פסקי דין על רשות המיסים | פסקי דין על אלדר גיא | פסקי דין על טוויל מרגלית | פסקי דין על טל רפי ואח' |

122/08 הפ     02/07/2008




הפ 122/08 רשות המיסים נ' אלדר גיא, טוויל מרגלית, טל רפי ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
הפ 000122/08


בפני
:
כב' השופט כבוב חאלד
תאריך:
2.7.08




בעניין
:
רשות המיסים


ע"י ב"כ עוה"ד שרגא בודה
וקלי וחדט
המבקשת


נ
ג
ד


1 . אלדר גיא
2 . טוויל מרגלית

3 . טל רפי
4 . רד טל דרום 3000 בע"מ
5 . ברונסון יצחק
6 . ברונסון סוזנה


ע"י ב"כ עו"ד יוסף שגיא
המשיבים


פסק דין

1.
בפני
המרצת פתיחה
בה מבקשת התובעת שבית המשפט יצהיר כדלקמן :

א.


השעבודים שיצרו המשיבים 1,2 לטובת המבקשת ביום 21/4/05 , ואשר
רשומים ברשם המשכונות, נמסרו למבקשת במסגרת מצג לפיו שעבודים אלה מבטיחים את
ביצוע הסרת המחדל בגינו הוגש כתב אישום (ת.פ.4045/03) כנגד המשיב 3, ולפיכך
הם מבטיחים בפועל את חוב המשיבה 4 למבקשת ,
חוב
אשר המשיב 3 לקח על
עצמו.

ב.

העסקה שביצעו משיבים 5,6 בנכס – דירה ברחוב צנינית 3/50 באילת,


נסוגה מפני זכויות המבקשת.

2.
עיקרי העובדות
א.
בתאריך 26.10.2004 הורשע המשיב 3 ,מנהלה של המשיבה 4, ביחד עם המשיבה 4 במסגרת ת.פ. 4045/03 (להלן:"תיק פלילי")" בניכוי מס תשומות שלא כדין ומסירת ידיעות ודו"חות כוזבים
למנהל מע"מ במטרה להתחמק מתשלום מס בסך 1,220,000 ₪, עבירות לפי סעיפים 117 (ב) (1),117 (ב)(5) לחוק מע"מ תשל"ו-1975 (להלן:"החוק") וכן הורשע הנאשם 3 בעבירה לפי סעיף 119 לחוק.

ב.
לאחר הכרעת הדין וטרם גזר הדין , ועל מנת לזכות בהקלה בעונש, ביקש המשיב 3 להסיר את המחדל וליטול על עצמו את חובות החברה בסך 1,220,000 ₪ ובתוספת קנסות הצמדה וריבית. המשיב 3 הפקיד בידי המבקשת 24 שיקים לכיסוי החוב של המשיבה 4.

ג.
המבקשת לא הסתפקה בשיקים ודרשה
העמדת בטחונות.


המשיב 1 שהינו חברו הקרוב של המשיב 3 והמשיבה 2 שהינה אמו של המשיב 3, הסכימו לשעבד נכסים ספציפיים שלהם ולהעמידם כבטחונות לכיסוי החוב. המשיב 1 משכן זכויותיו בדירה ברחוב צנינית 3/50 באילת הרשומה במינהל מקרקעי ישראל בתיק 61597595מ (להלן:"הנכס באילת"), והמשיבה 2 משכנה
זכויותיה בדירה ברח' קמינסקה 10 בתל-אביב הידועה כגו"ח 6986/175/14 (להלן:"הנכס בת"א").


ד.
השעבודים נוצרו ביום 21.4.05 והמשכונות נרשמו אצל רשם המשכונות ביום 1.5.05, יום לפני מועד גזר הדין בתיק הפלילי.

ה.
בתמורה לשיקים ולבטחונות הודיעה המבקשת לבית המשפט על הסרת המחדל.

ו.
השיקים שמסר המשיב 3 למע"מ חוללו והחוב לא סולק.

ז.
המבקשת ביקשה לפעול למימוש הנכסים אשר שועבדו להבטחת החוב והגישה את שטר המשכון בהתייחס לזכויות המשיב 1 בנכס באילת ואת שטר המשכון בהתייחס לזכויות המשיבה 2 בנכס בת"א, לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

ח.
המשיב 1 החל בביצוע עסקת מכירה של הנכס באילת למשיבים 5,6.

ט.
משיבים 1 ו-2 פנו להוצאה לפועל בבקשה לסגירת התיקים.

י.
בדיון ביום 30.10.07 קבעה ראש ההוצאה לפועל כי אין זה בתחום סמכותו קבוע מהותו ותוכנו של שטר המשכון ויש לפנות לערכאה המתאימה. לפיכך
פנתה המבקשת לבית המשפט .


3.
טענות המבקשת
א.
סעיף 119 לחוק
קובע כי אם נעברה העבירה על-ידי תאגיד:"יהיה אשם גם כל מי שבעת ביצוע העבירה היה בו מנהל פעיל...".


המשיב 3 היה מנהלה של המשיבה 4 ושניהם הואשמו בתיק הפלילי.


המשיב 3 הסכים ליטול על עצמו סילוק חוב המשיבה 4 למע"מ.

ב.
"הסרת המחדל" הנו
אחד השיקולים המשמעותיים להקלה בעונשו של
הנאשם. ההסדר אליו הגיעו הצדדים לשם בטחונות החוב היה אחד מארבע הצעות שהציע המשיב 3 למבקשת. ההסדר לא כלל התחייבות מצד המבקשת כי תמנע מלבקש עונש מאסר למשיב 3.

ג.

ההסדר משקף גמירות דעת ומסויימות של המשיב 3 ושל המשיבים 1 ו-2. המשיב 3 מסר למבקשת 24 שיקים דחויים ובנוסף חתמו המשיבים 1 ו-2 על בטחונות כהסכמה לשעבוד זכויותיהם בנכסים כאשר המשכונות נרשמו אצל רשם המשכונות ביום 01.05.05, יום לפני מתן גזר הדין. בשל כך, ביום 02.05.05 הגישו ב"כ המדינה וב"כ הנאשם הודעה לבית המשפט לפיה הוסר המחדל.

ד.
המשיב 3 ציין בהודעה דחופה שהוגשה בתיק הפלילי טרם גזר הדין,
כי שווי הבטוחות כ- 350,000$ והן אף גבוהות מהחוב.

ה.
במעמד החתימה על שטרי המשכון, לא נעשתה אבחנה ולא יוחסה כל

חשיבות או משמעות לאבחנה בין חוב המשיב 3 לבין חוב המשיבה 4
ובמסמכים שימשו המונחים "חוב הנאשם" ו"החוב למע"מ" בערבוביה.


ו.
בגזר הדין הביא בית המשפט בחשבון , בין יתר שיקוליו, את העובדה
כי המשיב 3 נטל על עצמו את ההתחייבות לפרוע את החוב וכי הגיע להסדר עם המבקשת עת הפקיד שיקים
והעמיד בטוחות, וגזר עליו שנת מאסר בפועל וקנס בסך 25,000 ₪ .בית המשפט ציין כי לאור חומרת המעשים לא מצא לנכון לבטל לחלוטין את עונש המאסר.

ז.

הערעור על העונש נסב על טענת הסרת המחדל ובית המשפט שלערעור
הפחית את עונש המאסר ל-6 חודשים והעמיד את הקנס על 75,000 ש"ח.

ח.
אומד דעת הצדדים מלמד כי הבטוחות ניתנו להבטחת החוב בגינו נוהל ההליך הפלילי. כוונת המשיבים 1 ו-2 , קרוביו של המשיב 3, היתה לשעבד את זכויותיהם לטובת חוב זה במטרה להפחית את עונשו של המשיב 3 טרם מתן גזר הדין.


ט.
המשיב 1 נכח בחלק מהדיונים והיה מודע לגובה החוב ובפועל משכן נכס שניתן לו במתנה מהמשיב 3.

גם המשיבה 2, ידעה על מצבו הכלכלי של בנה.


המשיבים 1 ו-2 העידו כי היו נכונים לעשות כל שלאל ידם למנוע את

מאסרו של
המשיב 3 ולשם כך שעבדו זכויותיהם בנכסים.

י.
המשיבים 1 ו-2 אשר טוענים כנגד הבטחות שניתנו להם על-ידי עו"ד איתיאל בן פורת, לפיהן הבינו שהנכסים אינם משועבדים, נמנעו מלהביא
את עו"ד בן פורת לעדות.

יא.


עם התגבשות ההסדר והסכמת המשיב 3 ליטול על עצמו חובות
המשיבה 4, הפך חוב המשיבה 4 לחובו של המשיב 3 והשיעבודים ניתנו למטרת סילוק החוב כלפי רשויות המע"מ, נשוא התיק הפלילי.


יב.


החוב של המשיב 3 לא סולק בהתאם להסדר והמבקשת פנתה
למימוש הבטוחות. רק משהגישה המבקשת בקשה להוצאה לפועל למימוש הבטוחות לכיסוי החוב, עלו לראשונה טענות משיבים 1 ו-2 ולפיכך קיים חשש לכאורה כי כוונת המשיבים 1 ו-2 היתה לסייע למשיב 3 לחמוק מגזר הדין ומעונש המאסר מבלי שיעמוד בהתחייבויותיו ומבלי שהבטוחות ייכנסו לתוקף.


יג.


מכירת הנכס באילת למשיבים 5 ו-6 אינה עסקה בתום לב. המשיבים

ו-6 עיגנו את זכויותיהם בדרך של רישום משכון ברשם המשכונות ומכאן שההליך אינו זר להם והיה עליהם לבדוק את הרישומים הקיימים טרם חתימת החוזה. גם כשנתברר להם העניין, לא עשו דבר במשך כשנה. מדובר
בעצימת עיניים במודע.

יד.


המשיבים 3-1 מנסים בכל דרך לחמוק מפרעון
החוב.


4.
תצהיר תשובת המשיב 1

א.
ביום 20.4.05 חתם המשיב 1 על מסמך לפיו הסכים לשעבד את
זכויותיו בדירה לטובת הבטחת חובו של המשיב 3.

ב.
מרגע שיש הסכם משכון בכתב אשר הוראותיו ברורות, אין מקום
להסכם
משכון בע"פ כפי שטוענת המבקשת.

ג.
לאחר שקיבל לידיו המשיב 1 את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל למימוש המשכון נשוא תיק זה, פנה בא כוחו אל בא כוח המבקשת בבקשה לקבל לידיו העתק המסמכים שמכוחם נפתח תיק ההוצאה לפועל. משסירבה המבקשת לבקשתו, פנה להוצאה לפועל וקיבל את המסמכים .

ד.

על-פי המסמכים הסכים המשיב 1 לשעבד את זכויותיו בדירה לטובת
הבטחת חובו של המשיב 3 כלפי רשות המע"מ במסגרת התיק הפלילי.

ה.


מאחר והחוב כלפי המבקשת היה של המשיבה 4 ,היה נסיון להגיע להסדר בין המבקשת לבין המשיב 3
שבמסגרתו יערוב המשיב 3 לחוב, ואולם הסדר זה לא צלח, הערבויות לא נחתמו והחוב היה ונותר של המשיבה 4 בלבד.
המשיב 1 טוען שלא לקח כל חלק במשא ומתן שהתנהל בין המבקשת לבין משיבים 3 ו-4 ולא היה מיוצג על ידי עו"ד. הערבות שעליה חתם היתה אך ורק לקנס
הפלילי שהוטל על משיב 3 ומרגע שזה שולם במלואו על-ידי המשיב 3, ערבותו של המשיב 1 לא חלה עוד.


סעיף 4א לחוק הערבות תשכ"ז 1967 קובע כי :
"אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב...".

ו.


גם מסמכי המשכון קובעים במפורש כי המשכון ניתן להבטחת חוב
המשיב 3 בלבד ואילו החוב הנטען, נשוא תיק ההוצאה לפועל, הוא חוב המשיבה 4.

א.


לא בכדי לא נרשם השעבוד במינהל מקרקעי ישראל, הגוף בו רשומות
הזכויות בדירה ואי לכך רכשו המשיבים 5 ו-6 את הדירה בתום לב ביום 17.11.05.

ב.


רק ביום 16.5.06, זמן רב לאחר מכירת הדירה, רשמו שלטונות מע"מ
עיקול על זכויות המשיב 1 בדירה במינהל מקרקעי ישראל בגין חובות המשיבה 4, עיקול הפוגע בהמשך הליך מכירת הדירה ומסב נזק לזכויות הקנייניות של משיב 1.

ג.


לאור האמור יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולבטל את ההליכים


שננקטו לפיו.


5.
תצהיר תשובת המשיבה 2
א.
ביום 20.4.05 חתמה המשיבה 2 על מסמך לפיה הסכימה לשעבד את


זכויותיה בדירה לטובת הבטחת חובו של המשיב 3.

ב.
מרגע שיש הסכם משכון בכתב אשר הוראותיו ברורות, אין מקום להסכם
משכון בע"פ כפי שטוענת המבקשת.

ג.
המשכון ניתן כבטחון לתשלום חובו של המשיב 3 כלפי המבקשת במסגרת התיק הפלילי כפי שהתגבש בהסדר ביניהם. המשיב 3 היה אמור לחתום כערב על חובות המשיבה 4 ואולם בפועל, ההסדר לא התגבש והמשיב 3 לא חתם על ערבות כלשהי ולכן אין נפקות למשכון דירת המשיבה 2.

ד.
המשיבה 2 לא לקחה חלק במשא ומתן שבין המבקשת למשיב 3 ולא היתה מיוצגת על-ידי עו"ד.

ה.
המשיב 3 שילם את הקנס שנגזר עליו בבית המשפט ולכן אין מקום לממש את המשכון. סעיף 15 לחוק המשכון התשכ"ז 1967 קובע:
"חדל החיוב, יפקע המשכון".

ו.
החובות בגינם מבקשת המבקשת לממש את המשכון הם חובות המשיבה 4 להם לא ערב המשיב 3 ומימלא לא ערבה המשיבה 2.

ז.
למבקשת, אשר הינה גוף שלטוני, אין כל סמכות לפעול בניגוד למסמכים בכתב המצויים ברשותה.

ח.
לאור האמור מבקשת המשיבה 2 לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדה ולבטל את המשכון.


6.
תצהיר תשובת המשיב 3

א.
המשיב 3 מצטרף לטיעוני המשיבים 1 ו-2.

ב.
כנגד המשיב 3 והמשיבה 4
התנהל תיק פלילי שבמסגרתו הורשעו. בית המשפט הטיל על המשיב 3
12 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי על תנאי וקנס כספי בסך 25,000 ₪.
בשלב הערעור הומר המאסר בעבודות שירות
והקנס הוגדל לסך של 75,000 ₪.

ג.
טרם מתן גזר הדין התנהל משא ומתן ממושך בין המבקשת לבין המשיבים 3 ו-4 שבמסגרתו הוצע להסדיר את תשלום המחדל של המשיבה 4 כלפי המבקשת. במסגרת ההסדר הציעה המבקשת כי המשיב 3 יערוב לביצוע תשלומי המשיבה 4 וכי המשיב 3 יעמיד בטחונות לערבותו. המשיב 3 העמיד כתנאי להסדר זה את רצונו שהמבקשת לא תדרוש את מאסרו בהליך בבית המשפט.

ד.
במהלך המשא ומתן של המבקשת עם המשיבים 3 ו-4 , פנה המשיב 3
למשיבה 2 ולמשיב 1 על מנת שאלה יעמידו בטחונות לערבותו של המשיב 3 לפרעון חוב המשיבה 4 , בהתאם להסדר המתגבש.

ה.
המשיבים 1 ו-2 ידעו כי הם משעבדים את זכויותיהם בדירות להבטחת חובו של המשיב 3 בלבד, ככל שיחתום על הסדר עם המבקשת לפיו הוא ערב לחוב המשיבה 4 בתמורה לאי דרישת מאסרו במסגרת ההליך הפלילי. המשיבים 1 ו-2 לא התחייבו למשכן זכויותיהם בדירות להבטחת חובות המשיבה 4.

ו.
המשיב 3 טוען כי אין לו כל חוב כלפי המבקשת ולראיה, המבקשת לא פנתה אליו בדרישה לתשלום חוב כלשהו והיא איננה מציגה כל דרישה כזו.

ז.
לצורך גיבוש ההסדר היה צורך בחתימת המשיב 3 על המסמכים לרבות על ערבותו לתשלום המחדל של המשיבה. המשיב 3 דחה חתימתו עד שיובהר כי המבקשת עמדה בהתחייבותה.

ח.

בית משפט השלום קבע כי "התביעה תודיע עד לתאריך 14.4.05 אם אכן הגיעה להסדר תשלומים להנחת דעתה ואם היא מבקשת לשנות את עתירתה לעונש".


ט.
למרות שהמשיב 3 עמד בכל התנאים אשר דרשה המבקשת לצורך
ההסדר, פעלה המבקשת בניגוד לתנאי ההסדר המתגבש וביקשה, בהודעה שמסרה לבית המשפט, את מאסרו של המשיב 3. משכך סירב המשיב 3 לחתום על ערבות לחוב המשיבה 4. המשיב 3 לא חתם
ולא התחייב בכל דרך שהיא לקחת על עצמו את החוב ולשלם את המחדל, לפיכך,נותר החוב חובה של המשיבה 4 . מכאן שלמשכונות שנועדו להבטיח את חובו של המשיב 3,
אין כל נפקות בהיעדר חוב של המשיב 3.

י.
המבקשת מבססת טענותיה על הודעת בא כוח המשיב 3 לבית
המשפט כי המשיב 3 לקח על עצמו את חוב המשיבה 4.
הודעת הערעור לא נוסחה על-ידי המשיב 3 כי אם על ידי באת כוחו שפוטרה בהמשך, תוך הסתמכות על המצוי בתיק ולא על מה שטען בפני
ה.

יא.
במהלך הערעור היה ידוע למע"מ ולמשיב 3 כי הנסיון להגיע להסדר
בין הצדדים, כשל.

גם במהלך הערעור המשיך המשא ומתן בין הצדדים אך לא צלח.

יב.
המבקשת פנתה בתביעה לסעד הצהרתי ועליה לבוא כשידיה נקיות
ואין זה המצב בתיק זה.




7.
דיון
א.
עבירות מס והענישה הנוהגת

בית המשפט העליון הביע לא אחת את עמדתו
בנוגע לחומרה שבה יש לראות את עבירות המס .
על פי המדיניות הנקוטה, עבירות מס הן עבירות כלכליות הפוגעות בכלל הציבור ואף עלולות לגרום לתוצאות קשות למשק, לכלכלה ולחברה.
מסים נדרשים לכל מדינה לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות . נטל המס מוטל על הכלל. עבירות מס פוגעות בערך השוייון בנשיאת נטל חובות המס.
עבירות המס קלות לביצוע וקשות לאיתור ולכן בית המשפט מחוייב להבהיר ולהזהיר עבריינים כי מי שייתפש ייתן את הדין בצורה מחמירה, ואולי יהיה בכך כדי להרתיע.
לפיכך נקבע כי העונש על עבירות מס סביר שיכלול מאסר בפועל וקנס משמעותי:
"העבריינות הכלכלית ועבריינות המס בכללה איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה, היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צרכי החברה ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס-פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה, כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה" (רע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד ואח'
נ' מדינת ישראל, נח(4) 381,עמוד 384).

"תוצאותיה ההרסניות של העבריינות הכלכלית והקלון הדבק במבצעיה מחייבים את בתי-המשפט בהבעת מסר עונשי הולם אשר יבטא תכלית חברתית ברורה המבקשת למגר תופעות של ניצול כספי ציבור"(ע"פ 9788/03 איל טופז נ' דוד גולן,נח(3) 246, עמוד 252).

ועוד נאמר בהקשר זה:
"השתרשה בתודעתם של אזרחים,הגונים ושומרי חוק בדרך כלל, כי לא הרי הדין הפיסקאלי כדין הנורמאטיבי הרגיל...אין בין גוזל כספי הפרט לבין גוזל כספי הציבור ולא כלום. אלה גם אלה חטאם רב הוא, ואלה גם אלה ראויים, בנסיבות המתאימות, למיצוי הדין הן בעונשי מאסר ממשיים והן בקנסות כספיים מכבידים. יתרה מזו, הודגש כי עברייני מס ראוי שיוקיעו אותם על עמוד הקלון לא פחות מאותם עבריינים החוטאים לחברה בפגיעה ברכוש הזולת ובגזילתו, שאותם הכל מגנים. כיוון שהמניע למעשים אלה הינו הרצון להפיק רווחים קלים על חשבון קופת המדינה ובצע כסף הוא ברקע המעשה, ראוי הוא כי מי שהורשע בעבירות אלה לא יצא נשכר פרי מעלליו...לפיכך, ההיבט המרכזי החייב להנחות את בית המשפט בבואו לגזור את הדין בעבירות מסוג העבירות שעברו המערערים, חייב להיות ההיבט הציבורי:הצורך להדגיש ולהמחיש את החומרה, שמייחסים המחוקק והמערכת השיפוטית לעבירות אלה, על דרך ענישה מחמירה ומרתיעה, היבט זה יכריע כל היבט אישי, שראוי להשקל לטובת הנאשם, הגם שאין להתעלם מאלה לחלוטין.בריאות רופפת של נאשם בעבירות כעבירות דנן לא תשמש לנאשם עוגן הצלה ממאסר בפועל". (ע"פ 522/82 סעיד בן מוחמד עזאם נ' מדינת ישראל,פד"י ל"ו (4) 411, עמוד 414).
"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל
בענישה מן הפן ההרתעתי כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא יינתן משקל לנסיבות האישיות ולמצוקה כלכלית".(ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (3) 721).

השופט א' ברק (כתוארו אז) קבע את ההלכה לפיה מי שעובר עבירות מס צפוי לעונש מאסר בפועל:
"בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן" והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד קופתו של הפרט..מי שעובר עבירות מס בנסיבות חמורות צפוי לא רק לעונשי קנס אלא אף לעונשי מאסר,שאינם קלים כלל ועיקר. מודע אני כי בהטילנו עונשי מאסר אלה אין בכוחנו לעקור את הרע מקרבנו אך מקווה אני, כי בכך אנו מצמצמים במידה מסויימת את היקפו
" (

ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל ,פ"ד לה(3) 211, עמודים 218-217).
"כבר קבענו ,כמדיניות רצויה, שלא לאפשר ריצוי עונשי מאסר בעבודות שירות כשמדובר בעבירות פיסקליות ובמיוחד בעבירות שעניינן השמטה זדונית של הכנסה לענין מס הכנסה או לענין מס ערך מוסף"

(ע"פ 4097/90 בוירובסקי יקותיאל נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 90(2) 646) פסקה 4).

מטרת בית המשפט בעונשי המאסר היא הטבעת אות קין על מצחו של העבריין.

לאור האמור, יודע כל עבריין מס כי הוא צפוי לעונש מאסר בפועל לצד קנס כספי ובית המשפט ימעט להתחשב בנסיבות אישיות, מצב משפחתי, מצב בריאותי, מצוקה כלכלית וכיוצא באלה, בבואו לגזור את העונש. על אחת כמה וכמה יימנע בית המשפט מלחוס על מי שמרמה את שלטונות המס באופן שיטתי ועל מי שהורשע כבר בעבירות מס בעבר.


ב.
הסרת המחדל ונפקותה לעניין העונש
בעוד שנסיבות אישיות אינן משמשות על פי רוב להקלה בעונש בעבירות מס, הסרת המחדל עשויה לשמש ביטוי ממשי לחרטה ועל כן להביא להקלה בעונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, ולהיפך, אי הסרתו יש בה כדי להצדיק החמרה עם הנאשמים.
אולם, הסרת המחדל אין בה כדי למנוע מאסר בפועל של מי שהורשו בעבירות מס.
על כך אמר כב' השופט ח' כהן:
"לגבי חובלים ומזיקים, גנבים וגזלנים, מועלים ורמאים למיניהם, חשובה החרטה שבמעשה מן החרטה שבלב ובדיבור.כבר לימדונו קדמונינו שהמתוודה על חטא ואינו חוזר בו לשלם את הגזל, כמותו כטובל ושרץ בידו (תענית ט"ז א'); אבל מי שעושה להשבת הגזילה, וידויו וידוי וחרטתו חרטה, אפילו הניעו את העבריין מניעים תועלתיים ואנוכיים גרידא, אין
בהם כדי לגרוע מערכה של החזרת הגזילה כעילה להמתקת דינו...וכך אמנם מנהג נהוג בבתי-המשפט שלנו מימים ימימה, שאין לך עילה להקלת העונש, טובה ויעילה ומרשימה מעילת השבת הגזילה או שיפוי הניזוק. וכן להיפך:עילה טובה וסבירה להחמרת העונש היא שהגזלן לא השיב מאומה" (ע"פ 395/75 מיכאל צור נ' מדינת ישראל פ"ד ל(2),589, עמודים 600-599).

בע"פ 2407/05 רונן מן ואח'
נ' מדינת ישראל,[פדאור (לא פורסם) 05(17)775, פסקה 5 קבע כב' השופט א' א' לוי:
"הכל מצווים לדווח דיווח אמת על היקף עסקיהם, ואם כך יהיה,מותר להניח שהנטל על כלל אזרחי המדינה יהיה שוויוני יותר. ולהיפך, מי שיעמוד במריו ויוסיף לנהוג בדרכי רמייה כדי להשמיט מהכנסותיו, שוב אין מנוס מלהבהיר לו במקרים הראויים, כי הוא עלול לשלם על כך לא רק בממונו, אלא גם בחירותו. המייחד את המערערים שבפני
נו הוא שהם הקדימו ופרעו את חובם לשלטונות המס. עובדה זו, מעבר להיותה סילוק של המחדל,גלומה בה גם חרטה, והרי מקובל עלינו מקדמת דנא, כי חרטה,כמו הטבת נזקו של הקורבן, ראוי שיזקפו לקולת העונש בבוא הנאשם לתת את הדין.אולם,גם את זאת יש להדגיש: עם כל חשיבותו של פרעון החוב, בסופו של דבר אין מדובר במעשה של חסד שעשה הנאשם ,אלא
בפירעון מה שניתן היה לגבות ממנו גם בדרכים אחרות...ועל כן אף שלהסרת המחדל במקרה זה יש לייחס משקל, אין להפריז בו עד כדי הימנעות מגזירתו של מאסר בפועל".

לעניין עיתוי
הסרת המחדל קבע בית המשפט :
"מקובל עלינו כי הסרת המחדל,בכל שלב שהוא, היא נימוק חשוב משמעותי ביותר ויש לתת לו משקל...יחד עם זאת, מקובל עלינו גם העיקרון כי המשמעות של הסרת המחדלים מתכרסמת אט אט ככל שהיא נעשית מאוחר יותר בשלבי ההליך המשפטי. אין ספק כי לא דומה הסרת מחדל בשלב הדיון בבית משפט קמא להסרתו לאחר שהתוצאה העונשית כבר מונחת בפני
המערער והוא ניצב בפני
ערכאת הערעור" (ע"פ 72292/04 קרבס צבי נ' מדינת ישראל,מסים יט/5 (אוקטובר 2005) ה-59,עמ' 425).

8.

הכרעה

בהכרעת הדין שניתנה ביום 26.10.04 בתיק הפלילי, הורשעו המשיבים 3 ו- 4
בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
לאחר הכרעת הדין וטרם מתן גזר הדין, שיגר בא כוחו של המשיב 3 ביום 15.2.05 מכתב אל מע"מ פתח תקווה לידיו של מר אבי ארדיטי ובו הצעת מרשו
להסרת הנמחדל:
"בהמשך לפניותינו הרבות אליך בעניין, ובהמשך להחלטת כבוד השופטת אמסטרדם...אשר דחתה את גזר דינה בתיק על מנת לאפשר למרשי לשלם את מחדלו טרם גזירת הדין, ובהמשך לרצונו האמיתי של מרשי להסיר את המחדל העומס בבסיסו של כתב האישום...על כן מרשי ייטול על כתפיו התחייבות להסרת המחדל ותשלום קרן החוב ב-18 תשלומים חודשיים קבועים ושווים, כך שבתוך תקופה זו יוסר המחדל במלואו...לאחר מאמצים עילאיים, ולאחר שחבריו ומשפחתו נחלצו לעזרתו, מציע מרשי להבטחת תשלומי החוב את הבטוחות הבאות: דירת אמו...דירה הנמצאת בבעלות חברו...אבקש את טיפולך המהיר באישור ההסדר המפורט".

לאחר משא ומתן בין הצדדים גובש ההסכם הסופי .
ביום 1.5.05 הפקיד המשיב 3, 24 שיקים בחשבון מע"מ פתח-תקוה, וכן שלח למע"מ פ"ת אישור על רישום הנכסים ששועבדו אצל רשם המשכונות.
בנוסף, שיגר בא כוחו של המשיב 3 מכתב
לבא כוח המבקשת ובו נכתב:
"אנא הודיעי לעו"ד רעיה וייס על קיום ההסדר על מנת שהיא תוכל להודיע על כך לביהמ"ש עוד היום וטרם יגזר דינו של מרשי בנדון".
בכך יצא אל הפועל ההסכם שבין הצדדים.
לא למיותר לציין ולהדגיש כי מי שפנה למבקשת ,מי שהכריז שנטל על עצמו את חוב המשיבה 4, מי שיזם את ההסכם וביקש לזרז את כריתתו, ומי שנענה לכל הדרישות שהציבה המבקשת כתנאי לכריתת ההסכם, מי שמיהר לבצע את חלקו בהסכם ,מי שלחץ על המבקשת שתודיע לבית המשפט על קיום ההסדר טרם מתן גזר הדין - היה המשיב 3 באמצעות בא כוחו .
בין אם הקיבול של המבקשת היה בכתב ובין עם בע"פ

, הרי שברור היה לצדדים כי הגיעו לכלל הסכם ורק משום כך ומשום שהמשיב 3 מיהר וביצע את המוטל עליו על-פי ההסכם, הוציאה ב"כ המבקשת הודעה לבית המשפט בזו הלשון:
"הנאשם הגיע להסדר של 24 תשלומים-מגובה בביטחונות-להסרת המחדל. זוהי
נסיבה
מקילה בשיקול אורך תקופת המאסר".
אכן, בגזר הדין נתן בית המשפט משקל רב לעובדת הסרת המחדל, כפי שזו הוצגה בפני
ו על-ידי באי כוח הצדדים:

"ב"כ המאשימה עתרה לבית המשפט להטיל על הנאשמת קנס, ועל הנאשם עונש של מאסר בפועל,מאחורי סורג ובריח, וזאת לאור מהות העבירות, חומרתן, עברו הפלילי של הנאשם, והסכום הגבוה של שתי החשבוניות הפקטיביות שקוזזו..

.
בשלב הראשוני בו טענה ב"כ המאשימה את טיעוניה לעונש, היא אף ציינה שהנאשם לא הסיר מחדליו. עובר לשלב הטיעונים לעונש, נעשה נסיון מצד הנאשם להגיע להסדר תשלומים עם רשויות המע"מ, והוסכם כי הוא ישלם את חובו במסגרת הסדר ב-24 תשלומים, אך כל הבטוחות שהציע הנאשם בתחילה לא הניחו את דעתה של התביעה. במהלך התקופה שבין הטיעונים לעונש ומתן גזר הדין, הגיע הנאשם באמצעות בא-כוחו להסכמה עם המאשימה,לפיה,דירת אמו וכן דירת חברו גיא אלדר תשמשנה בטוחות לתשלום החוב. מהודעת בא כוח הנאשם עולה, כי גובה הבטוחות הוערך בסכום של 350,000 $. על אף המצאת הבטוחות, גרסה ב"כ המאשימה כי נוכח מהות העבירות וחומרתן, עברו הפלילי של הנאשם, וכן העובדה כי טרם שולם ולו שקל אחד על חשבון החוב-יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל,מאסר על תנאי וקנס,בציינה שהסדר התשלומים המגובה בבטוחות, המצביע על הסרת המחדלים,יכול לשמש כנסיבה מקילה בעת שבית המשפט יקבע את משך תקופת המאסר בפועל...

ב"כ הנאשמים עתר לבית המשפט שלא להטיל על מרשו עונש של מאסר בפועל, וזאת לנוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות והמאמצים הגדולים שעשה הנאשם להסיר את המחדלים".

(ההדגשות אינן במקור).

בית המשפט מצא להטיל על המשיבה 4 קנס סימלי בסך 10 ₪ ועל המשיב 3 נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל , 10 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 25,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תחתיו.

ביום 24.5.05 ערער הנאשם לבית המשפט המחוזי (עפ 071044/05) וכנימוק עיקרי
לעניין חומרת העונש ציין בא כוחו של המשיב 3 כי:
"נדמה לי שהדבר המשמעותי ביותר כאשר דנים בסוגיית העונש בעבירות מס והסרת המחדל, אנו כפי שבית המשפט קמא קבע גם ולא תהיה מחלוקת על כך, העמדנו בטוחות מהסכום שעליו הוגש האישום. היינו, בסדר גודל של 350,000 דולר שעה שהאישום הוא על 1,2000,000 ₪. לא ראיתי כיצד בית המשפט קמא עשה שימוש ראוי בעובדה זו.לדעתנו היא מכרעת.למעשה מבחינתו של הנאשם המחדל שלו הוסר. הסיבה היחידה שבגינה הוא לא הוסר בפועל במובן זה שלא נעשה הסדר של תשלומים הוא כיוון שהערעור תלוי ועומד ונאמר לנאשם ולפרקליטיו שמע"מ לא מחזיר סכומים שנגבו. היה נכון להותיר את הבטוחות על כנן ובאותה שעה להמתין להחלטת בית משפט.אין צל של ספק שהנאשם מסר למדינה מרצונו את היכולת לפרוע את החוב ולהסיר את המחדל".

בית המשפט שלערעור הקל בעונשו של המשיב 3 והפחית את עונשו מ- 12 חודשי מאסר בפועל שגזר עליו בית משפט קמא, ל- 6 חודשי מאסר אותם יוכל הנאשם לרצות בעבודות שירות.

מן האמור לעיל עולה כי היה ברור לכל הנוגעים בדבר לרבות לערבים (המשיבים 1ו-2) כי המשיב 3 הגיע להסדר עם המבקשת בדבר הסרת המחדל וכיסוי חובה של המשיבה 4 , תוך העמדת בטוחות לכיסוי החוב - 2 דירות בשווי מוערך של כ-350,000$ ,שהניחו את דעתה של המאשימה.
כך הצהירו הצדדים בפני
בית משפט קמא בטיעונים לעונש טרם מתן גזר הדין, וכך טענו המשיבים 3 ו- 4
בבית המשפט שלערעור.

נוכח
האמור לעיל, תמוהים בעיני טיעוניו של המשיב 3 לפיהם לא נטל על עצמו את חובה של המשיבה 4 ולא הגיע להסדר חתום עם המבקשת להסרת המחדל.
מדובר בהתכחשות לדבריו ומעשיו שלו עצמו.
המשיב 3, לאחר שקיבל את התמורה לה ייחל בשל ההסכם להסרת המחדל, מבקש בדיעבד לבטל את ההסכם ולחמוק מחיוביו.
באם סבר באמת ובתמים שאין הסכם, מדוע לא יידע על כך את בית המשפט בשלבי ההליך הפלילי ?!
לא רק המשיב 3 היה מודע היטב לקיומו של ההסדר, גם המשיבים 1 ו-2 היו מודעים לעובדה ששעבדו את זכויותיהם בנכסים במטרה למנוע את מאסרו של המשיב 3, כפי שהעידו בבית המשפט.
כך ציינה המשיבה 2:
"ידעתי שאני חותמת על משכון הבית , כי אמרו לי שאחרת הוא ייכנס למעצר אם לא אחתום על המשכנתא על הבית....כשאמרתי שחתמתי בעיניים עצומות לקחתי סיכון מוחלט. אמרתי שיעלה לי בכל מחיר וידעתי שזה גם יכול לעלות לי בדירה שלי והייתי מוכנה לכל מחיר" (עמ' 10 ש' 8-26 לפרוט').
ואילו המשיב 1 נשאל האם היה מוכן לעזור למשיב 3 בכל דרך אפשרית והשיב על כך בחיוב תוך שאישר כי לשם כך מוכן היה לשעבד את הדירה. אולם טען כי:
"חתמתי על מסמך שאני מוכן לשעבד אך לא שיעבדתי...זה מסמך שהוחתם במידה ורפי יצטרך, כדי שלא יכניסו אותו לכלא, אצטרך לשעבד את הנכסים כדי שלא יכנס לכלא".
בהמשך נשאל בעניין ידיעתו את גובה החוב שבגינו המשכון
והשיב כי ידע שהגבול הוא שווי הדירה.
עוד נשאל


האם ידע שגם המשיבה 2
שיעבדה נכס והשיב
על כך בחיוב, תוך שציין כי היו יחד אצל עורך הדין . המשיב 1 הודה שידע כי ניתן

פסק דין
המורה למשיב 3 לשלם כסף:
"ובשביל זה צריך לתת ערבות, ונתתי את שעבוד הנכס שלי לטובת רפי טל...היה לכם הסכם איתו ולהסכם הזה היה צריך לשעבד את הדירה..על מנת שהוא לא יכנס לכלא". (ההדגשות אינן במקור).

ביום 20.4.2005 חתמו המשיבים 1 ו-2, מרצונם החופשי, כל אחד בנפרד, על מסמך ובו הסכמתם לשיעבוד הנכסים ,רישום הערת אזהרה ורישום שעבוד אצל רשם המשכונות. המשיבים חתמו על המסמכים במשרדו של עו"ד איתיאל בן פורת, בא כוחו (דאז) של המשיב 3.
משיבים 1 ו-2 העלו טענות כנגד עו"ד איתיאל בן פורת אשר החתימם על מסמכי השעבוד, ועם זאת, נמנעו מלזמנו למתן עדות.
הלכה פסוקה היא כי אי העדת עד שניתן להעידו, פועלת באופן משמעותי לחובת הנמנע באשר לאמיתות גרסתו, שהרי קיימת חזקה, לפיה הימנעות מהעדת עד זמין אשר יכל היה באופן מובהק לתמוך בגרסת צד, ללא כל הסבר סביר לכך, מובילה למסקנה, כי אילו היתה נמסרת עדותו, היתה לרעת אותו צד בבחינת "דין ההימנעות כדין ההודאה". (תא 02 / 585 אברהם יואל נ' פרץ חיים [פדאור (לא פורסם) 06 (26) 313] עמוד 4, ע"פ 69/82 אלמגור נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(4) 757, ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח'
, פ"ד מז(2) 605, 614; ע"פ 4649/01 אסולין נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 616, 618).

גם למשיבים 5 ו-6 אין להלין אלא על עצמם.
בבואם לרכוש את הנכס באילת, היה עליהם, כמו שמצופה מכל רוכש סביר, לבדוק את מצב הזכויות בנכס. בדיקה
ברשם המשכונות היתה מעלה באופן ברור כי זכויותיו של המשיב 1 בנכס משועבדות לטובת חוב במע"מ ללא הגבלת סכום.

לא זו אף זו, המשיבים 5 ו-6 רשמו אף הם משכון ברשם המשכונות ביום 23.11.05 ומכאן שהיו מודעים לרישום משכונות על נכס מקרקעין ועל נקל יכלו לראות את המשכון שנרשם על הנכס ביום 1.5.05, חודשים ספורים קודם לכן.

סעיף 6(א) לחוק המשכון התשכז 1967 קובע כי :
" החייב רשאי לשעבד את הנכס הממושכן במישכון נוסף בלי נטילת רשות מאת הנושה; אולם נושה נוסף לא יוכל להיפרע מן המשכון אלא לאחר שסולק החיוב שהובטח במישכון שלפניו; והכל באין קביעה אחרת בהסכם המישכון הקודם".
לפיכך, משכון המבקשת, המוקדם מבין השניים, גובר על משכון הרוכשים-משיבים 5 ו-6.

העבירות בהן הורשע המשיב 3 הינן עבירות המחייבות הטלת מאסר בפועל לתקופה ממושכת לאור ההלכות שנמנו לעיל ולאור מהות העבירות, חומרתן ועברו הפלילי של והנאשם .
המשיב 3 ובעקבותיו משיבים 1 ו-2 היו מודעים היטב למצבו.
במצב דברים זה, הסרת המחדל היתה האופציה היחידה שעמדה בפני
המשיב 3 על מנת לזכות בהקלה בעונש.
המשיב 3 עשה כל שלאל ידו על מנת לרצות את המבקשת ולהגיע להסכם עמה להסדרת החוב .המשיב 3 לא הפריד לצורך העניין בין חובה של המשיבה 4 לבין חובו ונטל על עצמו את החוב למע"מ נשוא התיק הפלילי.
מרגע שחוב המשיבה 4 הפך לחובו של המשיב 3, הרי שאין משמעות לסמנטיקה בה נוקטים משיבים 1 ו-2 בטיעוניהם כאילו ערבו רק לחובו של המשיב 3 בתיק הפלילי מה גם שהקנס הפלילי של המשיב 3 לא היה ידוע בעת
שהמשיבים
1 ו-2 שיעבדו את נכסיהם ווהושת רק לאחר מכן בגזר הדין.
זאת ועוד, אין זה סביר שבגין קנס בגובה 25,000 ₪ שהוטל על המשיב 3 בבית משפט השלום (והוגדל בבית המשפט שלערעור לסך של 75,000 ₪ ), הייתה המבקשת עומדת על דרישתה לשעבוד נכסים להבטחת תשלום החוב ששוויים 350,000$ בהתאם להצהרת המשיב 3 לבית המשפט. ברור היה לכל, לרבות הערבים כי השעבוד נועד להבטחת החוב נשוא התביעה בתיק הפלילי.

מדובר בהיתממות לשמה של כל הנוגעים בדבר ובהעלת טענות סרק בדיעבד על מנת לחמוק מתשלום החוב שפרעונו היה תנאי להקלה בעונש.

המבקשת בענייננו עתרה לבית המשפט בבקשה ליתן

פסק דין
הצהרתי.
"סעד הצהרתי שורשיו בדיני היושר ואין הוא ניתן על-כן כדבר שבשגרה. בית המשפט, בהידרשו לתביעה שכזו,ייתן דעתו לנסיבות העניין כולן וישקול, אם ראוי מבקש הסעד, מבחינה עניינית ומעשית או מבחינת הדין והצדק, שהסעד אכן ינתן לו" (ע"א 65/85 עירית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ ואח'
, פ"ד מ(3) 29, עמוד 49).

לאחר ששבתי ועיינתי בכל המצוי בתיק ולאחר ששמעתי את עדותו של מר אבי ארדיטי, השתכנעתי כי המבקשת באה לפני כשידיה נקיות ומן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשתה.


9.
לאור כל האמור אני מוצא לקבל את העתירה במלואה.

בית המשפט מצהיר בזאת כי :



א.

השעבודים שיצרו המשיבים 1,2 לטובת המבקשת ביום 21/4/05 , ואשר
רשומים
ברשם המשכונות, נמסרו למבקשת במסגרת מצג לפיו שעבודים אלה מבטיחים את
ביצוע הסרת המחדל בגינו הוגש כתב אישום (ת.פ.4045/03)
כנגד המשיב 3, ולפיכך
הם מבטיחים בפועל את חוב המשיבה 4 למבקשת ,
חוב
אשר המשיב 3 לקח על
עצמו.

ב.

העסקה שביצעו משיבים 5,6 בנכס – דירה ברחוב צנינית 3/50 באילת,


נסוגה מפני זכויות המבקשת.

אני מחייב את המשיבים 4-1 לשלם במאוחד למבקשת
הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך-דין בסך 15,000 ₪ ובתוספת מע"מ כחוק.
סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בטרם אסיים, מוצא אני להדגיש כי במהלך הדיון בפני
ביקשתי לקבל לידי את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור שהגיש המשיב 3 כנגד גזר דינו של בית המשפט קמא, אך ב"כ המבקשת הודיעני שאין בידו את פסק הדין.
חבל שב"כ המבקשת לא הצטייד בתיק זה (שהינו ראיה מהותית) במהלך הדיון בפני
.
עיון בתיק הערעור יכול היה לחסוך חלק ניכר מההתדיינות בפני
הואיל והצהרות
המשיב 3 בהליך שם, סותרות מני וביה את טענותיו בהליך הנוכחי, עד אשר מתקשה אני להאמין שהמשיב 3 היה מעז למסור גרסה כפי שמסר בבית המשפט כאן.


ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ח (2 ביולי 2008)

כבוב חאלד
, שופט







הפ בית משפט מחוזי 122/08 רשות המיסים נ' אלדר גיא, טוויל מרגלית, טל רפי ואח' (פורסם ב-ֽ 02/07/2008)