פסקי דין על ארז מזרחי |

966/08 בשא     27/05/2008




בשא 966/08 ארז מזרחי נ' מדינת ישראל




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית דין א.לעבודה ת"א
בשא
000966/08

בפני
:
כב' השופטת דוידוב-מוטולה סיגל
תאריך:
27/05/2008




בעניין
:
ארז מזרחי



ע"י ב"כ עו"ד
למבז יניב
המבקש


נ
ג
ד



מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
קטנוב
המשיבה
החלטה
פתיח ותשתית עובדתית

1.
בפני
בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

2.
להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהבקשה ומתגובת המשיבה:
א.
ביום 1.1.06 ערכו מפקחים מטעם המשיבה ביקורת בבית ברח' פבריגט ברמת גן, במהלכה נמצאו שני עובדים זרים אשר עסקו בעבודות תיקוני טיח.

ב.
המבקש – שהנו בעל עסק בשם "שטח בנוי" – ביצע עבודות באותו בית כקבלן.

ג.
לטענת המשיבה, מממצאי החקירה עלה כי העובדים הזרים הועסקו, שלא כדין, על ידי המבקש.

ד.
ביום 26.10.06 הוטל על המבקש קנס מינהלי בסך של 25,000 ₪, בגין העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים").

ד.
הודעת הקנס נשלחה למבקש, לכתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין, ביום 1.11.06, וחזרה במענה "לא נדרש".

ה.
ביום 20.9.07 קיבל המבקש דרישה לתשלום קנס מהמרכז לגביית קנסות, וכפי הנראה גם הודעה על עיקול רכבו. עוד באותו יום פנה בבקשה למשיבה לביטול הקנס, בה ציין כי העובדים הזרים לא הועסקו כלל על ידו אלא על ידי קבלן משנה בשם "רויטל אחזקות בע"מ".

ו.
במכתב מיום 30.10.07 דחה התובע המוסמך את הבקשה, מחמת שהמועד להגשתה חלף ואין נסיבות המצדיקות את הארכת המועד. עוד צוין כי "החוזה שצורף לבקשה אינו חוזה מספק כדי להצדיק את ביטול הקנס".
ז.
ביום 4.12.07 הגיש המבקש למשיבה בקשה להישפט. ביום 14.2.08 קיבל תשובה הדוחה את בקשתו, בשל חלוף המועדים. ביום 19.2.08 הגיש את הבקשה שבפני
.

3.
המבקש טוען כי במסגרת עבודתו בבית ברח' פבריגט ברמת גן שכר - לצורך ביצוע עבודות הטיח - את שירותיו של קבלן משנה בשם "רויטל אחזקות בע"מ", אשר העסיק עובדים מטעמו לצורך כך. המבקש צירף הסכם התקשרות, מיום 25.12.05, מול "רויטל אחזקות בע"מ", בו מצוין במפורש כי קבלן המשנה מתחייב להעסיק עובדים חוקיים בלבד וכי האחריות לקיום כל הדינים הנוגעים להעסקתם הנה עליו.

4.
המבקש הוסיף כי ביום הראשון לעבודתו של קבלן המשנה הגיעו מפקחי משרד העבודה לאתר העבודה, והבהירו לו כי עובדיו של קבלן המשנה אינם מועסקים באופן חוקי; לאור זאת הפסיק מיידית את עבודתו של קבלן המשנה, ושכר קבלן אחר במקומו. לתומו, סבר שהעניין הסתיים וכי לא תהיינה כל טענות נגדו בהתחשב בכך שכלל לא העסיק את העובדים הזרים ואף הבהיר זאת למפקחים באופן מיידי. לכן הופתע מקבלת הדרישה לתשלום החוב, מבלי שקיבל קודם לכן את הודעת הקנס המקורית או כל הודעה כי ממתין לו דואר רשום.

5.
ב"כ המבקש טען כי קיימת אפשרות כי ההודעה על דבר הדואר הרשום הושמה בטעות בתיבת דואר אחרת, או לחלופין נזרקה בטעות על ידי המבקש יחד עם עלוני הפרסומת המושמים דרך קבע בתיבת הדואר שלו. המבקש הוסיף כי מדובר בבניין חדש בו 36 דיירים, כאשר תיבות הדואר מתמלאות דרך קבע בעלוני פרסומת רבים. עוד הדגיש כי פעל באופן מיידי ברגע שקיבל לידיו את הדרישה לתשלום הקנס.

6.
ב"כ המשיבה טען כי ההודעה על הטלת הקנס הומצאה למבקש כדין, לפי כתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין. בבקשה אין כל נימוק או טענה מדוע נמנע מהמבקש לקבל את דבר הדואר הרשום, מלבד הטענות המנויות בסעיף 5 לעיל אשר הוספו במהלך הדיון ואף הן אינן מספקות על מנת להרים את הנטל המוטל על המבקש מכוח תקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות, התשמ"ו – 1986 (להלן – "תקנות העבירות המינהליות").

7.
ב"כ המשיבה הדגיש כי בית הדין אינו אמור להיכנס לבחינת טענות ההגנה לגופן בשלב זה, ודאי לא כטעם יחיד למתן הארכת מועד. טענתו של המבקש, והפניית האשם לקבלן המשנה, נבחנו על ידי התובע המוסמך ונדחו בהתחשב בכלל חומר החקירה.
הכרעה

8.
עבירות על חוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 הן עבירות בגינן ניתן להטיל קנס בדרך מינהלית (סעיף 1 (א) לחוק עבירות מינהליות, התשמ"ו – 1985 (להלן: "החוק"); התוספת לחוק; תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – העסקת עובדים זרים שלא כדין), התשנ"ב – 1992).

9.
החוק קובע כי הודעה על הטלת הקנס תומצא לנקנס לפי טופס שנקבע, ותכיל את


הפרטים המצוינים בחוק (סעיף 8 (ב)). החוק מאפשר לנקנס להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה, תוך פרק זמן מוגדר של 30 יום מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס (סעיף 8 (ג) לחוק).

10.
סעיף 13 (ב) לחוק קובע כי "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור". סעיף זה מקנה לבית דין זה סמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, כפוף לקיומם של "נימוקים שיירשמו".

בית הדין הארצי לעבודה בעפ"א 14/05 סיון תכשיטים בע"מ – מדינת ישראל
, מיום 12.3.06, קבע כי אמת המידה לפיה ראוי כי בתי הדין יונחו בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של "טעם מוצדק או סביר לאיחור". וכך נקבע באותו עניין:
"במסגרת השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, עליו לתת את הדעת על שיקולים מסוגים שונים, סובייקטיבים ואובייקטיבים. נקודת המוצא תהא תדיר, העובדה שהמחוקק מצא לנכון לתחום את המועד להגשת בקשה להשפט וקצב לכך 30 ימים בלבד; זאת בהתאם למטרות ולתכלית המונחות ביסוד חוק העבירות המינהליות – ומכאן:

יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה. בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד.
בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין.
בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס.

כללם של דברים: על מנת להעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להשפט, על בית הדין לדון בענין על פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה – הצדק ראוי – להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך – בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להשפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל".

11.
לאחר שקילת הבקשה והתגובה, אני סבורה כי יש מקום, בנסיבותיו של תיק זה, להיעתר לבקשה למתן הארכת מועד להגשת בקשה להישפט. להלן הנימוקים המצטברים לכך:

א.
הצהרת המבקש בדבר אי קבלת ההודעה על דבר דואר רשום הממתין לו, יחד עם ההסבר שנתן כי מדובר בבניין חדש עם דיירים רבים – ולכן קיימת האפשרות כי הדוור הניח בטעות את ההודעה בתיבת דואר של דייר אחר, או לחלופין כי המבקש זרק בטעות את ההודעה (שהיא למעשה פתק קטן) על דבר הדואר הרשום יחד עם עלוני הפרסומת הרבים אשר מגיעים אליו.

ב.
הצהרת המבקש כי כלל לא העסיק את העובדים הזרים נשוא הודעת הקנס, תוך הפנייה לגורם אשר נטען כי העסיקם – קבלן המשנה אשר פרטיו מצוינים על גבי ההסכם מיום 25.12.05. בהתחשב בטענה זו, ובהצטברותה עם שאר הטעמים, אני סבורה כי המבקש זכאי כי שאלת אחריותו האישית להעסקת העובדים הזרים תתברר במסגרת הליך שיפוטי (וראו גם עפ"א 21/05 מנחם לוין – מדינת ישראל
, מיום 28.2.08).

ג.
בנוסף, לקחתי בחשבון את העובדה כי המבקש לא השתהה בטיפולו בקנס לאחר שקיבלו בפועל, אלא פנה מייד עם קבלתו, כמפורט בהשתלשלות העובדתית לעיל.

12.
סוף דבר – הבקשה מתקבלת. יש לראות במבקש כמי שהודיע בזמן על רצונו להישפט, ולפתוח בהליך מתאים בעניינו. בהתאם, הליכי גביית הקנס יופסקו.





בהתחשב בכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב הליכי העיקול, ולהמרת העיקול על הרכב. אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ב באייר, תשס"ח (27 במאי 2008) בהעדר הצדדים





דוידוב מוטולה סיגל, שופטת
ק: נעמי ט./ שירלי אימרמן






בשא בית דין אזורי לעבודה 966/08 ארז מזרחי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 27/05/2008)