פסקי דין על אלכס גור | פסקי דין על שופרסל בע"מ

913068/99 עב     03/07/2002




עב 913068/99 אלכס גור נ' שופרסל בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב - יפו
עב 913068/99


בפני
:
כב' השופט טננבוים שמואל
תאריך:
01/09/2002





בעניין
:
אלכס גור



ע"י ב"כ עו"ד
יעקב גבאי
התובע

נ
ג
ד


שופרסל בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
דפנה שמואלביץ
הנתבעת

פסק- דין

1.
התובע עבד אצל הנתבעת מיום 17.2.87 ועד ליום 11.9.98. ממועד תחילת עבודתו, שימש התובע כסדרן סחורות. מיום 10.5.96 ועד לסיום עבודתו, שימש התובע כסגן מנהל סניף נווה הדרים בראשון לציון.


ביום ו'
11.9.98, ערכו קצינות הביטחון של הנתבעת גב' שולה טסה וגב' רונית ג'רופי, ביקורת פתע של עובדי הסניף בנווה הדרים. הגב' טסה הבחינה בתובע, המוכר לה אישית, יוצא מהסניף ובידו שקיות. גב' טסה ביקשה מהתובע להציג קבלה בגין רכישת המוצרים שבשקיות, התובע השיב כי הוא זרק את הקבלה. בדיקה נוספת העלתה, שלא היה כל רישום של המוצרים בקופה. באותו שלב הודה התובע, כי לקח את המוצרים מבלי לשלם עבורם. מדובר בערך קניה בסך 50.28 ₪. לאחר חקירה נוספת, הודה התובע שבעבר הוא נטל מוצרים בערך של 130 ₪ והוא מוכן לשאת בנזק שגרם לחברה. התובע הוסיף ואמר, כי הוא מוכן להתפטר מעבודתו בעקבות האירוע.


באותו יום, נתן התובע הצהרה בפני
גב' ג'רופי בנוסח הבא:
"אני סגן שעובד בחברת שופר סל 11 שנים. סמוך ל- 14:30 יצאתי מחוץ לסניף ונתבקשתי על ידי הקבטיות שולה ורונית נשאלתי היכן להיבדק ואני אמרתי שאני ממהר – אמרתי שעברתי בחדר וזרקתי את החשבון. נכנסו לסניף ניסינו לחפש בסרט ביקורת ואז אמרתי שלא עברתי בקופה ולא שילמתי מוצרים. בעבר אני מודה שלקחתי בעבר מוצרים פעמיים מסתכם בסביבות 130 ואני מוכן לשלם את הנזק שגרמתי לחברת שופר סל ומבקש מחברת שופר סל להתחשב בעובדה שלקחתי ולא שילמתי.
אני משאיר את ההחלטה לחברת שופר סל לפעול כרעות עיניה. בכל מה שהיא תחליט לגבי מקום עבודתי, אני מוכן להתפטר ולא תהיה לי שום טענות לחברת שופר סל. אני מצטער מעומק ליבי על העוול שנעשה לחברת שופר סל ומקווה שהחברה תסלח לי.

אני מוסר הצהרה זו מרצוני החופשי וללא כפיה ולחץ".

על ההצהרה מופיע שמה של חברת ועד העובדים גב' יפה ביטון. באותו יום, הגישה הנתבעת תלונה למשטרת ראשון לציון נגד התובע. בהודעתו של התובע במשטרה שגם היא ניתנה באותו יום, אמר התובע את הדברים הבאים:
"אני עובד בחנות היפרכל סניף נווה הדרים בתפקיד של סגן מנהל, היום בשעה שאתה אומר אני הכנסתי מוצרים כמו מעדנים, דברי מתיקה, עיתון מעריב לתוך שקית ובגלל שראיתי שיש לחץ של אנשים בקופות, אז יצאתי עם השקית והמוצרים מחוץ לחנות מבלי לשלם, אני לא מנסה לטייח את זה, אני מודה שלא שילמתי בעד המוצרים זו פעם הראשונה שתפסו אותי. בעבר אני גם הוצאתי מהחנות דברים קטנים כמו מעדנים וזה היה פעמיים בעבר וזה דברים קטנים כי יש לי ילד קטן בבית אבל דברים גדולים כמו בקבוקי שתיה וקורנפלקסים, ירקות ופירות אני קניתי ושילמתי, כולי מלא חרטה ואני מצטער על המעשה שעשיתי בסך הכל יש לי רקורד טוב. אני ישר כלפי אנשים ויש לי מוניטין כבד בחברה שבה עבדתי, טעיתי".



בתום החקירה, נטל מנהל הסניף את מפתחות הסניף מהתובע והוא נדרש שלא להופיע יותר לעבודה.


ביום ה- 13.9.98, יומיים לאחר האירוע המתואר לעיל, פנה התובע במכתב למחלקת הביטחון בנתבעת. במכתב זה חוזר התובע על הודאתו, כי יצא מהסניף עם מוצרים מבלי לשלם עבורם ומוסיף, כי הדבר קרה הואיל והיה מבולבל מכך שאשתו מסרה לו שבנו חולה ולכן שכח לעבור בקופה. בקשתו של התובע במכתב זה הינה לסגור את התיק שהוגש נגדו במשטרת ראשון לציון. ביום 15.9.98 השיב מר אריק ליבנזון מנהל אגף התפעול בנתבעת למכתב זה וציין, כי איננו מוצא מקום לסייע לו בבקשתו.


ביום 23.9.98, הודיע סגנית מנהלת משאבי אנוש בנתבעת לתובע, כי בעקבות האירוע מיום 11.9.98, הצהרתו והתפטרותו, עבודתו בנתבעת הסתיימה לאלתר.


ביום 18.11.99, כחודשיים לאחר התפטרותו של התובע, פנה ב"כ התובע לנתבעת בטענה, כי התפטרותו של התובע באה לאחר לחצים שהופעלו על התובע ועל כן, הודיע ב"כ התובע על ביטול הודעת ההתפטרות. למכתב זה השיבה עו"ד ניצן ביום 23.11.98, כי טענותיו של התובע נידחות תוך פירוט נימוקי הדחייה.

ביום 9.2.99, הודיעה המשטרה לתובע, כי התיק נגדו נסגר מחוסר ענין לציבור.

הנתבעת שחררה לזכות התובע את חלק העובד (תגמולים) בקרן הפנסיה מקפת וכן, את חלק העובד בקרן ההשתלמות.

בתביעתו בפני
נו מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, חלק המעביד (תגמולים) בקרן הפנסיה מקפת וחלק המעביד בקרן ההשתלמות.

2.
בתצהירו שהוגש כעדות ראשית, חוזר התובע על סיפור הדברים ביום 11.9.98 ועל כך שיצא מהסניף ללא תשלום עבור מוצרים וזאת בשל "בלבול ומתח אישי בו הייתי שרוי". לטענתו, נערך לו "משפט שדה" תוך שבקשתו להתייעץ עם גורמים בוועד העובדים, נדחתה. כן נדחתה בקשתו לשהות ומחשבה נוספת.


לאחר עיון במכלול החומר שבפני
נו, לא מצאנו כל יסוד לטענה, כי הודאותיו של התובע בפני
גב' ג'רופי ובמשטרה והודעת ההתפטרות שלו, ניתנו באילוץ. התובע הודיע על נכונותו להתפטר לאחר שנתפס בהוצאת מוצרים ללא תשלום. גם במכתבו שנכתב יומיים לאחר מועד האירוע, לא חזר בו התובע מהודעת ההתפטרות וכל שביקש היה לסגור את התיק במשטרה. הנתבעת העבירה לתובע הודעה ביום 23.9.98 על קבלת התפטרותו וגם בעקבות מכתב זה, לא באה כל בקשה מצד התובע לביטול הודעת ההתפטרות. לראשונה העלה התובע טענות בדבר הפגם שבהודעת ההתפטרות רק במכתב בא כוחו
מיום8.11.98, דהיינו כחודשיים לאחר מועד האירוע. מסקנתו הינה, כי הודעת ההתפטרות שרירה וקיימת.


למותר לציין, כי אין עובד מתפטר רשאי להתחרט על מעשיהו ולחזור בו מההתפטרות מבלי הסכמת המעביד. ההתפטרות תופסת מרגע מסירתה למעביד (בג"ץ 566/76
אלקו
נ.
בית הדין הארצי לעבודה פ"ד לא' (2) 197).

3.
על יחסי עבודה בנתבעת חל הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין הנהלת הנתבעת לבין הסתדרות הפקידים. הסכם זה חל מכח נספח 2 שבו על "כל בעלי התפקידים עד דרג של סגן מנהל סניף (כולל) ו/או צמוד אליו". התובע היה כאמור סגן מנהל סניף.


ביום 17.6.96, נחתם בין התובע לנתבעת הסכם עבודה אישי אשר קבע את משכורתו של התובע וכן הסדיר תנאים נלווים שונים.


באשר ליחס שבין ההסכם הקיבוצי לבין ההסכם האישי סבורים אנו, כי יש להחיל בענייננו את הוראת סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957 על פיה, הוראה בהסכם האישי שהיא שונה מהוראה אישית שבהסכם הקיבוצי – ההוראה שבהסכם הקיבוצי עדיפה אלא אם כן, השינוי הינו לטובת העובד ואז עדיפה הוראה בחוזה האישי אם אין בהסכם הקיבוצי דבר המונע במפורש את אותו שינוי.

נבחן את הסעדים להם עותר התובע, בין השאר בהתחשב בסעיף זה.

4.
סעיף 3 לפרק כד' בהסכם הקיבוצי קובע, כי במספר מקרים יהיה זכאי עובד מתפטר, לאחר מתן הודעה מוקדמת, לקבל פיצויי פיטורים. אחד המקרים הינו "אם העובד הואשם בגלל אשמה אשר לא תוכח וברצונו להתפטר" (סעיף קטן ג').


במקרה דנן, אין מדובר במצב דברים בו לא הוכחה האשמה. משהודה התובע בביצוע המעשה ואף בטיעוניו בתיק שבפני
נו, לא חזר בו מהודאתו זו, הרי שיש לראות את המעשה שיוחס לו כמעשה שהוכח. על כן, אין עניינו של התובע נכלל במסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכח סעיף 3 (ג) לפרק כד' בהסכם הקיבוצי.

סעיף 10 סעיפים קטנים (ב')
ו- ( ג') להסכם העבודה האישי קובעים כדלקמן:
"ב. במקרה בו הסכם זה יבוא לידי סיום עקב נסיבות השוללות פצויי פיטורין, לא יהיה העובד זכאי להודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורין, ולחלק המעביד בקרן ההשתלמות.
ג. נסיבות השוללות פיצויי פיטורין הינן בין היתר: התפטרות, הפרת הסכם זה ובנוסף לכך ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל – הפרת משמעת חמורה, חשד סביר לביצוע עבירה פלילית, גרימת נזק לשופרסל או לרכושה, שמוש לרעה בתפקיד או במעמד העובד לקבלת טובת הנאה מסוג כלשהו, הזנחה חוזרת בעבודה לאחר קבלת שתי התראות בע"פ או בכתב, הצטרפות לחברה או לגורם מסחרי אחר המתחרה בחברת שופרסל ו/או באחת מחברות הבת שלה ו/או באחת מהחברות השלובות שלה והכל כמפורט בנספח ב' להסכם זה המהווה חלק בלתי נפרד ממנו".

מהאמור לעיל, נובע ברורות, כי התובע איננו זכאי לפיצויי פיטורים הואיל והתפטר מעבודתו. אף אם היה מפוטר בשל האירוע ביום ה- 11.9.98, סביר להניח שמכח סעיף זה היו נשללים ממנו פיצויי הפיטורים. במקרה דנן, אין לנו צורך להכריע בכך הואיל והתובע התפטר מרצונו.

אנו דוחים את תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים. לאור האמור בסעיף זה, אין התובע זכאי גם להודעה מוקדמת.

5.
באשר לתביעתו של התובע לשחרור חלק המעביד בקרן ההשתלמות. נפסק כי, החלטה בדבר שחרור כספי המעביד נתונה להתנאה בין הצדדים. נטל ההוכחה שהמעביד רשאי שלא לשחרר לידי העובד את הפרשות המעביד, מוטל על המעביד (דב"ע נו/ 35-3
חב' אס. סי. פי. תעשיות תוכנה (1987) נ' דני רווה, לא פורסם).

בסעיף 10 סעיפים קטנים (ב') ו-(ג') להסכם העבודה האישי נאמר מפורשות, כי העובד לא יהיה זכאי לחלק המעביד בקרן ההשתלמות במקרה של סיום העבודה בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים. כמפורט לעיל סיום עבודתו של התובע אכן נעשה בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים. מכאן, כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי אין התובע זכאי לחלק המעביד בקרן ההשתלמות.

יתר על כן. מטופס ההצטרפות של החברה לקרן ההשתלמות עולה, כי סוכם בין קרן ההשתלמות לבין הנתבעת שבעת משיכת כספים על ידי העובד שלא למטרת השתלמות, תהא לנתבעת הזכות להחליט באשר לכספי חלק המעביד. ביום 19.12.88, סוכם בין מנהל כח אדם בנתבעת לבין מזכיר חטיבת המסחר והסתדרות הפקידים, כי במקרה של פיטורי עובד קבוע בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, הנתבעת לא תשתמש בזכותה למשוך את חלקה בקרן ההשתלמות. משלא מדובר בהפסקת עבודה בנסיבות המזכות את התובע בפיצויי פיטורים, אין הוא זכאי לכספי חלק המעביד בקרן ההשתלמות.

6.
תביעה נוספת של התובע הינה לשחרור כספי חלק המעביד בקרן הפנסיה מקפת. עובד זכאי לקבל
גם את חלק המעביד בכספי התגמולים אלא אם כן סוכם אחרת בין העובד למעביד (דב"ע נה/ 18-2 יגאל יצחקי נ' חברה ישראלית למובילים בע"מ פד"ע כט' 380).

בסעיף 5 לפרק כד' בהסכם הקיבוצי נקבע שעובד שפוטר בנסיבות בהן אין מגיעים לו פיצויי פיטורין, יקבל מקרן הפנסיה רק את הפרשותיו הוא וקרן הפנסיה תחזיר למעבידה את הסכומים שהפרישה זו על חשבון פיצויים ותגמולים.


איננו סבורים, כי יש ליישם בענייננו את האמור בסעיף זה. כפי שצוין לעיל, חלה בנסיבות הענין הוראת סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים. סעיף 5 (יב') להסכם העבודה האישי מסדיר את תנאי ההפרשה לפנסיה מקיפה. סעיף 10 (ב' ) ו-(ג') להסכם העבודה האישי מפרט את תוצאות סיום העבודה בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים, דהיינו שלילת הזכאות גם להודעה מוקדמת וגם לחלק המעביד בקרן ההשתלמות. בסעיף זה אין כל הוראה לפיה, ניתן לשלול גם את חלק המעביד בקופת הפנסיה. לדעתנו מדובר בהסדר שלילי שמשמעותו אי שלילת זכאות זו גם במקרה של הפסקת העבודה בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים.


יש איפוא ליישם את הוראת סעיף זה בהסכם העבודה האישי הואיל וזו מטיבה עם העובד ואין בהסכם הקיבוצי דבר המונע במפורש את אותו שינוי.

באשר לטענת הנתבעת המסתמכת על סעיפים 75 ו-76 לתקנון מקפת, הרי שאין סעיפים אלו דנים ביחסים שבין העובד למעביד לענין אותם כספים, אלא ביחסים שבין קרן הפנסיה לבין הצדדים ומסעיפים אלו לא ניתן ללמוד באופן ישיר על זכאותו או חוסר זכאותו של העובד, כלפי מעבידו, לכספי המעביד בקרן הפנסיה.

אנו קובעים, כי התובע זכאי לכספי חלק המעביד (תגמולים) בקרן הפנסיה.

7.
לאור האמור, אנו מורים לנתבעת לשחרר לזכות התובע את כספי חלק המעביד (תגמולים) בקרן הפנסיה מקפת.


שאר תביעותיו של התובע נדחות.


לאור התוצאה, אין
צו להוצאות.

ניתן היום כ"ג בתמוז, תשס"ב (3 ביולי 2002) בהעדר הצדדים.

נ.צ.

נ.צ.

ש.טננבוים, שופט


אתי/








עב בית דין אזורי לעבודה 913068/99 אלכס גור נ' שופרסל בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/07/2002)