פסקי דין על מוסך הגבעה | פסקי דין על יעקב לוי | פסקי דין על יאיר לוי | פסקי דין על עיריית חולון

80053/04 עפא     06/07/2008




עפא 80053/04 מוסך הגבעה בע"מ , יעקב לוי , יאיר לוי נ' עיריית חולון




בעניין:


1

בתי
-
המשפט

בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
עפא 80053/04


בפני
:
כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן






בעניין:
1. מוסך הגבעה בע"מ

2. יעקב לוי
3. יאיר לוי



ע"י ב"כ עו"ד ארנון לוי
המערערים


נ
ג
ד



עיריית חולון




ע"י ב"כ עו"ד ניר כהן

המשיבה

פסק דין


אני מקבלת את הערעור ומזכה את המערערים מהעבירות בהן הורשעו בבית משפט השלום.

ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (כב' השופטת ליאורה פרנקל), שהרשיעה את הנאשמים בעבירה של ניהול מוסך ועסק לחלקי חילוף לרכב ללא רישיון, ואת המערער 2 בעבירה של אחסון כלי רכב ללא רישיון.

1. רקע הדברים
המשיבה הגישה נגד הנאשמים כתב אישום שיחס להם ניהול עסקים רבים ללא רישיון. בנוסף לעסקים בניהולם הורשעו המערערים, הואשמו המערערים גם בניהול מסגריה, ייצור תריסים, ייצור דודי שמש וזגגות, הכול ללא רישיון. מדובר במתחם הידוע כ"מוסך הגבעה" (כתובתו לצורך כתב האישום היא – רחוב כביש 4). המערערים זוכו מכל האישומים, פרט, כאמור, לניהול מוסך ועסק לחלקי חילוף ללא רישיון.

2. טענות הצדדים
המערערים טוענים כי המשיבה לא הביאה כל ראיות הקושרות את הנאשמים לעבירות בהן הורשעו. לטענת המערערים, היה על בית המשפט לזכות אותם גם מהאישומים בהם הורשעו, כפי שזיכה אותם מיתר האישומים. אשר למפקחת שעל עדותה הסתמך בית המשפט, טוענים המערערים כי המפקחת, כפי שהעידה כלל לא ביקרה במקום.

המערערים טוענים כי מעבר לעובדה שהמאשימה, המשיבה לא הביאה ראיות המבססות הרשעה, הם טרחו והביאו ראיות פוזיטיביות מהן עולה כי לא ניהלו עסק במקום. המערערים טוענים לעניין זה, כי הביאו לעדות את רואה החשבון של החברה והביאו מסמכים המעידים על כך שלנאשמים לא הייתה כל הכנסה מניהול מוסך או מכירת חלקי חילוף.

המערערים טוענים כי הראיה שביססה את ההרשעה במכירת חלקי חילוף ללא רישיון היא רישיון סחר שחודש על ידם. לטענתם חידשו את הרישיון, על אף שלא עשו בו שימוש שכן הוצאת רישיון כאמור כרוכה בקשיים רבים, בעוד שעלות חידושו היא 200 ₪ לשנה.

המערערים טוענים כי המערער 2 עוסק בשיפוץ מכוניות ישנות כתחביב, ולשם כך עושה שימוש במתחם ה"מוסך", אך כיון שמדובר בתחביב, לא היה מקום להרשיע אותו בניהול עסק מסוג כלשהו. לעניין אחסנת מכוניות טוענים המערערים כי סעיף זה כלל לא נכלל בכתב האישום, והמערער 2 הורשע בו כיון שטען כי הוא מחזיק מכוניות ישנות לשיפוץ כתחביב.

ב"כ המערערים טען בדיון כי הרקע להגשת כתבי האישום היא העובדה שעירית חולון מנהלת, לדבריו, "מרדף" אחרי המערער 3, יאיר לוי
, בשל ויכוח בשאלה האם פלש לאדמות מדינה אם לאו.
את טענתו זו תומך ב"כ המערער ב

פסק דין
של כב' השופטת ריבי צוק, מבית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (ת.פ. 8140/03 מדינת ישראל נ' יאיר ליו, מיום 8.5.06), שהתחשבה, לעניין העונש, בעובדה שנפלו ליקויים רבים בדו"חות שהוגשו נגד המערער 2 באותו עניין על פי חוק השמירה על הניקיון. כב' השופטת צוק ציינה כי: "אופן התבטאותם של בעלי תפקידים בעירייה עורר בצדק תחושת רדיפה אצל הנאשם".

המשיבה טענה

כי מדובר במתחם שהוא, לדבריו: "מיני אזור תעשיה, פיראטי כל כולו מתנהל במבנים שכולם בנויים ללא היתר..." לטענתו, הפיקוח העירוני הגיע למקום מספר רב של פעמים. עם זאת, אישר ב"כ המשיבה כי המפקחת האחראית, גב' לריסה קול, בקשה לווי משטרתי כשעליה להיכנס למתחם בשל איומים, לטענתה,
של מר יעקב לוי
ואף אלימות כלפיה. לאור האמור הוגש כתב האישום לגבי כל העסקים שבמתחם.

לעניין ההרשעה טוען ב"כ המשיבה כי הוגשו די ראיות לכך שמתנהל מוסך במקום, גם אם הוא מתנהל להנאתו של מר יעקב לוי
עצמו, ומבלי שנגבה כסף בגין תיקונים. לדבריו, אם מדובר ב"כלכלה שחורה" ואין הכנסות רשומות, אין בכך לגרוע מהעובדה שמדובר בעסק הטעון רישוי.

3.
פסק הדין נשוא הערעור
כב' השופטת ליאורה פרנקל, דנה בכל סעיפי האישום שייחסו למערערים כאמור, ניהול ללא רישיון של כל העסקים במתחם. השופטת קמא הניחה, לצורך פסק הדין כי כל העסקים המתנהלים במקום מתנהלים ללא רישיון עסק, וחלקם אף ללא היתר בניה (אף כי עניין זה לא יוחס למערערים במקרה שלפניי). על כן דנה השופטת פרנקל, למעשה בשתי שאלות. הראשונה, האם המערערים מנהלים את כל העסקים המנוהלים במתחם ושבגינם הוגש כתב האישום. זאת, באמצעות אחרים (כאמור בסעיף 14(ב) לחוק רישוי עסקים. השנייה, האם, לאור הודאתו של המערער 2 לפיה הוא עוסק במקום בשיפוץ מכוניות ישנות כתחביב, האם הדבר מהווה עבירה על חוק רישוי עסקים.

בית המשפט זיכה את המערערים, כאמור, ממרבית פרטי האישום, הנוגע לעסקים שרק הושכרו ע"י המערערת 1 לאחרים. בית המשפט ציין כי התביעה סמכה את ראיותיה בעיקר על עדותה של המפקחת, הגב' לריסה קול. אולם, על אף שלדברי גב' קול ביקרה במקום עם ליווי משטרתי לא מצאה לנכון להיכנס לבתי העסק השונים העוסקים, לדברי העדה
בייצור תריסים, נגריה, דודי שמש, מסגריה, חלקי חילוף וזגגות. בית המשפט לא קיבל את עדותה לגבי כל העסקים אליהם לא טרחה להיכנס, דווקא בשל העובדה שהגיעה בליווי משטרתי.

השופטת קמא ציינה כי היא מאמינה לדברי המפקחת, לריסה קול, כי המערערים 2 ו-3 אמרו לה בביקורה כי הם אחראים לכלל העסקים במתחם, אך סברה כי אין בכל כדי להטיל עליהם אחריות פלילית, בעיקר לאור העובדה, כאמור, שהציגו חוזי שכירות לגבי השכרת נכסים לשימוש אותם עסקים. השופטת קבעה כי לא ניתן לראות בדברי המערערים למפקחת הודיה, כאמור בסעיף 12 לפקודת הראיות.

בית משפט קמא הרשיע את המערערים בעבירות של ניהול עסק לחלקי חילוף משומשים לרכב ובעבירה של ניהול מוסך וכן הרשיע את המערער 2 בעבירה של אחסנת רכב, הכול ללא רישיון ובניגוד לחוק רישוי עסקים. כיוון שהמפקחת שביקרה במקום לא פרטה מה ראתה במקום (למעט לעניין השיחה עם המערער 3), התבסס בית המשפט, על ראיות חיצוניות כמו חידוש רישיון לסחר בחלקי חילוף, והעובדה שהמקום שימש בעבר כמוסך. לגבי הרשעת הנאשם 2 התבסס בית משפט קמא על העובדה שהמערער 2 הודה כי הוא משפץ במקום מכוניות ישנות כתחביב.

השופטת פרנקל הבהירה כי שיפוץ מכוניות עונה על הגדרת מוסך וכי העובדה שמדובר בתחביב ולא למטרות רווח אינה מוציאה את העסק מתחום חוק רישוי עסקים.

4. עבירה של ניהול עסק לחלקי חילוף משומשים לרכב ללא רישיון
בית המשפט קמא הרשיע בעבירה זו את החברה, ואת
מערער 3 שהיה מנהלה ובעל מניותיה. לעניין עבירה זו ביסס בית משפט קמא את הרשתו על שני רישיונות לסחר בחלקי חילוף. מוצג נ/1 הינו רישיון לסחר במוצרי תעבורה, על שם "מוסך הגבעה לוי ופרוינדי". ברישיון מצוין כי המנהל המקצועי הינו פירוינדי אברהם. הרישיון בתוקף מיום 1.1.03 עד 31.12.03. ת/8 הינו גם כן רישיון לסחר במוצרי תעבורה, גם הוא על שם אותם שניים ובניהול אותו מנהל מקצועי. רישיון זה היה בתוקף
מיום 1.1.02 ועד 31.12.02. (העבירות שיוחסו למערערים בוצעו, על פי כתב האישום ב-7.10.02). שני הרישיונות מאפשרים, כל אחד לתקופה הרלבנטית למי שמחזיק בהם: "לעסוק בסחר של חלקי חילוף משומשים לרכב.". התביעה טענה כי מי שמחזיק ברישיון כאמור, חזקה עליו שהוא עוסק במסחר בחלקי חילוף משומשים לרכב. המערער 3 טען לעניין זה כי קשה להשיג רישיון כזה, אך להאריכו יש לשלם אגרה בסכום של כ-200 ₪. בית המשפט אימץ את עמדת המאשימה לעניין זה.
כבר בפתח הדברים יש להדגיש ולציין שהמאשימה לא הציגה כל גרסה עובדתית לגבי ניהול עסק של חלקי חילוף. המפקחת בדו"ח הביקור (עליו נסמכה בעדותה בבית המשפט), לא תארה כי נכנסה למקום וראתה פעילות מסחרית זו או אחרת, לא טענה כי הייתה במקום תנועת לקוחות, קופה רושמת, העברת כספים או כל תיאור אחר המבסס פעילות מסחרית. למעשה התלונה וכתב האישום התבססו על אותו רישיון לסחר בחלקי חילוף.

אביו של המערער 3, המערער 2 הבהיר כי מי שרשום כמנהל המקצועי, בשני הרישיונות, מר פרוינדי, היה שותפו וגיסו ונפטר לפני הרבה שנים. המערער 2 העיד כי הוא קיבל את העסק מאביו ודודו שניהלו אותו כאשר הוא היה ילד. לדבריו בשנת 1995 הקים את החברה המערערת 1. כיון שלאביו היה תיק במע"מ, והיה צורך בשני בעלי מניות, הוקמה החברה כאשר המערערים 2 ו-3 הם בעלי מניותיה ומנהלים בה.
לטענתו, המוסך פעל עד שנת 1992, ועד שנת 2001 המשיך במכירת חלקי חילוף. לטענתו בשנת 2002 לא נוהל כל עסק במקום. לדבריו הוא מנהל את השכרות הנכסים במתחם תחת שם החברה. זאת, על אף שברשם החברות רשומות מטרות החברה כרכישת חלקים וחלפים לרכב. כאשר הוא מתפרנס מהשכרת השטח לעסקים אחרים, ובמבנה המוסך אביו משפץ מכוניות ישנות כתחביב. (עמ' 10-12 לפרוטוקול בית משפט קמא מיום 1.7.03). רו"ח של החברה, מר חמי שמגר העיד (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 1.7.03 כי בשנת 2002 לא הייתה לחברה כל הכנסה לא מתיקון כלי רכב ולא ממכירת חלקי חילוף. לדבריו, הכנסות החברה לשנת 2002 הן מדמי שכירות, הצבת שלטי פרסומת, והשתתפות בחשמל והוצאות אשפה. החברה משלמת משכורת ליאיר לוי
בלבד.

בית משפט קמא קבע כ לעניין זה כי: "אין הדעת נותנת כי הנאשם המשיך וחידש את רישיון הסחר במוצרי תעבורה, על מנת שבעתיד ובעת הצורך יהיה בידו לנהל עסק לחלקי חילוף משומשים לרכב. העובדה שלנאשמים לא נרשמו הכנסות מהפעילות הנ"ל במועד נשוא כתב האישום אין בה כדי להוכיח שבמקום לא התנהל העסק הנ"ל."

לעניין זה הפנתה השופטת פרנקל לפסיקה שעניינה ניהול עסק שאינו למטרות רווח. אולם, פסיקה זו אינה רלבנטית לעניין אישום זה. הנאשמים לא טענו כי הם מנהלים עסק שלא למטרות רווח, אלא שהם לא מנהלים כלל עסק. השופטת פרנקל מציינת במפורש בעמ' 17 לפסק הדין, כי גם המפקחת שביקרה במקום העידה כי כאשר נכנסה למוסך, היה שם המערער 2. המפקחת לא העידה כי היו עובדים במקום, כי הייתה תנועת קונים או כי היא הבחינה כי נערכו עסקאות של תיקון מכוניות או סחר בחלקי חילוף לרכב.

כלומר, העדה היחידה מטעם המאשימה לא טענה כי היא ראתה פעילות של מכירת חלקי חילוף, ואפילו לא תנועת אנשים. ההרשעה מבוססת אך על הרישיון, והעובדה שבנסיבות מסוימות גם עסק ללא כוונת רווח דורש רישיון. כפי שאפרט, הנסיבות בהן עסק ללא כוונות רכב מחייב רישיון אינן חלות במקרה זה.

כדי לבסס הרשעה בניהול עסק שלא כדין, יש להוכיח את היסוד העובדתי של העבירה – כי במקום מתנהל עסק. עובדה זו לא הוכיחה המאשימה. ניהול עסק
מוכיחים בדרך כלל ע"י ביקור במקום ותיאור הפעילות המתנהלת. משטענו הנאשמים לעניין זה כי אינם מנהלים עסק כלל, היה על המאשימה להוכיח התנהלות עסק – ע"י עדים שרכשו חלקי חילוף, או לכל הפחות ע"י פקח או פקחית שראו ולו תנועת קונים במקום.

המערערים, מצדם העידו כי לא מתנהל עסק של מוסך עשר שנים קודם לכתב האישום, וכי גם העסק של מכירת חלפים הפסיק לעבוד כשנה קודם להגשת כתב האישום. כלומר, המערערים הציגו גרסה עובדתית לפיה אינם מנהלים עסק במקום. יסוד שלילי כמובן קשה יותר להוכיח. אעפ"כ, הגישו המערערים את הדו"חות הכספיים כדי לתמוך בעדותם זו.

הדו"חות הכספיים שהגישו המערערים, בהחלט תומכים בעדותם לפיה לא נוהל במקום עסק, למעט עסקה של המערערת 1 בהשכרת נכסים. היינו,
כי במועד הנקוב בכתב האישום לא ניהלו במקום עסק של מכירת חלקי חילוף לרכב.
אשר לרישיון שחודש,נתן המערער 3 הסבר לכך. ההסבר שנתן המערער 3 הוא בהחלט סביר. קשה יותר להשיג רישיון מאשר לחדשו, בעיקר שאגרת החידוש היא בשיעור נמוך. הסבר זה נתמך גם בעובדה שהרישיון הוצא על שם הגיס והדוד של המערערים 2 ו-3 שנפטר מספר שנים לפני הגשת כתב האישום, ולא ברישיון על שם המערער 2. מכל מקום ביסוס הרשעה בפלילים של ניהול עסק ללא רישיון, על רישיון לסחר בחלקי חילוף, אינה מבססת את היסוד העובדתי של העבירה.


לאור האמור אני מקבלת את הערעור לעניין זה ומזכה את המערערים מעבירה של ניהול עסק לחלקי חילוף משומשים לרכב ללא רישיון.

5. עבירה של ניהול מוסך ללא רישיון עסק
בית המשפט קמא ביסס את ההרשעה בעבירה זו בעיקר על העובדה שמערער 2 הודה שהוא מאחסן בשטח מכוניות ישנות שהוא עוסק בשיפוצן כתחביב.
השופטת פרנקל קבעה (עמ' 19 לפסק הדין) כי: "על פי צו רישוי עסקים סעיף 8.7א נדרש רישיון לעסק לאחסנת חלקים משומשים. אין החוק מבחין בין אחסנת כלי רכב לצורך תיקון רכב ו/או החזקתו למטרות הובי ו/או למטרות אחרות". בשאלה האם
חייב המערער 2 ברישיון עסק לשם עיסוק בתחביבו – שיפוץ מכוניות ישנות, אדון להלן.

לא ניתן לבסס על הודאתו של המערער 2 כי הוא מחזיק חלקי חילוף אך ורק לצורך שיפוץ מכוניות ישנות, הרשעה בניהול מוסך ללא רישיון עסק. גם לעניין זה יש להדגיש כי לא הונחה כל תשתית עובדתית בראיות המאשימה. כל שהעידה המפקחת כשנשאלה לאלו מבין העסקים בגינם הוגש כתב אישום נכנסה, הוא כי נכנסה למוסך ולנגריה. המפקחת לא פרטה דבר מעבר לכך, לא בדו"ח הביקור, ולא בעדותה בבית המשפט.
גם אם מדובר באותו פריט בצו רישוי עסקים, יש להוכיח את היסוד העובדתי של הפריט הרלבנטי.

המפקחת, כאמור, לא בססה את היסוד העובדתי הנדרש לצורך הרשעה בעבירה – כי מתנהל במקום מוסך.
המאשימה לא הביאה כל עדות לפיה ראתה עובדים העוסקים בתיקון מכוניות, או פעילות המקובלת במוסך. לא הובא ולו אדם אחד שתיקן את מכוניתו במוסך
ולו בקירוב לתקופה המצוינת בכתב האישום. ומנגד, המערערים העידו כי מספר שנים קודם להגשת כתב האישום נסגר המוסך. לתמיכה בעדותם (ושוב, יש לזכור כי מדובר ביסוד שלילי), הראו המערערים באמצעות הדו"חות הכספיים כי לא נרשמה כל הכנסה לחברה מתיקון מכוניות.

יש לציין לעניין זה כי העדה מטעם התביעה, המפקחת לריסה קול, ביססה את תלונתה לגבי כלל העסקים על העובדה שהמערער 2 אמר שהוא אחראי למתחם כולו. אמירה, שגם לו נאמרה, אינה יכולה לבסס אחריות לניהול עסק ללא רישיון, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא. העדה לא העידה כמעט דבר בשאלה מה ראתה במקום. העדה ציינה במפורש כי לא נכנסה לכל העסקים. בית משפט קמא, תהה, ובצדק, מדוע לא עשתה כן, שכן הייתה מלווה בשוטרים. לאור האמור, למעשה אין גם לעניין זה כל גרסה עובדתית מטעם המאשימה.

העדה ציינה בעמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 17.6.03: "היינו במוסך, נכנסנו לנגריה." זו הגרסה העובדתית של המאשימה. מנגד, בחקירה נגדית ציינה העדה (שם, בעמ' 8) כי יש עסק זגגות בעליה למוסך, ומתייחסת למתחם כאל "מוסך הגבעה". כיוון שיש המכנים את המתחם כולו בשם מוסך הגבעה, וכיון שאין מחלוקת שבעבר התנהל מוסך במקום, לא ברור אפילו אם כאשר אמרה העד: "נכנסנו למוסך" התכוונה למקום בו היה פעם מוסך, או כי אכן התנהל שם מוסך ביום בו ביקרה במקום.
העדה אמרה שראתה את הנאשם 2 עובד. כשנשאלה האם זה נכון ששיפץ מכוניות ישנות השיבה: "אני לא בודקת על מה הם עבדו". יש לציין כי העדה לא העידה מזיכרונה אלא מדו"ח הביקור. דו"ח הביקור מתייחס בעיקר לשיחה בין המפקחת למערער 3,
מציין כי המערער 3 אינו משתף פעולה ואינו מפרט, בדומה לדו"חות ביקור בדרך כלל, מה ראתה המפקחת במקום.

כיון שלעניין זה התבסס בית משפט קמא על הודאתו של המערער 2 באחסנת חלפים לצורך שיפוץ מכוניות ישנות, ההרשעה אינה מבססת את היסוד
העובדתי של ניהול מוסך. אגב, בית המשפט עצמו מבסס כך את ההרשעה בדיוק משום הקושי לבססם על דברי העדה, שכלל לא תארה מה ראתה במקום. בשאלת שיפוץ המכוניות כתחביב אדון להלן, אך זו אינה מבססת עובדתית עבירה של ניהול מוסך ללא רישיון.


לאור האמור לעיל אני מזכה את המערערים מעבירה של ניהול מוסך ללא רישיון עסק.

6. עבירה של אחסנת כלי רכב ללא רישיון
המערער 2 הודה כי במקום ששימש בעבר כמוסך, הוא משפץ, כתחביב, מכוניות ישנות. כן העיד כי לצורך כך הוא מחזיק גם חלקי חילוף ישנים. מהודאתו זו הסיק, כאמור, בית משפט קמא, כי מנוהל במקום מוסך, וכן הרשיע את הנאשם 2 בניהול עסק של אחסנת כלי רכב. לעניין זה טען המערער 2 כי כיוון שמדובר בתחביב לא חל עליו חוק רישוי עסקים. לעניין זה, ורק לעניין זה, יש לבחון את השאלה, האם תחביב של שיפוץ מכוניות ישנות מחייב רישיון עסק.

האם שיפוץ מכוניות ישנות כתחביב הינו עסק המחייב רישיון -
הנימוק המרכזי עליו ביסס בית משפט קמא את הרשעתו לעניין זה הוא שגם אם מדובר בתחביב, הרי שעיסוק מסוג כזה יש להסדיר, כיון שהוא נכלל במטרות חוק רישוי עסקים.

חוק רישוי עסקים, מסדיר, בעיקרו פעולתם של עסקים. כפי שציין כב' השופט סלים ג'ובראן ברע"פ 1811/08 גדעון יצחק נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "המדובר בעבירה שתכליתה עשיית רווח כלכלי ". עם זאת, ייתכנו מקרים, בהם יידרש רישיון עסק גם מקום שלא מדובר בעסק ממש, כפי שציין בית משפט קמא, למשל כאשר אין מדובר בעסק למטרת רווח. השאלה מה דינו של עיסוק כתחביב. בית המשפט לא חלק על דברי המערער 2 כי מדובר בתחביב (המערער 2 הזמין את בית המשפט בקר במקום ולראות את המכוניות המשופצות, ביניהן מכוניתה של ראש ממשלת ישראל הגב' גולדה מאיר ז"ל). בית משפט קמא קבע כי ניתן להרשיע את המערערים גם אם עובדה זו נכונה.

בית המשפט העליון נזקק לשאלה של הצורך ברישיון עסק לעסק שאינו מניב רווחים ברע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה,מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נט (3) 673 (להלן: פרשת תנובה). פסק הדין עסק במתקן שטיפה של חברת תנובה, ששימש אך ורק לשטיפת המשאיות של תנובה. תנובה טענה באותו עניין כי מתקן השטיפה שלה הוא חלק מפעילותה, וכיון שיש לה רישיון עסק למפעל, אין היא נזקקת לרישיון עסק למתקן השטיפה. בית המשפט עמד על כך, כי מבחינה לשונית, אכן עניינו של עסק, בעיסוק שמטרתו הפקת רווחים. יחד עם זאת קבע, כי ייתכנו מצבים בהם יוחל החוק גם כאשר העיסוק אינו למטרת רווח.
בפרשת תנובה, נקבע כי כיוון שמטרתו של המפעל כולו היא השאת רווחים, הדבר משליך גם על מתקן השטיפה המחייב רישוי נפרד, ובלשונו (עמ' 687): "צביונה המסחרי של הפעילות העיקרית צובע על דרך האוסמוזה את צבעה של הפעילות המשנית".

בפרשת תנובה
לעיל, קבע כב' השופט מ' חשין, בעמ' 684 לפסק הדין:

"החוק נועד להשיג תכליות מסוימות; חובתנו היא ללכת בדרך התכליות שהחוק הורה אותנו, וניתוח יוריספרודנטלי מופשט של המושג "עסק" לא יצלח בידינו. בגדרי החוק וצו רישוי עסקים אופי הפעילות שלעניין הוא שיקבע אם "עסק" לפנינו אם לאו – הוא ולא המסגרת הפורמאלית שבתוכה מתבצעת אותה פעילות. מושג ה"עסק" מושג מהותי-פונקציונלי הוא, ותכלית זו של מהות נעשה כמיטבנו למצוא. אכן, מושג ה"עסק" נולד בהקשר חוק רישוי עסקים להשגה של תכלית מסוימת ולהגנה על אינטרס הציבור שבשמירה על בריאות הציבור, על רווחתו, על בטיחותו ועל כל שאר אינטרסים שהחוק קרא בשמם מפורשות."

השופט מ' חשין קבע באותו עניין מבחנים, מתי יידרש רישיון, כאשר אין מדובר בעסק שמטרתו השאת רווחים. שם, בעמ' 688, קובע לעניין זה:

"מבחני הצביון המסחרי והרווח למשל לא נועדו אלא כדי להצביע על תכונות-אופי של פעילויות הנצרכות לכאורה לרישיון עסק, שכן מניחים אנו שצביון מסחרי ופעילות לשם רווח נעשית בהיקף הדורש פיקוח ובקרה. ואולם אין אלה אלא מבחני-ראָיָה, ולעולם כופפים עצמם כל מבחנים אלה כולם לתכליתו של החוק ולשכל הישר."

כלומר, ההנחה ביסוד חוק רישוי עסקים היא שכאשר מדובר בעסק מדובר בפעילות בהיקף הדורש פיקוח ובקרה. בדרך כלל תחביב לא יהיה בהיקף כזה. כך גם במקרה שלפניי. המערער 2 העיד כי מדובר בשיפוץ של מכוניות בודדות, כאשר באחת הוא משתמש בפועל, והאחרות נמצאות חלק במתחם נשוא כתב האישום, וחלקן בביתו.
נראה כי היקף כזה של אחסנה, כשהוא נעשה לצרכי תחביבו של המערער, אינו מחייב רישיון לצורך קידום המטרות הנקובות בחוק רישוי עסקים.

לאור האמור, אני מקבלת את הערעור גם לעניין זה ומזכה את המערער 2 מעבירה של אחסנת מכוניות וחלקי חילוף ללא רישיון עסק.

7. סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הערעור ומזכה את המערערים מהעבירות בהן הורשעו בבית המשפט לעניינים מקומיים. כיון שקבלת הערעור, והזיכוי בעקבותיה, התבססה על העובדה שההרשעות לא הוכחו כדבעי, לא נזקקתי
לטענות המערערים בדבר העמדה סלקטיבית לדין. עם זאת, עדויות המאשימה, והעובדה שהוגש כתב אישום נרחב כל כך כמעט ללא ראיות, בהחלט מצביעות כי חששם של המערערים בהקשר זה אינו מופרך.



ניתן היום ג' תמוז, תשס"ח (6 יולי, 2008)
בהעדר הצדדים

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.



ד"ר מיכל אגמון-גונן
, שופטת








עפא בית משפט מחוזי 80053/04 מוסך הגבעה בע"מ , יעקב לוי , יאיר לוי נ' עיריית חולון (פורסם ב-ֽ 06/07/2008)