פסקי דין על אורי שמואל | פסקי דין על שלמה מן | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה | פסקי דין על פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) |

4388/08 בג"צ     11/06/2008




בג"צ 4388/08 אורי שמואל , שלמה מן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)




החלטה בתיק בג"ץ 4388/08
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


בג"ץ 4388/08



בפני
:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט סלים ג'ובראן


העותרים:

1. אורי שמואל



2. שלמה מן



נ


ג


ד



המשיבים:

1. היועץ המשפטי לממשלה
2. פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)


עתירה לצו על תנאי ובקשה לצו ביניים

באי כוח העותר 1:
עו"ד ד' פורר
; עו"ד ד"ר י' בן שמש

באי כוח העותר 2:
עו"ד ש' דולן
; עו"ד ח' סיטון
באת כוח המשיבים:
עו"ד מ' מיכלין-פרידלנדר


פסק דין


השופט א' רובינשטיין

רקע
א.
עניינה של העתירה בבקשת העותרים, החשודים בעבירות מסוג פשע וזומנו לשימוע בטרם הגשת כתב אישום, לקבל לידיהם טיוטת כתב אישום עובר לשימוע. כן מבקשים העותרים כי המשיב 1 ינחה את כלל הפרקליטויות ורשויות התביעה להעביר לידי חשודים, אשר זומנו לשימוע טרם הגשת כתב אישום בגין חשד לביצוע עבירה מסוג פשע, את טיוטת כתב האישום. התבקש צו ביניים המורה שלא לקיים את השימוע טרם תוכרע העתירה, ושלא להגיש כתב אישום בעניינם של העותרים בטרם ייערך שימוע.

ב. אלה העובדות הצריכות לענייננו כעולה מתשובת המשיבה: ביום 3.4.07 נמסר לעותרים כי נשקלת הגשת כתב אישום נגדם. במכתב ההודעה תוארו העובדות המגבשות את העבירות לכאורה, ואחריהן פירוט העבירות. כן נמסר, כי ליבת חומר החקירה עומדת לעיונם החל מיום 6.4.08. צוין כי השימוע ייערך לא יאוחר
מיום 6.5.08, בין היתר מאחר שהוצא בתיק צו זמני ברכוש מכוח החוק לאיסור הלבנת הון, תש"ס - 2000, אשר מועדו קצוב ל- 90 יום. ביום 29.4.08 פנה בא-כוח העותר 2 בבקשה למשיבה 1 לקבל את טיוטת כתב האישום וחומרים נוספים. ביום 30.4.08 פנה גם בא-כוח העותר 1 בבקשה לקבל את טיוטת כתב האישום ואת חומר החקירה המלא. בכל הנוגע לבקשה לקבלת טיוטת כתב אישום השיבה המשיבה 2 לעותר 1, כי אין חובה שבדין ליתן טיוטת כתב אישום במסגרת הליכי שימוע, וכי במכתב שהועבר יש כדי לענות על צרכי העותר לדעת במה הוא חשוד, ולהיערך לשימוע. באשר לבקשה לחשוף את מלוא חומר החקירה נענה העותר 1 כי "בשלב זה חובתנו להעמיד לעיונך את ליבת חומר
החקירה גרידא. הדבר אף מתבקש מהגיונם של הדברים ליצירת הליך שימוע יעיל, מהיר ואפקטיבי".

ג.

מאז ראשית מאי 2008 ועד הגשת העתירה ביום 18.5.08 וכן לאחריה היו פניות אחדות של העותרים אל המדינה בהקשרים אלה.

ד.
(1) לטענת העותרים, מזכותו של חשוד לשימוע מכוח סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 (להלן
החוק
) נגזרת זכותו לקבל, זמן סביר לפני קיום השימוע, את טיוטת כתב האישום בעניינו. כנטען, העברת טיוטת כתב אישום לידיו של חשוד עולה, ראשית, מן הצורך לאפשר לו לממש באופן מלא ואפקטיבי את זכות השימוע. שאחרת לא יידע בבירור במה בדיוק מתעתדת המדינה להאשימו. נטען בהקשר זה, כי שאלות רבות, אשר התשובות להן חיוניות לצורך מימוש אפקטיבי של זכות השימוע, נותרות ללא מענה בהיעדר הטיוטה; בין אלה – מהם המעשים הפליליים המיוחסים לחשוד, מהו היסוד העובדתי של העבירות ועוד.


(2) שנית, העברת כתב האישום נגזרת, כך נאמר, מהצורך להבטיח שויון בין חשודים ומניעת שרירות ואפליה, שכן חלק מהפרקליטויות נוהגות למסור לחשודים את טיוטת כתב האישום בטרם שימוע (למשל בעניינו של הנשיא לשעבר מר משה קצב) - באופן היוצר הפליה בין נאשמים שונים. שלישית, הדבר נגזר ישירות מהעקרונות הכלליים שהתפתחו במשפט הישראלי בכל הנוגע לחופש המידע, שמגמתם הכללית היא להרחיב את זכותו של האזרח לקבל מידע מן
הרשות. יתרה מכך- כך נטען- המשיבים לא הציגו כל טעם המצדיק את מדיניותם הפוגענית; סירוב המשיבים להעביר את טיוטת כתב האישום פוגע פגיעה קשה בזכותו של החשוד לשימוע, היא שרירותית, מפלה ובלתי סבירה באופן קיצוני.

ה.

(1) לטענת המשיבים לא קמה לעותרים זכות לקבל את טיוטת כתב האישום; בשליחת מכתב לחשוד המפרט את עיקרי העובדות ואת סעיפי העבירות בגינן שוקלת התביעה להגיש כתב אישום, בצירוף עיקר חומר החקירה, יש כדי לקיים את התכלית של עריכת שימוע לפני הגשת כתב אישום. נטען כי העותרים מנסים לקרוא אל תוך סעיף 60א לחוק ואל הנחיית היועץ המשפטי לממשלה

(הנחיה 4.3001 –
טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי (שימוע)
) את שאין בהם. לכך מצטרף סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998,
שעניינו מידע שאין חובה למסרו ובין היתר, "טיוטה עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה". באשר למקרה שלפנינו נטען כי המכתבים שנשלחו לבאי כוח העותרים עונים על הדרישות המהותיות בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה
, באשר הם כוללים את עיקרי העובדות, החשדות וסעיפי העבירה בהם יש כוונה להעמיד את החשודים לדין; מסירת מכתב ובו פירוט העובדות והעבירות שיש כוונה להעמיד את החשוד לדין בגינן די בה, ואין איפוא - כנאמר - כל פגיעה ביכולת הטיעון של החשוד. עוד נטען,
כי דרישת המשיבים עומדת בסתירה לתכלית השימוע, שכן זה נועד לנקודת זמן בה טרם התגבשה לחלוטין ההחלטה להגיש כתב אישום - ואחרת תיפגע תכלית השימוע, שצריך שייעשה בנפש חפצה. לשיטת המדינה משמעות דרישת העותרים לקבל לידם טיוטת כתב אישום לפני השימוע, היא הטלת חובה על רשויות התביעה להכין טיוטת כתב אישום שעה שנשקלת הגשתו של כתב אישום כנגד חשוד, ותוך גרימה להתמשכות ההליכים המקדמיים, העלולה להביא לפגיעה באינטרס הציבורי של העמדה לדין במקרים מתאימים, ושל ייעול ההליכים.

ו.
באשר לטענת העותרים בדבר פגיעה בשויון, הושב כי הנחית היועץ המשפטי לממשלה
מותירה שיקול דעת לכל רשות תביעה להחליט כיצד לערוך את הליך השימוע, ומכל מקום ברי כי הדבר תלוי בסוג התיק, היקפו, רגישותו ועוד. לבסוף צוין כי ההחלטה בשאלה האם להגיש כתב אישום כנגד אדם, על כל הכרוך בכך, מצויה בליבת שיקול הדעת המקצועי של התביעה, בה אין בית המשפט נוטה להתערב אלא במקרים חריגים.

הכרעה

ז.
(1) סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, שנתקבל בתיקון מס' 28 לחוק סדר הדין הפלילי (תש"ס), קובע כדלקמן:

"(א)
רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

(ב)
בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים.

(ג)
נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.

(ד)
חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור.

(ה)
החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד)...".

סעיף זה יסודו בהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אמנון רובינשטיין (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (זכות השימוע), תשנ"ט -1999,
הצעות חוק
תשנ"ט, 376).


(2) הצעת החוק דיברה מפורשות בזכות
לשימוע
בעבירה מסוג פשע, ונאמר בה, בין השאר, כי "לא יוגש כתב אישום בעבירה מסוג פשע נגד חשוד שביקש לממש את זכותו לפני שניתנה לו הזדמנות נאותה לממש זכות זו". בדברי ההסבר נאמר, כי "החלטה להעמיד אדם לדין, ובעיקר לגבי עבירות חמורות, היא החלטה רבת משמעות. בחברה שאנו חיים בה; די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה חמורה בנאשם, מסיבה זו מוצע להעניק את זכות השימוע למי שמרגע ההכרעה בעניינו ישתנה מעמדו בציבור".


(3) עינינו הקוראות בנוסח הסעיף המובא מעלה, כי חלו שינויים בחוק כפי שנתקבל לעומת ההצעה, ואף המונח "שימוע" אינו כלול בו כל עיקר. אגב, גם ההצעה עצמה לא הגדירה מהו טיב השימוע.


(4) החוק כפי שנתקבל אינו מפרט את טיב ההודעה שיש לשלוח לחשוד (ראו ס"ק (א)) או פרטים אחרים באשר לה.
ח.
(1) הנשיאה ביניש ציינה

(בג"צ 3495/06
הרב הראשי לישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה

(טרם פורסם) (להלן
פרשת הרב מצגר
))
, כי זכות הטיעון הקבועה כיום בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי אינה מעוגנת בעיקרי הצדק הטבעי ובעקרונות היסוד של הליך מנהלי תקין, והיא קמה רק מכוח הוראתו המפורשת של המחוקק

. עוד נפסק, שעיקר הזכות הוא, כי
"החוק מאפשר לכל החפץ בכך לבקש, במגבלות מסוימות, לפני החלטה על העמדה לדין בעבירות מסוג פשע עריכת שימוע"

(בג"צ 2678/07
נשיא המדינה, מר משה קצב נ' היועץ המשפטי לממשלה


(טרם פורסם) (השופטת נאור)). התכלית שביסוד הדברים היא "ליצור הסדר אחיד בנוגע למתן זכות טיעון לחשודים בפלילים בטרם הגשת כתבי אישום...
מתוך שאיפה לאזן בין הצורך לשמור על עקרון השויון בפני
החוק לבין האינטרס הציבורי בהגנה על יעילות עבודתן של רשויות התביעה"

(
פרשת הרב מצגר
).


(2) הביטוי "שימוע" עיקרו - דומה - בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה
, מס' 4.300 (51.015), שראשיתה ב-1991 ועודכנה ב-2003 וב-2007, וכותרתה "טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי". אין ההנחיה מפרטת את תכני השימוע, ובאשר לעיון בחומר הראיות נאמר בין השאר, כי "יתאפשר עיון החשוד או בא כוחו בעיקר חומר הראיות שבידי התביעה לקראת השימוע..." (ראו לעניין זה בג"צ 47/91
און

ניימן נ' פרקליטת המדינה
פד מה(2)873, 877-876). נאמר בהנחיה, כי "כל רשות תביעה תקבע, בהנחיות פנימיות, בכפוף לעקרונות הנחייה זו, את דרכי ההודעה לחשוד ואופן קיום השימוע".


(3)
בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה
נאמר בין השאר:
"יודגש, כי מוסד השימוע אינו מהווה תחליף למשפט, ואין תכליתו לשמש מעין 'משפט זוטא'. מטרת השימוע היא לאפשר לחשוד להציג טענותיו ולשכנע, כי חומר הראיות בעניינו או אינטרס הציבור אינם מצדיקים הגשת כתב אישום נגדו. במסגרת הליך זה ניתנת לחשוד ההזדמנות להעמיד את התביעה על טעותה, בין אם מדובר בטעות משפטית או טעות ראייתית. על כן ברור, כי במסגרת הליך השימוע אין מקום להתדיינות פרטנית באשר לנבכי התיק וחומר הראיות הכלול בו, ויש להתמקד בסוגיות עקרוניות אשר מצויות ביסוד טיוטת כתב האישום. בהתאם לאמור משך השימוע, ככל שהוא נעשה בעל-פה, יהיה קצר יחסית (ככלל, ישיבה אחת), בכפוף לשיקול דעת עורך השימוע".


(4)
הפרקטיקה שנוצרה היא גמישה, וכפי שמתארים המשיבים, בפרקליטויות המחוז תלויה השאלה אם נמסרת טיוטת כתב אישום, בין היתר, במהותו של התיק. בפרקליטות תל אביב (מיסוי וכלכלה) (המשיבה 2) מועדף מכתב מפורט ובו מידע על האישומים וסעיפי העבירות (מאז ינואר 2006 נמסרו טיוטות כתבי אישום אך בארבעה מתוך 121 תיקים).

ט.

בית משפט זה נדרש בעבר להיקף החומר הראייתי שיש לחשוף בפני
חשוד כדי שיוכל לממש את זכותו לפי סעיף 60א וקבע כי:

" הוא מצריך ראיית התמונה
הכוללת של
האישום בקווים כללים עם-זאת יש לשקול, כמובן, בכל מקרה ומקרה מהו היישום הנכון של ההנחיה ולמסור למבקש השימוע את עיקרי חומר הראיות. לעיתים מחייב הדבר היקף רחב יותר של גילוי ולעיתים היקף צר יותר" (עניין
קצב
).

י.
ואכן, יסוד היסודות ועיקר העיקרים,הראשית והאחרית, בענין השימוע הוא
ההגינות
כלפי כולי עלמא, כלפי החשוד מזה ואינטרס הציבור מזה (ולא למותר לציין כי ההגינות כשלעצמה היא אינטרס ציבורי). רקמת היישום היא פתוחה (אף כי
לא בלי גבול), ומבחנה הוא מתן יכולת אמיתית לחשוד להגיב ולשכנע. גישת התביעה
לעניין זה - והתביעה היא כמובן שירות הציבור, ועל כן גם מחויבת בכללי המשפט המינהלי וההגינות בדרגה גבוהה - צריך שתהא פתוחה למירב; עליה לנהוג בחשוד כפי שהיה כל אדם מן הישוב רוצה שינהג בו שירות הציבור, וכדברי חכמים מפי התנא הלל הזקן (בבלי
שבת
ל"א, א') "דעלך סני לחברך לא תעביד" - "מה שעליך שנוא, לחברך אל תעשה". המשמעות היא, כי חומר שבידי התביעה שאינו טעון חיסוי מטעמים הכרוכים בצדדים שלישיים או באינטרס ציבורי, כגון חיסיון וכגון עניינם של מעורבים אחרים בפרשה (פרשת
ניימן
), יש מקום להעמיד את עיקריו, ברוחב לב, לרשות החשוד. ואם טרם הוכנה טיוטת כתב אישום או היא מצויה בשלבי עבודה, ומודיעים לחשוד את העובדות ואת העבירות בעיקריהן - יש מקום להסתפק בכך.

י"א.
הנה הוא איפוא האיזון: סעיף 60א כשלעצמו, על פי לשונו ואף תכליתו, אינו מקנה לחשוד זכות עיון בטיוטת כתב האישום; אך כדי לקיים שימוע אפקטיבי ראוי לשמו, מן הראוי כי החשוד יידע בפירוט ככל האפשר מול אילו אישומים הוא ניצב ובגין אילו עובדות. היקף המידע וההחלטה אם המקרה מצדיק או מאפשר העברת טיוטת כתב אישום ייקבעו בכל מקרה לנסיבותיו, והסמן הוא
הגינות כלפי החשוד בלא פגיעה באינטרס ציבורי אחר
.
לדידי, מבלי לקבוע מסמרות, מקום שטיוטת כתב האישום מוכנה וקיימת, ובאין טעם נוגד מיוחד, ראוי כי התביעה תשקול לתיתה לחשוד. אך ככלל די במשלוח פירוט של עיקרי העובדות וסעיפי העבירות בגינן נשקל להגיש כתב אישום, בצירוף מתן עיקר חומר החקירה; בכך יוכל החשוד להיערך לשימוע ולהכין את טיעונו כדבעי.

י"ב.
העותרים נדרשו לנושא השויון. השויון כגון דא מתקיים בהליך שיהא הוגן ושיכלול את האפשרות לחשוד להציג את עמדתו לאחר שיידע באופן ראוי את העומד בפני
ו. אין הוא שויון "טכני", הזהה בכל מקרה ומקרה, אלא שויון מהותי הנובע מפרשנות סעיף
60א כאמור. על כן אין בהכרח לגזור ממקרים בהם ניתנה הטיוטה כלל אין בלתו.

י"ג.
נוסיף: ענייננו בהליך מקדמי בטרם נפתח הליך בבית המשפט, ומבחינה זו אין מקום לקרוא מניה וביה לתוך הליך השימוע את הכללים והעקרונות החלים לאחר הגשת כתב אישום. אכן "הליך השימוע אינו משפט זוטא" (עניין
קצב
), אלא נועד לנסות להאיר פנים נוספים מטעם החשוד אל מול התביעה בטרם קבלת החלטה, מתוך מטרה לשכנעה כי אין מקום לכתב אישום. יתרה מכך, יתכן כי אף עשויה להישמע הטענה שטיוטת כתב אישום עלולה במקרים מסוימים להוביל לגיבוש דעה ולהעיב על שמיעת החשוד בלב פתוח ונפש חפצה, אף שעל כך ניתן להתגבר בגדרי השכל הישר. לכל אלה מצטרף סעיף 9 (ב)(4) לחוק חופש המידע, שעניינו במידע שאין הרשות
חייבת
למסרו ובכלל זאת טיוטה שהוכנה לצורך קבלת החלטה; והרי טיוטת כתב האישום הנמצאת בהכנה עשויה להשתנות לאחר השימוע, תוך שקלא וטריא פנימיים של התביעה.

י"ד
אין בידינו איפוא להיעתר למבוקש – כלל ופרט; ממילא לא ניעתר גם לבקשה לצו ביניים.



ניתנה היום, ח' בסיון התשס"ח (11.6.08).


ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט








בג"צ בית המשפט העליון 4388/08 אורי שמואל , שלמה מן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) (פורסם ב-ֽ 11/06/2008)