פסקי דין על חזן יעקב | פסקי דין על חזן אביבה |

1444/01 פ     14/04/2003




פ 1444/01 מדינת ישראל נ' חזן יעקב, חזן אביבה




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית משפט השלום
בבית-שמש

פ
001444/01



בפני
:
כב' השופט אלכסנדר רון
תאריך:
14/04/2003




בעניין
:
מדינת ישראל




המאשימה


נ
ג
ד



1 . חזן יעקב

2 . חזן אביבה


- נמחקה




הנאשמים

נוכחים
:
ב"כ המאשימה - עו"ד עדי מאיר
ב"כ הנאשם 2 - עו"ד קובובסקי
הנאשם 2

הכרעת דין לנאשם 1


1.
הכרעת דין בכתב אישום המייחס לנאשם את הפרתו של צו בית-המשפט לענייני משפחה, בכך שלקח את בנו מהגן, בניגוד לסדרי ראייה שקיבלו תוקף של החלטת בית-המשפט.

2.
שתי עובדות מרכזיות אינן נתונות בכל מחלוקת:

א.
אין מחלוקת שתקף היה בתקופה הרלוונטית לכתב אישום זה, צו בית-המשפט לענייני משפחה, שנתן תוקף להסדרי ראייה בין הנאשם לבין המתלוננת ולפיהם:

"החל מתאריך 30.8.00 יקח האב את הילדים בימים א' ו- ג' בין השעות 20:00-16:30 ובכל סופשבוע שני מיום ו' שעה לפני כניסת השבת עד מוצ"ש שעה אחרי יציאת השבת.
בשבוע בו הילדים בסופשבוע אצל האם - האב יקח אותם גם ביום ה' (בשעות הנ"ל).
האב יקח את הילדים מבית הוריה של הגב' חזן ויחזירם לשם.
במידה ויש שינוי אצל אחד ההורים עליו להודיע מראש להורה השני.
באופן חד פעמי הילדים יבלו עם האב בתאריך 28.8.00 בשעות הנ"ל"
.

ב.
אין אף מחלוקת כי במועד המפורט בכתב האישום אכן הגיע הנאשם לגן הילדים של בנו ולקח אותו.

במצב דברים זה, שעה שתקף צו בית משפט ושעה שמאשר הנאשם שלקח הוא את ילדו, הרי שהנטל עליו לשכנע את בית-המשפט שעשה הוא את שעשה כדין.

3.
לגרסת הנאשם, התקשרה לבקשתו עוזרת הגננת, ענת בשירי, לאשתו, וקיבלה את הסכמתה לכך שיקח הנאשם את בנו מהגן. ענת בשירי הנ"ל התייצבה כעדת הגנה וביקשה אכן לאשר גרסה זו.

4.
על בסיס משקלם המצטבר של הנימוקים המפורטים להלן, הגעתי לכלל דעה שלא הוכיח הנאשם שפעל הוא כדין.

א.
תחילה, אציין שסביר בעיניי שאילו אכן היה הנאשם לוקח את בנו בהסכמת אשתו, לא היתה היא נחפזת להגיש את תלונתה במשטרה. ער אני לכך ששעה שניטש סכסוך בין שני בני זוג, תיתכן תמיד האפשרות שתפעל האישה בדרך שתבקש להכשיל את בעלה ומכאן שאין להוציא מכלל אפשרות שיתרחשו מצבים בהם ברגע מסויים תאשר אישה לבעלה לקחת את הילד אך לאחר מכן תגיש תלונה נגדו, ואולם מסופקני אם כך קרה במקרה זה. ראשית, לא היה בידי הנאשם כדי לתמוך בכל דרך שהיא בטענה כי מדובר בכעין "מארב" של אשתו. לא פירט הנאשם כל נסיבות, ובוודאי שלא הביא הוא ראיות, לרצון של אשתו לטפול עליו אשמת שווא ו"להפלילו". שנית, מדובר בפרשה בה הגיע הוא לגן הילדים מיוזמתו ולא בנסיבות המלמדות על תכנונו של "מארב" כלשהו מצד האישה. עצם הגעתו של הנאשם לגן הילדים קודם שביקש הוא את הסכמת המתלוננת "תמוהה": וכי מדוע יגיע אב לקחת את בנו קודם שהשיג את הסכמת האם כשידוע לו שעומד הדבר בניגוד להחלטת בית-המשפט?! שלישית, מלמדת הודעתה של המתלוננת במשטרה כי המדובר בפעם הראשונה, ככל הנראה היחידה, בה הפר הנאשם את צו בית-המשפט [ראה ת/1 שורה 8]. יש בכך דווקא כדי לתרום לאמינות המתלוננת, שהרי סביר בעיניי שאם היתה מבקשת היא להטיל רפש בבעלה ולהכשילו, היתה היא מספרת שפעמים רבות הפר הוא את צו בית-המשפט. דווקא העובדה שהמתלוננת עצמה מסרה בהודעתה שהמדובר במקרה אחד ויחיד, דווקא עובדה זו יש בה כדי לתרום למהימנות המתלוננת ולהסיר את החשש שהמדובר בנסיון של המתלוננת להכשיל את הנאשם או ברצון להרע לו.

ב.
בחקירתו הנגדית אמר הנאשם, מפורשות, שהסיבה שהגיע לגן, על אף הסדרי הראיה ובלא שביקש לתאם דבר עם אשתו קודם לכן, היא כי באותו יום היה לו אירוע משפחתי כלשהו [עמ' 6 שורה 5 לפרוטוקול]. ברם, מדובר בגרסה כבושה לחלוטין, לפחות לגבי אלמנט זה של גרסתו, ואין בהודעתו דבר וחצי דבר המלמד על אירוע מסוג זה. יתר על כן, מסר הוא בחקירתו שהגיע באותו יום "מכיוון שלא לקחתי אותם בשבת, כפי שהייתי אמור לקחת" [ראה ת/2 שורה 21]. לבטח אין בדברים אלו כדי לתרום למהימנותו של הנאשם.

ג.
נוכח טענות מצד ההגנה שהועלו בעניין, עיינתי בקפידה בת/3 והגעתי לכלל דעה שאין קושי של ממש בפרשנות צו בית-המשפט ואין כל מקום לספק בשאלה זו, ספק שאילו אכן היה בנוסחו של צו זה, יכול היה הנאשם, אולי, ליהנות ממנו. ראשית, אציין בנקודה זאת, שקובע הצו את סדרי הראייה בצורה ברורה, תוך שמציין הצו הן את המועדים בהם תקפים סדרי הראייה והן את המקום ממנו על האב ליטול את בנו (מבית האם). המשפט הכלול בצו ולפיו: "במידה ויהיה שינוי אצל אחד הצדדים, עליו להודיע מראש להורי השני" - אין לפרשו בדרך שתתיר לכל אחד מההורים להורות היתר לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו, ובלבד שיודיע מראש להורה השני. הדבר אינו מתקבל על הדעת. לכל היותר ניתן לפרש למשפט זה, וגם זאת בדוחק, ביטוי לכך שהסכמה לשינוי סדרי הראיה - ניתן יהא לתת לה תוקף. במאמר מוסגר אוסיף כי למיטב הערכתי נועד משפט זה למצבים מסוג מאוד מסויים, והם אותם מצבים בהם נבצר מהורה, למשל מהאב, לבוא ליטול את ילדו בשעה הנקובה, וראוי למנוע מהילד את מפח הנפש, תוך שיתאפשר להורה המתאים, לאב בדוגמא זו, לבטל את הגעתו ובלבד שיודיע מראש להורה השני. משפט מסוג זה מקובל הוא בהסדרי ראייה בין הורים. זוהי הפרשנות הסבירה וההגיונית היחידה, שהרי המצב היחיד בו ניתן לתת תוקף להודעה חד צדדית מראש של הורה אחד למשנהו, הינה אך ורק במצב בו נבצר מהורה למלא אחר סדרי הראייה, וניתן לקחת בחשבון התרחשות מסוג זה.

ד.
הנני ער לעדותה של עדת ההגנה, אך נוכח כל האמור לעיל, אתקשה לבסס עליה מסקנות לטובת הנאשם. אבהיר בנקודה זאת שמתבססת מסקנתי הן על קביעתי שעל הנאשם בנסיבות העניין נטל ברור להוכיח שפעל הוא כדין, הן על מסקנתי שביקשה לתמוה בשאלת מהימנותו של הנאשם בכל הקשור לפרשה שעל הפרק, ולבסוף על מסקנתי לפיה סביר יותר בעיניי כי אילו אכן היתה המתלוננת נותנת הסכמתה לכך שיקח האב את בנו, לא היתה תלונתה באה כלל אל העולם.

5.
סוף דבר, מורשע בזה הנאשם בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ניתנה היום י"ב בניסן, תשס"ג (14 באפריל 2003) במעמד הצדדים.

אלכסנדר רון
, שופט

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה
: הנאשם כבן 34, בעברו הרשעה קודמת אחת משנת 1996 בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם והיזק בזדון. מוגש גליון הרשעות קודמות - ת/5.
הנאשם ניהל הוכחות בתיק זה והורשע לאחר ניהולן בעבירה שלה פרת הוראה חוקית, אשר ניתנה כדין על ידי בימ"ש בכך שלקח את בנו מהגן, בניגוד מוחלט לצו בימ"ש אשר היה בתוקף באותה עת. על פניו, ניתן לומר שמדובר בעבירה של מה בכך, מה הוא כבר עשה? לקח את הבן שלו, בניגוד לצו בית-המשפט. עם כל הכבוד, אינני סבור כך. לא בכדי הנאשם קבע שלעבירה של הפרת הוראה חוקית יש חשיבות עליונה, שהציבור יכבד צווים שניתנים ע"י בית-המשפט, שכן אם לא כן, אזי אין כל טעם בצווים הללו. לפיכך, ובהתחשב בעובדה שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, לא הודה ולא חסך מזמנו של בית-המשפט, אני מבקש להשית עליו עונש של מאסר על תנאי וקנס שלא יפחת מסכום של 1,500 ש"ח, בתקווה שעונש מוחשי זה ירתיע אותו בעתיד מלעבור עבירה דומה וכן ישלח מסר לציבור הרחב, כי יש לכבד צווים של בית-המשפט.

ב"כ הנאשם:
בהתחשב בכך שהסדר הראייה בין הצדדים נוסח כך שהוא נותן פתח לנאשם לקחת את בנו בתיאום עם הצד השני, הרי הנאשם היה משוכנע שהוא פועל כדין, ולפיכך, אם טעה, הרי בוודאי לא היתה לו כוונה לבצע את העבירה. לכן, צריך להתחשב בכך שלמעשה לא היתה לו מחשבה שהוא עובר את העבירה. אם בית-המשפט קבע שהוא עשה אותה, הוא קבע אותה כי אולי זו עבירה מוחלטת, אבל בוודאי לא היתה לו מחשבה פלילית. בהתחשב בכך, אני חושב שהעונש המתאים יהיה מאסר על תנאי והתחייבות בלבד.

הנאשם
: לא היתה לי שום כוונה להפר צו, ביקשתי רשות, התקשרנו, היתה הגננת שבאה והעידה. אין לי שום כוונה לבצע את זה בעתיד. היום אני לוקח את הילדים גם מעבר לזמנים שלי, אנחנו ביחסים טובים והכל בסדר. אני כרגע לא עובד, את המזונות אני בקושי משלם, כך שאין לי אפשרות לשלם קנס.

גזר דין

1.
הנאשם הורשע בעבירה אחת של הפרת הוראה חוקית שיסודה בצו בית-המשפט לענייני משפחה, שקבע סדרי ראייה אשר לילדו של הנאשם, ואשר הופר.

2.
לא אזקוף לחובת הנאשם את העובדה שביקש לנהל את משפטו עד גמירא ולשמוע את כל הראיות, זו הרי זכותו, ואולם לא אוכל גם לזקוף לזכותו את העובדה שחסך הוא מזמנו של בית-המשפט - הרי לא חסך.

3.
לחובת הנאשם הרשעה קודמת אחת בלבד, מלפני כ- 7 שנים, ולפנים משורת הדין נכון אני להניח לה.

4.
לא אמצה, אמנם, את הדין עם הנאשם, אך לא יוכל בית-המשפט גם שלא לתת ביטוי לחומרה בה רואה בית-המשפט הפרת צו שניתן על ידי בית-המשפט. ראוי, כעקרון, שיתן בית-המשפט את הביטוי הנאות לחומרה הגלומה בהפרת צווים של בית-המשפט. מטעם זה, אף לא אוכל להימנע מגזירת קנס מתאים, שיתן ביטוי לאמור לעיל.

5.
אשר לטענות ב"כ הנאשם, אציין שטענותיו, כולן, מתייחסות להכרעת הדין לגופה ושאלת היסוד הנפשי שהיה לנאשם, תידון, אם בכלל, בערכאת הערעור ומכל מקום בוודאי שאין כאן טיעון לעונש.

6.
סוף דבר, גוזר אני כדלקמן:

קנס

- קנס בסך 1,000 ש"ח או מאסר למשך 10 יום תחתיו; הקנס ישולם ב- 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם עד יום 1.5.2003 ויתר התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן . פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק. אם הופקדו על ידי הנאשם כספים בעקבות צווי הבאה שהוציא בית המשפט, ייחשבו כספים אלה על חשבון הקנס; היתרה תוחזר לנאשם.

מאסר על תנאי

- מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מהיום
יעבור על עבירה נוספת לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום י"ב בניסן, תשס"ג (14 באפריל 2003) במעמד הצדדים.


אלכסנדר רון
, שופט








פ בית משפט שלום 1444/01 מדינת ישראל נ' חזן יעקב, חזן אביבה (פורסם ב-ֽ 14/04/2003)