פסקי דין על פרץ יצחק | פסקי דין על פרץ רבקה | פסקי דין על תורג'מן מוריס | פסקי דין על תורג'מן ליליאן |

11255/02 בשא     08/02/2004




בשא 11255/02 פרץ יצחק, פרץ רבקה נ' תורג'מן מוריס, תורג'מן ליליאן




בעניין:
16



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בחיפה
בשא 011255/02

בתיק עיקרי: א
000125/02

בפני
:
כבוד השופט עודד גרשון


תאריך:
08/02/2004





בעניין
:
1. פרץ יצחק
, ת.ז. 027057637
2. פרץ רבקה
, ת.ז. 069647188



ע"י ב"כ עו"ד
ע.אור-זך ואח'

המבקשים

נ
ג
ד


1. תורג'מן מוריס
, ת.ז. 026797704
2. תורג'מן ליליאן
, ת.ז. 078987536



ע"י ב"כ עו"ד
בוזגלו אופיר

המשיבים


החלטה


1.

המבקשים והמשיבים הינם קרובי משפחה (הנשים הן אשה ודודתה, אחות אמה).


שתי המשפחות התקשרו בהסכם לבנייה משותפת ולשיתוף במקרקעין על מגרש שרכשו במשותף. על פי הסכם השיתוף שנערך ביניהם, שותפים הצדדים במגרש בחלקים שווים ביניהם.


בין הצדדים התגלע סכסוך שהתברר בבית משפט השלום בחיפה. בית המשפט מינה את המהנדס ד"ר עמי גלזמן כבורר בסכסוך שבין הצדדים.


הבורר נתן את פסקו ביום 05/08/01 ובית משפט זה אישר את פסק הבורר ביום 05/03/02.


בבקשה שלפניי (בש"א 11255/02) עותרים המבקשים לאכוף את הציות לפסק הבורר באמצעות קנס משמעותי ו/או מאסר, עפ"י סמכותו של בית המשפט לפי פקודת בזיון בית המשפט.



2.
פסק הבורר בחלקו הרלוונטי לענייננו



פסק הבורר, בחלקו הרלוונטי לענייננו, תחת הכותרת "נקודות נוספות לדיון", קבע כדלקמן:


"פחי האשפה ייבנו במקום שיועד להם על פי התוכנית, היינו ליד המחסן שיהרס, היינו בשטח של תורג'מן. ומאידך, הפילר (חשמל) שנבנה בשטח של פרץ ישאר במקומו (...)"
.

3.

טענות המבקשים

המבקשים, באמצעות בא כוחם המלומד עו"ד איתמר בן גוזי, טענו בבקשתם כי המשיבים "ממשיכים (...) להפר את פסק הדין ואינם מקיימים אותו במלואו". לטענת המבקשים, "המשיבים אינם מוכנים לבנות את עמדת האשפה המשותפת במיקום שנקבע ע"י הבורר. כל אימת שהמבקשים פנו למשיבים בדרישה להקים את עמדת האשפה, נענו בשלילה והוצעו להם חלופות אשר אינן מוקבלות על המבקשים ומנוגדות לפסק הדין".


יתרה מכך, המבקשים
טענו שכדי למנוע את קיום פסק הדין קבעו המשיבים "עובדות בשטח בכך שאטמו בגדר בלוקים את הפתח שהיה בגדר ואמור היה להוות את הכניסה לעמדת האשפה".


העניין כבר הגיע ללשכת ההוצל"פ. ברם, המבקשים טוענים כי במקרה דנן "הובהר ע"י ההוצל"פ כי לא ניתן לאכוף על המשיבים את בניית עמדת האשפה במסגרת הליכי הוצל"פ".


המבקשים הוסיפו וטענו כי הפרת הוראות פסק הבורר, מצד המשיבים, גורמות להם נזקים, מעכבת אותם מלקבל טופס 4, דבר המביא לניתוק החשמל לדירתם וכן להפרה "בוטה ובמתכוון של צו בית המשפט הנכבד".

4.
טענות המשיבים

א.

המשיבים, באמצעות בא כוחם המלומד עו"ד אופיר בוזגלו, הגיבו באומרם כי הם "מקיימים את פסק הבוררות במלואו ורק בשל התנהגותם הנלוזה וחסרת תום הלב של המבקשים הרוצים לעשות עושר ולא במשפט, מתעכב עניין קבלת טופס 4 לשני הצדדים".

ב.

המשיבים טענו כי הסכסוך נעוץ ב"רצונם של המבקשים להקים את עמדת האשפה שלהם בחלקם של המשיבים במגרש, עובדה הנובעת מחוסר תום לב, מרשעות ושלא כדין (...)".

ג.

המשיבים טענו כי המבקשים "העלימו מבית המשפט ו/או שכחו לציין" כי בפסק הבורר נקבע מפורשות כי על פי הסכם השיתוף שני הצדדים שותפים במגרש בחלקים שווים ביניהם וכי לכל משפחה מגיע 50% מהשטח.

ד.

המשיבים טענו כי הם פנו, מספר פעמים, בכתב, למבקשים -


"(...) כי בד בבד עם בניית עמדת האשפה יש לפצות את המשיבים על גריעת חלקם של המשיבים בשטח המגרש וזאת בהתאם לפסיקת הבורר שקבע כי לכל צד 50% בשטח המגרש. המבקשים לא טרחו לענות על פניותיהם של המשיבים"
.

ה.

המשיבים הוסיפו וטענו כי הם מעולם לא סרבו לקיים את פסק הבוררות והם "אף מוכנים לקיימו על כל חלקיו והמבקשים הם אלו המסרבים לקיים את המוטל עליהם על פי פסק הבוררות". לטענתם, הם אף הציעו כפשרה לבנות את עמדת האשפה המשותפת בחלק האחורי של המגרש, בחלקם של המשיבים, תוך ויתור על שטח משטחם במגרש אך הצעה זו לא זכתה למענה כלשהו.

ו.

המשיבים טענו כי עומדת להם זכות הקניין הקבועה בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכי זכותם להגן על קניינם וזכותם ל-50% משטח המגרש לא יכולה להיות נתונה במחלוקת.

ז.

המשיבים הוסיפו וטענו כי פסק הבוררות הנדון "אינו ברור ואינו מתווה דרך פעולה בה על הצדדים לנקוט בכדי לקיימו במלואו הרי שהוא אינו בר אכיפה".


לטענת המשיבים יש לדחות את הבקשה על הסף בשל כך שמבוקש בה לאכוף צו "שאינו חד משמעי אלא כזה הניתן ליותר מפרוש אחד".

ח.

עוד טענו המשיבים כי לא ניתן לקיים את פסק הבורר כלשונו. הבורר קבע כי "פחי האשפה יבנו במקום המיועד להם עפ"י התוכנית...". ואולם, טענו, על פי התוכנית גודל עמדת האשפה הינו מטר על מטר בלבד. ואולם, דרישת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה באמצעות אגף התברואה, הינה לעמדת אשפה בגודל מטר וחצי על מטר וחצי "כך שאת התוכנית כפי שתכנן האדריכל לא ניתן לבצע כפי שהיא ומכאן שגם פסיקת הבורר בעניין זה אינה בת ביצוע ואינה אכיפה בשל כך".

ט.

המשיבים הדגישו בטענותיהם כי אין זה נכון שהם אינם מוכנים לבנות את עמדת האשפה המשותפת במיקום שקבע הבורר. לטענתם הם הודיעו למבקשים כי הם "מסכימים לבניית עמדת פח האשפה במיקום אותו קבע הבורר תוך פיצויים של המשיבים בשטח מאותו סוג שנגרע מהם וזאת בהתאם לפסק הבורר שקבע כי למשיבים 50% בשטח המגרש".

י.

בהשלמת טענותיהם הוסיפו המשיבים וטענו כי -


"במידה וטענת המבקשים תתקבל כי יש לבנות את פח האשפה במיקום הנ"ל, הרי שיהא על הצדדים להזיז את תשתית המים של המשיבים ושל השכן הגובל ממזרח למיקום אחר ולמרחק של לפחות מטר ו- 40 ס"מ (גודל הפח עפ"י דרישות העירייה)"
.

המשיבים לא תמכו את טענתם האמורה בתצהיר.

5.
דיון

א.

חוששני כי בא כוחם המלומד של המשיבים נתפס לכלל טעות באומרו כי הבורר קבע שלכל אחת משתי המשפחות 50% משטח המגרש. הבורר לא היה אמור לקבוע עניין זה והוא אף לא עשה כן. הדבר נכתב במפורש בהסכם שבין הצדדים. הבורר רק ציין עובדה זו בפסקו (בסעיף 3 שבו) ולא זו בלבד אלא שבסמוך לציון העובדה האמורה הוא דיבר על כך "שחלק מהסכם זה אינו תואם את העובדות".


לפיכך, נקודת המוצא של ב"כ המשיבים שלפיה הבורר קבע שלכל אחת מהמשפחות 50% משטח המגרש ועל שום כך יש, כביכול, סתירה בין הקביעה האמורה לבין ההחלטה האופרטיבית הרלוונטית לענייננו, הינה, בכל הכבוד, שגויה.

ב.

חוששני כי המשיבים אינם יכולים להשמע, במסגרת הנוכחית, בהשגותיהם הנ"ל.


איני שותף לטענתם של המשיבים על כך שפסק הבורר אינו ברור וחד משמעי או כי הוא משתמע לשני פנים. בעיני, פסק הבורר הינו ברור וחד
משמעי.


זאת ואף זאת, ברור לחלוטין, כבר מן הקטע המצוטט לעיל מתוך הפסק, כי הבורר ביקש לערוך איזון בין האינטרסים של שני הצדדים כאשר כתב כי פחי האשפה ייבנו בשטחם של המשיבים ואילו הפילר ישאר בשטחם של המבקשים.


ואולם, בכל מקרה, המסגרת הנוכחית אינה מיועדת לערער או להרהר אחר פסק הבורר, שכזכור אושר על ידי בית המשפט לאחר שהמשיבים לא הגישו בקשה לביטולו.


בשולי הדברים אוסיף כי טענותיהם של המשיבים הינן, למעשה, בבחינת טענות "ערעוריות" על פסק הבורר. הם מלינים, למעשה, על כך שביצוע פסק הבורר אינו עושה עימם צדק, וכי היה מקום לפצותם פיצוי כספי כנגד הצבת פחי האשפה בשטחם.


למותר לציין כי ההליך שבו עסקינן אינו מיועד כלל להכרעה בסוגיות שהועלו ע"י המשיבים.


ואולם, כידוע, גם אילו היה ההליך שלפני בקשה לביטול פסק בורר, ולא בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, הרי שהלכה פסוקה היא שאין בית המשפט הדן בבקשה לביטול פסק בורר, משים עצמו ערכאת ערעור על פסיקתו של הבורר [רע"א 1260/94 תמר בן חיים נגד אבי חן בע"מ ואח', פד"י מח (4) 826; ע"א 318/85 דן כוכבי נגד גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח', פד"י מב (3) 265; רע"א 6187/93 לה"ב לשכת העצמאיים בישראל נגד יעקב ורקר, תקדין-על, כרך 94 (1), תשנ"ד/תשנ"ה 1994 - עמ' 1242].

ג.

אמור מעתה שאין בפי המשיבים כל טענה המצדיקה את סרובם למלא אחר פסק הבורר.

ד.

בנסיבות אלה, ולאור התעקשותם של המשיבים שלא לבצע את פסק הבורר אלא אם יפוצו ע"י המבקשים, איני רואה מנוס מלכוף אותם למלא אחר פסק הבורר שאושר בידי בית משפט זה.


לפיכך אני עומד לחייב את המשיבים בתשלום קנס יומי עד שיצייתו לפסק האמור ויבצעו את בניית פחי האשפה כפי שהורה הבורר בפסקו.

ה.

איני רואה מקום, במסגרת זו, להתייחס לטענתם של המשיבים על כך שיהא צורך בהזזת תשתית המים. המשיבים לא תמכו טענה זו בתצהיר ואין זה מובן מאליו שבשל טענתם האמורה אין אפשרות לבצע את פסק הבורר.

6.
אחרית דבר


אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה כדלקמן:

א.
אתן למשיבים ארכה של 15 יום לביצוע פסקו של הבורר על ידי בניית פחי האשפה כפי שהורה. אם כתום 15 יום מהיום לא תושלם בניית פחי האשפה, כי אז יחולו הוראות פיסקה ב' שלהלן.

ב.
אם בניית פחי האשפה לא תושלם תוך 15 יום מהיום כי אז יהיה על כל אחד מן המשיבים לשלם קנס בסך של 75 ₪ או יום אחד של מאסר תמורתו, וזאת החל מן היום ה- 16 ועד לבניית פחי האשפה.


המשיבים, יחד ולחוד, ישלמו למבקשים
הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

פיסקה 6 של החלטה זו הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד אור זך ב"כ המבקשים והמבקשים בעצמם ועו"ד בוזגלו ב"כ המשיבים והמשיבים בעצמם.

ניתנה היום ט"ז בשבט, תשס"ד (8 בפברואר 2004).
מותר לפרסום מיום 08/02/2004.

עודד גרשון
, שופט




עו"ד בוזגלו:
בפסק הבורר לא כתוב שעל המבקשים לבנות.

החלטה


אני הבנתי את האמור בפסק הבורר כמחייב את המשיבים לבנות.
ניתנה היום ט"ז בשבט, תשס"ד (8 בפברואר 2004) במעמד הצדדים.



עודד גרשון
, שופט

הקלדנית: ע.ש.






בשא בית משפט מחוזי 11255/02 פרץ יצחק, פרץ רבקה נ' תורג'מן מוריס, תורג'מן ליליאן (פורסם ב-ֽ 08/02/2004)