פסקי דין על עבדאלכרים עבדללה ג'אבר | פסקי דין על מילטון אינטר טרייד בע"מ

1834/01 א     23/02/2003




א 1834/01 עבדאלכרים עבדללה ג'אבר נ' מילטון אינטר טרייד בע"מ




1
בתי המשפט
א 001834/01
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
23/02/03

כב' השופט נ. ישעיה

בפני
:

עבדאלכרים עבדללה ג'אבר

בעניין:
תובע
פ. סולטני

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מילטון אינטר טרייד בע"מ
(חברה זרה)

נתבעת
עו"ד מ. גירון

ע"י ב"כ עו"ד
פ ס ק ד י ן

1. התובע חקלאי בעסוקו, המתגורר בכפר סניריא סמוך לישוב אורנית, מחזיק כבעלים, בשטחי קרקע אותם מעבדת משפחתו ובהם מגדלים גידולים חקלאיים שונים. בין שאר השטחים שבבעלותו נמצאת חלקה 25 בגוש 4 בשטח של כ-13 דונם (להלן: "חלקה 25") וחלקה 40 בגוש 4 (להלן: "חלקה 40") בשטח של כ-23.5 דונם.

הנתבעת - חברה זרה - טוענת כי התובע מכר את החלקות הנ"ל לאדם בשם ג'לאל עומר (להלן: "ג'לאל") וזה מכר אותן לנתבעת. המכירה לג'לאל נעשתה, לטענת הנתבעות, ע"י חתימה על שטרי מכר בפני
רשם המקרקעין וחתימה על יפויי כח בלתי חוזרים בפני
נוטריון באותו מעמד.

התובע מתכחש למכירת החלקות הנ"ל לג'לאל וטוען כי הוא לא חתם מעולם על יפויי כח ועל שטרי מכר, או על מסמכים אחרים, המצביעים על מכירת החלקות לג'לאל, לא בפני
נוטריון ולא בשום מקום אחר. לדבריו החתימות על יפויי הכח ועל המסמכים האחרים הנחזות להיות חתימותיו, הן מזוייפות.

לאחר שנתגלתה לו העובדה כי חלקות 25 ו-40 נמכרו, למעשה, לנתבעת באמצעות ג'לאל שרכש ממנו, כביכול, את החלקות, עתר הוא לבית המשפט בתובענה שבפני
בבקשה להצהרה לפיה יפויי הכח לא נחתמו על ידו וכי החתימות המופיעות במסמכי ההעברה (שטרי מכר, יפויי כח וחוזי מכר) המתיימרות או נחזות להיות שלו, הן מזוייפות. כפועל יוצא מההצהרה המבוקשת, עותר הוא להצהרה לפיה עסקת העברת החלקות בלשכת רישום המקרקעין שבוצעה על יסוד יפויי כח ו/או שטרי המכר הנ"ל בטלה ומבוטלת.

הנתבעת דוחה טענות התובע וטוענת כי ג'לאל רכש מהתובע את החלקות הנ"ל כדת וכדין ואלה נמכרו על ידו לנתבעת, אשר החלה כבר בשיווקן לרוכשי דירות או בתים שהיא תכננה והתכוונה לבנות במקום.

2. התובע טוען, כאמור, כי מעולם לא חתם על מסמכים כלשהם בקשר למכירת חלקותיו הנ"ל, למעט פעם אחת בעת הובא לחנותו או "סוכתו" של ג'לאל ואולץ בכפיה ובאלימות לחתום בפני
נוטריון על ויתור על ההתנגדות שהגיש לביצוע העסקה. פרט לארוע זה וחתימה "מאולצת" זו, שעוד ידובר בהם בהמשך, לא חתם, כאמור, התובע, לדבריו, על מסמך כלשהו אחר. לא על יפויי כח בלתי חוזרים ולא על הסכמי מכר ושטרי מכר. לדבריו, במהלך עדותו בבית המשפט, לא היה לו קשר עם ג'לאל במשך כ-20 שנה והוא לא מכר לו כלל את חלקות 25 ו-40 הנ"ל. פרט לפעם אחת בה הובא, כאמור, לסוכתו או חנותו של ג'לאל, לא ביקר, לדבריו, אף פעם בביתו ו/או בחנותו. הוא הכחיש את טענת ג'לאל כי קיימת ביניהם קרבת משפחה. את גירסתו בדבר זיוף חתימותיו תמך התובע בחוות דעת גרפולוגית, אליה אתייחס בהמשך.

הנתבעת, לעומת זאת, העלתה לדוכן העדים מספר עדים על מנת להפריך את טענות התובע. חלקם "עדי ראייה" שהיו נוכחים במעמד חתימתו של התובע על יפויי הכח ושטרי המכר, אשר תארו את נסיבות החתימה והפריכו את טענות התובע כי לא נכח כלל במעמד החתימה וכי החתימות המופיעות על יפויי הכח אינם חתימותיו.

3. להוכחת טענותיו העיד התובע ארוכות בבית המשפט. עדותו היתה למעשה היחידה מטעמו לגבי השאלה האם הוא נכח במקום והאם חתימותיו זוייפו (בנוסף לחוות דעת גרפולוגית).
במהלך חקירתו הנגדית הוצגה בפני
ו חתימתו על תצהיר שחתם בפני
בא כוחו - עו"ד סולטני - (נ/1). הוא לא ידע לאשר כי אכן זוהי חתימתו. רק לאחר שהובהר לו כי התצהיר אושר ע"י בא כוחו, אישר את חתימתו עליו.
עובדה זו מצביעה על אחת משתיים: או שאין התובע יודע לזהות את חתימותיו, או שמא חשש הוא בתחילה, בטרם הבין כי חתם בפני
בא כוחו, מזיהוי החתימה כחתימתו, על מנת לא ליפול ב"פח" שטמן לו, כביכול, ב"כ הנתבעת.
ניתן להסיק מכך כי התובע אינו מזהה, או אינו מסוגל להבחין בודאות בין חתימותיו האמיתיות לבין חתימות מזוייפות. איך, אם כך, יודע הוא לקבוע בודאות כי החתימות על גבי יפויי הכח אינן חתימותיו? ניתן היה לצפות ממנו להיות נחרץ ובטוח יותר בזהוי חתימתו הוא בפני
בא כוחו, לפחות באותה מידת נחרצות שגילה כאשר קבע כי החתימות על יפויי הכח אינן חתימותיו. הססנותו בזהוי חתימה אשר אין ספק לגביה כי היא שלו, מחד גיסא, וקביעתו החד משמעית לגבי חתימה שקיים לגביה לפחות ספק, מאידך גיסא, אינם מחזקים את אמינות גירסתו בדבר זיוף חתימותיו.

4. גירסתו כי לא נכח במקום בעת החתימה על המסמכים, נסתרה, כאמור, ע"י מספר עדים מטעם הנתבעת אשר נכחו, לדבריהם, במעמד החתימה.

צאלח מופיד - רשם הקרקעות באריאל - סיפר (תעודת עובד ציבור נ/24) כי הגיע לחנותו של ג'לאל בצומת אורנית (הידועה כ"סוכת השלום") לבקשת נציג הנתבעת (משה צפריר) ביום 18.12.00, על מנת לבצע עיסקת מכר בין ג'לאל לתובע ובו בזמן בין ג'לאל לנתבעת. מופיד הבהיר כי הגיע לסוכת השלום לבקשת הממונה עליו, סמי גבאי, באופן יוצא מהכלל, לאור העובדה שהתובע סירב להגיע למשרדי רישום המקרקעין באריאל. בהגיעו למקום מצא הוא שם את המוכר (התובע), את עו"ד שועה ג'יג'י הנוטריון, את ג'לאל ואת נציג הנתבעת יאיר גפני ומשה צפריר.
הוא זיהה את המוכר (התובע) על פי תעודת זהוי שהוא הציג בפני
ו. לאחר שתעודת הזהוי צולמה (על מנת לצרף את התצלום לתיק העיסקה), חתם התובע בפני
ו:

"על המסמכים הדרושים לצורך העברת המקרקעין (חלקה 40 בגוש 4) לג'לאל וזאת לאחר שהקראתי למוכר את שטר המכר ווידאתי שהבינו"
(סעיף 5 לנ/24).

בנוסף לכך חתם התובע באותו מעמד על יפויי כח והסכם מכר לגבי מכירת אותה חלקה, אותם הכין והגיש לו לחתימה הנוטריון עו"ד ג'יג'י שנכח אף הוא, כאמור, במקום.

כעבור מספר ימים, התבקש מופיד להגיע שוב ל"סוכת השלום" על מנת לבצע עיסקת מקרקעין נוספת בין אותם צדדים, לגבי חלקה 25 בגוש 4. הוא הגיע למקום פעם נוספת ב-8.1.01 והחתים את התובע על מסמכים דומים לגבי החלקה הנ"ל. גם במעמד זה נכחו עו"ד ג'יג'י ושאר האנשים שנכחו במפגש הקודם. גם ב-8.1.01 חתם התובע בפני
מופיד על המסמכים שהוגשו לו לחתימה, על ידו ועל ידי עו"ד ג'יג'י, מרצונו החופשי ולאחר שהובהרה לו מהות העיסקה בשפתו - ערבית - והוא הבין את משמעותה ותוכנה.

5. גירסה זו של מופיד נתמכת בעדותו (תצהיר) של עו"ד שועה ג'יג'י (נ/27). לדבריו הוא הכין, לבקשת נציג הנתבעת (צפריר), חוזי מכר ויפויי כח לשם מכירת מספר חלקות קרקע על ידי התובע לג'לאל. ב-18.12.00 הוא הגיע עם המסמכים המתייחסים לחלקה 40 בגוש 4 לסוכת השלום. במקום נכחו ג'לאל, ג'אבר (התובע) צפריר וגפני (נציגי הנתבעת) וכן רשם המקרקעין מופיד צלאח.
הוא הסביר לתובע בשפתו, השפה הערבית בה הוא שולט היטב, את מהות העיסקה והמסמכים עליהם הוא התבקש לחתום. הוא זיהה את התובע באמצעות תעודת זהוי שהוא הציג בפני
ו. תעודת הזהוי צולמה, לבקשתו, והצילום צורף לתיק העיסקה ולתיק המסמכים שלו. לאחר פעולת הזהוי חתם בפני
ו התובע על חוזה מכר ויפוי כח נוטריוני בלתי חוזר, לפיהם מכר הוא לג'לאל את חלקה 40 גוש 4 והוא - עו"ד ג'יג'י - אישר בחתימתו, כנוטריון, את חתימות התובע. כן חתם הוא באותו מעמד על שטרי המכר בפני
מופיד. באותו מעמד חתם ג'לאל על מסמכים המעידים על מכירת החלקות על ידו לנתבעת.

ביום 8.1.01 הגיע שוב עו"ד ג'יג'י לחנותו של ג'לאל בסוכת השלום, לבקשת נציג הנתבעת (צפריר) עם יפויי כח וחוזי מכר, הפעם לגבי מכירת חלקות 22 ו-25 בגוש 4, והחתים שוב את התובע באופן דומה, לאחר שזיהה אותו וצילם שוב את תעודת הזהוי שלו. במעמד זה, בו נכחו צלאח מופיד, ג'לאל, צפריר, גפני וכמובן התובע עצמו, חתמו התובע כמוכר וג'לאל כקונה על שני חוזי מכר ושני יפויי כח המתייחסים למכירת שתי חלקות (22 ו-25 בגוש 4).
עו"ד ג'יג'י אישר כי התובע, כמו גם ג'לאל חתמו על כל המסמכים מרצונם הטוב והחופשי ולאחר שהוסברה להם על ידו מהות העיסקה וטיבה בשפה הערבית, בה הוא שולט היטב.

עדותם של מופיד צלאח ועו"ד ג'יג'י נתמכה בעדותו של משה צפריר שנכח במעמד החתימה על מסמכי העסקות בסוכת השלום בשני המועדים הנ"ל. הוא אישר כי לבקשת עו"ד ג'יג'י, הוא צילם את תעודת הזהוי של המוכר - התובע - בשני המועדים (18.12.00 ו-8.1.01). הוא בחן, לדבריו,באותה הזדמנות, את תעודת הזהוי של התובע שנמסרה לו לצילום והשתכנע בוודאות כי בעליה, היינו התובע, הוא אשר חתם על מסמכי המכירה בפני
עו"ד ג'יג'י ומופיד צלאח.

גם ג'לאל אישר את גירסת הנוטריון ורשם המקרקעין ואישר כי מסמכי העברת החלקות מהתובע אליו נחתמו כדין, מרצונו החופשי של התובע, ולאחר שקיבל ממנו את מלוא התמורה עבורן באותו מעמד (לעדותו אתייחס בהמשך).

6. ב"כ התובע חקר ארוכות וממושכות את עדי הנתבעת בנסיון לערער את גירסתם או לקעקע את אמינותם, אך הדבר לא עלה בידו.

אין כל סיבה שלא ליתן אמון לעדותם של מופיד צלאח ועו"ד ג'יג'י. שניהם שוחחו עם התובע והבהירו לו את מהות העיסקה בשפה הערבית השגורה בפיו (שפת אמו), שניהם זיהו אותו על פי תעודת זהוי מקורית שהציג בפני
הם ושניהם השתכנעו כי התובע, ולא אחר, מבצע עיסקת מכר עם ג'לאל מרצונו החופשי.

מופיד אישר כי בעת שהתובע חתם בפני
ו על שטרי המכר, החזיק הוא בידו את תעודת הזהוי של התובע והתבונן בתצלום. התצלום שבה תאם, לדבריו, את זהות, או חזותו של החותם, היינו את חזותו של התובע.
גם עו"ד ג'יג'י סיפר דברים דומים ודבריו לא נסתרו ולא הופרכו במהלך חקירתו הנגדית ע"י עו"ד סולטני.

7. ב"כ התובע הציג בפני
עו"ד ג'יג'י תצלומים של שתי תעודות זהוי שונות של התובע שהונפקו במועדים שונים [האחת ב-14.9.00 בקלקיליה (ת/11) והשניה ב-18.7.82 בטול כרם (ת/10)].
בתעודת הזהוי המאוחרת יותר נראה התובע בתצלום כשהוא עוטה כאפיה ומעוטר בזקן, ואילו בתעודת הזהוי הקודמת, מ-1982, חזותו בתצלום צעירה יותר ללא כאפיה וללא זקן. עו"ד ג'יג'י אישר, בתשובה לשאלת עו"ד סולטני, כי זיהה את התובע, בשתי הפעמים, בעת שהופיע בפני
ו בסוכת השלום, על פי תעודת הזהוי הישנה יותר ת/10, על אף שחזותו בתעודת זהוי זו שונה באופן ניכר מחזותו בתמונה המופיעה בתעודת הזהוי החדשה (ת/11). ומחזותו בהווה. לדבריו, על אף השוני בחזותו של התובע הוא זיהה אותו, שכן תוי פניו של האדם שהופיע בפני
ו דמו לתוי הפנים כפי שמופיעים בתצלום. הוא הודה כי את תעודת הזהוי החדשה יותר, משנת 2000 (ת/11), ראה לראשונה בעת שהוצגה בפני
ו ע"י עו"ד סולטני בבית המשפט ולא לפני כן.

עו"ד סולטני שואל את העד:

"הביאו בפני
ך אדם שנראה היום כמו בת/11 (ת.ז. החדשה - נ.י). זו תמונתו היום ומביאים אותו בפני
ך ונותנים לך תעודת זהוי שנראה כמו בת/10 (ת.ז. הישנה - נ.י.), האם לא יכול להיות שהזהוי הזה בין התמונה שבתעודת הזהוי לפני 20 שנה לבין האדם שישב בפני
ך, האם יכול להיות שטעית?"

משיב עו"ד ג'יג'י:

"התמונות שאנו רואים כאן, הם צילומים של מכונת צילום, התמונה שנמצאת בתעודת הזהוי היא תמונה פוטוגרפית אמיתית, אז מתמונה פוטוגרפית אפשר לזהותו. בגיל כזה לא משתנה הרבה גם אחרי 20 שנה. כשמראים לי צילום ממכונת צילום כמו ת/11 או ת/10 אי אפשר לזהות אדם. כשזיהיתי אותו, זיהיתי אותו 100 אחוז לפי התמונה. אם היה בא האדם הזה והייתי רואה תעודה מקורית, הייתי יכול לזהות אותו".
(עמ' 57 לפרוטוקול).

עו"ד ג'יג'י עמד על דעתו כי את התובע זיהה באמצעות תעודת זהוי ת/10 שהוצגה בפני
ו ולא על פי תעודת זהות החדשה יותר (ת/11). תעודת הזהוי ת/11 הונפקה, לפי הרשום בה, ב-14.9.00, היינו מספר חודשים לפני שהתובע זוהה ע"י הנוטריון ורשם המקרקעין (ביום 18.12.00 וביום 8.1.01). על אף זאת ת/11 לא הוצגה כלל בפני
עו"ד ג'יג'י באותו מעמד, אלא תעודת הזהוי הקודמת (ת/10).
אין חולק כי ת/10 ות/11 הן תעודות זהוי של התובע שהונפקו בתקופות שונות של חייו (ראה מס' ת.ז. ושם זהים). אין גם חולק כי בתיק העיסקה ובחומר שנותר במשרדו ובתיקיו של עו"ד ג'יג'י מופיע תצלום תעודת הזהוי ת/10 בלבד (ראה נספח א' לת/27).
אם כך נשאלת השאלה איך הגיע תצלום תעודת הזהוי הישנה של התובע לתיקו של עו"ד ג'יג'י, אם לא התובע הוא שהציגה בפני
ו (את התעודה המקורית).

ב"כ התובע מעלה מספר תרחישים אפשריים בענין זה: יתכן ועו"ד ג'יג'י רומה ע"י ג'לאל או ע"י נציגי הנתבעת, שהציגו בפני
ו אדם אחר שהתחזה בפני
ו כתובע והוא אשר חתם על המסמכים במקומו של התובע. עו"ד ג'יג'י, כך לפי האפשרות שהעלה עו"ד סולטני, אישר החתימה בלא שהבחין כי תעודת הזהוי שהוצגה בפני
ו היא של התובע בצעירותו (ת/10) ולא של האדם שחתם בפני
ו על המסמכים.
יתכן, כך לדברי עו"ד סולטני, שעו"ד ג'יג'י ידע על המזימה ושיתף פעולה עם ג'לאל ו/או עם נציגי הנתבעת ואישר את חתימתו של התובע, כביכול, בעוד שבפועל הופיע בפני
ו אדם אחר.

לא ניתן לשלול מיניה וביה, את היתכנותו מבחינה תיאורטית של אחד התרחישים שהציג עו"ד סולטני. לאמור: תתכן אפשרות תיאורטית לפיה התובע לא נכח במקום ואדם אחר חתם על המסמכים בפני
הנוטריון במקומו, כשהוא מציג את תעודת הזהוי של התובע (ת/10). אלא שאז תשאל השאלה איך הגיעה תעודת של "חורשי המזימה", היינו לידיו של ג'לאל או לידי נציג הנתבעת? על שאלה זו לא ניתן מענה מניח את הדעת ולא הועלתה אפשרות סבירה כלשהי לפתרון השאלה.

תעודת הזהוי החדשה הונפקה, כאמור, לתובע מספר חודשים לפני החתימה על שטרי העיסקה בפני
הנוטריון ורשם המקרקעין. טוען עו"ד סולטני כי לא יתכן כי בעת החתימה היו ברשות התובע שתי תעודות זהוי בעת ובעונה אחת, שכן בעת שקיבל את תעודת הזהוי החדשה בספטמבר 2000 נלקחה ממנו תעודת הזהוי הישנה על ידי המנהל האזרחי, כך שהיא לא היתה ברשותו בדצמבר 2000 ו/או בינואר 2001 בעת שתעודת הזהוי הישנה הוצגה בפני
עו"ד ג'יג'י ומופיד.
טענה זו שובת עין לכאורה, אלא שהיא ו/או אפשרות סבירה להיתכנותה, לא הוכחו כלל. בהחלט תיתכן אפשרות ששתי התעודות, הן הישנה והן החדשה, היו ברשות התובע בעת שהעסקאות נחתמו והוא אשר הציג את הישנה בפני
עו"ד ג'יג'י. אף אם נוהג המנהל האזרחי ליטול את התעודה הישנה מבעליה בעת שהוא מנפיק חדשה (נוהג שקיומו לא הוכח כלל ע"י התובע) יתכנו מקרים בהם התעודה הישנה נותרת בידיו של התושב. כך למשל, אם הצהיר כי התעודה אבדה לו ולכן מבקש הוא לקבל תעודת זהוי חדשה מהמינהל.
במקרה כזה בהחלט יתכן כי התובע המשיך להציג את תעודת הזהוי הישנה ת/10 בפני
רשויות או גורמים שונים, מטעמים ומניעים שונים, בעוד שהתעודה החדשה חבויה עמוק בכיסו. כך למשל נהג כלפי קצין הבטחון של הישוב אורנית, בעת שביקש להכנס לישוב על מנת לעבד את אדמותיו. גם לאחר שקיבל את תעודת הזהוי החדשה (ת/11), הוא הציג עצמו בפני
ו באמצעות התעודה הישנה. כך לדבריו של קצין הבטחון, שרון אידלשטיין, בתצהירו נ/25 ובמהלך חקירתו בבית המשפט (עמ' 48 לפרוטוקול), להם אני נותן אמון.
זכור לו כי במאי 2001, היינו מספר חודשים לאחר החתימה, בסוכת השלום, ולאחר הנפקת התעודה החדשה, היה עדיין ברשותו תצלומה של התעודה הישנה שעל פיה הוא בדק את זהותו של התובע בעת שביקש להכנס ליישוב. לו היתה מוצגת בפני
ו התעודה החדשה, שהונפקה כאמור כבר בינואר 2001, היה הוא, מן הסתם, מצלמה ומצרף התצלום החדש לתיקו במקום התצלום של התעודה הישנה שהיתה ברשותו. העובדה שבמאי 2001 נמצאה עדיין ברשותו תעודת הזהוי הישנה של התובע, מצביעה על העובדה שהתעודה החדשה לא הוצגה בפני
ו ע"י התובע על אף שהיא היתה כבר ברשותו מספר חודשים קודם לכן.

תיתכנה, איפוא, מספר אפשרויות הגיוניות ו/או סבירות, לפיהן ניתן להסביר את התנוססותן של חתימות התובע על שטרי המכר וייפוי הכח הנ"ל. כך התרחישים שהעלה ב"כ התובע בסיכומיו וכך האפשרות שהוצגה ע"י הנתבעת, היינו האפשרות, לפיה התובע אכן הופיע בפני
הנוטריון ורשם המקרקעין והציג עצמו עם תעודת הזהוי הישנה, על אף שברשותו היתה באותה עת תעודת הזהוי החדשה, כפי שנהג להציג עצמו (עם התעודה הישנה) בפני
קצין הבטחון של אורנית.
עם זאת, לא די להצביע על קיומם של תרחישים, מבחינה תיאורטית. על הטוען לקיומם, להוכיח את התרחשותם, או לפחות את היתכנותם ברמת ודאות הדרושה לשם הוכחה בהליכים אזרחיים. במשימה זו לא עמד התובע שביסס, כאמור, את התרחישים האפשריים שהציג בא כוחו, על עדותו בלבד, עדות שאין בה די, בנסיבות העניין, לקביעת ממצאים עובדתיים מוצקים.

8. ג'לאל, רוכש החלקות מהתובע, סיפר בתצהירו (נ/30) ובמהלך חקירתו הנגדית, על נסיבות רכישת החלקות הנ"ל מהתובע. לדבריו, הסכים התובע להעביר לו או להחזיר לו את הבעלות בחלקה 40 הנ"ל ללא תמורה לאחר שג'לאל גילה כי הוא רשם אותה בטעות על שמו, על אף שג'לאל ומשפחתו החזיקו בה ועיבדו אותה במשך עשרות שנים. לאחר שהתובע שוכנע לעשות כן, תואם מועד לשם חתימה על כל מסמכי ההעברה, ואכן התובע הופיע ב-18.12.00 בחנותו וחתם על כל המסמכים, כאמור לעיל.

מספר ימים לאחר מכן (ב-8.1.01), ממשיך ומספר ג'לאל, בוצעה עיסקה נוספת בינו לבין התובע, לפיה רכש ממנו ג'לאל שתי חלקות (חלקה 22 ו-25) תמורת -.25,000 דינר ירדני עבור כל חלקה.
לשם העברת הבעלות בחלקות אלה נקבעה פגישה נוספת בחנותו של ג'לאל (סוכת השלום) ושם נחתמו כל המסמכים בפני
הנוטריון ורשם המקרקעין שהגיעו למקום. ג'לאל שילם לתובע במעמד החתימה, -.45,000 דינר במזומן ואת יתרת -.5,000 הדינר היה הוא אמור הוא לשלם לו לאחר רישום העברת החלקות בספרי מרשם המקרקעין (טאבו).
באותו מעמד העביר ג'לאל את הבעלות בחלקות שרכש מהתובע, לנתבעת כפי שעשה לגבי חלקה 40 מספר ימים לפני כן.
ג'לאל מאשר בקווים כלליים את גירסתם של מופיד ועו"ד ג'יג'י לגבי נסיבות החתימה ומכחיש מכל מכל טענות התובע כי הוא לא נכח במקום.

ג'לאל, סוחר קרקעות בעיסוקו, נחקר ארוכות ע"י ב"כ התובע. במהלך חקירתו עמד הוא בתוקף על גירסתו.
בתשובות לשאלותיו של עו"ד סולטני פירט ג'לאל בהרחבה ו"ללא כחל ושרק" את פעילותו העניפה ברכישת ומכירת קרקעות בשטחי הרשות הפלשתינאית. הוא ניצל את עובדת היותו פלשתינאי תושב האזור ורכש קרקעות מבעלי קרקעות פלשתינאים ביהודה ושומרון, אשר חששו למכור אותן ליהודים בשל האיסור שהטילה על מכירה כזו הרשות הפלשתינאית ובשל החשש מוחשי לחייהם עקב כך. את הקרקעות שרכש מכר ליהודים במחירים גבוהים. פעילות זו, היינו פעילותו כ"איש קש" שבאמצעותו רכשו יהודים קרקעות מתושבים פלשתינאים, הביאה לו רווחים נאים ביותר והעשירה אותו עד מאוד. רווחים אלה הם שהניעו אותו, כנראה, להתמיד בפעילותו זו, על אף שקמו לו אוייבים לא מעטים בעטיה של פעילות זו, בקרב אנשי הרשות הפלשתינאית. הוא לא הכחיש במשך עדותו פעילותו זו וניכר היה בו כי אין הוא חושש לחייו בשל כך.
במקרה שבפני
פעל ג'לאל באופן דומה. הוא רכש חלקות הקרקע מהתובע והעבירן לבעלות הנתבעת תמורת רווחים נאים שגרף.

ג'לאל דחה בעדותו מכל וכל את גירסת התובע, לפיה הוא כלל לא מכר לו את הקרקעות וכלל לא נכח בסוכת השלום בעת שנחתמו מסמכי הרכישה והמכירה. הוא אימץ את גירסתו של עו"ד ג'יג'י ומופיד ותמך בה בשתי ידיו. הוא אף דחה טענת התובע כי אין ביניהם קשר משפחתי. הוא הצביע על הקשר הזה (מצד אמו) והסביר את הרקע להעברת הבעלות בחלקה 40 על שמו ללא ששולמה תמורה כלשהי לתובע.

בחנתי היטב את עדותו של ג'לאל ואת הופעתו בבית המשפט. דבריו עוררו סימני שאלה פה ושם. כך למשל, תהיתי מדוע לא דאג ג'לאל לקבל קבלות או אישורים מהתובע, שיעידו על קבלת סכום של -.45,000 דינר עבור רכישת חלקות 22 ו-25. במעמד קבלת הכסף, או מיד לאחר מכן, חתם התובע על שטרי מכר, יפויי כח וחוזי מכר. מדוע לא דאג ג'לאל שהתובע יחתום גם על קבלה המאשרת קבלת הכסף? - תמוה. עם זאת, התרשמתי כי עיקר תאוריו או הסבריו לגבי נסיבות רכישת הקרקעות וחתימת התובע על מסמכי ההעברה משקפים את המציאות, כפי תוארה ע"י מופיד, עו"ד ג'יג'י ועדי הנתבעת האחרים.

9. את גירסתו בדבר זיוף חתימותיו ביקש התובע להוכיח באמצעות חוות דעת גרפולוגית שהגיש כראיה בבית משפט.

ד"ר מרדכי ורדי, פיסיקאי שהתמחה בגרפולוגיה, בחן ובדק את החתימות על יפויי הכח שנחתמו בפני
עו"ד ג'יג'י ואשר לטענת התובע אינן חתימותיו. הוא השווה אותן לחתימות מקוריות אחרות של התובע על גבי מסמכים אחרים שהוצגו בפני
ו והגיע למסקנה כי החתימות על שני יפויי הכח, מיום 18.12.00 ומיום 8.1.01 מזוייפות ולא נחתמו ע"י התובע. אחת החתימות זוייפה ברמת סבירות גבוהה מאוד ואילו החתימה השניה (על גבי יפוי הכח מ-8.1.01), קרובה יותר בצורתה לחתימה המקורית, אך עדיין בולט ההבדל באחת האותיות של החתימה.
המומחה הגיע למסקנה כי:

"לאור ההבדלים שצויינו לעיל, הגעתי למסקנה שהחתימות השנויות במחלוקת בשני המסמכים שבדיון זוייפו בסבירות גבוהה מאוד. יחד עם זאת, אני חייב לסייג את הממצאים עקב כך שבדקתי העתקים (צילום) ולא את החתימות המקוריות וברגע שאקבל את המקור אוכל לאשר סופית את תוצאות הבדיקה" (חוות דעתו של ד"ר ורדי - ת/9).

ממסקנותיו וממצאיו של ד"ר ורדי ניתן להבין כי קביעותיו לפיהן מדובר בחתימות מזוייפות של התובע, מסוייגות ולא ודאיות, לפחות לגבי אחת החתימות (ביפוי הכח מיום 8.1.01).
במהלך חקירתו הנגדית הודה המומחה כי בשל העובדה כי בדק את החתימות השנויות במחלוקת בצילומי המסמכים ולא במסמכים המקוריים, בדיקתו לא היתה שלמה כיוון שלא ניתן היה לבדוק פרמטרים חשובים כמו מידת הלחץ שהפעיל החותם על המסמך בעת שחתם עליו. המומחה ציין כי התמקד בבדיקת והשוואת צורת האותיות אשר אינה מושפעת לדבריו, מהעובדה שהמסמך הנבדק הוא צילום של מקור. בדיקה זו גילתה לדבריו, הדבלים משמעותיים בין האותיות אותן השווה. הוא אישר שבדק, לבקשת עו"ד סולטני, רק 3 מסמכים שחתימתם שנויה במחלוקת ולא מעבר לכך. עוד אישר המומחה, במהלך חקירתו הנגדית, כי לא בדק את צורת החתימה והאותיות בעזרת מיקרוסקופ אלא הסתפק בזכוכית מגדלת.
נסיבות אלה מערערות את אמינות המסקנות אליהן הגיע ד"ר ורדי בחוות דעתו ומחלישות את משקלן הראייתי של קביעותיו. ברור כי בדיקה יסודית יותר של החתימות המופיעות בכל המסמכים המקוריים השנויים במחלוקת ולא רק בתצלומים של חלק מהמסמכים, לרבות בדיקות לחץ ובעזרת מיקרוסקופ, היתה מביאה את המומחה לקביעות מהימנות וחד משמעיות יותר.

10. הנתבעת לא "טמנה ידה בצלחת" והציגה, אף היא, חוות דעת מטעמה בנושא זה.
המומחה להשוואת כתבי יד מטעמה, אמנון בצלאלי, בדק את החתימות המופיעות על 6 מסמכים שנויים במחלוקת (יפויי כח וחוזה מכר) והשווה את החתימות המפורטות עליהם לחתימותיו של התובע על גבי מסמכים אחרים שנמסרו לו לשם השוואה.
הקביעות והמסקנות בחוות דעתו שהוגשה לבית המשפט (נ/20) שונות מאלה של ד"ר ורדי. קובע המומחה:

"מצאתי התאמה בתכונות כתיבה בין חתימות עבד אלכרים עבדאללה אלקאדר ג'אבר (התובע) שבמסמכים א-י"ד הנ"ל שבמחלוקת לבין הדוגמאות של שמו שקיבלתי לבדיקה, במידה שאינה מותירה בי ספק של ממש שהמסמכים נחתמו על ידו. יש לציין כי לא מצאתי בחתימות שבמחלוקת סימנים האופיניים לחיקוי או זיוף והניסוח הזהיר של המסקנה נובע בעיקר מהפרשי הזמנים ומהבדלים בתנאי הכתיבה שבין החתימות שבמחלוקת לבין הדוגמאות".

המומחה נחקר ארוכות מעל דוכן העדים ע"י ב"כ התובע, אשר ניסה לערער מהימנות קביעותיו ולמצוא אי דיוקים בדבריו. הוא הציג בפני
ו שורה של אותיות שכתב העד בדוגמאות החתימה שהומצאו לו, על מנת להראות כי אין הן דומות לאותן אותיות המופיעות בחתימות המזוייפות, לטענתו. אלא שהמומחה עמד על דעתו והסביר בפירוט רב את ממצאיו.
בתשובה לשאלת עו"ד סולטני השיב המומחה:

"בדקתי אלפי תכונות כתיבה. בדקתי כל פינה במקרוסקופ (הדגשה שלי - נ.י.) ונתתי דעתי על ההבדלים שנראים על פניהם לא מתאימים. שקלתי אותם אחד לאחד ובסוף הגעתי למסקנה שהניגודים בתיק זה או ההבדלים אינם די בסיסיים כדי לשלול את האפשרות שהכותב כתב את החתימות והגעתי לדרגה כפי שציינתי בחוות דעתי. אני מצאתי אי התאמה בתכונות כתיבה ולא פירטתי כל אות בנפרד" (עמ' 35 לפרוטוקול).

כשטען בפני
ו עו"ד סולטני כי מצא הבדלים בולטים לעין ברישום אותיות שונות וניכר כי הם נרשמו ע"י חותמים שונים, הבהיר המומחה כי הבדלים אלה, אם הם קיימים, אינם מצביעים על ניגוד בסיסי "שמצדיק קביעה שמדובר בחותמים שונים". בצלאלי התייחס לדוגמאות החתימה של התובע, שנחתמו באולם בית המשפט (נ/5) ואשר לגביהן אין ספק כי הן שלו, וציין כי גם בהן, היינו בחתימות בדף נ/5, בינן לבין עצמן, גילה הבדלים ושוני ברשום אותיות מסויימות כמו האות "א" "ב" ו"ר" (בשפה הערבית) כן מצא הבדלים ברישום האות "ב" ו"ר" במסמכים שנחתמו על-ידי התובע ושאינם שנויים במחלוקת.

גם בצלאלי קבע כי מסקנותיו וקביעותיו אינן ברמת הודאות העליונה "אלא קצת פחות מכך" והוא אף הסביר את הטעמים להסתייגותו זו.

11. בחנתי את חוות הדעת של שני המומחים, עיינתי היטב בהסבריהם ובתשובותיהם, במהלך חקירתם בבית המשפט, ובחנתי בעיני, הבלתי מקצועיות, את החתימות השונות שצורפו לחוות הדעת ואלה שהוצגו בביהמ"ש, הן אלה השנויות במחלוקת והן אלה שאינן שנויות במחלוקת.
ניכר היה מההסברים של המומחים במהלך חקירתם בית המשפט כי בדיקתו של בצלאלי את החתימות היתה מעמיקה ומקצועית יותר מזו של ד"ר ורדי. נסיונו רב השנים של בצלאלי בהשוואת כתבי יד ובדיקת מסמכים, במסגרת עבודתו במחלקה לזהוי פלילי של משטרת ישראל (בשנים 1991-1975) והנסיון הרב שצבר לאחר מכן בבדיקת והשוואת כתבי יד, ניכרים היטב בתשובות וההסברים שסיפק במהלך עדותו.
הוא לא היסס להסתייג מקביעות חד משמעיות ואף טרח להסביר מדוע. עם זאת עמד איתן על מסקנותיו וקביעותיו כי אין מדובר בזיופים או חקויים, אלא בחותם אחד בכל המסמכים שהוצגו בפני
ו, הן אלה שאינן שנוים במחלוקת והן אלה אשר השנויים במחלוקת.

אמנון בצלאלי הציג עצמו כמומחה להשוואת כתבי יד ובדיקת מסמכים אשר צבר את נסיונו במחלקה לזהוי פלילי של המשטרה שם עסק בתחום זה במשך קרוב ל-20 שנה. ד"ר ורדי, לעומתו, הציג עצמו כגרפולוג שלמד או רכש את מומחיותו בתחום הגרפולוגיה (לא בתחום השוואת כתבי יד) מישראל אודם שהיה בזמנו מבכירי הגרפולוגים בארץ. מבלי להכריע במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ובין המומחים בינם לבין עצמם, לגבי השאלה מהו תחום המומחיות הראוי והמתאים יותר לשם השוואת ובדיקת כתבי יד או חתימות (גרפולוגיה או השוואת כתבי יד שהם תחומי התמחות שונים), אציין כי נסיונו העשיר ביותר של בצלאלי בבדיקת והשוואת כתבי יד, במסגרת עבודתו במשטרה, הוא משמעותי ובעל משקל של ממש, בבואנו להעריך ולשקול את מהימנותה של חוות הדעת ומשקלה. נסיון עשיר זה חסר לד"ר ורדי שלא עסק, במשך תקופה כה ארוכה, בהשוואת כתבי יד ובחינת ההבדלים ביניהם, אלא בעיקר בבדיקות גרפולוגיות של כתבי יד, לשם אבחון או גילוי תכונות אופי שונות של הכותב.

בין כך ובין כך, בדיקותיו היסודיות יותר של בצלאלי מקנות משקל רב יותר לקביעותיו ומסקנותיו, אם כי גם הן אינן ודאיות לחלוטין כפי שהוא עצמו ציין. יש, מכל מקום, להעדיפן על פני קביעותיו ומסקנותיו של ד"ר ורדי שהתבססו על פי דבריו הוא, על בדיקות שטחיות יותר (ללא בדיקה מקרוסקופית ובדיקת הצילומים של המסמכים השנויים במחלוקת ולא המקור) ועל פי התרשמותי, פחות מקצועיות ופחות מדוייקות.

עינינו רואות, איפוא, כי חוות דעת המומחה ד"ר ורדי לא סייעה לתובע להוכיח את גירסתו או טענתו. לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי בדבר זיוף חתימותיו של התובע על גבי יפויי הכח, שטרי המכר וחוזי המכר, על בסיס חוות דעתו של ד"ר ורדי ובניגוד לחוות דעתו של אמנון בצלאלי.

12. התובע ובנו סיפרו, במהלך עדותם בבית המשפט, על התרחשות או ארוע המצביע, לדעתם, על נכונות גירסתם, לפיה התובע לא מכר את הקרקעות לג'לאל וכי הוא הביע התנגדותו לביצוע העיסקה, אלא שהתנגדות זו הוסרה בדרך כפיה ואלימות שננקטה נגדו ונגד בנו.

סיפר התובע כי מיד לאחר שנודע לו על קיומם של יפויי הכח והמסמכים המזוייפים ועל תהליך העברת הקרקעות משמו, פנה הוא בכתב לקצין רישום המקרקעין בבית אל, סמי גבאי, והודיע לו כי הוא לא מכר לאיש את אדמותיו וכי יפויי הכח או המסמכים המעידים על כך, כביכול, מזוייפים ולא נחתמו על ידו (ראה מכתבו של התובע מיום 30.4.01 ת/2). התובע פנה לעו"ד סולטני על מנת שיטפל בעניין ועל פי עצתו ניגש הוא, ב-20.5.01, יחד עם בנו, שתחנת המשטרה באורנית על מנת להגיש תלונה על מעשי הזיוף. השוטר במקום סירב לטענתו לקבל את תלונתו והפנה אותו לחחנת המשטרה באריאל.
בעוד הוא ובנו שמים פעמיהם בחזרה לביתם, פנה אליו השוטר, שקודם לכן סירב לקבל את תלונתו, והציע לו "טרמפ" עד שער הישוב על מנת שלא יאונה להם כל רע, כביכול, מתושבי המקום. התובע ובנו עלו לרכב ומיד נכבלו באזיקים בתואנות שונות. במקום להורידם בשער הישוב המשיך השוטר בנסיעה עד שהגיע ל"סוכת השלום" של ג'לאל. שם הם הוכו על ידי ג'לאל ואולצו לחתום על כתב ויתור להתנגדות לעיסקה, שהגיש התובע קודם לכן לקמ"ט, במכתבו אליו ת/2. חתימתם על כתב הויתור נעשתה בפני
עוה"ד ונוטריון ויניצקי, שהגיע למקום על פי הזמנת נציגי הנתבעת.

התובע ובנו תיארו את נסיבות החתימה והצביעו על האיומים והמכות שהם ספגו מג'לאל בעת שהוחזקו במכונית ולאחר מכן בחדר, כשהם כבולים באזיקים, בהמתינם לנוטריון. ג'לאל אף שלף לעברם אקדח ואיים על חייהם, אם לא יחתמו על המסמכים. השניים המתינו לדבריהם ברכב כשעתיים, כשהם כבולים. ג'לאל נטל מהם באותה הזדמנות את הכסף שהיה עמם ומכשיר טלפון סלולרי. לאחר מכן הכניס אותם ג'לאל לביתו הצמוד לחנותו. כעבור זמן הגיע למקום עו"ד ויניצקי אותו לא הכירו השניים. תחת איומיו של ג'לאל חתמו הם על מסמך שהוצג להם ע"י עו"ד ויניצגי כשהם מופיעים בפני
ו בנפרד וללא אזיקים. לדבריהם הנוטריון כלל לא שוחח עימם ולא הסביר להם את תוכן המסמך. עם זאת הם מאשרים כי ג'לאל עמד בסמוך אליהם והסביר להם בשפתם היכן לחתום. המסמך שעליו חתמו (צורף כנספח א' לתצהירו של עו"ד ויניצקי נ/23) הוא תצהיר ויתור של התובע על ההתנגדות שהגיש לסמי גבאי, קמ"ט, רשום מקרקעין (ת/2). לגבי עיסקת מכירת החלקות לג'לאל )ת/2). הבן חתם על התצהיר כעד לחתימת אביו.

לאחר שחתמו שניים על התצהיר בפני
עו"ד ויניצקי, הוחתמו הם, לדבריהם, על מסמכים אחרים כתובים בעברית, שתוכנם לא הוקרא להם, ע"י יצחק ינאי אחד ממנהלי חברת הבניה "דווקא" אותו הכיר התובע עוד משנת ה-80 כדבריו. לאחר שהייה נוספת במקום שוחררו הם לביתם בסביבות 21:00 בערב.

בתשובה לשאלת עו"ד גירון, ב"כ הנתבעת, הבהיר התובע כי הוא לא חתם על מסמכים כלשהם בפני
עו"ד דינה יהב שהגיעה לסוכת השלום בשעות הערב. לדבריו:

"נכון שחתמתי על ניירות ליצחק ינאי אחרי שחתמתי לנוטריון הגדול. דינה יהב לא היתה כשחתמנו. כשהיא היתה לא חתמנו על ניירות.אני לא יודע למה באה דינה יהב. היא באה, הסתכלה עלינו שאני באזיקים וזהו" (עמ' 9 לפרוטוקול).

בנו של התובע, יוסף ג'אבר, תמך במהלך עדותו בבימ"ש, בגירסת אביו וחזר על תאורי האב, את נסיבות חטיפתו ואילוצו לחתום על מסמכים. הוא אישר כי הוא ואביו הוכו ואולצו לחתום על מסמכים בפני
הנוטריון תחת איומי אקדחו של ג'לאל. הוא אף סיפר כי הוא אולץ ע"י ג'לאל לדבר עם בא כוחו, עו"ד סולטני, בטלפון להודיע לו לבטל את ההתנגדויות. הבן חתם, לדבריו, על התצהיר בפני
הנוטריון כעד לחתימת אביו. הוא חזר על תאורי האב לפיהם הוחזקו השניים בחדר פנימי בביתו של ג'לאל ונקראו, כל אחד בנפרד, לנוטריון שישב בחצר הבית. הם יצאו לקראתו ללא כבלים על ידיהם, אך ג'לאל עמד לידם כשהאקדח נעוץ בחגורתו. לדבריו הוא לא הבין כלל את שנאמר בתצהיר ותוכנו לא הוקרא להם כלל. "הנוטריון לא הסביר לי על מה אני חותם" (עמ' 20 לפרוטוקול).

13. גירסתם זו של התובע ובנו הוכחשה מכל וכל על ידי עדי הנתבעת שנכחו במפגש בסוכת השלום והיו עדים לחתימתם של התובעים על התצהיר.

עו"ד אלחנן ויניצקי, הלוא הוא "הנוטריון הגדול", כפי שכינה אותו התובע, סיפר בבית המשפט (בתצהיר נ/23) כי הוא זומן לסוכת השלום ע"י נציג הנתבעת לשם קבלת חתימתם של התובע ובנו. הוא הגיע למקום וקיבל את חתימתם לאחר שזיהה אותם באמצעות תעודות הזהוי שהוצגו לו. בשל העובדה כי הוא אינו דובר ערבית (אלא באופן חלקי) הוא ביקש מג'לאל שיתרגם לחותמים את הכתוב בתצהיר שהוא הכין. לדבריו, ג'אבר אכן עשה כן והתובע נענע בראשו לאות הסכמה במהלך הקראת התצהיר. הוא החתים את התובע ובנו בנפרד, היינו כל אחד מהם חתם על התצהיר כשהחותם השני אינו שוהה לידו אלא בחדר סמוך. הבהיר עו"ד ויניצקי בתצהירו, כי הוא לא הבחין כלל באווירה של לחץ או איומים שהופעלו, כביכול, על התובע. הוא גם לא ראה את התובע ובנו כשהם כבולים ו/או מאויימים על ידי מאן דהוא.

גם ג'לאל מכחיש בעדותו בבית המשפט את גירסת התובע. לדבריו הוא יזם את הפגישה בסוכת השלום ביום 20.5.01, לאחר שנודע לו ו/או לנציגי הנתבעת כי התובע מתכחש לחתימותיו בפני
עו"ד ג'יג'י ומופיד. הוא הבין שהתכחשות זו והגשת ההתנגדות לקמ"ט, נבעה מהפחד שפנל עליו מפני אנשי הרשות הפלשתינאית שעלולים היו להגיב בחומרה לכשיוודע להם כי הקרקעות שמכר הגיעו בסופו של דבר לבעלות יהודים.

על מנת להתגבר על "בעיה" זו, הסכים ג'לאל, לדבריו, להקדים לשלם לתובע את יתרת חובו עבור הרכישה, בסך -.5,000 דינר, ובלבד שיסיר את התנגדותו לעיסקה.
כשהתובע הגיע למקום הוא אכן שילם לו את יתרת החוב - במזומן - והתובע חתם על כל המסמכים שהוצגו לו, הן ע"י עו"ד ויניצקי והן ע"י עו"ד דינה יהב ובהם ויתור על התנגדות לעסקות שהגיש לקמ"ט.
ג'לאל מכחיש מכל וכל את טענת התובע כי היכה אותם או איים עליהם. לדבריו, הם המתינו מרצונם הטוב בסוכתו עד שעות הערב על מנת לאפשר, הן לעו"ד ויניצקי והן לעו"ד יהב להגיע למקום ולהחתימם על המסמכים. הוא הכחיש כי שוחח עם בא כוחו של התובע, עו"ד סולטני, כפי שטען בנו של התובע.

עו"ד דינה יהב מכחישה אף היא את גירסת התובע ובנו לפיה הם כלל לא חתמו בפני
ה על המסמכים וכי בבואה לסוכה ראתה אותם כבולים.
בתצהירה (נ/28) הבהירה את סיבת בואה לסוכה באותו יום בשעות הערב: על מנת להחתים את התובע על ויתור על טענות שהעלה בענין חלקה 22 בגוש 4 בה טיפלה (חלקה אחרת שאינה נשוא התובענה שבפני
ואותה התובע אינו תובע לעצמו).
היא הגיעה למקום, לדבריה, בסביבות 20:00 בערב בלווית בתה ושם פגשה את ג'לאל וינאי. היא נכנסה איתם לתוך מבנה המגורים ושם פגשה את התובע ובנו.
היא הקריאה בפני
הם את התצהיר שהכינה בעברית. בנו של התובע, השולט בשפה העברית תירגם לאביו את הנאמר. לדבריה, אישר התובע בפני
ה את תוכן הכתוב במילים "נכון" ו"מבין". בתום הקראת התצהיר חתמו עליו התובע ובנו מרצונם החופשי והיא אישרה חתימתם. היא הכחישה, כמובן, כמובן טענת התובע ובנו כי היא לא החתימה אותם כלל על תצהירים וכי ראתה אותם כבולים או מאויימים.

14. גירסתם של התובע ובנו נשמעת בלתי אמינה על פניה. אין זה מתקבל על דעתי כי קבוצה כה גדולה של בני אדם וביניהם שני עורכי דין, חברו להם יחדיו על מנת לכפות על התובע באיומים ובאלימות, לחתום על מסמכים, כאלה או אחרים, על מנת לאלץ את התובע לוותר על ההתנגדויות שהגיש.

בגירסת החטיפה שהם העלו בפני
התגלו סתירות, אי דיוקים ואף אי אמת, אם כי לא בנקודות או עיניינים מהותיים. האב ובנו היו עקביים, בדרך כלל בגירסתם ובתאוריהם את ההתרחשויות בסוכת השלום באותו יום, אך עקביות זו אינה מצביעה, בהכרח, על אמינות גירסתם.
מכל מקום, במהלך שמיעת עדותם, עלו במוחי מספר תהיות או תמיהות שיש בהן, לדעתי, לעורר ספק או להחליש את המשקל הראייתי של עדותם.

א. התובע טען כי כלל לא נכח במעמד החתימה על יפויי הכח ושטרי המכר בימים 18.12.00 ו-8.1.01 וכי חתימותיו זוייפו.
תוהה אני: אם גירסתו זו נכונה ואם ידיהם של נציגי הנתבעת או של ג'לאל "היו במעל", מדוע היה עליהם ליזום מפגש נוסף עם התובע בסוכת השלום, ולכפות עליו, במכות ואיומים, לחתום על תצהירי ויתור. פשוט וקל יותר היה לנקוט באותה שיטה, היינו לזייף שוב את חתימתו (כפי שנעשה, לטענתו במפגשים הקודמים בסוכת השלום) ולהציג בפני
הקמ"ט או בפני
רשות מוסמכת אחרת על גבי תצהיר ויתור, אשר נחתם "כביכול" על ידו ובכך להסיר המכשולים שהוא הציב בדרכם. מדוע היה על ג'לאל, או על נציגי הנתבעת, להזעיקו שוב לסוכת השלום להכותו ולאיים עליו, ולהטריח שני עורכי דין, כאשר ניתן היה לבצע פעולת "זיוף" או מרמה נוספת ללא נוכחות התובע ובנו?

ב. הן התובע והן בנו הכחישו כי חתמו על תצהירים או מסמכים אחרים בפני
עו"ד דינה יהב שהגיעה למקום. עם זאת הם אישרו את בואה לסוכת השלום. לפי דברי הבן היא נשאלה על ידו למעשיה בסוכה ומה היא רוצה ממנו והיא השיבה כי היא צריכה לוודא שהם נמצאים שם. התובע, לעומת זאת, טען כי היא לא החליפה איתם, והם לא איתה, כל מילה. היא נכנסה לסוכה, ראתה אותם ועזבה מיד את המקום (ראה עמ' 9 ו-17 לפרוטוקול).

מעבר לסתירה שהתגלעה בעניין זה בין דברי השניים, תמה אני מדוע היה על עו"ד דינה יהב להגיע בשעות הערב (שעה 20:00) לסוכת השלום? האם רק על מנת לוודא את נוכחותם של השניים במקום?

ג. תהיה נוספת עולה והיא השאלה מי החתים אותם על התצהירים שצורפו כנספחים לתצהירה של דינה יהב (נ/28), אשר עליהם מתנוססת חתימתם? יתכן ומישהו אחר החתימם לפני בואה של דינה יהב. שמא עשה כן יצחק ינאי, אשר לפי דברי התובע החתימם על ניירות שונים לאחר שהם חתמו בפני
הנוטריון הגדול? אלא שאין כל ודאות שאכן כך ארע, במיוחד לאור העובדה כי לפי דברי דינה יהב, היא זו שהביאה עימה את התצהירים ממשרדה באותו יום.
לו ביקש מי מאנשי הנתבעת "לקצר הליכים" ולהחתים את התובע ובנו על מסמכים עוד לפני הגיעה של דינה יהב, שהגיעה כאמור מאוחר בערב, היה הוא עושה כן, מן הסתם, בפני
עו"ד ויניצקי, שהיה במקום שעות מספר לפני כן, והוא היה מאשר את חתימתם של השניים גם עלמסמכים אלה.

ד. תהיות אלה ואחרות ואי הדיוקים או הסתירות שהתגלעו, כאמור, במהלך עדותם של התובע ובנו מערערת, במידה לא מועטה, את מהימנותם או את אמינות גירסתם.

15. אמנם גם במהלך עדותם של חלק מעדי ההגנה עלו ספיקות או תהיות אך אין כדי לתמוך בגירסת התובע או לחזק אותה.

כך, למשל, תהיתי מדוע החתים עו"ד ויניצקי את התובע ובנו, בנפרד, על התצהיר. הרי מלכתחילה נועדה חתימת הבן לאשר, כעד נוסף, את חתימת אביו על התצהיר. הבן הרי חתם על תצהיר שבסעיף 3 שבו נרשם במפורש כי אביו חתם על התצהיר בנוכחותו. תקין ונכון יותר היה לו השניים היו מתייצבים בפני
עו"ד ויניצקי יחדיו וחותמים על התצהיר האחד בנוכחות השני.
תהיה נוספת, בהקשר זה, מתעוררת לנוכח העובדה, אותה אישר עו"ד ויניצקי במהלך עדותו, (עמ' 40 לפרוטוקול) כי הוא למעשה לא שוחח עם השניים במעמד החתימה או לפניה, אלא באמצעות מתורגמן. הרי הבן, לפחות, דובר עברית טובה, (כך התברר בבית המשפט במהלך עדותו) ניתן היה, אם כך, להסביר לו, או להקריא לו, את תוכן התצהיר בשפה העברית, ללא צורך בתרגום לערבית. עו"ד ויניצקי הודה במהלך חקירתו כי יתכן ושגה, לו היה יודע כי הבן דובר עברית, היה מקריא לו את התצהיר, אך עדיין, החתמה מעין זו על תצהירים על ידי עורך דין, ללא שהוא מנסה לפחות, לדובבם בשפתו, בטרם ייזקק למתורגמן, פגומה ובלתי ראויה, מה עוד שכמתורגמן, במקרה זה, שימש ג'לאל שהיה בעל אינטרס מובהק שהתובע ובנו יחתמו על התצהירים.

תהיות אלה אין בהן לערער באופן משמעותי את גירסת הנתבעת ועדיה. ככלל גירסת הנתבעת בדבר החטיפה כביכול נשמעה אמינה יותר, על אף תהיות וסימני שאלה שהתעוררו פה ושם. היא נתמכה, מכל מקום, בעדויות של שני עורכי דין, שהיו עדי ראיה לחלק מהארועים וההתרחשויות שתוארו בפני
.

16. סכומם של דברים: לא ניתן להתרשם, ואף לא לקבוע, כי הנתבעת ועדיה, לרבות עורכי הדין שהיו מעורבים בפרשה, קשרו או רקמו יחדיו מזימה, על מנת ל"הוציא" או לגזול מהתובע את רכושו, חרף התנגדותו לכך, תוך כדי הפעלת אלימות ואיומים כלפיו ועל ידי זיוף מסמכים ומעשי מרמה.

לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים מעין אלה, על יסוד התשתית העובדתית הרעועה שהניח התובע. הגירסאות הסותרות של שני הצדדים, התהיות שפורטו לעיל והעדר תשתית ראויה ומוצקה יותר, אינם מאפשרים לאמץ את גירסת התובע ולקבוע ממצאים עובדתיים על פיה.

הנטל הראייתי להוכחת התביעה מוטל על התובע מבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל זה הוא כבד במיוחד, במקרה שלפני, לאור העובדה כי התובע מייחס לנתבעת מעשי מרמה, זיוף ואף מעשי כפיה ואונס, אשר באמצעותם, כך לגירסתו, הוא נושל מרכושו. בין שדרושה במקרה זה רמת הוכחה מוגברת להוכחת התביעה, אף אם מדובר בהליך אזרחי, ובין אם ניתן להסתפק ברמת ההוכחה המקובלת בהליכים אזרחיים (מאזן ההסתברות) (בסוגיה זו חלוקים הפוסקים והיא טרם הוכרעה סופית), אין ספק כי לשם הוכחת התביעה שבפני
ואמוץ גירסת התובע יש להתבסס על תשתית ראייתית בעלת משקל רב ומשמעותית יותר מזו שהוצגה בפני
. (ראה ספרו של י. קדמי על הראיות חלק (3) עמ' 1316).

כפי שציינתי לעיל, כמות הראיות שהוצגו בפני
, איכותן ומשקלן אינן מאפשרות קביעה פסקנית וחד משמעית בשאלה האם הונו וגנבו את התובע או שמא התובע הוא, שמעלה גירסה שקרית ודמיונית לאחר שמכר את אדמותיו, על מנת "להצדיק" או "לתרץ" מכירה ליהודים ובכך להסיר מעצמו את הסכנה המרחפת על ראשו, או על חייו או מפני שלטונות הרשות הפלשתינאית, שאסרה על תושבי יהודה ושומרון הנתונים תחת שליטתה, למכור קרקעות ליהודים.

לא עלה, איפוא, בידי התובע להרים את הנטל הראייתי שהוטל עליו ועל כן יש לקבוע כי לא עלה בידו להוכיח את תביעתו במידת הודאות הדרושה.
17. תביעת התובע נגד הנתבעת נדחית. התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

18. המזכירות תמציא

פסק דין
זה לבאי כח הצדדים: עוה"ד פ. סולטני
ומ. גירון.
ניתן בלשכתי בהעדר הצדדים ביום 23.2.03.
נ. ישעיה
, שופט








א בית משפט מחוזי 1834/01 עבדאלכרים עבדללה ג'אבר נ' מילטון אינטר טרייד בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/02/2003)