פסקי דין על מאפיית אריאל | פסקי דין על סלמן שי | פסקי דין על פרץ יעקב ואח' |

8/04 בש     12/07/2006




בש 8/04 מדינת ישראל נ' מאפיית אריאל בע"מ, סלמן שי, פרץ יעקב ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט


בימ"ש לענינים מקומיים ק.ביאליק
בש 8/04


בפני
:
כב' השופטת תמר נאות-פרי
תאריך:
12/07/2006





בעניין
:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ
עו"ד סיגל מיכאל

המבקשת


נ
ג
ד


1. מאפיית אריאל בע"מ
2. סלמן שי

3. פרץ יעקב
4. פרץ שושנה



ע"י ב"כ

1,2: עו"ד גולדברג

המשיבים


החלטה


בפני
בקשה למתן צו הריסה מכח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965
(להלן – "החוק"), המתייחסת לשלושה פריטים אשר נבנו במבנה ברח' הרצל 24 בטירת הכרמל.
כללי -
המשיבה 1, מאפית אריאל בע"מ (להלן – "המאפיה") מפעילה במקום בית מאפה וממכר דברי מאפה, והמשיב 2, מר סלמן שי
, הינו מנהל המאפיה.

המשיבים 3 ו-4 הינם בעלי המקרקעין עליהם ממוקם המבנה.

שלושת הפריטים אליהם מתייחס הצו המבוקש הינם כדלקמן:

(א)
פריט 1 – מתקן קירור בשטח של כ-36 מ"ר, הנמצא מעל מבנה קיים בקומת הקרקע (להלן – "מתקן הקירור").
(ב)
פריט 2 – תוספת בניה בקומת הקרקע, העשויה קונסטרוקצית אלומיניום, זכוכית ותריסים חשמליים בשטח של כ-36 מ"ר (להלן – "התוספת").
(ג)
פריט 3 – מבנה עשוי קונסטרוקצית מתכת ומבנה הרמה המשמש להרמת משאות מקומת הקרקע אל גג המבנה (להלן – "מתקן ההרמה").
המשיבים 3 ו-4
התייצבו בעצמם לדיון ביום 26/12/2005. לאחר שהוסבר להם מהות ההליך, הם הסבירו שהם אכן בעלי המבנה, כי הם השכירו את המבנה למאפיה, כי המאפיה אחראית לבניה הרלבנטית וכי הם אינם מתנגדים למתן צו כמבוקש.
המשיבים 1 ו-2
, המאפיה ומנהלה, מתנגדים לבקשה.

התשתית העובדתית -
מטעם המבקשת הוגש תצהירו של המפקח, מר חיים דוד.

בתצהיר מופיעים הנתונים של שלושת פרטי הבניה הרלבנטיים וצורפו תצלומים שלהם.
כמו כן, מצוין בתצהיר כי ביום 4/8/1998 הוצא צו הריסה מנהלי כנגד המאפיה ומנהל שלה (בשם ניסים סלמן) – אשר התייחס לתוספת בניה לא חוקית של קומה בשטח של כ-108 מ"ר על גג המבנה העיקרי. המאפיה ביקשה לבטל את צו ההריסה המינהלי (במסגרת ב"ש 68/98 בבמ"ש זה). בסיומו של ההליך, הורה בהמ"ש על הריסת כל הקומה, והיא אכן נהרסה אך לא נהרס מתקן הקירור שהיה על הגג בתחומה של תוספת הבניה.
עוד הצהיר המפקח כי לשלושת הפריטים נשוא הבקשה הנוכחית – אין היתר בניה וכי בניתם מסוכנת כיון שלא בוצעה תחת פיקוח כל שהוא, לרבות קונסטרוקטיבי.
בחקירתו
– הסכים המפקח כי לגבי המבנה התנהל תיק נוסף בבמ"ש זה – ב"ש 70/68 (בנוסף על ב"ש 68/98 אשר אוזכר בתצהירו). במסגרת ב"ש 70/98 התבקש ביטולו של צו הריסה מנהלי שהוצא לגבי התוספת, בקומת הקרקע (להבדיל מאשר ב"ש 68/98 אשר עניינה היתה תוספת בניה על הגג). במהלך הדיון הוגש לעיוני תיק בהמ"ש המקורי לגבי שתי הבקשות וממנו ניתן ללמוד כי שני ההליכים הסתיימו ביום 13/9/1998, בהסכמה בין הצדדים לפיה הבניה על הגג (נשוא ב"ש 68/98) תהרס על ידי המאפיה וכי לגבי הבניה בקומת הקרקע (נשוא ב"ש 70/98) תוגש בקשה לקבלת היתר בניה על ידי המאפיה.

בהמשך, הודה המפקח כי מועד הבניה המשוער של הפריטים נשוא הבקשה הנוכחית הוא שנת 1998, והוסיף כי אין בתיקי הועדה המקומית כל בקשות המתייחסות לבניה הרלבנטית.
מטעם המאפיה ומנהלה, הוגש תצהירו של המנהל, מר שי סלמן.

המנהל הצהיר כי תוספת הבניה היתה קיימת במקום שנים רבות לפני שהמאפיה שכרה את המבנה מאת המשיבים 3 ו-4, וכי את מתקן ההרמה המאפיה בנתה לפני שנים רבות, ומאז הם משמשים את המאפיה.
עוד טוען המנהל כי המבנים אינם מסוכנים, וכי הם כן נבדקו על ידי נציגי המבקשת. הראיה לכך, לשיטתו, הינה העובדה שניתן למאפיה רשיון עסק, ולתצהירו צורפו העתקים של מסמכים רלבנטיים.
ב"כ המבקשת ויתר על חקירתו של המנהל לגבי תצהירו, תוך ציון שאין בכך כדי להוות הסכמה לתוכן התצהיר.

דיון -
תחילה, אתייחס לטענה המקדמית של המשיבים לפיה לא ניתן כלל ליתן צו מכח סעיף 212 לחוק במקרה זה היות והחלופה הרלבנטית דכאן אמורה להיות סעיף קטן (5) והוא אינו מתקיים, כיון שמועד הבניה ידוע.

אין באפשרותי לקבל טענה זו.

סעיף 212 (5) קובע כדלקמן:

"נעברה עבירה בבנין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כן אף ללא הרשעה, ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה:
(1)

...
(2)

...
(3)

...
(4)
...
(5)
מי שביצע את העבירה מת או איננו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית".

אמנם, בדרך כלל השימוש בסעיף קטן (5) הינו במקרים בהם מועד ביצוע הבניה לא ידוע, ואמנם המפקח מסר בתצהירו שהוא אינו יודע את מועד ביצוע הבניה;

עם זאת – במהלך החקירה התברר שהבניה בוצעה בשנת 1998 ולכן בעת הגשת הבקשה העבירה של הבניה "התיישנה", ולכן, ניתן היה להגיש את הבקשה בזיקה לסעיף 212(5).
ונעבור לבחינת הבקשה לגופה.

כידוע, ההלכה היא כי על מנת לשכנע את בהמ"ש ליתן צו הריסה מכח סעיף 212 על המבקשת להוכיח כי בנסיבות הספציפיות ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של "עניין ציבורי חשוב" אשר גוברים על השיקולים האחרים שמציגים המשיבים (וראו את ע"פ 3490/97 אליהו יצחק נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא פ"ד נב (1) 136, רע"פ 1253/00 חסיבה סבג נגד מדינת ישראל
פורסם במאגר דינים, רע"פ 124/01 זאב ניקר נגד מדינת ישראל
פ"ד נו (3) 151, ע"פ (חיפה) 1051/98 ברייר נגד מדינת ישראל
, פורסם במאגר תקדין – והאסמכתאות הנוספות המוזכרות שם).

לאחר שקילת עמדות הצדדים, מסקנתי היא כי בעניין כאן קיים אינטרס ציבורי המחייב מתן צו כמבוקש לגבי מתקן הקירור ומתקן ההרמה בלבד, אשר גובר על האינטרסים של המשיבים, וזאת מהנימוקים המצטברים הבאים :

ראשית
, הותרת מבנה הקירור ומתקן ההרמה על כנם ללא קבלת היתר בניה מתאים עלולה לפגוע בשלומם ובטחונם של עובדי המאפיה, כמו גם בשלומו ובטחונו של כלל הציבור. בהקשר זה אציין כי העובדה שניתן רשיון לניהול העסק, אינה מבטיחה במקרה זה את קיומם של תנאי הבטיחות אשר עליהם נועדו להגן הוראות חוק התכנון והבניה, כיון שברשיון העסק שהוצג על ידי המנהל מצויין במפורש כי
- "אין לראות במתן הרשיון משום ליגליזציה כלשהיא לבניה המצויה במקום". משמע, שאין אישור של ועדת התו"ב לגבי העסק.

שנית
, אני סבורה שהתנהלותה של המאפיה במקרה זה אינה כזו המאפשרת מתן משקל עודף לאינטרסים שלה. כפי שציינתי, ההסכמה בין הצדדים במסגרת שתי הבקשות 68/98 ו-70/98 היתה שהמבנה על הגג יהרס – ולא ברור לי מדוע לא הרסה המאפיה את מתקן הקירור על הגג כפי שסוכם ולמה הוא קיים גם היום. כך גם, הוסכם שלגבי הבניה במפלס הקרקע תוגש בקשה לקבלת היתר בניה – והמפקח העיד שלא הוגשה בקשה שכזו והמנהל לא הצהיר שכן הוגשה בקשה שכזו. משמע, שהפריטים נדונו בעבר בבמ"ש זה – והמאפיה לא עמדה בהסכמות אליהם הגיעו הצדדים.

אשר על כן, הנני מורה על מתן צו מכח סעיף 212 לחוק לגבי שני פריטים בלבד – מתקן הקירור על הגג ומתקן ההרמה – אשר יכנס לתוקפו בעוד 6 חודשים מהיום.

לגבי תוספת הבניה – לא מצאתי כי יש בה כדי להוות סיכון כלשהו לציבור. לכן – הגם שאין ספק שמדובר בתוספת בניה ללא היתר, לשימוש עסקי והפקת רווחים – לא שוכנעתי שיש מקום ליתן צו כמבוקש.


המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתנה היום ט"ז בתמוז, תשס"ו (12 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.



תמר נאות פרי, שופטת









000008/04בש 409 אורנית ז.






בש בית משפט לעניינים מקומיים 8/04 מדינת ישראל נ' מאפיית אריאל בע"מ, סלמן שי, פרץ יעקב ואח' (פורסם ב-ֽ 12/07/2006)