיבה מקדמית שהתקיימה לדיון בהמרצת הפתיחה הודיעו ב"כ הצדדים כי אין להם צורך בחקירת המצהירים וכי הם מבקשים לקבל

פסק דין
על פי כתבי הטענות הקיימים לאחר הגשת טיעון קצר בכתב.

בהמשך ניתנה החלטה בה הוריתי על הגשת הטיעון והצעתי לצדדים להסכים למתן

פסק דין
בסכסוך על פי ס' 79א' לחוק בתי המשפט. משאף לא אחד מהם הסכים להצעה זו ינתן להלן פסק הדין בדרך הרגילה.

3.
רקע כללי.

ב-31.12.91 נתן עוה"ד יעקב שראל פסק בוררות, לאחר שמונה על ידי רשם האגודות השיתופיות כבורר יחיד בסכסוך שבין הצדדים. ביסוד הסכסוך בין הצדדים תביעת האגודה, המשיבה בהמרצת פתיחה זו, כנגד ה"ה גולן, להחזר חוב בסך 211,323 ₪ נכון ל-30.10.88. בפסק קבע הבורר כי על ה"ה גולן לשלם למושב סכום של 110,173.10 ₪ שישא רבית של 8% לשנה והפרשי הצמדה למדד מ-1.1.90 ועד לתשלום בפועל. הבורר המליץ בפסק שנתן לאגודה להגיש את עניינם של ה"ה גולן להסדר במנהלת ההסדר למרות מתן פסק הדין. עוד חייב את ה"ה גולן בהוצאות ושכ"ט.


בפסק הבוררות מציין הבורר בין היתר לענין הגרעונות כך: -
"לענין הגרעונות, משום כבודו של בית הדין הגבוה לצדק הסכימו הצדדים כי לא יכלל ענין הגרעונות בתביעה זו, ולכן, גם אם יש ספק או דבר מה בטענות הצדדים לענין סוגים מסוימים של גרעונות, אני מחליט לא לדון בענין כלל ולתובעת ישנה דרך אחרת לתבוע בגין גרעונות אלו אם תרצה בכך".

עוד ציין הבורר כי משהצדדים לא פעלו כפי שהיה עליהם לעשות הוא נאלץ לדחות ולקבל חלקים מטיעוניהם לפי הנראה לו וככל שהפרטים שהובאו עוזרים בידיו.

סכום התביעה הועמד על ידי הבורר על סך של 180,173.10 ₪, הוא הסכום שנוצר לאחר תיקונים שונים לפי דרישת הנתבעים והמומחה מטעמם.

סכום החיוב עליו הורה הפסק (110,173.10 ₪) התקבל לאחר שסכום של 50,000 ₪ בודד כגרעון שימחק כשהמושב רשאי לתבוע אותו במסגרת אחרת, ולאחר שקיבל באופן חלקי את טענות הנתבעים לתיקונים נוספים בסכום של 20,000 ₪ ליום מתן פסק הבורר.

4.
על פסק בוררות זה הוגש ערעור לרשם האגודות השיתופיות (תיק מספר ע/ 767/305/90), להלן - הרשם.


ב - 24.6.92 ניתנה החלטת הרשם בערעור.

לאחר שהרשם פרש את טענות הצדדים בפני
ו הורה בע' 4 להחלטתו כדלקמן: -
"1.
המשיב סיפק לנתבעים אשראי ושרותים ורכש עבורם מוצרים שנדרשו על ידם להפעלת משקם.
הבורר שדן בנושאים קבע שמתוך התביעה שהועמדה על סך 180,173 ₪ ליום 31.12.88 יש לבודד סכום של 50,000 ₪ שימחק בגין גרעונות וסכום נוסף של תיקונים נוספים בחשבון בסכום של 20,000 ₪.
המערערים קבלו על קביעות שרירותיות אילו ואף המשיב לא מצא דרך להסביר כיצד הגיע הבורר לסכומים אילו.
עברתי על כל החומר שבתיק אף אני לא הצלחתי להבין כיצד נקבעו סכומים אילו.
לפיכך אין מנוס מלהחזיר התיק לבורר על מנת שיסביר כיצד נקבעו סכומים אילו. במידה והבורר לא יוכל לשחזר זאת יהיה עליו לזמן הצדדים ולקבל ראיות ולקבוע מהם הסכומים שיש להפחיתם בגין גרעונות ומהם
ואם בכלל הסכומים שיש לקזז לאור תיקונים נוספים בחשבון.

2.
הנני דוחה את טענות המערערים בנושא המסים
המוניציפליים. האגודה טענה בפני
הבורר כי לענין המיסים המוניציפליים הסמיכה המועצה את ועד האגודה לגבות עבורה ועבור הועד המקומי את חלקם של הנתבעים בתקציב המוניציפלי. האגודה שלמה הכספים ובגין חוב זה חייב את חבריה. מרגע זה הפך החוב לחוב רגיל של חבר לאגודה. לא מצאתי בנושא זה בכתב ההגנה דבר העלול לסתור טענה זו, אף במהלך הבוררות לא הביאו המערערים ראיות לסתור טענה זו ולפיכך הנני מקבל את קביעת הבורר כי מדובר בחוב רגיל לאגודה – בנושא זה שימשה האגודה כמלוות כספים לחבריה, כפי שאגודות נוהגות בנושא תשלום מיסים אחרים כגון קופ"ח וכו'. מה גם שדברי ב"כ המשיב המערערים לא מחו על כך 10 שנים והם מושתקים מלטעון נגד חוב זה.

3.
הנני דוחה אף את טענות המערערים בנושא הריבית. היה עליהם להוכיח כי נגבו מהם סכומים שלא כדין, הריבית נגבתה על בסיס חישוב שנתי. באגודה שיתופית כאשר מדובר ביחסים חוזיים שבין האגודה לחבר עלות הריבית לאגודה היא העלות בה יש לחייב את חבר, אין חבר יכול לבוא ולטעון בצורה סתמית שהחישוב הזמני במשך שנה היה שגוי ולכן אין לחייבו בריבית, אם ברצונו לסתור את חישובי הריבית של האגודה, עליו להראות כי סה"כ עלויות הריבית שהאגודה שילמה לבנקים ולשאר מקורות מימון האחרים היתה נמוכה יותר מהריבית שהוא עצמו חוייב. לא מצאתי בראיותיהם של המערערים כל התיחסות לנושא זה. מר לוזון על פי קביעות הבורר מעולם לא הגיש חוות דעת סופית ולפיכך הראיות שהוגשו אינם מושלמות.

4.
אינני מקבל את הערעור בנושא הגדלת הון האגודה. המערערים כלל לא טענו שההחלטות בנושא לא נתקבלו כדין על פי תקנות האגודה, בהעדר ראיות על מנת להוכיח את טענתם, צדק הבורר שהתעלם מטענות אילו.

לאור כל האמור לעיל לא נותר לי, אלא לאשר את פסק דינו של הבורר ולדחות את הערעור, למעט הטעונים בנושא קביעת הבורר את הסכומים הבאים: סכום הגרעונות, סכום הנוסף שהופחת מהתביעה, בנושאים אילו יועבר התיק חזרה לבורר על מנת שידון בנושא כאמור בסעיף 1 סיפא להחלטתי.
אין צו להוצאות.
ניתן היום 24.6.92 בהעדר הצדדים.
המזכירות תודיע על החלטתי לצדדים.

(-)
אורי זליגמן, עו"ד
רשם האגודות השיתופיות."

5.
לאחר מכן, ניתנה החלטת הבורר שהוכתרה: "הבהרות לפסק הבורר". החלטה זו אינה נושאת תאריך. בהחלטתו הסביר הבורר את מהלכיו בשני העניינים אותם התבקש להבהיר.


גם על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לרשם המציין בהחלטתו בערעור כי ההבהרות שערך הבורר התקבלו ביום 26.7.92.


ב - 3.3.93 נתן הרשם החלטתו בערעור זה.


הרשם פרט בהחלטתו בערעור זה את טענות הצדדים בערעור ומציין כי לאחר שעבר על טענות הצדדים וההבהרה והחומר הרב שבתיק הוא קובע כדלקמן:


"א.
לענין הגרעונות

שגה הבורר בקבעו באופן שרירותי כי סכום הגרעונות הכלולות בתביעה הוא בסך 50,000 ₪.
אינני מקבל את הבהרותיו בנושא זה, להבהרות אילו אין כל בסיס משפטי, או עובדתי.
משלא היתה לבורר גירסה שעליה היה יכול לסמוך, כשהוא דוחה את חוות דעת המומחה מר לוזון שלפי קביעתו היתה חלקית ומעולם לא הושלמה, וכשאינני מקבל בנושא זה כל ראיות מדוייקות מהמשיב, ברור הוא כי זו קביעה לא מבוססת.
הבורר נתפס אף לטעות כאשר קבע כי הינו כפוף לכללי הצדק הטבעי, ואין עליו חובה לנמק.
הבורר בבוררות סטטוטורית זו ובניגוד לבוררות על פי חוק הבוררות תשכ"ח-1968 כפוף לדין המהותי וחובה עליו לנמק את פסק הבוררות.
על פי הוראות סעיף 13 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב-1972 הרי הבורר פטור רק מדיני הראיות וסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט, משלא צוין בסעיף זה כי הבורר פטור מהדין המהותי, הרי שדין זה חל על הבורר.
אף מסעיף 19(ג) לתקנות עולה בבירור כי על פסק הבוררות להיות מפורט אף לגבי העובדות המהותיות.
לפיכך בהעדר הכרעה מהם הגרעונות (דבר המקובל אף על דעת ב"כ המשיב) הנני מקבל את עמדת המערערים ומחליט למנות מומחה אשר בפני
ו תציג האגודה את המסמכים, כדי שיקבע מהו גובה הגרעונות. הכרעת מומחה זו תהיה סופית.
הנני ממנה את רו"ח בועז מקלר לקבוע מהם הגרעונות שיש להפחיתם מהסכום שנפסק.
על המשיב להעביר לרו"ח בועז מקלר פירוט מדויק על חישובי הגרעונות המבוססים על ספרי האגודה ובדיקותיה של ברית הפיקוח וזאת תוך 30 יום מיום החלטתי. כשהעתק מהם יעביר לב"כ המערערים.
בא כוח המערערים יוכל להשיג על חישובים אילו תוך 15 יום מיום שיקבל את פירוט חישובי הגרעונות מטעם ב"כ המשיב.
רו"ח בועז מקלר יהיה רשאי לעיין בכל מסמך ובכל ספרי הנהלת החשבונות של האגודה, ובברית הפיקוח בהתאם לשיקול דעתו ואף לזמן עדים בהתאם לשיקול דעתו המוחלט ולאחר מכן יקבע את סכום הגרעונות.
הצדדים ישלמו את שכרו של רו"ח בועז מקלר שווה בשווה ויהיה עליהם לעשות כן תוך 14 ימים מיום שיקבלו את הדרישה לכך מרו"ח בועז מקלר.
במידה והשכר של רו"ח בועז מקלר לא ישולם על ידי המערערים במועד הרי שאראה אותם מסכימים לקביעת הבורר בדבר סכום הגרעונות, והערעור בנושא זה ידחה.
במידה והשכר של רו"ח בועז מקלר לא ישולם על ידי המשיבה במועד יועבר הנושא להכרעתי ואשקול האם להסתפק בעדותו של לוזון לגבי הגרעונות ואתן החלטתי בנושא.
לאחר קביעת סכום הגרעונות ע"י רו"ח בועז מקלר, היה והגרעונות לא יעלו על סכום של 50,000 ₪ יהיה על המערערים לשאת בהוצאות שכר המשיב בגין בדיקתו של רו"ח בועז מקלר. היה וסכום הגרעונות יעלה על 50,000 ₪ יהיה על המשיב לשאת בהוצאות שכר המערערים בגין בדיקתו של רו"ח בועז מקלר.
ב.
לענין הסכום הנוסף
הרי בנושא זה קבע הבורר בהבהרותיו בדיוק כיצד נקבע הסכום, משלא הביאו הצדדים כל ראיות לסתור חישובים אילו אין בידי אלא לאשר הסכומים.
הנני קובע כי מתוך הסכום שפסק הבורר אכן יופחתו סך של 20,000 ₪ בהתאם לקביעת הבורר.
בנושא זה מפליאה בקשת ב"כ המשיב שדרשו ממני בשלב של תשובה על ערעורם של המערערים לבטל הזיכוי, בקשה זו היתה צריכה להטען רק אילו ערער אף הוא על החלטת הבורר, ומשלא ערער הרי רואים אותו כמסכים לקביעה זו.
מאחר וקיבלתי את טיעוני המערערים בנושא הגרעונות, ודחיתי את טענתם לגבי הסכום הנוסף אינני קובע כל חיוב בהוצאות, לצד כל שהוא בגין דיווח זה.
ניתן היום 3.3.93 בהעדר הצדדים.
המזכירות תעביר החלטתי לצדדים ולרו"ח בועז מקלר.
אורי זליגמן, עו"ד
רשם האגודות השיתופיות"

6.
הנה כי כן, בהחלטתו בערעור הראשון מ- 24.6.92 אישר רשם האגודות השיתופיות את פסק הבורר ודחה את הערעור, למעט טיעונים בנושא קביעת הבורר את סכום הגרעונות והסכום הנוסף שהופחת מהתביעה.


בהחלטתו בערעור השני מ- 3.3.93 קיבל את הבהרות הבורר לעניין הסכום הנוסף ואילו לעניין גובה הגרעונות מינה מומחה כדי שיקבע מהו.

7.
המשך ההליך בין הצדדים התנהל בפני
המשקם עמנואל סולומונוב (במסגרת דיון בהסדר חוב האגודה), שבהחלטה מ-20.2.97 (נספח ד' לתגובת האגודה להמרצת פתיחה זו) הורה בין היתר על ביצוע מיידי של החלטת הרשם בדבר מינויו של רו"ח מקלר.

8.
החלטת המשקם
ב - 4.6.00
ניתנה החלטת המשקם שפרט בראש החלטתו את השתלשלות ההליכים עד כה.

בהחלטתו מציין המשקם כי חוות דעת רו"ח מקלר נמסרה ב-1.6.98, כשבחוות דעתו דחה רו"ח מקלר את טענות החייבים בענין חיובים שונים והותיר להכרעת המשקם את שאלת "גמר (עדכון) (תוספת) מיסים מוניציפליים ועדכון ריבית", שכן רו"ח מקלר סבר כי המדובר בשאלות משפטיות הצריכות להכרעת המשקם.


בהחלטה זו מציין המשקם כי כב' הרשם בהחלטתו מ-3.3.93 הכריע בשתי השאלות, זו של המיסים המוניציפליים וזו בנושא הריבית והביא מהחלטת הרשם.


הציטוט מהחלטת הרשם, אותו הביא המשקם בהחלטתו, אינו מהחלטת הרשם מ-3.3.93 אלא מהחלטת הרשם הקודמת מ-24.6.92 בערעור הראשון שהוגש על פסק הבורר, שצורפה כנספח א'1 לתגובת האגודה להמרצת הפתיחה.


המשקם הביא בהחלטתו את סעיפים 2 ו- 3 מהחלטת הרשם מ- 24.6.92. בהמשך, ציין כי הבחנה בין נושא המיסים המוניציפליים ונושאי הריבית לבין גרעונות ריבית וגרעונות מיסים מוניציפליים שביקש ב"כ החייבים לבצע, אינה קיימת בהחלטת הרשם. המשקם הוסיף כי אם שאלת הגרעונות בכל הנוגע למיסים אלה ולריבית כלל לא הועלתה בפני
הרשם "פליאה היא על שום מה". מוסיף המשקם כי היה והטעם לכך הוא הסכמת הצדדים במסגרת ההתדיינות בבג"צ לפיה הרשם לא ידון כלל בשאלת הגרעונות, ראוי היה כי החייבים יטענו בפני
כב' הרשם להבחנה בין מיסים מוניציפליים וריביות בהן רשאי הוא להכריע לבין אלה "הנגועים" בהיותם גרעונות שהוטלו שלא כדין על החייבים. הבחנה כזו, כפי שלמד מהחלטת הרשם ומסיכומי הצדדים לא נעשתה.

בהחלטתו ציין המשקם כי אינו שם עצמו במקום בורר, קל וחומר במקומו של כב' הרשם שישב בדין ונתן החלטתו והוסיף: -
"אף העובדה שרו"ח מקלר הותיר להכרעתי את שתי סוגיות זו של המיסים המוניציפליים וזו של הריבית, בהיותן דורשות לדעתו הכרעה משפטית, אין בה כדי להועיל לחייבים, שהרי כב' הרשם בהחלטתו, סתם עליהן את הגולל.
אשר על כן, הנני דוחה את תביעת החייבים כי יש לזכותם בגין גרעונות ריבית וגרעונות מיסים מוניציפליים."

9.
בחומר שצורף לכתבי הטענות, נמצאות החלטות משקם נוספות מה-9.1.02 ו-12.11.03 ופסק המשקם החלקי מ-22.1.04. החלטה נוספת מ-21.5.03, הנזכרת בפסק החלקי ובהחלטה מ-12.11.03, לא צורפה.

בהחלטתו
מ-12.11.03, הורה המשקם למנהלה לערוך חישוב מעודכן של חוב החייבים בו ינתן ביטוי לזיכוי החייבים בסך של 20,000 ₪ ולהפחתת החוב הבסיסי באופן שחוב זה יועמד על 45,480 ₪ והורה כי לאחר שהמנהלה להסדרים תסיים תיקון חשבון חובם של החייבים כמפורט בהחלטתו זו תעביר לאגודה את הסכום שישמש לתשלום על חשבון חוב החייבים והיה ותוותר יתרה תוחזר היתרה לחייבים.

10.
ב-22.1.04 ניתן פסק המשקם החלקי. בפסק חלקי זה מציין המשקם כי בהחלטתו מ-21.5.03 קבע כי על החייבים לשלם חובם לאגודה על פי חישוב המנהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ מ-27.5.02 (החלטה שלא הומצאה לעיוני). עוד נזכרת ההחלטה מ-12.11.03 שעיקריה הובאו לעיל. המשקם מזכיר בפסק החלקי פניה של ב"כ החייבים ואת תגובת האגודה לפניה זו ומציין כי דחה את בקשת החייבים ואף את בקשת האגודה להוצאות.


בהמשך פרט את חוב החייבים והורה כי יתרת החוב להסדר ליום ההסדר (31.12.03) היא בסך 175,825 ₪. המשקם הורה לחייבים להודיעו בתוך 15 יום כיצד בדעתם להסדיר את יתרת החוב להסדר כשבחלוף המועד שקצב יועבר אליו התיק למתן פסק משקם חלקי נוסף.
11.
לאחר הפירוט הנ"ל של השתלשלות ההליכים אחזור לעתירה שבפני
.


כזכור, מבקשים ה"ה גולן להורות על ביטול פסק המשקם החלקי מ-22.1.04, על החזרת הדיון אליו בנוגע לטענות המבקשים בדבר טעויות שנפלו בחשבונם אצל המשיבה בהן סרב המשקם לדון ולערוך התחשבנות מתוקנת בינם לבין האגודה.
האגודה מבקשת לדחות את המרצת הפתיחה.

12.
טענות הצדדים
יצויין כי בעוד בהמרצת הפתיחה שהוגשה ב- 2004 מדובר בביטול פסק משקם חלקי, הרי ההליך שהוגש עוסק למעשה בטענות כנגד החלטת המשקם מ - 4.6.00. ב"כ האגודה לא העלה כל טענה בעניין זה ואין בדעתי לעשות זאת ביוזמתי (ראה למשל - רע"א 8818/03 שיכון ובינוי מימון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נט (1) עמ' 33 בעמ' 37).

עיקר טרוניית ה"ה גולן מופנית לאמור בס' 4 להחלטת המשקם כמפורט בס' 19 להמרצת הפתיחה. ה"ה גולן לא פרטו לאיזו החלטה כוונתם, אך מהסקירה שהובאה לעיל בדבר ההליכים השונים, הכוונה, כך נראה, היא להחלטת המשקם מ-4.6.00.


הטענה היא, כי החלטת המשקם מ-4.6.00 לפיה רשם האגודות השיתופיות כבר הכריע בשתי הסוגיות – גרעונות הנובעים מריבית או ממסים מוניציפליים – ולפיכך אין המשקם רשאי להכריע בהן, היא שגויה ובגדר טעות גלויה על פני הפסק ומהווה למעשה המנעות שלו מלדון בנושא שהועלה בפני
ו ונמסר להכרעתו בהתאם לסמכותו הייחודית.

13.
הטענות המועלות בענין זה, כעולה מהאמור בהמרצת הפתיחה ומהסיכומים הן פרוצדורליות ומהותיות כאחד ואביא להלן את עיקרן בתמצית.


נטען כי החלטת הרשם לא היתה פסק סופי, כי הדיון בפני
ו לא הסתיים וכי רשם האגודות היה מנוע מכח החלטת בג"צ מלדון בנושא הגירעונות.


נטען כי עם העברת הדיון למשקם נמנעה מהמבקשים האפשרות לעתור לבג"צ כנגד החלטת הרשם. משכך, היה על המשקם, לגישתם, לדון בטענותיהם כטענות שהועלו בפני
ו לראשונה ואין קביעת הרשם יכולה לחייב אותו.

לגישת המבקשים אסור לאגודה שיתופית לחייב את חבריה בגירעונותיה. לגישתם, קביעת הרשם לפיה האגודה היתה מוסמכת לגבות מחבריה מיסים מוניציפליים עבור הועד המקומי היא קביעה שגויה ואסור היה למשקם לאמצה ללא שיקול דעת עצמאי ובחינת המצב המשפטי. המבקשים טוענים כי לאגודה שיתופית אסור היה לגבות גירעונות מיסים שהינם כחיוב רטרואקטיבי במס האסור על פי החוק.

נטען כי החלטת המשקם בעניין זה מהווה טעות גלויה על פני הפסק ונוגדת את תקנת הציבור.


כך נטען גם בעניין גירעונות ריבית.


טוענים המבקשים כי לא זכו שטענתם זו תידון, למרות חשיבותה, שכן גירעונות מס כמוהם כהעלאת מס למפרע, פעולה שהדין אוסר במפורש.


הנה כי כן, המבקשים טוענים כנגד החלטת הרשם בשני הנושאים לגופה, וכנגד החלטת המשקם שסבר כי הנושא הוכרע על ידי הרשם ולא דן בו בעצמו.

14.
האגודה טוענת כי יש לדחות טענות המבקשים ולקיים את החלטת המשקם.


האגודה טוענת כי הרשם הכריע בנושא המיסים המוניציפליים והריבית עוד בפסק דינו הראשון וכי משלא מימשו המבקשים את זכותם לתקוף

פסק דין
זה בבג"צ, אין להם אלא להלין על עצמם, שכן, מדובר ב

פסק דין
חלוט ובהשתק פלוגתא בנושאים אלה.

האגודה סבורה כי שתי החלטות הרשם הפכו חלוטות וכי המבקשים עצמם סברו כך, כעולה ממכתבם למשקם מ- 7.7.02 נספח ה' לתגובתם.

האגודה סבורה כי החלטת המשקם בדין יסודה וטוענת כי לו סברו המבקשים כי לאור ההסכמה בבג"צ לא אמור היה הרשם לדון בשאלת הגירעונות הנוגעים לריבית ולמיסים המוניציפליים, היה עליהם להעלות עניין זה ביוזמתם בפני
הרשם אך לא עשו זאת, ומשכך יש לראותם כמי שוויתר על טענה זו. האגודה סבורה שהמבקשים בחרו להמר בהליך בפני
הרשם בלי לערוך את ההבחנה שביקשו לבצע בפני
המשקם ומשפסק הרשם לא עלה בקנה אחד עם ציפיותיהם, מנסים הם לתקוף את פסיקתו שהפכה חלוטה בפני
המשקם במקום בבג"צ.


עוד טוענת האגודה, כי אין להתערב בפסק המשקם אלא מקום שמדובר בטעות ברורה ומהותית וכי לא כל טעות גלויה על פני הפסק די בה כדי לבטל את הפסק. לעמדתם אין טעות גלויה או אחרת בפסק המשקם ואין לבטלו.

15.
דיון

בהמרצת הפתיחה טוענים ה"ה גולן, כי עילות הביטול שהם מבקשים להעלות הינן העילה המנויה בסעיף 28(3) לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), והעילות המנויות בסעיפים 24(4), 24(5) ו-24(9).


המדובר הוא בעילה שענינה טעות גלויה על פני הפסק, ובשלוש עילות המנויות בסעיף 24
(4) (5) ו-(9) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 שנכללו בחוק ההסדרים כעילות לביטול פסק משקם בסעיף 28 לחוק ההסדרים.


להלן אדון בטענות הצדדים ככל שטענות אלה צריכות להכרעה.

16.
מעמד החלטת הרשם והחלטת המשקם

מהמסמכים והטענות שהובאו עולה שהדיונים בפני
הרשם התקיימו בגדר סעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות כאשר הבוררות שהתנהלה בפני
עו"ד שראל היתה בוררות המכונה סטטוטורית (ראה בספרה של פרופ' אוטולנגי בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית תשס"ה-2005, כרך א' סעיף 86), בוררות שלחוק הבוררות אין תחולה עליה. בבוררות סטטוטורית זו הרשות המוסמכת לאשר את הפסק היא רשם האגודות השיתופיות עצמו, הערכאה המוסמכת לדון בפסק הבורר היא בג"צ ותוקפו של פסק הרשם הוא כתוקף

פסק דין
של בית משפט מחוזי.


לענין מעמד החלטת המשקם, על הדיון בפני
המשקם חלות הוראות פרק ד' לחוק הבוררות והתוספת שלו בשינויים המחויבים, ולמשקם מוקנות הסמכויות הניתנות לבורר בחוק הבוררות כמצוין בסעיף 13 לחוק ההסדרים. על פסק המשקם יחולו הוראות פרק ה' לחוק הבוררות בשינויים המחויבים למעט סעיפים 24 ו-29(א), כפי שמורה סעיף 27 לחוק ההסדרים. ביהמ"ש המחוזי הוא המוסמך לבטל, להשלים, לתקן או להחזיר את פסק המשקם בתוקף העילות המפורטות בסעיף 28(א) לחוק ההסדרים וערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי לפי סעיף 28 לחוק ההסדרים, יהיה בהתאם לחוק הבוררות כפי שקובע סעיף 29 לחוק ההסדרים.

17.
ההתערבות השיפוטית בפסק בוררות, כמו גם בפסק משקם, היא מוגבלת ומתבצעת על פי רשימה מפורטת וסגורה של עילות כאשר חוק ההסדרים אינו מחיל את סעיף 24 לחוק הבוררות באופן גורף אלא מפרט את עילות הביטול שלו בסעיף 28 לחוק.



רשימת עילות הביטול של פסק המשקם מצומצמת ביותר בהשוואה להוראות חוק הבוררות בענין זה ויש בכך כדי ללמד על כוונה לחזק את מעמד המשקם וסופיות הפסק שלו ע"י צמצום הביקורת השיפוטית על הפסק (ע"א 3003/02 בית אלעזרי מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ נ' לחמי פד"י נ"ז(6) ע' 551 בעמ' 560).

עם זאת, עילת הטעות הגלויה על פני הפסק אינה נמנית על עילות הביקורת על פסק בוררות ובעניין עילה זו רחב היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם מהיקפה על פסק בוררות (ראה רע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה פ"ד נה (5) עמ' 166 בעמ' 184).


הלכה היא, כי בביקורת על פסק משקם ביהמ"ש המחוזי אינו רשאי לחרוג מן החומר שבתיק המשקם ולהסתייע בראיות חיצוניות וכי ביהמ"ש לא יתערב בפסק המשקם אלא אם הטעות "גלויה". בענין רע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה הנ"ל, פירש כב' השופט זמיר כי "ביהמ"ש ייטה שלא לחטט בפסק המשקם כדי לגלות בו טעות, ולא להתפס לספק טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק, לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית. זהו
הבדל בגישה של בימ"ש כשהוא מפעיל סמכות ביקורתית
supervisory)

(jurisdiction
להבדיל מסמכות ערעורית (
appellate jurisdiction
). הבדל זה, אף שאינו ניתן להגדרה ברורה, הוא בפועל הבדל ממשי"
(שם, עמ' 186).

18.
שקלתי טענות הצדדים ואת החומר שבפני
י. מסקנתי היא כי יש לדחות את המרצת הפתיחה. להלן אסביר.

19.
ככל שיש בבקשת המבקשים שבפני
י טענות לבירור טעויות שנפלו לגישתם בחשבונם מעבר לנטען לעניין סוגיית הגרעונות (ראה ס' 27 להמרצת הפתיחה), לא הובאו בהמרצת הפתיחה ובטיעונים שהוגשו פרטים מספיקים ובעניין זה לא הועמדה תשתית עובדתית ראויה ויש לדחותן.

20.
לעניין הטענה בנושא הגרעונות - ככל שטענות המבקשים מתבססות על הטענה כי הרשם היה מנוע מלדון בנושא הגרעונות בתוקף ההסכמה שהושגה בבג"צ בשנת 1989, או אף כי לאור הסכמה זו העניין למעשה לא הועלה בפני
כב' הרשם - לא ניתן לקבל טענות אלה.


ההסכמה בבג"צ הושגה בשנת 1989. המדובר הוא ב

פסק דין
שניתן בבג"צ 808/89 ב - 7.12.89 בעתירה שהגישו מירה ושמואל רותם ואסתר ויצחק סרור נ' רשם האגודות השיתופיות, עו"ד שראל וגן יאשיה מושב עובדים של חיילים משוחררים להתיישבות חקלאית, למתן צו על תנאי.


בפסק הדין נאמר כך:-
"עורך דין נמרוד הצהיר בפני
נו בשם המשיב השלישי, כי אין בכוונת המשיב השלישי לתבוע בדרך הבוררות אלא חובות חברי האגודה בתחום העסקי ולא גרעונות שמעוררים שאלות חוקתיות, לפי האבחנות המקובלות בכגון דא.


לאור הצהרה זו חזרו בהם העותרים מעתירתם, וכך אנו מורים.

ניתן היום, ט' כסלו התש"ן (7.12.89) בפני
עו"ד הרכבי, עו"ד גנסין, עו"ד שראל ועו"ד נמרוד.

(-)
(-)
(-)."

פסק הבורר עו"ד שראל ניתן ב- 31.12.91, החלטת כב' הרשם בערעור שהגישו החייבים על פסק בורר זה ניתנה ב- 24.6.92, הבהרות הבורר התקבלו אצל הרשם ב- 26.7.92. החלטת הרשם בערעור על הבהרות אלה ניתנה ב- 3.3.93.


המבקשים טוענים כי מרגע העברת הסכסוך למשקם לא ניתן היה לתקוף החלטות הרשם בפני
בג"צ, אך לא הביאו כל ראיה בשאלה מתי הועבר הסכסוך הנדון למשקם.


בהמרצת הפתיחה טענו כי לאחר החלטת הרשם מ- 3.3.93, לא ארע דבר והחומר לא הועבר לרו"ח מקלר ונקבע דיון נוסף בפני
הרשם ל- 4.4.95. לאחר מכן מצויין (ס' 12 להמרצת הפתיחה) כי "לאחר זמן ניכר הועבר הדיון בסכסוך למשקם".


הנה כי כן, עבר זמן ניכר מאוד, של מספר שנים, מאז ניתנו החלטות הרשם ב- 92'-93' ועד להעברת הסכסוך למשקם.


החלטת המשקם בה דחה את טענות החייבים ניתנה ב- 4.6.00. לאחר מתן החלטת משקם זו העלו החייבים טענות נוספות בפני
המשקם לשגיאות נוספות שנפלו לגישתם בכרטיס החייבים באגודה והחלטות בעניינן ניתנו על ידי המשקם ב- 9.1.02 וב - 12.11.03.

המרצת הפתיחה שבפני
י הוגשה ב- 9.3.04.

21.
לאור מעבר הזמן והטענות שהועלו לבירור בפני
הבורר, הרשם והמשקם, יש לראות את המבקשים כמי שויתרו על טענה אפשרית בעניין חריגה מההסכמה בבג"צ או זנחו טענות כאלה, ומנועים הם מלהעלות טענות אלה במסגרת הבקשה הנדונה בפני
י.


המבקשים ביקשו לקדם מחשבה לפיה ויתרו או זנחו טענות כאלה בטענה לפיה היו מנועים מלהעלות עניינים אלה בבג"צ מאחר והנושא הועבר למשקם. גם טענה זו יש לדחות ולו רק מאחר והחלטת כב' הרשם בדבר מינויו של רו"ח מקלר לבירור ולקביעת גובה הגרעונות ניתנה ב- 3.3.93, בעוד החלטת כב' המשקם בדבר חיוב הצדדים בפעולה לביצוע החלטת הרשם בעניין זה ניתנה ב- 20.2.97. גם במשך תקופה זו לא עשו המבקשים דבר.


חוסר פעולה מצד המבקשים בעניין זה משקף ויתור על האפשרות לעשות כן ומהווה יצירת מצג של ויתור על טענות אלה (ראה בעניינים קרובים - רע"א 8092/02 אלוני נ' תקווה פ"ד נז (1) עמ' 7420 בעמ' 742 וכן רע"א 6171/00 ת.ס. תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם פ"ד נה (1) עמ' 327 בעמ' 332).

22.
בהמרצת הפתיחה מודיעים המבקשים כי הם מקבלים את קביעות המומחה רו"ח מקלר ביחס לגרעונות בענפים המשותפים - ס' 16 להמרצת הפתיחה.


טענתם מתייחסת לסוגיית הגרעונות הנובעים מריבית או ממיסים מוניציפליים. המבקשים סבורים שהחלטת המשקם לפיה רשם האגודות כבר הכריע בשתי סוגיות אלה שגויה ומהווה המנעות מצידו מלדון בנושא שהועלה בפני
ו ונמסר להכרעתו בהתאם לסמכותו הייחודית.

23.
ככל שהמבקשים סברו שהחלטות כב' הרשם היו שגויות, היה אכן על המבקשים לתקוף אותן, אם חשבו שעומדת להם זכות כזו, בבג"צ. לעיל הוברר כי מאז ניתנו החלטות כב' הרשם ב- 92' - 93' ועד להחלטתו הראשונה של המשקם הנזכרת במסמכים מ- 1997, עברו כ- 5-4 שנים. במהלך תקופה זו יכלו המבקשים, אף לשיטתם, לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק.


משלא פנו המבקשים לבג"צ עד להעברת הסכסוך למשקם, יש לראותם כמי שויתרו על פניה כזו. העלאתה, היום, של טענה כנגד החלטות כב' הרשם, בגדר בסיס לבקשה לביטול פסק המשקם, אינה יכולה להתקבל. לא מדובר בהעדר הזדמנות לתקיפת החלטת הרשם, אלא באפשרות לעשות זאת, אפשרות שהוחמצה על ידי המבקשים (ראה להשוואה - ע"א 3003/02 בית אלעזרי, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' לחמי פ"ד נז (6) עמ' 551 בעמ' 565).

משכך, יש לדחות טענות המבקשים לפיהן הרשם היה מנוע מלדון בטענותיהם או כי נמנעה מהם פניה לבג"צ על החלטת הרשם ואת הנובע מטענות אלה.

24.
מעשה בית דין - סופיות החלטת הרשם
האם פסק הרשם יכול להוות מעשה בין דין בין הצדדים?


ס' 21 לחוק הבוררות, מורה כי בכפוף לס' 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בית דין.


בספרה, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית תל אביב 2005, כרך א', מציינת המחברת דר' אוטולנגי ז"ל כי אם הבוררות מתנהלת בפני
בורר שאינו רשם האגודות השיתופיות הרי היא כפופה לחוק הבוררות, בעוד אם רשם האגודות השיתופיות הוא שנקוב בתקנון האגודה כבורר, מדובר בבוררות לפי ס' 52 (2) או בבוררות סטטוטורית ואין לחוק הבוררות תחולה עליה (שם, עמ' 205).


תקנון האגודה לא הוצג בפני
י. מהחלטות כב' הרשם עולה כי החלטותיו ניתנו על פי ס' 52 (4) לפקודת האגודות השיתופיות.


הרשם הוא הרשות המאשרת את פסק הבוררות והחלטתו היא בעלת תוקף של

פסק דין
מטעם בית המשפט המחוזי שאינו ניתן לערעור (ס' 52 (5) לפקודת האגודות השיתופיות). הרשות המוסמכת לבקר החלטותיו היא בג"צ (ראה לדוגמא - בג"צ 328/81 דקלה נ' רשם האגודות השיתופיות ואח' פ"ד לו (1) עמ' 53), הגם שעל מצב זה, קרי, קיום ביקורת שיפוטית בפני
בג"צ במקום בפני
בית המשפט המחוזי באופן שערעור לבית המשפט העליון יהיה ברשות, נמתחה ביקורת, כמוזכר על ידי הד"ר אוטולנגי בספרה הנ"ל עמ' 207.

25.
תפקידו של הרשם בערעור על החלטת בורר הוא תפקיד שיפוטי. פסק בורר וכמוהו פסק משקם, יכול שיקימו מעשה בית דין (ע"א 3003/02 בית אלעזרי נ' לחמי פ"ד נז (6) עמ' 567).
החלטת רשם בערעור על החלטת בורר יכולה אף היא להעמיד מעשה בית דין.


המשקם, אכן, כדבריו בהחלטתו, אינו יושב כערכאת ערעור על רשם האגודות השיתופיות.


בהחלטת הרשם בערעור מ- 24.6.92 אישר הרשם את פסק הבורר למעט בעניין קביעת סכום הגרעונות וסכום נוסף שהופחת מהתביעה.


הנושא בעניינו הוגשה המרצת פתיחה זו, הוא סוגיית המיסים המוניציפליים וסוגיית הריבית. בעניינים אלה נתן הרשם החלטה סופית, היא ההחלטה בה אושר פסק הבורר.


החלטות הרשם ניתנו ב- 92' ו- 93'. עת נתן המשקם החלטתו ב- 4.6.00, עמדו החלטות הרשם על תילן מזה כ- 8-7 שנים. המדובר בהחלטות חלוטות.

משכך, אכן מעמידה החלטת הרשם מעשה בית דין, במובן של השתק פלוגתא, כנגד הצדדים בעניין זה.

26.
כיום מעלים המבקשים טענה לטעות גלויה על פני הפסק שהינה עילה מוכרת בדין לביטול פסק משקם. כנגדה עומדת החלטת המשקם על כך שהחלטות הרשם בעניין הן החלטות שהכריעו בעניינים שרואה החשבון העביר להכרעתו.


החלטת הרשם יצרה בעניין זה השתק פלוגתא כנגד המבקשים.


האם טענה לטעות גלויה על פני הפסק גוברת על טענת מעשה בית דין?


בעניין ע"א 1084/99 עיני נ' קסוטו פ"ד נו (3) עמ' 913 מציין כב' השופט טירקל כי טענות שכוחן יפה לצורך בקשה לביטול פסק בוררות אין כוחן יפה לגבור על חלותו של מעשה בית דין. כב' השופט טירקל מביא בעניין הנ"ל מדבריה של דר' נ. זלצמן בספרה מעשה בית דין בהליך אזרחי תשנ"א עמ' 598 הנוגע גם לענייננו ואביאו להלן:-
"הכלל הוא, שטענה כזו אינה יכולה להוות עילה למניעת חלותו של מעשה בית דין. מעצם הרעיון הטבוע בו, חוסם כלל מעשה בית דין את האפשרות להעמיד את ההכרעה השיפוטית, נושא טענת ההשתק, לביקורת ולבדיקה על ידי בית משפט אחר בדרך של תקיפת עקיפין. אכן טמונה בכך הסכנה בדבר הנצחתן של טעויות, אך התכלית שאליה מכוון הכלל, קרי, סוף לדיונים משפטיים על מנת להשליט יציבות ושקט במשפט, מועדפת"
.

27.
העניינים הוכרעו על ידי כב' הרשם בשנים 92' - 93'. המבקשים יכלו לעתור לבג"צ במשך מספר שנים ונמנעו מלעשות כן ועתה מעלים הם טענה כנגד החלטות הרשם בגדר תקיפת פסק המשקם.


המשקם סבר שבעניין המיסים המוניציפליים וסוגיית הריבית הכריע כב' הרשם, ציין כי אינו יושב כערכאת ערעור על הרשם, כי אין לקרוא בהחלטות הרשם את מה שאין בהן וסרב לדון בעניינים אלה מחדש.


לטעמי צדק כב' המשקם בהחלטתו.


בהקשר זה יוזכר כי כטענת האגודה במכתב ב"כ המבקשים אל המשקם מ- 7.7.02 ביקשו להתבסס על עמדה לפיה פסק רשם האגודות השיתופיות הוא פסק חלוט.


עמדה המועלית בהמרצת הפתיחה לפיה לא מדובר בפסק חלוט, ראוי היה לה שלא תועלה.

28.
עילות הביטול
כעולה מהאמור לעיל, הכרעת הרשם אכן היתה, עת נדון הדבר בפני
המשקם, משום החלטה חלוטה המעמידה השתק פלוגתא כנגד המבקשים ודין המרצת הפתיחה יהיה להדחות. יחד עם זאת, אתייחס להלן בקצרה לעניין הטענה בדבר טעות גלויה על פני הפסק ולעילות הביטול על פי סעיף 24 (4) (5) ו- (9) לחוק הבוררות.

29.
בהחלטת כב' הרשם מ- 24.6.92 בהתייחסו לנושא המיסים המוניציפליים והריבית, דחה את טענות המבקשים בנושא המיסים המוניציפליים בהזכירו כי האגודה טענה בפני
הבורר כי לעניין מיסים אלה הסמיכה המועצה את ועד האגודה לגבות עבורה ועבור הועד המקומי את חלקם של הנתבעים בתקציב המוניציפלי, שילמה את הכספים וחייבה בגין חוב זה את חבריה. הרשם סבר שמרגע זה הפך החוב לחוב רגיל של חבר לאגודה. מציין הרשם בסעיף 2 עמ' 4 להחלטתו הראשונה:-
"לא מצאתי בנושא זה בכתב ההגנה דבר העלול לסתור טענה זו, אף במהלך הבוררות לא הביאו המערערים ראיות לסתור טענה זו ולפיכך הנני מקבל את קביעת הבורר כי מדובר בחוב רגיל לאגודה - בנושא זה שימשה האגודה כמלוות כספים לחבריה, כפי שאגודות נוהגות בנושא תשלום מיסים אחרים כגון קופת חולים וכו'. מה גם שדברי ב"כ המשיב המערערים לא מחו על כך 10 שנים והם מושתקים מלטעון כנגד חוב זה"
.


לנושא הריבית, מציין הרשם בסעיף 3 לאותה החלטה כדלקמן:-
"הנני דוחה אף את טענות המערערים בנושא הריבית. היה עליהם להוכיח כי נגבו מהם סכומים שלא כדין, הריבית נגבתה על בסיס חישוב שנתי. באגודה שיתופית כאשר מדובר ביחסים חוזים שבין האגודה לחבר עלות הריבית לעבודה היא העלות בה יש לחייב את החבר, אין חבר יכול לבוא ולטעון בצורה סתמית שהחישוב הזמני במשך שנה היה שגוי ולכן אין לחייבו בריבית, אם ברצונות לסתור את חישובי הריבית של האגודה עליו להראות כי סך הכל עלויות הריבית שהאגודה שילמה לבנקים ולשאר מקורות מימון אחרים היתה נמוכה יותר מהריבית שהוא עצמו חוייב. לא מצאתי בראיותיהם של המערערים כל התייחסות לנושא זה. מר לוזון על פי קביעות הבורר מעולם לא הגיש חוות דעת סופית ולפיכך הראיות שהוגשו אינם, מושלמות"
.


הנה כי כן, טענות המבקשים כפי שהועלו בפני
הרשם נדחו מאחר ולא הוכחו.


עתה, בשנת 2004 מבקשים ה"ה גולן לתקוף את החלטת הרשם מ- 1992, במסגרת בקשה לביטול פסק המשקם.


ככל שנפלה טעות בהחלטת הרשם, היה על ה"ה גולן לתקוף אותה במועד, בבג"צ, עת יכלו לעשות זאת, שכן, כפי שהוברר לעיל, עברו מספר שנים עד להעברת הסכסוך למשקם.


מקום שטענות ה"ה גולן לא התקבלו על ידי הרשם מחמת חוסר הוכחה, תמוה בעיני כי כיום יבקשו לתקוף את החלטת הרשם בטענה לטעות על פני פסק המשקם, בעוד נכשלו בנסיונם להוכיח את טענותיהם בעת הדיון בפני
הרשם.

30.
כפי שהוברר לעיל, לכאורה, לא הוכיחו המבקשים קיומה של טעות גלויה על פני פסק המשקם, מה גם שלא כל טעות גלויה די בה כדי לבטל פסק על פי ס' 28 (א) (3) לחוק ההסדרים וראה ע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה פ"ד נה (5) עמ' 166 בעמ' 191.


אשר ליתר עילות הביטול - עניינו של ס' 24 (4) לחוק הבוררות הוא במצב בו לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו. עילת ביטול זו נדונה בעניין ע"א 3003/02 בית אלעזרי נ' לחמי הנ"ל בו הוברר כי בהקשר לפסק משקם, המדובר הוא בבדיקה האם התקיימו ההליכים לפי חוק ההסדרים.


לא הוכח בפני
י כי לא ניתנה למבקשים ההזדמנות הנאותה לטעון טענותיהם. בכך שהמשקם סבר שעניינים מסויימים הוכרעו על ידי הרשם, אין משום אי מתן הזדמנות לטעון טענות.


סעיף 24 (5) עניינו בעילה לפיה הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו. מהאמור לעיל עולה כי שאלת המיסים המוניציפליים והריבית הוכרעה כבר בידי הרשם. במצב זה לא מדובר כלל בעניינים שנמסרו להכרעת המשקם שנמנע, שלא כדין, מלהכריע בהם.


סעיף 24 (9) עניינו בפסק שתוכנו מנוגד לתקנת הציבור. הטענה היא כי השארת החלטת הרשם על כנה עומדת בניגוד לתקנת הציבור. אין זה המצב ולו מאחר שתקנת הציבור כוללת גם תכלית של הצבת סוף לדיונים משפטיים, לצורך קיומם של יציבות ושקט במשפט, המועדפת במצבים מסויימים על הסיכון של הנצחת טעויות, כפי שהוברר בעניין ע"א 1084/99 עיני נ' קסוטו הנ"ל.

31.
התוצאה

אשר על כן, המרצת הפתיחה נדחית.


המבקשים ישאו בשכ"ט עו"ד המשיבה בסכום של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.


המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום י"ט באלול, תשס"ו (12 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

ר. חפרי-וינוגרדוב, שופטת


הקלדנית: מיכל בוניאל






הפ בית משפט מחוזי 99/04 אסתר גולן, יצחק גולן נ' גן יאשיה מושב עובדים של חיילים משוחררים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/09/2006)