פסקי דין על לוי הרצל | פסקי דין על לוי דפנה | פסקי דין על שמעון גורמן | פסקי דין על רבקה גורמן | פסקי דין על עופר יוסף ואח' |

502/06 הפ     22/08/2006




הפ 502/06 לוי הרצל, לוי דפנה נ' שמעון גורמן, רבקה גורמן, עופר יוסף ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום בית שאן
הפ 000502/06
הפ 506/06

בפני
:
כב' סגנית
הנשיא עיריה מרדכי
תאריך:
22/08/2006




בעניין
:
לוי הרצל

לוי דפנה





המבקשים/(משיבים כנגד)
להלן: המבקשים


נ
ג
ד


שמעון גורמן

רבקה גורמן

עופר יוסף
עופר יפעת




המשיבים/(ומבקשים כנגד)
להלן: המשיבים

החלטה

א.
רקע

1.
בפני
בקשת המבקשים לאישור פסק בורר ומנגד, התנגדות המשיבים ובקשתם לביטול פסק הבורר. פסק הבוררות ניתן בעקבות הסכם גישור ובוררות שהושג בין הצדדים בת.א 499/04.

2.
עיינתי בטענות הצדדים; בהסכם הבוררות שאושר על ידי ביהמ"ש; בהחלטת כבוד השופט קולה מיום 3.4.05 בת.א 499/04; ובהחלטת ביהמ"ש בבש"א 617/05 (ב-ת.א 499/04), מיום 7.6.05, שבה בית המשפט דחה את בקשת המשיבים לביטול ההחלטה שאישרה את הסכם הגישור והבוררות.

3.
הבקשה לביטול פסק הבורר וההתנגדות לבקשה לאישורו, כוללת טענות רבות כנגד ההחלטות שניתנו ע"י בית המשפט בת.א 499/05, אולם ההליכים שבפני
י עתה אינם יכולים להוות תחליף לערעור על ההחלטות שניתנו בזמנו, בת.א 499/04. איני משמשת ערכאת ערעור עליהם. דין טענות אלה על כן, להידחות על הסף, ככל שאינן יכולות לשמש בסיס להכרעת המחלוקת נשוא המרצות אלה, לאישור פסק הבוררות מחד ולביטולו, מאידך.

4.
אין גם בעובדה שמתנהלים הליכים אזרחיים אחרים בין הצדדים (כפי שצויין על ידי המשיבים), להעלות או להוריד לענין השאלה שבפני
, באשר לאישור פסק הבוררות שניתן, במסגרת בת.א 499/04.

5.
במסגרת הדיון בבש"א 359/04 (הבקשת רשות להתגונן ב-ת.א 499/04) שהתנהל ביום 7.12.04, ניתנה רשות להתגונן ורשות להגיש כתב תביעה מתוקן. באותו מועד, הובהרו לביהמ"ש עיקרי המחלוקת. לאחר הגשת כתבי טענות מתוקנים, הופיעו הצדדים שוב בביהמ"ש, ביום 3.4.05 וטענו טענות שונות. באותו מועד הם הגיעו להסכמות שאושרו ע"י ביהמ"ש, כדלקמן:


א.
התובעים ידאגו שוועד האגודה יקצה זכיות בהרחבה גם לנתבעים 3 ו-4.
ב.
הנתבעים, יחד ולחוד, ישלימו את סכום תמורת העיסקה, עד לסכום שלא יעלה על סך 67,000 $.
ג.
ההליכים ב-ת.א 493/03 ימשיכו להתברר, באופן עצמאי.
ד.
למיצוי הפשרה, התיק יועבר למגשר שיוסמך גם, לאחר שימוצו הליכי הפשרה, לפסוק כבורר את גובה יתרת התמורה שעל הנתבעים לשלם לתובעים, בתנאי שהסכום האמור לא יעלה על 67,000 $.

6.
ההסכם הנ"ל אושר ע"י ביהמ"ש בנוכחות כל הצדדים, והמגשר /בורר, מונה ע"י ביהמ"ש.

7.
ביום 4.4.05 הגישו המשיבים (באמצעות הנתבע/משיב 1), בקשה לביהמ"ש לתיקון
הפרוטוקול הנ"ל, וביקשו מבית המשפט להורות שבהעדר הקצאת מגרש בהרחבה לנתבעים 3 ו-4, לא ניתן לקיים את ההסכמה. ביום 5.4.05 בית המשפט דחה את בקשת התיקון, אך הבהיר כי עפ"י הפרוטוקול (כפי שנרשם), על כל צד למלא אחר הצהרותיו. כמו כן, ביהמ"ש ציין כי ללא הענקת זכויות בהרחבה (גם) למשפחת עופר, (המשיבים 3 ו-4), נשמט הבסיס להסדר, אם כי אין הדבר מונע מהצדדים או המגשר למצוא פתרונות יצירתיים
אחרים.

8.
על פניו, היה בהחלטה זו משום היענות חיובית לבקשה, לאור הבהרת ביהמ"ש הכלולה בה. על אף האמור, ביום 19.4.05, הגישו המשיבים (שוב באמצעות הנתבע/משיב 1), בש"א 617/05, לביטול הסכם הפשרה. כאן העלה הנתבע/המשיב 1
(בשם המשיבים/הנתבעים) טענות באשר למסמכים שהוגשו לשלטונות המס ובאשר לצו או צווי
הריסה באשר לחלק מהמבנים בנכס נשוא עיסקת המכר ונשוא התביעה.

9.
ביום 7.6.05 ביהמ"ש דחה בקשה זו. ביהמ"ש ציין בהחלטתו שהמחלוקת האמיתית בין הצדדים הינה באשר לאופי האמיתי של העיסקה ויתרת התמורה המוסכמת. כמו כן, צויין שברור שהצדדים, בשלב כלשהו, ניסו להונות את שלטונות המס, באמצעות מסמכים שהם בחרו להגיש אודות העיסקה.
ביהמ"ש
ציין שחלק לא מבוטל מהמחלוקת נוגע למגרש ההרחבה. ביהמ"ש פירט את מהות
המחלוקת שבגינה הושג הסדר הפשרה.

ביהמ"ש
הבהיר בהחלטתו שהעקרון הראשון של ההסדר הינו המלצת הוועד של האגודה שמשפחת עופר יקבלו זכיות בהרחבה ומנגד תיקבע יתרת התמורה שעל המשיבים לשלם למבקשים. ביהמ"ש דחה מכל וכל את טענות המשיבים שיש לבטל את ההסדר שאושר על ידו
והסתייג, באופן חד משמעי, מטענת המשיבים שהסכמתם ניתנה תחת "לחץ".

כמו כן, בית המשפט ציין שאין מקום להיבנות מטענות של הונאת שלטונות המס, כאשר טרם הובהר מי היה הרוח החיה בנסיונות "ההונאה", ומי יצא נשכר מהם. ביהמ"ש ציין כי הינו מתרשם שהמשיבים פועלים בחוסר תום לב.
הבקשה, כאמור, נדחתה.

10.
הישיבה הראשונה של הגישור התקיימה לאחר מכן, ביום 7.7.05 וההליכים בגישור התנהלו עד ל-29.1.06.
לאחר מכן, התנהלו ההליכים במסגרת הבוררות, הכל כמפורט בפסק הבורר.


11.
החל מסוף 11.05, הפסיקו המשיבים לשתף פעולה עם המגשר/בורר ולאחר מספר ישיבות נוספות שבהם בחרו המשיבים להעדר, ניתן פסק הבוררות, ב-8.3.06. על פי האמור בפסק הבוררות, בישיבת הגישור שהתקיימה ביום 7.7.05, דובר על מציאת פתרון למגרש הרחבה למשפחת עופר, תוך כדי תאום וקבלת אישור מזכירות המושב, כל זאת כנגד השלמת תשלום בסך 60,000 דולר. מר גורמן (המשיב 1), שהופיע בפני
המגשר/בורר בשם המשיבים, ביקש שתומצא הצהרה ממהנדס הרשות שאין צווי הריסה, למבנים במגרש. בישיבה מ-20.10.05 חזר מר גורמן וביקש לברר את שאלת צווי הריסה, ככל שאם ישנם צווים כאלה יש בהם להשפיע לדעתו, על שאלת גובה יתרת התשלום. מאידך, הוא ציין שאם אין צווים, הוא מקבל מה שיפסוק המגשר/בורר.

12.
בזמן שהליכי הגישור/בוררות התנהלו, המשיבים הגישו תיק אזרחי 1303/05 כנגד המבקשים בכל הקשור לעיסקה, נשוא הבוררות, בבית משפט זה. הם ביקשו לעכב את הליכי הבוררות (ובקשות נוספות). ביום 16.3.06, דחיתי את הבקשות האמורות והוריתי על מחיקת התביעה, עקב הליכי הבוררות המתנהלים, על פי החלטת בית המשפט, בתיק אזרחי 499/04. ציינתי שמדובר בתביעה מוקדמת ותביעה הנוגדת את ההליכים בגישור/בוררות, הכל כמפורט בפסק הדין.

13.
עתה, משניתן פסק הבוררות ומשהוגשו המרצות אלה לאישור פסק הבורר ולביטולו, אדון בטענת הצדדים כפי שהועלו.






ב.

מגרש ההקצאה למשפחת עופר

1.
הבורר ציין שהומצא לידיו מכתב מטעם יושב ראש ומזכיר הועד מיום 26.11.05, המאשר את זכותם של משפחת עופר לקבל מגרש בהרחבה, לאחר מילוי פסק/החלטת הבורר. המכתב צורף לפסק הבורר.

2.
יש לדחות את טענת המשיבים שתנאי זה שבהסכמת הצדדים לא מולא. המבקשים לא התנגדו, עוד מתחילת הדרך, לביצוע הקצאה כאמור למשיבים והסימן שאלה הועלתה, ככל שהיה צורך בקבלת התייחסות והסכמת הועד למהלך שכזה. משאישר הועד את זכויות ה"ה עופר לקבלת מגרש בהרחבה, בתנאים שפורטו, הרי שהוסר מכשול זה וקויימה ההסכמה שבין הצדדים, שאושרה ע"י בית המשפט בתיק אזרחי 499/04.

3.
בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת המשיבים שהתנאי העיקרי לא "מומש". לא ניתן לקבל אישור מהמנהל למהלך שטרם ננקט ואין לרתום את העגלה לפני הסוס. ניתן יהיה לממש את הזכות האמורה והמבקשים והנהלת המושב הביעו נכונות לקדם את מימושה, לאחר קיום פסק הבוררות על ידי המשיבים, הכל כאמור במכתב ההסכמה של ועד המושב.

4.
דין טענה זו של המשיבים, על כן, להידחות.

ג.

התנהגות המגשר/הבורר

1.
לטענת המשיבים, הבורר התנהג בחפזון וחוסר סבלנות, כולל חוסר הבנת הליך הגישור, עד כדי משוא פנים ואי מילוי תפקידו כמגשר/בורר.

2.
כפי שעולה מהמסמכים ופסק הבוררות, המגשר קבע ישיבות רבות ואף פעל ככל שביכולתו, לתאם מועדים עם הצדדים ולקדם הן את הליכי הגישור (עד תומם) והן את הליכי הבוררות, לאחר מכן. פעולות אלה בוצעו ללא כל משוא פנים ובסבלנות מרובה. העדר שתוף הפעולה מטעם המשיבים, יש לזקוף לחובתם בלבד ואין להם להלין אלא על עצמם בנדון. מקובלת עלי טענת המבקשים שהמשיבים עשו ככל שביכולתם להאריך, לעכב, לטרפד ולהכשיל את הליכי הגישור/בוררות, שעליהם הם הסכימו. מסיבה זו, הם הפסיקו לשתף פעולה עם המגשר/בורר. מסיבה זו, הם הגישו בקשות שונות ואף תביעה נוספת לבית משפט, הנוגע לאותו עניין, במהלך ניהול הגישור/בוררות. דברים אלה עולים מהחלטות כבוד השופט קולה בתיק אזרחי 449/04 (שניתנו לאחר אישור ההסכם שבין הצדדים) ומהאמור בפסק הדין שנתתי בתיק אזרחי 1305/05, המדברים בעד עצמם.

3.
כאשר מדובר בהליכי גישור שהחלו ב-7.7.05 והשתלשלות כפי שתוארה ותועדה בפסק הבוררות וכאשר מדובר בפסק בורר שניתן, לבסוף, ב-8.3.06, אין לטענת המשיבים אודות "חוסר סבלנות" או "חוסר הבנת הליכי הגישור" של המגשר/בורר, על מה להסתמך. אין בפני
ראשית ראיה למילוי תפקידו באופן "לקוי"
או ב-"משוא פנים". אדרבא, הבורר עשה ככל שיכולתו לקיים את הגישור ואת הבוררות באופן סובלני וענייני.

4.
דין טענה זו, על כן, להידחות.

ד.

הטענה שלא הוכח שאין צווי הריסה לחלק מהמבנים בנכס נשוא התביעה

1.
הבורר פרט את הבדיקה שהוא ביצע בנדון, מול מהנדס המועצה, לבקשת המשיבים. הבדיקה העלתה שלא הוצאו צווי הריסה מנהליים או שיפוטיים בכל הקשור למבנים אלה. אין במסמכים שהוגשו לשלטונות המס כדי להעלות או להוריד בנדון, ככל שצויין בהם, לכל היותר, שמדובר במבנים שהינם "חסרי ערך", מאחר ומיועדים "להריסה". יש להבדיל בין הצהרה של בעל מבנה על העדר ערך של מבנה בגין רצון או כוונה להרוס ו/או בגין מצב פיזי של מבנה המתאים להריסה, לבין הוצאת צו מנהלי או שיפוטי להריסת מבנה.המצב הראשון, מייצג מצב של מתן הצהרה לגבי המצב הפיזי של מבנה וכוונות המצהיר, לגבי המבנה. המצב השני, מייצג מצב נורמטיבי משפטי, שניתן לאכוף את ביצועו, על פי הוראות דין.

2.

המשיבים לא הביאו כל ראיה הסותרת את כל האמור. בנסיבות המתוארות, אין כל פסול בקביעת הבורר באשר לעובדות שהוצגו בפני
ו, שלא הוצא כל צו הריסה מנהלי או משפטי באשר למבנים הנטענים.

3.
המשיבים אף מגדילים לעשות, בשעה שהם טוענים, מחד, שאין לקבל את קביעת הבורר בנדון (שלא הוצאו כל צווי הריסה) ומאידך, טוענים, שמאחר ואין צווים כאלה, יש לבטל את פסק הבוררות, ככל שההצהרות של המבקשים לשלטונות המס אודות יעוד חלק מהמבנים
להריסה, היו הצהרות כוזבות. לטענה זו אגש להלן, אולם כבר עתה אציין שאל לו לצד לטעון טענות עובדתיות הסותרות זו את זו והטעמים לכך ברורים, מאליהם. בוודאי שכך הדבר, כאשר מדובר בדיון בבקשה לאישור/ביטול פסק בורר שניתן.

4.
לו היה בידי המשיבים להוכיח שהוצאו צווי הריסה משפטיים, בוודאי שהיו עושים זאת זה מכבר וככל שהדבר לא נעשה ואף הוצגו בפני
הבורר מסמכים השוללים טענה זו, הרי שדין טענות המשיבים בעניין זה, להדחות. אין כל פסול בקביעת הבורר בנדון.
בנסיבות שבפני
, אין גם לקבל את טענת המשיבים שהעובדה שאין צווי הריסה מהווה "עובדה חדשה ומפתיעה" מבחינתם, הכל כפי שיובהר להלן.

ה.

הטענה לפסילת פסק הבורר מאחר והפסק נוגד את תקנת הציבור

1.
מקובלת עלי טענת המבקשים שמלוא המחלוקת נפרסה בפני
בית המשפט, בטרם אישר בית המשפט את הסכמת הצדדים למינוי המגשר/בורר. לא היתה כל מחלוקת שהצדדים ניהלו מגעים באשר לעיסקת המכר במהלך מספר שנים. הם חתמו על מסמכים שונים ודיווחו לבסוף לשלטונות על החוזה האחרון שנחתם, שלא שיקף בהכרח, את מלוא ההסכמות והמגעים שנוהלו. המבקשים טענו שהם נגררו אחר "עצות" שונות ויזומות מטעם המשיבים, באשר למסמכים השונים שנערכו, להסכמות שבעל פה שהוגשו ולעיסקה כפי שנרשמה, בגרסתה האחרונה וכפי שדווחה.

2.
בשעה שטענות אלה נפרסו בפני
בית המשפט ובית המשפט אישר את הסכמת הצדדים אודות מינוי הבורר/מגשר, כפי שהושגה, הרי שהטענה "שאין לאשר את פסק הבורר
מאחר והוא נוגד את תקנת הציבור", הינה, בעצם, טענה המופנית כנגד בית המשפט,קרי - שלא היה מקום להעביר את את המחלוקת הזו לדיון בגישור והכרעת בורר, מלכתחילה.
על הדיון בבקשות שבפני
י להתמקד בפסק הבורר גופו ולא בשאלת תוקף ההחלטה המקורית של בית המשפט להעברת המחלוקת להכרעת בורר, בשעה שנושאים אלה שבמחלוקת היו בפני
ביהמ"ש. המקום לתקוף החלטה של בית משפט שכזו, אינו בהליך זה, לאחר מעשה ולאחר שניתן פסק הבורר. המועד לדון בטענה כזו (בערכאה אחרת ועל אף שלדעתי הטענות היו נדחות לגופם), עבר זה מכבר. בית המשפט לא יתן את ידו לכך שצד יזניח טענה שכזו וימתין לתוצאות פסק בורר ורק אז יבקש להעלותה מחדש, לאחר שהוא החליט שפסק הבורר אינו "לרוחו".

3.
כאשר המשיבים ביקשו בהליכי הגישור לברר באם קיימים צווי הריסה משפטיים, הם הצהירו הצהרות נוספות בנדון. עתה, לאחר בירור עובדתי בנדון, הם מבקשים להסתמך על העדר קיום צווים למטרות שונות וסותרות לחלוטין. בניגוד להצהרתם, שבהעדר צווים, הם מסכימים לכל הכרעה של הבורר באשר ליתרת גובה התשלום, מבקשים הם היום מבית המשפט לבטל את פסק הבורר מאחר ואין צווי הריסה, דבר המעיד, לטענתם,
על הצהרות
"כזב" שניתנו לשלטונות המס בנדון, על ידי המבקשים. זוהי עמדה הפוכה לזו שהוצגה על ידם, בפני
הבורר. בהעדר צווי הריסה נשמט אף הבסיס לטענת המשיבים שעקב צווים אלה, הנכס שווה "פחות".

4.
שלטונות המס אינם "ילדים קטנים" וכאשר מוגשת שומה עצמית וטוענים לשווי מופחת עקב מבנים במצב פיזי ירוד התואם להריסה, הרי שבידי השלטונות כל הכלים לבחון טענות מסוג אלה. בוודאי שכך הדבר, אם אזרח טוען שיש צו הריסה משפטי. הבורר ציין שאין מקום להצדיק נסיון להוריד את שווי ערכם של נכסים באופן "מלאכותי", כדי לזכות בחיוב
מס מופחת, באם המצב המוצהר אינו תואם את המצב הפיזי של המבנים בשטח. מאידך, הבורר גם פירט את השתלשלות המגעים בין הצדדים במהלך השנים, כולל מגעים שונים שהתנהלו מטעמם מול שלטונות המס. הבורר הגיע למסקנה שמסמכים שונים שנחתמו נועדו לטשטש את הסכומים עליהם הסכימו הצדדים בפועל ושהדבר נעשה
בשיתוף פעולה
מלא בין הצדדים, אף ללא קשר לסוגית "צווי ההריסה" (הלא קיימים).
באם הוצהר על ערך עסקה נמוך מהמציאות, הדבר נעשה בגין אינטרס של הצדדים להציג את הנכס כשווה "פחות". הצגת חלק מהמבנים בנכס כמיועדים להריסה (מבחינה פיזית) מהוה חלק אינטגרלי מהגשמת המטרה המשותפת האמורה.

5.
הבורר קיבל את טענת המבקשים שהדווח לשלטונות המס שנעשה אודות המבנים שתוארו "להריסה", היה
ידוע למשיבים היטב ולא היה בו כדי להעלות או להוריד ממהות עיסקת המכר כפי שסוכמה בין הצדדים וגובה יתרת החוב. המשיבים אינם מכחישים שהם (באמצעות המשיב 1), הציעו את הנכס (לאחרונה) למכירה, כמו שהוא, כולל המבנים הנטענים, שצויינו בדווח כ"מיועדים להריסה".

6.
גם אם נושא הדווח לשלטונות המס אודות ההסכמות של הצדדים באשר לגובה התמורה האמיתית ובאשר למצב הפיזי של חלק מהמבנים לא הובהר עד תומו וגם אם דיווחים אלה לא תאמו, באופן מלא, את המציאות, כהוויתה, עלינו לשאול את עצמינו האם נסיבות אלה מובילות , בהכרח, למסקנה שדין פסק הבורר, לביטול. סבורני שהתשובה לשאלה זו הינה שלילית, במקרה דנן.

7.
אין ספק שהכלל "מן עילה בת עוולה לא תצמח עילה", אינו כלל שהתיישן ומקומו שריר וקיים במערכת משפטנו. על פי סעיף 24 (9) לחוק הבוררות, בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות, הנוגד את תקנת הציבור. המדובר בהענקת שיקול דעת לבית המשפט. על פי סעיף 26 (א) לחוק, בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול פסק בורר, אף בהתקיים עילת ביטול (כאמור בסעיף 24), אם בית המשפט סבור שלא נגרם עיוות דין. הוראה זו נותנת משנה תוקף לאמור לעיל, באשר לשיקול הדעת הרחב שהוענק לבית המשפט בשעה שהוא בוחן בקשה לביטול פסק בורר, בגין טענה לפגיעה "בתקנת הציבור".

8.
בבקשת הביטול המשיבים זועקים את זעקת "שלטונות המס" וזעקת האינטרס הציבורי. הם טוענים שיש ליתן עדיפות לשיקולים אלה. כנגדם, נטען בתיק ובפני
המגשר/בורר, שהפעולות השונות בוצעו לא רק בידיעתם המלאה של המשיבים, אלא, בחלקן, אף בהנהגתם ובעידודם ובמיוחד של המשיב 1. פרט לעוול הנטען שנגרם "לקופת הציבור" (לכאורה), אין בפי המשיבים כל טענה שהדיווחים גרמו להם להפסד כיס כלשהו.
9.
אדרבא, לכאורה, דווח על תמורה נמוכה מהמוסכם בפועל, המלווה בטענה אודות שווי מופחת של הנכס, מועיל לשני הצדדים, במסגרת חיבויהם. בשעה שניתן להכריע באשר לעובדות כהוויתם וליתן פסק בנדון, הרי שניתן לדווח על תוצאות הפסק לשלטונות המס ולעיתים אף חובה לעשות כן. עוד במועד אישור הסכמת הצדדים בת.א 499/04, עולה שהמחלוקת נגעה לגובה יתרת התמורה שעל המשיבים לשלם וההכחשה הגורפת, נזנחה על ידם. כך היה על אף העובדה שהיה מדובר במחלוקת אודות סכום יתרת תמורה שמעבר לסכום שצויין בחוזה שהוגש לשלטונות המס. כך היה גם כאשר המשיב 1 הופיע בפני
המגשר/בורר, והציג בקשות, תוך כדי הצגת הצהרות באשר לגובה סכום היתרה.

10.
בית המשפט לא סבר שהאפשרות שניתנו הצהרות לא נכונות ו/או לא מדוייקות לשלטונות המס, מונעת את סיום ההליך בגישור ובוררות, על כן בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים בנדון. הבורר, לאחר שהעובדות נפרסו בפני
ו, הגיע למסקנות על פי
הסמכויות שהועברו לו, בהסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של בית המשפט. בית המשפט ציין בהחלטתו בבשא 617/05 (מיום 7.6.05), שהמבקש מנסה שוב להבנות "מהונאת" מס הכנסה, כאשר עדיין לא ברור מי באמת היה הרוח החיה בנסיונות אלה, אך כבר היה ברור שהמשיבים יצאו נשכרים מהנושא.

11.
המושג "תקנת הצבור" נועד להגשים תיקונו של עולם. מטרה זו הינה שאיפה נעלה, שאנו חותרים אליה תמיד ומשיגים אותה, לעיתים. תקנת הציבור כוללת בחובה צדדים ופנים רבים. אין ספק שהציבור נפגע כאשר מדווחים לשלטונות המס דווחים שאינם תואמים את המציאות. הציבור גם נפגע בשעה שהפרט יוזם, באופן פעיל, דווחים שכאלה וטוען, בדיעבד, שיש לשחררו מהתחייבויותיו, עקב אותם המעשים הבלתי ראויים שהוא בחר ליזום, מלכתחילה.

12.
המחלוקת האמיתית במקרה דנן, נוגעת לצדדים עצמם והטענות (שהוכרעו), באשר להתחייבויות שניתנו באשר ליתרת התמורה בגין העיסקה. העתרות לטענות המשיבים בנדון, בנסיבות שתוארו, כוללת רובד של פגיעה ב"תקנת הציבור", בפני
עצמה. איני סבורה שפסק הבורר גורם ל"עוות דין" המצדיק את ביטולו, ובוודאי לא לכל "עוות דין", העולה על "עוות הדין" הנגרמת, באם נקבל את טענות אלה של המשיבים,
כבסיס לביטול פסק הבורר.

13.
טענות אלה נדחו בעבר ע"י כב' השופט קולה בבש"א 617/05 ובנסיבות המתוארות, דין טענות המשיבים, שיש לבטל את פסק הבוררות, עקב ההצהרה שניתנה לשלטונות המס אודות המצב הפיזי של חלק מהמבנים בנכס בעת דיווח העיסקה, להידחות.

ו.
בקשת המבקשים לתיקון פסק הבוררות באשר לזהות החייבים


1.
בפסק הבורר חוייב המשיב 1 בתשלום הסכום שנקבע.

2.
ב"כ המבקשים עותר לתיקון פסק הבורר, ככל שמדובר בהליך המתנהל כנגד כל המשיבים וככל שהמשיב 1 ניהל את ההליכים, לא רק בשמו, אלא בשם כולם.

המשיבים טענו בתגובתם ובבקשתם לביטול פסק הבורר, שהמסמכים מוגשים בשם כל המשיבים רק למען הזהירות, ככל שפסק הבורר ניתן בפועל כנגד המשיב 1, בלבד.

3.
עיון בהסכמת הצדדים, על פיה הועבר הסכסוך לבורר/מגשר, מלמד שבמסגרת ההסכמה, הסתיימה המחלקת (באם הייתה כזו), באשר לזהות של החייב.

4.
במסגרת ההסכמה שהושגה ואושרה, הוסכם מלכתחילה, שהמשיבים ביחד ולחוד, ישלמו את הסכום שייקבע על ידי המגשר/בורר. בנסיבות אלה, הבורר לא התבקש לדון בשאלות הקשורות לזיהוי "החייב", מבין המשיבים אלא לגובה הסכום שיחוייבו החייבים המוסכמים, לשלם, בלבד. עיון בפסק הבוררות אף מלמד שלא הועלתה ולא נדונה כל שאלה של הכרעת שאלות באשר לזיהוי ובירור החייב/חייבים, מבין המשיבים.

5.
בנושא זה אכן נפלה טעות בסיפא פסק הבורר, כאשר הוא הורה ש"מר גורמן" (המשיב 1) ישלם את הסכום שנפסק. על פי ס' 22 (ד) לחוק הבוררות, מוסמך ביהמ"ש לתקן פליטת קולמוס המתגלה בפסק. הבורר ציין את מר גורמן בתור החייב, ככל שהוא הגורם שהופיע בפני
הבורר והוא הרוח החיה בנהול הסכסוך, מטעם המשיבים.
אין ספק שמדובר בפליטת קולמוס,
ככל שהוסכם בין הצדדים,
מלכתחילה, שהסכום שייקבע
ע"י
הבורר, יחייב את כל המשיבים, ביחד ולחוד. הנני על כן מתקנת את אמירה זו בפסק הבורר, כאשר פסק הבורר יחול על המשיבים כולם, ביחד ולחוד.

6.
לאחר הגשת תגובת המבקשים לבקשת הבטול של המשיבים, הגישו המבקשים מסמכים נוספים ותצהיר. איני סבורה שיש מקום להגיש תצהיר וראיות נוספות הנמצאים מחוץ לד' האמות של הסכסוך שבפני
י, במסגרת טיעוני הצדדים, בהמרצות אלה.
מאחר ואיני סבורה שמדובר במסמכים שהינם רלוונטיים להכרעה ומאחר ואיני סבורה שיש מקום להגשתם בשלב זה, בהליך זה, איני נזקקת להם ואיני מתייחסת אליהם.

ז.
סיכום
הנני על כן נעתרת לה.פ 502/06 לאישור פסק הבוררות ודוחה את
ה.פ 505/06, לביטולו. כמו כן, פסק הבורר תוקן על ידי כמפורט לעיל, והינו תקף כנגד כל המשיבים, ביחד ולחוד.
המשיבים ישאו בהוצאות ושכ"ט המבקשים בסך כולל של 5,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ניתנה היום כ"ח באב, תשס"ו (22 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום 22.8.05.


עיריה מרדכי
,סגנית נשיא



000502/06הפ 117 איריס סויסא הרוש






הפ בית משפט שלום 502/06 לוי הרצל, לוי דפנה נ' שמעון גורמן, רבקה גורמן, עופר יוסף ואח' (פורסם ב-ֽ 22/08/2006)