פסקי דין על עמיחי אבן | פסקי דין על רונית אבן | פסקי דין על יוסף בלס |

1518/01 פ     08/02/2004




פ 1518/01 מדינת ישראל - ו.מ לתכנון ובנייה שומרון נ' עמיחי אבן, רונית אבן, יוסף בלס




בעניין:

42




בתי המשפט


בית משפט השלום חדרה
פ
001518/01


בפני
:
השופט אהוד קפלן
תאריך:
08/02/2004



בעניין
:
מדינת ישראל - ו.מ לתכנון ובנייה שומרון





המאשימה


- נ ג ד -


1. עמיחי אבן

2. רונית אבן
4. יוסף בלס




הנאשמים


נוכחים:
ב"כ המאשימה
: עו"ד גדיש
הנאשם מס' 4
: בעצמו

הכרעת-דין


לאחר שמיעת ההוכחות וסיכומי הצדדים, החלטתי לזכות את הנאשמים מהאשמה המיוחסת להם בכתב האישום.

1.
הנאשמים 1 ו-2 הם הבעלים או המחזיקים של הנכס נשוא כתב האישום, והנאשם מס' 4 הוא המהנדס שתכנן עבורם את השלד של מבנה שבנו על מגרש בגבעת עדה.

נגד הנאשמים, ביחד עם אחר - הנאשם מס' 3, הוגש כתב אישום ובו נטען כי עבודות הבניה שבוצעו במגרש נבנו בסטיה מההיתר שניתן, כאשר לגבי הנאשמים 1 ו- 2 נטען בכתב האישום כי הם היו מבצעי העבודות בפועל, האחראים לשימוש במקרקעין והאחראים להשגת היתר כדין, הנאשם מס' 3 היה עורך הבקשה הראשי להיתר הבניה והמפקח על הבניה, והנאשם מס' 4 היה מתכנן השלד של המבנה והאחראי לביצועו.

2.
הנאשם מס' 3, שעניינו לא התברר בפני
, הודה, בפני
כב' השופטת פנינה ארגמן, בכל העובדות הנטענות בכתב האישום ואף לקח את מלוא האחריות על כל מחדל שהיה על עצמו.


כב' השופטת ארגמן הרשיעה את הנאשם מס' 3 וגזרה עליו, בהתחשב בעובדה שבסופו של דבר ניתן היתר גם לכל מה שנבנה בסטיה מההיתר המקורי, קנס של 5,000 ₪, שבערעור הוקטן ל- 2,500 ₪.


כאמור, הנאשם מס' 3 הורשע ודינו נגזר בטרם הועבר התיק אלי, לאחר שכב' השופטת ארגמן פסלה את עצמה, ומצאתי לנכון לתאר את העונש שהוטל עליו בסופו של דבר, רק כדי שהאירועים המתוארים להלן יקבלו את הפרופורציות הנכונות.

3.
העובדות, למעשה, אינן שנויות במחלוקת.


אכן נעשו עבודות בניה בסטיה מההיתר, כאשר שטח המרתף הוקטן בכ- 6 מ"ר, מפלס הריצפה של קומת הקרקע הוגבה בכמה עשרות ס"מ, אך עיקר הסטיה היה דווקא בהקטנת שטח המגורים ב- 45 מ"ר.


כפי שציינתי לעיל, גם סטיה זו, כמו יתר הסטיות מההיתר, קיבלה היתר בדיעבד.

4.
הנאשמים 1 ו- 2 טענו כי יש לזכותם מחמת הגנה מן הצדק, לאור הבטחה שניתנה להם, לטענתם, על ידי ב"כ המאשימה, כי היה והאדריכל (הנאשם מס' 3) יודה ויורשע, ניתן יהיה לטפל במחיקתם מכתב האישום.


ב"כ המאשימה טוען כי הבטחה כזו לא ניתנה.

במקובץ משמיעת עדותו של עו"ד נווה, עד ההגנה, על השיחה שהיתה לו עם ב"כ המאשימה, עו"ד גדיש
, ומנגד, משמיעת טענותיו של עו"ד גדיש
בעניין זה, הגעתי למסקנה כי גם אם זו לא היתה כוונתו של עו"ד גדיש
, הרי הדברים שנאמרו, ובאופן שנאמרו, יצרו אצל השומע מצג כאילו זו היתה כוונתו של עו"ד גדיש
.

לפיכך, לאחר שהורשע הנאשם מס' 3, שגם לקח על עצמו את מלוא האחריות למעשה, ואף הסביר שלנאשמים האחרים לא היתה כל שליטה על המצב של הבניה והם סברו שהכל בסדר, היה על המאשימה למחוק את יתר הנאשמים מכתב האישום.

בנסיבות אלה, היה על ב"כ המאשימה להמליץ לפרקליטות לאשר את סגירת התיק, ואם לא עשה כן, עומדת לנאשמים הגנה מן הצדק, לאור ההבטחה השלטונית שניתנה להם על ידי ב"כ המאשימה, שהוא נציג היועץ המשפטי לממשלה ומנהל את ההליך בשם מדינת ישראל.

מטעם זה כשלעצמו, יש לזכות את הנאשמים.

5.
טעם נוסף לזיכוי הנאשמים הוא שמתקיימים להם התנאים המפורטים בסעיף 208 (ב) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, כמו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם והם נקטו בכל האמצעים לקיום החוק והתקנות על פיו בכל הנוגע לעבירה הנדונה.


לגבי הנאשם מס' 4, הרי הוכח כי תפקידו התמצה בהכנת תוכנית השלד ולא היה לו שום קשר עם הביצוע עליו הופקד הנאשם מס' 3, שגם לקח על עצמו את האחריות המלאה לאופן הביצוע.


הנאשם מס' 4 לא היה כלל בסוד העניינים של הסטיות מההיתר.


הנאשמים 1 ו- 2 אומנם ידעו שמבוצעים אי אילו שינויים מינוריים בבניה לעומת ההיתר המקורי, אך הנאשם מס' 3, שהוא האדריכל ששכרו לפקח על הביצוע, הסביר להם שכך מקובל ובמהלך הבניה מבקשים היתר לשינויים, כפי שאכן נעשה.


לכאורה עומדת לנאשמים 1 ו- 2 טענת הסתמכות על חוות דעתו המקצועית של הנאשם מס' 3.


ב"כ המאשימה הצביע על כך שבכל פסקי הדין שניתנו בארץ בהם הוכרה טענת ההסתמכות כהגנה לנאשם במשפט פלילי, היה הדבר בעבירות הדורשות מחשבה פלילית, להבדיל מהמקרה שבפני
נו, שבו מדובר בעבירה שאינה דורשת מחשבה פלילית.


דברי ב"כ המאשימה נכונים, כנראה, אבל ההסתמכות על איש המקצוע (הנאשם מס' 3) מביאה אותי למסקנה שבנסיבות העניין לא ידעו הנאשמים כי נעברה בכלל עבירה.


לו הייתי מוצא בחומר הראיות כי הנאשמים 1 ו- 2 ידעו שנעברת עבירה אך לקחו סיכון שיצליחו להסיר את המחדל בטרם הוגש נגדם כתב אישום, הרי בכפוף לאי התקיימותן של הגנות אחרות, הייתי נאלץ להרשיעם.


אלא, שלא מצאתי כל ראיה לכך שהנאשמים ידעו בכלל שנעברת עבירה, הם לא התגוררו במבנה, הם לא היו בקיאים בפרטי התוכניות ובצורך לקבל היתר לכל שינוי מזערי בהן.


בנוסף, הם נקטו בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות החוק, על ידי כך ששכרו איש מקצוע שיטפל בעניין, והם היו רשאים להניח שהוא מגיש את תוכנית השינויים הנדרשת במועד הקבוע בחוק, מה שגורם לכך שלא נעברת כלל עבירה, כך לפחות על פי המצג שהוא הציג בפני
הם, לפי עדותו שלו עצמו.

6.
סיכומו של דבר, אני מזכה את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.


המזכירות תרשום את התיק כסגור, ובאם קיימים בתיק פקדונות - הם יוחזרו למפקיד.

ניתנה היום ט"ז בשבט תשס"ד (08 בפברואר 2004) במעמד הנוכחים.


אהוד קפלן
, שופט


ענבל.א.






פ בית משפט שלום 1518/01 מדינת ישראל - ו.מ לתכנון ובנייה שומרון נ' עמיחי אבן, רונית אבן, יוסף בלס (פורסם ב-ֽ 08/02/2004)