פסקי דין על תומס סופי | פסקי דין על יוסף אורן | פסקי דין על יוסף-סולומיאן דורית | פסקי דין על דוד איילת ואח' |

2377/03 עב     16/01/2006




עב 2377/03 תומס סופי נ' יוסף אורן, יוסף-סולומיאן דורית, דוד איילת ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002377/03


בפני
:
כב' השופט אייל אברהמי
נציג ציבור מר קובי משה


17/01/2006




בעניין:
תומס סופי



ע"י ב"כ עו"ד
בקשט_ליפשיץ מרים

תובע

נ
ג
ד


1 . יוסף אורן

2 . יוסף-סולומיאן דורית
3 . דוד איילת
4 . דוד רוני
5 . דוד שוחה


ע"י ב"כ עו"ד

שר גלעד

נתבע


פסק דין

התביעה
1.
לפנינו תביעה של עובדת זרה, אזרחית הודו, לתשלום שכר עבודה, זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים, בגין עבודתה בישראל.

מבוא
2.
תביעה זו עוסקת בסוגייה הרגישה של העובדים הזרים בישראל. לצערנו, פעמים רבות מועסקים העובדים הזרים "כשואבי מים וחוטבי עצים". זכויותיהם נשכחות וכח העבודה הזול שהם מספקים, מנוצל על ידי המעבידים. אולם, זכאים הם, על פי הדין, לתנאי עבודה הוגנים. משפט העבודה המקנה זכויות קוגנטיות - מכח חקיקת מגן כמו גם צווי הרחבה וכיוצ"ב חל על העובדים הזרים. תפקידו של בית הדין, כשתביעות מסוג זה מגיעות לפתחו, להגן על זכויות האדם הבסיסיות של עובדים אלו ולדאוג כי יקבלו מגורים הולמים ותנאי עבודה הוגנים.
3.
בענייננו, טענה התובעת טענות קשות כנגד מעבידיה בישראל, טענות אלה מתמקדות בעיקר בעושק, הלנת שכר ואי תשלום זכויות סוציאליות. סה"כ תבעה התובעת 142,019.1 ₪.
4.
התובעת העידה במסגרת עדות מוקדמת, בפני
כב' הרשמת פיינשטיין. מטעם הנתבעים העידו, נתבעים 2,3,4 וכן גב' סיגלית יוסף, אחות של נתבעת 2. הנתבע 1 לא העיד.
5.
לעניין מערכת היחסים בין הנתבעים, ראוי לציין, כי מדובר בקרובי משפחה כדלקמן: הנתבע 1 והנתבעת 2 הם אחים. התובעת הגיעה לראשונה לישראל על מנת לטפל באמם המנוחה של הנתבעים 1-2 שהתגוררה במושב תעוז. הנתבעים 3-4 הינם בעל ואישה. הנתבעת 3 היא בתו של הנתבע 1. הנתבעת 5, היא אמו של הנתבע 4, ובה טיפלה התובעת בהמשך עבודתה בישראל, במושב זכריה.
6.
רשימת מוסכמות ופלוגתאות גובשה ע"י כב' הרשמת לאחר קבלת התייחסות הצדדים כאמור בהחלטה מיום 18.4.04 (להלן: רשימת המוסכמות והפלוגתאות).

העובדות
7.
התובעת היא עובדת זרה מהודו. התובעת היא מטפלת סיעודית במקצועה.
8.
הנתבעים שילמו בגין כרטיסי טיסה של התובעת בין ישראל להודו ובין הודו לישראל שלוש פעמים.
9.
התובעת עבדה מיום 21.1.00 כמטפלת של הגב' יוסף אסתר ז"ל (להלן: המנוחה). המנוחה נפטרה ביום 20.3.00. התובעת המשיכה להתגורר אצל נתבעת 2 לאחר פטירת המנוחה, ועבדה עבורה, עד ליום 11.4.01. (להלן: תקופת העבודה הראשונה).
10.
הנתבעים 1-2 הם אחים, ילדיה של המנוחה. הנתבע 1 הוא שדאג לכל האישורים בתקופת העבודה הראשונה, בה סעדה התובעת את אימו - המנוחה.
11.
התובעת עבדה מיום 5.8.01 ועד ליום 5.5.02 ושוב מראשית אוגוסט 2002 ועד 20.6.03 (להלן: תקופת העבודה השנייה). בתקופת העבודה השנייה התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעת 5. בתקופה זו סעדה התובעת את הנתבעת 5 - אימו של נתבע 4 וחמותה של נתבעת 3 (שהיא אשתו של נתבע 4).
12.
בתום תקופת העבודה השנייה, התפטרה התובעת ונסעה, בהסכמת נתבעת 5, להודו.
13.
הנתבעת 2 לא הייתה המעסיקה של התובעת בתקופת העבודה השנייה. הנתבעים 3-5 לא היו המעסיקים של התובעת בתקופת העבודה הראשונה.

טענות הצדדים

14.
כאמור, התובעת טענה טענות קשות בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית מטעמה. בין טענותיה:
14.1
בתקופת העבודה הראשונה, לאחר מותה של המנוחה, נתבקשה התובעת על ידי נתבעת 2, להישאר ולעבוד בבית המנוחה, בו התגוררו הנתבעת 2 עם בעלה וילדיה. התובעת עבדה בעבודות ניקיון, טיפול בילדים ותחזוקת הבית, בתנאי עושק מחפיר, תוך ניצול חולשתה של התובעת. התובעת לא קיבלה שכר, תנאים סוציאליים או יום מנוחה במשך כל תקופת העבודה. התובעת לא קיבלה תמורה עבור עבודתה בימי שבת ובימי חג.
14.2
בחודש אפריל 2001 פיטרה הנתבעת 2 את התובעת. סמוך לנסיעתה להודו, נתנה הנתבעת 2 לתובעת סכום של 1,500$ בתוספת של כרטיס טיסה וזה היה שכר עבור 15 חודשי עבודה.
14.3
בתקופת העבודה השנייה של התובעת, הגיעה התובעת לארץ, לבקשתו של הנתבע 1 על מנת לטפל בנתבעת 5, במושב זכריה. התובעת הסכימה לחזור לארץ, מאחר והובטח לה כי הפעם תקבל שכר עבור עבודתה. הנתבעת 5 היא אישה מבוגרת הזקוקה למטפלת סיעודית יומיומית. במסגרת עבודתה עבור נתבעת 5, נתבקשה התובעת לנקות את הבית, לטפל בנתבעת 5, לטפל בתינוקם של הנתבעים 3-4 וכן להאכיל את הכבשים והסוסים של הנתבעים. התובעת עבדה 7 ימים בשבוע בתנאי עבדות ועושק. לא קיבלה שכר, למרות שהובטח לה שכר של 200$ לחודש, לא הוענקו לה תנאים סוציאליים וכן לא ניתן לה יום מנוחה.
14.4
סמוך לחזרתה להודו ביום 5.5.02, שילמה הנתבעת 3 לתובעת סכום של 1,000$ ואמרה לה כי 600$ הנוספים הם עבור הכרטיס חזרה.
14.5
במהלך שהותה בהודו, צלצלו אליה הנתבעים וביקשו שתחזור לטפל בנתבעת 5. התובעת שבה לארץ ביום 4.8.02, אולם לאור תנאי העבודה הקשים, נמלטה ממקום העבודה ביום 20.6.03 וביום 25.6.03 אף הגישה תלונה במשטרת הגירה דרום, בעניין העושק (נספח ה' לכתב התביעה). בתקופת העבודה האחרונה, קיבלה התובעת שכר של 1,800$ במועדים שונים, אותם שלחה להודו. כך שסך כל שכרה בגין תקופתה העבודה השנייה, 19.5 חודשים, היה 2,800$.
14.6
בין שתי תקופות העבודה בתקופת העבודה השנייה לא הייתה הפסקה העולה על 3 חודשים, לפיכך יש לראות בשתי התקופות כתקופה אחת לעניין רצף וותק בעבודה.

15.
הנתבעים הגישו כתב הגנה בנפרד ביחס לכל תקופת עבודה של התובעת.
15.1
הנתבעים 1-2, טענו בכתב ההגנה מטעמם, כי תביעתה של התובעת לפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ביחס לתקופת העבודה הראשונה וביחס לחלק הראשון של תקופת העבודה השנייה, התיישנה.
15.2
בין התובעת לבין נתבע 1 לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. התובעת לא נתנה לנתבע 1 שירותים והוא לא נתן לה הוראות לביצוע עבודתה. נתבע 1 היה מעורב בקבלת האשרות ובסידורים להבאתה של התובעת לישראל בלבד.
15.3
התובעת היא שביקשה להישאר לעבוד עבור נתבעת 2 על מנת להחזיר את חובותיה בגין כרטיס הטיסה והעלות של הבאתה ארצה. עלויות הבאתה של התובעת ארצה, הן חלק בלתי נפרד משכר עבודתה, והן נאמדות בסכום של למעלה מ-2000$. התובעת היא שביקשה כי שכרה לא ישולם כל חודש בנפרד, הואיל ולא היה לה היכן להפקיד אותו. לאחר פטירת המנוחה, עבדה התובעת מספר שעות ביום אך לא בהיקף של משרה מלאה. התובעת לא עבדה בשבתות וחגים. התובעת לא פוטרה על ידי נתבעת 2 אלא התפטרה.
15.4
הנתבעים 3-5 טענו, בכתב ההגנה מטעמם, כי התובעת ביקשה מבני משפחתה של הנתבעת 5, לסייע לגיסה לקבל אשרת עבודה בישראל. לאחר שפעלו בעניין זה, גילו הנתבעים, כי מדובר, למעשה, בבעלה של התובעת. לאחר שהתגלה הדבר, נעלמו התובעת ובעלה. בכך גרמה התובעת נזק לנתבעת 5 ובני משפחתה, שלא רשאים להביא עובד/ת זר/ה עד תום תקופת האשרה של התובעת.
15.5
בין הנתבעים 3-4 לבין התובעת לא התקיימו יחסי עבודה. נתבעת 5 היא המעבידה של התובעת בתקופת העבודה השנייה. בין שתי תקופות העבודה בתקופת העבודה השנייה, היה נתק לתקופה העולה על 3 חודשים, ואין לראות בהם תקופה אחת לעניין רצף העבודה. התובעת לא טיפלה בילדים או בבעלי חיים בתקופת העבודה השנייה.
15.6
במהלך תקופת העבודה השנייה קיבלה התובעת שכר בגובה של 5,000$ לאחר קיזוז ההוצאות המותרות בניכוי.
הכרעת הדין

16.
דנים אנו בעובדת זרה אשר בית הדין לעבודה הוא, לא אחת, המפלט האחרון לבירור הוגן של תביעותיה. כדבריו של הנשיא אדלר בעניין טודוראנג'אן (בעניין טודוראנג'אן, קבע שגם אם חוק עובדים זרים או התקנות מכוחו יוצרים הסדר ממצה לגבי ניכויים משכרו של עובד זר, שכן עדיין חלות הוראות סעיף 25






עב בית דין אזורי לעבודה 2377/03 תומס סופי נ' יוסף אורן, יוסף-סולומיאן דורית, דוד איילת ואח' (פורסם ב-ֽ 16/01/2006)