פסקי דין על עמרם מצנע | פסקי דין על ויסולי אביעד | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על חר פאר לי ואח' |

2852/08 עא     19/05/2008




עא 2852/08 עמרם מצנע נ' ויסולי אביעד, עו"ד, חר פאר לי ואח'






בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 2852/08

כבוד הנשיאה ד' ביניש

בפני
:

עמרם מצנע

המערער:

נ ג ד


1. ויסולי אביעד
, עו"ד

המשיבים:
2. שחר פאר לי

3. איילה חסון נשר

4. יולי אופק

5. רשות השידור


ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום חיפה
בת.א. 1798/03 מיום 19.3.08 שניתנה על-ידי כבוד השופטת תמר שרון נתנאל

עו"ד יאיר אבני

; עו"ד לימור פורר
בשם המערער:

בעצמו

בשם המשיב 1:

פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) לפסול עצמו מלדון בת.א. 1798/03.

1. המשיב הגיש בשנת 2004 תביעת לשון הרע כנגד המערער וכנגד המשיבים 2-5 בבית משפט השלום בחיפה. התיק נקבע לדיון בפני
השופטת וילנר, אך בשל מינויה לבית המשפט המחוזי הועבר התיק לשופטת תמר נאות פרי. במועד הדיון בתיק (1.3.2005), ביקש המשיב כי בית המשפט יפסול עצמו בשל יחסי קרבה בין אימה ז"ל של השופטת נאות לבין המערער. בהחלטה מיום 1.3.2005, נעתר בית המשפט לבקשת הפסילה והתיק הועבר לשופטת שרון נתנאל. לאחר שנתקיים דיון ההוכחות הראשון בתיק, קבע בית המשפט מועדים לדיוני הוכחות נוספים. במועד ההוכחות השני, ביקש המשיב כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין (להלן: הבקשה הראשונה), וזאת בטענה כי ביקש לזמן את השופטת לעדות בעניין בקשה לתיקון פרוטוקול שהגיש, ומשכך נוצר לבית המשפט עניין ממשי בתוצאות ההליך. בהחלטה מיום 15.4.2007, דחה בית המשפט את הבקשה וקבע מועדי הוכחות נוספים. ערעור שהגיש המשיב לבית משפט זה, נדחה ב

פסק דין
מיום 6.9.2007, שניתן על ידי.

2. במועד שנקבע לישיבת ההוכחות (13.3.2008) נעתר בית המשפט לבקשת המשיב לפיה תימשך חקירתו ואילו עדותן של המשיבות 2-4 תישמע במועד ההוכחות הבא (19.3.2008). נוכח האמור, פנו המשיבות 2-4 לבית המשפט וטענו כי הן מופיעות שוב ושוב בבית המשפט ונגרמות להן הוצאות. בית המשפט קבע כי הן חייבות להתייצב על מנת להיחקר על תצהיריהן וכי הוצאותיהן ישולמו להן.

3. בפתח דיון ההוכחות, ביקש המשיב כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין בטענה של משוא פנים ו"משחק מכור" (להלן: הבקשה השנייה), וזאת, לטענתו, לאור דברי בית המשפט למשיבות 2-4 בישיבת ההוכחות הקודמת כי הוצאותיהן תשולמנה להן. לטענת המשיב, דבריו של בית המשפט מעידים על כך שדין תביעתו להידחות מאחר שהאדם היחידי שיכול לשלם את הוצאות המשיבות 2-4 הוא המשיב, וכפי הנראה, טען, בית המשפט קבע כי הוא זה שיפסיד בתביעה. עוד טען המערער כי רוב הבקשות שהגיש לבית המשפט נדחו, כי הוא אף חוייב בהוצאות וכי בעילות הפסלות במצטבר יש כדי להביא לפסילת בית המשפט.

4. בהחלטה מיום 19.3.2008, קיבל בית המשפט את בקשת הפסילה שהגיש המערער. בית המשפט קבע כי לא היה בכוונתו וכלל לא עלה על דעתו כי הוצאות המשיבות 2-4 ישולמו על ידי המשיב, ולא היה בכך הבעת דעה באשר לתוצאות המשפט. עוד קבע בית המשפט כי אין ממש בטענת המשיב לפיה ניתן רצף של החלטות נגדו וכי בית המשפט כבר גיבש דעה בתיק. ההחלטות, כך קבע, ניתנות לגופו של עניין ולגופן של טענות ואם סבר המשיב שהחלטה כזו או אחרת אינה החלטה נכונה, יכול היה להגיש בקשה למתן רשות ערעור. בית המשפט הוסיף כי לא ברור מנין נובעת התרשמותו של המשיב לפיה בית המשפט כבר גיבש דעה ואף לא ברור על מה מבוססת טענה זו. עם זאת קבע בית המשפט כי על אף חובתו של שופט לשבת בדין ועל אף שאין ממש בטענות המשיב, הרי שלאור התרשמותו כי המשיב אכן מאמין בדבריו, גם אם נעדרים הם בסיס, הרי שבנסיבות קיצוניות אלה ולו סובייקטיביות מצד המשיב, רואה הוא לנכון לפסול עצמו מלשבת בדין. כמו כן, חייב בית המשפט את המשיב לשלם לאנשי ההקלטה שזומנו לדיון את הוצאותיהם וכן לשאת בהוצאות המערער והמשיבים 2-3 ו-5 בסך של 10,000 ₪ סך הכל.

5. על החלטת הפסילה הוגש הערעור שבפני
י. לטענת המערער, התנהגותו של המשיב לאורך כל הדיון בתביעתו בכלל והשימוש שהוא עושה בבקשות לפסילת שופט בפרט הינה חסרת תום לב ובניגוד לנורמה המשפטית המטילה עליו חובה לפעול כבעל דין ראוי והוגן. עוד טוען המערער כי העברת התיק בשלב זה לשופט אחר, לאחר שכבר הסתיימה הבאת ראיות התביעה, תביא לשמיעת העדויות מחדש ולדחייה ארוכה בקיום ההליכים, ובסופו של דבר לפגיעה קשה במערער. בנסיבות אלה, נטען, ובמיוחד נוכח העובדה כי השופטת אינה מוצאת כי קיים חשש ממשי למשוא פנים, והחלטתה לפסול עצמה מלשבת בדין נסמכת על תחושותיו הסובייקטיביות של המשיב, יש מקום לקבל את הערעור ולהורות על השבת התיק לשופטת.

6. בסמוך להגשת הערעור, הגיש המשיב בקשה לדחייתו על הסף בה טען כי המערער העלים מעיני בית המשפט את העובדה כי בהחלטה מיום 20.3.08 מינה נשיא בית משפט השלום בחיפה את כב' השופטת איילת דגן לשמוע את התיק וכי התיק נקבע להוכחות בפני
ה לחודש דצמבר השנה. עוד טוען המשיב כי המערער לא הודיע לבית המשפט קמא על הגשת הערעור, בניגוד לחובה המוטלת עליו על פי דין, לא צירף לכתב הערעור עותק חתום של ההחלטה עליה הוא מערער, ואף לא העביר למשיב את עותק הערעור ביום בו הוגש.

7. לאחר שעיינתי בחומר שבפני
י, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. נראה כי יש טעם בטענת המערער, לפיה לא התקיימה במקרה הנוכחי עילה המצדיקה את פסילת השופטת. אכן, בפני
י מקרה של פסילה עצמית של השופטת. במצב דברים זה, יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסובר כי לא ראוי שיידון בתיק, שכן לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן. עם זאת, המבחן לפסילת שופט, בין אם מדובר על פסילה עצמית ובין אם מדובר על סירוב לפסילה, הינו אובייקטיבי, ואין עמדתו הסובייקטיבית של השופט מכרעת. להתחשבות בעמדת השופט לפסול עצמו יש גבולות. הם נקבעים על-פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 4845/01 אלרון נ' קיבוץ עינת (לא פורסם, 19.7.2001); ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע (לא פורסם, 28.7.2003); ע"א 756/04 הוועדה המקומית לתכנון ובניה כ"ס נ' יורשי טובה אחימן ז"ל (לא פורסם, 8.8.2004); ע"א 883/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' גלי אלפא תקשורת בע"מ (לא פורסם, 28.4.2005); ע"א 3158/05 טיולי אלון (טבריה) בע"מ נ' חופית קיבוץ כנרת בע"מ (לא פורסם, 25.4.2005); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו- 2006) 23-24). במקרה דנן הבהיר בית-המשפט בהחלטתו כי לא הייתה לו כוונה ואף לא עלה על דעתו שהוצאות המשיבות 2-4 ישולמו על ידי המשיב ואף לא היה בכך משום הבעת דעה באשר לתוצאות המשפט. ואמנם תשלום הוצאות לעד שזומן והוטרח לבית המשפט אין בו כדי ללמד על תוצאות המשפט. בית המשפט ציין במפורש כי דעתו באשר לתוצאות המשפט טרם נקבעה וכי אין מדובר ב"משחק מכור". ואכן, אין יסוד לקבוע כי בנסיבות העניין קיים חשש למשוא פנים ואיני סבורה כי היה על בית-המשפט לפסול עצמו.

8. מהחלטת בית המשפט עולה כי הוא סבור שאין עילה אובייקטיבית המצדיקה את פסילתו, והחלטתו לפסול עצמו מונעת אך מתחושות סובייקטיביות של המשיב. בעניין זה נקבע כבר בפסיקתנו כי לא רגישותו הסובייקטיבית והמיוחדת של בעל דין היא הקובעת, אלא השאלה היא, האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט (ע"א 5243/05 אב-קור בע"מ נ' מרסל ירושלים בע"מ (לא פורסם, 7.7.2005)). מעיון בטענות המשיב בבקשת הפסלות נראה כי אחת הסיבות להגשת הבקשה היא חוסר שביעות רצונו מהחלטות שניתנו על ידי בית המשפט. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)).

למעלה מן הצורך, יצוין עוד כי אין בעובדה שנשיא בית משפט השלום בחיפה החליט להעביר את התיק לדיון בפני
שופטת אחרת בעקבות החלטת השופטת לפסול עצמה כדי לדחות את הערעור על הסף, גם אם עובדה זו לא הובאה לידיעת בית משפט זה, שכן אין עניין מנהלי זה מקים עילת פסלות או מבסס אותה, והעברה האמורה מתקיימת כל עוד החלטת הפסלות על כנה.

אשר על כן, הערעור מתקבל. התיק יוחזר לכבוד השופטת תמר שרון-נתנאל להמשך שמיעת הראיות.

ניתן היום, י"ד באייר התשס"ח (19.5.2008).

ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08028520_n02.doc שי
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
1
4
1








עא בית המשפט העליון 2852/08 עמרם מצנע נ' ויסולי אביעד, עו"ד, חר פאר לי ואח' (פורסם ב-ֽ 19/05/2008)