פסקי דין על קצב צביקה | פסקי דין על יזראלי אלי | פסקי דין על יוסף דוד | פסקי דין על אילן כהן | פסקי דין על טטרו גבריאל | פסקי דין על מוניות בן עמי | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד התחבורה |

460/06 א     23/06/2008




א 460/06 קצב צביקה , יזראלי אלי , יוסף דוד , אילן כהן , טטרו גבריאל נ' מוניות בן עמי בע"מ , מדינת ישראל - משרד התחבורה




בעניין:
19


בתי המשפט


בית משפט מחוזי חיפה
א
000460/06


בפני
:
כב' השופטת ברכה בר-זיו
תאריך:
23/06/2008





בעניין
:
1 . קצב צביקה
2 . יזראלי אלי

3 . יוסף דוד

4 . אילן כהן

5 . טטרו גבריאל








התובעים

נ
ג
ד


1 . מוניות בן עמי בע"מ
2 . מדינת ישראל - משרד התחבורה








הנתבעים

פסק דין

1.
התובעים הגישו נגד הנתבעת תביעה להורות על אכיפת הסכם מיום 27.8.04 ולמנות את בא כוחם ככונס נכסים לצורך ביצוע פסק הדין.

2.
הנתבעת הינה תאגיד מוניות. התובעים הינם נהגי מוניות.

3.
הנתבעת הפעילה בעבר קו שירות בין חיפה לקרית אתא
ללא רישיון.

4.
משרד התחבורה החליט להעניק רישיון לקו שירות זה, והתובעים תכננו להתאגד יחד על מנת שהתאגיד שיקימו יתחרה בנתבעת בקבלת רישיון לקו שירות זה.

5.
לטענת התובעים, הנתבעת הציעה להם להצטרף כבעלי מניות בתאגיד – על מנת למנוע תחרות בין הצדדים, ובסופו של יום, לאחר משא ומתן בין הצדדים, הם הגיעו להסכם מיום 27.8.04 (להלן "ההסכם").

6.
ביום 12.4.06 קיבלה הנתבעת אישור עקרוני ממשרד התחבורה להפעלת קו השירות בין חיפה לקרית אתא.
7.
לטענת התובעים, לאור האישור הנ"ל הם זכאים לאכיפת ההסכם. בתביעתם הם מבקשים להורות "על אכיפת ההסכם מיום 27/8/04, לרבות על מתן מניות לתובעים על פי ההסכם וזאת בהתאם לסעיף 30 לכתב התביעה.

למנות את עו"ד חיים כהן ככונס נכסים האחראי לביצועו של פסק הדין בתביעה שבכותרת"
.

8.
הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי המסמך שנחתם בין הצדדים ביום 27.8.04 אינו בגדר "הסכם", אלא מהווה "הצעה" בלבד שהועברה על ידי הנתבעת לתובעים, ואשר בוטלה על ידה מאוחר יותר, בשל סרוב התובעים להצטרף לתאגיד.

9.
התובעים הגישו כתב תשובה לכתב ההגנה וחזרו על טענתם, כמפורט בכתב התביעה, לפיה מדובר בהסכם מחייב בין הצדדים, אשר הנתבעת בחרה להפר אותו ולפגוע בזכויות התובעים על פיו.

10.
"ההסכם" לו טוענים התובעים הינו מסמך נושא כותרת "חברת מוניות בן עמי בע"מ
" ותאריך 27.8.04. הוא מופנה לכל אחד מהתובעים בנפרד ונוסחו כדלקמן:

"א.נ.,

הנדון : הצטרפותכם לתחנה כבעלי מניות
הצטרפותכם לתחנה כבעלי מניה תתבצע ביום קבלת קו השרות ממשרד התחבורה.
סכום הכסף שידרש, יהיה שווה לסכום שהושקע ע"י חבר ותיק בתוספת הפרשי המדד, עד התשלום בפועל.


בברכה,

הנהלת חברת מוניות בן עמי בע"מ
מורשי חתימה:
יהודה סלטי
בוזי יצחק
יעקב אפרימוב".

המסמך חתום על ידי מורשי החתימה הנ"ל בלבד.

11.
ביום 27.8.04 הוצא על ידי עו"ד זכי כמאל מכתב המיועד "לכל מאן דבעי" ונוסחו כדלקמן:

"
הנדון : אישור
הריני לאשר בזה כי מרשתי "חברת המוניות בן עמי בע"מ
" תקצה בעתיד לפחות 11 מניות רגילות לחברים שירצו להצטרף אליה, וזאת על פי החלטות מוסדות החברה שתתקבלנה בהתאם".

12.
השתלשלות העניינים, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה, הינה כדלקמן:

במכתב ב"כ התובעים אל הנתבעת ומורשי החתימה מיום 14.11.05 נאמר כי:

"לפני למעלה משנה, על מנת להבטיח את זכויות מרשי, סוכם בין החברה לבין מרשיי כי מרשיי יצורפו כבעלי מניות בחברה. ביום 27.8.04 אף ניתנה על ידי החברה התחייבות בכתב לפיה יצורפו מרשיי כבעלי מניות בחברה ביום קבלת קו השירות ממשרד התחבורה, כאשר סכום הכסף שיידרש על ידם הינו הסכום שהושקע על ידי בעלי המניות הקיימים בתוספת הפרשי מדד . ההתחייבות נחתמה על ידי מנהל החברה – מר יהודה סלטי ועל ידי שני מורשי חתימה נוספים – בוזי יצחק ויעקב אפרימוב".

בהמשך המכתב נטען כי נודע לתובעים כי "בתקופה האחרונה החלה החברה להתחייב על מכירת מניות ו/או זכויות לרכישת מניות למספר נהגי מוניות. כמו כן נודע למרשי, כי בעלי המניות הקיימים החלו למכור מניות בבעלותם ו/או מניות אשר אמורות להיות מוקצות להם, כאשר את הרווח הכספי מהמכירה הם משלשלים לכיסם".

עוד טענו כי הנתבעת מוכרת מניות מבלי שמימשה את התחייבותה כלפי התובעים ומבלי שצירפה אותם כבעלי מניות וכי השינויים במבנה המניות בחברה ומכירת המניות לאחרים מהוה הפרה בוטה של ההתחייבות כלפי התובעים וגם תביא לחריגה במספר המתוכנן של בעלי המניות כפי שנאמר במכתבו של עו"ד כמאל.

בנסיבות אלה , דרשו התובעים מן הנתבעת לחדול ממכירת מניות לאחרים החורגת מהמספר המירבי של 22 בעלי מניות וכן נדרשה הנתבעת לאשר כי במועד קבלת קו השירות יצורפו התובעים כבעלי מניות בחברה.

במענה למכתב הנ"ל נשלח לב"כ התובעים מכתבו של עו"ד יהודה המאירי , ב"כ הנתבעת, מתאריך 20.11.05 ובו נאמר כי:

"המסמך שהונפק על ידי מנהלי החברה אינו בגדר התחייבות אלא מזכר כוונות כי אכן מרשייך יצורפו לחברה כאשר עניין התחנה יוסדר חוקית וכאשר ייעשה הסכם כספי שעליהם לשלם, שכן דו"ח כספי טרם נערך על ידי רואה החשבון של החברה, שכן טרם סוכמו כלל ההוצאות המרובות להקמת התחנה.
לידיעתך, תחנת המוניות טרם קיבלה אישור להפעלה אלא הפעלה זמנית כי הקביעות תתקבל בשנת 2006 שמועד זה טרם הגיע וכי טרם נערך סכום החשבון שיש לשלם וכי כל האמור בסעיף 3 למכתבך מקדים את המאוחר.
שוב אני חוזר ומדגיש שאין במסמך שום התחייבות אלא מזכר כוונות והבנות, לכל היותר כוונות חיוביות".

בסיפא למכתב הנ"ל הוספה הערה כדלקמן:

"הערה: עלי להאיר את תשומת ליבך , כי בתאריך 29.6.05 היתה ישיבת הנהלה של חב' מוניות בן עמי בע"מ
, ובו נכחו מרשייך פרט למר דוד יוסף שלא נוכח והציעו למרשייך להצטרף לחברה כבעלי מניות וזאת עוד טרם התקבל האשור המבוקש ממשרד התחבורה – אך מרשייך סרבו להצטרף".


ביום 15.12.05 הגישו התובעים לבימ"ש השלום קריות בקשה לצו מניעה זמני אשר יאסור על הנתבעת למכור מניותיה. בבקשה זו טענו התובעים כי:

"המבקשים יטענו כי למעלה משנה, בתאריך 27.8.05 קיבלו מאת המשיבה כתב התחייבות שלפיו יצורפו המשיבים לחברה כבעלי מניות ביום קבלת קו השירות ממשרד התחבורה , וזאת במטרה להבטיח את זכויותיהם...".

עוד נטען בבקשה כי הנתבעת אכן הציעה לתובעים לרכוש מניות , אך הם נדרשו לשלם "הון עתק" תמורת מניות אלה.


בתגובה לבקשה טענה הנתבעת כי הבקשה מוקדמת וכי:

"אין צורך לשמר את המצב הקיים ואין אפשרות שזכויותיהם יקופחו שכן אם יעמדו בתנאים כפי שסוכמו במכתב הכוונות שהוציאה החברה ביום 27.8.04 הרי הצטרפותם תהא ותותר ביום קבלת קו השירות הקבוע ממשרד התחבורה. קו זה טרם התקבל".

בהמשך לתגובה חזרה הנתבעת על טענותיה לפיה התובעים לא קיבלו כל התחייבות מצד הנתבעת אלא לכל היותר "מזכר הבנות עם כוונות חיוביות". כן טענה הנתבעת כי התובעים מצידם מעולם "לא עשו ולו צעד אחד הקטן ביותר למיצוי זכותם ".

ביום 21.12.05 נמחקה הבקשה, מאחר והוגשה טרם זמנה.

ביום 25.11.05 שלחה הנתבעת לתובעים מכתב כדלקמן:


"הנדון : מזכר הכוונות מיום 27.8.04

בישיבת הנהלת מוניות בן עמי בע"מ
מיום 25.12.05 , הוחלט כי ההנהלה מבטלת בזאת את מכתב הכוונות שניתן לך בתאריך 27.8.04 וכי מסמך זה בטל ומבוטל וחסר כל ערך.
הנהלת מוניות בן עמי בע"מ
אינה רואה כל קשר עמך באשר להפעלת תחנת מוניות כיום ו/או בעתיד.

על כן, מיום שליחת מכתבנו זה לא יהיה כל קשר מכל סוג שהוא בינינו לבינך.

לידיעתך ולתשומת לבך.


מוניות בן עמי בע"מ
".

בתשובה למכתב הנ"ל נשלח לנתבעת מכתב מאת ב"כ התובעים מיום 9.1.06 ובו נאמר , בין היתר כי:

"הננו דוחים את האמור בהודעה זו, ואת ההגדרה והאמירה שייחסה החברה להתחייבות כלפי מרשינו. יובהר כי התחייבויותיכם הינה בלתי הפיכה".

ביום 26.1.06 הגישו התובעים לבימ"ש זה המרצת פתיחה בה התבקש בית המשפט להצהיר כי המבקשים זכאים לקבל מניות במשיבה עם קבלת קו השירות ממשרד התחבורה, בהתאם להסכם מיום 27.8.04. עיקרי התביעה שם זהים לזו שבפני
.

בהחלטה מיום 22.2.06 נמחק ההליך כאשר כבוד השופט י. דר קבע כי :

"מההליך עולה כי עד למועד הגשת הבקשה לא "נתקבל" קו השירות ממשרד התחבורה. בנסיבות אלה, עניננו בבקשה להצהרה לגבי זכויות עתידיות שטרם באו לעולם. זאת ועד , גם אם יתממש התנאי והקו "יתקבל" ספק אם העילה תואמת בירור על דרך של המרצת פתיחה וספק אם הסעד המבוקש הוא הסעד המתאים".

לאחר שהתברר כי התקבל קו השירות ממשרד התחבורה, שבו התובעים הגישו תביעה זו שבפני
, למתן צו הצהרתי, כאמור (שלא על דרך של המרצת פתיחה).

13.
בתצהיר עדות ראשית שהגישו התובעים, הם חוזרים על עיקר הטענות ומפנים למסמכים, כמפורט בכתב התביעה. התובעים חולקים על שאירע בישיבת ההנהלה מיום 29.6.05 וטוענים כי פרוטוקול ישיבה זו לא משקף נכונה את אשר התרחש וכי:

"מעיון בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 29.6.05 עולה כי בישיבה זו הוצע לנו ולנהגים נוספים לרכוש מניה רגילה על מנת להצטרף כבעלי מניות בנתבעת. בישיבת הנהלה זו התבקש מכל נהג סך של 50,000 ₪ בגין מניה רגילה זו.
אני לא ויתרתי בישיבה זו על זכותי לקבל את המניה על פי ההסכם מיום 27.8.04 לפיו נדרש ממני לשלם את סכום הכסף אשר הושקע על ידי חבר ותיק בתוספת הפרשי המדד, עד התשלום בפועל, אלא סירבתי לרכוש את המניה בסך של 50,000 ₪ מחיר אותו דרשה הנתבעת מנהגים שאינם מותיקי החברה ואף לא נחתם עימם הסכם כפי שנחתם עימי....
הנתבעת הציעה לנו את אותם התנאים אשר היא הציעה לאדם זר מבחוץ אשר רוצה להצטרף כבעל מניות בנתבעת, כאשר על פי ההסכם, אנחנו איננו כאדם זר מבחוץ אלא על פי ההסכם אנו נהפוך ונהיה כבעלי מניות ותיקים בנתבעת – וכך גם הוגדרה תמורת המניה".

14.
בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת נטען כי לא היה קיבול להצעת הנתבעת לתובעים מיום 27.8.04 וכי מאז ההצעה התובעים לא היו מוכנים להשקיע מאומה ו/או להשתתף בהוצאות עבור פעילות הנתבעת לקבל קו השירות.

בחקירה נגדית של המצהיר מטעם הנתבעת , מר אלי בוזי, הוא השיב כי על פי מכתב הכוונות שהוציאה הנתבעת הכוונה היתה שהתובעים יקנו מניה. לשאלה איפה נאמר שעל התובעים לקנות מניה השיב :"כתוב שסכום הכסף שיושקע הוא של נהג ותיק...הכוונה שהם יקנו. סכום הכסף שידרש, ברגע שאנו מבקשים סכום כסף, אז ברור שמדובר על קניה ולא לקבל".

לשאלה כיצד הוא מפרש את המילים "במחיר שהמניה עלתה לבעל המניות" השיב כי "השאלה מה זה "עלתה לנו"? הערך של מה שהשקענו פה לפעמים הוא לא ערך כספי...".

15.
מהמסמכים שנוסחם הובא לעיל וכן מהתכתובת בין הצדדים עולה באופן ברור לחלוטין כי המסמך מיום 27.8.04 מהוה התחייבות של הנתבעת כלפי התובעים ולא רק הצהרת כוונות וכפי שהובא לעיל, גם ב"כ הנתבעת הודה בכך באופן מפורש הן במכתבו לב"כ התובעים מיון 20.11.05 והן בתגובתו לבקשת התובעים לצו מניעה זמני, בבימ"ש השלום קריות (כאשר הוא מדגיש כי זכויות התובעים לא יקופחו).

ודוק : הסמנטיקה – האם מדובר בהסכם המחייב את הנתבעת או בכתב התחייבות שנתנה, ואשר מחייב אותה – אינה רלבנטית.

16.
יחד עם זאת, גם ברור לחלוטין כי התחייבות הנתבעת לצרף את התובעים כבעלי מניה מותנית בתשלום, כאמור במסמך הנ"ל – כאשר התובעים מצידם מעולם לא הביעו כל נכונות לתשלום שכזה אלא רק עומדים על זכותם להצטרף כבעלי מניה. התובעים לא חלקו על פרשנות זו של כתב ההתחייבות, שנטענה לכל אורך הדרך על ידי הנתבעת במסמכים הנ"ל והדבר עלה במפורש והוכח מחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, מר בוזי, שציין במפורש כי רוח ההסכם היתה שעם קבלת הרישיון "יקנו" התובעים מניות בתמורה הנקובה – כאשר המחלוקת הינה בשאלת גובה התמורה שעל התובעים לשלם.


הדבר גם עולה במפורש ממכתב ב"כ התובעים אל הנתבעת מיום 14/11/05 המתנה צירוף התובעים כבעלי מניות בתשלום, והן מתצהירי כל התובעים בהם נאמר במפורש כי על פי ההסכם הם נדרשים לשלם "סכום כסף אשר הושקע על ידי נהג ותיק", כאשר המחלוקת הינה בשאלת גובה סכום הכסף הנ"ל (וראה הציטוט בסעיף 13 לעיל).

17.
בנסיבות אלה – הסעד הנתבע על ידי התובעים בתביעתם אכן אינו הסעד הראוי, כפי שכבר קבע כבוד השופט דר בהחלטתו מיום 22.2.06, שכן אין מקום להורות על אכיפת ההסכם ומתן מניות לתובעים, אלא אם ישלמו את התמורה שתדרש ולכך, כאמור ממילא מסכימה הנתבעת, כאשר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת גובה התמורה הנ"ל.

18.
יתירה מזאת, כפי שציין כבוד השופט מלצר בבג"צ 8921/07 :

"

הלכה היא כי בית המשפט לא ייעתר להענקת סעד הצהרתי מקום שהתרופה השיפוטית המבוקשת איננה יעילה".

בענייננו – אין ספק כי הסעד ההצהרתי המבוקש לא יביא לפתרון הסכסוך בין הצדדים והתרופה השיפוטית המבוקשת על ידי התובעים לא תהיה יעילה.

19.
אשר על כן – אני דוחה את התביעה. בשים לב לנסיבות – אין צו להוצאות.

ניתן היום כ' בסיון, תשס"ח (23 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.




ב. בר-זיו, שופטת
קלדנית - עדי שיטרית







א בית משפט מחוזי 460/06 קצב צביקה , יזראלי אלי , יוסף דוד , אילן כהן , טטרו גבריאל נ' מוניות בן עמי בע"מ , מדינת ישראל - משרד התחבורה (פורסם ב-ֽ 23/06/2008)