פסקי דין על גוליס אברהם | פסקי דין על גד קומרן "קומביט ברוקרים יועצים "

6913/01 עב     09/08/2005




עב 6913/01 גוליס אברהם נ' גד קומרן "קומביט ברוקרים יועצים "




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
עב 006913/01
עב 7247/01

בפני
:
כב' השופטת ורדה סאמט
נ.צ גב' תמר אביב
נ.צ מר בני אלעני
תאריך:
09/08/2005





בעניין
:
גוליס אברהם

התובע


נ
ג
ד


גד קומרן "קומביט ברוקרים יועצים "

הנתבע
פסק דין
1.
התובע עותר לתשלום שכר עבודה והוצאות נסיעה בגין החודשים 1/01-3/01, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ופיצויי הלנה.
2.
בכתב ההגנה נטען כי התובע מילא תפקיד במשרת אמון אולם התובע השתמש לרעה במעמדו זה ודיווח דיווחי כזב במשך חודשים ארוכים לגבי ימי העבודה שעבד בפועל וכמות השעות הנוספות בחודש ועל כן נותר חב לנתבע סכומים ששולמו לו ביתר, לרבות בגין חופשה ודמי נסיעות. לפיכך רשאי היה הנתבע לנכות משכרו של התובע את יתרת החוב העולה על הסכומים שחב הנתבע לתובע בגין שכר ונלווים.
התובע התפטר מעבודתו בפתאומיות ללא הודעה מוקדמת לאחר שהתגלו הממצאים באשר לרשלנותו המקצועית ולמידע הכוזב שנהג לדווח לנתבע עפ"יו שולמו לו סכומים ביתר ושאינו זכאי להם כדין.
3.
הנתבע הגיש תביעה כנגד התובע (תיק 7247/01) במסגרתה עתר להשבת תשלומים ששולמו לתובע ביתר בגין ימי חופשה, שעות נוספות ודמי נסיעות. כמו כן עותר הנתבע לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותו של התובע.
4.
הדיון בשתי התובענות אוחד בהתאם להחלטת בית הדין מיום 9.3.02.
5.
הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובע הוגש תצהיר של רואה חשבון מר יעקב הופמן (להלן: "רוא"ח הופמן").

באשר לתנאי העסקתו של התובע:
6.
הנתבע, מנהל ועוסק בתחום הביטוח בעסק "קומביט ברוקרים ויועצים לביטוח".
התובע התקבל לעבודה באמצעות חברת כ"א אליה פנה הנתבע לצורך מציאת מנהל חשבונות ו
הועסק כמנהל חשבונות החל מתאריך 1.6.98 ועד לתאריך 8.3.01, מועד התפטרותו.
התובע רואיין לעבודה ע"י הנתבע ורוא"ח הופמן וסוכם על תשלום שכר חודשי של 3,000 ₪ עבור 54 שעות חודשיות, תשלום שעות נוספות מעבר למכסת 54 השעות והחזר הוצאות נסיעה מרעננה, מקום מגוריו של התובע למשרד הנתבע בתל אביב.
8.
בעקבות פרישת מנהלת החשבונות דאז, הגב' יהודית אריה, בחודש אוגוסט 99', הוצע לתובע לעבוד כמנהל חשבונות בהיקף משרה של 120 שעות עבודה בחודש במשכורת חודשית של 5,000 ₪ (למען הדיוק 4,999.20 ₪, 41.66 ש"ח לשעה), שעות נוספות בגין עבודה מעבר ל – 120 שעות והוצאות נסיעה מרעננה לת"א ובחזרה.
9.
בחודש 10/00 הועברו משרדי הנתבע לראשון לציון שם עבד התובע עד מועד התפטרותו בחודש 3/01.

לגרסת התובע, עקב המעבר לראשל"צ והארכת זמן הנסיעה מרעננה למקום העבודה, סוכם בין הצדדים, לאחר מו"מ על תוספת שכר בגין "זמן נסיעה" בשיעור של שעה וחצי כל יום. גרסת התובע לא הופרכה ולא נסתרה בחקירתו הנגדית, ותואמת את עדותו של רוא"ח הופמן אשר היה מעורב בכל נושא העסקתו של התובע בשרות הנתבע, היה תחת פיקוחו של רוא"ח הופמן והקשר בין הנתבע לתובע בכל הקשור לנושא תנאי שכר היה בד"כ באמצעותו. התובע כמנהל חשבונות בעסקו של הנתבע היה כפוף מקצועית לרוא"ח הופמן אשר שימש כרוא"ח חיצוני, והכל בתאום ובאישור הנתבע עצמו (עמ' 19-17לפרוט').
אשר על כן, יש לראות בזמן נסיעה של שעה וחצי מדי יום עבודה כשכר רגיל בנוסף למשכורת החודשית של 5,000 ש"ח כאמור.
10.
רוא"ח הופמן אשר העניק לעסק הנתבע שירותי חשבות, עד לחודש 4/01 , לרבות חשבות שכר והנפקת תלושי שכר, הסביר בעדותו את אופן עריכת תלושי השכר וביצוע התשלום.
עובר למעבר המשרד לראשל"צ, במחצית חודש 10/00, הודפסו שעות העבודה באמצעות שעון נוכחות, בעוד שבמשרד החדש בראשל"צ נוהלו כרטיסי הנוכחות באופן ידני ע"י התובע. (סעיף 7 לתצהיר הופמן).
בחקירתו הנגדית אישר הופמן כי דוחות הנוכחות היו מועברים אליו להוצאת תלוש שכר ושיק באישור הנתבע בחתימתו על השיק. לדבריו:
"קרה שהוא לא אישר את השיק של התובע. אז היינו בודקים אם יש מקום להסבר או לשיכנוע. סה"כ היה מבוסס על השעות שהוגשו לי על פי כרטיס הנוכחות ... בתקופה הראשונה לא היה וויכוח כי היה כרטיס נוכחות חשמלי עד אוקטובר 2000. אם היו שעות עבודה שהיו רשומות בכתב יד, נדרש הסבר, ואז ההסבר היה מגיע אלי והייתי יושב עם הנתבע ... כל מה שהיה בכתב יד בדקנו יחד עם הנתבע ... אם זה היה מאושר על ידי הנתבע הייתי מוציא את התלוש ... התלוש שיצא זה תמיד לאחר הסכמה של הנתבע לכרטיס הנוכחות"
(עמ' 20 – 19 לפרוט').
לגרסת הנתבע לפיה התובע ערך את נתוני השכר שלו ושל העובדים האחרים והעבירם לרוא"ח הופמן לצורך חישוב המשכורת, וכי השיקים הוכנו ע"י התובע, ובטעות מתוך אמון חתם הנתבע על השיקים או שהתובע ורוא"ח השתמשו בשיקים שהיו חתומים מראש ע"י הנתבע – לא הובאה כל ראיה לתמוך.
יתרה מזאת, מהעדויות עולה כי עם המעבר לראשל"צ בחודש 10/00 נותרו במשרד רק התובע ועובדת נוספת במשרה חלקית שהמשיכו להיות מועסקים ע"י הנתבע, בעוד שיתר העובדים עברו לעבוד בחברה חדשה לה נמכרה פעילות עסקו של הנתבע.
לאור האמור לעיל אנו מקבלים את גרסת התובע בכל הנוגע לסיכום בדבר תנאי העסקתו במהלך תקופת העסקתו ע"י הנתבע כאשר שכרו אמור להיות מחושב בהתאם לימי העבודה בפועל כפי שנרשמו בכרטיסי הנוכחות ובתוספת גמול שעות נוספות במידה ועבד מעל למכסת השעות החודשיות שהוסכם לגביה.
נתייחס כעת לתובענות ההדדיות ולמען הנוחות יכונה העובד כתובע והמעביד כנתבע.
לתביעת התובע בתיק 6913/01:
11.
שכר עבודה בגין החודשים 1/01-3/01
אין חולק כי התובע לא קיבל שכרו בגין החודשים 1/01-3/01 ובסכומים כנקוב בתלושי השכר.
עפ"י תלושי השכר לחודשים אלו (נ/1), זכאי התובע לשכר עבודה בסך של 15,839 ₪ ולהוצאות נסיעה בסך 1,395 ש"ח בגין עבודתו בחודשים הנ"ל.
הנתבע בתצהירו מוסר כי הואיל והתובע נותר חב לנתבע כספים שקבל ביתר וכן עקב עזיבתו הפתאומית ללא מתן הודעה מוקדמת כמתחייב רשאי היה הנתבע לנכות משכרו של התובע את יתרת חובו כלפי הנתבע. עוד העיד הנתבע כי ביקש מהתובע לסור למשרדו על מנת לקבל את שכרו, אך התובע לא עשה כך. הנתבע אף שיגר לתובע מכתב בדואר רשום ביום 19.4.01, בו העלה טענות כלפי תפקודו של התובע וצויין: "עזיבתך הפתאומית את עבודתך שנעשתה ללא כל התראה לא בכתב ולא בעל פה ... בבדיקות שערכנו ממועד עזיבתך ולאחר שהתארגנו במהלך כשבועיים לאחר מכן, מסתבר לנו שגרמת לנו בהתרשלותך ובאי מילוי עבודתך נזקים רבים...
היתרה שמגיעה לך נובעת ממשכורת לחודשים ינואר ופברואר 2001...לאחר עזיבתך לא הופעת למשרד על מנת להסדיר בצורה נאותה את עזיבתך, לקבל את יתרת שכרך בניכוי האמור...פעם נוספת הננו להודיעך לבוא ולקבל את יתרת משכורתך לפי הרשום אצלנו..."
(נספח ד לתצהיר הנתבע)
על פי סעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר, תשי'ח – 1958, "רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".
נפסק כי משמעות המילים "יתרה של חוב" הוא סכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת. (דב"ע נצ/ 101 – 3 יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ).
עוד נפסק כי: "לאור לשונו הברורה של החוק, ניתן לנכות חוב של עובד ממעבידו רק ממשכורתו האחרונה ולא ממשכורת שקדמה לכך" (ע'ע 1260/00 אברהם מרקוביץ נ' אקורד הנדסה בע"מ).
במועד התפטרותו של התובע מעבודה ביום 8.3.01 לא היה התובע בעל חוב קצוב ומוכח כלפי הנתבע. במועד התפטרותו נותר הנתבע חב לתובע שכר עבודה בגין החודשים 1/01 ו – 2/01. לפיכך, לא התקיימו בעניננו התנאים הקבועים בסעיף 25 (ב) לחוק והנתבע לא היה רשאי לנכות משכרו של התובע את "יתרת החוב" הנטענת נשוא התביעה שכנגד.

12.
לשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת:
משאין חולק כי התובע התפטר מעבודתו הרי שאינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת ודין רכיב תביעה זה להידחות.
לגרסת התובע במשך תקופת העסקתו שולמה משכורתו החודשית באיחור, ולאחר שלא קיבל משכורתו בגין החודשים 1/01-2/01 הודיע לנתבע על התפטרותו עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.
במכתב ההתפטרות מיום 18.3.01 צויין:
"הנני להודיעך כי עקב אי תשלום שכר מזה חודשיים, נאלצתי להפסיק את עבודתי ביום 8.3.01"
סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג – 1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים") קובע:
"ההתפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את התפטרותו לעניין חוק זה כפיטורים".
נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע בדבר התקיימות הנסיבות כאמור בסעיף 11(א) לחוק.
הפסיקה הכירה בהתפטרות בנסיבות של פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום משכורת, כפיטורים המזכים בפיצויי פיטורים. כך נקבע כי אין לדרוש מהעובד להמשיך בקשרי העבודה עם מעבידו כאשר הפיגורים במשכורתו חוזרים ונשנים.
בדב"ע לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי נ' מנחם שוורץ, פד"ע ג, 318 נקבע:
"זכותו היסודית של העובד היא לקבל שכרו ולקבלו במועד. ברור שחשובה שאלת העובדות והדרגה; איחור חד פעמי אין לראותו כהרעה ממשית בתנאי העבודה או כנסיבות שבגללן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו. עם זאת, אין לדרוש שהעובד ימשיך בקשר העבודה עם מעבידו כאשר הפיגורים חוזרים ונשנים ובפרט כאשר קיים חוסר ודאות לגבי קבלת שכר."

וכן
בדב"ע נג/210-3 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז' 514 בו נקבע בנסיבות דומות:
"פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום המשכורת או בסמוך להתפטרות מהווים הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות בהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו, אך אין לראות איחור חד פעמי בתשלום המשכורת כסיבה המצדיקה התפטרות עם זכאות לפיצויי פיטורים. בעניין זה יש חשיבות למכלול נסיבות העניין, למידת האיחור בתשלום המשכורת והקשר הסיבתי בין האיחור בתשלום לבין ההתפטרות"
נקבע בפסיקה כי עובד המתכוון להתפטר מחמת נסיבות האמורות בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, חייב להעמיד את מעבידו על כוונתו זו, על מנת שתהא למעביד הזדמנות לתקן את הנסיבות. אולם אין לדרוש זאת מהעובד במקום בו ברור על פניו שאין בידי המעביד לשנות את הנסיבות שגרמו להרעה (ראה דב"ע נו/228-3, רשת מעונות מרגלית נ' עליזה כהן, לא פורסם).
על מנת שהתפטרות עובד תזכה אותו בפיצויי פיטורים בדין מפוטר עליו לעמוד בשני תנאים. האחד, כי ההתפטרות הינה בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה. השני, כי העובד העמיד את מעבידו על כוונתו להתפטר בשל ההרעה בתנאים ואפשר לו לתקן את המצב ולהשיב את ההרעה (עד"מ 21/03 חברת השמירה בע"מ נ' גל מילר).
מהראיות עולה כי אכן משכורתיו של התובע שולמו באיחור, לעיתים איחור בן מספר ימים ובמהלך החודשים האחרונים לעבודתו אף באיחור של כחודשיים.
במועד הפסקת עבודתו, ביום 8.3.01 טרם שולם לתובע שכרו עבור החודשים 1/01 ו – 2/01.
(אם כי, טרם חלף המועד לתשלום שכר 2/01).
הנתבע בתצהירו מודה כי עקב מצבה הפיננסי של הסוכנות באותה עת, ביקש את הסכמת העובדים בכללם התובע, לקבלת המשכורת באיחור של ימים ספורים, והתובע כמו העובדים האחרים נתן הסכמתו לכך.
בחקירתו הנגדית הודה הנתבע:

"כאשר היתה אפשרות לשחרר כסף לתשלום המשכורות אז שילמנו משכורות. המצב של העסק היה מצב מאוד קשה... אני פניתי לעובדים וכולם ידעו את מצב העסק וקיבלתי הסכמתם לעיכוב תשלום השכר, כולל מהתובע" (עמ' 24 לפרוט')
ובהמשך: "לא משנה אם זה היה יומיים או של חודשיים, התנצלתי על המצב וביקשתי את אורח רוחם וקיבלתי" (עמ' 29 לפרוט')
התובע מאשר בחקירתו הנגדית כי במחצית השניה של שנת 2000 אכן נתבקש ע"י הנתבע והסכים לאיחור של מספר ימים בתשלום השכר (עמ' 15 לפרוט').
רוא"ח הופמן העיד לעניין זה: "לא היתה אפשרות בעסק לשלם לאף אחד. לא רק לתובע. לכן הוא איחר" (עמ' 20 לפרוט')
התובע אכן קיבל בסופו של דבר את מלוא שכרו עד לסוף שנת 2000, אולם באיחור ניכר של למעלה מחודש ימים, בהתייחס למשכורות האחרונות לשנת 2000. בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי שכר חודש 12/01 שולם בחודש 1/01 או בחודש 2/01 (עמ' 26 לפרוט'), קרי איחור של כחודשיים, כפי שגם העיד לעניין זה רוא"ח הופמן (עמ' 20 לפרוט').
בנסיבות שפורטו לעיל, באשר לתנאי הראשון, אנו מקבלים את גרסת התובע לפיה על רקע איחורים חוזרים ונשנים בתשלום המשכורות, ולדעתנו אין המדובר באיחורים של ימים ספורים בלבד המתקבלים על הדעת, חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ושכרו של התובע בגינה נאלץ להתפטר מעבודתו.
באשר להתקיימות התנאי השני, על התובע היה להעמיד את מעבידו על כוונתו להתפטר בשל ההרעה בתנאי עבודתו, ולאפשר לנתבע לתקן את המצב ולהשיב את ההרעה.

לעניין זה נפסק:
"כאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר עקב הרעה בתנאי עבודה או עקב נסיבות שביחסי עבודה בטרם יתפטר מעבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף 11(א) לחוק"
(דב"ע שן/10-3 חיים כהן – הלהר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא, 238)
בענייננו, מתצהירו של התובע עולה כי הוא התריע בפני
הנתבעת, לא אחת על פיגורים בתשלום שכר העבודה וכדבריו:
"במשך תקופת עבודתי התרעתי בפני
הנתבע פעמים רבות על פיגורים בתשלומים שכר עבודה, ואף ציינתי בפני
ו שכך אי אפשר להמשיך בעבודה ועלי לפרנס את משפחתי שכן זו הרעה מוחשית בתנאי עבודה".
(ההדגשה במקור) ,(סע' 12 לתצהירו)
בהמשך, העיד התובע כי התריע בדבר אי קבלת המשכורת כבר במהלך חודש דצמבר 2000 (עמ' 16 לפרוט'). גרסתו זו לא נסתרה, נהפוך הוא היא אף נתחזקה לאור עדותו של רוא"ח הופמן לפיה התובע התריע בפני
ו וכדבריו:
"כבר מנובמבר 2000 שיתף אותי ברצונו לעזוב...לא שיתף אותי בתאריך שבכוונתו לעזוב. הסברתי לנתבע שהתובע לא קיבל את משכורתו והוא מאיים לקום וללכת"
(עמ' 20 לפרוט').
בענייננו, מתוך דבריו של התובע עצמו, ומעדותו של רוא"ח הופמן, אנו למדים כי אכן התריע התובע בדבר הפיגורים החוזרים ונשנים במועד תשלום משכורותיו עובר להתפטרותו.
בפועל, אין חולק כי התובע לא קיבל את שכרו החודשי במועד ולא היה כל ניסיון אמיתי וכנה להשיב את המצב על קדמותו ולתקן את המעוות, על אף שהתריע התובע, באמצעות רוא"ח הופמן
מספר פעמים וזאת כפי שעולה מעדויות הצדדים.
רוא"ח הופמן הוא אשר ליווה את התובע עובר לקבלת תפקידו בנתבעת ועד למועד סיום עבודתו, ובמשך כל תקופת העסקתו בנתבעת היה אחראי עליו במסגרת תפקידו, ובאמצעותו התנהל המשא ומתן לעניין היקף משרתו ושכרו.
במספר מקרים צומצמה הדרישה במסגרת תנאי זה ובית הדין הסתפק בפני
ית העובד בתלונה כנגד ההרעה בתנאי עבודתו (דב"ע מח/174-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל).
עדיפה עלינו גרסת התובע לפיה התריע על האיחורים בתשלום השכר בפני
רוא"ח הופמן ויש לראות בהתראתו, כהתראה מספקת לצורך התקיימות התנאי השני. למותר לציין כי טוב היה לו היה פועל התובע בדרך הישר ומתריע בפני
הנתבע עצמו, מעסיקו הישיר ולא כפי שנהג בנסיבות העניין ופנה לרוא"ח הופמן.
אנו סבורים כי לנתבע הייתה אפשרות לשנות ולתקן את ההרעה בתנאי העבודה, לנוכח תלונותיו של התובע ולו על סמך העובדה שרוא"ח הופמן העיד כי הוא הודיע על כך לנתבע (עמ' 20 לפרוט'). בנסיבות אלו התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי עמד בתנאי סע' 11(א) לחוק ועל כן זכאי לפיצויי פיטורים בדין מפוטר.
בהתאם לתקופת העסקתו ותנאי העסקתו כפי שפורטו לעיל זכאי התובע לפיצויי פיטורין בסך של 11,864 ש"ח.

13.

באשר לפדיון חופשה

לגרסת התובע, לא ניצל את מלוא ימי החופשה המגיעים לו בגין תקופת עבודתו בנתבע ועל כן הוא זכאי לפדיון 6
ימי חופשה אשר נותרו לזכותו. הנתבע מסתמך על תלוש השכר לחודש 3/01 שצורף לתצהירו.
לגרסת הנתבע, עפ"י העתק מקורי של תלוש 12/00, נרשמה לתובע יתרת חופשה שלילית בת 11.5 יום ולמפתיע, בתלוש חודש 1/01
נרשמו לזכותו 3 ימי חופשה בזכות. להם נוספו עוד ימים לרישום עד חודש 3/01. לטענתו, התובע הזין את הממונה על עריכת תלושי השכר בנתבע בדיווחי כזב ודאג "להוסיף" לעצמו ימי חופשה ולאזן את מכסת ימי החופשה אשר נצברו לזכותו ביתרה חיובית.
תלושי השכר לחודשים 1/01 – 3/01 שצורפו לתצהיר התובע הם תלושים שהופקו ע"י רוא"ח הופמן ביום 3.5.01 ובהם נעשה תקון של יתרת ימי החופשה המגיעים לתובע בהתאם להקף משרתו. רוא"ח הופמן בתצהירו הסביר את מהות התיקון:
"בגין הגדלת היקף משרתו בחודש אוגוסט 1999 היה זכאי גוליס לתוספת ימי חופשה. בסוף שנת 2000 התברר, כי תוספת זו לא עודכנה בפועל בתלושי השכר השוטפים שלו. בחישוב שנעשה אז התברר, כי גוליס זכאי עד לסוף שנת 2000 ל-3.94 ימי חופשה. נכון ליום הפסקת העסקתו במרץ 2001, הגיע סך ימי חופשתו ל-5.86 ימים"
(סע' 8 לתצהירו)
בעדותו בבית הדין מסר רוא"ח הופמן כי בדרך כלל אושרו לתובע ימי חופשה בתאום עם הנתבע. (עמ' 19 לפרוט')
כאמור, הקף משרתו של התובע שונה החל מחודש 8/99, מ – 54 שעות עבודה בחודש ל – 120 שעות. לפיכך יש לחשב את מכסת ימי החופשה המגיעים לתובע בהתאם.
אשר על כן אנו מקבלים את החישוב שערך רוא"ח הופמן באשר ליתרת ימי החופשה המגיעים לתובע בשעור של 5.86 יום ובסך של 1,693 ש"ח.

14.

באשר לדמי הבראה:

לטענת התובע, לא שולמו דמי הבראה משך כל תקופת העסקתו בנתבע.
עיון בתלושי השכר שצורפו לתיק מעלה כי אין כל רישום לגבי תשלום דמי הבראה בכל תקופת העסקתו.
הנתבע העיד כי אינו יודע לומר בודאות באשר התובע קיבל תשלום בגין ימי הבראה וכדבריו: "אני יוצא מנקודת הנחה שהכל שולם" (עמ' 27 לפרוט').
נטל ההוכחה לתשלום דמי הבראה מוטל על המעסיק (דב"ע נו/283 – 3 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' אחמד עומר סעיד כבהא).
הנתבע
לא הוכיח כי אכן שולמו לתובע דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו ועל כן זכאי התובע לפדיון דמי הבראה בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ובהתאם לתנאי העסקתו בסך של 2,565 ₪.


תביעת הנתבע בתיק 7247/01
17.
הנתבע עותר לתשלום פצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, החזר תשלום ביתר בגין ימי חופשה, החזר תשלום ביתר בגין שעות נוספות,החזר תשלום ביתר בגין דמי נסיעות.
התובע טוען כי בנסיבות העניין ובשל אי תשלום השכר, התובע אינו חייב לתת הודעה מוקדמת להתפטרותו. באשר לימי החופשה, זכאי התובע לתשלום חופשה בהתאם להקף משרתו שהשתנה בחודש 8/99 ואילך. באשר לשעות הנוספות, נטען כי בעת המעבר לראשל"צ, עדיין לא הונפק כרטיס נוכחות ובשל כך נרשמו מספר ימי העבודה באופן ידני. תלושי השכר לחודשים אלו הוכנו ע"י רוא"ח הופמן וחישוב שעות העבודה היו מבוססות על כרטיסי הנוכחות. באשר לנסיעות נטען כי התובע עבד חודש עבודה מלא ולפיכך זכאי לתשלום בגין דמי נסיעות.
18.
האם זכאי הנתבע לפיצוי בגין אי הודעה מוקדמת:
אין חולק שהתובע התפטר מעבודתו לאלתר ביום 8/3/01. ביום 18.3.01 שיגר הנתבע בתיק זה מכתב התפטרות (להלן: "מכתב ההתפטרות") ובו הוא מציין:
"הנני להודיעך כי עקב אי תשלום שכר מזה חודשיים נאלצתי להפסיק את עבודתי ביום 8.3.01."
(נספח א לתצהיר התובע).
בעדותו של התובע בבית הדין אישר כי סיים לעבוד ביום 8.3.01, והפעם הראשונה שהודיע על התפטרותו היה ביום 18.3.01 (עמ' 11 לפרוט').
סעיף 7 (ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א-2001 קובע:
"עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת".
חובת ההודעה המוקדמת נועדה לאפשר לצד המקבל את ההודעה להתארגן מבעוד מועד למציאת עבודה חלופית אם הוא העובד או לחפש מחליף אם הוא המעביד.
לעניין זה נפסק בנסיבות דומות בדב"ע נד/223-3 עסיס ינון נ' גילה שטרית, בהן עובדת התפטרה על אתר הואיל והמעביד לא נענה לבקשותיה החוזרות ונשנות לשלם לה שכר מינימום. בית הדין קבע שמצד אחד מגיעים לעובדת פיצויי פיטורין כיוון שרואים בהתפטרותה, עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה, כפיטורין. ומצד שני, מפני שהתפטרה על אתר, ומכיוון שלא מסרה הודעה מוקדמת למעביד כאשר היתה חייבת לעשות כן, היא חויבה לשלם למעביד פיצויים בשל אי מתן הודעה מוקדמת. לעניין זה:
"כשם שמעביד חייב לתת הודעה מוקדמת, בעת פיטורים, כדי לתת לעובד אפשרות לחפש עבודה אחרת, כשהוא עדיין עובד ומקבל משכורת, כך חייב גם עובד המחליט להתפטר, לתת למעביד אפשרות לחפש לו מחליף ולהתארגן לקראת העבודה בלעדיו, לפני שהוא עוזב את העבודה."
בנסיבות הענין סבורים אנו שיש לאזן בין אכיפת זכותו של העובד שלא להרע את תנאי שכרו לבין אכיפת זכותו של המעסיק לקבלת הודעה מוקדמת להתפטרותו של העובד.
על אף שיש לראות בהתפטרות התובע בדין פיטורין המזכים בפיצויי פיטורים, היה על התובע להודיע לנתבע על כוונתו להתפטר מחמת הרעה בתנאי העבודה, וזאת לא עשה. לפיכך זכאי הנתבע לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ובסך של -.4,999 ש"ח.
19.

באשר לטענה בדבר תשלום ימי חופשה ביתר -
לאור קביעתנו לעיל בדבר זכאותו של התובע ליתרת פדיון חופשה, דין טענה זו של הנתבע להידחות.

20.
באשר לטענה בדבר תשלום שעות נוספות ביתר:
לטענת הנתבע, מבדיקת תלושי השכר מול כרטיסי הנוכחות עולה כי התובע קבל תשלום ביתר בגין שעות נוספות.
הנתבע הציג תלוש שכר חודש 10/01 וכרטיס הנוכחות לחודש זה מהם עולה כי לתובע שולם גמול שעות נוספות ביתר ובשעור של 1,396 ש"ח.
אכן הוכח כי עם מעבר המשרד לראשל"צ, והחל ממחצית חודש 10/00 נרשמו שעות הנוכחות ידנית, אולם לא הוכח כי התובע עבד בשעות נוספות מעבר לאלו הרשומות בכרטיס הנוכחות.
אשר על כן זכאי הנתבע להשבת סך של 1,396 ש"ח ששולם ביתר בחודש 10/00.
עם זאת, אין להשליך מרישום הנוכחות של חודש 10/00 כרישום המשקף את כל חודשי עבודתו של התובע ובפרט חודשי העבודה עובר לחודש 10/00 אשר במהלכם נרשמו שעות העבודה בשעון הנוכחות ושולם בהתאם
עפ"י תלושי השכר.
21.
באשר לתביעה להחזר דמי נסיעות ששולמו ביתר:
בהתאם לתנאי ההעסקה, זכאי היה התובע לתשלום בגין הוצאות נסיעה מרעננה לת"א ובחזרה וזאת עד לחודש 10/00, וממועד זה, עם מעבר המשרד לראשל"צ, ועד הפסקת עבודתו, בגין הוצאות נסיעה מרעננה לראשל"צ ובחזרה.
החזר הוצאות נסיעה מחושב עפ"י ימי העבודה שנעבדו בחודש נתון, וכך נעשה במקרה זה כמפורט בתלושי השכר שהוצגו לתיק.
גרסת הנתבע לפיה שולמו הוצאות נסיעה ביתר לא הוכחה והסתמכותו על חודש אחד בלבד, אשר גם לגביו לא הוכחו ימי העבודה בפועל, אין בה כדי להשליך על יתר חודשי העבודה. אשר על כן, אין התובע חב לנתבע בגין תשלום הוצאות נסיעה ביתר.

22.
באשר לפיצויי הלנה
באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים – משנתעוררה מחלוקת של ממש לעצם זכאותו של התובע לפיצויי פיטורין עם התפטרותו מעבודתו, אין מקום לחיוב הנתבע בפיצויי הלנה.

באשר לפיצויי הלנת שכר – לאחר בחינת הנסיבות האוביקטיביות של הענין, כמו גם את תום לבם והתנהגותם של הצדדים במהלך תקופת ההתקשרות ועם סיומה, מצאנו שלא לחייב הנתבע במלוא פיצויי ההלנה בגין אי תשלום שכר לחודשים 3/01 – 1/01 אלא להפחיתם ולהעמידם בגובה של 2% לחודש (12% לשנה).

23.
סוף דבר -
א.
הנתבע ישלם לתובע הסכומים כדלקמן:
(1)
שכר עבודה בגין חודש 1/01 בסך 5,641 ש"ח (נטו) בצרוף פיצויי הלנה בשעור 2% לחודש, מיום 1.2.01 ועד לתשלום בפועל.
(2)
שכר עבודה בגין חודש 2/01 בסך 4,721 ש"ח בצרוף פיצויי הלנה בשעור 2% לחודש, מיום 1.3.01 ועד לתשלום בפועל.

(3)
שכר עבודה בגין חודש 3/01 בסך 1,864 ש"ח (נטו) בצרוף פיצויי הלנה בשעור 2% לחודש, מיום 1.4.01 ועד לתשלום בפועל.

(4)
פיצויי פיטורין בסך 11,864 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.4.01 ועד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין ואם לא ישולם כאמור, יישא הסכום הנ"ל פיצויי הלנה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לפרעון.
(5)
החזר הוצאות נסיעה עבור החודשים 3/01 – 1/01 בסך 1,395 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.4.01 ועד לפרעון.
(6)
דמי הבראה בסך 2,565 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.4.01 ועד לפרעון.
(7)
פדיון חופשה בסך 1,693 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.4.01 ועד לפרעון.


ב.
התובע ישלם לנתבע הסכומים כדלקמן:
(1)
פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 4,999 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.4.01 ועד לפרעון.
(2)
סך של 1,396 ש"ח בגין תשלום יתר בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.11.01 ועד לפרעון.

ג.
הנתבע
יישא בהוצאות התובע בסך 1,500 ש"ח צמודים כדין מהיום.



ניתן היום, ___________________________ בהעדר הצדדים.


____________
__________
________________
נ.צ. תמר אביב
נ.צ. בני אלעני
ורדה סאמט
– שופטת







עב בית דין אזורי לעבודה 6913/01 גוליס אברהם נ' גד קומרן "קומביט ברוקרים יועצים " (פורסם ב-ֽ 09/08/2005)