פסקי דין על רשף נכסים מרכז רשת מומחים לנדל"ן עסקי | פסקי דין על דנבאר נכסים (1996) | פסקי דין על יאיר לוי | פסקי דין על ריאל נדל"ן (1997) | פסקי דין על ריאל נדל"ן ואח' |

1701/01 עב     18/08/2005




עב 1701/01 רשף נכסים מרכז רשת מומחים לנדל"ן עסקי, דנבאר נכסים (1996) בע"מ נ' יאיר לוי, ריאל נדל"ן (1997) בע"מ, ריאל נדל"ן בע"מ ואח'




בעניין:

34



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו


עב 1701/01
עב 6610/03
בש"א 2688/04

בפני
:
כב' השופט אילן איטח



18/08/2005




בעניין
:
1 . רשף נכסים מרכז רשת מומחים לנדל"ן עסקי

2 . דנבאר נכסים (1996) בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
הוס יצחק
המבקשות

נ
ג
ד


1 . יאיר לוי

2 . ריאל נדל"ן (1997) בע"מ
3 . ריאל נדל"ן בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
ד. ויניצקי
המשיבים

פסק דין
חלקי
(

פסק דין
בתיק עב 6610/03 והחלטה בבש"א 2688/04)

מבוא ומסגרת ההליכים


1.
בפני
בקשה של המבקשות להורות על מינוי בורר חליף בסכסוך שבין הצדדים (עב 6610/03) וכן בקשה של המשיבים לסלק את הבקשה הנ"ל
על הסף (וליתר דיוק לדחות את הבקשה הנ"ל לגופה) מאחר והצדדים הגיעו להסכם המסיים את הסכסוך (בש"א 2688/04).

2.
ואלה עובדות המסגרת להתקשרות הצדדים אשר ביסוד הסכסוך הנוכחי:

2.1
מר יאיר לוי
(להלן: לוי) הינו מתווך מקרקעין במקצועו. בשליטתו שתי חברות – המשיבות 2 ו- 3 (להלן: ריאל).
2.2
המבקשת 1 (להלן: רשף) היא חברת תיווך השייכת לקבוצת "רשף נכסים" ועיסוקה בתחום הנדל"ן העיסקי. טרם יסודה של רשף, בשנת 1998, ביצעה המבקשת 2 (להלן – דנבאר) את תפקידי ומטלות רשף.

2.3
בשנים 1991 – 2000 התקשר מר לוי (באופן אישי, והחל בשנת 1994 באמצעות ריאל) עם רשף על גלגוליה השונים (לרבות דנבאר שקדמה לה). במסגרת עיסוקם המשותף עסקו הצדדים בתיווך נדל"ן עיסקי. במסגרת ההתקשרות אף מונה מר לוי, בשנת 1999, כסמנכ"ל של רשף. התמורה ללוי שולמה כנגד חשבוניות. בין הצדדים נחתמו מסמכים שונים המסדירים את התקשרותם, ובכללם הסכם הקצאת אופציות (להלן: הסכם 98)
[1]
.

3.2
ביום 19.2.01 פנו המבקשות, באמצעות בא כוחן – עו"ד הוס, לכב' השופט בדימוס אלוני וביקשו לכנס ישיבת בוררות דחופה בקשר לסכסוך עם לוי וריאל וזאת על יסוד הוראת סעיף 8 להסכם 98. עו"ד הוס הבהיר כי דרושים סעדים זמניים וכי אחד מספיחי הסכסוך הוא תביעת לוי שהוגשה לבית הדין לעבודה
[1]
.


3.4
ביום 6.3.01 התקיימה ישיבת בוררות בפני
כב' השופט בדימוס אלוני. בפתח הדיון כפר עו"ד ויניצקי, ב"כ המשיבים, בסמכותו של הבורר הן בשל הצורך להכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד והן משום שהסכם 98 הינו "פיקטיבי" ולכן לא תקף. עו"ד הוס הביע תמיהה על הטענה שכן מר לוי צרף את הסכם 98 לתביעתו בבית הדין מבלי שטען כי ההסכם פיקטיבי. נוכח חילוקי הדיעות לגבי הסמכות החליט הבורר שעל בית המשפט להכריע בסוגיה
[1]
. באותו יום הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה לסעדים זמניים ובה טענו, בין היתר, כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בבקשה משום שבין הצדדים שררו יחסי עובד ומעביד, כי הסכם 98 לא תקף, כי לבורר אין סמכות ועוד כהנה טענות סף המצדיקות אי מתן סעדים זמניים.


3.6
ביום 8.3.01 בבוקר התקיים דיון בפני
כב' השופטת אליעז
[1]
נכתבו בכתב ידו של עו"ד הוס. הצדדים עשו כן עד לשעה 14:00 לערך, אז נאלץ עו"ד ויניצקי לעזוב בשל דיון משפטי אחר. לפיכך הוסכם כי המשך "מגעים" (למינוח המדויק אתייחס בהמשך) שיביאו להעלאת הדברים על הכתב יעשה לאחר מכן. למרבה הצער, הצדדים לא השכילו לחתום על הסכם הפשרה וחזרו למחולות הקרב. לטעמים לכך אדרש בהמשך.

3.8


ביום 15.3.01 פנה עו"ד הוס לבית המשפט המחוזי (בש"א 7280/01)

[1]
. ביום 2.4.01 דחתה כב' השופטת אליעז את הבקשה
כדלהלן
[1]
. וככל הנראה גם בקשה חוזרת למינוי בורר.

3.9.
ביום 6.5.01 פנו המשיבים כנגד המבקשות לבית משפט השלום בתל אביב בהמרצת פתיחה (הפ 176440/01)

[1]
. כמו כן טענו המבקשות כי המשיבים (סעיפים 18 ד' ו-ה' לכתב התביעה בבוררות):

"ד.
... פגעו במוניטין של המבקשים וכן בזכויותיה הקנייניות של רשף .............
ה.
המבקשים שומרים לעצמם את הזכות לתקן תביעה זו ולהוסיף על סעדיה לאחר שיתבררו להם פרטי וממדי הנזקים שגרמו להם המשיבים ו/או מי מהם."

3.10.
ביום 20.5.01 דנה כב' השופטת אליעז בבקשות המחודשות של רשף ודנבאר לסעדים זמניים ולמינוי בורר. ביום 29.5.01 נמשך הדיון. בדיון ההמשך, הגיעו הצדדים, על יסוד הצעת בית המשפט, להסכמה לפיה "הבקשה למינוי בורר כב' השופט שאול אלוני (בדימוס), תתקבל על יסוד ההסכמה". בו במקום נתנה כב' השופטת אליעז את ההחלטה הבאה

[1]
. בפני
הבורר טענו המשיבים כי יש לעכב את הליכי הבוררות עד להכרעה בהמרצת הפתיחה שעניינה אכיפת הסכם הפשרה. הבורר הבהיר כי הדבר טעון הכרעה של בית משפט. בהתאם לכך פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי וביקשו לעכב את הליכי הבוררות. הבקשה נדחתה
[1]
. בשלב כלשהו נמחקה גם המרצת הפתיחה הראשונה שהועברה מהשלום למחוזי.

3.11.
בחודש נובמבר 2001 -
יום אחד לפני המועד שנקבע להוכחות בפני
הבורר

[1]
. בבקשה נטען כי בינתיים כומתו נזקי רשף שנגרמו על ידי המשיבים והתבקשה הוספת סעד כספי ששויו (נכון למועד הגשת הבקשה) כ- 26 מיליון ₪ לפי הפירוט הבא: 1.8 מליון דולר בגין ירידת ערך רשף, 12.3 מיליון ₪ בגין אובדן רווחי רשף ו- 1.5 מיליון דולר בגין עמלות על עסקאות שהסתיימו. עוד התבקש תיקון ביחס לסעד של מתן החשבונות כך שהסעד יתייחס גם לעסקאות התיווך שמר לוי מבצע באמצעות החברה החדשה עימה הוא עובד – "תלתן בע"מ". עיון בבקשה לתיקון מעלה כי המבקשים מייחסים את כל הירידה ברווחיהם בשנת 2000 ובמחצית הראשונה של שנת 2001 למשיבים.

המשיבים התנגדו לבקשה, בין היתר, מן הטעם שממילא הגיעו הצדדים להסכם פשרה, ומן הטעם שמדובר בהרחבה חזית השומטת את הבסיס מסמכותו של הבורר – סמכות שניתנה 'אד הוק' ('על יסוד ההסכמה') ועל יסוד כתב תביעה נתון
[1]
וביום 1.1.02 הודיע ב"כ מר לוי לבורר כי אינו יכול להעתר לבקשה "לאור העובדה שהתבקש תיקון כתב התביעה לסכומים דימיוניים ומרשי אדם פרטי העומד מול תאגיד אשר אין לו מה להפסיד במקרה זה". בישיבת הבוררות מיום 20.3.02, ובטרם הכריע הבורר בסוגיית תיקון כתב התביעה (לרבות טענת המשיבות לגבי הסמכות) הודיע הבורר כי הוא מתפטר מניהול הבוררות.

3.12.
ביום 25.3.02 פנו המבקשות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה למנות את כב' השופט בדימוס וינוגרד (או שופט מחוזי בדימוס אחר) כבורר חליף (בש"א 7021/02)

[1]
. ביום 13.5.02 הגישו המשיבים בקשה לדחות את הבקשה למינוי בורר חליף בשל העדר סמכות, בטענה כי הסמכות לדון בבקשה מסורה לבית הדין לעבודה. ביום 2.12.02 התקיים דיון בבקשה הנ"ל בפני
כב' הרשם דר' אזר ז"ל. ביום 22.9.03 התקיים דיון שני בבקשה. באותו יום הורה הרשם - דר' אזר ז"ל, על העברת הדיון בבקשה לבית הדין לעבודה
[1]
. ביום 20.10.03, לאחר קבלת החלטת הרשם דר' אזר ז"ל על העברת הבקשה למינוי בורר חליף לבית הדין לעבודה, ביקשו המשיבים להעביר גם את המרצת הפתיחה לבית הדין לעבודה, זאת לאור נימוקי הרשם דר' אזר ז"ל. ביום 9.11.03 דחתה כב' השופטת גרסטל את הבקשה להעברת הדיון
[1]
.

4.
ואלה ההליכים שנוהלו בפני
בית דין זה בהליכים נשוא

פסק דין
זה:

4.1
כאמור הבקשה למינוי בורר חליף הועברה לבית הדין. ביום 1.10.03 הורה כב' השופט טננבוים לצדדים להודיע אם ניתן לקבל החלטה בבקשה למינוי בורר חליף ללא דיון נוסף או שמא מבקשים הם לקיים דיון.

4.2
המבקשות הודיעו כי ניתן לקבל החלטה בבקשה ללא דיון נוסף. המשיבים, לעומת זאת, הודיעו כי יש לקיים דיון ולחקור את המצהיר מטעם המבקשות, מה גם שמבוקש לאחד את הדיון בבקשה עם הדיון בתביעת לוי. עוד צוין כי בית הדין יתבקש לדון גם בהמרצת הפתיחה לגבי הסכם הפשרה אשר התבקש להעבירה גם היא לבית הדין (רק אז הוגשה בקשת העברה).

4.3
ביום 7.12.03 החליטה כב' השופטת הראשית ליבנה על איחוד הדיון בשתי התובענות המתבררות בבית דין זה – תביעת לוי
[1]
.

5.8
לטענת המשיבים הנקודות שהוסכמו "בסופו של המו"מ" היו כדלהלן (סעיף 9א' עד
9ט' לתצהיר עו"ד ויניצקי):

"א.
תמורת מניות מר לוי (המוחזקות על ידי ריאל 97) ברשף 98, ישלמו המשיבות למר לוי סכום של 167,500$ וסכום נוסף של 7,500$ מכספי רשף 98 ייתרם למטרה מוסכמת.
ב.
תיערך רשימת עסקאות בהן טיפל מר לוי במסגרת עבודתו אצל
רשף
98, וזאת עד למועד עזיבתו (להלן – "הרשימה").
ג.
עסקה המופיעה ברשימה, אשר הושלמה תוך 4 חודשים לאחר מועד עזיבתו של מר לוי, העמלה אשר תיגבה בגינה תחולק, 40% לי ו- 60% לרשף 98; עסקה המופיעה ברשימה ונחתמה תוך 6 חודשים ממועד סיום עבודתי, העמלה אשר תיגבה בגינה תחולק 65% לי ו- 35%
לרשף 98.
ד.
ייפתח על ידי ועל ידי עו"ד הוס, חשבון משותף אליו יופקדו העמלות אשר ייגבו. אני עו"ד הוס נחלק את העמלות בהתאם למוסכם.
ה.
באם לקוח כלשהו, ירצה חשבונית מאת רשף טרם תשלום העמלה, תוצא חשבונית כזו על ידי רשף 98 ותימסר לידי מר לוי. יחד עם החשבונית, יופקד בחשבון הנאמנות על ידי רשף 98 סכום חלקי באותה עסקה והסכום יועבר למר לוי רק לאחר שהתמורה הופקדה בחשבון הנאמנות ושולמה במלואה לרשף 98.
ו.
באם יתגלעו מחלוקות ביחס לעסקה מסוימת, יפסקו בעניין אני ועו"ד הוס.
ז.
התביעה אשר הוגשה למר שאול אלוני, עו"ד והבקשות אשר הוגשו למר אלוני, עו"ד ולבית המשפט המחוזי על ידי רשף 98 יימחקו.
ח.
התביעה אשר הוגשה על ידי לבית הדין לעבודה תימחק.
ט.
בכפוף לבצוע הסכם זה לא יהיו לנו כל טענות מכל מין ו/או סוג האחד כלפי השני".

5.9
ביום 12.3.01 שלח עו"ד ויניצקי לעו"ד הוס טיוטת הסכם (להלן – הטיוטה)
[1]
.

7.
לא שוכנעתי כי הצדדים הגיעו למסויימות הנדרשת לצורך כריתת הסכם, ואלה בתמצית עיקר טעמי:


7.1
ראשית, במועד בו עמדו בפני
כב' השופטת אליעז הצדדים טרם גיבשו את כל פרטי ההסכם והצדדים נזקקו להשלמות. על מנת להגיע למסקנה זו די בהצהרתו של עו"ד ויניצקי לפיה "בכל שלבי כתיבת ההסכם התנהלו ויכוחים בין הצדדים על מספר נושאים שהוכרעו על אתר". דהיינו, בשלב שהצדדים היו בפני
כב' השופטת אליעז, עדיין נותרו סוגיות פתוחות ולא מסויימות. מסקנה זו מתחזקת נוכח דברי עו"ד ויניצקי לכב' השופטת אליעז לפיה "מסתמנת פשרה", דהיינו גם אליבא דעו"ד ויניצקי הצדדים טרם "סיימו" את כל הדרוש.


7.2
שנית, גם בהמשך הדברים 'במסדרון'
לא ניתן לקבוע כי כל הסוגיות "סויימו":

(א)
עיון בסעיף 5 לתרשומת מגלה כי הצדדים עוד הותירו סוגיה להשלמת המו"מ והיא "הקמת מנגנון להסדרת תשלומי עמלות".

(ב)
עיון בטיוטה שנשלחה לעו"ד הוס מגלה כי היא עצמה בבחינת 'טיוטה' שטעונה המשך מו"מ. כך נכתב בכותרת של הטיוטה; כך עולה מסעיף 14 שהוכנס לטיוטה ולא בא זיכרו בנקודות שלטענת המשיבים הוסכמו; כך היתה ציפיה לצרף כנספח להסכם את רשימת העסקאות עד למועד הקובע - רשימה שלא צורפה וטרם הוכנה בכלל; כך ענין העמלה בגין עיסקה של שלמה השכרת רכב שהוכנסה כפיסקה שניה לסעיף 4 ולא היה ברור אם סכומה נכלל בסכום של 167,500$ או נוסף לו

[1]
. ואלה עיקרי טעמי:


8.1.
ראשית, עו"ד הוס הבהיר כי הוא מסכים לפשרה "המסתמנת" "בכפוף להסכם שטרם נוסח". ומשלא נמצא הסכם "מנוסח" (התרשומת אינה יכולה להוות כזה, משחסרים בה פרטים מהותיים רבים) לא נכרת הסכם. מתקשר סביר לא רשאי להניח כי ההסכם נכרת גם בהעדרו של 'ניסוח' מקום בו צד התנה זאת במפורש. דרישת "הניסוח" לא היתה דרישה בעלמא אלא מהותית, וגם לשיטת עו"ד ויניצקי עו"ד הוס חזר עליה. לא זאת אף זאת, עו"ד הוס אף הוסיף את דרישת החתימה (סעיף 14 לתצהיר עו"ד ויניצקי). נוכח דרישה זו, כמו גם נוכח העובדה כי הצדדים פעלו להעלאת ההסכמות על הכתב, לא ניתן לאמר כי הגיעו לגמירת דעת להתקשר בהסכם מחייב.


8.2.
שנית, גם במקרה זה לגרסאות הראשוניות של הצדדים חשיבות. כאשר חזרו ופנו המבקשות בבקשה לחדש את ההליך שנמחק בפני
כב' השופטת אליעז (סעיף 3.8 לעיל). הביעו המשיבים את התנגדותם לבקשה. בתגובתם לבקשה (סעיף 3.8 לעיל) לא נטען כי נכרת הסכם פשרה שמרוקן את הבקשה מתוכן, אלא רק צוין כי המבקשות חזרו בהן מ"עקרונות הפשרה" – 'עקרונות' נאמר ולא 'הסכם'. הוא הדין בתגובתם לנשיא בית המשפט המחוזי (סעיף 3.9 לעיל). בשים לב לכך שהדברים נוסחו על ידי עו"ד הבקיא באבחנה בין "עקרונות" לבין "הסכם" יש לדברים חשיבות רבה.

9.
בנסיבות אלה, משלא שוכנעתי כי נכרת הסכם פשרה הממצה את עילות הסכסוך שבין הצדדים, יש לדחות את הבקשה של המשיבים לדחות לגופה (ולא רק לסלק על הסף) את בקשת המבקשות למינוי בורר חליף.

10.
לסיום אציין כי לא מצאתי להזקק לטענות המשיבים אודות חוסר תום לב בניהול מו"מ מטעמן של המבקשות מאחר וגם אם יקבע כי בנסיבות הענין נפתח המו"מ מחדש על ידי מר טייב בחוסר תום לב
[1]
.

13.
למשיבים מספר טענות מדוע אין למנות בורר חליף שמונה על יסוד ההסכמה בדיון מיום 29.5.01. להלן נדון בהן לפי סידרן:

14.
אי עמידה בחובת ההודעה לפי סעיף 8 (ב) לחוק הבוררות

14.1.
סעיף 8 (ב) לחוק הבוררות קובע כי לא ימנה בית המשפט בורר אלא לאחר שהמבקש נתן לבעל דינו הודעה בכתב כאמור להלן ולא נענה תוך שבעה ימים מהיום שנמסרה ההודעה. אין חולק כי הודעה כאמור לא נמסרה למשיבים על ידי המבקשות, ומן הסתם שלא מתקיים היסוד של "לא נענה".

14.2.
המשיבים נתלים בדברי המלומדת אוטלנגי (בעמ' 195) ולפיהם:

"אין לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי בורר, אלא לאחר שהצד המבקש פנה בכתב לצד האחר והציע שיסכים לבורר המוצע או – בבוררות זבל"א – שימנה את הבורר מטעמו, לאחר שהפונה מינה כבר את שלו, ולא קיבל תשובה במשך
7 ימים. אי קיום הדרישה בדבר מתן הודעה לצד האחר – וביהמ"ש מקפיד שתהא זו הודעה בלבד ולא איום בפני
ה לביהמ"ש – שולל את סמכות המינוי של ביהמ"ש".

14.3.
בכל הכבוד אין בידי להסכים לטענה שהיא טענה פרוצדוראלית גרידא. בענין זה אני מסכים לטענות ב"כ המבקשות בסיכומיו. פגם כאמור יכול לכל היותר להוביל לחיוב המבקש בהוצאות משפט (ובלבד שבינתיים הודיע הצד השני על הסכמתו לבורר). אך אין בפגם זה כדי להוביל לתוצאה לפיה יש לדחות את הבקשה. הדברים אמורים ביתר תוקף כאשר מסתבר כי הלכה למעשה מתנגד הצד השני למינוי הבורר.

15.
היותו של כב' השופט בדימוס אלוני בורר בלעדי

15.1.
סעיף 12 לחוק הבוררות קובע כי במקרה בו נתפנתה כהונתו של בורר עקב התפטרותו רשאי בית המשפט למנות בורר חליף, "והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם-הבוררות". בכל הכבוד אין בידי לקבל את טענת המשיבים לפיה מ"הסכם הבוררות" – לרבות מנסיבות עריכתו – משתמעת כוונה שלא למנות בורר חליף.

15.2.
המשיבים טוענים כי "משתמעת כוונה אחרת" שכן הצדדים כיוונו למינויו של כב' השופט בדימוס אלוני כבורר בלעדי. לענין זה מפנים המשיבים להכרות המוקדמת עם השופט אלוני. אלא שבכל הכבוד לא שוכנעתי שכך הוא הדבר:

(א)
מהפסיקה עולה, כי, ככלל, מקום בו הצדדים נקבו בשמו של בורר מוסכם בהסכם הבוררות אין פירוש הדבר כי התכוונו שבורר זה, ואין בלתו, יברר את המחלוקת שבינם, ובמקרה בו לא יוכל למלא את תפקידו תפקע הסכמת הצדדים להעביר את העניין לבוררות. אילו רצון הצדדים היה קביעת הבורר כבורר קונקלוסיבי, יש להניח כי היה נכתב במפורש בהסכם הבוררות. בהיעדר הסכמה מפורשת כזאת, ההנחה היא, כי עיקרו של הסכם הבוררות הנו העברת העניין השנוי במחלוקת להכרעה בדרך של בוררות, ולא קביעת הבורר המוסכם כבורר אשר בלעדיו אין טעם בהסכם הבוררות.

(ב)
המשיבים טוענים כי הבחירה בכב' השופט בדימוס אלוני נעשתה על יסוד היכרות מוקדמת בבוררות שנוהלה בעניינה של רשף

[1]
.

18.
מינוי בורר חליף יחייב את פיצול הדיון


18.1.
לטענת המשיבים הענות לבקשה תגרור פיצול הליכים: האחד – בפני
הבורר, השני – בפני
בית הדין (תביעת מר לוי). טענה זו טוב היה לו לא היתה מועלית. הרי המשיבים עצמם הסכימו לפיצול כשהסכימו למינוי בורר. משכך, טעם שכזה לא יכול היום לעמוד להם. זאת ועוד, החשש מפני פיצול התביעה אינו נוגע לשאלת מינוי הבורר. שהרי, אפילו לא ימונה בורר משמעות הדבר כי המבקשים יכולים להגיש תביעה שבירורה לא יהיה בהכרח בבית הדין לעבודה (תלוי בניסוח עילת התביעה – חוזית או נזיקית), וגם אם תוגש זו לבית הדין לעבודה, לא בהכרח יאוחד הדיון בה עם הדיון בתביעת לוי, זאת בשים לב לשלבי הדיון השונים.

18.2.
עוד מפנים המשיבים למבוקש בסעיף (ג) לבקשה לתיקון כתב התביעה בפני
הבורר ולפיו הסעד של מתן חשבונות המופנה כלפי המשיבים יתייחס גם לעסקאות שבוצעו באמצעות "החברה החדשה עימה עובד מר יאיר לוי
, תלתן בע"מ". לטענתם סעד זה המופנה כלפי חברת תלתן לא אפשרי ויחייב פיצול הבוררות מאחר שתלתן אינה צד להסכם הבוררות. בכל הכבוד איני מסכים לטענה. ראשית, הסעד מופנה כלפי המשיבים שהם צד להסכם הבוררות ולא כלפי חברת תלתן. שאלת ישימותו של הסעד יכולה להתברר בפני
הבורר. שנית, כיום הנטיה היא להחיל את הבוררות גם על חברות שבשליטת צד, אף כי הדבר טעון בירור עובדתי לגבי מידת השליטה
[1]
.

21.2.
לא בכדי מגדיר ב"כ המבקשים טענה זו של המשיבים כ'טענת הדגל'. אלא שלטעמו אין לשעות לטענה זו משני טעמים: הראשון, המשיבים הביעו הסכמתם להתדיין בפני
בורר כמה פעמים בעבר ומעולם לא הגבילו את סכום התובענה. אכן נכון הוא הדבר, אלא שאין בכך רבותא. חזקה על הסכמה להתדיין בבוררות כי היא מכוונת ל'מהלך העסקים' הרגיל ולא לבוררות שעשויה להביא צד לפשיטת רגל. לא סביר בעיני שצד יסכים לבוררות, על חסרונותיה, שעלולה להביאו למצב של פשיטת רגל עם יכולת 'ערעור' מצומצמת. למצער, נדרשת לכך כוונה מפורשת. יתר על כן וזהו העיקר - לטעמי שיקולים של תקנת הציבור ושיקולי צדק מחייבים כי תובענות כגון אלה יוכרעו בהליך משפטי מלא כל המשתמע מכך. ניתן להותיר לעת מצוא את השאלה מהו הדין מקום בו ניתנת הסכמה מפורשת כאמור.

21.3.
הטעם השני של המבקשות הוא כי הלכה למעשה אין בבוררות תובענה לתשלום הסכום הנטען. שכן כרגע כל שיש היא בקשה לתיקון כתב התביעה שיתכן ולא תתקבל. בכל הכבוד, אף כי נימוק זה נכון אנליטית, אין בו כדי להצדיק את דחיית טענת המשיבים בענין זה. שכן, ממה נפשך, מה תהיה התוצאה אחרי שהבורר יאות ויעתר לבקשת התיקון של המבקשים? האם או אז תסתיים הבוררות? ברור שתוצאה שכזו אין הדעת סובלת, ולפיכך – בשאלה אם ימונה הבורר אם לאו יש להניח כי הבקשה תענה. ואם יטען כי במקרה כזה יהיה צורך להפריד בין בירור התובענה הכספית לבין בירור יתר העילות המפורטות בכתב התביעה שהוגש לבורר, אענה כי פיצול דיון שכזה מיותר ומלאכותי ויש בו, לכשעצמו, כדי טעם מיוחד המצדיק אי מינוי בורר.

21.4
מוסיפות המבקשות וטוענות כי למעשה חרף הבקשה לתיקון המשיכו המשיבים לנהל את הבוררות ולא פנו לבית המשפט לביטול הבוררות. עובדתית לא כך היה הדבר. הבקשה הוגשה בנובמבר 2001, בישיבה מחודש דצמבר 2001 ניסו הצדדים למצוא מוצא מוסכם ולא ניהלו את הבוררות. משלא צלח הדבר התפטר הבורר בישיבה מיום 20.3.02 עוד בטרם דן הבורר בבקשת התיקון ועוד טרם המשיך למעשה הבורר את הדיון בבוררות.

22.
משהגעתי למסקנה כי הטעם המפורט בסעיף 21 לעיל יש בו כדי להוות טעם מיוחד שלא להעתר לבקשה למינוי בורר חליף לבורר שמונה מכח ההסכמה בדיון מיום 29.5.01, אין אני נדרש לטענות החלופיות בדבר מינוי בורר מכח הסכם 98 והסכם 96 – באשר הטעם הנ"ל נכון ותקף גם לגבי מינוי בורר על פי ההסכמים האלה.


23.
אשר על כן, הבקשה למינוי בורר חליף נדחית לגופה.

סוף דבר


24.
הבקשה למינוי בורר נדחית לגופה, כך גם בקשת המשיבים שעניינה קיומו של הסכם פשרה. לאור התוצאה בה כל צד הפסיד בהליך, איני רואה לנכון לעשות צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.


25.
בש"א 2688/04 ותיק עב 6610/03 יסגרו. הצדדים יודיעו מבוקשם לגבי המשך ההליכים בתביעה של מר לוי (עב 1707/01) תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. תיק עב 1707/01 יובא לעיוני בהתאם.


ניתנה היום י"ג באב, תשס"ה (18 באוגוסט 2005), בהעדר הצדדים.




אילן איטח
, שופט




[1]



כתב התביעה וכתב ההגנה צורפו כנספח 1 לתיק המוצגים מטעם המבקשים (להלן – מוצגי רשף).
[1]


נספח א'
לבקשה לסילוק על הסף של לוי.
[1]


נספח 3 למוצגי רשף.
[1]


כבר עתה יאמר כי חרף העולה מעדותו של מר טייב, אני קובע על יסוד עדי המשיבים שלא נסתרו ועל יסוד האמור במכתבו של עו"ד הוס מיום 13.3.01 ("במקביל לרישום הנקודות המוסכמות על ידי") כי "הנקודות" היו מוסכמות.
[1]



נספח 2 למוצגי רשף, מסומן
e
.
[1]



נספח 2 למוצגי רשף.
[1]


נספח 4 למוצגי רשף.
[1]


הפרוטוקולים צורפו כנספח 7 למוצגי רשף.
[1]


נספח 9 למוצגי רשף.
[1]


נספח 10 למוצגי רשף.
[1]


עמ' 40 לפרוטוקול מיום 14.6.04 (להלן – פרוטוקול 3) ש' 15 – 22.
[1]


תשובת המשיבים ותגובת המבקשות צורפו כנספח 13 למוצגי רשף.
[1]



נספח 14 למוצגי רשף.
[1]


סעיף 2 יז' לתשובת המבקשות לבקשה לסילוק של לוי.
[1]


עדות עו"ד רוזנברג בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.04 (להלן – פרוטוקול 1) ש' 14 – 15.
[1]



כהן ופרידמן, חוזים כרך א,
("אבירם" הוצאה לאור בע"מ, תשנ"א-1991), עמ' 266.
[1]



כהן ופרידמן, חוזים, כרך א', עמ' 156 – 157, "אבירם" הוצאה לאור בע"מ, תשנ"א – 1991..
[1]


אוטלנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית) (להלן – אוטלנגי) בעמ' 197 – 198.
[1]


השווה: אוטולנגי, בעמ' 135 ס"ק ד' בראש העמוד.
[1]


השווה: רע"א 1877/04 באמונה חברה לניהול נאמנות והקדשות בע"מ נ' הנהלת בתי הדין הרבניים – מדינת ישראל, (ניתן ביום 19.6.05).






עב בית דין אזורי לעבודה 1701/01 רשף נכסים מרכז רשת מומחים לנדל"ן עסקי, דנבאר נכסים (1996) בע"מ נ' יאיר לוי, ריאל נדל"ן (1997) בע"מ, ריאל נדל"ן בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 18/08/2005)