פסקי דין על יאיר דר | פסקי דין על זכי דר | פסקי דין על אליהו פוגל ז"ל

172/93 א     02/02/2004




א 172/93 יאיר דר, זכי דר נ' אליהו פוגל ז"ל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי נצרת
א
000172/93


בפני
:
כב' השופטת ד"ר נאוה אפל-דנון
- ס. נשיא
תאריך:
2/2/2004




בעניין
:
יאיר דר
זכי דר





התובעים


נ
ג
ד


אליהו פוגל ז"ל






הנתבע


פסק דין

פסק דין
זה ניתן על פי סעיף 79 א והוא מתייחס לשתי תביעות: האחת, בתיק 172/93 שהוגשה על ידי יאיר דר
(להלן: "דר") נגד אליהו פוגל ז"ל
(להלן: "פוגל") ביום 3/5/93, בה נתבקש בית המשפט לפרק את השותפות שבין הצדדים בתחנת הדלק בצומת כברי ולהורות על מתן חשבונות על ידי פוגל, כמו כן למנות כונס נכסים זמני. תביעה שניה הוגשה ב- 23/2/94 על ידי פוגל נגד דר בת.א. 88/94 בה ביקש להצהיר כי הסכם פוגל-דר וחוזה דלק נעדרי תוקף משפטי מאחר והם חוזים למראית עין; בוטלו כדין על ידי פוגל מאחר ונחתמו בנסיבות של עושק וכפיה, הטעיה וחוסר תום לב מצד דר ו/או דלק; בטלים בגין הפרה יסודית על ידי דר, וכן מאחר והם מהווים חוזה בלתי חוקי המנוגד לתקנת הציבור באשר נחתמו ללא קבלת אישור מאגף השיקום של משרד הבטחון; התוצאה: אין לדר ולא היו לו בעבר כל זכויות בקשר עם התחנה לרבות זכויות קנייניות, זכויות שיתוף ו/או זכויות ממוניות מכל מין וסוג.



עקרי העובדות שאינן במחלוקת הן
:

הנתבע והתובע שכנגד, אליהו פוגל ז"ל
, היה נכה צה"ל ממלחמת השחרור ואב ששכל את בנו במבצע שלום הגליל. לפיכך, על פי מדיניות אגף השיקום במשרד הביטחון, הוא אושר לשיקום באמצעות מסירת זיכיון אישי להפעלת תחנות תדלוק בעפולה ואח"כ באילת, אולם, אלה לא הוקמו. לבסוף קיבל במהלך שנת 1986, חוזה החכרת שטח של המינהל פטור ממכרז למטרת הקמת תחנת תדלוק בצומת כברי לאחר שהועדה הבינמשרדית אישרה את האתר הנ"ל לחברת דלק שתכננה את הקמת התחנה.
כאמור, הקצאת הקרקע לפוגל למטרת הקמת תחנת תדלוק נעשתה עפ"י מדיניות ממשלת ישראל, לשקם נכי צה"ל. מדיניות זו קיבלה גושפנקא רשמית בהסדר שהוצע ויושם על ידי הועדה לבחינת נוהלי המלצות והקצאת קרקע לתחנות דלק, ברשות י. צ'חנובר, היועץ המשפטי למערכת
הבטחון, אשר מונתה ביום 11.5.71 והגישה המלצותיה בחודש פברואר 1972 (להלן: "ועדת צ'חנובר"). ההמלצות הנוגעות לעניינינו הן אלה:

"אנו ממליצים כי מעתה יוקצו קרקעות לתחנות דלק לנכה או לקבוצות נכים אשר הומלצו על ידי אגף השיקום במשרד הבטחון, ולהם בלבד. נכים אלה לא יהיו רשאים להעביר את זכותם בתחנה בכל צורה שהיא לאחר ולא לשתף אחרים במימון או בכל זכות שהיא בתחנה".
"2.א.
כדי להתגבר על שאלת מימון הקמתן של תחנות הדלק, מציעים אנו כי הקמת תחנת הדלק תיעשה במימון של חברת הדלק בלבד. לשם הבטחת זכויותיה של חברת הדלק בעקבות השקעתה, מוצע כי הקרקע המיועדת לתחנות דלק תוחכר לנכה או לקבוצת הנכים, ואילו אלה יחכירוה בחכירת משנה בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל לחברת הדלק הממנת את הקמת התחנה. המינהל יהיה רשאי להתנות הסכמתו בתנאים שיקבע...
5.
מתוך בדיקת הנושא הובהר לועדה, כי יש להבחין בין הקמת תחנה כשאליה צמוד מזנון לבין הקמת מסעדה ושירותי סיכה, רחצה ותקון תקרים, אשר אינם מוקמים אלא במקומות שבהם קיימת כדאיות כלכלית בהקמתם.
בהתיחס לנוהג זה, שאף כי אינו שווה לכל חברות הדלק, הרי התרשמה הועדה שהוא מקובל ברובן, ממליצים אנו:
א.
בכל מקרה בו מממנת חברת הדלק הקמתה של תחנה, תקים החברה לצד התחנה מזנון ותעמיד אותו להפעלת הנכים בעלי החכירה הראשית של התחנה.
ב.
הקמת שירותי סיכה, רחצה ותקון תקרים וכן מסעדה ליד תחנת דלק הוא ענין שבשיקול כלכלי, אשר ייבדק בכל מקרה על ידי חברת הדלק. במידה שחברת הדלק תגיע למסקנה, כי יש מקום להקים שרותים אלה או חלקם בסמוך לתחנה, יוקמו אלה על ידי החברה ובמימונה, והמינהל יקצה קרקע מתאימה לכך. היו הדעות חלוקות בין הנכה לבין חברת הדלק בדבר הכדאיות הכלכלית של הקמת והפעלת מסעדה ו/או שרותי סיכה, רחצה או תקון תקרים בסמוך לתחנת הדלק, יובא הנושא לברור נוסף בהשתתפות נציג אגף השיקום במשרד הבטחון.
במדה ואף לאחר בירור זה תעמוד חברת הדלק על דעתה כי מבחינה כלכלית אין מקום להקמת שירותי העזר הנזכרים – לא יוקמו שירותים אלה במקום."

משקיבל פוגל את ההודעה על זכאותו לשיקום בתחנת דלק, הוא הונחה ע"י משרד הביטחון להתקשר עם חברת "דלק" (להלן: "דלק") לשם הקמת תחנת הדלק. הובהר לו כי במידה ולא יגיע להסכמה עם חברת "דלק" בתוך זמן סביר, תינתנה הזכויות במקרקעין לנכה צה"ל אחר אשר יומלץ על ידי משהב"ט כמועמד לשיקום. לפיכך, נפגש פוגל עם מנהל מחוז הצפון של "דלק" מר גורל, וסיכם עמו כי "דלק" תקים את תחנת התדלוק, על הקרקע הנ"ל, בצומת כברי שבצפון (להלן: "התחנה"). פוגל טען שמר גורל הבהיר לו כי קיימת בעיה של כדאיות בהקמת התחנה וכי על סמך בדיקות שערכה "דלק", מכירת דלקים בלבד לא תאפשר לפוגל שיקום וקיום כלכלי ולפיכך הכרח להקים בצמוד לתחנה פרוייקט תיירותי נוסף בשותפות עם משקיע שיומלץ על ידי "דלק".

ב – 29.1.87, כותבת חברת דלק מכתב למר א. חוף, מנהל אגף השיקום במשרד הביטחון, בו נאמר כי, מתוך בדיקות שערכה, מתברר "שמכירות" הדלקים בתחנה בלבד לא יתנו אפשרות כלכלית לפרנס את המפעיל בכבוד, מצד אחד, ומאידך עקב עבודות העפר העצומות והצורך להרחבת כביש ציבורי ועבודות פתוח גדולות יהיו ההשקעות מעל ומעבר למקובל לגבי בנית תחנות דלק וכדאיות כלכלית". לכן יש צורך במשקיע נוסף שיממן בחלקו את עבודות הפיקוח וכן את הפרויקטים הנוספים. [נ/5).
למכתב זה צורף מכתבו של פוגל מאותו יום, בו נאמר:
"לאור הפניה שקיבלתי מאגף השיקום, בדקתי את האתר והגעתי למסקנה שתחנת דלק בלבד במקום זה, לא תאפשר לי קיום כלכלי ושיקום נאות.
לכן, הנני מבקש להקים פרוייקטים נוספים בשותפים עם המשקיע אשר יומלץ על ידכם על מנת שכל הפרוייקט יהיה כלכלי ויתן לי ולמשקיע לנהל אותו בצורה כלכלית.
בכבוד רב,
א. פוגל"

מר גורל הפגיש את פוגל עם דר כשותף מומלץ על ידי חברת "דלק".
בדצמבר 1986, חתם פוגל על חוזה עם דר, חוזה שנוסח על ידי עו"ד מטעם דלק עפ"י נוסח שהוכן קודם לכן בין דר לבין נכה צה"ל אחר הלל בן מאיר שהעסקה עמו לא יצאה לפועל.
בעקבות החתימה על ההסכם פוגל- דר, התקיימה ביום 2.2.87 פגישה במשרדיה
של חברת דלק בין דר לבין מר גורל, מבלי שפוגל היה נוכח. התרשומת מפגישה זו היתה כדלקמן: (נ/15)
"בפגישה זו הבהיר מר גורל ליאיר דר
כדלקמן:
בהתאם לדיון והחלטת הנהלה ולפי המלצותי ובהתייחס לועדת תחנות מינואר 85, ומיוני 86, הקמת התחנה תהיה מבוססת על העקרונות הבאים:
1.
בהתאם לחוזה בין י. דר לבין מר פוגל, י. דר מממן את התחנה ומקבל חלק מהמימון מחברת "דלק".
2.
היות והפרוייקט מסתכם ב- 715 אלף שקלים, הומלץ וההנהלה אישרה להשתתף ב- 391 אלף שקלים, והדבר תוקצב לשנת 1987.
3.
הסכום הנ"ל מבוסס על הערכת כדאיות של חברת "דלק" וכמובן מר דר צריך לעשות הערכת כדאיות לעצמו.
4.
כמובן שמר פוגל לא ישא בהוצאות מימון התחנה רק מר דר וחברת "דלק בהתאם לסכומים הנ"ל.
5.
היות ומר דר ומר פוגל מתכוונים בעתיד להקים אתר תיירות וזאת על מנת להגדיל את כדאיות הפרוייקט כולו, הובהר כזה למר דר שחברת "דלק" לא תישא במימון הפרוייקט הנוסף מלבד תחנת הדלק (אם תהיה בעתיד תחנת סיכה ידונו על כך בנפרד וההשקעה לפרוייקט הנוסף תחולק בין השותפים בלבד וזאת בהתאם למוסכם ביניהם).
6.
במדת הצורך ימליץ מר גורל בפני
ההנהלה לאשר הלואה למר דר לתקופה של עד 18 חודש בתנאים מסחריים; ז"א בריבית שחברת "דלק" משלמת לבנק".

ב – 18.2.88, כותב א. פינק, סמנכ"ל וראש אגף השיקום אל מר יעקב חפץ, המנהל הכללי של חברת דלק, את המכתב הבא:

"משרד הבטחון
סמנכ"ל וראש אגף השיקום
הקריה – תל אביב
ל' בשבט תשמ"ח
18 בפברואר 1988

לכבוד
מר יעקב חפץ – המנהל הכללי
חברת הדלק הישראלית בע"מ
...
הנדון: תחנת דלק בצומת כברי-מר אליהו פוגל-נכה צה"ל
הובא לידיעתי כי עו"ד פרידגוד, היועץ המשפטי של חברתכם, הבין כאילו לא קיימת מניעה לכך כי בהשקעה והפעלה של תחנת הדלק שבנדון ישותף, בנוסף למר פוגל, אדם שאינו נכה צה"ל.
כדי למנוע אי הבנה כלשהי אני מבקש להביא לידיעתך כי משרד הבטחון מתנגד בהחלט לשתוף אדם שאינו נכה בהשקעה ובהפעלה של תחנת דל' ו/או לכל הסדר אחר שעומד בנגוד לכללים שנקבעו ע"י ועדת צ'חנובר ומנהל מקרקעי ישראל.
בכבוד רב,
א. פינק
סמנכ"ל וראש אגף השיקום
העתק: א. חוף – מנהל המחלקה לשיקום כללי"

ביום 23.6.88 חתמו פוגל ודלק על חוזה. בחוזה התחייב פוגל לחתום על הסכם חכירה ראשית של שטח התחנה עם מינהל מקרקעי ישראל ובמקביל על הסכם לחכירת משנה של תחנת הדלק לחברת דלק (להלן: "חוזה החכירה"). וכן על הסכם קמעונאי המסדיר את היחסים במסגרת הפעלת תחנת הדלק (להלן: "ההסכם הקמעונאי").

בסעיף 10 של החוזה הנ"ל, נאמר כי:

"10.
למרות כל דבר אחרת בתנאי החוזה הקמעונאי ו/או חוזה החכירה הראשית ו/או חכירת המשנה:
(א)
תהא העברת זכויותיו של המפעיל על פי החוזה הקמעונאי, שיחתם כאמור בסעיף 9 לעיל, כולו או חלקו, טעונה אישור בכתב ומראש של ראש אגף השיקום, וזאת בנוסף לצורך באישורה של החברה (בכתב ומראש).
(ב)
החברה רשאית לבטל את החוזה הקמעונאי האמור בכל מקרה שהמפעיל יפר או לא ימלא תנאי יסודו מתנאיו, ולא יחזור בו מההפרה תוך 15 (חמשה עשר) יום מקבלת התראה בכתב מאת החברה בקשר לכך. רצתה החברה להשתמש בזכותה על פי ס"ק זה, תודיע למפעיל בכתה שבכוונתה לבטל את החוזה הקמעונאי האמור מחמת הפרתו ע"י המפעיל. העתק מהמכתב האמור ישלח לראש אגף השיקום. במקרה שהמפעיל לא יודיע לחברה בכתב עם העתק לראש אגף השיקום תוך 15 יום מקבלת ההודעה האמורה כי הוא מסכים לביטול החוזה הקמעונאי יראו אותו כמי שחולק על טענת החברה בדבר הפרה או אי קיום מצד המפעיל של תנאי יסודי כאמור ובמקרה כזה יובאו חילוקי הדעות האמורים להכרעתו של ראש אגף השיקום אשר ישמש כבורר בין הצדדים ויפסוק בשאלה...".

למרות האמור לעיל, לא נתבקשה ולא ניתנה הסכמת ראש אגף השיקום להסכם שבין פוגל לבין דר אלא רק הסכמת דלק בהסכם שנחתם ביום 23.6.88 בין "דלק" מצד אחד, פוגל מצד שני, ובין
דר מצד שלישי, המסדיר את בניית תחנת הדלק (להלן: "ההסכם המשולש").
בהסכם המשולש, התחייב דר, בין השאר, לבצע את הקמת התחנה כקבלן ראשי תחת פיקוחה של "דלק". נקבע כי "דלק" ודר יישאו בכל ההוצאות הכרוכות בעבודות להקמת התחנה ולהתקנת הציוד בה. נקבע כי בכל מקרה של סתירה בין הוראות ההסכם לבין הוראות חוזה השותפות (פוגל-דר), יכריעו הוראות ההסכם ויראו את
"חוזה
השותפות" כמתוקן בהתאם להוראות חוזה זה.

הסכם פוגל-דר, חוזה החכירה, ההסכם הקמעונאי וההסכם המשולש, הגם שנחתמו במועדים שונים, נעשו ביוזמת "דלק", בשידולה ובפיקוחה ונוסחו על ידה. כלל ההסכמים הנ"ל הם למעשה
מקשה אחת אשר ממנה יש ללמוד את מהות ההתקשרות בין הצדדים לסכסוך בתיק זה, ע"י בחינת ההוראות העיקריות בכל הסכם המרכיב את המכלול האמור.
התחנה הופעלה על-ידי הצדדים במשך כשנתיים. ואז עקב הסכסוך בין הצדדים, הושכרה לדלק (לחברת-בת "ארגמן") והצדדים קיבלו דמי שכירות, במסגרת הסדרי ביניים מוסכמים, מבלי שהדבר יפגע בטענות כל צד לזכותו לדמי שכירות אלו.

במקביל התנהלו שני הליכים משפטיים נוספים. הראשון, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ת.א. 1635/94 (להלן: תיק ת"א) בו תבעה דלק את דר שישיב לה סכומי כסף ששילמה לו ביתר עבור בניית התחנה. תביעה זו נדחתה על ידי בית המשפט אשר קבע כי דלק, אשר עול ההוכחה עליה, לא הצליחה להוכיח את תביעתה.



השני, מתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים, ת.א. 1224/97 (להלן: תיק ירושלים), בו ביקש פוגל מבית המשפט להורות על ביטול הסכמי ההתקשרות הכובלים את התחנה לחברת דלק לתקופה ממושכת. ההליכים בתיק זה הוקפאו כדי לראות מה תהא הפסיקה בהליכים אחרים.
הוסכם על רשימת פלוגתאות.


האם בין הצדדים קיימת ו/או הייתה קיימת שותפות?


טענות דר:

בין הצדדים נוצרה שותפות בהתאם להסכמים שנחתמו ביניהם. השותפות באה לידי ביטוי פורמלי במסמכים שונים, חשבונות בנק, מאזנים שהוכנו של רו"ח, חשבוניות של מכירות דלקים בתחנה, חשבון ניהול התחנה בספרי דלק ועוד. השותפות קיימת עד היום.
הצדדים קיימו שותפות בפועל בניהול התחנה עד לנישולו של דר על ידי פוגל.
בהסכמים יש התחייבות לשתף את דר בזכויות הנכסיות ויש לראות זאת כאילו נעשה.
ככל שנוסח ההסכמים הוכתב לפוגל, ע"י עו"ד של חברת דלק, הוא הוכתב גם לדר.

טענות פוגל:

הורתה של ההתקשרות בהטעיה והעלמת עובדות מפוגל וממשרד הבטחון ע"י דר ודלק.
ההתקשרות היתה מותנית בהסכמת משרד הבטחון והיא לא נתקבלה. העסקה אף נוגדת את תקנת הציבור.
השותפות לא נכנסה לתוקף מאחר ותנאיה לא סוכמו באופן מפורט. דר נהג בחוסר תום לב אלמנטרי במו"מ שקדם לעשיית הסכמי ההתקשרות; ההסכמים הוכתבו לפוגל ע"י דר ודלק מבלי שהתקיים מו"מ חופשי עם פוגל; נשללה מפוגל הזכות לברור ולבחור שותף כרצונו.
בכל מקרה אין שותפות בזכויות הנכסיות. טענת דר בדבר שותפות בזכויות הנכסיות לא הועלתה בכתבי הטענות ולפיכך מהווה הרחבת חזית וחריגה מכתבי הטענות.

1.
מעיון בראיות עולה קיומה של שותפות. הו על סמך ההסכמים שנחתמו, והן
על פי התנהגות הצדדים.
בהסכם השותפות מחודש דצמבר 1986 נאמר: "2.א. הצדדים מסכימים
ומתחייבים בזה לשתף פעולה בהקמת, בניהול ובתפעול של המפעל (להלן: "השותפות"). ב. בכפוף לאמור בחוזה זה ולהסכמה אחרת בין הצדדים בעתיד תהיה השותפות ביניהם על בסיס של שוויון מלא". "4. פוגל מסכים ומתחייב בזה לעשות את כל הדרוש מצידו לחתימה של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") על הסכם להחכרת השטח לתחנה (להלן: "החוזה")... 7. הצדדים מסכימים ומתחייבים בזה לעשות את כל הדרוש על מנת שיאיר יקבל את מחצית הזכויות בגין החוזה".

2.
כל הצדדים כולל דלק, פוגל ודר התייחסו להסכם הנ"ל כהסכם שותפות לכל דבר ועניין וכפי שצויין בהסכם המשולש מיום 23.6.88, עליו חתם גם פוגל: "והואיל ופוגל ודר מעוניינים לשתף פעולה בכל הכרוך בהקמה ובהפעלה של פרויקט שיכלול בין היתר את התחנה (להלן- "הפרוייקט") בכפוף לתנאים האמורים בחוזה זה ובחוזה שנחתם בין פוגל ודר ביום 12.1986". ההתייחסות אל החוזה בין פוגל ודר מדצמבר 1986 כאל חוזה שותפות (לרבות הבעת הסכמת דלק לתנאיו) חוזרת על עצמה בהסכם המשולש מספר פעמים.

3.
המטרה לשמה הפגישה דלק בין דר ופוגל מלכתחילה, היתה כי הם ינהלו את
תחנת הדלק על דרך של שותפות. ראה תרשומת שנערכה במשרדי דלק מיום
2.2.87, שלא בהשתתפות פוגל,
בה התיחסה דלק לדר ופוגל כאל שותפים.

העיד על כך לאון גורל, איש דלק: "אני הפגשתי את פוגל ואת דר ושניהם הסכימו למה שאני הצעתי שזה היה חצי לחברת דלק וחצי לדר והשותפות תהיה ביחד של דר ופוגל ושניהם צריכים לעבוד..." (שורות 7-5 בעמ' 27 לפרוטוקול).

4.
ביום 30/1/90, לאחר עבודות הקמה על ידי דר שנמשכו כשנתיים, החלה
התחנה לפעול תחת השם תחנת דלק מפגש צביקה כברי דר את פוגל.

עדות על קיומה של השותפות דר את פוגל מופיעה בעדויות ומסמכים רבים:
בשורות 23-21 בעמ' 7 (החדש) לפרוטוקול מציין רו"ח התחנה מר אברהם עזריאל כי עד שינוי סטטוס התחנה לחברה, התיק היה במסגרת רישומית של שותפות. לתיק ביהמ"ש הוגשו מאזן בוחן של השותפות לשנת 92 (ת/5) ומאזן השותפות לסוף שנת 92 (ת/6). כפי שציין רו"ח אברהם, שני השותפים בשותפות היו אליהו פוגל וזכי דר
(שורות 16-15 בעמ' 9).


הצדדים פתחו חשבונות בנק משותפים בבנק לאומי סניף הדר בחיפה ובבנק


לאומי סניף נהריה, ב- 3/9/90, 8 חודשים לאחר פתיחת התחנה וב- 4/12/90,


שנה לאחר פתיחת התחנה וכן בבנק הבינלאומי סניף מעלות.



השיקים שנמשכו על החשבונות המשותפים הנ"ל נשאו כותרת כדלקמן:


"מזנון תחנת דלק מפגש צביקה צומת כברי – דר זאקי – פוגל אליהו

ת.ז. 4946984 – 43666924 -

טלפון 824745-04"
העסק התנהל תחת שם השותפות.

פוגל עצמו מתלונן במכתבים לחברת דלק על היותו כבול בתחנה עם שותף
שאינו מסתדר עמו: "...איני יכול לתפקד ולנהל את התחנה כנדרש בשל
שותפי לתחנה, שאינו מאפשר ניהול תקין ואינו תורם דבר לניהול התחנה.
...כידוע, השותף, מר יאיר דר
, לא השקיע ולו אגורה שחוקה אחת בתחנה....
תמוה הדבר כיצד הפך מר דר לשותפי בלא להשקיע דבר ובלא זכויות כלשהן
המקנות לו שותפות בתחנת הדלק".

5.
מאחר והצדדים התייחסו אל ההסכם מדצמבר 1986 כאל "הסכם שותפות",
ופעלו כשותפות במשך שנתיים אין משמעות להעדר קיומו של הסכם נוסף
הנובע מנוסח סעיף 8.א. להסכם השותפות בו צוין כי "צורת השותפות ויתר
תנאי השותפות בתחנה יוסכמו בין הצדדים לאחר הקמת התחנה ולקראת
תפעולה וניהולה המשותף".

הדין אינו דורש קיומו של מסמך בכתב לצורך יצירת שותפות, למעט במקרה
של שותפות מוגבלת (סעיף 61(א) לפקודת השותפויות), שאינו המקרה כאן.
גם להוכחת שותפות אין צורך להראות קיומו של הסכם כאמור. על פי סעיף
80 לחוק הפרוצדורה העותומני יש צורך להוכיח חוזה שותפות רק בהוכחה
בכתב המצביעה על קיום יחס של שותפות (ז. יהודאי, דיני שותפויות בישראל (1988), עמ' 32).

6.
אין ספק כי כוונת הצדדים היתה ליצור ביניהם שותפות. קשרי שותפות
מוגדרים בפקודה כ"קשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת
רווחים". פוגל טוען כי עבד בתחנה לבדו וכי דר היה מופיע בה רק לעתים
רחוקות. העדר ניהול שותף של העסק, גם אילו היתה נכונה אינה שוללת
קיומה של שותפות.


אולם קיימות ראיות על מעורבות דר בניהול התחנה. מספר עדים העידו כי
דר היה מגיע לתחנה בימים שני, רביעי ושישי.

7.
גדרה "קשרי שותפות" המעוגנת בסעיף 1 לפקו' השותפויות הנ"ל, עולה כי
קיימים שלושה מרכיבים מצטברים להגדרה:
1. הצדדים מנהלים יחד
2.
עסק
3.
לשם הפקת רווחים.
שלושת התנאים הנ"ל התקיימו, יסוד הניהול התקיים בין פוגל לדר. התחנה
המופעלת ענתה על קיומה של דרישת העסק. לשון החוזים וצורת הניהול
הנ"ל מוכיחה שהמטרה החיונית להקמת התחנה היתה הפקת וחלוקת רווחים בין השותפים כאקט עיקרי לשם שיקומו של פוגל בהתאם להמלצותיה של ועדת צ'חנובר.

8.
פוגל טוען כי חתם על ההסכמים עם דר כתוצאה מהטעיה והעלמת עובדות ממנו וממשרד הבטחון על ידי דר ודלק שכן לא נתקבלה הסכמת אגף השיקום של משרד הבטחון להסכמים אלה.
אינני מקבלת כי פוגל הוטעה. הוא ידע כי הזכות להקצאת קרקע מהמנהל לצורך הקמת תחנת דלק ניתנת לנכה בלבד ומשום כך כתב לחברת דלק את מכתבו מיום 29/1/87
בו ביקש לאפשר לו שותפות עם משקיע שאינו נכה.
כמו כן היה פוגל מודע להוראות סעיף 10 של חוזה החכירה עם דלק מה- 23/6/88 עליו חתם בו נאמר כי העברת זכויותיו כמפעיל על פי החוזה הקמעונאי טעונה אישור בכתב ומראש של ראש אגף השיקום, אישור שלא ניתן. אם פוגל לא ידע כי אישור זה לא ניתן היה זה רק משום שעצם עיניו מלדעת.

אין ספק שכל המעורבים הן חברת דלק, הן דר והן פוגל, ידעו כי זכותו של פוגל בתחנת הדלק הינה אישית ואינה ניתנת להעברה ללא הסכמת אגף השיקום במשרד הבטחון. המכתב שנשלח לחברת דלק ב- 2/88 הבהיר זאת היטב.
דלק דאגה כי בהסכם המשולש תופיע בסעיף 3 תניה כדלקמן: "דר מצהיר ומאשר כי קרא את "חוזי ההפעלה" וכי הוא מכיר אותם היטב וגם הוא מקבל על עצמו את כל התחייבויותיו של פוגל כלפי "דלק" לפי חוזי ההפעלה בשינויים המחוייבים לפי העניין".

9.
אין ספק שחברת דלק ופוגל היו מודעים לכך שעל פי הנחיות ועדת צ'חנובר –היה על חברת דלק לממן את תחנת הדלק בעצמה ולא להתחלק בהשקעה זו עם מממן נוסף. חברת דלק הפרה את חוזה החכירה מיום 23/6/88 עליו חתמה עם פוגל ביודעין, בכך שהתחמקה מהתנאי שעליה לממן בעצמה את תחנת הדלק על ידי כך שהציעה לדר לממן חלק מסוים ממחיר התחנה תמורת שותפות שווה עם דר וכזאת הציעה גם לפוגל.

לפוגל נאמר כי מתוך בדיקות שנערכו התברר שמכירות הדלקים בתחנה בלבד אינה כלכלית וכי יש צורך בביצוע עבודות פיתוח בהשקעות נרחבות מעל ומעבר למקובל בבנית תחנות דלק וכדאיות כלכלית ולפיכך יש צורך לצרף משקיע חיצוני.

ייתכן והיה ממש בכך שהקמת התחנה בצומת כברי היתה לא כדאית והראיה היא כי עוד לפני פוגל
היה אמור להיכנס לשותפות עם דר נכה בשם הלל בן מאיר, אך ההתקשרות
לא יצאה אל הפועל. פוגל לא הוכיח כי הערכה זו לא היתה נכונה.

10.

האם ידע דר על מגבלות ההתקשרות עם פוגל
?
אין ספק שהתנאי של קבלת אישור משרד הביטחון, היה ידוע
לדר או היה
עליו לדעת את אותו התנאי; הצהרה על קיומה של הדרישה הזו מופיעה בגוף חוזה השותפות עצמו, בשלב ההואיל בו מצהירים הצדדים "והואיל ולצורך הקמת התחנה יש צורך בקבלת המלצה מאגף השיקום שליד משרד הבטחון והואיל ופוגל מצהיר, כי הינו נכה צה"ל ויש ברשותו את ההמלצה המתאימה מאת אגף השיקום". (מעניין לציין כי בחוזה מ- 11/7/86 (נ/6) שבין הלל בן-מאיר לבין דר נאמר: "והואיל ולצורך הקמת התחנה יהיה זה מועיל לקבל המלצה מאגף השיקום שליד
משרד הבטחון"
כלומר, היה ברור לדר כי הפעם אין זה מועיל לקבל המלצה אלא יש צורך בהמלצה).

בנוסף לדר היה ניסיון בעסקי תחנות דלק. בין היתר, הפעיל תחנת דלק בגבעת אולגה ובוודאי ידע כי יש צורך בהסכמת אגף השיקום של משרד הבטחון לצירופו כשותף לתחנה המופעלת על ידי נכה. הוא הרי היה אמור להיכנס לשותפות עם נכה אחר קודם לכן בתחנת כברי.

11.
אכן, פוגל קיבל פחות ממה שנקבע בהנחיות ועדת צ'חנובר ובניגוד אליהן.
תחנת הדלק
לרבות פרוייקט תיירותי היו אמורים להיות ממומנים
על פי הנחיות הועדה על ידי חברת דלק בלבד באופן שכל ההכנסות היו של פוגל ואילו עקב כניסת דר כמממן נוסף ושותף שווה היה עליו להתחלק ברווחי התחנה עם דר.

אולם, פוגל לא טעה ולא הוטעה באשר לתוצאות השותפות שלו עם דר.

פוגל חשש שאם לא יעתר להצעת חברת דלק להעמיד מממן נוסף לתחנה
שיהיה שותפו – לא תקים דלק תחנה בצומת כברי והוא יאבד את הזכות
שניתנה לו להפעיל תחנה כזו. כזכור קדמו להקצאת הקרקע בצומת כברי
לפוגל עוד שני נסיונות להקצות לו תחנת דלק שנכשלו והשנים נקפו. לפיכך,
הסכים בלית ברירה לשותפות עם דר. לכל היותר, טעה בכדאיות העסקה, טעות שאין להתחשב בה על פי סעיף 14 לחוק החוזים.


סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), קובע כי הצד הטועה רשאי לפנות לביהמ"ש על מנת שיבטל את החוזה, וביהמ"ש יבטלו אם ראה שמן הצדק לעשות זאת. פוגל לא פנה לביהמ"ש לביטול החוזה, אלא כעבור שנים בשנת 1993.
לאור ידיעתו והסכמתו של פוגל לקבלת דר כשותף, אין בהתנהגות דלק ודר כדי לשלול את עובדת הקמת השותפות בין פוגל לבין דר.


12.
פוגל העלה טענות רבות לגבי פגמים ברצון בכריתת החוזה בינו לבין דר:
א.
החוזה הינו פיקטיבי.

אין ממש בטענה זו.
אין מדובר בחוזה למראית עין.
על מנת שצד יתקוף את החוזה על היותו פיקטיבי עליו להראות שכוונת הצדדים האמיתית היתה שלא לכרות חוזה בשוני מהמצג שהם מציגים כלפי כל העולם וזה ע"י הבאתם של ראיות היורדות ל "שורשו של הסכם" (ע"א 22/63 בו ציון נגד אזולאי, פד"י יז 1410).
כאמור, היתה כוונה ליצור שותפות והשותפות קמה. התנהגות הצדדים, אחרי הכריתה, הצביעה על כוונתם האמיתית להיות שותפים כלפי כולי עלמא וגם בינם לבין עצמם.

ב.
דר נהג בחוסר תום לב יסודי במו"מ שקדם להתקשרות עם פוגל.
אין זה מדויק כי לפוגל לא התאפשר לנהל מו"מ חופשי ולבחור שותף כרצונו.
עמדה לו זכות הסירוב. חלפה תקופה ארוכה של שנתיים מחתימת
ההסכם עם דר לבין חתימת ההסכם עם חברת דלק, ובתקופה זו יכול
היה פוגל לברר הכל ולבטל את החוזה או למצוא שותף אחר.
אינני מוצאת שדר היה חייב ליידע את פוגל בדבר הסיבות האמיתיות לרצונו להיות שותף בעסקה המוצעת או שהיה חייב לוודא שפוגל יקבל ייעוץ משפטי וכלכלי עצמאי לעסקה המבוצעת עמו.

ג.
השותפות לא נכנסה לתוקף מאחר ותנאיה לא סוכמו באופן מפורט,
ומאחר ונעדרה גמירות דעת מצד פוגל והעדר מפגש רצונות חופשי בין הצדדים.

בסעיף 8 (נ/ 2) לחוזה פוגל- דר נכתב: -

" 8.
מוסכם בין הצדדים כדלקמן: -
צורת השותפות ויתר תנאי השותפות בתחנה יוסכמו בין הצדדים לאחר הקמת התחנה ולקראת תפעולה וניהולה המשותף.

לצורך האמור בסעיף קטן א', ינהלו הצדדים מו"מ ויחתמו על

חוזה מתאים לפני התחלת ההפעלה השוטפת של תחנת

הדלק."

טען פוגל כי הואיל ועד עצם היום הזה לא נוהל מו"מ כלשהו בין הצדדים לשם קביעת תנאי השותפות ע"י הצדדים, הרי לא קמה שותפות מפני שחוזה פוגל-דר הוא רק חוזה מסגרת לחוזה שותפות שתנאיו ייקבעו
במועד יותר מאוחר ע"י הצדדים דבר שלא נעשה .

סבורני שאין לקבל טענה זו.


אכן, הכלל בנושא קיום דרישת המסוימות מורה ש-

"מידה מינימלית של פירוט היא הכרחית שכן אין חוזה יכול

להיווצר אלא כאשר הצדדים הסכימו על מסגרתו ועל העניינים

החיוניים והמהותיים שבו. אולם מעבר למידה מינימלית זו של

ודאות די באפשרות ההשלמה בדיעבד של הפנייה, כדי

לראותה כהצעה וכדי לראות את החוזה כבר-תוקף.

…
משמעותה של דרישת המסוימות איננה, אם כן, כי על

ההצעה לכלול את כל הפרטים. משמעותה היא, כי על ההצעה

לכלול לפחות את מסגרת העסקה ותחומיה. ואת הפרטים

החסרים ניתן יהי להשלים."

(הספר שלו "דיני החוזים" עמ' 88 ,89).

מילוי אחר דרישת המסוימות בא על ביטויו באמצעות התייחסות
הצדדים
לפרטים המהותיים ושאינם ניתנים להשלמה ע"י כל גוף
אחר המוסמך להשלים את החוזה אלא ע"י הצדדים עצמם.

הוראות סעיף 3 ו- 8 להסכם השותפות, הינן הוראות המודות בחסר ומפנות לדרך ספציפית שבחרו בה הצדדים, להשלמתו, הווי אומר: "
…
חוזה כזה מעיד על עצמו שהוא חסר
…
לשופט אין סמכות להשלים חוזה זה. הטעם לכך הוא שחוזה זה קובע דרכים להשלמתו. לאחר שינקטו דרכים אלה, על-פי הוראות החוזה עצמו, הוא שוב לא יהא חסר"
(אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי- פרשנות החוזה, עמ' 144).
אמנם במקרה שבפני
, הצדדים לא ממשו את אותה השלמה שקבעו בחוזה, אולם, בהתנהגותם לאחר כריתת הסכם פוגל-דר וההסכם המשולש,
השלימו את החסר מכוח ביצועם של אותם תנאי הניהול החסרים. ועל כך נאמר:

"פעילות לביצוע החוזה עשויה לרפא פגמים ביסודותיו.

התנהגות של צד, שניתן ללמוד ממנה על נכונות לקבלת החוזה,

עשויה להסיר ספקות בגמירות-דעתם של הצדדים. כאלה פני

הדברים גם באשר למסוימות. ביצוע החוזה בפועל עשוי לרפא

פגם במסוימות. מובן עם זאת, כי בשאלת המסוימות, על

הביצוע להתייחס לנתון החסר דווקא, ולא לחוזה באורח כללי.

אם בעניין גמירות-הדעת עשוי להספיק ביצוע של רכיב

כלשהו, שהרי כל שמבקשים הוא להסיק את הנכונות

להתקשר בהסכם, אשר תנאיו ידועים, בשאלת המסוימות אין

הביצוע מלמד עדיין על אימוצו של הנתון החסר, אלא אם-כן

הביצוע מתייחס לאותו נתון דווקא."
(דויטש, "על מסוימות החוזה העסקי", עיוני משפט טז 337, 349).

ע"י התנהגותם בניהול השותפות במשך אותה תקופה, הם קבעו
תנאים לניהול המשותף, כמו פתיחת חשבון בנקאי על שם השותפות,
חלוקת העבודה בתחנה.

בכך נכרת ובוצע חוזה שותפות בין הצדדים למרות ש"צורת השותפות
ויתר תנאי השותפות" לא סוכמו בין הצדדים בכתב.

ד.
טען פוגל כי מערכת הטעיה מכוונת והעלמת עובדות מצד דר כלפיו
היותה פגם מהותי שירד לשורשו של החוזה שעשה עם דר ב- 12/86,
באופן שלא רק שלא היתה הסכמה ומפגש רצונות אמיתי בין
הצדדים, אלא גם נעדרה גמירות הדעת ומסוימות הדרושה בסעיף 2
לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973
(להלן: חוק החוזים) כדי
ליצור הסכם תקף בין הצדדים להסכם הנ"ל.

באשר לגמירת דעת, הרי ההלכה היא כי על חוזה השותפות :

"יש להחיל את דין החוזים הכללי, וכמו בכל חוזה, כך גם

בחוזה שותפות יש לראות בכוונת הצדדים ליצור יחסים

משפטיים תנאי לקיום החוזה, ותנאי זה בא לידי ביטוי במונח

"גמירת הדעת". המבחן לקיום גמירת הדעת יהיה, בדרך כלל,

מבחן אוביקטיבי, היינו, השאלה תהיה אם בנסיבות כגון אלה

היה אדם סביר למד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור

יחסים משפטיים." (יהודאי דיני השותפויות, עמ' 32 וכן

ע"א 727/88 מנשה שוורץ נגד ישראל רנן, פ"ד מו (5) 851).


על פי גבריאלה שלו יש לתת למונח גמירת הדעת


"פירוש צר ומדויק, ואין לראותו ככולל את הדרישה ליצור

יחסים משפטיים. גמירת-הדעת היא רצון מגובש, כוונה

רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות. בניגוד לכוונה ליצור

יחסים משפטיים שהיא מופשטת וכללית, גמירת-הדעת היא

מוגדרת וצריכה להיות מכוונת להתקשרות מסוימת עם צד

מסוים.

…

מבחן גמירת-הדעת הוא מבחן חיצוני של ההצהרה ולא מבחן

פנימי של הכוונה. החוק אינו מסתפק בגמירת-דעת בעלמא,

אלא תובע השתקפות חיצונית שלה.
…
מבחן גמירת-הדעת

הוא אפוא מבחן אובייקטיבי. משמעותו המעשית של המבחן

האובייקטיבי היא, כי גמירת-דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת

על-פי אמות-המידה של האדם הסביר. בדיקת נסיבות העניין,

התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה

ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל פיהם יקבע

האדם הסביר את קיומה או היעדרה של גמירת-הדעת."

(גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 86,87).


על פי התנהגות דר ופוגל ניתן להסיק גמירת דעת.

ה.
החוזה חסר תוקף מאחר ונכרת בתנאים של כפייה ועושק.
טען פוגל כי מעשיו והתנהגותו של דר בשיתוף דלק מנעו ממנו גיבוש
רצון כנה וחופשי והתייחסות סבירה ורצינית מצדו לעובדות שהוצגו
והוכתבו לו במסמך ההתקשרות עם דר. דר הגיע מוכן למו"מ עם
פוגל, כשהוא מצויד בהסכם שנוסחו נקבע על ידו, חצי שנה לפני כן ודר דאג להבטיח את עצמו, כמועמד בלעדי ומועדף ע"י חב' דלק, כשותף לעסקה. לא נערך כל מו"מ בין דר לפוגל, ודר נהנה במודע מגיבוי מלא ומלחיץ מצד חב' דלק.

פוגל טען כי דר ידע שחב' דלק נהנתה מאוטוריטה בעלת משקל רב
בעיניו, הקשורה שנים רבות עם אגף השיקום וניצל עובדה זו להכתיב לו את תנאי ההתקשרות עמו.

אין לטענות אלה תוקף משפטי. המצוקה בה היה פוגל שרוי, אינה הופכת את הסכמתו ורצונו לזכות בתחנת הדלק כאשר תנאי לכך הוא הסכם שותפות עם דר, אותו כרת ביודעין -
להסכם מנוגד לרצון.

לפי הוראות סעיף 17 לחוק החוזים, חוזה שנכרת בכפיה אינו בטל מעיקרו אלא ניתן לביטול על ידי הצד הנפגע. נסיבות המקרה מוכיחות את קיומו של מפגש רצונות של הצדדים לכריתת אותו חוזה. מלשון החוזה עולה שהצדדים, פוגל ודר, התכוונו להיות שותפים. הדבר עולה, הן מהשימוש הרב של הצדדים במונח "שותף", "שותפים" וגם "שותפות" בגוף החוזה (בעיקר, החוזה פוגל-דר), והן גם הצהרתם בסעיף 2 (ב) לחוזה פוגל-דר שלפיו השותפות ביניהם תהיה על בסיס של שוויון מלא, כאשר לשון החוזה הנה חד משמעית.

אותה כוונה גם עולה מהתנהגותם של הצדדים, לפני ואחרי כריתת
החוזה.

לסיכום: חוזה השותפות פוגל-דר עמד בדרישות דיני החוזים של
גמירות דעת ומסוימות. מסקנה זו גם עולה מלשונם של שני ההסכמים (פוגל-דר וההסכם המשולש) המציינים בפירוש שמדובר בשותפות בין פוגל לדר. תקוותו ורצונו של פוגל לקבל את התחנה בתנאים יותר טובים ממה שקיבל בסוף, והדברים שנאמרו לו על ידי חברת דלק כי אם לא יוכנס שותף לא תוקם התחנה, אינם מהווים כפיה ועושק. בכל מקרה, הדין הוא כי יש להגיש תביעה לביטול עסקה הנגועה בכפיה ועושק תוך זמן סביר. פוגל החל להתלונן לראשונה שנתיים לאחר שהוקמה תחנת הדלק ותופעלה על ידו.

13.

האם הופר הסכם השותפות וההסכם המשולש, ובמה הופר?

טענות דר:

הסכם השותפות הופר על ידי פוגל בכך שנקט בצעדים חד
צדדים לנישול דר מן התחנה. הסכם השותפות לא הופר על ידי דר. גם בהסכם המשולש לא הופר על ידו והדבר נקבע בפסק הדין בת.א. (ת"א) 1635/94 בתביעת דלק נגד דר.
גם בכל הנוגע להשקעה בהקמת התחנה מהווה פסק הדין מעשה בי"ד המחייב את הצדדים.

טענות פוגל:

דר הפר יסודית את ההסכם להקמת השותפות בכך שלא השקיע בבניית התחנה השקעה של ממש מעבר לסכום שקיבל מדלק; לא מילא תנאי עיקרי לצירופו כשותף, הקמת פרוייקט התיירות שממונו היה מוטל על דר בלבד; דר פעל בחוסר תום לב ובחוסר נאמנות כפי הנדרש ממנו כשותף, בכך שהסתיר מפוגל כוונתו למזער את השקעתו הכספית בבניית התחנה, למרות שהצורך בהשקעה הייתה הגורם הבלעדי והמכריע בצירוף שותף ובקביעת חלקו בשותפות. פוגל מכחיש טענת מעשה בית דין. פוגל לא היה צד ממשי לדיונים בתיק שנוהל בין דלק לדר בבית המשפט המחוזי בת"א, ולכן פסה"ד שם אינו מחייב אותו.

ההסכם המשולש, ככל שהוא מתייחס לשותפות עם דר, חסר תוקף שכן אין
להכניס כשותף לתחנת דלק המיועדת לשיקום נכה צה"ל מי שאינו נכה צה"ל
ללא הסכמת אגף השיקום.

14.
אפשר להבין את אכזבתו של פוגל שכן על פי הנחיות ועדת צ'חנובר, היה
זכאי להיות מפעיל ונהנה יחיד של תחנת הדלק וגם של הפרויקט התיירותי.
אולם טענת פוגל לפיה הקמת המיזם התיירותי היתה תנאי ליצירת השותפות כולה, אינה מגובה במסמכים. ההפך, מן המסמכים עולה כי במועד חתימת ההסכמים היה ברור כי הקמת המיזם התיירותי לא היתה אפשרית באותה עת, אלא הקמת התחנה בלבד.

בהסכם השותפות נאמר: "והואיל ובשלב זה ניתן לגשת לביצוע של תחנת התדלוק והמזנון (להלן: "התחנה" בלבד"). הקמת המפעל התיירותי הושארה בהסכם השותפות לעתיד, כפוף לפעולות שיבצעו הצדדים במשותף והסכמות עתידיות שתתקבלנה ביניהם (ראה סעיפים 2 ו- 3 להסכם השותפות). הסכם השותפות מדבר, במנותק מהפרוייקט התיירותי, על שותפות בתחנה שהוגדרה כתחנה + מזנון (ראה סעיף 8 להסכם). לכן, אין לומר שאופן התנהלות הצדדים כשותפות היה על תנאי עד אשר יוקם מיזם תיירותי.
הפרוייקט הנוסף היה אמור להיות מוקם בשיתוף שני השותפים, מצויה
במכתב דלק אל אגף השיקום מיום 29/1/87, (מוצג ת/22). נכתב על ידי דלק: "...וזו היא הסיבה שיש צורך במשקיע נוסף שיממן בחלקו את עבודות הפיתוח וכן את הפרוייקטים הנוספים". למכתב זה צורף מכתבו של פוגל אל אגף השיקום, בו הוא כותב לאגף השיקום: "הנני מבקש להקים פרוייקטים נוספים בשותפות עם משקיע אשר יומלץ על ידכם...".

לא רק שהאחריות להקמת המיזם התיירותי הוטלה על שני הצדדים אלא שלא נקבע לה מועד. ההסכמות העתידיות לא נתקבלו ולא נדונו בין הצדדים. פוגל אינו טוען כי דר סיכל ניסיונות שלו לקדם את הפרוייקט. לעומת זאת, מסתבר שדר נקט יוזמה בבירור הדרוש לצורך הקמת אתר תיירותי בכך שקבע פגישה בעניין אצל המינהל. ואילו פוגל לא יזם דבר. הוא גם לא האיץ בדר לנקוט בהליכים לקראת הקמת פרוייקט תיירותי כאמור. נראה כי לנוכח הקשיים שהתגלו בהפעלת התחנה וביחסים עם דר, לא סבר פוגל כי יש מקום להיכנס לפרוייקט נוסף עם דר וזנח את הנושא. כאשר פוגל הגיש את תביעתו להוצאת דר מן התחנה ולהצהרה על ביטול הסכם השותפות וההסכם המשולש לא ציין בה כי אי הקמת הפרוייקט התיירותי הינה עילה לתביעתו.

התוצאה היא כי אי הקמת המיזם התיירותי לא היה בה כדי להשפיע על עצם קיומה של השותפות. זו התגבשה עם השלמת התחנה והתחלת הפעלתה, כשהיה ברור בעת חתימת הסכם השותפות כי לא ניתן להקים את המיזם התיירותי מיד אלא בעתיד וכי בתחילה, על דר להקים את התחנה בלבד. (סעיף 3 להסכם השותפות).

הוסכם שיתר תנאי השותפות, כולל התנאים הנוגעים להקמת המיזם
התיירותי, יוסכמו לאחר הקמת התחנה ולקראת תפעולה (סעיף 7 להסכם
השותפות).

גם בהסכם המשולש לא נדרשה הקמת המיזם התיירותי כתנאי וצוין בו כי
הצדדים רואים בהסכם השותפות, הקובע כי הקמת המיזם תתבצע בעתיד, ככולל בתוכו את תנאי השותפות: "והואיל ופוגל ודר מעונינים לשתף פעולה בכל הכרוך בהקמה ובהפעלה של פרויקט שיכלול בין היתר את התחנה (להלן- "הפרוייקט") בכפוף לתנאים האמורים בחוזה זה ובחוזה שנחתם בין פוגל ודר ב- 12.1986. העובדה שהצדדים פעלו במשך שנתיים כשותפים בניהול התחנה מבלי שפוגל קידם הקמת המיזם התיירותי וכאמור לא ציין זאת גם בתביעה שהגיש נגד דר כעילה לביטול השותפות מונעת ממנו היום לטעון כי אי הקמת המיזם התיירותי תוצאתה הפרת הסכם השותפות.

15.

האם דר השקיע בהקמת התחנה וכמה
?

טענות דר:

קיים מעשה בי"ד על פיו, השקיע בתחנה את ההפרש בין עלות
הקמת התחנה, כ- 500,000$, ובין הסכום שבו השתתפה דלק, כפי שנקבע
בפסק הדין בת.א. 1635/94 בביהמ"ש המחוזי בתל אביב.
פוגל אינו זכאי להנות מהוזלת עלות בנית התחנה על ידי דר.

טענות פוגל:

דר לא השקיע בתחנה מעבר לסכומים שקיבל מדלק ולמעשה לא תרם כלל לתחנה. הוא הונה הן את דלק והן את פוגל באשר להשקעותיו בתחנה.
אין קביעה בת.א. 1635/94 של גובה השקעותיו שכן לא הוכחו.

פוגל רשאי להעלות טענות בדבר היקף ההשקעה, מאחר והיה צד להסכמים שנעשו עם דר, ובפרט כאשר קיימת חובת נאמנות מוגברת בין שותפים.

16.
דלק הגישה נגד דר, כנתבע עיקרי ופוגל כתבע פורמלי, תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. 1635/94 בה עתרה לביטול ההסכם המשולש שנכרת בינה לבין פוגל ודר ביום 23/6/88. כמו כן, עתרה לחייב את דר להשיב לה כספים אותם שילמה לה ביתר במסגרת ההסכם לבנית תחנת הדלק על ידו כקבלן מטעמה. חברת דלק טענה כי היא התחייבה לממן את בניית התחנה בסכום שלא יעלה על 240,000 $דולר ואילו למעשה שילמה לו 206,634 $דולר יותר ועל דר להחזיר לה סכום זה.
בפסק הדין נקבע כי חברת דלק שילמה לדר כהשתתפותה בעלות הקמת
התחנה סך של 364,925 ₪. נקבע עוד כי עלות התחנה נכון למועד כריתת ההסכם המשולש, 23/6/88, נקבע להיות 659,065 ₪ לפי מדד יוקר המחיה או 783,555 ₪ לפי מדד יוקר הבניה.

תביעת דלק נגד דר נדחתה מאחר וחב' דלק לא עמדה בנטל ההוכחה ששילמה לדר כטענתה. מאידך, גם דר לא הציג קבלות מלאות להוכחת הוצאותיו בבניית התחנה (מאחר שטען שעבד "בשחור") בפסק הדין נאמר בעניין זה ע"י כב' השופטת רנה משל (שהם) בפסק הדין הנ"ל (עמ' 145):
"יוער, מאידך גיסא, כי בהיעדר קבלות מלאות בידי הנתבע על העבודות להקמת התחנה שבוצעו על ידו, אין גם במחירים (הגבוהים) שצוינו בחוות הדעת מטעמו, כדי לשקף נכונה את המצב העובדתי לאשורו,
אלא שהנטל בעניין זה מוטל על התובעת".

17.
האם פסק דינה של השופטת משל (שהם) מהווה "מעשה בית דין"?
אחת מטענותיו העיקריות של פוגל הייתה שהוא לא היה צד ממשי בתיק
והוא הופיע בו כנתבע פורמלי, ואף ציין במהלך המשפט כי אינו קשור
לתביעה ולקביעות בית המשפט.

הכלל הוא שאם נדונה פלוגתא בין הצדדים והוכרעה ע"י הערכאה המוסמכת ב

פסק דין
סופי אין בעלי הדין יכולים להעלות את אותה הפלוגתא להתדיינות נוספת. (ראה נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, עמ'
137).

משמעות הכלל הינה ש- "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות" (ע"א 246/66 קוז'נר נגד שמעוני, פד"י כב (2) 561).
עלות הקמת התחנה ומידת השקעתה של חברת דלק בתחנה, היתה שאלה עובדתית חיונית לתוצאת המשפט באותה תביעה. פוגל טען נגד ממצאי השופטת הן שחברת דלק לא עמדה בנטל הוכחת השקעותיה בתחנה, והן שדר לא עמד בנטל הוכחת הוצאותיו להקמת התחנה.
אין בטענות אלה כדי לפגוע בעקרון של השתק הפלוגתא.
אכן עולה מפסק הדין שהשופטת קבעה שאין בראיותיה של חברת דלק עד כדי עמידה בנטל ההוכחה לטענותיה בגין תשלומים ועלויות נוספות שהיא נשאה בהם מעבר למוסכם. אולם, עובדה זו לא מנעה ממנה להחליט ולקבוע על סמך הראיות שהובאו בפני
ה את עלות הקמת התחנה ועלות השקעתה של דלק באותה הקמה.
פסק הדין מסיים את הדיון בנושא, הן לגבי חברת דלק, הן לגבי פוגל והן לגבי דר, הצדדים להסכם המשולש. למרות שדר לא הוכיח את מלוא השקעתו בהקמה, נובע מפסק הדין שעלות השקעתו הוכרעה במשפט עצמו, ע"י הפעלת נוסחה מתמטית פשוטה: עלות הקמת התחנה פחות סכום השקעתה של דלק.

אין השפעה לכך שבתיק ביהמ"ש בת"א דר היה הנתבע, ובתביעה זו דר הוא התובע ועל תובע מוטל נטל ההוכחה להוכיח את גודל השקעתו בהקמת התחנה. אינני מוצאת כי שוני זה פוגע במשהו במעשה בית דין שנקבע בתיק בתל אביב.

18.
לאור האמור לעיל, אינני מקבלת את הטענה כי דר לא השקיע מאומה בתחנה או מעט מאוד. בנוסף לכך מן הראוי לציין כי בתביעתו של פוגל נגד דר מפברואר 94 להכרזת ההסכם עם דר כחסר תוקף משפטי - אין הוא מציין כלל כי דר לא השקיע מאומה בתחנה או מעט מאוד. נראה שפוגל הונע לטעון טענה זו בעקבות תביעתה של דלק. אולם אין הוא חוזר בו מטענה זו למרות שטענת דלק
נדחתה.

19.
כפי שמופיע בפסק הדין, אמדה חברת דלק את הוצאות בניית התחנה בשנת 1989 בסך 715,000 ₪. השמאי ברלינר אמד את הוצאות בניית התחנה ב- 1999 ב- 550,000 דולר.
חברת דלק השקיעה בתחנה קרוב ל- 240,000 דולר ולטענתה, שנדחתה על
ידי השופטת, השקיעה עוד כ- 206,000 דולר. כלומר, שיחד היו דרושים להערכת דלק 446,000 דולר לבניית התחנה. אם נקבע בפסק הדין שחברת דלק השקיעה רק כ- 240,000 דולר כאשר עלות התחנה היתה 446,000 דולר, הרי שאותם 206,000 דולר שנדרשו לבניית התחנה לא באו מן השמיים ולכן נאמן דר שבנה את התחנה כי הוא זה שהשקיע את מה שהיה דרוש על מנת להקים את התחנה.
בין אם השקיע מכיסו כ- 206,000 דולר או הצליח לסיים את המלאכה ב- 100,000 דולר ולהקים תחנה שעלותה 446,000 דולר – אינני סבורה כי העדר קבלות על ההוצאות הממשיות שהיו לו צריכה להיות בעוכריו. לאחר הקביעה בפסק הדין בת"א, אין צורך ואין מקום לדרוש מדר לחזור ולהוכיח את עלות הבניה בפועל כאשר האומדן, הן של חברת דלק שתבעה אותו והן של השמאי ברלינר הינה כי עלות בניית תחנת דלק היתה לא פחות מ- 446,000 דולר. דר התחייב כלפי פוגל להקים לו תחנת דלק והוא הקימה. החשבון שלו עם חברת דלק אינו מעניינו של פוגל ולכן תבעה דלק את דר ולא את פוגל.

20.
לפוגל הייתה ההזדמנות להשתתף בניהול המשפט הן במסגרת ההוכחות והן ע"י ערעור על פסה"ד בהיותו נתבע פורמלי, אך הוא בחר לא לעשות כן. ערעור שהוגש על ידי חברת דלק נדחה. לפיכך, תחול ההלכה כי "פסק-הדין שניתן בין התובע, מצד אחד, לבין הנתבעים, מצד אחר, ישמש כהשתק-פלוגתא בתביעה אפשרית אחרת שבין הנתבעים לבין עצמם" (מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, לעיל, עמ' 386).

לכן, אין משמעות לטענת פוגל כי עיון במערכת החשבונות שהציג דר בתיק זה, המרכזת את סכומי ההוצאות של דר בהקמת התחנה בצומת כברי, דומה למערכת החשבונות שהוצגה בבית המשפט בת"א בתיק הנ"ל, אותה הגדירה כב' השופטת משל, שאין בה "כדי לשקף נכונה את המצב העובדתי לאשורו".

אינני מקבלת את טענת פוגל כי כיוון שהיה נתבע פורמלי, אין פסק הדין מהווה מעשה בית דין כלפיו.

21.
הכלל הוא שאם נדונה פלוגתא בין הצדדים והוכרעה ע"י הערכאה המוסמכת ב

פסק דין
סופי אין בעלי הדין יכולים להעלות את אותה הפלוגתא להתדיינות נוספת. (ראה נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, עמ'

137).
משמעות הכלל הינה ש- "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות" (ע"א 246/66 קוז'נר נגד שמעוני, פד"י כב (2) 561).

נראה לי כי אפילו לא היה פוגל צד להליך בבית המשפט המחוזי ניתן היה לומר כי קיימת קירבה משפטית בינו לבין דלק וזהות אינטרסים בין פוגל לבין דלק יוצרת קירבה משפטית מכוחה חל על צד זר להליך כלל המעשה בית דין.
ראה נ. זלצמן בספרה עמ' 369:


"טעם זה נעוץ בקשר המסוים שיש לאותו זר להתדיינות

הראשונה עם מי שהיה צד לה, מבחינת הענין שיש לו בנושא

התובענה, ובשיקול של צדק, המניעים את שיטת המשפט להרחיב

את תחום חלותו של מעשה בית דין".


מאחר והקביעות בפסק הדין בתיק תל אביב מחייבות ביחסים שבין דר לפוגל – אין לקבל את טענות פוגל כי לצורך חישוב השקעת דר בתחנה יש להסתמך על ההסכם בעניין שומת מס הכנסה שעשה דר ביום 26/1/95 בדבר הפסד הון מוסכם בסך של 146,175 ₪ לשנת 1993. אין הסכמה לחוב אבוד במישור של הפסד הון לקיזוז מרווחים בעתיד מוכיחה דבר באשר לתרומתו של דר בבניית התחנה למרות שאינה מגובה במסמכים.


22.

מדוע לא הוקם פרוייקט התיירות? האם אי הקמתו מבטלת את הסכם השותפות
?
טענות דר:

דר החל לטפל בנושא, קיים פגישה במינהל מקרקעי ישראל,
בהשתתפות פוגל, והעלה דרכים למימוש הפרוייקט. שני הצדדים היו חייבים להשקיע סכומי כסף ניכרים בהקמת הפרויקט ודר היה מוכן לכך, אולם התברר שפוגל אינו מעונין לקדם את הנושא ולא עשה דבר לקידומו.
להקמת פרוייקט התיירות לא נקבע מועד, והדבר הושאר לשיתוף פעולה בין הצדדים. אין בדחיית הקמתו, בהסכמה מתוך התנהגותם של הצדדים, כדי להשפיע על תוקף הסכם השותפות. ההסכם המשולש, לא דרש את הקמת פרויקט התיירות כתנאי, להסכם השותפות.

טענות פוגל:

הצורך בהשקעה ניכרת להפיכת התחנה לכדאית ע"י הקמת הפרוייקט התיירותי, היתה הסיבה המכרעת להסכמת פוגל להכניס שותף בתחנה. על דר היה להקים את הפרוייקט התיירותי על חשבונו.

פוגל הביא את הזיכיון ודר היה צריך להביא את ההשקעה הכספית לרבות הקמת פרוייקט התיירות. דר לא הקים את פרוייקט התיירות וספק אם התכוון בכנות להקימו, ולפיכך הפר תנאי עיקרי בהסכם.

23.
טוען פוגל כי מניסוח החוזים עולה בבירור שדר התחייב להקים פרויקט תיירותי שכלל בין היתר תחנת תדלוק ומזנון, כאמור בהקדמה לחוזה השותפות נ/ 2 וכי גם בשאר סעיפי החוזה יש התייחסות ל"מפעל" (סע' 2א', סע' 3 ו- 9). גם
בחוזה המשולש נזכר מיד בהקדמה מפעל שיכלול בין היתר תחנה. בחוזה השותפות הייתה ברורה הכוונה להקים מפעל ופרויקט תיירותי שהתחנה הינה רק חלק ממנו. בתרשומת מ- 2.2.87 שבין דר לבין גורל מטעם דלק, נאמר ב- סע' 5 שהמדובר באתר תיירות (נ/ 15).

לפיכך טוען פוגל כי הוטעה מראש לחשוב שדר עומד להשקיע סכומי עתק לצורך הקמת מפעל תיירות ואילולא זאת, לא היה מתקשר בעסקה זו.

הסיבה המכרעת, ולמעשה היחידה להסכמתו להכנסת שותף בתחנה הייתה על מנת שאותו שותף יקים את הפרוייקט התיירותי על חשבונו. שהרי הוא היה זכאי לקבל תחנת תדלוק מוכנה ובנויה מחברת הדלק מבלי שיצורף אליו שותף.

לטענתו, ניתן לראות את תרומת כל אחד מהצדדים למיזם כדלקמן: פוגל, בהיותו נכה צה"ל מביא את הזכות להקמת תחנת תדלוק ובתמורה מקבל תחנה בנויה ואת הזכות להפעילה על פי הסכם התקשרות עם חברת הדלק. חברת הדלק מביאה למיזם את בניית והקמת תחנת התדלוק ובתמורה נהנית מהסכמי התקשרות ארוכי טווח עם התחנה ועם המפעיל נכה צה"ל ובכך הופכת את התחנה לתחנה "כבולה".

במערכת שכזו אין צורך בצד נוסף למיזם, ואולם הוסכם על הכנסתו של דר לתחנה, כאשר תרומתו של דר היא בהקמת פרוייקט תיירותי שיתן את הביסוס הכלכלי לעסק.

פוגל הביא למיזם את הזיכיון. דלק מימנה את הקמת התחנה ובנתה אותה. דר לא הביא לשותפות את חלקו המוצהר
–
פרויקט התיירות.

בפועל התברר לאחר זמן מה, ש"מפעל התיירות" ו/או "הפרויקט" כלל לא הוקם ולדר לא הייתה כנראה כל כוונה ו/או יכולת להקימו באתר זה.
דר לא החל מעולם בטיפול בעניין, בניגוד להתחייבותו לעשות כן, ששימשה כאמור יסוד ותנאי מוקדם לכל ההתקשרות מצדו של פוגל.

מכיון שהטעם היחיד לשותפות בין פוגל לדר היתה התוספת הקמת פרוייקט תיירות שעל דר היה להקים מעבר לתחנת התדלוק - לה היה פוגל זכאי ללא צורך בדר, ואותה לא הביא - הוא לא קיים חלקו בשותפות ולכן הסכם השותפות בטל.

24.
האם הקמת הפרוייקט התיירותי היתה מוטלת אך ורק על שכמו של דר?
חוזה השותפות מבחין בין שני מונחים:
"המפעל"- אשר לפי לשון החוזה כולל: מפעל תיירות, שיכלול בין היתר תחנת תדלוק ומזנון.
"התחנה"- לפי לשון החוזה כוללת: תחנת תדלוק והמזנון.
"הוצאות המימון"- לפי לשון החוזה כוללות: הוצאות הקמת התחנה לרבות המבנים, המתקנים והציוד הנדרשים לניהול והפעלת התחנה.
ההפרדה הברורה הנ"ל בין המונחים מלמדת על כוונת הצדדים להפריד בין מימון התחנה ע"י דר ללא השתתפות פוגל, לבין מימון הפרוייקט התיירותי בו לא נאמר זאת, כלשונו של סעיף 2 לחוזה השותפות:
"

i.
הצדדים מסכימים ומתחייבים בזה לשתף פעולה בהקמת, בניהול ובתפעול של המפעל (להלן: "השותפות").

ii.
בכפוף לאמור בחוזה זה ולהסכמה אחרת בין הצדדים בעתיד תהיה השותפות ביניהם על בסיס של שויון מלא."

וכן בסעיף 3:
3.
הצדדים מסכימים ומתחייבים בזה לעשות את כל הדרוש לצורך האמור בסעיף 2 לעיל לרבות- ומבלי לפגוע בכלליות האמור- הטיפול והדאגה בקבלת כל הרשיונות הנדרשים מרשויות המוסמכות השונות וברכישה של קרקע נוספת לצורך הקמת המפעל וזאת בהתאם למה שיוסכם בין הצדדים בבוא העת"

התחייבות דר למימון ללא השתתפות פוגל בתחנה בלבד, חזרה על עצמה גם
בהסכם המשולש.

25.
בתרשומת הפגישה מיום 2.2.87 בין דלק לדר, נאמר כי חברת דלק תשתתף
בחלק מהוצאות המימון של התחנה וביתר ישא דר. אין מילה לגבי השתתפותה של חברת דלק במימון פרויקט התיירות. ההפך.
בסעיף 5 לאותה תרשומת, נאמר:
"היות ומר דר ומר פוגל מתכוונים בעתיד להקים אתר תיירות וזאת על מנת להגדיל את כדאיות הפרוייקט כולו, הובהר בזה למר דר שחברת "דלק" לא תישא במימון הפרוייקט הנוסף מלבד תחנת הדלק (אם תהיה בעתיד תחנת סיכה ידונו על כך בנפרד וההשקעה לפרוייקט הנוסף תחולק בין השותפים בלבד וזאת בהתאם למוסכם ביניהם)."

התרשומת מעידה על כוונת דר והבנת דלק.

הדבר מדגיש את היות "התחנה" ופרוייקט התיירות שני מישורים נפרדים כאשר להבנת דלק האחד יממן דר ודלק והשני יממנו שני השותפים, דר ופוגל.

26.
יוצא אם כן, שאין צורך להכריע בין טענתו של דר לפיה הוא יזם תחילת ביצוע המיזם התיירותי ע"י פנייתו למנהל מקרקעי ישראל בבקשה להחלפת המקרקעין, לבין טענתו של פוגל, הואיל וחובת היזום והביצוע של אותו פרוייקט תיירותי הוטלה, על שני השותפים. פוגל לא מכחיש כי לא יזם את ביצוע הפרוייקט. חיוב הצדדים להקמת פרוייקט התיירות הינו חיוב שלוב, משמע שלפי הוראת סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים פוגל אינו זכאי לדרוש ביטול החוזה עקב הפרתו ע"י דר שלא קיים את חיובו השלוב מפני שהוא (פוגל) לא יזם את קיומו של החיוב ולא הביע נכונות לקיים את אותו החיוב השלוב. הכלל הוא:


"בחוזה שחיוביו שלובים אין צד אחד חייב לקיים קודם שהצד האחר יהא נכון לקיים. לא נדרש קיום בפועל, באשר דרישה כזו היתה מביאה לידי מעגל שוטה שיסכל את קיום החוזה. לא נדרש גם קיום מוקדם, באשר דרישה כזו היתה הופכת חיוב שלוב לחיוב מותנה. סעיף 43(א)
(3) דורש נכונות לקיים. הנכונות הנדרשת אינה נפשית גרידא, אלא גם מעשית, כלומר: נדרשים הן רצון והן יכולת בפועל לקיום החיוב.
בחוזה שחיוביו שלובים נדרש מכל צד קיום שיחול בד בבד עם הקיום של משנהו. בהעדר קיום, או לפחות נכונות לקיום, של צד אחד, לא חלה על הצד השני החובה לקיים את החיוב השלוב. תוצאת אי הקיום של חיוב שלוב איננה ביטול החיוב המקביל, השלוב בו, אלא דחיית קיומו של חיוב זה, עד שהצד שלא קיים יקיים או יביע נכונות לקיים.
כל עוד אין הנושה מקיים או נכון לקיים את חיובו
–
זכותו כלפי החייב אינה משתכללת, אלא היא נשארת בגדר זכות מותנית בתנאי מתלה. כאשר צד אחד נכון לקיים את חיובו, ואילו הצד השני אינו נכון לקיים את חיובו השלוב, בפני
נו הפרה של החוזה
…
מנגד, בהעדר נכונות מצד הנושה לקיים את חיובו, אין הוא זכאי לתבוע מן החייב את קיום החיוב השלוב, ואין הוא זכאי לבטל את החוזה בשל הפרה" (דיני החוזים, לעיל, עמ' 468)"

27.

האם בוטלו ההסכמים בהיותם מנוגדים לחוק ומה תוצאות הביטול
?
כאמור, אין מקום להצהיר על ביטול הסכם השותפות או ההסכם
המשולש בגלל פגמים בכריתת ההסכמים או בבצועם.
שונה המצב כשמדובר בטענה שהעסקה בין דר לפוגל חסרה את הסכמתו של אגף השיקום של משרד הבטחון.
פוגל טוען כי בהעדר הסכמה זו יש לראות את העסקה כנוגדת את תקנת הציבור או את החוק ובטלה, זאת משום שהקצאת קרקע בבעלות המדינה להקמת תחנת תדלוק נעשית עפ"י המדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל, לנכי צה"ל בלבד לצורך שיקומם. ועדת צ'חנובר אסרה על שיתוף מי שאינם נכי צה"ל בתחנות תדלוק שהוקצו לנכי צה"ל.
כריתתו, תוכנו ומטרתו של ההסכם שנעשה בין דר לפוגל ב- 12/86, סותרים בעליל את הנחיות ועדת צ'חנובר. בנוסף נדרשה הסכמת אגף השיקום של משרד הבטחון לעסקה הנדונה – אשר לא ניתנה.

28.
לא פחות משדר התכוון להנות מזכויות פוגל כנכה צה"ל בהקמת תחנת הדלק בצומת כברי,
היתה זאת חברת דלק שממנה נדרש מימון מלא של תחנת הדלק שביקשה להתחלק בכך עם מממן נוסף והיא זו שגרמה לכל התרחיש.
נסיבות אלו אין בהן כדי לפגוע בתוקפו של החוזה עד כדי ביטולו מחמת פגיעה בתקנת הציבור מאחר ולא מדובר בפגיעה במוסר או בערך חברתי חשוב "עד שבית-משפט יבטל חוזה מפני תקנת הציבור, צריך חוש הצדק והיושר והמוסר החברתי להתקומם מפני ביצועו" (ע"א 682/74 יקותיאל נגד ברגמן, פד"י כט (2) 757). למרות שניתן לאחרונה להצביע על מגמה בפסיקה להרחבת הפרשנות הניתנת למונח תקנת-הציבור (ע"א 294/91 חברת קדישא נגד קסטנבאום, פד"י מו (2) 464), נותרה ההתערבות השיפוטית בתחום של פגיעה בערכי היסוד של החברה, כמו פגיעה בכבוד האדם ובזכויות יסוד אחרות, הסכמים העלולים להביא לשיבוש פעולתן התקינה של רשויות המדינה כגון ביטוח אחריות פלילית או אזרחית, חוזים למניעת גישה לערכאות שיפוטיות, הסכמים המסכמים מוסדות אזרחיים כגון: נישואים, ירושה (ראה "דיני חוזים, לעיל עמ' 371). ואילו כאן מדובר בהתקשרות הנוגדת הנחיות של משרד ממשלתי.

29.
באשר לטענה החילופית כי ההסכם נגוע באי חוקיות - טוען פוגל שמעשיו של
דר שנעשו למרות האיסור לשיתופו בתחנת דלק עם נכה צה"ל, מונעים מדר את הזכות להסתמך על הוראות סעיף 27 (ב) לחוק החוזים בדבר חוזה מותנה בתנאי מתלה.

לדעתו, יש להתעלם מן ההלכה שבתקופת הביניים בין כריתת החוזה ובין התרחשות התנאי המתלה, קיים בין הצדדים חוזה שלם. לטענתו, חלה הלכה זו בתקופת ביניים ניטראלית, עם ציפייה סבירה וחוקית לקבלת ההסכמה או הרשיון החוקי לעסקה, ולא כאשר קיימת התעלמות מכוונת מקבלת ההסכמה ואין סיכוי לקבלה.
כיוון שכך, אין לדעתו ביטול למפרע של הסכם קיים, אלא הצהרה חוזרת על היות ההסכם בלתי חוקי ופסול מעיקרו.

30.
אין לקבל מפי פוגל את הטענה כי החוזה פגום באי-חוקיות מאחר והוא
מנוגד להנחיות ועדת צ'חנובר ונעדר הסכמתו של משרד הביטחון וזאת משום
שפוגל מנוע מלהעלות טענת זו. (למרות שאין עדיין הכרעה בסוגיה זו של
החלת דיני המניעות כלפי מי שמבקש להתעלם מהסכם הפסול (ראה: ד"נ
39/80 ברדיגו נגד ד.ג.ב טקסטיל בע"מ, פד"י לה (4) 197 וגם ע"א 578/75 בן
טל נגד בן טל, פד"י לא (1) 57)).
מניעות זו קיימת מאחר וחטאו שני הצדדים יחדיו. שניהם קיימו את הוראות שני החוזים בהתעלם מהתנאי הדרוש לקיומה של העסקה. דר ודלק השקיעו והקימו את התחנה, את המזנון. פוגל ודר הפעילו את העסק. משמע שהם ביצעו את החוזה שביניהם למרות אי קבלת אישור אגף השיקום. פוגל בחר לראות את דר בונה את התחנה, ולאחר מכן ניהל אותה משך שנתיים עד ליום הגשת תביעתו. טענת פוגל כי דר לא תרם את חלקו בניהול התחנה – הינה טענה שלא הופיעה בכתב תביעתו. היה עליו לבקש את ביטולו של החוזה הבלתי חוקי תוך זמן סביר. משלא עשה כן הוא מנוע לבוא ולטעון כעבור מספר שנים, שהחוזה אינו חוקי ויש לבטלו למפרע.

31.
לפיכך, נראה לי כי למרות התנהגות דלק ודר בניגוד להנחיות ועדת צ'חנובר
כמו גם אי מילוי אחרי תניות המגבילות את עבירות הזכויות בהסכם החכירה הראשי עם המינהל והסכם התפעול הקמעונאי עם דלק, אין מקום להצהיר כי מדובר בעסקה הנוגדת את תקנת הציבור או עיסקה בלתי חוקית.
גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי החוזה סותר את תקנת הציבור, ולכן בטל, הרי שעל פי סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) יש לבצע השבה.

32.
לדעתי מדובר כאן בקיומו של תנאי מגביל, דהיינו, קבלת הסכמת אגף השיקום של משרד הבטחון לעסקה כולה למימון בניית התחנה על ידי שותף שאינו נכה, וכן לשותפות בעסק התחנה בין נכה לבין מי שאינו נכה. הסכמה זו לא ניתנה והפגם לא נרפא בהודעת משרד הבטחון בתביעת פוגל נ' דלק בבית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 1224/97 שנושאה "הגבלים עסקיים". הדברים שאמר שם אלי חוף, מנהל אגף השיקום, יש בהם כדי להדגיש כי: "ככלל ובאופן עקרוני, משרד הבטחון אינו מאפשר ואינו מתיר להעביר זכויות שיקום של נכה צה"ל, בהפעלת תחנת דלק לכל אדם אחר. יחד עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של מר אליהו פוגל.... ובהתחשב במצב המיוחד שאליו נקלע מר פוגל, בעניין מי בעלי התחנה, משרד הבטחון מוכן לחרוג מהוראותיו וממנהגו באופן חריג ולפנים משורת הדין, ולאפשר מכירת זכיון להפעלת תחנת דלק, ובלבד שהסכום שישולם למר פוגל ישמש לו לצורכי שיקומו".

לא ברור מאותה עדות אם הכוונה היא שמשרד הביטחון מרשה לפוגל למכור את כל הזיכיון שניתן לו להפעלת תחנת דלק, למי שאינו נכה, או שממנה ניתן ללמוד שהוא יכול למכור חלק ממנו ע"י הכנסת שותף לאותו עסק. לא עולה מהדברים שהעסקה עם דר, מאושרת למפרע. והעיקר – מדובר אך ורק על "זיכיון להפעלת תחנת דלק".

מדובר כאן ברצון לעזור למר פוגל עתה, תוך התעלמות ממה שקרה אך לא באישור העסקה עם דר למפרע.

על פי הפירוש המחמיר
, דרושה היתה הסכמת אגף השיקום לכריתתה של העסקה ולפיכך, משפעלה דלק ביודעין לסכל את הנחית אגף השיקום והמשיכה בכך גם לאחר שנשלחה לה בפברואר 88 התנגדות מפורשת בכתב – בטלה העסקה.
על פי הפירוש המקל, וזה הפירוש שלי, מהנימוקים שצויינו לעיל - מדובר בתנאי מתלה שאי קיומו מבטל את העסקה.



עסקת השותפות מבוטלת החל מיום פסק הדין. את תוצאותיה אני קובעת
עפ"י סמכות הפשרה שניתנה לי על פי סעיף 79א.

33.
מהן תוצאות הביטול?
על פי הוראות סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 "משבוטל חוזה חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל עפ"י החוזה ואם ההשבה היא בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישלם לו את שוויו של מה שקיבל".
מתייחסת לכך גבריאלה שליו בספרה דיני חוזים מהדורה שניה בעמ' 345:


"בהעדר הוראה שונה של הצדדים בחוזה, התבטלות החוזה על –

תנאי מתלה מחמת אי-קיום תנאי מתלה היא למפרע. החוזה
כאילו לא היה, והצדדים זכאים לחזור איש איש למצבו הקודם. עם התבטלות חוזה על תנאי מתלה, מחמת אי התקיימות התנאי, קמה הזכות להשבה: סעיף 31 רישא לחוק, מחיל את הוראת ההשבה ההדדית שבסעיף 21 גם על בטלות חוזה לפי פרק ג לחוק. משלא קוים התנאי המתלה והחוזה התבטל, כל אחד מן הצדדים זכאי להשבת מה שנתן למשנהו על פי החוזה".

34.
מה נתן דר לפוגל?


אחד: הקים תחנת דלק.
שניים: תפעל שנתיים את התחנה יחד עם פוגל עפ"י חוזה הפעלה

משותף עם דלק.

הבסיס להשבה הוא שווי השקעתו של דר בתחנת הדלק ב- 23/6/88 כפי שנקבע בפסק הדין בת.א. (ת"א) 1635/94. מעלות התחנה כפי שנקבעה בפסק הדין על פי מדד יוקר הבניה בסך 783,555 ₪ יש לנכות את השקעת דלק בסך 364,925 ₪ והתוצאה היא 418,630 ₪, שזהו ערך השקעתו של דר בתחנה.
אינני מוסיפה לסכום זה ריבית והצמדה. במקום אלה, יבואו רווחי התחנה, דמי השכירות בעד התחנה ובעד המזנון מאז פתיחתה ועד היום שיש לחלקם באופן שווה בין דר ופוגל. קבלת כספים אלה התאפשרה תודות להשקעתו של דר ולכן יש להשיב לו את חלקו בהם, בצירוף הפירות.

כמו כן מגיע לדר הסכום העומד לזכותו במאזנים של העסק. אם מדובר בסילוק חוב אישי של פוגל מחשבון התחנה, יש להחזיר לדר מחצית מהסכום הנ"ל. אם מדובר בהפסדי תפעול, אין להחזיר לו.

35.
מה שווי התחנה כיום?
טענות דר: קיימת שמאות של השמאי ברלינר שבית המשפט בירושלים
אימץ, ויש ללכת לפיה.
יש להתייחס אל התחנה כתחנה משוחררת ולחילופין יש לקחת את השווי הממוצע בין תחנה משוחררת לתחנה כבולה.
מאז עריכת שומת השמאי ברלינר, לא ירד שווי התחנה, אלא עלה. בין היתר, מאחר שמספר המכוניות בכבישים עלה ולא נבנתה תחנה חדשה מתחרה בסביבה.

טענות פוגל: שמאות ברלינריש לעדכן להיום ולפי מצבה המשפטי והעובדתי היום. לכן יש להתייחס לתחנה כתחנה כבולה בה למפעיל יש זכויות מפעיל בלבד.
מאז עריכת השמאות ע"י ברלינר שווי התחנה ירד שכן מכירות התחנה ירדו באופן משמעותי.

36.
בשנת 1997 הגיש פוגל תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א 1224/97)
ובה ביקש שבית המשפט יכריז על בטלות ההסכמים ארוכי הטווח עם חברת דלק ועל שחרור התחנה מההתקשרות עם חברת דלק. דר לא ביקש להצטרף כתובע אלא היה נתבע פורמלי. התיק בירושלים הוקפא בהמתנה לפסיקה בתיקים דומים בהם בעלי תחנות התדלוק ביקשו להשתחרר מההסכמים ארוכי הטווח עם חברות הדלק.

השמאי ברלינר הגיש בתיק זה חוות דעת מיום 6/10/99 בדבר שווי התחנה בשני מצבים: האחד, כתחנה כבולה והשני כתחנה חופשית להתקשר עם כל המרבה במחיר:
1.
בהנחה כי זכויות המפעיל הן על פי החוזים הקיימים:

שווי זכויות המפעיל, בהנחה כי לא הוא בנה את התחנה
450,000 $

עלות בניית התחנה
550,000 $

שווי זכויות חברת הדלק
800,000 $

שווי כלל הזכויות בתחנה
1,800,000 $

2.
בהנחה כי מפעיל התחנה הוא חופשי מכל הסכם עם חברת דלק:

שווי זכויות המפעיל, בהנחה כי לא הוא בנה


את התחנה
850,000 $

עלות בניית התחנה


550,000 $

שווי זכויות חברת הדלק
400,000 $

שווי כלל הזכויות בתחנה
1,800,000 $

37.
פוגל טוען כי הערכות השמאי ברלינר נעשו על בסיס כמות הדלקים הנמכרת
בתקופה הרלוונטית וכי על פי דוחות חברת דלק, כמות הדלקים הנמכרת מדי חודש ירדה באופן משמעותי מתקופת עריכת חוות הדעת ועד היום. מכירות התחנה לשנת 2002 עמדו על
1,753,630.- ליטרים. מכירות התחנה לשנת 2001 עמדו על 1,695,694.- ליטרים דלקים. מכאן שממוצע מכירות הדלקים בתחנה לשנים 2001-2002 עומד על כמות של 1,724640.- ירידה של 36%
לעומת כמויות הדלקים שמכרה התחנה בעת שנערכה חוות דעתו של שמאי המקרקעין ברלינר.
כן נפתחה תחנת דלק מתחרה ולכן יש לעדכן את הערכות שמאי המקרקעין בדבר שווי התחנה.

אין וודאות שירידה זו תימשך לאור הגידול במספר המכוניות באזור. לפיכך, מן הנכון להוריד 10%, משווי זכויות המפעיל ואני מעמידה אותן על 405,000 דולר.

38.
באשר למעמד התחנה ככבולה או משוחררת.
עד כה לא התקבלה תביעה של תחנת דלק כבולה בבעלות נכה צה"ל להשתחרר
מהסכם עם חברת הדלק ואין כל אינדיקציה שתביעה שכזו תתקבל.

פסיקת בתי המשפט בעת האחרונה מצביעה על מגמה שלא להיענות לתביעות לשחרור תחנה כבולה שבבעלות נכה צה"ל. (ראה ת.א. 8/97 (ת"א) אבשלום פדאל נ' סונול ישראל בע"מ מיום 30/4/00 וכן ת.א. 519/93 פז חברת נפט בע"מ נ' יוסף כספי ואברהם לוי מיום 30/8/00).

מכל מקום, גם אם בעתיד יצליח פוגל לשחרר את התחנה הרי שזה יהיה בזכות מעמדו כנכה וכאב שכול ולכן אין סיבה, בעיקר לאור האמור לעיל – שדר יהנה מהנחה זו.

39.
לסיכום:
פוגל יקנה את חלקו של דר בשותפות בהתאם לאמור בסעיפים 34 ו- 37 לעיל. התשלום יעשה תוך 5 חודשים ועד לתשלום המלא יקבל מחצית
מהכנסות התחנה.





באם פוגל לא יקנה חלקו של דר כאמור – תועמד התחנה למכירה לצד ג'
כאשר לפוגל תהא זכות סירוב ראשונה. במקרה כזה יקבל דר מחצית מהסכום
שיתקבל.


ניתן היום י' בשבט, תשס"ד (2 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.





___________________

ד"ר נאוה אפל-דנון
, שופטת

סגנית נשיא





000172/93א
054 סנא+חגית







א בית משפט מחוזי 172/93 יאיר דר, זכי דר נ' אליהו פוגל ז"ל (פורסם ב-ֽ 02/02/2004)