פסקי דין על אורי גור | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2373/01 בל     26/08/2002




בל 2373/01 אורי גור נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו
בל 2373/01


בפני

כב' השופטת שרה מאירי


26/08/2002




בעניין
:
אורי גור



ע"י ב"כ עו"ד
י. גור

המערער

נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד
ר. הררי
המשיב

פסק - דין

1.
ביום 30.4.01 הגיש המערער ערעור על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים מ-23.3.01 שקבעה לו דרגת נכות צמיתה של 19% החל מ-7.2.97 (ונכויות זמניות בשיעור 100% לתקופה 31.8.96-5.11.96 ו-50% לתקופה 6.11.96-6.2.97), בעקבות פגיעה בעבודה מ-16.7.96 (להלן: "הועדה").


טוען המערער כי יש לקבוע שהחלטת הועדה בטלה, לקבוע לו 10% בגין צלקות, ולהעביר עניינו לועדה בהרכב שונה, בה כולם יהיו מומחים בתחום הלב, הועדה תונחה שלא לנכות מצב קודם, וכן תונחה לדון בתקנה 15 בנפש חפצה.

הנמקות המערער הן כלדקמן :

א.
הרכב הועדה היה פגום, שכן ישב בה רק מומחה לב אחד, כשנושאו המרכזי של הערעור הוא מחלת הלב.

משכך, יתר חברי הועדה שימשו כחותמת גומי ולכן נפגעו כללי הצדק הטבעי.
ב.
טעתה הועדה כשדחתה הערעור בלא שהמתינה לבדיקות הרפואיות.

הועדה אמנם עיינה אח"כ בבדיקות, אך היה זה עיון שנעשה מתוך דעה קדומה, מה גם שהועדה סיכמה ללא נוכחותו.
ג.
טעתה הועדה בקזזה 10% בגין מצב קודם.

לא היה למערער מצב קודם, תיקו הרפואי דליל ומינורי ולו היה פונה למל"ל לפני התאונה, "היה נזרק מכל המדרגות" (כך, במקור).

לקביעה זו אין תשתית מוכחת, והועדה הסתמכה על נתונים רפואיים שלאחר התאונה.

גם אם סבל ממצב רפואי קודם, אין מדובר במצב פעיל אלא במחלה סמויה, פוטנציאלית, ורק התאונה הוציאה לפועל את המחלה.
הועדה יישמה פריט לא נכון, משלא ציינה "התאמה" שכן אין חולק כי הסעיף לא ישים, משלא היה לו מעולם התקף חריף של הלב.
ד.
הועדה התעלמה מהפרמטרים שבתקנות בנוגע לצלקות, בהתייחסה רק ל"מפריעות", ולא ל"מכערות" או "מכאיבות", ומאחר ומחברים את בית החזה "בסיכות שנראות כאילו נלקחו משדכנו של גוליבר... מוזמן ביה"ד להיווכח בעצמו", בתמונות שצורפו.
ה.
טעתה הועדה כשהפעילה תקנה 15 רק בשלוש – משלא ערכה דיון אמיתי בהפעלת תקנה 15, לאור התקרה שנקבעה, במיוחד במקרה זה שהשפעת התאונה על כושר העבודה ניכרת בצורה דרסטית, כעולה מאישור המעביד ודו"ח העו"ס.
ו.
טעתה הועדה כשלא קבעה נכות 100% זמנית לתקופה שבין 16.7.96-30.8.96 עת היה מאושפז ובהחלמה.

2.
דיון שנקבע לטיעון נדחה (25.11.01) וביום 13.2.02 טענו הצדדים בפני
כבוד הרשמת ש. ולך; בתום הדיון ביקש ב"כ המערער להוסיף ולטעון בפני
שופט, ומשעמד על בקשתו זו זומנו הצדדים לטיעון בפני
י ליום 26.5.02.
3.
המערער חזר על נימוקי הערעור וטען עוד כי על ביה"ד לקבוע הנכות כפי שנעשה בגלגול השני של ענין מרגוליס (נה/29-01), כי על מזכיר הועדות להפעיל שיקול דעת ולמנות 3 רופאים מהתחום הנדון, שיהיו בעלי כשירות ומסוגלות לשבת בהרכב, כמו 3 שופטים בשיטת המשפט, ויהיה זה בלתי סביר שאורטופד יכול להבין את תחום הלב.

המערער הפנה לפס"ד שכנאי (בל (י-ם),1555/99), ספיר (בל (י-ם) 97/487-01), טען כי יש לשנות ההלכה הקיימת מאז שהמחשב האישי לא היה מוכר, לאור המהפכות והתקדמויות במדע. כן הפנה לפסה"ד בענין ארביב (ע"א (ת"א) 98/3974) וזלמנוביץ (ע"א (ת"א) 2520/99) בהם נקבע כי יש לתגבר את הרכב הועדה בייצוג הדיסיפלינה שעל הפרק.

עוד עתר לכך כי אם יוחזר לועדה לענין צלקות – יוחזר להרכב אחר שידרש לדון מחדש (ולא לנמק בלבד).

4.
המשיב עתר לדחיית הערעור (למעט בנושא הצלקות), בטיעונים כדלקמן :

א.
הועדה קבעה מצב קודם עפ"י צנטור מ-8/00 המצביע על מחלה טרשתית בעורקים, מצב שלא התפתח מהאוטם. מדובר בממצא רפואי (פס"ד שדה נב/01/99).
ב.
למערער לא היו תלונות על תעוקה, ואין אינדיצקיה לתעוקה בחומר הרפואי, ומשכך, לא קיבלה הועדה את חוו"ד ד"ר קפלינסקי בנושא זה.
ג.
הרכב הועדה הוא כדין (פס"ד סלאם מד/1071-01;
פס"ד פולק,
לו/392-01).
ד.
הועדה בדקה המערער והתייחסה לממצאים ונימוקיה רפואיים. הועדה התייחסה לענין הצלקות.
ה.
הועדה לא דחתה הערעור בטרם עיינה בבדיקות אלא דחתה ההכרעה למועד אחר, לאחר עיון בתוצאות.
ו.
אין טעות משפטית.

לענין הצלקות, הסכים המשיב בדיון בפני
י, להחזיר לועדה ע"מ שתסביר האם הצלקות מכערות או מכאיבות במידה המזכה באחוזי נכות.

5.
לאחר עיון בכל החומר שבפני
י – להלן הכרעתי :

א.
הרכב הועדה –

הרכב הועדה הוא נכון לליקויים הנדונים.

המערער הוכר כנפגע עבודה בשל אוטם הלב.
עפ"י הדין די במומחה אחד (לפחות) בתחום הפגימה ואף שאכן עסקינן בהתמחות – ראוי להזכיר אולי כי אף יתר הרופאים בועדה -
רופאים המה, וכולם עברו הכשרה כללית כמקובל בטרם קיבלו התואר, ובטרם התמחותם.
מקרהו של המערער אינו מעורר או מעלה קושיות רפואיות מיוחדות או ספציפיות, אלא, עם כל הצער, קושיות שגרתיות למי שלקה בלבו.

כך או כך, הועדה דנה בנדרש, כבכל פגיעה, ואין מקום לטענה בהקשר זה.

אעיר עוד כי, לכאורה, היה מקום לטעון כי בנושא צלקת ראוי כי יבחן הענין ע"י כירורג. טענה בענין זה לא הועלתה. משבפועל, מפנה המערער טרונייתו להיות הצלקות מכערות/מכאיבות – לא נדרשת מומחיות ספציפית ועסקינן בבדיקה רפואית, בה רופאי הועדה, בהכשרתם, ראוי כי יבחנו הענין כאמור להלן.


ב.
צלקות –
לכאורה, לא היה מקום להחזיר הענין לועדה בהקשר זה. מעיון בדו"ח הועדה, בישיבה הראשונה, עולה כי נבדקו הצלקות בבית החזה והצלקת ברגל ויש בדו"ח מענה לנדרש, אלא שעסקינן בצורך להסיק מהנאמר ולטעמי, ראוי כי הועדה תאמר דברה באופן ברור.
משכך, למען הסר ספק ומכח הסכמת המשיב, מוחזר עניינו של המערער לועדה, ע"מ שתבדוק הצלקות (בית החזה, רגל) ותקבע אם הן מכערות ו/או מכאיבות, ואם יש בממצאיה כדי הענקת נכות.
הועדה תנמק קביעתה.

ג.
ניכוי מצב קודם –
הועדה מציינת כי האטם (התאונה שהוכרה) היה מזערי, ומנגד, המחלה הטרשתית הייתה מפושטת. הועדה מציינת ממצאי הצנטור; כן מציינת הועדה כי האטם לא פגע בתפקוד הלב (כעולה מבדיקת האקו).

הועדה קבעה לאור החומר הרפואי שבפני
ה כי ביום התאונה סבל ממחלה טרשתית מפושטת, כולל היצרות בעורקים (כשהועדה מפרטת הממצאים).
מדובר בקביעה רפואית שבוססה בממצאים רפואיים ושנומקה ע"י הועדה, ובהתאם קבעה הועדה ניכוי מצב קודם, כפי שנקבע גם בועדה מדרג ראשון.

ראוי להעיר כי אין מדובר ב"תאום". מדובר במצב רפואי המתאים לדעת הועדה לסעיף שנקבע, שהרי אין חולק כי המערער לא בא בפני
הועדה עובר לתאונה.
מדובר בהנמקה רפואית ובממצאים ברורים שיושמו לניכוי מצב קודם.

ד.
תעוקת חזה –
בשונה מקביעתו של פרופ' קפלינסקי, קובעת הועדה כי אין מדובר בתעוקה, וכי המערער לא הלין על תעוקה, ועפ"י הממצאים הרפואיים – קבעה הועדה כי אינה מקבלת חווה"ד. הנמקתה היא הנמקה רפואית, ודי בה.

ה.
קביעת עמדה –
עפ"י כל החומר שבפני
ה קבעה הועדה בישיבתה הראשונה כי היא דוחה הערעור אך ביקשה לעיין בחומר רפואי שיביא בפני
ה המערער.
איני רואה כל פגם בכך. מדובר בועדה מקצועית, בתחום שבמומחיות. עפ"י החומר שבפני
ה קבעה עמדתה. משהובא בפני
ה חומר רפואי נוסף – עיינה בו, ציינה ממצאיו וקבעה כי אין ללמוד מהם על תעוקה או אטם משמעותי, אלא איסכמיה קלה הפיכה, ללא נזק קבוע.
מדובר בקביעה רפואית, שהתייחסה לנתונים שבפני
הועדה, ואח"כ קביעה רפואית, שהתייחסה לנתונים הרפואיים החדשים שהוצגו בפני
ה. אין מדובר כלל בדעה קדומה אלא בהבעת דעה מקצועית, פתוחה לשינוי ולהתייחסות לממצאים חדשים. לא נדרשת נוכחות המערער להתייחסות לממצאים קליניים בבדיקות שהובאו בפני
הועדה בדיון השני.

ה.
תקנה 15 –

לא נהירה לי טענת המערער בהקשר זה.
הועדה התייחסה לחומר שבפני
ה, גם בהיבט זה, לטענות המערער, מכתב המעסיק ודו"ח הרשות.
ועדת הרשות מצאה ירידה בשכרו בשיעור 32% והמליצה על הפעלת תקנה 15 ב-1/3.
למערער 15% (רפואיים) בגין התאונה.
ממילא, עפ"י הוראות התקנה לא ניתן להגדיל נכותו ליותר מ-20%. מה רבותא לו בקביעה כי יש להפעיל התקנה במחצית?
בל נשכח כי לקביעה רפואית במועד נתון – יש מקום לקבלת המלצה עדכנית על פי תקנה 15.
ממילא, יתכן כי מצבו (הרפואי) של המערער ישתפר, אך מגבלתו לענין כושר עבודתו לא תשתנה בהתאם. אין מדובר בקביעה שתהא ישימה לעולם ועד.
משכך – אין טעות בהחלטת הועדה, שהרי דיון בהפעלת התקנה יכול (לכל היותר) להוביל לאי הפעלת התקנה – ובכך, אין מעוניין!

ו.
נכות זמנית –

בפועל טענה זו נטענת "בשפה רפה" ואינה מנומקת.
הועדה קבעה 100% לתקופה של חודשיים ו-5 ימים, ו-50% לתקופה נוספת של חודשיים. לא הובא בפני
י מה פגם בקביעתה.
ככל שהועלתה הטענה בהקשר זה ביחס לתקופה שמ-16.7.96 ועד 30.8.96 (סעיף 13 לערעור) – טענה זו לא חזרו עליה בפני
י, ולא נתקבלה עמדת המשיב ביחס אליה.
עם זאת, משעסקינן בפגיעה מ-16.7.96, ומשמעיד על עצמו התובע כי היה מאושפז בזמן האמור, מניחה אני כי עסקינן בתקופת דמי הפגיעה. ממילא, אין אלה חופפים לאלה. אציין אף כי ועדה של המל"ל קבעה למערער 100% מ-19.7.96 ועד 5.11.96 ו-50% מ-6.11.96 ועד 6.2.97, עוד ב-26.1.97 (נספח ג') ולצרכי מס הכנסה, בעת בה טרם הוכרה הפגיעה כפגיעה בעבודה (פסה"ד ניתן רק ב-1.9.99, נספח ב').
ואכן, עיון בדו"ח רופא (דרג ראשון) מ-21.8.00 צויין בבי"ח כי התובע קיבל דמי פגיעה מ-17.7.96 ועד 30.8.96 (המערער מופנה אף לס' 104 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995).
הנה כי כן – אין טעות בהחלטת הועדה בהקשר זה.

ז.
לאור כל האמור – משלא נמצא פגם משפטי בהחלטת הועדה, נדחה הערעור ללא צו להוצאות.

בענין הצלקות – מוחזר עניינו של המערער, כאמור בס"ק ב' לעיל.

ניתן היום י"ט באלול, תשס"ב (26 באוגוסט 2002) בהעדר הצדדים.



שרה מאירי
, שופטת

קלדנית - אפרת זוהר







בל בית דין אזורי לעבודה 2373/01 אורי גור נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/08/2002)