פסקי דין על ד"ר יעקב בר-שלמה |

1089/01 עע     29/12/2002




עע 1089/01 ד"ר יעקב בר-שלמה נ' מדינת ישראל - משרד האוצר





בית הדין הארצי לעבודה

עע 001089/01
תבנית חדשה

המערער
ד"ר יעקב בר-שלמה
ואח'
המשיב
מדינת ישראל - משרד האוצר
בפני
: הנשיא סטיב אדלר
, השופט עמירם רבינוביץ
, השופטת נילי ארד
,
נציג עובדים שלמה גוברמן
בשם המערער - עו"ד מ. יונאי

בשם המשיב - עו"ד דלית גילה

פסק דין
השופט עמירם רבינוביץ
1. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת במקרה זה בשאלה האם מקבלים המערערים משכורת מ"קופה ציבורית" (להלן - "קופה ציבורית") כמשמעותה בסעיף 35(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות).

2. אם, אכן מקבלים המערערים את משכורתם מ"קופה ציבורית", אזי בהתאם להוראות סעיף 35(א) לחוק הגמלאות יש לנכות מהקצבה, אותה הם מקבלים כגמלאים של רפא"ל, סכומים מסוימים, שגובהם נקבע לפי גובה המשכורת אותה הם מקבלים מה"קופה הציבורית". אם, מאידך אין המערערים מקבלים את משכורתם מ"קופה ציבורית" - אין לנכות מקצבתם מאומה.

3. המערערים החלו לעבוד בתאריכים שונים כמרצים במכללת אורט בראודה בכרמיאל (להלן - המכללה).

4. המכללה הוקמה כמוסד אקדמי להכשרת מהנדסים על ידי אורט ישראל, רשת לחינוך טכנולוגי ומדעי (להלן - אורט ישראל).

5. בהתאם לדרישת המועצה להשכלה גבוהה, נרשמה המכללה כעמותה ביום י"א תמוז התשנ"ה 9.7.1995.

6. "אורט ישראל" נקבעה כ"קופה ציבורית", כמי שנתמכת על ידי ממשלת ישראל בלמעלה מ-50% מתקציבה (יה"פ 4194 מיום י"ג באדר התשנ"ד-24.2.1994).

7. אין מחלוקת, שמי שזכאי לקצבת פרישה על פי חוק הגמלאות המקבל גם משכורת מאורט ישראל - ינוכו מקצבתו סכומים הכל בהתאם להוראת סעיף 35 לחוק הגמלאות. השאלה הנשאלת היא, האם המכללה היא חלק בלתי נפרד מרשת אורט ישראל, וככזו "כנפי" ה"קופה הציבורית" נפרשות גם עליה, כטענת המשיבה, (להלן - המדינה), או שמא המכללה היא גוף נפרד מאורט ישראל, ומשלא נקבעה על ידי ממשלת ישראל כ"קופה ציבורית", אין לנכות מאומה מקצבת המערערים כגמלאים של רפא"ל.

8. כאן המקום לציין, כי בתחילת עבודתו של המערער מס' 1 באורט ישראל כחלק מצוות הקמת המכללה ניכו מקצבתו סכומים בהתאם, כמי שקיבל משכורת מ"קופה ציבורית" - היא אורט ישראל. החל מתאריך 1.6.1995 ועד ליום 31.3.1997 עבד המערער מס' 1 בחברת כח אדם o.r.s אשר ספקה שירותי כח אדם למכללה. בתקופה זו לא ניכו מאומה מקצבתו. גם יתר המערערים עבדו תקופות מקבילות באמצעות חברת כוח האדם o.r.s, וגם מהם באותה תקופה לא נוכה מאומה מקצבתם. רק החל משנת 1991 החלה המדינה לנכות מקצבתם של המערערים, בשל הטענה לקבלת משכורת מ"קופה ציבורית".

9. המערערים תבעו את הפסקת הניכוי מקצבתם, ואת השבת התשלומים שניכו מהם, בטענה שהמכללה אינה "קופה ציבורית", ולכן אין מקום לנכות מקצבתם מאומה.
בקשתם לצו מניעה זמני להפסקת הניכוי מקצבתם נדחתה על ידי בית הדין האזורי בחיפה (בש"א 6312/99-6308; עב 2296/99; השופט הראשי דורון מיבלום ז"ל ושני נציגי ציבור).

10. בית הדין האזורי בחיפה (עב 002296/99, עב 002300/99; השופטת איטה קציר סגן שופט ראשי) דחה את תביעת המערערים בהליך העיקרי כשהוא מנמק את קביעתו במילים הבאות:

"ניתוח לשוני מדוקדק של נוסח סעיף 35 לחוק ביחס למשמעות המונח '"קופה ציבורית"' מראה כי המחוקק לא השתמש במונח 'תאגיד', אלא במונח 'קופה', דהיינו, גוף המקבל כספים. לפיכך, כאשר הממשלה קובעת קופה מסויימת כ"קופה ציבורית", אין היא מחויבת לקבוע דווקא גוף אחד ספציפי, כפי שהוא נרשם ב'רשם העמותות' או ב'רשם החברות'. נוסח החוק מלמד על כך שכוונת המחוקק היתה מלכתחילה לתקצב גוף אחד הכולל בחובו מספר מוסדות שונים כמו במקרה שלנו מהסיבה הזו, לא נרשם בהחלטת הממשלה כי היא קובעת את 'אורט ישראל' כ"קופה ציבורית" אלא היא קבעה את 'אורט ישראל' - רשת לחינוך טכנולוגי ומדעי'. מכללת 'אורט בראודה' כלולה בתוך ההגדרה הנ"ל.

מכל המקובץ לעיל, עולה כי החלטת הממשלה מתייחסת למכלול הגופים החוסים תחת הרשת, אשר חלק מכריע מתקציבה ממומן ומתוקצב ע"י המדינה. החלטת הממשלה חלה גם על בתי ספר חדשים או מכללות אשר הוקמו או יוקמו לאחר פרסום ההחלטה הנ"ל, וזאת מבלי שתינתן החלטה פרטנית ע"י משרד האוצר לגבי כל מוסד חדש המוקם ע"י הרשת".

11. המערערים משיגים בערעור זה על מסקנתו של בית הדין האזורי בטיעונים אלה:

א. המכללה, בניגוד לבתי הספר התיכוניים של רשת אורט ישראל, היא גוף עצמאי ונפרד, אשר משלם את שכר המורים מתקציבו שלו, וזה אינו מגיע כולו מרשת אורט.
נתון זה גם נלמד מסעיף 3.2 לדין וחשבון שנתי מס' 24 לשנים תשנ"ז,1996 - 1997 של הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (להלן - ות"ת).
בנסיבות אלה אין החלטת הממשלה, שקבעה את אורט ישראל כ"קופה ציבורית", יכולה לחול גם על המכללה.

ב. במשך שנתיים לעבודתם במכללה לא ניכו מהמערערים מאומה מקצבתם.

המערערים רשאים היו להסתמך על מצב זה, ולכן מושתקת המדינה לפעול בשונה ממצג זה.

ג. המדינה נותנת לכל הפורש לגמלאות, אשר עבד בשירותה, רשימה מסודרת של ה"קופות הציבוריות" כדי שיוכל לכלכל את מעשיו. אם הרשימה לא ברורה וודאית, ובדיעבד מתברר לגמלאי, שהוא עובד במוסד, המוגדר כ"קופה ציבורית", ימצא הגמלאי את עצמו כמי שעשה מקח טעות, ולכך אין לתת יד.

ד. קביעת אורט ישראל כ"קופה ציבורית" הייתה עוד לפני שהמכללה נרשמה כעמותה, ולכן לא יכול להיות שאותה קביעה של אורט ישראל כ"קופה ציבורית" תחול על המכללה, שטרם באה לעולם, כאשר נקבעה אורט ישראל כ"קופה ציבורית".

ה. לא הוכח מהי תמיכת אורט ישראל בסך כל תקציב המכללה.

ו. הממשלה לא הסתפקה בקביעה כוללת, שכלל הרשויות המקומיות הן קופות ציבוריות, אלא דאגה לקביעה נפרדת של כל רשות ורשות בנפרד. בדרך זו גם פעלה הממשלה לגבי חברות בת של האוניברסיטאות או חברות של הרשויות המקומיות או של הסוכנות היהודית וכיו"ב, שגם הן נקבעו כל אחת בנפרד כ"קופה ציבורית".
כך גם פעלה הממשלה לגבי המכללה האקדמית להכשרת מורים בטכנולוגיה בירושלים מיסודה של אורט ישראל, וכך גם יש לפעול במקרה זה.
ז. אין לפגוע בזכויות קניינית בדרך של פרשנות מרחיבה, אלא יש לנקוט בפרשנות דווקנית, ולפיה המכללה אינה "קופה ציבורית".

ח. אין מקום לרפא מחדל של הממשלה, כאשר לא קבעה את המכללה כ"קופה ציבורית".

12. המדינה תמכה בפסק הדין של בית הדין האזורי.

13. אנו סוברים שדין הערעור להתקבל כפי שנפרט להלן:

א. סעיף 35(א) לחוק הגמלאות קובע:

"(א) זכאי לקצבת פרישה המקבל גם משכורת מאוצר המדינה או מקופה אחרת שנקבעה על-ידי הממשלה כ"קופה ציבורית" לענין סעיף זה (בסעיף זה - המשכורת הקיימת), יחולו עליו הוראות אלה:

(1) זכאי לקצבת פרישה, שמשכורתו הקיימת פחותה מהמשכורת הקובעת שלפיה יש לחשב את קצבתו - תשולם לו קצבה כהפרש שבין משכורתו הקיימת לבין המשכורת הקובעת, ובלבד שלא תעלה על הקצבה שהיתה מגיעה לו אילולא הוראות סעיף זה; עלתה המשכורת הקיימת על המשכורת הקובעת לא תשולם לו כלל קצבה;
(2) על אף האמור בפיסקה (1) -

(א) אם הגיע הזכאי לקצבת פרישה לגיל 55, או אם ערב פרישתו מהשירות היה עובד שירותי הבטחון כמשמעותו בסעיף 63א ונציב השירות פירסם לגביו הודעה בתוקף סמכותו לפי סעיף 100(א), לא תפחת קצבתו משני שלישים של הקצבה שהיה זכאי לה לולא הוראות פסקה (1);

(ב) כל עוד לא הגיע הזכאי לקצבת פרישה לגיל 55, לא תפחת קצבתו משליש הקצבה שהיה זכאי לה לולא הוראות פיסקה (1), אלא אם משתלמת לו משכורת מאוצר המדינה על שירות כלשהו, אפילו חוק זה אינו חל עליו, וטרם עברה תקופת המתנה המתחילה עם יום יציאתו לקצבה, והיא שנה אחת אם יצא לקיצבה בטרם הגיע לגיל 55 וחצי שנה בכל מקרה אחר..."

ב. על פי לשון הסעיף חל הוא רק על מי שמקבל משכורת או מאוצר המדינה או מ"קופה ציבורית" שנקבעה כ"קופה ציבורית" על ידי הממשלה לעניין סעיף 35 לחוק הגמלאות.

ג. השאלה הראשונה, שעלינו לשאול, לאור לשונו של סעיף 35(א) לחוק הגמלאות, היא ממי מקבלים המערערים משכורת.

ד. לא יכולה להיות מחלוקת, שהמערערים כעובדי המכללה מקבלים משכורת מן המכללה.

ה. על פי חומר הראיות, המכללה היא עמותה, תאגיד עצמאי, הנפרד מאורט ישראל.

כאן מן הראוי לציין, כי המכללה רשומה כעמותה, בעוד שאורט ישראל רשומה כחברה ציבורית. המערכות הכספיות של שני הגופים נפרדות ועצמאיות, וגם מערכת היחסים עם שלטונות מס הכנסה ושלטונות מס ערך מוסף נפרדת.

ו. אין מחלוקת, שהמכללה אינה "קופה ציבורית", משום שלא נקבעה כ"קופה ציבורית" על ידי הממשלה כמתחייב מהוראת סעיף 35(א) רישא לחוק הגמלאות.

ז. אין "קופה ציבורית" אלא זו שנקבעה ככזו על ידי הממשלה, לענין סעיף 35 לחוק הגמלאות והקביעה פורסמה בילקוט הפרסומים. הקביעה והפרסום כאמור הם קונסטיטוטיבים. באין קביעה ופרסום כאמור, לא תחשב קופה - כ"קופה ציבורית", גם אם היא ממלאת אחר כל הקריטריונים, המצדיקים את קביעתה כ"קופה ציבורית".

ח. האם אורט ישראל והמכללה חד הם לעניין המחלוקת דידן. התשובה לכך היא חד משמעית שלילית. כפי שציינו המכללה ואורט ישראל הם גופים משפטיים נפרדים, בעלי אישיות משפטית נפרדת ומערכת כספית נפרדת.

ט. ההפרדה בין אורט ישראל למכללה נובעת מדרישות ות"ת להפרדה זו.
הדרישה מצאה את ביטויה בסעיף 3.2 לדו"ח ות"ת מס' 24 לשנים 1996 - 1995 שזו לשונו:

"אחד הנושאים שהעסיקו רבות את ות"ת ואת המועצה להשכלה גבוהה עם הקמת המכללות החדשות, היה להבטיח את מימושו של סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, על פיו 'מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים.' כך עמדה ות"ת על הפרדה מוחלטת של המוסדות האקדמיים מן המסגרות שמהן צמחו, היינו המכללות האקדמיות מן המכללות האזוריות, והמכללות האקדמיות הטכנולוגיות מבתי הספר להנדסאים. כמו כן חשוב היה להבטיח את עצמאותם של המוסדות האקדמיים מארגונים שתמכו ויתמכו בהם, כמו אורט והדסה. זאת כדי שלא להשאיר שליטה בעניינים ארגוניים וכספיים בידי גורם מחוץ למוסד האקדמי, ולהבטיח את עצמאותו האקדמית המלאה." (הציטוט הוא מנספח לתצהיר המערער מס' 1 ההדגשה לא במקור - ע.ר.).

עוד יש לציין, כי מוסד שהוכר כמוסד להשכלה גבוהה, "הוא תאגיד וכשר לתבוע ולהיתבע, לרכוש ולהחזיק נכסים ולהוציאם מרשותו, להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל משא ומתן משפטי או אחר" (סעיף 14 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (להלן - חוק המועצה להשכלה גבוהה).

ט. מהוראות אלה של חוק המועצה להשכלה גבוהה אתה למד, שהעצמאות של מוסד מוכר להשכלה גבוהה מחויבת מכח הוראותיו של אותו חוק, ולא יתכן, שמוסד מוכר להשכלה גבוהה יחשב לענייננו כמי שממוזג בגוף שאינו מוכר ככזה.

י. דברים אלה צריכים להביא למסקנה, כי קיימת הפרדה משפטית ברורה בין אורט ישראל על רשת בתי הספר התיכוניים שלה ובין המכללות, מוסדותיה האקדמאיים של אורט ישראל, הפועלים כגופים עצמאיים ונפרדים מרשת אורט ישראל והשונים במהותם ובאישיותם המשפטית מאורט ישראל, על רשת בתי הספר התיכוניים שלה.

יא. בנסיבות אלה לא ניתן לומר, שהמכללה היא "קופה ציבורית", אך ורק משום שאורט ישראל היא "קופה ציבורית".

יב. כאן מן הראוי להדגיש כי סעיף 35 לחוק בגמלאות נתן "הכשר" לפגיעה בזכויות קניינית של מקבלי קצבה על פי חוק הגמלאות המקבלים גם משכורת מאוצר המדינה או מ"קופה ציבורית".
הוראת חוק השוללת זכויות קנייניות יש לפרש בצורה מצומצמת, כדי למנוע עד כמה שאפשר פגיעה בזכויות קנייניות.

יג. הפירוש המתבקש במקרה זה ודאי מחייב את המסקנה, שמי ששילם למערערים את משכורתם, היא המכללה ולא אורט ישראל, וכי אורט ישראל והמכללה לעניין זה לא חד הם, גם אם אורט ישראל משתתפת בתקציב המכללה מתוך כספים, שהיא מקבלת מן המדינה.

יד. עוד מן הראוי לציין, שהמדינה נהגה כיאות, כאשר קבעה בנפרד כ"קופות ציבוריות" חברות של רשויות מקומיות, אוניברסיטאות וכיו"ב, אף על פי שהאוניברסטאות והרשויות המקומיות עצמן נקבעו כ"קופות ציבורית".

כך נהגה המדינה גם לגבי המכללה האקדמית להכשרת מורים בטכנולוגיה בירושלים מיסודה של אורט ישראל, למרות שאורט ישראל היא "קופה ציבורית".

טז. כך גם היה על המדינה לנהוג כלפי המכללה, ומשלא עשתה כן, אין לראות במכללה "קופה ציבורית".

יז. טרם סיום, ומתוך שנפרשה בפני
נו המסכת של רשת אורט על מכלול מוסדותיה, נציין, כי לא בכל מקרה יתחייב מאליו פירוקה של חברת אם לתאגידים למיניהם, ולא בכל מקרה ומקרה תתאשר התאגדות של "חברות בנות" וכיו"ב לצורך הכרה או אי הכרה כ"קופה ציבורית".

הקביעה, או הצורך בקביעה של חברה או עמותה כ"קופה ציבורית", תבחן בכל מקרה על פי נסיבותיו, בד בבד עם בחינת הזכויות והחובות הנובעות מכך והשלכותיהן, בין היתר, על העובדים בהן.

14. סוף דבר - הערעור מתקבל. על המדינה להשיב למערערים את הכספים שנוכו מקצבתם בשל "קופה ציבורית" בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד כל ניכוי וניכוי של כספי הקצבה ועד להשבתם בפועל למערערים.
כמו כן לא תנכה המשיבה בעתיד מקצבת המערערים בשל "קופה ציבורית" בגין המשכורות שהם מקבלים מן המכללה, וכל זאת כל עוד לא תקבע המכללה כדין כ"קופה ציבורית".
המדינה תישא בהוצאות כל המערערים ביחד עבור הדיון בשתי הערכאות בסכום כולל של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, כ"ד בטבת תשס"ג (29 דצמבר 2002), בהעדר הצדדים.
נילי ארד
, שופטת

עמירם רבינוביץ
, שופט

סטיב אדלר
, נשיא
נציג עובדים, שלמה גוברמן








עע בית הדין הארצי לעבודה 1089/01 ד"ר יעקב בר-שלמה נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, [ פד"ע: לט 193 ] (פורסם ב-ֽ 29/12/2002)