פסקי דין על יעקב מורשת | פסקי דין על לאון גולדשטיין | פסקי דין על אילן גולדשטיין |

6833/08 בשא     04/07/2008




בשא 6833/08 יעקב מורשת נ' לאון גולדשטיין, אילן גולדשטיין




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא006833/08
(ת"א 1240/08)
בפני
:
כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:
04/07/2008





בעניין:
יעקב מורשת


ע"י ב"כ עו"ד
וקסלמן ורבר
המבקש/הנתבע

נ
ג
ד


1. לאון גולדשטיין
2. אילן גולדשטיין



ע"י ב"כ עו"ד
ספרן ורוטברד
המשיבים/התובעים


החלטה


הנתבע עותר למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" ולהעברת התביעה למסגרת הליך רגיל.

על פי כתב התביעה, הנתבע הוא המנהל היחיד והבעלים של כל מניותיה המוקצות של חברת מורשת אינווסטמנט האוס בע"מ, שהיא הבעלים של 6000 מניות בחברת הילת-שוהם בע"מ (20% ממניותיה המוקצות).
על פי הנטען, הנתבע גם משמש כדירקטור בחברת הילת-שוהם וכמנהלה הכללי.
התובעים טענו, כי הם בחנו את האפשרות לרכישת מניותיו של הנתבע ומניות בעלי מניות נוספים בחברת הילת-שוהם,
וזאת באופן שיוכלו לרכוש בסופו של דבר את השליטה בחברה זו.
המשא ומתן לעריכת עיסקה זו התנהל באמצעות הנתבעים הפורמליים, כמתווכים.
התובעים טענו, כי הנתבע ביקש להימנע מלבצע עיסקת מכר רגילה בין חברת מורשת (המחזיקה במניות הילת-שוהם) לבין התובעים, מהטעם שמסמכי היסוד של חברת הילת-שוהם מקשים על חברת מורשת למכור את מניותיה באופן ישיר לתובעים. הנתבע הציע לערוך מערך של הסכמים בין הצדדים, שיהיו הסכמים למראית עין בלבד, שנפקותם המעשית תהיה זהה לנפקות עיסקת רכישת מניות ישירה.

בהתאם לכך, נערכו שני הסכמים-
(א)
הסכם ההלוואה (נספח ד' לכתב התביעה)- שנערך בין התובעים, הנתבעים הפורמליים וחברת

global enterprises llc
, השייכת למי מהנתבעים הפורמליים (שכונו יחד- "המלווה"), לבין הנתבע (שכונה- "הלווה"). בהסכם ההלוואה נקבע כי המלווה יעמיד ללווה הלוואה בסך של 5,000,000 ₪ , שתפרע על ידי הנתבע-הלווה על דרך העברת מניות חברת מורשת בחברת הילת-שוהם למלווה, כשהריבית תשולם למלווה רק מתוך דיבידנדים שיקבל הנתבע-הלווה מכח מניותיו בחברת מורשת.
בסעיף 5 להסכם ההלוואה נקבע כי להבטחת התשלום המלא של ההלוואה ישעבד הנתבע לטובת המלווה את מניות חברת מורשת, בשיעבוד קבוע, תוך 14 יום ממועד החתימה על ההסכם.
התובעים טענו, כי ברור היה לצדדים להסכם, שהכספים שיוזרמו במסגרת העיסקה הם הכספים שלהם, וכך אכן היה בפועל.
(ב)
הסכם התיווך (נספח ה' לכתב התביעה)- גם הסכם זה נערך בין התובעים, הנתבעים הפורמליים וחברת

global enterprises llc
(שכונו בהסכם זה-"המשקיעים") לבין הנתבע (שכונה-"המתווך"). במסגרת הסכם זה, התחייב הנתבע ליתן למשקיעים שירותי תיווך לרכישת המניות בחברת הילת-שוהם, תמורת תשלום מיידי של סכום של 2,400,000 ₪ , שאינו מותנה בכל עיסקה שהיא, וכן בדמי תיווך בשיעור 2% בצירוף מע"מ מסך התמורה בגין עיסקאות עתידיות של המשקיעים במניות חברת הילת-שוהם. בנוסף, נקבע בהסכם כי במידה שהמשקיעים ירכשו מעל 45% ממניות חברת הילת-שוהם, הנתבע יהיה זכאי לסכום של 2,400,000 ₪ נוספים.

התובעים טענו, כי שני ההסכמים נחתמו ביום 16/8/07 על ידי הנתבעים הפורמליים והנתבע, והם עצמם לא חתמו באותה העת על ההסכם, שכן הם שהו בחו"ל, ונותרו עדיין מספר פרטים הקשורים בעיסקה שלא היו ברורים להם, בייחוד מאחר שההסכמים עם הנתבע נערכו למראית עין בלבד, ופרטי העיסקה המלאים לא השתקפו במסמכים עצמם.
אלא שעם שובו של התובע 2 לישראל, הוא קיים פגישות עם הנתבע והנתבע הפורמלי 2, ובעקבות מצגיו של הנתבע במסגרת אותן פגישות, הודיע התובע 2 כי התובעים מעוניינים להצטרף להסכם ולקיימו (על פי הנטען, הנתבע "הבטיח" כי אם התובעים לא ירכשו בסופו של דבר את השליטה בחברת הילת-שוהם, הוא ישיב את הסכום של 2,400,000 ₪ , ששולם לו על פי הסכם התיווך.
התובעים טענו, כי הם אכן פעלו לקיום חלקם על פי ההסכמים, והעבירו את התמורה לנתבע (באמצעות נאמן), אלא שהנתבע הפר את התחייבותו, ונמנע מלרשום שיעבוד קבוע ראשון בדרגה על מניות חברת מורשת, תוך שהוא מעלה דרישות וטענות שונות כלפי התובעים.
בעקבות כך, ביקשו התובעים מהנתבע שישיב להם את כספם, אך הנתבע דחה גם דרישה זו וטען, כי התובעים כלל לא היו צד להסכמים שנערכו עימו, ולא שילמו לו כספים כלשהם.

לאור זאת, הודיעו התובעים על ביטולם של ההסכמים.
לטענתם, בעקבות הודעת הביטול, הנתבע מחוייב לשלם להם את הכספים ששילמו.
בסעיף 62 לכתב התביעה טענו התובעים, כי למרות שחתימתם אינה מופיעה על גבי ההסכמים, הרי שהם צדדים להם, ושילמו את כל הכספים שהיו מחוייבים לשלם.
התובעים טענו, כי הנתבע מנסה ליטול לעצמו את הכספים ששילמו, באופן המהווה עשיית עושר ולא במשפט על חשבונם.
לפיכך, עתרו התובעים לחייב את הנתבע בהשבת הכספים ששילמו לו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בסך 6,915,680 ₪.

בבקשה הנוכחית נטען, כי התובעים לא חתמו על שני ההסכמים נשוא התביעה, ולכן הם אינם מקיימים אחר דרישת הכתב לצורך תביעה בסדר דין מקוצר.
הנתבע טוען, כי התובעים למעשה מכחישים את תוכן ההסכמים, וטוענים כי היו מצגים בעל פה ששינו את תוכנם. בנוסף, הנתבע טוען, כי העילה החלופית של עשיית עושר ולא במשפט, אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, שכן היא אינה עילה חוזית ואינה נסמכת על ראיה כתובה.
בנוסף, לטענתו, גם העילה בדבר מצגים בעל פה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, שכן היא עילה נפרדת שאינה נתמכת בראייה בכתב.

בתגובתם, טוענים התובעים כי הם לא התכחשו לתוכן ההסכמים, אלא להפך, הם הודיעו לנתבע על נכונותם להצטרף להסכם ולקיימו, והעדר חתימתם על גבי ההסכמים אינה גורעת מגמירות דעתם.
לטענתם, באיזכור שמותיהם בכותרת ההסכמים, יש בכדי לגבש ראשית ראיה להכשרת התביעה לבירור בסדר דין מקוצר, וכך גם במסמכים נוספים, שצורפו כנספחים לכתב התביעה.
התובעים טוענים, כי העילה של עשיית עושר ולא במשפט נוספה לכתב התביעה רק לשם הבהרה, ולאור עמדת הנתבע לפיו אין לו קשר חוזי עימם. לטענתם, גם אילו היה יסוד לטענת הנתבע בהקשר זה, הרי שאין בכך בכדי להצדיק מחיקת כותרת.
התובעים מבקשים, כי ככל שיימצא כי קיים יסוד לטענת הנתבע, תינתן להם האפשרות למחוק את העילות של עשיית עושר ולא במשפט והעילה המבוססת על מצגים בעל פה.

בתשובתו לתגובה, טוען הנתבע כי התובעים "התחמקו" מלטעון באופן פוזיטיבי, כי הם התקשרו עם הנתבע.
לטענת הנתבע, קיום ההסכמים בפועל, אינו מוכיח שהתובעים אכן היו צד להם, שכן אין לדעת מהי טיבה של המערכת ההסכמית בין התובעים לנתבעים הפורמליים.

על פי תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תביעות בהליך של סדר דין מקוצר ראויות להתברר כאשר היא נסבה על חוב כספי קצוב, מכח חוזה או התחייבות, מפורשים או מכללא, שיש עליהן ראיות בכתב.
מנוסח התקנה, ניתן להיווכח כי דרישת הראיה בכתב נסבה על התביעות עצמן, ולא על החוזה או ההתחייבות.
ואכן, הכלל הוא כי- "החוזה או ההתחייבות אינם חייבים להיות בכתב דווקא, שכן יכולים הם להשתמע מכללא, או ניתן להסיקם מהתנהגות הצדדים, או ממכלול נסיבות המקרה...לשון אחר, אפשר שהראיה בכתב אינה בבחינת עדות ישירה לקיומם של התחייבות או חוזה".
(מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך ב', עמ' 998-999).
ובנוסף-
"הראיה בכתב הדרושה היא בבחינת ראשית ראיה בלבד, ואין צורך בראיה מלאה להוכחת התביעה על כל הנטען בה.
אם לא צורף לתביעה העתק המסמך המשמש כראשית ראיה, לא תתברר התביעה בסדר דין מקוצר. על כל פנים, הראיה בכתב צריכה להתייחס לנטען בתביעה, דהיינו לעניין מהותי ולפחות לחלק מהעילה עצמה. אין הראיה בכתב צריכה להתייחס לסכום הקצוב דווקא...יחד עם זאת ראוי לזכור, כי כאשר בכתב תביעה אחד יש יותר מעילה אחת, הרי אם ראשית ראיה בכתב מתייחסת אך ורק לאחת העילות, לא תוכל התביעה להתברר בסדר דין מקוצר".
(שם, עמ' 1003-1004).

בענייננו, בכותרת הסכם ההלוואה מאוזכרים שמותיהם של התובעים והנתבעים הפורמליים, שכאמור, מכונים יחד "המלווה", וכן שמו של הנתבע שכונה "הלווה". בסופו של ההסכם, מופיעה חתימתו של הנתבע, וכן חתימתו של גורם בלתי ידוע, המיוחס ל"מלווה".
כותרת הסכם התיווך היא זהה לחלוטין לכותרת הסכם ההלוואה.
בסוף ההסכם מצויינים שמותיהם של כל הצדדים להסכם, אך ללא חתימותיהם.

לא ראוי לחסום את בירור התביעה במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, רק מטעמים פורמליסטיים של העדר חתימה על גבי ההסכמים, וזאת בהתחשב בהגמשת דרישת הכתב הראייתית, ומאחר שלכאורה, התובעים הסכימו להכפיף עצמם למערכת ההסכמית בין הצדדים (גם אם לאחר עריכתה).

מעבר לכך, כפי שטוענים התובעים, לכתב התביעה צורפו נספחים נוספים, שעיקרם במתן הוראות לנאמן בנוגע להעברת כספי התמורה, וגם הם מהווים ראשית ראייה לביסוס עילת התביעה.
קיומה של מערכת הסכמית בין התובעים לנתבעים הפורמליים וטיבה, אינם משליכים על מישור היחסים בין התובעים לנתבע, ולכן גם אינם משליכים על הדרך הדיונית שבה ראוי לברר את התביעה הנוכחית.
מכל מקום, הכללת העילה של עשיית עושר ולא במשפט, גם אם באופן חלופי, מנוגדת לעיקרון לפיו על ראשית הראייה להתייחס לכל עילות התביעה, ולא רק לאחת מהן.
כאמור, התובעים טוענים, כי עילת התביעה של עשיית עושר ולא במשפט נובעת מסירובו של הנתבע להכיר במערכת ההסכמית עימם.
אני סבור, כי מן הראוי שהתובעים יבחרו את הדרך הדיונית הרצויה להם, שכן עילה תביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם העילה ההסכמית. לפיכך, אני מאפשר לתובעים להגיש, בתוך 20 יום, כתב תביעה מתוקן ממנו תימחק עילת התביעה של עשיית עושר ולא במשפט.

לעומת זאת, לא מצאתי כי טענות התובעים בדבר המצגים בעל פה שניתנו להם, חורגים מהמתווה הדיוני הרלוונטי לתביעה בסדר דין מקוצר, שכן מצגים נטענים אלה כרוכים בהסכמים עצמם וקשורים אליהם.
בכפוף לאמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. תשובות בבש"א 9576/08 תנתנה לפי תקנה 241, תוך התייחסות לצורך בקיום דיון וחקירה נגדית.

ניתנה היום א' בתמוז, תשס"ח (4 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


אבי זמיר
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו










בשא בית משפט מחוזי 6833/08 יעקב מורשת נ' לאון גולדשטיין, אילן גולדשטיין (פורסם ב-ֽ 04/07/2008)