פסקי דין על בראון יצחק | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4124/00 בל     11/08/2002




בל 4124/00 בראון יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
בל 004124/00


בפני
:
כב' השופטת מיכל לויט


15/08/2002




בעניין
:
בראון יצחק





התובע

נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד
הררי
הנתבע

פסק דין

1.
התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לדמי פגיעה בגין ליקוי שמיעה שנגרם לו, לטענתו, בגין עבודתו בחברת "צים" בשנים 72'-62'.

2.
מועד הגשת התביעה נתון במחלוקת בין הצדדים.


התובע טוען בכתב התביעה כי התביעה למוסד הוגשה בשנת 97'. המוסד
טוען כי התביעה הוגשה רק בשנת 99' (24.6.99, נ/1).

3.
המוסד לביטוח לאומי
דן בתביעה לגופה ואישר את הקשר הסיבתי בין עבודת התובע לבין הפגיעה.

עם זאת, התובע לא היה זכאי לדמי פגיעה משום שלא נעדר מעבודתו בשל הפגיעה.

4.
ביום 23.3.00 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה. (נ/2).


לתובע נקבעו 10% אחוזי נכות מיום 13.3.99.
המוסד ערר על מועד קביעת הנכות.
הועדה הרפואית לעררים קיבלה את הערר וקבעה את מועד תחילת הנכות החל מיום 10.8.72.

(החלטה מיום 18.7.00, נ/3).


התובע לא ערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים בפני
בית הדין.

5.
כפועל יוצא, נדחתה תביעתו של התובע לתשלום מענק נכות בגין פגיעה בעבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי
, מן הטעם שתביעתו הוגשה בשיהוי על פי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

(החלטת רכזת נפגעי עבודה מיום 30.8.00)


על החלטה זו הוגשה התביעה שבפני
.

6.
התובע העיד בשאלה העובדתית שבמחלוקת ונחקר
בחקירה נגדית.

כמו כן הוגשה לתיק הודעתו לחוקר המוסד. (מיום 18.10.99).

7.
ב"כ המוסד טוען בסיכומיו כי מאחר והמקרה המזכה במענק נכות אירע לתובע בחודש אוגוסט 1972, והתביעה לגימלה הוגשה בחודש מרץ 2000, הרי שלא ניתן כיום לשלם את המענק, נוכח הוראת סעיף 296 (ב) לחוק.


לטענת המוסד, תיקון 19 אשר במסגרת
הוסף סעיף 296 (ב) לחוק בשנת 1998, אינו מותיר שיקול דעת לפקיד התביעות לתשלום גימלה רטרואקטיבית.

8.
סעיף 296 (ב) לחוק קובע כי:
"הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".
(ההדגשות אינן במקור, מ.ל.)

9.
לטענת ב"כ המוסד, המקרה המזכה בגמלה (במקרה זה, מענק נכות) אירע באוגוסט 72 . מאחר והתביעה לגמלה הוגשה במרץ 2000, הרי שנוכח הוראת סעיף 296 (ב) לחוק לא ניתן כיום לשלם את המענק, שכן המענק מתייחס לחודש אוגוסט
72 ובמרץ 2000 חלפו יותר מ- 48 חודשים ממועד זה.

10.
עוד נטען כי לגבי מענק נכות קיימת הוראה מיוחדת בסעיף 107 לחוק, לפיה, כעבור 48 חודש ממועד הווצרות התנאים המזכים במענק (אוג' 72), מופחת שיעור המענק, בגובה קצבה חודשית לכל חודש איחור.

מענק שווה 70 קיצבאות חודשיות. מאחר שמאז אוג' 72 ועד הגשת התביעה חלפו יותר מ-118 חודש, (70+48), הרי שכיום גובה המענק המגיע הוא 0 ש"ח.

11.
מאידך, טוען התובע כי את התביעה לדמי פגיעה הגיש לראשונה בשנת 1997 ועל כן הסעיף האמור אינו חל עליו.


התובע מבסס את טענתו על מסמך המוסד לביטוח לאומי
מיום 26.4.98
(ת/5).

המסמך עליו נסמך התובע
אכן מתייחס לתביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע בגין "ליקוי שמיעה" (על פי כותרת המסמך), ללא ציון תאריך. כך גם עולה מתוכן המסמך לפיו התבקש התובע להמציא תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ואף נרשם: "מצ"ב מוחזרת התביעה".

בנוסף, על פי המפורט בכתב
התביעה, בעקבות מכתב זה אף פנה התובע לבית הדין (תיק עב 1518/98). בפסק הדין שניתן ביום 26.4.99 הורה בית הדין לתובע להמציא במצורף לתביעה גם תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, ולהגישה למוסד לביטוח לאומי, "אשר מתבקש לטפל בתביעתו בהקדם".
(ת/4)




מהו הדין החל

12.
תיקון 19 לחוק נחקק בכנסת ביום 15.1.98 ותחולתו, החל מחודש יוני 1998. (כפי שעולה גם ממסמך המוסד בנושא טיפול בתביעות בעקבות התיקון שצירף התובע לסיכומיו).

13.
מכאן, והואיל והתביעה לתשלום דמי פגיעה שלגביה מתייחס המסמך ת/5 מיום 26.4.98 לא נדחתה (ביה"ד אף הורה בפסק הדין למהר ולטפל בה בעקבות הגשת התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה), הרי שברי כי תביעתו של התובע ל"גמלת כסף" בגין פגיעתו בעבודה הוגשה אכן לראשונה, כטענתו, עוד קודם ליוני 98.
זאת, אף אם התובע נדרש (ככל הנראה בעקבות פסק-הדין ומשהמציא את התעודה הרפואית הנדרשת) למלא טופס תביעה חדש, שהוגש ב-24.6.99, הוא נ/1).


אכן, התביעה לקביעת דרגת נכות בגין פגיעה בעבודה ולתשלום גמלת נכות בגין פגיעה בעבודה הוגשה ביום 23.3.00, אולם, אין ספק כי תחילתה של התביעה לגמלה בגין הפגיעה בעבודה – ליקוי השמיעה קדמה לתחולתו של התיקון מס' 19 לחוק.
אינני סבורה במקרה זה כי יהא זה נכון "להפריד" ולקבוע באופן מלאכותי כי בגין אותה פגיעה בעבודה, המתיחסת לאותן השנים, יחול דין אחד באשר לגמלת דמי הפגיעה ודין אחר באשר לגמלת מענק הנכות.

14.
מכאן, ש
על עניינו של התובע חל עדיין הדין הקודם, שלפני תיקון סעיף 296 (ב) לחוק.


יישומם של הלכות השיהוי בעניינו של התובע

15.
סעיף 296 לחוק, בטרם תוקן בשנת 1998, (סעיף 128 לנוסחו הקודם של חוק הביטוח הלאומי) קבע כי:
"כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, אולם רשאי המוסד ליתן גמלה, כולה או מקצתה, אף אם נתבעה אחרי המועד האמור"
.

טעמה של הוראה זו, כמו גם
ההוראה שבסעיף 296 (ב) שלאחר התיקון, נעוץ בכך שביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר.
כשם שנדרש מן המוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה, כך מצופה מהמבוטח, שלא יתמהמה למימוש זכות.

16.
הסעיף בנוסחו דאז הותיר שיקול דעת לפקיד התביעות ליתן גמלה אף לאחר המועד האמור.
על פי הפסיקה- עד 7 שנים אחורנית, לגבי עילה שמעוגנת במסמך רישמי, לגבי מבוטח שלא היה מודע לזכאותו.

(דב"ע נד/ 287-0 המוסד לבטוח לאומי נ' חיה הררי
, פד"ע כח 121)


בדב"ע נז/150-0 אברהם מוזס נ' המוסד, פד"ע לב 102 נדון עניינו של מי שעבד כעצמאי ולא נרשם בתקופה הרלבנטית ולא ביטח עצמו ככזה במוסד לביטוח לאומי.
באותה פרשה נרשם המערער וביטח עצמו כעבור מספר שנים בדיעבד לגבי התקופה הרלבנטית והגיש תביעה לתשלום תגמולי מילואים כעצמאי, בחלוף למעלה מ- 7 שנים ממועד סיום שירות המילואים.


כב' השופט פליטמן, (בדעת רוב) עמד על הוראת השיהוי שנקבעה בחוק ועל מדיניות השיהוי לגבי תביעה שעילתה מעוגנת במסמך רשמי.

וכך מסכם כב' השופט פליטמן את ההלכות כפי שנקבעו בענין זה:
"א. מדיניות השיהוי, ככל שמדובר בתביעה שעילתה מעוגנת במסמך רשמי, כפי שאושרה בפסיקת בית הדין , היתה תחילה, כי כלל המדיניות שקבע המוסד לשלם גימלאות בעד פרק זמן של עד שנתיים רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה שהוגשה באיחור אין בו פגם או דופי ובית הדין לא יתערב בשיקול דעת פקיד התביעות בענין זה (דב"ע נב/83-0 שי נ' המוסד פד"ע כד' עמ' 237).
ב. בפסק הדין בדב"ע נד/87-0 אליעזר נ' המוסד (פד"ע כז' עמ' 233) שונתה ההלכה הקודמת ומאז בהתאם לפסיקה העקיבה, ההלכה לענין השיהוי בהגשת תביעה שעילתה מעוגנת במסמך רישמי, לרבות תביעה לתגמולי מילואים, הינה:

ראשית – סביר לקבוע את פרק הזמן שנקבע בחוק ההתיישנות, דהיינו, 7 שנים, כפרק הזמן בגינו תשולם קיצבה למפרע מיום הגשת התביעה.
שנית – שיקול הדעת שניתן למוסד ביישום סעיף 296 לחוק, להעניק זכאות רטרואקטיבית לקיצבה עד 7 שנים אחורנית, מוגבל אך ורק למבוטח שלא הגיש תביעה למוסד, מכיוון שלא היה מודע לזכאותו.
מקום בו מבוטח היה מודע לזכויותיו ובכל זאת לא הגיש תביעה למוסד, ויהא הטעם לכך אשר יהא – לא יתערב בית הדין בשיקול הדעת שהפעיל המוסד
.
(דב"ע נה/115-0 יחזקאת – המוסד פד"ע כט' עמ' 121; דב"ע נה/272-0 המוסד – סאקס פד"ע כט' עמ' 574; דב"ע נו/315-0 שיפרט – המוסד)

ג. ב- 15.1.98 שונה סעיף 296 לחוק, ובוטל שיקול הדעת של המוסד לתשלום גימלה רטרואקטיבית. במקום זאת נקבע הכלל לפיו, "לא תשולם גימלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור". על המקרה שלפנינו חל עדיין הדין הקודם, לפני תיקון סעיף 296 לחוק, דהיינו, "הילכת ביודעין" לפיה: הקיצבה תשולם רטרואקטיבית עד 7 שנים מאז הגשת התביעה למוסד – למי שאינו מודע לזכויותיו; ולמודע לזכויותיו – בית הדין לא יתערב בשיקול דעת פקיד התביעות לתשלום הקצבה הרטרואקטיבית אך ורק בעד השנתיים שקדמו להגשת התביעה למוסד"
. (שם, בעמ' 115. ההדגשות אינן במקור, מ.ל.)

16.
בהתייחסו לדעת המיעוט, (כב' השופטת ברק) על פיה לא תוכל להטען על ידי המוסד טענת שיהוי גם בחלוף 7 שנים בדיעבד מאז הגשת התביעה,
מוסיף כב' השופט פליטמן:
א. "קביעה גורפת, כי אין מקום לטענת שיהוי, גם לא לאחר 7 שנים מאז הגשת תביעה למוסד, משאירה בידי התובע הזכות להחליט מתי להגיש תביעתו, שכן לא משנה מתי הוגשה התביעה, תמיד תקום לו הזכאות לתשלום רטרואקטיבי של גימלה שעילתה מעוגנת במסמך בכתב.

קביעה שכזאת – אין משמעה פירוש הוראת השיהוי שבחוק, אלא איונה של אותה הוראה וביטול שיקול הדעת המסור למוסד לקבוע כללי מדיניות לגבי תשלום רטרואקטיבי של הגימלה".
(שם, בעמ' 116, 117. ההדגשות אינן במקור, מ.ל.)

17.
התובע העיד כי לא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי עבור זכויותיו במועד מוקדם יותר כיוון שלא היה מודע להן.


וכך העיד התובע:

"ביטוח לאומי לא יידע אותי לפי החוק שזכותי להגיש תביעה שנפגעתי, למרות שהמעביד הודיע למוסד לביטוח לאומי על המקרה. היו עשרות מקרים באותה תקופה".


(עמוד 2 לפרוטוקול)

18.
אף בהודעתו לחוקר המוסד מיום 18.10.99 מסר התובע כי לא היה מודע לזכויותיו עובר להגשת התביעה הראשונה.

וכך מסר התובע לחוקר המוסד:

"ש.ת. תבעתי את המוסד רק עכשיו מתוך חוסר ידיעה".

19.
אלא, שגם אם אקבל את טענתו של התובע כי לא היה מודע לזכותו לתבוע גמלה מהמוסד לביטוח לאומי
(על אף שבשנת ­78­ קיבל פיצוי מחברת "צים" בגין הפגיעה בשמיעה, כעולה גם מכתב הקבלה והסילוק ת/2 מיום
8.5.78), הרי
שגם בכך לא יהא כדי להועיל לתובע בתביעתו.


ראשית, ספק רב אם מדובר בתביעה "שעילתה מעוגנת במסמך רשמי". מדובר אכן בתביעה הטעונה בירור ובדיקה, עובדתית ורפואית.


בנוסף, גם על פי ההלכות שקדמו לתיקון מס' 19 לחוק (הררי

ומוזס האמור לעיל), לא הכיר בית הדין הארצי בתשלום גמלה לתקופה העולה על 7 שנים בדיעבד ממועד הגשת התביעה.

בעניינו של התובע, תחילתה של הנכות למעלה מ- 25 שנים קודם להגשת התביעה, גם לגרסתו של התובע.


יוזכר כי הקביעה בדבר מועד תחילת הנכות הינה קביעה חלוטה, באשר התובע לא ערער עליה והמועד להגשת הערעור על פי הדין, חלף.

20.
משכך – גם על פי דיני השיהוי שקדמו לתיקון מס' 19 לחוק – לא זכאי התובע לתשלום מענק נכות בגין פגיעתו בשנת 72.

21.
מכל מקום, גם על פי הוראתו הברורה של סעיף 107 לחוק, שהוא בבחינת דין ספציפי בנוגע לתשלום מענק נכות (לנכה עבודה שדרגת נכותו 5% או יותר אך פחות מ-20%),
ובשים לחודשים שחלפו מתום 48החודשים שלאחר החודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק ועד להגשת התביעה, גם אם זו הוגשה אכן בשנת 97 כגרסת התובע, הרי שמדובר לפחות ב-240 חודש (20 שנה לפחות), כך שמסכום המענק (70 קצבאות חודשיות) יש להפחית לפחות 240 קצבאות חודשיות ומכל מקום – התוצאה היא כי אין זכאות למענק כלשהו.

22.
משכך, כדין נדחתה על
ידי המוסד תביעתו של התובע למענק נכות מעבודה ואין מנוס גם מדחיית התביעה שבפני
.

23.
כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין
צו להוצאות על אף דחיית התביעה.


ניתן היום, ג' באלול תשס"ב (11 באוגוסט 2002), בהעדר הצדדים.


מיכל לויט
,
שופטת














בל בית דין אזורי לעבודה 4124/00 בראון יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 11/08/2002)