פסקי דין על דוד טל

1678/07 פ     25/05/2008




פ 1678/07 מדינת ישראל נ' דוד טל




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
פ
001678/07


לפני:
כבוד השופטת שולמית דותן
ס.נשיא
תאריך:
25/05/2008



בעניין:
מדינת ישראל




המאשימה

נגד



דוד טל






הנאשם

נוכחים:
ב"כ המאשימה - עו"ד גפן
ב"כ הנאשם - עו"ד עירוני
– סנ"צ
הנאשם: בעצמו


הכרעת דין

1.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירת העלבת עובד ציבור ועבירה נוספת של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

עובדות כתב האישום
2.
על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 21.11.06, בשעה 14:00 לערך, סמוך לצומת הרחובות יפו וולנברג בירושלים, חצה הנאשם את הכביש במעבר חצייה בעת שהרמזור המיועד להולכי הרגל במקום הראה אור אדום, המורה – "עצור". באותה עת נכחו במקום השוטרים שירי אקריש (להלן – "אקריש") וזכי כבישי (להלן – "כבישי"). אקריש סימנה לנאשם לעצור וביקשה ממנו להזדהות, אך הנאשם סירב. כבישי פנה גם הוא לנאשם וביקש ממנו להזדהות, אך הנאשם עמד בסירובו להזדהות וטען כי אין ברשותו תעודה מזהה.
אקריש וכבישי הוסיפו לפנות לנאשם בדרישה להזדהות, אולם הנאשם לא שעה לפניותיהם והמשיך בעבודתו כרגיל. בשלב זה, על פי כתב האישום, הודיע הנאשם לכבישי כי המסמכים המזהים מצויים במשאיתו (להלן – "המשאית"), שאותה חנה בקרבת מקום, ולדרישת כבישי ניגש יחד עמו למשאית כדי להמציאם. משהגיעו למשאית, שב הנאשם לפרוק סחורה מן המשאית לעגלתו והחל לעשות את דרכו בחזרה לכיוון החנות, תוך שהוא מתעלם מכבישי ומדרישתו שימציא לו את המסמכים המזהים.
3.
נוכח סירובו המתמשך של הנאשם להזדהות הודיע לו כבישי כי הוא מעוכב לחקירה. בתגובה להודעתו ענה הנאשם: "אתה לא יכול. אתה כלום". כבישי חזר על הודעתו לנאשם כי הוא מעוכב ושעליו להזדהות, אך הנאשם לא ציית להוראתו והוסיף "מה אתה יכול לעשות לי", ונמלט מן המקום.
4.
כבישי דלק אחר הנאשם, תפס אותו והודיע לו כי הוא עצור, אך הנאשם התנגד בכוח למעצר, הכה במרפקו את כבישי וברח. לאחר מרדף קצר, הצליח כבישי לתפוס את הנאשם, שבתגובה בעט בכבישי ונמלט פעם נוספת. כבישי רץ לעבר הנאשם ואחז בו, אולם הנאשם דחף אותו והמשיך בבריחתו.
בשלב זה, על פי המפורט בכתב האישום, נרתם מאבטח של התחבורה הציבורית, אשר בהרי (להלן – "בהרי"), לעזרתו של כבישי וביחד ניסו להשתלט על הנאשם ולכבול אותו. הנאשם הוסיף להתנגד למעצר, תקף את כבישי, הפיל אותו לקרקע ובעט בו. כתוצאה מכך, נחבל כבישי קלות בידו. בחלוף זמן קצר, הגיעו למקום צוות שיטור נוסף שסייע לכבישי ולבהרי לעצור את הנאשם ולכבול אותו באזיקים.
5.
בתשובתו לכתב האישום, הודה הנאשם בביצוע עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, אך כפר בביצוע עבירות תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור. הנאשם הכחיש שתקף בשלב כלשהו של האירוע את כבישי או מי מן השוטרים האחרים שהיו במקום. לעניין עבירת העלבת עובד ציבור טען הנאשם, כי עובדות כתב האישום כלל אינן מגלות את היסוד העובדתי הנדרש לביצוע העבירה.
6.
המאשימה סומכת את טענותיה על עדויות השוטרים כבישי ואקריש וכן על עדותו של בהרי, שהיו כולן עדויות ישירות לאירוע נשוא אישום זה. כמו כן העידה המאשימה את השוטרות קרן הרוש (להלן – "הרוש") ואורלי עודד (להלן – "עודד"), שהגיעו למקום האירוע וסייעו לכבישי במעצרו של הנאשם.
7.
עדות השוטרת אקריש
במועד הרלוונטי לכתב האישום, שימשה אקריש שוטרת תנועה וביצעה יחד עם כבישי פעילות גלויה של אכיפת חוקי תנועה על הולכי רגל במעבר חצייה מרומזר, סמוך לצומת הרחובות יפו וולנברג. על פי עדותה, היתה עדה רק לתחילתה של ההתרחשות המתוארת בכתב האישום. מאחר שהתקשתה לזכור בעדותה את פרטי האירוע, הסכים בא כוח הנאשם שהודעתה במשטרה (ת/2) תוגש במקום עדות ראשית מטעמה.
על פי הודעתה, בעת ששימשה במשמרת עם כבישי, הבחינה בנאשם שחצה את מעבר החצייה ברחוב יפו, כשהוא מוביל עגלה ועליה סחורה, וזאת בעת שברמזור להולכי הרגל הופיע אור אדום, המורה "עצור". אקריש הורתה לנאשם לעצור וביקשה ממנו להציג לה תעודת זהות, והוא בתגובה ענה לה – "אין לי, אין עלי כלום" (ת/2, ש' 9). היא פנתה פעם נוספת לנאשם בתביעה להזדהות אך הוא סירב.
בשלב זה פנה גם כבישי לנאשם ותבע ממנו פעם ופעמיים להזדהות, אך הנאשם סירב לדרישה פעם אחר פעם. כבישי ליווה את הנאשם אל החנות שבה צריך היה לפרוק את סחורתו ולאחר מכן ביקש מן הנאשם לגשת למשאית ולהמציא לו מסמכים מזהים. לטענת אקריש, מעת שכבישי והנאשם התרחקו לכיוון המשאית, ניתק למעשה קשר העין שלה אתם ולכן לא הייתה עדה למאבק ביניהם, שהתרחש כעבור מספר דקות במרחק מה מן המקום שבו ניצבה.

עדות השוטר כבישי
8.
כבישי אישר בעדותו את עיקרי עדותה של אקריש. לפי עדותו, הבחין כי הנאשם חצה את הכביש בניגוד להוראת הרמזור במקום. אקריש ניגשה אל הנאשם
וביקשה ממנו להזדהות, אך הוא סירב. לדבריו, לאחר שחזרה על דרישתה מן הנאשם ומאחר שהנאשם עמד בסירובו, ניגש בעצמו אל הנאשם ודרש ממנו פעם ופעמיים שיציג תעודה מזהה, אך הנאשם סירב, בטענה שאין הוא נושא מסמך מזהה ולכן אין באפשרותו להזדהות.
כבישי לא הרפה מן הנאשם, ולאחר שעמד על דרישתו ממנו להזדהות, הודיע לו הנאשם כי ברשותו מסמכים מזהים שאותם השאיר במשאית. לפיכך, התלווה כבישי אל הנאשם בדרכו אל החנות שבה צריך היה לפרוק את הסחורה, וחזר עמו לכיוון המשאית, כדי לקבל מידיו את המסמכים המזהים. בהגיעם למשאית, התעלם הנאשם מהבטחתו להמציא לכבישי תעודה מזהה, ותחת זאת פרק סחורה נוספת לעגלה ופנה שוב לכיוון החנות, תוך שהוא מתעלם מכבישי ומדרישתו ממנו להזדהות. חרף הזלזול שהפגין הנאשם כלפיו, אפשר כבישי לנאשם לשוב אל החנות ולפרוק בה את הסחורה.
9.
על פי עדותו, מששב ותבע מן הנאשם להזדהות, השיב לו הנאשם – "לא למה מי אתה" (עמ' 23, ש' 15). גם לאחר שהבהיר לנאשם את חובתו להזדהות לפני איש חוק לדרישתו, וכי אם יעמוד בסירובו להזדהות ייאלץ לעכבו לתחנת המשטרה לצורך זיהוי, הנאשם סירב והשיב – "מה אתה יכול לעשות לי" (עמ' 23, ש' 17).
10.
בשלב זה, לפי עדותו, הודיע כבישי לנאשם כי הוא מעוכב. בתגובה זרק עליו הנאשם ארגז סחורה שהחזיק בידיו ופתח במנוסה לכיוון כיכר הדוידקה ברחוב יפו (עמ' 23, ש' 23; עמ' 29, ש' 6). כבישי דלק אחרי הנאשם ולאחר שהצליח לתפוס אותו בחולצתו, הודיע לו שהוא עצור בגין תקיפת שוטר וסירוב לעיכוב. בתגובה להודעתו, הנאשם הסתובב, דחף את כבישי ובעט בו במפשעתו (עמ' 31, ש' 5-6). כבישי לא הרפה מאחיזתו בנאשם, שניסה לברוח והוסיף להתפרע ולהתנגד למעצר, תוך שהוא מקלל ומגדף, ובין היתר קרא לעברו – "יא בן זונה עוד תראה מי אני" (עמ' 24, ש' 10-11). לדבריו, כיוון שחש שהנאשם עלול לחמוק בכל זאת ממעצר, פנה כבישי לבהרי וביקש את עזרתו בהשתלטות על הנאשם. בהרי נחלץ לעזרתו וביחד הצליחו להשתלט על הנאשם.
11.
על פי עדותו, גם לאחר שהשתלט, ביחד עם בהרי, על הנאשם, הוסיף הנאשם לתקוף אותו. לדבריו, הנאשם משך את ידו, סובב אותה והפילו לקרקע, תוך שהוא משלח לעברו בעיטות (עמ' 24, ש' 11-13; עמ' 31, ש' 24-26). רק כשהגיע צוות שיטור נוסף, הצליחו ביחד להתגבר על הנאשם וכבלו את ידיו באזיקים. גם בהיותו כבול, הוסיף הנאשם להתנגד לשוטרים ולהתפרע משך דקות ארוכות, עד שלבסוף הצליחו להכניסו לניידת (עמ' 24, ש' 20-21).

עדות בהרי
12.
לתמיכת טענותיה העידה המאשימה גם את בהרי, ששימש במועד הרלוונטי לכתב האישום מאבטח של התחבורה הציבורית. לפי עדותו, בהיותו במשמרת ברחוב יפו, הבחין בשוטר כבישי שעלה יחד עם הנאשם במעלה רחוב יפו, כשהוא אוחז בידו וקורא לעברו – "תתלווה אלי" (עמ' 10, ש' 2). הנאשם התנגד לדרישת השוטר כבישי, דחף אותו בכוח וניסה להשתחרר מאחיזתו. כבישי היטיב את האחיזה בידו של הנאשם, הודיע לו כי הוא עצור וניסה לכבול אותו באזיקים. בתגובה הגביר הנאשם את התנגדותו, ניער את כבישי מעליו ודחף אותו (נ/1, ש' 16-19). בשלב זה, פנה כבישי לבהרי וביקש ממנו לעזור לו לכבול את הנאשם.
13.
בהרי נרתם לעזרת כבישי, החזיק בידו של הנאשם, כופף אותה לאחור, כדי לכבול אותה באזיקים, והוריד את הנאשם לקרקע (עמ' 14, ש' 9-13). לדבריו, גם משהורד לקרקע, הוסיף הנאשם להתנגד למעצר, משך את ידו של כבישי, הפיל אותו לקרקע ובעט בו (עמ' 10, ש' 7-8; עמ' 16, ש' 7-8). בין הנאשם לכבישי התפתח מאבק, שבמהלכו בעט הנאשם בכבישי. בשלב זה הגיעו למקום השוטרות הרוש ועודד שסייעו להשתלט על הנאשם ולכבול אותו באזיקים. ואולם, לפי עדותו, גם לאחר שנכבל, הוסיף הנאשם להתפרע ומאן להיכנס לניידת (עמ' 14, ש' 26).

עדויות השוטרות הרוש ועודד
14.
על פי עדויותיהן של הרוש ועודד, במועד הרלוונטי לכתב האישום, שימשו יחד במשמרת בניידת שיטור תנועה (להלן – "הניידת") שנעה באותה שעה ברחוב יפו.
15.
הרוש התקשתה לזכור בעדותה פרטים מן האירוע נשוא כתב האישום, ולפיכך הוגש, בהסכמת בא כוח הנאשם, מזכר שערכה סמוך לאחר האירוע (ת/1), במקום עדות ראשית. על פי האמור במזכר, במועד הרלוונטי בכתב האישום, בשעה 14:30 לערך, בשעה שנהגה בניידת ברחוב יפו, הבחינה במאבק שהתנהל בין הנאשם לכבישי, על המדרכה הנגדית לכיוון נסיעתה, שבמהלכו תקף הנאשם את כבישי. הרוש ביצעה מייד פניית פרסה על רחוב יפו וחשה לסייע לכבישי. בהגיעה למקום, הוציאה את האזיקים שברשותה ובסיועו של כבישי כבלה את הנאשם. לדבריה, לאחר שכבלו את הנאשם, חדלו מן השימוש בכוח נגדו.
16.
על פי העדות של עודד, במהלך הנסיעה בניידת, יחד עם הרוש, הבחינה בתגרה שהתנהלה בין כבישי לנאשם על המדרכה הנגדית, שבמהלכה בעט הנאשם בכבישי לכיוון מפשעתו (עמ' 7, ש' 5-6, 13; עמ' 9, ש' 6). לדבריה, ביצעה הרוש מיד פניית פרסה ברחוב יפו ושתיהן חשו לסייע לשוטר. כשהגיעו למקום התגרה עדיין ניטש מאבק בין כבישי לנאשם, ושניהם שרועים היו על הקרקע (עמ' 7, ש' 13-14). הרוש הוציאה אזיקים וסייעה לכבישי לכבול את הנאשם.

עדות הנאשם
17.
הנאשם לא הכחיש בעדותו כי חצה את מעבר החצייה ברחוב יפו נגד הוראת הרמזור במקום. כמו כן, אישר את טענות השוטרים, שלפיהן מאן למסור להם מסמך מזהה כלשהו, וזאת, כעולה מדבריו – על אף שמסמך כזה היה ברשותו בהישג יד. יתר על כן, כעולה מדבריו בעדותו, הודיע לשוטרים כבישי ואקריש שהמסמכים המזהים נמצאים במשאית וכי עליו ללכת לקחתם, וזאת – על אף שבאותה שעה נשא את המסמכים המזהים על גופו (עמ' 43, ש' 7-12).
18.
על פי עדותו, כבישי התעקש ללוותו למשאית, ואף המתין לו בעת שפרק את עגלת הסחורה לחנות סמוכה. בהגיעם למשאית, נכנס הנאשם למשאית והוציא ממנה סחורה נוספת מתוך כוונה לפרוק אותה אצל חנות סמוכה ברחוב יפו (עמ' 35, ש' 24). כעולה מתיאור הדברים בעדותו, התנהגותו ליבתה את כעסו של כבישי, שהבין כי אין בכוונת הנאשם להמציא לו תעודה מזהה (עמ' 35, ש' 26-27), ולפיכך תבע ממנו בצעקות שיתלווה אליו לתחנה.
לדבריו, סירב לשתף פעולה עם כבישי משום ש"הציק" לו ונצמד אליו (ת/3, ש' 9; עמ' 41, ש' 17, 22-24). הנאשם בחר להתעלם מכבישי והוסיף ללכת עם ארגז הסחורה לכיוון החנות, ובתגובה החל כבישי לדחוף אותו מאחור ותבע ממנו להתלוות אליו לתחנת המשטרה הקרובה. הנאשם הודיע לכבישי כי אין הוא מתנגד להתלוות אליו לתחנה, אך כבישי לא שעה לדבריו והוסיף לדחוף אותו מאחור.
בשלב זה, כיוון שהיה נתון בלחץ וחש מאוים, דחף הנאשם את כבישי ממנו והלאה והחל להתרחק ממנו (עמ' 36, ש' 8), אך לטענתו אין שחר לטענה כי ניסה לברוח. כמו כן אישר כי אמנם התנגד לכבילתו באזיקים, אך זאת משום שלא חש שיש בכך צורך, במיוחד לאחר שהביע את הסכמתו להתלוות אל כבישי לתחנת המשטרה. ואולם, הנאשם הכחיש שניסה לברוח מכבישי, ולטענתו, בכל שלב משלבי האירוע, לא קילל את כבישי, לא הכה אותו, לא בעט בו ולא הפילו לקרקע.

דיון
19.
הנאשם הודה כאמור בעבירת הפרעת שוטר בשעת מילוי תפקידו, המחלוקת נסבה, איפוא, רק לעניין שתי העבירות הנוספות שמיוחסות לו בכתב האישום – עבירת העלבת עובד ציבור ועבירת תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. לעניין עבירת העלבת עובד ציבור טענת בא כוח הנאשם היא, כי יש לזכות את הנאשם מן העבירה, מאחר שעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה.
ביחס לעבירת תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, העלה בא כוח הנאשם טענות הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. המחלוקת העובדתית נסבה על טיב המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, כשלטענת בא כוח הנאשם, חומר הראיות אינו תומך בעובדות כתב האישום, ולכל הפחות – קיימות סתירות מהותיות בין עדויות התביעה, באופן שאינו מאפשר לבסס עליהן הרשעה.
במישור המשפטי טען בא כוח הנאשם כי לא מולאו החובות והתנאים המהווים יסוד לחוקיות המעצר. לטענתו, על פי הוראות החוק לא עמדה לשוטר כבישי הסמכות להשתמש בכוח במהלך העיכוב, ומשעשה כן – לא היה הנאשם חייב להשלים עם העיכוב ואף עמדה לו הזכות להתנגד באורח סביר לעיכוב. לפיכך, גם בהנחה שהנאשם אכן דחף את כבישי, אין הדעת סובלת שדחיפות אלה, שלא חרגו מזכותו להתנגד באורח סביר, יהוו בסיס להרשעה בעבירה של תקיפת שוטר.

העלבת עובד ציבור
20.
על פי הוראת סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "החוק") הקובע את עבירת העלבת ציבור –

"המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור (...), כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חודשים".
הנה כי כן, בגדר הוראת הסעיף באו לא רק המקרים של העלבת עובד ציבור בדרך של קללות וגידופים, ויש שהכלמת עובד ציבור תיעשה בכל דרך של העלבה וביוש, לרבות בתנועות או אפילו במעשים שאינם מלווים בכל אמירה שהיא.
21.
בענייננו, כעולה מעדות הנאשם, במעשיו ביקש לבייש ולבזות את כבישי (עמ' 42, ש' 16-18; עמ' 43, ש' 9-12). הנאשם הטריח את כבישי אחריו מן החנות למשאית, בתואנת שווא שימציא לו את המסמכים המזהים. גם כשהגיעו למשאית התעלם הנאשם מכבישי בהפגנתיות ובזלזול ושב לפרוק סחורה לחנויות. בכל אותה עת נשא הנאשם את המסמכים המזהים על גופו ויכול היה למסרם לכבישי מיד, אלא שכפי שאישר בעדותו, לא נתכוון כלל לשתף פעולה עם כבישי ולהמציא לידיו את המסמכים המבוקשים (עמ' 35, ש' 26-27; עמ' 41, ש' 16-17, 22-24). התנהגות זו עולה בבירור, בנסיבות העניין, כדי העלבה ואפשר אף שיש בה עלבון רב יותר מקללות ומגידופים הנאמרים במפורש.
22.
מעבר לכך, על פי עדותו של כבישי, עלב בו הנאשם גם מפורשות. לדבריו, משהבין כי הנאשם מתעתע בו ואינו מתכוון להזדהות, שב ותבע ממנו להמציא לו תעודה מזהה. בתגובה אמר לו הנאשם – "לא, למה מי אתה". אמירה מפורשת זו, ככל שנאמרה, באה אף היא, בנסיבות העניין, בגדר העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק. כאמור, אין סעיף החוק מגביל את האמירה או את הביטוי הפוגעני והמכלים לקללות ולגידופים בלבד, ויש שהאמירה המתריסה – "למה מי אתה?!", כשהיא נאמרת כלפי שוטר, תהיה בנסיבות העניין פוגענית ומבזה יותר מכינוי גנאי סתמי.

עבירת תקיפת שוטר
23.
לאחר ששמעתי את העדויות ומעיון מדוקדק בפרוטוקול, אני מבכרת את העדות של כבישי על עדותו של הנאשם, וזאת – הן מן הטעם שהרושם שהותיר כבישי בעדותו היה טוב יותר מן הרושם שעורר הנאשם בעדותו, והן משום שעדותו נתמכה בראיות ישירות נוספות.
ככלל, ניתן לומר, שעדויות התביעה, לעניין תקיפת השוטר בידי הנאשם, היו חד-משמעיות וברורות, ולא זו בלבד שהן אינן סותרות, כפי שטען בא כוח הנאשם, אלא שהן אף תומכות ומחזקות זו את זו ואת טענות המאשימה בכתב האישום. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, כי לא פחות משלושה עדים – בהרי, הרוש ועודד – תמכו את עדותו של כבישי לעניין תקיפתו בידי הנאשם, ושללו את טענות הנאשם בעדותו. על פי העדויות, הנאשם התנגד למעצר, התפרע ותקף את כבישי. בהרי ועודד העידו גם כי הנאשם בעט בכבישי, הפילו לקרקע והוסיף לבעוט בו גם לאחר שנכבל.
כל העדים מסרו עדויות ישירות לאירוע נשוא אישום זה, והותירו כאמור רושם טוב יותר מן הרושם שהותירה עדות הנאשם, שהיא בעייתית על פי תוכנה. זאת גם אם פה ושם ניתן לראות פרטים שאינם עולים לחלוטין בקנה אחד זה עם זה. מדובר בארוע מתמשך הן על פרק זמן והן במקומות שונים וגם אם פרט כזה או אחר נקלט באופן שונה או זכור באופן שונה אצל עדי התביעה אין בכך לאמר שהם סתרו זה את זה או שהעצימו את הארוע. דומה כי ב"כ הנאשם התרשם מאופן מתן העדות של העד כבישי, אשר ניכר בו שהוא מקפיד בכבודו, אך אין בכך כדי לאמר כי מהימנותו פגומה.
24.
לעניין טענת בא כוח הנאשם לאי חוקיות המעצר –איני מוצאת שנפל פגם כלשהו בהתנהלות השוטרים במהלך העיכוב, וכן איני מוצאת פסול בהחלטתם להשתמש בכוח בעת הפעלת המעצר נגד הנאשם.
25.

בהתאם להוראת סעיף 67(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו -1996 (להלן – "חוק המעצרים"), משנחשד אדם בביצוע עבירה ניתנת סמכות לשוטר לעכבו במקום, כדי לברר את זהותו ואת מענו. בענייננו, אין חולק כי מאחר שהנאשם עבר עבירת תנועה, היו השוטרים כבישי ואקריש רשאים לבקשו להזדהות על ידי הצגת תעודה מזהה, כפי שאכן עשו. בשל היחס המזלזל שהפגין כלפי השוטרים ומאחר שפעל בניגוד להוראותיהם, הודיע כבישי לנאשם כי הוא מעוכב, ובהמשך אף הודיע לו כי הוא עצור. משבחר הנאשם להתרחק ממנו בודאי גם היה רשאי לעצור בעדו מלהמשיך וללכת. לכך לא היה הנאשם רשאי להגיב בהדיפתו של כבישי.
אכן, ככלל, לכל אדם שמורה הזכות לחופש התנועה, ולכן כאשר סבור הוא שהוטלה מגבלה על חירותו שלא כחוק, עומדת לו זכותו להתנגד באורח סביר, להסרת המגבלה. בענייננו, לא היה לנאשם מקום לסבור שהעיכוב נעשה שלא בסמכות או בניגוד לחוק, ולכן לא היה רשאי להתנגד.
אדרבה, כעולה מעדותו, הנאשם היה מודע לעבירה שביצע, אך בחר במודע שלא לשתף פעולה עם השוטרים ואף להכשילם בביצוע עבודתם.
הנאשם אישר בהודאתו, כי כבישי הודיע לו מספר פעמים כי הוא מעוכב, ואף שחזר בו במהלך עדותו, נאמנה עליי יותר גרסתו הראשונה. הנאשם התנגד לעיכוב, דחף את כבישי וסירב לשתף עמו פעולה. לפיכך, בהתאם להוראת סעיף 23(ב) לחוק המעצרים, משבחר הנאשם שלא לציית להוראת העיכוב ואף הפריע לכבישי לממש את סמכויות העיכוב הנתונות לו על פי דין, מוסמך היה כבישי לעצור את הנאשם ולהביאו לתחנת המשטרה "לתכלית שלשמה ביקש לעכבו".
26.
לאור כל המפורט לעיל – אני מוצאת את הנאשם אשם ומרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו.

ניתנה היום כ' באייר, תשס"ח (25 במאי 2008) במעמד הצדדים.


שולמית דותן
, ס.נשיא

נאוה






פ בית משפט שלום 1678/07 מדינת ישראל נ' דוד טל (פורסם ב-ֽ 25/05/2008)