פסקי דין על עו"ד ברוך חכים כונס נכסים זמני | פסקי דין על פנינה שמואל | פסקי דין על יורולנד | פסקי דין על פריימן לבנין (בכינוס נכסים זמני) |

1253/07 פשר     15/06/2008




פשר 1253/07 עו"ד ברוך חכים כונס נכסים זמני נ' פנינה שמואל, יורולנד בע"מ, פריימן לבנין בע"מ (בכינוס נכסים זמני)




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פש"ר 001253/07

בש"א 23151/07
בפני
:
כבוד השופטת ד' קרתֿֿמאיר

תאריך:
22/06/2008





בעניין
:
עו"ד ברוך חכים – כונס נכסים זמני







המבקש




נ
ג
ד


1.
פנינה שמואל

2.
יורולנד בע"מ
3.
פריימן לבנין בע"מ (בכינוס נכסים זמני)


הנושה המובטחת
החברה

פריימן







החלטה

1.
מהות הבקשה:
הבקשה שבפני
הינה בקשתו של המבקש, אשר מונה ככונס הנכסים הזמני על החברה ופריימן (אשר יכונו להלן יחד "החברות").
כונס הנכסים הזמני (להלן: "הכונס") מונה במסגרת בקשה לאכיפת אגרת חוב אשר הוצאה, לטענתה, לטובת הנושה וקיבלה תוקף של

פסק דין
ביום 6.2.05.
בבקשת האכיפה נאמר כי הנושה היא בעלת שליש מהון המניות המונפק והנפרע של פריימן, ומחזיקה בידה את פסה"ד אשר אישר הסכם פשרה שנחתם, בין היתר, בינה לבין החברה ופריימן.
החברה, יורולנד בע"מ
, היא חברה פרטית אשר התאגדה בשנת 90' והיא חברת בת של פריימן, אשר מחזיקה במחצית מההון המונפק והנפרע של החברה.
המבקשת הגישה את המרצת הפתיחה 735/04 אשר במסגרתה ניתן פסה"ד, בטענה לקיפוח זכויות במשך שנים כבעלת מניות בפריימן.
חלק מהטענות והמעשים אשר היוו גורם לאותו קיפוח היו התקשרויות ופעולות שנעשו באמצעות החברה.
על פי פסה"ד וכבטוחה לקיומו, התחייבו החברה ופריימן לחתום על המחאת זכות בלתי חוזרת וראשונה בדרגה לטובת הנושה, לשם קבלת כספי פיצויים להם זכאית החברה מהמדינה, מנהלת סל"ע, עד לסך של מליון דולר.
הנושה הבהירה כי מדובר בכספי פיצויים עתידיים שהיו אמורים באותה עת להתקבל מהמדינה, בגין החזקת החברה במקרקעין אשר נמצאים במחסום ארז. הנושה טענה כי ביום 13.7.05 נחתם על ידה ולטובתה שעבוד ברשם החברות מכוח פסה"ד.
רישום זה בוצע על ידי הנושה לאחר שהחברות הפרו את ההתחייבות בהתאם להסכם הפשרה.
על פי פסה"ד, משנמנעו החברות לפעול למתן המחאת זכות בלתי חוזרת לטובת הנושה, הפך פסה"ד לאגרת חוב הניתנת לרישום.
הנושה טענה כי היא זכאית עפ"י פסה"ד לקבל את הכספים המוחזקים בידי המדינה מכוח אגרת החוב, ולפעול לביצוע יתר הוראות פסה"ד מבלי להיות תלויה בחברות.
הנושה הוציאה דרישה למנהלת סל"ע להעביר לידה את הכספים מכוח המחאת הזכות. אולם, לדברי המנהלת, אין אפשרות להעביר את הכספים לחשבון שאינו נושא את שם החברה, לאור הוראות חוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005 (להלן: "חוק ההתנתקות").
במסגרת צו המינוי, ניתנה לכונס סמכות לפעול ולחתום בשם החברה על מסמכים לפתיחת חשבון, כדי להשלים את ביצוע המחאת הזכות הבלתי חוזרת אשר ניתנה מכוח פסה"ד ולדאוג להעברת הכספים ממינהלת סלע – מדינת ישראל.
הכונס ציין בדו"ח הזמני, במסגרתו הוגשה הבקשה שבפני
לפסיקת שכ"ט והוצאות, כי פתח חשבון בנק על שם החברה בבנק מזרחי (להלן: "חשבון הבנק").
הכונס אף פנה בדואר רשום למינהלת סלע ופרקליטות מחוז תל-אביב, ודרש להעביר את הכספים המוחזקים בידה והשייכים לחברות לחשבון הבנק.
בעקבות בקשת החברה לעיון מחדש בבקשה למינוי כונס נכסים זמני
, התקיים דיון במעמד הצדדים. הצדדים הסכימו כי יתקיים דיון בתיק העיקרי והמצהירים השונים נחקרו על תצהיריהם.
כונס הנכסים ציין בדו"ח ובבקשה כי הוחלט להשאיר את מינוי כונס הנכסים על כנו.
בהחלטה אשר ניתנה בסופו של הדיון ביום 12.4.07, נקבע כי בהנחה שהתקבלו כספים מאת מינהלת סלע, יועברו 15 מליון ₪ על ידי הכונס הזמני לחשבון החברה, וסכום של 5 מליון ₪ יוותר בקופת הכינוס.
במסגרת הדו"ח פרט כונס הנכסים את ההליכים השונים והרבים אשר התנהלו בין הצדדים.
אין מחלוקת בין הצדדים כי במאי 2007 הופקד בידי כונס הנכסים על ידי מינהלת סלע סכום של כ- 8.3 מליון ₪, בחשבון הבנק אשר נפתח על ידו כחשבון נאמנות.
בשלב מאוחר יותר הועבר לידי הכונס סכום נוסף של כ- 74,000 ₪.
באוקטובר 2007 ניתן

פסק דין
בתיק הפש"ר, בו נקבע כי אין מקום לבקשת הכינוס לשם אכיפת אגרת חוב, שכן אין לראות בהתחייבות הכלולה בהסכם כשעבוד צף. לכן, לא ניתן לראות בה כאגרת חוב עליה חלות הוראות סעיף 194 לפקודת החברות.
עם זאת, נקבע כי צו כינוס הנכסים הזמני יוותר בתוקף למשך 21 יום על מנת לאפשר לנושה המובטחת, גב' פנינה שמואל
(להלן: "הנושה") לפעול בהליך ראוי לשם מימוש זכויותיה.
לאחר שניתן פסק הדין הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר הוגש לבימ"ש ביום 1.11.07 וקיבל תוקף של

פסק דין
.
בימ"ש אישר את ההסכם והקנה לכונס את הסמכויות הנדרשות לשם השלמת הסכם הפשרה, ומינויו של הכונס הוארך בהתאם.
לענין הסכם פשרה זה הוגשו בקשות שונות, כאשר הובהר על ידי בימ"ש כי תיק הפש"ר הגיע לסיומו עם חתימת הסכם הפשרה, וכל טענה שיש לצדדים באשר להסכם אמורה להתברר בערכאה המוסמכת.
כונס הנכסים טען בבקשה הנוכחית כי כאשר התברר לצדדים שהנושה עומדת לקבל את כספה, וכתוצאה מכך קמה לו כבא כוחה הזכות לפרוע את חובה כלפיו בגין שכ"ט ויעוץ משפטי שוטף שנמשך במשך 4 שנים, חברו הצדדים תוך כדי שימוש באמצעי לחץ על הכונס כדי שיפעל עפ"י גחמותיהם.
הכונס טען כי בניה של הנושה התייצבו במשרדו תוך צעקות ואיומים, ובדרישה כי יקיים את הסכם הפשרה למרות שניתנה לגביו הודעת ביטול, וכי לא יחלק לאמם, הנושה, את הכספים המגיעים לה.
עוד נטען כי באותו לילה התייצב בנה של הנושה בליוי בריונים בפתח ביתו הפרטי, תוך כדי איום בהגשת הליך לבימ"ש אם הכונס לא יחזור בו מעמדתו, על פיה יש להעביר לנושה את הכספים המגיעים לה עפ"י הסכם הפשרה. בעקבות כך הוגשה על ידי הכונס תלונה במשטרה.
לדברי הכונס, דרישת הנושה שלא לקבל את כספה אלא לחלוק אותם עם אלו אשר עשקו אותה במשך שנים ונגדם ניהלה הליכים משפטיים, היא דרישה שאינה עולה עם השכל הישר המעלה חשד.
המניעים העומדים מאחרי מסכת האיומים הם חילוקי דעות בענין שכה"ט.
מאחר וביהמ"ש קבע כי על כונס הנכסים לפעול לשם מימוש הסכם הפשרה, אין בכוונתו לפעול בדרך הנוגדת את ההסכם והוראות בימ"ש.
ביום 16.11.07, בעקבות החלטת בימ"ש, ניתנה על ידי הכונס הוראה להעביר את כל כספי המימוש שנותרו בקופת הכינוס, כספים אשר הועברו ממינהלת סלע, לטובת הנושה בהתאם להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד. זאת, למעט סכום של 287,249 ₪ אשר נותרו בקופת הכינוס עד לאחר קביעת שכר טרחתו של הכונס בהחלטת בימ"ש. כלומר, סכום של 4,782,904 ₪ הועברו לטובת הנושה ומוחזקים בחשבון פקדון עבורה.
סך כל הכספים אשר מומשו בתיק הכינוס הוא כ- 8.4 מליון ₪.

הכונס טען כי בעקבות המינוי הזמני הצליחה הנושה, לאחר כשנתיים, לממש כספים אשר הוחזקו על ידי מינהלת סלע וזאת באמצעות כונס הנכסים למרות המחאת הזכות על דרך השעבוד אשר היתה רשומה על שמה.
כונס הנכסים נידרש לביצוע מספר רב של פעולות על מנת לעמוד על זכות הנושה.
לאור הסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים, לרבות הכונס, התאפשר לכונס לפעול למימוש המשכון לטובת הנושה בדרך יעילה. דרך זו מנעה מן הנושה את הצורך לפנות לערכאה נוספת, לשכת ההוצל"פ, לצורך מימוש המשכון, הליך אשר היה בוודאי מגדיל את ההוצאות.
הכונס זכאי לקבל תקבולי מימוש עפ"י תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי הנכסים ומפרקים ותשלום שכרם) תשמ"א – 1981.
עפ"י תקנה 8 זכאי הכונס לשכ"ט בסך 248,700 ₪.
הוצאות הכונס הן בסך של 1,625 ₪.

2.
תגובות המשיבים:
החברה, יורולנד בע"מ
, טענה כי אין כל מקום לפסוק למבקש שכ"ט בתפקידו ככונס נכסים, שכן לא ננקטה על ידו כל פעולה המצדיקה תשלום שכ"ט.
עוד נטען כי הסתבר שהכונס ביצע פעולות שיש בהן חריגה מסמכות אשר גרמו לנזקים, ואין הוא זכאי להנות מהנזקים שנגרמו על ידו.
החברה ציינה כי בנוסף להגשת התגובה הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש כנגד הכונס.
בתגובה פורטו ההליכים שבין הצדדים וחתימתו של הסכם הפשרה.
החברה ציינה כי הכונס העביר לידה סכום של 3.4 מליון ₪, ובקופת הכינוס הצטבר סכום, כולל ריביות, בסך של כ- 5.06 מליון ₪.
עפ"י הסכמות הצדדים להסכם הפשרה, היה על הכונס להעביר סכום של 3.5 מליון ₪ לצורך הסרת שעבודים הרשומים לטובת בנק הפועלים.
תוך סיכול הסכם הפשרה וללא אישור ביהמ"ש, העביר כונס הנכסים סכום של 4.720 מליון ₪ לחשבון על שמו בבנק מזרחי, וסכום נוסף בסך של 61,027 ₪ מספר ימים לאחר מכן.
לאחר דיון שהתקיים בבימ"ש, בעקבות בקשות שונות שהוגשו בגין העברת כספים זו, נקבע ע"י בימ"ש כי הכספים יועברו באופן מלא עפ"י הוראות סעיף 4 להסכם הפשרה. זאת למעט הסכום אשר נשמר כדי להבטיח את שכר טרחתו ככונס נכסים.
החברה הבהירה כי הוסכם על הצדדים במסגרת הסכם הפשרה כי סך של
285,000 ₪ יוחזק בידי כונס הנכסים להבטחת שכר טרחתו ככל שיפסק לטובתו.
רק לאחר אותו דיון העביר הכונס מחשבונו סכום של 4.036 מליון ₪, כך שבפועל נותר בידו סך של כ- 745,000 ₪. זאת ללא אישור בימ"ש ובניגוד להוראה המפורשת המורה לכונס להשאיר בידו סך של 285,000 ₪ בלבד.
ניתן צו ע"י בימ"ש המורה להעביר לנושה סכום של 745,000 ₪, ולהעביר סכום של 433,000 ₪ לידי החברה.
משלא קוימה החלטה זו, הוגשו בקשות נוספות והתקיים דיון בפני
בימ"ש ביום 20.12.07. בימ"ש הבהיר כי נקבע באופן חד משמעי כי הסכום של 5 מליון ₪ אשר הוחזק בנאמנות ע"י כונס הנכסים להיות מועבר עפ"י ההסכם, מלבד סכום של 285,000 ₪ (אשר היה במקור 350,000 ₪) שנועד כאמור לתשלום שכ"ט הכונס במסגרת תיק הפש"ר ולא במסגרת אחרת ביחסים בינו לבין לקוחתו - הנושה.
למרות זאת נמנע הכונס מלהעביר את הסכומים לחברה ולנושה.
זמן קצר לאחר מכן, הואיל הכונס להעביר את הסכום של 463,000 ₪ לחברה, תוך שהוא ממשיך לעכב בידו סך של 745,000 ₪ אשר היו מיועדים לנושה שהיתה מרשתו בעבר.
כאמור, הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בימ"ש לאחר שהכונס טען כי פעל בהתאם להוראות בימ"ש.
משדחה בימ"ש את התביעה העיקרית, ברור גם כי מינוי המבקש ככונס היה בלתי ראוי שכן ההליך שננקט על ידו נמצא שגוי משפטית. לכן, אין המבקש חוסה תחת הגדרת תפקיד במסגרת התקנות ויש לדחות את בקשתו לפסיקת שכ"ט.
מינויו של המבקש ככונס הוגבל לשם מימוש אגרת החוב, וביצוע תפקידו דרש בסה"כ משלוח הודעה למינהלת סלע אשר פעלה לפי צו בימ"ש.
בתקופה שחלפה ממינוי הכונס ככונס זמני ועד למתן פסה"ד פעל המבקש על דעת עצמו תוך חריגה מסמכות.
הסכומים אשר הועברו עמדו לטובת החברה אצל מינהלת סלע עוד טרם פעילותו של המבקש, ולכן לא חלות הוראות תקנה 8 לתקנות.
לאור התנהלות המבקש, אותה הגדירה החברה כשערוריה, אין מקום לפסוק לו שכ"ט.

תגובה נוספת הוגשה מטעם פריימן הנושה ובעלי מניות של פריימן (להלן: "המשיבים").
משיבים אלה הצטרפו לתגובת החברה.
כמו כן הודגש על ידם, כי המבקש "חילט" סכום של 745,000 ₪ בניגוד להחלטות בימ"ש, תוך העדפת אינטרס אישי ובגין זאת הוגשה כנגדו כאמור בקשה לביזיון אשר נדונה כבר בפני
בימ"ש.
המשיבים טענו כי למרות הפירוט הרב המצוי בבקשה לענין שכ"ט, אין כל זכר לעובדה כי הבקשה לאכיפת אגרת החוב, בעטיה מונה המבקש ככונס נכסים, נדחתה כאשר אותו מהלך כושל מהווה את הבסיס והעילה לבקשתו לשכ"ט.
לא מדובר במימוש כלשהו והכספים אשר הועברו למבקש הם כספים אשר עמדו לזכות החברות עוד טרם תחילת פעולתו של המבקש. לכן, העברתם לקופת הכינוס אינה מהווה מימוש.
לתגובה זו צורף גם מכתב אישי של בנה של הנושה, אשר אינני רואה צורך להתייחס אליו במסגרת בקשה זו.
בהמשך לתגובה השלימו המשיבים את תגובתם, תוך התייחסות לתצהיר מיום 10.2.08 - אשר ניתן על ידי המבקש בתמיכה למתן צו עיקול זמני כנגד הנושה במסגרת תיק אזרחי 15599/08.
מתצהיר זה עולה, לדברי המשיבים, הודאה ברורה בדבר זכותו המוגבלת של המבקש לשכ"ט מוסכם של 240,000 ₪ בלבד.
המשיבים שבו וציינו כי המבקש חילט סכום של 745,000 ₪ כתשלום על חשבון שכר טרחתו אשר מגיע לו לטענתו מהנושה, ואף הגיש תביעה בענין זה בסכום של כ- 2.1 מליון ₪.
במסגרת הליכים מקדמיים באותה תביעה, ולצורך קבלת עיקול זמני על נכסי הנושה, פרט המבקש את העובדות המקימות לו עילה לקבלת עיקול זמני. נאמר על ידו כאמור כי סכום של 240,000 ₪ יהווה תשלום שכ"ט מלא אם יחתם הסכם פשרה בין הצדדים.
מכאן עולה כי אין המבקש זכאי לשכ"ט נוסף.
3.
תשובת כונס הנכסים:
הכונס הגיב לתגובת החברה והדגיש את העובדה כי לתגובה זו לא צורף תצהיר אשר תומך בטענות העובדתיות.
הכונס טען כי החברה מתעלמת מהעובדה שעפ"י ההסכם אשר קיבל תוקף של פס"ד, נתנה החברה את הסכמתה לכך כי יוארך מינויו של כונס הנכסים ויוענקו לו הסמכויות לפעול בהתאם להסכם.
באותו הסכם אף נקבע כי כונס הנכסים יהיה זכאי לפסיקת שכ"ט בהתאם לתקנות, והחברה אף הסכימה כי יוותר סך של 350,000 ₪ לשם הבטחת שכ"ט.
ביהמ"ש אף קבע כי ניתן יהיה להגיש בקשה לשכ"ט במסגרת תיק הפש"ר.
בימ"ש נתן לכונס הנכסים סמכויות לפעול לפי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, והחברה מנועה מלהעלות טענה כי כונס הנכסים אינו בעל תפקיד כדין.
המבקש שימש לאורך כל הדרך ככונס נכסים.
העובדה כי הבקשה לכינוס נכסים נדחתה אינה שוללת את זכות כונס הנכסים לשכרו.
יתרה מזאת, הכונס ציין כי הבקשה לא נדחתה מבחינה מהותית שכן ביהמ"ש קבע כי לזכות הנושה עומדת המחאת זכות על דרך שעבוד, אם כי מימוש הזכות הכלולה בהמחאה אמורה להתבצע על פי הוראות חוק המשכון ולא באמצעות בימ"ש של פש"ר, שכן אין אגרת חוב אותה ניתן לאכוף.
בימ"ש אף הותיר את מינוי כונס הנכסים בתוקף על מנת לאפשר לנושה למצות את הליכי המימוש במסגרת ההוצל"פ.
הכונס ביקש שכ"ט עפ"י החלופה המעניקה לו את השכר הנמוך ביותר.
בבקשתו התבסס המבקש על תקנה 8, שכן במסגרת תפקידו מימש כספים לא רק לנושה אלא גם עבור החברה וגם לחברה בשם אולגה דהאן.
אין מקום לטענת החברה כי לא בוצע הליך של מימוש, שכן רק לאחר שאושר מינוי כונס הנכסים ניתן היה לקבל כספים ממינהלת סלע לטובת הנושה. כך גם נסללה דרכה של החברה לקבל כספים מעבר לזכות הנושה מכוח השעבוד שניתן לה. זאת שעה שעד אז, במשך שנה וחצי, לא הועבר כל תשלום לטובת החברה.
אין ספק כי הכספים שמומשו לטובת הנושה הינם כספים המזכים את הכונס בשכר טרחתו, שכן נדרש הליך משפטי על מנת לממשם וכספים אלה אף חולקו בהתאם להסכם הפשרה.
מרבית שכה"ט נפסק מתוך כספי החלוקה בהסדר הפשרה ואינם שייכים לחברה ולא באים על חשבונה.
הכונס ציין כי המשיבים הגישו בקשות רבות איתן נאלץ להתמודד, ואף הגישו בקשה לביזיון כנגדו.
בתגובה לתגובת המשיבים נאמר ע"י הכונס כי רק לנושה, לחברה ולפריימן ניתנה זכות תגובה לבקשה ואין כל מקום לתגובה שהוגשה על ידם.

4.
החלטה:
פרטתי את טענות הצדדים לעיל כפי שהועלו על ידם.
עם זאת, יש להבהיר כבר בתחילה כי לענין בקשתו הנוכחית של הכונס לפסיקת שכ"ט בגין תפקידו ככונס נכסים זמני
בתיק הפש"ר, אין כל מקום להידרש לטענות הצדדים בענין חריגות נטענות מתפקידו של כונס הנכסים, או לענין "חילוט" אותו סכום של 750,000 ₪ - לגביו טען הכונס כי סכום זה מגיע לו בגין שכ"ט ויעוץ משפטי אשר נתן לנושה במהלך 4 שנים אשר קדמו לקבלת הכספים.
בענין זה הוגשה כאמור בקשה לביזיון, התקיים דיון והחלטה בענין זה תינתן בנפרד.

מקובלת עלי טענת כונס הנכסים כי העובדה שהתביעה העיקרית בתיק הפש"ר נדחתה, אין בה כדי למנוע מלפסוק לו את שכר טרחתו בגין התקופה בה מונה ופעל ככונס הנכסים מכוח החלטה של בימ"ש.
מקובלת עלי גם טענת הכונס, כי העובדה שהתביעה נדחתה לא היה בה כדי לפגוע בדרך כלשהי בזכותה המהותית של הנושה עבורה פעל, לקבלת הכספים מאת מינהלת סלע באמצעות המחאת החוב.
אין גם ספק כי רק פעולתו של הכונס בשם מרשתו, גם אם בסופו של דבר הסתבר כי הדרך המשפטית שננקטה לא היתה הדרך הנכונה למימוש ההמחאה על דרך השעבוד, גרמה בסופו של דבר להעברת הכספים מימנהלת סלע - בדרך שתאפשר את חלוקתם וכי קודם לפעולה זו לא הועברו הכספים לחברות או לנושה.
מכאן עולה כי הטענה שהכספים עמדו לזכות החברות עוד לפני הכינוס, אינה אלא טענה בעלמא שכן בפועל רק הכינוס גרם להעברתם.
לכן, יש בהחלט להתייחס לכספים אלה כאל כספי מימוש במהותם, גם אם הזכות המשפטית לקבלתם כבר היתה קיימת קודם לכן.
יתרה מזאת, זכותו של הכונס לפסיקת שכ"ט במסגרת תיק הפש"ר נשמרה באופן מפורש בהסכם הפשרה שבין הצדדים, אשר נחתם ביום 31.10.07 וקיבל אישור על ידי בימ"ש זה.
המשיבים באותו הסכם הכירו בזכות הנושה, אשר בשמה פעל הכונס, למימוש כספים בסך של 5 מליון ₪ המוחזקים בנאמנות אצל הכונס, מכוח פס"ד אשר ניתן ביום 6.2.05 במסגרת ה"פ 735/04.
הצדדים ציינו בהסכם כי ברצונם לסיים את המחלוקות ביניהם כדי לחסוך בהוצאות והליכים משפטיים מיותרים, וכי לצורך זאת יובא ההסכם ע"י הכונס לאישור בימ"ש בתיק הפש"ר.
הצדדים הסכימו על דרך חלוקת הכספים.
בסעיף 4.ה הוסכם כי סך של 350,000 ₪ יוותר בקופת הכינוס, עד לקבלת החלטה בבקשת הכונס לפסיקת שכ"ט והוצאות, לשם הבטחת תשלום שכ"ט והוצאות כינוס הנכסים בכפוף להוראת סעיף 17.
בסעיף 17 נקבע כי הצדדים יגישו בקשה למתן הוראות בהסכמה, לפיה תוארך תקופת מינויו של כונס הנכסים הזמני.

מכל האמור לעיל, עולה כי יש לפסוק את שכרו של הכונס בגין פעולותיו ככונס נכסים, אשר הביאו בסופו של דבר לכך שכספים הועברו לקופת הכינוס ואף חולקו בפועל.
אני מקבלת את בקשת הכונס לפסיקת שכ"ט בסך 248,700 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת הבקשה ועד ליום התשלום בפועל, וכן לתשלום הוצאות בסך 1,625 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת הבקשה ועד ליום התשלום בפועל.

כל יתר טענות הצדדים באשר לפעולות הכונס, שכה"ט המגיע לו מחוץ לתיק הפש"ר ומשמעות אותה אמירה בתצהיר אשר תמך בעיקול לענין שכה"ט - תתבררנה בנפרד במסגרת הליך הביזיון ובמסגרת התביעה אותה הגיש המבקש בגין שכה"ט המגיע לו מאת הנושה בגין יעוץ משפטי שוטף.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום, י"ב בסיון, תשס"ח (15 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.



ד. קרת-מאיר, שופטת








פשר בית משפט מחוזי 1253/07 עו"ד ברוך חכים כונס נכסים זמני נ' פנינה שמואל, יורולנד בע"מ, פריימן לבנין בע"מ (בכינוס נכסים זמני) (פורסם ב-ֽ 15/06/2008)