פסקי דין על (איתן קליגמן )ראובני | פסקי דין על (תום קליגמן )ראובני | פסקי דין על (גיא קליגמן )ראובני | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

8069/05 בל     17/06/2007




בל 8069/05 (איתן קליגמן )ראובני, (תום קליגמן )ראובני, (גיא קליגמן )ראובני נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי
הדין
לעבודה


בית דין א.לעבודה ת"א
בל 008069/05


בפני
:
כב' השופטת חגית שגיא
- סגנית שופט ראשי
תאריך:
17/06/2007





בעניין
:
1. (איתן קליגמן )ראובני

2. (תום קליגמן )ראובני
3. (גיא קליגמן )ראובני


ע"י ב"כ
עו"ד בלטר משה
התובעים

נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ
עו"ד א. דקל
הנתבע



פסק דין

1.
איתן קליגמן , תום קליגמן וגיא קליגמן
(להלן- התובעים ו/או התובע 1, התובע 2 , התובע 3- בהתאמה ) הגישו ביום 21.04.05, תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) לתשלום קצבת שארים.

2.
תביעת התובעים לקצבת שארים אושרה מיום
1.04.2004 . באשר לתקופה שבין 02.00- 03.04
(
להלן: "התקופה הרלבנטית
") נדחתה התביעה בהסתמך על הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (
להלן: "החוק"
).
באשר לתובע 3 נדחתה התביעה בהסתמך על סעיפים 238 ו- 247 לחוק.

3.
בתיק זה העידו, מטעם התובעים- התובע 1 . מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור חתומה ע"י גב' רונית מור - מנהלת מחלקת זקנה ושארים.

4.
הפלוגתא בה עלינו להכריע הינה האם הנתבע אשר הכיר בזכאותו העקרונית של התובע 1 לקבלת גמלת שארים רשאי להסתמך על הוראת סעיף 296 לחוק ולשלול את הזכאות לקצבת שארים בתקופה הרלבנטית בטענה כי התביעה הוגשה באיחור .

5.
העובדות הרלבנטיות ושאינן שנויות במחלוקת בתיק זה הן כלהלן:

א.
התובע 1 היה בעלה של גב' יהודית ראובני ז"ל (
להלן: "המנוחה
") אשר נפטרה ביום 29.1.2000.

ב.
התובע היה כבן 51 במועד פטירת המנוחה, היום הוא אלמן.

ג.
התובע 2 היה בנה של המנוחה, במועד פטירתה היה כבן 15.

ד.
התובע 3 היה בנה של המנוחה , במועד פטירתה היה כבן 19, מיום פטירת המנוחה ועד ליום 25.9.01 שירת בשירות סדיר בצה"ל .

ה.
עובר למותה , עבדה המנוחה כשכירה.

ו.
הנתבע לא יידע את התובעים בדבר זכותם לקבל קצבת שארים עקב פטירת המנוחה.

ז.
בעקבות כתבה בעיתון גילה התובע 1 באקראי כי הוא זכאי לגמלת שארים
מהנתבע.
ח.
ביום 21.04.05 הגיש התובע 1 תביעה לקבלת גמלת שארים.

ט.
ביום 7.7.05 ניתנה החלטת הנתבע המאשרת באופן עקרוני את הזכאות
לגמלה יחד עם זאת נקבע כי
הגמלה תינתן החל מיום 01.04.04 - שנה רטרואקטיבית מהמועד בו הגישו התובעים את התביעה.

6.
עיקר טענות התובעים:

א.
הזכאות לקבלת קצבת שארים
מותנית רק בהתקיים התנאים המנויים בסעיף 252 לחוק, אין חובה להגיש תביעה.
זכאות התובעים מעוגנת באירוע שהיה צריך להיות ידוע לנתבע - אירוע המוצא ביטויו במסמך רשמי - תעודת פטירה.

ב.
סעיף 296 לחוק איננו חל במקרה זה, הנתבע לא יכול להסתמך על סעיף זה שעה שהוא לא עדכן את הזכאי על קיומה של הזכות, אופן וזמן מימושה.
נוכח מהותו מעמדו תפקידיו וחובותיו של הנתבע, חייב היה הנתבע ליידע את הזכאי אודות הזכות.

ג.
במקרים אחרים כמו קצבת זקנה- הנתבע דואג ליידע את הזכאים בדבר זכאותם ואופן מימוש הגימלה.


ד.
משסעיף 296 דן בשיהוי הרי שכל עוד אין שיהוי כמשמעו בהלכה הפסוקה דהיינו- התובע זנח את תביעתו, הנתבע שינה מצבו לרעה, חוסר תום לב של התובע הרי שסעיף זה אינו ישים ואין להסתמך עליו.


ה.
הנתבע לא יכול להסתמך על סעיף 296 מחמת שסעיף זה עומד בסתירה לאמור בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומן הדין לבטלו.


ו.
באשר לתובע 3 - בעת פטירת המנוחה היה התובע 3 כבן 19 ועד ליום 25.9.01 שירת בשירות סדיר בצה"ל משכך זכאי התובע 1 לתוספת גמלה גם עבורו.

7.
עיקר טענות הנתבע:

א.
המנוחה לא קיבלה קצבה כלשהיא מהנתבע משכך לא היתה אפשרית כל יוזמה מטעם הנתבע לתובע להגיש תביעה לקצבת שארים.

ב.
הסתמכות על מאגרי מידע איננה אפשרית במקרים בהם הזכאות נקבעת על פי תנאים מגבילים כגון הכנסה, חיים משותפים וכו'. קל וחומר במקרה זה בו כאמור לא השתלמה למנוחה גמלה ולא היה כל מידע לגביה במערכות של הנתבע.

ג.
הדחייה עקב שיהוי מופנית לתובע 1 בלבד ולא לכל אחד מהילדים התלויים בו.

המסגרת הנורמטיבית
:

8.
סעיף 296 (א) לחוק, אשר כותרתו "מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה בעדה תשולם" קובע: " כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה".

סעיף 296 (ב) קובע, בין היתר: "הוגשה תביעה לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור".

סעיף זה הינו בנוסחו לאחר התיקון, ועניינו בשיהוי ולא בהתיישנות (דב"ע לא/0-4 המוסד לביטוח לאומי
- גצל פרידנשטיין פד"ע ב' 88)

הסעיף בנוסחו, טרם התיקון, הותיר שיקול דעת לפקיד התביעות ליתן גמלה גם לאחר המועד האמור ועל פי ההלכה הפסוקה ניתן היה ליתן גמלה עד שבע שנים אחורנית, ביחס לעילה המעוגנת במסמך רשמי, לגבי מבוטח אשר לא היה מודע לזכאותו. (דב"ע נז/ 150-0 אברהם מוזס - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לב 102, 115)

בעקבות התיקון, שיקול הדעת של הנתבע לתשלום גמלה רטרואקטיבית בוטל ובהתאם נקבע בפסיקה כי "אין עוד טעם לרדת לבחינת הנסיבות שגרמו לשיהוי". (עב"ל 1292/02 שמואל חיים- המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי, כרך לג(26) 40), מכאן שהן הנתבע
והן בית הדין אינם יכולים לאשר תשלום גמלאות שלא עפ"י הוראות החוק או מכוחו.

עוד נקבע כי בהוראה זו הציב המחוקק "מחסום קשיח" בפני
המבוטח המתמהמה בהגשת תביעתו למוסד לביטוח לאומי, ונמצאו המוסד והמבוטח כבולים יחדיו בהוראות השיהוי על פי החוק , תוך שניטל מהמוסד שיקול הדעת בקביעת פרק זמן של תקופת השיהוי (עב"ל 1281/00 אחמד אבו גאמע ואח' - המוסד לביטוח לאומי
, לא פורסם)

לאחרונה,
בעב"ל 657/06 אוסנת אשרוב - המוסד לביטוח לאומי
, חזר והדגיש בית הדין הארצי פעם נוספת את נושא קשיחותו של סעיף 296 לחוק, כלהלן-
"א.סעיף 296 לחוק על פי נוסחו דהיום אין עניינו שיהוי ושקול דעת למתן גמלה רטרואקטיבית אלא קביעתו חד משמעית לאי תשלום גמלה בעד תקופה רטרואקטיבית הארוכה משנה מיום הגשת התביעה למוסד.
ב. סעיף 296 אינו נוגד כל עקרון של זכות חוקתית בדבר קיום מינימאלי, הן משום
שבהיעדר קיום כאמור זכאי מבוטח להגיש תביעה להבטחת הכנסה והן משום שעקרון הקיום המינימאלי לא בא לכסות על זכאות רטרואקטיבית של למעלה משנה, אלא ליתן מענה לצורכי הקיום השוטף. מעבר לזה נוסיף שאפשר שיש לאבחן בין קיום מינימאלי פשוטו כמשמעו, לבין אמצעים לקיום מינימאלי
" (ניתן ביום 24.5.07).


נוכח האמור
אין עוד מקום לטעון לשקול דעת אשר צריך להיות מופעל ע"י הנתבע ו/או בית הדין , משהתביעה מוגשת בשיהוי לא ניתן להאריך את תקופת התחולה הרטרואקטיבית אשר נקבעה בחוק , לא עומדת
כל אפשרות להורות על תשלום גמלה בגין תקופה מוקדמת יותר.

9.
למעלה מן הצריך נתייחס גם לטענת התובע לפיה היה על הנתבע ליידע אותו בדבר זכאותו לגמלת שארים וכי גם גב' אילנה שרייברמן- סמנכ"לית קצבאות אצל הנתבע אשר התראיינה בתכנית רדיו סברה כי התובע
צודק וכי בתכנית העבודה לשנת 2006 קצבאות שארים יהיו אוטומטיות ולא יהיה צורך בהגשת תביעה.

ההלכה הפסוקה קובעת כי אי ידיעת החוק אינה מהווה שיקול במערך השיקולים היכולים להקנות זכויות אשר אינן קבועות בחוק (ראה, דב"ע נב/ 142-0 אליהו איזיק- המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי כרך א (2), 222; עב"ל 1271/00 אחמד אבו גאמע- המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי, כרך לג (75), 37).

בניגוד לעמדת התובע , בחוק לא מוטלת על הנתבע כל חובה ליידע
את הזכאי לקצבת שארים בגין זכאותו לקצבה.
אף אם כאמור
מתוכננת "תכנית עבודה" בנדון , עם כל הצער שבדבר אין התובע יכול להיבנות מכך. עוד אוסיף כי לא מצאתי כל ממש בטענת התובע לפיה די כי הוא עומד בתנאים שבסעיף 252 לחוק בכדי שתקום לו הזכאות לתשלום גימלה החל ממועד פטירת המנוחה.


התובע טען עוד כי משבתביעה לגמלת זיקנה יוזם הנתבע פניה לזכאי כך עליו גם לנהוג ביחס לגמלת שארים.
מקובלת עלינו לעניין זה עמדת הנתבע לפיה משהמנוחה לא קיבלה קצבה כלשהי מהנתבע לא היתה כלל אפשרית פניה יזומה מצד הנתבע לתובע . כן מקובלת עלינו הטענה כי הסתמכות על מאגרי מידע איננה אפשרית במקרים בהם הזכאות נקבעת על פי תנאים מגבילים כמו הכנסה, תקופת אכשרה, חיים משותפים, תושבות ועוד.

בטיעוניהם מסתמכים התובעים בין היתר על חוות דעתה של סגנית הנשיא ברק- אוסוסקין (כתוארה אז) בעב"ל 1365/04 אסתר ארוש- המוסד לביטוח לאומי
בה נדונה סוגית החובה ליידע את המבוטחים ונקבע כי החובה המוטלת על המוסד היא חובה מוגברת להבהיר את כל הפרטים למבוטח. סבורני כי המקרה דשם איננו דומה
למקרה זה , חובה מוגברת להבהיר את כל הפרטים ולהבהיר מתי נוצרת הזכות, באיזה נתונים היא תלויה (בלשון בית הדין שם) קמה במקום בו המוסד יודע "מי עומד מולו" - למשל, מבוטח שבידיו החלטה של ועדת ניידות.
ברם, הטלת חובה על הנתבע, לפיה עליו ליידע את כל הזכאים הפוטנציאלים לגמלת שארים בדבר זכאותם להגיש תביעה, הינו נטל כבד מידי ובבחינת גזירה ש"אין הציבור יכול לעמוד בה". ובמילים אחרות, לא מצאנו מקום להשית חובה מוגברת זו שעה שמדובר בציבור פוטנציאלי כללי ורחב ובפרט כאשר הזכאות נקבעת על פי תנאים מגבילים, כאמור.

תימוכין לעמדתנו זו ניתן למצוא בדברי גב' אסתר שרייבמן כפי שהובאה בתמליל תכנית הרדיו שהוגש לתיק בית הדין- "לגבי התלונה הספציפית, בעבר ניסינו לעשות יזום של תביעות לשארים ומכיוון שהנתונים שקיבלנו ממשרד הפנים לא היו נכונים וטובים נתקלנו בהרבה מאד בעיות שגרמו לאי נעימות גדולה כאשר פנינו למישהו כשהסתבר שאשתו כלל לא נפטרה או כל מיני דברים מסוג הזה".

נוכח האמור, אין לנו אלא להצטער על כך שפנייתו של התובע הוגשה בשיהוי ניכר, אולם אין התובע יכול לתמוך יתדות בכך שהסיבה לשיהוי נבעה מהעובדה שהנתבע לא יידע אותו בגין הזכויות המגיעות לו.

שוב נציין כי מטרת הגמלה היא לאפשר קיום שוטף לאלמן ו/או לאלמנה
והתניית תשלום הגמלה במועד הגשת התביעה עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה הבאה ליתן מענה לצרכי קיום שוטפים של המבוטח ואין לראות באותה התניה משום חקיקה רטרואקטיבית שוללת זכות.
(עב"ל 1312/01 פלונית - המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 05.10.04).

10.
באשר לתובע 3- כעולה מסעיף 252(ב) - (ג) לחוק זכאות לקצבת שארים של ילד קמה רק במקרה בו האלמן או האלמנה אינם זכאים לקבל בעבור הילד תוספת קיצבה.

סעיף 238 לחוק מגדיר ילד כלהלן -
"ילד- ילד של המבוטח לרבות נכד שכל פרנסתו של המבוטח, ובלבד שנתמלא בהם אחד מאלה:

(1)...
(2)....


(3) לא מלאו להם 22 שנים והם-
(א) בשירות סדיר כמשמעותו בחוק שירות הביטחון, למעט שירות צבאי
לפי התחייבות לשירות קבע, ואולם לא יובא בחשבון, לעניין פסקה זו, שירות סדיר העולה על 36 חדשים;"

מצירוף שני הסעיפים שלעיל
עולה כי הזכאות לקצבת שארים במקרה זה היא של התובע (האלמן) והוא עשוי היה להיות זכאי לתשלום תוספת קצבה עבור התובע 3 בתקופה הרלבנטית
ככל שהיה מגיש את תביעתו במועד. מקובלת עלי עמדת הנתבע כפי שהובאה בסכומים כי
תוספת הגמלה בהקשר לתובע 3
לא נדחתה
מטעמים של העדר זכאות אלא בשל שיהוי.

11.
עוד טען
התובע כי הנתבע טעה בהחלטתו לדחות את התביעה לקיצבה בתקופה הרלבנטית משטענת שיהוי צריך שתטען בתום לב. הנתבע, שהינו מוסד ציבורי, מושתק מלטעון שיהוי כאשר הזכות קיימת והוא מודה בה, כאשר אין ויתור או זניחה של הזכות, כאשר אין שימוש לרעה בזכות התביעה והנתבע לא שינה מצבו לרעה.

כתימוכין לעמדתו צירף התובע את עב"ל 1109/02 המוסד לביטוח לאומי
- רחל עיווי (שרה) עבודה ארצי, כרך לג(91)48 (2004).

אולם, משהמחוקק ביטל את שיקול הדעת שהיה נתון
לפקיד התביעות הרי שאין עוד מקום לטענה כי מוסד ציבורי מושתק מלטעון שיהוי וכי מדובר בטענה שאיננה בתום לב. עוד נוסיף; משהמחוקק קבע כי מעבר לתקופה של

12 חודשים מדובר בשיהוי, אין עוד מקום לבחון את המבחנים שהותוו בפסיקה.

12.
התוצאה היא, שהתביעה נדחית.

13.
אין צו להוצאות.


ניתן ביום א' בתמוז, תשס"ז (17 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.



ח. שגיא - שופטת
סגנית שופט ראשי




008069/05בל 720 אוריאל. ג + בת שבע.ש






בל בית דין אזורי לעבודה 8069/05 (איתן קליגמן )ראובני, (תום קליגמן )ראובני, (גיא קליגמן )ראובני נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 17/06/2007)