פסקי דין על מולטי פלסט | פסקי דין על כהן שוחט דיויד | פסקי דין על סטאוור יואל

35397/06 א     30/06/2008




א 35397/06 מולטי פלסט בע"מ , כהן שוחט דיויד נ' סטאוור יואל




בעניין:
1. מולטי פלסט בע"מ
(ח.פ. 510184864)
2. כהן שוחט דיויד
(דרכון אמריקאי 036867483)
ע"י ב"כ עו"ד
יצחק קריטנשטיין

התובעים

נ ג ד
סטאוור יואל
(דרכון הולנדי 0207079)
ע"י ב"כ עו"ד
שמעון שלג

הנתבע
פסק דין
בפני
תביעה כספית על סך 273,915.85 ₪ בגין ערבות לכאורה, שניתנה עבור עסקה לרכישת בדי ריפוד מחברה תורכית. הנתבע הגיש תביעה שכנגד שנמחקה בהסכמה.

תמצית טענות התובעים

התובעת היא חברה העוסקת בסחר וייצור מוצרי פלסטיקה והתובע הוא תושב ארצות הברית, שמימן רכישת בדים עבור התובעת.

הנתבע הציג את עצמו בפני
התובעים כסוכן מכירות בלעדי של החברה התורכית floxer המייצרת בדי ריפוד ועור סינטטי לרהיטים בתורכיה.

ביום 9.3.06 הזמין התובע, בשם התובעת ובאמצעות הנתבע, בדי ריפוד מהחברה התורכית.

הנתבע הציג בפני
התובע דוגמאות של בדי ריפוד לרהיטים וזה בחר מתוכם מספר דוגמאות. התובע והנתבע טסו יחדיו לתורכיה, לצורך הזמנת הבדים וקשירת העסקה עם החברה התורכית.

על מנת לשכנע את התובעים "לסגור את העסקה", הצהיר הנתבע בפני
התובע ובפני
אחרים, כי הוא ערב אישית לביצוע העסקה עם החברה התורכית, שאותה הוא מייצג יותר מעשר שנים בכל רחבי העולם.

על סמך ערבות זו הסכימו התובעים להתקשר בעסקה עם החברה התורכית.
התובע הזמין, בנוכחות הנתבע, 7,317 מטר בד בצבעים שונים, בשווי של 0.95 יורו למטר בגלילים של 50 מטר לפחות, וכן – 7,390 מטר בד בצבע חום מבריק עבה, בשווי 1.85 יורו למטר, בגלילים של 50 מטר.

חשיבות גודל הגלילים הודגשה בפני
עובדי החברה התורכית ובפני
הנתבע, שכן קיים קושי לשווק גלילים שאורכם פחות מ- 50 מטר.

לאחר כשבועיים דרש הנתבע מהתובעים לממן נסיעה נוספת לתורכיה, כדי שיהיה נוכח בשעת העמסת הבדים על המכולה וכדי לוודא, שיש התאמה בין הבדים שהוזמנו לבין הבדים שיועמסו.

כאשר הנתבע חזר מתורכיה הראה לסוכן מכירות של התובעת ולתובע שתי דוגמאות בד בצבעים שונים וביניהם בד בצבע חום "מאט", במקום בד חום מבריק כפי שהוזמן ואשר עוביו דק יותר מהעובי שהוזמן. כאשר נשאל על כך הנתבע השיב, כי התובעים יקבלו את הבד שהוזמן בצבע ובעובי המבוקש על ידם.

כאשר הגיעו הבדים לארץ התברר, כי הסחורה שהגיעה שונה לחלוטין מהסחורה שהוזמנה, הן באיכות הבדים הן בצבעים והן בגודל גלילי הבד. הבד החום הגיע בעובי דק ובצבע חום מאט. מיד עם גילוי הפגמים הודיע התובע לנתבע ולחברה התורכית, שהסחורה שהגיעה שונה מהסחורה שהוזמנה.

התובע פנה לחברה התורכית ונמסר לו, שהסחורה שהוזמנה על ידו הוחלפה לפי בקשתו של הנתבע, שעמד ליד המכולה והשגיח על העמסת הגלילים שהוא עצמו בחר.

הנתבע ידע, שהתובעים תכננו למכור את הסחורה שהוזמנה ברווח של למעלה מ– 100,000₪ ואף נמצאו קונים פוטנציאליים.

הנתבע התעלם מבקשות התובע, שהפציר בו להיפגש עמו כדי לברר את הפרשה.

הנתבע התרשל במילוי התחייבותו ולא השגיח על העמסת הסחורה כפי שהיה עליו לעשות וכעת, הסחורה מונחת במחסן כאבן שאין לה הופכין.

בנסיבות שתוארו לעיל מקנן בלב התובעים חשש כבד, שאופן פעולתו של הנתבע היה מכוון. הנתבע הציג מצגי שווא בפני
התובעים, הזמין סחורה זולה יותר ושלשל לכיסו את הפרשי המחירים בין הסחורות.

בחשבונית שהגיעה לתובעת מהחברה התורכית צויין, שנרכשו 14,707 מטר בד בשווי של 1.40 יורו למטר, על אף שסופקו שני סוגים של בד במחירים שונים. התובע ביקש מהחברה התורכית לתקן את החשבונית המוטעית ונענה, שהחשבונית נערכה לבקשת הנתבע ובהוראתו.

הנתבע קיבל מהתובעים עמלה בסך 2,000 דולר וטרם הנפיק חשבונית כנגדה.

התובעת שילמה לחברה התורכית סך של 20,662.65 יורו ונשאה בתשלום מיסי יבוא בסך של 28,500 ₪, כן נשאה בהוצאות בסך 2,500 דולר בגין טיסה, מלון ושהות בתורכיה במשך 4 ימים ובהוצאות נסיעתו ושהייתו של הנתבע בתורכיה פעם נוספת. בנוסף, נדרשו התובעים לשלם למתווך, שהכיר בין התובע לנתבע סך של 2,000 דולר נוספים.

הנתבע ערב לעסקה ועליו לפצות את התובעים על כל הנזקים שנגרמו להם עקב התנהגותו, בסך כולל של 273,915.85 ₪.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע היה אך ורק מתווך בין התובע לבין החברה התורכית בכל הנוגע לרכישת הבדים, שהזמין התובע באופן ישיר מהחברה התורכית. הנתבע לא ערב להתחייבויות החברה התורכית והתובעים לא צירפו כל ראיה לערבות מוכחשת זו. הנתבע גם לא היה סוכן המכירות של החברה התורכית.

הנתבע לא היה מעורב בכל הנוגע לעצם הזמנת הבדים. התובע בחר את הבדים, ביצע את ההזמנה ישירות מהחברה התורכית וביצע את התשלום ישירות לחברה התורכית.

התובע לא הציג את עצמו בפני
הנתבע כבעל עניין בתובעת, הוא פנה לנתבע באופן עצמאי בתיווכו של מר משה זכריהו (להלן – משה זכריהו) וביקש, שיתווך בינו לבין החברה התורכית. הנתבע מעולם לא שמע את שמה של התובעת ולא בא עמה בדין ודברים.

כמו כן סוכם עם התובע, שהנתבע יקבל ממנו דמי תיווך בסך של 10% מערך העסקה וכן הוצאות נסיעה והשהות בתורכיה.

משה זכריהו הביא עמו לישראל דוגמאות של בדים והציג אותם בפני
התובע. התובע החליט לרכוש בדים ולכן טס עם הנתבע לחברה התורכית, שם ביצע את הרכישה באופן ישיר.

כחודש ימים לאחר ששבו מתורכיה, התובע ביקש מהנתבע לחזור לתורכיה על מנת לוודא שהבדים אכן מועמסים כנדרש, ואכן כך היה. הנתבע השגיח שהסחורה תועמס, אולם לא בחר מה יועמס. נציגי החברה התורכית מסרו לנתבע דוגמאות בד עבור התובע. עם הגיעו של הנתבע לישראל, שלח התובע שליח מטעמו והנתבע מסר לו את הדוגמאות.

הנתבע אכן ניתק כל קשר עם התובע, שאיים על הנתבע ומשפחתו ודרש חזרה את עמלת התיווך.

הנתבע לא נתן הוראה כלשהי לגבי החשבונית של החברה התורכית, לא עסק בעניינים הכספיים ולא היה לו כל קשר אליהם.

דיון

התובעים נושאים בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו הנתבע נושא בנטל לגבי יסודותיהם העובדתיים של טענות ההגנה. בענין זה נאמר על ידי בית המשפט העליון, כדלהלן:

"... נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות... נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו – עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512). ככלל, בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע..." (ע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקאות 11 ו- 13 לפסק הדין).

בסעיף 4 לכתב התביעה נטען, שבדי הריפוד הוזמנו מהחברה התורכית, על ידי התובע 2 בשם תובעת 1. מאידך, עיון בתצהיר עדות ראשית של התובע, בעיקר בסעיף 2, מעלה, שהתובע מתבטא בלשון יחיד – הזמנתי, שילמתי, דרש ממני, ביקשתי, תכננתי למכור וכו' - ולא נאמר שההזמנה בוצעה עבור התובעת. מנגד טוען הנתבע, שלא שמע מעולם על התובעת ולא היה לו עמה דין ודברים כלל וכלל.

התובע נחקר בענין זה בעמ' 9-10 לפרוטוקול והשיב כדלהלן:
"ש. מי זו התובעת 1, מולטי פלסט בע"מ
?
ת. אדון יהושע כהן שבועז עובד אתם והם עושים הייבוא דרך החברה הזו.
ש. מישהו מבעלי המניות או העובדים של חב' מולטי פלסט היה אתכם בעסקה, נפגש אתך או עם המצהירים האחרים באחת הפגישות?
ת. לא זכור לי. בועז היה עובד אתם והם קיבלו את כל מה שאמר להם.
ש. איך אתה יודע את זה?
ת. הייתי הרבה פעמים בחברה, עם בועז ובלעדיו.
ש. אתה אומר שאף אחד מהעובדים לא נפגש אתכם בעסקה הזו?
ת. בועז היה. הוא עובד עם החברה, הוא לא שכיר של החברה.
ש. מי שילם את הכסף עבור הבדים?
ת. אני, זה היה ההסכם שאני אשלם מחשבון שלי בחו"ל, באמריקה.
...
ש. מציג לך חשבונית שנשלחה לטופ עיצובים, מי החברה הזו?
ת. טופ עיצובים שייכת לבועז. כשביררנו אם אנו יכולים להזדכות על המע"מ דרך החברה של בועז, העדפנו לעשות את זה דרך החברה השניה שבועז עובד אתה, מולטי פלסט, ואת החשבונית הזו ביטלנו...
ש. מי ששילם לחברה הטורקית זה אתה ומי שביקש להוציא את החשבונית הראשונה ע"ש טופ עיצובים והשניה ע"ש מולטי פלסט, זה אתה?
ת. כן".

באותו יום נחקר גם מר בועז ארמן, והשיב לשאלות בענין זה בעמ' 14-15 לפרוטוקול:
"ש. אתה עובד בחב' טופ עיצובים, עובד שלהם?
ת. אני הבעלים של טופ עיצובים.
ש. מציג לך את החשבונית שהוצאה ע"ש החברה שלך, למה היא הוצאה ע"ש החברה שלך, מימנת את העסקה?
ת. אני לא מימנתי, דיוויד מימן. אני הייתי צריך להרוויח 50 אחוז מהרווחים, אני עוסק בענף הזה ויש לי חשבוניות, אני רשום כעוסק מורשה בענף הזה. לדיוויד אין חברה שיכולה להוציא חשבוניות. אני חושב שלא. היו לו עסקים והוא חיסל אותם...
ש. למה בוטלה החשבונית?
ת. היה חשש שיכול להיות שיש משהו במכס שיכולים לעקל את הסחורה... אז הוצאנו את החשבונית ע"ש חברת מולטי פלסט, הוא חבר שלי וביקשתי ממנו...
ש. אתה עובד בחב' מולטי פלסט?
ת. לא... הוא קבלן משנה שלי.
ש. לא היה לו קשר ישיר לעסקה זו בכלל?
ת. אין לו קשר לעסקה". (הדגשה הוספה).

מעדותו של התובע עצמו ושל העד מטעמו עולה, כי לא קיים כל קשר בין התובעת לבין העסקה או בין התובעת לנתבע, וצירופה של התובעת לכתב התביעה נעשה מטעמים לא ברורים. לתובעת לא היה כל קשר לעסקה ובוודאי שהנתבע לא התחייב כלפיה לדבר.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה של התובעת 1 על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות המופנה כלפי התובעת.

התובע טען בכתב התביעה, שהנתבע הצהיר בפני
התובע ובפני
אחרים, שהוא ערב אישית לביצוע העסקה עם החברה התורכית (סעיף 5 לכתב התביעה) ורק על סמך ערבות זו הסכים התובע להתקשר בעסקה. מנגד טען הנתבע, שהיה אך ורק מתווך בעסקה ואף קיבל עמלת תיווך בסך 2,000 דולר.

"יחסי ערבות אינם נוצרים מהרהורי הלב של הנושה" (ע"א 714/87 שר נ' כהן, פ"ד מג(3) 159, 162). הערבות נוצרת, "בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה..." (סעיף 3 לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967).

על כך נאמר בע"א (מחוזי ת"א) 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' דניר דננברג בע"מ, כדלהלן:
"... חוזה ערבות אינו חוזה רגיל לחלוטין, מאחר שיש בו את הפוטנציאל ליצור חיובים משפטיים וכלכליים חמורים ביותר כלפי הערב... יש בו כדי לייחס חובות למי שלא נטלם על שכמו מלכתחילה. משכך יש לומר, כי על אף שעל יצירתה של ערבות חל חוק החוזים על כל התנאים המפורטים בו, יש לנהוג בכובד ראש בעת בחינת התנאים להתקיימותו של אותו חוזה..." (עמ' 4 לפסק הדין).

ובהמשך נאמר:
"... אני סבורה כי על אף שמסמך בכתב אינו נדרש ליצירתה של ערבות כתנאי קונסטיטוטיבי, יש מקום לדרוש קיומו של מסמך בכתב כאמצעי להוכחתה של ערבות או ראיה פוזיטיבית אחרת מעבר לדברים בעל-פה שהועברו... לשם הוכחתו של הסכם ערבות אין להסתפק, כמתואר בפסיקה ב'הרהורי הלב של הנושה בלבד'... אלא בראיות משכנעות יותר מאלה שהובאו בפני
הערכאה הדיונית" (עמ' 5-6 לפסק הדין).

השאלה היא אם כך, בהעדר חוזה ערבות בכתב - האם הציג התובע ראיות משכנעות לגבי ערבותו הנטענת של הנתבע לעסקה עם החברה התורכית.

התובע חזר בתצהירו על האמור בכתב התביעה לפיו, הנתבע הצהיר והתחייב בפני
ו כי הוא ערב אישית לביצוע העסקה עם החברה התורכית וכי יפצה את התובע, "בגין כל נזק שיגרם לי במידה ואנזק עקב ביצוע העסקה" (סעיף 3 לתצהיר התובע), ובסעיף 14 לתצהיר נאמר, "שהנתבע אף הצהיר כי הינו ערב לכל התחייבויותיה של החברה ואין מנוס מהמסקנה הנחרצת כי עליו לפצות אותי בגין כל הנזקים שנגרמו לי עקב התנהגותו".

התובע נחקר על כך בחקירתו הנגדית והשיב בתחילה, שהנתבע אמר לו שהוא ערב, "לעסקה, לכסף שלי, לסחורה ולחברה". כאשר נשאל שוב הוא השיב, "הוא אמר שהוא אחראי אישית, שהוא עובד עם החברה שנים, מכיר אותה, שלא יהיו לך חששות שאתה מעביר כסף מראש. תקבל בדיוק לפי הדוגמאות שראית. בשביל להרגיע אותי הוא דרש ממני שאקנה שוב כרטיס עבורו והוא ייסע לפגוש את הסחורה". הדברים נאמרו לתובע, "בחנות של משה, כולם שמעו... הוא נתן לי את כל הגארנטי שבעולם". הוא נשאל שוב מה הנתבע אמר במדויק והשיב, "הוא אמר שהוא אחראי על הכסף שלי ועל הסחורה שלי, שרות זהב". לשאלה, האם הנתבע אמר לו שהוא ערב אישית לביצוע העסקה השיב, "נכון. בדיוק את זה אמרתי". אם כי הנתבע לא חתם על מסמך בכתב (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 17 עד עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 13).

הנה כי כן, גרסת התובע נעה בין אמירה ברורה וחד משמעית, שהנתבע התחייב לערוב להתחייבויות החברה התורכית לבין התחייבות פחות ברורה לפיה, הנתבע "אחראי" לחברה התורכית, שהוא מכיר שנים. ניתן לתאר מצב בו מתווך מנסה לשכנע יבואן לייבא סחורה מתורכיה וכחלק ממאמצי השכנוע, הוא משתמש במילים העשויות להישמע כהתחייבות אישית לכאורה, אך לא זו הייתה כוונת הצדדים. כדי שהתובע יצליח בטענת הערבות, אין די באמירות בלבד ועליו להסתייע בראיה או עדות חיצוניים ואובייקטיביים.

המתווך הנוסף, מר משה זכריהו, כתב בסעיף 2 לתצהירו, "הנתבע הצהיר לא אחת כי הינו ערב לכל התחייבויות החברה התורכית וכי יפצה התובע מספר 2 בגין כל מחדל של החברה וכל נזק שיגרם לתובע".

דא עקא, מר זכריהו אינו חוזר על כך בחקירתו הנגדית. כאשר נשאל מה הייתה בדיוק התחייבות הנתבע השיב, "יואל לאורך כל הדרך אמר שהוא אחראי על הסחורה, והוא אחראי על המפעל. אני מכרתי למפעל הזה בגרמניה מיליוני מארקים" (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 23-26). מר זכריהו אינו חוזר על המילה "ערבות", כפי שכתב בתצהירו ולא חזר על הטענה, שהנתבע התחייב לפצות את תובע בגין כל נזק שייגרם לו.

זאת ועוד, מר בועז ארמן, שהעיד אף הוא מטעם התובע, כתב בסעיף 6 לתצהירו, שלפחות פעמיים שמע את הנתבע מתחייב בפני
התובע ובפני
מר משה זכריהו ודוד ברזאני, שהוא ערב לכל התחייבויות החברה התורכית בגין כל נזק שיגרם.

דא עקא, גם מר ארמן לא חוזר על דבריו בחקירתו הנגדית. לאחר שנשאל פעמיים בעמוד 15 לפרוטוקול ולא השיב, נשאל על כך שוב בעמוד 16 לפרוטוקול, "שאלתי אם שמעת את המילים התחייבות או ערבות? ת. הוא התחייב להביא את ההזמנה כמו שהיא, רגולר זה רגולר, סטוק זה סטוק, אם לא, לא היינו מזמינים". כאשר נשאל אם שמע את זה מיואל או מדיוויד, השיב, ששמע את זה מהאחרון- הוא התובע.

העדים שהובאו על ידי התובע להוכיח את גרסתו בנוגע לליבת עילת התביעה, אינם תומכים בגרסתו וחזרו בהם מהאמור בתצהיר. התנהגותם של העדים משליכה על גרסת התובע כולה ופוגעת במהימנותה.

לאור האמור אין מנוס מהמסקנה, שהתובע לא הוכיח את הערבות הנטענת של הנתבע ודין התביעה להידחות.

זאת ועוד, בחקירות הנגדיות התגלו סתירות ותמיהות נוספות הפוגעות במהימנות התובע ובגרסתו.
בסעיף 11 לתצהירו טוען התובע, כי קיבל חשבונית מוטעית שהייתה עלולה לגרום לו לעבור עבירת מס. לעומת זאת, בחקירות הנגדיות התברר, שהתובע ביקש להנפיק חשבונית על שם חברה שלא הייתה צד לעסקה ולא היה לה כל קשר לעסקה (עמודים 10 ו-15 לפרוטוקול).

בסעיף 10 לתצהירו טוען התובע, שהסחורה מונחת במחסן כ"אבן שאין לה הופכין". בקדם המשפט שהתקיים ביום 21.06.07, טען התובע, ש"כל הסחורה קיימת, והיא כמו שקיבלנו אותה" (עמוד 7 לפרוטוקול).

דא עקא, מבדיקה שנערכה לאחר מכן באחד המחסנים התברר, כי חלקה של הסחורה נמכר וחלקה נרטב (חקירתו הנגדית של מר זכריהו, עמוד 19, שורה 11 עד עמוד 20, שורה 1; חקירתו הנגדית של מר שרהבני, עמוד 21, שורות 5- 28).

מעבר לכך שהתובע לא השכיל להוכיח את תביעתו, אין זה סביר ואין זה מתקבל על הדעת, שמתווך המקבל 2,000$ כדמי תיווך, יערוב לעסקה בשווי של 115,991.85 ₪ (20,662.65 יורו). יצויין, שגם מר זכריהו קיבל את אותו סכום על כך שתיווך בין התובע לבין הנתבע ולא נטען לגביו שהוא ערב לעסקה.

הטענה שהנתבע התרשל בהזמנת הסחורה או בפיקוח על העמסת הסחורה, היא טענה סתמית ולא הוכחה כנדרש. טענה זו סותרת את הטענה הנוספת של התובע, שהנתבע הוא זה שבחר את הגלילים והורה להעמיסם על המכולה (סעיף 6 לתצהיר התובע), אם מדובר בפעולה מכוונת, אין כאן התרשלות אלא תרמית לכאורה. כך גם הטענה, שהנתבע שילשל לכיסו את הפרש המחירים בין הסחורות שהוזמנו לבין הגלילים שהועמסו (סעיף 10 לתצהירו של התובע). אם התובע קיבל חשבונית על מלוא הסכום ששילם, היכן ההפרש?!. מכל מקום, לא ניתן להסתמך על מכתבי החברה התורכית שלא הובאה לעדות, וככל שהיה פגם בבדים, יתכן והחברה התורכית היא הכתובת לכך.

לבסוף יש לציין, שהתובע לא שכנע ולא הוכיח שהבד שהתקבל שונה מהבד שהוזמן, ומסיבה זו לא ניתן למכור אותו. מן הראוי היה שתוגש חוות דעת מומחה לענין זה.

סוף דבר

התובע לא השכיל להוכיח את תביעתו ואני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, אשר ישולמו עד ליום 01.08.08שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז בסיון, תשס"ח (30 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

רחמים כהן
, שופט

קלדנית:שולי

1
בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 035397/06
בפני
:
כב' השופט רחמים כהן

תאריך:
30/06/2008









א בית משפט שלום 35397/06 מולטי פלסט בע"מ , כהן שוחט דיויד נ' סטאוור יואל (פורסם ב-ֽ 30/06/2008)