פסקי דין על ישראל שירן | פסקי דין על דורון לדווין | פסקי דין על שלמה אלמליח ואח' | פסקי דין על משרד החינוך | פסקי דין על שרת החינוך | פסקי דין על יולי תמיר | פסקי דין על מנכ"ל משרד החינוך | פסקי דין על שלומית עמיחי ואח' |

8068/08 עתמ     29/06/2008




עתמ 8068/08 ישראל שירן , דורון לדווין , שלמה אלמליח ואח' נ' משרד החינוך , שרת החינוך, יולי תמיר , מנכ"ל משרד החינוך, שלומית עמיחי ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים
עת"מ 8068/08


לפני:
כבוד השופט דוד חשין
, סגן נשיא


29/06/2008



בעניין:
1. ישראל שירן

2. דורון לדווין
3. שלמה אלמליח
4. אילנה בן דוד
5. בן ציון אשין
6. מיכל אשין
7. מוריאל בן שמעון
8. שרד דיכטר
9. טלי פישר
10. אברם מונטאג
11. שלמה עם-שלם
12. מיכאל רביבו
13. עמנואל רביבו
14. דוד לסרי
15. שאול יפרח
16. ג'ימי גורביץ'
17. מיכל שיפוני
18. דוד לוי
19. אסתר פרפארה


כולם ע"י ב"כ עו"ד רועי כוכבי
העותרים


נ
ג
ד



1. משרד החינוך

2. שרת החינוך
, יולי תמיר
3. מנכ"ל משרד החינוך
, שלומית עמיחי
4. מנהל מחוז חיפה, אהרן זביידה
5. מחמ"ד חיפה, יעקב ויזל
6. מנהלת האגף לחינוך יסודי, שרה רויטר
7. מפמ"ר לתנ"ך, המינהל לחינוך ממ"ד,
הרב יששכר גואלמן
כולם ע"י ב"כ עו"ד מוחמד חאג' יחיא
מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)






המשיבים

פסק דין


העותר 1, ישראל שירן
(להלן – העותר), והעותרים 2-19, הורים של תלמידים בבית הספר הממלכתי-דתי מוריה-ברקאי בחיפה (להלן – ביה"ס מוריה-ברקאי),

מבקשים מבית המשפט להורות למשיבים להסיר את התנגדותם להעסקתו של העותר על ידי הורי תלמידי ביה"ס ועל חשבונם, ובכלל זה להורות על ביטול החלטת ועדת השימוע.


רקע
1.
בספטמבר 1999 החל העותר לעבוד בביה"ס מוריה-ברקאי, מטעמם של ההורים ובמימונם המלא, כמנהל חינוכי, כמחנך וכמרכז תכנית "ברקאי", המשלבת בין חינוך תורני לתכנית הלימודים הרגילה. בתשע השנים שקדמו לכך, שימש העותר כמחנך, כסגן מנהל וכחבר הנהלה בבית הספר הממלכתי-דתי "אורות עציון" באפרת (להלן – ביה"ס אורות עציון). במשך שנתיים מתוך שנות עבודתו בביה"ס אורות עציון (1.9.97-31.8.99) הועסק העותר על ידי משרד החינוך
.

2.
באוקטובר 2000, חודש לפני יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, כתב העותר מכתב לראש הממשלה ולשר החינוך דאז, אהוד ברק, אותו היפנה למנהלים, למורים ולאנשי חינוך, כדי שיצטרפו אליו. במכתב נאמר, כי "מאז הרצח הנורא" של ראש הממשלה המנוח נהג משרד החינוך
להורות לקיים עצרות זיכרון ולשוחח עם התלמידים על "מורשת השלום של רבין". אלא, שלדברי הכותב, מאחר שרבין ז"ל הוא למעשה האחראי העיקרי למצב הנורא שבו מצויה המדינה, ומורשתו היא מורשת של כניעה והתרפסות, ומסירת נשק לאוייב, מקווים חותמי המכתב, כי אהוד ברק יודה ויודיע כי אין עוד עניין ללמוד את מורשתו של רבין ז"ל, כי משרד החינוך
לא ינחה לקיים עצרות וחשבונות נפש למיניהם ולתלות את תמונתו של רבין ז"ל. העותר סיים את המכתב באומרו "לא נסכים בשום פנים ואופן שאיש שמסר כלי מלחמה לאויב העומד עלינו לכלותינו יהיה האיש שנדון במורשתו, דרכו ואישיותו וזאת – חשוב להדגיש, למרות הזעזוע הגדול מעצם מעשה הרצח המתועב ועל זאת ראוי ואף חובה לשוחח, להתייחס ולהוקיע את המעשה ואת העושה!!!" (מצוטט מעמ' 3-4 לפסק דינו של בימ"ש השלום (ירושלים) בת"א 10451/01, נספח יא לעתירה; ההדגשות במקור).

3.
המכתב התגלגל לפתחה של המשיבה 2, שרת החינוך
, פרופ' יולי תמיר
, ששימשה אז כשרת התיירות. השרה העבירה העתק מהמכתב לאמצעי התקשורת, והוא זכה לתהודה ציבורית רחבה. ביום 5.1.00 הורו המשיבה 3, שלומית עמיחי, מנכ"לית משרד החינוך
(להלן – מנכ"לית המשרד), והמשיב 4, אהרן זביידה, מנהל מחוז חיפה של משרד החינוך
(להלן – מנהל מחוז חיפה), על השעייתו לאלתר של העותר מעבודתו. לאחר שעמותת ביה"ס מוריה-ברקאי זימנה את העותר ושמעה את הסבריו, היא פנתה למנהל מחוז חיפה והביעה דעתה כי אין מניעה שהעותר ימשיך את עבודתו. בנובמבר 2000 עתר העותר לבית המשפט הגבוה לצדק כדי שיורה על ביטול ההשעיה. ביום 14.11.00 הודיע המשיב 5, יעקב ויזל, המפקח המחוזי על החינוך הממלכתי-דתי במשרד החינוך
, מחוז חיפה (להלן – המפקח המחוזי), על ביטול השעייתו של העותר.

4.
באפריל 2001 הגיש העותר תביעת פיצויים נגד משרד החינוך
, מנכ"לית המשרד ומנהל מחוז חיפה (ת"א (ירושלים) 10451/01). בפסק דינו (מיום 4.1.04) קבע כבוד השופט דוד מינץ כי ההשעיה נעשתה שלא כדין, וחייב את המשיבים לפצות את העותר. בשנת 2002 עזב העותר את ביה"ס מוריה-ברקאי וחזר לעבוד למשך שלוש שנים בביה"ס אורות עציון, כמחנך וכחבר הנהלת ביה"ס. בשנת 2005 יצא העותר לחופשה ללא תשלום.

5.
ערב פתיחת שנת הלימודים הנוכחית (התשס"ח) ביקש ועד ההורים של ביה"ס מוריה-ברקאי למנות את העותר למשרת רב ביה"ס, וכן למשרת מנחה או מרכז בתכנית "ברקאי". ביום 21.6.07 נכרת בין הצדדים הסכם (נספח יג לעתירה). קודם לכן נתקבל העותר לעבודה כראש חוג בתכנית "מאורות" בביה"ס אורות עציון, עליה ויתר בעקבות פניית ביה"ס
מוריה-ברקאי אליו.

6.
במכתב מיום 1.7.07 הודיע העותר 2, דורון לדווין
, יו"ר ועד ההורים (להלן – יו"ר ועד ההורים), למפקח המחוזי על שכירת שירותיו של העותר, וביקש את תגובתו. בתגובה השיב לו המפקח המחוזי (ביום 15.7.07) כי הסמכות למנות מורים ובעלי תפקידים אחרים בביה"ס היא של משרד החינוך
לבדו, וכי כל מינוי בביה"ס הינו פדגוגי "ובהתאם לנפשות הפועלות" ולתכניות המאושרות על ידי המשרד. לפיכך, אין להורים סמכות להתחייב על קליטת בעלי תפקידים חוץ בית ספריים ללא אישור מראש של המשרד, בהוסיפו: "לאור נסיון המחוז עם תפקודו והתנהגותו של מר ישראל בעבר בעת היותו מחנך בביה"ס אין אנו מאשרים את קליטתו כרב ביה"ס" (נספח טז לעתירה). במכתבו (מיום 21.7.07, נספח יז לעתירה) ביקש העותר מהמפקח המחוזי לבטל את החלטתו. ועד ההורים מצידו פנה למשיבים 2-5 וביקשם להסיר את התנגדותם להעסקתו של העותר. במכתבה מיום 8.8.07 (בתגובה לפניית ב"כ העותר אליה מיום 27.7.07) דחתה עו"ד איריס שלו-טל מהלשכה המשפטית של משרד החינוך
(להלן – היועצת המשפטית) את הפנייה לאשר את העסקתו של העותר כרב ביה"ס. היועצת המשפטית שבה ומציינת את אי תקינות ההתקשרות עם העותר, באומרה כי אין זה סביר לכפות רב על מנהל ביה"ס שטרם מונה, ואשר ייתכן שיוכל למלא תפקיד זה. היועצת המשפטית הוסיפה, כי בהינתן שמדובר במילוי תפקיד פדגוגי מהמדרגה הראשונה, למשרד החינוך
הזכות לקבוע את מי יקבל לעבודה, וכי "המשרד רשאי לשקול את התנהגותו ואופן התנהלותו של הרב שירן כמו גם של כל עובד הוראה אחר עת מחליט הוא את מי לקבל לעבודה או לאשר העסקתו ואת מי לא" (נספח כ לעתירה).

7.
בעקבות דחיית הבקשה עתר העותר נגד המשיבים 1-5 (בג"צ 6908/07). בית המשפט העליון דחה את העתירה בשל קיומו של סעד חלופי. משכך, הגיש העותר עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (עת"מ 4337/07). בפסק דינו (מיום 25.10.07) קבע כבוד השופט רון שפירא כי לא ניתנה לעותר זכות הטיעון, ועל כן, למרות שההורים והעותר לא פעלו על פי ההנחיות (ולפיכך דחה את העתירה), הרי משעה שמדובר בעניין משמעותי וחשוב להורי התלמידים, ולנוכח הפגיעה האפשרית בפרנסתו של העותר, יש לשוב ולשקול את העניין, לשמוע את העותר ולהביא בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים, ובמיוחד את השיקול של טובת תלמידי ביה"ס. בית המשפט הוסיף וקבע, כי הליך השימוע ובחינת הנושא "ייעשו ע"י גורם מתאים במשרד החינוך
, שאין לו משקעים וסכסוכים אישיים עם העותר" (שם, עמ' 19), וזאת מוקדם ככל האפשר.

8.
במכתב ההזמנה לשימוע הוגדרו שני הנושאים שידונו בו: האחד, באיזה תפקיד מבקש העותר להשתלב בביה"ס מוריה-ברקאי, ובהתאם לכך, איזהו הגוף שרשאי להעסיקו; והשני, האם "פרשת רבין" מונעת את העסקתו בתפקיד חינוכי בביה"ס מוריה-ברקאי. כוועדת שימוע שימשו הרב יששכר גואלמן, מפמ"ר (מפקח מרכז) היסטוריה בחינוך הממלכתי דתי, ושרה רויטר, מנהלת האגף לחינוך יסודי. היועצת המשפטית השתתפה כיועצת משפטית לוועדה. השימוע התקיים ביום 19.11.07.

9.
בהחלטתה מיום 12.12.07, קבעה הוועדה, בהתייחסה להשלכות של "פרשת רבין", כי "אפשר לומר שלמרות שלא הביע חרטה על המעשה, ותיאר אותו כסערת רוחו של אזרח, במסגרת חופש הדיבור, לא יחזור עליו או על דומה לו, ומבחינה זו איננו פסול לעבוד בבית ספר" (עמוד שני לנספח א לעתירה). הוועדה המשיכה וקבעה, כי מאחר שהעותר מיועד להיות מחנך כתה ומדריך בשיטת ברקאי, ובהינתן שמדובר בשיטה הוליסטית, יהיה העותר מעין מנהל פדגוגי של ביה"ס. ואולם, קבעה הוועדה, כי על פי התעודות שהמציא העותר, הוא לא סיים מוסד להכשרת מורים ואין לו תעודת הוראה, ומשכך אין הוא יכול לעבוד במערכת החינוך. הוועדה הוסיפה וקבעה, כי בבדיקה שנערכה עם יחידת כח אדם במחוז ירושלים נמצא כי העותר לא עבד מעולם במשרד החינוך
. לדברי הוועדה, מחוז חיפה מקפיד כי כל מי שמלמד בבתי הספר שבמחוז, ואפילו הוא מועסק באמצעות עמותות ההורים, יעמוד בדרישות הפורמליות - יהיה מורה מוסמך ויאושר על ידי הפיקוח של המחוז. הוועדה ציינה, כי המפקח המחוזי והמפקחת על ביה"ס הבהירו שכל התפקידים שהעותר ביקש להשתלב בהם, דוגמת רב ביה"ס ומחנך כתה, אוישו זה מכבר. אשר לשילובו בתפקיד מורה לפי שיטת ברקאי, קבעה הוועדה, כי בביה"ס קיימים די מורים מוסמכים שהוכשרו להורות בשיטה זו. אשר להדרכה לפי תכנית ברקאי, קבעה הוועדה, כי מורה בתפקיד הדרכה חייב להיות בעל תואר ראשון, ובכל מקרה בעל הסמכה להוראה, ומשכך אין העותר יכול למלא את התפקיד. הוועדה מסכמת באומרה:

"בבחינת התנהגותו של מר שירן בכל הנוגע למכתבו בעניין 'מורשת רבין' מקבלת הועדה את דבריו, כי אמנם הוא זה שהחל בו אך העניין התגלגל באופן שלא היתה לו שליטה עליו. הועדה התרשמה, כי מר שירן למד את הלקח ואין לו כוונה לחזור על מעשה מסוג זה.
בבחינת שילובו של מר שירן כמורה ו/או כמורה בתפקיד הדרכה לשיטת ברקאי, אין מר שירן עומד בדרישות ההשכלה הפורמליות המתבקשות מהתפקיד.
עוד יצויין, כי מלכתחילה לא ניתן היה לשלב את מר שירן כעו"ה/עו"ה בתפקיד הדרכה בביה"ס במסגרת תל"ן ללא ההליך, שנקבע לכך בתקנות, שיוחדו לכך. אישור כזה לא התבקש ולכן אף העניין לא נבחן ע"י גורמי הפיקוח המוסמכים במחוז" (שם, בעמוד אחרון).

ביום 27.1.08, לאחר שפנייתו של העותר

ליועצת המשפטית לבטל את החלטת הוועדה נדחתה, הוגשה העתירה שבפני
י.

עיקרי טענות הצדדים
10.
העותרים טוענים כי עמדת המשיבים, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו של המפקח המחוזי מיום 15.7.07, בתגובת המשיבים מיום 8.8.07 ובהחלטת ועדת השימוע מיום 12.12.07, נטולות בסיס חוקי ונובעות מנקמנות ומרדיפה אישית.

11.
לטענתם, הפגמים שנפלו בהחלטת ועדת השימוע (כפי שיפורטו להלן) מעידים על כך שהשימוע לא בא אלא כדי לצאת ידי חובה ולאשר החלטה שנתקבלה מראש.

12.
ראשית, לטענתם, ניהול השימוע היה פגום: עריכת השימוע ומתן ההחלטה בו עוכבו במתכוון; אין קשר בין נימוקי ההחלטה לבין טענות המשיבים נגד העותרים כפי שהוגדרו בהזמנה לשימוע ולבין הדברים שנשאלו ונשמעו במהלכו; לא ניתנה להם הזדמנות הוגנת להשיב לטענות בעניין השכלתו של העותר ובדבר הצורך בתפקיד שהוצע לו, טענות שלא הועלו מעולם קודם לכן, ועליהן מתבססת החלטת הוועדה; עמדתם של המפקח המחוזי והמפקחת על ביה"ס שהוצגה ב"שיחות מקדימות" שקיימה עימם הוועדה, לא הובאה לידיעתם (אלא בהחלטה עצמה), וכך לא ניתנה להם הזדמנות להתמודד עימה.

13.
שנית, לטענתם, הוועדה התעלמה מהשיקולים הרלוונטיים הבאים: מתרומתו העצומה של העותר לביה"ס וחיוניותו לתפקודו, כפי שהעידו הם בפני
ה, בעוד הוועדה מבליטה בהחלטתה את עמדתם של המפקח המחוזי ושל המפקחת על ביה"ס בעניין זה, הגם שהשניים אינם מכירים את צרכי ביה"ס כמו העותרים, ועל אף שלמפקח המחוזי דעה קדומה נגד העותר, והמפקחת כפופה לראשון; מעבודתו של העותר במשך 15 שנים במערכת החינוך בתפקידי ניהול, חינוך, הדרכה והוראה (לרבות שנתיים כעובד משרד החינוך
עצמו), מכישוריו, מהשכלתו, מניסיונו ומהצלחותיו; מכך שהשכלתו וניסיונו של העותר סיפקו עד כה את משרד החינוך
, ומעולם לא הועלו כלפיו הטענות שבהחלטת הוועדה; מכך שלא דבק בו כל פסול פדגוגי בכל שנות עבודתו;

מכך שלצורך התפקיד המיועד לעותר אין צורך בהשכלה הנדרשת, כשם שלא היה בה צורך לאורך כל שנות העסקתו – תכנית ברקאי מונחלת באמצעות מנחים שהוסמכו על ידי
מפתח השיטה; מכך שהמפקח המחוזי הוא שאישר בשנת 2000, לאחר ביטול ההשעייה, את המשך העסקתו של העותר; מכך שבמערכת החינוך מועסקים מורים רבים שאינם מוסמכים – בתשס"ז, מתוך כ- 68,000 מורים במגזר היהודי, כ- 3,400 היו בלתי מוסמכים, וסביר שכמה מאות מהם הועסקו במחוז חיפה; מכך שמשרד החינוך
ממשיך לגייס מורים, מדריכים ואנשי חינוך אחרים שאין להם תעודת הוראה או השכלה אקדמית; משיקולי טובת תלמידי ביה"ס מוריה-ברקאי, שלמרות שבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה קבע כי הוא השיקול העיקרי, אין הוא נזכר בהחלטת הוועדה.

14.
שלישית, טוענים הם, כי ההחלטה התקבלה משיקולים זרים, כפי שמוכיחים כל אלה: המורים האחרים המועסקים על ידי ההורים במסגרת תכנית ברקאי, התקבלו לעבודה בדיוק באותו אופן שבו התקבל העותר; תהליך קבלתו לעבודה של העותר בשנת 2000 לביה"ס היה זהה לחלוטין לתהליך הנוכחי; בעוד המשיבים מתנגדים להעסקתו של העותר בביה"ס מוריה-ברקאי, הם לא התנגדו להעסקתו בביה"ס אורות עציון; כיום (לאחר הגשת העתירה) מועסק העותר בביה"ס התיכון המקיף הממלכתי דתי רוגוזין שבאשקלון, כמנחה בתכנית מיכא"ל (מיצוי כישורים אישיים ללמידה) ושכרו ממומן במלואו על ידי משרד החינוך
, אגף שח"ר (שירותי חינוך רווחה); בשנה שעברה הועסק הרב נועם ממן על ידי ההורים כרב ביה"ס,
באישור המפקח המחוזי, למרות שאין לו תעודת הוראה; לפני כחודשיים פנו לפיקוח כדי לאשר את העסקתו של תלמיד הישיבה, ברק בן-צבי, בתור "מלמד" בכיתה א, וסורבו בנימוק שאין לו תעודת הוראה. אלא שלאחר כחודש נודע להם כי בן צבי התקבל לעבודה כמלמד בכיתה א בבי"ס ממ"ד אחר בחיפה (בי"ס רמב"ם בנווה שאנן). משפנו בעקבות זאת לפיקוח וביקשו להעסיק כמלמד את רפאל בן-עזרא, שאף לו אין תעודת הוראה, אושרה בקשתם בתנאי שהלה יועסק על ידם, כממלא מקום. משהגיע כדי להתחיל בעבודתו הודיעו המנהל כי בשל "טעות" של יו"ר ועד ההורים בוטל האישור להעסקתו. ה"טעות", לטענתם, היתה בהעלאת העניין בדיון בפני
בית משפט זה; אדם נוסף מועסק כמלמד ובאותם תנאים בבית ספר אחר
(אך הם חוששים לנקוב בשמו); בעקבות החלטת הוועדה ולנוכח הצורך במנחה בתכנית ברקאי, פנו למפקחת על ביה"ס וביקשו להעסיק במקום העותר את הרב עדי איצקוביץ, ובקשתם אושרה. ברם, לפני שלושה שבועות אמר הרב איצקוביץ ליו"ר ועד ההורים, כי מספר השעות שהוא יכול ליתן לביה"ס (פעם בשבועיים) איננו עונה על הצרכים, וביקש להחזיר את העותר;

העותר

טען בנוסף, כי בשיחת ההיכרות שקיים עם המפקח המחוזי, בעת קבלתו לעבודה בשנת 2000, אמר לו האחרון כי למרות שאין לו תעודת הוראה ותואר, הרי שכל עוד הוא עובד "במסגרת ההורים ועל חשבונם" אין לו בעייה עם זה, אך אם ירצה להיות מנהל יצטרך להשלים תעודת הוראה ותואר בי.אי.

15.
רביעית, לטענתם, החלטת הוועדה מבוססת על קביעתה השגויה לפיה העותר לא הועסק מעולם על ידי משרד החינוך
, קביעה המציגה אותו כמי ששיקר, וזאת למרות
שהועסק במשך שנתיים כעובד המשרד, ובהמשך אף משרד החינוך
הודה בטעותו.

16.
העותר, אב לשישה ילדים ומפרנס יחיד במשפחה, טוען גם לפגיעה בחופש העיסוק שלו: כדי להיענות לפניית העותרים לחזור וללמד בבית ספרם, ויתר על חוזה העסקה לשנת הלימודים הנוכחית בביה"ס אורות עציון; החלטת המשיבים תפגע פגיעה כלכלית קשה בו ובמשפחתו, שכבר מתקיימת למעשה מצדקה; מעבר לפגיעה בפרנסתו בשנת הלימודים הנוכחית, משמעות החלטת המשיבים היא, שלאחר 15 שנים של עבודה כאיש חינוך לא יוכל לעבוד במרבית מוסדות החינוך, וכך תיפגע ללא תקנה יכולתו למצוא עבודה במקצועו; החלטת המשיבים פוגעת פגיעה אנושה בשמו הטוב ובמוניטין שלו כאיש חינוך, ובעקבותיה ספק אם יימצא מוסד שיסכים להעסיקו, וזאת בין מתוך חשש לתפקודו "הלקוי" ובין מתוך
חשש להסתכסך עם משרד החינוך
; הפגיעה בחופש העיסוק שלו איננה עומדת בדרישות פיסקת ההגבלה: היא איננה לפי חוק, איננה משרתת תכלית ראויה והיא איננה מידתית.

17.
המשיבים העלו שתי טענות מקדמיות: שיהוי בהגשת העתירה – בעוד שהחלטת הוועדה ניתנה ביום 12.12.07, הוגשה העתירה ביום 27.1.08; וחוסר סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בעתירה: מהותה של העתירה בהעסקת העותר בביה"ס מוריה-ברקאי, ועל כן, הערכאה המתאימה היא בית הדין האזורי לעבודה.

18.
לגופו של עניין טענו המשיבים, כי החלטת ועדת השימוע ניתנה כדין, בסבירות, בהגינות, נומקה דיה, והתבססה על שיקולים ענייניים מקצועיים שקופים וגלויים, וכל זאת לאחר שניתנה זכות טיעון מלאה לעותר, לנציגי ההורים ולמנהל ביה"ס, והכל כמפורט להלן.

19.
ראשית, טוענים המשיבים, כי ההתקשרות שבין ההורים לעותר היתה בלתי תקינה, לאחר שלא נתקבל אישורם המוקדם להעסקתו.

20.
שנית, המשיבים טוענים לחוסר הכשרה פדגוגית של העותר, בהיעדר הסמכה להוראה, המונעת את העסקתו. לדבריהם, אין הם עוסקים בהערכת יכולתו המקצועית של העותר, אלא בהכשרתו הפדגוגית, ומשנמצא שהוא איננו בעל ההכשרה הפדגוגית הנדרשת, הוא איננו יכול ללמד במסגרת התל"ן (תכנית לימודים נוספת), וזאת במיוחד משום שבביה"ס קיים צוות מורים מוסמכים שהוכשרו ללמד על פי שיטת ברקאי; העובדה שהעותר שימש כמורה בביה"ס אורות עציון והעובדה שהוחזר להוראה (לאחר השעייתו) בשנת 2000, אינן מוכיחות את כשירותו, ואין בעבודתו בביה"ס אורות עציון כדי לחייב בהעסקתו כיום; העבודה אליה התקבל השנה בביה"ס אורות ציון, איננה אלא חוג לאחר שעות הלימודים, שמבנה ביה"ס משמש לו אכסניה בלבד, והוא ממומן על ידי ההורים שלא במסגרת התל"ן; נסיבות קבלתו לעבודה בביה"ס מוריה-ברקאי בשנת 2000 היו שונות: אז היה ביה"ס בראשית דרכו והיה רצון לתמוך בו עד שיתייצב. לשם כך היה צורך במספר רב של מורים, ועל כן אושרה העסקתו של העותר. לעומת זאת, כיום התייצב ביה"ס מבחינה פדגוגית ומינהלית, וקיים בו צוות של מורים מוסמכים, ועל כן אין מקום לאשר את העסקתו של העותר; העסקתו של העותר בביה"ס באשקלון איננה מעידה על יכולתו ועל כישוריו להורות כמורה: פרוייקט שח"ר, שבמסגרתו מופעלת תכנית מיכא"ל, ממומן ע"י משרד החינוך
, אך הוא מופעל על ידי קבלן חיצוני, שהוא המעסיק את המדריכים, שרובם אינם מורים ולא הוכשרו להוראה, ועל כן, אין נדרש אישורו של משרד החינוך
לכך שהוכשרו להוראה והם מתאימים לה, וכאשר ההכשרה הנדרשת במסגרת פרוייקט ייחודי זה היא זו שעברו במסגרתו; נושא הכשרתו הפדגוגית של העותר עמד בלב השימוע; המפקח המחוזי טוען כי השיחה שקיים עם העותר, לדבריו של האחרון, עת התקבל לעבודה בשנת 2000, איננה זכורה לו.

21.
אשר להעסקתם של עובדי הוראה חסרי הסמכה, טוענים המשיבים:

העסקתם של מורים בלתי מוסמכים נעשתה בלית ברירה מחמת מצוקה במקצועות מסויימים, כאשר המגמה בשנים האחרונות היא שלא להעסיק מורים חסרי הכשרה פדגוגית; המורים הבלתי מוסמכים הם מורים ותיקים שקיבלו קביעות מכוחו של ותק; המפקח המחוזי טען כי אין בידיו מספר מדוייק של המורים הלא מוסמכים המועסקים במחוז, שהחלו בעבודתם לפני שנים רבות, כשלא נדרשה עדיין תעודת הוראה; לדבריו, מאז נדרשו מורים לא מוסמכים להשלים תעודת הוראה ולימודים לתואר בי.אי, ונכון להיום, ההוראות המפורשות הן לקלוט בחינוך היסודי רק מורים שיש להם תעודת הוראה; לטענתו, לצורך מילוי תפקיד הדרכה נדרש תואר בי.אי.

לעניין העסקתם של מלמדים ורבנים חסרי הסמכה טוענים המשיבים: "'מלמד' העובד במסגרת חוגים תורניים מיועד לצורך ייחודי" (סע' 3(ה) לתצהיר המפקח המחוזי); לרוב המלמדים

יש תעודת הוראה והסמכה, ובמקומות בהם חסרים מלמדים, מאפשר משרד החינוך
להעסיק מלמדים הנמצאים בתהליכי הסמכה; בהפסקת העסקתו של רפאל בן-עזרא כמלמד פעל המשרד כדין ובאופן שיוויוני; הרב ממן הועסק בביה"ס בשנת הלימודים הקודמת בלית בריריה, מאחר שלא נמצא רב לביה"ס, ולאור בקשת ההורים. כיום הוא איננו מועסק בביה"ס.

22.
בעניין נחיצותו של העותר טוענים המשיבים, כי לא ההורים הם שמחליטים מי חיוני לביה"ס ומי לא, ודעתם אינה יכולה להחליף את שיקול דעתו המקצועי של משרד החינוך
; נכון להיום קיים בביה"ס מדריך בעל הסמכה להוראה, המדריך את צוות המורים המלמד על פי שיטת ברקאי, מדריך שלימד בשיטה זו בביה"ס בעבר וחזר ללמד בשנה הנוכחית בהיקף של חצי יום בשבוע; לא ההורים אלא הפיקוח הוא שקובע מהו מצבו הפדגוגי של ביה"ס; לא נגרם נזק לתלמידים בשל היעדרו של העותר מביה"ס, ומספרם לא פחת כשהעותר נעדר ממנו; ביה"ס מנוהל היטב, האוירה הלימודית בו טובה ובריאה, ואין צורך בהדרכה נוספת מעבר לזו הקיימת; קיימת אי בהירות ביחס לתפקיד אותו אמור העותר למלא בביה"ס; כיום אין לביה"ס צורך בהעסקתו של העותר.
דיון

23.
פתח דבר ראיתי להסיר מלפניי את הטענות המקדמיות שהעלו המשיבים. אין שיהוי בענייננו, ולו רק משום שהמשיבים, המתנגדים להעסקתו של העותר, לא טענו כי נגרם להם נזק מכך שלא הועסק עד כה; ומכל מקום, מוטב היה לה לטענת השיהוי שלא להיטען כלל במקרה זה, שבו הוגשה העתירה חודש וחצי מיום מתן ההחלטה על ידי ועדת השימוע. לבית משפט זה הסמכות לדון בעתירה, מאחר שהטענות הדומיננטיות שמעלים העותרים הן בתחום המשפט המינהלי (ראו בג"ץ 6908/07 ישראל שירן
נ' משרד החינוך
), וכאשר ההחלטה שאת ביטולה מבקשים העותרים התקבלה בעקבות שימוע שבעריכתו חויבו המשיבים בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה.

ומכאן לדיון והכרעה בטענות לגופן.

24.

כפי שראינו לעיל, לאחר שהוועדה קבעה כי אין מניעה להעסיק את העותר במערכת החינוך בשל "פרשת רבין", היא הוסיפה וקבעה כי אין להעסיקו בביה"ס מוריה-ברקאי בשל היותו חסר הסמכה כמורה ומשום שהוא איננו נחוץ לביה"ס.


מדובר בשני נימוקים שונים במהותם: בעוד הראשון הוא נימוק עקרוני, השני הוא תלוי-נסיבות. על כן, בעוד שיש להכריע בשאלת תקפותו של הנימוק הראשון, אין טעם לעסוק בשאלת נחיצותו של העותר, משמסתיימת שנת הלימודים התשס"ח. היה וייקבע כי על המשיבים להסיר את התנגדותם להעסקתו של העותר, שאלת נחיצותו של העותר בביה"ס מוריה-ברקאי או בביה"ס אחר בשנת הלימודים הבאה ובכל שנה שתבוא לאחריה, תלויה בנסיבות הזמן והמקום.

25.
בחינת החומר שבפני
י מעלה, כי היעדר הסמכה להוראה, כנימוק לאי העסקתו של העותר,
לא שימש את המשיבים עד לשימוע.

הסירוב הראשון להעסיק את העותר (כרב ביה"ס) נומק על ידי המפקח המחוזי - מעבר לאי תקינות ההתקשרות של ההורים עם העותר שנעשתה ללא אישורם המוקדם של רשויות החינוך - בניסיונו של המחוז עם "תפקודו והתנהגותו" של העותר, קרי, ב"פרשת רבין". זה גם היה, למעשה, הנימוק לסירובה של היועצת המשפטית (אליה פנו בעקבות סירובו של המפקח המחוזי), בכותבה, בין היתר, כי "המשרד רשאי לשקול את התנהגותו ואופן התנהלותו של הרב שירן" (נספח כ לעתירה). כלומר, הנימוק העיקרי לסירובם של המשיבים להעסיק את העותר נעוץ היה ב"פרשת רבין".
משום כך נקבע הנושא של השפעת "פרשת רבין" על העסקתו של העותר כאחד משני הנושאים שיידונו בשימוע. הנימוק הנוסף, זה של אי תקינות ההתקשרות שנעשתה ללא אישור מוקדם של רשויות החינוך, הוא נימוק טכני במהותו, והוא נלווה לנימוק העיקרי, שאיננו יכול לעמוד בלעדיו.

הזדמנות נוספת לנמק את התנגדותם להעסקתו של העותר ניתנה למשיבים במסגרת תגובתם לעתירה שהגישו העותרים לבית המשפט לענייינים מינהליים בחיפה (עת"מ 4337/07). מפסק דינו של השופט רון שפירא עולה, כי המשיבים שבו ונימקו את סירובם בנימוק הטכני, כפי שהגדירו בית המשפט, של אי תקינות ההתקשרות בין העותר להורים, בהוסיפם כי ביה"ס איננו זקוק ליועץ חיצוני (כך הוגדר תפקידו של העותר בהסכם שבינו לבין ההורים), ובטענם גם כי לא ברור מהו התפקיד שהעותר מבקש לעצמו.

וכך אנו מגיעים לשימוע עצמו. בין נושאי השימוע לא נכללה שאלת כשירותו של העותר לעבוד בביה"ס מוריה-ברקאי למרות שאין לו הסמכה להוראה. שאלת התפקיד שימלא והגורם שיעסיקו בתפקידו זה, לא יכולה לכלול, מבלי שהדבר יצויין מפורשות, את השאלה העקרונית של העסקתו בהיעדר הסמכה להוראה. שאלת נחיצותו עלתה, כפי שראינו, כבר קודם לכן, וניתן לומר, כי שאלת התפקיד יכולה לכלול גם את שאלת הנחיצות, ובכל מקרה הועלתה נחיצותו של העותר על ידי העותרים.

במסגרת החומר לבחינת השפעתה של "פרשת רבין" על העסקתו של העותר, נתבקשו העותרים לשלוח לחברי הוועדה "תמצית עובדתית באשר להשתלשלות העניינים הן באשר לעבודתו של מר שירן במוסדות חינוך (ע"פ המובהר בכתבי הטענות, שכן מר שירן לא הועסק ע"י משרד החינוך
) והן באשר לאירוע, המפורט לעיל וכן את חוזר המנכ"ל
הרלבנטי לשנה"ל תשס"א בדבר הנצחת מורשת רבין ז"ל" (נספח כא לעתירה). אין בדרישה זו, שהוצגה בהקשר לדיון ב"פרשת רבין", רמז לכוונה לדון בשאלת הכשרתו של העותר.

על פי פרוטוקול השימוע, לא רק ששאלת כשירותו של העותר לעבוד בביה"ס, בהיעדר תעודת הוראה, לא היתה "בלב השימוע", אלא היא כלל לא נדונה בו. דברי ב"כ העותרים בשימוע לפיהם "לא ייתכן שהעותר יהיה כשיר מבחינה פדגוגית ללמד ב"אורות עציון" והוא לא כשיר ללמד במחוז חיפה" (עמ' 6 לנספח כב לעתירה), אינם מתייחסים, כעולה מהפרוטוקול, לעניין ההסמכה להוראה.

וכך, לראשונה בהחלטת הוועדה, מנומק הסירוב להעסקתו של העותר בהיעדר תעודת הוראה (וגם באי נחיצותו בביה"ס בתפקידים הנזכרים שם).

26.
לא אחת נפסק "כי בית המשפט יבחן בחשדנות יתרה טעם חדש שנולד לראשונה בהליכים לפניו, ואין זו אלא לשון המעטה וכל מתחיל יבין" (ע"א 700/89 חברת החשמל נ' מליבו, פ"ד מז(1) 667,668). בבג"צ 8437/99 רשת גני חב"ד נ' שר החינוך, פ"ד נד(3) 69, חזר כבוד השופט מ' חשין על הדברים אך הבחין בין נימוק שבחוק לבין נימוק עובדתי. בעוד את הראשון אין הרשות מנועה מלהעלות, כדי שלא ליצור מצב שבו ייפסקו לטובתו של עותר על אף קיומה של הוראה מפורשת בחוק שאיננה מאפשרת זאת, לא כך לגבי השני:

"הוא הדין במקרה בו מנמקת הרשות החלטת סירוב בטעם עובדתי אחד, ומשפונה הנפגע לבית-המשפט – ולאחר קבלת עצה חכמה מפרקליטות המדינה – רואה הרשות לנמק את סירובה בטעם עובדתי אחר. במקרים אלה יקביל בית-המשפט את הנמקת הרשות בחשד של אי-אמון, בהעלותו השערה מושכלת כי ההנמקה החדשה – הנמקה טובה, כמשוער – לא נולדה אלא כדי לבוא תחת ההנמקה הקודמת – הנמקה בלתי ראויה, על פי המשוער – והכל כדי לדחות את העותר" (שם, בעמ' 94-95).

מכך יש לגזור גם את היחס לשינוי בנימוקי ההחלטה של הרשות אף טרם פניית העותר לבית המשפט. המשיבים לא הציגו בפני
י הוראת חוק האוסרת על העסקת עובדי הוראה חסרי תעודת הוראה. כל שהציגו בהקשר זה הן "המלצות הוועדה להערכת תפקידו של רב בית-הספר בחינוך הממלכתי-דתי" (מתוך חוזר מנכ"ל החינוך הדתי מנובמבר 2001; נספח לכתב התשובה), שם נאמר כי על רב בית הספר להיות בעל תעודת הוראה, רשיון הוראה ותואר אקדמי או תואר אקוויוולנטי לתואר אקדמי. אי קבלת הנימוק לא תביא אפוא לכך שייפסק לטובתו של העותר בניגוד להוראת חוק. שני הנימוקים בהם תלתה ועדת השימוע את סירובה להעסקתו של העותר הינם שניהם נימוקים עובדתיים, והם החליפו את הנימוק של "פרשת רבין" לאי העסקתו של העותר, שהוועדה לא ראתה בו עוד נימוק לפסילתו.
העיקרי שבהם הוא, כאמור, הנימוק העקרוני, הפוסל את העותר לנוכח חסרונה של הסמכה להוראה. השני, זה של הנחיצות, תלוי בראשון, כאמור, ובנסיבות המקום והזמן.

27.
בנוסף, ספק בעיני אם ועדת השימוע המאוחר היתה מוסמכת במקרה זה לקבל החלטה הדוחה את העסקתו של העותר מנימוק שונה מזה ששימש בהחלטה המקורית כנימוק לסירוב להעסקתו. הבסיס לשימוע מאוחר, הוא החלטה קיימת, שספק
אם ניתן לשנות את נימוקיה. השימוע המאוחר נועד ליתן למסורב אפשרות להתמודד עם ההחלטה, ולא ליתן לרשות הזדמנות לשנות את נימוקי החלטתה, כדי שזו תמשיך ותעמוד, גם לאחר שבעקבות השימוע, נפל הנימוק העיקרי ששימש בקבלתה.

28.
בכל מקרה, התנהלות ועדת השימוע פגעה בזכות הטיעון של העותרים. כפי שכבר צויין, מהחלטת הוועדה עולה, כי קיימה "שיחות מקדימות" עם המפקח המחוזי ועם המפקחת על ביה"ס, ועל פי האמור בהחלטה, הם הוזמנו לשימוע אך לא יכלו להגיע אליו. בשיחות אלה הבהירו לה השניים, כי בהיעדר הסמכה להוראה, לא ניתן להעסיק את העותר בביה"ס וכי הוא גם איננו נחוץ בו. חרף זאת, הוועדה לא הציגה לעותרים, למצער, את הטענה הנוגעת להכשרת של העותר, כדי שיוכלו להגיב עליה, וכאשר הטענה משמשת אותה כנימוק עקרוני לאי העסקתו. כל זאת בניגוד להלכות המפורשות בעניין זכות הטיעון (ראו רענן הר-זהב המשפט המינהלי הישראלי, 1996, בעמ' 266-279). די היה בכך כדי לבטל את ההחלטה במקרה זה, שהרי לא רק שנפגעה זכות הטיעון של העותרים, אלא, שכך נעשה במסגרת שימוע מאוחר, שנועד לתקן פגיעה קודמת של אי מתן זכות טיעון לעותר (וראו עמ' 14 לפסק דינו של השופט רון שפירא).

29.
גם לגופם של הנימוקים, אין בידי לקבל את החלטת הוועדה שלא להעסיק את העותר.

הנימוק העקרוני, לפיו לא ניתן להעסיק את העותר בביה"ס בשל כך שאין לו תעודת הוראה, הוא נימוק בלתי סביר בנסיבותיו של העותר. העותר עבד במערכת החינוך מבלי שתהיה לו תעודת הוראה במשך 15 שנים, ובשתיים מתוכן אף היה עובד של משרד החינוך
עצמו. המשיבים אינם מכחישים כי הם מעסיקים אלפי עובדי הוראה חסרי תעודת הוראה, ומנמקים זאת, כאמור, במחסור שהיה קיים בעבר בעובדי הוראה מוסמכים, באי הקפדה בעבר על הדרישה לתעודת הוראה, ובקביעות שרכשו המורים הבלתי מוסמכים. נשאלת השאלה, מדוע העותר איננו זכאי שינהגו כלפיו באותו אופן שבו נוהגים כלפי עובדי הוראה ותיקים אחרים שאין להם תעודת הוראה? האם עובדת הקביעות של עובדי הוראה של המשרד צריכה לשנות מהותית את היחס כלפי מי שעבד במערכת החינוך אך העדיף (רוב הזמן) שלא להיות מועסק על ידי המשרד? האם ניסיון פדגוגי שנרכש במהלכן של 15 שנות הוראה איננו שקול לכישורים הפדגוגיים הנרכשים במהלך לימודי ההסמכה להוראה? הייתכן שהעותר היה כשיר דיו כדי לעבוד בביה"ס מוריה-ברקאי בראשית דרכו של ביה"ס, בעת שביה"ס היה מצוי בקשיים גדולים - ועל פי החומר שבפני
י, נחלץ מהם במידה רבה בשל תרומתו של העותר -
אך איננו כשיר לעבוד באותו בי"ס כיום, כאשר מצבו של ביה"ס שופר? כלומר, האם כשירותו הפדגוגית של העותר מספקת דווקא בסיטואציות קשות במיוחד והיא איננה מספקת בתנאים רגילים יותר? האמנם היה העותר כשיר מספיק בשנת 2000, בעת שהיו לו רק תשע שנות ותק בהוראה, והוא איננו כשיר לעבוד כיום כאשר יש לו כבר ותק נוסף של שנות ההוראה בביה"ס מוריה-ברקאי ובביה"ס אורות עציון, לאחריו? והשאלות עוד רבות. וכל זאת, כאשר לטענת העותר, נאמר לו על ידי המפקח המחוזי, בעת שגוייס לעבודה בשנת 2000, כי העובדה שאין לו תעודת הוראה לא תפריע לו כל עוד לא יבקש למלא תפקיד של מנהל. המפקח המחוזי לא הכחיש את הדברים, כאמור, אלא טען שאיננו זוכר את השיחה.

30.
הנימוק הנוסף, זה של אי נחיצותו של העותר, הוא, כאמור, נימוק תלוי זמן ומקום, ומשעה שנסתיימה שנת הלימודים, אין צורך להידרש אליו.

31.
גם מקובלת עלי טענת העותר כי הפגיעה בחופש העיסוק שלו איננה עומדת בדרישות פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: חופש העיסוק.
לא הוצגה בפני
י, כאמור, הוראת חוק האוסרת על קבלת עובדי הוראה שאינם מוסמכים להוראה. הגיוני גם שאין בנמצא הוראה כזו, משום שבעבר, גם לטענת המשיבים, העסיקו מורים חסרי תעודת הוראה, וכך גם כיום, לטענת העותרים, שהמשיבים, למעשה, אינם מכחישים אותה. גם לא הוצגה במקרה זה תכלית ראויה, המצדיקה פגיעה בחופש העיסוק של העותר. מכל מקום, הסירוב להעסיק את העותר לאחר שעבד במשך 15 שנים במערכת החינוך כמנהל, כמורה, כמחנך וכמדריך, והצליח בעבודתו באופן יוצא דופן, אך משום שאין לו תעודת הוראה - איננה עומדת בדרישת המידתיות. הפגיעה בעותר במקרה זה איננה שקולה ל"תועלת" שתצמח לציבור, כתוצאה מכך שלא יועסק מורה מוכשר ומצליח כמו העותר בגלל שאין לו תעודת הוראה.

32.
לאור כל הדברים דלעיל, קשה להימנע מן המסקנה כי הסיבה האמיתית לסירוב להעסיק את העותר קשורה ב"פרשת רבין". ברם, משעה שוועדת השימוע דנה בנושא וקבעה כי "פרשת רבין" אין בה כדי לפסול את העסקתו של העותר, יש להניח לעניין זה.

סוף דבר

33.
העתירה מתקבלת וההחלטה שלא להעסיק את העותר מבוטלת.
המשיבים ישאו בשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וכן בהוצאות המשפט.
ניתן היום כו בסיון, התשס"ח
(29.6.08), בהעדר הצדדים.


המזכירות
תמציא את פסק הדין לצדדים בפקסימליה.




דוד חשין
, סגן נשיא







עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 8068/08 ישראל שירן , דורון לדווין , שלמה אלמליח ואח' נ' משרד החינוך , שרת החינוך, יולי תמיר , מנכ"ל משרד החינוך, שלומית עמיחי ואח' (פורסם ב-ֽ 29/06/2008)