פסקי דין על גולדה (קולין) כהן | פסקי דין על אלון כהן | פסקי דין על אבנר לוי קבלנות ויזמות | פסקי דין על י.ש. כהן את לוי יזום והשקעות | פסקי דין על א.א. גמיש חברה לבנין ופיתוח |

3443/02 א     16/06/2008




א 3443/02 גולדה (קולין) כהן, אלון כהן נ' אבנר לוי קבלנות ויזמות בע"מ, י.ש. כהן את לוי יזום והשקעות בע"מ, א.א. גמיש חברה לבנין ופיתוח בע"מ




בעניין:


בתי המשפט
1


בית משפט השלום ירושלים
א
003443/02


לפני:
כב' השופט ר' כרמל
סגן-נשיא


22/06/2008




התובעים

1. גולדה (קולין) כהן

2. אלון כהן
בעניין:



שניהם ע"י ב"כ עוה"ד י' אמסטר



נ ג ד




1. אבנר לוי קבלנות ויזמות בע"מ
ח.פ. 51-234224-7
2. י.ש. כהן את לוי יזום והשקעות בע"מ

ח.פ. 51-2222019
3. א.א. גמיש חברה לבנין ופיתוח בע"מ


הנתבעות

הנתבעות 1 – 2
ע"י ב"כ עו"ד י' גבל


פסק דין

1.
התובעים רכשו מאת הנתבעות 1-2, ביום 15/7/97, דירת מגורים בפרוייקט בנייה שברכס חלילים במבשרת ירושלים. הנתבעות 1 – 2 עסקו בזמנים הרלבנטים ביזמות בניה וקבלנות בניין, והן התקשרו בהסכם עם הנתבעת 3, אשר עסקה בבניית דירות מגורים, הסכם לפיו התחייבה הנתבעת 3 לבצע את עבודות הבנייה בפרוייקט. לטענת התובעים, הם עמדו בכל התחייבויותיהם כלפי הנתבעות 1 - 2 (להלן: "
הנתבעות
") ושילמו את מלוא התמורה. התובענה הוגשה בשל ליקויים ופגמים שהתגלו בדירה, חלקם אף התגלו עובר לקבלת החזקה, בגין ירידת ערך הדירה עקב פגמים וליקויים, בגין איחור במסירת החזקה לתקופה של אחד עשר חודשים, בגין עוגמת נפש, זיכוי בגין אביזרים שלא הותקנו והוצאות בגין חימום מים עקב ליקויים בדוד השמש. סך הפיצוי הנדרש עמד בכתב התביעה על 433,000 ₪ (בסיכומיהם, העמידו התובעים את דרישתם על סך 546,039 ₪).

2.
הנתבעות 1- 2 (להלן: "
הנתבעות
") הכחישו את טענות התובעים וטענו, בין היתר, כי הנתבעת מס' 3 (להלן:
"הנתבעת
"), נטלה על עצמה התחייבות ישירה כלפי התובעים כצד להסכם הרכישה, לרבות בנוגע עם איכות הבניה ומועדים, ולרבות בגין שינויים שהתבקשו על ידי התובעים. עוד טענו הנתבעות כי התובעים בצעו עבודות בנייה עובר לקבלת החזקה בדירה ולאחר מכן, תוך פגיעה במעטפת החיצונית של הדירה, תוך פלישה לשטחים שלא נמכרו לתובעים ותוך פגיעה במערכות ותשתיות של הדירה.
יצויין כי אין מחלוקת שהתובעים צירפו לשטח דירתם חלל
בשטח של כ – 60 מ"ר אשר לא היווה חלק משטח הדירה המקורי על פי חוזה המכר. לעניין אחרון זה העלו הנתבעות טענת קיזוז.

3.
בית המשפט מינה מומחה אשר היה אמור לבדוק את הדירה ולפרט את הליקויים, הפגמים ואי ההתאמות אותם ימצא, ככל שיימצא, לרבות עלותם הכספית לנתבעות, ולתובעים אשר יתקשרו עם קבלן מזדמן. המומחה, המהנדס אורן ורשבסקי, בדק את הדירה והמציא חוות דעת בהן פירט את הליקויים והפגמים אותם מצא ואת עלות תיקונם.

4.
יצויין, כהערה כללית, כי הצדדים, בסיכומיהם, התייחסו כאל עובדה, לא פעם, לטענות שלא הוכחו ושלא באו להן ראיות.

5.
במהלך ההתדיינות, הגיעו התובעים והנתבעת 3 להסדר פשרה חלקי, לפיו הנתבעת 3 התחייבה לתקן בעצמה ועל חשבונה את ליקויי הרטיבות הקיימים בדירה כמפורט בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. הוסכם כי עם תום תיקון ליקויי הרטיבות תהא הנתבעת 3 אחראית כלפי התובעים באשר לליקויים שתוקנו על ידה. בנוסף, הוסכם כי בכפוף למילוי התחייבויות אלה של הנתבעת 3, התובענה כנגד נתבעת זו תדחה. ביום 11/9/05 ניתן להסדר זה תוקף של

פסק דין
על ידי המותב אשר דן בתובענה (כב' השופטת מ' אגמון-גונן).

6.
ביום 14/9/06 הודיעו הצדדים (התובעים והנתבעות 1 – 2) כי תיקוני הרטיבות אותם היה על הנתבעת 3 לבצע, לא יצאו אל הפועל, והוסכם כי הנתבעות 1 ו – 2 מקבלות עליהן את פיצוי התובעים בגין עלויות התיקון של הליקויים המפורטים בחוות הדעת של המומחה. יחד עם זאת, כפי שהצהירו הנתבעות,
"אין בכוונתן לבצע את התיקונים. המחלוקת הנה האם הסכומים אותם קבע המומחה הנם נמוכים מהמחירים הנדרשים בשוק, כפי שטוענים התובעים, לפיכך, מוסכם כי הנתבעות 1 ו – 2
ישאו בהוצאות התיקונים כפי שיקבע בית המשפט בהסתמך על חוות הדעת של המומחה ועל חקירה שתבוא בעקבותיה באשר לעלויות אותן קבע. בנוסף,
יגישו התובעים תצהיר עדות ראשית לגבי יתרת נזקיהם".

תצהיר עדותו של התובע
7.
לעניין האיחור במסירה, מפנה התובע להוראת סעיף 3 א' להסכם לפיו התחייבו הנתבעות למסור את החזקה בדירה עד ליום 15/7/99 (בתוך 24 חודשים מיום חתימת ההסכם), אולם בפועל, כך נאמר, נמסרה החזקה בדירה בסמוך לסוף חודש מאי 2000, דהיינו איחור של כ – 10 חודשים (אף שהתובעים טוענים, גם בסיכומיהם, כי מדובר באחד-עשר חודשים). בסעיף 7 ד' להסכם נקבע כי התובעים זכאים לדמי שכירות, בעבור תקופת האיחור, "
בהתאם למחירי השכירות של דירה דומה במבשרת
". התובעים תבעו, בגין פריט זה, פיצוי בהתאם לדמי שכירות אשר
שולמו על ידם בפועל עבור הדירה בה התגוררו בגבעת משואה: 700 דולר
עבור 5 חודשים ו – 800 דולר עבור 6 חודשים (ובסה"כ 8,300 דולר). בנוסף,
נטען כי שני ילדי התובעים נרשמו למוסדות חינוך במבשרת והיה צורך להסיעם במשך 6 ימים בשבוע לתקופת 9 חודשים (15 ק"מ
x
4 בכל יום), הוצאה שהוערכה בסך של 50,000 ₪.
בנוגע עם ליקויי הבניה, הפנה התובע לחוות הדעת של
המומחה מטעמו, המהנדס י' ברגמן ולחוות דעת השמאית ד' בדיחי, זאת לצורך ההוצאות ששולמו למומחים אלה בגין חוות הדעת (4,000 ₪ למהנדס ברגמן ו – 1,000 דולר לגב' בדיחי) (הקבלות ד' 1 – 4).

8.
התובע, בתצהירו, אינו חולק ממשית על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט אלא אך על הערכותיו הכספיות. לצורך כך, צירף התובע הצעות מחיר משני קבלנים, האחד, מר
אהוד קהתי
שעלות ביצוע התיקונם לפי הצעתו עומדת על 108,800 ₪ והשניה, מטעם רעיונות ניהול פרוייקטים בע"מ, עלות העומדת ע"ס 75,600 ₪ (הצעה שלא כללה בידוד טרמי בחניון) (הסכומים ללא מע"מ) (העתק ההצעות – נספחים ה' – ו'). לדברי התובע, הליקויים המהותיים הנם ליקויי הרטיבות שעיקרה בתקרת המטבח, קירות הסלון הגובלים בגינה וקירות המטבח הגובלים בגינה.

9.
עוד פירט התובע זיכויים להם הוא זכאי: 10,000 ₪ בגין שיש למטבח, הוצאה של 6,300 ₪ לחימום לתקופת 9 חודשים במהלכם מערכת החימום לא פעלה, ועלות של 8,920 ₪ להתאמת מערכת החשמל למערכת תלת פאזית לאחר שהוברר כי הותקנו שרוולי חשמל לא תקניים. תצהיר דומה נמסר גם מפי התובעת 2. בנוסף, הוגש תצהירו של מר א' אברג'יל, קבלן בניין העוסק בשיפוצים (מנהל חב' רעיונות ניהול פרוייקטים בע"מ), שערך את הצעת המחיר אליה התייחס התובע, ואף נחקר בקשר לכך.

10.

חקירת התובע:

בחקירתו הבהיר התובע כי כל עבודות האינסטלציה של התוספת לדירה בוצעו על ידי הנתבעת 3, כמו גם ביצוע כל עבודות ההכנה של צנרת המים והחשמל. התובע אישר כי התכוון לבצע עבודות בדירה לאחר קבלת החזקה, שעיקרן ריצוף חלל צמוד בשטח של כ – 60 מ"ר ולהכינו למגורים, כולל עבודות טיח, חלוקה פנימית, ובניית שירותים. בדירה עצמה ביצעו התובעים שינויים, לאחר קבלת החזקה, כלהלן: העתקת דלת הכניסה למקום אחר (במרחק של כ – 2 מ'), ונעשו, לפני קבלת החזקה, שינויים במיקום הקירות ובריצוף, כל זאת בהתאם להסכם שינויים שנערך עם הנתבעת 3 בלא מעורבות הנתבעות, ולטענתו שולם בגין כך לנתבעת 3 ישירות. העבודות בחלל בוצעו לאחר קבלת החזקה ובלא היתר.
התובע אישר, שגם לפי שיטתו, היה עליו להסיע את ילדיו לאחר קבלת החזקה במשך חודשיים לאור השינויים שביצע.

11.
המומחה, המהנדס א' ורשבסקי, נחקר מספר פעמים בנוגע עם חוות דעתו: בפעם הראשונה, נחקר המומחה ביום 14/10/04 בדיון שהתקיים לפני כב' השופטת אגמון, בעיקר בנוגע עם הערכת העלויות. בעקבות אותה חקירה, ועל פי החלטת בית המשפט, נקבע כי המומחה יבדוק האם קיים בידוד תרמי בדירה וקיומם של בלוקים מסוג איטונג, ויתייחס להצעות המחיר שיועברו אליו מטעם התובעים. בעקבות זאת, נחקר המהנדס ורשבסקי פעם נוספת, ביום 9/3/05, ולדבריו, נציג הנתבעת 3 אישר כי לא קיים בידוד תרמי מתחת לרצפות ולדבריו של המומחה, בבלוקי איטונג אין די, מקום שלא קיים בידוד כאמור. באשר להצעות המחיר שהועברו אליו מטעם התובעים אמר:
"אבל בגדול, שאני רואה את המחירים, אלה מחירים מופרזים".



חקירת המומחה א' ורשבסקי מיום 28/3/07:
12.
גם בחקירתו זו טען המומחה,
המהנדס א' ורשבסקי, כי הצעות המחיר שהועברו אליו מאת התובעים גבוהות מדי, ובנוסף, כי העלויות אותן ציין בחוות דעתו הן עלות לקבלן ואילו לדיירים העלות גבוהה יותר, בשיעור שפירט (בנוגע לכמה פריטים הוא מציין שמדובר בעלות
בדיקה
בלבד ולא בעלויות
לתיקון
). בתום החקירה התבקש המומחה להמציא נתונים לגבי הפריטים לגביהם ציין עלויות בדיקה בלבד ו
"כמה כסף צריכות הנתבעות לתת כדי שלא יהיו הליקויים בדירה".
באופן כללי, דבק המומחה בעלויות אותן פירט בחוות דעתו.

ראיות הנתבעות
13.
מטעם הנתבעות העיד מנהל הנתבעות 1 - 2, מר ישראל לוי. מר לוי הפנה לכך שעל פי הוראות הסכם המכר, התובעים רשאים להזמין שינויים לביצוע העבודות, ישירות מהנתבעת 3, תוך הסכמה עימה בדבר העלויות (נספח א' לתצהיר – הסכם השינויים עם נתבעת 3). מר לוי הפנה לכך שעל פי הסכם המכר, עומדת לנתבעות הזכות למסור את הדירה באיחור בן 90 יום ועובדה זו הייתה ידועה לתובעים, ולכך השלכה על הפיצויים אותם הם תובעים. מר לוי פירט את התשלומים אותם שילמו התובעים באיחור (סעיף 10 לתצהירו), וציין כי התובעים שילמו ריבית בגין כך. טופס 4 ניתן, לדבריו, ביום 6/3/00 וניתן היה כבר אז, ואפילו קודם, למסור את החזקה בדירה, אולם התובעים סירבו לשלם יתרה בסך 71,559 ₪ (סכום שכלל ריבית
פיגורים), וכן היו התובעים חייבים כספים לנתבעת 3 בגין ביצוע שינויים. עוד נטען כי העיכוב בקבלת טופס 4 נגרם עקב הגבהת מפלס הגינה על ידי התובעים ב – 15 ס"מ, עובדה שגרמה לכך שהמעקה "הונמך" ולא עמד בתקן (עובדה שהוכחשה על ידי התובעים). עוד פירט כי התובעים היו יכולים לקבל חזקה ללא טופס 4 (ר' המכתב נספח ח' לתצהירו בקשר לכך). מר לוי מאשר שהחזקה נמסרה ביום 11/5/00 מבלי ששולם הסך האחרון הנ"ל, כאשר הוסכם על קיזוז בסך 2,000 דולר בגין איחור במסירה (לתקופת חודשיים וחצי) שהם דמי השכירות הראויים באיזור. עוד טען כי איחור בתשלומים מקים זכות לאיחור במסירת החזקה. לטענת מר לוי, לאור השינויים המקיפים אותם ביצעו התובעים בדירה – אין קשר בין תיאור הדירה שעל פי ההסכם לאשר נבנה בפועל (למעט המעטפת) ולכך נודעת השפעה על המערכות. עוד נטען כי סיפוח השטח של 63 מ"ר מזכה את הנתבעות בסך של 189,000 דולר (לפי 3,000 דולר למ"ר), זאת לאור הוראת סעיפים 17 ב', 17 ה'(1) ו – 17(ח') להסכם,
לפיהן כל חלק במגרש שלא הוצמד לדירה ואינו רכוש משותף והצמדתו לדירה פלונית אסורה כדין, נותר בבעלות הנתבעות. לעניין הריצוף נטען כי הריצוף הוחלף במלואו ועל כן הוסרה מהנתבעת 3 כל אחריות בגין כך, זאת לאור המוסכם בנספח ט' לתצהירו. לעניין הבידוד הטרמי – נטען כי רצפת הדירה בנויה מבלוקי איטונג, על פי התקן (למעט בשטח החלל, שם אין חובה כזו). כן באו טענות בנוגע עם הצעות המחיר של התיקונים מטעם התובעים ונטען כי הן מופרזות.

14.
בחקירתו, אישר מר לוי כי אינו יודע ממקור ראשון את פרטי ההתקשרות בין התובעים ולבין הנתבעת 3. עוד אישר כי למרות קיום החוב, לשיטתו, אישר לתובעים לקבל את החזקה בדירה. באשר לחלל, הוסיף כי לאחר מסירת החזקה בפרוייקט, התקבלו היתרים לבנות בחללים (לאחר תשלום היטל השבחה) ואז נמכרו שטחים אלה לדיירים שונים, והתובעים סיכלו אפשרות זו בנוגע לחלל אותו סיפחו לדירתם.



דיון ומסקנות
15.
באשר לליקויים בדירה, אין למעשה, וכפי שצויין לעיל, מחלוקת על כך שמחובת הנתבעות לתקן את הליקויים אותם מנה המומחה מטעם בית המשפט והמחלוקת, כפי שהצהיר בא כוחן, הנה
"האם הסכומים אותם קבע המומחה נמוכים מהמחירים הנדרשים בשוק... לפיכך, מוסכם כי הנתבעות 1 ו – 2 ישאו בהוצאות התיקונים כפי שיקבע בית המשפט בהסתמך על חוות הדעת של המומחה ועל חקירה שתבוא בעקבותיה באשר לעלויות אותן קבע".
בהמשך לחקירת המומחה מיום 28/3/07, ולהשלמה אותה היה על המומחה לערוך בנוגע עם פריטים לגביהם קבע עלות בדיקה בלבד
"ולתת מחיר כמה כסף צריכות הנתבעות לתת כדי שלא יהיו ליקויים בדירה",
השלים המומחה את חוות דעתו (בהודעתו מיום 7/10/07), וקבע עלויות נוספות להוצאה בגין עקירת מלוא המרצפות במרפסת הדירה, תיקון איטום האדנית, תיקון צינור הניקוז והחלפת צנרת הפקס (שעור ההוצאות הוערך על ידו עבור הקבלן). בנקודה זו יש לציין כי מהמסמך נ/2, העוסק בהסרת האחריות בנוגע לריצוף מעל כתפי הנתבעת 3, לאחר שהתובעים ביקשו לאפשר להם אספקת ריצוף "שלא באמצעות הקבלן", לא עולה כי
הנתבעת 3 (או הנתבעות 1 – 2 לאור קבלת האחריות על ידן), פטורה באופן מוחלט מנזקים הנגרמים בעקבות ביצוע עבודות הריצוף.
כאמור באותו מסמך, הסרת האחריות מתרכזת בטענות העלולות לצמוח מטיבו או איכותו של אותו ריצוף שהוזמן באופן עצמאי על ידי התובעים (ר' סעיף 1 למסמך
נ/2), ולא כתוצאה מליקויים אחרים שאינם טמונים בטיבו או סוגו של הריצוף. בנוסף, טענת התובעים בדבר קיום בפועל של רטיבויות שונות, כפי שפורט על ידם (בעיקר בתקרת המטבח ובשטח הגובל באדנית ומעל הפנלים), לא נסתרה, ולמעשה המומחה מאשר קיומה של רטיבות בנקודות אלה (ר' פרק ג' עמ' 6 לחוות דעתו הראשונה מיום 2/3/03), והשאלה היא שאלת עלות התיקונים. כאמור, המומחה המציא חוות דעת נוספת, ביום 16/12/03, ומפורטים בה ליקויים נוספים ונקבעה עלות תיקנם. בנקודה זו מקובלת עליי טענת התובעים לפיה העלויות אותן נקב המומחה הנן על דרך הצמצום. למשל, בחוות דעתו השניה, מוצא המומחה כי קיימים הפרשים בריצוף השיש בדירה (סעיף 2.2) ועל כן
"יש להחליף כ – 5 מרצפות".


העלות אותה קבע המומחה בגין כך הנה בסך 250 ₪. גם אם נאמר כי עלות החלפת 5 מרצפות (כולל עלות רכישתן של מרצפות חדשות), מגיע לסכום זה, אישר המומחה בחקירתו כי הצעתו אינה מתייחסת למצב בו לא ניתן למצוא מרצפות זהות והוא אישר בעצם כי יש צורך, בסיטואציה כזו (שעה שנחקר בנוגע עם ריצוף המרפסת) להחליף את מלוא הריצוף (ר' עמ' 17 לפרו' מיום 28/3/07). יחד עם זאת,
להערכות 'צנומות' אלה בא תיקון בהערכותיו של המומחה בהודעותו המשלימה, הודעה מיום 7/10/07.

16.
שיקלול האמור לעיל מוביל
למסקנה
הבאה: בחוות דעתו הראשונה, מפרט המומחה צורך בביצוע עבודות רחבות היקף, בעיקר בסעיפים 10 ו – 11 כאשר העיקר מתרכז בביצוע עבודות רחבות היקף בגינת מרפסת השכן המתגורר מעל דירת התובעים על מנת לפתור את בעיות הרטיבות בדירת התובעים. העבודות כוללות יציקת חייץ בטחון, פירוק שורת אבן ראשונה לכל אורך קיר האבן, איטום בשתי שכבות ביריעות ביטומניות, ביצוע הצפה, שיפור הבידוד הטרמי, ביצוע מחודש של הריצוף, וסיוד פנים בדירת התובעים. על כן, הנתבעות 1- 2 ישאו בכל העלויות שנקבעו על ידי המומחה א' ורשבסקי בשתי חוות הדעת שמטעמו, וכן, ובנוסף, בעלויות המפורטות בתוספת אותה ערך מיום 5/10/07, כל זאת בצירוף הפרשי עלות לתובעים בשעור 30%, בצירוף 15% בגין פיקוח הנדסי, בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי צמדה וריבית מהמועד המהווה בסיס בכל חוות דעת ועד התשלום המלא בפועל. לעניין תיקון האדנית, יבוצע התשלום לפי הודעת המומחה מיום 5/10/07. למען הסר ספק, הנתבעות 1 – 2 ישאו
בכל
העלויות המפורטות בהודעת המומחה הנ"ל, שכן, כאמור, קיום הליקויים אליהם מתייחסת הודעה זו הוכחה בעדות התובע שהייתה מקובלת עלי, כמו גם מחוות הדעת של המומחה עצמו. כאמור, גם לסכומים הנקובים באותה הודעה, יוספו התוספות הנזכרות בחוות דעת המומחה: 30% בגין עלות לתובעים, 15% בגין פיקוח, מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 5/10/07 ועד התשלום המלא בפועל.


ירידת ערך
17.
לעניין זה העידה השמאית הגב' ג' בדיחי והומצאה חוות דעת מטעמה. כפי שעולה מעדותה של הגב' בדיחי ומחוות דעתה, בפירוט הליקויים המופיעים בחוות דעתה נבנתה השמאית על חוות הדעת של המהנדס י' ברגמן שמטעם התובעים, ומבלי לחלץ את כל הקשור בתוספת הבניה בחלל. הערכת המומחית נגועה בליקוי מהותי שכן היא נבנית על ליקויים הניתנים לתיקון כאשר, לדבריה, "
ומשתוקנו, השפעת קיומם בעבר על הנכס שולית
" (סעיף 1 בפרק חלוקת הליקוים, בעמ' 16 לחוות הדעת), ועל
"ליקויים שאין בטחון בהצלחת התיקון שעשויים להשפיע על שווי הנכס".

לליקויים מסוג זה אין בסיס בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ואין כל ראיה אחרת לקיום ליקויים ממין זה, ואם כן, למידת
"הבטחון"
בהצלחת תיקונם, כלומר, שאלת הסבירות. הסוג השלישי אותו פירטה המשיבה מתייחס לליקויים
"שלא ניתן להעריך את השפעת קיומם של שווי הנכס...".
באשר לגורם השני (ליקויים
העשויים
להשפיע על השווי) מכוונת השמאית בעיקר לרטיבות (ר' עמ' 17 לחוות דעתה), אלא, וכאמור, אין כל ראיה ובסיס לטענתה
"שלא ניתן להבטיח תיקון מושלם ואי חזרת הליקויים על עצמם"
(שם). מדובר בהשערה או בהערכה מוקדמת, שכאמור, אין לה תימוכין בהערכות המומחה מטעם בית המשפט. באשר לליקויים מהסוג השלישי,
מכוונת המומחית לסדקים בקירות תומכים, ולאלה אין ראיות
ממשיות, הן למהותם והן למניעת תיקונם.
המסקנה
, לפיכך, שדין התביעה בגין פריט זה להידחות.



איחור במסירה
18.
אין חולק כי אכן חל איחור במסירת החזקה לתקופה של כעשרה חודשים ושאלה היא מה מידת השפעת השינויים אותם ביצעו התובעים בדירה (להבדיל מהעבודות בחלל) והפיגור בביצוע התשלומים. יצוין, כהערת אגב, שהכלל הוא כי במידה שהאיחור עולה על התקופה המוסכמת בחוזה, מתחיל מניין הימים מלכתחילה ואין לנכות את התקפה המוסכמת. השינויים והתוספות אותם ביקשו התובעים ושבוצעו, לבקשתם, הנם שונים, ומפורטים בנספח א' לתצהירו של מר לוי. לא הוכחה מידת השפעתם של שינויים אלה על האיחור במסירה. שינוי בסוג הריצוף אין בו, בהכרח, להביא לעיכוב בביצוע העבודה. הנתבעות 1 – 2, בסיכומיהן, נבנו בעיקר על העובדה שהתובעים איחרו באופן משמעותי בביצוע תשלומים על פי ההסכם (זאת כמפורט בתצהירו של מר לוי, ולמעשה, לא קמה מחלוקת בקשר לאיחורים אלה), ומכאן, כך נטען, חלה הוראת סעיף 28 להסכם המכר, לפיה ביצוע התחייבויות הנתבעות – המוכרות
"מותנה בכך כי הרוכש יקיים
תחילה את מלוא התחייבויותיו על פי ההסכם",
כאשר, לפי הנטען בסיכומי הנתבעות (בסעיף 23), חל איחור מצטבר בן 12 חודשים בביצוע תשלומי התמורה.
טענה זו אינה נכונה בכל תנאי ובכל מצב: יש צורך בקיומם של
קשר סיבתי והתאמה
בין אי תשלום במועד מהצד האחד, לבין האיחור במסירה מהצד השני: בענייננו, התשלום האחרון ששולם בפיגור בוצע בחודש אפריל 1998 (במקום בחודש מרץ באותה שנה). החזקה, מנגד, נמסרה בחודש מאי 2000 במקום ביום 15/7/99 (ר' סעיף 7 לסיכומי הנתבעות). מכאן, אין מדובר בהפרת התחייבויות הגוררת בעקבותיה, באופן מובנה, זכות לעכב את המסירה. בגין איחורים אלה, שהאחרון ביניהם חל למעלה משנה לפני המועד
המקורי
למסירת החזקה, חוייבו התובעים בתשלום ריבית,
ואין לאיחורים אלה, בטווח זמנים זה, קשר למועד המסירה.
ועוד: טופס 4 ניתן ביום 6/3/00 כך שהנסיון לתלות את האיחור בכתפי התובעים ובעבודות שבצעו, אינו במקומו. הטענה בדבר ההנמכה שנגרמה למעקה הגינה עקב תוספת אדמת גן, לא הוכחה, ובנקודה זו מקובלת עלי עדות התובע שהעיד כי אדמת הגן נמצאת באותו מפלס בו מצוי מפלס הכניסה. מכאן, חל איחור במסירת החזקה לתקופה של 10 חודשים. הנתבעת עצמה הכירה בדמי שכירות בסך 2,000 דולר עבור חודשיים וחצי, דהיינו 800 דולר לחודש, ומכאן שעל הנתבעות לשלם לתובעים בגין פריט זה את הסך בשקלים השווה ל – 8,000 דולר בהתאם לשערו היציג של הדולר ביום 11/5/00 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל ובניכוי כל סכום בו זוכו התובעים בגין איחור במסירה, במידה שזוכו בפועל.

19.
באשר לטענת התובעים בדבר הוצאות בגין הסעות ממצפה משואה למבשרת, הסכומים בגין פריט זה נטענו באופן כוללני וסתמי וניתן לפסוק, על דרך האומדן, פיצוי בסך 6,000 ₪ כערכם היום, תוך שהבאתי בחשבון את טענת הנתבעות לפיה, בכל מקרה, לא היו אמורים התובעים לעבור לדירה מיד עם קבלת החזקה ולאור תקופת האיחור שנקבעה לעיל. לפיכך ישאו הנתבעות בתשלום סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



הוצאות בגין חימום מים לקוי לתקופת תשעת חודשים
:
20.
התביעה בגין פריט זה נדחית, הן מחמת שלא באו ראיות ממשיות בדבר העלות לה
טענו התובעים (ולמשל, להשפעת החורף על שימוש בדוד שמש), והן לאור העובדה שהתובעים אישרו כי ביצעו המרה של מערכת החימום מגז לסולר, לרבות מים חמים המסופקים ממערכת זו.

21.
החזר בסך 10,000 ₪ בגין שיש למטבח: לא באה מטעם הנתבעות, בסיכומיהן, התייחסות לפריט זה ויש לראות בכך משום הסכמה לטענת התובעים. לפיכך, ישלמו הנתבעות לתובעים את הסך כאמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11/5/00 ועד התשלום המלא בפועל (יצויין כי הנתבעות לא טענו בסיכומיהן כי התחשבנות בגין פריט זה הוסדרה בין התובעים ולבין
הנתבעת 3).

עגמת נפש
22.

ביצוע העבודות בדירה פנימה ובחצר ישפיעו על איכות חיי התובעים בדירה כמו סבלם מרטיבות עד עתה. התובעים תבעו בגין פריט זה של עוגמת נפש סך של 50,000 ₪ אולם נראה כי יש להעמיד את הפיצוי בגין פריט זה (בהתחשב גם במשך התיקון הקצר יחסית כפי שקבע המומחה) על סך של 8,000 ₪ כערכם היום. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


תיקון ליקויים ברכוש המשותף
23.
הנתבעות צודקות בטענתן כי פריט זה לא נכלל בכתב התביעה, ולפיכך יש לדחות התביעה בגינו.

לעניין מערכת החשמל
24.
התובע לא פירט בתצהירו ולא המציא ראיות לשאלה האם צינורות החשמל שהותקנו מתאימים למערכת שאינה תלת פאזית. המסמכים ח' – יא' אותם צירף התובע לתצהירו, מעידים על ביצוע עבודות אך לא על אי התאמה. לא באה ראיה לכך ששרוול שחור אינו מתאים לקיר גבס (להבדיל מקיר בטון). מדובר בתקלה שהתגלתה לתובע בשנת 2006, ולא הובאה ראיה התומכת בטענתו בכך שמדובר בפגם ובצורך בהחלפה. לפיכך, התביעה בגין פריט זה נדחית.



טענת קיזוז
25.
לטענת הנתבעות, וכפי שפורט לעיל, יש לקזז סכום של 125,000 דולר בגין סיפוח חלל בשטח 60 מ"ר לדירת התובעים (ר' סעיף 78 לסיכומי הנתבעות). אין חולק כי לתובעים אין היתר בניה בנוגע עם שטח זה ושטח זה לא נכלל בתוכנית הדירה על פי ההסכם. יחד עם זאת, לא נסתרה טענת התובעים לפיה הנתבעת 3, אשר שימשה
כשלוחה של הנתבעות בפרוייקט, ביצעה עבודות הכנה בחלל לקראת צירופו של החלל לדירה,
וכפי שהעיד על כך התובע. מכאן, שבאה הסכמה מכללא לשימוש אותו התכוונו התובעים לעשות באותו חלל (מבלי שיש בכך התייחסות לצורך בהיתר בניה כדין). בנוסף,
"הערכת"
הנתבעות את השווי, נעשתה בכלליות ובאופן סתמי שאינה מאפשרת ביצוע קיזוז.
באשר לטענה בגין יתרת חוב בסך של כ – 71,000 ₪: ההסכם
נ/2, שנועד להסדיר את מסירת החזקה בדירה לתובעים, מתייחס להסדרת חובות התובעים לנתבעת 3 ואינו מזכיר כלל יתרת חוב בסך של כ – 71,000 ₪ כנטען על ידי הנתבעות 1 – 2. תוכנו של אותו מסמך תומך דווקא בעמדת התובעים בדבר העדר יתרה באותה עת. הנתבעות לא הניחו ראיות מספקות ליתרת חוב זו ולמקורה. מכאן, שאין לקבל טענת קיזוז גם בנוגע עם פריט זה.

26.

התוצאה
הנה שהנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים כמפורט בגוף פסק הדין, בצירוף הוצאות משפט הכוללות את הסכומים ששולמו למהנדס ברגמן ולמומחה ורשבסקי (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד התשלום המלא בפועל), לרבות אגרת משפט, ולמעט התשלום לשמאית. לסך הכולל יוסף שעור של 15% בצרוף מע"מ בגין שכ"ט עו"ד.

ניתנה היום, י"ג בסיון, תשס"ח (16 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים

.



ר' כרמל
, שופט
סגן

-

נשיא
קלדנית: רחל אמויאל







א בית משפט שלום 3443/02 גולדה (קולין) כהן, אלון כהן נ' אבנר לוי קבלנות ויזמות בע"מ, י.ש. כהן את לוי יזום והשקעות בע"מ, א.א. גמיש חברה לבנין ופיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/06/2008)