פסקי דין על אורי שילה

1097/01 עמק     09/02/2003




עמק 1097/01 מדינת ישראל נ' אורי שילה




1
בתי המשפט
עמק001097/01
עמק 001098/01
בימ"ש לענינים מקומיים פ"ת
09/02/2003

כב' השופטת א. באום-ניקוטרה

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נגד
אורי שילה
הנאשם
ב"כ המאשימה עו"ד אלעני

הנאשם בעצמו

נוכחים:

הכרעת - דין

1. הנאשם זכאי מן העבירות המיוחסות לו בכתבי האשום שבנדון.

2. כנגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום /ברירות קנס, המייחסים לו עבירות על חוק העזר לפתח תקוה (שמירת הסדר והנקיון) תשנ"ב - 1991 ונטען בהם, כי ביום 31.10.01 הרשה לכלבו לעשות את צרכיו בגן ציבורי, מבלי לאסוף הגללים (עמ"ק 1098/01) וכי באותו מועד אף הרשה לכלבו להסתובב חופשי בגן הצבורי (עמ' 1097/01).

3. הנאשם כפר במיוחס לו וטען, כי העיריה אספה ראיותיה באמצעים פסולים ובלתי חוקיים ולפיכך, נשמעו הוכחות בתיקים שבנדון.

4. המאשימה העידה מטעמה שני פקחים, כאשר מטעם הנאשם לא הובאו עדים.

5. הפקח מלכה אלן, אשר שמש באותה עת "ראש צוות בחוליה, שבצעה אכיפה לגבי כלבים משוחררים , משוטטים ואסוף גללים של כלבים במקומות צבוריים" העיד כך:

א. א. אזור האכיפה שלו ושל חברו לצוות, שרל פרץ (להלן:"פרץ") - אזור רח' ההסתדרות במרכז העיר.
ב. ב. במועד הרבלנטי, נסע עם פרץ ברכבו הפרטי של פרץ ברח' ההסתדרות או אז הבחין בזוג המטייל עם כלב, (כאשר האדון הנו הנאשם שבפני
).
ג. ג. אין מחלוקת, כי במועד זה טייל הזוג עם כלבו כשהוא קשור ברצועה.
ד. ד. משהבחינו שני הפקחים בזוג, שלא בצעו, בשלב זה כל עבירה, גם לגרסת הפקחים עצמם, עצרו הרכב "בצד ימין ליד פלאפל "חתוכה" והשקפנו על הזוג שמטייל עם הכלב.
ה. ה. לאחר שהם הלכו ביחד, הבחנתי שהם נכנסים לכיוון מונטפיורי, שם הם נפרדו.
הנאשם נכנס לקופ"ח שנמצאת באיכילוב פינת נורדאו. עקבתי אחריהם. ראיתי לאן הוא הולך עם הכלב.
ו. ו. כשנפרדו שם, הגב' שהיתה איתו חזרה עם הכלב לכיוון הגן הצבורי...לקחנו את
הזוג בעיקוב. הנאשם נכנס לקופ"ח. הגב' הלכה עם הכלב לכיוון הגינה הצבורית שם שחררה את הכלב. הוא הסתובב גם בלי רצועה וגם עשה את צרכיו שם, בזמן שהגב' עומדת ומסתכלת" . (ראה עמ' 1 - 2 לפרוטוקול). (הדגשות שלי - א.ב.נ).

ז. ז. משכך, פנה פרץ אל בת זוגו של הנאשם וביקש פרטיה.
(והוברר לי, כי פרץ היה זה שפנה אל בת הזוג, משום שהיה היחיד מבין השניים שלבש מדים:"אילן באזרחי באשור המפקח פרנקו. הוא היה סמוי ואני במדים ע"מ שאוכל לרשום את ברירות הקנס" (ראה עדות פרץ בעמ' 6 לפרוטוקול שורות 22-23).
ח. ח. בת הזוג התקשרה אל הנאשם ובקשה שיגיע למקום, זה הגיע ולאחר ויכוח הסכים, כי הדוחות ירשמו על שמו.

6. פרץ העיד אף הוא וסיפר, כי "מה שזכור לי , עקבנו אחרי הכלבה שלה, כשהנאשם היה איתה, עם בת זוגתו". (ראה עמ' 5 שורה 30).

אחרי שנפרדו השניים - "החברה המשיכה לבד בנורדאו עם הכלב ועקבנו אחריה אני ואלן מלכה. מבקש לתקן. אלן מלכה היה עם האוטו. אני המשכתי לעקוב אחריה. אז אלן מלכה לא היה לו שדה ראיה לצלם אותה, אך היא שיחררה את הכלב בדשא הצבורי והוא עמד עם האוטו הפרטי בצד השני, ליד חתוכה -פלאפל...
באותו זמן שאני ראיתי אותה והוא ראה אותה שהכלב עושה את צרכיו ולא היה קשור... היא הכחישה זאת ( ראה עמ' 6 לפרוטוקול) (הדגשות שלי - א.ב.נ).

7. כבר יצויין, כי לאחר שמיעת העדויות היה מקום לקבוע, כי ככל שמדובר בכתב האשום המייחס לנאשם עבירה לפיה, איפשר לכלבה לעשות צרכיה בגן צבורי ולא אסף הגללים - הרי שאשמתו של הנאשם לא הוכחה לי מעבר לכל ספק סביר וזאת, לאור ריבוי הסתירות בעדויות ביחס לשדה הראיה שהיה למי מהפקחים אותה עת וע"כ יש לזכות הנאשם,אלא שלטעמי דינו להחשב זכאי בגין כתב אשום זה כמו גם בגין כתב האשום הנוסף וזאת, לאור טענת הנאשם בדבר היות פעולות הפקחים בעניננו פעולות הנוגדות את חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א -1981 (להלן:"החוק"),החל אף על המדינה.

8. סעיף 1 לחוק קובע, כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו".

סעיף 2 מגדיר מהי פגיעה בפרטיות וקובע, בין היתר, כי פגיעה בפרטיות הנה:
"(1) בלוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו או הטרדה אחרת".
סעיף 32 לחוק קובע, כי "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהא פסול מלשמש ראיה בבית המשפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם ביהמ"ש התיר, מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה".

9. בעניננו, בצעו הפקחים פעולת בלוש והתחקות - שהרי הבחינו בזוג המתהלך עם כלבתם ואף שלא בצעו עבירה כלשהי, החליטו הפקחים לעקוב ולבלוש אחריהם, כנוהג פעולה רגיל, ולבדוק שמא בעתיד תבוצע על ידם עבירה כלשהי.
10. וראה עדות מלכה אלן:
"לשאלתך, ההוראות (הפנימיות של המנהל - א.ב.נ) אומרות, שכל עוד אני לא פוגע בך זה בסדר.
לשאלתך, אם זה באשור העיריה - אני אשתמש בכל האמצעים שלרשותי כדי לעשות את העבודה ולתפוס מבצעי העבירה". (ראה עמ' 5 לפרוטוקול).

11. ועדות פרץ:
"אם מישהו ילך לטייל עם כלבו בכל רחובות העיר, קילומטרים, אמשיך לעקוב אחריו" (ראה עמ' 9).

12. "הזכות לפרטיות היא, בין היתר, אחת הנגזרות של הזכות לכבוד. הכרה בפרטיות היא ההכרה באדם כפרט אוטונומי הזכאי לייחוד אל מול האחרים. ייחוד זה הוא המאפשר לאדם להתבצר באישיותו כבעלת משמעות הראויה לכיבוד. פרטיותו של אדם היא כבודו וגם קניינו. זוהי המסגרת באמצעותה הוא עשוי, אם הוא בוחר בכך, לפתח את עצמיותו ולקבוע את מידת המעורבות של החברה בהתנהגותו ובמעשיו הפרטיים. זהו "מבצרו" הקנייני, האישי והנפשי.

זכות זו מהווה את אחת מזכויות היסוד של האדם בישראל. היא אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי והיא אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם, כערך בפני
עצמו (וראו לעניין זה גם את דבריו של הנשיא ברק בבג"צ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים ואח', פ"ד מח(2) 456 , בעמ' 470)".
(ראה ע"פ 5026/97 ז'ק גלעם ואח' נ' מד"י , דינים עליון, כרך נ"ו 164).

13. מעדויות הפקחים עצמם נלמד, כי בצעו פעולות עקוב והתחקות - פעולה שמכח החוק מהווה פגיעה בפרטיות.

14. עדיין יש לבחון האם פעולתם זו של הפקחים נכנסת בגדר אחת ההגנות המוכרות בחוק ולעניננו - סעיף 18 (2) (ב) :

"הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה".
וסעיף 18 (3) :
"בפגיעה היה ענין צבורי המצדיק אותה בנסיבות הענין..."

15. ולענין זה כבר נקבע, כי:
"מהלך העבודה הרגיל, עשוי להשתנות ממקצוע למקצוע, ברם נראה, כי מדובר בפעולות יום-יומיות, העונות על כללי ההתנהגות הראויה של הצבור בכלל ושל בעלי המקצוע בפרט. הקביעה האם פעולה מסויימת עונה על דרישת מהלך העבודה הרגיל תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה והיא תבחן לאור מכלול הגורמים הנוגעים הן לאופי עסוק הפוגע והן לאופן בצוע הפעולה באותו ענין". (ראה שם ע"פ 5026/97).

16. ויש עוד לציין, כי בבוא בית המשפט לשקול אפשרות שמוש בראיות, שהושגו תוך פגיעה בפרטיות יתחשב הוא "בעימות שבין חומרת העבירה המיוחסת לנאשם לבין מידת הפגיעה בפרטיות, שמכוחה הושגה הראיה". (ראה "על הראיות", כב' השו' קדמי, חלק שני, עמ' 984).

17. הפקחים עצמם ציינו ,כי בעירית פתח תקוה התקבלו תלונות רבות בגין שטוט כלבים והמצאות גלליהם ברחובות ומשכך, הוחלט על עריכת "מבצע - מנע".

אכן ,שטוט כלבים סתם כך ברחוב ואף המצאות גללים ברחוב אינם מסוג הענינים המנעימים את חייו של התושב, אך יחד עם זאת, אין המדובר בעבירות החמורות שבספר החוקים.

18. טוב ויפה עשתה העיריה, כאשר החליטה להלחם כנגד התופעה, המתבטאת בזלזול שמגלים בעלי כלבים בשאר האזרחים.
יחד עם זאת, היה על העיריה להנחות את פקחיה הנמרצים, כי עליהם לפעול להשגת המטרה באופן ראוי וסביר, בהתחשב בסוג העבירות ובהתחשב, בעניננו, בפרטיות האזרח.
לכך נקרא "המידתיות".

19. אינני סבורה, כי לצורך מניעת שטוט הכלב בגינה הצבורית והשארת גלליו במקום, ראוי הוא, כי הפקחים יעקבו ויבלשו אחר בעל הכלב, כשאך יצא מפתח ביתו מבלי שבצע בשלב זה כל עבירה ותוך תקווה, כי בעתיד יבצע עבירה ויתפס בכף.
הפגיעה בפרטיות האזרח באופן התנהלות שכזה אינו מוצדק לאור העברות, שרוצה העיריה למנוע.

20. יפה אמר הנאשם בסיכומיו, כי אף הוא רואה בענין יפה את נסיון העיריה לאכוף על התושבים את חוקי העזר, אלא שבעניננו יכולים היו להסתפק ב"תצפית על גינה שהיא יעד. תעשו תצפית על גינה. יבואו כלבים לשם תתפסו אותם, אך ללכת שעה אחרי אנשים ברחוב, שאולי יגיעו לגינה - זו חדירה לפרטיות".(ראה עמ' 11 לפרוטוקול).

21. בנסיבות הענין - אינני מוצאת, כי פעולות הפקחים נכנסות בגדר סעיפי ההגנות, כפי שצוטטו לעיל ולפיכך, יש להחיל בעניננו את הקבוע בסעיף 32 לחוק ולקבוע, כי הראיות שהושגו בעקבות פעולת הבלוש וההתחקות - קרי, העדות והתמונות לא תתקבלנה במשפט זה ועל כן, ומשלא הוכיחה המאשימה את המיוחס לנאשם - יש לזכותו וכך אני מורה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתנה היום ז' ב אדר א, תשס"ג (9 בפברואר 2003) במעמד הצדדים

א. באום-ניקוטרה
, שופטת








עמק בית משפט לעניינים מקומיים 1097/01 מדינת ישראל נ' אורי שילה (פורסם ב-ֽ 09/02/2003)